השבוע (10.2.15) פורסמו שתי כתבות ב- ynet שעוררו הד תקשורתי נרחב.
בכתבות אלו ("הכולסטרול אינו מסוכן לבני אדם", "האיסור על אכילת חמאה אינו מוצדק")
נטען כי ההנחיות הממליצות על הגבלת צריכת השומנים והכולסטרול אינן מוצדקות ואינן מבוססות מחקרית.
כתבות אלה מסתמכות על מטה-אנליזה עדכנית הקובעת כי אכן ההנחיות האמריקאיות והבריטיות לגבי צריכת שומנים שנקבעו בשנות ה-80 אינן מבוססות על עדויות מהימנות ממחקרים מבוקרים.
לטענת החוקרים, לא בוצע מחקר שיטתי המעיד כי צמצום צריכת השומנים בדיאטה אכן תורמת להפחתת תחלואה קרדיווסקולרית.
לפיכך, החוקרים ביצעו מטה-אנליזה של מחקרים מבוקרים שהתפרסמו עד 1983 (מועד פרסום ההנחיות בארה"ב)
שנועדה לבחון את הקשר בין צריכת השומן, רמות הכולסטרול בדם והסיכון למחלת לב כלילית.
מטה-האנליזה מבוססת על 6 מחקרים הכוללים 2,467 גברים.
הממצא העיקרי עליהם מבססים החוקרים את מסקנתם הינו שלמרות שהתערבות תזונתית הובילה לירידה גדולה יותר ברמות הכולסטרול,
לא הייתה לכך השפעה על שיעור התמותה מכל גורם או על שיעור התמותה ממחלת לב כלילית.
מכאן נשאלת השאלה האם היה בסיס לפרסום ההנחיות להגבלת צריכת השומן מלכתחילה.
יחד עם זאת, אין זה מעיד על כך שצריכת שומנים גבוהה אינה מזיקה לבריאות (כפי שניתן היה לפרש את כותרת הכתבות).
ישנו גוף מחקרי נרחב המראה כי קיים קשר בין שומן לבין הסיכון הקרדיווסקולרי, גם אם קשר זה הינו מורכב ותלוי בגורמים נוספים.
לדעתנו ישנן מגבלות מתודולוגיות משמעותיות והבדלים בפירוש הנתונים במחקרים השונים שצריכים להילקח בחשבון לפני שממהרים להסיק מסקנות בנושא זה.
יתרה מזו, אנו כבר יודעים שכמות הכולסטרול בדם אינה משמעותית כמו מידת חמצונו ושקיעתו בעורקים.
מידת החימצון של הכולסטרול תלויה ברמת הדלקת בכלי הדם וזו מושפּעת ישירות מאיכות התזונה.
ראו בהמשך מקבץ מחקרים בנושא.
אנו קוראים להמשיך ולעקוב אחר פרסום הנחיות עדכניות בנושא ע"י האיגוד האמריקאי לתזונה,
אולם אנו ממשיכים להמליץ על תזונה מאוזנת המבוססת על מזונות מהצומח תוך צמצום צריכת מזון מתועש ומעובד המכיל כמות גבוהה של שומנים, סוכרים ומלח.
Zoë Harcombe, et al. Evidence from randomised controlled trials did not support the introduction of dietary fat guidelines in 1977 and 1983: a systematic review and meta-analysis. Open Heart 2015;2:1 e000196 doi:10.1136/openhrt-2014-000196
http://openheart.bmj.com/content/2/1/e000196
בשונה ממחקרים תצפיתיים העוסקים בהשוואה בין דפוסי דיאטה שונים, במחקר זה המשתתפים חולקו באופן אקראי ל-5 דפוסי דיאטה למשך 6 חודשים
על מנת לבחון את ההבדלים ברכיבי התזונה ובמדד לתזונה דלקתית (DII) של דיאטות המבוססות על מזון מהצומח
לעומת מזון מהחי באוכלוסייה הסובלת מהשמנה.
באופן כללי נמצא כי השינוי הגדול ביותר ברכיבי התזונה העיקריים חל תחת תזונה טבעונית.
מעבר לכך, בדפוסי הדיאטה המבוססים על מזון מהצומח חל שיפור ב-DII בהשוואה לדיאטות המכילות בשר.
Randomization to plant-based dietary approaches leads to larger short-term improvements in Dietary Inflammatory Index scores and macronutrient intake compared with diets that contain meat.
Turner-McGrievy GM, Wirth MD, Shivappa N, Wingard EE, Fayad R, Wilcox S, Frongillo EA, Hébert JR.
Nutr Res. 2014 Dec 3. pii: S0271-5317(14)00267-X. doi: 10.1016/j.nutres.2014.11.007. [Epub ahead of print]
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25532675
מחקר מבוקר אשר נועד לבחון את ההשפעה של דפוסי תזונה שונים על מאזן החומציות בגוף, בזמן מנוחה ובזמן פעילות גופנית.
88 משתתפים בשלוש קבוצות גיל צרכו 2 סוגי דיאטות, כל אחת למשך שבוע:
דיאטה עם כמות חלבונים נורמלית וכמות גבוהה של ירקות ופירות ודיאטה עתירת חלבונים ללא ירקות ופירות.
החוקרים מסכמים כי צריכת ירקות ופירות הובילה לעלייה ברמת ה-PH בדם ובשתן (בסיסי יותר) בקרב צעירים ומבוגרים, אך לא בקרב מתבגרים.
כמו כן, מהמחקר עולה כי מבוגרים רגישים יותר לשינויים במאזן החומציות בתזונה בהשוואה לצעירים.
Effect of diet composition on acid-base balance in adolescents,
young adults and elderly at rest and during exercise. Hietavala EM, Stout JR, Hulmi JJ, et al,
Eur J Clin Nutr. 2014 Dec 10. doi: 10.1038/ejcn.2014.245. [Epub ahead of print]
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25491498
ידוע כי דלקת כרונית הינה אחד מהגורמים המשמעותיים להתפתחות מחלות סרטן ומחלות קרדיווסקולריות,
אולם העדויות לגבי השפּעת התזונה על כך הן מוגבלות.
שני מחקרים חשובים לדעתנו שפורסמו לאחרונה בשני כתבי עת שונים, עוסקים בקשר בין המדד לתזונה דלקתית (DII) לבין סרטן המעי הגס.
המדד לתזונה דלקתית (DII) הוא מדד חדש יחסית הנועד להעריך את המידה בה התזונה של האדם מעודדת או מגינה מפני היווצרות תהליכים דלקתיים.
המדד עצמו נע על הרצף בין הרמה הגבוהה ביותר של תזונה אנטי-דלקתית
לבין הרמה הגבוהה ביותר של תזונה פרו-דלקתית והוא מנבא את השינוי במדד הדלקתי CRP.
במחקר הראשון, נבדק הקשר בין DII לבין סרטן קולורקטלי והאינטראקציה עם צורות שונות של גנים דלקתיים.
מניתוח הנתונים של 424 חולי סרטן קולורקטלי לעומת קבוצת השוואה של 401 איש,
נמצא כי תזונה דלקתית יותר מלווה בסיכון גבוה יותר לסרטן קולורקטלי, ובמיוחד לסרטן המעי הגס.
המנגנון העומד בבסיס קשר זה הינו ככל הנראה היווצרות של מצב דלקתי המושפע במידה רבה מהתזונה.
במחקר השני נבדק האם יש קשר בין רמת הדלקתיות בתזונה כפי שנמדדת ע"י ה-DII לבין משך האשפוז לאחר ניתוח בקרב חולי סרטן קולורקטלי.
החוקרים חישבו DII עבור 689 חולים בהתבסס על הרגלי התזונה שלהם ואספו משתני רקע נוספים כולל דירוג המחלה וסוג הניתוח.
הם מצאו כי ככל שהתזונה של החולים הייתה יותר אנטי-דלקתית, כך משך האשפוז היה קצר יותר.
מחקרים אלה מדגישים את התפקיד המשמעותי של תזונה אנטי-דלקתית למניעה וטיפול בסרטן המעי הגס.
Dietary inflammatory index and inflammatory gene interactions in relation to colorectal cancer risk in the Bellvitge colorectal cancer case-control study.
Zamora-Ros R, Shivappa N, Steck SE, Canzian F, Landi S, Alonso MH, Hébert JR, Moreno V.
Genes Nutr. 2015 Jan;10(1):447. Epub 2014 Dec 9.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25488145
Dietary inflammatory index as a potential determinant of a length of hospitalization among surgical patients treated for colorectal cancer.
Galas A, Kulig P, Kulig J.
Eur J Clin Nutr. 2014 Oct;68(10):1168-74. doi: 10.1038/ejcn.2014.120. Epub 2014 Jul 9.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25005677
מחקר שזכה להד תקשורתי נרחב עוסק בקשר בין צריכת החלבון בתזונה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה.
החוקרים מראים כי הסיכון בדיאטה עשירה בחלבון הינו תלוי גיל.
בקרב אוכלוסייה בגיל 50-65 צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מהחי, הייתה קשורה בעלייה של 75% בסיכון הכללי לתמותה
וסיכון גבוה פי 4 לתמותה מסרטן במהלך 18 השנים הבאות.
יחד עם זאת, מעל גיל 65 דיאטה עשירה בחלבון הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.
אולם, בכל קבוצות הגיל צריכת חלבון גבוהה הייתה קשורה לסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסוכרת.
החוקרים מסבירים כי רמות החלבון משפיעות על הורמון הגדילה, כאשר מחקרים קודמים מראים קשר בין רמות גבוהות של הורמון גדילה לבין תחלואה בסרטן.
רמות ההורמון יורדות באופן טבעי לאחר גיל 65 כך שהשפּעת החלבון בתזונה בגיל זה פחות משמעותית.
כתמיכה לממצאים אלה, ממחקר מקביל שבוצעו בעכברים עולה כי צריכת חלבון גבוהה משפיעה על הופעה והתפשטות מהירה יותר של גידולים סרטניים.
החוקרים מסכמים כי בהתאם לממצאי המחקר, דיאטה דלת חלבון בגיל הביניים
והעלאת כמות החלבון בתזונה בגיל העמידה עשויה להוביל לבריאות ולאריכות חיים.
בנוסף, מחקר זה מדגיש כי חלבונים מהצומח הינם בריאים יותר מחלבונים מהחי ובכך מספק תמיכה נוספת ליתרון בדיאטות צמחוניות או טבעוניות.
יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקר תצפיתי ולכן בעל בעיות מתודולוגיות במבנהו.
Low Protein Intake Is Associated with a Major Reduction in IGF-1, Cancer, and Overall Mortality in the 65 and Younger but Not Older Population
Morgan E. Levine, Jorge A. Suarez, Sebastian Brandhorst, et al.
Cell Metabolism, Volume 19, Issue 3, 407-417, 4 March 2014
http://www.cell.com/cell-metabolism/retrieve/pii/S155041311400062X
ובאותו נושא...
השכיחות של מחלת הסוכרת הולכת ועולה בעולם המערבי וכיום מחקרים רבים עוסקים בהשפעות התזונה ואורח החיים על התפתחות המחלה.
מחקר זה נועד לבחון את הקשר בין צריכת חלבונים מהחי ומהצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.
המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה (cohort) אירופאי רחב היקף וכלל כ-12 אלף חולי סוכרת סוג 2
ותת-קבוצה של כ-16 אלף איש אחריהם בוצע מעקב של כ-12 שנים בממוצע.
באופן כללי נמצא במחקר כי אנשים שצרכו דיאטה עתירת חלבונים, במיוחד חלבונים מהחי, היו בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2,
זאת לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון ולמשתנים תזונתיים הידועים כקשורים בסוכרת.
הקבוצה שנמצאה בסיכון הגבוה ביותר היו נשים הסובלות מהשמנת יתר בעלות BMI מעל 30.
אומנם המחקר אינו מעיד על קשר סיבתי, אולם הוא חשוב לדעתנו שכן מספק עדות מחקרית המבוססת על מדגם גדול ממדינות שונות
לסיכון בדיאטה עתירת חלבון מהחי ובכך מצטרף לשורת מחקרים ארוכה העוסקת ביתרונות הבריאותיים של דיאטה המבוססת על מזונות מהצומח.
Dietary Protein Intake and Incidence of Type 2 Diabetes in Europe: The EPIC-INTERACT Case-Cohort Study.
van Nielen M, Feskens EJ, Mensink M, et al.
Diabetes Care. 2014 Apr 10. [Epub ahead of print]
