בעת התאמת טיפול אישי לחולה האונקולוגי, עלינו ראשית לקחת בחשבון מספר גורמים ולהתייחס למישורים שונים.
מישורים אלו מלווים אותנו לאורך כל המאמר ועוזרים לעשות סדר במבוך הבלתי נגמר של האפשרויות:
מישור ראשון - הסביבה התאית.
ביכולתנו להשפיע על הסביבה בה מצוי הגידול הסרטני ולשנות את התנאים כך שיקשו על הגידול לשגשג. מבחינה זו ניתן להשפיע הן על רמת הדלקת הכללית בגוף והן על רמת הסוכר בעזרת צמחי מרפא ותוספי תזונה, אך חשוב מכך, בעזרת התאמת תפריט תזונתי המפחית דלקתיות ורמות סוכר.
מישור שני - האדם עצמו.
לאנשים שונים תבניות שונות, מחלות שונות, תסמינים שונים ותרופות שונות בהם הם נעזרים. חשוב להתאים את הטיפול למטופל באופן פרטני תוך התייחסות לגורמים הנזכרים מעלה.
מישור שלישי – הגידול.
שימוש בתזונה, תוספי תזונה, צמחי מרפא וטכניקות גופנפש אשר יפעלו כנגד הגידול מחד ויתמכו בטיפול הקונבנציונאלי מאידך.
מישור רביעי – הטיפול הקונבנציונאלי.
כמובן שעלינו לקחת בחשבון אויטית הטיפול הרפואי הניתן למטופל ובכלל זה את תופעות הלוואי או הרעילות אשר נגרמות כתוצאה מהטיפול ואת השפּעת הטיפול הטבעי בכללותו על יעילות הטיפול הקונבנציונאלי.
התייחסות לארבעת מישורים אלו נכונה כאמור לגבי תזונה, תוספי תזונה, צמחי מרפא וכן רפואת גופנפש.
במטרה להקל על ההתמצאות בטקסט, חילקנו אותו לפי נושאים ראשיים (תזונה, צמחי מרפא, תוספי תזונה ורפואת גוף-נפש), כשבכל נושא יש הרחבה לגבי כל אחד מן המישורים הללו.
תזונה | צמחי מרפא | תוספי תזונה | גוף-נפש | סיכום | מחקרים עדכניים
מטרות הטיפול התזונתי
א. תמיכה במערכת החיסון.
ב. מניעת תהליכים דלקתיים המעודדים את התפתחות הגידול.
ג. הפחתת תופעות לוואי של הטיפול הקונבנציונאלי.
ד. עידוד אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן) של תאים סרטניים.
ה. מניעת אנגיוגנזיס (היווצרות כלי דם חדשים סביב הגידול שנועדו להזינו).
ו. דה טוקסיפיקציה – פינוי חומרים קרצינוגנים מהגוף.
מטרות אלו ניתנות להשגה באמצעים שונים ובעזרת מזונות שונים, כפי שמתואר תחת מישורי הפעילות השונים ובסעיפים הפרטניים של הרכיבים התזונתיים.
מישור ראשון - הסביבה התאית
דלקת | תזונה נוגדת דלקת | סוכר
למזונות שונים השפעות, לעיתים מהותיות, על התפתחות הגידול הסרטני.
באופן כללי, נרצה להפחית צריכת מזונות דלקתיים ומזונות עתירי סוכר לצד הגברת צריכה של מזונות נוגדי דלקת וכאלו בעלי אינדקס גליקמי נמוך או המפחיתים את רמת הסוכר בדם.
דלקת
דלקת עלולה לגרום לפגיעה ב-DNA באמצעות יצירת רדיקלים חופשיים. כאשר הגוף לא מצליח לתקן נזקים אלו או כאשר הוא אינו מצליח לווסת את התהליך הדלקתי, גובר הפוטנציאל להיווצרות גידולים סרטניים מסוימים (סרטן המעי הגס, סרטן הרחם, סרטן הכבד, סרטן הושט, סרטן הערמונית ועוד). בסוגי סרטן אחרים, התהליך הסרטני מייצר סביבה דלקתית והיא בתורה מקדמת את התפתחות הגידול, אנגיוגנזיס ושליחת גרורות, כמו גם משבשת תגובות חיסוניות ותגובות לטיפולים כימותרפיים והורמונליים1-3.
מידת הקשר בין דלקתיות לבין התפתחות ושגשוג של גידולים סרטניים נבחנה במחקרים רבים. בסרום דמם של חולי סרטן הריאות למשל נמצאו רמות גבוהות של סמני דלקת שונים כגון: CRP, serum amyloid A, TNF receptor2, אינטרלויקין-8 ועוד4-5.
בתאים של סרטן השד מסוג קרצינומה נמצאו רמות גבוהות של אינטרלויקין-1β, אינטרלויקין-6 ואינטרלויקין-10 6.
רמות גבוהות של אינטרלויקין-1β ושל אינטרפרון β נמצאו בדמם של חולי סרטן הערמונית7.
רמות גבוהות של אינטרלויקין-8, CRP ו-serum amyloid A נמצאו גם בסרום דמם של חולי סרטן כיס המרה8.
דלקת כרונית נמצאה כקשורה לסרטן קולורקטלי מסוג קרצינומה בדרגות II-IV. CRP הינו מדד הדלקת שהופיע באופן קבוע9.
תזונה מעודדת דלקת משפעלת את כל התהליכים הללו.
תזונה שכזו מכילה למשל חומצה אראכידונית (שמקורה בבשר), אשר נמצאה כמגבירת סיכון לסרטן המעי הגס ולסרטן החלחולת10; חומצות שומן מסוג אומגה 6 עלולות להגביר סיכון לסרטן השד בצריכה מוגברת11; צריכה גבוהה של שומן טראנס מקושרת עם סיכון מוגבר לסוגי סרטן קולורקטלים12.
להמחשה, במחקרים חדשים נבדק הקשר בין מדד לתזונה דלקתית (DII) לבין סרטן קולורקטלי. מחקר אחד מצא כי תזונה דלקתית מלווה בסיכון גבוה יותר לסרטן קולורקטלי, ובמיוחד לסרטן המעי הגס13. במחקר אחר נמצא כי ככל שהתזונה של החולים היתה יותר אנטי-דלקתית, כך התקצר משך האשפוז14.
אז מה זו בעצם תזונה נוגדת דלקת?
הכוונה היא לתזונה אשר מכילה עד כמה שניתן רכיבים נוגדי דלקת ומצד שני, כוללת כמה שפחות רכיבים אשר מעודדים דלקתיות בגוף.
סקירה15 שפורסמה בשנת 2016 בחנה השפעה של מגוון רכיבי מזון וצמחי מרפא על סוגי סרטן שונים דרך השפעה על מטבוליטים של חומצה אראכידונית (כגון האנזימים פוספוליפאז A2 (cPLA2), COX, LOX ויוצאי הפועל שלהם, דוגמת פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים). החומרים הפעילים הבאים נמצאו כבעלי השפעה מעכבת דלקת, מונעת סרטן ואף נוגדת סרטן. פירוט נרחב יותר נמצא בסעיפים הפרטניים של כל מזון.
אפיגנין (מזונות צמחיים שונים), אנטוציאנינים (פירות וירקות), כורכומין (כורכום), דיאליל סולפיד (DAS) (שום), חומצה אלגית (פירות כמו רימון, אגוזים וירקות), EGCG (תה ירוק), יוג'ינול (מרווה, קינמון, אגוז מוסקט, בזיליקום, עלי דפנה), פיסטין (תותים, תפוחים, אפרסמון, בצל ועוד), גניסטאין (סויה), 6-ג'ינג'רול (ג'ינג'ר), אינדול-3-קרבינול (ירקות מצליבים), ליקופן (עגבניות), C-פיקוציאנין (אצת ספירולינה), פיפרין (פלפל שחור), קוורציטין (פירות וירקות), רזברטרול (ענבים אדומים, יין אדום), סולפורפאן (ירקות מצליבים), טימוקווינון (קצח), חומצה אורסולית (קליפת תפוחים).
במחקר קליני רנדומלי נמצא כי תזונה המבוססת על מזון מן הצומח (צמחונות, טבעונות וצמחונות + דגים ומאכלי ים) יכולה להפחית מדדי דלקת16.
כמו כן, מחקרים קליניים בדקו את ההשפעה של תזונה ים תיכונית עשירה בפוליפנוֹלים על מדדי דלקת (ועל מחלות לב וכלי דם). המחקרים מצאו כי תזונה זו הפחיתה מדדי דלקת שונים כגון CRP, TNF-α ואינטרלויקין-6, ובפרט כאשר הדיאטה הועשרה בשמן זית או באגוזים17-18.
מחקר עוקבה שנערך בקרב בני נוער מצא כי צריכת פירות וירקות מפחיתה סטרס חימצוני ומדדי דלקת כגון CRP, TNF-α ואינטרלויקין- 6 19.
מחקר עוקבה שנערך ביפן, הדגים כי דיאטה הכוללת צריכה גבוהה של ירקות, פירות, מוצרי סויה ודגים היתה בעלת השפעה מיטיבה על רמות CRP בסרום הדם כמדד לדלקת20.
תזונה נוגדת דלקת
כמו תמיד, כאשר מדובר בתזונה, יש לעשות התאמה פרטנית לצרכיו ולהעדפותיו של המטופל.
יחד עם זאת, להלן קווים מנחים לבניית תפריט נוֹגד דַלקת:
הערת המערכת: חשוב לציין כי מידת השפּעתה של התזונה על רמת הדלקתיות בגוף טרם נחקרה באופן מקיף וכי הממצאים המצוינים לעיל הינם ראשוניים ודורשים מחקר נוסף.
סוכר
אינסולין מתפקד בגוף כהורמון מטבולי וכמעודד גדילה. כשסוכר (גלוקוז) נכנס לגוף, הלבלב מפריש אינסולין כדי להכניס את הסוכר לכלל התאים בגוף. במקביל מופרש insulin-like growth factor) IGFׂׂׂ) שמעודד את גדילת התאים. אינסולין ו-IGF מקדמים תהליכים דלקתיים, שבתורם גם מזינים את הגידול.
כאשר רמות האינסולין בדם גבוהות, הודות לעמידות לאינסולין או לטיפול תרופתי עם אינסולין, ההשפעה שלו על שגשוג תאים באה לידי ביטוי פעיל יותר בתאים ממאירים שמציגים על פני התא באופן תדיר רצפטורים לאינסולין. בנוסף, היפרגליקמיה מספקת אנרגיה לשגשוג תאים סרטניים21.
התאים הסרטניים, לעומת התאים הבריאים, ממשיכים לייצר ATP גם כאשר יש מספיק חמצן (אפקט ורבורג) ולכן הם צורכים גלוקוז באופן תמידי.
סוכרת נמצאה כמגבירת סיכון למוות מסוגי סרטן שונים כגון: סרטן הכבד, סרטן הלבלב, סרטן הרחם, סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן הפה והגרון וסרטן שלפוחית השתן22.
צריכת משקאות ממותקים ומזונות בעלי עומס גליקמי גבוה מעלה את הסיכון לסרטן הערמונית פי 2-3. לעומת זאת, תזונה בעלת עומס גליקמי נמוך נמצאה במפחיתה בכ-67% את הסיכון לסרטן השד23.
כאשר הסוכרת מטופלת על ידי תרופות כמו מטפורמין, הסיכון למוות כתוצאה מסרטן פוחת לעומת סוכרת שאינה מטופלת24.
לכן, יש להמנע או להפחית ככל הניתן צריכת מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה (סוכרים, קמח לבן וכו'). להמתקה רצוי להשתמש בעלי סטיביה (Stevia rebaudiana) או בסוכר קוקוס25.
מישור שני - האדם עצמו
עלינו לקחת בחשבון מחלות והפרעות קודמות (כמו סוכרת, יתר שומנים בדם וכד'), חילוף חומרים, תופעות לוואי של הטיפול התרופתי, נטיות כלליות של המטופל, העדפותיו לגבי מזונות שונים, הרגלי האכילה שלו ועוד. התפריט התזונתי יותאם לכל אלו, מעבר להתוויה הכללית של טיפול בסרטן.
כך למשל, תפריט תזונתי למטופל הסובל מיתר לחץ דם לא יכלול מלח שולחן (המכיל נתרן) ומזונות עתירי נתרן (כמו מזון משוּמר, חטיפים מלוחים, דגים מלוחים ועוד). תפריט למטופלת הנוטה לאוסטאופורוזיס יכלול מזונות עתידי סידן (כגון טחינה, עלים ירוקים ועוד). תפריט למטופל הסובל מצרבות, יכלול מזונות בסיסיים (כגון ירקות עליים, ירקות כתומים, אגוזים ועוד) וייעדר מזונות חומציים (כגון חלב ומוצריו, מזונות חריפים, פירות הדר ונוספים).
מישור שלישי – הגידול
במחקרי מעבדה, פיטוכימיקלים, ויטמינים ומינרלים שונים מפגינים השפעה נוגדת סרטן (למשל: אלפא-טוקופרול, חומצה אסקורבית ובטא קרוטן). יחד עם זאת, הראיות מעידות על כך שהסינרגיזם בין הרכיבים הללו בתזונה הכללית, הוא שיוצר את ההגנה החזקה יותר כנגד הסרטן26.
כך למשל, אכילת פטריות מפחיתה את הסיכון לסרטן השד בנשים אולם כאשר אכילת פטריות משולבת עם שתיית תה ירוק, מוגבר האפקט המגן מפני סרטן27.
אף מזון בודד או רכיב מזון לא יגן מפני סרטן כשלעצמו, אך ישנן ראיות תומכות לכך שדיאטה מגוונת במזון מן הצומח (ירקות, פירות, קטניות) מפחיתה את הסיכון לסוגי סרטן שונים28.
על מנת לפעול כנגד הגידול הסרטני, מלבד צריכת תזונה נוגדת דלקת וכזו אשר אינה מכילה סוכר, עלינו לצרוך תזונה עשירה בירקות ובפירות, עם דגש על מזונות נוגדי סרטן כגון ירקות מצליבים ושומיים. נרצה גם לשלב רכיבים ספציפים בעלי השפעה אנטי סרטנית כגון: כורכום, צמחי תבלין, תה ירוק, ג'ינג'ר, עגבניות מבושלות, שמן זית, פטריות ופירות (בעיקר כאלו בעלי אינדקס גליקמי נמוך ובעלי צבעים עזים כגון: פירות יער, מיץ רימונים, ענבים אדומים ופירות הדר). כמו כן, נרצה לשלב גם אגוזים וקטניות אשר מהווים מקור לחלבון מן הצומח. לקינוח, נשתמש במוצרים עשירים בקקאו טבעי כגון שוקולד מריר.
מצד שני, נרצה להמנע מצריכת מזון תעשייתי ומעובד, אשר מכיל לרוב רכיבים החשודים כמעודדי סרטן כגון חומרים משמרים ותוספי מזון שונים אשר משמשים בתעשיית המזון, אך אינם בעלי תרומה לבריאותנו.
מוטב להמעיט ככל הניתן בצריכת מזונות מן החי. במקומם רצוי לצרוך מזונות צמחיים אשר יספקו חלבון מלא כגון שילוב בין דגנים מלאים לקטניות, אגוזים וכד'.
מישור רביעי – הטיפול הקונבנציונאלי
בהתאמת התזונה לטיפול הקונבנציונאלי נרצה לשלב מזונות אשר ביכולתם להעצים את השפּעת הטיפול וכן מזונות שעשויים להקל או למנוע את תופעות הלוואי של הטיפול ולהפחית את רעילותו.
למשל, במקרה של טיפול בתרופות כימותרפיות אשר עלולות לגרום לדלקות ולפצעים במערכת העיכול, נרצה לשלב מזונות אשר מכילים רירה (מוצילגים) כגון שיבולת שועל, זרעי פשתן וצ'יה מושרים במים ובמיה, אשר יעזרו לשמור על תקינות הרקמות הריריות של מערכת העיכול. במקביל, רצוי להפחית צריכת מזונות וצמחי תבלין הגורמים לגירוי הרקמות הריריות של מערכת העיכול כגון מזונות חריפים, מזונות בעלי חומציות גבוהה ומזונות מטוגנים.
דוגמאות נוספות:
שילוב של שום בפרוטוקולים תרופתיים של חולים אונקולוגיים הוא אפשרי ועשוי להפחית תופעות לוואי ו/או רעילות הנגרמת מתרופות אלו.
תרופות כימותרפיות (doxorubicin, adriamycin) יוצרות רדיקלים חופשיים אשר גורמים לנזק חמצוני ברקמות שונות בגוף, ובעיקר בלב, גם שנים רבות לאחר הטיפול29.
במספר מחקרים בבעלי חיים שבהם ניתן שום במינונים גבוהים (20-500 מ"ג לכל ק"ג משקל) או דרך הווריד, הודגמה ירידה משמעותית בהשפעות הרעלניות של תרופות כימותרפיות על הלב30-33. למרות ההבטחה הטמונה במחקרים אלו, עדיין דרושים מחקרים נוספים כדי להדגים השפעה דומה גם בבני אדם.
בנוסף, תרופות כימותרפיות מסוימות (Fluoroplex, Doxorubicin, Bleomycin) יכולות לגרום לדלקות ברירית מערכת העיכול, תופעה אשר לעתים מגבילה את היקף השימוש ומינון התרופה.
מחקרים ראשונים בבעלי חיים הראו, ששום מגן על רירית מערכת העיכול מפני הנזק המושרה של תרופות אלו34-37.
תיאורטית, שילוב של שום עם תרופות כימותרפיות עשוי להקטין את שיעור תופעות הלוואי ולהבטיח המשכיות בטיפול הכימותרפי (לעיתים תכופות טיפול זה מופסק או מושהה בעקבות התופעות המוזכרות). למרות ההבטחה הטמונה במחקרים אלו, עדיין דרושים מחקרים נוספים כדי להדגים השפעה דומה גם בבני אדם.
שילוב של סויה עם טמוקסיפן - מחקרים אפידמיולוגיים וקליניים מראים השפעה חיובית של שילוב צריכת סויה עם טמוקסיפן38, או לכל הפחות, היעדר השפעה שלילית של השילוב39-40.
חשוב לציין כי קיים שוני בין תוצאות מחקרים שנעשו בבעלי חיים לבין תוצאות מחקרים קליניים ואפידמיולוגיים בנוגע לשילוב סויה עם טיפול תרופתי לסרטן השד (טמוקסיפן) וכי קיים שוני ברכיבים שנבדקו. בעוד שבמחקרים הקליניים בהם נצפו תוצאות חיוביות נבדקה השפּעת צריכת סויה כמזון שלם, במחקרים שנערכו בקרב בעלי חיים, בהם נבדקו בעיקר רכיבים מבודדים של הסויה, נצפתה פגיעה ביעילות של טמוקסיפן41-43.
דוגמה נוספת הינה צמח הרוזמרין. מחקרי מעבדה הדגימו כי תמצית צמח הרוזמרין שיפרה את יעילות הטיפול הכימותרפי והתרופתי על תאי סרטן השד- 44tamoxifen, trastuzumab, paclitaxel, תאי סרטן השחלות (45)cisplatin ועל תאי סרטן המעי הגס46 (5-Fluorouracil). בנוסף, הודגם במחקר בקרב בעלי חיים כי ביכולתו של הרוזמרין למנוע נזק לכבד עקב שימוש בכימותרפיהCyclophosphamide 47. יש צורך בקיום מחקרים קליניים כדי לאשש את הרלוונטיות של מחקרים אלו.
כורכומין, הממוצה משורש כורכום, עשוי לשפר באופן תיאורטי את רגישות התאים לכימותרפיה בסרטן המוח מסוג גליובלסטומהEtoposide, Temozolomide) 48), בסרטן ריאותCisplatin) 49) ובסרטן המעי הגס50 (Fluorouracil-5, 5-FU plus oxaliplatin/FOLFOX).
בנוסף, זיהומים פטרייתיים הינם סיבוך של מחלת הסרטן ואף מהווים גורם מוות בחולי סרטן. הזיהומים הללו קשים לטיפול, לעיתים עמידים לטיפול התרופתי ואף עלולים לגרום לנסיגה בטיפול.
מאמר סקירה בחן את הפעילות הפארמקולוגית של כורכומין כאנטי פטרייתי וכאנטי סרטני, כפונקציה לסיוע במצבים מסוג אלה וכבסיס למחקרים קליניים עתידיים(51).
עוד נמצא במחקר קליני מבוקר כי שטיפת פה המכילה כורכום יעילה יותר מהטיפול התרופתי למניעה ולהקלה על מוקוזיטיס בפה כתופעת לוואי של טיפולי כימותרפיה או רדיותרפיה בחולי סרטן ראש וצוואר(52).
הקשר בין מזונות שונים לבין סרטן
להלן פירוט על מזונות שונים והקשר לסרטן.
הרשימה מחולקת לפי מזונות מומלצים וכאלו שאינם מומלצים.
מזונות מומלצים:
מזונות לא מומלצים:
סוכר | חלב ומוצריו | בשר | חומרים משמרים, פוספטים וחומרי הדברה | ביספינול A
מים
מים, הינם הרכיב החיוני ביותר לבריאותנו. לצערנו, מקורות מים רבים מזוהמים כיום וקיימים חילוקי דעות מהם מקורות המים הטובים ביותר בנמצא.
המים אשר מצויים בברזים סובלים ממספר בעיות, בעיקר הימצאותן של מתכות אשר מקורן בצנרת המים. הכוונה לשאריות של עופרת, ניקל ומתכות אחרות אשר ידועות כרעילות.
לכן, רצוי לסנן את מי הברז במסנן פחם או עדיף מכך, במסנן אוסמוזה הפוכה.
אנשים רבים בימינו שותים מים מינרלים מבקבוקים. אומנם מי מעיינות הינם המקור הטוב והנקי ביותר למים איכותיים, אולם, לא כולם מודעים לסכנות הקיימות באריזת המים בבקבוקי הפלסטיק הנפוצים. חשוב לוודא שהבקבוקים לא עמדו בשמש ושלמים אין ריח של פלסטיק (שמקורו בביספינול A, BPA). כמו כן, יש להמנע משימוש חוזר בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים ואין לשפוך מים רותחים לכלי פלסטיק המכילים BPA, שכן אלו משפיעים על שחרורו למים53.
כמו כן, יש להמנע משתיית מי ברז באזורים חקלאיים, עקב המצאות אפשרית של חומרי הדברה וניטרטים.
מזונות עשירים באוֹמגה 3
אומגה 3 הינה חומצת שומן חיונית המפחיתה תהליכים דלקתיים בגוף, מאזנת גדילת תאים, משפיעה על קרישיות הדם ועוד. בתרביות תאים סרטניים, DHA מאט את התפתחות הגידול בסוגי סרטן שונים (שד, ערמונית, מעי גס ועוד) ואת התפשטות הגידול לרקמות סמוכות ומעודד אפופטוזיס בתאים חולים54-55. מחקרי עוקבה ומחקרים קליניים מעידים על יכולת אפשרית של צריכת דגי ים צפוני כמקור לאומגה 3 להפחית את הסיכון לסוגי סרטן מסוימים כגון: סרטן השד56-57, סרטן הערמונית58 וסרטן המעי הגס59, אך הממצאים אינם חד משמעיים60.
למרות שעדיין יש צורך במחקרים קליניים איכותיים, מומלץ לצרוך דגים טריים קטנים-בינוניים החיים במים קרים (אנשובי, מקרל, סרדינים, סלמון), אשר מפתחים שכבת שומן עבה יותר ולכן מכילים יותר אומגה 3. חשוב כמובן לאכול את שכבת השומן הזו (בעלת צבע חום) ולא להשליכה לפח.
חומצות שומן מסוג אומגה 3 נמצאות במגוון אגוזים וזרעים, בעיקר באגוזי מלך (ראו הרחבה כאן).
בחרנו להציג תחת סעיף זה את שני המקורות הצמחיים העיקריים לחומצות שומן מסוג אומגה 3:
זרעי פשתן 
מכילים חומצות שומן מסוג אומגה 3 (חומצה אלפא-לינולאית). הם המקור הצמחי העשיר ביותר בליגנאנים (0.7%-1.5% ממשקל הזרע היבש). הליגנאנים הם פיטואסטרוגנים המפחיתים את הסיכון לסרטנים הורמונליים כגון: סרטן השד, סרטן הרחם וסרטן הערמונית. מחקרי מעבדה ומחקרים אפידמיולוגיים הוכיחו את פעילותם נוגדת הסרטן61-62. מחקר מבוקר מצא כי לזרעי פשתן השפעה נוגדת אנגיוגנזיס63. בנוסף, לזרעי פשתן תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים, חלבון, מינרלים, ויטמינים ונוגדי חמצון. מומלץ לצרוך כף ביום64.
זרעי צ'יה
(Salvia hispanica) כף של זרעי צ'יה מכילה כ-2.5 גרם חומצה אלפא לינולאית, 5 גרם סיבים תזונתיים, 2 גרם חלבון, מינרלים כגון סידן (9% מהצריכה היומית המומלצת), מגנזיום (15%), אבץ, סלניום ונחושת; נוגדי חמצון בדמות תרכובות פנוליות (חומצה רוזמרינית, חומצה קפאית וחומצה גאלית) 65-67.
בנוסף, במחקר קליני הודגם כי לזרעי צ'יה השפעה מפחיתת רמות סוכר לאחר ארוחה68 ומחקר מעבדה הדגים שיפור בעמידות לאינסולין ולגלוקוז69.
פירות וירקות (כללי)
פירות וירקות מכילים פיטוכימיקלים רבים, ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים ועוד. הם מסייעים בהפחתת דלקתיות ובשמירה על רמות סוכר תקינות בדם.
צריכה גבוהה של ירקות ופירות מפחיתה את הסיכון לסוגי סרטן שונים כמו סרטן שלפוחית השתן בנשים, סרטן הקיבה, סרטן הושט, סרטן השד, סרטן הערמונית ועוד70-74. סיכון מופחת לסרטן הריאות מקושר לצריכת פירות, אבל לא בהכרח לצריכת ירקות75.
צריכה גבוהה של פירות וירקות, ובפרט מיץ/סיידר תפוחים טבעי, עשויה להפחית את הסיכון ללימפומה מסוג נון-הדג'קינס76. כמו כן, נמצא כי פוליפנוֹלים מתפוחים יכולים לעכב VEGF ו-VGEF-2 ובכך יש להם פוטנציאל למנוע אנגיוגנסיס77.
ירקות מצליבים
בקבוצה זו נכללים: כרוב על סוגיו (כרוב ניצנים, כרוב ירוק/סגול, כרוב סיני, באק צ'וי, קייל, ברוקולי, כרובית), קולורבי, גרגר נחלים, צנון, לפת, חרדל, חזרת ועוד.
מומלץ לצרוך כחצי כוס ביום64.
צריכה של ירקות מצליבים מעלה את פעילות תאי ההרג הטבעיים (NK cells) של מערכת החיסון ומפחיתה את הסיכון לגרורות78. ירקות אלו מכילים רכיבים כגון סולפוראפן ואינדול-3-קרבינול (I3Cs), המעודדים אפופטוזיס של תאים סרטניים, מעכבים אנגיוגנזיס, מסייעים לפינוי חומרים קרצינוגנים מהגוף ומונעים התפתחות ממאירות מתאים טרום סרטניים79-81.
ירקות מצליבים נמצאו כמעכבים של סוגי סרטן שונים כגון: סרטן המעי הגס וסרטן הערמונית82,83, אך אין אחדות דעים למשל בנוגע למניעת סרטן הריאות84,85.
* בישול במים הורס את הרכיבים הפעילים. יש להעדיף אידוי או הקפצה בווק.
ירקות שומיים
בקבוצה זו נכללים: שום, בצל, שאלוט, כרישה, עירית.
מומלץ לצרוך כחצי כוס בצל ושאלוט ביום ו-2 שיני שום64.
ירקות שומיים מכילים רכיבים פעילים רבים כגון: פלבונואידים, אוליגוסכרידים, ארגינין, סלניום ועוד. מחקרים רבים מתמקדים בתרכובות הגופרית (כגון: אליצין ואליאין) אשר מפחיתות השפעה קרצינוגנית של ניטרוזאמינים והטרוציקליק-אמינים, הנוצרים בתהליך הפקת טבק ובצליית בשר. הם מעודדים אפופטוזיס בתאים סרטניים, נוגדי דלקת (מעכבי COX ו-LOX) ובעלי השפעה מאזנת על מערכת החיסון (אימונומודולטורים)86.
בנוסף, ירקות שומיים מסייעים בהפחתת רמות הסוכר בדם. הפעילות האנטי בקטריאלית שלהם מסייעת לטפל בהליקובקטר פילורי, אשר מגביר סיכון לסרטן הקיבה.
הירקות השומיים נמצאו כמועילים בסרטן שד, סרטן השחלות, סרטן ערמונית, סרטן הריאות, סרטן המעי הגס, סרטן הקיבה וסוגי סרטן נוספים במערכת העיכול71.
שום מכיל רכיב בשם דיאליל טריסולפיד, אשר במחקרי מעבדה נמצא כמעכב אנגיוגנזיס87.
* בצל סגול מכיל יותר רכיבים נוגדי חמצון מבצל יבש (צהוב).
עגבניות
עגבניות מכילות ליקופן, שהינו נוֹגד סַרטן, משרה אפופטוזיס, מעכב התפתחות תאים סרטניים ומעכב מתווכי דלקת שונים ואנגיוגנזיס88,89. השפּעתן של העגבניות יעילה כנגד סוגי סרטן שונים71.
מחקר עוקבה שנערך באוניברסיטת הרווארד הראה כי צריכה שבועית של 2-3 מנות מבושלות של עגבניות הפחיתה את הסיכון לסרטן הערמונית ב-40%-50%. כמו כן, בגברים שחלו בסרטן הערמונית וצרכו יותר מנות של עגבניות מבושלות, נצפו רמות נמוכות יותר של אנגיוגנזיס89.
על פי המחקרים שנעשו עד כה, נדמה כי המחקרים על צריכת ליקופן מהמזון משכנעים הרבה יותר ממחקרים על צריכת תוסף ליקופן, בהם המסקנות אינן חד משמעיות90,91. מזונות עשירים בליקופן (עגבניות, אבטיח) הינם בעלי זמינות גבוהה וזולה וטעמם ערב לחיכה של רוב האוכלוסיה.
הליקופן נספג טוב יותר בסביבה שומנית (שמן זית למשל) וכאשר העגבניות עוברות בישול68.
בשימוש ברסק עגבניות מוכן, יש להעדיף רסק הארוז בבקבוקי זכוכית, על פני אלו הארוזים בקופסאות פלסטיק, המכילות ביספינול A.
עגבניות שייכות למשפחת הסולניים (במשפחה זו חברים גם חצילים, תפוחי אדמה, פלפלים וטבק). הירקות הסולניים מכילים גליקואלקלואידים (אלפא-טומטין, אלפא-סולנין, אלפא-סולסונין ועוד). במחקרי מעבדה שונים (בעלי חיים ותאים סרטניים) נמצא כי חומרים אלה מעכבים התפתחות גידולים סרטניים92.
ייתכן שלאלפא-סולנין יכולת להגביר רגישות של תאי אדנוקרצינומה בריאות לטיפולי כימותרפיה ולרדיותרפיה93. כמו כן, שימוש במינון לא רעיל של אלפא-סולנין הדגים יכולת עיכוב של התפשטות תאי סרטן הערמונית94. בנוסף, נמצא כי אלפא-סולנין כמשרה אפופטוזיס על תאי סרטן הלבלב וכמעכב ביטוי של VEGF (פקטור גדילה של כלי דם אנדותלים) 95,96.
פטרוזיליה וסֶלרי
פטרוזיליה וסלרי הינם מזונות העשירים בפלבונואיד אפיגנין. רכיב זה מצוי גם במזונות נוספים כגון: תימין, נענע (ושאר צמחי התבלין שיוזכרו בהמשך), עגבניות, בצל, ארטישוק, תרד, קמומיל.
אפיגנין הינו נוֹגד חִמצון, נוֹגד דַלקת, המעכב את התפשטות התאים הסרטניים, משבש את הקוד הגנטי שמעודד את צמיחתם, מעודד אפופטוזיס ומעכב אנגיוגנזיס ופעילות של 97,98NF-kappaB.
במחקרי מעבדה אפיגנין עיכב התפתחות תאים סרטניים במערכת העיכול כמו גם תאים של סרטן הערמונית, סרטן השחלות, סרטן השד וסרטן הלבלב99-103.
זיתים ושמן זית
זיתים מכילים נוגדי חמצון (כגון פוליפנוֹלים וחומצה אולאית) אשר מעכבים את ביטוי הגן HER2 שאחראי לחמישית ממקרי סרטן השד. כמו כן, זיתים מכילים ליגנאנים, סקוירידואידים, אקטאוזידים, הידרוקיטירוסול, טירוסול וחומצה פנילפרופיונית 104. נוגדי חמצון אלו נמצאו כבעלי יכולת להגביל ולהאט את התפתחות הגידול הסרטני105, כמו גם לעכב ביטוי של VEGF (פקטור גדילה של כלי דם אנדותלים), COX2 ו-MMPs ועל ידי כך למנוע אנגיוגנזיס106-108.
כמו כן, מחקרים מראים השפעה מגינה של שמן זית מפני סוגי סרטן שונים ובפרט סרטן השד וסרטן המעי הגס109-111.
חשוב לציין כי זיתים שחורים עשירים יותר בנוגדי חמצון מאשר זיתים ירוקים.
מומלץ לשלב, כחלק מהתזונה היומית, לא רק זיתים אלא גם חצי כף עד כף שמן זית (כתית מעולה, בכבישה קרה).
צמחי תבלין ממשפחת השפתניים
רוזמרין (מכיל קרנוסול, חומצה קרנוסית), מרווה (יוג'ינול), מנטה, אורגנו, מליסה, בזיליקום, תימין, מיורן ועוד עשירים בטרפנים, שמעודדים אפופטוזיס, מאטים את התפשטות התאים הסרטניים, מעכבים מתווכי דלקת כמו NF-kappaB, COX2, TNF, PGE2 ועוד112-114.
נוסף על האמור, לכל אחד מצמחי התבלין הללו חומרים פעילים שונים, וכל אחד מהם עשוי להועיל בדרכים נוספות לסוגי סרטן שונים, כמו גם לטיפולים הקונבנציונאליים.
כך למשל, רוזמרין עשוי לשפר את יעילות הטיפול הכימותרפי והתרופתי לסרטן השד (tamoxifen, trastuzumab, 44(paclitaxel, סרטן השחלות 45cisplatin ולסרטן המעי הגס46 (5-Fluorouracil). בנוסף, הודגם כי ביכולתו למנוע נזק לכבד עקב שימוש בכימותרפיהCyclophosphamide 47.
במחקר מעבדה הודגם כי לאורגנו עשויה להיות השפעה מגינה מפני טיפולי רדיותרפיה (Radioiodine) לסרטן בלוטת התריס, ובכך למנוע נזק חמצוני שעלול לגרום לגידולי משנה ולנזק ל-115DNA.
מספר מחקרי מעבדה מדגימים פעילות נוגדת סרטן של תמצית צמח המליסה. נמצא כי הצמח מעכב את התפתחות הגידול הסרטני ומשרה אפופטוזיס באמצעות השפעה נוגדת חמצון על ROS. ההשפעה הנ"ל נצפתה בתאי סרטן המעי הגס, סרטן השד מסוג אדנוקרצינומה, סרטן השחלות, סרטן הריאות וסרטן המוח. השפעה זו מיוחסת לחומצה הרוזמרינית ולציטראל116-118.
במחקר מעבדה אחר, נמצא כי מרווה רפואית עשויה למנוע אנגיוגנזיס119.
אצות
אצות מכילות מגוון רכיבים תזונתיים כגון: סיבים תזונתיים, סידן, יוד, אשלגן, ויטמין K, ויטמין A, קרוטנואידים ועוד.
משפחת האצות החומיות כוללת את אצות המאכל וואקמה (Undaria pinnatifida), קומבו (Laminaria japonica) והיזיקי (Hizikia fusiforme). אצות וואקמה הן הנחקרות ביותר.
האצות מכילות פוליסכרידים שבמחקר מעבדה נמצאו כמפחיתות הארעות והתפתחות של גידולים בשד, בנוסף הם בעלי השפעה מאזנת על מערכת החיסון (אימונומודולטורים) ועל רמות הורמוני המין120. כמו כן הם מפחיתים מדדי דלקת כגון אינטרלויקין-1 ו-TNF-α ומפחיתים נזק חמצוני של 121ROS.
אחד הפוליסכרידים הנחקרים באצות הינו פוקוידן (Fucoidan), אשר במחקרי מעבדה ובמחקרים בקרב בעלי חיים הדגים פעילויות נוגדות סרטן מגוונות כגון: עיכוב אנגיוגנזיס והיווצרות גרורות לימפתיות של סרטן הכבד מסוג קרצינומה באמצעות עיכוב NF-kappaB, VEGF (פקטור גדילה של כלי דם אנדותלים) ועוד122,123. השראת אפופטוזיס על תאי סרטן הערמונית, סרטן השד, סרטן הריאות וסרטן קולורקטלי124-126.
רכיב קרוטנואידי בשם פוקוקסנטין (Fucoxanthin) הפגין במחקרי מעבדה פעילות ציטוטוקסית, משרה אפופטוזיס ומעכבת גדילה על תאי סרטן הריאות מסוג קרצינומה, סרטן המעי הגס מסוג אדנוקרצינומה, נוירובלסטומה ולוקמיה127-129.
מנגד, נזכיר כי צריכת יוד נחשדת כגורם סיכון לסרטן בלוטת התריס130,131. מחקר עוקבה שנערך ביפן ופורסם בשנת 2012 מצא כי צריכה יומיומית של אצות (לעומת צריכת אצות פעמיים בשבוע) נמצא כמגבירה סיכון לסרטן בלוטת התריס בנשים, בפרט לאחר תום תקופת הפוריות132.
לעומת זאת, מחקר עוקבה עדכני יותר שפורסם במאי 2016 ונערך גם הוא ביפן, לא מצא קשר בין צריכת אצות יומיומית לבין סרטן בלוטת התריס בנשים, גם לא לאחר תום תקופת הפוריות133.
בארה"ב הצריכה היומית המומלצת של יוד הינה 0.15 מ"ג ליום לאדם בוגר.
באצות נורי יש 29.3-45.8 מ"ג/ק"ג; באצות וואקמה 93.9-185.1 מ"ג/ק"ג; באצות קומבו 241-4921 מ"ג/ק"ג134.
אצה נוספת שראוי לציין הינה אצת ספירולינה. את הספירולינה ניתן לצרוך מהקפאה, באבקה, כשבבים או כתוסף (טבליות). במחקרי מעבדה ובמחקרים בקרב בעלי חיים נמצא כי תרכובות טטרפירוליניות המצויות באצה ואשר מזכירות במבנה שלהן את מולקולת הבילירובין האנושי, גרמו לירידה בשגשוג ובהתרבות תאי סרטן הלבלב בהשוואה לתאים שלא עברו טיפול. השפעה זו הינה תלוית מינון135.
במחקרים נצפתה גם השפעה נוגדת דלקת הבאה לידי ביטוי בעיכוב 136NF-kappaB.
פטריות
נוסף על טעמן העשיר, לפטריות אינדקס גליקמי נמוך והן מכילות חלבון ורמה נמוכה של שומן (שרובו מגיע מחומצות שומן רב בלתי רוויות). כמו כן פטריות מכילות פוליסכרידים (בטא גלוקן), לנטיניאן, ויטמינים ומינרלים שונים, כולל ויטמין D2 (כאשר לא גדלות בחממות וחשופות לשמש). הפטריות מאזנות את מערכת החיסון, מאטות התפתחות גידולים, בעלות פעילות נוגד גידולים ומפחיתות את רמות הסוכר והשומנים בדם137,138.
בין הפטריות הנפוצות והנחקרות ניתן למצוא*:
Ganoderma lucidum (ריישי), Lentinula edodes (שיטאקי), Grifola frondosa (מיטאקי), Trametes Versicolor (קוריולוס, זנב הודו), Cordyceps sinensis (קורדיספס), Flammulina Populicola (אנוקי), Agaricus Blazei (אגריקוס).
*לא כל פטריות המרפא ניתנות לשילוב במזון, אך ניתן להשיגן כתוסף תזונה.
במחקר מעבדה, מיצוי במים של פטריית מיטאקי הגביר אפופטוזיס והשפעה ציטוטוקסית בתאים של סרטן השד139. מחקר אחר אודות הפטריה הדגים השפעה נוגדת אנגיוגנזיס עיכוב140 (VEGF).
בסקירת מחקרים קליניים על חולי סרטן הריאות, נמצא כי פוליסכריד K, המצוי בפטרייה טראמטס, האריך את השרידות, שיפר את תפקוד מערכת החיסון והפחית תסמינים הקשורים בגידול הסרטני (כגון עייפות ואנורקסיה)141. סקירה אחרת התמקדה בפוליסכריד-פפטיד שבפטריה זו ומצאה כי גם הוא בעל השפעה חיובית על תסמינים הקשורים בגידול הסרטני (עייפות, בחילות והקאות, כאב, אובדן תיאבון) וכן בעל השפעה נוגדת גידול הנובעת מאיזון פעילות מערכת החיסון (שפעול אינטרלויקין-β1, IL-6, TNF-α, פרוסטגלנדינים E2, ועוד)142.
מיצוי פטריית שיטאקי הראה בסקירת מחקרי מעבדה השפעה נוגדת גידול בתאי מלנומה ובתאי תימומה (תאים סרטניים בבלוטת התימוס) והפחתת רמות PSA בחולי סרטן הערמונית. כמו כן המיצוי השפיע על תאי מערכת החיסון: שפעול IL-2, IL-4, IL-6, IL10, IL12, TNF-α ואינטרפרון, העלאת ייצור תאי CD4+, CD8+ ו-NK (תאי הרג חיסוניים)143. בסקירת מחקרים קליניים נמצא כי מיצוי בטא גלוקן מפטריית שיטאקי הינו בעל השפעה מיטיבה על סרטן הקיבה144.
פטריית השיטאקי משפיעה על CYP2D6 ולכן יש להימנע משילובה עם התרופה הציטוטוקסית Doxorubucin. בנוסף יש להימנע משילובה עם Methotrexate, 6-mercaptopurine, tegafur/uracil, Cisplatin, Cytarabine ו-dexamethasone על פי נתונים העולים ממחקרים בקרב עכברי מעבדה143.
קרוטנואִידים
ירקות ופירות עשירים בקרוטנואידים: בטטה, דלעת, גזר, דלורית, סלק, עגבניות, אפרסק, פפאיה, אפרסמון ועוד.
מלבד ליקופן שהינו בעל השפעה נוגדת סרטן (להרחבה ראה כאן), לקרוטנואידים נוספים השפעה דומה:
בטא קרוטן ולוטאין מפחיתים רמות ROS, ומעכבים מדדי דלקת שונים כגון NF-kappaB ואינטרלויקין-8 145.
שני קרוטנואידים אלו נמצאו כמעכבים מספר סוגים של גידולים סרטניים במחקרי מעבדה כגון סרטן הקיבה, סרטן השד, סרטן הכליות ואדנומה של בלוטת ההיפופיזה71,146,147.
צריכת עגבניות עשויה להפחית את הסיכון לסרטן הערמונית בשל תכולת הליקופן שבהן58. צריכה גבוהה של קרוטנואידים שונים עשויה להפחית את הסיכון לסרטן הלבלב148. סקירה נחרבת של 8 מחקרי עוקבה הראתה סיכון מופחת לסרטן השד בצריכת קרוטנואידים שונים, בפרט אלפא-קרוטן, בטא-קרוטן, לוטאין + זיאקסנטין וליקופן149.
מחקר עוקבה מצא כי צריכה גבוהה יותר של קרוטנואידים, ובפרט ליקופן ואלפא-קריפטוקסנטין (פפאיה, חלמון ביצה, חמאה, תפוחים), מקושרת עם סיכון נמוך יותר לסרטן הלימפה מסוג נון-הודג'קינס (30% ו-50% פחות בהתאמה). לקרוטנואידים אחרים לא נמצא קשר ישיר עם הסיכון לסוג סרטן זה150.
פירות הדר (על קליפותיהם)
בקבוצה זו נכללים: תפוז, לימון, ליים, אשכולית, מנדרינה וטנג'רין.
מכילים ויטמין C ולימונן, אשר ביכולתם לעכב NF-kappaB, TNF, Cox2 ומתווכי דלקת נוספים. בנוסף, מכילים קרוטנואידים, פולאט וכן פלבונואידים נוגדי דלקת 112.
לימונן הינו מונוטרפן המצוי בקליפות ההדרים. מחקר קליני מבוקר הראה השפעה מגינה מפני סרטן העור151. במחקרים מבוקרים על חולות סרטן השד נמצא כי לימונן הפחית התפתחות תאים סרטניים152,153.
קליפות הדרים מכילות פנולים, קרוטנואידים ופלבונואידים (נרינג'ין, נרינג'נין, הספראטין ונאוהספידין), הידרוליזה של קליפות אלו נמצאה כבעלת פעילות נוגדת פרוליפרציה בתאי סרטן המעי ובתאי מלנומה154. כמו כן, לפלבונואידים של קליפות הדרים השפעה מעודדת אפופטוזיס והשפעה מעכבת על שליחת גרורות ואנגיוגנזיס155.
פקטין הדרים מעודד אפופטוזיס של תאים סרטניים ומעכב את התפתחות הגידול 156.
סקירות של מחקרי עוקבה ומחקרים קליניים מבוקרים מצאו כי צריכת הדרים עשויה להפחית את הסיכון לסרטן הושט, סרטן הלבלב, סרטן השד, סרטן הקיבה וסרטן העור157-161.
פירות "בתי גלעין" ("Drupe, "Stone fruit)
על פי ההגדרה הבוטנית אלו פירות בהם גלעין בודד מוקף מעטפת קשה וסביבו בשר הפרי עטוף קליפה. בקבוצה זו נכללים: שזיפים, אפרסקים, נקטרינות, מנגו, אבוקדו ועוד. פירות אלו, ובייחוד שזיפים, עשירים ברכיבים אנטי סרטניים.
שזיפים מכילים קרוטנואידים (לוטאין, בטא קרוטן), פרואנטוציאנידינים ופנולים כגון חומצה כלורוגנית אשר במעבדה הראו השפעה מגינה מפני סרטן הקיבה, סרטן המעי הגס וסרטן השד162-164.
מחקר מעבדה הראה כי לפוליפנוֹלים שבאפרסק השפעה נוגדת גידול ומונעת התפתחות גרורות של תאי סרטן השד. החוקרים המירו את מסקנות המחקר להנחייה פרקטית וסיכמו כי צריכת 2-3 אפרסקים ביום (לאדם השוקל 60 ק"ג) תניב את התוצאות שנצפו במעבדה165.
מנגו מכיל פלבונואידים, קרוטנואידים ומנגיפרין, אשר במחקרי מעבדה הראה השפעה מגינה מפני סרטן הריאות וסרטן המעי הגס162. קליפת המנגו מהווה מקור טוב לפקטין ולפוליפונולים.
אבוקדו מכיל קרוטנואידים (בעיקר לוטאין) וויטמין E. במחקר מעבדה הדגים יכולת עיכוב של תאי סרטן הערמונית166.
פירות יער 
בקבוצה זו נכללים פירות גרגיריים שונים: פטל אדום, פטל שחור, תותים, אוכמניות, דובדבנים, חמוציות ועוד.
מומלץ לצרוך חצי כוס ביום64.
פטל ותותים מכילים חומצה אלגית (פוליפנול הקיים גם באגוזי לוז, אגוזי מלך) אשר במחקרי מעבדה הראתה פעילות נוגדת אנגיוגנזיס167 ובנוסף מסייעת בתהליך ניקוי תוך תאי מחומרים קרצינוגנים, אשר גורמים למוטציות ב-168DNA. במחקר קליני קטן הודגמה פעילות נוגדת סרטן בנטילת לכסניות מציצה של פטל שחור על סרטן הפה169.
אוכמניות נחשבות לפרי העשיר ביותר בנוגדי חמצון, הן מכילות אנטוציאנידינים ופרואנטוציאנידינים שמעודדים אפופטוזיס של תאים סרטניים. במחקרי מעבדה נצפתה השפעה מעכבת על גידולים סרטניים תלויי אסטרוגן162.
דובדבנים מכילים חומצה גלוקרית המסייעת בהפרשת קסנואסטרוגנים מהגוף170.
החומר הפעיל בחמוציות, מיריצטין, נמצא כבעל יכולת עיכוב של מתווכי דלקת שונים112, במחקרי מעבדה נצפתה השפעה מעכבת על גידולי עור כתוצאה מחשיפה לקרני 162UVB.
פירות יער נחשבים לבעלי אינדקס גליקמי נמוך (גם המתוקים שבהם, כמו תותים).
עקב הזמינות העונתית של פירות היער הטריים (אם בכלל), ניתן לצרוך אותם מיובשים (בייבוש טבעי וללא תוספת סוכר) או מהקפאה, שכן בתהליכים אלו לא נפגעים הרכיבים נוגדי הסרטן.
מקורות נוספים לאנטוציאנידינים הם שוקולד מריר וקינמון.
מיץ רימונים
רימונים מכילים נוגדי חמצון כגון חומצה פוניקית וחומצה אלג'ית המעכבת NF-kappaB, COX2 ומתווכי דלקת נוספים112. מומלץ לשתות כוס אחת ביום של מיץ טרי מהפרי. מחקרי מעבדה ומחקרים קליניים מראים כי ביכולתו של מיץ מהפרי לעכב את גדילת תאי סרטן הערמונית, השד, המעי הגס והריאות, וכן ביכולתו לעכב אנגיוגנזיס והתפתחות גרורות162,171-173.
יחד עם זאת, מחקר קליני מבוקר פלסבו, שנערך בקרב חולי סרטן ערמונית לאחר שעברו טיפול ראשוני, הדגים כי לא היה הבדל משמעותי בתוצאות PSA של הנסיינים, בין אם קיבלו תמצית רימונים נוזלית, שתו מיץ רימונים או קיבלו טיפול פלסבו174.
ענבים אדומים 
קליפות הענבים האדומים מכילות רכיב בשם רזברטרול המעכב NF-kappaB, COX2 ומתווכי דלקת נוספים112,175. פעילות זו אחראית ככל הנראה על ההשפעה האנטי סרטנית ועל היכולת של רזברטרול לעכב התפתחות תאים סרטניים, שליחת גרורות ואנגיוגנזיס176.
מחקר קליני על נבדקים בריאים הדגים כי צריכה יומית של 10 מ"ל/ק"ג משקל גוף של מיץ ענבים אדומים הגן מפני נזק חימצוני של רדיקלים חופשיים177.
מחקר מעבדה מבוקר הדגים כי שילוב רזברטרול עם הכימותרפיה (5-Fluorouracil- 5 (FU הפחית אנגיוגנזיס ועיכב התפתחות של תאי מלנומה178.
יין אדום מכיל פוליפנוֹלים בריכוז גבוה, ובייחוד רזברטרול. יחד עם זאת, מומלץ להגביל את צריכת האלכוהול למקסימום כוס יין אדום אחת ביום. צריכה גבוהה יותר של אלכוהול מגבירה את הסיכון לסוגי סרטן שונים כגון: סרטן השד, סוגי סרטן ראש-צוואר (סרטן הפה, הלוע והגרון), סרטן העור, סרטן הקיבה (בעיקר צריכת בירה וליקרים, אך לא יין)179-182.
רזברטרול מצוי גם במגוון פירות יער ובבוטנים.
אגוזים
בקבוצה זו נכללים: אגוזי מלך, אגוזי לוז, אגוזי מקדמיה, קאשיו, פקאנים, שקדים, פיסטוקים, אגוזי ברזיל ובוטנים (שאמנם שייכים למשפחת הקטניות, אך הינם בעלי ערכים תזונתיים דומים לאלו של האגוזים).
צריכת אגוזים עשויה להפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס, סרטן הרחם וסרטן הלבלב183. תכולת השומן באגוזים נעה בין 46% (קאשיו) לבין 76% (אגוזי מקדמיה), הם עשירים בחומצות שומן חד בלתי רוויות ורב בלתי רוויות. חלק מהאגוזים מכילים חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6, כאשר אגוזי מלך הם העשירים ביותר בחומצות שומן אלו ובעלי יחס אומגה 3:6 הטוב ביותר (1:4)184. גם פקאנים, אגוזי מקדמיה וקאשיו מכילים אומגה 3, אך ברמה פחותה באופן משמעותי. רבע כוס של אגוזי מלך מספקת 2.5 גר' חומצות שומן חיוניות.
אגוזים מכילים גם חלבון וסיבים תזונתיים וכמובן עשירים בויטמינים (משפחת ויטמיני B, ויטמין E) ומינרלים (סידן, מגנזיום, סלניום, אשלגן). אגוזים מכילים נוגדי חמצון המונעים פרוליפרציה של תאים סרטניים ומעודדים אפופטוזיס. כמו למשל: חומצה אלגית (אגוזי מלך ופקאנים), גניסטאין (אגוזי לוז, בוטנים), רזברטרול (בוטנים) ועוד. בנוסף, יש להם השפעה נוגדת דלקת והם אחראים לאספקת אנרגיה ממקור של שומן (ולא של סוכר, אשר זמין לתאים הסרטניים)185.
במחקר ה-EPIC (מחקר עוקבה גדול באירופה) צוינה צריכה יומית ממוצעת של 16 גר' אגוזים וזרעים להפחתת שכיחות סרטן המעי בנשים186. מחקר אחר ציין צריכה של 28 גר' אגוזים פעמיים בשבוע להפחתת סרטן הלבלב187.
זרעים
זרעי פשתן מכילים חומצות שומן מסוג אומגה 3 (חומצה אלפא-לינולאית). הם המקור הצמחי העשיר ביותר בליגנאנים (0.7%-1.5% ממשקל הזרע היבש). הליגנאנים הם פיטואסטרוגנים המפחיתים את הסיכון לסרטנים הורמונליים כגון: סרטן השד, סרטן הרחם וסרטן הערמונית. מחקרי מעבדה ומחקרים אפידמיולוגיים הוכיחו את פעילותם נוגדת הסרטן61,62.
מחקר מבוקר מצא כי לזרעי פשתן השפעה נוגדת אנגיוגנזיס על תאים של חולות סרטן השד63. בנוסף, לזרעי פשתן תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים, חלבון, מינרלים, ויטמינים ונוגדי חמצון. מומלץ לצרוך כף ביום64.
זרעי צ'יה (Salvia hispanica) כף של זרעי צ'יה מכילה כ-2.5 גרם חומצה אלפא לינולאית, 5 גרם סיבים תזונתיים, 2 גרם חלבון, מינרלים כגון סידן (9% מהצריכה היומית המומלצת), מגנזיום (15%), אבץ, סלניום ונחושת, נוגדי חמצון בדמות תרכובות פנוליות (חומצה רוזמרינית, חומצה קפאית וחומצה גאלית)65-67.
בנוסף, במחקר קליני הודגם כי לזרעי צ'יה השפעה מפחיתת רמות סוכר לאחר ארוחה68 ומחקר מעבדה הדגים שיפור בעמידות לאינסולין ולגלוקוז69.
זרעי קצח מכילים טימוקוינון והינם בעלי השפעה נוגדת גידול באמצעות עיכוב מדדי דלקת שונים, כולל COX2, NF-kappaB וציטוקינים מעודדי דלקת שונים15.
תמצית ספונינים שהופקה מזרעי קצח הדגימה במחקר מעבדה השפעה מעכבת גדילה של תאים סרטניים ומעודדת אפופטוזיס בתאי סרטן המעי הגס188.
מחקר קליני מבוקר מצא כי צריכת קצח בילדים עם לויקמיה לימפובלסטית אקוטית, אשר מטופלים עם מטוטרקסאט, הפחיתה את הרעילות בכבד שגורם המטוטרקסאט ושיפרה את השרידות. מדדי הכבד הושוו בין הילדים החולים לבין קבוצת ילדים בריאים ולא נמצא הבדל בין שתי הקבוצות. הטיפול של זרעי הקצח ניתן במינון של 80 מ"ג/ק"ג ליום במשך שבוע לאחר קבלת הטיפול התרופתי189.
בקבוצה זו נכללים: עדשים, שעועית, אפונה יבשה, חומוס, סויה, פול, תורמוס, בוטנים.
קטניות מהוות מקור טוב לחלבון, שומן, סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים כמו אבץ וסלניום (בעיקר בסויה) המסייעים לתפקוד תקין של מערכת החיסון. בעלות אינדקס גליקמי נמוך ואף תורמות להפחתת רמות הסוכר בדם, מכילות חומרים נוגדי חמצון וחלבונים נוגדי סרטן ונוגדי דלקת, כגון לקטינים, מעכבי האנזים פרוטאז, חומצה גאלית ופלבונואידים190-193.
לצריכת קטניות (עדשים, שעועית, אפונה יבשה) יש השפעה מגינה מפני סרטן הערמונית194.
מאמר סקירה העלה את ההשערה שצריכה גבוהה של קטניות אחראית ל"פרדוקס ההיספאני", לפיו ההיספאנים, מעשנים כבדים, הם האוכלוסיה שסובלת הכי מעט מסרטן הריאות ומ-195COPD.
* בישול מגביר את זמינותם הביולוגית של נוגדי החמצון בקטניות193.
סויַה 
סויה מכילה פיטואסטרוגנים - איזופלבונים (גניסטאין, דאידזאין וגליציטאין). הפיטואסטרוגנים שבסויה אומנם דומים להורמון האסטרוגן המופרש בגוף, אך עוצמת השפּעתם חלשה עד פי מאה196. הם נקשרים לקולטני אסטרוגן בגוף ומפחיתים את גירוי היתר שנוצר בגוף בשל עודף אסטרוגן, כך שביכולתם להאט התפתחות גידולים תלויי אסטרוגן197 וכן למנוע הישנות של המחלה198. בנוסף, גניסטאין מעכב NF-kappaB ומעלה רמות של גלוטתיון פראוקסידז112.
סויה מכילה גם פוליפפטיד בשם לונסין (Lunasin) המהווה נוֹגד דַלקת, נוֹגד חִמצון ונוֹגד סַרטן, אשר נצפה במחקרי מעבדה כמעודד ייצור של תאי הרג טבעיים 199(NK), מעודד אפופטוזיס ומפחית שליחת גרורות של סוגי סרטן שונים כמו סרטן הריאות, סרטן השד, סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס ועוד200-202. פוליפפטיד זה מצוי גם בדגנים מסוימים כגון שעורה, אמרנט.
צריכת סויה מתונה בצורתה הטבעית והאורגנית (טופו, מיסו, טמפה, אדממה וכו') מפחיתה את הסיכון לסרטנים הורמונליים וכן מפחיתה את התפתחות הגידול, אנגיוגנזיס ופרוליפרציה של תאים סרטניים203.
מומלץ לצרוך חצי כוס של אדממה, פולי סויה מבושלים, טופו64.
גִ'ינג'ר
צמח המרפא, אשר משמש גם למאכל, הינו נוֹגד דַלקת ונוֹגד חִמצון עוצמתי ובעל השפעה נוגדת סרטן כפי שמפורט להלן: הרכיבים הפעילים הנחקרים ביותר בשורש הג'ינג'ר הינם ג'ינג'רול ושוגאול.
במחקר מעבדה, מיצוי ג'ינג'ר הפחית את הביטוי של NF-kappaB ושל TNF-α בעכברים עם סרטן הכבד204. שוגאול משרה אפופטוזיס בתאי סרטן המעי הגס שעמידים ל- 205TNF-related apoptosis-inducing ligand) TRAIL). מיצוי מימי של ג'ינג'ר השרה אפופטוזיס בתאי סרטן הריאות206. במחקר מעבדה נמצא כי השוגאול-6 יעיל יותר מתרופות כימותרפיות מסוימות (doxorubicin, paclitaxel, 5-fluorouracil, platinum) כנוֹגד סַרטן, כאשר השפּעתו הינה על תאי הגזע של סרטן השד (תאים עמידים לכימותרפיה). השוגאול פגע אך ורק בתאים הסרטניים207.
בנוסף, שורש ג'ינג'ר עשוי לסייע בהפחתת בחילות כתוצאה מטיפולי כימותרפיה והקרנות, אך תוצאות המחקרים אינן אחידות בנושא ודורשות מחקרים איכותיים יותר. מהמחקרים עולה כי לטיפול בבחילות מינון של 0.5-1 גר' ליום הינו יעיל (מינון גבוה יותר לא הראה אפקטיביות גבוהה יותר), כאשר יש להתחיל נטילה של הצמח כ-3 ימים לפני הטיפול ולהמשיך נטילה 6 ימים נוספים לאחר הטיפול208-210.
תה ירוֹק
התה הירוק מכיל פוליפנוֹלים בשם קטכינים, ביניהם EGCG) epigallocatechin gallete), שהינו רכיב בעל השפעה נוגדת אנגיוגנזיס עוצמתית, משרה אפופטוזיס על תאים סרטניים, עוצר את מחזור התחלקות התא וכן ביכולתו לעצור את התפשטות הגידול לרקמות סמוכות. כמו כן, לקטכינים השפעה מעכבת על NF-kappaB, COX2 ואינטרלויקונים פרו-דלקתיים211,212.
EGCG נהרס בתהליך הפקת התה השחור, אך מצוי בכמות גדולה בתה הירוק212. תה ירוק יפני (מאצ'ה, סנצ'ה וכו') עשיר יותר מתה ירוק סיני ב-213EGCG.
סקירות מחקרי מעבדה ומחקרים קליניים הדגימו השפעה מעכבת של התה הירוק על סוגי סרטן שונים כגון סרטן המעי הגס, סוגי סרטן ראש/צוואר למיניהם, סרטן הערמונית וסרטן בכיס המרה214-217. תיתכן גם השפעה מגינה מפני סרטן הקיבה, סרטן השד, סרטן הריאות וסרטן הכבד, אך המידע הקיים כיום מוגבל218,219.
במחקר מעבדה נראתה השפעה תורמת לפעילות הכימותרפיה Docetaxel על תאי סרטן הערמונית220.
מומלץ לשתות 2-3 כוסות ביום, 2 גר' עלי תה בכל כוס (במחקרים רבים מאלו המצוינים להלן נערכה השוואה בין צרכני תה של עד כוס אחת ביום לבין צרכנים של 5 כוסות ומעלה ביום).
כּורכום
הרכיב הפעיל המפורסם שבצמח הוא פוליפנול בשם כורכומין שהינו נוֹגד דַלקת עוצמתי ומעכב NF-kappa B, TNF-α222 ואינטרלויקונים פרו-דלקתייםIL-6, IL-8, IL-12) 112,223).
100 גר' שורש כורכום מכילים 1.6-4.8 גר' כורכומין221. מחקרים מראים כי כורכומין בטוח לשימוש במינון גבוה של 12 גר' ליום לתקופה ארוכה מ-3 חודשים.
במחקרי מעבדה ובמחקרים קליניים נמצא כי כורכומין מעכב התפתחות גידולים בסוגי סרטן שונים: סרטן המעי הגס, סרטן הערמונית, סרטן הכבד, סרטן הקיבה, סרטן הריאות, סרטן המוח, לויקמיה, סרטן הלבלב, סרטן העור, סרטן השחלות וסרטן השד221,224-228.
כמו כן, כורכומין מעודד אפופטוזיס, מונע אנגיוגנזיס ומונע פגיעה ב-223,224,229-231DNA.
בנוסף, במחקרי מעבדה נמצא כי כורכומין עשוי לשפר את רגישות התאים לכימותרפיה בסרטן המוח מסוג גליובלסטומה Etoposide, Temozolomide)48), בסרטן ריאות Cisplatin)49) ובסרטן המעי הגס50 (Fluorouracil-5, 5-FU plus oxaliplatin/FOLFOX).
השפעה טיפולית נוספת של הכורכום מגיעה מיכולתו לסייע לתופעות לוואי שונות הנגרמות כתוצאה מהמחלה או כתוצאה מהטיפול התרופתי:
זיהומים פטרייתיים למשל, הינם סיבוך של מחלת הסרטן ואף מהווים גורם מוות בחולי סרטן. הזיהומים הללו קשים לטיפול, עמידים לטיפול התרופתי לעיתים ואף עלולים לגרום לנסיגה בטיפול. כורכומין הינו אנטי פטרייתי, אשר יכול לסייע במצבים מסוג אלה51.
כמו כן, כורכומין מונע נזק לכבד מתוך היותו נוֹגד חִמצון ובאמצעות עיכוב NF-kappaB ומניעת ייצור ציטוקינים מעודדי דלקת232.
כורכומין הוא אומנם הרכיב הנחקר ביותר בכורכום, אך חשוב לזכור כי הצמח השלם שימש ברפואה המסורתית. בשנים האחרונות נחקרים רכיבים ארומתיים נוספים בשורש כבעלי פעילות נוגדת דלקת ונוגדת סרטן כגון: β-sesquiphellandrene ו-233-235Turmerone.
חשוב לציין כי הזמינות הביולוגית של כורכומין נמוכה למדי.
ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות עלו מספר דרכים לשיפור ולהגברת הזמינות הביולוגית של הכורכומין, כאשר הנפוצות והנחקרות ביותר כוללות שילוב של פוספטדיל כולין236-238 או פיפרין239-240 (הרכיב הפעיל בפלפל שחור – Piper nigrum) במינון נמוך.
קַקאו ושוקולד מריר (70% מוצקי קקאו ומעלה) 
קקאו מכיל קטכינים בריכוז גבוה, פרואנטוציאנידינים ונוגדי חמצון נוספים. רכיבים אלו הינם נוגדי דלקת בעלי השפעה כנגד עקה חמצונית, אשר מעכבים את התפתחות הגידול הסרטני ומעכבים אנגיוגנזיס241.
צריכה קבועה של שוקולד מריר (20 גר', 2-3 בשבוע) נצפתה כמפחיתה רמות CRP בסרום הדם242.
יש צורך במחקרים קליניים ואפידמיולוגיים להערכת השפּעת הקקאו והשוקולד על סרטן, אך פוטנציאל רב טמון במאכל טעים זה243,244.
מזונות לא מומלצים
סוכר | חלב ומוצריו | בשר | חומרים משמרים, פוספטים וחומרי הדברה | ביספינול A
סוכר
אינסולין מתפקד בגוף כהורמון מטבולי וכמעודד גדילה. כשסוכר נכנס לגוף, הלבלב מפריש אינסולין כדי להכניס את הסוכר לכלל התאים בגוף. במקביל מופרש (IGF (insulin-like growth factor שמעודד את גדילת התאים. אינסולין ו-IGF מקדמים תהליכים דלקתיים, שבתורם גם מזינים את הגידול.
כאשר רמות האינסולין בדם גבוהות, הודות לעמידות לאינסולין או לטיפול תרופתי עם אינסולין, ההשפעה שלו על שגשוג תאים באה לידי ביטוי פעיל יותר בתאים ממאירים שמציגים על פני התא באופן תדיר רצפטורים לאינסולין. בנוסף, היפרגליקמיה מספקת אנרגיה לשגשוג תאים סרטניים21.
סוכרת נמצאה כמגבירת סיכון למוות מסוגי סרטן שונים כגון: סרטן הכבד, סרטן הלבלב, סרטן הרחם, סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן הפה והגרון וסרטן שלפוחית השתן22.
צריכת משקאות ממותקים ומזונות בעלי עומס גליקמי גבוה מעלה את הסיכון לסרטן הערמונית פי 2-3. לעומת זאת, תזונה בעלת עומס גליקמי נמוך נמצאה במפחיתה בכ-67% את הסיכון לסרטן השד23.
כאשר הסוכרת מטופלת על ידי תרופות כמו מטפורמין, הסיכון למוות כתוצאה מסרטן פוחת לעומת סוכרת שאינה מטופלת24.
לכן, יש להמנע או להפחית ככל הניתן צריכת מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה (סוכרים, קמח לבן וכו').
להמתקה רצוי להשתמש בעלי סטיביה (Stevia rebaudiana) או בסוכר קוקוס25.
חלב ומוצריו
במחקרי עוקבה נמצא כי צריכת חלב ומוצריו מהווה גורם סיכון לסרטן הערמונית245,246, עקב תכולת השומן הרווי, החלבון ההורמונים והסידן שבו המקושרים עם סוג סרטן זה.
במחקר ה-EPIC הגדול שפורסם בשנת 2008, סיכמו החוקרים כי תוספת של 35 גרם חלבון שמקורו במוצרי חלב מעלה את הסיכון לסרטן הערמונית ב-32 אחוזים247.
כמו כן, נמצא במחקר זה כי צריכה גבוהה של מוצרי חלב, במיוחד חלב וגבינה (אך לא יוגורט), מלווה בסיכון מוגבר ללקות בסרטן הכבד מסוג קרצינומה, וליתר דיוק 51% ו-56% בהתאמה248.
תוצאות דומות נצפו במטא אנליזה אודות סרטן לימפומה מסוג נון-הודג'קינס (NHL), אך האחוזים נמוכים יותר – צריכה כוללת של מוצרי חלב (לא כולל יוגורט) מעלה את הסיכון ל-NHL ב-5% לכל תוספת צריכה של 200 גר'/יום וחלב מעלה את הסיכון ב-6 אחוזים249.
חלב מכיל הורמונים סטרואידלים. בסקירת מחקרים נמצא כי 60%-80% מהאסטרוגן שנצרך בתזונה המערבית, מגיע מחלב ומוצריו246 בבדיקת מעבדה נמצאו הורמונים נוספים כגון: פרוגסטרון, אסטרון, DHEA, טסטוסטרון, אנדרוסטנדיון ופרגננולול250.
שומן רווי מעלה את רמות ההורמונים האנדרוגנים, שבתורם מעלים את הסיכון לסרטן הערמונית. גם לתכולת האסטרוגן שבחלב השפעה מעודדת סרטן על סוגי סרטן תלויי הורמונים251-253.
בחלב עיזים ריכוז האסטרוגן נמוך יותר (אך עדיין ישנו) בהשוואה לחלב פרה254 ולכן הוא עדיף לצריכה.
בנוסף, נמצא כי צריכת סידן גבוהה מ-2000 מ"ג ביום מגבירה סיכון לסרטן הערמונית255.
צריכה קבועה של חלב מעלה את רמות האינסולין בדם לאחר ארוחה וכן מעלה את רמות IGF-1. אלו, בתוספת חומצות אמינו מסועפות (BCAA) שמצויות בחלב בכמות גבוהה, משפעלים את הגן mTORC1 הקשור בסרטן הערמונית256.
צריכה של מוצרי חלב פרה, בפרט אם נצרכים בגיל צעיר, מהווה אחד מגורמי הסיכון העיקריים להתפתחות סרטן השד וכן להתפתחות סרטן המעי הגס257.
חיזוק מעניין מגיע ממחקר עוקבה על הסובלות מאי סבילות ללקטוז. שכיחות סרטן השד, סרטן השחלות ואף סרטן הריאות היתה נמוכה יותר, לעומת בני משפחתן מדרגה ראשונה שצרכו דיאטה רגילה ושכיחות סרטנים אלו היתה דומה לזו באוכלוסיה הכללית258.
לא נמצא קשר משמעותי בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לסרטן הריאות259,260 ולסרטן הקיבה261-263.
בשר
בסקירת מחקרים אפידמיולוגים נמצא כי צריכת בשר אדום ובשר מעובד מגבירה ב-20-30% את הסיכון לסרטן קולורקטלי264,265, כמו גם לסוגי סרטן נוספים כגון סרטן הריאות, סרטן הלבלב, סרטן הרחם, סרטן השחלות, סרטן הקיבה, סרטן הושט, סרטן שלפוחית השתן, סרטן המעי הגס ולסרטן השד257,266-270.
מנגנונים אפשריים270,271,266,264: בשר אדום מכיל כמות גדולה יותר של ברזל הקשור למולקולת heme מאשר בשר עוף ודגים. כמו כן, בתהליך בישול בטמפרטורה גבוהה, בפרט בהכנה על הגריל, נוצרים חומרים קרצינוגנים כגון אמינים הטרוציקלים (heterocyclic amines) ופחמן-מימני פוליציקלי-ארומתי (polycyclic aromatic hydrocarbons). מנגנון אפשרי נוסף הינו תכולת הניטריטים והניטראטים (חומרים קרצינוגנים) אשר מצויים בבשר מעובד (נקניקיות, נקניקים, בייקון וגם דגים מעושנים וגבינות מעושנות).
בנוסף, בשר אדום מכיל כמות גדולה של שומן רווי, כמו גם חומצת שומן מסוג אומגה 6 אשר נחשבת כמעודדת דלקת.
מומלץ להגביל את צריכת הבשר האדום ל-500 גרם בשבוע מקסימום ומעט מזה, אם בכלל, בשר מעובד266.
בשנים האחרונות הולכת וגוברת הפופולריות של דיאטה קטוגנית דלת פחמימות ודיאטה פליאוליטית. אלו מבוססות על צריכת חלבון ושומן מן החי ומן הצומח ועל הימנעות או הפחתת צריכת פחמימות. כאמור, הגידול הסרטני צורך כמות גדולה של גלוקוז ואינו יכול להפיק אותו מחומצות שומן או מגופי קטון. בנוסף, רמות גבוהות של אינסולין ושל IGF-1 מקדמות באופן ישיר פרוליפרציה של תאים סרטניים. במחקרי מעבדה ובמחקרים בקרב בעלי חיים נמצא כי תאים סרטניים, בניגוד לתאים בריאים, לא יודעים להשתמש בגופי קטון לצורך הפקת אנרגיה (ATP), כאשר רמות הסוכר בדם נמוכות272.
אם כך, אך טבעי שדיאטות אלו יסייעו בעצירת התפתחות הגידול הסרטני.
צריכה תכופה של עוף (מעל 3 מנות בשבוע), נמצאה במאמר סקירה כמסייעת להפחתת הסיכון לסרטן השחלות בכ-15%-20%. בסקירה נמצא גם כי לצריכת דגים מוגברת (4 מנות בשבוע או יותר) השפעה דומה. חשוב לציין כי ברוב המחקרים בסקירה לא היתה מובהקות סטאטיסטית של התוצאות270.
ההגיון העומד מאחורי שילוב דיאטות אלו בטיפול במחלת הסרטן ברור. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הבשר שאנו צורכים כיום אינו אותו בשר ציד שצרך האדם הקדמון וצורת החיים, כמו גם הרגלי החיים שלנו שונים מאלו של האדם הקדמון. המחקר אודות שילוב דיאטות אלו בטיפול עדיין בחיתוליו. ייתכן וניתן להשפיע לחיוב על חלק מסוגי הסרטן באמצעות דיאטות אלו, אך לצד אור הזרקורים המבטיח, יש לזכור כי על פי המידע הקיים כיום, שחלקו מצוי כמה שורות למעלה, ישנם סוגי סרטן אשר נתרמים ומתחזקים מצריכת מזון מן החי.
הרחבה על דִיאטה קטוגנִית.
חומרים משמרים, פוספטים, חומרי הדברה
חשיפה לכימיקלים כגון חומרי הדברה וכימיקלים תעשייתיים עלולה להיות בעלת השפעה משבשת על המערכת ההורמונלית, מערכת הנשימה ומערכות נוספות וכן בעלת השפעה מעודדת סרטן273-275.
חומרים אלו מכילים קסנואסטרוגנים, דיוקסינים.
קסנואסטרוגנים - קבוצה גדולה של תרכובות טבעיות או כימיקליות אשר מחקות את פעילות האסטרוגן או מתערבות בתהליכים של אסטרוגנים אנדוגנים (אסטריול והורמונים סטרואידלים אחרים במערכת ברבייה). מחקרי מעבדה שונים מדגימים בין השאר הפרעות בפרוליפרציה של תאים, שיבוש בשחרור הורמונים, העברת קטכולמינים ואפופטוזיס276. קסנואסטרוגנים נפוצים הינם ביספינול BPA) A) ו-diethylstilbestrol .
דיוקסינים - תוצרי לוואי של תהליכי שריפה בעיקר (תהליכים תעשייתיים, אך גם תהליכים טבעיים כמו שריפת יערות והתפרצויות וולקניות)277. גם בתהליכי ייצור של חומרי הדברה המכילים כלור, נפלטים דיוקסינים.
אלו כימיקלים עמידים, הנספגים ברקמת השומן בגוף האדם ובבעלי חיים ונחשבים חומרים קרצינוגנים בדרגה ראשונה, בנוסף ליכולתם לפגוע במערכות הרבייה הנשית והגברית, בעור ובמערכות נוספות278.
רצוי לצרוך במתינות מזונות מן החי (בשר וכן חלב ומוצריו), להקפיד על אכילת בשר ללא השומן ולהימנע ככל הניתן מצריכת מוצרי חלב בעלי אחוזי שומן גבוהים.
חומרים משמרים שונים נמצאו במחקרי מעבדה ובמחקרים בקרב בעלי חיים כבעלי השפעות שליליות מגוונות. למשל, סודיום ניטריט (E-250) עלול להגביר רגישות של תאי דם אדומים לנזק חמצוני279. סודיום בנזואט (E-211) עלול לגרום לחרדה285. לסודיום בנזואט ולפוטסיום בנזואט (E-212) נמצאה במחקר מעבדה השפעה מסרטנת, מוטגנית וכן השפעה שלילית על הכרומוזומים281. לפראבנים עלולה להיות השפעה על קולטני אסטרוגן בתאים של סרטן השד282.
בתהליך הייצור של צבע מאכל קרמל המצוי במשקאות מוגזים שונים, נוצר 4-methylimidazole אשר נמצא כמגביר סיכון לסרטן283.
ביספינול BPA) A, קסנואסטרוגן נפוץ)
סוג של קסנואסטרוגן.
אומנם אינו מזון, אבל הוא מצוי ב-PVC (פוליויניל כלוריד או פלסטיק מוקשה). PVC מצוי כמעט בכל אריזות המזון: החל מאריזות פלסטיק של מזון מוכן, דרך בקבוקי שתייה ושפורפרות וכלה בקופסאות שימורים ומזון לתינוקות. כאשר מוצרי PVC עוברים חימום, או באים במגע עם מזון/משקאות חמים, הם משחררים BPA אשר מחקה פעילות אסטרוגן ומתערב בתהליכי אפופטוזיס, פרוליפרציה של תאים ועוד וכתוצאה מכך, תורם להתפתחות גידולים סרטניים תלויי הורמונים והתפשטותם276.
BPA, כמו גם פתאלטים (Phthalates) המצויים גם הם בפלסטיק, מעודדים הפרשה של TNF-α, CRP וכן של ציטוקינים מעודדי דלקת284.
סקירת מחקרים מסכמת כי BPA הינו רעלן למערכות הרביה הנשית והגברית, בהתבסס על מחקרים מעבדה ומודלים של בעלי חיים285.
מחקרי מעבדה נוספים מראים כי ישנה קורלציה בין חשיפה לאורך שנים ל-BPA ובין רמות גבוהות של BPA בשתן לבין סרטן הערמונית286,287.
במחקר בקרב נשים אחרי תום תקופת הפוריות, נמצא כי הימצאות BPA בסרום הדם עומדת בקורלציה עם צפיפות שד גבוהה המודגמת בבדיקת ממוגרפיה (גורם סיכון לסרטן השד)288.
יש להימנע מצריכת מזונות המגיעים בכלי פלסטיק. באם הדבר בלתי נמנע, יש להימנע מחימום המזון בכלים אלו.
הערות כלליות נוספות
הנחיות תזונתיות עדכניות למניעת סרטן | תזונה בראי ההיסטוריה | עיתוי אכילה | מזון אורגני? | השְמנה | דיאטה יַם תיכונית | דיאטה קטוגנִית
הנחיות תזונתיות עדכניות למניעת סרטן
סקירה חשובה ומקיפה289, שפורסמה בשנת 2014 על ידי ועדת הרופאים לרפואה אחראית בארה"ב (PCRM), עוסקת בהנחיות תזונתיות עדכניות להפחתת הסיכון לסוגי סרטן שונים.
הסקירה עוסקת בשישה תחומים בהם הצטברו עדויות מחקריות משמעותיות המאפשרות, לטענת הכותבים, להרחיב את ההנחיות התזונתיות הקיימות.
הם מסכמים כי:
תזונה בראי ההיסטוריה
נקודה נוספת למחשבה - תזונת האדם הקדמון כללה הרבה פירות וירקות לצד צריכה מתונה של בשר או ביצים. תזונה זו סיפקה איזון בין אומגה 3 לאומגה 6, מעט סוכר (כדבש) ולא כללה קמח.
צורכי הגוף שלנו לא השתנו הרבה מאז, אולם על פי מחקרים, 56% מהצריכה הקלורית בעולם המערב מגיעה מ-3 מקורות שלא היו קיימים כשהגנים שלנו היו בתהליך התפתחות: סוכר מעובד, קמח לבן ושמנים צמחיים. שלושת אלו לא מכילים חלבונים, ויטמינים, מינרלים וחומצות שומן חיוניות להם אנו זקוקים ומהווים מקור אנרגיה ישיר לגידול הסרטן290.
הרחבה אודות תזונת האדם הקדמון (דיאטה פליאוליטית) וטיפול במחלת הסרטן ראה ערך בשר.
עיתוי אכילה
שאלה חשובה שעולה, אשר אין עדיין תשובה ברורה לגביה, היא שאלת עיתוי האכילה וכמויות המזון סביב הטיפול הקונבנציונאלי.
לעומת תאים בריאים שמפסיקים לייצר ATP כאשר יש מספיק חמצן, התאים הסרטניים פעילים באופן תמידי ומשתמשים בגלוקוז לייצור אנרגיה גם בסביבה רווית חמצן272. לכן, באופן תיאורטי, הימנעות ממזון טרם ובמהלך הטיפול תסייע בהכוונת הטיפול לתאים הסרטניים.
מחקר קליני גדול שפורסם לאחרונה מחזק את התיאוריה הזו. המחקר עקב אחר נשים שאובחנו כחולות בסרטן השד ובדק האם צום לילה משפר את הפרוגנוזה ומפחית את הסיכון להישנות המחלה ולמוות. במחקר נמצא כי צום לילה של פחות מ-13 שעות הגביר את הסיכון להישנות המחלה ב-36% בהשוואה לצום לילי של 13 שעות ומעלה. כמו כן, נמצא קשר (ללא מובהקות סטטיסטית) בין צום לילי של פחות מ-13 שעות לבין סיכון מוגבר לתמותה מסרטן השד וכן לתמותה מסיבות שונות.
בנוסף, נמצא במחקר כי כל תוספת שעתיים של צום לילי שיפרה את רמת ה-HbA1C בדם291.
לכן, רצוי להגיע לטיפולים על בטן ריקה או אחרי אכילת מזון מועט בלבד.
במידה ואוכלים לפני הטיפולים, רצוי להמעיט במזון המכיל סוכר.
מזון אורגני?
בעולם המודרני יש צורך באספקה הולכת וגדלה של מזון. כדי שהחקלאים (ומגדלי הבשר) יוכלו לעמוד בדרישה, הולך וגובר השימוש בחומרי הדברה ובהנדסה גנטית של מזון.
לחומרי הדברה השפעות רבות על בריאות בכלל וסרטן בפרט (ראה ערך חומרים משמרים, פוספטים, חומרי הדברה)
השימוש בהנדסה גנטית הינו שנוי במחלוקת292,293.
מצד אחד להנדסה גנטית מאפשרת יכולת מוגברת לספק מזון לאוכלוסית העולם שמימדיה גדלים מהר יותר מקצב היבולים. מצד שני, עדיין לא עברו מספיק שנים מראשית השימוש בהנדסה הגנטית על מנת לבחון את ההשפעה של טכנולוגיה זו על בריאות האדם. לדוגמה, חלק מהמזונות המהונדסים מכילים בתוכם חומרי הדברה במטרה לייצר עמידות גבוהה יותר למזיקים. נמצא כי חומרים אלו יכולים לעבור לזרם הדם של האדם בכלל ושל נשים הרות בפרט294, אך עדיין לא ברורות ההשלכות של ממצא זה.
לכן, מומלץ להעדיף פירות וירקות אורגניים, המכילים כמות גדולה יותר של נוגדי חמצון ופחות חומרי הדברה ומתכות רעילות295, דבר אשר יקל על הגוף להתמודד איתם.
המזון האורגני לא עבר הנדסה גנטית, שכאמור השפּעתה הפוטנציאלית לטווח הארוך עדיין לא ידועה; מזון אורגני מן החי אינו מכיל אנטיביוטיקה או תוספי הורמונים.
יחד עם זאת, עדיין לא נערכו מספיק מחקרי השוואה במטרה לבדוק האם צריכת מזון אורגני מפחיתה את הסיכון לסרטן. מחקר אחד מצא כי צריכת מזון אורגני אינה מפחיתה את הסיכון לסרטן בקרב נשים, מלבד הפחתת הסיכון ללימפומה נון-הודג'קינס296.
חשוב לזכור, כי גם במידה ואין אפשרות לצרוך פירות וירקות אורגניים (באופן חלקי או כולל), נראה כי ההשפעה נוגדת הסרטן של צריכת ירקות ופירות "רגילים" עולה על ההשפעה השלילית של החומרים הקרצינוגנים בחומרי ההדברה.
הפירות והירקות המרוססים ביותר (נכון לשנת 2016): תותים, תפוחים, נקטרינות, אפרסקים, סלרי, ענבים, דובדבנים, תרד, עגבניות, פלפל אדום, עגבניות שרי, מלפפונים, אפונה ירוקה, אוכמניות, תפוחי אדמה, פלפל חריף, חסה, קייל, עלי קולרד.
* לקוח מהאתר: http://www.ewg.org/foodnews
השְמנה
השמנה מעלה סיכון לסוגי סרטן שונים כמו סרטן הכליות, סרטן הרחם, סרטן השד וסרטן קולורקטלי251,297.
תאי אדיפוס מפרישים מספר הורמונים בגוף, כולל לפטין, אדיפונקטין וכימוקינים שמווסתים התנהגות גידולים, דלקת ואת סביבת הגידול ברמת המיקרו. השמנה גורמת להתרחבות תאי אדיפוס ופוגעת בתיפקודם. כתוצאה מכך עולות רמות של מדדי דלקת שונים כגוןTNF-α 298, אינטרלויקין-1β. הפרעות מטבוליות נוספות הנגרמות בהשפּעת השמנה, כגון עמידות לאינסולין, יתר סוכר בדם ויתר שומנים בדם, עלולות לקדם ביחד עם הדלקתיות התפתחות גידולים סרטניים כגון סרטן השד, סרטן הכבד, סרטן קולורקטלי וסרטן הלבלב299.
כמו כן, השמנה מעלה את הסיכון למוות כתוצאה מכל סוגי הסרטן. במחקר הוערך כי השמנה אחראית ל-14% ממקרי המוות מסרטן בגברים ול-20% בנשים300. נציין כי המחקר פורסם בשנת 2003 ונערך בארצות הברית. עם עליית שיעורי ההשמנה בשנים שעברו מאז, ייתכן כי מחקר דומה כיום היה מעריך אחוזים גבוהים יותר.
דִיאטה יִַם תיכונית
הדיאטה הים תיכונית מתבססת על צריכה גבוהה ומגוונת של מזון מן הצומח (ירקות ופירות), דגנים, קטניות, שמן זית כשומן הנצרך העיקרי, צריכה נמוכה של בשר אדום וצריכה מתונה של יין.
תזונה זו מספקת יחס מאוזן של אומגה 3:6, כמות גדולה של סיבים תזונתיים, נוגדי חמצון ופוליפנוֹלים301.
דיאטה זו נחקרה בעיקר בהקשר של הפחתת סיכון לסוגי סרטן שונים במחקרים אפידימיולוגיים רחבי היקף. לעומת זאת, השפּעתה של דיאטה זו אחרי אבחון המחלה לעומת דיאטות אחרות טרם נחקרה באופן מקיף.
מחקר ה-EPIC, אשר כלל למעלה מ-200,000 משתתפים לאורך מספר שנים, מדגים הארעות נמוכה יותר (12%) של סרטן באופן כללי באוכלוסיה היוונית לעומת יתר המדינות שנבדקו במחקר (10 מדינות אירופאיות) בעקבות צריכת הדיאטה הים תיכונית302,303. מחקר קליני מבוקר שבדק את השפּעת הדיאטה הים תיכונית בהשוואה לדיאטה דלת שומן מצא כי ביכולתה למנוע את סרטן השד304.
סקירת מחקרים מסכמת כי היענות גבוהה לדיאטה הים תיכונית מקושרת עם סיכון מופחת לסוגי סרטן שונים: סרטן קולורקטלי (ירידה של 17%), סרטן הקיבה (27%-33%), סרטן השד (10%), סרטן הערמונית (4%), סרטן הכבד (42%); כמו גם עם סיכון מופחת למוות כתוצאה מסוגי סרטן שונים305. ייתכן שהדיאטה הים תיכונית מפחיתה סיכון לסוגי סרטן נוספים, אך נכון להיום, תוצאות המחקרים אינן חד משמעיות.
סקירת מחקרי תצפית מצאה כי שילוב של דיאטה ים תיכונית עם פעילות גופנית מתונה שיפר באופן משמעותי את איכות החיים והפרוגנוזה של מטופלים הסובלים מסרטן קולורקטלי306.
בנוסף, הדיאטה הים תיכונית משפרת את הבקרה על רמות הסוכר בדם307 ועל מדדי דלקת308-310 וייתכן שבזכות מנגנונים אלו היא מפחיתה את הסיכון לסרטן.
קיימים עוד עשרות מחקרים אודות הדיאטה הים תיכונית אשר מחזקים את הממצאים העיקריים שהוצגו לעיל.
דִיאטה קטוגנִית
דיאטה קטוגנית היא דיאטה דלת פחמימות, המתבססת על צריכת שומן וחלבון גבוהות לצורך הפקת אנרגיה. מטרת הדיאטה הינה להוריד את רמות הסוכר בדם ולהעלות את גופי הקטון. תאים סרטניים רבים מייצרים אנרגיה גם בנוכחות חמצן (תהליך המכונה אפקט וורבורג)311 והם יודעים לעשות זאת רק מגלוקוז. לפיכך, דיאטה קטוגנית עשויה להכניס את התאים הסרטניים לסטרס מטבולי312.
דיאטה זו אינה נפוצה בקרב אוכלוסייה בריאה ולכן לא קיימים מחקרים אשר בדקו השפּעתה במניעה של סוגי סרטן שונים. לעומת זאת, קיימים כבר כמה מחקרים קליניים (בהיקף קטן יש לומר) אשר בדקו את השפּעתה לאחר אבחון המחלה.
ב-3 מחקרים קליניים שכללו סה"כ 33 מטופלים עם סוגי סרטן שונים ושלבי מחלה שונים, נמצא כי דיאטה קטוגנית (שכוללת 20-50 גר' פחמימות ביום) בטוחה לשימוש בסוגי סרטן מתקדמים313-315 . הדיאטה עשויה לשפר את איכות חייהם של המטופלים, לייצב ואף לשפר את מצבם (נסיגות חלקיות של הגידולים). מטופל אחד אף החלים כליל מהמחלה לאחר 131 שבועות של דבקות בדיאטה!
כמו כן, נמצא כי מטופלים שיורדים במשקל בעקבות הדיאטה מראים תוצאות טובות יותר, בעוד מטופלים שלא יורדים במשקל מגיבים באופן פחוּת או לא מגיבים כלל. כאשר המטופלים הפסיקו עם הדיאטה הקטוגנית, חלה הדרדרות במצבם.
מחקר מקרים תומך בממצאים אלו316. בתיאור מקרה של מטופלת עם גליובלסטומה שהחלה בדיאטה קטוגנית לפני טיפולי כימותרפיה והקרנות והמשיכה בדיאטה באופן לא רציף במהלך הטיפול, לא נמצאו עדויות לתאים סרטניים במוחה של האישה לאחר חודשיים של טיפול משולב. 10 שבועות לאחר שהאישה חזרה לתזונה רגילה, הגידול הראה סימני חזרה317.
לעומת זאת, שני מקרים של גליומה, אשר טופלו באמצעות דיאטה קטוגנית, הראו הדרדרות של המחלה. תיאוריית החוקרים היא שהדבר קשור בכך שלא הצליחו להגיע ליעדי המטרה של רמות הגלוקוז (50-70 מ"ג/ד"ל) או ביכולת ממאירויות מסוימות לעשות שימוש בקטונים. החוקרים גם סקרו 2 מחקרים ומס' מקרים (סה"כ 30 נבדקים) העוסקים בהשפּעת דיאטה קטוגנית על גליומה. בסקירה הם מצאו שהתגובה הטובה ביותר היתה ייצוב המחלה לכ-6 שבועות. רק אחד מהנבדקים מתוך ה-30 השתמש בדיאטה הקטוגנית כטיפול עצמוני318.
במחקר פיילוט נוסף שבדק את השפּעת הדיאטה הקטוגנית על 20 חולי גליובלסטומה נשנית מסכמים החוקרים כי הטיפול הינו בטוח ויעיל, אך ככל הנראה אינו בעל השפעה קלינית משמעותית כאשר ניתן כטיפול עצמוני319.
בניגוד להטבה אשר נצפתה כאמור במספר מחקרים, עולות עדויות כי צריכה של דיאטה קטוגנית במקביל לטיפול בסטרואידים עלול להביא להחמרה בהתקדמות המחלה. ייתכן שהסיבה לכך היא שקורטיקוסטירואידים מתערבים במטבוליזם של גלוקוז.
שני נבדקים, שסבלו ממלנומה ואשר התמידו בדיאטה וטופלו במקביל בסטרואידים, פיתחו גרורות במוח ונפטרו לאחר 80 ו-116 שבועות114. במחקר אחר, שילוב דומה של סטרואידים עם דיאטה קטוגנית במטופל עם אסטרוציטומה (סוג סרטן המוח) לווה בהחמרה של המחלה316.
מאמר סקירה מציין כי למרות ההשפעה החיובית של הדיאטה הקטוגנית על מספר מחלות (נוירולוגיות, מיטוכונדריאליות וסרטן), עלולות להיות תופעות לוואי לא רצויות לדיאטה: בטווח הקצר, נצפו תופעות עיכוליות כמו ריפלוקס, עצירות, יתר חומציות, היפוגליקמיה, התייבשות ותשישות. תופעות אלו ניתנות לטיפול ולשליטה, אך בטווח הארוך עלולות להופיע תופעות כמו היפרליפידמיה (אם כי העניין שנוי במחלוקת), יתר כולסטרול בדם, אבנים בכליות וליקויים בשריר הלב320.
המחקר אודות הדיאטה הקטוגנית עדיין בחיתוליו והתוצאות אינן חד משמעיות, אך בהחלט מעוררות עניין ומחשבה. מספר מחקרים קליניים נוספים אודות הדיאטה נערכים בימים אלו ממש כדי להעמיק את ההבנה על הדיאטה והשפּעתה על מחלת הסרטן.
חשוב לציין כי במחקרים שנערכו, אחוז הנשירה של הנחקרים היה גבוה יחסית, עקב קושי לממש את תנאי הדיאטה.
הרכבת תפריט תזונתי נוֹגד סַרטן
הרכבת תפריט נעשית תמיד באופן אישי מול כל מטופל בנפרד.
למטופלים שונים העדפות שונות וכן יכולת שונה בקצב השינוי התזונתי ובהתאמתו מחדש. למרות שבאופן אידיאלי רצוי לעבור לתפריט בריא באופן מיידי, למרבית האנשים דרושה תקופת הסתגלות בה נעשים שינויים בהדרגה. רצוי כמובן להרכיב תפריט בעזרת איש מקצוע אשר יידע להתאים את המאכלים השונים לסוג הסרטן הפרטני של כל מטופל. לכן, לא ניתן לתת תפריט מראש, אולם בהחלט אפשר לקבוע קווי יסוד להרכבתו.
ההנחיות שלהלן מהוות סיכום של הממצאים אותם סקרנו בפרק התזונה וראויות לשמש כבסיס לכל תפריט בריא.
רוצה לתלות את ההנחיות על המקרר? קובץ להדפסה ניתן למצוא כאן.
רוצה לתלות את ההנחיות על המקרר? קובץ להדפסה ניתן למצוא כאן.
צמחי מרפא
כפי שסקרנו בפרק הקודם, תזונה בריאה ומאוזנת, המכילה רכיבים על הגידול הסרטני ועל המארח שלו, הינה עמוד תווך בטיפול במחלת הסרטן.
יחד עם זאת, כאשר גוף האדם יוצא מאיזון ונאלץ להתמודד עם בעיות מורכבות ועמוקות, אשר לעיתים פוגעות במספר איברים או מערכות, הוא זקוק גם לסיוע נוסף מבחוץ.
צמחי מרפא הינם כלי עזר טובים, יעילים ובדרך כלל בטוחים לשימוש למטרה זו. ביכולתם להשפיע על כל ארבעת המישורים, החל בהפחתת רמות דלקת ורמות סוכר בדם במישור התאי, דרך סיוע בהתמודדות עם מחלות רקע והפרעות קיימות במישור האדם השלם וכלה ביכולת הטיפול בגידול עצמו. צמחי מרפא עשויים לשפר את יכולת ההתמודדות עם המחלה, בין אם במניעה והקלה על תסמיני המחלה ותופעות הלוואי שהגידול והטיפול הקונבנציונלי מייצרים בהתאמה ובין אם בחיזוק כללי של המטופל ועמידותו בתהליך ההחלמה מהמחלה.
חשוב לציין, עוד לפני תחילת הפירוט אודות השימושים השונים של צמחי המרפא, כי עקב מורכבותה ועוצמתה של מחלת הסרטן, לעתים תכופות ניאלץ להשתמש במינונים גבוהים מהרגיל. בקרב גורמים מקצועיים המנוסים בטיפול, נהוג להשתמש במינונים כפולים ואף יותר מן המינונים הרפואיים המקובלים של צמחי המרפא. בהתאם, יש לעשות זאת תחת פיקוח מקצועי צמוד ובהתאמה לרמת הויטאליות של המטופל.
דוגמאות לצמחים הפועלים בכל ארבעת המישורים:
ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) - סדרה של מחקרים אפידמיולוגים שנערכו בקוריאה, שבה הצריכה הקבועה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) נרחבת באוכלוסייה, הצביעו על קשר מתאמי אפשרי בין הצריכה ובין הפחתת הסיכון לתחלואה ולמוות מסוגי סרטן שונים. קשר סיבתי בין צריכת ג'ינסנג קוריאני ובין ירידה בהיארעות סרטן הקיבה בקרב הסובלים מדלקת קיבה (גסטריטיס) אטרופית הודגם במחקר קליני שנערך בנושא. כמו כן, ג'ינסנג קוריאני שניתן בשילוב עם טיפולי רדיותרפיה וכימותרפיה שיפר את שרידות החולים, מנע ירידה חיסונית, הפחית את העייפות הקשורה בטיפולים, ושיפר את איכות חיי החולים במספר מדדים. לקריאה נוספת אודות יעילות ג'ינסנג קוריאני בטיפול בסרטן ראו כאן.
פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) - מספר סקירות ומחקרים קליניים מלמדים כי פטריית הריישי מעלה ספירות דם לבנות, משככת תסמינים נלווים לסרטן (חום, שיעול, חולשה, הזעות, נדודי שינה) ומשפרת את איכות החיים של החולים במחלה לצד שיעורי השרידות שלהם. בנוסף, ממצאי מחקרים ודיווחי מקרה מלמדים כי יתכן שריישי מגבירה את היעילות הטיפולית של הטיפול הכימותרפי והרדיותרפי לצד הפחתה של תופעות הלוואי הנובעות מן הטיפול הקונבנציונלי, והיא עשויה אף לעכב תהליכים טרום סרטניים. עם זאת, האיכות המתודולוגית של המחקרים לוקה בחסר ונחוצים מחקרים קליניים איכותיים רחבי היקף כדי לאשש את יעילות ריישי בטיפול בסרטן. מחקרים פרה קליניים מעידים כי לצמח פעילות אנטי סרטנית מובהקת כנגד תאי גידול מסוגים שונים. פעילות הצמח היא רב גונית וכוללת שפעול של מערכת החיסון, השריית פעילות ציטוטוקסית, עצירת גידולים ומניעת אנגיוגנזיס, פעילות נוגדת דלקת ופעילות נוגדת חמצון.
לקריאה נוספת אודות יעילות פטריית ריישי בטיפול בסרטן ראו כאן.
קדד קרומי (Astragalus membranaceus) - מרבית המחקרים הקליניים כללו שימוש באסטרגלוס בהזרקה ובעירוי במינונים גבוהים (20-60 מ"ל למבוגר) מהמינונים המקובלים בנטילה פומית. חלק מהמחקרים עוסקים בשילוב של אסטרגלוס עם צמחים אחרים בפורמולות סיניות, וחלק נוסף ברכיבים מבודדים של הצמח כדוגמת הפוליסכרידים. כמו כן, מרבית המחקרים סובלים מבעיות מתודולוגיות ומבעיות דיווח שונות, ואף על פי כן, נמצא שהצמח מייעל את השפּעת התרופות הכימותרפיות וכן יעיל במניעה ובטיפול בתופעות לוואי הנובעות מהטיפול הקונבנציונאלי בסרטן (אסטרגלוס מעלה ספירות דם לבנות, משכך תסמינים נלווים לסרטן, עייפות, בחילות והקאות, אובדן תאבון, כאבים, ירידה חיסונית והדבקות בזיהומים), משפר את איכות החיים של החולים במחלה ומעלה את שיעורי ההישרדות. לקריאה נוספת אודות יעילות קדד קרומי בטיפול בסרטן ראו כאן.
ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) - לג'ינסנג אמריקאי פוטנציאל למניעת סרטן. שני מחקרים קליניים קטנים בקרב בריאים הדגימו שנטילת תמצית ג'ינסנג, גם בטווח קצר מפחיתה נזק הנגרם ל-DNA עקב קרינה. במחקרים (המעטים מדי) שנערכו בנושא טיפול ותמיכה בחולי סרטן נמצא שנטילת ג'ינסנג אמריקאי במשך 8 שבועות הובילה לשיפור במדדי תשישות וחיוניות. בנוסף, מחקר עוקבה יחיד בקרב חולות סרטן שד מצא קשר בין נטילת מיני ג'ינסנג (ג'ינסנג אמריקאי וקוריאני) ובין סיכון מופחת למוות באופן כללי וסיכון מופחת להישנות המחלה ומוות מן המחלה. כמו כן, נמצא קשר מובהק בין נטילת ג'ינסנג ובין שיפור באיכות החיים, בעיקר בהיבט הפסיכולוגי והחברתי. במחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים הודגמה פעילות אנטי סרטנית מובהקת של ג'ינסנג אמריקאי כנגד תאי גידול מסוגים שונים, במגוון מנגנונים. הצמח ו/או מרכיביו הדגימו פעילות ציטוטוקסית ישירה, עיכוב שגשוג תאים והשריית אפופטוזיס, עיכוב פלישת תאים סרטניים ומניעת אנגיוגנזה, השפעה על התמיינות תאים סרטניים, שפעול של מערכת החיסון, פעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון, והשפעה פיטואסטרוגנית. לקריאה נוספת אודות הפעילות האנטי סרטנית של ג'ינסנג אמריקאי ראו כאן.
גדילן מצוי (Silybum marianum) - שני תיאורי מקרה מלמדים על הפוטנציאל הטיפולי של גדילן בשילוב עם תרופות כימותרפיות וטיפולי הקרנות במניעת התפתחות גידולים, ושלושה מחקרים קליניים מעידים על התרומה של גדילן ורכיביו בנטילה פנימית ובאפליקציה חיצונית למניעת תופעות הלוואי המתלוות לעתים לטיפולים הקונבנציונליים: כיבים ברירית חלל הפה, רגישות עורית ודרמטיטיס כתוצאה מטיפולי הקרנות, ורעילות לכבד כתוצאה מתרופות כימותרפיות.
לצערנו, מספר המחקרים הקליניים העוסקים בטיפול בסרטן באמצעות גדילן מצוי זעום ביחס למחקרים בבעלי חיים ומחקרי המעבדה המלמדים על פעילות אנטי סרטנית מגוונת. לקריאה נוספת אודות הפעילות האנטי סרטנית של גדילן מצוי ראו כאן.
כורכום (Curcuma longa) - מספר מחקרים מצביעים על פוטנציאל של הצמח במניעת סרטן במצבים טרום סרטניים או באוכלוסיות בסיכון הודות לפעילות נוגדת חמצון, נוגדת דלקת ואנטי מוטגנית. כמו כן, ישנו מספר מצומצם יחסית של מחקרים קליניים המצביעים על הפוטנציאל של הצמח לבדו (לעתים בשילוב רכיבים צמחיים נוספים) או בשילוב טיפולים קונבנציונאליים בטיפול בסרטן. לבסוף, מספר מחקרים קליניים מעידים על התרומה של כורכום ורכיביו (לרוב באפליקציה חיצונית או בשילוב עם צמחים נוספים בנטילה פנימית) למניעת תופעות הלוואי המתלוות לסרטן עצמו ולטיפולים הקונבנציונאליים: כיבים ברירית חלל הפה ורגישות עורית ודרמטיטיס כתוצאה מטיפולי הקרנות, עייפות, בחילות והקאות, שלשול או עצירות, אובדן תאבון וירידה במשקל, פגיעה בזכרון או שינויים קוגניטיביים, רגישות לזיהומים/אלח דם, נויטרופניה, תסמינים של פגיעה לבבית כתוצאה מהמצב המחלתי ומתרופות כימותרפיות. לקריאה נוספת אודות הפעילות האנטי סרטנית של כורכום ראו כאן.
שוש קירח (Glycyrrhiza glabra) - מספר המחקרים הקליניים העוסקים בטיפול בסרטן באמצעות שוש קירח הוא מועט. שלושה מחקרים קליניים בלבד מדגימים את יעילות תמציות הצמח בשימוש מקומי במניעה ובטיפול במוקוזיטיס של הפה בקרב חוליסרטן הראש והצוואר העוברים טיפולי כימותרפיה ורדיותרפיה. לעומת זאת, מספר לא מבוטל של מחקרי בעלי חיים ומעבדה מיצוי מלמדים על פוטנציאל הצמח שוש קירח ורכיביו במניעת סרטן ובטיפול בו בזכות פעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת והפחתה של השפעות מוטגניות וציטוטוקסיות על תאים בריאים, ולחילופין פעילות ציטוטוקסית ישירה ספציפית כנגד התאים הסרטניים על ידי עצירת מחזור החיים התאי, השריית אפופטוזיס ואוטופגיה, עיכוב פלישת תאים ומניעת אנגיוגנזה, השריית התמיינות תקינה בתאים סרטניים דרך שינויים מטבוליים, וחיזוק ההגנה החיסונית כנגד תאי הסרטן. בנוסף, שוש קירח ורכיביו הדגימו השפעה מעכבת על גידולים סרטניים תלויי הורמונים באמצעות פעילות פיטואסטרוגנית שמתבטאת בהפעלה אגוניסטית סלקטיבית של קולטני אסטרוגן בטא (בעל הפעילות האנטי סרטנית), פעילות פרוגסטינית שמתבטאת בהפעלה חלשה של קולטני פרוגסטרון ופעילות אנטי אנדרוגנית שמתבטאת בהפחתת ביטוי קולטנים אנדרוגניים בתאים סרטניים. לקריאה נוספת אודות הפעילות האנטי סרטנית של שוש קירח ראו כאן.
הסקירה המובאת להלן כוללת תיאור כללי בלבד. הרחבה ופירוט של יעילות ומינונים יופיעו בערכים השונים של הסרטן אשר יועלו לאתר בקרוב.
ראשי פרקים
מישור ראשון – הסביבה התאית
ביכולתנו להשפיע על סביבת הגידול הסרטני ועל יכולתו לשגשג בסביבה זו. התנאים אשר מאפשרים שגשוג של הגידול אותם נרצה למנוע כוללים בעיקר דלקתיות ורמת סוכר גבוהה.
דלקתיות – נרצה להשתמש, ככל הניתן, בצמחי מרפא נוגדי דלקת כגון
Curcuma longa, Scutellaria baicalensis, Boswellia spp, Glycyrrhiza glabra וכד'227,321-324.
במידת האפשר נשלב צמחים אלו גם בתפריט התזונתי (כורכום או פלפל שחור כדוגמא).
רמת סוכר גבוהה – רצוי לכלול בטיפול צמחי מרפא מפחיתי רמות סוכר בדם או מפחיתי תנגודת אינסולין כגון Gymnema sylvestre, Momordica charantia, Cinnamomum zeylanicum וכד'325.
גם כאן, במידת האפשר, נרצה לשלב צמחים אלו בתפריט היומי (קינמון לדוגמא).
מישור שני – האדם עצמו
בבואנו לטפל בחולה אונקולוגי בעזרת צמחי מרפא, עלינו לקחת בחשבון מחלות והפרעות קודמות (כמו סוכרת, הפרעות שינה וכד'), חילוף חומרים, תופעות לוואי של הטיפול התרופתי, נטיות כלליות של המטופל ועוד. פורמולות הצמחים שינתנו חייבות לקחת בחשבון גורמים אלו, מעבר להתוויה הכללית של טיפול בסרטן.
בכל מקרה, הצמחים החשובים ביותר הם הצמחים האדפטוגנים.
צמחים אדפטוגנים מסייעים להתמודד עם סטרס מוגבר אשר אופייני לעולם המודרני בכלל, ובקרב חולי סרטן בפרט. המנגנון העומד בבסיס הפעולה של חלקם הוא משוב שלילי לבלוטת האדרנל, אשר כתגובה מפחיתה את הפרשת הקורטיזול (הורמון הסטרס בגוף)326-328. צמחים אלו יסייעו הן במניעת תופעות לוואי כלליות של הטיפול הקונבנציונאלי והן בחיזוק כללי של המטופל לפני, לאורך ואחרי תקופת הטיפולים.
אומנם לא כל הצמחים האדפטוגנים נחקרו בהקשר זה, אולם מהמחקרים שכן נערכו, ניתן לראות השפעות מהותיות בעיקר כנגד הפחתת רמות סטרס, תשישות וחולשת מערכת החיסון329-334.
כך למשל מחקרים קליניים מבוקרים שבדקו השפעה של מתן Astragalus membranaceus בשילוב כימותרפיה, מצאו כי הצמח הפחית רעילות, שיפר את התפקוד החיסוני ושיפר את איכות החיים335,336.
במחקר קליני קטן נמצא כי שילוב Panax ginseng עם כימותרפיה לטיפול בסרטן קיבה מתקדם לאחר ניתוח, היה יעיל לשימור פעילות תאי מערכת החיסון והעלה את שרידות המטופלים337. מחקר אחר הדגים כי הג'ינסנג הקוריאני יכול להפחית את עמידות התאים הסרטניים לטיפול הכימותרפי338.
מחקר קליני מבוקר מצא כי למיצוי שורש Withania somnifera השפעה מובהקת כנגד עייפות הנגרמת כתוצאה מטיפולי כימותרפיה לסרטן השד, כמו גם שיפור איכות החיים של המטופלות339.
מחקר מעבדה בדק השפעה של Ganoderma lucidum על מדדים חיסוניים ירודים בדמם של חולים בסרטן הריאות המקבלים טיפולי כימותרפיה. המחקר מצא כי צריכת הפטריה עשויה לשפר באופן מלא או חלקי את תמונת הדם של חולים אלו340.
מבין הצמחים האדפטוגנים נבחר את הצמחים המתאימים על פי נטיותיו של החולה.
כך למשל, חולה חיוור וקר יקבל אדפטוגנים חמים וממריצים כגון:
Panax ginseng, Panax quinquefolius, Eleutherococcus senticosus, Rhodiola rosea
לעומתו, חולה המציג נטיות של עודף חום ועצבנות, יקבל צמחים אדפטוגנים קרירים כמו
Withania somnifera, Centella asiatica, Ocimum sanctum
כמו כן, לצמחים אדפטוגנים שונים פעילויות רפואיות שונות, אשר יש להתאימן למצבו של החולה הפרטני.
להלן פירוט קצר של הצמחים האדפטוגנים הנפוצים ביותר וההתוויות הרפואיות הרלוונטיות לכל אחד מהם:
Astragalus membranaceus – ספירות לבנות נמוכות (נויטרופניה), חולשה חיסונית, שלשולים, רעילות לבבית, דלקת כבד, אי ספיקת כליות.
Glycyrrhiza glabra – מצבי דלקת כלליים (כולל שילוב מושכל עם סטרואידים – ראו הרחבה במונוגרף הצמח), כגון: דלקת מפרקים ניוונית, מחלות מעי דלקתיות (קרוהן, קוליטיס) כיב פפטי. בעיות במערכת הנשימה, כגון: שיעול ואסתמה.
Ganoderma lucidum – חולשה חיסונית, עודף שומנים בדם, סוכרת, יתר לחץ דם, אלרגיות, תת פעילות בלוטת התריס, אסתמה.
Schisandra chinensis – תפקודי כבד לקויים (דלקת כבד, כבד שומני), חוסר טונוס, שלשולים.
Cordyceps sinensis – עודף שומנים בדם, מחלות אוטואימוניות, סוכרת, אי ספיקת כליות.
Lepidium meyenii – חוסר איזון הורמונלי (תסמונת גיל המעבר, שחלות פוליציסטיות) תסמונות אנדרוגניות, תשישות.
Panax ginseng – תשישות, סוכרת, חולשה חיסונית, דיכאון, אין אונות, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, שלשולים.
Panax quinquefolius - תשישות, סוכרת, דיכאון, תסמונת גיל המעבר.
Eleutherococcus senticosus – סוכרת, דיכאון, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, חולשה חיסונית, תשישות.
Grifola frondosa – עודף שומנים בדם, סוכרת, דלקת כבד, השמנת יתר.
Withania somnifera – תשישות, אנמיה, מחלות אוטואימוניות, הפרעות שינה, תפקוד מיני לקוי (אין אונות).
Centella asiatica- הפרעות עצביות כגון: סטרס, חרדה, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, שיטיון, תשישות, שיקום רקמות לאחר ניתוחים.
Ocimum sanctum – סוכרת, עודף שומנים בדם, חרדה, בעיות במערכת הנשימה (שיעול, אסתמה, דלקת ריאות, ברונכיטיס כרוני), שלשולים, דלקות כבד, חולשה חיסונית.
Rhodiola rosea – דיכאון, חרדה, תשישות, הפרעות קשב וריכוז, אנמיה.
Codonopsis pilosula – חולשה חיסונית, אנמיה, תשישות.
מעבר לצמחי מרפא אדפטוגניים, נרצה להתאים את פורמולת הצמחים לנטיות ולדרישות הספציפיות לכל חולה בנפרד. להלן מספר דוגמאות:
חולי סרטן רבים סובלים באופן טבעי מחששות ומחרדות הנובעים ממצבם הרפואי. מעבר לסוגי טיפול אחרים הנותנים מענה לנושא זה (פעילות גופנית, דמיון מודרך, מדיטציות,MBSR ועוד), נרצה במידת האפשר וכתלות במצבו הנפשי של המטופל, לשלב גם צמחי מרפא מרגיעים ו/או נוגדי דיכאון וחרדה, כגון: Withania somnifera, Centella asiatica, Verbena officinalis, Rhodiola rosea, Melissa officinalis, Scutellaria lateriflora ואחרים341,342.
למטופל אשר סובל גם מיתר לחץ דם, נשלב צמחי מרפא רלוונטים אשר תורמים להורדת לחץ הדם בעזרת פעילויות רפואיות שונות.
בין השאר נוכל להשתמש בצמחי מרפא צמחי מרפא משתנים343-345 (folia Urtica dioica, Zea mays, Folia Taraxacum officinalis), צמחי מרפא מרגיעיםVerbena officinalis, Matricaria recutita) 346), צמחי מרפא מרחיבי כלי דםViburnum spp., Valeriana officinalis) 347,348) ובעיקר באלו המשפרים את תפקוד הלב349-350 (Crataegus spp., Salvia miltiorrhiza).
למטופל המציג חולשה/אנמיה/תשישות, נתאים צמחי מרפא מזינים וממריצים כגון: Withania somnifera, Astragalus membranaceus, Cordyceps sinensis ועוד333,339,351.
למטופל שסובל מהפרעות שינה (נושא קריטי, שכן חוסר בשעות שינה תורם ישירות להעלאת הסטרס בו שרוי המטופל) נתאים מחד צמחי מרפא אדפטוגנים (Withania somnifera, Panax ginseng) לשימוש במהלך היום ומאידך צמחי מרפא מרגיעים ומשרי שינה (Valeriana officinalis, Passiflora incarnata) אשר ינתנו לפני השינה339,352,353,354.
כאמור, תמיד נרצה לשלב צמחים המפחיתים את רמות הסוכר בדם, אולם בטיפול במטופל הסובל מסוכרת, לצמחי מרפא אלו חשיבות כפולה. צמחי המרפא הרלוונטים ביותר לטיפול בחולי סוכרת כוללים:
Gymnema sylvestre, Panax quinquefolius, Momordica charantia, Ganoderma lucidum, Silybum marianum ועוד325,330,355,356.
מישור שלישי – הגידול
קיימים צמחי מרפא רבים להם השפעה נוגדת גידולים. לצערנו, מרבית המחקרים שנערכו בנושא התקיימו בתנאי מעבדה ולא בסיטואציה קלינית.
יחד עם זאת ולמרות העדר ראיות מספקות, רצוי להשתמש בצמחי מרפא אלו כל עוד שימוש בהם אינו מהווה סכנה לבריאותו של המטופל או סכנה ליעילות הטיפול הקונבנציונאלי.
דוגמאות לצמחי מרפא אשר נמצאו כנוגדי גידולים כוללות בין השאר: Curcuma longa, Ganoderma lucidum, Scutellaria barbata ועוד332,357,358.
קיימים צמחי מרפא רבים להם השפעה נוגדת גידולים. לצערנו, מרבית המחקרים שנערכו בנושא התקיימו בתנאי מעבדה ולא בסיטואציה קלינית.
יחד עם זאת ולמרות העדר ראיות מספקות, רצוי להשתמש בצמחי מרפא אלו כל עוד שימוש בהם אינו מהווה סכנה לבריאותו של המטופל או סכנה ליעילות הטיפול הקונבנציונאלי.
דוגמאות לצמחי מרפא אשר נמצאו כנוגדי גידולים כוללות בין השאר:
Curcuma longa, Momordica charantia, Panax ginseng, Ganoderma lucidum, Scutellaria barbata ועוד722-725,332,357,358.
מנגנוני הפעולה של הצמחים הינם שונים ומגוונים.
כך למשל, מחקרי מעבדה ובע"ח מדגימים כי מלון מר (Momordica charantia) פועל כנגד תאי סרטן באופנים הבאים:
מלבד פעילותו האנטי סרטנית הישירה, למלון מר השפעה צולבת עם תרופות ציטוטוקסיות נוגדות סרטן באופן שמגביר את זמינותן ומונע עמידות כנגדן. לקריאה נוספת אודות הפעילות האנטי סרטנית של מלון מר ראו כאן.
קיימים עוד צמחי מרפא הרלוונטיים לסוגי סרטן ספציפיים. אלו יפורטו בערכים המתאימים אשר יועלו לאתר בקרוב.
נסיון קליני של כותבי מאמר זה מראה כי לעתים יש צורך במינונים גבוהים ביותר (עד 100 גרם צמחים ביום) על מנת להשיג השפעה מהותית. יש לקחת זאת בחשבון גם מבחינת ההיענות של המטופל וגם מבחינת העלויות הכרוכות בכך.
מעבר לכך, קיימות עדויות על צמחי מרפא אשר אינם עובדים באופן ישיר כנגד הגידול, אלא מעכבים מנגנונים שונים התורמים להתפתחות הגידול, כמו למשל צמיחה של כלי דם חדשים המשמשים את הגידול למטרות התפשטות והזנה (אנגיוגנזיס). בין צמחי מרפא אלו ניתן למצוא:359-365,329
מישור רביעי – הטיפול הקונבנציונאלי
חשוב ביותר לקחת בחשבון את השפעותיו של הטיפול הקונבנציונאלי ולהתאים להן את הטיפול בצמחי המרפא. לטיפול הטבעי יכולות להיות השפעות (טובות או רעות) על הטיפול הקונבנציונאלי.
לעיתוי תחילת הטיפול גם כן חשיבות. באופן אידיאלי, נרצה להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר, אף לפני תחילת הטיפולים הקונבנציונאליים, זאת על מנת שהמטופל יגיע כבר לטיפולים המתוכננים במצב מיטבי ככל הניתן ועם מערך הגנה כנגד השפעות שליליות אפשריות של הטיפול הקונבציונלי. "הרבה יותר קל למנוע נזק מאשר לנסות לתקן אותו".
לעיתים יהיה שוני בין צמחי המרפא אשר ינתנו לפני תחילת הטיפולים לבין צמחי המרפא אשר ינתנו במקביל לטיפולים. השוני יהיה תלוי במצבו הכללי של המטופל, תופעות הלוואי הנצפות וסוג הטיפול הקונבנציונאלי.
הטיפול הצמחי יכול להתקיים במקביל לטיפול הקונבנציונאלי ולכל אורכו. חריג אחד לאמירה זו הם ניתוחים. למען הזהירות מוטב להפסיק שימוש בצמחי מרפא כשבוע עד עשרה ימים לפני הליכים כירורגיים, על מנת להמנע מסיבוכים אפשריים כמו פגיעה ביעילות חומרי ההרדמה או דימומים מוגברים.
מיד לאחר ההליך הכירורגי ניתן לחזור וליטול צמחי מרפא, כאשר פעמים רבות השלב הטיפולי הראשון אחרי ניתוח (שבוע-שבועיים) יוקדש לעידוד ההחלמה.
להלן מספר דוגמאות:
רעילות – לתרופות שונות השפעות רעילות שונות, אשר לעיתים ניתן לצמצמן. כך למשל קיימות תרופות כימותרפיות שונות או שילובים בין תרופות אשר עלולים לגרום נזק לכבד ואיתן רצוי לשלב צמחי מרפא המגינים על הכבד כגון:366-368 Silybum marianum, Schisandra chinensis, Ganoderma lucidum.
תרופות אחרות (כגון cisplatin) עלולות לגרום לרעילות לבבית, אשר לעיתים מתגלה רק שנים רבות לאחר הטיפול. כאשר קיים שימוש בתרופות אלו, נרצה לשלב צמחי מרפא המגינים על הלב כגון:369,349
Crataegus spp., Astragalus membranaceus, Salvia miltiorrhiza.
שימושים נוספים בצמחי מרפא למניעה או צמצום של רעילות תרופתית יופיעו בדפי המידע של התרופות אשר יועלו לאתר בקרוב.
תופעות לוואי – טיפולים רבים גורמים לתופעות לוואי, אשר לעיתים משפיעות על איכות החיים באופן מהותי. ניתן בהחלט על ידי שימוש מושכל בצמחי מרפא, למנוע או לצמצם את הארעות תופעות לוואי אלו.
לדוגמא: תרופות כימותרפיות רבות עלולות לגרום לירידה בספירות הדם הלבנות ו/או האדומות ובעקבות פגיעה זו לחולשה חיסונית או לאנמיה.
ניתן לתמוך בספירות הדם הלבנות בעזרת צמחי מרפא מחזקי חיסון כגון: Astragalus membranaceus, Ganoderma lucidum, Echinacea spp. וכד'340,370,371.
לתמיכה בספירות הדם האדומות נשתמש בצמחי מרפא כגון: Withania somnifera, Angelica sinensis וכד'372,373.
להלן מספר תופעות לוואי שכיחות במערכת העיכול ודוגמאות לצמחי מרפא יעילים למניעה ולטיפול בהן:
פגיעה בריריות מערכת העיכול –374-376 Glycyrrhiza glabra, Althea officinalis, Plantago spp.
בחילות ו/או הקאות –Zingiber officinalis, Matricaria recutita, Chamaemelum nobile 377.
קשיי עיכול – מנקזי כבד עדינים כמוTaraxacum officinalis Radix Cynara scolymus,378,379.
עצִירות380-382– Taraxacum officinalis Radix, Arctium lappa, Althea officinalis, Glycyrrhiza glabra, Leptandra virginica , Ulmus rubra.
שִלשולים –Astragalus membranaceus, Schisandra chinensis, Ulmus rubra 383-385.
תיאבון ירוד –386-388 Codonopsis pilosula, Glycyrrhiza glabra, Taraxacum officinalis Radix, Withania somnifera, Panax ginseng, Eleutherococcus senticosus.
השפעה על יעילות – סעיף זה הינו המורכב ביותר, שכן לכל סוג טיפול עשויים להיות צמחי מרפא אשר ישפרו את יעילות הטיפולים או חלילה יפגעו ביעילותם. פירוט בנושא זה ניתן יהיה למצוא בדפים הפרטניים של כל תרופה אשר יועלו לאתר בקרוב.
במקרים מסוימים, התאים הסרטניים הופכים עמידים לטיפול התרופתי וישנם צמחים המסייעים בהפחתת עמידות זו, כגון: Ganoderma lucidum, Momordica charantia 389-390
לעיתים, צמח מסוים עשוי לתמוך ביעילות של כימותרפיה אחת ולפגוע ביעילותה של כימותרפיה אחרת. כך למשל, כורכום (Curcuma longa) עשוי לפעול בסינרגיה עם התרופה Doxorubicin ומצד שני עלול לפגום ביעילות התרופה391-393 Etoposide.
פירוט תגובות הדדיות של צמחי מרפא עם טיפולים קונבנציונלים ניתן למצוא במונוגרפים של הצמחים הרלוונטים. יש לבדוק היטב השפעות מסוג זה לפני החלטה על צמחי המרפא הנכללים בטיפול.
תוספי תזונה
שלוש מטרות עיקריות עומדות לנגד עינינו בבואנו להתאים את הטיפול בתוספי תזונה:
מימוש מטרות אלו מובא להלן דרך ארבעת מישורי ההשפעה השונים:
מישור ראשון – הסביבה התאית
וִיטמיני B | וִיטמין C | וִיטמין D | וִיטמין E | בטא קרוֹטן
מישור שלישי – הגידול
סלניוּם | אבַץ ונחוֹשת | בּרְזל | רזברטרוֹל | EGCG | פקטין הדרים (MCP)
מישור רביעי – הטיפול הקונבנציונאלי
גלוּטמין | חוּמצה אלפא ליפואִית | פרוֹביוטיקה | קוֹ אנזים Q10
התוספים שנסקרו להלן הינם הנחקרים והנפוצים ביותר בשימוש.
מלבד התוספים שבסקירה, קיימים עוד מגוון תוספים אשר עשויים לשרת את המטרות שצוינו.
כמו כן, המחקרים בסקירת כל תוסף מתמקדים בהשפּעת המבודדת של כל תוסף. קיימים מחקרים רבים נוספים שבודקים השפעות משולבות של תוספי תזונה.
המישור הראשון – הסביבה התאית
אוֹמגה 3 | כרוֹם
שימוש בתוספי תזונה מאפשר למנוע את שני התנאים העיקריים המאפשרים שגשוג של הגידול הסרטני – דלקת ורמה גבוהה של סוכר בדם.
קיימים תוספים רבים אשר משמשים כמפחיתי דלקתיות, למשל כורכומין המופק מכורכום כמובן, ברומלין המופק מאננס, תוסף בשם zyflamend המכיל 10 צמחי מרפא ורבים אחרים. בחרנו להתמקד בשני תוספים שנחקרו רבות והוכחו כיעילים ובטוחים לשימוש ואילו הם האוֹמגה 3 והכרוֹם.
אוֹמגה 3
אומגה 3 הינה חומצת שומן חיונית המפחיתה תהליכים דלקתיים בגוף, מאזנת גדילת תאים, מסייעת באיזון קרישיות הדם ועוד. בתרביות תאים סרטניים, DHA מאט את התפתחות הגידול בסוגי סרטן שונים (שד, ערמונית, מעי גס ועוד), מאט את התפשטות הגידול לרקמות סמוכות ומעודד אפופטוזיס בתאים חולים54,55.
מקורות תזונתיים של אומגה 3 כוללים דגי מים עמוקים (אנשובי, מקרל, סרדינים, סלמון), זרעי פשתן, זרעי צ'יה, אגוזים וזרעים (בעיקר אגוזי מלך) ועוד. חשוב לזכור כי דגי ים עלולים להכיל גם כספית ועל כן יש להגביל את צריכתם.
יחד עם זאת, כאשר הגוף מצוי במצב בריאותי קיצוני, יש צורך במתן מינונים גבוהים של רכיבים תזונתיים שונים ולכן נרצה לתגבר את הצריכה התזונתית בתוסף מרוכז.
קיימים מספר מקורות לתוספים של אומגה 3: דגי ים, זרעי מרווה מרושתת וזרעי פשתן. ישנם חילוקי דיעות לגבי המקור המועדף לצריכה (הדיון נסוב סביב איכות הספיגה של כל אחד מהמקורות וכן אודות תנאי אחסון ועמידות השומנים לתהליכי חמצון).
מחקרים קליניים מדגימים כי למתן תוסף אומגה 3 השפעה משמעותית על הפחתה במדדי דלקת שונים (CRP, IL-1, IL-6, PGE2) סביב הליכים כירורגיים להסרת גידולים (סרטן הקיבה, סרטן קולורקטלי, סרטן הערמונית, סרטן הלבלב)394-398 ובמקביל לטיפולי הקרנות (סרטן צוואר הרחם)399. במחקרים נצפו גם עליה ברמות IL-10 (ציטוקין מעכב דלקת), משך החלמה ואשפוז קצרים יותר, ירידה בתגובה דלקתית כלל מערכתית לאחר הניתוח וירידה בהתפתחות התאים הסרטניים. באחד המחקרים לא נצפתה השפעה על הסיכון לסיבוכים שלאחר ההליך הכירורגי394 ומחקרים אחרים397,398 הראו ירידה ביחס שבין אומגה 6:3 ברקמת בלוטת הערמונית, אך ללא השפעה על רמות IGF-1 .
סקירת המחקרים שעסקה בהשפּעת אומגה 3 על חולי סרטן הלבלב הדגימה כי למתן תוסף אומגה 3 השפעה חיובית על עלייה במשקל הגוף ובמסת הגוף הרזה, ירידה בהוצאת אנרגיה בעת מנוחה ועלייה בשרידות396.
במחקרים ניתן מינון של 3-5 גר' אומגה 3 משמן דגים ליום לתקופה של 1-6 שבועות טרום ההליך הניתוחי.
חשוב לציין כי חלק מהמחקרים עומדים בסתירה עם ההמלצה להפסיק שימוש בתוספי תזונה המשפיעים על דילול הדם כשבוע לפני הליך כירורגי.
כרוֹם
כרום הינו מינרל קורט החיוני לחילוף חומרים תקין של פחמימות ושומנים. הוא משפר את רגישות הקולטנים שעל התאים לאינסולין ובכך מסייע להכנסת הגלוקוז לתאים בגוף. השימוש בכרום מתאים למטופלים בעלי רמת סוכר גבוהה בדם.
מחקרים קליניים400,401 מראים כי מתן 600-1000 מק"ג כרום פיקולינט ליום הפחית את רמות הסוכר בצום ולאחר ארוחה וכן את רמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1C . מחקר קליני מבוקר הדגים ירידה בתשוקה לפחמימות במטופלים הסובלים מדיכאון ומהשמנה402.
עם זאת, חשוב לציין כי מסקנות המחקרים משתנות וכי אין אחידות דעים לגבי השימוש בכרום להורדת רמות סוכר403.
ישנם מחקרים המנסים לדייק ולהבין האם ייתכן שהשוני בתוצאות קשור לפנוטיפים שונים של חולי סוכרת ונראה כי כאשר קיימת תנגודת לאינסולין בגוף, השפּעת הכרום ניכרת יותר404,405.
המישור השני – האדם
וִיטמיני B | וִיטמין C | וִיטמין D | וִיטמין E | בטא קרוֹטן
בבואנו לטפל בחולה אונקולוגי בעזרת תוספי תזונה, עלינו לקחת בחשבון מחלות והפרעות קודמות (כמו סוכרת, יתר שומנים בדם וכד'), חילוף חומרים, תופעות לוואי של הטיפול התרופתי, נטיות כלליות של המטופל, הרגלי האכילה שלו, חסרים תזונתיים ועוד.
למשל ייתכן שנרצה לשלב תוסף קוורציטין (שגם לו תכונות נוגדות סרטן) למטופל הסובל מאלרגיות406,407, תוסף מגנזיום למטופל הסובל מיתר לחץ דם408, או תוסף SAMe למטופל הסובל מדיכאון409. בכל מקרה התאמת תוספי תזונה תהיה תמיד פרטנית בהתאם לצרכים האישיים של כל מטופל.
במישור זה, תוכלו למצוא מידע אודות מספר ויטמינים נוגדי חמצון. המחקרים אודות שילוב נוגדי חמצון עם כימותרפיה ורדיותרפיה שנויים במחלוקת (כפי שניתן לראות בהמשך).
סקירת מחקרים עדכנית410 משנת 2016 מסכמת כי יש לנהוג בזהירות בשילוב נוגדי חמצון (כגון ויטמין C, ויטמין E, בטא קרוטן) עם תרופות כימותרפיות שונות ועם טיפולי רדיותרפיה. מתן מינונים גבוהים של נוגדי חמצון לתקופה ממושכת, עלול לגרום לנזקים בחולי סרטן הריאות (בפרט במעשנים), סרטן במערכת העיכול וחולי סרטן ראש/צוואר, אשר עוברים טיפולי הקרנות ו/או בעלי רמות מספקות של נוגדי חמצון בדם. מטופלים שקיבלו נוגדי חמצון, בעת שרמות נוגדי החמצון בדם שלהם היו בלתי מספקות, הגיבו לטיפול באופן חיובי. עוד מסכמים החוקרים כי חולים במצב של כיחשון (Cachexia) בעלי סבירות גבוהה יותר להגיב לטיפול באופן חיובי.
החוקרים ממליצים לצרוך נוגדי חמצון מפירות וירקות (5 מנות של 80 גרם/יום) ולצרוך אותם כתוספי תזונה רק בהתאם לצרכים האישיים של כל מטופל.
מידע פרטני ניתן למצוא תחת כל אחד מהויטמינים המפורטים להלן.
וִיטמיני B | וִיטמין C | וִיטמין D | וִיטמין E | בטא קרוֹטן
וִִיטמיני B (קומפלקס B)
למרות שמרבית המחקרים סוקרים כל אחד מוִיטמיני B בנפרד (או שילוב של 2-3 ויטמינים), הצורה המועדפת לצריכה הינה כקומפלקס וִיטמיני B וזאת משני טעמים:
הראשון, וִיטמיני B עובדים בסינרגיה אחד עם השני ופעולתם המשולבת מאוזנת ועדיפה על פני פעילות כל אחד מהם בנפרד.
השני, קומפלקס B מכיל בדרך כלל מינונים נמוכים של כל וִיטמיני B. כך נמנעת חלק מן ההשפעה השלילית האפשרית של כל ויטמין בנפרד כאשר הוא ניתן במינון גבוה.
למרות האמור, לעתים נרצה דווקא ויטמין B מסוים במינון מוגבר. במקרה כזה מוטב לקחת את הויטמין הנדרש לצד קומפלקס וִיטמיני B, מהטעמים שהוזכרו לעיל.
אחד הנושאים הזקוקים להתייחסות בכל מטופל ובחולי סרטן בפרט הוא הסטרס (לחץ) הרב בו שרוי המטופל. מתח נפשי, כמו גם לחץ מוגבר ו/או מתמשך גורמים לחוסר בוִיטמיני 411B.
כמו כן, וִיטמיני B משתתפים בייצור הורמוני בלוטת הכליה (אדרנל) ולכן מסייעים באיזון מצבי סטרס כרוני.
חלק מוִיטמיני B (חומצה פולית וויטמין B12) חיוניים לבניית ה-DNA ולתיקון נזקים חמצוניים בו. שני ויטמינים אלו קשורים גם בהתפתחות תאי הדם האדומים בגוף ובעלי השפעה נרחבת על מערכת העצבים412-414.
וִיטמיני B אחרים (ויטמין B2, ויטמין B3 וויטמין B5) קשורים בתהליכי גדילה תקינים של התאים ומונעים נזקים חמצוניים הנגרמים בהם. האחרון מסייע בנוסף להחלמה של פצעים, גם לאחר הליכים כירורגיים.
לויטמין B6 תפקיד עיקרי בייצור מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) כגון סרוטונין, דופמין, נוראפינפרין וגאבא (GABA - gamma aminobutyric acid), האחראים על מצב הרוח, שינה, תיאבון, הפגת מתחים, הפחתת חרדות ועוד415,416.
וִיטמיני B, בפרט ויטמין B6, חומצה פולית וויטמין B12, עשויים לסייע במצבי דכאון וחרדה, אי שקט, תפקוד קוגניטיבי לקוי, ירידה בזכרון ועוד417-420.
מטא אנליזה שפורסמה ב-2016, ניתחה תוצאות 18 מחקרים קליניים מבוקרים אודות וִיטמיני B וסרטן. נמצא כי מלבד הפחתת סיכון למלנומה (סרטן העור), לוִיטמיני B אין השפעה על הארעות סרטן, מוות כתוצאה מסרטן או תמותה כללית421.
לעומת זאת, סקירת מחקרים אפידמיולוגיים הראתה כי נטילת תוסף ויטמין B6 מקושרת עם סיכון מופחת לסרטן המעי הגס422. כמו כן, נסקרו 5 מחקרים קליניים מבוקרים, בהם נמצא כי נטילת תוסף B6 או PLP (הצורה הפעילה של ויטמין B6) הפחיתה את הסיכון לסרטן קולורקטלי ב-30%-50%. בסקירת מחקרי מעבדה ומחקרים בקרב בעלי חיים הודגם עיכוב של גדילת תאים סרטניים באמצעות מתן רמות מתונות עד גבוהות של ויטמין B6. המינון הנבדק היה 7-35 מ"ג/ק"ג 423.
מנגנוני הפעולה המשוערים כוללים קיבוע שיירים חד פחמניים (one-carbon metabolism) המשפיעים על סינתזה ומתילציה של DNA, עיכוב פרוליפרציה של תאים, הפחתת נזק חמצוני, עיכוב סינתזת חנקן חמצני (NO) ודיכוי אנגיוגנזיס424.
כמו כן, ויטמין B6 עשוי להקל על תסמונת פלמר פלנטר, תופעת לוואי של תרופות כימותרפיות מסוימות, המתבטאת בכאבים ואדמומיות בכפות הידיים והרגליים425,426.
בסקירת מחקרים אפידמיולוגיים נמצא כי רמות נמוכות של פולאט מקושרות עם סוגי סרטן שונים: לויקמיה, לימפומה, סרטן קולורקטלי, סרטן שד, סרטן הערמונית427.
יחד עם זאת, מחקרים פרוספקטיבים מעידים שרמות גבוהות יותר של פולאט (צורתה הפעילה של חומצה פולית בדם) (במחקרים גבוה מ-16 או מ-24.4 ננוגרם/מ"ל) מקושרות עם סיכון מוגבר לסרטן השד, בפרט בנשאיות מוטציות בגן BRCA 1/2 ובסרטן השד תלוי רצפטור לאסטרוגן מסוג 428-430ERβ. נדרשים מחקרים נוספים בנושא, בייחוד לאור ההנחיה הגורפת לנטילת חומצה פולית בתקופת הפוריות.
שילוב עם כימותרפיה – וִיטמיני B נמצאו במחקרים שונים כבעלי אינטראקציה חיובית או שלילית עם תרופות כימותרפיות שונות ולכן, אין להקל ראש במתן קומפלקס וִיטמיני B ויש לבדוק כל מקרה לגופו ולהתאים את הטיפול באופן מיטבי עבור כל מטופל.
במחקר קליני נמצא כי שילוב של ויטמין B12 וחומצה פולית מפחית רעילות של תרופות כימותרפיות (Cisplatin, Pemetrexed) מבלי לפגוע בפעילותן431. כמו כן, בהתבסס על מחקרי מעבדה, ויטמין B2 עשוי להפחית רעילות עצבית הנגרמת על ידי 432,433Cisplatin.
לעומת זאת, נטילה של ויטמין B6 עלולה להפריע לפעילות של תרופות כימותרפיות מסוימות (Cisplatin, Hexamethylmelamine) ולהאט את זמן התגובה שלהן434. במחקר ניתן מינון של 300 מ"ג ליום, הנחשב לגבוה. ייתכן שההשפעה השלילית הינה תוצאה של מתן מינון גבוה של ויטמין B6 כשלעצמו.
במחקר מעבדה נמצא כי ויטמין B3 עלול להפריע להשראת אפופטוזיס של התרופה הביולוגית TRAIL שמשמעותה Tumor necrosis factor related apoptosis-inducing ligand הניתנת לטיפול בסרטן המעי הגס435.
בשורה התחתונה, נטילת קומפלקס וִיטמיני B עשויה להפחית את השפעות הסטרס המופעל על חולי סרטן ולשפר את איכות חייהם. על אף הפרופיל הבטיחותי הגבוה של נטילת קומפלקס וִיטמיני B, יש לודא כי אין התנגשות עם הטיפול הקונבנציונאלי.
וִיטמין C
ויטמין C מצוי באופן טבעי בהדרים, פלפל, ברוקולי, כרובית, כרוב, קיווי, תותים, בננה, תפוחים ועוד.
וִיטמין C מחזק את מערכת החיסון, מעכב היווצרות ניטרוזאמינים, מעכב אקטיבציה של רכיבים קרצינוגנים ומונע נזק חמצוני ל-436-438DNA. במחקרי מעבדה, וִיטמין C נמצא כבעל השפעה מעכבת התפתחות גידולים וכמעודד אפופטוזיס בתאים של סרטן הכבד וסרטן הערמונית439,440, כמו גם הפחתת נזקי קרינה בתאי סרטן העור441.
ה-US Department of Agricalture) USDA) וה-National Cancer Institute) NCI) ממליצים לצרוך מינימום 5 מנות יומיות של ירקות ופירות למניעת סרטן442. על-פי המלצות אלו, יש לצרוך 200-280 מ"ג וִיטמין C ביום436.
סקירת מחקרים מעניינת מראה כי קיים הבדל בין השפּעת צריכת וִיטמין C בצורתו הסינתטית לבין השפּעת צריכת וִיטמין C טבעי במחקרים שנעשו במעבדה ובקרב בעלי חיים. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים במחקרים שנערכו בקרב בני אדם. חשוב לשים לב כי במחקרים הקליניים ניתנו מינונים נמוכים יחסית של הויטמין (50-200 מ"ג) ולא נבדקו מינונים גבוהים יותר הניתנים בדרך כלל בתוספי התזונה443.
וִיטמין C הנצרך כתוסף תזונה סינתטי (חומצה אסקורבית) נספג פחות טוב בזרם הדם וברקמות (פי 5 פחות) לעומת וִיטמין C הנצרך בצורתו הטבעית. בנוסף, הוא גם מופרש מהר יותר בשתן444-446.
במחקר עוקבה גדול נמצא כי צריכת וִיטמין C (מעל 500 מ"ג/יום) בקרב נשים לאחר תום הווסת אשר מעשנות, יחד עם צריכה תזונתית גבוהה של אבץ, הפחיתה את הסיכון לסרטן הריאות. עוד נמצא במחקר כי צריכת וִיטמין C יחד עם צריכת ברזל מהמזון הגבירה את הנזק החמצוני של הברזל447.
צריכת וִיטמין C טבעי במזון או כתוסף תזונה נמצאה כבעלת השפעה מגינה מפני סוגי סרטן ראש-צוואר448-451. צריכת וִיטמין C במזון נמצאה כבעלת השפעה מגינה מפני סרטן הערמונית. כל תוספת יומית של 150 מ"ג הפחיתה את הסיכון לסרטן הערמונית ב-5% במחקרי עוקבה וב-21% במחקרים קליניים מבוקרים452.
לעומת זאת, במחקר הרופאים לא נמצאה השפעה קצרת טווח או ארוכת טווח של נטילת 500 מ"ג/יום וִיטמין C על הסיכון לסוגי סרטן שונים בגברים מבוגרים453,454.
מחקרים טרום-קליניים הראו כי וִיטמין C מאט את התפשטות הגידול הסרטני, תורם לשיפור השרידות ומשפר את התפקוד כאשר ניתן לחולי סרטן הלבלב כשלעצמו או בשילוב עם 455Gemcitabine. במחקר שנערך בקרב עכברים, נצפה כי וִיטמין C (בצורת Ascorbate) שניתן בהזרקה בשילוב עם תרופות כימותרפיות (Carboplatin, paclitaxel) הגביר עיכוב של סרטן השחלות ואף הפחית רעילות הנובעת מהתרופות. למתן הויטמין דרך הוריד חשיבות רבה והחוקרים מציינים כי כאשר הויטמין לא עובר דרך מערכת העיכול, הוא פועל לחיסול התאים הסרטניים456.
תוצאות המחקרים אודות וִיטמין C לטיפול בסרטן שנויות במחלוקת. סקירת מחקרים מ-2014 אודות מתן ורידי של וִיטמין C לחולי סרטן מסכמת כי המידע הקליני אודות הבטיחות ויעילות השימוש בויטמין מוגבל ואינו חד משמעי, אך מציעה כי לוִיטמין C פרופיל בטיחות טוב ובעל פעילות פוטנציאלית כנגד גידולים. וִיטמין C עשוי לשפר את איכות החיים והשרידות של המטופלים וכן להפחית את חומרת התסמינים (עייפות, בחילות, נדודי שינה, עצירות ודכאון) 457.
שתי סקירות אחרות מציינות מאידך כי לוִיטמין C השפעה חיובית במינונים נמוכים, אך עלולה להיות לו השפעה מעודדת חמצון מסוכנת במינונים גבוהים. המנגנונים עדיין לא מובנים עד הסוף והחוקרים ממליצים להימנע משימוש במינונים גבוהים של וִיטמין C תוך ורידי מחוץ למחקרים קליניים458,459.
קיים חשש תיאורטי כי וִיטמין C במינון העולה על 1000 מ"ג/יום, עלול להפריע לפעילותן של תרופות כימותרפיות שונות (כדוגמת Cisplatin) אשר אחד ממנגנוני הפעולה שלהן הינו העלאת סטרס חמצוני במטרה למנוע את גדילתם של התאים הסרטניים460,461. לעומת זאת, מחקר מעבדה שנערך ב-2016 מציע כי וִיטמין C עשוי להפחית את העמידות של תאי סרטן צוואר הרחם ל-Cisplatin ובכך לייעל את השפּעת הטיפול462. כמו כן, נמצא כי מתן תוך ורידי של וִיטמין C לא הגביר רעילות או הפריע לפעילותן של התרופות הכימותרפיות Gemcitabine, Erlotinib, Paclitaxel, Carboplatin457. נטילה פומית של וִיטמין C במינון 1 גרם/יום למשך 4 ימים בשילוב טיפול כימותרפי (Bortezomib, Melphalan) לטיפול במיאלומה נפוצה נמצאה כבטוחה לשימוש463.
מיעוט מחקרים נעשה אודות נטילה פומית של וִיטמין C. בסקירת מחקרים מקיפה שנערכה ב-2015 נמצאו 6 מחקרים אודות נטילה פומית של וִיטמין C במקביל לטיפול קונבנציונלי בסוגי סרטן שונים (סרטן השד בשלב מוקדם, מיאלומה נפוצה, סוגי סרטן שונים בשלב מתקדם). המינונים שניתנו במחקרים נעו בין 1 גרם/יום למשך 4 ימים במחזור של 28 ימים לבין 10 גרם ליום.
במחקרים לא נמצאה השפעה על שרידות, אך לא נמצאה פגיעה ביעילות הטיפול התרופתי459. באחד המחקרים שנערך בקרב נשים עם סרטן השד נבדקה השפעה של מתן 5 גרם/יום וִיטמין C (אסקורבט) בשילוב עם טיפול כימותרפי (cyclophosphamide, methotrexate, 5-fluorouracil) לעומת טיפול כימותרפי כשלעצמו. במחקר נצפתה השפעה טובה יותר על היקף הגידול בקבוצת המחקר464.
לנטילת מינונים סטנדרטיים של חומצה אסקורבית (500 מ"ג ליום) עלולות להיות גם השפעות בלתי רצויות כגון שלשול, פגיעה בויטמין B12, סיכון מוגבר להיווצרות אבנים בכליות ועוד465,466.
בשורה התחתונה, לא קיימים מחקרים קליניים איכותיים על צריכה פומית של ויטמין C לטיפול בסרטן ולכן קשה להעריך את השפּעתו החיובית או השלילית כתוסף תזונה. יש לשקול כל מקרה לגופו בהתאם לסוג הסרטן ולמידע העדכני הקיים בהקשרו.
וִיטמין D
ויטמין D הינו ויטמין מסיס בשומן המתפקד בגוף הן כויטמין והן כהורמון. הויטמין מופק באמצעות חשיפה לאור השמש ומצוי בתרכובות שונות, כאשר החיוניות לגוף הינן וִיטמין D2 המופק מן הצומח (בעיקר פטריות), ווִיטמין D3, אשר מופק באופן טבעי בגוף ומצוי במזון מן החי (בעיקר בכבד דגים, שמן דגים, ביצים, מוצרי חלב) 467.
וִיטמין D מסייע להומאוסטאזיס של משק הסידן ומשק הזרחן בגוף האדם, ולכן הינו בעל תפקיד חשוב בשמירה על צפיפות העצם, כמו גם השפעה על מערכת החיסון, על תהליך התמיינות תאים ועוד468.
מרבית וִיטמין D בגוף האדם נוצר באמצעות חשיפה לשמש (UVB). לאור הסיכון הגובר והמודעות העולה לנזקי קרינת השמש, בהם סרטן העור, רבים נמנעים מחשיפה לשמש ואף מגבירים את השימוש בתכשירי הגנה שמונעים חדירה של קרני השמש. כתוצאה מכך, עולה שכיחות החוסר בוִיטמין D באוכלוסיה. חשיפה לשמש (קרני UVB) מעלה באופן משמעותי את רמות וִיטמין D בגופנו. חשיפה קצרה לאור השמש מידי יום עשויה לייצר כמות יומית מספקת של וִיטמין D. למעשה, הגוף יכול לייצר 10,000-25,000 יחב"ל וִיטמין D מחשיפה מבוקרת של 15 דקות לפחות בשמש. משך החשיפה תלוי בסוג וצבע העור, שעת החשיפה, שטח העור החשוף, זווית השמש ועוד469.
לקריאה נוספת על חשיבות החשיפה לשמש ראו כאן.
בדיקות מעבדה ומחקרים אפידמיולוגיים רבים מראים על קשר בין רמות נמוכות של וִיטמין D בדם לבין הסיכון לחלות בסרטן470.
במחקרים נמצא כי חשיפה לשמש ו/או צריכת תוסף וִיטמין D מקטינות את הסיכון לסוגי סרטן שונים, כגון: סרטן ערמונית (60%-70% סיכון מופחת לסרטן ערמונית מתקדם), סרטן לימפה מסוג נון הודג'קינס (סיכון מופחת ב-20%-30%), סרטן המעי הגס, סרטן השחלות וסרטן הריאות. חסר בוִיטמין D נמצא כמעלה סיכון לסרטן השד בכ-23% 471-481.
וִיטמין D עשוי להשפיע גם על שרידות בסוגי סרטן שונים כגון סרטן קולורקטלי, סרטן השד, סרטן השחלות וסרטן לימפה482-487.
במטה אנליזה נצפה כי ריכוז גבוה של וִיטמין D בסרום הדם (מעל 99 ננומול/ליטר) של חולי סרטן קולורקטלי הפחית את הסיכון לתמותה מהמחלה ב-37% לעומת אלו חולים שסבלו מחסר בויטמין482. במחקר אחר נמצא כי רמות נמוכות של וִיטמין D (מתחת ל-50 ננומול/ליטר) מכפילות את הסיכון להישנות סרטן השד ולמוות כתוצאה מהמחלה לעומת נשים עם רמות תקינות של הויטמין (מעל 72 ננומול/ליטר) 488.
מטה אנליזה נוספת הדגימה כי לצריכת תוסף וִיטמין D היתה השפעה קטנה על היארעות סרטן באופן כללי (400-1100 יחב"ל/יום), אך הפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לתמותה מהמחלה (400-833 יחב"ל/יום).
החוקרים מסכמים כי על רמות וִיטמין D בדם להיות לפחות 75 ננומול/ליטר489. שימור רמות אלו ניתן להשגה באמצעות צריכה פומית של תוסף וִיטמין D במינון 1800-4000 יחב"ל/יום490. המועצה האמריקנית למזון ותזונה (Institute Of Medicine) ממליצה על צריכה מקסימלית של 4000 יחב"ל/יום לאדם מבוגר467.
חשוב לציין כי צריכה לא מבוקרת של וִיטמין D עלולה לגרום לרעילות. עודף וִיטמין D עלול להעלות את רמות הסידן בדם ולגרום להיפרקלצמיה, אשר בתורה עלולה לגרום להסתיידות רקמות ונזק ללב, לכלי הדם, ולכליות. בנוסף, סקירה שפורסמה ב-2010 מצאה קשר בין סיכון מוגבר לסרטן לבלב לבין רמות גבוהות של וִיטמין D בסרום הדם (מעל 100) 491.
בשורה התחתונה, מומלץ לשמור על רמות תקינות של ויטמין D, בין אם באמצעות חשיפה מתונה לאור השמש ובין אם באמצעות שימוש בתוסף תזונה.
וִיטמין E
ויטמין E בצורתו הטבעית מצוי בדגנים מלאים, קטניות (סויה, שעועית), אגוזים וזרעים, שמנים צמחיים (זית, חמניות, שומשום, נבט חיטה, סויה, חריע), ירקות ופירות שונים, ביצים, דגים ועוד.
וִיטמין E הוא שם כולל לקבוצת תרכובות פנוליות מסיסות שומן בשם טוקופרולים וטוקוטריאנולים, הקבוצות נבדלות במספר ובמיקום קבוצות המתיל ומחולקות ל-α, β, δ ו-γ.
חשוב לצרוך וִיטמין E בצורתו הטבעית (d-α-tocopherol). וִיטמין E סינתטי (dl-α-tocopherol) הינו איזומר של וִיטמין E המופק מנפט והזמינות הביולוגית שלו חלקית לעומת הזמינות הביולוגית המלאה של וִיטמין E ממקור טבעי492-494. במחקרים הגדולים ניתן תוסף וִיטמין E סינתטי ונשאלת השאלה האם תוצאותיהם (כפי שמפורטות בהמשך) היו שונות אילו היה ניתן תוסף וִיטמין E טבעי.
כל הטוקופרולים הינם נוגדי חמצון חזקים. גמא-טוקופרול ודלתא-טוקופרול הינם יעילים יותר מאלפא-טוקופרול בכליאת רכיבים ניטרוגנים פעילים. וִיטמין E מווסת תהליכים שונים בגדילת תאים, מעודד אפופטוזיס ומסייע לתיקון נזק חמצוני הנגרם מ-ROS או מרכיבים ניטרוגנים. בנוסף, הוא משפר את תפקוד מערכת החיסון, כולל השפעה על תאי T ותאי B, כמו גם שיפור התפקוד החיסוני שפוחת עם הגיל ועיכוב 495COX.
רמות נמוכות של וִיטמין E (אלפא-טוקופרול) נצפו בדמם של חולי סרטן הוושט וסרטן הקיבה496. אלפא-טוקופרול מקושר עם סיכון נמוך לסרטן שלפוחית השתן בקרב מעשנים, בעוד דלתא-טוקופרול מקושר עם סיכון מוגבר לסוג סרטן זה497.
במחקרים קליניים שנערכו בסין, שם אחוז התמותה מסרטן הוושט וסרטן הקיבה (שסתום הקרדיה) הוא מהגבוהים בעולם, בדקו השפעה של מספר תוספי תזונה בשילובים שונים ומצאו כי בקבוצת הנבדקים שקיבלה מידי יום בטא קרוטן (15 מ"ג), וִיטמין E (במינון 30 מ"ג אלפא-טוקופרול) וסלניום (50 מ"ג) חלה ירידה של 42% בהיארעות סרטן הוושט, כמו גם באחוזי התמותה מהמחלה. התוספים נלקחו תקופה ממושכת של 5.25 שנים498.
במחקר הרופאים לא נמצאה השפעה קצרת טווח או ארוכת טווח של נטילת 400 יחב"ל וִיטמין E אחת ליומיים על הסיכון לסוגי סרטן שונים בגברים מבוגרים453,454.
וִיטמין E נמצא יעיל לעיכוב התפתחות תאים סרטניים ולהגברת השפּעת הטיפול הכימותרפי (Gemcitabine) בחולי סרטן הלבלב455.
במחקר ה-ATBC (שנערך ב-1994) נמצא כי צריכה יומית של תוסף וִיטמין E בקרב גברים מעשנים הפחיתה היארעות סרטן הערמונית ב-34% וב-41% את התמותה מסרטן הערמונית, אך לא נצפתה כל השפעה על סוגי סרטן אחרים499.
במחקר קליני מבוקר נמצא כי אלפא-טוקופרול הפחית רמות הורמונים אנדרוגנים בסרום דמם של גברים מבוגרים (אנדרוסטנדיון וטסטוסטרון) וייתכן שבכך השפּעתו הייחודית על סוג סרטן זה500.
וִיטמין E זכה לא פעם בחלוף הזמן לכינוי "חרב פיפיות" ולא לחינם. במחקר ה-SELECT, מחקר גדול בחסות ה-NIH האמריקאי, נבדקה השפעה של וִיטמין E סינתטי (400 יחב"ל/יום) כשלעצמו או בשילוב עם סלניום. המחקר הופסק לאחר שהסיכון לסרטן הערמונית עלה ב-17 אחוז501.
במחקר ה-ATBC שהוזכר קודם, לא נמצאה השפעה של צריכה של וִיטמין E (אלפא-טוקופרול) במינון יומי 50 יחב"ל על היארעות סרטן הריאות בקרב גברים מעשנים499.
סקירת מחקרים ענפה אודות וִיטמין E מסכמת כי מחקרים אפידמיולוגיים מראים כי ישנה אפשרות שוִיטמין E הינו יעיל למניעת סוגים מסוימים של סרטן. עם זאת, מחקרים קליניים (כגון אלו שהוצגו כאן) מראים תוצאות לא אחידות. ייתכן שבמינון גבוה של 400 יחב"ל ליום (כמו זה שניתן במחקר ה-SELECT), וִיטמין E משפיע על אנזימי ציטוכרוֹם P450 ועל מנגנונים נוספים. מחקרים נוספים יצטרכו לקבוע את המינון האפקטיבי, בדגש על כל אחד מסוגי הטוקופרולים502.
נוסף על ההיבט המניעתי, וִיטמין E נמצא כבעל השפעה מגינה עצבית כנגד נוירופתיה הנלווית לטיפול בתרופה הכימותרפית Cisplatin. במחקרים קליניים מבוקרים נמצא כי נטילה של 400-600 יחב"ל/יום וִיטמין E (אלפא-טוקופרול) הפחיתה את הסיכון להתפתחות תסמינים נוירוטוקסיים. הטיפול החל לפני תחילת הטיפול הכימותרפי ונמשך 3 חודשים לאחר סיומו503,504.
בשורה התחתונה, ויטמין E עשוי להפחית סיכון לסוגי סרטן שונים ותמותה עקב המחלה. בנוסף ביכולתו לספק הגנה מפני תופעות לוואי של הטיפול הקונבנציונלי. מאחר שישנן עדויות מוצקות לסיכון מוגבר לסרטן עקב נטילת וִיטמין E (סינתטי), ולא נערכו עד כה מחקרים מקבילים עם וִיטמין E טבעי, יש לשקול כל מקרה לגופו, בהתאם לסוג הסרטן ולצורך הממשי.
ללא קשר לנטילת תוסף תזונה, רצוי להגביר צריכת מזונות עשירים בוִיטמין E.
בטא קרוֹטן
בטא קרוטן הינו המקור הטבעי והצמחי לויטמין A (רטינול) והוא מצוי במזונות בעלי צבע כתום וצהוב (בטטה, גזר, דלעת, דלורית, מנגו, משמש, מלון ועוד) ובירקות ירוקים כהים (פטרוזיליה, פלפל, ברוקולי, תרד, כרוב). במזון מן החי הוא מצוי בצורת רטינול.
ייתכן שרמות נמוכות של בטא קרוטן ורטינול מקושרות עם סיכון מוגבר לסרטן השד, סרטן הלבלב, סרטן המעי הגס, סרטן הוושט וסרטן הקיבה455,505-508.
לעומת זאת, רמה גבוהה של רטינול בדם מלווה בסיכון מוגבר לסרטן הערמונית509.
תזונה עשירה בבטא קרוטן מקושרת עם סיכון מופחת לסרטן הפה (46%-), סרטן הגרון (57%-) וסרטן הריאות510,511.
לעומת זאת, מחקר ה-CARET (נערך בשנת 1996) שבדק השפעה של מתן 300 מ"ג בטא קרוטן בשילוב עם 25,000 יחב"ל ויטמין retinyl palmitate A כתוסף, הופסק מוקדם מהצפוי בשל עלייה של 28% בהיארעות סרטן הריאות ועלייה של 17% בתמותה בקרב נשים וגברים עם סיכון מוגבר למחלה (מעשנים וחשופים לאסבסט) 512.
6 שנים לאחר הפסקת המחקר, נמצא כי הסיכון לסרטן הריאות בקרב נבדקי המחקר שהמשיכו לעשן ירד מעט, כמו גם הסיכון לתמותה, אך עדיין נשאר גבוה (התוצאות אינן מובהקות סטטיסטית). הירידה בסיכון נצפתה בעיקר בקרב גברים, אך לא בקרב נשים.
במחקר ה-ATBC (שנערך ב-1994) נמצא כי צריכה יומית של 20 מ"ג בטא קרוטן הגבירה את הסיכון לסרטן הריאות בקרב גברים מעשנים ב-16 אחוז499. 6 שנים לאחר הפסקת המחקר הסיכון ירד513.
לדעת החוקרים במחקר ה-CARET, ייתכן שהסיבה לכך שהסיכון לסרטן הריאות לא פחת 6 שנים לאחר הפסקת מחקר לעומת ירידתו במחקר ה-ATBC, קשורה במינון הגבוה יותר שניתן במחקר ה-CARET (בו קיבלו הנבדקים תוספת רטינול) ואגירת הויטמין ברקמה השומנית514.
בשורה התחתונה, מאחר שאין בשלב זה ראיות מחקריות מוצקות התומכות בנטילת בטא קרוטן בסרטן, יש להעדיף צריכה של מזונות עשירים בבטא קרוטן.
המישור השלישי – הגידול
סלניוּם | אבַץ ונחוֹשת | ברְזל | רזברטרוֹל | EGCG | פקטין הדרים (MCP)
לויטמינים ומינרלים מסוימים, כמו גם למיצויים שונים של רכיבים פעילים מסוימים המבודדים ממזונות או מצמחי מרפא, השפעה נוגדת גידולים.
בנוסף, מחקרים מראים כי לנוטריאנטים שונים יכולת עיכוב של מנגנונים התורמים להתפתחות הגידול, כגון השפעה על צמיחת כלי דם חדשים המשמשים את הגידול, השראת אפופטוזיס על תאים סרטניים, עיכוב שליחת גרורות ועוד.
סלניוּם
סלניום הינו מינרל קורט נוֹגד חִמצון שמיוחסות לו השפעות נוגדות סרטן. מנגנון הפעולה עדיין לא מובן לחלוטין, אך במחקרים שונים נצפתה השפעה מעכבת התפתחות תאים סרטניים, יכולת השראת אפופטוזיס, מניעת אנגיוגנזיס ויכולת הגנה על DNA פגוע515. סלניוּם משפיע על פעילותה של מערכת אנזימים נוגדי חמצון (גלותטיון פראוקסידאז, טיורדוקסין רדוקטאז ועוד) ובכך מסייע לשמור על התפתחות ותפקוד תקינים של התאים516. כמו כן, לסלניוּם תפקיד חשוב באיזון תפקוד בלוטת התריס517,518.
סלניוּם מצוי במקורות תזונתיים כגון: אגוזים (בעיקר אגוזי ברזיל), שמרים, זרעים, דגנים מלאים, נבט חיטה, קטניות (בעיקר פולי סויה), פטריות, שום, בצל, ברוקולי, ביצים, דגים (טונה, הרינג, סרדינים) ועוד. מקורות צמחיים לסלניוּם תלויים בריכוז הסלניוּם באדמה.
צריכה מוגברת של סלניוּם עשויה להפחית את הסיכון לסוגי סרטן שונים כגון: סרטן הלבלב, סרטן הריאות, סרטן קולורקטלי519-521.
בסקירת מחקרים ענפה (שכללה 55 מחקרים עוקבה ו-8 מחקרים התערבותיים) 522 נמצא כי צריכה מוגברת של סלניוּם הפחיתה היארעות סרטן ותמותה מהמחלה במחקרים תצפיתיים (בשני המינים, אך בעיקר בגברים), בפרט בסרטן הקיבה, סרטן השלפוחית וסרטן הערמונית.
יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי המחקרים סובלים מבעיות שונות ולכן התוצאות אינן חד משמעיות. יתרה מכך, במחקרים ההתערבותיים, לא נמצאה עדות ברורה לכך שתוסף סלניוּם הפחית את הסיכון לסוג סרטן כלשהו. במחקר אחד (The Nutritional Prevention of Cancer) אף נמצא שצריכת סלניוּם במינון 200 מק"ג (אך לא 400 מק"ג) הגבירה את הסיכון להישנות סרטן עור שאינו מלנומה523.
במחקרים קליניים קטנים נמצאו רמות נמוכות של סלניוּם ברקמה סרטנית של בלוטת התריס וייתכן שרמות אלו קשורות בסיכון מוגבר לסרטן בלוטת התריס524-526. עוד נמצא קשר הפוך בין ריכוז הסלניוּם בסרום הדם לבין שלב התקדמות המחלה במטופלים הסובלים מסרטן בבלוטת התריס527. רמות נמוכות של סלניוּם נמצאו גם בסרום דמן של נשים הסובלות מסרטן השד528.
במחקר קליני מבוקר שנערך בקרב ילדים עם סוגי סרטן שונים נמצא כי נטילת סלניוּם הפחיתה מקרים של נויטרופניה וכן רמות נוגדני IgG ו-IgA בילדים עם לויקמיה/לימפומה. לעומת זאת, במקרים של גידולים אחרים נצפתה עליה משמעותית ברמות הנוגדנים529.
במחקר מעבדה, סלניוּם נמצא יעיל להגנה DNA בתאי לימפוציטים שנפגעו בהשפּעת התרופות הציטוטוקסיות Cisplatin ו-Mitomycin. צורתו האורגנית (Methyl selenol) נמצאה יעילה יותר מההרכב הלא אורגני 530(Sodium selenite).
כמו כן, סלניוּם עשוי להפחית תופעות לוואי (בחילה, עייפות, ירידה בתפקודי הכבד והכליות) הנגרמות כתוצאה מטיפולי כימותרפיה531.
המינונים הניתנים בדרך כלל עומדים על 100-400 מק"ג. במינון גבוה מ-400 מק"ג ביום סלניוּם עלול לגרום גם לרעילות (סלנוזיס). במקרים בהם קיים צורך במינונים גבוהים של סלניוּם יש ליטול את המינרל תחת פיקוח רפואי532.
בשורה התחתונה, למרות אי ודאויות ספציפיות (סרטן עור שאינו מלנומה), סלניום נחשב בסך הכל למינרל בטוח לשימוש, כאשר ניתן במינונים קטנים ועשוי לסייע במניעת סוגי סרטן שונים ואף לסייע בהפחתת תופעות לוואי הנלוות לטיפול הקונבנציונלי.
למרות האמור, מחקר קליני מבוקר ועדכני בדק את ההשפעה של תוסף המאגד ליקופן, סלניוּם ותמצית תה ירוק על גברים עם מצב טרום-ממאיר בערמונית. התוסף הכיל את המינון המקסימלי שאינו טוקסי של כל אחד מהרכיבים: 35 מ"ג ליקופן, 55 מק"ג סלניוּם ו-600 מ"ג תמצית תה ירוק. הנבדקים קיבלו את התוסף מידי יום למשך 6 חודשים.
לא נצפו רמות שונות של PSA בין קבוצת המחקר לבין קבוצת הביקורת. לאחר 6 חודשים נלקחה ביופסיה נוספת מרקמת הערמונית. סרטן הערמונית אובחן ב-14 מקרים מתוך 53 שביצעו את הביופסיה. 10 מתוכם היו בקבוצת המחקר. בביקורת שנערכה 37 חודשים לאחר מכן אובחנו עוד 3 מקרים של סרטן הערמונית, כולם בקבוצת הביקורת.
מסקנת המחקר הינה שתוסף משולב המכיל מינונים גבוהים של הרכיבים הפעילים הגביר את הסיכון לסרטן הערמונית והם ממליצים להמנע מצריכת רכיבים אלו באנשים עם מצבים טרום-ממאירים בערמונית.
החוקרים מציינים כי אחת ממגבלות המחקר הינה שהשילוב של השלושה לא איפשר להעריך כל אחד מהרכיבים בנפרד. מגבלה נוספת היתה שהחוקרים לא בדקו היסטוריה משפחתית של סרטן הערמונית. מסיבות המפורטות במאמר, החוקרים מייחסים את עיקר הבעיתיות לסלניוּם533.
מסקירת המחקרים שאנחנו ביצענו, עולה כי דווקא ליקופן (כתוסף ולא מהתזונה) עלול להיות הגורם הבעייתי90,91, בעוד שרעילות סלניוּם נצפתה רק במינונים העולים על 400 מק"ג532.
מחקר זה מדגיש את הבעייתיות האפשרית הכרוכה בשילוב תוספי תזונה שונים במצבים מסוימים. יחד עם זאת, כיוון שזהו מחקר בודד המצביע על הסכנות הטמונות בשילוב המצוין, יש להתייחס לתוצאותיו בזהירות.
בשורה התחתונה, כתמיד, יש להתייחס לכל מקרה לגופו ולנהוג בזהירות המתבקשת בעת התאמת הטיפול בכלל ותוספי תזונה בפרט לכל מטופל.
אבַץ ונחוֹשת
אבץ ונחושת הינם מינרלי קורט המתחרים ביניהם על אתרי קשירה בתאים ולכן הם מופיעים כאן יחד.
נחוֹשת חשובה לבניית ה-DNA (בעיקר גואנין), חיונית לתפקוד מערכת החיסון, משתתפת בתהליכי דה טוקסיפיקציה של ROS ובנוסף מעודדת אנגיוגנזיס בתאים סרטניים534,535.
מקורות תזונתיים לנחוֹשת כוללים מקורות מן הצומח כגון קטניות, אבוקדו, מולסה, דבש, פטריות, ירקות ירוקים, דגנים מלאים, אגוזים וזרעים, ענבים, שזיפים, רימונים וקקאו; ומקורות מן החי כגון צדפות, בשר (בעיקר כבד וכליות) ודגים.
אבַץ הינו מינרל נוֹגד חִמצון, המשתתף גם הוא בבניית ה-DNA, חיוני לבנייה ולתפקוד מערכת החיסון (מווסת פעילות תאים חיסוניים שונים, משפיע על פעילות ציטוקינים שונים ותהליכים דלקתיים, משפעל אפופטוזיס, מעלה רמות של האנזים סופראוקסיד-דיסמוטאז (SOD) ועוד), משתתף בייצור ובהפרשה של הורמונים שונים (כגון הורמוני המין, הורמוני התריס, אינוסלין, IGF-1), מסייע להחלמת רקמות ועוד536-539.
מקורות תזונתיים לאבַץ כוללים מקורות מן הצומח כגון נבט חיטה, אגוזים וזרעים (בעיקר גרעיני דלעת) טחינה, קטניות, דגנים מלאים, שמרי בירה ומיסו. מקורות מן החי כוללים: ביצים, מוצרי חלב, צדפות, בשר רזה וכבד.
אבַץ ונחוֹשת מתחרים ביניהם על אתרי קשירה במעי, בכבד ובכליות וליחס ביניהם חשיבות גבוהה לשמירה על הומואוסטזיס. בניגוד לתאים בריאים, תאים סרטניים מכילים רמות גבוהות יותר של נחוֹשת ורמות אלו עולות עם התפתחות הגידול הסרטני. נראה כי זו אחת הדרכים בהן הגידול מייצר כלי דם כדי להזין את עצמו540.
רמות גבוהות יותר של נחוֹשת ויחס נחוֹשת/אבַץ גבוה נצפו בקרב חולים בסוגי סרטן שונים כגון: סרטן הכבד, סרטן קולורקטלי, סרטן השד, סרטן שלפוחית השתן, סוגי סרטן ראש/צוואר וסוגים מסוימים של סרטן המוח541-546.
בשני מחקרי עוקבה נמצא כי רמות גבוהות של נחוֹשת בסרום הדם מגבירות את הסיכון למוות כתוצאה ממחלת הסרטן (באחד המחקרים צוין כי הסיכון של גברים עולה ב-40%). עוד נמצא כי גם רמות גבוהות של נחוֹשת בשילוב עם רמות נמוכות של אבַץ מקושרות עם סיכון מוגבר למוות (לא צוין אחוז)547,548.
רמות גבוהות של סרוּלוֹפלסמין (חלבון נשא של נחוֹשת) בסרום הדם עשויות לסייע כסמן (מרקר) אמין לסרטן הערמונית, סרטן המעי הגס ועוד549,550.
סרוּלוֹפלסמין עשוי לשמש גם כסמן פוטנציאלי לחיזוי התקדמות המחלה בסרטן צוואר הרחם551. לעומת זאת, בקרב חולים בסרטן הערמונית, לא נצפו הבדלים ברמות הנחוֹשת בדם בין שלבי המחלה השונים549.
צריכה תזונתית מוגברת של אבַץ נקשרה במחקרי עוקבה עם סיכון מופחת לקרצינומה של תאי קשקש בוושט (סרטן הוושט), סרטן המעי הגס (-50%, בפרט בקרב נשים שצורכות אלכוהול), סרטן קולורקטלי, סרטן הקיבה (באסיה. לא נמצא קשר באמריקה ובאירופה)542-554.
קיימת אי בהירות לגבי הקשר בין אבַץ לבין סרטן הערמונית. היארעות גבוהה של סרטן הערמונית נקשרה עם ריכוזים נמוכים של אבַץ באדמה555. במחקרי מעבדה תוסף אבַץ נמצא יעיל לטיפול בתאי סרטן הערמונית באמצעות השראת אפופטוזיס, דיכוי NF-kappaB, תיקון נזקים שנגרמו ל-DNA, ובפרט ל-p53 (חלבון המעודד אפופטוזיס)556-558.
במחקר עוקבה, נמצא כי צריכת תוסף אבַץ (מעל 15 מ"ג/יום) במשך 10 שנים הפחיתה את הסיכון לסרטן ערמונית מתקדם (אך לא הפחיתה את הסיכון לסרטן ערמונית באופן כללי)559. לעומת זאת, במחקר קליני מבוקר, צריכה תזונתית מוגברת של אבַץ נקשרה עם סיכון מוגבר לסרטן הערמונית, ובפרט לסרטן ערמונית מתקדם560.
במחקר מעבדה אבַץ הדגים יעילות כנגד תאי סרטן הריאות (מסוג תאים שאינם קטנים) והגביר יעילות של התרופה הציטוטוקסית 561Docetaxel.
בעוד המינון המינימלי הדרוש לאדם בוגר הוא כ-10 מ"ג ביום, מינון טיפולי של אבַץ עומד על כ-50 מ"ג ביום. מינונים גבוהים (100 מ"ג ומעלה) עלולים לגרום למגוון תופעות לוואי ולא רצוי ליטול מינונים כאלה ללא פיקוח רפואי צמוד.
בשורה התחתונה, הפחתת רמות הנחושת בתאים סרטניים עשויה להיות אסטרטגיה נוגדת סרטן יעילה. באופן תיאורטי, ייתכן שתוסף אבץ יסייע לשיפור היחס ולהפחתת ריכוז הנחוֹשת ברקמה הסרטנית, זאת מעבר להשפעותיו הנוספות של האבַץ במניעת סרטן ושפעול מערכת החיסון.
באשר לטיפול בסרטן הערמונית, בהתאם למידע הקיים כיום (2016) רצוי לנקוט זהירות ואף להימנע מנטילת תוסף אָבץ בזמן המחלה.
ברְזל
תאים בתהליך גדילה מואץ צורכים יותר ברזל מאשר תאים במנוחה. ברְזל מייצר נזק חמצוני, אשר בתורו מאיץ תהליכים סרטניים ותהליכים דלקתיים בגוף562-564.
ברְזל קיים במזון בשתי צורות עיקריות: Heme המצוי רק במזונות מן החי ו-Nonheme המצוי בעיקר במזונות מן הצומח. מקורות עיקריים לברְזל מן הצומח כוללים מולסה, טחינה מלאה, אצות, ירקות עליים ירוקים, סלק, קטניות ודגנים מלאים. מקורות עיקריים לברְזל מן החי כוללים בשר בקר והודו, בעיקר איברים פנימיים כגון כבד, לב וכליות, עוף, דגים וביצים.
צריכת מזון מן החי המכיל רמות גבוהות של ברְזל מסוג Heme מייצר בגוף נזק חמצוני ועלול, על פי מחקרים קליניים שונים, להגביר סיכון לסוגי סרטן שונים כגון: סרטן המעי הגס, סרטן הערמונית, סרטן הקיבה, סרטן לבלב, סרטן רחם, סרטן שחלות, סרטן שד, סרטן ריאות ועוד565-567.
בנוסף, במחקר פרוספקטיבי נמצא כי נטילת תוסף ברְזל הגבירה את הסיכון לסרטן השד, בפרט בנשים שצרכו יותר שומן. כמו כן, הסיכון פחת בנשים שנטלו נוגדי חמצון (חומצה אסקורבית במינון 120 מ"ג, ויטמין E במינון 30 מ"ג, בטא קרוטן במינון 6 מ"ג, סלניום במינון 100 מק"ג ואבץ במינון 20 מ"ג) יחד עם תוסף הברְזל568.
במחקר קליני מבוקר נמצא כי נטילת יומית של תוסף ברְזל (מעל 18 מ"ג) מקדמת היווצרות גידולים בסרטן קולורקטלי569,570. ברְזל מקדם צמיחה של מיקרופלורה פתוגנית במעי, כמו גם דלקתיות והליכים סרטניים571.
לעומת זאת, במחקר EPIC ובמחקר קליני נוסף, לא נמצא קשר בין סיכון מוגבר לסרטן הלבלב לבין צריכת ברְזל מסוג Heme או תוסף ברְזל, פרט לנשים מעשנות 572,573(ורק בהקשר ברְזל מסוג Heme).
בשורה התחתונה, רצוי להימנע מצריכת תוסף ברְזל בקרב חול סרטן, פרט למצבי אנמיה על רקע חוסר בברזל.
רזברטרוֹל
רזברטרול הוא פלבונואיד המצוי בקליפת ענבים, יין אדום, בוטנים ואף בצמח המרפא Polygonum multiflorum. במחקרי מעבדה נמצא כי הוא בעל השפעות נוגדות סרטן ובכלל זה השריית אפופטוזיס, עיכוב שליחת גרורות, פעילות נוגדת חמצון ופעילות נוגדת דלקת (עיכוב NF-kappaB, TNFα ואינטרלויקונים שונים (IL1, IL6, IL12)). כמו כן, ביכולתו להקשר באופן ישיר ל-DNA ול-RNA ובכך למנוע התפתחות תהליכים סרטניים407,574,575.
ממחקרים קליניים ראשוניים עולה כי הזמינות הביולוגית של רזברטרול הינה נמוכה. בפרט נכון הדבר כאשר מדובר באיברים המרוחקים ממערכת העיכול.
שני מחקרים קליניים מבוקרים בדקו השפעה של תוסף "מיקרו-רזברטרול", שמטרתו לשפר את הזמינות הביולוגית. המחקר הראשון בדק את השפּעת התוסף על סרטן קולורקטלי עם גרורות בכבד ובו נצפה ריכוז של רזברטרול ברקמת הכבד הממאירה וחלה עליה במדד אפופטוזיס ברקמה זו576.
במחקר השני נבדקה השפעה של התוסף על חולי מיאלומה נפוצה עם וללא טיפול של Bortezomib. המחקר הופסק לאחר ש-5 מתוך 24 מהמטופלים לקו בכשל כלייתי. החוקרים מציינים כי הפרעות בתפקודי הכליות עלולות להופיע בעד 50% מחולי מיאלומה נפוצה וכי במחקרים אחרים לא נצפתה השפעה רעלנית של התוסף על הכליות577. בשני המחקרים ניתן מינון יומי של 5 גרם רזברטרול.
לרזברטרול עלול להיות גם צדדים שליליים. סקירת מחקרים נרחבת מצאה שבעוד שבמחקרים טרום קליניים רזברטרול נמצא בטוח לשימוש במינון יומי של עד 700 מ"ג/ק"ג משקל גוף, הרי שבמחקרים קליניים בהם ניתנו מינונים גבוהים של רזברטרול (2.5-5 גר') נצפו תופעות לוואי (בעיקר שלשולים, בחילות וכאבי בטן).
החוקרים מסכמים כי מינון יומי של עד 1 גרם הינו בטוח לשימוש578.
רזברטרול עלול גם לשבש חילוף חומרים של תרופות רבות. במחקר על נבדקים בריאים579, נמצא כי רזברטרול (במינון יומי של 1 גרם למשך 4 שבועות) מעכב באופן משמעותי מספר אנזימים בציטוכרוֹם CYP3A4, CYP2D6) P450ו-CYP2C9) ומשפעל את האנזים CYP1A2. אנזימים אלו אחראים לחילוף החומרים של רוב התרופות הנפוצות ולכן יש לנהוג זהירות בעת שילוב רזברטרול עם תרופות מכל סוג. השפעות אלו לא נצפו בעת צריכת יין אדום או ענבים, המהווים מקור עיקרי לרזברטרול.
בשורה התחתונה, בעוד שצריכה מתונה של מזונות המכילים רזברטרול נחשבת לבטוחה ומועילה, נטילת תוסף עלולה לגרום גם להשפעות שליליות ולכן אינה מומלצת.
EGCG
אפיגלוקטכין-3-גלאט (EGCG) הוא פוליפנול המצוי בריכוז גבוה בתה ירוק (Camellia sinensis), אשר מיוחסת לו407,580 השפעה מעכבת על התפתחות גידולים סרטניים, נוגדת אנגיוגנזיס (יצירת כלי דם חדשים), נוגדת חמצון ונוגדת דלקת (עיכוב NF-kappaB ועיכוב ביטוי של COX2). כמו כן, נמצא כי EGCG מונע פגיעה ב-DNA ומעכב ביטוי של IGF1.
רוב המחקרים הקליניים בדקו השפעה של שתיית תה ירוק ולא של נטילת של התוסף. כמו כן, ברפואה הטבעית נהוג להעדיף מזון שלם על פני רכיב מבודד, או לפחות ליטול אותם יחדיו.
מחקרים אשר נעשו על התוסף בלבד בקרב בעלי-חיים הראו יעילות בעיכוב גידולים סרטניים בריאות, עור, מערכת העיכול, שלפוחית השתן, כבד, לבלב, ערמונית ועוד580.
מחקר מעבדה מצא כי EGCG הגביר יעילות של התרופות הציטוטוקסיות Cisplatin ו-Oxaliplatin על תאי סרטן קולורקטלי581. כמו כן, סקירת מחקרי מעבדה הדגימה שילוב יעיל ואפקטיבי של תוסף EGCG עם טמוקסיפן ועם מעכבי ארומטאז582. לעומת זאת, במחקר אחר נמצא כי EGCG עשוי למנוע השראת אפופטוזיס של טיפול רדיותרפיה על תאי סרטן הערמונית583.
EGCG מחבר אותנו אל המישור הרביעי (הטיפול הקונבנציונלי). EGCG עשוי לסייע להקלה על דלקות במערכת העיכול ובעור בעקבות טיפולי כימותרפיה ורדיותרפיה.
בשני מחקרי עוקבה (שלב I ושלב II) נמצא כי תמיסת EGCG בשימוש מקומי סייעה להקלה על דלקת בושט כתוצאה מטיפולי רדיותרפיה או כימותרפיה שניתנו למטופלים עם סרטן ריאות. התמיסה ניתנה במינון של 440 ננומול/ליטר עם הופעת הדלקת ובמשך שבועיים נוספים לאחר סיום הטיפולים584,585.
שימוש חיצוני בקרם המכיל EGCG הפחית ביטוי עורי של VEGF ושל HIF-1 α, אשר קשורים בתהליכי אנגיוגנזיס586 וכן סייע בהפחתת דרמטיטיס כתוצאה מטיפולי רדיותרפיה בחולות סרטן השד587.
במחקר בדקו מינונים שונים (40-660 ננומול/ליטר) ולא נמצאה בעיית אי סבילות (מתוך 24 מטופלות, מטופלת אחת סבלה מאודם של העור כתוצאה מטיפול ה-EGCG בריכוז140 ננומול/ליטר).
פקטין הדרים (MCP)
פקטין הדרים מעובד (MCP) הינו הרכב פוליסכרידים אשר מצויים בקליפות ובציפת פירות הדר. בתהליך עיבוד באמצעות pH וטמפרטורה גבוהות, נוצרות מולקולות קצרות אשר מתמוססות טוב יותר במים, דבר המשפר את ספיגתן בגוף.
במחקרי מעבדה MCP נמצא כמעודד מוות של תאי סרטן במגע729; כמעכב גדילה של תאי ערמונית ושל תאי סרטן שחלות730-731; כמשפעל מערכת חיסון (באמצעות שיפור יעילות תאי NK בהרס תאי לויקמיה) 732; כמאט קצב התרבות של תאי סרטן מערכת העיכול וכמפחית ביטוי של גלקטין-3 (ראו בהמשך), אשר מגביר יכולת שליחת גרורות733. במחקר מעבדה נוסף הודגמה על ידי פוליסכריד GCS-100 שבודד מפקטין הדרים יעילות מוגברת של אפופטוזיס בקרב תאי מיאלומה נפוצה עמידה לטיפול, ואף יעילות גבוהה יותר בשילוב הפוליסכריד עם דקסמתזון734.
במחקרים שנערכו בקרב בעלי חיים, פקטין הדרים מעובד הדגים יכולת לעכב היצמדות של תאי גידול לאפיתליום735; עיכוב התקדמות נגעים טרום סרטניים במעי הגס (עקב הפחתת ביטוי של גלקטין-3)736; הקטנת גידולים סרטניים בשד, במעי הגס ובבלוטת התריס737-738; הפחתה של אנגיוגנזיס ושל שליחת גרורות של סרטן השד, סרטן המעי הגס וסרטן הערמונית (על האחרון לא נצפתה השפעה על התפתחות הגידול הראשוני) 737,739.
נציין כי במחקר שבדק השפעה על גידול בבלוטת התריס ניתן שילוב של MCP עם S-trans, transfarnesylthiosalicylic acid (FTS) (חלבון המעכב גדילת תאים והצמדותם) 738.
גלקטין-3 (galectin-3) הינו חלבון המקדם תהליכים ממאירים במספר מנגנונים: בקרה של חלוקת תאים, עיכוב אפופטוזיס, הגברת הצמדות תאים, אפשור חדירה לרקמה, אנגיוגנזיס ושליחת גרורות. בנוסף, גלקטין-3 מגביר אפופטוזיס של תאי T ובכך כנראה מונע הרס על ידי מערכת החיסון740. מידת הביטוי של גלקטין-3 משתנה בין סוגי גידול שונים. על פי סקירת מחקרים, ביטוי גבוה של החלבון נקשר עם סרטן המעי, סוגי סרטן ראש-צוואר, סרטן קיבה, סרטן רירית הרחם, סרטן בבלוטת התריס, סרטן הכבד, סרטן שלפוחית השתן ובסרטן השד מסוג קרצינומה. הרמה עולה כתלות בהתקדמות המחלה ובשליחת גרורות. בסרטן הכליות, סרטן ערמונית וסרטן בבלוטת ההיפותלמוס מתרחשת ירידה ברמתו741.
מעניין לציין כי באחד המחקרים בסקירה שבדקו את רמתו בסרטן הערמונית, נמצא שכאשר גלקטין-3 בא לידי ביטוי בציטופלסמה של התא הוא נקשר עם תהליכים מקדמי גידול, אך כאשר הוא בא לידי ביטוי בגרעין התא הוא עשוי להציג השפעה נוגדת גידול742. מחקר זה מעיד על השפעה מורכבת של גלקטין-3.
מאחר ש-MCP נמצא במחקרים כמפחית ביטוי של גלקטין-3, ייתכן כי הוא עשוי להועיל כחלק מטיפול בסוגי סרטן אשר בהם רמת גלקטין-3 עולה.
מחקר קליני שלב II נערך בקרב 13 גברים עם סרטן ערמונית נשנה. המטופלים קיבלו 14.4 גרם/יום של MCP מחולקים לשלוש מנות והמחקר בדק את יעילות התוסף וסבילותו. בקרב 7 מתוך 10 מטופלים (70%) שנבחרו להערכת יעילות ואשר נטלו את התוסף למשך שנה, הוארך זמן הכפלת PSA פי 2.88. 3 מטופלים מתוך 13 הפסיקו את המחקר בשל תגובות לא רצויות (שניים סבלו מהתכווצויות קלות במערכת העיכול ואחד סבל משלשול קל). התופעות נפסקו מיד עם הפסקת נטילת התוסף743.
לסיכום, נראה כי לפקטין הדרים מעובד יש יכולת לעכב התקדמות תהליכים ממאירים ושליחת גרורות אך נדרש מחקר קליני נוסף בקרב בני אדם על מנת להגיע לתוצאות חד משמעיות ולהמלצות טיפול כולל מינון ותדירות המתן.
המישור הרביעי – הטיפול הקונבנציונאלי
גלוּטמין | חוּמצה אלפא לִיפואית | פרוֹביוטיקה | קוֹ אנזים Q10
חשוב ביותר לקחת בחשבון את השפעותיו של הטיפול הקונבנציונאלי ולשלב בטיפול תוספי תזונה שעשויים לתת מענה להשפעות אלו.
לעיתוי תחילת הטיפול הטבעי חשיבות רבה. באופן אידיאלי, נרצה להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר, אף לפני תחילת הטיפולים הקונבנציונאליים, זאת במטרה שהמטופל יגיע לטיפולים המתוכננים במצב מיטבי ככל הניתן ועם מערך הגנה כנגד השפעות שליליות אפשריות של הטיפול הקונבציונאלי. או במילים אחרות, "יותר קל למנוע נזק מאשר לנסות לתקן אותו".
הטיפול בתוספי תזונה יכול להתקיים במקביל לטיפול הקונבנציונאלי ולכל אורכו, הוא נקבע ומשתנה בהתאם למצבו הכללי של המטופל, תופעות הלוואי שנגרמו מהטיפול הקונבנציונאלי ועוד.
למען הזהירות מוטב להפסיק שימוש בתוספים כשבוע עד עשרה ימים לפני הליכים כירורגיים, על מנת להמנע מסיבוכים אפשריים כמו פגיעה ביעילות חומרי ההרדמה או דימומים מוגברים. מיד לאחר ההליך הכירורגי ניתן לחזור וליטול תוספים, כאשר פעמים רבות השלב הטיפולי הראשון אחרי ניתוח (שבוע-שבועיים) יוקדש לעידוד ההחלמה.
להלן מספר דוגמאות:
רעילות – לתרופות שונות השפעות רעילות שונות, אשר לעיתים ניתן לצמצמן. כך למשל קיימות תרופות כימותרפיות שונות או שילובים בין תרופות אשר עלולים לגרום לרעילות לבבית ואיתן רצוי לשלב תוספי תזונה המגינים על הלב כגון חומצה אלפא ליפואית ו/או קו אנזים Q10.
תופעות לוואי – טיפולים רבים גורמים לתופעות לוואי, אשר לעיתים משפיעות על איכות החיים באופן מהותי. ניתן בהחלט, על ידי שימוש מושכל בתוספי תזונה, למנוע או לצמצם את היארעות תופעות לוואי אלו.
לדוגמא: תרופות כימותרפיות רבות, ובפרט במינונים גבוהים, עלולות לגרום לתופעות שונות במערכת העיכול כגון: שלשולים ומוקוזיטיס (כיבים דלקתיים) בחלל הפה ולאורך מערכת העיכול.
ניתן למנוע ולטפל בתופעה זו בעזרת תוספי תזונה כמו גלוטמין. גם תוסף פרוביוטיקה עשוי לסייע לתופעות כמו שלשולים ועצירות הנלווים לטיפולים הכימותרפיים.
השפעה על יעילות – סעיף זה הינו המורכב ביותר, שכן לכל סוג טיפול עשויים להיות תוספי תזונה אשר ישפרו את יעילות הטיפולים או חלילה יפגעו ביעילותם. פירוט בנושא זה ניתן למצוא בדפים הפרטניים של כל תרופה אשר יועלו בקרוב לאתר.
גלוּטמין
חומצת האמינו גלוטמין משמשת בגוף במגוון תפקידים, ביניהם ייצור ושיקום רקמות ריריות588 ושיפור היכולת להתאוששת מפציעות, ובפרט מדלקות ומכוויות589.
גלוּטמין מצוי במגוון מזונות, הן במקורות מן הצומח (כרוב, סויה, ספירולינה, חיטה, שעורה, תירס, קטניות, מיסו) והן במקורות מן החי כגון מוצרי חלב, בשר, עוף, דגים.
למרות שמדובר בחומצת אמינו לא חיונית, במצבי סטרס ובמחלות שונות (כגון סרטן), היא הופכת לחיונית ורמתה בדם יורדת590,591.
גלוּטמין עשוי להפחית תופעות לוואי של טיפולי כימותרפיה בסוגי סרטן שונים, בעיקר תופעות הקשורות למערכת העיכול (כיבים, פצעים, דלקות, שלשולים) ולתמיכה חיסונית (העלאת רמות לימפוציטים ומאקרופאג'ים). במחקרים נבדקה השְפעת מתן פומי או תוך-ורידי של גלוּטמין במינונים של עד 30 גרם ליום (פומי), בחלק מהמחקרים ניטל הגלוּטמין החל מ-5 ימים לפני הכימותרפיה, במהלך הטיפול ועד 14 יום לאחריו589,592-594.
כמו כן, במחקרים קליניים קטנים נמצאה השפעה מיטיבה על תסמיני נוירופתיה פריפריאלית המתפתחת עקב טיפולי כימותרפיה595,596.
עוד נמצא כי גלוּטמין משפר התאוששות חיסונית ומקצר את ימי האשפוז אחרי הליכים כירורגיים להסרת גידולים589,597,598.
גלוּטמין בטוח לשימוש גם בילדים, אך תוצאות המחקרים אינן חד משמעיות לגבי יעילותו בקרב ילדים לטיפול במוקוזיטיס (כיבים במערכת העיכול) כתוצאה מטיפולים כימותרפיים/השתלת מח עצם.
מחקרים אחרים, גם כן בקרב ילדים, מצאו כי גלוּטמין הפגין יעילות להפחתת חומרה ומשך של סומטיטיס (דלקת הפה והשפתיים) וכן הפחית את הצורך בשימוש בתרופות או בהזנה תוך-ורידית599-602.
בשורה התחתונה, גלוטמין הינו תוסף תזונה בטוח לשימוש ויעיל לטיפול בתופעות לוואי של הטיפול הכימותרפי, אשר קשורות למערכת העיכול ולתפקוד ירוד של מערכת החיסון, כמו גם לעידוד התאוששות לאחר הליכים כירורגיים.
חוּמצה אלפא ליפוֹאית
חומצה אלפא ליפואית מנטרלת Reactive oxygen species ROS ונקשרת למתכות (ברזל, נחושת, קדמיום).
צורתה הפעילה של חוּמצה אלפא ליפוֹאית הינה חומצה דהידרוליפואית (DHLA) ולה פעילות נוגדת חמצון רחבה עוד יותר. נוסף על הפעילות המצוינת, ביכולתה לתקן נזק חמצוני, היא מחזרת את נוגדי החמצון בגוף (ויטמין E, ויטמין C וגלוטתיון)603.
ניתן לצרוך ALA ממקורות תזונתיים מן הצומח ומן החי כגון תרד, ברוקולי, עגבניות, תפוחי אדמה, כרוב ניצנים, אפונה, שמרים, סובין אורז, בשר אדום ואיברים פנימיים.
חוּמצה אלפא ליפוֹאית עשויה לסייע בטיפול במגוון מצבים בהם נזק חמצוני משחק תפקיד פיזיולוגי גדול, כגון ברעילות עקב קרינה, בכבד פגוע, בסוכרת ובסיבוכים הקשורים אליה כגון נוירופתיה604,605.
לחוּמצה אלפא ליפוֹאית גם השפעה פוטנציאלית נוגדת סרטן. מחקרי מעבדה מתארים את ALA כבעלת פוטנציאל לדיכוי תהליכים סרטניים ובכלל זה עידוד אפופטוזיס של תאים סרטניים ומניעת היווצרות גרורות606-608.
כמו כן, במחקרי מעבדה ALA הדגימה יכולת שיקום תאים שונים של מערכת החיסון במצבים סרטניים מתקדמים. באחד המחקרים ALA העלתה את אחוז תאי CD25 (תאי T רגולטורים) ו-CD95 (תאי T ציטוטוקסים) בסרום609,610.
ממחקרי פיילוט קליניים עולה כי שילוב ALA עם תרופות כימותרפיות כגון Cisplatin, Oxaliplatin ו-Docetaxel עשוי להפחית נוירופתיה תחושתית בחולי סרטן הריאות, סרטן השד, סרטן קולורקטלי וסוגי סרטן ראש/צוואר. במחקרים ניתן התוסף במתן תוך-ורידי במינון של 600 מ"ג אחת לשבוע למשך מספר שבועות ולאחר מכן, נטילה פומית במינון יומי של 1800 מ"ג (600 מ"ג, 3 פעמים ביום) 611,612.
התרופה הציטוטוקסית Doxorubicin עלולה לגרום לרעילות לבבית ולהפרעות בתפקוד הלב בטווח הארוך613. במחקר קליני ALA נמצאה כבעלת השפעה מגינה על הלב אשר הפחיתה באופן משמעותי את רמות CK ו-LDH בסרום דמם של המטופלים614.
בנוסף, מחקרי מעבדה ומחקרים בקרב בעלי חיים מדגימים כי ל-ALA היכולת להפחית רעילות לבבית, רעילות כלייתית, כמו גם עקה חמצונית ואת השפעות חמצון השומנים הנגרמת עקב נטילת615-617 Doxorubicin.
המינון המקובל של חומצה אלפא ליפואית הינו 600-1800 מ"ג/יום. מינון גבוה עלול לגרום לשלשול. יש להעלות את מינון התוסף בהדרגה. במידה שמופיע שלשול עם העלאת המינון, יש לחזור למינון הקודם שניטל ליומיים-שלושה נוספים ולאחר מכן לנסות להעלות מינון שוב.
בשורה התחתונה, על אף המחקרים התומכים, הנסיון הקליני אינו מראה שיפור ניכר בנוירופתיה הנגרמת עקב טיפולים כימותרפיים. עם זאת, מאחר והשימוש בתוסף הינו בטוח, אין מניעה לנסותו על מנת להקל על תסמיני התופעה אשר פוגעת באופן מהותי באיכות חייהם של החולים.
פרוֹביוטיקה
במערכת העיכול של האדם מצויים מאות סוגים של חיידקים, שחלקם חיוניים לבריאות האדם ולשמירה על תפקוד תקין וסדיר של מערכת העיכול באופן ישיר ושל מערכת החיסון באופן עקיף.
קיימות שתי משפחות עיקריות של חיידקים ידידותיים – ביפידובקטריום ולקטובצילוס, ובכל אחת מהן מספר זנים. הנפוצים ביותר בשימוש כוללים: ב. ביפידום, ב. ברבה, ב. לונגום, ל. אצידופילוס, ל. קאזאי, ל. לקטיס, ל. רוטרי.
סקירות המבוססות על מחקרים אפידמיולוגים וקליניים מציעות כי למיקרוביום האנושי תפקיד במניעת מחלות שונות, ביניהן סרטן המעי הגס618-620, סרטן הכבד621 וסרטנים גניקולוגים622.
כ-20% מהממאירויות בעולם מתפתחות בהשְפעת מזהמים כדוגמת הליקובקטר פילורי, צהבת ויראלית B ו-C, וירוס הפפילומה ועוד623-625. השפעותיו של המיקרוביום מתבטאות בהפחתת רמות דלקת במעי, איזון תפקוד מערכת החיסון, הפחתת רמות מיקרו-אורגניזמים פתוגניים במעי ואף הפחתת רמות אנזימתיות של בקטריות, אשר מאפשרות היווצרות תרכובות טרום-סרטניות626,627.
כך למשל חיידקי ל. רמנוסוס ו-ל. רוטרי נמצאו כבעלי השפעה מיטיבה על פלורת החיידקים הואגינלית, המסייעת למניעת פעילות וירוס הפפילומה (HPV) ואף לסילוקו. HPV נמצא כמעודד ממאירות בצוואר הרחם628,629. נראה כי גם להפרעה באיזון המיקרוביום של המעי (דיסביוזיס) יסוד תורם להתפתחות מחלות שונות במערכת העיכול, כולל סרטן קולורקטלי (כ-20% מחולי קוליטיס כיבית חולים בסרטן זה בטווח של 30 שנה מהתפרצות המחלה).
נטילת תוסף פרוביוטיקה נמצאה כמפחיתת סיכון לסרטן קולורקטלי (הזנים שניתנו במחקרים: ל. אצידופילוס, ל. קאזאי, ב. לונגום, ב. ברבה)630,631.
לפרוֹביוטיקה יכולת במניעת שלשולים ועצירות הנגרמים כתוצאה מטיפול כימותרפיה ורדיותרפיה (בייחוד בדרגה 2 ומעלה), כמו גם יכולת שיפור תסמינים נוספים כגון: נפיחות בטנית, כאבי בטן, ירידה במשקל, גזים ודיספפסיה632-638.
במחקרים ניתנו זנים שונים, בין היתר: ב. ביפידום, ב. לונגום. ב. ברבה, ל. אצידופילוס. התוספים ניתנו 2-3 פעמים ביום למשך 4-12 שבועות במקביל לטיפולי כימותרפיה ו/או הקרנות.
בשלושה מחקרים קליניים שנערכו בקרב מטופלים שעברו ניתוח להוצאת גידול קולורקטלי, הודגמה ירידה בסיבוכים ובהתפתחות זיהומים לאחר ניתוח, כמו גם ירידה בחדירות המעי וקיצור משך האשפוז. מעניין לציין כי אחד המחקרים הופסק בטרם עת, לאחר שנרשמה יעילות מוקדמת במטרת המחקר הראשונית (במחקר ניתן תוסף פרוֹביוטיקה שהכיל 5.5 מיליארד חיידקים מסוג ל. אצידופילוס, ל. פלנטרום, ב. לקטיס ו-ס. בולרדי). באחד המחקרים נבדקה גם השפעה על מדדים חיסוניים ודלקתיים, אך לא נמצאה השפעה משמעותית. התוסף ניתן 1-4 ימים טרם הניתוח והנטילה נמשכה לפחות 10 ימים לאחריו639-641.
לעומת זאת, שני מחקרים שבדקו השְפעת שימוש בסינביוטיקה (פרוֹביוטיקה משולבת פרה-ביוטיקה) טרם הליך כירורגי להוצאת גידול בחולי סרטן קולורקטלי, מצאו כי ריכוז החיידקים הידידותיים עלה ברקמת המעי, דבר שעשוי למנוע פלישת חיידקים פתוגנים, אך לא ניתן להסתמך על סינביוטיקה למניעת זיהומים שלאחר ניתוח642,643. באחד המחקרים ניתנו אחד משני תוספי סינביוטיקה נוזליים: אחד הכיל 40 מיליארד חיידקי ל. קאזאי חיים + גלקטואוליגוסכרידים (GOS), השני הכיל 10 מיליארד חיידקי ב. ברבה חיים (לפחות). התוספים ניטלו 7-11 ימים טרם הניתוח ועוד 2-7 ימים לאחריו.
במחקר קליני קטן, שנערך בקרב ילדים שטופלו בכימותרפיה, מתן פרוֹביוטיקה (ב. ברבה) הדגים ירידה באירועי חום וזיהומים במערכת העיכול, כמו גם צורך מופחת בשימוש באנטיביוטיקה644.
במחקר שנערך בקרב עכברים הודגם כי פלורת מעי מאוזנת שיפרה את ההשפעה הקלינית של התרופה הכימותרפית 645Cyclophosphamide.
מחקרים בשנים האחרונות מראים כי לחיידקים פרוביוטיים השפעה גם על המוח ועל התנהגויות רגשיות וקוגניטיביות (פסיכוביוטיקה). חיידקים פרוביוטיים שונים יכולים לייצר חומרי גלם נוירואקטיביים כגון סרוטונין וחומצה גמא-אמינובוטירית.
הערכות טרום קליניות מציעות שחיידקים מסוימים עשויים להיות בעלי השפעה נוגדת דכאון ונוגדת חרדה, זאת באמצעות השפעה על עצב הואגוס, חוט השדרה והמערכת העצבית-הורמונלית ופעילות נוגדת דלקת. המחקרים עוסקים בעיקר בהשפעות פסיכולוגיות הקשורות להפרעות במערכת העיכול646-649, אך מאחר שלמחלת הסרטן נלוות השפעות על מצב הרוח, ייתכן שתוסף פרוֹביוטיקה יוכל לתמוך בטיפול השלם.
באופן עקרוני, פרוֹביוטיקה בטוחה לשימוש632,634. למרות זאת, בהתבסס על סקירה של מספר מחקרים קטנים, רופאים ממליצים להמנע משימוש בפרוֹביוטיקה כאשר ישנו שימוש בצנתר ורידי מרכזי (חשש לפונגמיה) ובפנקריאטיטיס חריף (חשש להגברת סיכון לתמותה במצבים קריטיים, אם כי תוצאות המחקרים אינן חד משמעיות)650.
כמו כן, ישנם מספר תיאורי מקרה בספרות651-656 המעידים על כך שבמקרים נדירים פרוֹביוטיקה עלולה לגרום לבקטרמיה ואף לספסיס במטופלים הסובלים מחולשה של מערכת החיסון (3 מקרים של מטופלים עם מעי קצר, חולה איידס עם לימפומה מסוג הודג'קינס, מטופל עם הפרעה חיסונית חולה קוליטיס כיבית הנוטל טיפול סטרואידלי וחולה בלויקמיה לימפוציטית כרונית אשר נפטר כתוצאה מספסיס).
מקרים אלו מובאים על מנת להזכיר שכל מה שיכול להועיל, עלול גם להזיק. המקרים המתוארים הינם נדירים ביותר ואף החוקרים שפירסמו אותם מציינים כי האמור לא שולל שימוש בפרוֹביוטיקה.
בשורה התחתונה, תוסף פרוֹביוטיקה הינו בטוח לשימוש (פרט למצבים המוזכרים) במצבים של שלשולים ועצירויות הנגרמים עקב טיפולים קונבנציונליים בסרטן. בנוסף הוא עשוי להפחית זיהומים וסיבוכים לאחר הליכים כירורגיים וייתכן שביכולתו לתמוך באיזון מצבים רגשיים כגון דכאון וחרדה. תוסף פרוֹביוטיקה אף עשוי לסייע במניעת סוגי סרטן שונים שעלולים להתפתח על רקע חיידקי או ויראלי.
חשוב לבחור תוסף פרוֹביוטיקה המכיל מגוון רחב של חיידקים וכמות נכבדה שלהם (לפחות 10 מיליארד). במחקרים אשר ניתן תוסף המורכב ממספר זנים של חיידקים פרוביוטיים, לעומת מחקרים בהם ניתן תוסף שהכיל זן בודד של חיידקים, הודגמה יעילות רבה יותר.
רצוי ליטול מוצר אשר מצוין על אריזתו כי הוא מכיל חיידקים חיים וכי נשמר בקירור או מחייב קירור לאחר הפתיחה. בכל מקרה, גם אם לא מצוין, מומלץ לשמור את התוסף בקירור.
חיידקים פרוביוטיים גדלים בדרך כלל על מצע של חלבוני חלב. במידה והמטופל רגיש או אלרגי לחלבונים אלו, ניתן למצוא גם תוספי פרוביוטיקה אשר גודלו על מצעים אחרים.
קוֹ אנזים Q10
קו אנזים Q10 הינו נוֹגד חִמצון חזק המיוצר בגוף ומשמש כזרז בתהליכי חילוף החומרים בתא. הוא קשור בתהליכי הפקת אנרגיה וכן בהגנה על מעטפת התאים וה-DNA מפני נזק חמצוני.
עיקר חשיבותו של קוֹ אנזים Q10 הינו בשמירה על תפקוד תקין של הלב, אך נמצא כי הוא חיוני גם לפעילות תקינה של מערכת העצבים והמערכת החיסונית.
רמות נמוכות של קוֹ אנזים Q10 נמצאו בדמן וברקמה הסרטנית של חולות סרטן שד וחולי מלנומה. פרוגנוזה גרועה יותר עמדה בקורלציה עם הרמות הנמוכות657.
במסגרת מחקר קליני קטן הודגמה הסגה חלקית של גידול סרטן השד ב-6 מתוך 32 מטופלות (מתן 90 מ"ג קוֹ אנזים Q10 בשילוב חומצות שומן חיוניות ונוגדי חמצון). לשתיים מתוכן ניתן מינון גבוה במיוחד של קוֹ אנזים300-390ׁQ10 מ"ג ליום ובתוך 1-3 חודשים נצפתה הסגה מלאה של הגידול ולא נותר זכר לקיומו! 658.
נטילת תרופות כימותרפיות ממשפחת ה-Anthracyclines כגון Doxorubicin ו-Daunorubicine גורמת לעקה חמצונית הפוגעת בשריר הלב, לירידה ברמות קוֹ אנזים Q10 ולהפחתה בייצורו ובייצור אנזימים תוך תאיים התלויים בנוכחותו659. נטילה של תוסף קוֹ אנזים Q10 לפני, במהלך ואחרי טיפולים כימותרפיים עשויה למזער את תופעות הלוואי של התרופה (כגון שלשולים ודלקת הקיבה) ולהגן על שריר הלב מפני רעילות. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים על מנת לאשש זאת657,660-662.
במחקר קליני מבוקר נמצא כי לקוֹ אנזים Q10 לא היתה השפעה על רמות תשישות ודיכאון כתוצאה מטיפולי כימותרפיה והקרנות. המינון היומי שניתן במחקר היה 300 מ"ג663. לעומת זאת, מחקר קליני אחר מצא כי לשילוב של תוסף קוֹ אנזים Q10 100 מ"ג יחד עם ריבופלבין וניאצין, היתה השפעה נוגדת אנגיוגנזיס בחולות סרטן השד664 וכן הפחתה של מרקרים סרטניים (CEA ו-CA15-3), דבר המעיד על סיכון מופחת להישנות המחלה ולהיווצרות גרורות665.
בשורה התחתונה, תוסף Q10 עשוי לשפר את רמות האנרגיה, להקל על תופעות לוואי של הטיפול הקונבנציונלי וייתכן שביכולתו למנוע רעילות הנגרמת לשריר הלב כתוצאה מהטיפול.
כאשר אנו נדרשים לטפל במחלה כה מורכבת, עלינו להתייחס לאדם כמכלול ולהתאים לו טיפול המתייחס גם להיבטים הרגשיים-נפשיים של המחלה.
חולים רבים, בכל מחלה שהיא, מתמודדים לעיתים עם שאלות גדולות והרות גורל, כגון: "למה זה קרה לי?", "האם אני יכול להתמודד עם המצב הזה?", "מה עומד לקרות לי?", "איך המשפחה שלי תתמודד עם זה?", "האם לספר לילדים?", "האם המחלה יכולה ללמד אותי משהו על עצמי?", "האם המחלה יכולה לקדם אותי בחיים?" ועוד.
בסוף הפרק ניתן למצוא הרחבה על היבטי גוף-נפש של מחלת הסרטן.
מחלת הסרטן והטיפול המורכב בה, מביאים איתם מתחים ולחצים רבים, תגובות רגשיות מגוונות ולא מעט קשיים ומכאובים פיזיים ורגשיים. ההתמודדות עם כל אלו אינה פשוטה. הטיפול הטבעי במחלת הסרטן חייב לכלול גם התייחסות לאספקטים אלו. בפרק זה נסקור מחקרים המתייחסים לטכניקות טיפול גוף-נפש אשר נמצאו כיעילות לשיפור מדדים פיזיולוגיים הקשורים במחלה, הפחתת ומניעת תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי, חיזוק כללי של המטופל ושל יכולת ההתמודדות שלו ועוד.
היתרון הגדול של טיפולי גוף-נפש הוא העדר נטילה פומית של אי אילו חומרים פעילים, אשר עלולים לפגוע ביעילות טיפול התרופתי.
גם בפרק זה נחלק את הסקירה לפי המישורים השונים, אך ראשית מעט הסברים כלליים על הטכניקות המפורטות בהמשך:
המישור הראשון – הסביבה התאית
דלקתיות ורמות סוכר גבוהות בדם מאפשרות שגשוג של הגידול הסרטני ומטרתנו הינה למנוע זאת.
מחקר שהשווה אנשים המתרגלים מדיטציה באופן קבוע לבין אנשים בריאים, הראה כי אלו המתרגלים מדיטציה פיתחו תגובה דלקתית קטנה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת (במחקר נבדקה תגובה דלקתית עורית למשחת קפסיצין)666.
תוכנית MBSR עשויה להפחית מדדי דלקת כגון IL6, IL8 ו-TNFα, אשר משתתפים בתהליכים דלקתיים667,668.
יוגה נמצאה כבעלת השפעה מטיבה על מדדי דלקת שונים בחולות סרטן השד669.
תרגול יוגה נמצא יעיל670 בהפחתת רמות סוכר בדם ובהפחתת תנגודת לאינסולין בנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות (PCOS). בנוסף, מדיטציות שונות מסייעות בהפחתת תנגודת לאינסולין671. טכניקת MBSR הדגימה השפעה היפוגליקמית672,673 ותרגול נשימות נמצא יעיל לשיפור התגובה הגליקמית674.
המישור השני – האדם עצמו
כאמור, עלינו לקחת בחשבון מחלות והפרעות קודמות (כמו הפרעות שינה, יתר לחץ דם וכד'), חילוף חומרים, תופעות לוואי של הטיפול התרופתי, נטיות כלליות של המטופל ועוד.
כך למשל, יוגה נמצאה כמקלה על עייפות בקרב חולות סרטן השד675. טכניקת MBSR נמצאה כמקלה על הפרעות שינה אצל חולות סרטן השד בטווח המיידי. באחד המחקרים, לא נצפתה השפעה בטווח הארוך676,677.
סקירת מחקרים בדקה השפעה של טכניקות גוף-נפש שונות על הפרעות שינה. תוצאות המחקרים מעורבות בטווח המיידי ובטווח הארוך בנוגע לדמיון מודרך, מדיטציה (בעיקר Mindfulness), טכניקות הרגעה וטכניקות תנועה (יוגה, טאי צ'י וצ'י קונג). 48 מתוך 78 מחקרים בתחומים שצוינו הראו שיפור כלשהו בשינה678.
טאי צ'י ויוגה נמצאו יעילים להפחתת לחץ דם679,680, יוגה ומדיטציה טרנסצנדנטלית עשויות להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם681.
ללא קשר למחלות או הפרעות קודמות, חשוב להתייחס לכך שלחצים נפשיים (סטרס) הינם מקדמי מחלות, וביניהן מחלת הסרטן.
סטרס מתמשך גורם לפגיעה בוויסות תהליכים הורמונלים הקשורים בציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל682. סטרס מעודד הפרשת הורמונים משפעלי חיסון מההיפופיזה כגון corticotrophin releasing Hormone CRH, קורטיקוטרופין (ACTH) וקורטיזול, אשר בתורם מעודדים דלקת באיברים רבים בגוף683. מתווכים עצביים כגון אפינפרין ונוראפינפרין עולים במהירות בדם בתגובה לסטרס.
סטרס כרוני מעורב בתהליך הגידול של תאים סרטניים, מקדם אנגיוגנזיס (אפינפרין בפני עצמו מעודד הפרשת VEGF) וכן עלול לתרום למחלה מתקדמת יותר ואף להתפשטותה682,684.
כמו כן, בעקבות חשיפה למצבי סטרס מתמשך, חלה פגיעה בתפקוד מערכת החיסון, כגון ירידה בתאי ההרג הטבעיים (NK cells), שתפקידם לזהות ולהרוס תאים סרטניים685.
אחת מהמטרות העיקריות של תרגול טכניקות כגון MBSR, דמיון מודרך ויוגה הינה להפחית את רמות הסטרס.
במחקרים קליניים נמצא כי תוכנית MBSR, תרגול דמיון מודרך והרפיית שרירים פרוגרסיבית עשויים להפחית את רמות הקורטיזול686-688.
מחקר שהשווה אנשים המתרגלים מדיטציה באופן קבוע לבין אנשים בריאים, הראה כי אלו המתרגלים מדיטציה חווים רמות סטרס נמוכות יותר, אשר באות לידי ביטוי ברמות קורטיזול נמוכות יותר666.
המישור השלישי – הגידול
האם בכוחה של המחשבה להשפיע על הגידול עצמו? מיעוט של מחקרים מתייחס לשאלה זו, אך אלו שנערכו משאירים מקום לאופטימיות.
שילוב טכניקות לניהול סטרס (שיחות, תרגול נשימות, דמיון מודרך) טרם ניתוח לכריתה מלאה של הערמונית, הדגים רמות גבוהות יותר של תאי הרג טבעיים (NK cells) ורמות גבוהות יותר של IL-1β ו-TNFα ב-48 שעות שלאחר הניתוח689.
שילוב טכניקות הרגעה ודמיון מודרך לפני, במקביל ואחרי טיפול רפואי בסרטן השד (כימותרפיה, ניתוח והקרנות) הראה עלייה משמעותית בפעילות תאי NK, CD25 (תאי T פעילים), CD56 (תאי LAK) ו-CD3 (תאי T בוגרים). ככל שהתרגול היה משמעותי ותכוף יותר, כך ההשפעה החיסונית היתה טובה יותר690,691.
מחקר שבדק השפעה של טכניקת הרגעה (הרפיית שרירים פרוגרסיבית) עָקב אחר שורדות סרטן השד למשך 11 שנים ומצא כי חלה ירידה בסיכון להישנות המחלה ובסיכון למוות כתוצאה מסרטן השד. כמו כן, חל שיפור בכל המדדים שנבדקו (פסיכולוגיים, התנהגותיים, בריאותיים וחיסוניים)692.
המישור הרביעי – הטיפול הקונבנציונאלי
כפי שכבר הזכרנו, היתרון הגדול של טיפולי גוף-נפש הוא העדר נטילה פומית של אי אילו חומרים פעילים, אשר עלולים להשפיע על הטיפול התרופתי.
אבחנה של מחלת הסרטן מגבירה את רמות הסטרס וכן את הסיכון לדיכאון ולחרדה, תחושות של חוסר אונים ושל חוסר תקווה. בנוסף, עייפות, הפרעות שינה, בחילות והקאות וכאב הן חלק מתופעות הלוואי של טיפולי כימותרפיה ורדיותרפיה.
טיפולי גוף-נפש שונים עשויים לשפר את החשיבה החיובית של האדם, את המוטיבציה ואת יכולת ההתמודדות ובכך לייעל את קבלת הטיפול הקונבנציונאלי ואת השְפעתו.
באופן אידיאלי, נרצה להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר, אף לפני תחילת הטיפולים, זאת על מנת שהמטופל יגיע כבר לטיפולים המתוכננים במצב גופני ונפשי מיטבי ככל הניתן ועם מערך הגנה כנגד השפעות שליליות אפשריות של הטיפול הקונבציונלי.
MBSR נמצא יעיל להפחתת רמות חרדה, דיכאון, סטרס, עייפות, הפרעות שינה ושיפור מצב הרוח הכללי693-697. שתיים מהסקירות בנושא הדגימו גם השפעה חיובית על כאב אקוטי וכרוני696,697. מחקר שבדק את ההשפעה של MBSR על שורדות סרטן השד, מצא כי תרגול MBSR הפחית דיכאון, חרדה ופחד מהישנות המחלה, העלה את רמות האנרגיה ושיפר את התפקוד הפיזי. ככל שההיענות לטיפול היתה גבוהה יותר, כך עלתה גם ההשפעה החיובית698.
שימוש בטכניקות הרפיה (במחקרים משתמשים בעיקר בהרפיית שרירים פרוגרסיבית) ודמיון מודרך נמצא יעיל להפחתת רמות חרדה, דיכאון ואי נוחות פיזית כתוצאה מטיפולי ברכיתרפיה המחייבים בידוד699. מחקר אחר הראה כי שילוב שתי הטכניקות היה בעל השפעה חיובי על רמות עייפות וכאב וכן בהקלה על בחילות כתוצאה מטיפולי כימותרפיה700. שימוש בדמיון מודרך עשוי לשפר מדדים של כאב, תשישות והפרעות שינה בחולי סרטן697,701.
יוגה משלבת תרגילי מדיטציה, תנועה פיזית וטכניקות נשימה. סקירת מחקרים הראתה השפעה חיובית של יוגה על חרדה, דיכאון, סטרס ואיכות השינה ותיתכן גם השפעה מיטיבה על בחילות כתוצאה מטיפולי כימותרפיה, כאב, עייפות, אובדן תיאבון, רמות קוטיזול, כמו גם שיפור יכולת ההתמודדות עם המחלה, קבלתה ואף מציאת משמעות בקיומה696.
מבחינת הפילוסופיה ההוליסטית סרטן הינו מחלה המייצגת דפוס רגשי שהתקבע והחריף, עד כי הוא מהווה סכנה לחיי האדם עצמו.
לפי התפיסה ההוליסטית, אדם עומד בפני מוות כאשר לא קיימות יותר אפשרויות לנשמה להתפתח בחיים הנוכחיים. אולם במקרה של מחלת הסרטן, הנשמה מוצאת את דרכה לעשות את ההתפתחות הדרושה לה דרך ההתמודדות עם המחלה עצמה.
לסרטן מופעים וסוגים רבים ולכל אחד מהם פירוש רגשי משלו. בשורש המחלה מצוי קונפליקט רגשי עמוק או טראומה שהאדם סוחב עימו, אשר אינם מקבלים התייחסות ולכן אינם מגיעים לידי פתרון.
קיימים סיפורים ידועים רבים של החלמה ממחלת הסרטן בעקבות תהליך רגשי עמוק, משולב בתזונה נכונה. ביניהם המקרה של לואיז ל. היי, כפי שתיארה בספרה "אתה יכול לרפא את חייך", המקרה של ברנדון בייס – כותבת ספר "המסע" ועוד רבים אחרים.
סרטן היא מחלה של "חברת השפע", חברה בה האפשרויות גדולות ואיכות חייו של האדם היא כביכול גבוהה; אך זוהי גם חברה בה הדחקת הרצון, הרגשות והתנועה הטבעית בחיים בעבור פרנסה, צרכים, השוואתיות ורדיפה אחר כבוד, קבלה חברתית ועוד – הינה גבוהה בהתאם. תנאים אלו של הדחקת העצמי, כאשר הם חריפים וממושכים, הינם התנאים הראשוניים להיווצרותו של הגידול הסרטני. ניתן לראות שככל שחברת השפע כולאת אותנו הדוק יותר בכלוב הזהב שלה, כן מתגברת שכיחותה של המחלה.
מדוע דווקא התרבות של תאים? ומדוע מערכת החיסון אינה פועלת לעזרת האדם?
התרבות התאים הינה כצעקה של הגוף המיועדת להתריע לאדם על קיום הקונפליקט. בדיוק כפי שכשאיננו נשמעים אנו מגבירים את הקול.
הרקמה המתרבה הינה רקמה המצויה בתת-הזנה של חמצן ושל אנרגיה. ד"ר נאדר בוטו מתאר כי עקב ההימנעות מהקונפליקט הרגשי, נוצר כשל בזרימת אנרגיה תקינה באיבר או ברקמה הפיזיים התואמים.
מערכת החיסון אינה מטפלת בהתרבות זו מאחר שההתרבות עצמה, היא-היא המימוש של ההיבט החיסוני. קרי, מערכת החיסון פועלת לטובת הישרדות האדם בכך שהיא מפסיקה לטפל בהתרבות התאים באיזור זה, על מנת להתריע על הקונפליקט הרגשי המתקיים עד כדי איום על המשך התפתחותה של הנשמה.
מחלת הסרטן מקושרת גם עם רעילות; מחד, רעילות פיזית כימית, כתוצאה מאורח חיים לקוי, אשר עלולה לקדם היווצרות תאים סרטניים ולשבש את פעילות מערכת החיסון; ומאידך רעילות רגשית. הרגשות הרעילים ביותר, אשר בהיותם לא-מטופלים עשויים לעודד גידול סרטני, הינם כעס, צער ושנאה. רמות סטרס גבוהות וממושכות מחלישות גם הן את מערכת החיסון ויוצרות רעלים העלולים לעודד גידול סרטני.
תהליך הריפוי המומלץ במקרי סרטן, יכלול שילוב בין תזונה נכונה, פעילות גופנית מותאמת, ותהליך רגשי עמוק במהלכו ייתוודע האדם לדפוס שיצר את המחלה ויפעל לשחרור תפיסות ואמונות מגבילות שיצרו אותה. את התהליך הרגשי הנ"ל מומלץ לעשות אצל מטפל המתמחה בכך.
שיטות טיפול העשויות לסייע בתהליך זה: פסיכותרפיה גופנית, פסיכותרפיה הוליסטית, התמקדות, תטא הילינג, שיטת "המסע" וכמובן השיטות המפורטות בתחילת פרק זה.
סיכום כללי והמלצות
מהמחקרים הרבים שנסקרו לעיל, ניתן לראות כי לרפואה טבעית בכלל ולמתודות אשר נסקרו בפרט (תזונה, צמחי מרפא, תוספי תזונה ורפואת גוף-נפש) תיתכן השפעה חיובית וסינרגיסטית עם הטיפול הקונבנציונלי.
באופן מיטבי, כל מטופל יעבור הדרכה והתאמה אישית של טיפולים. רצוי כי הטיפולים יכללו שילוב של המתודות השונות למען השגת השפעה מקסימלית.
רצוי כמובן שהטיפולים השונים יותאמו על ידי אנשי מקצוע בעלי ניסיון, אשר יידעו לעשות את ההתאמות עבור כל מטופל בנפרד.
אומנם לא קיימים עדיין מספיק מחקרים אמינים אשר יעידו על השפעה של טיפול כולל שכזה, אך הניסיון הקליני מצביע בבירור על יעילות הגישה.
לא כל המטופלים ייענו באופן מלא לכלל ההמלצות הכתובות במסמך זה וחשוב "ללכת איתם" ולא לחייב טיפולים אשר אינם רצויים על ידי המטופל, כדי להימנע מסטרס נוסף. גם יישום חלקי עשוי להביא לתוצאות משופרות של הטיפול במחלה. בכל מקרה, מומלץ להציג למטופל את כל האפשרויות העומדות לפניו ובמידת הצורך ליישם את הטיפול באופן הדרגתי, על פי רצונו ויכולתו של כל מטופל.
חשוב לציין כי הטיפול הוא מתמשך ולעיתים יש צורך בשינוי ובהתאמה של הטיפול הטבעי. רצוי לערוך מפגשי מעקב באופן שוטף על מנת לוודא כי הטיפול מביא לתוצאות המיוחלות.
ההמלצות המפורטות במאמר זה תקפות לא רק לזמן המחלה והטיפולים בה. רצוי, גם לאחר ההחלמה, להמשיך ולשמור על תזונה בריאה ולהיעזר באמצעים טבעיים נוספים על מנת לשמור על בריאות המטופל ואיכות חייו, כמו גם צמצום הסיכון להישנות המחלה.
מחקרים עדכניים
תזונה ואורח חיים | צמחי מרפא | תוספי תזונה
להלן חלוקות משנה שמקלות את ההתמצאות בין שלל המחקרים:
תזונה ואורח חיים
כללי | גורמי סיכון | צריכת רכיבים ספציפיים | השׁפעת דיאטות שונות | פעילות גופנית | טכניקות הרפייה
צמחי מרפא
כללי ומחקרים מעורבים | תה ירוֹק | כּורכום וכּוּרכומין | פּטריית ריישִי | גִ'ינסנג | קדד קרומִי | שוּש קירח | סוֹיה | קערוּרית סִינית | וִיתניה | גדִילן מצוי | שרְביטן מצוי | פורמולות סיניות | שמנים אתריים
תוספי תזונה
כללי | אוֹמגה 3 | וִיטמין D | חוּמצה פולִית | סלניוּם
תזונה ואורח חיים
כללי | גורמי סיכון | צריכת רכיבים ספציפיים | השׁפעת דיאטות שונות | פעילות גופנית | טכניקות הרפייה
כללי
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של פעילות גופנית, של דיאטה המדמה צום (fast-mimicking diet – סוג של צום לסירוגין), ושל התערבות פסיכולוגית על שיעור ההישרדות בקרב חולי סרטן. בסקירה נכללו 31 מחקרים, מהם תשעה בחנו את ההשפעה של פעילות גופנית ו-22 מחקרים בחנו את ההשפעה של התערבות פסיכולוגית, כאשר לא נמצאו מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של דיאטה המדמה צום.
במחקרים אלה נכללו מטופלים עם סרטן השד (12 מחקרים), סרטן במערכת העיכול (חמישה מחקרים), סרטן ריאות (חמישה מחקרים), מלנומה (שני מחקרים) וסוגים אחרים (תשעה מחקרים). באופן כללי נמצא כי ההתערבות תרמה לשיפור במשך ההישרדות במחקר אחד מבין תשעה שעסקו בפעילות גופנית ובשמונה מבין 22 שעסקו בהתערבות פסיכולוגית. כמו כן, החוקרים ביצעו מטה-אנליזה בה נכללו תשעה מחקרים בהם הוערכה היעילות של התערבות פסיכולוגית בקרב חולות סרטן השד. בניתוח זה נמצאה מגמה של שיפור משך ההישרדות, בעיקר בטיפול ממושך של שישה חודשים ומעלה.
מהסקירה עולה כי התערבות ממושכת יותר החל משלבים מוקדמים יותר של המחלה נמצאה מבטיחה יותר לשיפור משך ההישרדות בקרב חולי סרטן, אולם נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעה על משך ההישרדות, בעיקר בקרב חולי סרטן שאינו סרטן השד.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33359756/
בסקירה ומטה-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים, (2020)הוערך הקשר בין רמת אומגה 6, בדם או בתזונה, לבין הסיכון להתפתחות סרטן. בסקירה נכללו 70 מחקרים, מהם ב-41 דווח הסיכון בהתייחס לצריכה התזונתית של אומגה 6, ב-24 מחקרים דווח הסיכון בהתייחס לרמה בדם של אומגה 6, ובחמישה מחקרים דווח הסיכון בהתייחס גם לצריכה התזונתית וגם לרמה בדם. סוגי הסרטן שהוערכו במחקרים אלה כוללים סרטן שד (23 מחקרים בהם 17,546 נבדקים), סרטן ערמונית (17 מחקרים בהם 39,038 נבדקים), סרטן קולורקטלי (14 מחקרים בהם 10,541 נבדקים), סרטן לבלב (5 מחקרים, 2,403 נבדקים), סרטן רירית הרחם (3 מחקרים בהם 1,756 נבדקים), סרטן עור (3 מחקרים בהם 36,819 נבדקים) ואחרים (6 מחקרים בהם 2,958 נבדקים).
להלן הממצאים העיקריים:
משתתפים עם הרמה הגבוהה ביותר של אומגה 6 בדם, היו בסיכון נמוך ב-8% לסרטן באופן כללי, בהשוואה למשתתפים עם הרמה הנמוכה ביותר.
בניתוח לפי תתי-קבוצות, קשר זה היה משמעותי יותר עבור סרטן שד (סיכון נמוך ב-13%), עבור רמה גבוהה של חומצה לינולאית (סיכון נמוך ב-9%), ועבור נשים (סיכון נמוך ב-12%).
בניתוח מינון-תגובה, נמצא כי עלייה של 5% ברמת אומגה 6 או חומצה לינולאית בדם הייתה קשורה בירידה של 2% ו-3%, בהתאמה, בסיכון לסרטן.
לא נמצאו קשרים מובהקים בין רמת הצריכה של אומגה 6 בתזונה לבין הסיכון לסרטן.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת אומגה 6 בתזונה אינה קשורה בסיכון לסרטן, בעוד שרמה גבוהה בדם קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סרטן. הם מציינים כי מחקרים קודמים הדגימו את הפעילות נוגדת הסרטן של אומגה 6, כאשר חששות לגבי השפעה מזיקה של אומגה 6 בתזונה נבעו מההשערה כי חומצה לינולאית עוברת המרה לחומצה ארכידונית. אולם, מחקרים הראו כי זהו תהליך מווסת והיקף ההמרה הינו נמוך מאוד ומוערך בכ-0.2%.
מניסויים קודמים עולה כי מנגנון הפעולה של חומצה לינולאית עשוי להיות דיכוי שגשוג תאי סרטן ע"י הגברת המצב החימצון התאי ופגיעה בתפקוד המיטוכונדריאלי.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32825393/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה,(2019) הכוללת 17 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 1,111 מטופלים, נמצא כי דיקור או נקודות לחיצה היו יעילים להקלה על כאב בקרב חולי סרטן ולהפחתת השימוש במשככי כאבים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31855257/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה,(2019) בה נכללו 22 מחקרים, מרביתם אקראיים מבוקרים, נמצא כי שימוש באפליקציות תזונה בטלפון הנייד בקרב מבוגרים עם תחלואה כרונית (כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סרטן ומחלות נשימה כרוניות) היה מלווה בירידה מובהקת במשקל (הפרש ממוצע של 2.45 ק"ג), בהיקף המותניים (הפרשת ממוצע של 2.54 ס"מ) ובצריכת הקלוריות (הפרש ממוצע של 150 קלוריות ליום) בהשוואה לקבוצת הביקורת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30686742
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021) הוערכה ההשפעה של טיפול במוסיקה על היבטים פסיכולוגיים וגופניים ועל איכות החיים בקרב ילדים חולי סרטן. החוקרים מסבירים כי טיפולים שונים לא-פרמקולוגיים הוערכו בהתייחס להקלה על כאב על רקע מחלת הסרטן, כגון שיטות של נשימה והרפיה, וכן מוסיקה כאסטרטגיה להקלה על כאב וחרדה.
בסקירה נכללו 11 מחקרים קליניים בהם השתתפו 429 ילדים עד גיל 18. במחקרים אלה נעשה שימוש בהתערבות אקטיבית (כגון שירה או נגינה) או פסיבית (הקשבה למוסיקה מסוגים שונים), כל מפגש נמשך כחצי שעה בממוצע, ותדירות המפגשים נעה בין מפגש חד פעמי לבין שני מפגשים ביום למשך חודש.
למרות הטרוגניות גדולה בין המחקרים, באופן כללי הממצאים תומכים בהשפעה המיטיבה של טיפול במוסיקה לילדים חולי סרטן, בדגש על הקלה בתחושת הכאב והחרדה ושיפור איכות החיים. החוקרים קוראים ליישום של טיפול במוסיקה כאסטרטגיה חדשנית, לא פולשנית, בעלת עלות נמוכה ועדויות מבוססות מחקר התומכות ביעילותה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33964406/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2018) הוערכה התרומה של חשיפה לטבע על היבטים בריאותיים שונים.
בסקירה נכללו 103 מחקרים תצפיתיים ו-40 מחקרים התערבותיים, בהם נמדדו סה"כ 100 מדדים בריאותיים שונים. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי בילוי זמן בטבע או מגורים באזורים ירוקים היה קשור ברמה נמוכה יותר של קורטיזול ברוק, קצב לב, לחץ דם דיאסטולי, כולסטרול HDL וכן בסיכון נמוך יותר ללידה מוקדמת ולתינוק קטן לגיל ההריון, לסוכרת סוג 2, לתמותה מכל גורם ולתמותה מגורם קרדיווסקולרי. בנוסף נמצא שיעור נמוך יותר של מקרי שבץ, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, אסתמה ומחלת לב כלילית. מחקרים נוספים הצביעו על ירידה בבעיות נוירולוגיות, סרטן ותמותה ממחלות נשימה. כמו כן, משתתפים עם חשיפה גבוהה יותר לשטחים ירוקים נטו לדווח על מצב בריאותי טוב יותר.
החוקרים מסכמים כי לחשיפה לשטחים ירוקים תרומה בריאותית רחבה, והם קוראים לקובעי המדיניות לבחון כיצד ניתן ליצור, לשמר ולשפר את הנגישות של אוכלוסייה רחבה לשטחים ירוקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29982151
בסקירה שיטתית (2019) דנים החוקרים בהשפעה של כימותרפיה על המטבוליזם וההוצאה האנרגטית (REE - Resting energy expenditure), ומראים כי במהלך טיפולי כימותרפיה ולאחריהם חלה ירידה בהוצאה האנרגטית בקרב חולי סרטן מכל הסוגים ובכל שלבי המחלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31420208
בסקירה (2020) מוצגות העדויות העדכניות בהתייחס לצום כאסטרטגיה לטיפול בחולי סרטן. החוקרים מסבירים כי הרציונל לכך הוא שצום מעורר תגובת סטרס בתנאי חסר, ובכך מעודד הישרדות של תאים בריאים ותמותה של תאים סרטניים. במסגרת הסקירה מוצגת התגובה לצום בהיבט ההורמונלי, המולקולרי והתאי, תוך התמקדות בקשרים בין צום ועקה חמצונית.
נמצא, כי השינויים המטבוליים בעקבות צום מעודדים תהליכים תאיים הקשורים בתמותת תאים (אפופטוזיס), ניקוי התא (אוטופגיה), תיקון ה-DNA, יציבות גנומית, נטרול רעלנים מסרטנים, והפחתת עקה חמצונית, כולם תהליכים בעלי השפעה נוגדת סרטן. בנוסף, מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי השילוב של צום כטיפול משלים לטיפול הכימותרפי. מחקרים פרה-קליניים מראים כי צום מסייע להפחתת הרעילות של הכימותרפיה ו/או להגברת יעילותה. למרות שהעדויות הקליניות בהתייחס ליעילות של צום הן מוגבלות ומועטות מאוד, הממצאים הקיימים הינם מבטיחים. החוקרים מציינים כי הטמעת צום בטיפול האונקולוגי דורשת התאמה אישית והתמודדות עם אתגרים, כולל איתור ובחירת המטופלים, דפוס הצום, לוח הזמנים של צום ואכילה, תיקוף סמנים ביולוגיים להערכה של הצום, וביסוס פרוטוקול למעקב אחר המטופלים.
החוקרים מסכמים כי צום עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לשילוב בטיפול האונקולוגי, אולם יש להמשיך ולבחון את היעילות והבטיחות במחקרים אקראיים מבוקרים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33271979/
בסקירה (2019) דנים החוקרים בשלושה היבטים הקשורים בתפקיד של רפואה סינית כחלק מתהליך הטיפול האינטגרטיבי בסרטן:
• ביסוס עדויות מחקריות בסיסיות, התומכות בפעילות נוגדת הסרטן של צמחי מרפא, בדגש על מיצוי מימי של סולנום שחור (ענבי שועל - Solanum nigrum). בסקירה מפורטות העדויות הפרה-קליניות לגבי הפעילות נוגדת הסרטן של סולנום שחור ומנגנוני הפעולה המעורבים – על תאי סרטן רירית הרחם, סרטן קולורקטלי, סרטן הכבד, סרטן השחלות וסרטן השד.
• הצגת היעילות הקלינית של הרפואה הסינית להקלה על תופעות לוואי הקשורות בטיפול התרופתי – כולל פגיעה בייצור תאי הדם (hematotoxicity), רעילות כבדית (hepatotoxicity) ופרוניכיה.
• דיון בתפקיד של מטפלים ברפואה סינית במהלך האשפוז בבית חולים או הטיפול במרפאות חוץ, בדגש על הקמת מערכת ייעוץ והפניה למטפלים ברפואה סינית.
החוקרים מסכמים כי לרפואה סינית תפקיד בעל ערך בתהליך הטיפול בסרטן אשר עשוי לתרום ליעילות הטיפול, להפחתת תופעות לוואי ולתרום לשיפור פרוטוקול הטיפול.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2225411018310083
בסקירה (2018) דנים החוקרים במנגנונים המולקולריים העיקריים הקשורים בתרומה של רכיבי מזון פונקציונאליים למניעת סרטן. החוקרים מסבירים כי רכיבי מזון פונקציונאליים תורמים להגברת ההגנה הטבעית מפני נזקי חמצון (בין השאר נזק לדנ"א, שהינו גורם משמעותי בהתפתחות סרטן) באמצעות נטרול רדיקלים חופשיים, ובכך מסייעים לתיקון ולשמירה על הדנ"א. כמו כן, רכיבים צמחיים תורמים לויסות מסלולים דלקתיים בגוף, כאשר תהליכים דלקתיים הינם גורם עיקרי המקשר בין גורמי סיכון שונים (כגון שמנות, אלכוהול, עישון, תזונה עתירת סוכר) לבין התפתחות סרטן.
במסגרת הסקירה מוצגים ממצאים בנוגע למגוון גדול של רכיבים צמחיים, ביניהם פוליפנוֹלים המצויים בענבים, ירקות מצליבים, קוורצטין, כורכומין, קטכינים, רזברטרול, ג'ינסטאין, קרוטנואידים, פירות יער ועוד. החוקרים מפרטים את הממצאים המחקריים לגבי ההשפעה של רכיבים אלה ואחרים על תהליכים בתא הקשורים בהתפתחות סרטן - כולל עצירת מחזור התא הסרטני, עיכוב שגשוג ונדידה של תאים סרטניים ומניעת הצטברות של חומצה לקטית כתוצאה מצריכת גלוקוז מוגברת. בנוסף, דנים החוקרים בממצאים לגבי התרומה של רכיבים צמחיים למניעת התפתחות והחמרה של מחלות מעי דלקתיות, אשר מגבירות את הסיכון להתפתחות סרטן קולורקטלי. לסיכום, לרכיבים תזונתיים תפקיד משמעותי בויסות מגוון מסלולים מטבוליים ומולקולריים ובכך הם עשויים לסייע למניעת תהליכים סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28946660
בסקירה (2018) מוצגות העדויות המחקריות בנוגע לשימוש בתוספים ובמזונות פונקציונאליים כטיפול תומך בחולי סרטן. החוקרים מסבירים כי השימוש ברכיבים תזונתיים שונים עשוי לתרום לחולי סרטן העוברים טיפולי קרינה באזור מרכז הגוף להפחתת ההשפעות השליליות של הטיפול, כגון בחילות, שלשול ועצירות.
להלן ההמלצות העיקריות העולות מהסקירה:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29943769
במחקר אקראי מבוקר (2020) נבדקה התרומה של התערבות - הכוללת תוסף לאוצין, תזונה ופעילות גופנית - לשיפור התפקוד הגופני בקרב חולי סרטן בשלבים מתקדמים. החוקרים מסבירים כי חומצות אמינו מסועפות שרשרת, ובעיקר לאוצין, תורמות להגברת סינתזת חלבון ובכך עשויות לתרום למטופלים הסובלים מתת-תזונה וירידה במשקל. במחקר נכללו 52 מטופלים בני 63 בממוצע ו-BMI ממוצע של 25.4, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי בלבד, למשך 12 שבועות.
להלן פירוט ההתערבות:
אימון גופני 3 פעמים בשבוע.
תוסף חלבון מי גבינה עשיר בלאוצין - בשלושת ימי האימון שתי מנות ביום (20 דקות לפני האימון ועד שעתיים אחרי האימון) ובשאר הימים מנה אחת בערב. כל מנה הכילה 15 גרם אבקה (5 גרם לאוצין) מהולה ב-150 מ"ל מים או מיץ פירות.
ייעוץ תזונתי, שכלל הערכה ראשונית מקיפה והתאמה תזונתית אישית, שמטרתה העיקרית הייתה צריכה קלורית מספקת וצריכת חלבון של 1.2 גרם/ק"ג.
מדד המטרה העיקרי היה השיפור בתפקוד הגופני לאחר שלושה חודשים, אשר הוערך באמצעות המדד SPPB, וכן נבדקו מדדים נוספים של יכולת גופנית, מצב תזונתי, צריכה תזונתית, עייפות ואיכות חיים וכן נאספו נתונים קליניים.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדד SPPB, אולם בקבוצת ההתערבות נמצא שיפור מובהק במדד של חוזק היד בהשוואה לקבוצת הביקורת. בשאר המדדים נמצאה מגמת שיפור בקבוצת ההתערבות, שלא הייתה מובהקת סטטיסטית.
החוקרים מסכמים כי נמצאה היענות גבוהה לתכנית ההתערבות ושיפור בחוזק היד, אולם ללא שיפור משמעותי במדד העיקרי של התפקוד הגופני.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32340904/
במחקר קליני פתוח (2023) נבדקה היעילות של פסילוציבין (רכיב פסיכואקטיבי שמקורו בפטריות) לטיפול בדיכאון בקרב חולי סרטן. במחקר נכללו 30 מטופלים שקיבלו באופן חד פעמי 25 מ"ג פסילוציבין. כל המשתתפים קיבלו טיפול פסיכותרפי אישי וקבוצתי לפני, במהלך ולאחר הנטילה. יעילות הטיפול הוערכה באמצעות המדד MADRS למדידת חומרת דיכאון בסקאלה של 0 עד 60. תגובה משמעותית מבחינה קלינית הוגדרה כירידה של לפחות 50% בציון ביחס לרמת הבסיס, ותגובה ממושכת הוגדרה כשמירה על הירידה בציון משבוע 3 ועד שבוע 8 למעקב. נסיגה מלאה הוגדרה בציון נמוך מ-10.
בהתייחס לבטיחות הטיפול, לא נצפו השפעות שליליות חמורות בעקבות ההתערבות אולם כמצופה המשתתפים דיווחו על תגובות קלות כגון כאבי ראש ובחילה. נמצא כי במעקב של 8 שבועות חלה ירידה מובהקת ומשמעותית במדד להערכת דיכאון, עם ירידה ממוצעת של 19 נקודות במדד MADRS לאחר 8 שבועות ביחס לרמת הבסיס. החוקרים מדווחים כי נמצאה תגובה חיובית ממושכת לטיפול בקרב 80% מהמשתתפים, כאשר בקרב 50% מהמשתתפים נצפתה נסיגה מלאה של תסמיני דיכאון לאחר שבוע וההשפעה החיובית נשמרה למשך 8 שבועות לפחות. בנוסף נמצאה ירידה מובהקת במדדים נוספים של דיכאון, חרדה וכאב. החוקרים מסכמים כי שילוב פסילוציבין בטיפול בדיכאון בקרב חולי סרטן הינו אפשרי ובטוח ועשוי לתרום לירידה משמעותית בתסמיני דיכאון. הם מדגישים את החשיבות של מסגרת הטיפול הכוללת קבוצות קטנות במרכז קהילתי לטיפול בסרטן ויחס מטפל-מטופל של 1 ל-1. המחקר נתמך על ידי חברת COMPASS Pathways Ltd אשר סיפקה את הפסילוציבין. הערת מערכת: כיוון שבמחקר לא נכללה קבוצת ביקורת לא ניתן להסיק האם התוצאה הקלינית נובעת מהטיפול הפסיכותרפי, מנטילת פסילוציבין או מהשילוב שלהם.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38105655/
במחקר עוקבה, (2020) שנערך בקנדה, נבדק הקשר בין דפוס התזונה לבין הסיכון להתפתחות סרטן. החוקרים מסבירים כי התזונה המומלצת למניעת סרטן כוללת צריכה גבוהה של ירקות ופירות, דגנים מלאים וסיבים תזונתיים, כאשר צריכת בשר אדום ומעובד קשורה בסיכון מוגבר. במחקר נכללו הנתונים של 26,218 משתתפים בגילאי 35-69. בתחילת המחקר המשתתפים מילאו שאלוני תזונה מפורטים בהתייחס לצריכה התזונתית בשנה החולפת, ונערך מעקב במשך כ-13.5 שנים לאחר התפתחות של סרטן, בדגש על 15 סוגי סרטן שנמצאו קשורים בצריכת בשר אדום ומעובד.
נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם צריכה גבוהה של ירקות ופירות וצריכה נמוכה של בשר מעובד, משתתפים עם צריכה נמוכה של ירקות ופירות וצריכה גבוהה של בשר מעובד היו בסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן (ב-85% עבור גברים ו-44% עבור נשים), כאשר משך הזמן לאבחון הסרטן היה קצר יותר. הקשרים עבור דגנים מלאים וסיבים תזונתיים, וכן עבור בשר אדום, לא היו חד משמעיים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים בסיס לחידוד ההמלצות התזונתיות למניעת סרטן, תוך התייחסות לשילוב של קבוצות מזון בתזונה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32751091/
מחקר עוקבה (מרץ 2016) שנועד לבחון את הקשר בין משך צום הלילה לבין שיעור ההישנות והתמותה בקרב נשים עם סרטן השד, וכן זיהוי גורמי הסיכון לתוצאות שליליות אפשריות, כולל משק הסוכר (HbA1c), דלקת מערכתית (CRP), השמנה ומשך השינה.
תוצאות מחקרים קודמים, שבוצעו בחיות מעבדה, הראו כי צום ממושך במהלך השינה היה בעל השפעה מיטיבה על הפחתת תהליכים סרטניים ותהליכים מטבוליים הקשורים בסרטן השד.
במחקר הנוכחי נכללו נתונים של 2,413 חולות סרטן השד בשלבים מוקדמים, שאינן חולות סוכרת, בנות 27-70 בעת האבחון. החוקרים העריכו את משך צום הלילה באמצעות יומני אכילה של 24 שעות שנאספו בתחילת המחקר, לאחר שנה ולאחר 4 שנים.
מהתוצאות עולה כי צום לילה של פחות מ-13 שעות היה מלווה בסיכון גבוה בכ-36% להישנות סרטן השד בהשוואה לנשים שצמו 13 שעות ומעלה.
לא נמצא קשר בין משך צום הלילה לבין הסיכון לתמותה. בנוסף, נמצא כי צום לילה ממושך יותר היה מלווה ברמות נמוכות יותר של המוגלובין מסוכרר HbA1C ובמשך שינה ארוך יותר.
החוקרים מסכמים כי הארכת צום הלילה עשויה להוות אסטרטגיה פשוטה להפחתת הסיכון להישנות סרטן השד, כאשר ייתכן ושיפור באיזון הסוכר ובמשך השינה הינם המנגנונים העומדים בבסיס הקשר בין משך צום הלילה לבין הפרוגנוזה לסרטן השד.
הערת המערכת: תוצאות מחקר זה מחזקות תוצאות מחקרים קודמים בנושא צום וסרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27032109
במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2018) שנערך בצרפת, נבדק הקשר בין צריכת מזון אורגני לבין הסיכון לסרטן. במסגרת המחקר, החוקרים חישבו עבור כל משתתף ציון בין 0-32, המבטא את מידת הצריכה של מזון אורגני, בהתבסס על תדירות הצריכה של 16 מזונות (אף פעם/לעיתים/בדרך כלל). המזונות שנבדקו כללו פירות, ירקות, מוצרי סויה, מוצרי חלב, בשר ודגים, ביצים, דגנים וקטניות, לחמים ומאפים, קמח, שמנים צמחיים ותבלינים, ארוחות מוכנות, קפה ותה, יין, עוגיות, שוקולד, סוכר, ריבות ותוספי תזונה. במחקר נכללו כ-70,000 משתתפים בני 44 בממוצע. בתקופת מעקב של כ-7 שנים אובחנו 1,340 מקרי סרטן (מהם 459 סרטן שד, 180 סרטן ערמונית ו-135 סרטן עור).
נמצא כי המשתתפים עם צריכת המזון האורגני הגבוהה ביותר, בהשוואה לנמוכה ביותר, היו בסיכון נמוך ב-25% לסרטן, כאשר כל עלייה של 5 נקודות הייתה קשורה בירידה של 8% בסיכון. נוטרלו משתנים סוציו-דמוגרפיים, אורח חיים ודפוסי תזונה. החוקרים מציינים כי הסיכון האבסולוטי לסרטן היה נמוך ב-0.6% בקרב המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של מזון אורגני. החוקרים מסכמים כי התוצאות מצביעות על כך שעידוד לצריכת מזון אורגני עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למניעת סרטן, אולם יש להמשיך ולאשש את הממצאים במחקרים נוספים.
המחקר מומן על ידי גורמים לאומיים בצרפת.
https://jamanetwork.com/journals/jamainternalmedicine/fullarticle/2707948
מחקר עוקבה פרוספקטיבי (מאי 2016) אשר נועד לבחון האם השימוש ברפואה משלימה קשור בירידה בהתחלת טיפולי כימותרפיה בקרב חולות סרטן השד.
במחקר נכללו 685 נשים עד גיל 70 עם סרטן שד שאינו גרורתי, 45% מהן היו מיועדות לעבור טיפולי כימותרפיה בהתאם להנחיות הלאומיות לטיפול בסרטן ועבור 55% הנותרות טיפולי כימותרפיה היו נתונים לשיקול דעתן.
בתקופת מעקב של 12 חודשים 87% מכלל החולות דיווחו על שימוש ברפואה משלימה. מבין הנשים המיועדות לטיפולי כימותרפיה 89% אכן החלו את הטיפול, ומבין הנשים עבורן הכימותרפיה היתה נתונה לשיקול דעתן, 36% החלו טיפול כמותרפי.
בין הנשים שהיו מיועדות לכימותרפיה, נשים שנטלו תוספי תזונה ועשו שימוש ברפואה משלימה (לא נמצא קשר עבור שיטות גוף-נפש) נטו פחות להתחיל טיפולי כימותרפיה בהשוואה לנשים שלא השתמשו ברפואה משלימה.
החוקרים קוראים לאונקולוגיים לדון עם מטופלותיהם בשימוש ברפואה משלימה כחלק מתהליך קבלת ההחלטות לביצוע כימותרפיה.
http://oncology.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=2521357
סקירה שיטתית (יוני 2016) שנועדה לבחון את הקשר בין הקפדה על ההנחיות למניעת סרטן, הכוללות תזונה נכונה וביצוע פעילות גופנית, לבין שיעור התחלואה והתמותה מסרטן.
בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם נמצא כי בהשוואה להקפדה נמוכה על אורח חיים בריא, הקפדה גבוהה הייתה קשורה בסיכון מופחת של 10-61% בשיעור התחלואה והתמותה מסרטן באופן כללי.
באופן ספציפי, נמצא סיכון מופחת של 19-60% לתחלואה בסרטן השד, 23-60% לתחלואה בסרטן הרחם ו- 27-52% לתחלואה בסרטן קולורקטלי. הממצאים בנוגע לסרטן ריאות לא היו חד משמעיים ולא נמצא קשר בין שמירה על אורח חיים בריא לבין סרטן השחלות או הערמונית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27340121
במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה היעילות של שטיפת פה המבוססת על מרווה רפואית (Salvia officinalis), כחלק מהטיפול הפליאטיבי בחולי סרטן סופני. במחקר נכללו 88 מטופלים בני 64 בממוצע, אשר חולקו אקראית לשימוש בשטיפת פה המבוססת על מרווה רפואית או לשימוש הסטנדרטי בתמיסת מלח (סליין).
השְֹפעת ההתערבות נבדקה לאחר ארבעה ימים, בהתייחס למדדים של איכות החיים ותסמינים בחלל הפה ולבדיקה של חלל הפה. בתחילת המחקר 78% מהמשתתפים דיווחו על יובש בפה ומרביתם דיווחו על רמת חומרה גבוהה מ-4 בסולם של 0-10.
נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור דומה בחומרת התסמינים באופן כללי, אולם בקבוצת ההתערבות חל שיפור משמעותי יותר בהתייחס ליובש בפה. עוד נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור דומה בהצטברות פלאק בשיניים, אולם רק בקבוצת ההתערבות חל שיפור בהצטברות פלאק בלשון ובאדמומיות.
החוקרים מסכמים כי באופן כללי שני הטיפולים נמצאו יעילים במידה דומה, כאשר ממצאים אלה מצביעים על התרומה של השימוש בשטיפות הפה להקלה על חוסר נוחות ותסמינים בחלל הפה בקרב חולי סרטן סופני.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33586003/
במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי (2018) נערכה השוואה בין שיעור ההישרדות של חולי סרטן, אשר קיבלו טיפול קונבנציונאלי בלבד, לעומת חולים שקיבלו גם טיפול ברפואה משלימה. בנוסף, נבדקה ההיענות לטיפול ומאפייני החולים. בהתבסס על מאגר הרישום הלאומי האמריקאי לסרטן, במחקר נכללו הנתונים של כ-1,901,815 חולים שאובחנו עם סרטן שד שאינו גרורתי, סרטן ערמונית, סרטן ריאות או סרטן קולורקטלי בין השנים 2004-2013. מבין כלל החולים, 258 בלבד קיבלו גם טיפול ברפואה משלימה ולהם הותאמה קבוצת ביקורת של 1,032 חולים בעלי מאפיינים דומים שקיבלו טיפול קונבנציונאלי בלבד. מהנתונים עולה כי בשתי הקבוצות משך הזמן בין האבחנה לתחילת הטיפול לא היה שונה באופן משמעותי, אולם מטופלים שבחרו לפנות לרפואה משלימה היו בעלי נטייה גבוהה יותר לסרב לניתוח (7% לעומת 0.1%), לכימותרפיה (34.1% לעומת 3.2%), לרדיותרפיה (53% לעומת 2.3%) ולטיפולים הורמונליים (33.7% לעומת 2.8%). בנוסף, טיפול ברפואה משלימה היה קשור בשיעור הישרדות לאחר 5 שנים נמוך יותר (82.2% לעומת 86.6%) ובסיכון גבוה פי 2 לתמותה. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על כך שהסיכון המוגבר לתמותה בקרב חולי סרטן הפונים לרפואה משלימה הינו ככל הנראה כתוצאה מנטייה גבוהה יותר לסרב לטיפול הקונבנציונאלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30027204
במסמך (2018) שפורסם מטעם החברה האירופאית לאונקולוגיה קלינית (ESMO), מוצגות ההנחיות לטיפול בשלשול בקרב מבוגרים חולי סרטן. במסמך מפורטת ההגדרה הקלינית לשלשול, הגורמים בהקשר לחולי סרטן, אסטרטגיה לתשאול ולאבחון והבדיקות הנדרשות. בהמשך, דנים החוקרים בשלשול כתסמין הקשור במחלת הסרטן והטיפול בה, כולל שלשול כתגובה לטיפולי כימותרפיה שונים ותרופות אחרות, וכן כתגובה לדיכוי חיסוני ולטיפול הורמונלי. בנוסף, מוצגים גורמים נוספים לשלשול, כולל שינוי בפלורת המעי, הזנה אנטרלית וניתוחים שונים בדרכי העיכול. בהמשך המסמך מוצגת האסטרטגיה הטיפולית הרפואית בשלשול וכן טיפולים מניעתיים. בנוסף, מפורטת אסטרטגיית הטיפול בחולים סופניים שאינם מקבלים טיפול אונקולוגי.
בסיום הסקירה מתייחסים החוקרים לאסטרטגיות טיפול תזונתיות ומציינים כי אין המלצה לבצע שינויים תזונתיים באופן מניעתי אלא בתגובה להופעה של שלשול. הם מסבירים כי מדובר בהמלצות כלליות בלבד, שכן מרבית המחקרים נערכו בקרב מטופלים עם תסמונת המעי הרגיש ולא בקרב מטופלים אונקולוגיים. להלן ההמלצות המפורטות:
הגבלה או הימנעות מצריכת תבלינים כמו צ'ילי ומשקאות כמו קפה ואלכוהול, אשר עלולים להגביר את התסמינים.
הפחתת הצריכה של סיבים בלתי מסיסים.
טיפולי כימותרפיה עלולים לגרום לאי סבילות ללקטוז ולכן מומלץ להימנע מחלב ניגר ומוצרי חלב, מלבד יוגורט וגבינות קשות. עם זאת, גם במצבים של אי סבילות ללקטוז ישנה סבילות ללקטוז ברמה נמוכה ואין תמיכה להפסקת השימוש בתרופות המכילות לקטוז.
למרות שנמצאה תמיכה בקרב מטופלים עם מחלות מעי דלקתיות ותסמונת המעי הרגיש, אין מספיק עדויות לתרומה של דיאטת דלת FODMAPs בקרב מטופלים אונקולוגיים.
אין המלצה לשימוש בתוספי גלוטמין ואומגה 3, שכן יעילותם לא הוכחה במצבים של שלשול על רקע טיפולי כימותרפיה.
השימוש בפרוביוטיקה הינו שנוי במחלוקת, שכן פרוביוטיקה עשויה לתרום להגנה על רירית המעי ולהפחתת התסמינים, אך עלולה להגביר את הסיכון לזיהומים בקרב מטופלים עם דיכוי חיסוני.
בהתבסס על הגישה של רפואה מותאמת אישית, החוקרים קוראים לזיהוי מוקדם של מטופלים הנמצאים בסיכון מוגבר לשלשול ולהתאים להם תכנית טיפול להפחתת חומרת ומשך התסמינים.
https://academic.oup.com/annonc/article/29/Supplement_4/iv126/5041967
במחקר אקראי מבוקר (2018) הוערכה ההשפעה של CALM (או בשמו המלא: Managing Cancer And Living Meaningfully) - שיטת התערבות פסיכותרפית חדשה ומהירה שמטרתה לטפל ולמנוע דיכאון ומצוקה הקשורה לסוף החיים בקרב מטופלים עם מחלת סרטן מתקדמת. תוך התבססות על גישות פסיכולוגיות שונות (הגישה ההתייחסותית, תיאורית ההיקשרות והגישה האקזיסטנציאליסטית), השיטה שמה דגש על מספר תחומים: ניהול התסמינים ותקשורת עם הצוות הרפואי, שינויים פנימיים והקשר עם הקרובים, תחושת רווחה רוחנית ותחושת משמעות ומטרה, והתייחסות לתמותה ולדאגות בנוגע לעתיד.
במחקר נכללו 305 מטופלים, אשר גויסו למחקר בין השנים 2012 ל-2016 וחולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה טיפול CALM (כ-3 מפגשים לפחות) במקביל לטיפול הסטנדרטי הרפואי והקבוצה השנייה קיבלה את הטיפול הסטנדרטי בלבד. המחקר ארך 6 חודשים. חומרת הדיכאון הוערכה באמצעות המדד PHQ-9 בו ניתן ציון בין 0 ל-27, כאשר ציון בטווח של 5-9 מבטא תסמיני דיכאון קלים, 10-14 דיכאון קל, 15-19 דיכאון ברמת חומרה בינונית וציון מעל 20 מבטא דיכאון חמור. נמצא כי המשתתפים בקבוצת ה-CALM דיווחו על רמת חומרה נמוכה יותר של תסמיני דיכאון בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי בלבד לאחר 3 חודשים ולאחר 6 חודשים. להלן פירוט הציונים הממוצעים במדד PHQ-9:
|
CALM |
טיפול סטנדרטי |
הפרש בין הקבוצות |
|
|---|---|---|---|
|
תחילת המחקר |
7.45 |
7.41 |
|
|
לאחר 3 חודשים |
5.97 |
7.01 |
1.09, p=0.04 |
|
לאחר 6 חודשים |
5.35 |
6.64 |
1.29, p=0.02 |
כמו כן, בסיום המחקר נצפתה הכנה משמעותית יותר לסוף החיים בקרב המטופלים בקבוצת ה-CALM. לא דווחו השפעות שליליות הקשורות להתערבות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על היעילות של שיטת CALM להקלה על דיכאון בקרב מטופלים עם מחלת סרטן מתקדמת ומותאמת לאתגרים איתם המטופלים מתמודדים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29958037
מחקר רחב היקף (נובמבר 2015) בו נבדק הקשר בין מזונות ורכיבים תזונתיים שונים לבין הסיכון לסרטן שחלות אפיתליאלי.
מחקר מבוקר גדול שנערך באירופה בו נבדק הקשר בין תזונה וסרטן (EPIC) כלל 1,095 משתתפים שמילאו שאלוני תזונה לפיהם הוערכה הצריכה של 28 מזונות וקבוצות מזון ו-29 רכיבים תזונתיים.
החוקרים בחרו 4 רכיבים שהיו קשורים באופן מובהק בסיכון לסרטן שחלות ובחנו קשרים אלה במחקר עוקבה נוסף (NLCS), אשר כלל 383 משתתפים.
כולסטרול, שומן רב בלתי רווי, שומן רווי ובננות היו 4 הרכיבים שזוהו במחקר הראשון, אולם במחקר השני לא נמצא קשר מובהק ביניהם לבין הסיכון לסרטן השחלות.
עם זאת, במטה-אנליזה שכללה נתונים משני המחקרים נמצא כי צריכה גבוהה של שומן רווי, לעומת נמוכה, הייתה מלווה בסיכון גבוה בכ-20% לסרטן השחלות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2660793
מחקר (מאי 2016) הבודק את הקשר בין מספר דפוסי תזונה לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי. החוקרים מציינים כי תזונה ואורח חיים מהווים גורמי סיכון בהתפתחות סרטן קולורקטלי אולם מנגנון ההשפעה אינו ברור לגמרי.
במסגרת המחקר שנערך בירדן, החוקרים אספו נתונים לגבי דפוס התזונה של 220 חולי סרטן קולורקטלי ושל 281 משתתפים בריאים בעלי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים דומים.
מניתוח כלל הנתונים החוקרים זיהו שלושה דפוסי תזונה עיקריים: "תזונה בריאה" (המאופיינת בעיקר בצריכת פירות וירקות), "תזונה עתירת סוכר ותה" (המאופיינת בעיקר בצריכת סוכר ותה) ו"תזונה מערבית" (המאופיינת בעיקר בצריכת בשר אדום, דגנים, ביצים ודגים).
נמצא כי דפוס של "תזונה מערבית" היה קשור בסיכון גבוה בכ-88% להתפתחות סרטן קולורקטלי, כאשר בשני הדפוסים האחרים זוהה סיכון מופחת שאינו מובהק סטטיסטית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27206698
מחקר (פברואר 2015) הבוחן את מידת השימוש והאמונות ביחס לרפואה משלימה ואינטגרטיבית בקרב המחלימים מלימפומה שאינה הודג'קין. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו משאלונים שמולאו על ידי 719 מטופלים 3 שנים לאחר האבחנה.
89% מהמשיבים דיווחו כי עשו שימוש אי פעם ברפואה משלימה ואינטגרטיבית, כאשר 78% מהמשיבים דיווחו על נטילת ויטמינים, 54% על טיפולים אלטרנטיביים לסרטן ו-45% על שימוש בצמחי מרפא.
נמצא כי נשים נטו יותר לעשות שימוש ברפואה משלימה באופן כללי ומטופלים מבוגרים מעל גיל 60 נטו יותר לקחת ויטמינים ופחות צמחי מרפא.
לגבי האמונות ביחס לשימוש ברפואה משלימה, 20% מבין המשתמשים האמינו שהשימוש ברפואה משלימה מסייע להחלמה, 17% האמינו שמקל על התסמינים, 17% האמינו שמספק תחושת שליטה, 15% האמינו שתומך בטיפולים האחרים, 15% האמינו שמגביר את הפעילות החיסונית, 4% האמינו שמרפא סרטן ו-5% האמינו שמונע התפשטות סרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24745936
במחקר אקראי מבוקר פלסבו (מאי 2017), שנערך על ידי חוקרים ישראליים, נבדקה ההשפעה של טיפול תרופתי ספציפי לפני ניתוח על מדדים סרטניים לאחר הניתוח בקרב חולות סרטן השד. החוקרים מסבירים כי ממצאים פרה-קליניים קודמים מצביעים על כך שלפני ניתוח ישנה עלייה בשחרור קטכולאמינים (מוליכים עצביים כגון אדרנלין ופרוסטגלנדינים), אשר עלולים להגביר תהליכים גרורתיים ולהפחית את משך ההישרדות.
במחקר הנוכחי נכללו 38 מטופלות עם סרטן שד בשלב מוקדם, אשר נטלו את הטיפול התרופתי למשך 11 יום, החל מ-5 ימים לפני הניתוח. הטיפול כלל שילוב של תרופה ממשפחת חוסמי בטא (Propranolol) ותרופה נוגדת-דלקת (etodolac).
נמצא כי הטיפול התרופתי נסבל היטב ושיעור תופעות הלוואי היה דומה לקבוצת הפלסבו. החוקרים מראים כיצד הטיפול התרופתי תרם להפחתת מדדים הקשורים בהתפתחות תהליכים גרורתיים וכן לשיפור הפעילות החיסונית ולהפחתת מדדים דלקתיים. הם מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שחסימת הורמוני הלחץ והפעילות הדלקתית לפני ניתוח עשויה להיות אסטרטגיה יעילה לעיכוב מסלולים הקשורים בהתפתחות גרורות והישנות המחלה בקרב חולות סרטן השד בשלבים מוקדמים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28490464
במחקר תצפיתי (2017) נבדק הקשר בין טיפול בלעדי ברפואה אלטרנטיבית בקרב חולי סרטן לבין שיעור ההישרדות. במחקר נכללו 280 חולי סרטן - שד, ערמונית, ריאות וקולורקטלי - שאינו גרורתי, שלא קיבלו טיפול אנטי-סרטני קונבנציונאלי (כדוגמת כימותרפיה, רדיותרפיה, ניתוח ו/או טיפול הורמונלי), אלא טיפול אלטרנטיבי (הוגדר במחקר כטיפול אחר לא מוכח, הניתן על ידי מטפל שאינו רופא).
קבוצת ההשוואה כללה 560 חולי סרטן בעלי מאפיינים דומים, שקיבלו את הטיפול הקונבנציונאלי. החוקרים מציינים כי סרטן שד או ריאות, מצב סוציואקונומי גבוה יותר, סרטן בשלב 2 או 3 ורמה נמוכה של תחלואה נלווית היו הגורמים הקשורים בנטיה גבוהה יותר לבחור בשימוש ברפואה אלטרנטיבית. בהשוואה בין קבוצות הטיפול נמצא כי באופן כללי שימוש ברפואה אלטרנטיבית היה קשור בסיכון גבוה פי 2.5 לתמותה בטווח של 5 שנים. בחלוקה לפי סוג הסרטן, הסיכון היה גבוה פי 5.68 בחולות סרטן השד, פי 2.17 בחולי סרטן ריאות ופי 4.57 בחולי סרטן קולורקטלי. עבור חולי סרטן ערמונית הסיכון היה גבוה ב-68% אולם ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. החוקרים מסכמים כי אומנם מדובר במספר מקרים קטן, אך שימוש בלעדי ברפואה אלטרנטיבית, לטיפול במחלת סרטן הניתנת לטיפול קונבנציונאלי, קשור בסיכון גבוה יותר לתמותה.
הערת המערכת: לדעתינו ישנן מספר בעיות במחקר זה -
בהתבסס על נתונים ממחקר עוקבה (2021) גדול שנערך באירופה העוסק בקשר בין תזונה, אורח חיים וגורמים סביבתיים ובין הסיכון להתפתחות סרטן (EPIC), החוקרים העריכו את התפקיד של גורמי תזונה ואורח חיים בהתייחס לתמותה מסרטן.
בהתבסס על הממצאים מ-45 פרסומים החוקרים בחנו את הקשרים בין גורמי החשיפה ובין הסיכון לתמותה מסרטן באופן כללי ולפי סוג הסרטן. גורמי החשיפה נבדקו בחלוקה לארבע קבוצות:
להלן סיכום הממצאים העיקריים:
החוקרים מסכמים כי הנתונים ממחקר EPIC מאפשרים לזהות מהם הגורמים התזונתיים המרכזיים אשר עשויים לסייע במניעת התמותה מסרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34959845/
כחלק ממחקר עוקבה גדול (אוגוסט 2017), העוסק בבריאות האישה, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין רמת הצפיפות האנרגטית של התזונה לבין הסיכון לסרטן הקשור בשמנות.
הצפיפות האנרגטית של מזון הינה היחס בין הערך הקלורי לבין משקל המזון ומהווה מדד לאיכות התזונה. לדוגמא, בשזיף טרי 46 קלוריות לעומת 240 קלוריות בשזיף מיובש (עבור 100 גרם), מכאן שבאופן בלתי תלוי בכמות הנצרכת הצפיפות האנרגטית של שזיף מיובש גבוהה באופן ניכר מזאת של שזיף טרי.
במחקר נכללו 92,295 נשים בגילאי 50-79, כאשר בתקופת מעקב ממוצעת של 14.6 שנים אובחנו 9,565 מקרים של סרטן הקשור בשמנות (שד, קולורקטלי, שחלות, רחם, כליות, כיס מרה, וושט ולבלב).
מהנתונים עולה כי נשים שצרכו תזונה בעלת צפיפות אנרגטית גבוהה, בהשוואה לנמוכה, היו בעלות BMI והיקף מותניים גבוהים יותר. באופן כללי, נמצא כי צפיפות אנרגטית גבוהה הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-10% לסרטן הקשור בשמנות מכל סוג. בניתוח של תתי קבוצות, נמצא כי נשים במשקל תקין, שצרכו תזונה בעלת צפיפות אנרגטית גבוהה יותר היו בסיכון גבוה ב-10-18% לסרטן הקשור בשמנות, בהשוואה לנשים במשקל תקין עם תזונה בעלת צפיפות אנרגטית נמוכה. לא נמצאו קשרים מובהקים בהתייחס לנשים עם עודף משקל או שמנות.
החוקרים מסכמים כי תזונה בעלת צפיפות אנרגטית גבוהה עלולה לתרום לסיכון להתפתחות סרטן הקשור בשמנות, במיוחד בקרב נשים במשקל תקין כך ששיפור איכות התזונה עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסרטן בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28826845
כחלק ממחקר הבריאות המתקיים בסינגפור (Singapore Chinese Health Study) נבדק הקשר בין פעילות גופנית לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי. המחקר הינו מחקר עוקבה גדול, מבוסס אוכלוסייה (נובמבר 2017), הכולל 63,257 מבוגרים ממוצא סיני, שהיו בגילאי 45-74 בתחילת המחקר בין השנים 1993-1998. החוקרים מסבירים כי בסינגפור חלה עלייה בשכיחות חולי סרטן קולורקטלי ב-40 השנים האחרונות, כאשר עדויות ממחקרים שנערכו באירופה וארה"ב מראים כי רמה נמוכה של פעילות גופנית ואורח חיים יושבני מהווים גורם סיכון לסרטן קולורקטלי. בתחילת המחקר, המשתתפים דיווחו אודות הפעילות הגופנית ומשך זמן הישיבה בשנה האחרונה.
כאשר במעקב שנערך עד לשנת 2014 אובחנו 1,994 מקרים של סרטן קולורקטלי. מניתוח הנתונים עולה כי בהשוואה למשתתפים שלא ביצעו כלל פעילות גופנית, משתתפים שדיווחו על כל פעילות בעצימות גבוהה נמצאו בסיכון נמוך ב-15% לסרטן קולורקטלי. פעילות בעצימות בינונית הייתה קשורה בירידה בסיכון לסרטן קולורקטלי - רק עבור משתתפים שדיווחו על צפייה ממושכת בטלוויזיה (מעל 3 שעות ליום).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28542077
בשני מאמרים, (2019) שפורסמו על ידי חוקרים קנדיים, מפורטים ממצאי סקר, שנערך בקרב רופאים נטורופתיים החברים בארגון Oncology Association of Naturopathic Physicians, בנוגע לאסטרטגיות טיפול נטורופתיות בשתי קבוצות של חולים אונקולוגיים. במאמר הראשון מוצגים הממצאים בהתייחס לטיפול בסרטן בקרב ילדים ובמאמר השני בהתייחס לטיפול בחולים עם גידולים בבית החזה והריאות.
הטיפול בסרטן בקרב ילדים: במסגרת הסקר המשיבים התבקשו לפרט את ההמלצות בארבעה תחומים: מוצרים טבעיים, תזונה, טיפול גופני ותמיכה מנטלית ורגשית. התקבלו 99 מענים, המאופיינים בשונות גדולה בהתייחס לניסיון הקליני וביכולת הטיפול בילדים עם סרטן.
החוקרים מסכמים כי סקר זה מדגיש מגוון התערבויות נטורופתיות בעלות פוטנציאל לטיפול בילדים חולי סרטן, ומספק בסיס להמשך המחקר בתחום.
הטיפול בגידולי בית החזה והריאות: במסגרת הסקר המשיבים התבקשו לפרט את ההמלצות לפני ואחרי הטיפול הניתוחי בארבעה תחומים: מוצרים טבעיים, תזונה, טיפול גופני ותמיכה מנטלית ורגשית. כמו כן, התבקשו לציין מהן המטרות הטיפוליות והתגובות ההדדיות האפשריות בין הטיפול האינטגרטיבי לטיפול הקונבנציונאלי. התקבלו 44 מענים (שיעור תגובה של 12.5%), כולם סיימו את לימודיהם במוסד אקדמי באמריקה הצפונית ומרביתם היו חברים ב-American Board of Naturopathic Oncology.
המשיבים המליצו באופן מובהק על יותר התערבויות לאחר ניתוח בהשוואה להתערבויות טרום-ניתוחיות.
ההתערבויות השכיחות ביותר כללו: פקטין מפירות הדר, ארניקה, אומגה 3, ויטמין D, פרוביוטיקה, פעילות גופנית, דיקור, מדיטציה, הפחתת סטרס, דיאטה בעלת אינדקס גלימי נמוך ודיאטה ים-תיכונית.
עשויות להיות מגוון תגובות הדדיות עם הטיפול הקונבנציונאלי - הכולל ניתוח, כימותרפיה ורדיותרפיה - כתלות בסוג ההתערבות ובמוצרים הטבעיים בהם נעשה שימוש.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים התערבויות נטורופתיות, בהן נעשה שימוש במסגרת הטיפול בחולים עם גידולי בית החזה והריאות, וכיצד ההתערבות האינטגרטיבית מותאמת לשלב הטיפול הקונבנציונאלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6769230/
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6142094/
במחקר מעבדה (אוקטובר 2017) פורץ דרך, שנערך על מודל של שמרים, מראים החוקרים מהו המנגנון האחראי לכך שצריכת סוכר גבוהה מגבירה צמיחת גידולים סרטניים (תופעת ורבורג). תופעת ורבורג הינה תופעה ביוכימית, שבה תהליך הגליקוליזה בתאים סרטניים נמשך גם בסביבה רוויה בחמצן, בשונה מהמטבוליזם של תאים רגילים, בהם קצב הגליקוליזה יורד בנוכחות רמות חמצן גבוהות. החוקרים מסבירים כי תאי שמרים מכילים חלבונים ממשפחת Ras, בדומה לתאים סרטניים, ובכך מאפשרים לחקור את הקשר בין הפעילות של חלבונים אלה, המעודדים חלוקת תאים סרטניים, לבין העלייה במטבוליזם של גלוקטז. הם מראים כי תוצר הפירוק של גלוקוז, Fructose 1,6-bisphosphate, מגביר את הפעילות של חלבונים אלה וכתוצאה מכך ישנה עלייה בקצב החלוקה של תאים סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29030545
בסקירה (יוני 2016) מסכמים החוקרים את העדויות הקיימות בנוגע לשינויים האפיגנטיים הקשורים בתהליכים סרטניים ובתהליכי ההזדקנות, כולל הצגת ההשפעה המיטיבה של טיפולים תזונתיים בדגש על הגבלה קלורית - אשר עשויה להגביר את יעילות הטיפול האנטי-סרטני ולעכב תהליכי הזדקנות - וכן ההשפעה של רכיבים צמחיים שונים כגון EGCG, סולפורפן, כורכומין, רזברטרול, ג'ניסטאין, קוורצטין וקטכינים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26667209
במחקר, המבוסס על נתונים תצפיתיים (אוקטובר 2017), החוקרים העריכו מהו שיעור ומספר מקרי הסרטן באוסטרליה בשנת 2013 אותם ניתן לייחס ל-20 גורמי אורח חיים הניתנים לשינוי. החוקרים קיבצו את הגורמים ל-8 קבוצות: טבק (עישון ועישון פאסיבי), תזונה (צריכה נמוכה של פירות, ירקות וסיבים וצריכה גבוהה של בשר אדום ומעובד), השמנה, צריכת אלכוהול, העדר פעילות גופנית, חשיפה לקרינת השמש, זיהומים וגורמים הקשורים במערכת הרבייה (העדר הנקה, שימוש בטיפול הורמונלי חליפי ונטילת גלולות למניעת הריון).
החוקרים עשו שימוש במודל סטטיסטי, אשר כולל נתונים לגבי מידת החשיפה של האוכלוסייה לגורמים ואלה ונתונים לגבי הסיכון היחסי של כל גורם. על סמך נתונים אלה, ההערכה היא שניתן לייחס כ-38% מכלל מקרי התמותה מסרטן וכ-33% מכלל מקרי הסרטן באוסטרליה בשנת 2013 לגורמי אורח חיים אלה. הגורם המוביל לסרטן היה עישון טבק (23% ממקרי התמותה ו-13% מכלל המקרים), כאשר הגורמים העיקריים הנוספים היו גורמים תזונתיים (5% / 5%), השמנה (5% / 4%) וזיהומים (5% / 3%). בנוסף, החוקרים מעריכים כי סוגי הסרטן בעלי פוטנציאל המניעה הגבוה ביותר הינם סרטן ריאות, קולורקטלי ומלנומה. על פי נתונים אלה, כ-16,700 מקרי תמותה מסרטן וכ-41,200 מקרי סרטן ניתנים למניעה באוסטרליה מדי שנה באמצעות הקפדה על חשיפה ל-20 גורמי אורח החיים בהתאם להמלצות הקיימות על מנת לצמצם את הסיכון לסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28983918
בהתבסס על הנתונים משני מחקרי עוקבה גדולים (ינואר 2018), במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין תזונה פרו-דלקתית לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי. במסגרת המחקר נערך מעקב של כ-26 שנים אחר כ-120,000 משתתפים. על בסיס שאלוני תזונה שהמשתתפים מילאו כל 4 שנים, החוקרים בדקו האם צריכת תזונה פרו-דלקתית, שהוערכה על פי המדד EDIP (ובשמו המלא: empirical dietary inflammatory pattern), הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן קולורקטלי. בתקופת המעקב תועדו 2,699 מקרים של סרטן קולורקטלי.
בקרב המשתתפים עם ציוני EDIP הנמוכים ביותר נמצא כי שיעור מקרי הסרטן הקולורקטלי (לכל 100,000 שנות אדם) היה 113 לגברים ו-80 לנשים, ואילו בקרב המשתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר שיעור המקרים היה 151 לגברים ו-92 לנשים. כלומר, מספר מקרי הסרטן הקלורקטלי היה גבוה ב-38 וב-12 מקרים, בקרב גברים ונשים בהתאמה, שצרכו רמה גבוהה, בהשוואה לנמוכה, של תזונה פרו-דלקתית. נתונים אלה מבטאים סיכון גבוה ב-44% עבור גברים וב-22% עבור נשים (סיכון גבוה ב-32% עבור גברים ונשים יחד).
בניתוח לפי תתי-קבוצות, נמצא כי קשרים אלה היו מושפעים מצריכת אלכוהול וממשקל, כך שהסיכון היה גבוה יותר בקרב משתתפים שאינם צורכים אלכוהול, בקרב גברים עם עודף משקל או שמנות ובקרב נשים במשקל נמוך. כלומר, התערבויות לשיפור דפוסים של תזונה פרו-דלקתית למניעת סרטן קולורקטלי עשויות להיות היעילות ביותר בקבוצות אלה. בהתייחס לצריכת אלכוהול, החוקרים מציינים כי באופן כללי רמת צריכה גבוהה של אלכוהול קשורה בסיכון מוגבר לסרטן קולורקטלי, אולם ניכר כי המנגנון בו אלכוהול משפיע על התפתחות סרטן קולורקטלי אינו קשור בתהליכים דלקתיים. החוקרים מציעים כי על מנת להפחית את מידת הדלקתיות במעי מומלץ לכלול בתזונה עלים ירוקים, ירקות כתומים-צהובים, קפה ותה ולהמעיט בבשר אדום ומעובד, דגנים שאינם מלאים ומשקאות ממותקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29346484
במחקר, שנערך בקרב עכברים (פברואר 2018), נמצא כי לחיידקים מהזן Staphylococcus epidermidis המצויים בעור השפעה מגינה מפני התפתחות סרטן העור.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29507878
במחקר אקראי מבוקר פתוח (פברואר 2018) הוערכה היעילות של פלסבו כטיפול בחולשה בקרב מטופלים המחלימים מסרטן. במחקר נכללו 74 מטופלים, שהשלימו את הטיפול נוגד הסרטן 6 חודשים עד 10 שנים לפני תחילת המחקר ודיווחו על רמה בינונית לפחות של חולשה (ציון גבוה מ-4 בסולם של 0-10). המשתתפים חולקו אקראית לקבלת פלסבו או להמשך הטיפול הרגיל שלהם למשך 21 יום. המשתתפים בקבוצת הפלסבו, שקיבלו הדרכה והיו מודעים לכך שמדובר בכמוסות פלסבו (שהכילו microcrystalline cellulose), הונחו ליטול 2 כמוסות פעמיים ביום.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הטיפול הרגיל, בקרב משתתפים שנטלו פלסבו נצפה שיפור גבוה ב-29% במדד FSI (ובשמו המלא: Fatigue Symptom Inventory) להערכת מידת החולשה, וגבוה ב-39% במדד MFSI (ובשמו המלא: Multidimensional Fatigue Symptom Inventory) המיועד להעריך את המידה בה החולשה פוגעת באיכות החיים של המטופל.
בסיום תקופת המחקר, החוקרים ביצעו תקופת מעקב של 21 ימים נוספים, בהם המשתתפים בקבוצת הטיפול הרגיל יכלו לבחור לקבל פלסבו, כאשר הממצאים שהתקבלו בתקופת המעקב הנוספת היו דומים עם שיפור של 23% ו-35% בשני המדדים בהתאמה. החוקרים מסכמים כי הטיפול בפלסבו נמצא יעיל להקלה על תסמיני חולשה ולשיפור איכות החיים של מטופלים המחלימים מסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29426869
במאמר (2017) מציעים החוקרים מסגרת לשילוב של אונקולוגיה אינטגרטיבית כחלק מהטיפול במחלת הסרטן לשיפור איכות החיים ולטיפול בתסמינים.
במאמר מוצגת הגישה המערבית, לעומת הגישה המסורתית, להבנת מחלת הסרטן ואסטרטגיות אינטגרטיביות לטיפול, כאשר הגישה המנחה היא השגת איזון. בהתייחס לתזונה, מודגשת החשיבות של תזונה המבוססת על הצומח והפחתת הצריכה של חלבון מהחי והתפקיד המרכזי של פלורת המעי. בהמשך מפורט הטיפול האינטגרטיבי בתופעות הלוואי השכיחות של הטיפול הקונבנציונאלי, כגון בחילות, עצירות, חרדה ועוד, תוך הדגשת השימוש בקנבינואידים. בנוסף, ישנה התייחסות לטיפול בהומאופתיה, רפואת צמחים סינית, צ'י-קונג, שהייה בטבע, טיפולי גוף-נפש, מיינדפולנס ויוגה.
החוקרים מסכמים כי במקביל לטיפול הקונבנציונאלי, לחולי סרטן ישנה אפשרות לשלב טיפולים אינטגרטיביים על מנת לשפר את מצבם הגופני, הרגשי, הנפשי והרוחני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28501232
במחקר עוקבה פרוספקטיבי נבדק האם הקפדה על ההמלצות של אגודת הסרטן האמריקאית בנושא תזונה נכונה ופעילות גופנית (ACS guidelines) קשורה במשך הישרדות ארוך יותר בקרב מטופלים המחלימים מסרטן המעי הגס שאובחן בשלב 3.
ההמלצות כוללות: 1) שמירה על משקל גוף בריא; 2) ביצוע פעילות גופנית; 3) תזונה הכוללת ירקות, פירות ודגנים מלאים והפחתת בשר אדום. במחקר נכללו 992 מטופלים, בני 60 בממוצע, אשר השתתפו במחקר אקראי העוסק בטיפול הכימותרפי בין השנים 1999-2001, כאשר ניתוח הנתונים הנוכחי נערך בין השנים 2016-2017. כל משתתף קיבל ציון בין 0-6, המשקף את מידת ההקפדה על ההמלצות לאורח חיים בריא במהלך ו-6 חודשים אחרי הטיפול הכימותרפי, וכן ציון בין 0-8 המתייחס גם לצריכת אלכוהול, כאשר ציון גבוה יותר מבטא התנהגות בריאה יותר. במהלך תקופת מעקב של כ-7 שנים, תועדו 335 מקרים של הישנות המחלה ו-299 מקרי תמותה (מתוכם 43 מקרי תמותה ללא הישנות המחלה). נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם ציון של 0 או 1, בקרב משתתפים עם ציון של 5 או 6 הסיכון לתמותה היה נמוך ב-42%. כאשר נלקחה בחשבון צריכת אלכוהול, נמצא כי בקרב משתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר (6 עד 8) הסיכון לתמותה היה נמוך ב-51%. בנוסף, בקרב משתתפים אלה משך ההישרדות ללא מחלה היה גבוה יותר.
נתונים אלה מבטאים סיכויי הישרדות ב-5 השנים לאחר המחלה של 85% לעומת 76% בקרב משתתפים עם הקפדה גבוהה לעומת נמוכה על אורח חיים בריא, כלומר סיכון אבסולוטי נמוך ב-9% לתמותה. החוקרים מסכמים חולי סרטן המעי הגס המקפידים על ההמלצות לאורח חיים בריא עשויים לשפר את סיכויי ההישרדות ל-5 שנים שלהם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29710284
במחקר תצפיתי (אוגוסט 2017) נבדק השימוש ברפואה משלימה בקרב מדגם מייצג של מטופלים בצרפת שנתיים לאחר אבחון מחלת הסרטן.
במסגרת המחקר 4,349 מטופלים השיבו על סקר טלפוני, העוסק בסוגי הטיפולים בהם השתמשו במועד הסקר. מבין כלל המשתתפים, 16.4% דיווחו כי הם עושים שימוש בשיטות שונות של רפואה משלימה, כאשר 45.3% מהם לא עשו שימוש ברפואה משלימה לפני אבחון מחלת הסרטן.
השיטות השכיחות ביותר היו הומאופתיה (64%), דיקור (22.1%), אוסטאופתיה (15.1%), רפואת צמחים (8.1%), תזונה (7.3%) וטיפולים אנרגטיים (5.8%). המאפיינים העיקריים של המטופלים שהשתמשו ברפואה משלימה היו גיל צעיר, נשים ורמת השכלה גבוהה. עוד נמצא כי השימוש ברפואה משלימה היה במצבים של התקדמות המחלה, פגיעה באיכות החיים ורמת כאב גבוהה.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שהידרדרות המצב הבריאותי הינו גורם משמעותי בשימוש ברפואה משלימה. הם קוראים להעלאת רמת המודעות של המטופלים בנוגע לאפשרויות השימוש ברפואה משלימה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28150122
בסקירה מקיפה, (מרץ 2018) הכוללת סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות של מחקרים תצפיתיים, נבדקו ההשפעות הבריאותיות הקשורות בצריכת סיבים תזונתיים. בסקירה נכללו 18 מטה-אנליזות, המבוססות על 298 מחקרים תצפיתיים פרוספקטיביים, אשר בחנו 21 תוצאות בריאותיות, כולל גידולים סרטניים וטרום-סרטניים, תחלואה קרדיווסקולרית, תמותה, סוכרת סוג 2 ומחלת קרוהן.
באופן כללי, נמצא כי בהתייחס לשש מהתוצאות שנבדקו (29%) הממצאים היו מובהקים, כלומר, צריכת סיבים תזונתיים היתה קשורה בהפחתת הסיכון לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית, תמותה מכל גורם, מחלת לב כלילית, סרטן הלבלב וסרטן הקיבה. בהתבסס על שיטת דירוג אמינות העדויות המחקריות, החוקרים מצאו כי שלוש מהתוצאות היו ברמת הביטחון הגבוהה ביותר (דרגה 1) – סרטן לבלב ותמותה מכל גורם או מגורמים קרדיווסקולריים – ושתיים מהתוצאות היו ברמת ביטחון גבוהה (דרגה 2) – תחלואה קרדיווסקולרית ומחלת לב כלילית.
החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות מבוססות לכך שצריכת סיבים גבוהה קשורה בסיכון קרדיווסקולרי נמוך יותר, בעיקר מחלת לב כלילית ותמותה הקשורה באירועים קרדיווסקולריים, וכן עשויה לתרום להפחתת הסיכון למחלות כרוניות שונות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29566200
במחקר חתך, (מאי 2017) שנערך במרכז רפואי בקוריאה, נבדק השימוש ברפואה משלימה בקרב 216 מטופלים עם גידול סרטני וכן נבדק הקשר בין השימוש ברפואה משלימה לבין מדדים של חרדה, דיכאון ואיכות חיים.
מבין כלל המטופלים, כ-60% דיווחו על שימוש ברפואה משלימה, כאשר הטיפול השכיח ביותר היה צמחי מרפא (68% מבין המשתמשים), אשר כלל בין השאר שימוש בג׳ינסנג קוריאני אדום (Panax ginseng) ופטריות מרפא.
המאפיינים של מטופלים אלה היו גיל צעיר יותר, רמת השכלה גבוהה יותר, רמת הכנסה גבוהה יותר, נטייה פחותה לחפש ייעוץ לגבי רפואה משלימה מהרופא המטפל וגידול בשלב מתקדם יותר עם גרורות מרוחקות יותר. עוד נמצא כי המשתמשים ברפואה משלימה היו בעלי רמת חרדה ודיכאון נמוכה יותר באופן מובהק, באופן בלתי תלוי במשתנים כמו מין ו-BMI.
לא נמצאו הבדלים מובהקים ביחס לאיכות החיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28453297
בסקירה מוצגות העדויות, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, (מרץ 2017) לגבי הפעילות האנטי-סרטנית של רכיבים טבעיים שונים וההשפעה הסינרגיסטית שלהם - בדגש על רכיבים אלקלואידים, פלבונואידים וסאפונינים המופקים ממגוון צמחים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28304343
במחקר תצפיתי (מרץ 2017) מתארים החוקרים את סוגי הטיפול האונקולוגי האינטגרטיבי, שניתן על ידי רופאים נטורופתים ל-324 חולות סרטן השד במרכז אונקולוגי בארה"ב (וושינגטון).
בהתבסס על התיקים הרפואיים של המטופלות, נמצא כי בשנת הטיפול הראשונה ניתנו יותר מ-72 טיפולים שונים, בבליעה או בשימוש חיצוני:
תזונה, צמחי מרפא, פטריות מרפא ופרוביוטיקה.
פטריית קוריולוס (Trametes versicolor) ניתנה ל-63% מהמטופלות, טיפולי גוף-נפש הומלצו ל-45% מהמטופלות ודיקור ל-49% מהמטופלות.
בנוסף, 26% מהמטופלות קיבלו טיפול שניתן בזריקה, כולל שילוב של דבקון (Viscum) וקומפלקס ויטמיני B י(12%) , ויטמין Cי (12%), את התרופה artesunate י (7%) או הזנה ונוזלים (4%).
עלות הטיפול נעה בין 1600$ לשנה עבור חולות בשלב 1 ועד 6200$ לשנה עבור חולות בשלב 4, כאשר המטופלות שילמו באופן פרטי על כ-21% מעלות הטיפול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27230757
במחקר תצפיתי,(יוני 2017) שנערך בגרמנְיה, נבדק השימוש ברפואה משלימה בקרב מטופלים עם מלנומה ונבדקה האינטראקציה עם מגוון הטיפולים הרפואיים הקיימים.
המחקר נערך באמצעות שאלונים, שמולאו על ידי למעלה מ-1,000 מטופלים בשבעה מרכזים רפואיים. בהתאם למידע שנאסף בשאלונים, החוקרים סיווגו את הסיכון לאינטראקציה של שיטות הרפואה המשלימה לארבע קטגוריות: לא סביר, אפשרי, סביר ואין נתונים. נמצא כי 41% מכלל המטופלים דיווחו על שימוש בשיטות שונות של רפואה משלימה, מהם 63% נטלו תוספי תזונה שונים (כולל ויטמינים ומינרלים) וצמחי מרפא. מבין 335 המטופלים אשר מקבלים או שקיבלו בעבר טיפולים אנטי-סרטניים קונבנציונלים שונים, 28% דיווחו על שימוש בתוספים.
החוקרים מדווחים כי בהתאם למודל של הסיכון לאינטראקציה, 24% מהמטופלים המקבלים טיפול אנטי-סרטני ו-85% מהמטופלים שנוטלים תוספים במקביל, נמצאים בסיכון מסוים לאינטראקציות. החוקרים מסכמים כי על מנת לשפר את יעילות ובטיחות הטיפול במלנומה על המטופלים ליידע את האונקולוג בנוגע לשימוש בתוספים, ואילו אונקולוגים צריכים להכיר את העדויות ולהדריך את המטופלים לגבי שימוש בטוח בתוספים.
הערת מערכת: במחקרים קודמים כבר הודגם כי הערכות הסיכון הן גבוהות מהקיים בפועל, ראו כאן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28252553
במחקר תצפיתי גלובלי רחב,(יוני 2018) שנערך ב-195 מדינות, מציגים החוקרים את המגמות במקרי התחלואה והתמותה מסרטן. באופן כללי, חלה עלייה של 28% במקרי הסרטן בעולם בין השנים 2006-2016, עם עלייה משמעותית יותר במדינות עם מדד סוציו-דמוגרפי נמוך יותר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29860482
במאמר, (יוני 2018) שפורסם מטעם האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO), תומכים הכותבים בהנחיות האגודה לאונקולוגיה אינטגרטיבית (SIO) לשילוב טיפולים אינטגרטיביים במהלך או לאחר הטיפול הקונבנציונאלי בסרטן השד.
ההנחיות מתייחסות לשימוש בטיפולים אינטגרטיביים להקלה על התסמינים ועל תופעות הלוואי, כולל חרדה, סטרס, הפרעות מצב רוח, עייפות, פגיעה באיכות החיים, בחילות והקאות על רקע כימותרפיה, לימפאדמה, נוירופתיה היקפית על רקע כימותרפיה, כאב והפרעות שינה. שיטות הטיפול כוללות טכניקות גוף-נפש, רכיבים טבעיים ושינויי אורח חיים. בהתבסס על סקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים, נמצאה תמיכה להמלצות הבאות:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29889605
גורמי סיכון
כללי | השׁמנת יתר | סוּכרת | גִיל המעבר | מחלוֹת מערכת העיכול
גורמי סיכון - כללי
במטא אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיבים (2019) הוערכו 80,110 מקרי סרטן חדשים והקשר שלהם לתזונה תת-אופטימלית. נמצא כי בעבור סרטן המעי הגס, שיעור המקרים הקשורים לתזונה תת אופטימלית היה הגבוה ביותר (n=52,225, 38.3%). צריכה נמוכה של דגנים מלאים (n=27,763, 1.8%) ומוצרי חלב (n=17 692, 1.2%) וצריכה גבוהה של בשרים מעובדים (n=14 524, 1.0%) תרמו לעומס/נטל הגבוה ביותר. גברים, בגיל העמידה (45-64 שנים) ומיעוטים גזעיים / אתניים (שחורים שאינם היספניים, היספנים ואחרים) היו בשיעור הגבוה ביותר של סרטן הקשור לדיאטה בהשוואה לקבוצות גיל, מין וקבוצות גזע / אתניות אחרות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31360907
במחקר מקרה-בקרה, (2019) אשר מבוסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר גדול, שנערך בסין, נכללו 229 משתתפים עם אבחנה חדשה של סרטן, אליהם הותאמה קבוצת ביקורת של 229 משתתפים ללא סרטן. נמצא כי:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30713028
מחקר מקרה-בקרה רטרוספקטיבי (דצמבר 2015) אשר נועד לבחון האם קיים קשר בין שימוש בטלק באזור איברי המין לבין הסיכון לסרטן השחלות. במחקר נכללו 2,041 נשים עם סרטן השחלות וקבוצת השוואה של 2,100 נשים בריאות בעלות מאפיינים דומים. החוקרים חישבו את "שנות השימוש" בטלק באופן ישיר או באופן עקיף באמצעות פדים, טמפונים או תחתונים עבור כל אישה.
באופן כללי נמצא כי שימוש בטלק היה מלווה בסיכון גבוה בכ-33% לסרטן השחלות, כאשר רמת הסיכון עלתה בשימוש ממושך יותר. החוקרים מפרטים כי נשים אשר השתמשו בטלק נטו להיות מבוגרות יותר, שמנות יותר, עם נטייה לאסתמה ולשימוש במשככי כאבים.
כמו כן, נמצא כי שימוש בטלק מגביר את הסיכון לסוגים מסוימים של סרטן השחלות וכי הקשר תלוי גם בעישון, השמנה, גיל האישה (לפני או אחרי גיל הפוריות) ושימוש בטיפול הורמונלי חליפי.
החוקרים מציעים כי טלק עלול להשפיע על הפעילות ההורמונלית והתגובה החיסונית והדלקתית ובכך להגביר את הסיכון לסרטן השחלות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26689397
מחקר מקרה-בקרה (מרץ 2016) שנועד להעריך את הקשר בין המדד והעומס הגליקמי לבין רמת הסוכר לאחר הארוחה והסיכון לסרטן הריאות בקרב אוכלוסייה לבנה.
במחקר נכללו 1,905 חולים עם אבחנה חדשה של סרטן ריאות וקבוצת בקרה של 2,413 משתתפים בריאים.
נמצא כי צריכה של תזונה בעלת אינדקס ועומס גליקמי גבוה יותר הייתה מלווה בעלייה של כ-48% בסיכון לסרטן ריאות (חמישון עליון לעומת תחתון). קשר זה היה בולט יותר עבור לא מעשנים, עבור סרטן ריאות מסוג SCC ועבור משתתפים עם פחות מ-12 שנות לימוד.
מחקר זה מצביע על כך שצריכת פחמימות פשוטות וסוכרים עלולה להגביר את הסיכון לסרטן ריאות שאינו כתוצאה מעישון ולתרום לגיבוש אסטרטגיות למניעת המחלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26944871
במחקר עוקבה פרוספקטיבי,(2020) בו נכללו כ-8,000 מבוגרים מעל גיל 45 מארה"ב, נמצא כי זמן ממושך יותר של התנהגות יושבנית היה קשור בסיכון מוגבר לתמותה מסרטן, כאשר החלפת התנהגות יושבנית בפעילות גופנית הייתה קשורה בהפחתת הסיכון.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32556069/
במחקר עוקבה, (2018) שכלל את נתוני צריכת האלכוהול והעישון של מבוגרים מעל גיל 15 באוסטרליה בין השנים 1935-2014, נמצא כי הפחתה של כ-1 ליטר בצריכת האלכוהול השנתית ושל 1 ק"ג טבק לאדם בשנה קשורה בירידה של 3.9% ושל 16%, בהתאמה, בשיעור התמותה מסרטן - לאורך תקופה של כ-20 שנה.
https://jamanetwork.com/journals/jamanetworkopen/fullarticle/2687388
במחקר עוקבה (מרץ 2017) נבדק האם תזונה דלקתית בתקופת גיל ההתבגרות קשורה בסיכון לסרטן השד בגיל מבוגר יותר.
המחקר הנוכחי מבוסס על הנתונים של כ-45,000 נשים, שהשתתפו במחקר עוקבה גדול ("מחקר האחיות השני"). דפוס התזונה הוערך לראשונה בשנת 1991, כאשר המשתתפות היו בנות 27-44, ובוצע מעקב כל 4 שנים. בשנת 1998, כאשר המשתתפות היו בנות 33-52, הן התבקשו לדווח אודות דפוס התזונה שלהן בתקופת התיכון. על בסיס שאלוני התזונה, החוקרים העריכו את רמת הדלקתיות של התזונה עבור כל משתתפת. בתקופת מעקב של כ-22 שנה אובחנו 1,477 מקרים של סרטן השד.
נמצא כי נשים שאופיינו בדפוס תזונה דלקתית בגיל צעיר היו בסיכון גבוה יותר של עד 40% להתפתחות סרטן השד לפני גיל המעבר, אך לא אחרי גיל המעבר. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שתזונה בגיל צעיר, המאופיינת בצריכה גבוהה של משקאות ממותקים ומשקאות דיאט, דגנים לא מלאים, בשר אדום, בשר מעובד ומרגרינה, ובצריכה נמוכה של עלים ירוקים, ירקות מצליבים וקפה קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן השד לפני גיל המעבר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28249935
מחקר עוקבה גדול (יולי 2016) שנערך בהולנד נועד להעריך את הסיכון ארוך הטווח להתפתחות סרטן השד בקרב נשים אשר עברו טיפולי פוריות IVF.
במחקר נכללו 19,158 נשים, אשר החלו טיפולי IVF בין השנים 1983-1995 ו-5,950 נשים אשר החלו טיפולי פוריות אחרים בין השנים 1980-1995. המעקב נערך עד 2013 כאשר הגיל החציוני של הנשים בסוף תקופת המעקב היה 53.8 בקבוצת ה-IVF ו-55.3 בקבוצת ההשוואה. נתוני המחקר נאספו באמצעות הרשומות הרפואיות ושאלונים שנשלחו למשתתפות בדואר. בתקופת מעקב של כ-21 שנה אובחנו 839 מקרים של סרטן שד גרורתי ו-109 מקרים של סרטן שד לא פולשני.
לא נמצא הבדל בסיכון לסרטן השד בין קבוצת ה-IVF לבין הסיכון בנשים שעברו טיפולי פוריות אחרים או לסיכון באוכלוסייה הכללית בהולנד, כאשר השכיחות המצטברת לסרטן השד בגיל 55 הייתה 3.0% בקבוצת ה-IVF לעומת 2.9% בקבוצת ההשוואה.
עוד נמצא כי הסיכון היה נמוך יותר בכ-45% בקרב נשים שעברו 7 מחזורי IVF או יותר, לעומת נשים שעברו 1-2 מחזורים. כמו כן, נמצא סיכון נמוך בכ-23% בקרב נשים עם תוצאות נמוכות בטיפול הראשון (פחות מ-4 לעומת 4 ומעלה ביציות שנאספו).
החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על כך שנשים העוברות טיפולי IVF אינן נמצאות בסיכון מוגבר לסרטן השד בהשוואה לטיפולי פוריות אחרים או בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434442
במחקר עוקבה (מרץ 2016) שכלל כ-50,000 נשים יפניות אחריהן בוצע מעקב של כ-14 שנה נמצא כי דפוס תזונה מערבי היה מלווה בסיכון מוגבר לסרטן השד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26997498
מחקר עוקבה פרוספקטיבי (מאי 2016) שנועד להעריך את הקשר בין גורמים שונים של אורח חיים לבין תחלואה ותמותה מסרטן (מכל הסוגים מלבד סרטן העור, סרטן מוח, סרטן לימפתי, סרטן המטולוגי וגידולים בערמונית שאינם גורמים לתמותה).
הנתונים מבוססים על שני מחקרי עוקבה גדולים בהם השתתפו כ-135,000 אנשי מקצוע מתחום הבריאות ועל נתוני התחלואה והתמותה ממחלות הסרטן בארה"ב.
לצורך המחקר החוקרים הגדירו אורח חיים בריא כעישון של עד 5 שנות-קופסה, הימנעות מאלכוהול או צריכה מתונה של אלכוהול (עד משקה אחד ליום עבור נשים ועד 2 משקאות ליום עבור גברים), BMI בטווח של 18.5-27.5 וביצוע פעילות אירובית שבועית של לפחות 75 דקות בעצימות גבוהה או 150 דקות בעצימות בינונית.
כ-28,000 נחקרים, שעמדו בכל 4 התנאים, הוגדרו כקבוצת הסיכון הנמוך וכל שאר הנחקרים ,107,000 במספר, הוגדרו כקבוצת הסיכון הגבוה.
החוקרים חישבו את הסיכון המיוחס לאוכלוסיה* באמצעות השוואה בין נתוני התחלואה והתמותה בקבוצת הסיכון הנמוך לבין קבוצת הסיכון הגבוה ומצאו כי הסיכון המיוחס לתחלואה היה 25% לנשים ו-33% לגברים והסיכון המיוחס לתמותה היה 48% לנשים ו44% לגברים. נתוני סיכון גבוהים יותר נמצאו בהשוואת קבוצת הסיכון הנמוך לאוכלוסייה הלבנה הכללית האמריקאית.
החוקרים מסכמים כי 20-40% מתחלואת הסרטן וכמחצית מתמותת הסרטן באוכלוסייה ניתנת למניעה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא.
*הערת המערכת: סיכון מיוחס לאוכלוסיה (population-attributable risk) מציין את אחוז המקרים שלא היו חולים/מתים אם היו שוֹמרים על אורח חיים בריא כי שהוגדר במחקר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27196525
מחקר עוקבה גדול רב-מרכזי (מרץ 2016) אשר נועד להעריך את הקשר בין הסתיידות העורקים הכליליים לבין הסיכון למחלות שאינן קרדיווסקולריות.
במחקר נכללו 6,814 משתתפים מ-6 מרכזים שונים אחריהם בוצע מעקב של כ-10 שנים להערכת הסיכון לסרטן, דלקת ריאות, COPD, מחלת כליות כרונית, פקקת ורידים ותסחיף ריאתי, שבר בירך ודמנציה תוך התאמה סטטיסטית לגורמים סוציו-דמוגרפיים ובריאותיים ולהרגלי חיים.
נמצא כי בהשוואה למשתתפים ללא הסתיידות בעורקים הכליליים, אלה עם הסתיידות היו בסיכון גבוה יותר לסרטן (153%), למחלת כליות כרונית (170%), לדלקת ריאות (197%), ל- COPD, מחלת ריאות חסימתית כרונית (271%) ולשבר בירך (429%).
החוקרים מסכמים כי אוכלוסייה שאינה סובלת מהסתיידות העורקים הכליליים נמצאת בסיכון נמוך יותר לתחלואה הקשורה בגיל מבוגר והם מכונים "מזדקנים בריאים".
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26970999
מסקירה מקיפה (ינואר 2016) של הספרות המחקרית שפורסמה בין השנים 2006-2014 ביחס לקשר בין 10 גורמים תזונתיים לבין הסיכון לסרטן, עולה כי הפחתת צריכת אלכוהול, הקפדה על תזונה מאוזנת ומגוונת וביצוע פעילות גופנית הם שלושת הגורמים המשמעותיים ביותר במניעת סרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26811140
סקירה (יולי 2016) שנועדה להעריך את העדויות המצביעות על אלכוהול כגורם להתפתחות סוגים שונים של סרטן.
לשם כך בדקה החוקרת את הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים וביולוגיים ואת עוצמת העדויות המאפשרות להצביע על אלכוהול כגורם לסרטן, זאת למרות העדויות המצביעות על ההשפעה המגינה של אלכוהול מפני תחלואה קרדיווסקולרית.
החוקרת טוענת כי העדויות האפידמיולוגיות הקיימות תומכות בכך שאלכוהול מהווה גורם למספר סוגים של סרטן: לוע וגרון, ושט, כבד, מעי, פי הטבעת ושד.
הממצאים מתקבלים על הדעת מבחינה ביולוגית וישנן עדויות המראות כי במקרים מסוימים המצב הינו הפיך עם הפסקת צריכת האלכוהול.
עם זאת, מכיוון שמדובר במחקרי עוקבה, ההשפעה האמיתית עשויה להיות קטנה או גדולה יותר מההערכות.
רמת הסיכון משתנה בהתאם לסוג הסרטן, לדוגמא, בצריכה של 50 גרם ומעלה אלכוהול ליום הסיכון עבור סרטן לוע וושט גדול פי4-7, בהשוואה להימנעות מאלכוהול, ועבור סרטן מעי, כבד ושד הסיכון גדול פי 1.5.
החוקרת מסכמת כי ישנן עדויות מבוססות לכך שצריכת אלכוהול מהווה גורם להתפתחותם של 7 סוגי סרטן, וככל הנראה גם לסוגים נוספים. ההערכה היא ששיעור מקרי הסרטן כתוצאה מצריכת אלכוהול מהווה 5.8% מסך מקרי התמותה מסרטן בעולם. היא מציינת כי זיהוי המנגנונים הביולוגיים אינו הכרחי על מנת להסיק על קשר סיבתי בין אלכוהול והתפתחות סרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27442501
סקירה (יולי 2016) המציגה את גורמי הסיכון להתפתחות סרטן הלבלב, סרטן הגורם לשיעורי תמותה גבוהים.
אוכלוסייה בגיל מבוגר יותר, ממוצא אפרו-אמריקאי, בעלי מוטציות גנטית הקשורות בסרטן הלבלב, דלקת לבלב כרונית (מגורמים תורשתיים או אחרים), סוכרת ובעלי סוג דם שאינו O נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן הלבלב.
גורמי סיכון הניתנים לשליטה ולשינוי כוללים עישון, שמנות, גורמים תזונתיים כמו צריכה גבוהה של בשר ושומנים וחשיפה לרעלים.
החוקרים מסכמים כי באמצעות אסטרטגיות מניעה ברמת האוכלוסייה וכן באמצעות תכנית אבחון לקבוצות בסיכון, ניתן לשפר את האבחון המוקדם ולהפחית את התחלואה בסרטן הלבלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27461582
כחלק מפרויקט רחב היקף של גופי מחקר בינלאומיים העוסק במניעת סרטן באמצעות שמירה על אורח חיים בריא, פורסם לאחרונה דו"ח (2016) אשר מצביע על גורמי הסיכון להתפתחות סרטן הקיבה. הדו"ח מבוסס על ניתוח של 89 מחקרים מרחבי העולם הכוללים כ-17.5 מיליון מבוגרים וכ-77,000 מקרים של סרטן הקיבה.
החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות מבוססות המראות כי צריכה של 3 ומעלה משקאות אלכוהוליים ליום, של מזונות המשוּמרים במלח (כגון חמוצים ודגים מלוחים), של בשר מעובד וכן עודף משקל והשמנת יתר מהווים גורמי סיכון להתפתחות סרט הקיבה.
בנוסף, ישנן עדויות מוגבלות המצביעות על כך שצריכת בשרים ודגים צלויים והימנעות או צריכת כמות נמוכה של פירות גם מגבירים את הסיכון לסרטן הקיבה, בעוד שצריכת פירות הדר קשורה בסיכון מופחת.
http://www.wcrf.org/sites/default/files/Stomach-Cancer-2016-Report.pdf
במחקר (מאי 2017), המבוסס על נתונים מארבעה מחקרי עוקבה שנערכו באירופה ובהם כ-3,000 משתתפים, נמצא כי צריכת תה אך לא קפה - בקרב נשים, אך לא בקרב גברים - הייתה קשורה בשינויים במספר גנים שהינם בעלי השפעה על המטבוליזם של אסטרדיול והתפתחות סרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28535255
מאמר (מרץ 2016) בו מוצגות תוצאות מ-10 שנות מעקב נוספות של מחקר עוקבה פרוספקטיבי בו נבדק הקשר בין תדירות השפיכה לבין הסיכון לסרטן הערמונית.
בתחילת המחקר בשנת 1992 כ-32,000 גברים התבקשו לענות על שאלון להערכת תדירות השפיכה החודשית ב-3 נקודות זמן - בגיל 20-29, 40-49 ובשנה לפני מילוי השאלון.
במהלך 18 שנות מעקב 3,839 מהמשתתפים אובחנו עם סרטן הערמונית. נמצא כי תדירות שפיכה הגבוהה מ-21 פעמים בחודש, לעומת 4-7 פעמים בחודש בגיל 20-29 הייתה מלווה בסיכון מופחת לסרטן הערמונית של כ-19% ושל כ-22% בגיל 40-49. כלומר, תדירות שפיכה גבוהה יותר במהלך החיים עשויה להוות גורם מגן מפני התפתחות סרטן הערמונית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27033442
מודל שנועד להעריך את הסיכון לסרטן השד בהתייחס להבדלים גנטיים שכיחים (single nucleotide polymorphisms) ולגורמי סיכון אפידמיולוגיים (מאי 2016).
המודל מבוסס על נתונים משני מחקרים גדולים, מחקר מקרה בקרה הכולל 17,171 נשים עם סרטן השד ו-19,862 נשים בריאות ומדגם נוסף של 5,879 נשים שהשתתפו בסקר הבריאות הלאומי.
ניבוי הסיכון האבסולוטי לסרטן השד עבור נשים אמריקאיות לבנות מבוסס על נתונים אישיים, שיעור השכיחות באוכלוסייה, גורמי סיכון אפידמיולוגיים ושיעורם באוכלוסייה וכן נתונים ביחס ל-24 הבדלים גנטיים שנמצאו במחקרי עוקבה והערכות סיכון שפורסמו ביחס ל-68 הבדלים גנטיים נוספים.
עבור כל אישה נבדקו המאפיינים הגנטיים, היסטוריה משפחתית, מדדים אנתרופומטריים, גורמים הקשורים במחזור הווסת ובפוריות וגורמי אורח חיים.
במודל לא נכללו נשים עם מוטציה בגן BRCA אשר קשורה בסיכון מוגבר משמעותית לסרטן השד והשחלות.
על פי המודל, הסיכון הממוצע של אישה אמריקאית לבנה בת 30 להתפתחות סרטן שד גרורתי עד לגיל 80 הינו 11.3%, כאשר בהתייחס לכלל הגורמים, הסיכון נע בין 4.4% ל-23.5%.
מבין הנשים הנמצאות בסיכון גבוה בשל גורמים שאינם ניתנים לשינוי (גנטיקה, היסטוריה משפחתית, גובה וגורמים הקשורים במחזור ובפוריות), אלה ששמרו על הרגלי חיים בריאים (BMI נמוך, הימנעות מעישון, צריכה מתונה של אלכוהול והימנעות מטיפול הורמונלי חליפי לאחר גיל המעבר) היו בסיכון דומה לאישה ממוצעת באוכלוסייה הכללית.
החוקרים מסכמים כי בעזרת המודל ניתן לזהות אוכלוסיות בסיכון גבוה אשר תכניות לשמירה על אורח חיים בריא עשויות להיות יעילות במיוחד עבורן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27228256
מאמר קצר (דצמבר 2016) העוסק בשאלה האם קיים קשר בין הרכב החיידקים בשתן לבין הסיכון לסרטן שלפוחית השתן. החוקר מסביר כי סרטן שלפוחית השתן שכיח פי 2-4 בקרב גברים לעומת נשים, נתון שנהוג להסבירו באמצעות שיעור עישון גבוה יותר בקרב גברים. עם זאת, ממצאים עדכניים מצביעים על כך שהשתן איננו סטרילי כפי שנהוג היה לחשוב, ומכיל אוכלוסיית חיידקים מגוונת. הרכב החיידקים שונה בין גברים לנשים, כאשר נשים מאופיינות ברמה גבוהה יותר של חיידקים ממשפחת Actinomycetes.
זריקות BCG (ובשמן המלא: Bacillus Calmette–Guérin) המכילות חיידקים ממשפחת Actinomycetes משמשות כחיסון למניעת שחפת, אך גם לטיפול בסרטן שלפוחית השתן. מכאן, אוכלוסיית חיידקים בעלת הרכב גבוה של חיידקים ממשפחת Actinomycetes עשויה להוות הסבר אפשרי לשיעור נמוך יותר של סרטן שלפוחית השתן בקרב נשים.
החוקר מסכם כי לאור גילוי קיום חיידקים בשתן, נדרשת הערכה מחודשת בנוגע לגורמי הסיכון לסרטן שלפוחית השתן ואסטרטגיות למניעתו.
https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs10654-016-0213-z
במחקר תצפיתי (יוני 2017) נבדק הקשר בין הנקה לבין הסיכון לסרטן הרחם. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו ב-17 מחקרים (3 מחקרי עוקבה ו-14 מחקרי מקרה-בקרה), כחלק משיתוף פעולה מחקרי בנושא האפידמיולוגיה של סרטן הרחם (Epidemiology of Endometrial Cancer Consortium).
בניתוח הנתונים נכללו 8,981 נשים עם סרטן הרחם ולאחר לידה אחת לפחות, וקבוצת ביקורת של 17,241 נשים ללא סרטן הרחם. נמצא כי הנקה באופן כללי הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-11% לסרטן הרחם, כאשר משך הנקה ארוך יותר לכל ילד היה קשור בירידה גדולה יותר ברמת הסיכון, עם התמתנות הקשר לאחר 6-9 חודשים. הקשר שנמצא היה בלתי תלוי במספר הלידות, ב-BMI או בסוג ההיסטולוגי של הגידול. הסבר אפשרי לכך הוא שהנקה מדכאת ייצור אסטרוגן אשר מעורב בהתפתחות סרטן הרחם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28486362
במחקר, שנערך בקרב עכברים (ינואר 2017), מציגים החוקרים מודל לחקר גורמים סביבתיים, הקשורים בהתפתחות סרטן בחלל הפה והלוע - כגון טבק, אלכוהול ווירוס הפפילומה - וכן מדגימים את ההשפעה המיטיבה של פטל שחור למניעת התפתחות תהליכים סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28092946
כחלק ממחקר עוקבה אירופאי גדול, העוסק בקשר בין סרטן ותזונה (EPIC), במחקר הנוכחי (יולי 2016) נבדק הקשר בין איכות התזונה (על פי עשרה מדדים שונים) לבין הסיכון לתמותה בטווח של 10 שנים. במחקר נכללו כ-450,000 משתתפים בריאים, אחריהם החוקרים עקבו לתקופה של כ-12.8 שנים.
איכות התזונה הוערכה באמצעות עשרה מדדים שונים, אותם ניתן לסווג לשלוש קטגוריות:
Diet Quality Index International (DQI-I), Healthy Eating Index 2010 (HEI-2010), WHO Healthy Diet Indicator (WHO HDI),וHealthy Lifestyle Index (HLI).
WCRF/AICR guideline score for the prevention of cancer, Dietary Approaches to Stop Hypertension (DASH).
Mediterranean Diet Score (MDS), relative Med diet score (rMED), Mediterranean Style Dietary Pattern Score (MSDPS), Healthy Nordic Food Index (HNFI).
מרבית המדדים לוקחים בחשבון את איכות התזונה בלבד, בעוד ששניים מהמדדים מתייחסים לגורמים נוספים – המדד HLI משקלל גם BMI, פעילות גופנית ועישון, והמדד למניעת סרטן משקלל גם BMI, פעילות גופנית והנקה.
החוקרים מדווחים כי לאחר 10 שנות מעקב 15,200 מהמשתתפים נפטרו, 3,761 מהם כתוצאה מגורם קרדיווסקולרי ו-7,475 מהם כתוצאה מסרטן. בהתייחס לכל אחד מהמדדים בנפרד, נמצא כי איכות תזונה גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם וכן בסיכון נמוך יותר לתמותה מגורם קרדיווסקולרי או מסרטן. במודל משולב הכולל התאמה סטטיסטית לגיל, מין, עישון, BMI, השכלה, פעילות גופנית ומיקום גיאוגרפי, נמצא כי המשתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר, לעומת הנמוכים ביותר, נמצאו בסיכון נמוך ב-12-25% לתמותה מכל גורם, סיכון נמוך ב-16-24% לתמותה מגורם קרדיווסקולרי, ובסיכון נמוך ב-9-22% לתמותה מסרטן.
החוקרים מסכמים כי מדדי איכות התזונה, בשילוב גורמי הסיכון השכיחים, מאפשרים לנבא בצורה טובה את הסיכון לתמותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27409582
בנייר עמדה (נובמבר 2017) מצהירה האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO) כי צריכת אלכוהול מהווה גורם סיכון מובהק, אך הפיך, להתפתחות סוגים שונים של ממאירויות (כולל פה ולוע, ושט, גרון, כבד, שד וקולורקטלי).
לטענת צוות המומחים, נקיטת עמדה פרואקטיבית כנגד צריכת אלכוהול מופרזת הינה בעלת תרומה חשובה למניעת סרטן, כאשר מטרות המסמך הינן:
במסגרת המאמר מוצגים נתונים אפידמיולוגיים לגבי צריכת אלכוהול, מפורטות ההמלצות הנוכחיות, מוצגים הממצאים בנוגע לקשר בין אלכוהול לסרטן ולהשפעה של אלכוהול על תוצאות הטיפול בסרטן. בנוסף, דנים החוקרים באסטרטגיות להגבלת ולהפחתת צריכת האלכוהול כחלק מהמדיניות הציבורית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29112463
במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (דצמבר 2017), שנערך בשבדיה, נמצא כי גברים שסבלו מאקנה בגיל ההתבגרות היו בעלי סיכון גבוה ב-43% להתפתחות סרטן הערמונית. החוקרים משערים כי זיהום חיידקי עלול להגביר תהליכים דלקתיים המהווים בסיס להתפתחות ממאירות. הסבר אפשרי נוסף הוא פעילות הורמונלית אנדרוגנית המעורבת בשתי הפתולוגיות המדוברות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29205339
במחקר, שנערך בקרב עכברים (ינואר 2018), מראים החוקרים כיצד אלכוהול מעלה את הסיכון לפגיעה ב-DNA בתאי הגזע, ובכך תורם להסבר כיצד צריכת אלכוהול קשורה בסיכון מוגבר לסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29323295
במחקר עוקבה נרחב (ינואר 2018), שנערך בבריטניה, נבדק הקשר בין חשיפה לאור בשעות הלילה לבין הסיכון לסרטן השד. החוקרים מסבירים כי קיימת השערה לכך שהפרעה לשעון הביולוגי עקב חשיפה לאור בשעות הלילה מהווה גורם סיכון להתפתחות סרטן השד, אולם הממצאים ממחקרים אקולוגיים וממחקרי מקרה-בקרה שנערכו בעבר אינם עקביים.
במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של כ-100,000 נשים ללא היסטוריה של סרטן השד, כאשר במהלך תקופת מעקב של כ-6 שנים אובחנו 1,775 מקרים של סרטן השד. המשתתפות התבקשו לדווח על דפוסי השינה ועל מידת האור בחדר השינה בתחילת המחקר ובגיל 20.
באופן כללי, לא נמצא קשר בין מידת החשיפה לאור בשעות הלילה לבין הסיכון לסרטן השד. הממצאים היו בלתי תלויים בסוג הסרטן והיו דומים עבור נשים לפני או אחרי גיל המעבר. בנוסף, הממצאים לא היו תלויים בשינה בשעות לא שגרתיות או בהיסטוריה של עבודה בשעות הלילה. החוקרים מציינים כי נמצא שנשים עם היסטוריה של הליכה מתוך שינה וחשיפה לאור בשנות ה-20 שלהן היו בסיכון נמוך יותר לסרטן השד לפני גיל המעבר, ממצא הדורש בירור נוסף.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29360812
במחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה (פברואר 2018), שנערך בסין, נבדק האם שתיית תה רותח קשורה בסיכון מוגבר לסרטן הוושט, כאשר מלווה בצריכת אלכוהול ועישון - שהינם גורמי סיכון מבוססים. במחקר נכללו כ-450,000 משתתפים בגילאי 30-79, אשר דיווחו בתחילת המחקר (בשנת 2004) על הרגלי צריכת התה ואורח החיים. בתקופת מעקב של כ-9 שנים, אובחנו 1,731 מקרים של סרטן הוושט.
באופן כללי נמצא כי שתיית תה רותח, בשילוב עם צריכת אלכוהול או עישון, הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר באופן משמעותי לסרטן הוושט - לעומת שתיית תה בלבד. משתתפים שצרכו מעל 15 גרם אלכוהול וגם תה רותח מדי יום היו בעלי הסיכון הגבוה ביותר לסרטן הוושט, סיכון הגבוה פי 5 בהשוואה למשתתפים שצרכו תה לעיתים רחוקות ופחות מ-15 גרם אלכוהול ליום. סיכון גבוה פי 2 נמצא עבור משתתפים המעשנים וגם צורכים תה רותח מדי יום.
החוקרים מסכמים כי צריכת תה רותח קשורה בסיכון מוגבר לסרטן הוושט, אך רק כאשר מלווה בצריכת אלכוהול גבוהה או בעישון. מכאן ניתן להסיק כי שתיית תה עלולה להגביר את ההשפעה המזיקה של אלכוהול ועישון על תאי הוושט.
הערת מערכת: המסקנה הנדרשת היא כי יש להפסיק עישון ולהפחית צריכת אלכוהול, בכדי להמנע מהסיכונים הרבים שיש בשני הרגלים אלה. צריכת תה רותח כשלעצמה כנראה אינה הגורם העיקרי בהתפתחות סרטן הוושט.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29404576
במחקר עוקבה פרוספקטיבי (ינואר 2018), שנערך בטאיוואן עם מעקב אחר כ-400,000 משתתפים במשך 8.7 שנים בממוצע, נמצא כי תחלואה כרונית כגון סוכרת ומחלות ריאה, וכן מדדים לתחלואה כגון לחץ דם וסינון כלייתי, מהווים גורם סיכון משמעותי להתפתחות סרטן, במידה הדומה לגורמי אורח חיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29386192
https://www.medscape.com/viewarticle/892089?src=wnl_edit_tpal&uac=205542DG
במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (פברואר 2018), שנערך בצרפת, הוערך הקשר בין צריכת מזון מעובד לבין הסיכון להתפתחות סרטן. במחקר נכללו כ-105,000 משתתפים בני 43 בממוצע, כאשר החוקרים העריכו את רמת הצריכה של כ-3,300 מזונות שונים באמצעות יומני אכילה שמילאו המשתתפים. המזונות השונים סווגו לפי שיטת NOVA לארבע קטגוריות בהתאם לדרגת העיבוד של המזון.
במחקר הנוכחי התמקדו החוקרים בקטגוריה של מזונות מעובדים מאוד, הכוללים לחמים ארוזים בייצור המוני, חטיפים מתוקים ומלוחים, ממתקים וקינוחים תעשייתיים, משקאות מוגזים וממותקים, מוצרי בשר מעובדים ומשוֹמרים, מרקים ואטריות להכנה מהירה, ארוחות קפואות ומזונות נוספים בעלי תכולה גבוהה של סוכר מוסף, שומנים או רכיבים תעשייתיים אחרים. הם בדקו את הקשר בין רמת הצריכה של מזונות אלה לבין הסיכון לסרטן באופן כללי וכן לסרטן השד, הערמונית וקולורקטלי.
נמצא כי צריכה של מזונות מעובדים מאוד הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן באופן כללי וכן לסרטן השד, כאשר עלייה של 10% בשיעור של צריכת מזונות אלה בתזונה הכללית הייתה קשורה בעלייה של 11-12% ברמת הסיכון לסרטן. החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין טוב יותר את ההשפעה היחסית של היבטים שונים בעיבוד המזון על העלייה בתהליכים סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29444771
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (ינואר 2018) נבדקו העדויות בנוגע לקשר בין גורמי אורח חיים - כולל BMI, תזונה, תוספי תזונה ופעילות גופנית - לבין הפרוגנוזה של סרטן שלפוחית השתן.
בסקירה נכללו 31 מחקרים תצפיתיים ומבוקרים, בהם נבדק הקשר בין גורמי אורח החיים לבין הישנות, התקדמות ושיעורי תמותה בקרב חולי סרטן שלפוחית השתן. נמצא כי בקרב מטופלים עם סרטן מסוג NMIBC (ובשמו המלא: non-muscle invasive bladder cancer), עודף משקל ושמנות היו קשורים בסיכון גבוה ב-29% ו-82% להישנות, בהשוואה למשקל תקין.
לא נמצא קשר בין BMI לבין התקדמות המחלה. הממצאים לגבי תזונה ושימוש בתוספים לא היו עקביים ולא נמצאו מחקרים הבוחנים את ההשפעה של פעילות גופנית בסרטן שלפוחית השתן. החוקרים מסכמים כי העדויות לגבי גורמי אורח חיים בסרטן שלפוחית השתן הן מוגבלות ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לגבש הנחיות מבוססות ראיות בתחום זה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29430510
בהתבסס על נתונים שנאספו בשני מחקרי עוקבה גדולים, שנערכו בארה"ב, במחקר הנוכחי (אפריל 2018) הוערך הקשר בין צריכת השומן בתזונה לבין הסיכון לסוגים שונים של סרטן עור.
במחקר אחד, שהחל בשנת 1976, נכללו כ-120,000 נשים בגילאי 30-55 (מחקר האחיות) ובמחקר השני, שהחל בשנת 1986, נכללו כ-50,000 גברים בגילאי 40-75 (מחקר אנשי מקצועות הבריאות). צריכת השומן בתזונה הוערכה באמצעות שאלוני תזונה מדי 4 שנים עד לשנת 2010. בתקופת המחקר אובחנו 794 מקרים של מלנומה, 2,223 מקרים של SCC (ובשמו המלא: squamous cell carcinoma) ו-17,556 מקרים של BCC (ובשמו המלא: basal cell carcinoma) במחקר האחיות ו-736, 1,756 ו-13,092 מקרים, בהתאמה, במחקר אנשי מקצועות הבריאות.
בשני המחקרים לא נמצא קשר בין סך צריכת השומן לבין הסיכון לסרטן עור. עם זאת, נמצא כי בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר, משתתפים עם רמת הצריכה הגבוהה ביותר של חומצות שומן רב בלתי רוויות היו בסיכון גבוה ב-16% ל-SCC וב-6% ל-BCC. באופן ספציפי, צריכה גבוהה יותר של אומגה 6 הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לכל סוגי סרטן העור וצריכה גבוהה יותר של אומגה 3 הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר ל-BCC בלבד. לא נמצא קשר בין צריכת שומנים מסוגים אחרים לבין הסיכון למלנומה והמגמה הייתה דומה עבור נשים וגברים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29636341
בהתבסס על נתוני מחקר עוקבה שנערך בבריטניה (מרץ 2018), במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין דפוס התזונה לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי.
במחקר הנוכחי נכללו כ-32,000 נשים, אחריהן בוצע מעקב במשך כ-17 שנה בממוצע. בהתבסס על שאלוני תזונה, החוקרים סיווגו את המשתתפות ל-4 דפוסים תזונתיים: צמחוני, דגים, עוף ובשר אדום. בתקופת המעקב אובחנו 462 מקרים של סרטן קולורקטלי, מהם 335 מקרים של סרטן במעי הגס (172 פרוקסימלי ו-119 דיסטלי) ו-152 מקרים של סרטן ברקטום.
בהשוואה לתזונה הכוללת בשר אדום, דפוסי תזונה שאינם כוללים בשר אדום היו קשורים בסיכון נמוך ב-14% לסרטן קולורקטלי וב-23% לסרטן המעי הגס, אולם ממצאים אלה לא היו מובהקים סטטיסטית. עם זאת, בניתוח נוסף נמצא כי משתתפים שלא צרכו בשר אדום היו בסיכון נמוך ב-44% לסרטן מעי גס דיסטלי. לא נמצא קשר משמעותי בין דפוס התזונה לבין הסיכון לסרטן ברקטום. ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת בשר אדום עלולה להגביר את הסיכון להתפתחות סרטן במעי הגס הדיסטלי, אולם יש לאשש את הממצאים בקרב מספר גדול יותר של משתתפים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29516512
במחקר תצפיתי,(2019) המבוסס על מאגרי נתונים לאומיים בבריטניה, נמצא כי בקרב לא-מעשנים, צריכת בקבוק יין אחד בשבוע הייתה קשורה בעלייה בסיכון אבסולוטי לסרטן במהלך החיים - של 1% בקרב גברים ושל 1.4% בקרב נשים. עלייה זו בסיכון שוות ערך לעישון 5 סיגריות בשבוע בקרב גברים ו-10 סיגריות בשבוע בקרב נשים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30917803
בניתוח שיטתי של נתונים גלובליים (2017) הוערכה ההשפעה של צריכה תת-מיטבית של מזונות ורכיבי תזונה עיקריים על תחלואה ותמותה ממחלות לא מדבקות (מחלות קרדיווסקולריות, סוכרת וסרטן). במחקר נכללו הנתונים מ-195 מדינות בין השנים 1990-2017. באמצעות מודלים סטטיסטיים, החוקרים העריכו את הנטל היחסי לתחלואה של כל גורם תזונתי בקרב מבוגרים מעל גיל 25. הם מראים כי בשנת 2017 ניתן לייחס 11 מיליון מקרי תמותה (22% מסך מקרי התמותה) ו-255 מיליון שנות נכות (15% מסך שנות הנכות) לגורמים תזונתיים. גורמי הסיכון המובילים במדינות רבות היו צריכה גבוהה של נתרן, צריכה נמוכה של דגנים מלאים וצריכה נמוכה של פירות. גורמים נוספים כוללים צריכה נמוכה של אגוזים, זרעים, ירקות ואומגה 3.
החוקרים מסכמים כי בעוד בעשורים האחרונים ההתמקדות הינה בהשפעות של תזונה עתירת נתרן, סוכר ושומן, ממצאים אלה מספקים הבנה רחבה לגבי ההשפעה האפשרית של תזונה תת-מיטבית על תחלואה ותמותה ממחלות לא מדבקות, ובכך מדגישים את חשיבות שיפור איכות התזונה ברמה הגלובלית. נתונים אלה עשויים לסייע בהטמעת התערבויות תזונתיות מבוססות ראיות ולהוות בסיס לביצוע הערכה מתמשכת של השְפעתן על המצב הבריאותי.
המחקר מומן על ידי קרן ביל ומלינדה גייטס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30954305
באמצעות מודל סטטיסטי (2019) מעריכים החוקרים את נטל הסרטן בארה"ב הקשור בתזונה לקויה. המודל מבוסס על נתונים לאומיים של הצריכה התזונתית, של שיעור מקרי הסרטן ושל הקשר בין התזונה והסיכון לסרטן בהתאם למחקרי עוקבה פרוספקטיביים. על פי נתונים אלה, החוקרים מעריכים את מספר ושיעור מקרי הסרטן החדשים אותם ניתן לייחס לצריכה לא מספקת של שבעה גורמים תזונתיים בקרב מבוגרים מעל גיל 20.
להלן סיכום הממצאים:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31360907
גורמי סיכון - השׁמנת יתר
במחקר עוקבה רב-מרכזי (2020) נבדק האם BMI גבוה קשור בשיעור הישרדות גבוה יותר בקרב חולי סרטן, כתלות במין ובגיל. החוקרים מסבירים כי לעודף משקל ולשמנות השפעה בריאותית מזיקה, אולם ישנן עדויות לפיהן בקרב אוכלוסייה מבוגרת עודף משקל ושמנות קשורים דווקא בהארכת תוחלת החיים, ממצא המכונה "פרדוקס ההשמנה". בהקשר של סרטן, הקשר בין עודף משקל ושמנות לבין תמותה הינו מורכב יותר בשל ירידה משמעותית במשקל.
במחקר נכללו 2,071 חולי סרטן (השכיחים ביותר היו סרטן קולורקטלי וסרטן שד) מעל גיל 70 מ-10 מרפאות אונקולוגיות גריאטריות באזור פריז. החוקרים סיווגו את המשתתפים בהתאם ל- BMI במועד האבחנה, וכן לשלוש קטגוריות בהתאם לירידה במשקל בששת החודשים האחרונים: מינימלית (עד 5%), מתונה (5-10%) או חמורה (מעל 10%).
להלן הממצאים העיקריים:
בקרב נשים עם ירידה מינימלית במשקל, נשים עם שמנות היו בסיכון נמוך ב-44% לתמותה בטווח של 60 חודשים בהשוואה לנשים במשקל תקין.
נשים עם עודף משקל או שמנות, וירידה מתונה או חמורה במשקל, היו בסיכון דומה לתמותה כמו נשים במשקל תקין וירידה מינימלית במשקל.
לא נמצא קשר בין BMI בקרב גברים לבין הסיכון לתמותה, באופן בלתי תלוי במידת הירידה במשקל.
החוקרים מסכמים כי בקרב חולות סרטן מבוגרות, שמנות הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה בהשוואה לנשים במשקל תקין, רק כאשר הירידה במשקל הייתה מינימלית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32889525
במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה, (2020) שנערך בישראל, נבדק הקשר בין BMI בגיל 17 לבין הסיכון להתפתחות סרטן ולתמותה מסרטן. המחקר מבוסס על נתונים של 2,458,170 משתתפים, שנאספו בבדיקות לפני גיוס בין השנים 1967-2010. במהלך תקופת המעקב אובחנו 26,353 מקרי סרטן בקרב גברים ו-29,488 מקרים בקרב נשים.
להלן הממצאים העיקריים (בהשוואה ל-BMI באחוזון 5 עד 49):
שיעור מקרי הסרטן עלה בהדרגה עם העלייה בקטגוריות ה-BMI.
בקרב גברים עם שמנות בגיל ההתבגרות הסיכון להתפתחות סרטן היה גבוה ב-26%.
בקרב נשים לא נמצא קשר מובהק בין שמנות לבין הסיכון לסרטן, כתוצאה מקשר הפוך בין שמנות לבין סרטן צוואר הרחם וסרטן השד. עם זאת, כאשר שני סוגי סרטן אלה הוצאו מהניתוח, נמצא כי בקרב נשים עם שמנות בגיל ההתבגרות הסיכון להתפתחות סרטן היה גבוה ב-27%.
בקרב משתתפים משני המינים, BMI גבוה (מעל לאחוזון ה-85) היה קשור בסיכון מוגבר לסרטן לאחר 10 שנים. קשר זה היה משמעותי יותר בשנים המאוחרות יותר של המחקר.
עלייה ב-BMI הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה מסרטן, כאשר הסיכון המיוחס ל-BMI גבוה הוא 5.1% עבור גברים ו-5.7% עבור נשים.
החוקרים מסכמים כי העלייה בשיעורי השמנות בגיל ההתבגרות, והקשר האפשרי בין BMI בגיל ההתבגרות לבין הסיכון לסרטן עלולים להגביר את הנטל העתידי של מקרי סרטן על רקע שמנות. הם מדגישים כי BMI בקרב מתבגרים עשוי להוות יעד חשוב להתערבות במטרה להפחית את שיעור מקרי הסרטן באוכלוסייה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32027851/
במחקר עוקבה (מרץ 2016) שכלל כ-50,000 נשים יפניות אחריהן בוצע מעקב של כ-14 שנה נמצא כי דפוס תזונה מערבי היה מלווה בסיכון מוגבר לסרטן השד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26997498
מחקר עוקבה (מרץ 2016) שנועד לבחון את הקשר בין משך צום הלילה לבין שיעור ההישנות והתמותה בקרב נשים עם סרטן השד, וכן זיהוי גורמי הסיכון לתוצאות שליליות אפשריות, כולל משק הסוכר (HbA1c), דלקת מערכתית (CRP), השמנה ומשך השינה.
תוצאות מחקרים קודמים, שבוצעו בחיות מעבדה, הראו כי צום ממושך במהלך השינה היה בעל השפעה מיטיבה על הפחתת תהליכים סרטניים ותהליכים מטבוליים הקשורים בסרטן השד.
במחקר הנוכחי נכללו נתונים של 2,413 חולות סרטן השד בשלבים מוקדמים, שאינן חולות סוכרת, בנות 27-70 בעת האבחון. החוקרים העריכו את משך צום הלילה באמצעות יומני אכילה של 24 שעות שנאספו בתחילת המחקר, לאחר שנה ולאחר 4 שנים.
מהתוצאות עולה כי צום לילה של פחות מ-13 שעות היה מלווה בסיכון גבוה בכ-36% להישנות סרטן השד בהשוואה לנשים שצמו 13 שעות ומעלה.
לא נמצא קשר בין משך צום הלילה לבין הסיכון לתמותה. בנוסף, נמצא כי צום לילה ממושך יותר היה מלווה ברמות נמוכות יותר של המוגלובין מסוכרר HbA1C ובמשך שינה ארוך יותר.
החוקרים מסכמים כי הארכת צום הלילה עשויה להוות אסטרטגיה פשוטה להפחתת הסיכון להישנות סרטן השד, כאשר ייתכן ושיפור באיזון הסוכר ובמשך השינה הינם המנגנונים העומדים בבסיס הקשר בין משך צום הלילה לבין הפרוגנוזה לסרטן השד.
הערת המערכת: תוצאות מחקר זה מחזקות תוצאות מחקרים קודמים בנושא צום וסרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27032109
כחלק ממחקר אקראי מבוקר (מאי 2017), במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין השינוי במסת השומן הכללית או הבטנית לבין מדדי סיכון לסרטן השד.
במחקר נכללו 243 נשים לאחר גיל המעבר עם עודף משקל, אשר השתתפו בתכנית המיועדת לירידה של 5-6 ק"ג במשקל באמצעות דיאטה בלבד (הפחתה של 3,500 קלוריות לשבוע) או באמצעות דיאטה בשילוב פעילות גופנית (4 שעות שבועיות – שעתיים אימון מכשירים ושעתיים הליכה נורדית בעצימות בינונית עד גבוהה עם הוצאה אנרגטית של כ-2,500 קלוריות לשבוע והפחתה תזונתית של כ-1,700 קלוריות לשבוע). יעילות התכנית הוערכה לאחר 16 שבועות באמצעות מדידת רמת הורמוני המין, מדדים דלקתיים, מסת השומן הכללית (נבדקה בבדיקת DEXA) ומסת השומן הבטני, העורי והתוך-בטני (נבדקו בבדיקת MRI), עם מעקב לאחר שנה מסיום המחקר.
במחקר הנוכחי נמצא כי שיפור ברמת האסטרדיול החופשי, SHBG (ובשמו המלא: sex hormone binding globulin), לפטין ואדיפונקטין היו קשורים בירידה במסת השומן הכללי; שיפור ברמת הטסטוסטרון החופשי היה קשור בירידה ברמת השומן הבטני התת-עורי; ושיפור במדדי הדלקת CRP ו- IL-6 היה קשור בירידה ברמת השומן התוך-בטני (הקשרים עבור אדיפונקטין ו- IL-6 היו קטנים ולא מובהקים סטטיסטית).
מכאן, אומנם ידוע כי השומן הבטני קשור בסיכון מוגבר למספר מחלות כרוניות, אולם ממצאי המחקר מראים כי דווקא ירידה בשומן הכללי בגוף הינה משמעותית יותר לשיפור הפרופיל ההורמונלי הקשור בהתפתחות סרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28512158
ניתוח רטרוספקטיבי של נתוני מחקר מבוקר (ספטמבר 2015) אשר נועד לבחון את הקשר בין מידת ההשמנה לבין סיכויי ההישרדות בקרב 3,754 חולות סרטן שד מוקדם הנמצאות בסיכון גבוה.
ידוע כי לחולות עם השמנת יתר פרוגנוזה פחות טובה בהשוואה לחולות במשקל תקין אולם אין עדויות לגבי ההשפעה של מידת ההשמנה. החוקרים בחנו את הקשר בין BMI לבין שיעור ההישרדות הכללי ושיעור ההישרדות ללא מחלה.
נמצא כי שיעור ההישרדות היה גרוע יותר בנשים עם השמנת יתר חמורה (BMI מעל 40), במיוחד בנשים עם סרטן שלילי לקולטנים הורמונליים. לא נמצא הבדל בשיעורי ההישרדות בין נשים עם השמנת יתר ועודף משקל לבין נשים במשקל תקין ותת-משקל.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26385214
מחקר אורך (אוגוסט 2016) שנועד להעריך האם קיים קשר בין מספר שנות עודף המשקל והשמנות לבין הסיכון לסרטן בקרב נשים. בהתבסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה גדול העוסק בבריאות האישה, במחקר הנוכחי נכללו כ-74,000 נשים לאחר גיל המעבר, שלא היו חולות בסרטן בתחילת המחקר ועבורן קיימים נתוני BMI מלפחות 3 נקודות זמן.
החוקרים העריכו עבור כל אישה את משך השנים המצטבר של עודף המשקל והשמנות תוך התייחסות למידתם (בדומה לחישוב של "שנות קופסה" בהתייחס לעישון). על בסיס נתונים אלה מצאו החוקרים כי נשים עם יותר שנות עודף משקל היו בסיכון גבוה יותר לסוגי סרטן הקשורים בהשמנה, כולל מעי, פי הטבעת, כבד, כיס מרה, לבלב, שד, רחם, שחלות, כליות ובלוטת התריס.
באופן ספציפי נמצא כי הסיכון היה גבוה ב-7% עבור כל 10 שנות עודף משקל (5% בהתייחס לסרטן השד ו-17% בהתייחס לסרטן הרחם, עם סיכון גבוה יותר ככל שמידת ההשמנה הייתה גבוהה יותר). הסיכון היה משמעותי יותר בקרב נשים שמעולם לא נטלו טיפול הורמונלי. למרות שמדובר במחקר תצפיתי שאינו מאפשר להסיק על סיבתיות או לגבש המלצות קליניות, ממצאים אלה מצביעים על כך ששמירה על משקל תקין עשויה להיות משמעותית במניעת סרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27529652
במסגרת מחקר תצפיתי גדול (פברואר 2017) העוסק בבריאות האישה, במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את הקשר בין ירידה במשקל לבין הסיכון לסרטן הרחם.
במחקר נכללו 36,794 נשים לאחר גיל המעבר בגילאי 50-79, כאשר הנתונים האנתרופומטריים נמדדו בתחילת המחקר ולאחר 3 שנים. החוקרים סיווגו את המשתתפות ל-3 קטגוריות בהתאם לשינוי במשקל בתקופה זו: משקל יציב (עד 5% שינוי), ירידה במשקל (ירידה של מעל 5%) או עלייה במשקל (עלייה של מעל 5%) והשינוי הוגדר כ"מכוון" או "בלתי מכוון" בהתאם לדיווח המשתתפות. בתקופת מעקב נוספת של 11.4 שנים בממוצע, 566 מהנשים אובחנו עם סרטן הרחם.
נמצא כי בהשוואה לנשים עם משקל יציב, נשים שירדו במשקל היו בסיכון נמוך ב-29% לסרטן הרחם. הירידה בסיכון הייתה בולטת במיוחד בקרב נשים עם שמנות, אשר ירדו במשקל באופן מכוון. עלייה במשקל (מעל 4.5 ק"ג) הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר, במיוחד בקרב נשים שאינן נוטלות טיפול הורמונלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28165909
במחקר תצפיתי (ינואר 2017) נחקר הקשר בין אורח החיים והתזונה לבין התסמונת המטבולית בקרב חולי סרטן קולורקטלי.
במחקר נכללו 143 חולים, אשר סווגו לשתי קבוצות - עם או בלי התסמונת המטבולית. מניתוח נתוני אורח החיים והתזונה של המשתתפים עולה כי החולים עם התסמונת המטבולית נטו להיות צעירים יותר, בעלי BMI גבוה יותר ולצרוך רמה גבוה יותר של קלוריות, חלבון, שומנים, סידן וזרחן ורמה נמוכה יותר של בטא-קרוטן, ויטמין C וחומצה פולית.
בניתוח סטטיסטי, מראים החוקרים כי רמה גבוהה יותר של BMI ושל צריכת אלכוהול, שומנים ושומן רווי קשורה בסיכון גבוה יותר לתסמונת המטבולית, בעוד שצריכת סיבים, ויטמין C וחומצה פולית קשורה בסיכון נמוך יותר. החוקרים מסכמים כי במטרה למנוע התפתחות תסמונת מטבולית ולשפר את מצבם הבריאותי של חולי סרטן קולורקטלי, מומלץ להדגיש את החשיבות של שמירה על משקל תקין ותזונה מאוזנת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28168180
בסקירה (פברואר 2017) מקיפה של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות המבוססות על מחקרים תצפיתיים, מעריכים החוקרים את חוזק ותוקף העדויות בנוגע לקשר בין השמנה לבין הסיכון לתחלואה או לתמותה מסרטן.
בסקירה נכללו 204 מטה-אנליזות בהן נבדקו הקשרים בין שבעה מדדים שונים של השמנה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה מ-36 סוגי סרטן. על בסיס נתונים אלה מסכמים החוקרים כי ישנן עדויות חזקות ברמת ביטחון גבוהה, התומכות בכך שקיים קשר בין השמנה לבין אחד עשר סוגי סרטן: וושט, מיאלומה נפוצה, קיבה, מעי, פי הטבעת, דרכי המרה, לבלב, שד, רחם, שחלות וכליות. קשרים נוספים שנמצאו אינם ברמת ביטחון מספקת על מנת לקבוע מסקנה חד משמעית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28246088
בדו"ח מחקרי (2017), שפורסם על ידי שני גופי מחקר גדולים העוסקים בחקר מחלת הסרטן, מוצגות העדויות העדכניות בנוגע לקשר בין תזונה, פעילות גופנית ומדדים אנתרופומטריים לבין סרטן השד.
הכותבים מציינים כי סרטן השד הינו הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים, כאשר ב-2012 אובחנו ברחבי העולם 1.7 מיליון מקרים חדשים, המהווים כרבע מכלל מקרי הסרטן בקרב נשים. מסקנות הדוח מבוססות על 119 מחקרים שנערכו ברחבי העולם הכוללים למעלה מ-12 מיליון נשים ויותר מ-260,000 מקרי סרטן השד.
הממצאים העיקריים בהתייחס לסרטן השד לפני גיל המעבר:
ישנן עדויות מבוססות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: הקפדה על פעילות גופנית נמרצת, עודף משקל או שמנות בגיל צעיר (18-30) ובתקופת הבגרות (עודף משקל בתקופת הילדות ובגיל ההתבגרות קשור בצמיחה איטית יותר וברמה נמוכה יותר של גורם גדילה וכן גורם להתמיינות מוקדמת של רקמת השד שנוטה פחות לתהליכים סרטניים. בנוסף עודף משקל קשור ברמות נמוכות יותר של הורמונים שחלתיים) והנקה; ושהגורמים הבאים קשורים בסיכון גבוה יותר לסרטן השד: צריכת אלכוהול וגורמים התפתחותיים המובילים לקומה גבוהה ולמשקל לידה גבוה יותר.
ישנן עדויות מוגבלות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: צריכת ירקות לא עמילניים (בהתייחס לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן - ER negative), צריכת מזונות המכילים קרוטנואידים, צריכת מוצרי חלב, צריכת תזונה עשירה בסידן ושמירה על אורח חיים פעיל.
הממצאים העיקריים בהתייחס לסרטן השד לאחר גיל המעבר:
ישנן עדויות מבוססות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: שמירה על אורח חיים פעיל (כולל הקפדה על פעילות גופנית נמרצת), הנקה ועודף משקל או שמנות בגילאי 18-30; ושהגורמים הבאים קשורים בסיכון גבוה יותר לסרטן השד: עודף משקל או שמנות בתקופת הבגרות לפני גיל המעבר, עלייה במשקל בתקופת הבגרות, גורמים התפתחותיים המובילים לקומה גבוהה וצריכת אלכוהול.
ישנן עדויות מוגבלות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: צריכת ירקות לא עמילניים (בהתייחס לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן - (ER negative, צריכת מזונות המכילים קרוטנואידים וצריכת תזונה עשירה בסידן.
החוקרים מציינים כי ממצאי הדו"ח אינם כוללים את הגורמים הבאים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן השד:
ההמלצות הכלליות העולות מהדו"ח הינן שמירה על משקל תקין, הקפדה על אורח חיים פעיל, צריכת תזונה בריאה והגבלת צריכת אלכוהול.
http://www.aicr.org/continuous-update-project/breast-cancer.html
נייר עמדה (אוגוסט 2016) שפורסם על ידי פאנל מומחים מטעם הרשות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) העוסק בקשר בין השמנה והסיכון לסרטן. ההערכה היא כי בשנת 2013-2014, ברמה הגלובלית, 10.8% מהגברים, 14.9% מהנשים ו-5.0% מהילדים סבלו מהשמנת יתר (BMI>30).
המומחים מציינים כי השמנה ועלייה במשקל לאורך החיים תלויים במידה רבה בגורמים הניתנים לשליטה ושינוי, ביניהם רמת הצריכה הקלורית וביצוע פעילות גופנית. המומחים איששו את הממצאים הקודמים משנת 2002, המראים כי לשמירה על משקל תקין תפקיד במניעת חמישה סוגי סרטן: מעי, ושט, כליות, שד (לאחר גיל המעבר) ורחם.
בנייר העמדה הנוכחי, המבוסס על למעלה מ-1,000 מחקרים אפידמיולוגיים, מוסיפים המומחים עוד 8 סוגי סרטן לרשימה זו: קיבה, כבד, כיס מרה, לבלב, שחלות, בלוטת התריס, מוח (מנינגיומה) ומיאלומה נפוצה. בנוסף, ישנן עדויות לגבי הקשר ל-3 סוגי סרטן נוספים: ערמונית, שד (בגברים) ולימפומה.
הם מסכמים כי העדר שומן גוף עודף מפחית את הסיכון למרבית סוגי הסרטן. בנוסף, ממחקרים פרה-קליניים עולה כי ירידה מכוונת במשקל עשויה להיות בעלת השפעה מגינה מפני התפתחות סרטן אולם נדרשים מחקרים קליניים בבני אדם על מנת לאשש ממצאים אלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27557308
במחקר גנטי (מרץ 2016) שכלל נתונים של כ- 22,000 חולי סרטן הערמונית לעומת קבוצת השוואה של כ-22,000 משתתפים בריאים נמצאה תמיכה נמוכה לכך שרמות גבוהות יותר של LDL וטריגליצרידים מגבירות את הסיכון לסרטן ערמונית אגרסיבי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26992435
ממחקרים אפידמיולוגיים הבוחנים את הקשר בין צריכת שומן והשמנה לבין הסיכון לסרטן השד עולים ממצאים סותרים. לכן, המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוצע על עכברי מעבדה, דבר המאפשר לבחון את ההשפעה של דיאטה עתירת שומן באופן בלתי תלוי בהשמנה ובהתפתחות תסמונת מטאבולית. קבוצת עכברים אחת קיבלה דיאטה דלת שומן (12% מהקלוריות) והקבוצה השנייה קיבלה דיאטה עתירת שומן (60% מהקלוריות). תוצאות המחקר מראות כי צריכה גבוהה של שומנים, גם אם אינה מלווה בהשמנה, גורמת לעלייה בתהליכים דלקתיים ובשינויים גנטיים בבלוטות החלב אשר עשויים להאיץ התפתחות תהליכים סרטניים בשלב מאוחר יותר. החוקרים מציינים כי השפעה זו עשויה להיות קבועה וארוכת טווח, גם לאחר מעבר לדיאטה דלת שומן בשלב מאוחר יותר. אומנם נדרשים מחקרים קליניים על מנת לבסס את הממצאים, אך מחקר זה משמעותי בהדגשת ההשלכות ארוכות הטווח בצריכה עודפת של שומנים בגיל צעיר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24156623
במחקר (2020) שנערך בקרב מכרסמים, נמצא כי תזונה עתירת שומן ושמנות מובילה לשינויים מטבוליים בתאים סרטניים, ובכך פוגעת בתפקוד מערכת החיסון ומאיצה את התפתחות הגידול הסרטני.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33301708/
מחקר (מאי 2016) אשר בוחן מהם המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס ההשפעה של השמנה על התפתחות סרטן הלבלב באמצעות שימוש במודלים של חיות מעבדה ובבדיקות קליניות של חולי סרטן הלבלב.
מחקרים קודמים מראים כי תהליכי דסמופלזיה (היווצרות עודפת של רקמת חיבור במטריצה החוץ-תאית) הינם גורם המגביר התפתחות תאים סרטניים ומגביר עמידות לכימותרפיה.
במחקר הנוכחי נבדק כיצד השמנה מגבירה תהליכים דלקתיים ודסמופלזיה. במסגרת המחקר החוקרים בדקו את ההשפעה של השמנה על מאפייני הגידול והתפשטותו ועל התגובה לטיפול במודלים של עכברים עם סרטן הלבלב מסוג PDAC ואיששו את הממצאים על ידי ניתוח רקמות סרטניות של חולי סרטן הלבלב.
הם מראים כיצד האינטראקציה בין תאי השומן, תאים חיסוניים ותאי רקמת חיבור בחולים עם השמנת יתר יוצרת סביבה המאפשרת התפתחות של הגידול הסרטני וחוסמת את כניסת הכימותרפיה לתאים, ומציעים כי באמצעות טיפול אנטי-פיברוטי ואנטי-דלקתי ניתן לשפר את התגובה לטיפול בחולי סרטן לבלב מסוג PDAC עם השמנת יתר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27246539
מחקר (פברואר 2016) שנערך על חיות מעבדה הבוחן מהם המנגנונים בהם השמנה מאיצה תהליכים סרטניים.
החוקרים מסבירים כי השמנת יתר קשורה בהתפתחות מהירה יותר של סרטן הלבלב וסרטן השד אולם המנגנונים העומדים בבסיס קשר זה אינם ברורים.
במחקר הנוכחי נבדק התפקיד של גורמי הגדילה PlGF/VEGFR-1 בוויסות הקשר בין השמנה ותהליכים סרטניים.
במודל עכברים ובדגימות תאים אנושיים נמצא כי השמנת יתר הגבירה חדירה של מקרופאגים הקשורים בגידולים (TAM), התפשטות הגידול והתפתחות גרורות, כאשר מניעת הפעילות של VEGFR-1 עצרה השפעה זאת והגבירה את הפעילות האנטי-סרטנית.
עוד מראים החוקרים כי השמנת יתר מלווה ברמות מוגברות של PlGF ושימוש במטפורמין תרם לאיזון רמות האינסולין ולהגברת הפעילות החיסונית האנטי-סרטנית.
החוקרים מסיקים כי על ידי השפעה על הפעילות של גורמי הגדילה ניתן להשפיע על הסביבה החיסונית של הגידול ולמנוע האצת תהליכים סרטניים הקשורים בהשמנה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861455
מחקר מעבדה (ינואר 2016) המראה כי רקמת השומן המקיפה את בלוטת הערמונית מגבירה את ההתפשטות של תאים סרטניים מחוץ לערמונית ולכן סרטן הערמונית עלול להיות אגרסיבי יותר בחולים עם השמנת יתר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26756352
במטה-אנליזה (מאי 2017) נבדק הקשר בין שמנות ופיזור השומן בגוף לבין התפתחות סרטן הקשור בשמנות (כולל סרטן שד לאחר גיל המעבר, קולורקטלי, וושט תחתון, קיבה עליונה, כבד, כיס מרה, לבלב, רירית הרחם, שחלות וכליות).
במחקר נכללו הנתונים משבעה מחקרי עוקבה שבוצעו באירופה, בהם 18,688 גברים ו-24,751 נשים בגיל 62 ו-63 בממוצע. במהלך תקופת מעקב של כ-12 שנה אובחנו 1,656 מקרים של סרטן הקשור בשמנות.
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי עלייה במדדים האנתרופומטריים - BMI, היקף מותניים, היקף ירכיים ויחס מותניים לירכיים - הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן (סיכון גבוה ב-11%, 13%, 9% ו-15%, בהתאמה, עבור כל עלייה של סטיית תקן אחת). בהתייחס לסרטן קולורקטלי, השונות בין המחקרים הייתה נמוכה ונמצא כי עלייה ב-BMI, היקף מותניים, היקף ירכיים ויחס מותניים לירכיים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-16%, 21%, 15% ו-20%, בהתאמה. בהתייחס לסרטן השד לאחר גיל המעבר, נמצא כי הקשר היה תלוי בטיפול הורמונלי חליפי, כך שנשים שמעולם לא נטלו טיפול הורמונלי היו בסיכון גבוה יותר.
החוקרים מסכמים כי באופן כללי ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של שמירה על משקל גוף תקין למניעת סרטן, באופן בלתי תלוי בגיל או במין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28441380
בדוח (2017) מטעם המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) מדווח כי באופן כללי שיעור מקרי הסרטן הקשורים בשמנות (מלבד סרטן קולורקטלי) נמצא במגמת עלייה מאז שנת 2005, זאת למרות הירידה הכללית בשיעור מקרי הסרטן.
https://www.cdc.gov/mmwr/volumes/66/wr/mm6639e1.htm?s_cid=mm6639e1_e
במחקר תצפיתי (נובמבר 2017) רחב היקף בדקו החוקרים מהו שיעור מקרי הסרטן ברחבי העולם אותו ניתן לייחס לסוכרת ולעודף משקל. במחקר נעשה שימוש בנתונים מ-175 מדינות בהתייחס ל-12 סוגי סרטן, על מנת להעריך מהו שיעור מקרי הסרטן בשנת 2012 אותו ניתן לייחס להימצאות סוכרת ועודף משקל (BMI מעל 25) 10 שנים מוקדם יותר.
החוקרים מעריכים כי ניתן לייחס כ-5% מכל מקרי הסרטן בשנת 2012 להשפעה של הימצאות סוכרת ושל עודף משקל בשנת 2002, נתון שווה ערך ל-627 עד 793 אלף מקרי סרטן חדשים. בהתייחס לסוגי סרטן ספציפיים, להערכת החוקרים ניתן לייחס 24.5% ממקרי סרטן הכבד ו-38.4% ממקרי סרטן הרחם לשני גורמי סיכון אלה.
בניתוח שני גורמי הסיכון באופן בלתי תלוי, ההערכה היא שעודף משקל קשור בפי 2 מקרי סרטן בהשוואה לסוכרת. בנוסף, החוקרים מראים כי ניתן לייחס 26.1% ממקרי הסרטן הקשורים בסוכרת ו-31.9% ממקרי הסרטן הקשורים בעודף משקל למגמת העלייה במקרי הסוכרת ועודף המשקל בין השנים 1980-2002. החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס חלק ניכר ממקרי הסרטן לסוכרת ולעודף משקל, ולכן עם העלייה בהימצאות גורמי סיכון אלה יש לבחון כיצד ניתן ברמה הקלינית וברמת בריאות הציבור לזהות מהן אסטרטגיות המניעה והאבחון הן ברמת האוכלוסייה הכללית והן ברמת המטופל הפרטני.
http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(17)30366-2/fulltext
גורמי סיכון - סוּכרת
מחקר עוקבה (מרץ 2016) שנועד לבחון את הקשר בין משך צום הלילה לבין שיעור ההישנות והתמותה בקרב נשים עם סרטן השד, וכן זיהוי גורמי הסיכון לתוצאות שליליות אפשריות, כולל משק הסוכר (HbA1c), דלקת מערכתית (CRP), השמנה ומשך השינה.
תוצאות מחקרים קודמים, שבוצעו בחיות מעבדה, הראו כי צום ממושך במהלך השינה היה בעל השפעה מיטיבה על הפחתת תהליכים סרטניים ותהליכים מטבוליים הקשורים בסרטן השד.
במחקר הנוכחי נכללו נתונים של 2,413 חולות סרטן השד בשלבים מוקדמים, שאינן חולות סוכרת, בנות 27-70 בעת האבחון. החוקרים העריכו את משך צום הלילה באמצעות יומני אכילה של 24 שעות שנאספו בתחילת המחקר, לאחר שנה ולאחר 4 שנים.
מהתוצאות עולה כי צום לילה של פחות מ-13 שעות היה מלווה בסיכון גבוה בכ-36% להישנות סרטן השד בהשוואה לנשים שצמו 13 שעות ומעלה.
לא נמצא קשר בין משך צום הלילה לבין הסיכון לתמותה. בנוסף, נמצא כי צום לילה ממושך יותר היה מלווה ברמות נמוכות יותר של המוגלובין מסוכרר HbA1C ובמשך שינה ארוך יותר.
החוקרים מסכמים כי הארכת צום הלילה עשויה להוות אסטרטגיה פשוטה להפחתת הסיכון להישנות סרטן השד, כאשר ייתכן ושיפור באיזון הסוכר ובמשך השינה הינם המנגנונים העומדים בבסיס הקשר בין משך צום הלילה לבין הפרוגנוזה לסרטן השד.
הערת המערכת: תוצאות מחקר זה מחזקות תוצאות מחקרים קודמים בנושא צום וסרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27032109
במחקר תצפיתי (ינואר 2017) נחקר הקשר בין אורח החיים והתזונה לבין התסמונת המטבולית בקרב חולי סרטן קולורקטלי.
במחקר נכללו 143 חולים, אשר סווגו לשתי קבוצות - עם או בלי התסמונת המטבולית. מניתוח נתוני אורח החיים והתזונה של המשתתפים עולה כי החולים עם התסמונת המטבולית נטו להיות צעירים יותר, בעלי BMI גבוה יותר ולצרוך רמה גבוה יותר של קלוריות, חלבון, שומנים, סידן וזרחן ורמה נמוכה יותר של בטא-קרוטן, ויטמין C וחומצה פולית.
בניתוח סטטיסטי, מראים החוקרים כי רמה גבוהה יותר של BMI ושל צריכת אלכוהול, שומנים ושומן רווי קשורה בסיכון גבוה יותר לתסמונת המטבולית, בעוד שצריכת סיבים, ויטמין C וחומצה פולית קשורה בסיכון נמוך יותר. החוקרים מסכמים כי במטרה למנוע התפתחות תסמונת מטבולית ולשפר את מצבם הבריאותי של חולי סרטן קולורקטלי, מומלץ להדגיש את החשיבות של שמירה על משקל תקין ותזונה מאוזנת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28168180
במחקר תצפיתי (אפריל 2017), המבוסס על נתונים שנאספו בין השנים 1998-2010, מראים החוקרים כי חולי סוכרת סוג 2 היו בסיכון גבוה בכ-30% לסרטן קולורקטלי, במיוחד בששת החודשים שלאחר אבחון הסוכרת. הסיכון היה גבוה במיוחד (פי 2) בקרב גברים עד גיל 55, כלומר לפני הגיל בו נהוג לבצע בדיקות סקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28436468
במחקר תצפיתי (נובמבר 2017) רחב היקף בדקו החוקרים מהו שיעור מקרי הסרטן ברחבי העולם אותו ניתן לייחס לסוכרת ולעודף משקל. במחקר נעשה שימוש בנתונים מ-175 מדינות בהתייחס ל-12 סוגי סרטן, על מנת להעריך מהו שיעור מקרי הסרטן בשנת 2012 אותו ניתן לייחס להימצאות סוכרת ועודף משקל (BMI מעל 25) 10 שנים מוקדם יותר.
החוקרים מעריכים כי ניתן לייחס כ-5% מכל מקרי הסרטן בשנת 2012 להשפעה של הימצאות סוכרת ושל עודף משקל בשנת 2002, נתון שווה ערך ל-627 עד 793 אלף מקרי סרטן חדשים. בהתייחס לסוגי סרטן ספציפיים, להערכת החוקרים ניתן לייחס 24.5% ממקרי סרטן הכבד ו-38.4% ממקרי סרטן הרחם לשני גורמי סיכון אלה.
בניתוח שני גורמי הסיכון באופן בלתי תלוי, ההערכה היא שעודף משקל קשור בפי 2 מקרי סרטן בהשוואה לסוכרת. בנוסף, החוקרים מראים כי ניתן לייחס 26.1% ממקרי הסרטן הקשורים בסוכרת ו-31.9% ממקרי הסרטן הקשורים בעודף משקל למגמת העלייה במקרי הסוכרת ועודף המשקל בין השנים 1980-2002. החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס חלק ניכר ממקרי הסרטן לסוכרת ולעודף משקל, ולכן עם העלייה בהימצאות גורמי סיכון אלה יש לבחון כיצד ניתן ברמה הקלינית וברמת בריאות הציבור לזהות מהן אסטרטגיות המניעה והאבחון הן ברמת האוכלוסייה הכללית והן ברמת המטופל הפרטני.
http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(17)30366-2/fulltext
גורמי סיכון - גִיל המעבר
מחקר (יולי 2016), המבוסס על נתונים שנאספו במחקר עוקבה בריטי נרחב, העריך את הסיכון לסרטן השד בקרב נשים לאחר גיל המעבר, עבורן ישנם נתונים מדויקים לגבי הכניסה לגיל המעבר. כמו כן, המחקר בוחן מהי מידת ההטיה במחקרים בהם אין נתונים מדויקים בנוגע לשימוש בטיפול הורמונלי ולכניסה לגיל המעבר.
מתוך הנשים שגויסו למחקר בין השנים 2003-2009, בתקופת מעקב של 6 שנים, 58,148 נשים נכנסו לגיל המעבר, כאשר מתוך 39,183 נשים, שלגביהן יש נתונים מדויקים לגבי הכניסה לגיל המעבר, 775 אובחנו עם סרטן השד.
נמצא כי הסיכון היחסי לסרטן השד, בקרב נשים שנטלו טיפול הורמונלי (אסטרוגן + פרוגסטרון) בהשוואה לנשים שלא נטלו טיפול הורמונלי, היה 2.74 עבור שימוש של כ-5.4 שנים, וסיכון יחסי של 3.74 עבור שימוש של 15 שנה ומעלה.
החוקרים מעריכים כי ישנה הערכת חסר של 53% ברמת הסיכון במחקרים בהם לא בוצע עדכון לגבי השימוש בטיפול הורמונלי במהלך המחקר, הערכת חסר של 13% במחקרים בהם נכללו נשים ללא נתונים מדויקים לגבי הכניסה לגיל המעבר והערכת חסר של 59% במחקרים בהם שני משתנים אלה לא היו מעודכנים או מדויקים.
מסקנת המחקר היא שעל פי נתונים אלה, שימוש בטיפול הורמונלי הכולל רק אסטרוגן לא נמצא קשור לסיכון לסרטן השד ושימוש בטיפול הורמונלי הכולל אסטרוגן ופרוגסטרון קשור בעלייה בסיכון לסרטן השד במידה גבוהה מזו שנהוג להעריך, כאשר הסיכון גבוה יותר ככל שהשימוש ממושך יותר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27467055
מחקר אורך (אוגוסט 2016) שנועד להעריך האם קיים קשר בין מספר שנות עודף המשקל והשמנות לבין הסיכון לסרטן בקרב נשים. בהתבסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה גדול העוסק בבריאות האישה, במחקר הנוכחי נכללו כ-74,000 נשים לאחר גיל המעבר, שלא היו חולות בסרטן בתחילת המחקר ועבורן קיימים נתוני BMI מלפחות 3 נקודות זמן.
החוקרים העריכו עבור כל אישה את משך השנים המצטבר של עודף המשקל והשמנות תוך התייחסות למידתם (בדומה לחישוב של "שנות קופסה" בהתייחס לעישון). על בסיס נתונים אלה מצאו החוקרים כי נשים עם יותר שנות עודף משקל היו בסיכון גבוה יותר לסוגי סרטן הקשורים בהשמנה, כולל מעי, פי הטבעת, כבד, כיס מרה, לבלב, שד, רחם, שחלות, כליות ובלוטת התריס.
באופן ספציפי נמצא כי הסיכון היה גבוה ב-7% עבור כל 10 שנות עודף משקל (5% בהתייחס לסרטן השד ו-17% בהתייחס לסרטן הרחם, עם סיכון גבוה יותר ככל שמידת ההשמנה הייתה גבוהה יותר). הסיכון היה משמעותי יותר בקרב נשים שמעולם לא נטלו טיפול הורמונלי. למרות שמדובר במחקר תצפיתי שאינו מאפשר להסיק על סיבתיות או לגבש המלצות קליניות, ממצאים אלה מצביעים על כך ששמירה על משקל תקין עשויה להיות משמעותית במניעת סרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27529652
בדו"ח מחקרי (2017), שפורסם על ידי שני גופי מחקר גדולים העוסקים בחקר מחלת הסרטן, מוצגות העדויות העדכניות בנוגע לקשר בין תזונה, פעילות גופנית ומדדים אנתרופומטריים לבין סרטן השד.
הכותבים מציינים כי סרטן השד הינו הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים, כאשר ב-2012 אובחנו ברחבי העולם 1.7 מיליון מקרים חדשים, המהווים כרבע מכלל מקרי הסרטן בקרב נשים. מסקנות הדוח מבוססות על 119 מחקרים שנערכו ברחבי העולם הכוללים למעלה מ-12 מיליון נשים ויותר מ-260,000 מקרי סרטן השד.
הממצאים העיקריים בהתייחס לסרטן השד לפני גיל המעבר:
ישנן עדויות מבוססות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: הקפדה על פעילות גופנית נמרצת, עודף משקל או שמנות בגיל צעיר (18-30) ובתקופת הבגרות (עודף משקל בתקופת הילדות ובגיל ההתבגרות קשור בצמיחה איטית יותר וברמה נמוכה יותר של גורם גדילה וכן גורם להתמיינות מוקדמת של רקמת השד שנוטה פחות לתהליכים סרטניים. בנוסף עודף משקל קשור ברמות נמוכות יותר של הורמונים שחלתיים) והנקה; ושהגורמים הבאים קשורים בסיכון גבוה יותר לסרטן השד: צריכת אלכוהול וגורמים התפתחותיים המובילים לקומה גבוהה ולמשקל לידה גבוה יותר.
ישנן עדויות מוגבלות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: צריכת ירקות לא עמילניים (בהתייחס לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן - ER negative), צריכת מזונות המכילים קרוטנואידים, צריכת מוצרי חלב, צריכת תזונה עשירה בסידן ושמירה על אורח חיים פעיל.
הממצאים העיקריים בהתייחס לסרטן השד לאחר גיל המעבר:
ישנן עדויות מבוססות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: שמירה על אורח חיים פעיל (כולל הקפדה על פעילות גופנית נמרצת), הנקה ועודף משקל או שמנות בגילאי 18-30; ושהגורמים הבאים קשורים בסיכון גבוה יותר לסרטן השד: עודף משקל או שמנות בתקופת הבגרות לפני גיל המעבר, עלייה במשקל בתקופת הבגרות, גורמים התפתחותיים המובילים לקומה גבוהה וצריכת אלכוהול.
ישנן עדויות מוגבלות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: צריכת ירקות לא עמילניים (בהתייחס לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן - (ER negative, צריכת מזונות המכילים קרוטנואידים וצריכת תזונה עשירה בסידן.
החוקרים מציינים כי ממצאי הדו"ח אינם כוללים את הגורמים הבאים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן השד:
ההמלצות הכלליות העולות מהדו"ח הינן שמירה על משקל תקין, הקפדה על אורח חיים פעיל, צריכת תזונה בריאה והגבלת צריכת אלכוהול.
http://www.aicr.org/continuous-update-project/breast-cancer.html
גורמי סיכון - מחלוֹת מערכת העיכול
סקירה שיטתית ומטה אנליזה מקיפה הכוללת 24 מחקרים (ינואר 2016) מצביעה על כך שחולים שעברו טיפול למיגור החיידק הליקובקטר פילורי היו בסיכון מופחת להתפתחות סרטן הקיבה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26836587
במחקר מקרה-בקרה, (2019) אשר מבוסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר גדול, שנערך בסין, נכללו 229 משתתפים עם אבחנה חדשה של סרטן, אליהם הותאמה קבוצת ביקורת של 229 משתתפים ללא סרטן. נמצא כי:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30713028
הפורמולה Shenling Baizhu San (בקיצור: SBS) היא פורמולה המוכרת ברפואה הסינית לטיפול בהפרעות עיכול כבר מאות שנים. הפורמולה מכילה 10 צמחי מרפא: Panax ginseng, Atractylodes macrocephala, Wolfiporia extensa, Glycyrrhiza glabra, Dioscorea opposite, Dolichos lablab, Nelumbinis Nucifera, Coix lacryma-jobi, Amomum, Platycodon grandifloras.
במחקר הנוכחי (אפריל 2015), אשר נערך בקרב חיות מעבדה, מציגים החוקרים מהם מנגנוני הפעילות בהם הפורמולה תורמת להפחתת התמותה והתפתחות גידולים סרטניים במעי כסיבוך של קוליטיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25897964
צריכת רכיבים ספציפיים
כללי | פירות וירקות | סיבים תזונתיים | מזון מן החי | אוֹמגה 3 במזון | פִיטואסטרוגנים
צריכת רכיבים ספציפיים - כללי
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת אגוזי מלך על מדדים אנתרופומטריים. בסקירה נכללו 27 מחקרים, בהם השתתפו מתנדבים בריאים או משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים - כולל תסמונת מטבולית, יתר שומנים בדם, סרטן, שמנות וסוכרת סוג 2. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספת אגוזי מלך במינון שנע בין 15 ל-108 גרם ליום למשך תקופת התערבות של שבועיים עד שנתיים.
בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת לצריכת אגוזי מלך על היקף המותניים, המשקל, ה-BMI או מסת השומן. בניתוח מינון-תגובה נמצאו עדויות מוגבלות לכך שמינון של עד 35 גרם ליום היה מלווה בירידה מובהקת במשקל ובהיקף המותניים. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאו עדויות מבוססות להשפעה של אגוזי מלך על המדדים האנתרופומטריים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32444054/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים,(2020) הוערך הקשר בין צריכת דגנים מלאים ומלוטשים ובין הסיכון להתפתחות סרטן. בסקירה נכללו 17 מאמרים בהם נערכו מטה-אנליזות של נתונים ממחקרי עוקבה ומחקרי מקרה-בקרה.
להלן הממצאים העיקריים:
בהתייחס לתמותה מסרטן: נתונים משבע מטה-אנליזות של מחקרי עוקבה, מראים שצריכה גבוהה של דגנים מלאים קשורה בסיכון נמוך ב-6% עד 12% בהשוואה לצריכה נמוכה, ובסיכון נמוך ב-3% עד 20% עבור מינון של 15-90 גרם/יום.
צריכת דגנים מלאים נמצאה קשורה באופן עקבי בסיכון נמוך יותר להיארעות של סרטן מסוג קולורקטלי, מעי, קיבה, לבלב וושט.
העדויות בהתייחס לצריכת דגנים מלוטשים הינן מוגבלות. לפי העדויות הקיימות, צריכה גבוהה של דגנים מלוטשים קשורה בסיכון מוגבר לסרטן מעי וקיבה. יחד עם זאת, במטה-אנליזה בה נבדק הקשר מינון-תגובה נמצא כי כל צריכה של 90 גרם/יום קשורה בסיכון נמוך ב-6% לסרטן באופן כללי. החוקרים מציינים כי ברוב המחקרים לא הייתה הפרדה בין צריכת דגנים מלוטשים כמזון (כגון אורז או חיטה) ובין צריכת מזונות המבוססים על דגנים מלוטשים (כגון עוגות ועוגיות), נתון המקשה על פירוש הממצאים.
החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות עקביות לכך שצריכת דגנים מלאים קשורה בסיכון מופחת לסרטן, אשר תומכות בהמלצות התזונתיות המעודדות צריכת דגנים מלאים. לצד זה, הממצאים בהתייחס לקשר בין צריכת דגנים מלוטשים והסיכון לסרטן אינם עקביים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33297391/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים, (2021) הוערך הקשר בין צריכת פטריות בתזונה ובין הסיכון להתפתחות סרטן מכל סוג. בסקירה נכללו 17 מחקרים, מהם שישה מחקרי עוקבה ו-11 מחקרי מקרה-בקרה.
באופן כללי נמצא כי צריכה גבוהה יותר של פטריות הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סרטן, כך שבהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-34% לסרטן מכל סוג. בהתייחס לסוגי הסרטן, נמצא קשר מובהק רק בהתייחס לסרטן שד (סיכון נמוך ב-35%), כאשר סוגי סרטן אחרים נבדקו רק במספר מועט של מחקרים. עוד מראים החוקרים כי הקשר בין צריכת פטריות והסיכון לסרטן היה תלוי מינון, כך שעבור צריכה גבוהה של 18 גרם/יום הסיכון היה נמוך ב-45% בהשוואה להעדר צריכה.
החוקרים מסבירים כי ההשפעה המיטיבה של פטריות נובעת בעיקר מפעילותן נוגדת החמצון, בעיקר של הרכיב הפעיל ergothioneine, וכן מרכיבים נוספים כמו בטא-גלוקן להם פעילות נוגדת גידולים ומווסתת חיסונית.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של פטריות בתזונה להגנה מפני התפתחות סרטן, ובעיקר סרטן השד.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33724299/
בסקירה (2021) דנים החוקרים במאפיינים ובהשלכות הבריאותיות של ממתיקים מלאכותיים. במסגרת הסקירה מוצגים מגוון הממתיקים המלאכותיים, כולל חמישה ממתיקים שאושרו לשימוש על ידי ה-FDA: סכרין, סוכרלוז, אספרטם, ניוטאם וציקלמט. בהתייחס לכל ממתיק, מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעות הבריאותיות שלו.
החוקרים מראים כי למרות השימוש השכיח בממתיקים אלה, העדויות המחקריות מצביעות על מגוון השפעות שליליות, החל מכאבי ראש קלים ועד סיכון מוגבר לסרטן. מחקרים שונים מראים כי השימוש בממתיקים מלאכותיים קשור בתנגודת לאינסולין והתפתחות סוכרת סוג 2, השימוש באספרטם נקשר בבעיות קוגניטיביות והתנהגותיות, ומחקרים אחרים הראו כי השימוש בממתיקים מלאכותיים עלול להוביל לחוסר איזון באוכלוסיית חיידקי המעי ולהתפתחות כבד שומני.
לפיכך, החוקרים ממליצים להגביל את הצריכה לכמויות קטנות ולא לצרוך אותם לתקופות ממושכות מעל לרמת הצריכה היומית המותרת (ADI). הם קוראים להמשיך ולהעריך את בטיחות השימוש בממתיקים אלה בטווח הארוך, וכן את ההשפעה המטבולית והבריאותית שלהם.
http://www.biotech-asia.org/vol18no2/artificial-sweeteners-and-their-health-implications-a-review/
בסקירה (2020) הוערכו העדויות בהתייחס לשימוש בתוצרי הדבורה לטיפול במחלת הסרטן ולמניעתה. במסגרת הסקירה נאספו המלצות מ-129 ספרים באנגלית, צרפתית או גרמנית, שנלקחו ממאגרי נתונים כגון EBSCO, אך גם ספרים מפלטפורמות של רבי מכר, ללא סינון של איכות הספרים, בהתייחס לשימוש הטיפולי בתוצרי הדבורה (Apitherapy) בהקשר למחלת הסרטן. כמו כן, נערכה השוואה בין המלצות אלה לעדויות שנאספו במחקרים קליניים.
להלן הממצאים העיקריים של הסקירה:
ב-18 ספרים נמצאה המלצה לשימוש בתוצרי הדבורה למניעת סרטן, ב-39 ספרים נמצאה המלצה לשימוש בתוצרי הדבורה כטיפול משלים במחלת הסרטן, וב-17 ספרים נמצאה התייחסות לכך שהשימוש בתוצרי הדבורה עשוי לתרום להחלמה מסרטן.
בהתייחס למניעת סרטן – מבין 18 הספרים, ב-6 ספרים נכללה התייחסות לשימוש בפולן וב-3 ספרים לשימוש בדבש, אולם באף אחד מהספרים לא נכלל מידע לגבי מידת היעילות.
בהתייחס לטיפול משלים בסרטן – מבין 39 הספרים, ההמלצות כללו שימוש בפולן (6 ספרים) ובפרופוליס (3 ספרים), בעיקר לעירור המערכת החיסונית ו/או לשיפור המצב התזונתי בקרב חולי סרטן.
בהתייחס להחלמה מסרטן – ההמלצות שנמצאו בספרים היו לרוב מגוונות ולא ספציפיות, וכללו שילוב של מגוון רכיבים.
רק בספרים מעטים נכלל מידע ספציפי, ובאף אחד מהספרים לא נכלל מידע מספיק, בהשוואה לידע שנאסף במסגרת מחקרים קליניים. באופן ספציפי, ההמלצות בספרים לא כללו מידע בהתייחס להשפעה של תוצרי הדבורה על היבטים שונים של הטיפול בסרטן, בדגש על ההשפעות השליליות של כימותרפיה ורדיותרפיה, כגון מוקוזיטיס בפה, פגיעה עורית, עייפות ועוד.
החוקרים מסכמים כי ספרים העוסקים בשימוש הטיפולי בתוצרי הדבורה אינם מהווים מקור מידע טוב בהתייחס לטיפול בסרטן ולמניעתו. יחד עם זאת, ההמלצות שנאספו מצביעות על הפוטנציאל של תוצרי דבורה מסוימים למניעת סרטן וכטיפול משלים, ועשויות להוות בסיס להמשך המחקר בנושא.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32507447/
בסקירה (2019) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים בנוגע לפעילות נוגדת הסרטן של הפלבונואיד לוטאולין (Luteolin) ומנגנוני הפעילות המעורבים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30798142
בסקירה (2019) מוצגים המנגנונים המעורבים בפעילות נוגדת הסרטן של דבש ורכיביו הפעילים העיקריים – פלבונואידים (קמפפרול, קטכינים וקוורצטין) וחומצות פנוליות (חומצה קפאית וחומצה גאלית).
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30639116/
בסקירה (2019) דנים החוקרים בשימוש באצות כבסיס לפיתוח מזונות ומשקאות פונקציונליים, תוך התמקדות בהשפעה נוגדת סרטן. החוקרים מציינים כי אצות הינן מקור מבטיח לפיתוח של מזונות פונקציונליים, בשל העושר בערכים תזונתיים - חלבונים וחומצות אמינו, ויטמינים, פיגמנטים (כלורופיל, קרוטנואידים ו- פיקוביליפרוטאינים), חומצות שומן, פיטוסטרוֹלים, פוליסכרידים ופוליפנוֹלים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31146462
בסקירה (2018) מפורטות העדויות העדכניות בהתייחס לפעילות נוגדת הסרטן ולמנגנוני הפעולה המעורבים של מגוון פלבונואידים - ביניהם אפיגנין, לוטאולין, קוורצטין, הספריטין, EGCG, ציאנידין, גניסטאין ודאידזאין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30424557
במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2020) שנערך בצרפת נבדק הקשר בין צריכת הסוכר בתזונה לבין הסיכון להתפתחות סרטן. החוקרים מסבירים כי כיום ידוע שצריכת סוכר עודפת מהווה גורם סיכון מרכזי לשמנות, סוכרת סוג 2 ולתחלואה קרדיווסקולרית, אולם העדויות לגבי הקשר בין צריכת סוכר והתפתחות סרטן אינן עקביות. מחקרים פרה-קליניים מצביעים על כך שההשפעה של סוכר על התפתחות סרטן הינה כתוצאה משמנות, כאשר מנגנונים נוספים עשויים להיות מעורבים, כגון תהליכי דלקת, עקה חמצונית ותנגודת לאינסולין, גם בהעדר עלייה במשקל.
במחקר נכללו הנתונים של 101,279 משתתפים מעל גיל 18 (42 בממוצע), כאשר משך המעקב החציוני היה כ-6 שנים. צריכת הסוכר הממוצעת הייתה 92.8 גרם ליום, כ-20% מסך הצריכה הקלורית, כאשר המשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר (רבעון תחתון) צרכו 55.57 גרם/יום והמשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר (רבעון עליון) צרכו 135.31 גרם/יום. צריכת הסוכר המוסף ברבעון התחתון והעליון הייתה 19.48 ו-62.23 גרם/יום, בהתאמה.
נמצא כי הסיכון להתפתחות סרטן באופן כללי היה גבוה ב-17% בקרב המשתתפים עם צריכת הסוכר הגבוהה ביותר בהשוואה לנמוכה ביותר, והסיכון לסרטן שד היה גבוה ב-51%.
תוצאות אלה היו מובהקות סטטיסטית גם לאחר התאמה לעלייה במשקל במהלך תקופת המעקב. כמו כן, נמצא כי צריכה גבוהה של סוכר מוסף, סוכרים חופשיים (סוכר מוסף וסוכר טבעי המצוי במיצי פירות, דבש וסירופים), סוכרוז, סוכרים שמקורם במעדני חלב, מוצרי חלב ומשקאות ממותקים, הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכת סוכר בתזונה מהווה גורם סיכון הפיך למניעת סרטן, ובעיקר סרטן שד, ובכך מספקים תמיכה לדיון בנושאי מדיניות הקשורה בסוכר (כגון מיסוי ורגולציה שיווקית).
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32936868/
במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2019) שנערך בצרפת, נבדק הקשר בין צריכת משקאות מתוקים – ממותקים בסוכר, מיצי פירות 100% ומשקאות עם ממתיקים מלאכותיים - לבין הסיכון לסרטן. במחקר נכללו 101,257 משתתפים מעל גיל 18 (42 בממוצע). צריכת משקאות מתוקים הוערכה באמצעות יומני אכילה חוזרים, עם 2-15 דיווחים עבור כל משתתף. במהלך תקופת מעקב ממוצעת של כ-5 שנים, אובחנו 2,193 מקרים של סרטן, מהם 693 מקרים של סרטן שד, 291 מקרים של סרטן ערמונית ו-166 מקרים של סרטן קולורקטלי. הצריכה היומית החציונית של משקאות מתוקים הייתה 90.3 מ"ל לגברים ו-74.6 מ"ל לנשים, בחלוקה של 45% מיצי פירות, 36% משקאות ממותקים בסוכר ו-19% משקאות עם ממתיקים מלאכותיים.
באופן כללי, נמצא כי צריכת משקאות מתוקים הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן מכל סוג (עלייה של 18% בסיכון עבור עלייה של 100 מ"ל/יום) ולסרטן השד (עלייה של 22% עבור עלייה של 100 מ"ל/יום). צריכת משקאות עם ממתיקים מלאכותיים לא הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן ואילו צריכה של מיצי פירות הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-12%.
ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת משקאות מתוקים, כולל מיצי פירות, מהווה גורם סיכון לסרטן הניתן לשינוי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31292122
כחלק ממחקר עוקבה (2018) אירופאי גדול (EPIC), במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין איכות התזונה לבין הסיכון לסרטן. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אחד ההיבטים המרכזיים במניעת תחלואה כרונית הינו הכוונת הציבור לבחירת מזונות איכותיים ובריאים יותר, כאשר במדינות רבות נערך תהליך הטמעה של סימון מזונות בהתאם לערכם התזונתי. במחקר נכללו הנתונים של 471,495 משתתפים, כאשר בתקופת מעקב של כ-15 שנה אובחנו 49,794 מקרי סרטן (מהם 12,063 מקרים של סרטן שד, 6,745 מקרים של סרטן ערמונית ו-5,806 מקרים של סרטן קולורקטלי). הצריכה התזונתית הוערכה באמצעות שאלוני תזונה, המותאמים לכל מדינה, והאיכות של כל פריט מזון או משקה הוערכה בהתאם לתכולת הקלוריות, סוכר, שומן רווי, נתרן, סיבים, חלבון וירקות/פירות/קטניות/אגוזים ל-100 גרם. החוקרים חישבו לכל משתתף ציון כולל, המבטא את איכות התזונה הממוצעת שלו, כאשר ציון גבוה יותר מבטא איכות תזונה נמוכה יותר.
נמצא כי משתתפים עם איכות התזונה הנמוכה ביותר היו בסיכון גבוה ב-7% לסרטן בהשוואה למשתתפים עם איכות התזונה הגבוהה ביותר, כאשר הסיכון האבסולוטי היה 81.4 לעומת 69.5 מקרים ל-10,000 שנות אדם, בהתאמה. באופן ספציפי, נמצא סיכון גבוה יותר לסרטן קולורקטלי, לסרטן במערכת העיכול העליונה והקיבה, לסרטן ריאות בקרב גברים ולסרטן כבד וסרטן שד לאחר גיל המעבר בקרב נשים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של סיווג איכות המזונות עבור סימון המזונות ועבור מדדים תזונתיים אחרים הקשורים בבריאות הציבור.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30226842
מחקר מקרה-בקרה משותף לחוקרים ישראלים ואמריקאים (אפריל 2016) אשר נועד לבחון את הקשר בין שתיית קפה לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי.
כחלק ממחקר גדול שנערך בישראל, המחקר הנוכחי מבוסס על נתונים של 5,145 חולי סרטן קולורקטלי וקבוצת השוואה של 4,097 משתתפים בריאים.
נמצא כי שתיית קפה הייתה מלווה בסיכון מופחת בכ-26% לסרטן קולורקטלי. מגמה דומה נמצאה גם עבור שתיית קפה נטול קפאין וקפה שחור מבושל. באופן ספציפי, בהשוואה למשתתפים השותים פחות ממנת קפה ליום, שתיית 1-2, 2-2.5 ומעל 2.5 מנות קפה ליום הייתה מלווה בסיכון מופחת לסרטן קולורקטלי בכ-22%, 41% ו-54%, בהתאמה.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלו מצביעים כי קפה עשוי להגן על המעי מפני התפתחות תהליכים סרטניים.
הערת המערכת: המחקר מומן על ידי ארגון הבריאות האמריקאי (NIH). חשוב לציין כי החסרון של מחקר מסוג זה היא שלא ניתן להסיק בודאות על קשר של סיבה ותוצאה.
http://cebp.aacrjournals.org/content/25/4/634.full.pdf+html
מחקר (מאי 2016) הבודק את הקשר בין מספר דפוסי תזונה לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי. החוקרים מציינים כי תזונה ואורח חיים מהווים גורמי סיכון בהתפתחות סרטן קולורקטלי אולם מנגנון ההשפעה אינו ברור לגמרי.
במסגרת המחקר שנערך בירדן, החוקרים אספו נתונים לגבי דפוס התזונה של 220 חולי סרטן קולורקטלי ושל 281 משתתפים בריאים בעלי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים דומים.
מניתוח כלל הנתונים החוקרים זיהו שלושה דפוסי תזונה עיקריים: "תזונה בריאה" (המאופיינת בעיקר בצריכת פירות וירקות), "תזונה עתירת סוכר ותה" (המאופיינת בעיקר בצריכת סוכר ותה) ו"תזונה מערבית" (המאופיינת בעיקר בצריכת בשר אדום, דגנים, ביצים ודגים).
נמצא כי דפוס של "תזונה מערבית" היה קשור בסיכון גבוה בכ-88% להתפתחות סרטן קולורקטלי, כאשר בשני הדפוסים האחרים זוהה סיכון מופחת שאינו מובהק סטטיסטית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27206698
סקירה (ספטמבר 2015) המסכמת את העדויות המחקריות העדכניות לגבי התרומה הבריאותית של כוסמת (Fagopyrum esculentum) תוך התמקדות בתפקיד הרכיבים הפעילים ומנגנוני הפעילות שלהם.
הכותבים מפרטים שכוסמת הינה צמח מאכל דמוי דגן, נטול גלוטן, אשר עשיר ברכיבים תזונתיים ונמצא כבעל תרומה להפחתת רמות הכולסטרול, להגנה על הפעילות העצבית, למצבי יתר לחץ דם ובעל השפעה אנטי-סרטנית, אנטי-דלקתית ואנטי-סוכּרתִית וכן בעל פעילות פרה-ביוטית ונוגדת חמצון.
מחקרים פרה-קליניים מצביעים על התפקיד של הרכיבים הפעילים, ביניהם D-chiro-inositol, החלבונים והפלבונואידים רוטין וקוורצטין, בהשפעה הבריאותית של כוסמת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26270637
בסקירה (2018) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים בנוגע לרכיבים טבעיים אשר מעודדים תהליכי פירוק של תאים סרטניים (אוטופגיה). במסגרת הסקירה דנים החוקרים בחשיבות של תהליכי אוטופגיה בסרטן, מפרטים מהם רכיבים הצמחיים אשר מעכבים או מעודדים תהליכים אלה ומסבירים את מנגנוני הפעולה המולקולריים.
בין הרכיבים המוזכרים בסקירה נכללים מיצוי אמלה (Emblica officinalis), חומצה ליפואית, ברברין, הונוקיול ועוד. בהמשך, מוצגים בפירוט שלושה רכיבים צמחיים, שנמצאו כמעודדי תהליכי אוטופגיה ואשר עשויים להגביר תמותת תאים סרטניים - כאשר ניתנים בצורת תוסף: כורכומין, Polyalthia longifolia והרכיב הפעיל שלו HCD המצוי בגזע העץ, והרכיב הפעיל Prodigiosin (אלקלואיד בעל פיגמנט אדום, המיוצר ע"י חיידקים). החוקרים מסכמים כי הולכות ומצטברות העדויות לגבי ההשפעה של רכיבים טבעיים במספר סוגי סרטן, אולם נדרשים מחקרים פרה-קליניים וקליניים נוספים כבסיס לפיתוח טיפולים נוגדי-סרטן חדשניים. .
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28671583
מחקר מעבדה (אוקטובר 2015) המצביע על רמות גבוהות מהתקן האירופאי המותר של חומרים החשודים כמסרטנים בחלק מתוספי המזון המשווקים באירופה. יש לציין כי מדובר בתוספים בתעשיית המזון, ולא בתוספי תזונה הנמכרים לצרכנים בבתי טבע ובבתי מרקחת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26467752
במחקר עוקבה (2018) בריטי מבוסס אוכלוסייה נבדק הקשר בין שתיית קפה לתמותה, ואת ההשפעה של מאפיינים גנטיים הקשורים במטבוליזם של קפאין על קשר זה. המחקר מבוסס על מאגר נתונים של כ-9 מיליון איש, הכולל נתונים דמוגרפיים, הרגלי אורח חיים ומידע גנטי, כאשר במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של כ-500,000 משתתפים. על בסיס הבדלים גנטיים מסוימים, לכל משתתף חושב ציון גנטי של מטבוליזם של קפאין ונבדק הקשר בין שתיית קפה לבין תמותה בתקופת מעקב של 10 שנים.
גיל המשתתפים הממוצע היה 57 ו-78% מהם צרכו קפה (כולל שחור, נמס ונטול קפאין). במהלך תקופת המעקב 14,225 מהמשתתפים נפטרו. מניתוח הנתונים עולה כי באופן כללי צריכת קפה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה. בהשוואה למשתתפים שלא שתו קפה כלל, שתייה של עד 1, 1, 2-3, 4-5, 6-7, ומעל 8 כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-6%, 8%, 12%, 12%, 16% ו-14% לתמותה. מגמה דומה נמצאה עבור קפה שחור, נמס או נטול קפאין ועבור גורמי התמותה השכיחים, כגון מחלות קרדיווסקולריות וסרטן. לא נמצאה השפעה משמעותית לציון הגנטי של מטבוליזם של קפאין, המעיד על מטבוליזם איטי יותר או מהיר יותר, על קשרים אלה. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על תפקיד של רכיבים אחרים, מלבד קפאין, בקשר בין צריכת קפה לבין סיכון מופחת לתמותה.
המחקר מומן ע"י הביו-בנק הבריטי ובשיתוף ה-NIH
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29971434
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (מאי 2017) נבדק הקשר בין צריכת קפה, כולל קפה נטול קפאין, לבין הסיכון לסרטן הכבד.
בסקירה נכללו 18 מחקרי עוקבה, בהם מעל 2 מיליון משתתפים ו-2,905 מקרים של סרטן כבד, וכן 8 מחקרי מקרה-בקרה בהם 1,825 חולים ו-4,652 משתתפים בריאים. בניתוח כלל הנתונים נמצא כי הגדלת צריכת הקפה ב-2 כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-35% לסרטן הכבד, כאשר הקשר היה חלש יותר עבור מחקרי עוקבה לעומת מחקרי מקרה-בקרה (ירידה של 29% בסיכון לעומת 67%). קשר זה לא היה תלוי במחלות כבד, בצריכת אלכוהול, עודף משקל, סוכרת סוג 2, עישון או הפטיטיס B או C. בארבעה מחקרים, בהם נבדק הקשר עבור קפה נטול קפאין, נמצא כי הגדלת צריכת הקפה ב-2 כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-14% לסרטן הכבד.
מגוון מנגנוני פעולה עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין קפה, ובמיוחד קפאין, לבין סרטן הכבד, כולל הגנה מפני התפתחות שחמת הכבד, המהווה גורם סיכון משמעותי לסרטן הכבד; השפעה אנטי-קרצינוגנית הכוללת מניעת שגשוג תאי סרטן הכבד, הגברת פעילות אנזימי הכבד המשפרת את המטבוליזם והפרשת רכיבים קרצינוגנים ופעילות נוגדת חמצון המגינה על ה-DNA; עיכוב פעילות נגיפית (הפטיטיס); ומניעת סוכרת סוג 2.
החוקרים קוראים לביצוע מחקרים אקראיים מבוקרים עם הגדרה ברורה של צריכת קפה על מנת לתמוך בממצאים אלה ולקבוע מהי היעילות של קפה להגנה מפני סרטן הכבד, במיוחד בקרב קבוצות בסיכון גבוה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28490552
במחקר חתך מבוסס אוכלוסייה (יוני 2017), שנערך בגרְמניה, נבדק הקשר בין צריכת בשר לבין התפתחות פוליפים במעי. במחקר נכללו 15,950 משתתפים מעל גיל 55 שעברו בדיקת קולונוסקופיה.
בקרב 3,340 מהמשתתפים (20.4%) אובחן פוליפ מסוג אדנומה בשלב ראשוני (nonadvanced), בקרב 1,643 מהמשתתפים (10%) אובחן פוליפ מסוג אדנומה בשלב מתקדם (advanced) ובקרב 189 מהמשתתפים (1.2%) אובחן סרטן קולורקטלי.
באופן כללי לא נמצא קשר בין צריכת בשר אדום או מעובד לבין הסיכון לאדנומה מכל סוג. עם זאת, נמצא כי צריכת בשר מעובד הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לאדנומה בשלב מתקדם בפי הטבעת בלבד. לא נמצא קשר בין צריכת עוף לבין פוליפים במעי. החוקרים מדגישים כי יש לאשש את הממצא לגבי הקשר בין בשר מעובד והסיכון לפוליפים בפי הטבעת במחקרי עוקבה פרוספקטיביים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28468894
שני מחקרים, שפורסמו לאחרונה, עוסקים בקשר בין צריכת קפה ושיעורי התמותה בהתייחס לאוכלוסיות שונות.
במחקר הראשון נבדק הקשר בין צריכת קפה לבין הסיכון לתמותה מוקדמת כחלק ממחקר עוקבה אירופאי גדול העוסק בסרטן ובתזונה. במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של מעל ל-500,000 משתתפים מ-10 מדינות באירופה. בתקופת מעקב של כ-16 שנים, 41,693 מהמשתתפים נפטרו. בהשוואה למשתתפים שלא צרכו כלל קפה, נמצא כי המשתתפים עם צריכת הקפה הגבוהה ביותר (מעל 3 כוסות ליום) היו בעלי סיכון נמוך יותר לתמותה (נמוך ב-12% עבור גברים וב-7% עבור נשים). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין מדינות שונות. עוד נמצא כי צריכת קפה גבוהה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר באופן משמעותי לתמותה כתוצאה ממחלות בדרכי העיכול (נמוך ב-60% עבור גברים וב-40% עבור נשים). כמו כן, בקרב נשים, צריכה גבוהה של קפה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-22% לתמותה כתוצאה ממחלות וסקולריות, בסיכון נמוך ב-30% לתמותה כתוצאה מאירוע מוחי ובסיכון גבוה ב-30% לתמותה מסרטן השחלות. בתת-מדגם הכולל כ-15,000 משתתפים נמצא כי צריכה גבוהה של קפה הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של אנזימי הכבד ובקרב נשים בלבד ברמה נמוכה יותר של המדד הדלקתי CRP ושל המוגלובין מסוכרר. ממצאים אלה מצביעים על כך שלצריכת קפה עשויה להיות השפעה מגינה מפני תמותה מוקדמת, במיוחד כתוצאה ממחלות בדרכי העיכול ובכלי הדם.
במחקר נוסף נבדק הקשר בין צריכת קפה והסיכון לתמותה מוקדמת בקרב אוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית. כחלק ממחקר עוקבה, שהחל בין השנים 1993-1996 בלוס אנג'לס והוואי, במחקר הנוכחי נכללו כ-185,000 משתתפים ממוצא אפרו-אמריקאי, ילידי הוואי, אמריקאים ממוצא יפני ולטיני ואמריקאים לבנים. בתקופת מעקב של כ-16 שנה, 58,397 מהמשתתפים נפטרו. נמצא כי בהשוואה למשתתפים שלא צרכו קפה, צריכת קפה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה עם סיכון נמוך ב-12% עבור כוס קפה 1 ליום, 18% עבור 2-3 כוסות ליום ו-18% עבור מעל 4 כוסות ליום. בהתייחס לשייכות אתנית, הממצאים בכל הקבוצות היו מובהקים סטטיסטית מלבד בקבוצה של ילידי הוואי. מגמה דומה נמצאה באופן ספציפי גם בקרב משתתפים שמעולם לא עישנו, משתתפים מתחת לגיל 55 ומשתתפים ללא מחלות כרוניות. הסיכון לתחלואה נמצא נמוך יותר בהתייחס למחלות לב, סרטן, מחלות נשימה, שבץ, סוכרת ומחלת כליות.
שני המחקרים, שמומנו על ידי גופים בריאותיים ממשלתיים, מצביעים על כך שצריכת קפה גבוהה יותר קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מוקדמת כתוצאה ממספר גדול של מחלות, באופן בלתי תלוי בשייכות אתנית או גיאוגרפית וללא תלות בעישון או בסוג הקפה (מכיל קפאין או נטול). החוקרים מסבירים כי הקפה מכיל הרבה רכיבים פעילים, כולל קפאין ותרכובות פנוליות, אשר עשויים להשפיע על הבריאות באמצעות מנגנונים שונים, כגון הפחתת עקה חמצונית, פעילות נוגדת סרטן, הגברת הרגישות לאינסולין, שיפור תפקוד תאי הכבד, הפחתת הצטברות שומן בכבד והפחתת דלקת כרונית. השפעות אלו נצפו במחקרים שבוצעו בחיות מעבדה. מאחר והקשרים נצפו גם עבור הקפה שמכיל קפאין וגם עבור הקפה שלא מכיל קפאין, החוקרים משערים כי ניתן לייחס את ההשפעה לרכיבים אחרים המצויים בקפה ולא רק לקפאין עצמו. כמו כן, בהינתן שהקשר להפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית נמצא בעיקר בהתייחס לנשים, החוקרים טוענים כי ייתכן ולקפה השפעה תלויית-מין על הפרופיל המטבולי והדלקתי. עם זאת, החוקרים מציינים כי אין השערה מדוע צריכת קפה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן השחלות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28693038
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28693036
במחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה (מאי 2017), שנערך ביפן, נבדק הקשר בין דפוס התזונה לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי.
במחקר נכללו כ-93,000 משתתפים, אחריהם בוצע מעקב החל מהשנים 1995-1998 ועד לשנת 2012. בתקופת המעקב 2,482 מהמשתתפים אובחנו עם סרטן קולורקטלי. על בסיס שאלוני תזונה, שמולאו בתחילת תקופת המעקב, החוקרים זיהו שלושה דפוסי תזונה עיקריים: דפוס של תזונה בריאה יחסית ("תזונה שקולה"), תזונה מערבית ותזונה מסורתית. תזונה שקולה אופיינה בצריכה גבוהה של ירקות, פירות, אטריות, תפוחי אדמה, מוצרי סויה, פטריות ואצות. תזונה מערבית אופיינה בצריכה גבוהה של בשר אדום, בשר מעובד, מוצרי חלב, מיצי פירות, משקאות קלים, קפה, תה, רטבים ואלכוהול. תזונה מסורתית אופיינה בצריכה גבוהה של חמוצים, דגים ופירות ים, עוף וסאקה.
בהשוואה בין המשתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר לנמוכים ביותר נמצא כי דפוס של תזונה שקולה היה קשור בסיכון נמוך ב-15% לסרטן קולורקטלי בקרב גברים, עם קשר חזק יותר עבור סרטן במעי הדיסטלי, אך בסיכון גבוה יותר לסרטן רקטלי בקרב נשים. דפוס של תזונה מערבית היה קשור בסיכון גבוה יותר לסרטן במעי ובמעי הדיסטלי בקרב נשים. לא נמצא קשר בין דפוס של תזונה מסורתית לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי. החוקרים משערים כי קשר זה הינו תוצאה של צריכה גבוהה יותר של בשר אדום ומעובד. ממצאים אלה מצביעים על החשיבות של דפוס ואיכות התזונה כאסטרטגיה למניעת סרטן קולורקטלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28526274
בדוח עדכני (2017), שפורסם במשותף על ידי הקרן העולמית לחקר הסרטן (AICR) והמכון האמריקאי לחקר הסרטן (WCRF), מסכמים צוות החוקרים את העדויות המחקריות בנוגע לקשר בין תזונה ופעילות גופנית לבין סרטן קולורקטלי.
דוח זה, המהווה עדכון לדוח שפורסם בשנת 2007, כולל 99 מחקרים (שנערכו בכל העולם) - בהם כ-29 מיליון משתתפים וכ-250,000 מקרים של סרטן קולורקטלי. על סמך הממצאים שנאספו, החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מבוססות לכך שצריכת דגנים מלאים (כשלוש מנות ליום), סיבים תזונתיים, מוצרי חלב (כ-500 גר'/יום), נטילת תוספי סידן וביצוע פעילות גופנית תורמים להפחתת הסיכון לסרטן קולורקטלי, בעוד שצריכת בשר אדום ובשר מעובד, צריכה של יותר משני משקאות אלכוהוליים ליום, עודף משקל, שמנות וקומה גבוהה מהווים גורמי סיכון להתפתחות סרטן קולורקטלי. בנוסף, החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מסוימות לגורמי סיכון נוספים, אשר קשורים בסיכון נמוך יותר - כולל צריכת מזונות עשירים בויטמין C, צריכת דגים, ויטמין D ונטילת מולטי-ויטמינים, כאשר צריכה נמוכה (פחות מ-100 גרם ליום) של פירות וירקות לא עמילניים וצריכת מזונות המכילים ברזל מסוג הם (שמקורו בחי) קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן קולורקטלי.
לא נמצאו עדויות חד-משמעיות בהתייחס לגורמים תזונתיים נוספים כגון דגנים, תפוחי אדמה, שומן מהחי, עוף, פירות ים, הרכב חומצות השומן, כולסטרול, אומגה 3 שמקורה בדגים, קטניות, שום, סוכר מוסף, קפה, תה, פחמימות, עמילנים, עומס גליקמי, חומצה פולית, ויטמין A, ויטמין B6, ויטמין E, סלניום, מתיונין, בטא-קרוטן, ליקופן, סך הצריכה הקלורית, תדירות הארוחות או דפוס התזונה.
להערכת החוקרים כ-47% ממקרי הסרטן הקולורקטלי ניתנים למניעה באמצעות הקפדה על תזונה בריאה, ביצוע פעילות גופנית ושמירה על משקל תקין.
http://www.aicr.org/continuous-update-project/colorectal-cancer.html
במחקר מקרה-בקרה גדול מבוסס אוכלוסייה (יולי 2017), הכולל 631 נשים עם סרטן הרחם וקבוצת ביקורת של 879 נשים בריאות, נמצא כי חשיפה גבוהה יותר לקדמיום (שנבדקה באמצעות בדיקת שתן) הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-22% לסרטן הרחם, ככל הנראה בשל פעילות הדומה לאסטרוגן. המקורות העיקריים לקדמיום כוללים צריכת איברים פנימיים ופירות ים, וכן עישון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28742092
במחקר מעבדה (אוקטובר 2017) פורץ דרך, שנערך על מודל של שמרים, מראים החוקרים מהו המנגנון האחראי לכך שצריכת סוכר גבוהה מגבירה צמיחת גידולים סרטניים (תופעת ורבורג), זאת באמצעות ההשפעה של סוכר מסוג Fructose 1,6-bisphosphate על חלבונים ממשפחת Ras, המעודדים חלוקת תאים סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29030545
במחקר מקרה-בקרה (נובמבר 2017), שנערך בבית חולים באיראן, נבדק הקשר בין צריכת תה וקפה לבין הסיכון להתפתחות גליומה (גידול סרטני במערכת העצבים המרכזית). במחקר נכללו 128 מטופלים עם גליומה וקבוצת ביקורת של 256 משתתפים - הדומים במאפייני הגיל והמין.
נמצא כי משתתפים עם צריכת התה הגבוהה ביותר, לעומת הנמוכה ביותר, היו בסיכון נמוך בכ-67% לגליומה - גם לאחר נטרול גורמים תזונתיים, כולל הצריכה הקלורית והצריכה של רכיבי מזון ספציפיים כגון בשר אדום ומעובד, קטניות ואגוזים, פירות ומלח וכן לאחר התאמה סטטיסטית ל-BMI. עוד נמצא יחס הפוך בין קפה לבין הסיכון לגליומה, כך שמשתתפים עם צריכת הקפה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-91% לגליומה בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר. בניתוח המשלב את צריכת התה והקפה של המשתתפים, נמצא כי משתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-65% לגליומה בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, לאחר התאמה סטטיסטית למגוון משתנים מתערבים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29124385
במחקר אקראי מבוקר ((2017) נבדקה ההשפעה של דיאטה דלת-שומן על הסיכון לסרטן הלבלב. מחקר זה הינו חלק ממחקר התערבותי גדול, שנערך בארה"ב ועוסק בבריאות האישה, בו נכללו כ-49,000 נשים לאחר גיל המעבר בגילאי 50-79. המשתתפות חולקו אקראית לקבוצת הדיאטה (שנועדה להפחית את צריכת השומן ולהגביר את הצריכה של פירות, ירקות ודגנים) או לקבוצת הביקורת (ללא התערבות) לתקופה של 7-12 שנים.
במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 46,200 משתתפות, כאשר בתקופת מעקב של 9 שנים מסיום ההתערבות אובחנו 92 מקרים של סרטן לבלב בקבוצת הדיאטה ו-165 מקרים בקבוצת הביקורת. ההבדל בין הקבוצות, המבטא סיכון נמוך ב-14% לא היה מובהק סטטיסטית. עם זאת בניתוח לפי תתי-קבוצות, נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, דיאטה דלת שומן תרמה להפחתת הסיכון לסרטן הלבלב רק עבור נשים שהיו בעלות עודף משקל בתחילת המחקר (BMI מעל 25), אך לא לנשים שהיו במשקל תקין. מחקר זה מצביע על תרומה אפשרית של דיאטה דלת-שומן להפחתת הסיכון לסרטן הלבלב בקרב נשים לאחר גיל המעבר הסובלות מעודף משקל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28922784
במחקר עוקבה (נובמבר 2017) נבדק הקשר בין צריכת קפה לבין הסיכון לסרטן ריאות, כחלק ממחקר בריאות הציבור שנערך ביפן. מחקרים אפידמיולוגיים קודמים מצאו קשר חיובי בין צריכת קפה וסיכון לסרטן ריאות, אולם החוקרים מציינים כי ייתכן ולעישון הייתה השפעה על הממצאים.
במחקר הנוכחי נכללו כ-87,000 משתתפים בגילאי 40-69, כאשר במהלך תקופת מעקב ממוצעת של כ-17 שנה 1,668 מהמשתתפים אובחנו עם סרטן ריאות. החוקרים מראים כי למרות שנמצא קשר חיובי בין צריכת קפה לבין הסיכון לסרטן ריאות, משתתפים עם צריכת קפה גבוהה נטו גם לעשן, כך שקשר זה לא היה מובהק לאחר שבוצעה התאמה סטטיסטית לעישון. עם זאת, נמצא קשר בין צריכת קפה לבין סיכון מוגבר לסרטן ריאות מסוג SCC (הידוע גם כ: small cell carcinoma), עם סיכון גבוה פי 3.5 עבור משתתפים שצרכו מעל 5 כוסות קפה ליום בהשוואה למשתתפים שלא צרכו קפה כלל.
החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצא קשר מובהק בין צריכת קפה לבין הסיכון לסרטן ריאות, מלבד סיכון גבוה יותר לסרטן ריאות מסוג SCC.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29151475
במחקר עוקבה פרוספקטיבי (נובמבר 2017) נבדק הקשר בין צריכת חלב לאחר אבחון של סרטן הערמונית, לבין הסיכון להישנות המחלה. החוקרים מסבירים כי קיימות עדויות לכך שצריכת מוצרי חלב עתירי שומן, ובמיוחד חלב מלא, עלולה להגביר את הסיכון לסרטן ערמונית אגרסיבי, אולם לא ידועה מהי ההשפעה של צריכת מוצרי חלב לאחר אבחון המחלה.
במחקר נכללו 1,334 גברים עם סרטן ערמונית שאינו גרורתי, אשר מילאו שאלון תזונה כשנתיים לאחר אבחון המחלה. במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 8 שנים אובחנו 137 מקרים של הישנות המחלה. נמצא כי גברים שצרכו מעל 4 מנות לשבוע חלב מלא, בהשוואה לגברים שצרכו 0-3 מנות לחודש, היו בסיכון גבוה ב-73% להישנות המחלה. עם זאת, קשר זה היה מובהק רק עבור גברים עם BMI גבוה, כך שעבור אותה רמת צריכה גברים עם BMI מעל 27 היו בסיכון גבוה פי 3 להישנות. צריכת חלב דל שומן או מוצרי חלב אחרים לא הייתה קשורה בסיכון להישנות סרטן הערמונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29105845
במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי (2020) נבדק הקשר בין כמות החלבון בתזונה לבין חוזק שריר היד ומשך ההישרדות בקרב קשישים חולי סרטן מתקדם במערכת העיכול. החוקרים מסבירים כי תזונה עתירת חלבון מעודדת שיפור במסת הגוף הרזה בקרב קשישים ללא סרטן, אולם לא ידוע האם יש לכך השפעה מיטיבה גם בקרב חולי סרטן.
במחקר נכללו 91 מטופלים, אשר עוברים טיפולי קרינה, כימותרפיה או ניתוח. בביקור האונקולוגי הראשון נקבע שלב הגידול וכן נבדקו ה-BMI, חוזק שריר היד והצריכה התזונתית. החוקרים סיווגו את המשתתפים לשתי קבוצות בהתאם לכמות החלבון בתזונה: גבוהה (מעל 1.5 גרם/ק"ג/יום) או נמוכה (עד 1.5 גרם/ק"ג/יום). כ-30% מהמטופלים דיווחו על צריכת חלבון גבוהה, עם צריכה ממוצעת של 2.2 גרם/ק"ג/יום לעומת 0.8 גרם/ק"ג/יום בקבוצת הצריכה הנמוכה.
נמצא כי צריכה גבוהה של חלבון הייתה קשורה במשך הישרדות ארוך יותר בהשוואה לצריכה נמוכה – 14.7 לעומת 7.3 חודשים בממוצע. לא נמצא קשר מובהק בין כמות החלבון בתזונה לבין חוזק שריר היד, גם לאחר התאמה סטטיסטית לפעילות גופנית, צריכת אלכוהול, עישון, מגדר, גיל, שלב הגידול, טיפול אונקולוגי, BMI, צריכה קלורית, צריכת לאוצין או כמות השומנים בתזונה.
החוקרים מסכמים כי תזונה עתירת חלבון עשויה לשמש כאסטרטגיה להארכת משך ההישרדות בקרב קשישים חולי סרטן ויש לאשש זאת במחקרים נוספים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32919817/
צריכת רכיבים ספציפיים - פירות וירקות
בסקירה שיטתית של מחקרים תצפיתיים (2019) הוערך הקשר בין צריכת פירות מיובשים לבין הסיכון לסרטן. ישנן עדויות רבות הקושרות בין צריכה נמוכה של פירות וירקות לבין סיכון מוגבר להתפתחות סרטן, אולם לא ידוע מהי ההשפעה של צריכת פירות מיובשים. ישנם הבדלים ניכרים בהרכב של פירות טריים לעומת מיובשים, אולם ישנן עדויות לגבי ההשפעה המגינה של פירות מיובשים.
בהתבסס על הנתונים מתשעה מחקרי עוקבה, נמצאה תמיכה לכך שצריכה של מעל 3 מנות פירות מיובשים בשבוע (צימוקים, שזיפים ותמרים) הייתה קשורה בירידה מובהקת בסיכון להתפתחות פוליפים קולורקטליים טרום-סרטניים, לסרטן ערמונית ולתמותה מסרטן הלבלב ב-24%, 49% ו-65%, בהתאמה. קשר דומה בין צריכת פירות מיובשים לבין סיכון מופחת לסרטן נמצא בניתוח הנתונים משבעה מחקרי מקרה-בקרה. ממצאים אלה היו דומים, או חזקים יותר, בהשוואה לממצאים לגבי צריכת פירות טריים או לסך צריכת הפירות. החוקרים מציינים כי אמנם מספר המחקרים וההטרוגניות הגבוהה לא מאפשרים לבצע מטה-אנליזה, אך הממצאים הקיימים מספקים תמיכה ראשונית לכך שצריכת פירות מיובשים עשויה להיות קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סרטן או לתמותה, ולתרום למניעת סרטן במערכת העיכול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31504082
בסקירה (2018) מפורטות העדויות הפרה-קליניות בהתייחס להשפעה של רימון (Punica granatum) על סוגי סרטן שונים, תוך התייחסות לרכיבים הפעילים ומנגנוני הפעולה, וכן העדויות המוגבלות ממחקרים קליניים, אשר הדגימו השפעה מיטיבה למיץ רימון בקרב מטופלים עם סרטן ערמונית וסרטן מעי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29729421
מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2015) בו נבדקה ההשפעה של מיצוי רימון על זמן ההכפלה של מדד PSA (מדד להערכת הפרוגנוזה) בקרב גברים לאחר טיפול בסרטן הערמונית.
במחקר נכללו 183 מטופלים אשר חולקו לקבוצת ההתערבות שקיבלה מיצוי נוזלי של רימון המכיל 1.6 מילימול פוליפנוֹלים או לקבוצת הפלסבו (לציין כי קבוצת ההתערבות כללה פי 2 יותר נחקרים מקבוצת הפלסבו).
החוקרים לא מצאו הבדל בין הקבוצות ביחס לזמן ההכפלה של PSA, עלייה מ-11.1 חודשים ל- 15.6 חודשים בקבוצת הפלסבו לעומת עלייה מ-12.9 חודשים ל-14.5 חודשים בקבוצת ההתערבות.
עם זאת, נמצא כי משתתפים עם גנוטיפ מסוג MnSOD AA רגישים יותר להשפעה המיטיבה של מיצוי רימון, כאשר בקרב משתתפים אלה חלה עלייה משמעותית בזמן ההכפלה (1.8 חודשים בקבוצת הפלסבו לעומת 12 חודשים בקבוצת ההתערבות).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26169045
בסקירה (2016) דנים החוקרים בפוטנציאל האנטי-סרטני הסינרגיסטי של שילוב רכיבים שונים המצויים בענבים, לעומת התמקדות ברכיב בודד כגון רזברטרול או קוורצטין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26829056
מחקר קליני ראשוני (שלב 1) בו נבדקה ההשפעה של מיצוי קליפות ענבי מוסקדין (Vitis rotundifolia) בגברים עם הישנות של סרטן ערמונית שאינו גרורתי (מאי 2015).
במחקר נכללו 14 גברים אשר קיבלו את מיצוי הענבים במינון עולה, עם מינון התחלתי של 500-4,000 מ"ג, מינון אשר נמצא בטוח במחקרים פרה-קליניים.
בשל העדר מידע על רעילות 4,000 מ"ג היה המינון המקסימלי שניתן בכל תקופת המחקר.
החוקרים עקבו אחר המשתתפים לתקופה של 6-30 חודשים בהתאם למצב הקליני.
בתקופת המחקר לא דווח על תופעות לוואי מלבד 4 משתתפים שסבלו מהפרעות קלות במערכת העיכול. 6 מבין המשתתפים הוצאו מהמחקר בשל התקדמות הסרטן ומשתתף נוסף בשל התפתחות מיאסטניה גרביס (מחלה אוטואימונית המתבטאת בחולשת שרירים), שאיננה קשורה לסרטן.
זמן ההכפלה של מדד PSA עלה ב-5.3 חודשים (הבדל שאינו מובהק סטטיסטית, p=0.17), כלומר נצפה שיפור במדד לסרטן זה. החוקרים מדווחים כי כיום נערך מחקר שלב 2 אקראי מבוקר פלסבו להערכת היעילות של מיצוי קליפות ענבים במינון נמוך (500 מ"ג) וגבוה (4,000 מ"ג).
הערת מערכת: המחקר לא כלל קבוצת ביקורת ולכן ההתייחסות לתוצאות מחקר זה היא מוגבלת. יש להמתין לתוצאות המחקר מבוקר הפלסבו.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26012728
במחקר עוקבה ומטה-אנליזה (2021) הוערך הקשר בין צריכת פירות וירקות לבין הסיכון לתמותה.
ראשית, החוקרים ניתחו את הנתונים משני מחקרי עוקבה גדולים שנערכו בארה"ב: 66,719 נשים ממחקר האחיות (1984-2014) ו-42,016 גברים ממחקר אנשי מקצועות הבריאות (1986-2014). כל המשתתפים היו ללא היסטוריה של תחלואה קרדיווסקולרית, סרטן או סוכרת בתחילת המחקר, והתזונה הוערכה באמצעות שאלונים שמולאו בתחילת המחקר ופעם בארבע שנים. במהלך תקופת המעקב תועדו 33,898 מקרי תמותה.
נמצא כי לאחר התאמה למגוון גורמי סיכון, צריכה גבוהה יותר של פירות וירקות הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם, וכן לתמותה מסרטן, תחלואה קרדיווסקולרית ומחלות נשימה. צריכה של כחמש מנות ליום של פירות וירקות, או שתי מנות של פירות ושלוש מנות של ירקות, הייתה קשורה בסיכון הנמוך ביותר לתמותה, כאשר צריכה גבוהה יותר לא תרמה להפחתה נוספת בסיכון. באופן ספציפי, בהשוואה לצריכה של שתי מנות ליום, צריכה של חמש מנות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-13% לתמותה מכל גורם, ב-12% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, ב-10% לתמותה מסרטן, וב-35% לתמותה מחלות נשימה.
בהמשך, החוקרים ערכו מטה-אנליזה הכוללת נתונים מ-26 מחקרי עוקבה, בהם 1,892,885 משתתפים ו-145,015 מקרי תמותה. בניתוח כולל של הנתונים נמצאו תוצאות דומות, עם סיכון נמוך ב-13% לתמותה מכל גורם עבור צריכה של חמש מנות פירות וירקות ליום. רוב קבוצות הפירות והירקות היו קשורות בסיכון מופחת לתמותה, מלבד ירקות עמילניים כגון אפונה ותירס. צריכה של מיצי פירות ותפוחי אדמה לא הייתה קשורה באופן מובהק בסיכון לתמותה.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בהמלצות לפיהן יש לעודד לצריכה גבוהה של פירות וירקות, מלבד מיצי פירות ותפוחי אדמה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33641343/
מחקר פרה-קליני (יוני 2016) המצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של סולפוראפן, רכיב המופק מירקות מצליבים, להגנה מפני סרטן הפה הקשור בחשיפה לחומרים קרצינוגניים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27339168
על בסיס נתונים מארבעה מחקרי עוקבה שנערכו ביפן (ינואר 2017), בדקו החוקרים את הקשר בין צריכת פירות וירקות לבין הסיכון לסרטן.
במחקר נכללו הנתונים של כ-200,000 משתתפים, כאשר בתקופת מעקב של 9-15 שנה אובחנו 17,681 מקרי סרטן. על בסיס שאלוני תזונה החוקרים סיווגו את רמת הצריכה של פירות וירקות לחמש רמות.
באופן כללי, נמצא כי צריכת פירות או ירקות לא הייתה קשורה בסיכון לסרטן, גם בחלוקה לגברים ולנשים וגם כאשר עישון וצריכת אלכוהול נכללו בניתוח. ממצאי המחקר אינם תומכים בתפיסה כי צריכה גבוהה של פירות וירקות תורמת להפחתת הסיכון לסרטן בקרב האוכלוסייה היפנית. החוקרים מציינים כי גם ב-3 מחקרי עוקבה גדולים אחרים שנערכו בארה"ב ובאירופה נמצא כי צריכת ירקות לא הייתה קשורה, או קשורה במידה נמוכה מאוד, לירידה בסיכון לסרטן וכי לא נמצא כלל קשר בין צריכת פירות לבין הסיכון לסרטן.
הערת המערכת: תמוה בעינינו שהחוקרים אינם מציינים מחקרים פרופסקטיבים רחבי היקף שכן הוכיחו כי צריכת ירקות ופירות קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28142032
כחלק ממחקר אירופאי גדול (נובמבר 2015), מנתונים של מעל 300,000 נשים עולה כי קיים קשר בין צריכת ירקות (אך לא פירות) לבין סיכון נמוך יותר לסרטן השד, במיוחד סרטן שלילי לקולטנים הורמונליים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26607934
כחלק ממחקר עוקבה אירופאי גדול, במחקר מקרה-בקרה הנוכחי (ינואר 2016) נכללו כ-1,500 מקרים של נשים עם סרטן השד וקבוצת בקרה של כ-1,500 נשים בריאות. נמצא כי ריכוזים גבוהים יותר של בטא-קרוטן ואלפא-קרוטן קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד שלילי לקולטנים הורמונליים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26791185
מחקר אקראי מבוקר מוצלב (אוקטובר 2015) בדק את ההשפעה של צריכת תמרים, אשר עשירים בפוליפנוֹלים ובסיבים, על חיידקי המעי ועל הסיכון לסרטן המעי.
החוקרים מציעים כי הקשר בין צריכת מזונות מהצומח לבין שכיחות נמוכה יותר של סרטן המעי עשוי להיות מוסבר, לפחות באופן חלקי, על ידי ההשפעה המשולבת של סיבים לא מסיסים ופוליפנוֹלים על חיידקי המעי.
במחקר השתתפו 22 מתנדבים בריאים אשר צרכו פלסבו (סוכר פירות) למשך 21 ימים ולאחר הפסקה של 14 ימים צרכו תמרים (7 תמרים, כ-50 גרם). בכל תקופת המחקר המשתתפים המשיכו את התזונה הרגילה שלהם.
בהשוואה לפלסבו, צריכת תמרים לא הובילה לשינויים מובהקים בצמיחת חיידקי המעי, אולם נמצאה עלייה מובהקת בפעילות המעיים ותדירות היציאות (p<0.01) וירידה מובהקת בריכוז האמוניה בצואה* (p<0.05) לעומת נתוני הבסיס. כמו כן, בבדיקת מי-הצואה נצפתה ירידה מובהקת ברמת הרעילות הגנטית (genotoxicity) ודיכוי השגשוג של תהליכים סרטניים (p<0.01).
על בסיס ממצאים אלה מסכמים החוקרים כי צריכת תמרים עשויה לתרום לשמירה על בריאות המעי ולהפחית את הסיכון לתהליכים אשר קשורים בהתפתחות סרטן המעי, גם ללא השפעה על צמיחת חיידקי המעי.
* האמוניה, שנוצרת כתוצאה ממטבוליזם חיידקי של חלבונים, קשורה בהיווצרות סרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26428278
במחקר עוקבה (2019) שנערך בדנמרק ועוסק בתזונה, סרטן ובריאות - נבדק הקשר בין צריכת פלבונואידים בתזונה לבין הסיכון לתמותה. במחקר נכללו הנתונים של 56,048 משתתפים, כאשר במהלך תקופת מעקב של 23 שנה תועדו 14,083 מקרי תמותה.
נמצא כי צריכה מתונה של פלבונואידים בתזונה הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה מכל גורם, וכן לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים או סרטן. הקשר החזק ביותר נמצא עבור צריכה של כ-500 מ"ג/יום פלבונואידים, ללא תרומה משמעותית לצריכה גבוהה יותר. עוד נמצא כי הקשר היה חזק יותר בקרב מעשנים בהשוואה ללא-מעשנים, ובקרב משתתפים עם צריכת אלכוהול גבוהה (יותר מ-20 גרם/יום) בהשוואה לנמוכה-בינונית (עד 20 גרם/יום).
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים את הפוטנציאל להפחתת שיעורי התמותה באמצעות המלצה להגברת הצריכה של מזונות עשירים בפלבונואידים, בדגש על מגוון פירות וירקות בצבעים שונים, במיוחד עבור אוכלוסיות בסיכון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31409784
מחקר עוקבה פרוספקטיבי (מאי 2016) אשר נועד להעריך את הקשר בין צריכת פירות וירקות בגיל צעיר לבין הסיכון לסרטן השד. במחקר נכללו כ-90,000 נשים בגילאי 27-44 אשר מילאו שאלון תזונה בשנת 1991 וכ-44,000 נערות בגילאי 13-18 אשר מילאו שאלון תזונה בשנת 1998.
עד לשנת 2013 אובחנו 3,235 מקרים של סרטן שד גרורתי, כאשר צריכת פירות גדולה יותר בגיל ההתבגרות הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן השד.
באופן ספציפי, נערות שצרכו כ-3 מנות פרי ליום היו בסיכון נמוך בכ-25% בהשוואה לאלו שצרכו כ-0.5 מנת פרי ליום, ללא תלות בצריכת הפירות בגיל מבוגר יותר. קשר זה היה משמעותי יותר עבור סרטן שלילי לקולטנים הורמונליים בהשוואה לחיובי לקולטנים הורמונליים.
לא נמצא קשר בין סך צריכת הפירות בגיל מבוגר יותר, או סך צריכת הירקות, לבין הסיכון לסרטן השד. עם זאת, צריכה של פירות וירקות עשירים באלפא-קרוטן הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן שד לפני גיל המעבר.
עוד נמצא כי צריכה רבה יותר של תפוחים, בננות וענבים במהלך גיל ההתבגרות ושל תפוזים וקייל בגיל מבוגר יותר הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן השד.
לא נמצא קשר בין צריכת מיץ פירות לבין הסיכון לסרטן השד.
ממצאים אלה מצביעים על החשיבות של צריכת פירות בקרב נערות בגיל ההתבגרות במטרה להפחית את הסיכון לסרטן השד.
הערת המערכת: ירקות ופירות עשירים באלפא-קרוטן הם ירקות ופירות צהובים-כתומים (גזר, בטטה, דלעת, דלורית) וירוקים-כהים (ברוקולי, שעועית ירוקה, אפונה ירוקה, תרד, לפת, חסה).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27170029
על בסיס נתונים מארבעה מחקרי עוקבה שנערכו ביפן (ינואר 2017), בדקו החוקרים את הקשר בין צריכת פירות וירקות לבין הסיכון לסרטן.
במחקר נכללו הנתונים של כ-200,000 משתתפים, כאשר בתקופת מעקב של 9-15 שנה אובחנו 17,681 מקרי סרטן. על בסיס שאלוני תזונה החוקרים סיווגו את רמת הצריכה של פירות וירקות לחמש רמות.
באופן כללי, נמצא כי צריכת פירות או ירקות לא הייתה קשורה בסיכון לסרטן, גם בחלוקה לגברים ולנשים וגם כאשר עישון וצריכת אלכוהול נכללו בניתוח. ממצאי המחקר אינם תומכים בתפיסה כי צריכה גבוהה של פירות וירקות תורמת להפחתת הסיכון לסרטן בקרב האוכלוסייה היפנית. החוקרים מציינים כי גם ב-3 מחקרי עוקבה גדולים אחרים שנערכו בארה"ב ובאירופה נמצא כי צריכת ירקות לא הייתה קשורה, או קשורה במידה נמוכה מאוד, לירידה בסיכון לסרטן וכי לא נמצא כלל קשר בין צריכת פירות לבין הסיכון לסרטן.
הערת המערכת: תמוה בעינינו שהחוקרים אינם מציינים מחקרים פרופסקטיבים רחבי היקף שכן הוכיחו כי צריכת ירקות ופירות קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28142032
במחקר עוקבה (מרץ 2016), בו נכללו כ-46,000 גברים אחריהם בוצע מעקב של 23 שנה, נמצאה תמיכה לכך שצריכת ליקופן עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסרטן ערמונית מסוג מולקולרי מסוים (TMPRSS2:ERG-positive), ממצא המחזק את ההשערה כי לסוג סרטן זה אטיולוגיה שונה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26817504
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2017) בוחנים החוקרים את הקשר בין צריכת פירות וירקות לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, לסרטן ולתמותה, תוך התייחסות להשפּעת רמת הצריכה ולסוגים ספציפיים של פירות וירקות.
בסקירה נכללו 142 פרסומים, בהם 95 מחקרי עוקבה שונים עם כ-2 מיליון משתתפים. מניתוח כולל של הממצאים עולה כי עבור צריכה של 200 גרם פירות וירקות ליום הסיכון למחלת לב כלילית היה נמוך ב-8%, ב-16% לשבץ, ב-8% לתחלואה קרדיווסקולרית, ב-3% לסרטן וב-10% לתמותה. מגמה דומה נמצאה בהתייחס לצריכת פירות או ירקות בנפרד. עוד נמצא כי צריכה גבוהה יותר, של עד 800 גרם ליום (10 מנות), תרמה לירידה נוספת ברמות הסיכון.
מניתוח הנתונים על פי צריכת פירות וירקות ספציפיים עולה כי צריכה גבוהה יותר של תפוחים ואגסים, פירות הדר, עלים ירוקים, ירקות מצליבים וסלט הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה, וכי צריכה גבוהה יותר של ירקות ירוקים וצהובים ושל ירקות מצליבים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן. על בסיס ממצאים אלה, ותחת ההנחה שהקשרים שנמצאו מעידים על סיבתיות, החוקרים מראים כי ניתן לייחס 5.6 מיליון ממקרי התמותה המוקדמת בעולם בשנת 2013 לצריכה הנמוכה מסף של 500 גרם ליום פירות וירקות, או 7.8 מיליון בהתייחס לסף אופטימאלי של 800 גרם ליום.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מספקים תמיכה להמלצות ולתכניות ההתערבות המיועדות להגברת הצריכה של פירות וירקות באוכלוסייה הרחבה, כאסטרטגיה למניעת תחלואה כרונית ולהפחתת הסיכון לתמותה מוקדמת.
https://academic.oup.com/ije/article/3039477/Fruit
בסקירה (ינואר 2016) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים בנוגע להרכב של פירות יער שונים ומנגנוני הפעולה שלהם על מסלולים הקשורים בהתפתחות מחלות, בדגש על סרטן, תהליכים דלקתיים, ניוון עצבי, סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25872898
במחקר מעבדה (פברואר 2016) מוצגת ההשפעה המגינה של 8 זני תפוחי עץ בהתייחס למניעת מוטציות, פעילות נוגדת חמצון והגנה מפני טיפולי קרינה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26753515
במחקר מעבדה (מאי 2017) מדגימים החוקרים את הפעילות האנטי-סרטנית של שני זני עגבניות שמקורם בדרום איטליה כנגד תאי סרטן הקיבה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28488765
סקירה (ינואר 2015) העוסקת בפעילות האנטי-סרטנית של ירקות מהסוג הבוטני Allium, בדגש על שום (Allium cepa) ובצל, ובהשפעה של הרכיבים הגופרתיים המצויים בירקות אלה.
מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על קשר בין צריכת ירקות ממשפחת השום לבין סיכון נמוך יותר לסרטן, ובמיוחד סרטן במערכת העיכול. ממחקרי מעבדה עולה כי הרכיבים הגופרתיים משפיעים על הפעילות הקרצינוגנית, הפעילות האנטי-מיקרוביאלית ועל תהליכי החמצון בתאים.
בנוסף נמצא כי ירקות כמו שום ובצל ורכיביהם הפעילים הינם בעלי השפעה תהליכים ביולוגיים שונים ועל כל שלבי התהליך הסרטני וכתוצאה מכך עשויים להשפיע על הסיכון לסרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25586902
סקירה (יולי 2014) המסכמת את מנגנוני הפעילות האנטי-סרטניים של מנגיפרין, פוליפנול המצוי במנגו, ומציגה את הממצאים ממחקרים פרה-קליניים עדכניים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24984103
בסקירה (2014) נמצא כי לפלבונואידים המצויים בקליפות הדרים ישנה פעילות נוגדת סרטן, זאת על ידי מניעת אנגיוגנזיס, מניעת שליחת גרורות, עיכוב תנועת תאי סרטן בכלי הדם, ופרואפופטוזיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25250322
מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על קשר בין צריכת ירקות ופירות באופן כללי, אך לא בין תרכובות פנוליות מסוימות, לבין סיכון נמוך יותר לסרטן קולורקטלי.
לעומת זאת, מחקרים פרה-קליניים בהם נעשה שימוש בדגימות תאים או בחיות מעבדה מצביעים על הפעילות האנטי-סרטנית של תרכובות פנוליות שמקורן בתזונה.
במחקר הנוכחי (מרץ 2015) בוחנים החוקרים את כלל העדויות ביחס להשפעה האנטי-סרטנית של תרכובות פנוליות שונות, תוך התמקדות בכורכומין, רזברטרול, איזופלבונים, EGCG, אבקת פטל שחור, מיצוי אוכמניות שחורות, מיצוי ג'ינג'ר ומיצוי רימון.
מהסקירה עולה כי כורכומין הינו הרכיב התזונתי המבטיח ביותר כטיפול תומך בסרטן קולורקטלי.
החוקרים מסכמים כי באופן כללי מחקרים קליניים מספקים תמיכה קלושה לגבי היעילות של תרכובות פנוליות כנגד סרטן קולורקטלי ומסבירים כי נדרשים מינונים גבוהים מאוד על מנת לגרום להשפעה בעלת משמעות קלינית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25693744
מחקר (פברואר 2016) שנערך על עכברים נועד לבחון את ההשפעה של תזונה עשירה בברוקולי על עיכול השומנים בכבד ועל ההתפתחות של כבד שומני וממאירות.
במסגרת המחקר החוקרים נתנו לעכברים בני 5 שבועות דיאטת בקרה או דיאטה מערבית עתירת שומן וסוכר, עם או בלי ברוקולי. לאחר מכן, החוקרים גרמו לעכברים לפתח ממאירות בכבד באמצעות הזרקה שבועית של חומר הנקרא diethylnitrosamine (DEN). נמצא כי צריכת ברוקולי הגנה מפני התפתחות והחמרה של כבד שומני כתוצאה מצריכת דיאטה מערבית וכן מפני התפתחות ממאירות בכבד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26865652
מחקר (ספטמבר 2015) שנערך על חיות מעבדה מראה כי לפוליסכרידים מפרי הפטל השפעה אנטי-סרטנית כנגד מלנומה וכן להגברת יעילות התרופה הכימותרפית docetaxel.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26200777
מחקר מעבדה (2015), המדגים כי שיטת ננו-אנקפסולציה לפוליפנוֹלים מפרי הרימון מגבירה את הזמינות הביולוגית של הפוליפנוֹלים ואת ההשפעה האנטי-סרטנית כנגד תאי סרטן השד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25624761
במחקר מעבדה (פברואר 2015) נמצא כי לפטרוזיליה (Petroselinum crispum) השפעה נוגדת-חמצון והשפעה מגינה מפני פגיעה ב-DNA, אשר עשויה לסייע במניעת תהליכים סרטניים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25582089
מחקר מעבדה (אוקטובר 2015) המצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של בטנין (Betanin), רכיב המופק מסלק, כנגד שורת תאי סרטן השד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26463240
במחקר מעבדה (2015) נמצא כי למיצוי קליפת הרימון פעילות אנטי-סרטנית במיוחד כנגד תאי סרטן השד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26320438
במחקר מעבדה (יולי 2016) נמצא כי לפוליפנוֹלים המצויים במיצוי קליפת הרימון השפעה מעכבת על תאי סרטן הכבד באמצעות הפרעה למחזור התא ועידוד מוות תאי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27120393
במחקר מעבדה (יוני 2017) מדגימים החוקרים את הפעילות האנטי-פרוליפרטיבית (מעכבת שגשוג) של חמישה זני בצל מקנדה כנגד תאי סרטן קולורקטלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28528091
במחקר, המבוסס על נתונים ממחקר מקרה-בקרה (פברואר 2017), נבדק הקשר בין צריכת קרוטנואידים מסוגים שונים וויטמין C לבין הסיכון לסרטן הריאות.
באמצעות ראיונות נאספו הנתונים אודות הצריכה התזונתית של 49 פירות וירקות בשנתיים האחרונות מ-1,105 חולי סרטן ריאות וקבוצת ביקורת של 1,449 משתתפים בריאים. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם צריכת הקרוטנואידים הנמוכה ביותר, משתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך יותר לסרטן ריאות, עם סיכון נמוך ב-34% בהתייחס לבטא-קרוטן, 30% לאלפא-קרוטן, 35% לבטא-קריפטוקסנטין, 25% לליקופן ו-26% לויטמין C.
בהתייחס למעשנים כבדים, לצריכה גבוהה של קרוטנואידים נמצאה השפעה מגינה בקרב גברים ואילו לצריכה גבוהה של ויטמין C נמצאה השפעה מגינה בקרב נשים. ממצאי המחקר מצביעים על התרומה של רכיבים נוגדי חמצון המצויים בפירות וירקות להגנה מפני התפתחות סרטן הריאות, אפילו בקרב מעשנים כבדים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28293540
במחקר, שנערך בקרב עכברים (יולי 2017), מראים החוקרים כיצד צריכת עגבניות הפחיתה את הסיכון להתפתחות נגעים סרטניים בעור, בעיקר בקרב עכברים זכרים, ככל הנראה בשל ההשפעה המגינה של הקרוטנואידים מפני נזקי קרינת השמש.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28698610
במחקר עוקבה פרוספקטיבי (ספטמבר 2017), שנערך בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת פלבונואידים בתזונה לבין הסיכון לסרטן ראש וצוואר, סרטן הוושט וסרטן הקיבה. במחקר נכללו כ-470,000 משתתפים כאשר בתקופת מעקב של כ-12 שנה אובחנו 2,453 מקרים של סרטן ראש וצוואר, 1,165 מקרים של סרטן הוושט ו-1,297 מקרים של סרטן הקיבה.
מניתוח נתוני התזונה של המשתתפים עולה כי רמת צריכת הפלבונואידים הגבוהה ביותר (חמישון עליון) הייתה בטווח של 438-4211 מ"ג/יום והנמוכה ביותר (חמישון תחתון) בטווח של 0-84 מ"ג/יום. נמצא כי משתתפים עם צריכת הפלבונואידים הגבוהה ביותר, במיוחד אנתוציאנידינים ופלבאנונים, היו בעלי סיכון נמוך ב-24% לסרטן ראש וצוואר בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר. לא נמצא קשר בין צריכת פלבונואידים לבין הסיכון לסרטן הוושט או הקיבה. ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של תזונה עשירה בפלבונואידים להפחתת הסיכון לסרטן ראש וצוואר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28724656
במחקר מעבדה (ספטמבר 2016) מודגמת ההשפעה נוגדת הסרטן של מיצוי גוג'י ברי (Lycium barbarum) כנגד תאי סרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26525080
במחקר חתך (אפריל 2018) הוערכה התרומה של תזונה עשירה בסויה ובירקות מצליבים להפחתת תסמינים כתוצאה מהטיפול בקרב נשים המחלימות מסרטן השד.
במחקר נכללו 192 נשים ממוצא סיני ו-173 נשים לבנות מארה"ב (קליפורניה), שהחלימו מסרטן שד בשלב 0 עד 3, אשר אובחן בין השנים 2006-2012.
המשתתפות מילאו שאלוני תזונה והשיבו לשאלון טלפוני בנוגע לתסמינים השונים הקשורים בטיפול (ניתוח, כימותרפיה, הקרנות וטיפול תרופתי), כולל תסמיני גיל המעבר (גלי חום, הזעות לילה, יובש בנרתיק והפרשות מהנרתיק), בעיות מפרקים, עייפות, נשירת שיער ובעיות זיכרון.
באופן כללי טווח הצריכה של סויה ושל ירקות מצליבים נע בין 0 לבין 431 ו-865 גרם/יום, בהתאמה, והיה גבוה יותר בקרב נשים ממוצא סיני. צריכה גבוהה יותר של סויה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמיני גיל המעבר ועייפות, כאשר בהשוואה לנשים שלא צרכו סויה, צריכה של מעל 24 גרם/יום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-49% וב-57%, בהתאמה.עם זאת, בניתוח לפי שייכות אתנית, קשר זה נמצא מובהק רק עבור נשים לבנות ולא עבור נשים ממוצא סיני.
בהתייחס לצריכת ירקות מצליבים, נמצא כי בהשוואה לצריכה נמוכה (עד 33 גרם/יום) צריכה גבוהה (מעל 70 גרם/יום) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-50% לסבול מתסמיני גיל המעבר בקרב כלל הנשים. החוקרים מסכמים כי בקרב נשים המחלימות מסרטן שד, צריכה גבוהה יותר של מוצרי סויה ושל ירקות מצליבים הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של תסמיני גיל המעבר ועייפות כתוצאה מהטיפול האנטי-סרטני. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29230660
צריכת רכיבים ספציפיים - סיבים תזונתיים
ממחקר עוקבה גדול שכלל כ-90,000 נשים (מרץ 2016) עולה כי תזונה עשירה בסיבים תזונתיים בגיל צעיר מלווה בסיכון מופחת לסרטן השד בהמשך החיים.
http://pediatrics.aappublications.org/content/early/2016/01/28/peds.2015-1226
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (מאי 2016) בה נבדק הקשר בין צריכת דגנים המכילים סיבים תזונתיים לבין שיעורי התמותה מגורמים שונים. בסקירה נכללו 14 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים בהם נבדק הקשר בין צריכת סיבים לבין הסיכון לתמותה מכל גורם (48,052 מקרים), לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים (16,882 מקרים), לתמותה מסרטן (19,489) ולתמותה ממחלות דלקתיות (1,092 מקרים).
נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם צריכת הסיבים הנמוכה ביותר, אלה עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-19% לתמותה מכל גורם וב-18% מגורמים קרדיווסקולריים.
עוד נמצא כי ככל שצריכת הסיבים הייתה גבוהה יותר, כך הסיכון לסרטן היה נמוך יותר. לא נמצא קשר בין צריכת סיבים לבין תמותה ממחלות דלקתיות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27193606
במחקר מעבדה (ינואר 2016) הודגמה הפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי נבט חיטה מותסס, הנמכר תחת השם המסחרי Avemar. מנגנון הפעולה קשור לפעילות נוגדת חמצון ולאוטופאגיה כתוצאה מפגיעה במטבוליזם של התא הסרטני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27245162
במחקר מעבדה (דצמבר 2016) מוצגת ההשפעה המעכבת של חומצה אלגית, המופקת ממיצוי קליפת רימון, על תאי סרטן צוואר הרחם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27941714
במחקר עוקבה (נובמבר 2017) נבדק הקשר בין צריכת דיאטה עשירה בסיבים לאחר אבחון סרטן קולורקטלי, לבין הסיכון לתמותה. על בסיס שני מחקרי עוקבה גדולים, שנערכו בארה"ב, במחקר הנוכחי נכללו 1,575 חולי סרטן קולורקטלי בשלב 1-3. צריכת הסיבים הוערכה באמצעות שאלוני תזונה שהמשתתפים מילאו 6 חודשים ו-4 שנים לאחר אבחון המחלה. במהלך תקופת מעקב חציונית של 8 שנים, 773 מהמשתתפים נפטרו, 174 מהם כתוצאה מסרטן קולורקטלי.
באופן כללי, נמצא כי צריכת סיבים גבוהה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה, כאשר עבור כל עלייה של 5 גרם בצריכת הסיבים הסיכון היה נמוך ב-22% לתמותה מסרטן קולרקטלי וב-14% לתמותה מכל גורם. לצריכת סיבים שמקורם בדגנים הייתה ההשפעה המיטיבה הגבוהה ביותר, כאשר לסיבים שמקורם בירקות נמצאה תרומה נמוכה יותר. לא נמצא קשר בין סיבים שמקורם בפירות לבין הסיכון לתמותה. ממצאים אלה מדגישים את חשיבות התזונה לאחר אבחון מחלת הסרטן לשיפור שיעור ההישרדות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29098294
במחקר מעבדה (יוני 2017) הוערכה הפעילות הפרמקולוגית של עשב חיטה בצורות מיצוי שונות, בדגש על הפעילות האנטי-פרוליפרטיבית כנגד תאי סרטן הכבד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28605975
צריכת רכיבים ספציפיים - מזון מן החי
בסדרת מאמרים, (2019) שפורסמו החודש בכתב העת Annals of Internal Medicine, מוצג סיכום העדויות וההמלצות בהתייחס להשפעה הבריאותית של צריכת בשר אדום ומעובד. המאמרים פורסמו על ידי קבוצת מומחים משבע מדינות, אשר העריכו את העדויות המחקריות הקיימות בתהליך מתודולוגי שיטתי ובהתאם לכללים המקובלים של קביעת חוזק ורמת הביטחון של הממצאים. המסקנה הכללית של החוקרים היא כי אין תמיכה מחקרית לכך שלהפחתת הצריכה של בשר אדום ומעובד ישנה תועלת בריאותית, ולטענתם מבוגרים יכולים להמשיך ולצרוך בשר בהתאם להעדפות ולהרגלים האישיים. מסקנות אלה מבוססות על ארבע סקירות שיטתיות, בהן הוערכה ההשפעה הבריאותית של בשר אדום ומעובד על הבריאות, ועל סקירה שיטתית נוספת, העוסקת בערכים ובהעדפות האישיות הקשורים בתזונה ובריאות.
להלן פירוט הממצאים העיקריים:
החוקרים השונים קיבלו מימון מגופי בריאות לאומיים ובינלאומיים, כדוגמת ה- WHO, וכן תמיכה לא כלכלית, שאינה קשורה למחקר, ממיקרוסופט ואמאזון.
הערת מערכת: מחקר זה עורר מחלוקת גדולה בקהילה הרפואית, כולל חוקרים בהרווארד, שציינו כי ממצאי המחקר והמסקנות מנוגדים לקווים מנחים שסיפקו לאורך תקופה ארוכה מומחים בתחומי הרפואה השונים, שהמליצו לצמצם בצריכת בשר אדום ובשר מעובד עקב הקשר שמצאו בצריכה זאת עם סרטן והופעת מחלות לב וירידה בבריאות הלב. חשוב לציין כי ישנן הסתייגות וביקורת מטעם אנשי המקצוע בנוגע לפרשנות הסטטיסטית של הממצאים. כך למשל, הממצאים בנוגע לסוכרת סוג 2, אשר הוצגו כבעלי משמעות ירודה, אינם טריוויאלים כשמדובר במחלה כה נפוצה. כמו כן, ישנה ביקורת על המחקר הרנדומלי המבוקר היחיד עליו הם נשענו, אשר בדק מגוון מזונות עתירי שומן ולא בשר באופן מיוחד, ובכלל, התעלמות ממחקרים גדולים שקיימים ומפריכים את הממצאים שלהם.
אחד החשדות העולים הוא ניגוד עניינים, שכן החוקר הראשי, בראדלי ג׳ונסון, היה מעורב בעבר בקבוצה מסחרית גדולה, שכללה גם חברות תרופות וחברה לייצור בשר מעובד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569235
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569236
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569217
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569213
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569214
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569219
במחקר עוקבה (2021) שנערך בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת חלבון ממקורות שונים ובין הסיכון לתמותה, בקרב נשים לאחר גיל המעבר. ההנחיות התזונתיות מתמקדות בכמות החלבון, אולם החוקרים טוענים כי הנחיות אלה הינן פשטניות, ולא מספיקות שכן אינן כוללות התייחסות למקור החלבון. במחקר נכללו הנתונים של 102,521 נשים, שגויסו למחקר בין השנים 1993-1998, עם מעקב עד לשנת 2017. במהלך תקופת המעקב תועדו 25,976 מקרי תמותה.
להלן הממצאים העיקריים בהשוואה בין הצריכה הגבוהה לעומת הנמוכה ביותר:
צריכת חלבון מהצומח הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-9% לתמותה מכל גורם, ב-12% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, וב-21% לתמותה מדמנציה.
צריכת בשר אדום וביצים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-6% וב-14%, בהתאמה, לתמותה מכל גורם.
צריכת בשר אדום לא מעובד, ביצים ומוצרי חלב, הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-12%, 24% ו-11%, בהתאמה, לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים.
צריכת ביצים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-10% לתמותה מסרטן.
צריכת בשר אדום מעובד הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-20% לתמותה מדמנציה, בעוד שצריכת עוף או ביצים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-15% וב-14%, בהתאמה.
בניתוח סטטיסטי נמצא, כי החלפה של חלבון מהחי בחלבון מהצומח תרמה להפחתה של הסיכון לתמותה מכל גורם, מגורמים קרדיווסקולריים ומדמנציה, והחלפה של בשר אדום, ביצים או מוצרי חלב באגוזים, הייתה קשורה בהפחתת הסיכון לתמותה מכל גורם.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של התייחסות למקור החלבון בהנחיות התזונתיות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33624505/
במחקר מקרה-בקרה (ספטמבר 2016) נבדק הקשר בין צריכת מוצרי חלב, לקטוז, סידן וויטמין D לבין הסיכון לסרטן השחלות בקרב נשים אפרו-אמריקאיות.במחקר נכללו 490 נשים עם סרטן השחלות וקבוצת בקרה של 656 נשים בריאות עם מאפיינים סוציו-דמוגרפיים דומים. הנתונים נאספו באמצעות ראיון טלפוני שכלל נתונים דמוגרפיים, היסטוריה אישית ומשפחתית של סרטן, נתונים משפחתיים בנושא פוריות, שימוש בתרופות, מאפייני אורח חיים ומידע הקשור ספציפית לנשים אפרו-אמריקאיות כגון פיגמנטציה, תפיסות אודות אפליה ואמונות תרבותיות וכן באמצעות מילוי עצמי של שאלוני תזונה. נמצא כי נשים שצרכו את הרמה הגבוהה ביותר של חלב מלא ושל לקטוז היו בסיכון כפול לסרטן השחלות מנשים שצרכו את הרמה הנמוכה ביותר, אולם לא נמצא קשר בין חלב דל-שומן, גבינה או יוגורט. צריכת סידן (מהתזונה או מתוספים) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן השחלות (צריכה של מעל 1200 מ"ג ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-49% בהשוואה לצריכה של עד 478 מ"ג ליום), אולם לא נמצא קשר בין צריכת ויטמין D לבין הסיכון לסרטן השחלות. בנוסף, חשיפה רבה יותר לשמש בחודשי הקיץ של מעל 23 שעות בשבוע בחודשי הקיץ הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-29% בהשוואה לפחות מ-6 שעות בשבוע. החוקרים מסכמים כי על בסיס ממצאים אלה תזונה עשירה בסידן ודלה בלקטוז, וכן חשיפה מספקת לשמש, עשויה להפחית את הסיכון לסרטן השחלות בקרב נשים אפרו-אמריקאיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27632371
כחלק ממחקר גדול העוסק בסרטן הערמונית, במחקר הנוכחי נבדקה ההשערה לפיה צריכה גבוהה של שומן רווי קשורה בסרטן ערמונית אגרסיבי יותר, וכי קשר זה הינו תלוי בשימוש בסטטינים. מבין 1,854 חולי סרטן הערמונית שנכללו במחקר, 321 סווגו עם סרטן ערמונית אגרסיבי ויתר החולים שימשו כקבוצת השוואה. נמצא כי צריכת שומן רווי גבוהה הייתה קשורה בסיכון גבוה בכ-50% לסרטן ערמונית אגרסיבי. קשר זה היה תלוי בשימוש בסטטינים, כך שחולים שנטלו סטטינים היו בסיכון נמוך יותר בהשוואה לחולים שלא נטלו סטטינים.צריכת כולסטרול גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון גבוה לסרטן ערמונית אגרסיבי רק בקרב אמריקאים ממוצא אירופי, אך לא בקרב אפרו-אמריקאים. עוד נמצא כי צריכה גבוהה יותר של שומן רב בלתי רווי הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן ערמונית אגרסיבי, אך קשר זה לא היה מובהק סטטיסטית. לא נמצא קשר בין סרטן ערמונית אגרסיבי לבין צריכת שומן חד בלתי רווי או שומן טראנס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27595916
במחקר בו נכללו 659 חולי סרטן כליות וקבוצת בקרה של 699 משתתפים בריאים (נובמבר 2015) נמצא כי צריכת בשר קשורה בסיכון מוגבר לסרטן כליות, ככל הנראה כתוצאה מחשיפה לחומרים הנוצרים בתהליך הבישול יחד עם רגישות גנטית מוגברת לחומרים אלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26551148
סקירה (2015) שנערכה על ידי חוקרים ישראליים מתחום הרפואה האינטגרטיבית מציגה את העדויות לגבי הפעילות הרפואית של עשב חיטה ודנה בפער בין ממצאים במחקרים פרה-קליניים לאלו שנמצאו במחקרים קליניים. ראשית מציינים החוקרים כי ישנם יתרונות בריאותיים רבים המיוחסים לעשב חיטה אשר מכיל מגוון רכיבים פעילים: כלורופיל, פלבונואידים וויטמיני C ו-E.
ישנן מספר צורות שימוש לעשב חיטה, כולל מיץ טרי או קפוא, טבליות או אבקה כאשר ההרכב משתנה בהתאם לתהליך הייצור ולתנאי הגידול.
מחקרי מעבדה על דגימות תאים מראים כי לעשב חיטה השפעה אנטי-סרטנית, ככל הנראה בשל השפעה על תהליכי מוות תאי. ממחקרים בחיות מעבדה עולה כי לעשב חיטה תרומה למניעה ולטיפול בסרטן וכן השפעה מיטיבה על הפעילות החיסונית והפעילות נוגדת החמצון. מחקרים קליניים מצביעים על כך שעשב חיטה עשוי להגביר את יעילות הטיפול הכימותרפי ולהפחית תופעות לוואי הקשורות בטיפול, בנוסף להשפעה מיטיבה במצבים של דלקת מפרקים שגרונית, קוליטיס, מחלות המטולוגיות, סוכרת, השמנה ועקה חמצונית. עם זאת, מדובר במחקרים קטנים עם פגמים מתודולוגיים.
במסגרת הסקירה לא זוהו תופעות לוואי חריגות הקשורות בשימוש בעשב חיטה אולם בחלק מצורות השימוש עלו בעיות של סבילות. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון את התועלת של עשב חיטה במחקרים קליניים גדולים יותר על מנת שניתן יהיה לקבוע המלצות לשימוש קליני.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26156538
בסקירה מקיפה (ספטמבר 2016) מובאות העדויות העדכניות ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים בנוגע להשפעות השליליות שנמצאו קשורות בצריכת בשר אדום, בדגש על תחלואה כרונית כגון סוכרת, מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב, שבץ, סרטן ותמותה.
החוקרים מסכמים כי בהתבסס על לפחות 6 מחקרים, צריכה של 100 גרם בשר לא מעובד ביום הייתה מלווה בסיכון גבוה יותר לתחלואה (סיכון גבוה בכ-11% לשבץ ולסרטן השד, 15% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, 17% לסרטן קולורקטלי ו-19% לסרטן ערמונית מתקדם), אם כי לא בכל המחקרים הממצאים היו מובהקים סטטיסטית.
צריכה של 50 גרם ליום בשר מעובד הייתה מלווה בסיכון גבוה יותר באופן מובהק סטטיסטית למרבית המחלות הכרוניות שנבדקו (4% לסרטן הערמונית, 8% לתמותה מסרטן, 9% לסרטן השד, 18% לסרטן קולורקטלי, 19% לסרטן לבלב, 13% לשבץ, 22% לתמותה מכל גורם, 24% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, 32% לסוכרת).
עוד מפרטים החוקרים מהם המנגנונים הביולוגיים אשר עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין צריכת בשר לתחלואה כרונית וכן דנים בהשפעות הסביבתיות של תעשיית הבשר, כגון פליטת גזי חממה, שימוש במקורות אנרגיה מתכלים, שימוש במים ופגיעה באיכות המים.
החוקרים מסכמים כי ניתן להסיק שצריכה גבוהה של בשר אדום, ובמיוחד בשר מעובד, קשורה בסיכון מוגבר למספר מחלות כרוניות ולתמותה מוקדמת והינה בעלת השפעה משמעותית על הסביבה. לפיכך, ישנן מדינות באירופה אשר המליצו על צמצום הצריכה של בשר אדום כחלק מההנחיות התזונתיות החדשות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27597529
בניתוח כולל של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (יולי 2017) נבדק הקשר בין סוגים שונים של שומן בתזונה לבין הסיכון לסרטן ריאות. החוקרים מסבירים כי לתזונה עתירת שומן תפקיד בהתפתחות תהליכים סרטניים בריאות, אולם הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים אינם עקביים.
במחקר הנוכחי נכללו הנתונים מעשרה מחקרים, בהם כמיליון וחצי משתתפים וכ-18,000 מקרים של סרטן ריאות - בתקופת מעקב ממוצעת של 9.4 שנים. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, צריכה גבוהה של שומן באופן כללי (38% מהקלוריות) ושל שומן רווי (13-14% מהקלוריות) הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-7% וב-14%, בהתאמה, לסרטן ריאות. הקשר בין צריכת שומן רווי לבין סרטן ריאות היה בולט במיוחד בקרב מעשנים ועבור סרטן ריאות מהסוגים squamous cell ו-small cell carcinoma. בניגוד לכך, צריכה גבוהה של שומן רב בלתי רווי הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-8% לסרטן ריאות.
באמצעות מודל סטטיסטי מראים החוקרים כי החלפה של 5% מסך הקלוריות משומן רווי בשומן רב בלתי רווי קשורה בסיכון נמוך ב16-17% לסרטן ריאות מסוג squamous cell ו-small cell carcinoma. לא נמצא קשר בין שומן חד בלתי רווי לבין הסיכון לסרטן ריאות. החוקרים מסכמים כי לשינוי הרכב השומן בתזונה עשויה להיות תרומה להפחתת הסיכון לסרטן ריאות, במיוחד בקרב מעשנים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28742456
במחקר עוקבה (2021) מבוסס אוכלוסייה, נבדק הקשר בין צריכת ביצים וכולסטרול לבין הסיכון לתמותה, כולל מגורמים קרדיווסקולריים. במחקר נכללו הנתונים של 521,120 משתתפים בגילאי 50-71 ממספר אזורים בארה"ב. במהלך תקופת מעקב חציונית של 16 שנה תועדו 129,328 מקרי תמותה, מהם 38,747 מגורמים קרדיווסקולריים. צריכת הביצים החציונית נעה בין 0 ל-28.7 גרם ל-2,000 קלוריות ליום, בקרב המשתתפים עם הצריכה הנמוכה והגבוהה ביותר. צריכת הכולסטרול החציונית נעה בין 118.3 ל-330 מ"ג ל-2,000 קלוריות ליום בקרב המשתתפים עם הצריכה הנמוכה והגבוהה ביותר.
נמצאו קשרים חיוביים בין צריכת ביצים וצריכת כולסטרול לבין הסיכון לתמותה מכל גורם, מגורמים קרדיווסקולריים ומסרטן. באופן ספציפי, צריכה של חצי ביצה נוספת ליום הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-7% לתמותה, וכל עלייה של 300 גרם/יום בצריכת הכולסטרול הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-19% לתמותה מכל גורם, ב-16% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים וב-24% לתמותה מסרטן. באמצעות ניתוח סטטיסטי החוקרים מעריכים כי כולסטרול הסביר 63.2%, 62.3% ו-49.6% מהסיכון לתמותה מכל גורם, מגורמים קרדיווסקולריים ומסרטן, בהתאמה, הקשור בצריכת ביצים. צריכה של חלבון הביצה בלבד או תחליפי ביצים הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה מכל גורם, משבץ, מסרטן, ממחלות נשימה ומאלצהיימר. החלפה של חצי ביצה בכמות דומה של חלבון ביצה או תחליפי ביצה, עוף, דגים, מוצרי חלב או אגוזים וקטניות הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם, מגורמים קרדיווסקולריים, מסרטן וממחלות נשימה.
יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי העדויות הקיימות לגבי הקשר בין צריכת ביצים ותחלואה קרדיווסקולרית ותמותה אינן חד משמעיות, כאשר ישנן בעיות מתודולוגיות שונות בהערכת קשרים אלו. סיבה אחת אפשרית לממצאים הלא עקביים במחקרים קודמים הינה הקשר שנמצא במדינות מערביות בין צריכת ביצים גבוהה לבין הרגלים לא בריאים כגון עישון, חוסר פעילות גופנית ותזונה לא בריאה. זאת בנוסף לכך שצריכה גבוהה של כולסטרול לרוב מלווה גם בצריכה גבוהה של שומן רווי ושל חלבון מהחי.
החוקרים מסכמים כי במחקר זה נמצא כי צריכה גבוהה של כולסטרול ושל ביצים הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה מכל גורם, מגורמים קרדיווסקולריים ומסרטן. הם מציעים כי הגבלת צריכת הכולסטרול והחלפת ביצים בחלבון ביצים בלבד או במקורות אחרים לחלבון עשויה לתרום לבריאות הקרדיווסקולרית ולהארכת תוחלת החיים.
המחקר נתמך על ידי תכנית מחקר לאומית בסין והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33561122/
צריכת רכיבים ספציפיים - אוֹמגה 3 במזון
בהתבסס על נתונים משני מחקרי עוקבה גדולים (יולי 2016), חוקרים בחנו את הקשר בין צריכת חומצות שומן מסוג אומגה 3 שמקורן בדגים לבין שיעור התמותה בקרב 1,659 משתתפים עם סרטן קולורקטלי.
נמצא כי צריכה גבוהה יותר של אומגה 3 לאחר אבחון המחלה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מסרטן קולורקטלי, כאשר אלה שצרכו לפחות 0.3 גרם ליום אומגה 3 היו בסיכון נמוך בכ-40% לתמותה, בהשוואה למטופלים שצרכו עד 0.1 גרם ליום אומגה 3. בנוסף, חולים אשר לאחר האבחנה העלו את צריכת האומגה 3 בלפחות 0.15 גרם ליום היו בעלי סיכון נמוך בכ-70% לתמותה בהשוואה לחולים שלא שינו את צריכת אומגה 3. לא נמצא קשר בין צריכת אומגה 3 לאחר האבחנה לבין הסיכון לתמותה מכל גורם.
החוקרים מסכמים כי העלאת הצריכה של אומגה 3 בחולים עם סרטן קולורקטלי עשויה לשפר את סיכויי ההישרדות שלהם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27436272
מחקר (מרץ 2015) הבוחן את ההרכב הכימי ואת ההשפעה האנטי-סרטנית ונוגדת-החמצון של שורש חזרת מ-3 רמות איכות, בהתאם להגדרות משרד החקלאות האמריקאי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25684599
במחקר מעבדה (דצמבר 2016) מדגימים החוקרים כי צריכת אגוזים מגבירה את הפעילות נוגדת חמצון הטבעית של הגוף ובכך מסייעת למניעת התפתחות תאים סרטניים במעי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27996158
במחקר מעבדה (יולי 2016) מדגימים החוקרים את הפעילות נוגדת הסרטן של מיצוי אגוזי מלך ורכיביו הפעילים כנגד תאי סרטן המעי באמצעות השפעה על הפעילות של תאי גזע סרטניים במעי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27455311
במחקר תצפיתי פרוספקטיבי (פברואר 2018), שנערך בקרב חולי סרטן המעי הגס, הוערך הקשר בין צריכת אגוזים לבין שיעורי הישנות הסרטן והתמותה בכלל ומסרטן בפרט. במחקר נכללו הנתונים של 826 חולי סרטן המעי הגס - שלב 3 - אשר מילאו שאלוני תזונה בזמן טיפולי הכימותרפיה. לאחר תקופת מעקב חציונית של 6.5 שנים, נמצא כי בקרב מטופלים שצרכו לפחות 2 מנות בשבוע של אגוזים מכל סוג, סיכויי הישרדות ללא מחלה היו גבוהים יותר ב-42% וסיכויי ההישרדות באופן כללי היו גבוהים ב-57% בהשוואה למטופלים שלא צרכו כלל אגוזים. ההשפעה המיטיבה נמצאה עבור אגוזים, אך לא עבור בוטנים. קשרים אלה נשמרו גם לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון הידועים להישנות הסרטן ולתמותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29489429
צריכת רכיבים ספציפיים - פִיטואסטרוגנים
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) העריכה את הקשר בין צריכת איזופלבונים של סויה וצריכת חלבון סויה לבין תמותה כללית, תמותה מסרטן באופן כללי, תמותה מסוגי סרטן ספציפיים ותמותה ממחלות לב כלי דם. המחקרים שנכללו בסקירה נערכו על מבוגרים (גיל>18). צריכת מוצרי סויה או סויה חושבה על ידי סיכום צריכתם של מזונות סויה שונים, כולל טופו, מיסו, טמפה, פולי סויה, נבטי סויה, פולי סויה מותססים, נבטי אלפלפה, יוגורט סויה, גלידת סויה, קמח סויה, גבינת סויה, נקניקיות סויה, רוטב סויה, נאטו, חלב סויה, אוקרה, טופו יבש וטופו מטוגן. צריכת מזונות סויה ספציפיים כללה: נאטו, טופו ומיסו. מתוך 23 המחקרים שנכללו בסקירה, שניים נערכו בארצות הברית, 19 במדינות אסיה, 1 בארצות הברית, 1 בקנדה ו-1 באוסטרליה; כמו כן, 12 מחקרים בדקו את שני המינים ושאר המחקרים נערכו רק על נשים. להלן סיכום הממצאים בהקשר של תמותה מכל סיבה:
להלן סיכום הממצאים בהקשר של תמותה מסרטן:
להלן סיכום הממצאים בהקשר של תמותה מסוג סרטן ספציפי:
מסקנת החוקרים היא שיש להגדיל את צריכת הסויה למטרת אריכות ימים, אך יש לנקוט זהירות בנוגע לפרשנות הממצאים בנוגע למינונים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31278047
מחקר עוקבה (מרץ 2016) בו נבדק הקשר בין הקפדה על תזונה עשירה בפיטואסטרוגנים לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי, בהתבסס על ממצאים קודמים המראים כי צריכת פיטואסטרוגנים קשורה בסיכון מופחת לסרטן הערמונית והשד. החוקרים בדקו את הנתונים של כ-48,000 נשים בשבדיה בגילאי 30-49. בתקופת מעקב של כ-19 שנה אובחנו 206 מקרי סרטן קולורקטלי, אולם לא נמצא קשר בין תזונה עשירה בפיטואסטרוגנים (כגון ליגננים ואיזופלבונואידים) לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי.
עם זאת, החוקרים מציינים כי מדובר במספר קטן יחסית של מקרים ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה של פיטואסטרוגנים במחקרים נוספים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27010988
סקירה המיועדת לבחון מהי ההשפעה הבריאותית של פיטואסטרוגנים, הנקשרים לקולטני האסטרוגן וגורמים להשפעה אנטי-אסטרוגנית.
מהסקירה עולה כי לפיטואסטרוגנים מגוון השפעות מיטיבות, כולל הפחתת תסמיני גיל המעבר (כגון גלי חום), הפחתת הסיכון לאוסטאופורוזיס, הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, לשמנות, לתסמונת המטבולית, לסוכרת סוג 2 ולהפרעות בתפקוד המוח וכן הפחתת הסיכון לסוגי סרטן שונים, כולל סרטן השד, סרטן הערמונית וסרטן המעי. עם זאת, במחקרים בבעלי חיים, נמצא קשר לבעיות פוריות (אין אזכור בסקירה אודות השפעה שלילית זו במחקרים על בני אדם).
עוד מציינים החוקרים כי חשיפה לאסטרוגן באופן כללי קשורה בסיכון גבוה לפתח סרטן שחלות בנשים וסרטן ערמונית ואשכים בגברים ועל בסיס ממצאים אלה הם מסכמים כי ההשפעות המיטיבות של פיטואסטרוגנים לא בהכרח עולות של ההשפעות השליליות והנתונים הקיימים אינם מספיקים על מנת לבצע ניתוח עלות מול תועלת, ולכן לא ניתן לקבוע מסקנה חד-משמעית לגבי ההשפעה המיטיבה של פיטואסטרוגנים.
הערת המערכת: חשוב להבדיל בין חשיפה לאסטרוגן באופן כללי לבין חשיפה לפיטואסטרוגנים וכן בין חשיפה לפיטואסטרוגנים במזון כדוגמת סויה או פשתן לבין פיטואסטרוגנים מבודדים בתוספי תזונה. להרחבת הקריאה בנושא פיטואסטרוגנים וסרטן לחצו כאן: http://www.naturopedia.com/article.asp?rId=880
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27723080
במחקר, שנערך בקרב חולדות (פברואר 2017), נמצא כי צריכת ג'ניסטאין, רכיב עיקרי בסויה, במהלך כל החיים (בדומה לתזונה האסייתית) מגבירה את יעילות הטיפול האנטי-סרטני בטמוקסיפן, בהשוואה לצריכת ג'ניסטאין רק לאחר התפתחות הגידול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28148690
במחקר עוקבה (נובמבר 2017) נבדק הקשר בין צריכת פיטואסטרוגנים לבין הסיכון לסרטן הערמונית בקרב גברים. החוקרים מציינים כי ישנן עדויות פרה-קליניות לכך שצריכת פיטואסטרוגנים עלולה להשפיע על הסיכון לסרטן בשל המבנה הדומה לאסטרוגן.
במחקר נכללו הנתונים של כ-27,000 גברים, שהשתתפו במחקר מבוקר העוסק בתרומה של בדיקות סקר לסרטן. בתקופת מעקב חציונית של 11.5 שנים, אובחנו 2,598 מקרים של סרטן הערמונית, מהם 287 במצב מתקדם.
נמצא כי משתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של פיטואסטרוגנים לעומת הנמוכה ביותר, היו בסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן ערמונית מתקדם; סיכון גבוה ב-91% עבור צריכת איזופלבונים, ב-51% עבור צריכת ג'ניסטאין, ב-80% עבור צריכת דאידזאין וב-67% עבור צריכת גליסטאין. קשרים אלה היו מוגבלים לסרטן ערמונית מתקדם בלבד.
הערת מערכת: חשוב לציין כי עמדת אגודת הסרטן האמריקאית היא שצריכת מזונות סויה מסורתיים כמו טופו, עשויה להוריד את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29114854
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (ינואר 2018) עדכנית נבדק הקשר בין צריכת סויה לבין הסיכון לסרטן הערמונית. בסקירה נכללו 30 מחקרים תצפיתיים, בהם כ-270,000 משתתפים - מתוכם כ-21,000 מקרי סרטן ערמונית. במחקרים השונים הוערכה צריכת הסויה בתזונה או רמת האיזופלבונים בדם.
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכה גבוהה יותר של סויה באופן כללי ושל גניסטאין, דאידזאין ומוצרי סויה לא מותססים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן הערמונית, עם סיכון נמוך בכ-30%, 10%, 16% ו-35%, בהתאמה. לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי סויה מותססים, סך הצריכה של איזופלבונים ורמת האיזופלבונים בדם לבין הסיכון לסרטן הערמונית. החוקרים מסכמים כי באופן כללי צריכה גבוהה יותר של מוצרי סויה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן הערמונית, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את התרומה של צריכת סויה למניעת סרטן הערמונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29300347
במחקר חתך (אפריל 2018) הוערכה התרומה של תזונה עשירה בסויה ובירקות מצליבים להפחתת תסמינים כתוצאה מהטיפול בקרב נשים המחלימות מסרטן השד.
במחקר נכללו 192 נשים ממוצא סיני ו-173 נשים לבנות מארה"ב (קליפורניה), שהחלימו מסרטן שד בשלב 0 עד 3, אשר אובחן בין השנים 2006-2012.
המשתתפות מילאו שאלוני תזונה והשיבו לשאלון טלפוני בנוגע לתסמינים השונים הקשורים בטיפול (ניתוח, כימותרפיה, הקרנות וטיפול תרופתי), כולל תסמיני גיל המעבר (גלי חום, הזעות לילה, יובש בנרתיק והפרשות מהנרתיק), בעיות מפרקים, עייפות, נשירת שיער ובעיות זיכרון.
באופן כללי טווח הצריכה של סויה ושל ירקות מצליבים נע בין 0 לבין 431 ו-865 גרם/יום, בהתאמה, והיה גבוה יותר בקרב נשים ממוצא סיני. צריכה גבוהה יותר של סויה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמיני גיל המעבר ועייפות, כאשר בהשוואה לנשים שלא צרכו סויה, צריכה של מעל 24 גרם/יום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-49% וב-57%, בהתאמה.עם זאת, בניתוח לפי שייכות אתנית, קשר זה נמצא מובהק רק עבור נשים לבנות ולא עבור נשים ממוצא סיני.
בהתייחס לצריכת ירקות מצליבים, נמצא כי בהשוואה לצריכה נמוכה (עד 33 גרם/יום) צריכה גבוהה (מעל 70 גרם/יום) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-50% לסבול מתסמיני גיל המעבר בקרב כלל הנשים. החוקרים מסכמים כי בקרב נשים המחלימות מסרטן שד, צריכה גבוהה יותר של מוצרי סויה ושל ירקות מצליבים הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של תסמיני גיל המעבר ועייפות כתוצאה מהטיפול האנטי-סרטני. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29230660
השׁפעת דיאטות שונות
תזונה ים תִיכונית | צִמחונות וטִבעונות | תזונה עתירת שומן
השׁפעת דיאטות שונות - תזונה ים תִיכונִית
במחקר עוקבה ובמטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (מרץ 2017) קודמים נבדק הקשר בין הקפדה על דיאטה ים-תיכונית לבין הסיכון לסרטן השד לאחר גיל המעבר.
במחקר העוקבה נכללו הנתונים של כ-62,000 נשים מהולנד בגילאי 55-69, אשר דיווחו בשנת 1986 על הרגלי האכילה ואורח החיים שלהן ובוצע אחריהן מעקב במשך כ-20 שנה. לכל משתתפת חושב ציון התאמה לדיאטה הים-תיכונית.
על בסיס הנתונים של 2,321 מהמשתתפות שאובחנו עם סרטן השד וקבוצת השוואה של 1,665 נשים בריאות, נמצא כי נשים עם ציון התאמה גבוה יותר לדיאטה הים-תיכונית היו בסיכון נמוך יותר של עד 40% לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן (ER-). הקשר לסרטן השד באופן כללי או לסרטן שד חיובי לקולטני אסטרוגן (ER+) לא היה מובהק סטטיסטית.
בנוסף, החוקרים ערכו מטה-אנליזה של תוצאות המחקר הנוכחי יחד עם מחקרי עוקבה קודמים. נמצא כי התאמה גבוהה לדיאטה הים תיכונית, לעומת התאמה נמוכה, הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-6% לסרטן השד באופן כללי, ב-2% לסרטן שד חיובי לקולטני אסטרוגן, ב-27% לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן וב-23% לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן או פרוגסטרון. החוקרים מציינים כי ברוב המקרים לסרטן שד השלילי לקולטנים הורמונליים פרוגנוזה פחות טובה ולכן הקפדה על דיאטה ים-תיכונית עשויה להוות אסטרטגיית מניעה חשובה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28260236
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2016) אשר נועדה להעריך את ההשפעה הבריאותית של דיאטה ים-תיכונית שאיננה מוגבלת בשומן.
בסקירה נכללו רק מחקרים מבוקרים, הכוללים לפחות 100 משתתפים, אחריהם בוצע מעקב של שנה לפחות ודווח על נתוני תמותה, תחלואה קרדיווסקולרית, יתר לחץ דם וסוכרת וכן על מידת ההיענות לדיאטה. בנוסף נכללו בסקירה מחקרי עוקבה הבוחנים את הקשר בין דיאטה ים-תיכונית וסרטן.
בשני מחקרים מבוקרים לא נמצא הבדל בשיעורי התמותה מכל גורם בין הדיאטות שנבדקו. במחקר אחד גדול נמצא כי דיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים, סרטן השד וסוכרת (סיכון נמוך ב-29%, 57% ו-30%, בהתאמה).
בניתוח כולל של מחקרי עוקבה נמצא כי היענות גבוהה לדיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-14% לתמותה מסרטן (13 מחקרים) וכן לתחלואה בסרטן באופן כללי (4%, 3 מחקרים) וסרטן קולורקטלי (9%, 9 מחקרים).
בהתייחס להשפעה קרדיווסקולרית, מבין שלושה מחקרים, במחקר אחד נמצא כי דיאטה ים תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להישנות של אוטם שריר הלב ולתמותה. הממצאים לגבי ההשפעה של דיאטה ים תיכונית על יתר לחץ דם, תפקוד קוגניטיבי, מחלת כליות, דלקת מפרקים שגרונית ואיכות החיים היו לא עקביים, מינימליים או לא מובהקים סטטיסטית.
החוקרים מסכמים כי מהעדויות המוגבלות הקיימות, דיאטה ים תיכונית שאיננה מוגבלת בצריכת השומן עשויה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי, לסרטן השד ולסוכרת סוג 2 אך ככל הנראה אינה מפחיתה את הסיכון לתמותה מכל גורם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27428849
סקירה (ספטמבר 2015) המסכמת את העדויות לגבי הקשר בין תזונה ים-תיכונית לבין הסיכון לסרטן כפי שעולה ממחקרים קליניים, מחקרי עוקבה פרוספקטיביים ומחקרי מקרה-בקרה. בנוסף, דנים החוקרים בהגדרות השונות של תזונה ים-תיכונית במטרה להעריך את יעילותן.
מחקרים תצפיתיים עדכניים תומכים בכך שהקפדה גבוהה על תזונה ים תיכונית קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מסרטן וכן לסיכון נמוך יותר לסוגים מסוימים של סרטן, ביניהם סרטן קולורקטלי, שד, קיבה, ערמונית, כבד וראש וצוואר.
בהמשך מציגים החוקרים את העדויות ביחס לקבוצות המזון הספציפיות בתזונה הים תיכונית, כולל פירות וירקות, דגים, דגנים מלאים, שמן זית, אלכוהול ויין אדום, בשר ומוצרי חלב.
הם מסכמים כי ככל הנראה ההשפעה המיטיבה של התזונה הים-תיכונית אינה קשורה ברכיב תזונתי מסוים אלא דווקא בדפוס התזונה הכולל. למרות המגבלות המתודולוגיות, כיום ישנה תמיכה רחבה לתפקיד של תזונה ים-תיכונית בהגנה מפני תחלואה ותמותה ובהפחתת הסיכון לסרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27014505
כחלק ממחקר מבוקר גדול רב-מרכזי ומבוסס אוכלוסייה (אוגוסט 2017), שנערך בספרד, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין דפוס התזונה לבין הסיכון לסרטן ערמונית, לפי מידת האגרסיביות וההתפשטות של הסרטן. במסגרת המחקר נעשה שימוש בנתונים אנתרופומטריים, אפידמיולוגיים ותזונתיים, שנאספו מ-754 חולי סרטן הערמונית ומקבוצת ביקורת של 1,277 משתתפים בריאים - בגילאי 38-85. במאמר קודם, החוקרים דיווחו כי ניתן לסווג את דפוסי התזונה של המשתתפים לשלוש קבוצות: תזונה ים-תיכונית, תזונה שקולה (prudent) ותזונה מערבית.
נמצא כי בהשוואה להתאמה נמוכה, התאמה גבוהה לתזונה ים-תיכונית - העשירה בפירות וירקות, דגים, קטניות ושמן זית - הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-34% לגידול אגרסיבי (ציון גליסון גבוה מ-6) ולסיכון נמוך ב-51% לשלב קליני מתקדם (cT2b-T4). לא נמצאו קשרים מובהקים עבור דפוסים של תזונה שקולה ושל תזונה מערבית. החוקרים מסכמים כי ההנחיות התזונתיות למניעת סרטן הערמונית צריכות לכלול התייחסות לדפוס התזונה הכולל על פני רכיבי מזון מסוימים, שכן נמצאו הבדלים משמעותיים ברמת הסיכון בין דפוסי התזונה השונים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28842246
במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2019) שנערך בצרפת, נבדק הקשר בין הדיאטה הים-תיכונית לבין הסיכון לסרטן העור. במחקר נכללו הנתונים של 67,332 נשים בגילאי 45-60 בתחילת המחקר בשנת 1990. בהתאם לשאלוני תזונה שמילאו המשתתפות בשנת 1993, החוקרים חישבו עבור כל משתתפת את מידת ההתאמה לדיאטה הים-תיכונית. בתקופת המעקב בין השנים 1993-2008 אובחנו 2,003 מקרים של סרטן העור, מהם 404 מקרים של מלנומה, 1,367 מקרים של קרצינומה של תאים בזאליים, ו-232 מקרים של קרצינומה של תאי קשקש.
נמצא כי ציון התאמה גבוה יותר לדיאטה הים-תיכונית היה קשור בסיכון נמוך יותר לסרטן העור, כאשר המשתתפות עם הציונים הגבוהים ביותר היו בסיכון נמוך ב-17% בהשוואה למשתתפות עם הציונים הנמוכים ביותר. בנוסף, נמצא קשר שלילי וליניארי בין ציון הדיאטה לבין מלנומה (סיכון נמוך ב-28%) וקרצינומה של תאים בזאליים (סיכון נמוך ב-23%), אך לא נמצא קשר מובהק לסיכון לקרצינומה של תאי קשקש.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שדיאטה ים-תיכונית קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סרטן העור, ועשויה להיות לממצאים אלה השלכה יישומית חשובה במניעת סרטן העור.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31380561
השׁפעת דיאטות שונות - צִמחונות וטִבעונות
בסקירה מקיפה של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, הכוללות מחקרים תצפיתיים והתערבותיים (2020) הוערכו העדויות בהתייחס לקשר בין דיאטות צמחוניות מסוגים שונים לבין תוצאות בריאותיות. בניתוח נכללו 20 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, בהן נבדקו 34 תוצאות בריאותיות, אשר סווגו לשבע קטגוריות: פרופיל השומנים, ויטמין B12 והומוציסטאין, מינרלים, שמנות, דלקתיות וסוכרת, סיכון קרדיווסקולרי, סרטן, ותמותה מכל גורם.
להלן הממצאים העיקריים:
בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות ברמה נמוכה יותר של כולסטרול כללי, LDL ו-HDL.
בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות בסיכון מופחת לתוצאות בריאותיות שליליות, כולל סוכרת, מחלת לב כלילית, וסרטן.
מגמה זו הינה משמעותית במיוחד בדיאטה אדוונטיסטית, אשר כוללת מוצרי חלב וביצים, ללא דגים וללא אלכוהול ועישון.
בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות בריכוזים נמוכים יותר של ויטמין B12 ובריכוזים גבוהים יותר של הומוציסטאין, וכן ברמה נמוכה יותר של אבץ וברזל ושל צפיפות העצם.
החוקרים מסכמים כי דיאטות צמחוניות קשורות בשיפור פרופיל השומנים ובהפחתת הסיכון לתוצאות בריאותיות שליליות, אך גם בתוצאות שליליות בדגש על ריכוז נמוך של ויטמין B12. יש לבחון באופן ספציפי את ההשפעה של דיאטות צמחוניות בהריון ובהנקה ואת ההשפעה של חסרים במינרלים על הסיכון לסרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32204974/
מחקר עוקבה גדול בו נכללו כ-26,000 גברים (נובמבר 2015) מצביע על כך שתזונה טבעונית מלווה בסיכון נמוך בכ-35% לסרטן הערמונית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561618
במחקר עוקבה גדול שנערך בהולנד (מרץ 2016), נבדק הקשר בין צמחונות וצריכה מועטה של בשר לבין סרטן ריאות, שד וערמונית. מדגם המחקר כלל כ-11,000 משתתפים בגילאי 55-69 בתחילת המחקר (בשנת 1986), אשר סווגו ל-5 קבוצות בהתאם למידת צריכת הבשר (צמחוניים, אוכלי דגים, אוכלי בשר פעם בשבוע, אוכלי בשר 2-5 פעמים בשבוע, אוכלי בשר 6-7 פעמים בשבוע).
לאחר תקופת מעקב של כ-20 שנה זוהו 279 מקרים של סרטן ריאות, 312 מקרי סרטן השד ו-399 מקרי סרטן הערמונית. לאחר התאמה סטטיסטית למגוון משתנים, לא נמצא קשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לשלושת סוגי הסרטן.
כמו כן, נמצא כי בקרב משתתפים שצרכו בשר יום אחד בשבוע הסיכון לסרטן ערמונית מתקדם היה גבוה בכ-75% בהשוואה למשתתפים שצרכו בשר מדי יום. החוקרים מסכמים כי צריכה מועטה של בשר אינה תורמת להפחתת הסיכון להתפתחות של סרטן ריאות, שד וערמונית.
הערת המערכת: החוקרים לא לקחו בחשבון את השפּעת צריכת מוצרי החלב, אשר קשורים להתפתחות גידולים הורמונליים כגון סרטן שד או סרטן ערמונית.
יתרה מזו, לא יהיה מופרך להניח שבקרב צמחונים אשר אינם אוכלים בשר אך אינם טבעונים קיימת צריכה גבוהה מהממוצע של מוצרי חלב, נתון אשר עשוי להשפיע ישירות על תוצאות המחקר ולהחליש את המסקנה לגבי הקשר בין צריכת הבשר להתפתחות סרטנים שונים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26931668
במחקר, שנערך בקרב חזירים (2017), נבדקו המנגנונים בהם תזונה עתירת קלוריות מובילה להתפתחות תהליכים דלקתיים וסרטניים במעי. החוקרים מראים כי תחת תנאים של תזונה עתירת קלוריות חלה עלייה במתווך הדלקתי IL-6 ברירית המעי בהשוואה לקבוצת ביקורת שצרכה דיאטה סטנדרטית.
החוקרים מסבירים כי קיימים טיפולים תרופתיים כנגד IL-6 לטיפול בסרטן המעי, אולם טיפולים אלה יקרים וכרוכים בתופעות לוואי, ולכן עשוי להיות יתרון לגישה תזונתית אנטי-דלקתית למניעת דלקת כרונית וסרטן מעי. הם מראים כי הוספת תפוחי אדמה סגולים, העשירים באנתוציאנינים, לתזונה תרמה לירידה משמעותית ברמת IL-6 ובמסלולי התקשורת התאית הקשורים אליו, בהשוואה לקבוצת ביקורת, שקיבלה תזונה עתירת קלוריות ללא תפוחי האדמה.
ממצא זה מדגים כיצד צריכת מזונות צמחיים מלאים, המכילים רכיבים אנטי-דלקתיים, עשויים לתרום למניעת סרטן המעי וכן מספק תמיכה למחקרים קודמים, המראים כי שכיחות סרטן המעי נמוכה יותר בתרבויות בהן התזונה מבוססת על מזונות מהצומח בהשוואה לתרבויות בהן ישנה צריכה גבוהה של מזונות מהחי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28193578
במחקר מקרה בקרה (ספטמבר-אוקטובר 2017), שהתקיים בטאיוואן ובו נערכה השוואה בין התזונה של 233 נשים עם סרטן השד וקבוצת ביקורת הכוללת 236 נשים, נמצא כי תזונה המאופיינת בצריכה גבוהה של בשר ושל בשר מעובד הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן השד ואילו תזונה המבוססת על הצומח הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר.
במחקר מקרה-בקרה אחר שהתקיים בסין ובו נכללו 818 נשים עם סרטן השד וקבוצת ביקורת של 935 נשים, נמצא כי דפוס של "תזונה סינית מסורתית" (שכלל בעיקר בשר, ירקות/פירות, אורז, קמח חיטה, תירס וביצים) היה קשור בסיכון נמוך יותר לסרטן השד. כמו כן, דפוס של "תזונה מתוקה" (שאופיין במגוון מזונות או משקאות מתוקים, כגון משקאות קלים ועוגות) היה קשור בסיכון נמוך יותר. לא נמצא קשר בין דפוס של "תזונה צמחונית" (שכלל בעיקר מזונות מן הצומח כגון סויה, פירות ודגנים מלאים ופחות בשר ומזון מטוגן) ודפוס של "תזונה מלוחה" (שכלל מזונות עתירי מלח, כולל רוטב סויה, מונוסודיום גלוטומאט וכו') - לבין הסיכון לסרטן השד. הם מסבירים שבדפוס של תזונה מתוקה נכללו עוד רכיבי מזון שאולי השפיעו על התוצאות, ובדפוס הצמחוני רוב התזונה הסינית היא מבושלת (לעומת ירקות טריים) ולכן ייתכן ולא נמצאה השפעה מיטיבה כמצופה.
המחקר מומן על ידי קרן מחקר הסרטן העולמית ונערך על ידי חוקרים מהמרכז לבקרה ומניעת מחלות בסין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29017525
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28898273
השׁפעת דיאטות שונות - תזונה עתירת שומן
מחקר פרה-קליני (דצמבר 2015), הכולל שימוש במודל של חיות מעבדה ודגימות תאים, בו נבדקה ההשפעה של תזונה עתירת-שומן דלת-פחמימות על גידול מוחי אגרסיבי מסוג גליובלסטומה.
החוקרים מסבירים כי ממצאים קודמים מצביעים על היעילות של הימנעות מגלוקוז באמצעות דיאטה קטוגנית מחמירה, אולם דיאטה זו קשה ליישום ועלולה לגרום לתופעות לוואי.
לכן, במחקר זה נבדקה ההשפעה של דיאטה עתירת-שומן ודלת-פחמימות שהינה מחמירה פחות אך דומה בהשפּעתה המטבולית והאנטי-סרטנית, יחד עם שמירה על הדרישות התזונתיות.
מהתוצאות עולה כי דפוס דיאטה זה היה בעל השפעה אנטי-סרטנית משמעותית ותרם לעיכוב חלוקת התאים הסרטניים ולעלייה במשך ההישרדות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26631612
במחקר עוקבה בו נכללו 177 נשים (מאי 2016) נמצא כי צריכה גבוהה יותר של שומן רווי ונמוכה יותר של שומן בלתי רווי בגיל 10-18 קשורה בצפיפות גבוהה יותר של רקמת השד בגיל 25-29.
הערת מערכת: רקמת שד צפופה עלולה להעלות סיכון לסרטן שד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27197283
בניתוח כולל של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (יולי 2017) נבדק הקשר בין סוגים שונים של שומן בתזונה לבין הסיכון לסרטן ריאות. החוקרים מסבירים כי לתזונה עתירת שומן תפקיד בהתפתחות תהליכים סרטניים בריאות, אולם הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים אינם עקביים.
במחקר הנוכחי נכללו הנתונים מעשרה מחקרים, בהם כמיליון וחצי משתתפים וכ-18,000 מקרים של סרטן ריאות - בתקופת מעקב ממוצעת של 9.4 שנים. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, צריכה גבוהה של שומן באופן כללי (38% מהקלוריות) ושל שומן רווי (13-14% מהקלוריות) הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-7% וב-14%, בהתאמה, לסרטן ריאות. הקשר בין צריכת שומן רווי לבין סרטן ריאות היה בולט במיוחד בקרב מעשנים ועבור סרטן ריאות מהסוגים squamous cell ו-small cell carcinoma. בניגוד לכך, צריכה גבוהה של שומן רב בלתי רווי הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-8% לסרטן ריאות.
באמצעות מודל סטטיסטי מראים החוקרים כי החלפה של 5% מסך הקלוריות משומן רווי בשומן רב בלתי רווי קשורה בסיכון נמוך ב16-17% לסרטן ריאות מסוג squamous cell ו-small cell carcinoma. לא נמצא קשר בין שומן חד בלתי רווי לבין הסיכון לסרטן ריאות. החוקרים מסכמים כי לשינוי הרכב השומן בתזונה עשויה להיות תרומה להפחתת הסיכון לסרטן ריאות, במיוחד בקרב מעשנים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28742456
השׁפעת דיאטות שונות - תזונה דלקתית
בסקירה ומטה-אנליזה (מרץ 2018) של מחקרים אפידמיולוגיים נבדק הקשר בין תזונה דלקתית לבין הסיכון להתפתחות סרטן.
בסקירה נכללו 44 מחקרים באיכות גבוהה, בהם למעלה ממליון (1,082,092) משתתפים, כאשר דפוס התזונה של המשתתפים במחקרים השונים הוערך באמצעות המדד לתזונה דלקתית (dietary inflammatory index-DII). מדד זה משמש להערכת הפוטנציאל הדלקתי של דפוס התזונה הכולל, בהתבסס על הצריכה של 45 מזונות ורכיבים ספציפיים (כדוגמת ויטמינים, מינרלים, פיטוכימיקלים, סיבים תזונתיים, חומצות שומן חיוניות, נוגדי חימצון ועוד), לפיו ככל שהציון גבוה יותר כך התזונה יותר פרו-דלקתית וככל שהציון נמוך יותר כך התזונה יותר אנטי-דלקתית.
מניתוח כלל הנתונים עולה כי משתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר היו בסיכון גבוה ב-58% לסרטן, בהשוואה למשתתפים עם הציונים הנמוכים ביותר. הסיכון היה תלוי מינון, כך שכל עלייה של נקודה במדד DII היה קשור בעלייה של 8.3% בסיכון לסרטן.
מגמה זו נמצאה עבור סרטן קולורקטלי, שד, וושט, ערמונית, כליות ושחלות, ואילו הממצאים עבור סרטן ריאות היו מוגבלים. החוקרים מסכמים כי תזונה דלקתית קשורה בסיכון מוגבר לסרטן, אולם נדרשים מחקרים פרוספקטיביים על מנת לאשש את הממצאים בהתייחס לקבוצות אוכלוסייה שונות וסוגי סרטן שונים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29566194
פעילות גופנית
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה התרומה של אימון גופני ביתי בעצימות נמוכה עד בינונית לשיפור תסמיני עייפות, דיכאון וחרדה בקרב מחלימים מסרטן. בסקירה נכללו 11 מחקרים בהם 1,066 משתתפים, 77% מהם עם היסטוריה של סרטן שד, 14% סרטן שחלות, 4% סרטן קולורקטלי, 4% סרטן ערמונית ו-1% סוגי סרטן אחרים.
מבין המחקרים, בתשעה נבדקה ההשפעה על רמת העייפות ובשניים נבדקה ההשפעה על רמת הדיכאון והחרדה. בניתוח כולל של הנתונים, אימון גופני ביתי נמצא יעיל לשיפור תסמיני עייפות גם בסיום תקופת ההתערבות וגם לאחר תקופת מעקב של שלושה עד תשעה חודשים. עוד נמצא כי התערבויות שכללו ייעוץ בתדירות גבוהה היו מלוות בשיפור גדול יותר בתסמיני עייפות בהשוואה להתערבויות שלא כללו ייעוץ או שכללו ייעוץ בתדירות נמוכה.
החוקרים מסכמים כי אימון גופני ביתי עשוי להקל על עייפות בקרב מחלימים מסרטן, עם השפעה ממושכת לאורך תשעה חודשים לפחות ויתרון לקבלת ייעוץ בתדירות גבוהה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34649267/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של פעילות גופנית, של דיאטה המדמה צום (fast-mimicking diet – סוג של צום לסירוגין), ושל התערבות פסיכולוגית על שיעור ההישרדות בקרב חולי סרטן. בסקירה נכללו 31 מחקרים, מהם תשעה בחנו את ההשפעה של פעילות גופנית ו-22 מחקרים בחנו את ההשפעה של התערבות פסיכולוגית, כאשר לא נמצאו מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של דיאטה המדמה צום.
במחקרים אלה נכללו מטופלים עם סרטן השד (12 מחקרים), סרטן במערכת העיכול (חמישה מחקרים), סרטן ריאות (חמישה מחקרים), מלנומה (שני מחקרים) וסוגים אחרים (תשעה מחקרים). באופן כללי נמצא כי ההתערבות תרמה לשיפור במשך ההישרדות במחקר אחד מבין תשעה שעסקו בפעילות גופנית ובשמונה מבין 22 שעסקו בהתערבות פסיכולוגית. כמו כן, החוקרים ביצעו מטה-אנליזה בה נכללו תשעה מחקרים בהם הוערכה היעילות של התערבות פסיכולוגית בקרב חולות סרטן השד. בניתוח זה נמצאה מגמה של שיפור משך ההישרדות, בעיקר בטיפול ממושך של שישה חודשים ומעלה.
מהסקירה עולה כי התערבות ממושכת יותר החל משלבים מוקדמים יותר של המחלה נמצאה מבטיחה יותר לשיפור משך ההישרדות בקרב חולי סרטן, אולם נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעה על משך ההישרדות, בעיקר בקרב חולי סרטן שאינו סרטן השד.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33359756/
בסקירה שיטתית (2019) מקיפה מוצגות העדויות העדכניות בהתייחס לקשרים בין פעילות גופנית לבין הסיכון להתפתחות סרטן והסיכון לתמותה בקרב חולי סרטן. להלן הממצאים העיקריים:
בהתבסס על 45 דוחות, בהם נכללו מאות מחקרים אפידמיולוגיים וכמה מיליוני משתתפים, נמצאו ראיות חזקות לכך שרמה גבוהה של פעילות גופנית קשורה בסיכון נמוך בכ-10-20% לסוגים שונים של סרטן, כולל שלפוחית השתן, שד, מעי, רחם, וושט, כליות וקיבה.
בהתבסס על 18 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, נמצאו ראיות מסוימות לכך שרמה גבוהה של פעילות גופנית קשורה בסיכון נמוך בעד 40-50% לתמותה מכל גורם או לתמותה מסרטן בקרב חולי סרטן שד, סרטן קולורקטלי, או סרטן ערמונית.
ממצאים עדכניים מחמש מטה-אנליזות ומ-25 מחקרים תומכים בתוצאות אלו.
החוקרים מסכמים כי רמה גבוהה של פעילות גופנית קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוגים שונים של סרטן ולשיפור בשיעור ההישרדות בקרב חלק מהחולים. החוקרים מציעים כי יש להמשיך ולבחון קשרים אלה גם בהתייחס לסוגי סרטן פחות שכיחים ובקבוצות אוכלוסייה שונות, וכן לבחון כיצד קשרים אלה מושפעים מרמות שונות של פעילות גופנית ומהם המנגנונים המסבירים קשרים אלה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31095082/
שלושה מחקרים (מאי 2016) מצביעים על החשיבות של ביצוע פעילות גופנית קבועה להפחתת הסיכון לסרטן.
שלושת המחקרים מצביעים על כך שניתן להכליל כי ביצוע פעילות גופנית קבועה עשוי להפחית את הסיכון לסוגים שונים של סרטן, ללא תלות במאפיינים סוציו-דמוגרפיים או בגורמי אורח חיים כגון השמנה או עישון.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27183032
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27197285
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27105330
מחקר (מאי 2016) בו בוצע ניתוח נתונים מ-9 מחקרים במטרה לבחון את הקשר בין העדר פעילות גופנית לבין הסיכון לסרטן שחלות. במחקר נכללו נתונים של 8,309 חולות סרטן השחלות וקבוצת השוואה הכוללת 12,612 נשים בריאות.
נמצא כי נשים שלא ביצעו פעילות גופנית שבועית קבועה היו בסיכון גבוה בכ-34% לחלות בסרטן השחלות.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מספקים תמיכה נוספת לכך שהעדר פעילות גופנית מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לסרטן, כאשר יש להמשיך ולבחון מהי רמת הפעילות היעילה להפחתת הסיכון.
במחקר נוסף (יוני 2016) שנערך על ידי אותם החוקרים בוצע ניתוח נתונים מ-12 מחקרים הכוללים 6,806 נשים עם סרטן שחלות גרורתי במטרה להעריך האם העדר פעילות גופנית לפני האבחון קשור בסיכון גבוה יותר לתמותה בתקופת מעקב של 5 שנים.
נמצא כי נשים שלא ביצעו פעילות גופנית שבועית קבועה היו בסיכון גבוה בכ-22-34% לתמותה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27197285
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27299959
במטה-אנליזה (מרץ 2017) נבדקה היעילות של ארבעת הטיפולים המקובלים ביותר להקלה על תשישות בקרב חולי סרטן מסוגים שונים: פעילות גופנית, טיפול פסיכולוגי, שילוב של פעילות גופנית וטיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי. במטה-האנליזה נכללו 113 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 11,525 משתתפים, אשר פורסמו בין השנים 1999-2016.
נמצא כי פעילות גופנית, טיפול פסיכולוגי ושילוב של פעילות גופנית וטיפול פסיכולוגי היו מלווים בשיפור תחושת התשישות במהלך ולאחר הטיפול האנטי-סרטני העיקרי (p<0.001), אך לא טיפול תרופתי. עוד נמצא כי יעילות הטיפול הייתה תלויה במספר גורמים, ביניהם שלב המחלה, צורת הטיפול האנטי-סרטני ורמת התשישות. החוקרים מסכמים כי פעילות גופנית וטיפול פסיכולוגי יעילים יותר מהטיפול התרופתי להקלה על תשישות בקרב חולי סרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28253393
סקירה שיטתית (יוני 2016) שנועדה לבחון את הקשר בין הקפדה על ההנחיות למניעת סרטן, הכוללות תזונה נכונה וביצוע פעילות גופנית, לבין שיעור התחלואה והתמותה מסרטן.
בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם נמצא כי בהשוואה להקפדה נמוכה על אורח חיים בריא, הקפדה גבוהה הייתה קשורה בסיכון מופחת של 10-61% בשיעור התחלואה והתמותה מסרטן באופן כללי.
באופן ספציפי, נמצא סיכון מופחת של 19-60% לתחלואה בסרטן השד, 23-60% לתחלואה בסרטן הרחם ו- 27-52% לתחלואה בסרטן קולורקטלי. הממצאים בנוגע לסרטן ריאות לא היו חד משמעיים ולא נמצא קשר בין שמירה על אורח חיים בריא לבין סרטן השחלות או הערמונית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27340121
סקירה המתארת את התרומה של הרפואה הקוריאנית המסורתית לרפואה המודרנית, ובמיוחד לטיפול במחלת הסרטן, כיוון שמציעה טיפול רב תחומי הכולל שינויים באורח החיים, שימוש בפורמולות צמחי מרפא, דיקור, מוקסה, פעילות גופנית מסורתית ומדיטציה על מנת להחזיר את האיזון בין הגוף, הנפש והרוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24282099
במחקר חתך (2020) הוערכה הבריאות הגופנית והנפשית, בהתאם לרמת הפעילות הגופנית ומשך הפעילות היושבנית, בקרב מבוגרים שהחלימו מסרטן בהשוואה למבוגרים ללא היסטוריה של סרטן. מטרת המחקר הייתה לבחון האם יותר פעילות גופנית ופחות פעילות יושבנית, קשורה בשיפור הבריאות הגופנית והנפשית בשנים לאחר הטיפול נוגד הסרטן. כחלק ממחקר עוקבה גדול, שנערך על ידי איגוד הסרטן האמריקאי, במחקר זה נכללו 3,718 מחלימי סרטן שנה עד חמש שנים לאחר האבחנה, 4,248 מחלימי סרטן שש עד עשר שנים לאחר האבחנה, ו-69,860 משתתפים ללא היסטוריה של סרטן.
המשתתפים התבקשו לדווח על משך הזמן הממוצע בשבוע בו עסקו בשנה הקודמת בפעילויות גופניות, המבוצעות בעצימות מתונה עד גבוהה (MVPA), ועל משך הפעילות היושבנית. רמת הפעילות סווגה לחמש קטגוריות בין כלל לא ל-22.5 ומעלה MET שעות בשבוע (MET = שווה ערך מטבולי, שהינו אינדקס של תצרוכת אנרגטית/קלורית), ומשך הפעילות היושבנית סווג לשלוש קטגוריות בין אפס לשש ומעלה שעות ביום.
להלן הממצאים העיקריים:
הציונים במדדי הבריאות הגופנית והנפשית, היו גבוהים באופן מובהק בקרב משתתפים ללא היסטוריה של סרטן, אולם ההבדלים בין הקבוצות לא היו משמעותיים מבחינה קלינית.
בכל הקבוצות, רמה גבוהה יותר של פעילות גופנית הייתה קשורה בציונים גבוהים יותר של בריאות גופנית ונפשית.
בכל הקבוצות, משך פעילות יושבנית נמוך יותר היה קשור בציונים גבוהים יותר של בריאות גופנית ונפשית.
החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מספקים עדות לחשיבות של הקפדה על פעילות גופנית והפחתת פעילות יושבנית לשיפור הבריאות הגופנית ונפשית במבוגרים, עם או ללא היסטוריה של סרטן, כאשר ההמלצה היא 150-300 דקות בשבוע של פעילות בעצימות מתונה או 75-150 דקות בשבוע של פעילות בעצימות גבוהה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33079415/
בדו"ח מחקרי (2017), שפורסם על ידי שני גופי מחקר גדולים העוסקים בחקר מחלת הסרטן, מוצגות העדויות העדכניות בנוגע לקשר בין תזונה, פעילות גופנית ומדדים אנתרופומטריים לבין סרטן השד.
הכותבים מציינים כי סרטן השד הינו הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים, כאשר ב-2012 אובחנו ברחבי העולם 1.7 מיליון מקרים חדשים, המהווים כרבע מכלל מקרי הסרטן בקרב נשים. מסקנות הדוח מבוססות על 119 מחקרים שנערכו ברחבי העולם הכוללים למעלה מ-12 מיליון נשים ויותר מ-260,000 מקרי סרטן השד.
הממצאים העיקריים בהתייחס לסרטן השד לפני גיל המעבר:
ישנן עדויות מבוססות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: הקפדה על פעילות גופנית נמרצת, עודף משקל או שמנות בגיל צעיר (18-30) ובתקופת הבגרות (עודף משקל בתקופת הילדות ובגיל ההתבגרות קשור בצמיחה איטית יותר וברמה נמוכה יותר של גורם גדילה וכן גורם להתמיינות מוקדמת של רקמת השד שנוטה פחות לתהליכים סרטניים. בנוסף עודף משקל קשור ברמות נמוכות יותר של הורמונים שחלתיים) והנקה; ושהגורמים הבאים קשורים בסיכון גבוה יותר לסרטן השד: צריכת אלכוהול וגורמים התפתחותיים המובילים לקומה גבוהה ולמשקל לידה גבוה יותר.
ישנן עדויות מוגבלות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: צריכת ירקות לא עמילניים (בהתייחס לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן - ER negative), צריכת מזונות המכילים קרוטנואידים, צריכת מוצרי חלב, צריכת תזונה עשירה בסידן ושמירה על אורח חיים פעיל.
הממצאים העיקריים בהתייחס לסרטן השד לאחר גיל המעבר:
ישנן עדויות מבוססות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: שמירה על אורח חיים פעיל (כולל הקפדה על פעילות גופנית נמרצת), הנקה ועודף משקל או שמנות בגילאי 18-30; ושהגורמים הבאים קשורים בסיכון גבוה יותר לסרטן השד: עודף משקל או שמנות בתקופת הבגרות לפני גיל המעבר, עלייה במשקל בתקופת הבגרות, גורמים התפתחותיים המובילים לקומה גבוהה וצריכת אלכוהול.
ישנן עדויות מוגבלות לכך שהגורמים הבאים קשורים בסיכון נמוך יותר לסרטן השד: צריכת ירקות לא עמילניים (בהתייחס לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן - (ER negative, צריכת מזונות המכילים קרוטנואידים וצריכת תזונה עשירה בסידן.
החוקרים מציינים כי ממצאי הדו"ח אינם כוללים את הגורמים הבאים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן השד:
ההמלצות הכלליות העולות מהדו"ח הינן שמירה על משקל תקין, הקפדה על אורח חיים פעיל, צריכת תזונה בריאה והגבלת צריכת אלכוהול.
http://www.aicr.org/continuous-update-project/breast-cancer.html
נייר עמדה (אוגוסט 2016) שפורסם על ידי פאנל מומחים מטעם הרשות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) העוסק בקשר בין השמנה והסיכון לסרטן. ההערכה היא כי בשנת 2013-2014, ברמה הגלובלית, 10.8% מהגברים, 14.9% מהנשים ו-5.0% מהילדים סבלו מהשמנת יתר (BMI>30).
המומחים מציינים כי השמנה ועלייה במשקל לאורך החיים תלויים במידה רבה בגורמים הניתנים לשליטה ושינוי, ביניהם רמת הצריכה הקלורית וביצוע פעילות גופנית. המומחים איששו את הממצאים הקודמים משנת 2002, המראים כי לשמירה על משקל תקין תפקיד במניעת חמישה סוגי סרטן: מעי, ושט, כליות, שד (לאחר גיל המעבר) ורחם.
בנייר העמדה הנוכחי, המבוסס על למעלה מ-1,000 מחקרים אפידמיולוגיים, מוסיפים המומחים עוד 8 סוגי סרטן לרשימה זו: קיבה, כבד, כיס מרה, לבלב, שחלות, בלוטת התריס, מוח (מנינגיומה) ומיאלומה נפוצה. בנוסף, ישנן עדויות לגבי הקשר ל-3 סוגי סרטן נוספים: ערמונית, שד (בגברים) ולימפומה.
הם מסכמים כי העדר שומן גוף עודף מפחית את הסיכון למרבית סוגי הסרטן. בנוסף, ממחקרים פרה-קליניים עולה כי ירידה מכוונת במשקל עשויה להיות בעלת השפעה מגינה מפני התפתחות סרטן אולם נדרשים מחקרים קליניים בבני אדם על מנת לאשש ממצאים אלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27557308
במחקר מקרה-בקרה רטרוספקטיבי (מאי 2017) נבדק הקשר בין אורח חיים פעיל לבין הסיכון לסרטן שלפוחית השתן והכליות.
במחקר נכללו 160 חולי סרטן כליות, 208 חולי סרטן שלפוחית השתן וקבוצת ביקורת של 766 משתתפים ללא סרטן, כולם נבדקו או טופלו במרכז טיפול בסרטן בארה"ב (Roswell Park Cancer Institute) בין השנים 1989-1998 והסכימו למלא שאלון אפידמיולוגי מקיף. במסגרת השאלון, המשתתפים התבקשו לדווח אודות המידה בה הם שוֹמרים על אורח חיים פעיל, כאשר משתתפים שדיווחו כי לאורך החיים הם מבצעים פעילות גופנית פחות מפעם בשבוע או פחות מ-4 פעמים בחודש הוגדרו כ"לא פעילים גופנית".
נמצא כי משתתפים שאינם פעילים גופנית היו בסיכון גבוה ב-77% לסרטן הכליות וב-73% לסרטן שלפוחית השתן. קשרים דומים נמצאו גם עבור משתתפים שאינם סובלים משמנות. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר תומכות בתפיסה לפיה אורח חיים יושבני מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לסרטן, אולם נדרשים מחקרים פרוספקטיביים בהיקף גדול יותר על מנת לאשש את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28528291
במאמר (2019) מציעים החוקרים כלים והנחיות לרופאים כיצד לשלב פעילות גופנית כחלק ממסגרת הטיפול האונקולוגי הסטנדרטי.
ראשית, החוקרים מציגים את העדויות לפיהן פעילות גופנית קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סרטן, בשיפור ההישרדות ובשיפור תוצאות נוספות בקרב חולי סרטן כגון איכות החיים, חרדה, דיכאון, עייפות ועוד. יחד עם זאת, מרבית חולי הסרטן אינם מבצעים פעילות גופנית סדירה. מחקרים מראים שבמקרים רבים החולים כלל אינם מקבלים מהצוות המטפל הנחיות לביצוע פעילות גופנית, כאשר החסמים לכך כוללים העדר מודעות לערך של פעילות גופנית בקרב חולי סרטן, חוסר ודאות לגבי הבטיחות או ההתאמה של פעילות גופנית למטופל, העדר מודעות לתכניות פעילות גופנית המיועדות לחולי סרטן, צורך בהכשרה לצורך ביצוע ההפניה ואמונה כי הפניה לפעילות גופנית אינה בתחום הטיפול של האונקולוג.
במסגרת המאמר החוקרים מציעים כלים המיועדים להקל על האונקולוג להמליץ למטופלים או להפנותם לתכנית בטוחה, יעילה ומתאימה, תוך התייחסות להעדפות וצרכי המטופל. על הרופא לבצע תהליך הכולל הערכה של מצב המטופל, המלצה להעלאת רמת הפעילות הגופנית והפניה לפעילות מתאימה. יש לחזור על תהליך זה במרווחי זמן קבועים מראש או בהתאם לצורך ולשינויים במצב הרפואי או במסגרת הטיפול. בסיום המאמר החוקרים דנים באתגרים ומציעים מהי המעורבות הנדרשת מהגורמים השונים – צוות רפואי, קובעי מדיניות, חוקרים, תעשיית הבריאות והכושר והמטופלים - על מנת לכלול פעילות גופנית במסגרת הטיפול האונקולוגית הסטנדרטית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31617590/
במחקר תצפיתי (2020) הוערך הפוטנציאל של פעילות גופנית להפחתת ההשפעה של צריכת אלכוהול על הסיכון לתמותה מסרטן. במחקר נכללו הנתונים של 54,686 משתתפים מעל גיל 30, מעשרה סקרי בריאות מבוססי אוכלוסייה, שנערכו בבריטניה. על פי הגדרה שמרנית, סוגי הסרטן הקשורים בצריכת אלכוהול כוללים חלל הפה, גרון, לוע, ושט, כבד, קולורקטלי, קיבה וסרטן השד - כאשר בהגדרה רחבה יותר נכללים גם סרטן הלבלב וריאות.
בהתאם לצריכת האלכוהול, המשתתפים סווגו לשש קטגוריות צריכת אלכוהול, הנמדדות ביחידות אלכוהול לשבוע – כל יחידה שווה לשמונה גרם אלכוהול נקי:
משתתפים שכלל אינם צורכים אלכוהול.
משתתפים שנגמלו מצריכת אלכוהול.
משתתפים הצורכים אלכוהול באופן אקראי.
משתתפים הצורכים אלכוהול בהתאם להנחיות – עד 14 לנשים ועד 21 לגברים.
משתתפים הצורכים כמות מסוכנת של אלכוהול – 14-35 לנשים ו-21-49 לגברים.
משתתפים הצורכים כמות מזיקה של אלכוהול – מעל 35 לנשים ומעל 49 לגברים.
פעילות גופנית סווגה בהתאם לרף התחתון והעליון של ההמלצות – 7.5 MET שעות/שבוע ו-15 MET שעות/שבוע (MET = שווה ערך מטבולי, שהינו אינדקס של תצרוכת אנרגטית/קלורית).
בניתוח הנתונים נמצא קשר ישיר חזק בין צריכת אלכוהול והסיכון לתמותה מסרטן על רקע צריכת אלכוהול, כאשר בקרב נגמלים הסיכון היה גבוה ב-46%, צריכה מסוכנת הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-39% וצריכה מזיקה הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-62%, בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים אלכוהול. רמת הסיכון ירדה באופן ניכר בקבוצות אלה, בקרב משתתפים שביצעו פעילות גופנית מעל ל-7.5 MET שעות/שבוע (הסיכון היה גבוה ב-25%, ב-21% וב-52%, בהתאמה).
החוקרים מסכמים כי יש לעודד לביצוע פעילות גופנית כאסטרטגיה להפחתת הסיכון לתמותה מסרטן על רקע צריכת אלכוהול גבוהה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32406936/
במחקר תצפיתי (יולי 2017) נבדקה ההשפעה של פעילות גופנית על התפקוד הקוגניטיבי בקרב נשים שהחלימו מסרטן השד, כאשר החוקרים משערים כי שיפור בתסמינים כמו תשישות יוביל לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי.
במחקר נכללו 299 נשים בנות 57 בממוצע. משך הפעילות היומית בעצימות בינונית-גבוהה נמדד במשך 7 ימים ברציפות באמצעות מד תאוצה (אקסלרומטר), מכשיר קטן המוצמד לגוף המאפשר מדידה אובייקטיבית של הפעילות הגופנית. כמו כן, כל הנשים מילאו שאלונים למדידת התשישות והתפקוד הקוגניטיבי.
נמצא כי ככל שמשך הפעילות היה גבוה יותר כך הנשים דיווחו על רמת תשישות נמוכה יותר. בנוסף, רמת תשישות נמוכה יותר הייתה קשורה בשיפור התפקודים הניהוליים וזיכרון העבודה. ממצאי המחקר תומכים בממצאים קודמים, המראים כי פעילות גופנית תורמת לטיפול בהידרדרות קוגניטיבית הקשורה במחלת הסרטן ומצביעים על כך שההשפעה המיטיבה קשורה בהפחתת תחושת התשישות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28677009
בניתוח כולל של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (2019) נבדק הקשר בין הכמות והעצימות של פעילות גופנית לבין הסיכון לסרטן. החוקרים מציינים כי ההמלצה לפעילות גופנית הינה 7.5-15 MET (שווה ערך מטבולי - אינדקס של תצרוכת אנרגטית/קלורית) שעות בשבוע. בניתוח, בו נכללו הנתונים מתשעה מחקרים, נבדק הקשר בין הפעילות הגופנית לבין הסיכון ל-15 סוגי סרטן, תוך השוואה בין משתתפים שכלל לא ביצעו פעילות גופנית לבין 7.5, 15, 22.5 או 30 MET שעות בשבוע. בניתוח נכללו הנתונים של 755,459 משתתפים, אחריהם נערך מעקב של כ-10 שנים ובמהלכן דווח על 50,620 מקרים של סרטן.
להלן סיכום הממצאים:
החוקרים מסכמים כי יש לעודד מבוגרים לביצוע פעילות גופנית בהתאם להמלצות הקיימות במטרה להפחית את הסיכון לסוגים שונים של סרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31877085/
במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2017) נבדק הקשר בין הליכה לבין הסיכון לתמותה בקרב קשישים. החוקרים מסבירים כי קיימות עדויות מבוססות לכך שפעילות גופנית של לפחות 150 דקות לשבוע בעצימות בינונית או 75 דקות בעצימות גבוהה מומלצת לשמירה על הבריאות, אולם הממצאים בנוגע לתרומה של הליכה בלבד הינם מוגבלים.
במחקר נכללו כ-140,000 משתתפים בני כ-70 בממוצע. בתקופת מעקב של כ-13 שנה, כ-43,000 משתתפים נפטרו. נמצא כי בהשוואה להליכה של עד שעתיים בשבוע (פחות מהרמה המומלצת), העדר פעילות גופנית הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-26% לתמותה ואילו הליכה של 2-6 פעמים בשבוע (בהתאם לרמה המומלצת) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-20% לתמותה והליכה של מעל 6 שעות בשבוע הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-22% לתמותה. הליכה הייתה קשורה במידה הרבה ביותר לסיכון מופחת לתמותה כתוצאה ממחלות נשימה, מחלות קרדיווסקולריות וסרטן.
החוקרים מסכמים כי בקרב קשישים, גם הליכה פחות מהרמה המומלצת עשויה לתרום להפחתת הסיכון לתמותה בהשוואה להעדר פעילות גופנית, כאשר הליכה בהתאם או מעל לרמה המומלצת קשורה בירידה גדולה יותר ברמת הסיכון.
http://www.ajpmonline.org/article/S0749-3797(17)30460-9/fulltext
במחקר תצפיתי (אפריל 2018) הוערך הקשר בין שלושה מדדי גוף, אשר הוערכו באמצעות CT - מסת שריר נמוכה, איכות שריר נמוכה ורקמת שומן עודפת - לבין הסיכון לתמותה בקרב נשים עם סרטן שד שאינו גרורתי.
במחקר נכללו 3,241 נשים, אשר אובחנו בין השנים 2000-2013 עם סרטן שד בשלב 2 או 3. החוקרים בחנו את הקשר בין מדדי הגוף לבין משך זמן ההישרדות והסיכון לתמותה מכל גורם לאורך תקופת מעקב חציונית של כ-6 שנים. מבין כלל הנשים, 34% הוגדרו כבעלת מסת שריר נמוכה (סרקופניה) ו-37% כבעלות איכות שריר נמוכה (צפיפות שריר נמוכה).
נמצא כי בקרב נשים עם סרטן שד שאינו גרורתי, סרקופניה הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-41% לתמותה בהשוואה לנשים ללא סרקופניה. כמו כן, הנשים בעלות סך רקמת השומן הגבוהה ביותר (שליש עליון) היו בסיכון גבוה ב-35% לתמותה בהשוואה לנשים עם סך רקמת השומן הנמוכה ביותר (שליש תחתון). בקרב נשים עם סרקופניה ורקמת שומן גבוהה, הסיכון לתמותה היה גבוה ב89%. לא נמצא קשר בין מדד איכות השריר לבין הסיכון לתמותה. החוקרים מציינים כי BMI בלבד לא היה קשור באופן מובהק לסיכון לתמותה ולא תרם לזיהוי נשים הנמצאות בסיכון מוגבר לתמותה. החוקרים מסכמים כי ישנו אבחון חסר של סרקופניה בקרב חולות סרטן השד, כאשר למדדי CT של סרקופניה ורקמת שומן עשוי להיות ערך פרוגנוסטי ובכך לתרום למיקוד הטיפול וכתוצאה מכך לשיפור שיעורי ההישרדות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29621380
בנייר עמדה עדכני,(מאי 2018) שפורסם מטעם החברה האוסטרלית לאונקולוגיה קלינית (COSA), קובעים צוות המומחים כי פעילות גופנית הינה בטוחה ויעילה לטיפול בהשפעות הגופניות והנפשיות השליליות, הקשורות במחלת הסרטן ובטיפול בה.
החוקרים מסכמים את העדויות המחקריות בנוגע לתפקיד של פעילות גופנית כחלק מהטיפול במחלת הסרטן ומספקים הנחיות לכל אנשי הצוות הרפואי לגבי שילוב הפעילות הגופנית כחלק מהטיפול הסטנדרטי.
להלן ההמלצות העיקריות:
החוקרים מציינים כי ישנן עדויות מבוססות לכך שפעילות גופנית תורמת לשיפור התפקוד הגופני, מפחיתה עייפות כתוצאה מהמחלה ומהטיפול, מקלה על תחושת המצוקה הפסיכולוגית ומשפרת את איכות החיים.
בנוסף, ישנן עדויות לכך שביצוע פעילות גופנית לפני, במהלך או אחרי הטיפול תורמת להפחתת החומרה של תופעות הלוואי ולהפחתת הסיכון להתפתחות ממאירויות חדשות. כמו כן, ממצאים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שפעילות גופנית קשורה בסיכון מופחת להישנות המחלה ולתמותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29719196
להלן שני מאמרים (יוני 2018)שפורסמו לאחרונה, המדגישים את התרומה של פעילות גופנית לחולים ולמחלימים מסרטן.
במאמר הראשון מוצגת סקירה שיטתית ומטה-אנליזה, המעריכה את ההשפעה של פעילות גופנית על העלייה בסיבולת לב-ריאה בקרב מבוגרים עם סרטן.
בסקירה נכללו 48 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 3,632 מטופלים בני 55 בממוצע, אשר חולקו אקראית להשתתפות בתכנית פעילות גופנית או לקבוצת ביקורת. נמצא כי פעילות גופנית הובילה לעלייה מובהקת בסיבולת לב-ריאה, כאשר בקבוצת הביקורת לא היה כל שינוי.
ממצא זה היה בלתי תלוי במאפייני הפעילות הגופנית. בהתייחס להיבטים של בטיחות, ב-30 מהמחקרים נערך מעקב אחר השפעות שליליות. סה"כ דווח על 44 השפעות שליליות - רובן קלות כגון סחרחורת, כאבים בחזה וכאבי שרירים - אך דווח גם על השפעות שליליות חמורות, שכללו אוטם שריר הלב ושבר בירך.
יחד עם זאת, החוקרים מדווחים כי שיעור ההשתתפות וההיענות היה גבוה ורק 11% מהמשתתפים פרשו מהמחקר לפני סוף תקופת המעקב. החוקרים מסכמים כי השתתפות בתכנית פעילות גופנית הינה דרך יעילה לשיפור הסיבולת בקרב חולי סרטן.
במאמר נוסף מוצג מחקר עוקבה, בו נבדק הקשר בין פעילות גופנית לבין הסיכון לתמותה בקרב מבוגרים עם היסטוריה של סרטן בתקופת הילדות.
במחקר נכללו 15,450 מבוגרים מארה"ב וקנדה, שחלו בסרטן לפני גיל 21 - בין השנים 1970-1999 - ואחריהם נערך מעקב עד לשנת 2013. בגיל 26 בממוצע המשתתפים ענו על שאלון, בו התבקשו לדווח על מספר שעות הפעילות הגופנית בעצימות גבוהה שביצעו בשבוע, במונחים של "שווה ערך מטבולי" (metabolic equivalent task –MET - אינדקס של תצרוכת אנרגטית/קלורית, לפי יחידה אחת של MET שווה ל-3.5 מיליליטר חמצן לקילוגרם משקל גוף לדקה, במנוחה. ככל שה- MET גבוה יותר, הדבר מעיד על מאמץ גופני גבוה/קשה יותר).
בתקופת מעקב של כ-10 שנים, 1,063 מהמשתתפים נפטרו (811 כתוצאה ממצב בריאותי, 120 כתוצאה מהישנות או התקדמות של אותו סרטן ו-132 מגורמים אחרים או לא ידועים). מניתוח הנתונים עולה כי שיעורי התמותה מכל גורם היו 11.7% עבור משתתפים שדיווחו על MET של 0 שעות בשבוע, 8.6% עבור 3-6 שעות בשבוע, 7.4% עבור 9-12 שעות בשבוע ו-8% עבור 15-21 שעות בשבוע. בנוסף, לאחר התאמה סטטיסטית למצב בריאותי כרוני ולחשיפה לטיפולים שונים, נמצא קשר שלילי מובהק בין פעילות גופנית לבין תמותה.
מניתוח השינויים בפעילות הגופנית בתקופה של 8 שנים (בהתבסס על הנתונים של 5,689 מהמשתתפים), נמצא כי עלייה ממוצעת של 8 שעות MET בשבוע הייתה קשורה בירידה של 40% בסיכון לתמותה מכל גורם בהשוואה למשתתפים ששמרו על פעילות גופנית נמוכה לאורך כל התקופה. החוקרים מסכמים כי הקפדה על פעילות גופנית בעצימות גבוהה, תוך עלייה בשעות הפעילות עם העלייה בגיל, הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה בקרב מבוגרים עם היסטוריה של מחלת סרטן בילדות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29894274
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29862412
במחקר,(2020) שנערך בקרב עכברים, מדגימים החוקרים כי לפעילות גופנית השפעה על תאי T במערכת החיסון אשר מגבירה את פעילותם נוגדת הסרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33095157/
טכניקות הרפייה
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021)הוערכה ההשפעה של טיפול במוסיקה על היבטים פסיכולוגיים וגופניים ועל איכות החיים בקרב ילדים חולי סרטן. החוקרים מסבירים כי טיפולים שונים לא-פרמקולוגיים הוערכו בהתייחס להקלה על כאב על רקע מחלת הסרטן, כגון שיטות של נשימה והרפיה, וכן מוסיקה כאסטרטגיה להקלה על כאב וחרדה.
בסקירה נכללו 11 מחקרים קליניים בהם השתתפו 429 ילדים עד גיל 18. במחקרים אלה נעשה שימוש בהתערבות אקטיבית (כגון שירה או נגינה) או פסיבית (הקשבה למוסיקה מסוגים שונים), כל מפגש נמשך כחצי שעה בממוצע, ותדירות המפגשים נעה בין מפגש חד פעמי לבין שני מפגשים ביום למשך חודש.
למרות הטרוגניות גדולה בין המחקרים, באופן כללי הממצאים תומכים בהשפעה המיטיבה של טיפול במוסיקה לילדים חולי סרטן, בדגש על הקלה בתחושת הכאב והחרדה ושיפור איכות החיים. החוקרים קוראים ליישום של טיפול במוסיקה כאסטרטגיה חדשנית, לא פולשנית, בעלת עלות נמוכה ועדויות מבוססות מחקר התומכות ביעילותה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33964406/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה, (2021) הוערכה היעילות של תכנית מיינדפולנס להפחתת מתח (MBSR) לשיפור השינה בקרב מטופלים המחלימים מסרטן. בסקירה נכללו עשרה מחקרים אקראיים מבוקרים בהם סה"כ 1,318 משתתפים, רובם המוחלט נשים. מדד המטרה העיקרי היה איכות השינה (שנמדד במדדים סטנדרטיים - Insomnia Severity Index, Pittsburgh Sleep Quality Index), ובנוסף הוערכו מדדים נוספים בהתאם ליומני שינה שמולאו על ידי המשתתפים, או באמצעות מדדים פיזיולוגיים כגון גלי מוח, קצב לב, תנועות עיניים ועוד.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי, שילוב של תכנית MBSR תרם לשיפור איכות השינה של המשתתפים, אולם ללא השפעה משמעותית על מדדי השינה. בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה התערבות אחרת (כגון ייעוץ, CBT או טכניקות להפחתת סטרס כגון מפגש חברתי, פעילות גופנית וכדומה), ההשפעה של MBSR על איכות השינה לא הייתה עקבית, כאשר השיפור במדדי השינה היה משמעותי יותר בקבוצת הביקורת.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תכנית MBSR לשיפור איכות השינה בקרב מטופלים המחלימים מסרטן, אולם בשל מספר המחקרים הקטן ותוצאות שאינן עקביות נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה לביסוס יעילות ההתערבות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33460741/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה,(2019) הכוללת 17 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 1,111 מטופלים, נמצא כי דיקור או נקודות לחיצה היו יעילים להקלה על כאב בקרב חולי סרטן ולהפחתת השימוש במשככי כאבים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31855257/
בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של עיסוי בטני על תפקוד מערכת העיכול. בסקירה נכללו עשרה מחקרים, בהם 464 משתתפים הסובלים ממגוון מצבים בריאותיים . במחקרים השונים נעשה שימוש במגוון טכניקות של עיסוי בטני במשך מספר ימים או לאורך כמה שבועות.
המימצאים העיקריים העולים מהסקירה:
עיסוי בטני תרם להקלה על תסמיני עצירות בקרב משתתפים קשישים ומשתתפים עם טרשת נפוצה או סרטן.
עיסוי בטני שיפר תנועתיות המעי בקרב מטופלים העוברים ניתוח אורתופדי (skeletal traction).
במחקרים שנערכו בקרב משתתפים בטיפול נמרץ נמצא כי עיסוי בטני תרם לשיפור תפקוד מערכת העיכול ולהפחתת נפיחות בטנית.
במחקרים אחרים לא נמצאה השפעה מובהקת לעיסוי בטני על מגוון מדדים הקשורים בתפקוד מערכת העיכול (כגון נטילת משלשלים, בחילות והקאות, תדירות היציאות וצריכת המזון).
במחקרים שנכללו בסקירה לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות הקשורות בעיסוי בטני.
החוקרים מסכמים כי נמצאו תוצאות מבטיחות בהתייחס להשפעה המיטיבה של עיסוי בטני, אולם יש להמשיך ולבחון את היעילות בהתייחס להפרעות שונות במערכת העיכול במחקרים נוספים.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920318203
במחקר אקראי מבוקר (2020) הוערכה ההשפעה של טכניקת הרגעה (BRR - Benson's Relaxation Response) על איכות השינה והתיאבון, בקרב חולי סרטן המקבלים כימותרפיה. טכניקה זו מבוססת על עקרונות המיינדפולנס ותורמת להרגעה באמצעות הפחתת הפעילות של מערכת העצבים האוטונומית. במחקר נכללו 84 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. המשתתפים בקבוצת ההתערבות למדו את טכניקת ההרגעה, והתבקשו ליישם אותה פעמיים ביום במשך 5 ימים רצופים באמצעות האזנה להוראות באוזניות. המשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו את הטיפול הסטנדרטי בלבד.
נמצא כי 24 ו-48 שעות לאחר סיום תקופת ההתערבות המשתתפים שביצעו את טכניקת ההרגעה דיווחו על שיפור באיכות השינה ובתיאבון, בהשוואה למשתתפים בקבוצת הביקורת. לא דווח על השפעות שליליות.
החוקרים מסכמים כי ניתן לעשות שימוש ב-BRR כאסטרטגיה משלימה לשיפור איכות השינה והתיאבון בקרב חולי סרטן המקבלים כימותרפיה, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים עם מספר משתתפים גדול יותר ומשך מעקב ארוך יותר.
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0965229919314876
מחקר קליני אקראי מבוקר (מאי 2016) בו נבדקה ההשפעה של תוכנית מיינדפולנס לשיפור תסמינים פסיכולוגיים ופיזיים בקרב נשים שהחלימו מסרטן השד.
במחקר נכללו 322 משתתפות אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: תוכנית מיינדפולנס בת 6 שבועות או לקבוצת הטיפול הסטנדרטי.
החוקרים העריכו את התסמינים הפסיכולוגיים (דיכאון, חרדה, סטרס ופחד מהישנות המחלה) והתסמינים הפיזיים (תשישות וכאב) בסיום התכנית לאחר 6 שבועות ולאחר 6 שבועות נוספים.
נמצא כי בקרב משתתפות בתכנית המיינדפולנס חל שיפור מובהק סטטיסטית ברמת החרדה והפחד מהישנות המחלה, וכן בתחושת התשישות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
ההשפעה של תוכנית המיינדפולנס הייתה משמעותית במיוחד בקרב משתתפות שהיו עם רמת הסטרס הגבוהה ביותר.
https://www.nlm.nih.gov/medlineplus/news/fullstory_159172.html
מחקר חתך (2019) העריך את המודעות ליוגה כטיפול תומך סרטן, בקרב 303 משתתפים בגילאי 18 ומעלה המאובחנים בסרטן. במהלך תקופת המחקר, שיעורי יוגה הוצעו ללא עלות לכלל האוכלוסייה של חולי סרטן בוגרים במרכז אברמסון לסרטן באוניברסיטת פנסילבניה. השיעורים היו פעמיים בשבוע בשעות היום.
המשתתפים נשאלו לגבי מודעות לתרגול יוגה ככלי טיפולי ואפשרויות התגובה כללו: (1) לא מודע ולא נעשה בידע שימוש (2) מודע ולא נעשה בידע שימוש (3) מודע ומשתמש.
הגיל הממוצע של אוכלוסיית הסקר היה 57.8 (23.1-82.3). האבחנות השכיחות ביותר בסרטן היו:
שד (n=95, 31.4%), בית חזה (n=43, 14.2%), המטולוגי (13.9% ,n=42) ומערכת העיכול (n=37, 12.2%).
מתוך כלל החולים, 149 (53.8%) חלו בסרטן גרורתי. החולים טופלו בניתוח (54.5%, n=165), כימותרפיה ( (n=272, 89.8%) והקרנות (n=145, 47.9%).
להלן סיכום הממצאים:
החוקרים מסכמים כי אספקת שיעורי יוגה בחינם אינה מספקת, מכיוון שמספר ניכר של חולים לא היה מודע לשירות. ככל שמתעצמות עדויות לטיפולים תומכים כמו יוגה לטיפול בתסמינים הקשורים לסרטן וטיפול בסרטן, מסירת מידע מוצלח על טיפולים מסוג אלו תהיה קריטית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31274335
במחקר פיילוט קליני לא מבוקר,(2020) שנערך בקנדה, נבדקה ההשפעה של עיסוי בקרב ילדים חולי סרטן, המקבלים טיפול פליאטיבי. במחר נכללו 8 ילדים בגילאי 10-17. כל הילדים קיבלו עיסוי שנמשך 60 דקות פעם בשבוע למשך 4 שבועות, תוך התאמה למצבו הגופני והבריאותי של הילד. הילדים התבקשו לדרג את רמת הכאב והדאגה לפני ואחרי כל טיפול, ובסיום ההתערבות למלא שאלונים העוסקים באיכות החיים, רמת הכאב והנכונות לקבלת הטיפול.
מהתוצאות עולה כי לאחר שני טיפולים חלה ירידה ברמת הכאב ולאחר טיפול אחד חלה ירידה ברמת הדאגה. עם זאת, לא נמצאו הבדלים מובהקים בתסמיני הכאב ובאיכות החיים בין נתוני הבסיס לבין סיום ההתערבות. המשתתפים העריכו באופן חיובי את הטיפול ולא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי העיסוי תרם לשיפור מיידי בתחושת הכאב והדאגה, אולם ההשפעה לא נשמרה לאורך זמן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31987232/
במחקר חתך בו נכללו 240 חולי סרטן (אוגוסט 2014) נמצא כי הגורמים המנבאים יעילות גבוהה יותר של טיפול פליאטיבי כוללים בריאות רוחנית
ושימוש באסטרטגיות טיפול מגוונות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25090913
במחקר התערבותי (לא מבוקר) (2019) הוערכה התרומה של תכנית להפחתת סטרס מבוססת מיינדפולנס (MBSR) כחלק מהטיפול הפליאטיבי הראשוני בחולי סרטן גרורתי. המחקר נערך ביחידה האונקולוגית בבית חולים באיטליה. ההשתתפות בתכנית הוצעה ל-25 מטופלים שהופנו לטיפול פליאטיבי, מהם 20 נכללו במחקר. התכנית כללה שמונה מפגשים שבועיים של 2.5 שעות, מפגש של 4.5 שעות בין השבוע השישי והשביעי, וחצי שעה ביום של תרגול עצמאי. התכנית הועברה על ידי מדריך מוסמך ובנוכחות של פסיכולוג קליני, רופא ואחות. החוקרים העריכו את מידת ההיתכנות והקבלה של התכנית וכן מדדו את רמת הכאב ומצב הרוח בקרב 16 מהמשתתפים. בנוסף, נערכו ראיונות עומק חצי-מובנים עם 8 מהמשתתפים. ההיענות לתכנית הייתה 75%. נמצא כי ההתערבות סייעה למשתתפים לפתח עמדה מקבלת יותר למצבם ובכך לשיפור ההתמודדות עם חרדה וכאב. בנוסף, התכנית תרמה לשיפור וויסות מצב הרוח ותמכה בחיבור של המטופלים לערכיהם ולאמונתם.
החוקרים מסכמים כי שילוב של תכנית מיינדפולנס כחלק מהטיפול הפליאטיבי הינה ישימה ומקובלת היטב על ידי המטופלים, ועשויה לתרום להתמודדות עם כאב ולספק הזדמנות להקלה רגשית ורוחנית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31780005/
במחקר בו השתתפו 121 נשים שעברו ביופסיה בשד (פברואר 2016) נמצא כי האזנה למדיטציה מודרכת תרמה להפחתת רמת הכאב והאזנה למדיטציה או למוזיקה תרמה לירידה ברמת החרדה במהלך הטיפול וברמת התשישות לאחר מכן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26853501
סקירה המתארת את התרומה של הרפואה הקוריאנית המסורתית לרפואה המודרנית, ובמיוחד לטיפול במחלת הסרטן, כיוון שמציעה טיפול רב תחומי הכולל שינויים באורח החיים, שימוש בפורמולות צמחי מרפא, דיקור, מוקסה, פעילות גופנית מסורתית ומדיטציה על מנת להחזיר את האיזון בין הגוף, הנפש והרוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24282099
בדו"ח (אפריל 2017), שפורסם מטעם האגודה לאונקולוגיה אינטגרטיבית, מוצגות הנחיות קליניות מבוססות ראיות לשימוש בטיפולים אינטגרטיביים במהלך ולאחר הטיפול בסרטן השד, בהתייחס להתוויות קליניות ספציפיות.
בהתבסס על הממצאים שפורסמו בין השנים 1990-2015, החוקרים מסכמים מהם הטיפולים האינטגרטיביים שנמצאו יעילים בהתייחס לכל התוויה קלינית:
התוויות נוספות עבורן לא נמצאו טיפולים ברמת יעילות גבוהה כוללות תגובות עוריות לטיפולי קרינה, תשישות, לימפאדמה, נוירופתיה היקפית כתוצאה מטיפולי כימותרפיה, כאב, הפרעות שינה וגלי חום.
מהדו"ח עולה כי לא מומלץ להשתמש באצטיל-ל-קרניטין למניעת נוירופתיה היקפית הקשורה בטיפולי כימותרפיה, בשל השפעה שלילית אפשרית והחמרת התסמינים. כמו כן, לא נמצאו עדויות מבוססות לשימוש בתוספי תזונה וצמחי מרפא להפחתת ההשפעות השליליות של הטיפול בסרטן השד.
החוקרים מסכמים כי קיימת תמיכה מחקרית ליעילות של טיפולים אינטגרטיביים, במיוחד טיפולי גוף-נפש, כטיפול תומך במהלך הטיפול בסרטן השד. עם זאת, קיימות שיטות אינטגרטיביות נוספות שאין מספיק עדויות על מנת לקבוע מהי יעילותן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28436999
בהתבסס על הנתונים ממחקר אקראי מבוקר, (2019) בו נכללו 380 מבוגרים חולי סרטן, נמצא כי ההשפעה של התערבויות מגע (עיסוי או מגע בלבד) מושְפעת מדיכאון ומתסמינים פסיכולוגיים, ולכן ייתכן ותהיה תועלת לשילוב התערבויות פסיכולוגיות לשיפור היעילות של טיפולי מגע.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31519267/
במחקר אקראי מבוקר (ספטמבר 2017) הוערכה התרומה של תרגול יוגה טיבטית לשיפור השינה והתשישות בקרב חולות סרטן השד (בשלבים 1-3) המקבלות טיפולי כימותרפיה.
המשתתפות חולקו באופן אקראי להשתתפות בתרגול יוגה טיבטית (74 נשים) או בתרגול מתיחות (68 נשים) למשך 4 מפגשים במהלך תקופת הטיפול הכימותרפי ו-3 מפגשים נוספים במהלך 6 החודשים לאחר מכן - בנוסף לתרגול עצמאי בבית. כמו כן, במחקר נכללה קבוצת ביקורת, שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי לסרטן השד בלבד (85 נשים). מדדים לאיכות השינה ולרמת התשישות נאספו בתחילת המחקר, לאחר שבוע, ולאחר 3, 6 ו-12 חודשים.
באופן כללי לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לאיכות השינה או לרמת התשישות לאורך זמן. עם זאת, לאחר שבוע, הנשים בקבוצת היוגה דיווחו על רמה נמוכה יותר של הפרעות במהלך היום בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות. מנתוני אקטיגרפיה (ניטור זמני השינה והערות) עולה כי מספר דקות הערות במהלך השינה היה גבוה יותר בקבוצת המתיחות, בהשוואה לקבוצת היוגה ובהשוואה לקבוצת הביקורת. בנוסף, בקרב נשים שדיווחו על תרגול יוגה לפחות פעמיים בשבוע בתקופת המעקב מדדי איכות השינה והאקטיגרפיה היו טובים יותר לאחר 3 ו-6 חודשים, בהשוואה לנשים שלא תרגלו יוגה בתקופת המעקב וכן בהשוואה לנשים בקבוצת הביקורת. ניתן לסכם כי לתרגול יוגה באופן קבוע עשויה להיות תרומה לשיפור איכות השינה בקרב נשים עם סרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28940301
במחקר רטרוספקטיבי (פברואר 2017), שנערך בישראל, הוערכה היעילות של דיקור ורפלקסולוגיה לטיפול בנוירופתיה היקפית כתוצאה מכימותרפיה בקרב נשים עם סרטן השד. החוקרים מציינים כי נוירופתיה היקפית הינה תופעת לוואי שכיחה מאוד של טיפולי כימותרפיה, שכיום אין לה טיפול יעיל.
במחקר נעשה שימוש ברשומות הרפואיות של 30 מטופלות, אשר קיבלו טיפול משולב בדיקור ורפלקסולוגיה במקביל לכימותרפיה בשל הופעת תסמינים עצביים. הטיפול נערך על פי פרוטוקול שפותח במרכז לרפואה משלימה ואינטגרטיבית במרכז הרפואי תל-אביב, וכלל 1-2 מפגשים שבועיים של דיקור (20 דקות) ורפלקסולוגיה (30-40 דקות). בממוצע, המטופלות החלו את הטיפול 105 ימים לאחר התחלת הכימותרפיה והשתתפו ב-11 מפגשים בממוצע. יעילות הטיפול הוערכה על פי חומרת תסמיני הנוירופתיה בתחילת תקופת הטיפול, במהלכה ובסיומה. מבין 28 מטופלות עם רשומות רפואיות מלאות, 20 מטופלות סבלו מנוירופתיה סנסורית, 7 מנוירופתיה מוטורית ו-1 מנוירופתיה סנסורית ומוטורית.
מבין 20 המטופלות עם נוירופתיה בדרגה 1 עד 2, רק 2 מטופלות דיווחו על תסמינים 12 חודשים לאחר התחלת הטיפול המשולב, וכל 8 המטופלות עם נוירופתיה בדרגה 3-4 דיווחו על העדר תסמינים לאחר 12 חודשים. באופן כללי 93% מהמטופלות דיווחו על העדר תסמינים לאחר שנה מתחילת הטיפול המשולב. החוקרים מסכמים כי לטיפול משולב בדיקור וברפלקסולוגיה פוטנציאל טיפולי ניכר לשיפור תסמיני נוירופתיה על רקע כימותרפיה, אולם יש לאשש את הממצאים במחקר הכולל קבוצת ביקורת וכן להעריך מהי ההשפעה המניעתית של טיפול זה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28150504
צמחי מרפא
כללי ומחקרים מעורבים | תה ירוֹק | כּורכום וכּוּרכומין | פּטריית ריישִי | גִ'ינסנג | קדד קרומִי | שוּש קירח | סוֹיה | קערוּרית סִינית | וִיתניה | גדִילן מצוי | שרְביטן מצוי | פורמולות סיניות | שמנים אתריים
כללי ומחקרים מעורבים
בסקירה שיטתית של מחקרים קליניים (2020) הוערכה ההשפעה של בטא-גלוקן, המופק מפטריות, כטיפול משלים בקרב חולי סרטן המקבלים טיפול נוגד סרטן קונבנציונאלי. בסקירה נכללו 16 מחקרים בהם 1,650 חולים המאובחנים עם תשעה סוגי סרטן.
במחקרים אלה השתמשו בבטא-גלוקן, המופק מסוגים שונים של שמרים ופטריות, כאשר הייתה שונות גדולה בין המחקרים במינון, אופן הנטילה, ומשך ההתערבות. באופן כללי נמצא שהשימוש בבטא-גלוקן היה בטוח ונסבל היטב. ברוב המחקרים נמצא כי נטילת בטא-גלוקן במקביל לטיפולי כימותרפיה או רדיותרפיה הייתה מלווה במיתון הדיכוי החיסוני ו/או בהאצת השיקום של תאי הדם הלבנים. יחד עם זאת, בחלק מהמחקרים לא נמצאה השפעה מובהקת. ההשערה היא, שאף על פי שבטא-גלוקן הוא סיב שאינו מתעכל, ההשפעה שלו היא דרך קשירה לתאי אנטיגן (APC) במעי הדק, דבר הגורם לתאים אלה לשפר את פעילות המערכת החיסונית. החוקרים מסכמים, כי בשל ההטרוגניות בין המחקרים ודיווח חלקי של הנתונים, לא ניתן לקבוע מסקנה ברורה, ונדרשים מחקרים נוספים להערכת היעילות של בטא-גלוקן כטיפול משלים בקרב חולי סרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33309412/
בסקירה שיטתית (2020) מעריכים החוקרים את היעילות הטיפולית של צמחי מרפא, המוכרים על ידי מערכת הבריאות בברזיל, להקלה על תופעות הלוואי של טיפולים נוגדי סרטן (כימותרפיה ורדיותרפיה). בסקירה נכללו 29 מחקרים אקראיים מבוקרים, אשר נערכו ב-15 מדינות (9 מהמחקרים נערכו באיראן). במחקרים אלה הוערכו 12 צמחי מרפא או שילובים שונים מבין 71 הצמחים המוכרים במערכת הבריאות הברזילאית: אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium), שום (Allium sativum), אלוורה (Aloe vera), קמומיל (Matricaria (Chamomilla) recutita), ציפורני חתול (Calendula officinalis), כורכום (Curcuma longa), סויה (Glycine max), ג'ינג'ר (Zingiber officinale), נענע חריפה (Mentha x piperita), ולחך גדול (Plantago major).
להלן הממצאים העיקריים בהתייחס לכימותרפיה:
להלן הממצאים העיקריים בהתייחס לרדיותרפיה:
החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות המצביעות על היעילות של צמחי מרפא מסוימים למניעה ולטיפול בתופעות הלוואי הקשורות בטיפול נוגד הסרטן, ובכך לתרום לשיפור איכות החיים של המטופלים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32147034/
בסקירה כוללת של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות של מחקרים קליניים,(2020) הוערכו העדויות בהתייחס להשפעה הבריאותית של אלוורה (Aloe vera). בסקירה נכללו 20 מחקרים, מהם 10 סקירות שיטתיות בהן לא נערך ניתוח כמותי, ו-10 סקירות שיטתיות בהן נערכה מטה-אנליזה. בהתבסס על סקירות שיטתיות שלא כללו ניתוח כמותי, נמצא פוטנציאל להשפעה מיטיבה של אלוורה במצבים של פסוריאזיס, תסמיני GERD, עצירות, פרוקטיטיס על רקע טיפולי קרינה, פצעי הנקה, דלקות חניכיים, אקנה וסבוריאה. לא נמצאה יעילות להקלה על יובש בפה כתוצאה מטיפולי קרינה, לשיפור איכות החיים בקרב מטופלים עם תסמונת המעי הרגיש, או לשיפור תסמיני נוירופתיה סוכּרתית. הסקירות בהן נערכה מטה-אנליזה היו מבוססות על סה"כ 94 מחקרים בהם 14,352 משתתפים, מהם ב-82% מהמחקרים נעשה שימוש חיצוני באלוורה וב-18% נעשה שימוש בנטילה פומית. בכל המחקרים הוערכו 71 תוצאות שונות לשימוש באלוורה. מבין כלל התוצאות, 47 תוצאות נמצאו בעלות מובהקות סטטיסטית, אולם עדויות מבוססות נמצאו רק בהתייחס ליעילות של אלוורה למניעת דלקת ורידים (פלביטיס). עדויות אחרות בהתייחס להשפעה של אלוורה על תוצאות נוספות, ביניהן בריאות הפה, הפחתת רמת הגלוקוז, טיפול בפצעים ועוד היו באיכות נמוכה או לא היו מובהקות סטטיסטית. החוקרים מסכמים כי למרות שבאופן כללי נמצאו השפעות מיטיבות לשימוש באלוורה, נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה על מנת להמשיך ולבחון את היעילות הקלינית של אלוורה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32924222/
בסקירה (2022) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים בהתייחס ליעילות של צמחי מרפא למניעה ולטיפול במוקוזיטיס בפה, כהשפעה שלילית של הטיפול נוגד הסרטן. החוקרים מציגים את המנגנונים הישירים והעקיפים המעורבים בהתפתחות מוקוזיטיס בפה כתוצאה מטיפולי כימותרפיה או קרינה ומפרטים את הממצאים ממחקרים שנערכו בקרב בני אדם, בעלי חיים או דגימות תאים. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים בהתייחס לרכיבים הצמחיים הבאים: כורכומין, סילימרין, תה מסוגים שונים המכילים תערובות שונות של צמחי מרפא, ציפורני חתול (Calendula officinalis), קומרין, קוורצטין, אלוורה (Aloe), הפורמולה היפנית Hangeshashinto , ג'ינג'ר (Zingiber officinale), ג'ינסנג קוריאני אדום (Panax ginseng) ופרופוליס. מהסקירה עולה כי ישנן עדויות להשפעה מיטיבה של מגוון רכיבים צמחיים, כאשר ישנן עדויות מבוססות בעיקר ליעילות של כורכומין, אלוורה ופרופוליס. עם זאת, מספר המחקרים הקליניים קטן וישנה הטרוגניות גדולה בין המחקרים אשר מקשה על קביעת מסקנה חד משמעית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34709682/
בסקירה (2021) דנים החוקרים בהשפעה של הרכיב הצמחי ברברין בשיפור יעילות הטיפול נוגד הסרטן ובהגנה מפני השפעותיו השליליות, בדגש על מנגנוני הפעולה המעורבים והאתגרים ביישום הקליני.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33559280/
בסקירה (2021) מוצגות העדויות המחקריות, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בהתייחס לשימוש המסורתי, להרכב הכימי ולפעילות הפרמקולוגית של נענע (Mentha spicata), כולל פעילות אנטי-מיקרוביאלית, נוגדת חמצון, נוגדת סרטן, נוגדת דלקת ומגינה על הכבד.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34087400/
בסקירה, (2020) שנערכה על ידי חוקרים מגרמנְיה, נבדק הפער בין השימוש ברפואת צמחים אירופאית מסורתית לטיפול במוקוזיטיס בפה, לבין העדויות המחקריות הקיימות. החוקרים מסבירים כי מוקוזיטיס בפה הינו תופעת לוואי של הטיפול נוגד הסרטן, כאשר מטופלים רבים משתמשים בצמחי מרפא להקלה על התסמינים. עם זאת, הידע לגבי צמחי המרפא המומלצים ברפואת הצמחים האירופאית המסורתית, השְפעתם ויעילותם - הינו מועט ביותר.
במסגרת המחקר, החוקרים בחנו מהם צמחי המרפא המוכרים בשימוש המסורתי ואת העדויות המחקריות הקיימות בהתייחס לצמחים אלה. בסקירה של 14 ספרים, העוסקים ברפואת הצמחים האירופאית המסורתית, זוהו 78 צמחי מרפא המומלצים לטיפול במוקוזיטיס בפה. מהמחקר עולה כי קיים פער משמעותי בין הידע המסורתי לבין מחקרים הבוחנים את ההשפעה של צמחים אלה. באופן כללי, הטיפול הצמחי נמצא יעיל להקלה על מוקוזיטיס בפה, וכן לטיפול בדלקות חניכיים.
ישנן עדויות יחסית מבוססות לגבי היעילות של קמומיל (Matricaria recutita), מרווה רפואית (Salvia officinalis), ציפורני חתול (Calendula officinalis) ותימין (Thymus spp) לטיפול במוקוזיטיס בפה. החוקרים מסכמים כי מחקרים קליניים בהם נבדקו צמחי מרפא המוכרים ברפואת הצמחים האירופאית המסורתית הינם נדירים, אולם נמצאו עדויות מבטיחות בהתייחס ליעילות של ארבעה צמחי מרפא לטיפול במוקוזיטיס בפה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31955287/
בסקירה (2020) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים העוסקים בפעילות הפרמקולוגית של פורפורין (Purpurin), רכיב אנתרקווינוני המצוי בפואה הודית (Rubia cordifolia), בדגש על פעילותו נוגדת החמצון, העומדת בבסיס השְפעתו המיטיבה על המוח ונוגדת הסרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33254282/
בסקירה (2019) מציגים החוקרים את העדויות הפרה-קליניות בהתייחס למנגנוני הפעולה המעורבים בפעילות נוגדת הסרטן של 16 מינים של שום ורכיביהם הפעילים, כבסיס לפיתוח טיפולים חדשניים למחלת הסרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31464060/
בסקירה (2019) דנים החוקרים בפעילות הרפואית של מורינגה (Moringa oleifera), בדגש על ההשפעה כנגד שגשוג תאים סרטניים (אנטי-פרוליפרטיבית).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30241049
בסקירה (2019) דנים החוקרים במנגנונים המולקולריים העומדים בבסיס ההשפעה המיטיבה של רכיבים סאפונינים צמחיים כנגד גידולים סרטניים ופעילותם להגברת יעילות הכימותרפיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31294509
בסקירה (2018) מפורטים הממצאים הפרה-קליניים וקליניים העדכניים בנוגע לפעילות של מורינגה (Moringa oleifera) למניעה ולטיפול במגוון מחלות כרוניות, כולל מחלות דלקתיות, מחלות עצביות, סוכרת וסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29534518
במחקר תצפיתי (יוני 2017) נחקר הפוטנציאל לתגובות הדדיות בין תרופות ובין תרופות וצמחי מרפא בקרב חולי סרטן.
במסגרת המחקר אספו החוקרים נתונים אודות כל התרופות וצמחי המרפא שנלקחו על ידי כל מטופל. באמצעות חיפוש נרחב במאגרי הנתונים זוהו התגובות ההדדיות התיאורטיות הקיימות, וההשפעה הקלינית האפשרית שלהם הוערכה על ידי רוקח קליני והועברה לאונקולוג המטפל.
נמצא כי מבין 149 מטופלים שנכללו במחקר, 26 מטופלים (17.4%) היו בסיכון לתגובות הדדיות בין תרופות, שעשויות להיות בעלות משמעות קלינית, כאשר רק 4 מטופלים (2.7%) סבלו בפועל מתגובות הדדיות בין תרופות. נטילה של שתי תרופות או יותר במקביל נמצאה קשורה בסיכון גבוה פי 2.5 לתגובות הדדיות בעלות משמעות קלינית (p=0.03).
כמו כן, מבין 149 המשתתפים במחקר, 84 מטופלים (56.4%) דיווחו על שימוש בצמחי מרפא במקביל לטיפול האנטי-סרטני, כאשר בקרב 75 מטופלים (50.3%) החוקרים זיהו 122 תגובות הדדיות אפשריות בין תרופות לבין צמחי מרפא. יחד עם זאת, לא דווח על ידי האונקולוג המטפל על תגובות הדדיות קליניות מהם סבלו המטופלים בפועל. צמחי המרפא שנמצאו קשורים בתגובות הדדיות כוללים: שום (Allium sativum), אלוורה (Aloe barbadensis/capensis), אנונה (Annona muricata), תה ירוק (Camelia sinesis), קיפודנית (Echinacea angustifolia), גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba), קמומיל (Matricaria recutita), מורינגה (Moringa oleifera), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), ספירולינה, אונקריה (Uncaria tomentosa), ולריאן (Valeriana officinalis), וגפן (Vitis vinifera). החוקרים מציינים כי המחקר עלול סבול מהטיות, שכן המטופלים לא נבחרו באופן אקראי, הערכת השימוש בצמחי מרפא התבססה על דיווח עצמי של המטופלים וחלק מהתגובות ההדדיות שזוהו היו תיאורטיות בלבד בשל העדר נתונים קליניים. עם זאת, הם מדגישים כי באמצעות מעקב תרופתי ניתן לזהות שיעור גדול של מטופלים הנמצאים בסיכון לתגובות הדדיות ובכך לשפר את יעילות הטיפול בחולי סרטן.
הערת המערכת: זהו מחקר שני שבודק האם קיימות בפועל תגובות הדדיות בין תרופות לצמחי מרפא בקרב חולי סרטן.
בשני המחקרים, למרות תגובות הדדיות תיאורטיות רבות, לא דווח על כל משמעות קליניות בשילוב של צמחי מרפא ותרופות. את המחקר השני בנושא אפשר לראות כאן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28628392
מחקר קליני (פברואר 2016) אשר נועד להעריך את היעילות, הבטיחות והמינון המקסימאלי הנסבל של דקל ננסי (Serenoa repens), להקלה על תסמינים בדרכי השתן - תופעת לוואי של טיפולי קרינה בגברים עם סרטן הערמונית.
בשלב הראשון בו השתתפו 27 מטופלים, החוקרים מצאו כי המינון המקסימאלי שנבדק, 960 מ"ג, נסבל היטב עבור מרבית המטופלים. בשלב השני, בו השתתפו 21 מטופלים, בדקו החוקרים את היעילות של מינון זה בהשוואה לפלסבו במשך 22 שבועות.
לא נמצא הבדל בין הקבוצות בציון התסמינים (IPSS) אולם בקבוצת הטיפול חל שיפור במדד איכות החיים (ירידה ברמת החששות) בהשוואה לפלסבו. בנוסף, בקבוצת הפלסבו 2 מתוך 11 מטופלים נטלו טיפול תרופתי לתסמינים בדרכי השתן לעומת 0 מתוך 10 מטופלים בקבוצת ההתערבות.
החוקרים מסכמים כי מינון של 960 מ"ג הינו בטוח ונסבל היטב אולם יש להמשיך ולבחון את היעילות להקלה על תסמינים בדרכי השתן במהלך טיפולי קרינה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26891611
מחקר קליני חד-סמיות מבוקר פלסבו (אפריל 2015) שנועד להעריך את היעילות של שאיפת שמן ג'ינג'ר להקלה על בחילות והקאות ולשיפור איכות החיים בקרב חולות סרטן השד העוברות טיפולי כימותרפיה.
במחקר השתתפו 60 חולות אשר במשך 5 ימים קיבלו טיפול ארומתרפי הכולל שימוש בשמן ג'ינג'ר או בשמן פלסבו בשאיפה בעזרת שימוש בשרשרת המפיצה את השמן באופן הדרגתי.
נמצא שיפור קל ברמת הבחילה מיד לאחר הטיפול אולם באופן כללי לא נמצאה תמיכה לשימוש בשמן ג'ינג'ר להקלה על בחילות והקאות. עם זאת, נמצא שיפור ברמת הבריאות הכללית, כולל שיפור ברמת התפקוד וברמת התיאבון.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26051575
במחקר פרה קליני, (2018) שנערך בקרב עכברים ועל תאים אנושיים, נבדקו המנגנונים אשר עשויים לעמוד בבסיס ההשפעה המגינה של פורמולת צמחי המרפא הסינית Liu Jun Zi Tang מפני סיבוכים עצביים, כתוצאה מטיפולי כימותרפיה (ציספלאטין). לרוב נהוג להשתמש בפורמולה לטיפול בדיספפסיה תפקודית ובדיכאון וכן להפחתת תופעות הלוואי הקשורות בטיפול בציספלאטין.
עם זאת, אין מספיק עדויות לגבי יעילותה למניעת רעילות עצבית. הפורמולה מכילה 8 צמחי מרפא: אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), פינליה (Pinellia ternata), קליפת מנדרינה (Citrus reticulata), תמר סיני (Ziziphus jujube), פטריית פוריה (Poria cocos), שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וג'ינג'ר (Zingiber officinale). החוקרים מראים כי באמצעות השפעה נוגדת חמצון וויסות פעילות המיטוכונדריה, חשיפה לפורמולה הייתה יעילה למניעת רעילות עצבית בעקבות טיפול בציספלאטין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29690597
מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2015) לבדיקת ההשפעה של טיפול תומך בפורמולת צמחי מרפא יפנית, Goshajinkigan, להפחתת נוירופתיה היקפית בחולי סרטן קולורקטלי. הפורמולה כוללת 11 צמחי מרפא: Rehmannia glutinosa, Achyranthes fauriei, Cornus officinalis, Paeonia suffruticosa, Alisma plantago-aquatica, Dioscorea japonica, Dioscorea opposite, Plantago asiatica, Wolfiporia extensa, Aconitum carmichaelii, Cinnamomum cassia.
במחקר נכללו 182 מטופלים אשר קיבלו טיפול כימותרפי משולב mFOLFOX6 (הכולל: פלואורואורציל, לאוקובורין ואוקסליפלטין) עם הפורמולה הצמחית במינון 7.5 גרם 3 פעמים ביום או פלסבו. נמצא כי שיעור המטופלים אשר אובחנו עם נוירופתיה ברמה 2 ומעלה היה 50.6% בקבוצת הטיפול ו-31.2% בקבוצת הפלסבו. החוקרים מסכמים כי הפורמולה לא נמצאה יעילה למניעת נוירופתיה כתוצאה מהטיפול הכימותרפי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25627820
מחקר קליני כפול-סמיות (פברואר 2015) בו נבדקה ההשפעה של שטיפת פה המכילה אכילאה אלף העלה על מוקוזיטיס בפה כתוצאה מטיפולי כימותרפיה.
במחקר השתתפו 56 חולי סרטן אשר חולקו אקראית לקבוצת הטיפול או לקבוצת הביקורת. כל המשתתפים התבקשו לגרגר 15 מ"ל שטיפת פה ייעודית 4 פעמים ביום למשך 14 יום, כאשר בקבוצת הטיפול שטיפת הפה הכילה גם מיצוי אכילאה.
נמצא כי בקבוצת הטיפול חל שיפור משמעותי ברמת המוקוזיטיס (ירידה מציון ממוצע של 2.39 בתחילת הטיפול ל-1.07 לאחר 7 ימים ו-0.32 לאחר 14 יום). לעומת זאת, בקבוצת הביקורת חלה החמרה במצב המוקוזיטיס (עלייה מציון ממוצע של 2.39 בתחילת הטיפול ל-2.75 לאחר 7 ימים ו-2.89 לאחר 14 יום). החוקרים מסכמים כי שימוש באכילאה הינו יעיל יותר מהטיפול הסטנדרטי לטיפול במוקוזיטיס בפה בחולי סרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25667123
מחקר פרה-קליני (יולי 2015) המצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של עלי ארטישוק (Cynara scolymus) כנגד סרטן מסוג מזותליומה בקרום הריאות (צדר / פלאורה).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26136339
במחקר פרה-קליני (אוקטובר 2015) נמצא כי Dehydroandrographolide, אחד הרכיבים הפעילים באנדרוגרפיס (Andrographis paniculata), מעודד תמותת תאי סרטן הפה באמצעות הגברת תהליכי אוטופגיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26356821
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (מאי 2015) שנועדה להעריך את התרומה של רפואת צמחים מסורתית כטיפול תומך בסרטן בלוע האף. בסקירה נכללו 22 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם השתתפו כ-2,300 חולים. ב-15 מתוך המחקרים שנסקרו נמצאה עליה בשיעור ההישרדות, ב-7 מחקרים נמצאה השפעה ישירה על הגידול וב-3 מחקרים נמצאה נסיגה של גרורות מרוחקות. החוקרים מסכמים כי שילוב של רפואת צמחים עם טיפול קונבנציונלי עשוי להיות יעיל לטיפול בסרטן בלוע האף, אולם נדרשים מחקרים נוספים בהיקף רחב יותר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25698710
סקירה מקיפה (אפריל 2015) אשר מסכמת את העדויות ממחקרים פרה-קליניים לגבי מגוון גדול של רכיבים צמחיים אשר נמצאו יעילים למניעה וטיפול בסרטן הערמונית. הכותבים מציגים את מנגנוני הפעילות באמצעותם רכיבים אלה תורמים לעיכוב הגידול של תאים סרטניים ולעצירת תהליך חלוקת התא, לדיכוי תהליכי אנגיוגנזה ולעידוד תהליכי תמותת תאים סרטניים. בסקירה מתייחסים הכותבים לרכיבים הצמחיים הבאים: אפיגנין (פלבון המצוי בצמחים ממשפחת המורכבים וכן בירקות ופירות); ארטמיסינין ונגזרותיו (הרכיב הפעיל בצמח הלענה Artemisia); לרכיבים הפעילים Baicalin ו-Baicalein (המצויים בצמח קערורית סינית Scutellaria baicalensis); ברברין (אלקלואיד המופק מצמח הברברית Berberis); חומצה בטולינית (טריטרפן פנטה-ציקלי המופק מקליפת עץ הלבנה Betula papyrifera), קפסאיצין (מצמח הפלפלת Capsicum); כורכומין (המופק מכורכום Curcuma longa); דאידזאין (איזופלבון המצוי בפולי סויה); דלפינידין (אנתוציאנידין המצוי במגוון צמחים, ירקות ופירות); EGCG (קטכין המופק מתה ירוק Camellia sinensis); פיסטין (פלבונול המופק ממגוון צמחים כגון Acacia greggii); פורמונונטין (פיטואסטרוגן המצוי בתלתן אדום Trifolium pratense); חומצה גאלית (פוליפנול המצוי בזרעי ענבים Vitis vinifera); גניסטאין (איזופלבון המצוי בפולי סויה); Gambogic Acid (רכיב המופק מהצמח Garcinia hanburyi); ג'ינסנוסידים (הרכיבים הפעילים בג'ינסנג Panax); הרכיבים הפעילים בצמח הליקוריץ הסיני Glycyrrhiza uralensis, גוסיפול (רכיב המצוי בזרעי כותנה Gossypium hirsutum); לוטאולין (פלבון המופק מהצמח ההודי ביבהיטקי Terminalia chebula); רכיבים המופקים מצמח המגנוליה (Magnolia); ליקופן (קרוטנואיד במופק בעיקר מעגבניות); Oridonin המופק מהצמח Rabdosia rubescens; סולפוראפן (המצוי בירקות מצליבים); Phenethyl-isothiocyanat המצוי במגוון ירקות מצליבים; קוורצטין (פלבונול המופק מענבים Vitis vinifera); חומצה אלגית (רכיב פוליפנולי המצוי בעיקר בפירות יער ורימון); Sanguinarine (המופק מהצמח סאנגווינאריה Sanguinaria Canadensis); סיליבינין (המופק מגדילן מצוי Silybum marianum); ו- Thymoquinone (פיטוכימיקל המופק מזרעי קצח Nigella sativa); חומצה אורוסולית (רכיב טריטרפנואידי המופק מהצמח Cornus officinalis).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25875508
סקירה של מחקרים אקראיים מבוקרים (אפריל 2015) בהם נבדקה היעילות של רפואת צמחים מסורתית כטיפול תומך בסרטן השד. בסקירה נכללו 8 מחקרים, שבוצעו על סה"כ 798 חולות סרטן השד. בשלושה מהמחקרים החוקרים מדווחים על שיפור באיכות החיים בהשוואה לקבוצת ביקורת ובשניים מהמחקרים נמצא שיפור בספירת תאי הדם הלבנים בעקבות הטיפול בצמחי מרפא. באחד מהמחקרים נמצא שיפור בגלי החום ובאיכות השינה בקבוצת הטיפול לעומת קבוצת הביקורת. הצמחים העיקריים בהם נעשה שימוש במחקרים הינם: Astragalus membranaceus, Angelica sinensis, Paeonia japonica, Atractylodes ovata, כאשר השימוש לרוב הינו בפורמולה ולא בצמח בודד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26275657
בסקירה (ינואר 2017) מסכמים החוקרים את הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לשימוש ברכיבים טבעיים ובצמחי מרפא כטיפול תומך בסרטן הלבלב.
במסגרת הסקירה מפורטים בהרחבה מחקרים פרמקולוגיים, בהם נבדק השילוב היעיל והתומך של רכיבים טבעיים שונים עם הטיפול הכימותרפי גמציטבין (Gemcitabine), ביניהם 3,3-Diindolylmethane המצוי בירקות מצליבים, Thymoquinone המופק משמן קצח (Nigella sativa), במשפחת הדלועיים ניתן למצוא את Cucurbitacin B, בברוקולי ובירקות מצליבים נוספים, ניתן למצוא - sulforaphane, כמו כן, Dimethylaminoparthenolide המופק מבן-חרצית (Tanacetum parthenium) ו-Piperlongumine המופק מפלפל ארוך (Piper longum).
יתרונות השילוב של רכיבים אלה כוללים שיפור תפקוד מערכת החיסון, דיכוי התקדמות הגידול, הפחתת תגובות שליליות ותופעות לוואי של כמותרפיה ורדיותרפיה.
בהמשך מפורטים הממצאים הפרמקולוגיים בנוגע לשילוב של רכיבים טבעיים עם טיפולים כימותרפיים נוספים, ולגבי השילוב של רכיבים טבעיים שונים. לדוגמא, השילוב של גוסיפול, המופק מזרעי כותנה, וג'ניסטאין, המצוי בסויה, תורם לעיכוב תאי לבלב סרטניים יותר מאשר כל רכיב בנפרד. שילובים נוספים שנמצאו יעילים הם: סולפוראפן וקוורצטין, wogonin (המצוי בקערורית סינית), apigenin ו-chrysin וכן מטפורמין ואספירין.
מחקרים קליניים ראשוניים מצביעים על הפוטנציאל של גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba), כורכומין (Curcuma longa), דבקון לבן (Viscum album) וג'ניסטאין. כמו כן ישנם ממצאים מבטיחים לשימוש בפורמולה הסינית הקלאסית Huang-Qin-Tang ובפורמולה המסחרית PHY906 המבוססת עליה, אשר מכילות ארבעה צמחי מרפא עיקריים: קערורית סינית (Scutellaria baicalensis), שוש סיני (Glycyrrhiza uralensis), אדמונית (Paeonia lactiflora) ותמר סיני (Ziziphus jujuba).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28232946
בסקירה (ינואר 2016), מסכמים החוקרים את הממצאים העדכניים והתועלת הקלינית בנוגע לשימוש ברכיבים טבעיים, הפועלים כנגד מספר מסלולי תקשורת תאית הקשורים בהתפתחות סרטן הכבד.
על בסיס ממצאים פרה-קליניים החוקרים מסבירים כי רכיבים שונים עשויים לפגוע במנגנוני ההתפתחות של תאי גזע סרטניים ובכך להוות אסטרטגיה מבטיחה לטיפול בסרטן הכבד. בסקירה מפורטים הממצאים ממחקרים קליניים, ובעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע להשפעה של רכיבים טבעיים וצמחי מרפא, ביניהם רזברטרול, סיליבינין [רכיב פעיל בגדילן מצוי (Silybum marianum)], רכיב נוסף הוא Phytol (רכיב בכלורופיל), שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), רכיב פעיל בקערורית סינית (Scutellaria baicalensis) הוא Baicalein, שמן גריסי פנינה (Coix). בנוסף מפורטים הממצאים בהתייחס למספר פורמולות צמחי מרפא, ביניהן PHY906 המכילה את הצמחים הבאים: Scutellaria baicalensis, Glycyrrhiza uralensis, Paeonia lactiflora, Ziziphus jujube.
החוקרים מסכמים כי יש צורך במחקרים קליניים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו על מנת להעריך את היעילות של צמחי מרפא ומוצרים טבעיים בשילוב עם הטיפול הקונבנציונלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26879574
בסקירה (2016) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים בנוגע לרכיבים טבעיים, אשר עשויים לתרום לטיפול בגידולי מוח מסוג גליומה, ביניהם כורכומין, PEITC (הידוע כ-Phenethylisothiocyanate) המצוי בירקות מצליבים, Aloe Emodin [המופק מהצמח אלוורה (Aloe vera)] , ו- Dioscin המופק מבטטת בר ( Dioscorea villosa), רזברטרול, קוורצטין, ברברין ועוד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26791479
בסקירה (פברואר 2017) בוחנים החוקרים מהן העדויות העדכניות ליעילות טיפולים טבעיים בבחילות והקאות בקרב ילדים העוברים כימותרפיה. בסקירה נכללו 21 מחקרים (ארבעה מהם מחקרים אקראיים מבוקרים), שנערכו בקרב ילדים או מבוגרים חולי סרטן. במחקרים השונים נעשה שימוש בדיקור סיני, ארומתרפיה, צמחי מרפא, היפנוזה והתערבויות קוגניטיביות-התנהגותיות. בהתייחס לארומתרפיה, ישנם ממצאים מבטיחים בנוגע ליעילות של ריח תפוז, הן מהפרי עצמו והן כשמן אתרי. בהתייחס לצמחי מרפא, ישנן עדויות מעורבות בנוגע ליעילות של ג'ינג'ר (Zingiber officinale), כאשר במחקר אקראי מבוקר גדול נמצאה יעילות למינון יומי של 0.5-1 גרם להקלה על בחילות כתוצאה מכימותרפיה בקרב מבוגרים. עוד נמצאה תמיכה לשימוש בכמוסות נענע חריפה (Mentha piperita) ומנטה (Mentha spicata) להקלה על בחילות בקרב מבוגרים העוברים כימותרפיה.
החוקרים מציינים כי על בסיס העדויות הקיימות לא ניתן להסיק על היעילות והבטיחות של מרבית הטיפולים עבור ילדים. עם זאת, ישנם ממצאים המצביעים על יעילות מסוימת עבור מבוגרים ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהי היעילות והבטיחות בהתייחס לטיפול בילדים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28193133
בסקירה (אוקטובר 2016) מוצגים צמחי המרפא המשמשים ברפואה ההודית המסורתית לשמירה על פוריות הגבר והדחף המיני, לטיפול במחלות כרוניות ולמניעה של מחלות מין וסרטן במערכת הרבייה. הצמחים המוזכרים בסקירה כוללים: ויתניה משכרת (Withania somnifera), קטב מצוי (Tribulus terrestris), אספרגוס הודי (Asparagus racemosus), נים (Azadirachta indica), ריחן קדוש (Ocimum sanctum) וג'ינג'ר (Zingiber officinale).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27681646
סקירה (נובמבר 2015) המציגה את העדויות המחקריות בנוגע להשפעה של מגוון גדול של רכיבים טבעיים וצמחיים כנגד תאי גזע סרטניים. קיימת גישה לפיה המקור לגידול סרטני הוא בקבוצה קטנה של תאים עם מאפיינים של תאי גזע ומנגנונים של הישרדות והתחדשות וכתוצאה מכך תאים אלה עמידים בפני מרבית התרופות הכימותרפיות. מחקרים שונים מצביעים על כך שרכיבים טבעיים שונים עשויים להשפיע על מסלולים המעורבים בביטוי הגנטי של תאים אלה ובכך מספקים תמיכה לקשר בין תזונה מהצומח לבין הפחתת שיעור הממאירויות. בסקירה מפורטים הממצאים לגבי רכיבים רבים, ביניהם סלינומיצין, סולפוראפן, איזופלבונים מסויה, EGCG (תה ירוק), רכיבים סאפונינים, קוורצטין, כורכומין, פוליפנוֹלים כמו ג'ינג'רול ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26503998
סקירה (ינואר 2015) העוסקת בפעילות האנטי-סרטנית של ירקות מהסוג הבוטני Allium, בדגש על שום (Allium cepa) ובצל, ובהשפעה של הרכיבים הגופרתיים המצויים בירקות אלה. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על קשר בין צריכת ירקות ממשפחת השום לבין סיכון נמוך יותר לסרטן, ובמיוחד סרטן במערכת העיכול. ממחקרי מעבדה עולה כי הרכיבים הגופרתיים משפיעים על הפעילות הקרצינוגנית, הפעילות האנטי-מיקרוביאלית ועל תהליכי החמצון בתאים. בנוסף נמצא כי ירקות כמו שום ובצל ורכיביהם הפעילים הינם בעלי השפעה תהליכים ביולוגיים שונים ועל כל שלבי התהליך הסרטני וכתוצאה מכך עשויים להשפיע על הסיכון לסרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25586902
סקירה (מרץ 2015) שנועדה להעריך את העדויות לגבי השימוש בתוספי תזונה וצמחים הניטלים באופן פומי בקרב חולות סרטן השד. החוקרים בחנו את התרומה של תוספים טבעיים להקלה על תסמיני המחלה ותופעות הלוואי של הטיפול, לשיפור איכות החיים, לשיפור הבריאות הגופנית והרגשית ולשיפור שיעור ההישרדות והתמותה. בסקירה נכללו 22 מחקרים המספקים תמיכה לשימוש בגוארנה (Paullinia cupana) ובפטריית ריישי (Ganoderma lucidum) להקלה על תשישות ובגלוטמין לשיפור מוקוזיטיס בפה.
באופן כללי, העדויות הינן מוגבלות ואינן מאפשרות לגבש המלצות קליניות ברורות לגבי היעילות והבטיחות של תוספים שונים לחולות סרטן השד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25811312
סקירה (פברואר 2016) המציגה את העדויות ביחס ליעילות של מגוון רכיבים צמחיים למניעה וטיפול במלנומה. הסקירה מתמקדת בפלבונול הנקרא fisetin, EGCG, רזברטרול, כורכומין, פרואנתוציאנידינים, סילימרין, אפיגנין, קפסאיצין, גניסטאין, אינדול-3-קרבינול ולוטאולין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26864554
סקירה (יולי 2015) המציגה את העדויות המחקריות העדכניות בנוגע לפיטוכימיקלים אשר פועלים כנגד תאי גזע סרטניים. החוקרים מפרטים מהם המנגנונים המולקולריים בהם תאי הגזע הסרטניים מתחדשים וכיצד פיטוכימיקלים שונים פוגעים בתהליכים אלה ומכאן השפּעתם האנטי-סרטנית. הרכיבים הצמחיים העיקריים שנמצאו יעילים כוללים EGCG, כורכומין, פיפרין, סולפוראפן, בטא-קרוטן, ג'ניסטאין, קוורצטין ורזברטרול. החוקרים מסבירים כי כיום האתגר הגדול הינו שילוב הרכיב הבודד יחד עם רכיבים נוספים במטרה ליצור טיפול אנטי-סרטני חזק ויעיל.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26184171
סקירה (יוני 2015) המציגה את העדויות ביחס לפעילות האנטי-סרטנית של פילנטוס (Phyllanthus emblica), מנגנוני הפעולה האפשריים וכיווני מחקר עתידיים הנדרשים ליישום קליני של הממצאים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26180601
סקירה (נובמבר 2015) אשר מסכמת את הממצאים לגבי הפעילות האנטי-סרטנית של 6 רכיבים צמחיים שמקורם בצמחים אכילים ולא-אכילים. הרכיבים המפורטים בסקירה כוללים: רכיב rottlerin המופק מהעץ Mallotus philippensis; רכיב berbamine המופק מזנים שונים של הצמח ברבריס (Berberis); רכיב sparstolonin B המופק מהצמח Sparganium stoloniferum; רכיב sulforaphane (סולפוראפן) המצוי בירקות מצליבים; רכיב plumbagin המופק מהצמח Plumbago zeylanica ורכיב (6)-shogaol המצוי בג'ינג'ר (Zingiber officinale). החוקרים מסבירים את מנגנוני הפעילות הקשורים בהשפעה האנטי-סרטנית של כל רכיב. הם מסכמים כי רכיבים אלה עשויים להוות בסיס לפיתוח תרופות חדשניות לטיפול בסרטן. כמו כן, רכיבים אלה עשויים להגביר את יעילות הטיפול הקונבנציונאלי ולמנוע הישנות של הגידול ובכך לשפר את תוצאות הטיפול.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26695359
סקירה (אוקטובר 2015) העוסקת בתרומה של קנאביס רפואי להקלה על כאב.
במסגרת הסקירה מפרטים החוקרים את סוגי הקנאבינואידים והקולטנים שלהם ואת הממצאים העוסקים בהשפעה האקוטית והכרונית של מריחואנה. בהמשך הם מציגים מחקרים אקראיים מבוקרים בהם נבדקה היעילות של קנאביס להקלה על כאב בחולי סרטן, כאב נוירופטי, כאב אקוטי וכאב כרוני. הם מסכמים כי למרות השימוש הנפוץ בקנאביס בתרבויות שונות, המחקר הקליני לגבי יעילותו הינו מצומצם. ישנה תמיכה רחבה יחסית לשימוש בקנאביס להקלה על כאב בחולי סרטן, כאשר מינונים גבוהים עלולים לגרום לתופעות לוואי. ישנם גם ממצאים חיוביים ביחס להקלה על כאב נוירופטי בסובלים מאיידס, טרשת נפוצה או פוסט-טראומה.מהסקירה עולה כי קנאביס אינו מוביל לשיפור, או לשיפור קל, במצבים של כאב אקוטי וספסטיות; הממצאים מבטיחים יותר ביחס לשיפור בכאב כרוני. החוקרים מציינים כי יש להמשיך ולבחון כיצד להפחית תופעות לוואי, כגון נמנום, סחרחורת, יובש בפה ודכדוך.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26325482
סקירה (דצמבר 2015) המציגה את השימוש במספר רכיבים צמחיים המוכרים באסיה לטיפול ומניעה של סרטן במערכת העיכול, כולל ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), כורכומין, תה שחור, תה ירוק (Camellia sinensis), ג'ניסטיאן המצוי בטופו, הרכיבים הפעילים בשום (Allium sativum), קפסאיצין, ג'ינג'רול וסילימרין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26651248
סקירה (אוקטובר 2015) אשר נועדה לבחון האם השימוש בצמחי מרפא בעלי פעילות אנטי-דלקתית עשוי להיות יעיל למניעה או עיכוב התפתחות של ממאירות בכבד (קרצינומה של הכבד - HCC).
החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות המצביעות על כך שמצב דלקתי כרוני קשור בהתפתחות של ממאירויות מסוגים שונים במערכת העיכול וכן כי רמות גבוהות של האנזים ALT קשורות בסיכון גבוה יותר ל-HCC. מעבר לכך, במצב של דלקת כרונית צפוי כי יחולו שינויים גנטיים באופן מהיר יותר וההתפתחות של גידולים עלולה להיות מואצת כאשר רמות ALT גבוהות באופן כרוני. מכאן, לצמחי מרפא בעלי פעילות אנטי-דלקתית עשויה להיות השפעה מיטיבה על התפתחות HCC. בסקירה מפורטות העדויות לגבי השימוש במספר פורמולות צמחיות המוכרות ביפן: Sho-saiko-to, Juzen-taiho-to, SNMC וכן רכיבים המופקים מהצמח קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) וג'ינסנוסידים המופקים מצמח הג'ינסנג. החוקרים מסכמים כי צמחי המרפא המוכרים לטיפול בהפרעות בכבד הינם בעלי השפעה אנטי-דלקתית מוכחת אולם יש להמשיך ולבחון את יעילותם למניעה או עיכוב התפתחות HCC.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26457019
בסקירה (פברואר 2016) מציגים החוקרים את הממצאים העדכניים לגבי הפעילות האנטי-סרטנית של צמחי מרפא, רכיבים פעילים וחלקיקי מתכות (כסף, זהב, אבץ אוקסיד, ברזל אוקסיד, נחושת אוקסיד ואלומיניום אוקסיד), המופקים מרכיבים צמחיים באמצעות שימושש בננוטכנולוגיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27057273
בסקירה (אוגוסט 2016) מפורטים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים בנוגע לזמינות הביולוגית ולמנגנוני הפעולה הקשורים בפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי עלי זית (Olea europea).
החוקרים מסבירים כי בהשוואה לשמן זית המופק מהפרי, עלי הזית מכילים כמות גדולה ומגוונת יותר של פוליפנוֹלים, שהינם גם בעלי הבדלים מבניים מהפוליפנוֹלים המצויים בפרי, ובכך עשויים להיות בעלי השפעה בריאותית גדולה יותר. במודלים של תהליכים דלקתיים וסרטניים נמצא כי פוליפנוֹלים המצויים בעלי זית הינם בעלי השפעה אנטי-דלקתית והשפעה מגינה מפני נזקים חמצוניים ל-DNA. השפּעתם המעכבת על תהליכים סרטניים קשורה במספר מסלולים, ביניהם NF-κB ומסלול העקה החמצונית, אך גם בפעילותם הפיטואסטרוגנית. השפּעת הפוליפנוֹלים על קולטני האסטרוגן עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסוגי סרטן על רקע הורמונלי וכן לעיכוב התקדמות הגידול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27548217
סקירה המתארת את התרומה של הרפואה הקוריאנית המסורתית לרפואה המודרנית, ובמיוחד לטיפול במחלת הסרטן, כיוון שמציעה טיפול רב תחומי הכולל שינויים באורח החיים, שימוש בפורמולות צמחי מרפא, דיקור, מוקסה, פעילות גופנית מסורתית ומדיטציה על מנת להחזיר את האיזון בין הגוף, הנפש והרוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24282099
במחקר פיילוט מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של קומפרסים של אכילאה (Achillea millefolium) על מערכת העצבים האוטונומית, בקרב חולי סרטן גרורתי אשר מקבלים טיפולי קרינה וסובלים מעייפות. במחקר נכללו 39 מטופלים אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שטופלה בקומפרסים או לקבוצת הביקורת שלא קיבלה כל התערבות חיצונית למשך שבועיים. השְֹפעת ההתערבות הוערכה באמצעות הההשתנות בקצב הלב, כמדד לתפקוד מערכת העצבים האוטונומית, שנמדדה בתחילת המחקר ובסיומו, ביום ובלילה. נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה בהשתנות קצב הלב במהלך היום המצביעה על עלייה בפעילות הסימפתטית, לעומת עלייה בקבוצת הביקורת המצביעה על עלייה בפעילות הפארא-סימפתטית. לא נמצאו הבדלים מובהקים בהשתנות קצב הלב במהלך הלילה. החוקרים מסכמים כי עלייה בפעילות הסימפתטית במהלך היום עשויה לתמוך בשיפור תסמיני עייפות בקרב חולי סרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35430924/
מחקר חתך תיאורי (נובמבר-דצמבר 2015) בו נבדק שיעור ומאפייני המשתמשים בתוספים צמחיים בקרב חולי סרטן העוברים טיפולי כימותרפיה. הנתונים מבוססים על שאלון שהועבר ל-397 מטופלים במרפאות חוץ בבית חולים בטורקיה. מבין כלל המשתתפים, ל- 28% היסטוריה משפחתית של סרטן, 22% סבלו מסרטן בדרכי העיכול ו-22% מסרטן השד ומרבית המשתתפים (92%) היו בעלי תפיסות דתיות ותרבותיות.
נמצא כי 34% מהמשתתפים עשו שימוש בתוספי תזונה או צמחים בנוסף לטיפול הרפואי, כאשר הרכיבים העיקריים בהם נעשה שימוש כוללים סרפד- Urtica dioica (כ-22% מהמשתתפים), פרחי שומר- Foeniculum vulgare (כ- 20% מהמשתתפים) ומוצרים צמחיים נוספים אשר פורסמו בכלי התקשורת (10%).
עוד נמצא כי 52% מהמשתמשים ברפואה משלימה היו עקרות בית ו-38% היו עם היסטוריה משפחתית של סרטן.
החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספים צמחיים הינו שכיח בטורקיה אולם מכיוון שחלק גדול מהמוצרים הצמחיים עלולים לגרום להשפעות שאינן רצויות, על המטפלים להכיר היטב מוצרים אלה וליידע את המטופלים לגבי היתרונות או הסיכונים האפשריים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26465625
במחקר מקרה-בקרה (2016), שנערך באורוגואי, נמצא כי צריכה גבוהה של תה מאטה (Yerba mate) הייתה קשורה בסיכון נמוך של עד 60% לסרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27039789
מחקר משותף לחוקרים ישראליים ולחוקרים ממדינות המזרח התיכון (נובמבר 2015) עוסק בסיכונים האפשריים הקשורים בשימוש ברפואת צמחים מסורתית במסגרת הטיפול בחולי סרטן.
החוקרים בדקו את השימוש בצמחי מרפא בהתאם לדיווח המטפל האונקולוגי והעריכו את הסיכונים כתוצאה משימוש זה. לשם כך, מטפלים אונקולוגיים ב-16 מדינות במזרח התיכון התבקשו למלא שאלון בו התבקשו להעריך מוצרים צמחיים בהם מטופליהם עושים שימוש. באמצעות מענה של 339 מטפלים (80.3%), זוהו 44 תוספים צמחיים ו-3 רכיבים שאינם צמחיים, כאשר הצמחים השכיחים ביותר היו סרפד (Urtica dioica), שום (Allium sativum), קצח (Nigella sativa) וכורכום (Curcuma longa) וכן רכיבים כמו חלב נאקות ודבש.
מסקירת הספרות מדווחים החוקרים כי שימוש ב-29 מהמוצרים עלול להיות מלווה בסיכונים שונים.
באופן ספציפי, בהתייחס ל-15 צמחי מרפא נמצאו סיכונים הקשורים בתגובה הדדית בין הטיפול הצמחי והתרופתי, בעיקר בשל השְפעתם על אנזימי ציטוכרוִִֹם P450. צמחי מרפא אלו כוללים: Allium sativum, Camellia sinensis, Curcuma longa, Foeniculum vulgare, Ginkgo biloba, Hypericum perforatum, Matricaria recutita (chamomilla), Melissa officinalis, Mentha piperita, Panax ginseng, Polygonum, Silybum marianum, Thymus vulgaris, Trifolium pratense, Vitis vinifera.
18 צמחי מרפא עלולים לגרום לרעילות באופן ישיר, בעיקר על ידי הגברת הסיכון לדימום ופגיעה בפעילות הטסיות: Allium sativum, Camellia sinensis, Cuminum cyminum, Curcuma longa, Ferula asafetida, Foeniculum vulgare, Ginkgo biloba, Hippophaerhamnoides, Linum usitatissimum, Nerium oleander, Nigella sativa, Olea europaea, Panax ginseng, Thymus vulgaris, Trifolium pratense, Trigonella foenum-graecum, Vitis vinifera, Zingiber officinale.
ו-7 צמחי מרפא עלולים להשפיע על יעילות הכימותרפיה: Curcuma longa, Ganoderma lucidum, Linum usitatissimum, Nigella sativa, Panax ginseng, Silybum marianum, Viscum album.
בשל סיכונים משמעותיים אלה, קוראים החוקרים למטפלים אונקולוגיים להבנה רחבה ומעמיקה יותר של השימוש בצמחי מרפא כאשר שילוב של מטפלים אינטגרטיביים עם הכשרה ייעודית עשוי לתרום הן לחולים והן למטפלים האונקולוגיים ולסייע בקבלת החלטות מושכלת ביחס ליעילות והבטיחות של השימוש בצמחי מרפא.
הערת המערכת: לאחר קריאה יסודית של המאמר, נראה כי מרבית ההמלצות הנובעות ממנו מבוססות על הנחות תיאורטיות, ואינן מגובות בראיות קליניות. יחד עם זאת, עקב חשיבותו של הנושא, כדאי בהחלט לנהוג זהירות במקומות בהם שורה אי וודאות.
חלק גדול מהנתונים ומהאזהרות המדווחים במאמר כבר מצוי במונוגרפים הרלוונטיים באינדקס הצמחים שלנו. אנו ממשיכים לעבד את הנתונים אשר פורטו במאמר, ובמידת הצורך נעדכן את המונוגרפים הרלוונטיים בהתאם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26599199
מחקר (דצמבר 2014) שנועד להעריך את השימוש החיצוני במוצר (Holoil®) המכיל מיצוי פרע מחורר (Hypericum perforatum) ושמן נים (Azadirachta indica) לטיפול בפגיעה עורית כתוצאה מטיפולי כימותרפיה וקרינה בחולי סרטן ראש וצוואר.
במחקר השתתפו 28 חולים אשר התחילו את הטיפול מיד עם הופעת פגיעה עורית (האדמה של העור, בצקת או קשקשת) במשך כל מחזורי הטיפול ובתקופת המעקב עד להחלמה.
המשתתפים במחקר סבלו מפגיעה עורית ברמות שונות והיו הבדלים במשך ההחלמה, אך לא דווח על שימוש בתרופות נוספות להקלה על הפגיעה מעבר לטיפול הצמחי.
החוקרים מסכמים כי שימוש בפרע מחורר ושמן נים עשוי להיות יעיל ובטוח לטיפול בפגיעה עורית בקרב חולי סרטן ראש וצוואר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25544371
במחקר (2015), בו נעשה שימוש בגישה טכנולוגית חדשנית הנקראת Network pharmacology, בחנו החוקרים את ההשפעות השונות של הפורמולה האיוורוודית "Triphala", בהתבסס על מידע ממספר מאגרי נתונים שונים, במטרה לפתח כיוונים חדשניים לטיפול במחלות שונות, בדגש על מחלת הסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26477351
מאמר (יוני 2015) המתאר בניית מאגר מידע ממוחשב של רכיבים צמחיים בעלי פעילות אנטי-סרטנית.
החוקרים מסבירים כי הממצאים לגבי רכיבים צמחיים וההשפעה הביולוגית שלהם הינם מקור לפיתוח תרופות חדשניות וטיפולים כנגד סוגי סרטן שונים. אולם, המכשול העיקרי הינו העדר מידע לגבי ההשפעה הפרמקולוגית של מרבית רכיבים אלה.
כיום מאגר המידע כולל 2,439 טיפולים צמחיים אנטי-סרטניים ו-3,575 רכיבים אנטי-סרטניים כאשר עבור כל רכיב ישנו פירוט של המבנה המולקולרי ושל הפעילות הפרמקולוגית (ספיגה, פיזור, מטבוליזם והפרשה).
בנוסף ישנו פירוט הפעילות האנטי-סרטנית בהתבסס על 492 שורות תאים שונות ושל חלבוני המטרה של רכיבים אלה בהתבסס על טכנולוגיות מתקדמות או על הדיווחים בספרות המחקרית.
איסוף וריכוז המידע עשוי לתרום לשיפור והאצת תהליכי הפיתוח של טיפולים חדשניים והרחבת המחקר אודות רכיבים צמחיים בעלי השפעה אנטי-סרטנית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26074488
מאמר (יוני 2015) המציג גישות עדכניות להפחתת המוליזה בעקבות טיפול תרופתי, בעיקר כימותרפיה, כולל השימוש ברכיבים צמחיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26047758
במחקר מעבדה (2021) הודגמה הפעילות נוגדת הסרטן של מיצוי פטל כנגד תאי סרטן צוואר הרחם, תוך בדיקת מנגנוני הפעולה המעורבים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34230130/
במחקר מעבדה (2021) בוחנים החוקרים את מנגנוני הפעולה נוגדי הסרטן של EGCG, ומראים כי ל EGCG יש השפעה על החלבון p53 המעורב בתיקון נזקים ל-DNA ועידוד התמותה של תאים סרטניים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33579943/
מחקר שנערך על חיות מעבדה (דצמבר 2014) מראה כי הפעילות נוגדת החמצון של עלי מורינגה הינה בעלת השפעה מגינה על שלפוחית השתן מפני רעילות כתוצאה משימוש בתרופה הכימותרפית Cyclophosphamide.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25595312
במחקר מעבדה (2018) מדגימים החוקרים את הפעילות נוגדת הסרטן של מיצוי שום (Allium sativum) טרי, כולל הגברת יעילות הטיפול נוגד הסרטן והשפעה על מספר גדול של חלבונים, המעורבים בתקשורת תאית ובתהליכי הפרוליפרציה והאפופטוזיס של התאים הסרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29621132
מחקר מעבדה (פברואר 2015) המצביע על היעילות של תוסף צמחי המכיל קוורצטין, כורכומין, תה ירוק, מיצוי ירקות מצליבים ורזברטרול לטיפול בסרטן ראש וצוואר בחולי אנמיה ע"ש פנקוני (מחלה גנטית קשה המתבטאת בחוסר תאי דם).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25695860
מחקר מעבדה (אפריל 2015) אשר מצביע על מנגנון הפעילות בו גינקו תורם להגברת היעילות ולמניעת עמידות לכימותרפיה בתאי קיבה סרטניים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25962735
מחקר מעבדה (יולי 2014) בו זוהו הרכיבים הפעילים בצמח אנאמרנה שהינם בעלי פעילות אנטי-סרטנית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25005066
מחקר מעבדה (פברואר 2015) המצביע על מנגנוני הפעילות של מיץ מלון מר לשיפור העמידות לכימותרפיה מסוג gemcitabine בחולי סרטן לבלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25672620
מחקר מעבדה (יוני 2015) המצביע על היעילות של הרכיב הצמחי ברברין להגברת השפּעת הכימותרפיה כנגד תאי סרטן השחלות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26087719
מחקר מעבדה (מרץ 2015) בו נבדקו המנגנונים העומדים בבסיס הפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי מיימי של קיסוסית (Smilax Glabra).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25732255
מחקר מעבדה (יולי 2015) המצביע על הפעילות של מיצוי רוזמרין כנגד תאי מלנומה אנושיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26176704
מחקר מעבדה (יולי 2015) המצביע על המנגנונים המולקולריים העומדים בבסיס ההשפעה האנטי-סרטנית של אצה חומה כנגד תאי סרטן הלבלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26204945
מחקר מעבדה (יולי 2015) בו נבדק ההרכב הכימי והפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי עלי זית (Olea europaea) כנגד תאי סרטן הלבלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26193251
מחקר מעבדה (2015) המצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי מליסה (Melissa officinalis) כנגד תאי סרטן הריאות, סרטן השד, סרטן השחלות וסרטן הערמונית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26320439
מחקר מעבדה (2015) העוסק בהשפעה האנטי-סרטנית כנגד תאי סרטן כליות של תוסף איורוודי (CRUEL) המכיל צמחי מרפא ומינרלים. הצמחים המוכרים לנו בפורמולה זו הם פלפל שחור (Piper Nigrum), ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra), מורינגה (Moringa Oleifera) וריחן קדוש (Ocimum sanctum).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26745095
במחקר שנערך על חיות מעבדה (נובמבר 2015) לא נמצאה השפעה לנטילת מיצוי תלתן אדום (Trifolium pratense) על יעילות הטיפול התרופתי בטמוקסיפן. ממצאים אלה אוששו גם במחקר שנערך על תאי כבד אנושיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26530625
במחקר מעבדה מדגימים החוקרים את הפעילות נוגדת הסרטן של מיצוי מיימי של עלי מורינגה (Moringa oleifera) כנגד תאי סרטן הושט.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27074620
במחקר מעבדה (פברואר 2017), שנערך על ידי חוקרים ישראליים, נבדקה הרעילות והתגובה ההדדית עם תרופות של מספר צמחי מרפא שכיחים, בהם נעשה שימוש בקרב חולות סרטן העוברות טיפולי כימותרפיה.
ראשית, החוקרים אספו נתונים אודות השימוש בצמחי מרפא בקרב נשים עם סרטן גניקולוגי, שהופנו לשירותי רפואה משלימה. מבין 98 נשים, 42 דיווחו על שימוש או כוונה להשתמש בצמחי מרפא במהלך טיפולי הכימותרפיה. על בסיס נתונים אלה, החוקרים בחרו חמישה צמחי מרפא בעלי רלוונטיות קלינית: עשב חיטה (Triticum aestivum), דבקון לבן (Viscum album), ג'ינג'ר (Zingiber officinale), שרביטן מצוי (Ephedra campylopoda) ודבקון הזית (Viscum cruciatum). השפּעת צמחים אלה נבדקה כנגד שורות תאי סרטן שחלות הרגישים או עמידים לתרופה הכימותרפית ציספלאטין וכנגד תאי כליה בריאים.
נמצא כי לדבקון לבן ולג'ינג'ר פעילות אנטי-סרטנית מובהקת כנגד שתי שורות התאים הסרטניים. עשב חיטה ושרביטן מצוי הפחיתו את ההשפעה של התרופה הכימותרפית קרבופלאטין, כלומר הפחיתו את יעילות הטיפול, בתאי סרטן שחלות רגישים לציספלאטין, בעוד שג'ינג'ר, דבקון לבן ודבקון הזית תרמו להגברת יעילות הכימותרפיה בשתי שורות התאים הסרטניים. עשב חיטה, דבקון לבן וג'ינג'ר הגבירו את יעילות הטיפול בקרבופלאטין ובפקליטקסל בתאי סרטן שחלות רגישים לציספלאטין. לא נמצאה השפעה לאף אחד מהצמחים על תאי כליה בריאים.
החוקרים מסכמים כי לשימוש בצמחי מרפא עשויה להיות השפעה, חיובית או שלילית, על התגובה לכימותרפיה ולכן קוראים לאונקולוגים להיוועץ ברופא אינטגרטיבי על מנת לקבל החלטה מושכלת ומבוססת עדויות בזמן אמת בהתייחס ליעילות ובטיחות השימוש בצמחי מרפא.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28238155
בסקירה של מחקרי מעבדה (אוגוסט 2016) מראים החוקרים כי מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) עשויה לתרום לעיכוב תאי סרטן באמצעות פעילות נוגדת חמצון וכן לעודד מוות סלקטיבי של תאים סרטניים באמצעות יצירת רדיקלים חופשיים (ROS).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27579153
במחקר מעבדה (נובמבר 2016) נבדקה ההשפעה האנטי-סרטנית של ארבעה צמחים כנגד תאי מלנומה ממאירה אנושיים. הצמחים קערורית ברבטה (Scutellaria barbata), לובליה סינית (Lobelia chinensis), סולנום שחור (Solanum nigrum) ו-Hedyotis diffusa, הינם צמחים שכיחים בטיפול האנטי-סרטני ברפואה הסינית המסורתית.
נמצא כי למיצוי מיימי של סולנום שחור השפעה אנטי-סרטנית מובהקת כנגד תאי המלנומה (p<0.01) וכי ההשפעה האנטי-סרטנית של Hedyotis diffusa לא הייתה מובהקת סטטיסטית וייתכן כי נדרש ריכוז גבוה יותר של הצמח ליצירת השפעה. לא נמצאה השפעה לצמחים קערורית ברבטה ולובליה סינית. עוד נמצא כי מיצוי סולנום שחור הוביל לירידה בפעילות נוגדת החמצון ובכך עשוי לתרום להשפעה הציטוטוקסית שנמצאה וכן להשפעה סינרגיסטית כאשר שולב עם התרופה הכימותרפית temozolomide.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27843296
במחקר מעבדה (דצמבר 2015) מדגימים החוקרים את הפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי תמר סיני (Ziziphus Jujube) כנגד תאי סרטן צוואר הרחם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26718441
במחקר מעבדה (דצמבר 2015) נמצא כי לרכיב הצמחי ברברין השפעה מעכבת על התפשטות תאי סרטן הוושט, בעיקר בשל השפּעתו על קולטני כימוקינים, המעורבים בנדידת תאים והתפתחות גרורות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26667771
במחקר מעבדה (אוקטובר 2016) נמצא כי מיצוי מיימי של מאקה (Lepidium meyenii) לא תרם לפגיעה בתאי סרטן הערמונית ולא השפיע על יעילות הטיפול האנטי-סרטני, אולם הוביל להגברת הפעילות האנדרוגנית הקשורה בשיפור התפקוד והחשק המיני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27681649
מחקר מעבדה (דצמבר 2014) שנועד לבחון את התרומה של אנג'ליקה סינית להגנה מפני נזק כלייתי כתוצאה מהשימוש בתרופה הכימותרפית ציספלטין (cisplatin).
נמצא כי חשיפת תאי כליה לציספלטין הובילה לעלייה בשיעור התמותה התאית (אפופטוזיס). עם זאת, בתאים שנחשפו במקביל גם למיצוי אנג'ליקה סינית במינון 50 מק"ג למ"ל חל שיפור בשיעור התמותה התאית. עוד נמצא כי חשיפה לאנ'ליקה סינית הובילה לשיפור במספר מדדים הקשורים בהגנה על תאי הכליה בתאים שנחשפו לציספלטין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25495691
מחקר שנערך על חיות מעבדה מצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) במינון 500 מ"ג/ק"ג כנגד תאים של סרטן קולורקטלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26719057
במחקר פיילוט אקראי מבוקר פתוח (מאי 2016), שנערך בשני מרכזים אונקולוגים בטורקיה, נבדקה ההשפעה של שטיפת פה צמחית כטיפול תומך למניעת מוקוזיטיס בפה בקרב חולי סרטן העוברים כימותרפיה (5-פלואורציל).
במחקר השתתפו 60 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שקיבלה שטיפת פה צמחית בנוסף לטיפול הסטנדרטי, או לקבוצת הביקורת שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי בלבד.
הטיפול הסטנדרטי כלל שטיפת הפה בתמיסת מי מלח 4 פעמים ביום למשך 30 שניות וצחצוח שיניים פעמיים ביום - מהיום הראשון לטיפול הכימותרפי ולמשך שבועיים. קבוצת ההתערבות התבקשה לבצע שטיפת פה נוספת, חצי שעה לאחר סיום הטיפול הסטנדרטי, ב-15 מ"ל מתערובת המכילה הידרוסולים של מרווה (Salvia officinalis) טימין (Thymus vulgaris) ומנטה (Mentha piperita). החוקרים העריכו התפתחות מוקוזיטיס על סולם של 0-4, על פי ההגדרות של ארגון הבריאות העולמי. הם מציינים כי לרוב מוקוזיטיס מתפתח בתוך 4-7 ימים מתחילת הטיפול הכימותרפי ולכן העריכו את השפּעת הטיפול לאחר 5 ימים ולאחר 14 ימים.
נמצא כי ביום החמישי 70% מהמשתתפים בקבוצת ההתערבות לא סבלו ממוקוזיטיס (10% סבלו ממוקוזיטיס ברמה 1 ו-20% ברמה 2), לעומת 40% בקבוצת הביקורת (53.3% סבלו ממוקוזיטיס ברמה 1 ו-6.7% ברמה 2), p=0.001. ביום ה-14 רוב המשתתפים לא סבלו ממוקוזיטיס, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות (93.3% ו-96.7%). ממצאים אלה תומכים ביעילות של שטיפת פה צמחית למניעת מוקוזיטיס בקרב חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27515877
תיאור מקרה (יולי 2016) של אישה בת 85, אשר הגיעה לבית חולים בסין ואובחנה עם סרטן ריאות בדרגה 4. האישה לא קיבלה טיפול קונבנציונאלי וטופלה במגוון גדול של צמחי מרפא סיניים במשך 5 שנים, בדגש על צמחים המיועדים לחיזוק, כולל: קודונופסיס (Codonopsis pilosula), אסטרגלוס (Astragalus membranaceus), אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), פטרית פוריה (Poria cocos), וצמחים המיועדים לניקוי כולל קערורית ברבטה (Scutellaria barbata), מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ופרונלה (Prunella vulgaris).
החוקרים מציינים כי הטיפול תרם לשיפור באיכות החיים של המטופלת, בהארכת משך ההישרדות ובעיכוב התפשטות הגידול, כאשר בזמן כתיבת המאמר האישה עדיין הייתה בחיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26597286
בסקירה (2016) מתוארים המנגנונים הקשורים בסינדרום אובדן תיאבון וירידה במשקל בחולי סרטן (Anorexia Cancer Cachexia Syndrome), בדגש על דלקת מערכתית, והתרומה של צמחי מרפא התורמים להפחתת הפעילות הדלקתית, הגברת הפעילות החיסונית, עיכוב פירוק חלבון ועידוד תיאבון ועלייה במשקל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27758689
במחקר מעבדה (ינואר 2017) מדגימים החוקרים את הפעילות האנטי-סרטנית של מרווה רפואית (Salvia officinalis) ומרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) כנגד תאי כבד סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27930987
במחקר אקראי מבוקר (2016) נבדקה היעילות של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) להקלה על בחילות והקאות בקרב נשים עם סרטן שד העוברות טיפולי כימותרפיה מבוססי דוקסורוביצין (doxorubicin). במחקר נכללו 150 מטופלות, אשר חולקו באופן אקראי לנטילת תוסף אבקת ג'ינג'ר במינון 500 מ"ג פעמיים ביום למשך 3 ימים, או פלסבו.
החוקרים העריכו את רמת הבחילה וההקאות על סולם של 1-3 לאחר כל סבב כימותרפיה למשך 3 סבבים. באופן כללי ובכל אחד מהסבבים לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות ביחס לרמת הבחילה. כמו כן, למרות שנמצאה הקלה מסוימת ברמת ההקאות בקרב מטופלות שנטלו ג'ינג'ר, לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית. יחד עם זאת, מבין 85 הנשים שקיבלו הרכב כימותרפיה ספציפי (doxorubicin60 mg/m2 + cyclophosphamid 600 mg/m2), נמצא כי נטילת ג'ינג'ר הייתה מלווה ברמת הקאות נמוכה יותר בהשוואה לפלסבו (ציון של 0.64 לעומת 1.13, p<0.05). החוקרים מסכמים כי ג'ינג'ר הינו תוסף בטוח למטופלי כימותרפיה, אולם יעילותו להקלה על בחילות והקאות אינה חד-משמעית. נדרשים מחקרים נוספים על מנת לגבש מסקנה מבוססת, בדגש על מחקרים בהם צריכת הג'ינג'ר הינה ממושכת יותר לאורך כל מהלך הטיפול.
הערת המערכת: במאמר לא מפורט מתי נלקח התוסף ביחס לנטילת הכימותרפיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27644633
במחקר תצפיתי (פברואר 2017) מדווחים החוקרים כי על בסיס הנתונים שנאספו מ-50 חולי סרטן ראש וצוואר נמצא שהשימוש בקרם צמחי המכיל פרע מחורר (Hypericum perforatum) ושמן נים (Azadirachta indica) הינו בטוח ויעיל להפחתת רעילות עורית כתוצאה מטיפולי קרינה וכימותרפיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28101834
במחקר פרה-קליני (2016) מודגמת ההשפעה האנטי-סרטנית של 3 זני פטריות מרפא: פטריית ריישי (Ganoderma lucidum), פטריית שיטאקי (Lentinus edodes) ופטריית מיטאקי (Grifola frondosa).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28008808
במחקר מעבדה (פברואר 2017) נמצא כי פורמולה חדשה הינה בעלת השפעה אנטי-סרטנית ומעודדת אפופטוזיס (מוות תאי) כנגד תאי לוקמיה. הפורמולה מכילה 6 צמחי מרפא: Rhus verniciflua, בוקיצה (Ulmus rubra), פוליגונטום (Polygonatum Sibiricum), גוג'י ברי (Lycium chinense), פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) וג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27626609
במחקר, שנערך בקרב עכברים (2017), נחקרה ההשפעה של מספר רכיבים טבעיים במודל של סרטן הערמונית. ראשית ערכו החוקרים סקירת ספרות רחבה במטרה לזהות מהם הרכיבים שעשויים להיות היעילים ביותר. הם המשיכו בביצוע בדיקות מעבדה על מגוון גדול של רכיבים, כאשר הרכיבים שנמצאו המבטיחים ביותר היו חומצה אורסולית, כורכומין ורזברטרול. באמצעות שימוש במודל עכברים עם סרטן הערמונית, החוקרים העשירו את תזונת העכברים בשלושת רכיבים אלה ובדקו כיצד צירופים שונים של אותם רכיבים עשויים להשפיע על הגידול הסרטני.בכל הצירופים שנבדקו נמצאה השפעה סינרגיסטית על גודל ומשקל הגידול הסרטני, כך שהשימוש ברכיבים הטבעיים הוביל להתכווצות הגידול. החוקרים מראים כי ההשפעה האנטי-סרטנית הייתה קשורה בהשפעה הסינרגיסטית של רכיבים אלה על המטבוליזם של גלוטמין וכן על מסלולי תקשורת תאית המעורבים בהתפתחות התהליך הסרטני (STAT3, mTORC1, AMPK). הם מסכמים כי השימוש בגישה מחקרית זו עשוי לתרום לזיהוי רכיבים טבעיים הפועלים באופן סינרגיסטי כנגד התפתחות והתקדמות תהליכים סרטניים.
https://www.nature.com/articles/s41698-017-0024-z
במחקר מעבדה (2017) בוחנים החוקרים את ההרכב הכימי של תימין מהזן Thymus alternans (הגדל בסלובקיה) ורכיביו הפעילים, תוך הדגמת ההשפעה האנטי-פרוליפרטיבית כנגד תאי סרטן אנושיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28222613
במחקר מעבדה (אוגוסט 2016) נמצא כי פורמולת צמחי מרפא סינית תורמת לעיכוב גדילת תאי סרטן השד ומגבירה את ההשפעה המיטיבה של הטיפול הכימותרפי באמצעות ויסות האנזים Aurora A kinase, המעורב בתהליכי חלוקת התא. הפורמולה, San Huang Decoction, ניתנת בצורת מרתח, המבוסס על הצמחים ריבס (Rheum spp) וקופטיס (Coptis chinensis).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27461831
במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (אפריל 2016), שנערך בטאיוואן, התרומה של שימוש ברפואת צמחים סינית כטיפול תומך בקרב חולי לוקמיה מיאלואידית כרונית.
בהתבסס על רישומי ביטוח הבריאות הלאומי, החוקרים זיהו 466 חולים, שאובחנו בין השנים 2000-2010, ויצרו שתי קבוצות בעלות מאפיינים דומים: קבוצה אחת של חולים שעשו שימוש ברפואת צמחים סינית וקבוצה שניה שקיבלה את הטיפול הקונבנציונאלי בלבד.
נמצא כי הסיכון לתמותה בקרב המשתתפים שנטלו צמחי מרפא היה נמוך בכ-70%, כאשר קשר זה היה תלוי מינון כך שנמצא סיכון נמוך יותר עבור שימוש ממושך יותר. צמחי המרפא הבולטים שנמצאו יעילים כוללים: מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza), אסטרגלוס (Astragalus membranaceus), בטטת בר (Dioscorea villosa), רהמניה (Rehmannia glutinosa) ושוש קירח (Glycyrrhiza glabra).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26773538
בסקירה (2016) מסכמים החוקרים את העדויות העדכניות בנוגע לשילוב סינרגיסטי של רפואת צמחים לטיפול בסרטן. החוקרים מסבירים כי כיוון שסרטן הינה מחלה מורכבת, גם הטיפול בה צריך להיות מורכב, כאשר השימוש המקובל בתרופה אחת אינו מספיק יעיל. לפיכך, שילוב סינרגיסטי של תרופות שונות, כפי שמקובל ברפואת הצמחים הסינית, הינו אסטרטגיה מבטיחה להגברת יעילות הטיפול, להפחתת רעילות ולשיפור הבטיחות. במסגרת הסקירה, מציגים החוקרים שילובים סינרגיסטים של רכיבים, המשמשים לטיפול בסרטן ותפקידם בהגברת יעילות הכימותרפיה, הפחתת תופעות הלוואי של הטיפול, ויסות חיסוני והפחתת עמידות לטיפול. דוגמאות לטיפול משולב, כפי שעולה בסקירה: כורכומין + רזברטרול, קוורצטין + EGCG, רזברטרול + גניסטאין וכן שימוש בפורמולות המכילות מספר רכיבים פעילים או מספר צמחי מרפא כגון קורידלית (Corydalis ambigua), קערורית סינית (Scutellaria baicalensis), פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) ועוד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26638885
במחקר מעבדה (ינואר 2016) מדגימים החוקרים כי לפוליפנוֹלים, המצויים במולאסה המופקת מסלק סוכר, פעילות אנטי-סרטנית כנגד תאים אנושיים של סרטן המעי, סרטן הכבד וסרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27347927
בסקירה (אוגסט 2017) מוצגות העדויות בנוגע לפעילות הרפואית של סטיביה (Stevia rebaudiana), כולל פעילות נוגדת חמצון, אנטי-מיקרוביאלית, נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת ונוגדת סרטן, בדגש על התרומה לטיפול במצבים הקשורים בתסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28792778
במחקר מעבדה (יוני 2016) נמצא כי מיצוי עלי סרפד (Urtica spp) היה בעל השפעה מעכבת על תהליכי פרוליפרציה (שגשוג) של תאי סרטן קולורקטלי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27090648
במחקר מעבדה (מאי 2017) מדגימים החוקרים את פעילות נוגדת הסרטן של מיצוי מליסה (Melissa officinalis) כנגד תאי סרטן ריאות, שד וערמונית אנושיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28259690
בסקירה (נובמבר 2017) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה האנטי-סרטנית של קנבינואידים ולמנגנוני הפעולה של רכיבים שונים, כאשר הפעילות נוגדת-הגידול נבדקה קלינית רק על מספר קטן של מטופלים ולא ניתן לקבוע מסקנה חד-משמעית לגבי יעילות הטיפול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28799775
בסקירה (יוני 2016) מפורטים הממצאים בנוגע להרכב הכימי של פלפלת (Capsicum annuum) והשפּעתם המיטיבה של הרכיבים השונים על תהליכי העיכול ועל הטיפול במגוון הפרעות כולל דיספפסיה, ירידה בתיאבון, רפלוקס, כיב קיבה וסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26756096
בסקירה (נובמבר 2017) מוצגים ממצאים ממחקרים פרה-קליניים בנוגע להשפעה המיטיבה של עלי מורינגה (Moringa Oleifera) בהתייחס למגוון מחלות כרוניות, כולל מחלות קרדיווסקולריות, סוכרת, סרטן וכבד שומני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29144438
במחקר מעבדה (אוגוסט 2016) נחקרו המנגנונים בהם קינמון (Cinnamomum zeylanicum) ורכיביו הפעילים תורמים לעיכוב תאי גזע עם לוקמיה, ובכך מספק תמיכה מחקרית להשפעה המיטיבה של הפורמולה הסינית המסורתית Sanyangxuedai, המכילה קינמון, עבור חולי לוקמיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27706567
בסקירה (ספטמבר 2016) הוערכה ההשפעה האנטי-סרטנית של קצח (Nigella sativa), בדגש על התרומה של הרכיב הפעיל thymoquinone לעידוד אפופטוזיס (מוות תאי), לירידה בתנועתיות ולהפחתת תהליכים גרורתיים בתאים סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28476718
במחקר מעבדה (אוגוסט 2016) נמצא כי רכיב מיימי שהופק מדקל ננסי (Serenoa repens) הינו בעל פעילות אנטי-סרטנית כנגד סרטן הכבד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27527161
במחקר רטרוספקטיבי (פברואר 2017), שנערך בישראל, הוערכה היעילות של דיקור ורפלקסולוגיה לטיפול בנוירופתיה היקפית כתוצאה מכימותרפיה בקרב נשים עם סרטן השד. החוקרים מציינים כי נוירופתיה היקפית הינה תופעת לוואי שכיחה מאוד של טיפולי כימותרפיה, שכיום אין לה טיפול יעיל. במחקר נעשה שימוש ברשומות הרפואיות של 30 מטופלות, אשר קיבלו טיפול משולב בדיקור ורפלקסולוגיה במקביל לכימותרפיה בשל הופעת תסמינים עצביים. הטיפול נערך על פי פרוטוקול שפותח במרכז לרפואה משלימה ואינטגרטיבית במרכז הרפואי תל-אביב, וכלל 1-2 מפגשים שבועיים של דיקור (20 דקות) ורפלקסולוגיה (30-40 דקות). בממוצע, המטופלות החלו את הטיפול 105 ימים לאחר התחלת הכימותרפיה והשתתפו ב-11 מפגשים בממוצע. יעילות הטיפול הוערכה על פי חומרת תסמיני הנוירופתיה בתחילת תקופת הטיפול, במהלכה ובסיומה. מבין 28 מטופלות עם רשומות רפואיות מלאות, 20 מטופלות סבלו מנוירופתיה סנסורית, 7 מנוירופתיה מוטורית ו-1 מנוירופתיה סנסורית ומוטורית. מבין 20 המטופלות עם נוירופתיה בדרגה 1 עד 2, רק 2 מטופלות דיווחו על תסמינים 12 חודשים לאחר התחלת הטיפול המשולב, וכל 8 המטופלות עם נוירופתיה בדרגה 3-4 דיווחו על העדר תסמינים לאחר 12 חודשים. באופן כללי 93% מהמטופלות דיווחו על העדר תסמינים לאחר שנה מתחילת הטיפול המשולב. החוקרים מסכמים כי לטיפול משולב בדיקור וברפלקסולוגיה פוטנציאל טיפולי ניכר לשיפור תסמיני נוירופתיה על רקע כימותרפיה, אולם יש לאשש את הממצאים במחקר הכולל קבוצת ביקורת וכן להעריך מהי ההשפעה המניעתית של טיפול זה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28150504
במחקר תצפיתי רב-מרכזי (ינואר 2017), שנערך בטורקיה ובו נכללו 281 חולי סרטן, נמצא כי שכיחות השימוש בתוספים צמחיים לפני ניתוח היה 39% ועלה ל-54% במהלך טיפולי הכימותרפיה. התוספים השכיחים ביותר היו תוספי שום (Alium sativum) לפני ניתוח ותוספי סרפד (Urtica dioica) במהלך הכימותרפיה. למרות השכיחות הגבוהה, מרבית המטופלים ציינו כי לא נשאלו לגבי שימוש בתוספים על ידי הצוות המטפל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28573249
במחקר עוקבה (ספטמבר 2017), המבוסס על רשומות הביטוח הרפואי הלאומי בטאיוואן, נבדק מהו הקשר בין השימוש ברפואת צמחים סינית לבין הסיכון להתפתחות סרטן השד. במחקר נכללו הנתונים של 184,386 נשים בגילאי 20-79 - מתוך מדגם לאומי מייצג של כמיליון איש. במהלך תקופת מעקב של כ-13 שנים אובחנו 1,853 מקרים של סרטן שד פולשני. באופן כללי השימוש ברפואת צמחים סינית היה גבוה (כ-80%).
נמצא כי בקרב נשים שלא השתמשו כלל ברפואת צמחים סינית שיעור מקרי סרטן השד היה 1.73 לכל 10,000 שנות אדם, כאשר השיעור היה 0.85 לכל 10,000 שנות אדם עבור נשים שהשתמשו ברפואת צמחים סינית ו-0.63 עבור נשים שהשתמשו בפורמולה Si Wu Tang [המכילה רהמניה (Rehmannia glutinosa), אדמונית (Paeonia spp), אנג'ליקה סינית (Angelica sinensis) וליגוסטיקום (Ligusticum striatum)]. נתונים אלה מבטאים סיכון נמוך לסרטן השד ב-43% וב-64%, בהתאמה. החוקרים מסכמים כי אומנם מנגנוני הפעולה אינם ידועים, השימוש ברפואת צמחים סינית עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למניעה עבור נשים בסיכון גבוה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28858112
בסקירה (נובמבר 2016) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים בנוגע להשפעה האנטי-סרטנית של מיצוי רוזמרין (Rosmarinus officinalis) ורכיביו הפעילים (carnosic acid, rosmarinic acid) וכן לגבי מנגנוני הפעולה הקשורים בכך.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27869665
במחקר מעבדה (אוקטובר 2016) מדגימים החוקרים את ההשפעה האנטי-סרטנית של קוהוש שחור (Cimicifuga racemosa) כנגד גידולים תלויי אסטרוגן, במיוחד גידולים ברירית הרחם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27223250
בסקירה שיטתית (אוגוסט 2016) הוערכו העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע ליעילות ולבטיחות של רפואת צמחים סינית לטיפול בסרטן הערמונית. בסקירה נכללו 17 מחקרים, בהם 1,224 משתתפים, כאשר במרבית המחקרים נבדק השימוש ברפואת צמחים סינית כטיפול תומך אשר ניתן בצורת מרתח.
באופן כללי הממצאים מצביעים על כך שהטיפול המשולב היה יעיל יותר מהטיפול האנדוקריני בלבד בעיכוב התקדמות המחלה בכ-10 חודשים, בהארכת משך ההישרדות ב-7-15 חודשים ובשיפור התפקוד ואיכות החיים של המטופלים. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי ממצאים אלה הינם מוגבלים בשל האיכות המתודולוגית הנמוכה של המחקרים. לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות הקשורות בטיפול.
במחקרים השונים נעשה שימוש בפורמולות שונות המכילות מגוון גדול של צמחי מרפא, כאשר הצמחים השכיחים ביותר בהם נעשה שימוש כוללים קדד קרומי (Astragalus membranaceus), אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), קודונופסיס (Codonopsis pilosula) ופטריית פוריה (Poria cocos). החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באיכות גבוהה על מנת לאשש את הממצאים ואת התרומה של השימוש ברפואת צמחים סינית למטופלים עם סרטן הערמונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27490098
בסקירה (2017) מוצגים הממצאים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע לפוטנציאל של מגוון רכיבים צמחיים לתרום לשיפור הפעילות החיסונית בסרטן השד. ישנן עדויות לכך שלרכיבים צמחיים שונים השפעה נוגדת סרטן באמצעות מנגנונים ביולוגיים שונים, כולל ויסות הפעילות החיסונית שהובילה להפחתת גדילת התאים הסרטניים. העדויות מצביעות על הפוטנציאל של צמחי המרפא הבאים לטיפול בסרטן השד: שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), אונקריה (Uncaria tomentosa), תה ירוק (Camellia sinensis), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), אפרסק (Prunus armenaica), שום (Allium sativum), לפה גדולה (Arctium lappa) וכורכום (Curcuma longa).
במחקרי מעבדה נמצא כי לצמחים אלה רכיבים בעלי פעילות מווסתת חיסונית הקשורה בהשפעה נוגדת הסרטן שלהם. רכיבים אלה כוללים: ajoene, arctigenin, β-carotene, curcumin, epigallocatechin-3-gallate, ginsan, glabridin, quinic acid. במסגרת הסקירה דנים החוקרים בפירוט בהשפעה של רכיבים אלה וביישום האפשרי לטיפול בסרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27539316
במטה-אנליזה (מאי 2017) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה התרומה של רפואת צמחים סינית למטופלים עם סרטן הלבלב, המקבלים כימותרפיה. בניתוח הנתונים נכללו 22 מחקרים, אשר בדקו 9 פורמולות הניתנות בזריקה על 1,329 מטופלים סה"כ. מהתוצאות עולה כי בהשוואה לכימותרפיה בלבד, השימוש בשלוש מהפורמולות היה מלווה בסיכויים גבוהים יותר לשיפור התפקוד היום-יומי והגופני, על פי המדד Karnofsky performance score) KPS):
עוד נמצא כי בהשוואה לכימותרפיה בלבד, טיפול המשלב זריקת Aidi היה יעיל יותר להפחתת לויקופניה. Aidi – מכילה אסטרגלוס (Astragalus membranaceus), ג'ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus) וחיפושית מהזן Mylabris phalerata.
לא נמצאה השפעה לטיפול המשולב על מדד היעילות הקלינית ועל רמת הבחילות וההקאות. יחד עם זאת, רוב הפורמולות נמצאו יעילות יותר, בהשוואה לכימותרפיה בלבד, להפחתת השפעות שליליות (לויקופניה ובחילות והקאות). החוקרים מסכמים כי שילוב של רפואת צמחים סינית עם הטיפול הכימותרפי עשוי לתרום למטופלים עם סרטן הלבלב לשיפור התפקוד ולהפחתת ההשפעות השליליות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28538415
במאמר (נובמבר 2016) מוצגת סקירה של העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע ליעילות של תוספים צמחיים לטיפול בתחלואה כרונית.
בסקירה (נובמבר 2017) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים לגבי ההשפעה נוגדת הסרטן של מטבוליטים משניים המיוצרים מגרסיניה (Garcinia) ופרע מחורר (Hypericum perforatum) ומנגנוני הפעולה שלהם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28363851
מניתוח הנתונים (2019) של תכנית הקנאביס של מדינת מינסוטה בארה"ב, נמצא כי שימוש בקנאביס רפואי בקרב חולי סרטן נסבל היטב והיה יעיל להפחתת תסמיני חרדה, אובדן תיאבון, דיכאון, הפרעות שינה, עייפות, בחילה, כאב והקאות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30860938
תה ירוֹק
מחקר המשך (מרץ 2014) למחקר קליני מבוקר פלסבו אשר נועד לבחון את ההשפעה של מיצוי תה ירוק בנשים עם סרטן שד שלילי לקולטנים הורמונליים בדרגה 1-3 באמצעות ניתוח דגימות הדם והשתן שנאספו במחקר.
הנשים במחקר חולקו באופן אקראי לקבוצת הפלסבו או לקבוצת הטיפול שנטלה מיצוי טהור של תה ירוק (Polyphenon E) במינונים שונים, 400 מ"ג, 600 מ"ג או 800 מ"ג, פעמיים ביום במשך 6 חודשים.
נמצא כי לאחר חודשיים נטילת מיצוי תה ירוק הובילה לירידה מובהקת ברמת הורמון הגדילה HGF בהשוואה לפלסבו (12.7%- לעומת 6.3%), כאשר בהמשך הטיפול נשמרה מגמת הירידה אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. בנוסף, זוהתה מגמה של ירידה בכולסטרול בקבוצת התה הירוק.
לא נמצאו השפעה על מדדי הדלקת או על הפעילות נוגדת החמצון.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24646362
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2015) שנועדה לבחון את הקשר בין צריכת תה ירוק ותה שחור לבין הסיכון לסרטן הרחם. סך הכל נכללו בסקירה 13 מחקרי עוקבה ומחקרי מקרה-בקרה.
בהתבסס על 6 מחקרים בהם נבדקה הצריכה של תה ירוק, נמצא כי רמת הצריכה הגבוהה ביותר של תה ירוק הייתה קשורה בירידה של כ-22% בסיכון לסרטן הרחם בהשוואה לרמת הצריכה הנמוכה ביותר. עוד נמצא כי עליה בצריכת התה הירוק בכוס אחת ליום הייתה קשורה בירידה של 11% בסיכון לסרטן הרחם.
בניתוח כולל של 9 מחקרים בהם נבדקה הצריכה של תה שחור, לא נמצא קשר בין צריכת תה שחור והסיכון לסרטן הרחם. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת תה ירוק, אך לא תה שחור, עשויה להיות בעלת השפעה מגינה מפני התפתחות סרטן הרחם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26138307
סקירה (יולי 2015) המסכמת את ההשפעה הביולוגית של תה ירוק והיישום הקליני האפשרי בהקשר של בעיות עור.
בהתבסס על ממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים וניסויים בהם הודגמה הפעילות האנטי-סרטנית ואנטי-דלקתית, ישנו שימוש רחב במיצוי תה ירוק במוצרים דרמטולוגיים וקוסמטיים.
במסגרת הסקירה מציגים החוקרים את העדויות בנוגע להשפעה הביולוגית של תה ירוק והרכיב הפעיל EGCG, בדגש על פעילות נוגדת חמצון ואנטי-דלקתית. בהמשך מוצגות העדויות בנוגע ליישום הקליני והחיצוני של מיצוי תה ירוק לטיפול בבעיות עור, כולל הגנה מנזקי קרינה וסרטן העור, זיהומי עור, אקנה, אטופיק דרמטיטיס, רקמה צלקתית, נשירת שיער וריפוי פצעים.
החוקרים מסכמים כי למרות הממצאים המבטיחים, ישנם רק מעט מחקרים קליניים מבוקרים ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את היעילות של תה ירוק לטיפול בבעיות עור ולגבש המלצות לשימוש קליני.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26177066
סקירה (דצמבר 2015) המציגה את השימוש במספר רכיבים צמחיים המוכרים באסיה לטיפול ומניעה של סרטן במערכת העיכול, כולל ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), כורכומין, תה שחור, תה ירוק (Camellia sinensis), ג'ניסטיאן המצוי בטופו, הרכיבים הפעילים בשום (Allium sativum), קפסאיצין, ג'ינג'רול וסילימרין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26651248
סקירה (2016) העוסקת בפעילות האנטי-סרטנית של רכיבים תזונתיים שונים, בדגש על תרומתם לטיפול בסרטן השד.
הסקירה כוללת פירוט לגבי חומצת שומן אומגה 3 המופקת מדגים, רזרבטרול המצוי בענבים ו-EGCG המצוי בתה ירוק וכן מופק מהצמח Ziziphus jujube.
במסגרת הסקירה מציגים החוקרים את מנגנוני הפעולה המולקולריים בהם רכיבים אלה מעכבים תהליכים סרטניים, ביניהם ויסות הפעילות של אנזימים נוגדי חמצון ויצירת השפעה אנטי-פרוליפרטיבית (עיכוב שגשוג תאים סרטניים) ואפופטוטית (עידוד מוות תאים סרטניים).
החוקרים קוראים לקיום מחקרים נוספים להערכת השימוש הקליני ברכיבים אלה כחלק מהטיפול בסרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26156544
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (מרץ 2017) נבדק הקשר בין צריכת תה ירוק לבין הסיכון לסרטן הערמונית. בסקירה נכללו שבעה מחקרים תצפיתיים (ארבעה מחקרי עוקבה ושלושה מחקרי מקרה-בקרה) ושלושה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם ניתן 400 מ"ג/יום EGCG או 600 מ"ג/יום קטכינים מתה ירוק למשך 12-30 חודשים.
בניתוח כולל של המחקרים התצפיתיים לא נמצא הבדל מובהק בסיכון לסרטן הערמונית בין המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של תה ירוק, לעומת הנמוכה ביותר. עם זאת, נמצאה מגמה, שאיננה מובהקת סטטיסטית, לפיה כל עלייה של כוס אחת ליום בצריכת תה ירוק הייתה קשורה בירידה בסיכון לסרטן הערמונית באופן תלוי מינון, כאשר צריכה של 7 כוסות ומעלה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר באופן מובהק. במחקרים המבוקרים נמצא כי צריכת תה ירוק הייתה מלווה בסיכון נמוך בכ-60% להתפתחות סרטן הערמונית בקרב אוכלוסייה בסיכון בהשוואה לפלסבו.
ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של תה ירוק להגנה מפני התפתחות סרטן הערמונית, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס את המסקנות ולגבש המלצות לשימוש קליני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28353571
בסקירה, הכוללת מחקרים פרה-קליניים וקליניים (2016), מוצגים מנגנוני הפעולה האנטי-סרטניים של תה ירוק (Camellia sinensis), הקשורים בפעילות נוגדת חמצון, אך גם בהגברת פעילות חמצונית הפוגעת בתאים הסרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27221834
סקירה (נובמבר 2015) המציגה את העדויות המחקריות בנוגע להשפעה של מגוון גדול של רכיבים טבעיים וצמחיים כנגד תאי גזע סרטניים. קיימת גישה לפיה המקור לגידול סרטני הוא בקבוצה קטנה של תאים עם מאפיינים של תאי גזע ומנגנונים של הישרדות והתחדשות וכתוצאה מכך תאים אלה עמידים בפני מרבית התרופות הכימותרפיות.
מחקרים שונים מצביעים על כך שרכיבים טבעיים שונים עשויים להשפיע על מסלולים המעורבים בביטוי הגנטי של תאים אלה ובכך מספקים תמיכה לקשר בין תזונה מהצומח לבין הפחתת שיעור הממאירויות.
בסקירה מפורטים הממצאים לגבי רכיבים רבים, ביניהם סלינומיצין, סולפוראפן, איזופלבונים מסויה, EGCG (תה ירוק), רכיבים סאפונינים, קוורצטין, כורכומין, פוליפנוֹלים כמו ג'ינג'רול ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26503998
שתי סקירות עדכניות (אוקטובר 2013) אשר פורסמו בכתב העת האמריקאי לתזונה קלינית עוסקים ביעילות של תה ירוק למניעת סרטן. אחת הסקירות מציגה עדויות מעורבות העולות ממחקרים אפידמיולוגיים ומסכמת כי התפקיד של תה ירוק במניעת סרטן אינו חד משמעי ונדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת לקבוע המלצות לצריכת תה ירוק לצורך מניעת סרטן. הסקירה השנייה בוחנת את הממצאים ממחקרי מעבדה ומחקרים התערבותיים בבני אדם ודנה בנושאים בהם נדרשים מחקרים נוספים. לסיכום, משתי הסקירות עולה כי קיימת תמיכה בתפקיד של תה ירוק להגנה מפני סוגים שונים של מחלות ממאירות, אולם נדרש מחקר נוסף בתחום על מנת לגבש המלצות לצורך טיפול ומניעה. יחד עם זאת, לתה ירוק עשויים להיות יתרונות בריאותיים שונים, מעבר להגנה מפני ממאירות, ובשל היותו בטוח לשימוש, טעים וזול אנו ממליצים על צריכת תה ירוק כחלק מהתפריט היומי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24172305
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24172300
במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו (פברואר 2017) נבדקה ההשפעה של טיפול ברכיבים טבעיים על קצב עליית המדד PSA בקרב גברים עם הישנות ביוכימית של סרטן הערמונית, המאופיינים בעלייה בינונית ב-PSA.
במחקר השתתפו 22 גברים עם זמן הכפלת PSA של 4-15 חודשים וללא עדות לגרורות. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת הטיפול או לקבוצת הפלסבו למשך 12 שבועות. הטיפול כלל נטילת 4 טבליות ליום מתוסף טבעי המכיל 100 מ"ג כורכומין, 30 מ"ג רזברטרול ו-100 מ"ג תה ירוק לטבליה, וכן 4 כמוסות ליום של נבטי ברוקולי מרוכזים (שווה ערך ל-8 גרם ליום נבטים טריים). מטרת המחקר העיקרית הייתה להעריך את היתכנות המתודולוגיה המחקרית וכן לבחון את ההשפעה על רמת התסמינים, איכות החיים ומצב הרוח. נמצא כי העמידה בפרוטוקול המחקר הייתה טובה מאוד והטיפול נסבל היטב, ללא הבדל בין הקבוצות ביחס להשפעות השליליות.
החוקרים מציינים כי לא הייתה ציפייה במחקר הפיילוט להבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס ל-PSA ולמדדים הקליניים. עם זאת, בניגוד למצופה, בקבוצת הטיפול נמצאה החמרה בזמן הכפלת ה-PSA, אך החוקרים מציינים כי ההבדל אינו מובהק סטטיסטית וטווח הטעות הינו גדול כך שהם מציעים להמשיך ולבחון את השפּעת תוספים אלה במחקר מבוקר בהיקף גדול יותר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28181675
מחקר מעבדה (פברואר 2015) המצביע על היעילות של תוסף צמחי המכיל קוורצטין, כורכומין, תה ירוק, מיצוי ירקות מצליבים ורזברטרול לטיפול בסרטן ראש וצוואר בחולי אנמיה ע"ש פנקוני (מחלה גנטית קשה המתבטאת בחוסר תאי דם).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25695860
בסקירה (יולי 2016) מוצגים הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים וממחקרים פרה-קליניים, המצביעים על התרומה האפשרית של צריכת תה להפחתת הסיכון לסרטן השד, תוך הדגשת ההשפעה המעכבת של EGCG על התפתחות תאים סרטניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27483305
בסקירה (נובמבר 2016) דנים החוקרים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים, העוסקים בהשפעה האנטי-סרטנית של קטכינים מתה ירוק (EGCG), בדגש על מנגנוני הפעולה הביו-פיזיקאליים, ובתרומה האפשרית לטיפול בסרטן ולמניעתו. לדוגמא, ישנם מחקרים המראים כי EGCG גורם לעלייה בנוקשות הממברנה של תאים סרטניים, אך לא של תאים בריאים, בדומה להשפעה של תרופות כימותרפיות. בנוסף, האינטראקציה עם הרכיבים השומניים בממברנה פוגעת בצמידות של התאים הסרטניים, אחד המאפיינים הביו-פיזיקאליים העיקריים הקשורים בהתפתחות גרורות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27869750
במחקר מעבדה (2021) בוחנים החוקרים את מנגנוני הפעולה נוגדי הסרטן של EGCG, ומראים כי ל EGCG יש השפעה על החלבון p53 המעורב בתיקון נזקים ל-DNA ועידוד התמותה של תאים סרטניים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33579943/
כּורכום וכּוּרכומין
מניעה | טיפול | הפחתת תופעות לוואי
מניעה
מחקר קליני ראשוני (2001) בחן את בטיחות ויעילות הנטילה של כורכומין במינון גבוה כאמצעי למניעת סרטן בקרב 25 נבדקים בסיכון גבוה. 25 נבדקים (טווח גילאים 36-77) המוגדרים בסיכון גבוה לפתח סרטן. לנבדקים היו בין השאר נגעים טרום סרטניים בשלפוחית השתן, מחלת בואן של העור (שלב מוקדם ושטחי שלסרטן תאי הקשקש), נגעים טרום ממאירים בצוואר הרחם, קרנת בוהקת (לויקופלקיה בחלל הפה), ומטפלזיה אינטסטינלית בקיבה (השתנות תאי האפיתל בקיבה למצב הדומה לתאי המעי). הנבדקים טופלו באמצעות תמצית תקנית של כורכום (מתוקננת להכיל 99.3% כורכומין בכל טבליה) במשך שלושה חודשים כאשר המינון ההתחלתי היה 500 מ"ג ליום והועלה בהדרגה ל-12 גרם ליום. בתום ההתערבות נבדקת אחת מתוך 4 נבדקות עם נגעים טרום סרטניים בצוואר הרחם, ונבדק אחד מתוך שבעה עם קרנת בוהקת בחלל הפה פיתחו סרטן למרות הטיפול בכורכומין. לעומת זאת, נצפה שיפור היסטולוגי במצב הנגעים הטרום סרטניים בקרב 1 מתוך 2 נבדקים עם נגעים בשלפוחית השתן, 2 מתוך 7 נבדקים עם קרנת בוהקת (לויקופלקיה) בחלל הפה, 1 מתוך 6 נבדקים עם מטפלזיה אינטסטינטלית בקיבה, 1 מתוך 4 נבדקות עם נגעים טרום סרטניים בצוואר הרחם ו-2 מתוך 6 נבדקים עם מחלת בואן של העור. תופעות רעילות דווחו החל ממינון של 8 גרם ליום, כשמתחת למינון זה כורכומין נסבל היטב והיה בטוח לשימוש. סך הכל נצפה שיפור היסטולוגי בקרב 7 מתוך 25 נבדקים (28%). השיפור נצפה בכל המינונים שנבדקו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11712783
מחקר קליני (2016) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו בחן את יעילות כורכומין (BCM95–Biocurcumax) בנטילה פומית בטיפול בלויקופלקיה. 223 נבדקים הסובלים מקרנת בוהקת (לויקופלקיה – נגעים טרום סרטניים) בחלל הפה חולקו אקראית לקבלת כורכומין במינון 3.6 גרם ליום או פלסבו במשך שישה חודשים. תוסף הכורכומין הכיל תמצית תקנית מתוקננת להכיל 88% כורכומנואידים ו-7% שמנים אתריים המופקים מצמח הכורכום. בתום ההתערבות שיעור הנבדקים שחוו שיפור קליני מלא היה 67.5% בקבוצת הכורכומין בהשוואה ל-55.3% בקבוצת הפלסבו (p=0.03). כעבור שישה חודשים מתום ההתערבות שיעור המטופלים שלא חוו הישנות של הנגעים היה 88.9% בקבוצת הכורכומין בהשוואה ל-87.5% בקבוצת הפלסבו. לא נצפו הבדלים מובהקים בין כורכומין ובין פלסבו בבדיקה ההיסטולוגית (p=0.71), אך בשילוב התגובה הקלינית וההיסטולוגית לטיפול הודגם יתרון מובהק לכורכומין על פני פלסבו (p=0.02). המשך הטיפול בקרב נבדקים עם שיפור חלקי כעבור שישה חודשי טיפול לא הדגים שיפור נוסף. הטיפול באמצעות כורכומין היה בטוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed27267893
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2010) בחן את יעילות השילוב של כורכומין ואיזופלבונים למניעת סרטן הערמונית בקרב נבדקים בסיכון גבוה. 85 נבדקים עם רמות אנטיגן ספציפי לערמונית PSA גבוהות ללא סרטן או השתנות טרום סרטנית חולקו אקראית לקבלת פלסבו או תוסף המשלב כורכומין במינון 100 מ"ג ליום ואיזופלבון סויה במינון 40 מ"ג ליום במשך שישה חודשים. בתום ההתערבות, בתת קבוצה של נבדקים עם ערכי PSA≥10 נצפתה ירידה מובהקת בערכי ה-PSA בהשוואה לפלסבו (p=0.01). החוקרים משערים כי שליטה ברמות הדלקת בערמונית, כפי שבאו לידי ביטוי ברמות האנטיגן הספציפי PSA היא שמונעת את התפתחות הסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20503397
מחקר קליני חד סמיות מבוקר פלסבו במבנה מוצלב (2009) בחן את יעילות כורכומין במניעת מיאלומה נפוצה בקרב נבדקים בשלב טרום סרטני (MGUS-Monoclonal gammopathy of undetermined significance). ב-MGUS תאי הפלסמה מהווים פחות מ-10% מתאי מח העצם ואין תסמיני מחלה. 26 נבדקים עם MGUS חולקו אקראית לשתי קבוצות ביחס של 2:1 לנטילת כורכומין במינון 4 גרם ליום (כורכומין 3600 מ"ג, DMT במינון 320 מ"ג, BDMT במינון 80 מ"ג) או פלסבו למשך שלושה חודשים ולאחר מכן הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי למשך שלושה חודשים נוספים. בתום ההתערבות נמצא שכורכומין הפחית את רמות הנוגדן החד שבטי (המיוצר על ידי תאי הפלסמה, מהווה סמן להתפתחות המחלה) בקרב עשרה מהחולים בקבוצת הכורכומין עם רמות נוגדן גבוהות מ-20 גרם/לדציליטר (הפחתה של 12-30% בקרב חמישה מהם). בקרב שאר הנבדקים שנטלו כורכומין (שבעה) לא חלה ירידה ברמת הנוגדן ובקרב הנבדקים שנטלו פלסבו (תשעה) לא חלה ירידה ובחלקם אף חלה עליה ברמת הנוגדן. בנוסף, בקרב 27% מהנבדקים בקבוצת הכורכומין חלה הפחתה של למעלה מ-25% בפירוק העצם (לפי הסמן N-telopeptide of type I collagen בשתן). מנגנון הפעולה של התוסף והשְפעתו על חלק מהנבדקים אך לא על כולם אינם ברורים מן המחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19737963
מחקר קליני מבוקר פלסבו (2005) בחן את יעילות כורכומין בטיפול בדלקת לבלב כרונית (tropical pancreatitis). מדובר בדלקת כרונית האופיינית לאזורים אקלימיים טרופיים שמהווה גורם סיכון להתפתחות סרטן הלבלב. ישנה סברה שעקה חמצונית היא הגורמת להופעת הדלקת הכרונית בלבלב. 20 נבדקים נטלו כורכומין במינון 500 מ"ג ליום בשילוב עם פיפרין במינון 5 מ"ג ליום או פלסבו במשך שישה שבועות. בעקבות נטילת הכורכומין חלה ירידה מובהקת בחמצון השומנים (לפי רמת המלונדיאלדהידים) ועליה מובהקת ברמת הגלוטטיון בתאי הדם האדומים בהשוואה למצב הבסיס. עם זאת, לא נצפו שינויים ברמת הכאב שדווחו הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16394323
מחקר קליני מצומצם ובלתי מבוקר (2006) בחן את יעילות תוסף המשלב כורכומין וקוורצטין במניעת סרטןשל המעי והחלחולת בקרב נבדקים הסובלים מתסמונת פוליפוזיס משפחתית (Familialadenomatous polyposis). זוהי תסמונת תורשתית המתאפיינת בהופעת מאות פוליפים במעי הגס ובחלחולת ומהווה גורם סיכון להתפתחות סרטן. חמישה נבדקים (בני 22-54) שעברו ניתוח שבו הוסר חלק מהמעי הגס ושאינם נוטלים סטרואידים נטלו כורכומין (סוג מיצוי לא צוין) במינון 1440 מ"ג וקוורצטין במינון 60 מ"ג ליום במשך שישה חודשים. בתום ההתערבות מספר הפוליפים פחת ב-60.4% (p=0.043) וגודלם פחת ב-50.9% (p=0.039) בהשוואה למצב הבסיס. הטיפול נסבל היטב ונרשמו תופעות לוואי קלות בלבד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16757216
מחקר קליני לא מבוקר (2011) בחן את יעילות כורכומין בטיפול בנגעים מיקרוסקופיים טרום סרטניים במעי הגס (ACF-colonic aberrant crypt foci) בקרב מעשנים. 44 נבדקים מעשנים עם נגעים טרום סרטניים במעי הגס נטלו כורכומין במינון 2 או 4 גרם ליום במשך 30 ימים. 41 נבדקים השלימו את ההתערבות. בתום ההתערבות, בעקבות נטילה של שני המינונים לא נצפה שינוי ברמות איקוסנואידים פרו-קרצינוגנים (PGE2, 5-HETE) בדגימה של רקמת מעי נקייה מנגעים וברקמת מעי נגועה, אך נצפתה הפחתה מובהקת של 40% במספר הנגעים בעקבות נטילת כורכומין במינון הגבוה (p<0.005). כורכומין נסבל היטב בשני המינונים, אך דרושים מחקרים נוספים כדי לקבוע את מנגנון הפעולה של כורכומין במניעת סרטן המעי הגס בקרב מעשנים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21372035
מחקר קליני אקראי מבוקר (2010) במערב בנגל בחן את יעילות כורכומין במניעת נזקי DNA בעקבות חשיפה לארסן. דגימות דם של 286 נבדקים בריאים (ללא תופעות רעילות) בני 25-55 באזורים החשופים לזיהום ארסן מתמשך הדגימו נזק משמעותי ל-DNA וכן יצירת ROS וחמצון שומנים. הנבדקים חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת פלסבו. קבוצת ההתערבות נטלה כורכומין בשילוב פיפרין (יחס של 20:1) במינון של 2.5 גרם ליום במשך שלושה חודשים. בתום ההתערבות נמצא שכורכומין הפחית (p<0.001) את נזקי ה-DNA, רמות ה-ROS ואת חמצון השומנים בדמם של הנבדקים והגביר את פעילות האנזימים נוגדי החמצון (Catalase, SOD, glutathione reductase, glutathione S-tranferase, glutathione peroxidase) ואת רמות נוגדי החמצון הלא אנזימתיים בהשוואה לפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20056736
במחקר קליני מבוקר (1992) נבחנה ההשפעה האנטי-מוטגנית של כורכום בקרב מעשנים. 16 מעשנים כרוניים נטלו אבקת כורכום במינון 1.5 גרם ליום במשך 30 ימים. בתום ההתערבות נצפתה הפחתה מובהקת בכמות החומרים המוטגנים המופרשים בשתן. לחילופין, בקרב שישה נבדקים לא מעשנים בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת לא נצפה שינוי בהפרשת המוטגנים בשתן. לנטילת הכורכום לא היתה השפעה מובהקת על תפקודי הכבד (לפי רמות אנזימי הכבד בסרום AST ו-ALT) והכליה (לפי רמת הקריאטינין), ועל רמות הגלוקוז ופרופיל שומני הדם. מסקנת החוקרים היתה כי כורכום הנצרך בתזונה עשוי להיות יעיל בהפחתת גורמים מוטגנים ובמניעת סרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1579064
מחקר קליני לא מבוקר (1998) בחן את יעילות הטיפול באמצעות כורכום למניעת סרטן החך בעקבות עישון הפוך (reverse smoking)*. נמצא שצריכת כורכום במינון של 1 גרם ליום במשך תשעה חודשים הפחיתה במובהק את מספר הנגעים הטרום סרטניים.
* מנהג הודי של החזקת הקצה הבוער של הסיגריה בתוך הפה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9863273
טיפול
בסקירה (2022) מציגים החוקרים את הממצאים הפרה-קליניים העוסקים ביעילות של כורכומין בהפחתת ההשפעות השליליות של כימותרפיה מסוג ציספלאטין ובשיפור יעילות הטיפול. החוקרים מציינים כי הטיפול בציספלאטין מעודד פגיעה ב-DNA ואפופטוזיס של תאים סרטניים, אולם עלולות להיות לו השפעות שליליות על איברי הגוף ובמקרים רבים מתפתחת עמידות לטיפול התרופתי. מחקרים פרה-קליניים וקליניים הדגימו כי לכורכומין פעילות נוגדת סרטן התורמת למניעת התפתחות הגידול. במסגרת הסקירה מציגים החוקרים את מנגנוני הפעולה של ציספלאטין ומפרטים כיצד השימוש בכורכומין עשוי לתרום להפחתת ההשפעות השליליות בהתייחס לפעילות של מערכת העצבים, הלב, הכבד, הכליות ופגיעה בשמיעה. בהמשך, מוצגים ממצאים לגבי התפקיד של כורכומין בהגברת יעילות הטיפול ובמניעת עמידות לטיפול, ומציגים את השימוש בננו-חלקיקים המכילים כורכומין וציספלאטין, לטיפול ממוקד בגידול הסרטני.
החוקרים מסכמים כי מצטברות עדויות המראות שהפעילות נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת של כורכומין מסייעת להפחתת ההשפעות השליליות של כימותרפיה מסוג ציספלאטין ולצמצום הפגיעה באיברי הגוף.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34697839/
סקירה (2015) בחנה את כלל העדויות ביחס להשפעה האנטי-סרטנית של תרכובות פנוליות שונות, תוך התמקדות בכורכומין, רזברטרול, איזופלבונים, EGCG, אבקת פטל שחור, מיצוי אוכמניות שחורות, מיצוי ג'ינג'ר ומיצוי רימון. ממחקרי מעבדה ובעלי חיים עולה כי כורכומין הינו הרכיב התזונתי המבטיח ביותר כטיפול תומך בסרטן קולורקטלי כאנטי דלקתי, נוגד חמצון, משרה אפופטוזיס, מונע שגשוג נדידה ופלישה של תאים ומפחית נזקים ל-DNA. מתוך 17 מחקרים קליניים רשומים, תשעה פורסמו ורק חמישה מתוכם הצביעו על יעילות של כורכומין או כורכומינואידים במניעת תהליכים או הפחתת סמנים הקשורים בהתפתחותסרטן קולורקטלי. החוקרים סבורים שהסיבה לכך קשורה בזמינות הביולוגית הנמוכה של כורכומין ובחוסר היציבות הכימית שלו. החוקרים מסכמים כי באופן כללי מחקרים קליניים מספקים תמיכה קלושה לגבי היעילות של תרכובות פנוליות כנגד סרטן קולורקטלי ומסבירים כי נדרשים מינונים גבוהים מאוד על מנת לגרום להשפעה בעלת משמעות קלינית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/25693744
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2014) בחן את יעילות הטיפול בסרטן באמצעות תוסף כורכומנואידים המתווסף לטיפול הכימותרפי. שמונים נבדקים חולי סרטן בעלי גידולים מוצקים (solid tumors) המטופלים בטיפול כימותרפי חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכומנואידים עם זמינות ביולוגית משופרת (סוג מיצוי לא ידוע) במינון 180 מ"ג ליום או פלסבו במשך שמונה שבועות. בתום ההתערבות נמצא כי תוסף הכורכומנואידים היה יעיל יותר במובהק מפלסבו בשיפור איכות החיים של הנבדקים (p<0.001) ובהפחתת (p<0.001) מדדי הדלקת TNFΑ, הפחתת (p<0.001) גורם הגדילה TGFβ, הפחתת (p<0.001) החלבון הכימוטקטי למונוציטים MCP-1, CRP, והפחתת (p=0.005) מדדי הכאב substance P, והפחתת (p<0.001) הפפטיד הקשור לגן הקלציטונין CGRP. בנוסף, לתוסף הכורכומנואידים נצפה יתרון לא מובהק (p=0.061) על פני פלסבו בהפחתת רמת הציטוקין הפרו דלקתי IL-6. עם זאת, לפלסבו נצפה יתרון מובהק (p=0.012) על פני תוסף הכורכומנואידים בהפחתת רמת הציטוקין IL-8.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24648302
מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2011) בחן את יעילות כורכומין בטיפול בסרטן המעי הגס והחלחולת. 126 נבדקים שאובחנו כסובלים מסרטן המעי הגס והחלחולת לפני ניתוח חולקו אקראית לנטילת כורכומין (סוג מיצוי לא צוין) במינון 1080 מ"ג ליום או פלסבו למשך 10-30 ימים. נמצא שנטילת כורכומין העלתה את משקל הגוף של הנבדקים (p<0.05), הפחיתה (p<0.05) את רמת ה-TNFɑ, העלתה את ביטוי הגן נוגד הגידולים p53 ברקמת הגידול (p<0.05) והגבירה אפופטוזיס של תאים סרטניים (p<0.05) בהשוואה לפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21314329
מחקר קליני בלתי מבוקר (2001) בחן את יעילות מיצוי כורכום בטיפול בסרטן המעי הגס והחלחולת. 15 נבדקים עם סרטן המעי הגס והחלחולת בשלב מתקדם שלא מגיב לטיפול כימותרפי טופלו בתמצית תקנית של כורכום במינון הולך ועולה של 440-2200 מ"ג ליום (מינון שווה ערך ל-36-180 מ"ג כורכומין) במשך 2-4 חודשים. בעקבות הטיפול הושגה מחלה יציבה בחמישה מהמטופלים והפחתה משמעותית ברמות האנטיגן הקרצינואמבריוני (מדד לממאירות במערכת העיכול) במטופל אחד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11448902
מחקר קליני לא מבוקר (2008) בחן את ההשפעה האנטי דלקתית והאנטי סרטנית של כורכומין בקרב חוליסרטן לבלב מתקדם. עשרים וחמישה נבדקים החולים בסרטן לבלב מתקדם נטלו כורכומין במינון 8 גרם ליום עד להתקדמות המחלה, כאשר בכל חודשיים שלב המחלה הוערך מחדש. 21 נבדקים השלימו את ההתערבות. מתוכם נטילת כורכומין הדגימה יעילות קלינית מובהקת בשני מטופלים בלבד: באחד מהם הושגה מחלה יציבה למשך למעלה מ-18 חודשים ובשני חלה נסיגה קצרת טווח אך משמעותית בגידול (73%) לצד עליה מובהקת (פי 4-35) ברמות הציטוקינים בסרום (IL-6, IL-8, IL-10 ו-IL-1). כורכומין הדגים אף הדגים פעילות נוגדת דלקת על ידי הפחתת הביטוי הגנטי של NFkB, Cox2 ועיכוב מסלול האיתות של גורם השעתוק STAT3 בתאים המונונוקליארים בדגימות הדם הפריפריות של הנבדקים (שהיו מוגבהים לפני ההתערבות בהשוואה לנבדקים בריאים). נטילה פומית של כורכומין נסבלה היטב אך נצפתה שונות גבוהה בזמינות הביולוגית של כורכומין בקרב הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18628464
במחקר פיילוט קליני אקראי כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה ההשפעה של טיפול ברכיבים טבעיים (כורכום, רזברטרול, תה ירוק ונבטי ברוקולי) על קצב עליית המדד PSA בקרב גברים עם הישנות ביוכימית של סרטן הערמונית, המאופיינים בעלייה בינונית ב-PSA. במחקר השתתפו 22 גברים עם זמן הכפלת PSA של 4-15 חודשים וללא עדות לגרורות. הנבדקים חולקו אקראית לקבוצת הטיפול או לקבוצת הפלסבו למשך 12 שבועות. הטיפול כלל נטילת 4 טבליות ליום מתוסף טבעי המכיל 100 מ"ג כורכומין, 30 מ"ג רזברטרול ו-100 מ"ג תה ירוק לטבליה, וכן 4 כמוסות ליום של נבטי ברוקולי מרוכזים (שווה ערך ל-8 גרם ליום נבטים טריים). בתום ההתערבות נמצא כי העמידה בפרוטוקול המחקר הייתה טובה מאוד והטיפול נסבל היטב, ללא הבדל בין הקבוצות ביחס להשפעות השליליות.
החוקרים מציינים כי לא הייתה ציפייה במחקר הפיילוט להבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס ל-PSA ולמדדים הקליניים. עם זאת, בניגוד למצופה, בקבוצת הטיפול נמצאה החמרה בזמן הכפלת ה-PSA, אך החוקרים מציינים כי ההבדל אינו מובהק סטטיסטית וטווח הטעות הינו גדול כך שהם מציעים להמשיך ולבחון את השפּעת תוספים אלה במחקר מבוקר בהיקף גדול יותר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28181675
מחקר קליני לא מבוקר (1987) בחן את יעילות כורכום בנטילה פומית ובמריחה חיצונית בהקלה על תסמיניסרטן הפה ולויקופלקיה (נגעים טרום סרטניים המתאפיינים בשכבה לבנה מעובה ברירית חלל הפה). 62 נבדקים עם סרטן או נגעים טרום סרטניים בחלל הפה שלא הגיבו לטיפול הקונבנציונלי נטלו מיצוי אתנולי של כורכום (ריכוז המיצוי ומינון הנטילה אינם ידועים) ובנוסף מרחו משחה המכילה כורכומין על גבי הנגעים. נמצא שהטיפול באמצעות המיצוי והמשחה הפחיתו את הריח הנלווה לנגעים ב-90% מהמקרים והפחיתו את הגרד וההפרשות כמעט בכל המקרים. נגעים יבשים נצפו ב-70% מהמקרים, אך עוצמת הכאב ועובי הנגעים פחתו רק ב-10% מהמקרים. בקרב רבים מהנבדקים השְפעת הטיפול נמשכה מספר חודשים לאחר הפסקתו. תגובת לוואי לא רצויה נצפתה רק במטופל אחד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2435036
הפחתת תופעות לוואי
בסקירה שיטתית (2020) מעריכים החוקרים את היעילות הטיפולית של צמחי מרפא, המוכרים על ידי מערכת הבריאות בברזיל, להקלה על תופעות הלוואי של טיפולים נוגדי סרטן (כימותרפיה ורדיותרפיה). בסקירה נכללו 29 מחקרים אקראיים מבוקרים, אשר נערכו ב-15 מדינות (9 מהמחקרים נערכו באיראן). במחקרים אלה הוערכו 12 צמחי מרפא או שילובים שונים מבין 71 הצמחים המוכרים במערכת הבריאות הברזילאית: אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium), שום (Allium sativum), אלוורה (Aloe vera), קמומיל (Matricaria (Chamomilla) recutita), ציפורני חתול (Calendula officinalis), כורכום (Curcuma longa), סויה (Glycine max), ג'ינג'ר (Zingiber officinale), נענע חריפה (Mentha x piperita), ולחך גדול (Plantago major).
להלן הממצאים העיקריים בהתייחס לכימותרפיה:
להלן הממצאים העיקריים בהתייחס לרדיותרפיה:
החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות המצביעות על היעילות של צמחי מרפא מסוימים למניעה ולטיפול בתופעות הלוואי הקשורות בטיפול נוגד הסרטן, ובכך לתרום לשיפור איכות החיים של המטופלים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32147034/
מחקר קליני מבוקר (2014) בחן את יעילות ובטיחות השימוש בתוסף כורכומין פוספוליפידי (Meriva) לטיפול בתופעות הלוואי הנובעות מטיפולים כימותרפיים ורדיותרפיים בסרטן. במחקר השתתפו 160 נבדקים חוליסרטן בני 35-70 לאחר ניתוח המוגדרים במצב גופני נפשי ותפקודי טוב (ציון של 70 ומעלה בסולם קרנופסקי) ללא מחלות לב, סוכרת או תסמונת מטבולית, העוברים טיפולי כימותרפיה (5-fluorouracil, cisplatin, vinblastine, gemicitabine, CCNU, MOPP/ABVD/COPP) (סהכ 80 נבדקים) ורדיותרפיה (80 נבדקים). הנבדקים חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכומין פוספוליפידי (המכיל 100 מ"ג כורכומנואידים ביחס DMT:BDMT:curcumin של 1:8:33 בהתאמה ו-200 מ"ג לציטין סויה) במינון 1500 מ"ג ליום או פלסבו במשך עד ארבעה חודשים (מתוכם לפחות 60 ימים ברציפות). 158 נבדקים השלימו את ההתערבות (2 נבדקים מקבוצת הכימותרפיה נשרו מסיבות לוגיסטיות שאינן קשורות לטיפול). בקבוצת הכימותרפיה נטילת כורכומין הפחיתה במובהק את תופעות הלוואי של הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת: בחילות והקאות, שלשול או עצירות, אובדן תאבון וירידה במשקל, פגיעה בזכרון או שינויים קוגניטיביים, רגישות לזיהומים/אלח דם, נויטרופניה, תסמינים של פגיעה לבבית, צורך בנטילת תרופות לטיפול בתופעות הלוואי (p<0.05). בנוסף, כורכומין הפחית במובהק את העקה החמצונית בדמם של הנבדקים בעקבות הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת (P<0.022) ובהשוואה למצב הבסיס (p<0.021). בקבוצת הרדיותרפיה נטילת כורכומין הפחיתה במובהק את תופעות הלוואי של הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת: פגיעה ברקמות אפיתל, פגיעה בפה, גרון ושט ומעיים, כאבים וכיבים בפה ובגרון, קושי בבליעה, כאבים בושט, שלשולובחילה, נפיחות/בצקת בגפיים התחתונות, עייפות כללית, חולשה, צורך בתרופות לטיפול בתופעות הלוואי (p<0.05). בנוסף, כורכומין הפחית במובהק את העקה החמצונית בדמם של הנבדקים בעקבות הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת (P<0.022) ובהשוואה למצב הבסיס (p <0.021). הטיפול באמצעות כורכומין נסבל היטב והיה נטול תופעות לוואי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23775598
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2013) בחן את יעילות כורכומין בהפחתת דלקת עור חמורה הנובעת מטיפולי רדיותרפיה (severe radiation dermatitis) בחולות סרטן השד. 30 נבדקות (גיל ממוצע 58.1) החולות בסרטן שד המוגדר כסרטן שד לא דלקתי או קרצינומה in situ והמטופלות בטיפולי רדיותרפיה (ללא כימותרפיה) חולקו אקראית לנטילה פומית של כורכומין במינון 6 גרם ליום או פלסבו במהלך הטיפולים. בתום ההתערבות נמצא כי כורכומין הפחית במובהק את חומרת הדלקת (לפי מדד RDS) בהשוואה לפלסבו (p=0.008). שיעור הנבדקות שסבלו מקילוף לח של העור (moist desquamation) בעקבות הטיפול היה נמוך יותר במובהק בקבוצת הכורכומין בהשוואה לקבוצת הפלסבו (28.6% לעומת 87.5%, p=0.002).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23745991
מחקר קליני (2013) השוואתי אקראי חד סמיות ומבוקר בחן את היעילות של כורכום למניעה והקלה על מוקוזיטיס בפה כתופעת לוואי של טיפולי קרינה או כימותרפיה בחולי סרטן ראש וצוואר. 80 חולים חולקו אקראית לקבלת כורכום לגרגור (אבקת כורכום במינון 400 מ"ג מומסת ב-80 מ"ל מים מורתחים ומצוננים, מינון לשטיפה 10 מ"ל מן התמיסה) או טיפול תרופתי (פובידון יודין) במהלך טיפולי הקרינה/ כימותרפיה. במחקר נמצא כי שטיפת פה המכילה כורכום יעילה יותר מהטיפול התרופתי לדחייה ולהפחתת מוקוזיטיס בפה (p<0.001), כמו גם לשמירה על סדירות הטיפולים בארבעת השבועות הראשונים לטיפול (p<0.01) (מעבר לארבעה שבועות, לא נצפה הבדל מובהק בין הקבוצות) ושמירה על משקל הגוף (p<0.001).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24165896
מחקר קליני אקראי ומבוקר (2014) בחן את היעילות של אבקת כורכום בשילוב עם דבש למניעה והקלה על מוקוזיטיס בפה כתופעת לוואי של טיפולי קרינה או כימותרפיה בחולי סרטן. 60 נבדקים חולקו לקבוצת התערבות שטופלה במריחה חיצונית של אבקת כורכום ודבש על הנגעים ולקבוצת ביקורת שלא טופלה במשך עשרה ימים. בתום ההתערבות נצפה יתרון מובהק לטיפול בהשוואה למצב הבסיס ולקבוצת הביקורת (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26182820
מחקר קליני לא מבוקר (2013) בחן את יעילות ובטיחות השימוש בתכשיר לשטיפת הפה המכיל כורכומין (Curcumall) לטיפול במוקוזיטיס של הפה בעקבות טיפולי כימותרפיה מבוססת doxorubicin בקרב ילדים חולי סרטן. שבעה ילדים ונערים חולי סרטן בני חמש ומעלה (בתנאי שטופלו ביחידה האונקולוגית פידיאטרית, גיל ממוצע 15.2) גרגרו 20 טיפות ליום של תכשיר לשטיפת הפה (שהכיל תמצית כורכומיןC3 בריכוז 95% ומיצויים של כורכום וג'ינג'ר מומסים בגליצרין ובאלכוהול בריכוז 0.4%, מינון שווה ערך ל-330 מ"ג כורכומין ליום) בנוסף לתכשיר לשטיפת הפה הסטנדרטי chlorhexidine 0.2% במהלך טיפולי הכימותרפיה במשך 21 ימים. ארבעה מתוך חמישה נבדקים פיתחו מוקוזיטיס של הפה אך בדרגת חומרה קלה. בקרב כל הארבעה חומרת המוקוזיטיס פחתה בהשוואה למצב ההתחלתי ולחומרה המדווחת הספרות. החוקרים מציינים כי בהעדר קבוצת ביקורת לא ניתן ליחס את התוצאות לכורכומין בוודאות ולא למאפיין אחר של האוכלוסיה כגון התחדשות תאים מהירה בקרב ילדים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23709456
מחקר פיילוט לא מבוקר (2015) בחן האם השילוב של צמחי מרפא הידועים כמעוררי תיאבון מסייעים להפחתת אנורקסיה בחולי סרטן מתקדם, שאינם מטופלים בכימותרפיה. במחקר השתתפו 17 חולים אשר נטלו 1 גרם ג'ינג'ר (Zingiber officinalis) ו-1 גרם כורכום (Curcuma longa) פעמיים ביום, וכן 1 מ"ל מיצוי אלכוהולי של ג'נטיאן (Gentiana lutea) שלוש פעמים ביום, למשך 14 ימים. 3 חולים נוספים נטלו ג'ינג'ר וכורכום במינונים זהים, ללא ג'נטיאן. מתוך 20 המשתתפים, רק 7 סיימו 14 ימי טיפול; שאר המשתתפים הפסיקו את הטיפול לאחר כמה ימים, בעיקר בשל תופעות לוואי. תופעת הלוואי השכיחה ביותר הייתה בחילה, כאשר המשתתפים דיווחו גם על הקאות, חולשה, שלשול וחוסר נוחות בבטן. יתרה מכך, הטיפול לא נמצא יעיל לשיפור התיאבון. החוקרים מציעים כי במחקרים עתידיים יש לצמצם את הרכיבים או המינונים על מנת להפחית את תופעות הלוואי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25324460
פּטריית ריישִי
סקירות
בסקירה שיטתית של מחקרים קליניים (2020) הוערכה ההשפעה של בטא-גלוקן, המופק מפטריות, כטיפול משלים בקרב חולי סרטן המקבלים טיפול נוגד סרטן קונבנציונאלי. בסקירה נכללו 16 מחקרים בהם 1,650 חולים המאובחנים עם תשעה סוגי סרטן.
במחקרים אלה השתמשו בבטא-גלוקן, המופק מסוגים שונים של שמרים ופטריות, כאשר הייתה שונות גדולה בין המחקרים במינון, אופן הנטילה, ומשך ההתערבות. באופן כללי נמצא שהשימוש בבטא-גלוקן היה בטוח ונסבל היטב. ברוב המחקרים נמצא כי נטילת בטא-גלוקן במקביל לטיפולי כימותרפיה או רדיותרפיה הייתה מלווה במיתון הדיכוי החיסוני ו/או בהאצת השיקום של תאי הדם הלבנים. יחד עם זאת, בחלק מהמחקרים לא נמצאה השפעה מובהקת.
ההשערה היא, שאף על פי שבטא-גלוקן הוא סיב שאינו מתעכל, ההשפעה שלו היא דרך קשירה לתאי אנטיגן (APC) במעי הדק, דבר הגורם לתאים אלה לשפר את פעילות המערכת החיסונית.
החוקרים מסכמים, כי בשל ההטרוגניות בין המחקרים ודיווח חלקי של הנתונים, לא ניתן לקבוע מסקנה ברורה, ונדרשים מחקרים נוספים להערכת היעילות של בטא-גלוקן כטיפול משלים בקרב חולי סרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33309412/
מאמר סקירה שיטתית (2012) בחן את היעילות והבטיחות של השימוש בפטריית ריישי (Ganoderma lucidum) במסגרת הטיפול בחולי סרטן, וכן ההשפעה על ההישרדות לטווח הארוך, על תגובתיות הגידול, על התפקוד החיסוני ועל איכות החיים של המטופלים. בסקירה נכללו 5 מחקרים קליניים אקראיים מבוקרי טיפול קונבנציונלי (כימותרפיה/רדיותרפיה) או פלסבו שעסקו בכל סוגי הסרטן ובכל שלביו.
במטה-אנליזה שנערכה על הנתונים נמצא שבהשוואה למטופלים שקיבלו טיפולי כימותרפיה/רדיותרפיה בלבד, אלה שנטלו בנוסף גם פטריית ריישי (ריכוזי המיצויים ומינוניהם לא ידועים) היו בעלי סיכוי גבוה בכ-50% לתגובה חיובית לטיפול (p=0.02). כמו כן, שימוש בפטריית ריישי בלבד היה פחות יעיל מהטיפול המשולב. לא ידועה יעילות הטיפול באמצעות ריישי בלבד לעומת יעילות הטיפול הקונבנציונלי לבדו היות שהמאמר המקורי נכתב בסינית ואינו זמין לקריאה. כמו כן, נמצא שנטילת פטריית ריישי שיפרה את התפקוד החיסוני (העלתה את שיעור תאי ה-T מסוג CD3, CD4 ו-CD8 ב- 3.91%, 3.05% ו- 2.02% בהתאמה, p<0.01-0.03). רמות הלויקוציטים, פעילות תאי ה-NK ויחס CD4/CD8 המציין את חוזק התגובה החיסונית עלו במידה מזערית (רק העליה ביחס ה-CD4/CD8 היתה מובהקת, p=0.03).
ארבעה מחקרים הציגו שיפור באיכות חיי הנבדקים בעקבות הטיפול בהשוואה לקבוצות הביקורת. לא נצפתה השפעה של הטיפול בפטריית ריישי על גודל הגידולים. הטיפול על פי רוב נסבל היטב, מחקר אחד דווח על תופעות לוואי שוליות, ביניהן בחילה ונדודי שינה. לא נצפתה רעילות משמעותית בדם או בכבד בעקבות הטיפול.
החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה ליעילות של פטריית ריישי כטיפול תומך לשיפור התגובה לטיפול הכמותרפי או הרדיותרפי והפעילות החיסונית. יחד עם זאת, לא נמצאו עדויות המצדיקות שימוש בפטריית ריישי כטיפול קו ראשון בחולי סרטן ואין מספיק עדויות להערכת ההשפעה על ההישרדות לטווח הארוך. החוקרים מציינים כי באופן כללי האיכות המתודולוגית של המחקרים הינה נמוכה ודיווח התוצאות לוקה בחסר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22696372
סקירה (2016) בחנה את יעילות נטילת ריישי בטיפול בסרטן. בסקירה נכללו חמישה מחקרים שנערכו בקרב 373 נבדקים חולי סרטן והשוו את יעילות ריישי בטיפול בסרטן בהשוואה לפלסבו או לטיפול אנטי סרטני. שלושה מחקרים כללו נבדקים עם סרטן ריאות מתקדם, מחקר אחד כלל נבדקים שעברו ניתוח בעקבות סרטן החלחולת ומחקר נוסף כלל נבדקים עם סוגי סרטן שונים. רוב המחקרים נמשכו 1-3 חודשים, אך משך ההתערבות והמינונים הספציפיים של ריישי לא היו ברורים. האיכות המתודולוגית של המחקרים היתה נמוכה עד נמוכה מאוד בשל העדר מידע על אקראיות או שיוך לקבוצות הטיפול ובשל מדגמים קטני היקף. כמו כן, במקרים מסוימים היה חוסר עקביות בממצאים. על סמך העדויות הקיימות, יתכן שהטיפול בסרטן באמצעות ריישי עשוי לשפר את סיכויי התגובה לטיפול התרופתי אך ממצא זה אינו חד משמעי. יתכן שריישי משפרת את התגובה החיסונית של הגוף, ובייחוד את תגובת תאי ה-T (בארבעה מחקרים שנערכו בקרב 213 נבדקים נצפתה עליה של 2-4% בפעילות תאי ה-T) אך השפּעת רישי על פעילות תאי NK אינה ודאית (מתוך שני מחקרים שנערכו בקרב 89 נבדקים, מחקר אחד הדגים הגברה של פעילות NK ומחקר שני הדגים את ההיפך). כמו כן, יתכן שריישי משפרת את איכות חיי הנבדקים, באופן נטול או כמעט נטול תופעות לוואי (במחקר יחיד שלושה נבדקים דיווחו על הופעת בחילות ונדודי שינה בעקבות נטילת ריישי) המחקרים שנכללו בסקירה הם קצרי טווח ולא בחנו את שיעורי השרידות בקרב חולי הסרטן המהווים מדד חשוב ליעילות הטיפול. החוקרים מציינים כי יתכן שריישי יעילה יותר בשילוב עם טיפולים אחרים בסרטן לעומת ריישי לבדה, אך נחוצים עוד מחקרים כדי לאשש את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28083078
מאמר סקירה (2005) דן בהשפעה האנטי סרטנית של פטריית הריישי הן בטיפול והן במניעה כפי שנצפתה במחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים שונים וכן במחקרים קליניים על חולי סרטן. על אף הפוטנציאל הגלום בפטריית הריישי בטיפול בחולי סרטן, עד לפרסום המאמר לא הוכחה פעילות אנטי סרטנית ישירה של הפטרייה. על פי הסקירה שני מחקרים קליניים אקראיים מבוקרי פלסבו ומחקר אחד פתוח דווחו על הגברה של התגובה החיסונית התאית ועל עליה בתגובתיות המיטוגנית של תאי מערכת החיסון (mitogenic reactivity) בקרב חולי סרטן מסוגים שונים. במחקר אחר איכות החיים של 65% מחולי סרטן הריאה השתפרה במידה מבוהקת. נכון לזמן פרסום המאמר, הפעילות הציטוטוקסית והאנטי-אנגיוגנטית* הישירה של פטריית הריישי הוכחה רק במחקרי מעבדה וטרם נקבע מינון אפקטיבי לטיפול בחולי סרטן מעבר לטיפול התומך.
*מניעת היווצרות כלי דם חדשים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16351502
מאמר סקירה (2013) דן בפעילות האנטי סרטנית של הרכיבים הטריטרפנואידים של ריישי. ממחקרים פרה-קליניים עולה כי לטריטרפנואידים שמוצו מריישי פעילות אנטי סרטנית רחבה הכוללת פעילות ציטוטוקסית ישירה (עיכוב האנזים טלומראז והשריית נזק ל-דנא), עצירת מחזור החיים של התאים הסרטניים והשריית אפופטוזיס (במסלול פנימי-מיטוכונדריאלי וחיצוני-בהשפּעת גורמי גידול והורמונים שונים) ואוטופגיה, מניעת אנגיוגנזה ופלישת תאים סרטניים ודיכוי התפתחות גרורות, וכן על ידי פעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון. מנגנוני הפעולה כוללים בין היתר: קישור לחלבוני 14-3-3 המווסתים תהליכי שגשוג תאים ואפופטוזיס, עיכוב מסלולי האיתות MAPK, ERK, AKT, JNK, FAK ומסלולי השעתוק של AP-1 ו-NFkB, ויסות ביטוי גנים מעודדי שגשוג, אנגיוגנזה, נדידה, הצמדות ופלישה של תאים סרטניים (כגון MMP-2,9, uPA, VEGF, TGFβ,c-Myc, IL-8), הפעלת מסלול האיתות של חלבון Nrf2 והגברת ביטוי גנים של חלבונים המשתייכים למערך ההגנה מפני עקה חמצונית בתאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23790022
מאמר סקירה (2004) דן בהשפעות מאזנות חיסון ונוגדות גידולים של פטריית הריישי (Ganoderma lucidum). מחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים רבים מלמדים כי לפטריית הריישי יכולת ויסות של רכיבים רבים במערכת החיסון כגון תאים מציגי אנטיגנים, תאי NK, ולימפוציטים מסוג T ו-B. המיצוי המימי והנגזרת הפוליסכרידית של פטריית הריישי הציגו השפעה נוגדת גידולים מובהקת בכמה מחקרי בעלי חיים שהושרו בהם גידולים. ההשפעה נוגדת הגידולים יוחסה בעיקר להגברת פעילות מערכת החיסון.
לאחרונה דווח כי המיצוי האלכוהולי והנגזרת הטריטרפנית של פטריית הריישי הן בעלי השפעה נוגדת גידולים, ככל הנראה באמצעות פעילות ציטוטוקסית ישירה. מחקר ראשוני מדווח על מניעת היווצרות כלי דם חדשים בשירות תאי הסרטן (אנטי-אנגיוגנזה) שככל הנראה מעורבת בהשפעה נוגדת הגידולים של פטריית הריישי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15525457
מאמר סקירה (2015) בחן את העדויות לגבי השימוש בתוספי תזונה וצמחים הניטלים באופן פומי בקרב חולות סרטן השד. החוקרים בחנו את התרומה של תוספים טבעיים להקלה על תסמיני המחלה ותופעות הלוואי של הטיפול, לשיפור איכות החיים, לשיפור הבריאות הגופנית והרגשית ולשיפור שיעור ההישרדות והתמותה. בסקירה נכללו 22 מחקרים המספקים תמיכה לשימוש בגוארנה (Paullinia cupana) ובפטריית ריישי (Ganoderma lucidum) להקלה על תשישות ובגלוטמין לשיפור מוקוזיטיס בפה. באופן כללי, העדויות הינן מוגבלות ואינן מאפשרות לגבש המלצות קליניות ברורות לגבי היעילות והבטיחות של תוספים שונים לחולות סרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25811312
מחקרים קליניים
מחקר קליני אקראי ומבוקר (2017) בחן את ההשפעה האנטי סרטנית ומווסתת החיסון של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) בשילוב עם טיפול כימותרפי בקרב חולות סרטן השד. 40 נשים הסובלות מסרטן השד חולקו אקראית לקבלת טיפול כימותרפי לבדו או טיפול כימותרפי בשילוב עם נטילת מיצוי פטריית ריישי (סוג המיצוי לא צוין) במינון 2000 מ"ג ליום למשך ארבעה מחזורי טיפול כימותרפי. דגימות דם ניטלו מן הנבדקות לפני ואחרי ההתערבות. בקרב הנבדקות שטופלו בטיפול המשולב נצפתה עליה של פעילות חיסונית אנטי סרטנית שבאה לידי ביטוי בעליה מובהקת ברמת האינטרפרון גמא בסרום (p=0.0024) ובמגמת עליה לא מובהקת ברמת האינטרלוקין 8 שהנו גורם כימוטקטי המושך נויטרופילים וגרנולוציטים ומהווה סמן לפעילות פגוציטית (p=0.019*). כמו כן, בקרב הנבדקות הללו נצפתה ירידה בדלקתיות שבאה לידי ביטוי בירידה מובהקת ברמת ה-TNF אלפא בסרום (p=0.0004) בהשוואה למצב הבסיס. לעומת זאת, בקרב הנבדקות שטופלו בטיפול כימותרפי לבדו לא נצפה שינוי מובהק ברמות הציטוקינים הללו. כמו כן, בשתי הקבוצות לא נצפתה השפעה מובהקת על רמת האדיפונקטין בסרום בעקבות ההתערבות בהשוואה למצב הבסיס (קיים קשר הופכי בין רמות אדיפונקטין לבין תהליכים סרטניים).
* סף המובהקות הקלינית במחקר נקבע כ-p<0.01.
https://oncologypro.esmo.org/Meeting-Resources/ESMO-Asia-2017-Congress/Ganoderma-Lucidum-has-immunostimulatory-and-antinflamatory-effect-in-breast-cancer-patients-4P
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2012) בחן את יעילות הטיפול באמצעות נבגי פטריית ריישי (Ganoderma lucidum spore) בעייפות הנובעת מהטיפול האנדוקריני בקרב חולות סרטן השד. 48 נבדקות חולות בסרטן השד (בדרגה אחת עד שלוש) המטופלות בטיפול אנדוקריני שישה חודשים לפחות ומדווחות על עייפות חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. הנבדקות בקבוצת ההתערבות נטלו אבקת נבגי פטריית ריישי במינון 3 גרם ליום במשך ארבעה שבועות וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו. בתום ההתערבות נצפה שיפור מובהק ברמת העייפות (p<0.01), באיכות החיים הפיזית (p<0.01) והרגשית (p<0.05) אך לא החברתית, וברמת התפקוד המדווחת של הנבדקות בעקבות הטיפול בפטריית ריישי. כמו כן נצפה שיפור ברמות החרדה והדיכאון המדווחות של הנבדקות (p<0.01). בקבוצת הביקורת לא נצפו שינויים מובהקים באף לא אחד מהמדדים. עוד נמצא מתאם בין רמות הציטוקינים בסרום ובין רמת העייפות של הנבדקות. כמו רמת העייפות, גם רמות הציטוקינים הפרו דלקתיים TNF אלפא ואינטרלויקון 6 בסרום ירדו בעקבות הטיפול בריישי (p<0.01 ו- p<0.05 בהתאמה) אך לא בעקבות הטיפול בפלסבו. הטיפול בריישי נסבל היטב ללא השפעה מובהקת על תפקודי הכבד והכליות, ולא דווח על תופעות לוואי משמעותיות (למעט סחרחורות ויובש בפה) בעקבות הטיפול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22203880
מחקר קליני אקראי מבוקר (2010) בחן את השְפעת מיצוי מימי של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) על גידולים שפירים טרום סרטניים במעי הגס ובחלחולת (Colorectal adenoma). המחקר כלל 225 נבדקים עם גידולים שפירים טרום סרטניים (אדנומות) במעי הגס והחלחולת אשר חולקו לקבוצת התערבות (123 נבדקים) וקבוצה ללא טיפול (102 נבדקים). קבוצת ההתערבות נטלה מיצוי מימי של פטריית ריישי במינון 1.5 גרם ליום (מינון שווה ערך ל- 14 גרם פטרייה טרייה) במשך 12 חודשים. 96 נבדקים בקבוצת ההתערבות השלימו את המחקר. בבדיקת קולונוסקופיה שבוצעה בתום תקופת ההתערבות נמצא שמיצוי מימי של פטריית ריישי דיכא את התפתחות האדנומות במעי הגס. נצפתה עליה של 0.66 במספר הגידולים בקבוצת הביקורת, לעומת ירידה של 0.42 במספר הגידולים בקבוצת הטיפול הצמחי (p<0.01). כמו כן, גודל הגידולים עלה ב-1.73 מ"מ בקבוצת הביקורת וירד ב-1.40 מ"מ בקבוצת הטיפול הצמחי (p<0.01).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20518254
מחקר קליני פתוח (2006) בחן את השפּעת פוליסכרידים שמוצו מריישי על תפקודים חיסוניים בקרב חולי סרטן המעי הגס והחלחולת בשלב מתקדם. 47 נבדקים (גיל ממוצע 48.4) הסובלים מסרטן מעי גס וחלחולת בדרגה 3 ו-4 שהטיפול הכימותרפי או הרדיותרפי האחרון שלהם היה לפני למעלה מחודש וציונם בסולם קרנופסקי לציון חומרת המחלה 60 ומעלה, טופלו באמצעות הנגזרת הפוליסכרידית של ריישי (מיצוי ריישי שהכיל 25% פוליסכרידים) במינון 5.4 גרם ליום (מינון שווה ערך ל-81 גרם פטרייה) במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות נבחנו דגימות של תאים מונונוקלארים מן הדם הפריפרי של הנבדקים. בניתוח התוצאות נכלל מידע שנאסף מ-41 נבדקים (השאר נשרו מן המחקר ונבדק אחד נפטר). נמצא שטיפול באמצעות ריישי הגביר במידה לא מובהקת את שגשוג תאי החיסון לחומר המיטוגני פיטוהמאגלוטנין והעלה את ספירות הלימפוציטים מסוג CD3, CD4, CD8 ו-CD56 ואת ריכוז האינטרלוקינים IL-2, IL-6 ו-IFNɣ כמו גם את פעילות תאי ה-NK. לעומת זאת הריכוז בפלסמה של IL-1 ו-TNFɑ פחת אך במידה לא מובהקת. כל השינויים שחלו במדדים החיסוניים היו לא מובהקים בהשוואה למצב הבסיס. כמו כן, לא חל שינוי מובהק ביחס תאי ה-T המסייעים והציטוטוקסים CD4:CD8. עם זאת, נמצא מתאם מובהק בין השינויים שחלו בריכוז IL-1 ובין השינויים שחלו ב-IL-6, IFNɣ, CD3, CD4, CD8 ופעילות תאי ה-NK באופן מובהק (p<0.05) וכן נמצא מתאם בין השינויים שחלו בריכוז IL-2 ובין השינויים שחלו ב-IL-6, CD8 ופעילות תאי ה-NK. החוקרים תולים את העדר המובהקות במחקר בגודל המדגם הקטן ובשונות הגבוהה בין הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16428086
מחקר קליני רב מרכזי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2003) בחן את היעילות והבטיחות של תכשיר צמחי (®Ganopoly) על התפקוד החיסוני של חולים בסרטן ריאות מתקדם. Ganopoly היא תמצית תקנית של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) מתוקננת להכיל 25% פוליסכרידים. 68 נבדקים עם סרטן ריאות שאושר בבדיקה היסטולוגית ולא טופלו בטיפול אנטי סרטני השתתפו במחקר. הנבדקים חולקו אקראית לקבלת Ganopoly בנטילה פומית במינון 1.8 גרם (מינון שווה ערך ל- 27 גרם פטרייה)* או פלסבו במשך 12 שבועות. נמצא שהטיפול בפטריית ריישי היה יעיל יותר במובהק מפלסבו בעצירת התקדמות המחלה (עצירה בהתקדמות המחלה נרשמה בקרב 35.1% מהנבדקים בקבוצת ההתערבות בהשוואה ל-22.6% בקבוצת הביקורת, רמת המובהקות לא ידועה). כמו כן, הטיפול ב- Ganopoly שיפר במובהק את ההערכה התפקודית של הנבדקים לפי סולם קרנופסקי KPS-Karnofsky performance status (עליה של 10 נקודות בדירוג בקרב 50% מהנבדקים בקבוצת ההתערבות לעומת 14.3% בקבוצת הביקורת, p<0.05). שיעור הנבדקים שדירוג ההערכה התפקודית שלהם לא השתנה או ירד היה גבוה יותר בקבוצת הביקורת (46.4% ו-39.3% בהתאמה) בהשוואה לקבוצת הטיפול (28.1% ו-21.9% בהתאמה).
בנוסף, הטיפול ב-Ganopoly היה יעיל יותר במובהק בהשוואה לפלסבו בשיכוך תסמינים נלווים לסרטן כגון חום, שיעול, חולשה, הזעות ונדודי שינה (שיעור המדווחים על שיפור בתסמינים בקבוצת ההתערבות היה 84.4% ובקבוצת הביקורת 42.9%).
לבסוף, הטיפול ב-Ganopoly הגביר במובהק את התגובתיות המיטוגנית של התאים הלימפוציטים לחומר מעודד התחלקות, את פעילות תאי ה-T ותאי ה-NK, והעלה את יחס ה- CD4/CD8 (המעיד על חוזק התגובה החיסונית) בהשוואה לפלסבו (p<0.05). תופעות הלוואי שדווחו בעקבות הטיפול ב- Ganopoly היו בחילות ונדודי שינה.
*ראו הערת המערכת לגבי Ganopoly.
https://researchbank.rmit.edu.au/view/rmit:19180
מחקר קליני פתוח לא מבוקר (2005) בחן את השְפעת תכשיר צמחי (Ganopoly) על התפקוד החיסוני של חולים בסרטן ריאות מתקדם. Ganopoly היא תמצית תקנית של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) מתוקננת להכיל 25% פוליסכרידים. 36 נבדקים החולים בסרטן ריאות בדרגה 3 או 4 נטלו Ganopoly במינון 5.4 גרם ליום (מינון שווה ערך ל- 270 גרם פטריה)* במשך 12 שבועות במקביל לטיפולי כימותרפיה או רדיותרפיה. בקרב 30 הנבדקים שסיימו את המחקר, הטיפול הצמחי לא שינה במובהק את התגובתיות המיטוגנית של תאי מערכת החיסון לפיטוהמגלוטינין (לקטין המקושר להגברת מיטוזיס – חלוקה תאית), את ספירת תאי T מסייעים מסוג CD3-4-8-56, את ריכוז המתווכים החיסוניים בפלסמה - IL2, IL-6, אינטרפרון גמא (IFN), ואת פעילות תאי ה-NK. עם זאת נצפתה שונות רבה בין הנבדקים וחלק מחולי הסרטן הדגימו שינויים מובהקים בתפקוד החיסוני (p<0.05). מסקנת החוקרים היתה שיתכן שרק חלק מחולי הסרטן מגיבים לטיפול ב-Ganopoly בשילוב טיפול כימותרפי או הקרנות.
*ראו הערת המערכת לגבי Ganopoly.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16117607
מחקר קליני פתוח לא מבוקר (2003) בחן את השְפעת הנגזרת הפוליסכרידית של פטריית הריישי (Ganoderma lucidum) על התפקוד החיסוני בקרב חולי סרטן מתקדם. 34 נבדקים (בני 45-64) החולים בסרטן מתקדם נטלו 5.4 גרם מן התכשיר Ganopoly, תמצית תקנית של פטריית הריישי מתוקננת לפי 25% פוליסכרידים (מינון שווה ערך ל-270 גרם פטריה)*, במשך 12 שבועות. תנאי להשתתפות במחקר היה שהנבדקים יהיו 12 שבועות לפחות לאחר טיפול כימותרפי ו-60 יום לאחר טיפול רדיותרפי. נתוני התגובה החיסונית של 30 נבדקים נבחנו בתום תקופת ההתערבות. נמצא כי לתכשיר הצמחי יעילות מסוימת בשיפור התגובה החיסונית. בעקבות נטילת התכשיר הצמחי, חלה עליה מובהקת בריכוז האינטרלויקונים IL-2, IL-6 ואינטרפרון גמא בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05). בעוד רמות ה-IL-1 וה- TNF-alpha ירדו במובהק (p<0.05). השונות בממצאים בין הנבדקים היתה גבוהה ביחס לספירות הלימפוציטים. בעקבות הטיפול חלה עליה מובהקת במספר תאי ה-NK מסוג CD56+ (עליה מ- 238.3 ל-277.4, p<0.05), אך העליה במספר תאי ה-T מסוג CD3+, CD4+, CD8+ היתה גבולית ויחס CD4/CD8 (מדד המציין את חוזק התגובה החיסונית) נותר ללא שינוי. כמו כן, בקרב מרבית החולים (80%) נצפתה עליה בתגובתיות המיטוגנית של תאי מערכת החיסון ל-phytohemmaglutinin (לקטין המקושר להגברת מיטוזיס – חלוקה תאית) (p<0.05) ועליה בפעילות תאי ה -NK בתוצאות של 34.5% לעומת 26.6% (p<0.05), בהשוואה למצב הבסיס. בקרב 20% הנותרים: התגובתיות המיטוגנית של תאי מערכת החיסון לפיטוהמגלוטינין נותרה ללא שינוי (6.7%) או ירדה (13.3%).
*ראו הערה לגבי Ganopoly
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12916709
מחקר עוקבה (cohort) פרוספקטיבי (2012) שנערך בסין בחן את הקשר בין השימוש בג'ינסנג ובפטריית ריישי (Ganoderma lucidum) ובין איכות החיים של חולות סרטן השד לאחר האבחון במחלה. 4149 נשים השלימו 36 חודשי מעקב מעת אבחונן.
נמצא שנשים שבחרו באחד הצמחים לא נטו ליטול את הצמח השני, ולכן לצורך הסקירה נתמקד בדיווח על הנשים שנטלו את פטריית הריישי. כעבור שישה חודשים מאבחון המחלה 58.8% מהנבדקות דווחו על נטילה של פטריית ריישי, וכעבור 36 חודשים אחוז הנוטלות את הפטריה עמד על 36.2%. מהשוואת נתוני הנבדקות שנטלו את הפטריה עם אלה שלא נטלו אותה נמצא שהנוטלות את הפטריה היו צעירות ומשכילות יותר, נשואות, בעלות הכנסה גבוהה יותר, עם פחות מחלות רקע, לאחר הפסקת הוסת ועם תסמיני מנופאוזה. הן נטו לפנות לטיפולי כימותרפיה ורדיותרפיה וליטול ויטמינים, לא לעשן, התעמלו בקביעות וטופלו ברפואה סינית מסורתית. באשר לקשר שבין נטילת פטריית ריישי ואיכות החיים, לא נמצא מתאם מובהק בין נטילת הצמח כעבור חצי שנה ושלושים ושישה חודשים ובין איכות החיים הכללית או איכות החיים בהיבט הפסיכולוגי כעבור 36 חודשים. עם זאת נמצא מתאם חיובי מובהק (p<0.05) בין איכות החיים בהיבט החברתי והכלכלי ובין נטילה קבועה של פטריית ריישי, ומתאם שלילי מובהק (p<0.05) בין איכות החיים בהיבט הפיזי ובין נטילה קבועה של פטריית ריישי. חוזק המתאמים הושפע מתדירות הנטילה וממינון הנטילה המצטבר (p<0.001 בשניהם).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22745737
מחקר פתוח (1992)שנערך בקרב 48 מטופלים אשר סבלו מסרטן מתקדם (שד, קיבה, כליות) וקיבלו טיפול בכימותרפיה ורדיותרפיה ובמקביל ריישי (מינון לא ידוע) הדגים ייצוב של ספירות דם לבנות בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, בקרב הקבוצה הנבדקת הודגם שיפור בתיאבון ושיפור כללי באנרגיה לעומת קבוצת הביקורת. המטופלים אשר נזקקו לניתוח חוו התאוששות מהירה יותר ושיפור באיחויי הפצעים בהשוואה לקבוצת הביקורת. פרטים נוספים אינם ידועים.
מחקר סיני שנערך בקרב 175 חולים אשר סבלו מלויקופניה הראה עלייה בספירות הדם הלבנות בקרב 72.5% מהנבדקים. פרטים נוספים אינם ידועים היות שהמאמר המקורי נכתב בסינית.
https://www.abebooks.com/Chinese-Medical-Herbology-Pharmacology-John-Chen/16278843054/bd
במחקר מעבדה (2008) נבחנה רעילות פטריית ריישי ופוליסכרידים שמוצו מהפטרייה במינונים שונים על שורות תאי חיסון (תאים מונונוקליארים מן הדם הפריפרי) של חמישה מבוגרים בריאים, חמישה ילדים בריאים (טווח גילאים 8-18) ושישה ילדים חולי סרטן העוברים טיפולים כימותרפיים* (טווח גילאים 13-18). נצפתה מגמה מעורבת של השפעה על חיות התאים במינונים שונים של ריישי והנגזרת הפוליסכרידית: במינונים נמוכים (1-50 מיקרוגרם למיליליטר) לא נרשמה הפחתה בחיות התאים ובשגשוגם בקרב נבדקים בריאים ואף נרשמה עליה בשגשוג התאים, אך גם לא נרשמה עליה בחיות התאים ובשגשוגם בקרב ילדים בריאים וילדים חולי סרטן. עם העלייה במינון של ריישי ושל הפוליסכרידים (במינונים גבוהים מ-100 מיקרוגרם למיליליטר) חלה הפחתה תלויית מינון בחיוניות התאים שנדגמו מכל קבוצות הנבדקים, מלבד בקרב ילדים חולי סרטן במינונים 50, 100 ו-200 מיליגרם לליטר אשר אצלם נצפתה עליה מובהקת בחיות התאים ובשגשוגם. מסקנת החוקרים היתה שבמינונים גבוהים של ריישי והנגזרת הפוליסכרידית של הפטרייה, לא ניתן לקבוע חד משמעית כי הפטרייה מעודדת שגשוג של תאים חסוניים.
* הטיפול הכימותרפי היה אחיד לכולם: mercaptopurine-6 מדי יום בנטילה פומית, methotrexate מדי שבוע ו-vincristine מדי שבוע במשך ארבעה שבועות, וכן methotrexate במתן תוך תיקי (לתוך נוזל השדרה) אחת ל-12 שבועות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18603664
*הערת המערכת לגבי Ganopoly®:
במחקרים השונים ובסקירות שנערכו על הצמח מצאנו שני דווחים סותרים לגבי התכשיר. לפי הדיווח הראשון מדובר בכמוסות שבכל אחת מהן תמצית תקנית של ריישי מתוקננת לפי 25% פוליסכרידים במינון 600 מ"ג (שווה ערך ל-30 גרם פטריה). לפי המקורות הללו היות שהפטריה השלמה מכילה 0.5% פוליסכרידים, יחס התמצית לפטרייה השלמה מבחינת התכולה הפוליסכרידית הוא 50:1, ולכן מינון של 600 מ"ג הוא שווה ערך ל-30 גרם פטריה(48,120).
עם זאת, במקורות אחרים (119,125) נכתב שמדובר בכמוסות שבכל אחת מהן תמצית תקנית של ריישי מתוקננת לפי 25% פוליסכרידים במינון 600 מ"ג (שווה ערך ל- 9 גרם פטריה). לפי עמוד היצרן (Alpha Group ניו זילנד) יתכן שנוספו לתכשיר רכיבים נוספים במינון לא ידוע (Cordyceps sinensis, Astragalus membranacus, Trametes versicolor, Lycium chinense, Chitosan).
נכון לנקודת זמן זו לא התקבלה תגובת היצרן ואין באפשרותנו ליישב את הסתירה.
גִ'ינסנג
גִ'ינסנג כללי | ג'ִינסנג קוֹריאני
גִ'ינסנג כללי
סקירה (דצמבר 2015) המציגה את השימוש במספר רכיבים צמחיים המוכרים באסיה לטיפול ומניעה של סרטן במערכת העיכול, כולל ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), כורכומין, תה שחור, תה ירוק (Camellia sinensis), ג'ניסטיאן המצוי בטופו, הרכיבים הפעילים בשום (Allium sativum), קפסאיצין, ג'ינג'רול וסילימרין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26651248
סקירה (אוקטובר 2015) אשר נועדה לבחון האם השימוש בצמחי מרפא בעלי פעילות אנטי-דלקתית עשוי להיות יעיל למניעה או עיכוב התפתחות של ממאירות בכבד (קרצינומה של הכבד - HCC).
החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות המצביעות על כך שמצב דלקתי כרוני קשור בהתפתחות של ממאירויות מסוגים שונים במערכת העיכול וכן כי רמות גבוהות של האנזים ALT קשורות בסיכון גבוה יותר ל-HCC.
מעבר לכך, במצב של דלקת כרונית צפוי כי יחולו שינויים גנטיים באופן מהיר יותר וההתפתחות של גידולים עלולה להיות מואצת כאשר רמות ALT גבוהות באופן כרוני.
מכאן, לצמחי מרפא בעלי פעילות אנטי-דלקתית עשויה להיות השפעה מיטיבה על התפתחות HCC.
בסקירה מפורטות העדויות לגבי השימוש במספר פורמולות צמחיות המוכרות ביפן: Sho-saiko-to, Juzen-taiho-to, SNMC וכן רכיבים המופקים מהצמח קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) וג'ינסנוסידים המופקים מצמח הג'ינסנג.
החוקרים מסכמים כי צמחי המרפא המוכרים לטיפול בהפרעות בכבד הינם בעלי השפעה אנטי-דלקתית מוכחת אולם יש להמשיך ולבחון את יעילותם למניעה או עיכוב התפתחות HCC.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26457019
מחקר משותף לחוקרים ישראליים ולחוקרים ממדינות המזרח התיכון (נובמבר 2015) עוסק בסיכונים האפשריים הקשורים בשימוש ברפואת צמחים מסורתית במסגרת הטיפול בחולי סרטן.
החוקרים בדקו את השימוש בצמחי מרפא בהתאם לדיווח המטפל האונקולוגי והעריכו את הסיכונים כתוצאה משימוש זה. לשם כך, מטפלים אונקולוגיים ב-16 מדינות במזרח התיכון התבקשו למלא שאלון בו התבקשו להעריך מוצרים צמחיים בהם מטופליהם עושים שימוש. באמצעות מענה של 339 מטפלים (80.3%), זוהו 44 תוספים צמחיים ו-3 רכיבים שאינם צמחיים, כאשר הצמחים השכיחים ביותר היו סרפד (Urtica dioica), שום (Allium sativum), קצח (Nigella sativa) וכורכום (Curcuma longa) וכן רכיבים כמו חלב נאקות ודבש.
מסקירת הספרות מדווחים החוקרים כי שימוש ב-29 מהמוצרים עלול להיות מלווה בסיכונים שונים.
באופן ספציפי, בהתייחס ל-15 צמחי מרפא נמצאו סיכונים הקשורים בתגובה הדדית בין הטיפול הצמחי והתרופתי, בעיקר בשל השפעתם על אנזימי ציטוכרום P450. צמחי מרפא אלו כוללים: Allium sativum, Camellia sinensis, Curcuma longa, Foeniculum vulgare, Ginkgo biloba, Hypericum perforatum, Matricaria recutita (chamomilla), Melissa officinalis, Mentha piperita, Panax ginseng, Polygonum, Silybum marianum, Thymus vulgaris, Trifolium pratense, Vitis vinifera.
18 צמחי מרפא עלולים לגרום לרעילות באופן ישיר, בעיקר על ידי הגברת הסיכון לדימום ופגיעה בפעילות הטסיות: Allium sativum, Camellia sinensis, Cuminum cyminum, Curcuma longa, Ferula asafetida, Foeniculum vulgare, Ginkgo biloba, Hippophaerhamnoides, Linum usitatissimum, Nerium oleander, Nigella sativa, Olea europaea, Panax ginseng, Thymus vulgaris, Trifolium pratense, Trigonella foenum-graecum, Vitis vinifera, Zingiber officinale.
ו-7 צמחי מרפא עלולים להשפיע על יעילות הכימותרפיה: Curcuma longa, Ganoderma lucidum, Linum usitatissimum, Nigella sativa, Panax ginseng, Silybum marianum, Viscum album.
בשל סיכונים משמעותיים אלה, קוראים החוקרים למטפלים אונקולוגיים להבנה רחבה ומעמיקה יותר של השימוש בצמחי מרפא כאשר שילוב של מטפלים אינטגרטיביים עם הכשרה ייעודית עשוי לתרום הן לחולים והן למטפלים האונקולוגיים ולסייע בקבלת החלטות מושכלת ביחס ליעילות והבטיחות של השימוש בצמחי מרפא.
הערת המערכת: לאחר קריאה יסודית של המאמר, נראה כי מרבית ההמלצות הנובעות ממנו מבוססות על הנחות תיאורטיות, ואינן מגובות בראיות קליניות. יחד עם זאת, עקב חשיבותו של הנושא, כדאי בהחלט לנהוג זהירות במקומות בהם שורה אי וודאות.
חלק גדול מהנתונים ומהאזהרות המדווחים במאמר כבר מצוי במונוגרפים הרלוונטיים באינדקס הצמחים שלנו. אנו ממשיכים לעבד את הנתונים אשר פורטו במאמר, ובמידת הצורך נעדכן את המונוגרפים הרלוונטיים בהתאם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26599199
במחקר מעבדה (מאי 2016), שבוצע על תאי סרטן קולורקטלי אנושיים, נמצא כי למיצוי ג'ינסנג (Panax notoginseng) פעילות אנטי-סרטנית והשפעה על התקשורת התאית הקשורה בהתפתחות גרורות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27222068
מחקר מעבדה (2015) המצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של ג'ינסנג סיבירי כנגד תאי סרטן אנושיים מסוגים שונים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26107240
בסקירה (ינואר 2017) מוצגות העדויות העדכניות בהתייחס לתפקיד של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) ורכיביו הפעילים בעיכוב תהליכי אנגיוגנזה, בדגש על תהליכים הקשורים לתהליכי דלקת, ובכך לתרום לטיפול בסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28068835
בסקירה (נובמבר-דצמבר 2016) דנים החוקרים בפעילות הרפואית של ג'ינסנג (Panax), בדגש על הפעילות האנטי-סרטנית. החוקרים מציינים כי לג'ינסנג מיוחסות השפעות רבות, כולל הרגעה, השראת שינה, הגברת תשוקה מינית, השפעה נוגדת דיכאון, משתנת ומעוררת וכן פוטנציאל לטיפול במגוון בעיות רפואיות כגון סוכרת, אלצהיימר, הפרעות בזקפה וזיהומים. בשנים האחרונות ניתן דגש להערכת היעילות של ג'ינסנג למניעה וטיפול בסרטן ולהפחתת תסמינים הקשורים במחלה.
בשלב זה לא נמצאה תמיכה מחקרית לפעילות האנטי-סרטנית של ג'ינסנג, אולם הוא נמצא יעיל להפחתת תחושת חולשה על רקע מחלת הסרטן והטיפול האנטי-סרטני. בנוסף, ישנן עדויות מוגבלות, המצביעות על השפעה מיטיבה במצבים של דלקת כרונית של האף והלוע, סוכרת, אלצהיימר והפרעות בזקפה. עם זאת, החוקרים מציינים כי ג'ינסנג עלול לגרום לתגובות הדדיות עם תרופות, למרות שמתואר כבטוח באופן יחסי. החוקרים מסכמים כי על סמך העדויות הקיימות, ניתן להשתמש בג'ינסנג לטיפול בחולשה בקרב חולי סרטן תוך מעקב של האונקולוג המטפל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28039696
במחקר מעבדה (2018)הודגמה הפעילות נוגדת הסרטן של חלקיקי כסף המופקים מעלי ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27643558
גִ'ינסנג אמריִקאי
סקירה | מניעה | הפחתת תשִישות | שרידות ואיכות חיים
סקירה
מאמר (יולי 2013) המציג את העדויות המחקריות העדכניות בנוגע לפעילות האנטי-סרטנית של ג'ינסנג אמריקאי, תוך התמקדות במחקרים העוסקים בסרטן המעי.
בנוסף, ישנם ממצאים המצביעים על התרומה של ג'ינסנג אמריקאי כחלק מהטיפול התומך בחולי סרטן, כולל הפחתת תופעות הלוואי של טיפולי הכימותרפיה ושיפור איכות חיי החולים.
החוקרים מציינים כי יש להמשיך ולזהות את הרכיבים הפעילים ואת תוצרי הפירוק שלהם ולבחון את השפּעתם במטרה לפתח טיפולים אנטי-סרטניים חדשניים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24133965
מניעה
במחקר (אפריל 2017) בו השתתפו 6 מתנדבים בריאים, הצורכים באופן שגרתי תזונה מערבית או אסייתית, נמצא כי נטילת ג'ינסנג אמריקאי למשך 7 ימים הובילה להבדלים ברמות המטבוליטים כתלות בסוג התזונה. הסיבה לכך היא שסוג התזונה הנצרכת משפיע על הרכב החיידקים במעי ולאלה יש תפקיד מרכזי בפירוק ובספיגה של ג'ינסנג אמריקאי. בקרב נבדקים שצרכו תזונה האסייתית רמת ה-Rb1 בדם היתה גבוהה במובהק מאשר בקרב נבדקים שצרכו תזונה מערבית, אך רמת ה-Compound K שנמצא במחקרים רבים כרכיב אנטי סרטני עיקרי היתה נמוכה במובהק. מסקנת החוקרים היתה שג'ינסנג אמריקאי עשוי להיות בעל פוטנציאל אנטי-סרטני גבוה יותר בקרב משתתפים הצורכים דיאטה מערבית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27606833
במחקר פיילוט קליני אקראי ומבוקר פלסבו (2015), 14 מתנדבים בריאים (טווח גילאים 22-52) בצום חולקו אקראית לשתייה חד פעמית של חליטת ג'ינסנג אמריקאי (שקיק ובו 1800 מ"ג צמח גרוס שהושרה ב-200 מ"ל מים רותחים במשך חצי שעה) או פלסבו (200 מ"ל מים רותחים מצוננים). דגימות דם נאספו מהנבדקים לפני השתיה ושעתיים לאחריה ונחשפו לקרינה אולטרה סגולית. נמצא כי שתיית חליטה של ג'ינסנג אמריקאי הגנה על ה-DNA מפני פגיעה חמצונית בעקבות החשיפה לקרינה. שיעור הפגיעה ב-DNA ירד ב-17% (p=0.0156) שעתיים לאחר השתיה בקבוצת הג'ינסנג האמריקאי, ולא ירד כלל בקבוצת הביקורת. ההבדל בין הקבוצות כעבור שעתיים היה מובהק (p=0.0021).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26393910
הפחתת תשִישות הקשורה בסרְטן
מחקר קליני אקראי כפול-סמיות (אוגוסט 2013) בחן את יעילות ובטיחות השימוש בתוספי ג'ינסנג אמריקאי לטיפול בתסמיני תשישות מהם סובלים חולי סרטן רבים. המחקר כלל 364 משתתפים מ-40 מרכזים ברחבי ארה"ב שהחלימו ממחלת הסרטן וחולקו אקראית לשתי קבוצות – קבוצה אחת קיבלה מינון יומי של 2000 מ"ג ג'ינסנג אמריקאי והשנייה קיבלה פלסבו למשך 8 שבועות. בתום ההתערבות קבוצת המחקר הראתה שיפור ניכר בתשישות לעומת קבוצת הביקורת (p=0.003). שיעור הנבדקים שדווחו על שיפור ניכר בעייפות (שיפור של 30% ומעלה) היה גבוה בקבוצת הג'ינסנג בהשוואה לפלסבו (30% לעומת 20%). כמו כן, נבדקים במהלך טיפולים כימותרפיים דווחו על שיפור ניכר יותר במצב העייפות בהשוואה לפלסבו (p=0.01) לעומת מטופלים שסיימו את הטיפולים הכימותרפיים (p=0.07).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23853057
מחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (פברואר 2010) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי במינונים שונים על תשישות הקשורה בסרטן. 290 נבדקים חולי סרטן שדווחו על תשישות (4 ומעלה בסולם מאפס עד עשר) חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית של ג'ינסנג אמריקאי (מתוקננת לפי 5% Ginsenosides) במינון 750, 1000 או 2000 מ"ג ליום או פלסבו במשך שמונה שבועות. 175 נבדקים השלימו את המחקר. נצפתה מגמה חיובית לא מובהקת של שיפור בתשישות (p=0.08) ועליה בחיוניות p=0.39)) בעקבות נטילת שני המינונים הגבוהים (1000 ו- 2000 מ"ג) בהשוואה לפלסבו ולמינון הנמוך (750 מ"ג). שיעור הנבדקים שהביעו שביעות רצון מהטיפול וראו בו מועיל היה כפול בקבוצת הג'ינסנג בהשוואה לקבוצת הפלסבו (40% לעומת 17%).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19415341
מחקר קליני פתוח לא מבוקר (ינואר 2017) בחן את יעילות ובטיחות השימוש בג'ינסנג אמריקאי בשילוב עם התרופה ריטלין (Methylphenidate) בטיפול בתשישות הקשורה בסרטן (Cancer related fatigue). המחקר בדק 28 נבדקים חולי סרטן שדווחו על דירוג תשישות של 3 ומעלה (מתוך 10) בסולם ההערכה של אדמונטון (ESAS- Edmonton symptom assessment scale) בעקבות טיפולי רדיותרפיה ו/או כימותרפיה טופלו בתמצית ג'ינסנג אמריקאי במינון 2000 מ"ג ליום (סוג התמצית או ריכוזה לא צוינו במאמר) בשילוב עם התרופה ריטלין (במינון 10-40 מ"ג ליום) במשך 30.5 יום בממוצע. 15 נבדקים השלימו את ההתערבות (עשרה נבדקים לא נטלו את הטיפול המשולב כנדרש, שני נבדקים פיתחו תופעות לוואי של חרדה ושלשול שהובילו להפסקת השתתפותם, ונבדק אחד מת כתוצאה מהתקדמות מחלתו). 60% מהנבדקים דווחו על שיפור מובהק ברמת התשישות, ודירוג התשישות הממוצע ירד אף הוא במובהק בהשוואה לדירוג לפני ההתערבות (הפחתה של 2.8 נקודות בדירוג בממוצע p<0.0002).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28299946
שרידות ואיכות חיים
מחקר עוקבה (Cohort) תצפיתי (2006) שנערך בסין בהשתתפות 1455 חולות סרטן השד בחן את הקשר בין נטילת מיני ג'ינסנג (Panax ginseng ו- Panax quenqefoilum) לפני ואחרי האבחון בסרטן ובין נתוני שרידות (Survival) ואיכות חיים (Quality of life). כ-27% מנבדקות המחקר נטלו ג'ינסנג באופן קבוע לפני האבחון בסרטן. נמצא קשר בין נטילת ג'ינסנג לפני האבחון ובין סיכון מופחת למוות באופן כללי (0.71) וסיכון מופחת להישנות המחלה ומוות מן המחלה (0.70) במהלך שש שנות המחקר. כמו כן, נמצא קשר מובהק בין נטילת ג'ינסנג לפני ואחרי האבחון בסרטן, בעיקר בקרב הנבדקות שעדיין נטלו ג'ינסנג שש שנים מתחילת המחקר, ובין שיפור באיכות החיים, בעיקר בהיבט הפסיכולוגי והחברתי (p<0.01-0.04). השיפור באיכות החיים היה תלוי מינון (p=0.01). יחד עם זאת, חשוב לציין ששיעור הנשים שטופלו ב-Tamoxifen (תרופה אנטגוניסטית לקולטני אסטרוגן ברקמת השד) היה גבוה במובהק בקרב נוטלות הג'ינסנג בהשוואה לנשים שלא נטלו ג'ינסנג (p=0.02).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16484447
קדד קרומִי
טיפול בסרְטן | טיפול בתופעות לוואי של כימותרפיה
טיפול בסרְטן
במאמר סקירה שיטתית (2006) נבחנה יעילות תכשירי צמחי מרפא סיניים הכוללים אסטרגלוס בהגברת יעילות תרופות כימותרפיות בטיפול בחולי סרטן ריאה (NSCLC) ובהפחתת השפעותיהן השליליות. 34 מחקרים אקראיים מבוקרים שנערכו בקרב 2815 נבדקים נכללו במטא אנליזה. כל המחקרים הללו עסקו בהשוואה בין טיפול משולב בתכשירי צמחים סיניים מבוססי אסטרגלוס עם תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום ובין טיפול בתרופות הכימותרפיות לבדן. מסקנת החוקרים היתה שטיפול המשלב הרכבי צמחים סיניים מבוססי אסטרגלוס לצד תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום עשוי להגביר את יעילות הטיפול (תגובתיות הגידול), את שיעור השרידות ואת תפקוד החולים, לעומת טיפול תרופתי בלבד. חשוב לציין כי מרבית המחקרים סבלו מבעיות מתודולוגיות של היעדר אקראיות וסמיות, וחוסר דיווח על נשירת נבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16421421
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2003) נבחנה השפּעת זריקות אסטרגלוס בשילוב כימותרפיה על איכות חיי מטופלים הסובלים משלב מתקדם של סרטן ריאה. 60 חולי סרטן ריאה של התאים הלא קטנים (NSCLC – Non Small Cell Lung Cancer) בשלב מתקדם חולקו אקראית לקבוצת התערבות ולקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות טופלו באמצעות כימותרפיה (Mitomycin C, Vinblastine, Cisplatin). קבוצת ההתערבות טופלה בנוסף בעירוי תוך ורידי של אסטרגלוס במינון 60 מ"ל ליום. ריכוז התמצית אינו ידוע אולם ככל הנראה המינון שווה ערך ל-120 גרם צמח יבש. הטיפול כלל 2-3 סבבים של 21-28 ימים כל אחד. הטיפול המשולב נמצא יעיל יותר באופן מובהק (40%) מאשר הטיפול הכימותרפי לבדו (36.7%) בהארכת משך נסיגת המחלה, בשיפור זמן השרידות החציוני ושיעור השרידות כעבור שנה, ובשיפור התוצאות הקליניות ואיכות החיים של חולי סרטן ריאה מסוג NSCLC בשלב מתקדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14626183
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2014) נחקרה השפּעת נטילת אסטרגלוס על יעילות הטיפול הכימותרפי ועל תופעות הלוואי של הטיפול בחולים עם גידולים ממאירים. 120 נבדקים בעלי גידולים ממאירים חולקו אקראית לשתי קבוצות. שתי הקבוצות טופלו בכימותרפיה, אך קבוצת ההתערבות טופלה בנוסף באמצעות עירוי 250 מ"ל תמיסת מלח שהכילה 20 מ"ל תמצית אסטרגלוס. העירוי ניתן פעם ביום במשך ארבעה סבבי טיפול בני 21 ימים כל אחד. נמצא שהטיפול המשולב עשוי לעכב את התפתחות הגידול ולהפחית את ההשפעות הרעילות הנלוות לטיפול (ירידה פחותה בספירת תאי הדם הלבנים ובספירת הטסיות), וכן לחזק את התפקוד החיסוני של הנבדקים ולשפר את איכות חייהם(22).
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי נבחנה יעילות עירוי אסטרגלוס כטיפול מוסף לכימותרפיה בלוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL – Acute Lymphoblastic Leukemia) בקרב ילדים. ניתוח רטרוספקטיבי בוצע תוך שימוש בנתונים קליניים שנאספו על 105 ילדים שאובחנו כסובלים מ-ALL בין ינואר 2009 ובין דצמבר 2012. הילדים סווגו לשלוש רמות סיכון (סיכון נמוך, סיכון בינוני וסיכון גבוה) וחולקו אקראית לקבוצת ההתערבות ולקבוצת הביקורת, כאשר כל קבוצה כללה ילדים מכל קבוצות הסיכון. שתי הקבוצות טופלו באמצעות כימותרפיה, בהתאם לרמות הסיכון של הילדים. קבוצת ההתערבות קיבלה במהלך הטיפול גם עירוי אסטרגלוס (במינון 0.5-1 מ"ל לק"ג ליום). ריכוז התמצית אינו ידוע אולם ככל הנראה המינון שווה ערך ל-1-2 גרם צמח יבש לכל קילו משקל גוף. אילו קבוצת הביקורת קיבלה עירוי פלסבו. ביום ה-19 לטיפול, נערכו השוואות בין הקבוצות. נמצא שהטיפול באסטרגלוס לא שינה את התפלגות הגורמים הפרוגנוסטיים או את שיעור הנסיגה המלאה (שעמד על 79% מהנבדקים ללא הבדל מובהק בין הקבוצות), אך הפחית במידה מובהקת את שיעור המחלה השיורית המינימלית* הכללי ואת שיעור המחלה השיורית המינימלית עבור כל אחת מקבוצות הסיכון.
*שיעור המחלה השיורית המינימלית הוא אמצעי מנבא לחזרת הגידול ולהישנות המחלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24568906
טיפול בתופעות לוואי של כימותרפיה
במאמר סקירה שיטתית (2005) נבחנה השפּעת נטילת תכשירי צמחים סיניים הכוללים אסטרגלוס על תופעות לוואי של תרופות כימותרפיות לטיפול בסרטני המעי הגס והחלחולת. תופעות הלוואי כללו בחילות והקאות, כאבים בפה, שלשולים, רעילות כבדית, דיכוי מח העצם ודיכוי חיסוני. כמו כן, נבחנה השפּעת הטיפול הצמחי על איכות חיי המטופלים. לצורך המטא אנליזה נסקרו מחקרים אקראיים שעסקו בטיפול בסרטן המעי הגס והחלחולת, והשוו בין טיפול כימותרפי בלבד או בצירוף תרופות נוגדות הקאה (Tropisetron, Sulpiride ועוד) ובין טיפול כימותרפי בצירוף תכשירי צמחים סיניים.
במטא אנליזה נכללו ארבעה מחקרים שנערכו בקרב 342 נבדקים. למרות האיכות המתודולוגית הירודה של המחקרים, הסיקו החוקרים שתכשירי צמחים הכוללים אסטרגלוס עשויים לעורר את תפקוד תאי מערכת החיסון ולהפחית תופעות לוואי שליליות (בחילות והקאות) בחולים המטופלים באמצעות כימותרפיה. לא דווח על תופעות לוואי לא רצויות בעקבות השימוש בתכשירי הצמחים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15674951
במחקר קליני דו שלבי אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2012) נבחנה יעילות תערובת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס (PG2) כטיפול משלים ומונע לעייפות הקשורה בסרטן. 75 נבדקים החולים בסרטן מתקדם שסבלו מעייפות ברמה בינונית עד חמורה חולקו לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות קיבלה PG2 במינון של 500 מ"ג, שלוש פעמים בשבוע, למשך ארבעה שבועות. התכשיר PG2 (החברה המייצרת: PhytoHealth Corp., Taiwan) הנו תערובת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס כאבקה והומסו בתמיסת מלח. קבוצת הביקורת קיבלה תמיסת מלח בנפח זהה. לאחר מכן, בשלב הפתוח של המחקר קיבלו כל הנבדקים למשך ארבעה שבועות נוספים טיפול בעירוי של PG2. מתוצאות המחקר עולה שהטיפול באמצעות PG2 שיפר באופן מובהק את רמת העייפות הקשורה בסרטן בקרב הנבדקים שטופלו באמצעות פלסבו לפני כן. בקבוצת ה-PG2 נצפה שיעור גבוה יותר (57% לעומת 32% בשבוע הראשון בלבד) של שיפור בעייפות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו. כמו כן, 82% מהנבדקים שדיווחו על שיפור בתסמיני העייפות בעקבות הסבב הראשון של הטיפול באמצעות PG2 חשו שיפור נוסף בעקבות הסבב השני. כ-71% מהנבדקים שטופלו באמצעות PG2 ולא דיווחו על שיפור בתסמינים בסבב הראשון, דיווחו על שיפור מובהק בעקבות המשך הטיפול בסבב השני. הממצאים מלמדים על יתרון אפשרי לטיפול ממושך (למעלה מארבעה שבועות) באמצעות PG2 ועל השפּעתו הנבנית לאורך זמן. לא נרשמו תופעות לוואי משמעותיות או בלתי הפיכות בעקבות הטיפול (תופעות הלוואי המדווחות היו פריחה, אקזמה ועקצוצים).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22309959
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2012) נבחנה יעילות הזרקת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס בטיפול בסרטן ריאות מתקדם הכולל תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום ובצמצום תופעות הלוואי השליליות הנובעות מטיפול זה. 136 נבדקים שאובחנו בסרטן ריאות מתקדם מסוג NSCLC חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות קיבלה תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום (Vinorelbine ו-Cisplatin) בשילוב עם זריקת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס. ריכוז ומינון התמצית אינם ידועים. קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול התרופתי בלבד. בתום שלושה מחזורי טיפול נרשמו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדד איכות החיים (QOL), במדד התפקוד הפיסי, ברמת העייפות, ובדיווח על בחילות והקאות, על כאבים ועל אובדן תיאבון. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשיעור התגובה האוביקטיבית לטיפול, בזמן השרידות החציוני ובשיעור השרידות כעבור שנה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21928106
במחקר אקראי מבוקר פלסבו (2014) נבחנה השפּעת זריקת אסטרגלוס בנקודת הדיקור ST36 (לצד טיפול קונבנציונלי) על תופעות לוואי שליליות של טיפול כימותרפי בסרטן הקיבה. 67 נבדקים בעלי גידול סרטני בקיבה חולקו לשתי קבוצות. שתי הקבוצות טופלו באמצעות כימותרפיה ותרופות קונבנציונליות למניעת הקאות, לשיפור התיאבון ולהפחתת לויקופניה. קבוצת ההתערבות קיבלה בנוסף לטיפולים אלו זריקת אסטרגלוס בנקודת הדיקור ST36. נתונים נוספים אודות מינון או אופן מיצוי הצמח שניטל חסרים. השוואה בין הקבוצות לאחר ההתערבות הדגימה שיפור מובהק במצב הלויקופניה בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת. בנוסף, לאחר הטיפול הכימותרפי נרשמה עליה מובהקת ברמות החנקן אוריאה בשתן (BUN) של הנבדקים בקבוצת הביקורת. לעומת זאת, לא נרשם שינוי מובהק ברמות החנקן אוריאה בשתן של הנבדקים בקבוצת ההתערבות. ממצא זה עשוי להעיד כי לאסטרגלוס פעילות המגנה על תפקוד הכליות במהלך קבלת טיפולים כימותרפיים.
http://en.cnki.com.cn/Article_en/CJFDTotal-SHZJ201402024.htm
במחקר אקראי (2005) נבחנה השפּעת הזרקת תמצית אסטרגלוס לנקודות הדיקור ST36 לעומת טיפול קונבנציונלי ומסורתי על תפקוד מערכת החיסון בחולי סרטן. 78 נבדקים חולי סרטן שסבלו מלויקופניה חולקו לשתי קבוצות. קבוצת אחת קיבלה 4 מ"ל תמצית אסטרגלוס נוזלית בהזרקה לאחת משתי נקודות הדיקור ST36 לסירוגין (סוג התמצית וריכוזה לא צוינו במאמר אולם ככל הנראה המינון שווה ערך ל-8 גרם צמח יבש), אחת ליום במשך שלושה שבועות. הקבוצה השניה קיבלה טיפול פומי משולב שכלל תרופות מערביות קונבנציונאליות (Leucogen, Lithium carbonate) ומסורתיות (Gan Xue Bao). בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה ברמות הלויקוציטים החל מהיום השלישי לטיפול ורמה תקינה של לויקוציטים הושגה ביום השביעי לטיפול. בקבוצת הביקורת נרשמה עליה איטית ומתונה ברמות הלויקוציטים ורמה תקינה של לויקוציטים הושגה ביום ה-15 לטיפול. זריקת תמצית האסטרגלוס בנקודת הדיקור ST36 הוערכה כיעילה ומהירה יותר מהטיפול הרפואי המשולב בהעלאת רמות הלויקוציטים. כמו כן, בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה מובהקת ברמת פעילות תאי NK וירידה מובהקת ברמות הקולטנים לאינטרלויקון 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15889516
במחקר אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2014) נבחנה השפּעת עירוי אסטרגלוס על מדדי זיהום במהלך טיפולים כימותרפים בקרב ילדים עם לוקמיה לימפובלסטית חריפה. 91 ילדים שסבלו מלוקמיה לימפובלסטית חריפה חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות קיבלה עירוי של אסטרגלוס (0.5 מ"ל לקילוגרם ליום) במשך 35 ימים, וקבוצת הביקורת קיבלה מינון מקביל של תמיסת מלח. יתר הטיפול התומך היה זהה בשתי הקבוצות. הטיפול באמצעות אסטרגלוס נמצא יעיל יותר מפלסבו בהפחתת דיכוי מח העצם הנובע מטיפולים כימותרפיים ובהעלאת רמות הנויטרופילים לאחר הטיפול. באופן זה מסייע הטיפול באסטרגלוס בצמצום שיעור ההדבקות בזיהומים, ובקיצור משך הזיהומים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24568907
שוּש קירח
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2017) בחן את יעילות הטיפול בעזרת שוש קירח במניעת מוקוסיטיס של הפה בעקבות טיפולי רדיותרפיה בחולי סרטן הראש והצוואר. 37 נבדקים החולים בסרטן הראש והצוואר העוברים טיפולי רדיותתרפיה חולקו אקראית למריחה מקומית של תמצית מימית של שוש קירח בריכוז 50% ובמינון של 20 מ"ל או פלסבו פעמיים ביום במשך שבועיים מתחילת הטיפולים. בתום ההתערבות נצפה הבדל מובהק בחומרת הנגעים (p=0.04) ובתחושת הגירוי ברירית הפה לפי דיווח הנבדקים (p=0.03) בין קבוצת ההתערבות לבין קבוצת הביקורת. כמו כן, נצפה הבדל מובהק בשיעור הנבדקים שפיתחו נגעים בדרגה 2-3 בקרב שתי הקבוצות (p<0.001).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29296112
מחקר קליני השוואתי אקראי כפול סמיות ומבוקר (2017) בחן את יעילות ובטיחות השימוש ברצועות הנצמדות לרירית המכילות הנגזרת הפוליפנולית של שוש קירח בהשוואה לתרופה הסטרואידית triamcinolone acetonide בטיפול במוקוזיטיס של הפה בעקבות טיפולי רדיותרפיה בקרב חולי סרטן הראש והצוואר. 60 נבדקים (גיל ממוצע 57.33) שעברו טיפולי הקרנות ופיתחו במהלכם מוקוזיטיס של הפה בדרגת חומרה 2-3 (בסולם של 0-4) חולקו אקראית להדבקת רצועות המכילות 0.5 מ"ג triamcinolone acetonide או תמצית פוליפנוֹלים שמוצתה משוש קירח במינון 0.18 מ"ג ארבע פעמים ביום לצד טיפול סטנדרטי (שכלל שטיפה תכופה במים מורתחים, צחצוח שיניים ושימוש בחוט דנטלי בקביעות והסרת אבן שן ואבנית) במשך חודש או עד להיעלמות מוחלטת של הנגעים. במהלך המחקר הנבדקים לא טופלו בתרופות כימותרפיות, תרופות נסיוניות או תרופות לדיכוי חיסוני ולא הורשו ליטול משככי כאבים. בתום ההתערבות חומרת המוקוזיטיס הוערכה על ידי שני מעריכים מקצועיים בלתי תלויים ועוצמת הכאב של הנבדקים נמדדה באמצעות סולם אנלוגי חזותי (VAS). בשתי הקבוצות נצפה שיפור מובהק במצב הנגעים בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05) ללא הבדל מובהק ביניהן, ושני סוגי הטיפולים היו אפקטיביים באותה מידה בשיכוך הכאבים לפי דיווח הנבדקים (p<0.05 בהשוואה למצב הבסיס בשניהם, ללא הבדל מובהק בין התכשיר הצמחי לתכשיר התרופתי).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25347930
מחקר קליני (2011) בחן את יעילות הכנה איורוודית מסורתית של אבקת שוש קירח בגהי ודבש במניעת מוקוזיטיס של הפה במהלך טיפולי רדיותרפיה וכימותרפיה לחולי סרטן הראש והצוואר. במחקר השתתפו 75 נבדקים (85.3% מתוכם גברים, טווח גילאים 30-60) אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות: קבוצה 1: מריחה מקומית של אבקת שוש קירח בגהי ודבש בחלל הפה לפני ההקרנות ובנוסף נטילה פומית של אבקת שוש קירח בדבש ובגהי במינון 20 מ"ל ליום. קבוצה 2: מריחה מקומית של אבקת שוש קירח בגהי ודבש בחלל הפה בלבד. קבוצה 3: מריחה מקומית של דבש בחלל הפה בלבד, וקבוצה 4: קבוצת ביקורת שקיבלה טיפול תרופתי. כל הנבדקים טופלו בטיפולי רדיותרפיה וכימותרפיה במשך תקופה מקסימלית של שבעה שבועות ונטלו טיפול תרופתי לפי הצורך. כל הנבדקים פיתחו מוקוזיטיס וגירוי של העור בדרגות משתנות. חומרת הנגעים פחתה משמעותית בקבוצות שטופלו באמצעות שוש קירח בהשוואה לטיפול התרופתי (p<0.001 קבוצה 1 כבר בשבוע השני, קבוצה 2 החל מהשבוע השביעי), אך לא פחתה בקבוצה שטופלה בדבש בלבד בהשוואה לטיפול התרופתי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22408302
סוֹיה
במחקר עוקבה (מרץ 2017) נבדק הקשר בין צריכת איזופלבונים בתזונה (פיטואסטרוגן המצוי בסויה) לבין הסיכון לתמותה בקרב נשים עם היסטוריה של סרטן השד. החוקרים מסבירים כי למוצרי סויה גם השפעה אסטרוגנית וגם אנטי-אסטרוגנית, וקיימת מחלוקת לגבי צריכת מוצרי סויה בקרב נשים עם סרטן השד, במיוחד אלו המקבלות טיפול הורמונלי.
במחקר נכללו הנתונים של 6,235 נשים עם סרטן השד, מרביתן מילאו שאלוני תזונה לפני אבחון הסרטן. בתקופת מעקב של כ-9.4 שנים 1,224 מהנשים נפטרו. נמצא כי נשים עם רמת צריכת איזופלבונים הגבוהה ביותר (מעל 1.5 מ"ג ליום) היו בעלות סיכון נמוך בכ-21% לתמותה בהשוואה לנשים עם הצריכה הנמוכה ביותר (עד 0.3 מ"ג ליום). קשר זה משמעותי יותר עבור נשים עם גידולים שליליים לקולטנים להורמונים ולנשים שלא קיבלו טיפול הורמונלי (כמו טמוקסיפן). החוקרים מסכמים כי צריכת מוצרי סויה המכילים איזופלבונים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה בקרב נשים עם היסטוריה של סרטן השד.
הערת המערכת: מחקר זה מצטרף לשורה של מחקרים, שהגיעו לאותה המסקנה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28263368
סקירה (דצמבר 2015) המציגה את השימוש במספר רכיבים צמחיים המוכרים באסיה לטיפול ומניעה של סרטן במערכת העיכול, כולל ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), כורכומין, תה שחור, תה ירוק (Camellia sinensis), ג'ניסטיאן המצוי בטופו, הרכיבים הפעילים בשום (Allium sativum), קפסאיצין, ג'ינג'רול וסילימרין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26651248
סקירה (נובמבר 2015) המציגה את העדויות המחקריות בנוגע להשפעה של מגוון גדול של רכיבים טבעיים וצמחיים כנגד תאי גזע סרטניים. קיימת גישה לפיה המקור לגידול סרטני הוא בקבוצה קטנה של תאים עם מאפיינים של תאי גזע ומנגנונים של הישרדות והתחדשות וכתוצאה מכך תאים אלה עמידים בפני מרבית התרופות הכימותרפיות.
מחקרים שונים מצביעים על כך שרכיבים טבעיים שונים עשויים להשפיע על מסלולים המעורבים בביטוי הגנטי של תאים אלה ובכך מספקים תמיכה לקשר בין תזונה מהצומח לבין הפחתת שיעור הממאירויות.
בסקירה מפורטים הממצאים לגבי רכיבים רבים, ביניהם סלינומיצין, סולפוראפן, איזופלבונים מסויה, EGCG (תה ירוק), רכיבים סאפונינים, קוורצטין, כורכומין, פוליפנוֹלים כמו ג'ינג'רול ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26503998
סקירה (ספטמבר 2015) המציינת כי יש שפע של עדויות ממחקרים מעבדתיים (in vitro) ובגוף החי (in vivo) התומכות בהשפעות נוגדות הסרטן של ג'ניסטאין (איזופלבון סויה).
הגידולים המשמעותיים במושפעים מג'ניסטאין ונסקרים בסקירה הם: שד, פרוסטטה, מעי גס, כבד, שחלות, שלפוחית השתן, קיבה, מוח, נוירובלסטומה ולויקמיה לימפוציטית כרונית. אולם, לא תמיד ברור אם ומתי ג'ניסטאין יעיל כנגד גידולים או להיפך, מתי אותה מולקולה גורמת להשפעות שליליות ומעודדת שגשוג תאי.
סקירה זו מעריכה באופן ביקורתי את הנושא לנוכח המנגנונים המולקולרים השונים של ג'ניסטאין, אשר מתרחשים כשהמולקולה ניתנת במינונים נמוכים (השפעות נוגדות סרטן) או במינונים גבוהים (השפעות פרמקולוגיות).
לקריאה נרחבת בנושא סויה וסרטן לחצו כאן - http://www.naturopedia.com/article.asp?rId=880
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26593532
סקירה המיועדת לבחון מהי ההשפעה הבריאותית של פיטואסטרוגנים, הנקשרים לקולטני האסטרוגן וגורמים להשפעה אנטי-אסטרוגנית.
מהסקירה עולה כי לפיטואסטרוגנים מגוון השפעות מיטיבות, כולל הפחתת תסמיני גיל המעבר (כגון גלי חום), הפחתת הסיכון לאוסטאופורוזיס, הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, לשמנות, לתסמונת המטבולית, לסוכרת סוג 2 ולהפרעות בתפקוד המוח וכן הפחתת הסיכון לסוגי סרטן שונים, כולל סרטן השד, סרטן הערמונית וסרטן המעי. עם זאת, במחקרים בבעלי חיים, נמצא קשר לבעיות פוריות (אין אזכור בסקירה אודות השפעה שלילית זו במחקרים על בני אדם).
עוד מציינים החוקרים כי חשיפה לאסטרוגן באופן כללי קשורה בסיכון גבוה לפתח סרטן שחלות בנשים וסרטן ערמונית ואשכים בגברים ועל בסיס ממצאים אלה הם מסכמים כי ההשפעות המיטיבות של פיטואסטרוגנים לא בהכרח עולות של ההשפעות השליליות והנתונים הקיימים אינם מספיקים על מנת לבצע ניתוח עלות מול תועלת, ולכן לא ניתן לקבוע מסקנה חד-משמעית לגבי ההשפעה המיטיבה של פיטואסטרוגנים.
הערת המערכת: חשוב להבדיל בין חשיפה לאסטרוגן באופן כללי לבין חשיפה לפיטואסטרוגנים וכן בין חשיפה לפיטואסטרוגנים במזון כדוגמת סויה או פשתן לבין פיטואסטרוגנים מבודדים בתוספי תזונה. להרחבת הקריאה בנושא פיטואסטרוגנים וסרטן לחצו כאן: http://www.naturopedia.com/article.asp?rId=880
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27723080
במחקר, שנערך בקרב חולדות (פברואר 2017), נמצא כי צריכת ג'ניסטאין, רכיב עיקרי בסויה, במהלך כל החיים (בדומה לתזונה האסייתית) מגבירה את יעילות הטיפול האנטי-סרטני בטמוקסיפן, בהשוואה לצריכת ג'ניסטאין רק לאחר התפתחות הגידול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28148690
במחקר חתך (דצמבר 2017) נבדקה התרומה של צריכת סויה וירקות מצליבים בתזונה להקלה על התסמינים הקשורים בטיפול האנטי-סרטני בקרב נשים המחלימות מסרטן השד. במחקר נכללו 365 נשים, שאובחנו עם סרטן השד בין השנים 2006-2012 והשלימו את הטיפול הראשוני במחלה (ניתוח, הקרנות, כמותרפיה) 1-5 שנים קודם לגיוסן למחקר.
על סמך שאלוני תזונה שמילאו המשתתפות ודיווח אודות רמת התסמינים, החוקרים בדקו את הקשר בין צריכת סויה וירקות מצליבים לבין רמת תסמיני גיל המעבר, בעיות פרקים, עייפות, שיער דליל או נשירת שיער ובעיות זיכרון. נמצא כי הצריכה של סויה ושל ירקות מצליבים נעה בין כלל לא לבין 431 גרם/יום ו-865 גרם/יום, בהתאמה. עוד נמצא כי צריכה גבוהה יותר של סויה (מעל 24 גרם/יום) הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של תסמיני גיל המעבר ושל עייפות. עם זאת, בניתוח לפי שייכות אתנית קשר זה היה מובהק רק בקרב נשים לבנות ולא בקרב נשים ממוצא סיני. בנוסף, צריכה גבוהה יותר של ירקות מצליבים (מעל 70 גרם/יום) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסבול מתסמיני גיל המעבר בקרב כלל הנשים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29230660
קערורִית סִינית
סקירה (אוקטובר 2015) אשר נועדה לבחון האם השימוש בצמחי מרפא בעלי פעילות אנטי-דלקתית עשוי להיות יעיל למניעה או עיכוב התפתחות של ממאירות בכבד (קרצינומה של הכבד - HCC).
החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות המצביעות על כך שמצב דלקתי כרוני קשור בהתפתחות של ממאירויות מסוגים שונים במערכת העיכול וכן כי רמות גבוהות של האנזים ALT קשורות בסיכון גבוה יותר ל-HCC.
מעבר לכך, במצב של דלקת כרונית צפוי כי יחולו שינויים גנטיים באופן מהיר יותר וההתפתחות של גידולים עלולה להיות מואצת כאשר רמות ALT גבוהות באופן כרוני.
מכאן, לצמחי מרפא בעלי פעילות אנטי-דלקתית עשויה להיות השפעה מיטיבה על התפתחות HCC.
בסקירה מפורטות העדויות לגבי השימוש במספר פורמולות צמחיות המוכרות ביפן: Sho-saiko-to, Juzen-taiho-to, SNMC וכן רכיבים המופקים מהצמח קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) וג'ינסנוסידים המופקים מצמח הג'ינסנג.
החוקרים מסכמים כי צמחי המרפא המוכרים לטיפול בהפרעות בכבד הינם בעלי השפעה אנטי-דלקתית מוכחת אולם יש להמשיך ולבחון את יעילותם למניעה או עיכוב התפתחות HCC.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26457019
במחקר, (2019) שנערך בקרב עכברים, מדגימים החוקרים כי קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) תורמת לשיפור ההשפעה נוגדת הסרטן של כימותרפיה מסוג ציספלטין, וכן להפחתת אובדן משקל ומסת שריר (קכקסיה) ופגיעה כלייתית כתוצאה מהטיפול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31291609
מחקר מעבדה (2016) בו נמצא מסלול מולקולרי חדש דרכו הצמח קערורית סינית מייצר רכיבים פעילים בעלי השפעה אנטי-סרטנית.
http://advances.sciencemag.org/content/2/4/e1501780
וִיתניה
בסקירה (2021) דנים החוקרים במנגנוני הפעולה נוגדי הסרטן של ויתניה משכרת (Withania somnifera) ורכיביה הפעילים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33949906/
בסקירה (אוקטובר 2016) מוצגים צמחי המרפא המשמשים ברפואה ההודית המסורתית לשמירה על פוריות הגבר והדחף המיני, לטיפול במחלות כרוניות ולמניעה של מחלות מין וסרטן במערכת הרבייה. הצמחים המוזכרים בסקירה כוללים: ויתניה משכרת (Withania somnifera), קטב מצוי (Tribulus terrestris), אספרגוס הודי (Asparagus racemosus), נים (Azadirachta indica), ריחן קדוש (Ocimum sanctum) וג'ינג'ר (Zingiber officinale).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27681646
סקירה (דצמבר 2015) המציגה את השימוש המסורתי בויתניה, את העדויות ממחקרי מעבדה התומכות בהשפעה האנטי-סרטנית וכן דיון במכשולים העומדים בפני השימוש בויתניה כגורם אנטי-סרטני בטיפול הקליני בבני אדם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26718910
מחקר קליני השוואתי פתוח לא אקראי (יולי 2013) בחן את התרומה של מיצוי ויתניה משכרת להקלה על תשישות ולשיפור איכות החיים בחולות סרטן שד העוברות טיפולי כימותרפיה. במחקר נכללו 100 חולות סרטן שד בשלבים שונים של המחלה אשר טופלו בכימותרפיה בלבד או בכימותרפיה בשילוב מיצוי ויתניה במינון 2 גרם כל 8 שעות למשך כל תקופת הכימותרפיה. הגיל החציוני של הנבדקות היה 51 בקבוצת המחקר (טווח גילאים 36-70) ו-50.5 בקבוצת הביקורת (טווח גילאים 32-71). 77% מהחולות סבלו מסרטן שד בדרגה 2 ו-3. התרופות הכימותרפיות ששימשו במחקר היו: Taxotere, Adriamycin ו-Cyclophosphamide או 5-Fluorouracil, Epirubicin ו-Cyclophosphamide. מהשוואה בין שתי הקבוצות עולה כי בקבוצה שקיבלה ויתניה מדדי התשישות היו נמוכים יותר במובהק (p<0.001 במדד ה-Piper Fatigue Scale , ו-p<0.003 במדד Schwartz Cancer Fatigue Scale) וחל שיפור מובהק ב-7 מתוך 18 סעיפים במדד איכות החיים EORTC QLQ-C30 (ברמת מובהקות של p<0.001). החוקרים מסכמים כי ויתניה עשויה לתרום להקלה על תופעות הלוואי של כימותרפיה בחולות סרטן שד אולם נדרשים מחקרים מבוקרים ואקראיים בהיקף גדול יותר על מנת לאשש את מסקנות המחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23142798
מחקר מעבדה (ספטמבר 2015) המציג את מנגנוני הפעילות האנטי-סרטנית של ויתניה משכרת (Withania somnifera) כנגד תאי סרטן העור מסוג מלנומה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26334881
גדִילן מצוי
טיפול | מניעת תופעות לוואי
גדִילן מצוי - טיפול
שני תיאורי מקרה (מאי 2016) בחנו את השפּעת תכשיר צמחי (®Legasil) המכיל סיליבין (Silybin) על התפתחות גרורות מוחיות בחולי סרטן ריאות של התאים הלא קטנים (NSCLC-Non Small Cell Lung Cancer). כל כמוסה של Legasil® מכילה 210 מ"ג של Eurosil 85ו(60% איזומר של סיליבין*) המופק מגדילן מצוי (Silybum marianum).
החולה הראשונה בת 62 אובחנה בסרטן ונצפו במוחה חמש גרורות. לאחר טיפול ראשוני ב- dexamethasone (תרופה סטרואידית), עברה האישה הקרנות בשילוב טיפול כימותרפי מבוסס פלטינום (Carboplatin) והתרופה Pemetrexed. לאחר 16 יום ובעקבות תלונות של האישה על החמרה בתסמינים הנוירולוגיים, עברה האשה בדיקת MRI שגילתה ירידה של 20% בנפח הגרורות המוחיות ועליה בבצקתיות המקיפה אותן. הטיפול הכימותרפי הופסק והאישה הופנתה לטיפול ניסיוני בתכשיר הצמחי ®Legasil. לאחר שבוע של התאמות מינון ללא דווח על תופעות לוואי לא רצויות ועוד שבועיים של טיפול שוחררה האישה מבית החולים עם שיפור בתסמיניה. כעבור חודש מתחילת הטיפול הוחלט בהתייעצות עם רופאה של האישה לשלב בין התרופה Pemetrexed ובין הטיפול בתכשיר הצמחי (5 כמוסות ביום). כעבור 4 חודשי טיפול נצפתה הפחתה של 79% בנפח הגרורות המוחיות. הטיפול ב-®Legasil לבדו נמשך 6 חודשים נוספים והוביל להפחתה של 84% בנפח הגרורות.
החולה השני בן 67 אובחן בסרטן ריאות ונצפתה במוחו גרורה אחת. הוא טופל בהקרנות בשילוב התרופה Pemetrexed. כעבור 4 חודשי טיפול עבר האיש בדיקת MRI שגילתה ירידה בנפח הגרורה אך עליה בבצקתיות המקיפה אותה (סה"כ 15% ירידה). המטופל עבר לטיפול באמצעות ®Legasil ולאחר התאמת מינון נקבע מינון נטילה מרבי של 3 כמוסות ביום (בשל שלשולים במינונים גבוהים יותר). כעבור חודש דיווח המטופל על שיפור בתסמינים הנוירולוגיים. כעבור חודשיים נצפתה ירידה ניכרת בנפח הגרורה והבצקת (69% ירידה).
יש לציין שעל אף ההשפעה הניכרת של התכשיר על הגידולים המוחיים של שני המטופלים, לא נצפתה השפעה משמעותית של התכשיר על המחלה הראשונית בריאות.
*לפי פרטי רישום הפטנט Eurosil 85 מגביר את שחרור החומר הפעיל ואת זמינותו הביולוגית ב- 80%.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26959886
בסקירה (2019) דנים החוקרים במנגנונים המולקולריים המעורבים בהשפעה נוגדת הסרטן של סילימרין, בדגש על השפעה נוגדת שגשוג ומעודדת תמותת תאים סרטניים, תוך התייחסות לשימוש הקליני בסילימרין לטיפול בסוגי סרטן שונים ולמניעתם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31407422
גדִילן מצוי - מניעת תופעות לוואי
מחקר קליני (נובמבר 2016) אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו בחן את היעילות של סילימרין (Livergol®), הרכיב הפעיל בגדילן מצוי (Silybum marianum), במניעת מוקוזיטיס* בפה הנובע מטיפולי קרינה בחולי סרטן ראש וצוואר. 27 נבדקים חולי סרטן במהלך טיפולי קרינה חולקו לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות טופלה בסילימרין במינון 420 מ"ג ליום בנטילה פומית למשך שישה שבועות. בתום ההתערבות, נמצא שבהשוואה לפלסבו סילימרין הפחית במובהק את הדירוג הממוצע של המוקוזיטיס בסולם הדירוג של ארגון הבריאות העולמי והמכון הלאומי לסרטן (World Health Organization and National Cancer Institute-Common Terminology-Criteria oral mucositis grading scale) (ברמת מובהקות של: p<0.05). דירוג זה עלה אמנם במידה מובהקת בשתי הקבוצות במהלך טיפולי הקרינה, אך בקבוצת הסילימרין היה עיכוב בהתפתחות המוקוזיס ובהתקדמותו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27555604
מחקר קליני (ינואר 2010) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו בחן את השפּעת תכשיר צמחי (.Siliphos® Thorne Research, Inc) המכיל סיליבינין (Silibinin) על תפקודי הכבד של ילדים ומתבגרים עד גיל 21 הסובלים מלוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL-Acute Limphoblastic Leukemia) ומטופלים בכימותרפיה. 50 ילדים ומתבגרים הסובלים מ- ALL עם רעילות כבדית כתוצאה מהטיפול הכימותרפי חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות טופלה ב- Siliphos®, במינון 80-320 מ"ג (5.1 מ"ג סיליבינין לכל ק"ג משקל הגוף ליום בנטילה פומית) וקבוצת הביקורת טופלה בפלסבו במשך 28 ימים. התכשיר הצמחי Siliphos® מכיל תמצית תקנית של גדילן מצוי (Silybum marianum) מתוקננת לפי 33% סיליבינין ופוספטידילכולין המופק מסויה ביחס של 1:2 לשיפור הזמינות הביולוגית של הגדילן המצוי. בתום ההתערבות נמצא כי הטיפול הצמחי לא היה יעיל יותר מפלסבו בשיפור תפקודי הכבד (ירידה ברמות אנזימי הכבד ALT, AST, וברמות הבילירובין הכללי). עם זאת, 28 ימים לאחר תום ההתערבות (56 ימים מתחילתה), נצפה יתרון מובהק לקבוצת התכשיר הצמחי בירידה ברמות ה- AST (ברמת מובהקות של: p=0.05) ומגמה לא מובהקת של ירידה ברמות ה- ALT (ברמת מובהקות של: p=0.07). על אף שההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק, מינוני התרופות הכימותרפיות הופחתו (בגלל רעילות כבדית) בקרב 61% מהילדים בקבוצת התכשיר הצמחי לעומת 72% מהילדים בקבוצת הפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20014183
מחקר קליני (אוגוסט 2011) השוואתי לא אקראי בחן את יעילות הטיפול באמצעות קרם צמחי Leviaderm(®) המכיל סילימרין (Silymarin) במריחה חיצונית למניעת דרמטיטיס ונגעים עוריים כתוצאה מטיפולי הקרנות בקרב חולות סרטן השד. 101 נבדקות חולות סרטן שד לאחר ניתוח המטופלות בהקרנות חולקו לקבוצת טיפול באמצעות קרם סילימרין (0.25% סילימרין) וקבוצת טיפול באמצעות קרם רפואי מבוסס Panthenol (שהונחתה למרוח את הקרם בעת הצורך). סוג המיצוי של הקרם הצמחי והנחיות המריחה שלו אינם ידועים כיוון שהמאמר המלא אינו נגיש לקריאה. בעקבות הטיפול באמצעות הקרם הצמחי, משך הזמן עד להופעת הנגעים העוריים הוארך במידה מובהקת (45 ימים בקבוצת הסילימרין לעומת 29 ימים בקבוצת הקרם הרפואי, p<0.0001). בתום טיפולי ההקרנות 23.5% מהחולות בקבוצת הסילימרין לא פיתחו תגובה עורית כלל לעומת 2% בקבוצת הקרם הרפואי. נגעים עוריים בדרגה 3 הופיעו בקרב 2% מהחולות בקבוצת הסילימרין לעומת 28% בקבוצת הקרם הרפואי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21786113
שרבִיטן מצוּי
מחקר רב-תחומי ורב מרכזי אשר נערך על ידי חוקרים ישראליים, יהודים וערבים (מאי 2016), הבוחן את השימוש בצמח שרביטן מצוי לטיפול בסרטן.
מקור השימוש בצמח בחולי סרטן הינו באוכלוסייה הפלסטינית, כאשר בשנים האחרונות השימוש הולך ומתפשט בקרב קבוצות שונות בישראל ובכל אזור המזרח התיכון כטיפול עממי מסורתי שאינו בפיקוח רפואי.
במסגרת המחקר נסקרה הספרות הרפואית, המסורתית והמודרנית, לזיהוי מקרים בהם נעשה שימוש קליני בשרביטן מצוי לטיפול בסרטן.
בהמשך בוצעו בדיקות מעבדה לתרופה לצורך זיהוי רכיבים רעילים ולבדיקת הפעילות האנטי-סרטנית, כולל ההשפעה על טיפול כימותרפי (ציספלטין וקרבופלטין) בדגימות תאי סרטן השד. החוקרים מדווחים כי לא נמצאו כלל אזכורים בספרות הרפואית ביחס לשימוש בשרביטן מצוי לטיפול בחולי סרטן. בבדיקות המעבדה לא זוהו רכיבים רעילים בתרופה (כגון אלקלואידים המצויים בשרביטן הסיני).
עם זאת, נמצא כי חשיפה לתרופה הובילה לירידה בהשפּעת הטיפול הכימותרפי על דגימות של תאי סרטן השד.
החוקרים מסכמים כי גישה מחקרית אינטגרטיבית מסייעת במתן הדרכה מבוססת ראיות לחולי סרטן, ובכך מאפשרת שימוש יעיל ובטוח בצמחי מרפא, במיוחד כחלק אינטגרלי מהטיפול הרפואי הקונבנציונלי.
הערת מערכת: חוסר מידע אינו שווה למידע שלילי. העובדה כי צמח השרביטן טרם נחקר ביסודיות לגבי השפעותיו נוגדות הסרטן אינה אומרת כלום מעבר לזה שהוא טרם נחקר. קיימות לא מעט עדויות לגבי יעילותו וחוסר רעילותו של הצמח כפי שמפורט במאמר מורחב כאן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27155666
פורמולות צמחים סיניות
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2018) הוערכה התרומה של פורמולת צמחים להגברת יעילות הטיפול נוגד הסרטן. פורמולת הצמחים הסינית Xi huang מכילה אבני מרה של בקר מיובשות (Calculus Bovis), מושק/מאסק אייל (She Xiang - הפרשה של חומרים ארומטיים המשמשת לבישום), לבונה (Boswellia) ומור (Commiphora molmol). בסקירה נכללו 15 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של הפורמולה בשילוב כימותרפיה בהשוואה לכימותרפיה בלבד בקרב 815 מבוגרים עם גידול ממאיר (ושט, קיבה, קולורקטלי, שחלות, שד, ריאה ועוד).
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר מהכימותרפיה בלבד והיה מלווה בסיכוי גבוה ב-35% להגברת התגובה לטיפול וב-13% לשיפור השליטה במחלה, וכן בסיכוי גבוה ב-20% להארכת משך ההישרדות. בנוסף, הטיפול המשולב נמצא יעיל יותר מכימותרפיה בלבד לשיפור איכות החיים של המטופל ולשיפור ספירת תאי הדם הלבנים והטסיות בעקבות הכימותרפיה. החוקרים מסכמים כי שימוש בפורמולה כטיפול תומך לכימותרפיה עשוי לתרום להגברת יעילות הטיפול וכן להארכת משך ההישרדות ולהפחתת ההשפעות השליליות של הטיפול, אולם נדרשים מחקרים נוספים באיכות גבוהה על מנת לבסס את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30539838
מחקר קליני אקראי (מאי 2014) שנועד לבחון את ההשפעה של רפואה סינית כטיפול משמר על משך ההישרדות הכללי ומשך ההישרדות ללא החמרה בחולים עם סרטן ריאות מתקדם מסוג NSCLC לאחר טיפולי קו ראשון כימותרפיים.
במחקר השתתפו 69 חולים, מחציתם טופלו בתרופות כימותרפיות (Gemcitabine, Alimta או docetaxel) ומחציתם קיבלו טיפול משולב ברפואה סינית הכולל פורמולה בבליעה (מרתח), פורמולה בהזנה תוך-ורידית וטיפול מגע בנקודות לחיצה.
הטיפול התקיים במחזורים של 21 יום עד להחמרה במחלה, להופעת תופעות לוואי או רעילות, או בהתאם לרצון החולה. נמצא כי בשתי הקבוצות הטיפול נמשך כשני מחזורים כאשר משך ההישרדות ללא החמרה היה 12.43 שבועות בקבוצה שטופלה ברפואה סינית לעומת 10 שבועות בקבוצה שטופלה בכימותרפיה. לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות ביחס למשך ההישרדות הכללי.
המחקר מצביע על כך שרפואה סינית הינה דומה ביעילותה לכימותרפיה כטיפול משמר בחולי סרטן ריאות במצב מתקדם, ואף עשויה לשפר את ממשך ההישרדות ללא החמרה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24941837
מחקר קליני (אפריל 2015) שנועד לבחון את היעילות והבטיחות של פורמולת צמחי מרפא סינית לטיפול בתשישות (שאינה כתוצאה מאנמיה) בקרב חולי סרטן.
במחקר השתתפו 33 חולים אשר דיווחו על רמה בינונית-גבוהה של תשישות בסיום הטיפול האנטי-סרטני.
כל המשתתפים נטלו מרתח המכיל 12 צמחי מרפא פעמיים ביום במשך 6 שבועות. במהלך המחקר לא דווח על רעילות ועל תופעות לוואי משמעותיות.
נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת התשישות (מרמה ממוצעת של 7.06 לרמה של 3.30). החוקרים מציינים כי נדרשו 2-3 שבועות להשפעה מיטיבה של הטיפול.
חשוב לציין כי המחקר לא כלל קבוצת ביקורת ויש לבחון את היעילות גם מול טיפול פלסבו על מנת לאושש את הממצאים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25918996
במחקר קליני מבוקר, שאינו אקראי (דצמבר 2016), נבדקה ההשפעה של פורמולת הצמחים הסינית Kuan-Sin-Yin על רמת האנרגיה בקרב חולי סרטן המעי המטופלים בכימותרפיה.
הפורמולה Kuan-Sin-Yin הינה מרתח, המכיל שבעה צמחי מרפא: קודונופסיס (Codonopsis pilosula), אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), שוש סיני (Glycyrrhiza uralensis), פטריית פוריה (Poria cocos), אסטרגלוס (Astragalus membranaceus), ליגוסטרום (Ligustrum lucidum) ו-Agastache rugose.
במחקר נכללו 52 מטופלים מבית חולים בטאיוואן, אשר חולקו באופן שאינו אקראי לנטילת הפורמולה - פעם ביום לאחר ארוחת הבוקר במשך שבועיים, בין טיפולי הכימותרפיה - או לקבוצת הביקורת, שטופלה רק בכימותרפיה. החוקרים מסבירים כי הבחירה בחלוקה לא אקראית לקבוצות מבוססת על כך שהטיפול הנבדק אינו טיפול סטנדרטי בסרטן המעי הגס, ולכן הם אפשרו לחולים לבחור האם לקבל טיפול זה כטיפול משלים או לאו.
יעילות הטיפול נבדקה בהתאם לשיפור ברמת האנרגיה במרידיאנים (באמצעות מדידת ההולכה החשמלית) ובהשתנות קצב הלב (heart-rate variability) כמדד לפעילות האוטונומית, וכן באמצעות הערכת רמת התסמינים ואיכות החיים.
מתוצאות המחקר עולה כי נטילת הפורמולה תרמה לשיפור ברמת האנרגיה ובהשתנות קצב הלב וכן הייתה מלווה בירידה ברמת התסמינים כמו תשישות, עצירות ובחילות ובעלייה במדד איכות החיים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על יעילות הפורמולה להגברת האנרגיה ולשיפור המצב הגופני בקרב חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה, אולם נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובאיכות גבוהה יותר על מנת לאשש את המסקנות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27912948
במחקר עוקבה (אפריל 2015) בו נכללו כ-26,000 חולות סרטן השד המטופלות בטמוקסיפן נמצא כי נשים הנוטלות תרופות סיניות צמחיות המכילות קומסטרול, גניסטאין או דאידזין אינן בעלות סיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן הרחם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25934515
מטה-אנליזה (ינואר 2016) המסכמת את הממצאים מסקירות של מחקרים אקראיים מבוקרים אשר בחנו את היעילות של רפואת צמחים סינית לשיפור איכות החיים בקרב חולי סרטן ריאות מסוג NSCLC (קיצור של Nonsmall Cell Lung Cancer) כטיפול תומך יחד עם כימותרפיה, בהשוואה לכימותרפיה בלבד.
במטה-אנליזה נכללו 14 סקירות הכוללות 61 מחקרים עם 4,247 משתתפים.
מבין 11 פורמולות שנבדקו, 6 פורמולות נמצאו יעילות: Kang-lai-te injection, Shei-qi-fu-zheng injection,Shen-fu ingection, Zi-jin-long tablet, Compound Ku-shen injection (המכיל סופורה), Kang-ai- injection (המכילה אסטרגלוס). מחקר נוסף מצביע על היעילות של הפורמולה Hai-shen-su המופקת מחלבון המצוי בצדפה Tegillarca granosa. החוקרים קוראים לקיום מחקרים נוספים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו על מנת לאשש את הממצאים לגבי היעילות של רפואת צמחים סינית לחולי סרטן ריאות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26735544
מחקר פרה-קליני (אוגוסט 2016) בו נבדקה ההשפעה הסינרגיסטית של פורמולה סינית חדשה SH003 להגברת השפּעת הכימותרפיה לטיפול בסרטן שד שלילי לקולטנים הורמונליים. הפורמולה SH003 מבוססת על מיצוי:
Astragalus membranaceus ,Angelica gigas ,Trichosanthes kirilowii Maximowicz.
במחקר קודם מצאו החוקרים כי הפורמולה הייתה יעילה לעיכוב הצמיחה של הגידול הסרטני.
במחקר הנוכחי שנערך על דגימות תאים, מראים החוקרים כי לפורמולה השפעה סינרגיסטית עם התרופה הכימותרפית דוקסורוביצין, בעידוד תמותת תאים סרטניים ועיכוב צמיחת הגידול.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27476488
במחקר סטטיסטי (אוגוסט 2016) העריכו החוקרים מהי התרומה של השימוש ברפואת צמחים סינית להישרדות מטופלים עם סרטן קיבה מתקדם (שלב 4) ומהם הרכיבים היעילים ביותר בפורמולות בהם נעשה שימוש.
במחקר נכללו 154 מטופלים, שקיבלו טיפול כימותרפי לפחות שלוש פעמים, ו-58 מבין המטופלים קיבלו גם טיפול צמחי. משך ההישרדות החציוני של כלל המטופלים היה 12 חודשים, כאשר משך ההישרדות של המטופלים שקיבלו טיפול צמחי היה 18 חודשים, לעומת 9 חודשים בקרב מטופלים שקיבלו את הטיפול הקונבנציונאלי בלבד (p<0.001).
החוקרים זיהו 13 צמחי מרפא, מבין 204 צמחים שנכללו בפורמולות, אשר היו קשורים בתוצאות החיוביות של הטיפול, ביניהם שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), קערורית ברבטה (Scutellaria barbata), קערורית סינית (Scutellaria baicalensis), קודונופסיס (Codonopsis pilosula), צלע השור (Bupleurum spp), מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) וכורכום (Curcuma longa).
החוקרים מסבירים מהם המסלולים הביולוגיים ומנגנוני הפעולה אשר קשורים בהשפעה המיטיבה של צמחים אלה. הם מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על צמחי מרפא כבעלי פוטנציאל לטיפול בסרטן הקיבה ומהווים בסיס למחקרי המשך ולפיתוח טיפולים חדשניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27583849
סקירה (יוני 2018) מוצגים הממצאים העדכניים לגבי רכיבים המצויים בצמחי מרפא סיניים, אשר עשויים לתרום להתמודדות עם בעיית העמידות לכימותרפיה, כגון Gambogic acid, כורכומין, Tanshinon, קוורצטין, ג'ינסנוסידים, Tetramethylpyrazine, רזברטרול ופורמולות סיניות שונות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29860581
סקירה (פברואר 2015) המציגה את העדויות בנוגע לשימוש ברפואה סינית מסורתית כטיפול משלים בשלבים השונים של מחלת הסרטן. נמצא כי ישנם טיפולים (TJ-41, Liu-jun-zi-tang, PHY906, Coumarin, Aescine) אשר נמצאו יעילים להקלה על תסמינים לאחר ניתוח כגון תשישות, כאב, תיאבון, שלשול, בחילות, הקאות ולימפדמה. טיפולים מסוימים (ג'ינסנג, אסטרגלוס, קערורית ברבטה, TJ-48, הזרקת Huachansu, הזרקת Shenqi fuzheng, הזרקת Kanglaite) תורמים להגברת יעילות הטיפול הכימותרפי או טיפולי הקרינה ולהפחתת תופעות הלוואי והסיבוכים כתוצאה מהטיפול.
באופן כללי, שילוב של רפואה סינית בטיפול בחולי סרטן נמצא יעיל לעצירת התקדמות הגידול, להקלה על הסיבוכים, להגברת יעילות הטיפול, לשיפור התגובה החיסונית ולהפחתת הפגיעה כתוצאה מהטיפול הפולשני.
שימוש ברפוא סינית היה יעיל להפחתת לימפדמה בחולות סרטן שד, להפחתת תשישות וכאב, להפחתת הפגיעה בדרכי הנשימה והעיכול כתופעות לוואי של הטיפול, להגנה על הכבד, ואף לשיפור הדיכוי של מח העצם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25787906
סקירה (מאי 2015) המתמקדת במספר פורמולות צמחי מרפא סיניות בעלות השפעה אנטי-סרטנית, בהתבסס על השפעתן על מוות תאים סרטניים (אפופטוזיס).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26056434
מחקר שנערך על חיות מעבדה (אפריל 2015) בו נבדקה ההשפעה של הפורמולה הסינית SQDBT (קיצור של Shi Quan Da Bu Tang) לאחר הסרת גידול סרטני ראשוני.
הפורמולה כוללת 12 צמחי מרפא: Panax ginseng, Atractylodes macrocephala, Wolfiporia extensa, Glycyrrhiza glabra, Rehmannia glutinosa prepatarta (Shu di huang), Paeonia lactiflora, Angelica sinensis, Ligusticum chuanxiong, Cinnamomum cassia, Astragalus membranaceus, Zingiber officinale, Ziziphus jujube.
בעכברים שקיבלו את הפורמולה נמצא עיכוב בהתפתחות תאי סרטן גרורתיים בכבד. מעבר לכך, החוקרים זיהו מהו הרכיב והמנגנון העומד בבסיס השפעה זאת. מחקר זה מצביע על כך שגורם הגדילה השלייתי (placental growth factor) הקשור בתהליכי אנגיוגנזה עשוי להוות מטרה לטיפול בסרטן גרורתי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25895458
הפורמולה Shenling Baizhu San (בקיצור: SBS) היא פורמולה המוכרת ברפואה הסינית לטיפול בהפרעות עיכול כבר מאות שנים. הפורמולה מכילה 10 צמחי מרפא: Panax ginseng, Atractylodes macrocephala, Wolfiporia extensa, Glycyrrhiza glabra, Dioscorea opposite, Dolichos lablab, Nelumbinis Nucifera, Coix lacryma-jobi, Amomum, Platycodon grandifloras.
במחקר הנוכחי (אפריל 2015), אשר נערך בקרב חיות מעבדה, מציגים החוקרים מהם מנגנוני הפעילות בהם הפורמולה תורמת להפחתת התמותה והתפתחות גידולים סרטניים במעי כסיבוך של קוליטיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25897964
מחקר שנערך על חיות מעבדה (אוגוסט 2014) מצביע על ההשפעה של פורמולת צמחי המרפא הסינית Chang-Wei-Qin להגברת היעילות של התרופה האנטי-סרטנית Oxaliplatin.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25103530
מחקר שנערך על חיות מעבדה (מרץ 2015) מצביע על היעילות של הפורמולה הסינית PHY906-KD018 לשיפור הפעילות האנטי-סרטנית של התרופה Sorafenib.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25819872
במחקר רטרוספקטיבי (אוגוסט 2016) נבדקה היעילות של המרתח Jianpi Ligan כטיפול תומך לחולי סרטן כבד ראשוני שלא ניתן לכריתה (unresectable hepatocellular carcinoma).
במחקר נכללו 103 חולים, אשר קיבלו טיפול כימותרפי ייחודי המוזרק ישירות לעורק הכבד (transarterial chemoembolization) בבית חולים בסין בין השנים 2007-2013. מבין החולים, 50 קיבלו את הכימותרפיה בלבד ו-53 קיבלו טיפול משולב של כימותרפיה ומרתח. המרתח כלל עשרה צמחי מרפא: קודונופסיס (Codonopsis pilosula), אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), פטריית פוריה (Poria cocos), שוש קירח (Glycyrrhiza glabra) בטטת בר (Dioscorea villosa), פינליה (Pinelliae Ternatae),עוזרר (Crataegus spp), זרעי לוטוס (Nelumbinis), לענה (Artemisia scoparia) ו-Pericarpium Arecae.
נמצא כי החולים שנטלו את הטיפול המשולב נטו פחות לעצירות, נפיחות בטנית והעדר תיאבון, בהשוואה לחולים שנטלו את הכימותרפיה בלבד. כמו כן, החולים בקבוצת הטיפול המשולב נטו פחות לרעילות בכבד ולהפרעות בדרכי העיכול, כגון בחילות והקאות. שיעור הצלחת הטיפול היה גבוה יותר (51/53 חולים לעומת 40/50 בקבוצת הכימותרפיה בלבד) ושיעור ההישרדות לאורך 3 שנים היה גבוה יותר (38% לעומת 26%).
החוקרים מסכמים כי נטילת המרתח הייתה יעילה להפחתת ההשפעות השליליות של הטיפול ולשיפור ההישרדות עבור חולי סרטן כבד גרורתי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27536066
שמנים אתריים
בסקירה שיטתית (2019) הוערכה ההשפעה של ארומתרפיה לטיפול בתסמינים ובהשפעות שליליות, בקרב חולי סרטן. בסקירה נכללו 43 מחקרים, בהם 3,239 חולי סרטן מ-13 מדינות, כאשר 31 מהמחקרים היו אקראיים מבוקרים. ב-21 מהמחקרים נעשה שימוש בארומתרפיה בהרחה, ב-22 מהמחקרים בעיסוי ארומתרפי ובשלושה מחקרים - בשיטות אחרות. סה"כ נעשה שימוש ב-32 סוגי שמנים, השכיחים ביותר היו לבנדר (18 מחקרים), קמומיל (6 מחקרים) וג'ינג'ר (5 מחקרים).
מהתוצאות עולה כי שימוש בארומתרפיה תרם להקלה במגוון רחב של תסמינים גופניים ונפשיים שנבדקו - כולל חרדה, כאב, איכות חיים, בחילות והקאות, דיכאון, הקלה בתסמינים פסיכולוגיים וגופניים, איכות השינה, עייפות, סימנים ויטאליים, מוקוזיטיס בפה, הפרעות עוריות, תחושת רווחה, מצב תזונתי, מדדים חיסוניים, מצב רוח, עצירות, פגיעה בבלוטות הרוק, דלקת ורידים על רקע כימותרפיה, ורמת קורטיזול ופרולקטין. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי במספר מחקרים לא נמצאה השפעה לארומתרפיה על התגובה העורית.
הממצאים הקיימים מצביעים על הפוטנציאל של ארומתרפיה כטיפול תומך להקלה על תסמינים והשפעות שליליות בקרב חולי סרטן, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס את פרוטוקול הטיפול ואת סוג הארומתרפיה והמינונים הנדרשים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31779991/
בסקירה שיטתית (2019) הוערכה ההשפעה של ארומתרפיה על התפתחות סיבוכים בקרב חולי סרטן. בסקירה נכללו 43 מחקרים (31 מתוכם הינם אקראיים מבוקרים), אשר פורסמו בין השנים 1995-2019 ובהם 3,239 חולי סרטן מ-13 מדינות. ב-21 מהמחקרים נעשה שימוש בארומתרפיה בהרחה במינון של בין 1 ל-6 טיפות למשך 2-20 דקות. ב-22 מהמחקרים נעשה שימוש בעיסוי במינון של 2-50 מ"ל / 3-10 טיפות, כאשר בשלושה מהמחקרים נעשה שימוש משולב בהרחה ובעיסוי, ובשלושה מחקרים נוספים נעשה שימוש בשיטות אחרות כגון אמבט או גרגור. במחקרים השונים נעשה שימוש בשמן בודד או בתערובת שמנים, סה"כ נכללו למעלה מ-32 סוגי שמנים, כאשר השמנים השכיחים ביותר היו לבנדר (18 מחקרים), קמומיל (6 מחקרים) וג'ינג'ר (5 מחקרים). הסיבוכים שנבדקו כללו סיבוכים פסיכולוגיים או גופניים.
נמצא כי לארומתרפיה הייתה השפעה מיטיבה על מגוון רחב של תסמינים וסיבוכים בקרב חולי סרטן, כולל חרדה, כאב, איכות חיים, בחילות והקאות, דיכאון, איכות שינה, עייפות, מדדים ויטאליים, מוקוזיטיס בפה, תסמינים עוריים, תחושת רווחה, מצב תזונתי, מדדים חיסוניים, מצב רוח, עצירות, ועוד.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של שילוב ארומתרפיה בטיפול בחולי סרטן, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להגדיר במדויק את פרוטוקול הטיפול והמינונים המיטביים.
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0965229919308647
מחקר קליני (אוגוסט 2014) בו נבדקה התרומה של ארומתרפיה ועיסוי לשיפור התסמינים ואיכות החיים בקרב חולות סרטן השד אשר עברו טיפולי כימותרפיה.
במחקר נכללו 280 נשים שטופלו בכימותרפיה בבית חולים פרטי בטורקיה. המשתתפות חולקו אקראית ל-3 קבוצות הטיפול: הרחה של שמנים אתריים, עיסוי קלאסי או עיסוי ארומתרפי, ולקבוצת הביקורת שקיבלה רק את הטיפול השגרתי ביחידת הכימותרפיה בבית החולים.
הטיפול בהרחה כלל שהייה בחדר סגור למשך 5 דקות 3 פעמים בשבוע למשך חודש והרחת תערובת של שמן לבנדר, מנטה, קמומיל, יסמין, סִיגליות, רוזמרין ואקליפטוס ביחס של 2:2:2:1:1:1, בריכוז של 1.1% מהולה בשמן שקדים. העיסוי הקלאסי נמשך 35 דקות 3 פעמים בשבוע למשך חודש וכלל שימוש בשמן זית לעומת העיסוי הארומתרפי שבוצע באותה צורה אך עם תערובת השמנים כמו בקבוצת ההרחה.
לאחר 6 ו-10 שבועות מתחילת הטיפול נמצאה השפעה חיובית בכל קבוצות הטיפול כאשר נמצא הבדל לטובת קבוצות הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת ביחס לציוני תחומי איכות החיים: תחושת רווחה כללית, תיאבון ותפקוד מיני (p<0.001) וכן ביחס לתסמינים פיזיולוגיים ורמת פעילות, סיוע רפואי וציון איכות החיים הכללי (p<0.05). לא נמצאו הבדלים ביחס לתחומי השינה, תפיסה עצמית וסביבתית, יחסים חברתיים ותפקוד בעבודה.
באופן ספציפי, בקבוצת הביקורת חלה ירידה בציון איכות החיים הכללי (מ-123.2 ל-112.5) לעומת עלייה בקבוצת ההרחה, העיסוי הקלאסי והעיסוי הארומתרפי (מ-117.4 ל-123.0, מ-125.8 ל-136.0 ומ-110.9 ל-146.0, בהתאמה). מגמה דומה נמצאה ביחס לציון התסמינים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים וכן ביחס לציון התסמינים הכללי אשר החמיר בקבוצת הביקורת (מ-60.8 ל-67.2) לעומת שיפור בקבוצות הטיפול, ובמיוחד בקבוצת העיסוי הארומתרפי (מ-65.5 ל-61.0 בקבוצת ההרחה, מ-60.3 ל-54.8 בקבוצת העיסוי הקלאסי ומ-67.3 ל-47.3 בקבוצת העיסוי הארומתרפי).
אומנם עיסוי ארומתרפי היה היעיל ביותר אך החוקרים מציעים כי הרחה של שמנים אתריים או עיסוי בשמן זית עשויים להיות יעילים במצבים בהם הזמן מוגבל או ששמנים אתריים אינם זמינים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25157942
במחקר תצפיתי הוערכה ההשפעה של ספריי אף המכיל שמן אתרי רוז-גרניום על בסיס שמן שומשום להקלה על תסמינים בחלל האף בקרב חולות סרטן השד העוברות טיפולים כימותרפיים. בהתבסס על הרשומות הרפואיות, החוקרים איתרו חולות סרטן שד אשר קיבלו המלצה להשתמש בספריי רוז-גרניום ושלחו להן שאלון להערכת הטיפול. מבין 40 המטופלות, 20 מטופלות השלימו את השאלון. התסמינים העיקריים בחלל האף עליהם דיווחו המטופלות כללו דימום (90%), יובש (86%), כאב (81%), גרד (67%) ופצעים (52%).
כל המטופלות אשר השתמשו בספריי דיווחו על הקלה בתסמינים, מטופלת אחת דיווחה על הקלה קלה, 11 מטופלות דיווחו על הקלה בינונית ו-8 מטופלות דיווחו על הקלה משמעותית ועד היעלמות מלאה של התסמינים. החוקרים מציינים כי באופן כללי הטיפול נסבל היטב. החוקרים מסכמים כי ספריי אף המכיל שמן רוז-גרניום עשוי להקל על תסמינים בחלל האף הקשורים בטיפולי כימותרפיה.
הערת מערכת: מדובר במחקר תצפיתי ולא התערבותי וכן ללא קבוצת ביקורת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30377210
במחקר פיילוט אקראי מבוקר פתוח (2020) נבדקה ההשפעה של שמן מנטה להקלה על בחילות והקאות, בקרב חולי סרטן המקבלים טיפולי כימותרפיה. במחקר נכללו 90 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. המשתתפים בקבוצת ההתערבות התבקשו לשים טיפה אחת מהשמן (שמן מנטה בריכוז 3% על בסיס שמן שקדים) מתחת לאף, שלוש פעמים ביום במשך חמישה ימים לאחר הטיפול הכימותרפי, בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי שניתן למניעת בחילות והקאות. המשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו את הטיפול הקונבנציונאלי בלבד. המשתתפים התבקשו לדווח על חומרת הבחילה על סולם של 0 עד 10.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת חל שיפור מובהק בחומרת הבחילה בקרב המטופלים בקבוצת ההתערבות אשר קיבלו סוגים שונים של כימותרפיה (Folfirinox, Paclitaxel-Trastuzumab, Carboplatin-Paclitaxel, Cyclophosphamide-Adriamycin), מלבד מטופלים שקיבלו כימותרפיה מהסוג Cisplatin. מגמה דומה נמצאה במדד (INRV (Index of Nausea, Vomiting, and Retching.
החוקרים מסכמים כי שמן מנטה עשוי להיות יעיל, כטיפול משלים, להקלה על בחילות והקאות על רקע טיפולי כימותרפיה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33197662/
מחקר פיילוט (מרץ 2014) בו נבדקה ההשפעה של תערובת שמנים אתריים, לעומת הטיפול הסטנדרטי, על התגובה העורית של חולות סרטן השד, העוברות טיפולי קרינה.
במסגרת המחקר 24 מטופלות חולקו אקראית לטיפול הסטנדרטי (משחה RadiaPlexRx™) או לשימוש בתערובת שמנים אתריים במריחה חיצונית 3 פעמים ביום, עד חודש לאחר סיום טיפולי הקרינה.
התערובת כללה 4 שמנים אתריים: הליקריסום (2.5%), לבונה (5%), לבנדר (5%) וגרניום (5%) בנשא של שמן חוחובה (32.5%), אלוורה (30%), תמנו (10%) ונר הלילה (10%).
המטופלות נתבקשו למרוח את השמן עד כדי כיסוי כל איזור ההקרנה 3 פעמים ביום (בוקר, אמצע היום ולפני השינה) עד פגישת המעקב שלהן, שהתקיימה כעבור חודש. כמו כן, הן נתבקשו להסיר את השמן על ידי שטיפה עם מים וסבון לפני ההקרנות עצמן.
החוקרים העריכו את התגובה העורית מדי שבוע והמשתתפות התבקשו למלא שאלון איכות חיים לאחר 3, 6 ו-10 שבועות מתחילת הטיפול.
נמצא כי השימוש בשמנים אתריים היה בעל יעילות דומה לטיפול הסטנדרטי הן מבחינת התגובה העורית והן מבחינת שביעות הרצון ואיכות החיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24668063
תוספי תזונה
כללי | אוֹמגה 3 | וִיטמין D | חוּמצה פולִית | סלניוּם
כללי
מטה-אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (מאי 2016) אשר נועדה להעריך את הקשר בין רמת צריכת הסידן (מתזונה ותוספים) לבין הסיכון לסרטן השד. ניתוח הנתונים מבוסס על 11 מחקרים הכוללים 26,606 מקרים של סרטן השד מבין כ-873,000 נשים עם תקופת מעקב של לפחות 7 שנים. באופן כללי נמצא כי נשים עם הרמה הגבוהה ביותר של צריכת סידן (345-1750 מ"ג או יותר) היו בסיכון נמוך בכ-8% לסרטן השד בהשוואה לרמה הנמוכה ביותר של צריכת הסידן (203-807 מ"ג או פחות). קשר זה היה משמעותי עבור מקרים של סרטן השד לפני גיל המעבר (סיכון מופחת של 25% לעומת 6% אחרי גיל המעבר). בניתוח הנתונים לפי מינון נמצא כי כל עלייה של 300 מ"ג/יום בצריכת הסידן הייתה קשורה בירידה של 2% בסיכון הכללי לסרטן שד ובירידה של, 8% ו-2% בסיכון לסרטן השד לפני גיל המעבר ואחרי גיל המעבר, בהתאמה. הערת המערכת: בעוד שמינונים גבוהים של סידן נמצאו במחקר זה מורידים סיכון לסרטן שד, במחקרים אחרים שבדקו השפעות של תוסף סידן נמצא סיכון מוגבר למוות ממחלות לב וכלי דם. נושא בטיחות השימוש בתוספי סידן במינונים גבוהים עדיין אינו ברור ויש להמשיך לעקוב אחר המחקרים בנושא.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27170091
בסקירה שיטתית של מחקרים קליניים (2020) הוערכה היעילות של פלבונואידים כחלק מהטיפול נוגד הסרטן. החוקרים מסבירים כי לפלבונואידים פוטנציאל לטיפול בסרטן בשל פעילותם הסלקטיבית כנגד תאים סרטניים, ללא פגיעה בתאים בריאים. בסקירה נכללו 22 מחקרים קליניים בשלב 2 ומחקר אחד בשלב 3, בהם נעשה שימוש בפלבונואידים כנגד גידולים סרטניים או כנגד סרטן דם ולימפה. מהסקירה עולה כי הרכיב השכיח ביותר בו נעשה שימוש הוא Flavopiridol תוך-ורידי במינון 50 mg/m2. נמצא כי באופן כללי שיעורי התגובה היו נמוכים, אולם השימוש בפלבונואידים היה מלווה בתוצאות חיוביות יותר במצבים של סרטן דם ולימפה לעומת גידולים סרטניים סולידים:
החוקרים מסכמים כי הייתה שונות גדולה בין המחקרים, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין את ההשפעה המיטיבה של פלבונואידים בקרב חולי סרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31752046/
בסקירה שיטתית של מחקרים פרה-קליניים (2021), הוערכו העדויות המחקריות בהתייחס לפעילות נוגדת הסרטן של תיאנין ממקור טבעי. תיאנין הינה חומצה אמינית המצויה בעיקר בתה, כאשר מחקרים קודמים הדגימו את השְֹפעתה הבריאותית המיטיבה בהתייחס למצבים כגון שמנות, סוכרת, תחלואה קרדיווסקולרית, תפקוד קוגניטיבי ועוד. ישנן עדויות רבות להשפעה נוגדת הסרטן של תה ורכיביו הפעילים, כגון פוֹליפנוֹלים, אולם לא נבדקה היעילות של תיאנין טהור ממקור טבעי למניעה או טיפול בסרטן. בסקירה נכללו 14 מחקרים שנערכו על דגימות תאים או במודלים של חיות מעבדה. במרבית המחקרים זוהתה פעילות נוגדת סרטן, כולל השפעה מיטיבה על תהליכי שגשוג תאי סרטניים, תמותת תאים, שליחת גרורות, נדידה ופלישה, כאשר במודלים של חיות מעבדה נמצאה תמיכה לתרומה של תיאנין למניעת התפתחות והתפשטות הגידול. במסגרת הסקירה דנים החוקרים במנגנוני הפעולה הביולוגיים המעורבים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפעילות נוגדת הסרטן של תיאנין, ונדרשים מחקרים נוספים לבירור היעילות למניעת סרטן ולבחינת המנגנונים המעורבים במודלים חיים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33891786/
בסקירה (2021) דנים החוקרים ביישומים הקליניים של קו-אנזים Q10 במגוון מצבים בריאותיים, מעבר לתחלואה קרדיווסקולרית. קו-אנזים Q10 הינו קו-פקטור חיוני בתהליך הנשימה התאית (בשלב המכונה זרחון חמצוני) אשר נמצא בריכוז גבוה בכבד, בלב ובכליות. לקו-אנזים Q10 פעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון, המסייעת למניעת הפגיעה החמצונית של רדיקלים חופשיים ותהליכים דלקתיים. לפיכך, מחקרים שונים הדגימו כי ריכוז גבוה יותר בדם של קו-אנזים Q10 הינו בעל השפעה מיטיבה במגוון מצבים בריאותיים. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים הקליניים בהתייחס להשפעה של קו-אנזים Q10 בהתייחס למיגרנה; למצבים שונים של עייפות; למחלות נוירו-דגנרטיביות כולל פרקינסון, הנטינגטון, אלצהיימר, טרשת נפוצה ונוירופתיה; לסרטן; לפוריות; למחלת דופיטרן; ולסכיזופרניה. בהתאם לממצאים הקיימים, החוקרים קובעים כי קו-אנזים Q10 הינו תוסף ארגוגני (משפר ביצועים) בעל פרופיל בטיחות גבוה גם בחשיפה כרונית של 900 מ"ג ליום וללא תגובות הדדיות פרמקולוגיות ידועות. חסר נמצא קשור במצבים פתולוגיים, העיקרי בהם הינו תחלואה קרדיווסקולרית, ותיסוף עשוי לתרום לשיפור איכות החיים ואף לשיפור התוצאות הקליניות. הם מסכמים כי מצד אחד עדויות קליניות תומכות בהשפעה המיטיבה של נטילת קו-אנזים Q10 במינון של לפחות 200 מ"ג/יום בהקשר הקרדיווסקולרי. מצד שני, העדויות לגבי השימוש בתוספים בהקשר של מחלות נוירו-דגנרטיביות, סרטן או מצבים בריאותיים אחרים הינן מבטיחות אולם אינן מספיק מבוססות. לפיכך, הממצאים המפורטים בסקירה מצביעים על הפוטנציאל של השימוש בתוספי קו-אנזים Q10 בהקשרים שאינם קרדיווסקולריים.
החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34067632/
מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על קשר בין צריכת ירקות ופירות באופן כללי, אך לא בין תרכובות פנוליות מסוימות, לבין סיכון נמוך יותר לסרטן קולורקטלי. לעומת זאת, מחקרים פרה-קליניים בהם נעשה שימוש בדגימות תאים או בחיות מעבדה מצביעים על הפעילות האנטי-סרטנית של תרכובות פנוליות שמקורן בתזונה.במחקר הנוכחי (מרץ 2015) בוחנים החוקרים את כלל העדויות ביחס להשפעה האנטי-סרטנית של תרכובות פנוליות שונות, תוך התמקדות בכורכומין, רזברטרול, איזופלבונים, EGCG, אבקת פטל שחור, מיצוי אוכמניות שחורות, מיצוי ג'ינג'ר ומיצוי רימון.מהסקירה עולה כי כורכומין הינו הרכיב התזונתי המבטיח ביותר כטיפול תומך בסרטן קולורקטלי. החוקרים מסכמים כי באופן כללי מחקרים קליניים מספקים תמיכה קלושה לגבי היעילות של תרכובות פנוליות כנגד סרטן קולורקטלי ומסבירים כי נדרשים מינונים גבוהים מאוד על מנת לגרום להשפעה בעלת משמעות קלינית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25693744
במחקר קליני שנערך בקרב 12 חולי סרטן הסובלים מכאבים נוירופתים, מינון של 500 מ"ג או 1 גרם מגנזיום סולפאט תוך ורידי הניתן באופן חד פעמי, הפחית במידה ניכרת את תסמיני הכאב למשך עד 4 שעות מרגע קבלת המינון בקרב 11 חולים ונמצא בטוח ויעיל לשימוש.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17172008
מחקר (מאי 2016) בו נבדקו הבדלים בריכוזי מטבוליטים בדם בין חולים עם גליובלסטומה (גידול מוחי ממאיר), שאובחנו עד 22 שנה לאחר ביצוע בדיקות הדם, בהשוואה לנבדקים בריאים.מהתוצאות עולה כי רמות גבוהות יותר של ויטמין E קשורות בסיכון מוגבר לגליובלסטומה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27175595
בסקירה (2021) הוערכה התמיכה המחקרית לפרקטיקה השכיחה של מתן תוך-ורידי של ויטמין C במינון גבוה לחולי סרטן, במטרה להגביר את ההשפעה נוגדת הסרטן ולהפחית את ההשפעות השליליות של הכימותרפיה. במסגרת הסקירה החוקרים מפרטים את הממצאים ההיסטוריים בהתייחס לפעילות נוגדת הסרטן של ויטמין C, דנים בהבדלים בין שימוש תוך-ורידי לעומת נטילה פומית, מתארים את המאפיינים הביולוגיים של ויטמין C, ואת רמות ויטמין C שנמצאו בקרב חולי סרטן סופניים. בהמשך הם דנים בפוטנציאל הטיפולי של ויטמין C תוך התייחסות לפעילות נוגדת הסרטן, לשיפור יעילות הכימותרפיה, הפחתת ההשפעות השליליות של הטיפול, שיפור איכות החיים, הקלה על תחושת העייפות והכאב, וכן דנים בהיבטים של בטיחות.
מהסקירה עולה כי:
למרות התוצאות החיוביות שנמצאו במחקרים פרה-קליניים בהתייחס להשפעה נוגדת הסרטן, עיכוב התפתחות הגידול ושיפור ההישרדות, לא נמצאה תמיכה לכך במחקרים קליניים.
לא נמצאה תמיכה קלינית להגברת היעילות של הכימותרפיה ולהפחתת ההשפעות השליליות של הטיפול.
יחד עם זאת, בטיפול פליאטיבי ניתן לשקול מתן תוך-ורידי של ויטמין C במינון גבוה לשיפור איכות החיים ולהקלה על תסמינים כמו עייפות וכאבים בעצמות. למרות זאת, בהעדר מחקרים מבוקרי פלסבו, לא ניתן לקבוע כי ההתערבות יעילה מעבר לאפקט הפלסבו.
החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33652579/
סקירה (פברואר 2016) המציגה את העדויות ביחס ליעילות של מגוון רכיבים צמחיים למניעה וטיפול במלנומה. הסקירה מתמקדת בפלבונול הנקרא fisetin, EGCG, רזברטרול, כורכומין, פרואנתוציאנידינים, סילימרין, אפיגנין, קפסאיצין, גניסטאין, אינדול-3-קרבינול ולוטאולין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26864554
סקירה (2016) העוסקת בפעילות האנטי-סרטנית של רכיבים תזונתיים שונים, בדגש על תרומתם לטיפול בסרטן השד. הסקירה כוללת פירוט לגבי חומצת שומן אומגה 3 המופקת מדגים, רזרבטרול המצוי בענבים ו-EGCG המצוי בתה ירוק וכן מופק מהצמח Ziziphus jujube. במסגרת הסקירה מציגים החוקרים את מנגנוני הפעולה המולקולריים בהם רכיבים אלה מעכבים תהליכים סרטניים, ביניהם ויסות הפעילות של אנזימים נוגדי חמצון ויצירת השפעה אנטי-פרוליפרטיבית (עיכוב שגשוג תאים סרטניים) ואפופטוטית (עידוד מוות תאים סרטניים). החוקרים קוראים לקיום מחקרים נוספים להערכת השימוש הקליני ברכיבים אלה כחלק מהטיפול בסרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26156544
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של תוסף פרוביוטיקה מהזן Clostridium butyricum בקרב חולי סרטן ריאות העוברים כימותרפיה. החוקרים מסבירים כי כימותרפיה פוגעת ברירית המעי וכתוצאה מכך גורמת להשפעות שליליות בדרכי העיכול, כאשר ידוע כי Clostridium butyricum מסייע להפחתת תסמינים של שלשול במצבים כמו מחלות מעי דלקתיות. במחקר זה נכללו 41 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבוצת הפרוביוטיקה או לקבוצת הפלסבו. החל מיום אחד לפני הסבב הראשון של הכימותרפיה, המשתתפים קיבלו 3 טבליות, כל אחת במינון 420 מ"ג - של פרוביוטיקה או פלסבו - 3 פעמים ביום למשך 3 שבועות. בדיקות דם ודגימות צואה נאספו בתחילת המחקר ובסיומו. נמצא כי חומרת הבחילות וההקאות ושיעור המטופלים הסובלים משלשוּלים היו נמוכים יותר בקבוצת הפרוביוטיקה לעומת הפלסבו. בהתייחס לספירת הדם, נמצא כי בקבוצת הפרוביוטיקה חלה ירידה ביחס נויטרופילים ללימפוציטים וביחס טסיות ללימפוציטים, והיחס לימפוציטים למונוציטים היה גבוה יותר. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בהתייחס למגוון חיידקי המעי, למרות שזוהתה מגמה של עלייה בחיידקים המייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת וירידה בזנים פתוגניים בקבוצת הפרוביוטיקה, לעומת מגמה הפוכה בקבוצת הפלסבו. בנוסף, נמצאה עלייה בחיידקים טובים מהזנים Clostridium ו-Lactobacillus בקבוצת הפרוביוטיקה. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים את התרומה של Clostridium butyricum להפחתת שלשול ותגובה דלקתית על רקע כימותרפיה בקרב חולי סרטן ריאות. המחקר מומן על ידי קרן מחקר סינית (National Natural Science Foundation of China).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30854059
במחקר, שנערך בקרב חולדות (מרץ 2017), נבדקה היעילות של תוסף רזברטרול למניעת פירוק עצם כתוצאה מטיפול במתוטרקסאט, כימותרפיה שכיחה ברפואת ילדים אונקולוגית. במסגרת המחקר חולדות צעירות קיבלו תוסף רזברטרול 7 ימים לפני הטיפול במתוטרסאט ובמהלך 5 ימי הטיפול. נמצא כי מתוטרקסאט הוביל לפגיעה במספר מדדים של בריאות העצם, כולל עלייה בהיווצרות אוסטאוקלסטים ואדיפוציטים המגבירין פירוק עצם. נטילת תוסף רזברטרול במינון 10 מ"ג/ק"ג משקל גוף לא השפיעה על בריאות העצם בקרב חולדות בריאות, אולם החמירה את הפגיעה בעצם בקרב חולדות המטופלות במתוטראקסט. עם זאת, מינון של 1 מ"ג/ק"ג מנע את הפגיעה של מתוטרקסאט במדדי בריאות העצם ומנע היווצרות אוסטאוקלסטים. השפעות מנוגדות אלה יכולות להיות קשורות לאינטראקציה של רזרבטרול עם המתוטרקסאט או להשפעה סינרגיסטית שלהם – בהקשר של רקמת העצם. לאחר קריאת הספרות בנושא החוקרים מציעים כי רזרבטרול במינון נמוך יכול לפעול כחומר אנטי-אפופטוטי, המספק הגנה על הלב ויתרונות בריאותיים אחרים, ואילו במינון גבוה יכול לפעול על תאים בריאים וסרטניים כפרו-אפופטוטי. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בתרומה של רזברטרול להגנה על בריאות העצם במהלך הטיפול במתוטרקסאט.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28282956
מחקר מעבדה (נובמבר 2015) אשר מצביע על ההשפעה המשמעותית של חיידקי המעי על יעילות הטיפולים החיסוניים לסרטן.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26541610
מחקר מעבדה (פברואר 2015) המצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של מיצוי ענבים כנגד תאי סרטן המעי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25705818
מחקר מעבדה (מרץ 2015) המצביע על הפעילות האנטי-סרטנית של אבקת כרוב סיני כנגד סרטן הכבד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25976785
מחקר מעבדה (פברואר 2015) המצביע על היעילות של תוסף צמחי המכיל קוורצטין, כורכומין, תה ירוק, מיצוי ירקות מצליבים ורזברטרול לטיפול בסרטן ראש וצוואר בחולי אנמיה ע"ש פנקוני (מחלה גנטית קשה המתבטאת בחוסר תאי דם).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25695860
במחקר מעבדה (פברואר 2017) נמצאה יעילותו של ויטמין C כנגד תאי גזע סרטניים. באופן ספציפי, נמצא כי ויטמין C תרם לעיכוב תהליכי הגליקוליזה בתאים הסרטניים וכתוצאה מכך למניעת גדילת התא, ולכן מהווה רכיב מבטיח להמשך מחקר קליני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28223550
כחלק ממחקר עוקבה פרוספקטיבי רב-מרכזי (ספטמבר 2016), העוסק בסרטן השד, במחקר הנוכחי נבדק האם שימוש ברפואה משלימה ואינטגרטיבית בקרב חולות סרטן השד קשור בשיעור נמוך יותר של התחלת טיפול כימותרפי.במחקר נכללו 685 נשים מתחת לגיל 70 עם סרטן שד פולשני לא גרורתי, כאשר 45% מהן היו בעלות התוויה קלינית לקבלת טיפול כימותרפי בהתאם להנחיות הלאומיות האמריקאיות. בתחילת המחקר נערכו ראיונות עם כלל המשתתפות בנוגע לשימוש בחמישה תחומים של רפואה משלימה ואינטגרטיבית: נטילת ויטמינים ומינרלים, נטילת צמחי מרפא, נטילת רכיבים טבעיים אחרים, ביצוע תרגול עצמי של טכניקות גוף-נפש או תרגול טכניקות גוף-נפש בהדרכה מקצועית. החוקרים עקבו אחר התחלת טיפולי כימותרפיה במהלך תקופת מעקב של שנה. מבין כלל המשתתפות במחקר, 87% מהנשים (598 נשים) דיווחו על שימוש ברפואה משלימה ואינטגרטיבית. בנוסף, מדיווח עצמי של הנשים עולה כי 89% (272) מהנשים עם התוויה קלינית לטיפול כימותרפי אכן החלו את הטיפול בתקופת המעקב לעומת 36% (135) מהנשים ללא התוויה קלינית.
מבין הנשים עם התוויה קלינית לטיפול כימותרפי, נמצא כי נשים שנטו במידה רבה להשתמש ברפואה משלימה ואינטגרטיבית, ובמיוחד נטילת תוספי תזונה אך לא טכניקות גוף-נפש, נטו פחות להתחלת טיפול. החוקרים קוראים לרופאים אונקולוגיים לדון עם המטופלות בשימוש ברפואה משלימה ואינטגרטיבית כחלק מתהליך קבלת ההחלטות לגבי טיפולי כימותרפיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27243607
במטה-אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (מרץ 2017) נבדק הקשר בין רמת הצריכה של ויטמין E בתזונה לבין הסיכון לסרטן ריאות. בניתוח נכללו 11 מחקרים, בהם סה"כ 435,532 משתתפים – כאשר מתוכן 4,164 הם חולי סרטן ריאות. באופן כללי, נמצא כי משתתפים עם הרמה הגבוהה ביותר של צריכת ויטמין E היו בסיכון נמוך ב-16% להתפתחות סרטן ריאות - בהשוואה למשתתפים עם רמת הצריכה הנמוכה ביותר. החוקרים מראים כי הסיכון היה נמוך ב-5% עבור כל עלייה של 2 מ"ג/יום בצריכת ויטמין E. קשר זה היה משמעותי במיוחד בקרב מעשנים, אך לא היה מובהק סטטיסטית בקרב משתתפים שאינם מעשנים או שעישנו בעבר. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התפקיד המגן של ויטמין E מפני התפתחות סרטן ריאות, ככל הנראה בשל השפּעתו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת ופעילותו האנטי-סרטנית. עוד מציינים החוקרים כי בתזונה המערבית המקור העיקרי לויטמין E הינו פולי סויה ושמן סויה, העשירים בגמא-טוקופרול, בעוד שבתזונה האסיאתית המקור העיקרי לויטמין E הינו עלים ירוקים וביצים העשירים באלפא-טוקופרול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28244705
בדוח עדכני (2017), שפורסם במשותף על ידי הקרן העולמית לחקר הסרטן (AICR) והמכון האמריקאי לחקר הסרטן (WCRF), מסכמים צוות החוקרים את העדויות המחקריות בנוגע לקשר בין תזונה ופעילות גופנית לבין סרטן קולורקטלי. דוח זה, המהווה עדכון לדוח שפורסם בשנת 2007, כולל 99 מחקרים (שנערכו בכל העולם) - בהם כ-29 מיליון משתתפים וכ-250,000 מקרים של סרטן קולורקטלי. על סמך הממצאים שנאספו, החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מבוססות לכך שצריכת דגנים מלאים (כשלוש מנות ליום), סיבים תזונתיים, מוצרי חלב (כ-500 גר'/יום), נטילת תוספי סידן וביצוע פעילות גופנית תורמים להפחתת הסיכון לסרטן קולורקטלי, בעוד שצריכת בשר אדום ובשר מעובד, צריכה של יותר משני משקאות אלכוהוליים ליום, עודף משקל, שמנות וקומה גבוהה מהווים גורמי סיכון להתפתחות סרטן קולורקטלי. בנוסף, החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מסוימות לגורמי סיכון נוספים, אשר קשורים בסיכון נמוך יותר - כולל צריכת מזונות עשירים בויטמין C, צריכת דגים, ויטמין D ונטילת מולטי-ויטמינים, כאשר צריכה נמוכה (פחות מ-100 גרם ליום) של פירות וירקות לא עמילניים וצריכת מזונות המכילים ברזל מסוג הם (שמקורו בחי) קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן קולורקטלי. לא נמצאו עדויות חד-משמעיות בהתייחס לגורמים תזונתיים נוספים כגון דגנים, תפוחי אדמה, שומן מהחי, עוף, פירות ים, הרכב חומצות השומן, כולסטרול, אומגה 3 שמקורה בדגים, קטניות, שום, סוכר מוסף, קפה, תה, פחמימות, עמילנים, עומס גליקמי, חומצה פולית, ויטמין A, ויטמין B6, ויטמין E, סלניום, מתיונין, בטא-קרוטן, ליקופן, סך הצריכה הקלורית, תדירות הארוחות או דפוס התזונה.
להערכת החוקרים כ-47% ממקרי הסרטן הקולורקטלי ניתנים למניעה באמצעות הקפדה על תזונה בריאה, ביצוע פעילות גופנית ושמירה על משקל תקין.
http://www.aicr.org/continuous-update-project/colorectal-cancer.html
בסקירה (פברואר 2016) מסוכמים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לשימוש במגוון תוספי תזונה טבעיים למניעת התפתחות סרטן הפה וכטיפול תומך בשילוב הטיפול האנטי-סרטני המקובל (ניתוח, הקרנות או כימותרפיה). במסגרת הסקירה מוצגים הממצאים בנוגע להשפעה האנטי-סרטנית של רכיבים אנתוציאנינים, אספרגוס, תה ירוק, ויטמין C במינונים גבוהים, ליקופן, חלבון המצוי בסויה (Bowman-Birk inhibitor) וקנבינואידים. ממצאים אלה מצביעים על כך שביצוע שינוי תזונתי (בעיקר הגברת הצריכה של פירות וירקות), נטילת תוספים נוגדי חמצון, ויטמין C במינונים גבוהים ושימוש בקנבינואידים עשויים לתרום להפחתת השכפול של תאים סרטניים ולהגברת הסיכוי לשיפור מהלך המחלה. החוקרים מסכמים כי כיום עיקר העדויות מתייחסות למניעה ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון את ההשפעה ואת מנגנוני הפעולה של רכיבים אלה ואחרים - הן למניעה והן לטיפול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26863913
בסקירה (יולי 2017) דנים החוקרים בתפקיד האפשרי של ויטמין B3 בהגנה מפני סרטן העור, בשל תרומתו לתיקון נזקי DNA, ויסות הסביבה הדלקתית הנוצרת בעור והפחתת הפגיעה בפעילות החיסונית בעקבות חשיפה לקרינה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28681504
כחלק ממחקר עוקבה (אוגוסט 2017), שנועד לבחון את הקשר בין ויטמינים וסרטן (VITAL), במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין נטילה ממושכת של ויטמיני B לבין הסיכון לסרטן ריאות. במחקר נכללו 77,118 משתתפים בגילאי 50-76, מהם 808 אובחנו עם סרטן ריאות. החוקרים בדקו את הסיכון לסרטן ריאות ביחס למינון היומי הממוצע של ויטמינים ומולטי-ויטמינים בטווח של 10 שנים. בקרב נשים לא נמצא קשר בין נטילת ויטמיני B (חומצה פולית, B6 ו-B12) לבין הסיכון לסרטן ריאות. עם זאת, בקרב גברים נמצא כי נטילת תוספי ויטמין B6 ו-B12 (כתוסף נפרד ולא כחלק ממולטי-ויטמין) הייתה קשורה בעלייה של 30-40% בסיכון לסרטן ריאות. באופן ספציפי, בהשוואה לגברים שלא נטלו תוספים אלה, צריכה גבוהה לאורך זמן של ויטמין B6 (מעל 20 מ"ג/יום) ושל ויטמין B12 (מעל 55 מק"ג/יום) הייתה קשורה בסיכון כפול להתפתחות סרטן ריאות. רמת הסיכון הייתה גבוהה יותר עבור גברים מעשנים. עוד מציינים החוקרים כי קשרים אלה נמצאו עבור כל סוגי סרטן הריאות מלבד סרטן מסוג אדנוקרצינומה, הקשור במידה הנמוכה ביותר לעישון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28829668
במחקר קליני (יולי 2017) נבדק הרכב פלורת המעי בקרב חולי סרטן המעי הגס והוערכה ההשפעה של תוסף פרוביוטיקה על הרכב החיידקים. במסגרת המחקר נלקחה ביופסיה ונאספו דגימות צואה מ-15 חולי סרטן המעי, כאשר 8 מהם נטלו תוסף פרוביוטיקה במינון יומי של 14 מיליארד חיידקים מהזן Bifidobacterium lactis ו-7 מיליארד חיידקים מהזן Lactobacillus acidophilus. בנוסף, נלקחה ביופסיה ונאספו דגימות צואה מקבוצת ביקורת, הכוללת 21 משתתפים ללא סרטן או ללא מחלה דלקתית במעי. נמצא כי הרכב החיידקים בתאים הסרטניים היה מאופיין במגוון גדול יותר של זנים שונים, כולל Fusobacterium, Selenomonas ו- Peptostreptococcus בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, בקרב חולי סרטן שנטלו פרוביוטיקה נמצאה רמה גבוהה יותר של חיידקים מייצרי בוטיראט כגון Faecalibacterium ו-Clostridiales וכן רמה נמוכה יותר של חיידקים הקשורים בסרטן קולורקטלי כגון Fusobacterium ו-Peptostreptococcus. החוקרים מסכמים כי לחולי סרטן המעי הרכב ייחודי של חיידקים בגידול הסרטני וברקמה הרירית הסמוכה, כאשר לנטילת פרוביוטיקה פוטנציאל להשפיע על הרכב החיידקים ובכך לתרום למהלך הטיפול בסרטן המעי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28944067
בסקירה (אוקטובר 2017) מוצגות העדויות העדכניות בהתייחס לתרומה של אורח חיים בריא למניעת סרטן הערמונית, תוך זיהוי כיווני מחקר עתידיים. מהסקירה עולה כי ישנם מחקרים פרה-קליניים ותצפיתיים המראים כי לגורמי אורח חיים שונים, כולל תזונה ופעילות גופנית, עשוי להיות תפקיד בהאטת התקדמות המחלה, בצמצום שיעור התמותה ובהפחתת נטל המחלה באופן כללי, בקרב חולי סרטן ערמונית במצב מתקדם. באופן ספציפי, צריכה גבוהה של ירקות ופירות, הפחתת הצריכה של בשר אדום ושומן רווי והגברת הפעילות הגופנית נמצאו קשורים בסיכון נמוך יותר להתפתחות סרטן הערמונית, לעצירת התקדמות המחלה ולעלייה בשיעור ההישרדות. במחקרים אקראיים מבוקרים נמצא כי תוספי סלניום וויטמין C לא היו יעילים למניעת התפתחות סרטן הערמונית, וכי תוספי ויטמין E עלולים אף להגביר את הסיכון. החוקרים מציינים כי כיום נערך מחקר גדול, הבוחן את ההשפעה של תזונה עשירה בירקות בקרב חולי סרטן הערמונית, ומחקר נוסף, הבוחן את ההשפעה של פעילות גופנית בקרב חולים עם סרטן ערמונית גרורתי. החוקרים מסכמים כי קיימת תמיכה לתרומה של אורח חיים בריא למניעת סרטן הערמונית, אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת להעריך את היעילות הקלינית של גורמים אלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049045
במחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2017) נבדקה התרומה של תוספי סיבים ופרוביוטיקה לטיפול בשלשול על רקע הזנה אנטרלית לאחר ניתוח להסרת החלק הדיסטלי של הקיבה, בקרב מטופלים עם סרטן הקיבה.במחקר נכללו 120 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי ל-3 קבוצות: פורמולת הזנה נטולת סיבים, פורמולת הזנה מועשרת בסיבים ופורמולת הזנה מועשרת בסיבים בשילוב תוסף פרוביוטיקה אשר הכיל את הזנים Bifidobacterium ו-lactobacillus. כל הפורמולות ניתנו במשך שבעה ימים לאחר הניתוח. נמצא כי מספר המטופלים שסבלו משלשול היה נמוך יותר בקבוצת הפורמולה המשולבת (5%) מאשר בקבוצת הפורמולה המועשרת בסיבים בלבד (30%) ובקבוצת הפורמולה נטולת הסיבים (60%). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות ביחס להפרעות אחרות בדרכי העיכול, כגון כאבי בטן בחילות והקאות. משך האשפוז היה ארוך יותר בקבוצת הפורמולה נטולת הסיבים בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בבדיקות הדם, כולל רמת לימפוציטים, אלבומין ופרה-אלבומין וטרנספרין. החוקרים מסכמים כי השילוב של סיבים ופרוביוטיקה נמצא יעיל להפחתת שלשול בקרב מטופלים עם סרטן קיבה המקבלים הזנה אנטרלית לאחר ניתוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29069041
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים (אוגוסט 2017) מבוקרים הוערכו העדויות בנוגע להשפעה המיטיבה של תוספי סידן למניעת הישנות של אדנומה קולורקטלית (גידולים שפירים טרום-סרטניים במעי). בסקירה נכללו 5 מחקרים בהם 2,234 משתתפים עם היסטוריה של אדנומה קולורקטלית. במחקרים השונים נעשה שימוש במינון של 720-2,000 מ"ג/יום סידן אלמנטלי, בהשוואה לפלסבו, לתקופת מעקב של 3 עד 5 שנים.נמצא כי נטילת תוספי סידן הייתה מלווה בסיכון נמוך ב-12% להישנות הגידול, ללא השפעה מובהקת על גידולים בשלב מתקדם. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי נטילת מינונים של מעל 1,600 מ"ג/יום סידן אלמנטלי הייתה מלווה בסיכון נמוך ב-26% לעומת סיכון נמוך ב-16% עבור מינונים של עד 1,200 מ"ג/יום. לא דווח על השפעות שליליות חמורות הקשורות בנטילת סידן, אולם דווח על עלייה בשיעור המקרים של היפרקלצמיה. החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מבוססות התומכות בהשפעה המיטיבה של תוספי סידן להפחתת הסיכון להישנות אדנומה קולורקטלית, אולם סך העדויות אינן חד משמעיות ואיכות העדויות הכוללת הינה נמוכה כך שנדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים. הערכת מערכת: שימוש בתוספי סידן במינונים מעל 500 מ"ג לאורך זמן נמצא קשור בתחלואה ותמותה ולכן, כפי שכתוב גם במאמר, אין לראות בתוצאות סקירה זו המלצה קלינית בשלב זה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28796047
במחקר מקרה-בקרה, (2019) אשר מבוסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר גדול, שנערך בסין, נכללו 229 משתתפים עם אבחנה חדשה של סרטן, אליהם הותאמה קבוצת ביקורת של 229 משתתפים ללא סרטן. נמצא כי:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30713028
אוֹמגה 3
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021), הוערכה ההשפעה של תיסוף אומגה 3 על מדדים של מסת, נפח ותפקוד השריר. בסקירה נכללו 123 מחקרים, כאשר ההשפעה של אומגה 3 נבדקה בקרב משתתפים עם מחלות שונות כגון סרטן או COPD, או בקרב משתתפים בריאים לאחר אימון גופני מעייף. בהתבסס על 66 מחקרים שנכללו במטה-אנליזה, נמצא כי לתיסוף אומגה 3 היה יתרון לשיפור מסת הגוף הרזה, מסת שרירי השלד וחוזק השריר. החוקרים מסכמים, כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שלתוספי אומגה 3 עשויה להיות תרומה לשיפור מסת וחוזק השריר, אולם יש לבחון במחקרים גדולים יותר האם עשויה להיות לכך תרומה למניעת סרקופניה(1).
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34857251/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של תוספי אומגה 3 בקרב חולי סרטן. החוקרים מציינים, כי תוספי אומגה 3 עשויים לתרום לטיפול בתת-תזונה בקרב חולי סרטן, מצב המאפיין כ-70% מהמטופלים. בניתוח הנוכחי נבדקה ההשפעה על מצב השריר, איכות החיים, משקל ורעילות הקשורה בטיפול נוגד הסרטן. בסקירה נכללו רק משתתפים מעל גיל 18 ומחקרים בהם ניתן אומגה 3 בנטילה פומית במינון של 600 גרם ליום לפחות למשך שלושה שבועות ומעלה. בסקירה נכללו 31 מחקרים בהם מטופלים עם סוגי סרטן שונים הנמצאים ברמות שונות של תת-תזונה. משך ההתערבות נע בין 28 יום ל-25 שבועות, ומינון אומגה 3 נע בין 0.6 ל-3.96 גרם/יום, כאשר מינון ה-EPA היה לפחות שני גרם/יום ב-12 מחקרים ופחות מכך ב-16 מחקרים. החוקרים מציינים, כי רוב המחקרים הוגדרו בסיכון גבוה או לא ברור להטיה. במטה-אנליזה שכללה 26 מהמחקרים לא נמצאה תרומה לנטילה של תוספי אומגה 3 בהתייחס למצב השריר, איכות החיים או המשקל. יחד עם זאת, נמצא כי נטילת אומגה 3 הייתה מלווה בסיכון נמוך ב-80% להתפתחות נוירופתיה היקפית כתוצאה מטיפולי הכימותרפיה. החוקרים מסכמים כי יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה ובקבוצת מטופלים הומוגנית יותר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34130028/
בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022), הוערכה ההשפעה של תיסוף אומגה 3 על מסת הגוף הרזה ובניית שריר, במצבים של העדר פעילות גופנית. החוקרים מסבירים, כי ההשפעה של אומגה 3 נחקרה בעיקר בקרב משתתפים פעילים גופנית, אך אין מספיק עדויות לגבי ההשפעה בקרב משתתפים עם אורח חיים יושבני או משתתפים המצויים במצב זמני של חוסר יכולת תנועתית. בסקירה נכללו שבעה מחקרים בהם 192 משתתפים. בחמישה מתוך שישה מחקרים בהם נבדקה ההשפעה על השריר נמצא כי תיסוף אומגה 3 תרם להעלאת נפח ומסת שרירי השלד, ובשני מחקרים נמצא יתרון לאומגה 3 בהקשר למדדים של סינתזת החלבון בשריר. עם זאת, בשני מחקרים לא נמצאה השפעה לאומגה 3 על הביטוי הגנטי בשרירי השלד. ממצאי הסקירה מצביעים על יתרון לתיסוף אומגה 3 לשיפור מסת השריר גם בהעדר פעילות גופנית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35112608/
במטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים (2022) נבדק הקשר בין צריכת אומגה 3 ואומגה 6 בתזונה ובין סרקופניה. החוקרים מציינים כי במטה-אנליזה קודמת של מחקרים אקראיים מבוקרים נמצא כי תוספי אומגה 3 תרמו לשיפור מסת וחוזק השריר בקרב קשישים, ובמודלים של חיות מעבדה הודגמה ההשפעה המיטיבה של אומגה 3 על גורמים ביולוגיים הקשורים בסרקופניה. בסקירה נכללו שישה מחקרים בהם הוערכה הצריכה התזונתית של אומגה 3 ואומגה 6 בקרב משתתפים עם ובלי סרקופניה. נמצא, כי הסיכוי לסבול מסרקופניה היה נמוך ב-59% בקרב משתתפים עם צריכה גבוהה של אומגה 3 לעומת נמוכה. עוד נמצא כי בקרב משתתפים עם סרקופניה רמת הצריכה של אומגה 3 הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה למשתתפים ללא סרקופניה. באופן כללי לא נמצא קשר בין הסיכוי לסבול מסרקופניה ואומגה 6, אולם בקרב משתתפים עם סרקופניה רמת האומגה 6 הייתה מעט נמוכה יותר לעומת משתתפים ללא סרקופניה. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על קשר הפוך בין אומגה 3 וסרקופניה, אך אין מספיק עדויות על מנת להסיק לגבי הקשר עם אומגה 6.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35096921/
במחקר אקראי מבוקר (2021) הוערכה התרומה של מתן תוספי אומגה 3 לשיפור תסמיני עייפות בקרב מחלימים מסרטן. החוקרים מציינים כי העדויות לגבי הקשר בין תוספי שמן דגים ותסמיני עייפות אינן עקביות ולא ברור מהם הגורמים להבדלים בתוצאות בין המחקרים. במחקר זה נבדקה ההשפעה של המצב התזונתי הבסיסי של המשתתפים על תוצאות ההתערבות. במחקר נכללו 85 נשים, 4-36 חודשים לאחר סיום הטיפול בסרטן השד הסובלות מתסמיני עייפות ברמה בינונית עד גבוהה. המשתתפות חולקו אקראית לקבלת מינון יומי של 6 גרם שמן דגים, 6 גרם שמן סויה או 3 גרם מכל אחד למשך שישה שבועות. לכל המשתתפות הוערך המצב התזונתי הבסיסי בתחילת ההתערבות, כאשר 69% מהן היו במצב תזונתי טוב ו-31% סבלו מחסר תזונתי קל עד בינוני. נמצא כי נשים במצב תזונתי טוב היו בעלות רמת אומגה 3 גבוהה יותר בתחילת ההתערבות, אולם יחס אומגה 6 לאומגה 3 היה בלתי תלוי במצב התזונתי הבסיסי. בקרב נשים במצב תזונתי טוב העלייה ברמת אומגה 3 בדם בעקבות ההתערבות הייתה גבוהה יותר, ללא השפעה על השינוי ברמת אומגה 6 בדם. החוקרים מעריכים כי בקרב מחלימות במצב תזונתי טוב נטילת 3 גרם ליום שמן דגים למשך שישה שבועות תוביל לעלייה של 0.36 מ"ג/מ"ל ברמת אומגה 3 בדם, לעומת עלייה של 0.21 מ"ג/מ"ל בקרב נשים עם חסר תזונתי. בכל הקבוצות נצפה שיפור בתסמיני העייפות, ללא הבדל בין הקבוצות ובאופן בלתי תלוי במצב התזונתי הבסיסי. עם זאת, בקרב הנשים שנטלו שמן דגים, עלייה גדולה יותר ברמת אומגה 3 בדם הייתה מלווה בשיפור גדול יותר בתסמיני העייפות. מסקנת החוקרים היא כי מצב תזונתי טוב עשוי לתרום לשיפור הספיגה של אומגה 3 ובכך להוביל לשיפור גדול יותר בתסמיני העייפות. המחקר מומן על ידי ה-NIH והחברה האמריקאית לסרטן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35011059/
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף אומגה 3 בקרב נשים מבוגרות המבצעות אימוני התנגדות. החוקרים מציינים, כי ישנן עדויות המצביעות על יתרון לנשים בהשפעה האנבולית של אומגה 3, ולכן לתיסוף אומגה 3 עשויה להיות תועלת בקרב נשים מבוגרות אשר מאופיינות בתגובת שריר נמוכה לאימוני התנגדות. במחקר נכללו 16 נשים בריאות בנות 64 בממוצע, אשר חולקו אקראית לנטילת 3,680 מ"ג/יום אומגה 3 או פלסבו למשך שישה שבועות, בנוסף להשתתפות בתכנית אימוני התנגדות שלוש פעמים בשבוע. נמצא כי אימוני ההתנגדות תרמו לשיפור חוזק השריר בשתי הקבוצות, עם יתרון לאומגה 3 בהקשר לעלייה במסת השריר. לא נמצא יתרון מובהק לאומגה 3 בהתייחס לסינתזת החלבון בשריר, אולם בשבועיים האחרונים להתערבות זוהתה מגמה לפיה קצב הסינתזה היה גבוה יותר בקבוצת האומגה 3 בהשוואה לפלסבו. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף אומגה 3 תרמה להעלאת מסת השריר בעקבות אימוני התנגדות, עם תפקיד אפשרי לסינתזת החלבון בשריר (2).
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34857226/
בשנת 2010 החל בארה"ב מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, שמטרתו העיקרית הייתה להעריך האם נטילת תוספי אומגה 3 וויטמין D במינון גבוה לתקופה ממושכת, עשויה להיות יעילה להפחתת הסיכון להתפתחות סרטן ותחלואה קרדיווסקולרית. המחקר נערך על ידי צוות חוקרים מהרווארד, וכלל 25,871 משתתפים: 13,085 נשים מעל גיל 55 ו-12,786 גברים מעל גיל 50, מרחבי ארה"ב, ללא היסטוריה של סרטן או תחלואה קרדיווסקולרית. המשתתפים חולקו אקראית ל-4 קבוצות:
ויטמין D במינון 2,000 יחב"ל/יום + שמן דגים (®Omacor) במינון 1 גרם/יום (465 מ"ג EPA ו-375 מ"ג DHA)
ויטמין D + פלסבו.
שמן דגים + פלסבו.
פלסבו + פלסבו.
תקופת ההתערבות החלה בין נובמבר 2011 למרץ 2014, והסתיימה בסוף 2017, כאשר משך ההתערבות הממוצע היה 5.3 שנים. תוצאות המחקר המרכזיות הוצגו בשנת 2018, בכנס של איגוד הלב האמריקאי (AHA) ובשני מאמרים בכתב העת New England Journal of Medicine. מעבר לכך, מאז ועד היום מפורסמים מאמרים רבים העוסקים בהיבטים נוספים של תוצאות המחקר, גם בהתייחס להשְפעת ההתערבות על תוצאות נוספות, כגון סוכרת, מחלות עיניים, זיכרון ותפקוד קוגניטיבי, מחלת כליות ועוד. להלן פירוט הממצאים העיקריים(1):
ויטמין Dי (2)
סרטן: לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין המשתתפים שקיבלו ויטמין D, לבין המשתתפים שקיבלו פלסבו בשיעור מקרי הסרטן באופן כללי (793 לעומת 824 מקרים, בהתאמה), וכן בשיעור המקרים של סרטן שד, ערמונית או קולורקטלי. עם זאת, נמצאה תמיכה לכך שנטילת ויטמין D לתקופה ממושכת, עשויה לתרום לירידה של כ-25% בסיכון לתמותה מסרטן.
תחלואה קרדיווסקולרית: לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין המשתתפים שקיבלו ויטמין D, לבין המשתתפים שקיבלו פלסבו בשיעור האירועים הקרדיווסקולריים באופן כללי (396 לעומת 409 אירועים, בהתאמה) או בהתייחס לשיעור המקרים של אוטם שריר הלב, שבץ, תמותה מגורמים קרדיווסקולריים או תמותה מכל גורם.
השפעות שליליות: נמצאו השפעות שליליות מועטות לנטילת ויטמין D במינון גבוה, ללא עלייה מובהקת בסיכון להיפרקלצמיה, אבנים בכליות או תסמינים במערכת העיכול.
החוקרים מסכמים, כי תוצאות המחקר אינן תומכות בנטילת ויטמין D במינון גבוה למניעת סרטן או תחלואה קרדיווסקולרית בקרב מבוגרים בריאים אשר צורכים ויטמין D במינון הנדרש לשמירה על בריאות העצם.
אוֹמגה 3 (3)
תחלואה קרדיווסקולרית: נמצאה ירידה של 8%, שאינה מובהקת סטטיסטית, בשיעור האירועים הקרדיווסקולריים בקרב המשתתפים שקיבלו שמן דגים בהשוואה לפלסבו (386 לעומת 419 אירועים, בהתאמה). תוצאה זאת נבעה מירידה באירועים של אוטם שריר הלב, ללא הבדל משמעותי באירועי שבץ. באופן ספציפי, נטילת שמן דגים הפחיתה את הסיכון לאוטם שריר הלב ב-28%, ואת הסיכון לתמותה כתוצאה מאוטם שריר הלב ב-50%, ללא השפעה על הסיכון לשבץ או לתמותה קרדיווסקולרית מגורמים שאינם אוטם שריר הלב. עוד נמצא כי נטילת אומגה 3 הייתה מלווה בירידה של 22% בצנתורים (תהליכי אנגיופלסטיה).
סרטן: לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית, בין המשתתפים שקיבלו שמן דגים לבין המשתתפים שקיבלו פלסבו בשיעור מקרי הסרטן באופן כללי (820 לעומת 797 מקרים, בהתאמה), וכן בשיעור המקרים של סרטן שד, סרטן ערמונית, סרטן קולורקטלי, תמותה מסרטן או תמותה מכל גורם.
השפעות שליליות: נטילת תוסף שמן דגים נסבלה היטב, ללא עלייה בסיכון לדימום או לתסמינים במערכת העיכול.
ניתוח לפי תתי-קבוצות: השפעה מיטיבה, נמצאה בקרב משתתפים שדיווחו בתחילת המחקר על צריכה נמוכה של דגים (עד 1.5 מנות לשבוע), עם ירידה של 19% בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים ושל 40% בסיכון לאוטם שריר הלב, ללא יתרון מובהק להתערבות בקרב משתתפים עם צריכת דגים גבוהה (מעל 1.5 מנות לשבוע).
בנוסף, נמצאה השפעה מיטיבה לנטילת תוסף שמן דגים, בקרב משתתפים ממוצא אפרו-אמריקאי, באופן בלתי תלוי בצריכת הדגים.
לסיכום, תוצאות המחקר העיקריות מראות כי נטילת ויטמין D לא תרמה להפחתת הסיכון לסרטן או לתחלואה קרדיווסקולרית, אולם עשויה לתרום להפחתת הסיכון לתמותה מסרטן. נטילת אומגה 3 לא תרמה להפחתת הסיכון לסרטן או לתחלואה קרדיווסקולרית באוכלוסייה הכללית, אולם הייתה מלווה בהפחתת הסיכון לאוטם שריר הלב, וכן להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב משתתפים עם צריכת דגים נמוכה.
תוצאות נוספות:
בכנס של איגוד הלב האמריקאי (AHA), שנערך בנובמבר 2020, הוצגו תוצאות ראשוניות מניתוח נוסף (VITAL-Rhythm) בו נבדקה היעילות של ויטמין D ואומגה 3 למניעת פרפור פרוזדורים (AF). במחקר זה, לא נמצאה תמיכה לשימוש בתוספי ויטמין D או אומגה 3 למניעת פרפור פרוזדורים, כאשר ייתכן ונטילת אומגה 3 עלולה אף להגביר את הסיכון. יחד עם זאת, מגמה זאת לא הייתה מובהקת סטטיסטית, ומדובר בתוצאות ראשוניות בלבד שטרם פורסמו וטרם עברו ביקורת עמיתים(4).
בניתוח משני של הנתונים, נבדקה היעילות של ויטמין D להפחתת הסיכון לסרטן מתקדם, כתלות ב-BMI. בתקופת ההתערבות זוהו 1,617 מקרים של סרטן פולשני, כאשר בקרב משתתפים שקיבלו ויטמין D, נמצא סיכון נמוך ב-17% לסרטן פולשני בהשוואה לפלסבו (שיעור מקרים של 1.7% לעומת 2.1%). הירידה בסיכון הייתה מובהקת רק בקרב המשתתפים עם BMI בטווח הנורמה, אך לא בקרב משתתפים עם BMI מעל 25 (סיכון נמוך ב-38% לעומת סיכון נמוך ב-11% בקרב משתתפים עם BMI בטווח 25-30 וסיכון גבוה ב-5% בקרב משתתפים עם BMI מעל 30)(5).
במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2017) נבדקה היעילות של תוסף תזונה מועשר באומגה 3 להפחתת ההשפעות שליליות של טיפול כימותרפי.
במחקר נכללו 61 חולי סרטן הושט, העוברים כימותרפיה קדם-ניתוחית (ניאו-אדג'ובנטית), הכוללת שילוב של דוסטקסל, ציספלאטין ו-5- פלואורואורציל. הנחקרים חולקו באופן אקראי לקבלת תוסף אומגה 3 במינון גבוה (900 מ"ג חומצה אלפא-לינולנית ליום) או במינון נמוך (250 מ"ג חומצה אלפא-לינולנית ליום) בהזנה אנטרלית למשך 15 יום (3 ימים לפני הכימותרפיה ובמקביל ל-12 ימי הטיפול). ממצאי המחקר מראים כי לא היה הבדל בין הקבוצות ביחס לשיעורי הנויטרופניה או הלויקופניה. עם זאת, נמצא כי בהשוואה לנטילת אומגה 3 במינון נמוך, נטילת אומגה 3 במינון גבוה הייתה מלווה בשכיחות נמוכה יותר באופן מובהק של דלקת ריריות הפה (סטומטיטיס) (p=0.018), בשיעור נמוך יותר, שאיננו מובהק סטטיסטית, של מטופלים הסובלים משלשולים חמורים (16.1% לעומת 36.7%, p=0.068) וכן בשיעור נמוך יותר ומובהק של מטופלים הסובלים מהפרעות בתפקודי הכבד (עלייה באנזימים AST ו-ALT, p=0.012 ו-p=0.015, בהתאמה). ממצאי המחקר מצביעים על היעילות של אומגה 3 במינון גבוה להגנה על הריריות ועל פעילות הכבד במהלך טיפולי כימותרפיה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27644137
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אפריל 2017) נבדקה ההשפעה של תוספי אומגה 3 בקרב חולי סרטן, העוברים ניתוח להסרת גידול במערכת העיכול.החוקרים מסבירים כי חולים אלה נמצאים בסיכון לסיבוכים שונים לאחר הניתוח - כגון תת-תזונה, דיכוי חיסוני, סטרס ועלייה בתהליכים דלקתיים - ואומגה 3 עשויה להיות בעלת השפעה מיטיבה. בסקירה נכללו תשעה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 623 חולים, כאשר שישה מהמחקרים נערכו בסין. נמצא כי בקרב חולים שנטלו תוסף אומגה 3 (במינונים המשתנים ממחקר למחקר), בהשוואה לקבוצת ביקורת עם תזונה בעלת ערך קלורי זהה, נמצא שיפור מובהק בפעילות החיסונית, עם רמה נמוכה יותר של CRP ו- IL-6 ורמות גבוהות יותר של אלבומין ותאי T מסוג CD3 ו-CD4. עם זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת TNF-α ונטילת אומגה 3 הייתה מלווה בירידה בתאי T מסוג CD8 . החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף אומגה 3 5-7 ימים לפני הניתוח ולאורך תהליך ההחלמה תרמה להפחתת התגובה הדלקתית ולשיפור הפעילות החיסונית ובכך עשויה להיות בעלת השפעה מיטיבה לחולי סרטן לאחר ניתוח במערכת העיכול. הערת המערכת: לצד מסקנות מחקר זה, דיווחים קודמים מעידים על הצורך בנקיטת זהירות בנטילת חומצות שומן מסוג אומגה 3 מספר ימים לפני ניתוח, בשל עליה בסיכון לדימום. לצערינו, אין אזכור לכך במאמר כלל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28410575
בהתבסס על נתונים משני מחקרי עוקבה גדולים (יולי 2016), חוקרים בחנו את הקשר בין צריכת חומצות שומן מסוג אומגה 3 שמקורן בדגים לבין שיעור התמותה בקרב 1,659 משתתפים עם סרטן קולורקטלי.נמצא כי צריכה גבוהה יותר של אומגה 3 לאחר אבחון המחלה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מסרטן קולורקטלי, כאשר אלה שצרכו לפחות 0.3 גרם ליום אומגה 3 היו בסיכון נמוך בכ-40% לתמותה, בהשוואה למטופלים שצרכו עד 0.1 גרם ליום אומגה 3. בנוסף, חולים אשר לאחר האבחנה העלו את צריכת האומגה 3 בלפחות 0.15 גרם ליום היו בעלי סיכון נמוך בכ-70% לתמותה בהשוואה לחולים שלא שינו את צריכת אומגה 3. לא נמצא קשר בין צריכת אומגה 3 לאחר האבחנה לבין הסיכון לתמותה מכל גורם. החוקרים מסכמים כי העלאת הצריכה של אומגה 3 בחולים עם סרטן קולורקטלי עשויה לשפר את סיכויי ההישרדות שלהם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27436272
סקירה (2016) העוסקת בפעילות האנטי-סרטנית של רכיבים תזונתיים שונים, בדגש על תרומתם לטיפול בסרטן השד. הסקירה כוללת פירוט לגבי חומצת שומן אומגה 3 המופקת מדגים, רזרבטרול המצוי בענבים ו-EGCG המצוי בתה ירוק וכן מופק מהצמח Ziziphus jujube. במסגרת הסקירה מציגים החוקרים את מנגנוני הפעולה המולקולריים בהם רכיבים אלה מעכבים תהליכים סרטניים, ביניהם ויסות הפעילות של אנזימים נוגדי חמצון ויצירת השפעה אנטי-פרוליפרטיבית (עיכוב שגשוג תאים סרטניים) ואפופטוטית (עידוד מוות תאים סרטניים). החוקרים קוראים לקיום מחקרים נוספים להערכת השימוש הקליני ברכיבים אלה כחלק מהטיפול בסרטן השד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26156544
במחקר מעבדה (יוני 2017), המבוסס על דגימות שנאספו מקבוצת חולי סרטן קולורקטלי, נבדק לראשונה הקשר בין סיכויי ההישרדות לבין הביטוי של אנזימים המעורבים במטבוליזם של חומצות שומן מסוג אומגה 3 (CYP4F11) ואומגה 6 (CYP4A11). נמצא כי חולים עם רמה גבוהה יותר של אנזימים הקשורים במטבוליזם של אומגה 6 היו בעלי סיכויי הישרדות נמוכים יותר בהשוואה לחולים עם רמה גבוהה יותר של אנזימים הקשורים במטבוליזם של אומגה 3. החוקרים מסבירים כי המטבוליטים הנוצרים מפירוק אומגה 3 תורמים למניעת התפשטות הגידול ולכן ככל שרמת האנזימים המעורבים במטבוליזם של אומגה 3 גבוהה יותר, כך ישנה עלייה במטבוליטים אלה. לעומת זאת, המטבוליטים של אומגה 6 קשורים בצמיחת הגידול ובהתקדמות המחלה. ממצאי המחקר עשויים לתרום לפיתוח תרופות חדשניות המיועדות לפעולה ספציפית על אנזימים אלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28557975
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) נבדקה ההשפעה של נטילת תוספי אומגה 3, באמצעות הזנה תוך-ורידית, על הפעילות החיסונית והתוצאות הקליניות בקרב מטופלים עם סרטן במערכת העיכול לאחר ניתוח. בסקירה נכללו שבעה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 457 חולי סרטן במערכת העיכול - כולל סרטן קולורקטלי, סרטן קיבה וסרטן מעי. במחקרים השונים המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו שילוב של אומגה 3 ואומגה 6 ביחס של 1:4 או 1:3 (לטובת אומגה 6) עם מינון של 0.2 גרם/ק"ג אומגה 3, והמשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו שמן סויה או אומגה 6 בלבד, למשך 5-7 ימים לאחר הניתוח. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי חולים שנטלו אומגה 3 היו בסיכון נמוך ב-64% לסבול מסיבוכים זיהומיים ומשך אשפוזם היה קצר ב-2.3 ימים בממוצע. עוד נמצא כי בקרב חולים שנטלו אומגה 3 חל שיפור בפעילות החיסונית של תאי הדם הלבנים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה ליעילות של תוסף אומגה 3 לאחר ניתוח בקרב חולי סרטן המערכת העיכול, אולם נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לאשש את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29222889
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (דצמבר 2017), שנערך באיראן, הוערכה היעילות של אומגה 3 לטיפול במוקוזיטיס (כיבים ודלקת בחלל הפה), הנגרם כתוצאה מטיפולי כימותרפיה. במחקר נכללו 60 מטופלים, אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף אומגה 3 (במינון יומי של 360 מ"ג EPA ו-240 מ"ג DHA) או פלסבו, למשך 3 שבועות במקביל לטיפולי הכימותרפיה. נמצא כי בשבועיים הראשונים חומרת המוקוזיטיס הייתה נמוכה יותר בקבוצת האומגה 3, כאשר לאחר 3 שבועות לא הייתה עדות למוקוזיטיס בקרב 100% מהמשתתפים בקבוצת האומגה 3 לעומת 33% בקבוצת הפלסבו. משך הזמן בו המשתתפים סבלו ממוקוזיטיס נע בין 4 ל-9 ימים בקבוצת האומגה 3, לעומת לפחות 10 ימים בקבוצת הפלסבו. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף אומגה 3 הייתה מלווה ברמה פחותה של כאב וחוסר נוחות בחלל הפה והגרון, וכן בשיפור איכות החיים, יכולת האכילה והשתייה ואיכות השינה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29324423
במחקר, שנערך בקרב עכברים (דצמבר 2017), נמצא כי אומגה 3 שמקורה בשמן דגים הייתה יעילה יותר באופן ניכר מאומגה 3 ממקור צמחי למניעת גידולים סרטניים בבלוטות החלב.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29413488
מחקר קליני (אפריל 2018) נבדקה ההשפעה של מזון רפואי המכיל אומגה 3 לטיפול בקכקסיה (איבוד משקל) בקרב מטופלים עם סרטן בדרכי המרה או בלבלב העוברים טיפולי כימותרפיה. במחקר נכללו 27 מטופלים, אשר קיבלו מזון רפואי מועשר באומגה 3 (Racol®) באמצעות צינורית הזנה. בנוסף, מטופלים עם סרטן לבלב קיבלו תוסף אנזימי עיכול (LipaCreon®) לשיפור הספיגה. יעילות הטיפול הוערכה באמצעות מדידת מסת שרירי השלד ובדיקות דם, שנלקחו בתחילת המחקר ולאחר 4 ו-8 שבועות. מהתוצאות עולה כי בקרב כל המטופלים נצפתה עלייה מובהקת במסת שרירי השלד לאחר 4 ו-8 שבועות בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף אומגה 3 עשויה לתרום להפחתת קכקסיה בקרב חולי סרטן בדרכי המרה או סרטן לבלב שאינו ניתן להסרה בניתוח.הערת מערכת: המחקר ללא קבוצת ביקורת ועל כן יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29599363
וִיטמין D
להלן שתי מטה-אנליזות אשר בוחנות את הקשר בין נטילת תוספי ויטמין D ובין הסיכון לתמותה מסרטן. בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדק הקשר בין נטילת תוספי ויטמין D ובין תמותה מסרטן. החוקרים מסבירים כי חסר ויטמין D קשור בסיכון מוגבר לסרטן ולתמותה, אולם לא ברור מהי התועלת של תיסוף ויטמין D. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם 72,669 משתתפים שאינם חולי סרטן. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף ויטמין D עם או בלי סידן במינונים שונים בהשוואה לפלסבו או לסידן בלבד. משך ההתערבות נע בין 2 ל-5.3 שנים. להלן הממצאים העיקריים:
החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה תמיכה לתועלת של תיסוף ויטמין D בהפחתת הסיכון לתמותה או לתחלואה בסרטן, מלבד תועלת אפשרית בהפחתת הסיכון לתמותה מסרטן ריאות.
במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדק הקשר בין נטילת תוספי ויטמין D והסיכון לסרטן תוך בחינת ההשפעה של אסטרטגיית התיסוף ושל השמנה.בניתוח נכללו 13 מחקרים בהם נבדק הסיכון להתפתחות סרטן (12 מחקרים), תמותה מסרטן (6 מחקרים) ותמותה מכל גורם (10 מחקרים). ב-8 מהמחקרים ניתן ויטמין D בנטילה יומית במינון של 400 עד 4,000 יחב"ל ליום וב-5 מחקרים ניתן תיסוף תקופתי במינון שנע בין 20,000 יחב"ל לשבוע ל-500,000 יחב"ל לשנה. משך ההתערבות והמעקב נע בין 3 ל-10 שנים.
להלן הממצאים העיקריים:
החוקרים מסכמים כי נטילה יומית, אך לא תקופתית, של תוספי ויטמין D קשורה בהפחתת הסיכון לתמותה מסרטן, וכן קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סרטן רק בקרב משתתפים במשקל תקין.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35954381/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35676320/
במטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים והתערבותיים (2022) הוערך הקשר בין השימוש בתוספי ויטמין D לאחר אבחנת סרטן ובין הישרדות. החוקרים מציינים כי נטילת ויטמין D לפני האבחנה נמצאה קשורה בסיכון מופחת לתמותה, כאשר עדויות עדכניות מצביעות על תועלת אפשרית גם לנטילת ויטמין D לאחר האבחנה. בניתוח נכללו הנתונים מ-11 מחקרים, מהם 6 מחקרי עוקבה ו-5 מחקרים אקראיים מבוקרים. במחקרים אלה נבדק הקשר בהתייחס להישרדות באופן כללי (9 מחקרים), להישרדות ללא החמרה (8 מחקרים), להישרדות ספציפית לסרטן (3 מחקרים) ולהישנות המחלה (3 מחקרים). בניתוח כולל של הנתונים משני סוגי המחקרים נמצא כי בהשוואה למשתתפים שלא נטלו ויטמין D לאחר האבחנה, נטילת תוספי ויטמין D הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-13% לתמותה באופן כללי. התוצאות בהתייחס למדדי ההישרדות וההישנות הנוספים לא היו מובהקים סטטיסטית. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי תוצאות אלה היו מובהקות רק במחקרי העוקבה. החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי ויטמין D קשורה במשך הישרדות ארוך יותר בקרב חולי סרטן, אולם יש לאשש את הממצאים שכן לא נמצאה תמיכה לקשר סיבתי במחקרים אקראיים מבוקרים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36014928/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) נבדק הקשר בין נטילת תוספי ויטמין D לבין הסיכון לתמותה. בסקירה נכללו 52 מחקרים, בהם 75,454 משתתפים, אשר בדקו את ההשפעה של תוספי ויטמין D בהשוואה לפלסבו או להעדר טיפול. סה"כ תועדו 8,033 מקרי תמותה, מתוכם 1,331 מקרים של תמותה ממחלות קרדיווסקולריות ו-877 מסרטן. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצא קשר בין נטילת תוספי ויטמין D לבין הסיכון לתמותה. עם זאת, נטילת תוספי ויטמין D הייתה מלווה בסיכון נמוך ב-16% לתמותה מסרטן. בניתוח לפי תתי-קבוצות לא נמצאה השפעה מובהקת למשתנים כמו רמת הבסיס של ויטמין D או המינון, אולם נמצא יתרון מסוים לתוסף ויטמין D3 על פני ויטמין D2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31405892/
במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של נטילת תוספי ויטמין D על הסיכון לתחלואה ולתמותה מסרטן. החוקרים מסבירים כי במטה-אנליזות קודמות נמצאו תוצאות סותרות, וברוב המחקרים ניתנו מינונים נמוכים יחסית (עד 1,100 יחב"ל/יום). בניתוח הנוכחי נכללו גם מחקרים עדכניים, בהם נעשה שימוש במינונים גבוהים יותר. בהתייחס לשיעור התחלואה בסרטן: בניתוח נכללו עשרה מחקרים, כאשר בתקופת מעקב של 3-10 שנים אובחנו 6,537 חולים. בקבוצת ההתערבות הושגה רמת ויטמין D בדם של 54-135 ננומול/ליטר, אולם לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות. כלומר, לא נמצאה השפעה לנטילת תוספי ויטמין D על הסיכון לסרטן. בהתייחס לשיעור התמותה מסרטן: בניתוח נכללו חמישה מחקרים, כאשר בתקופת מעקב של 3-10 שנים תועדו 1,591 מקרי תמותה. נמצא כי נטילת תוספי ויטמין D הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-13% לתמותה מסרטן. החוקרים מציינים כי ניתן לייחס ממצא זה בעיקר למחקרים בהם ניתן מינון יומי, בניגוד למחקרים בהם ניתן מינון גבוה מאוד באופן תקופתי (בולוס). החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי ויטמין D הייתה מלווה בירידה מובהקת בשיעור התמותה מסרטן, אך ללא השפעה על שיעור התחלואה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30796437
בשנת 2010 החל בארה"ב מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, שמטרתו העיקרית הייתה להעריך האם נטילת תוספי אומגה 3 וויטמין D במינון גבוה לתקופה ממושכת, עשויה להיות יעילה להפחתת הסיכון להתפתחות סרטן ותחלואה קרדיווסקולרית. המחקר נערך על ידי צוות חוקרים מהרווארד, וכלל 25,871 משתתפים: 13,085 נשים מעל גיל 55 ו-12,786 גברים מעל גיל 50, מרחבי ארה"ב, ללא היסטוריה של סרטן או תחלואה קרדיווסקולרית. המשתתפים חולקו אקראית ל-4 קבוצות:
ויטמין D במינון 2,000 יחב"ל/יום + שמן דגים (®Omacor) במינון 1 גרם/יום (465 מ"ג EPA ו-375 מ"ג DHA)
ויטמין D + פלסבו.
שמן דגים + פלסבו.
פלסבו + פלסבו.
תקופת ההתערבות החלה בין נובמבר 2011 למרץ 2014, והסתיימה בסוף 2017, כאשר משך ההתערבות הממוצע היה 5.3 שנים. תוצאות המחקר המרכזיות הוצגו בשנת 2018, בכנס של איגוד הלב האמריקאי (AHA) ובשני מאמרים בכתב העת New England Journal of Medicine. מעבר לכך, מאז ועד היום מפורסמים מאמרים רבים העוסקים בהיבטים נוספים של תוצאות המחקר, גם בהתייחס להשְפעת ההתערבות על תוצאות נוספות, כגון סוכרת, מחלות עיניים, זיכרון ותפקוד קוגניטיבי, מחלת כליות ועוד. להלן פירוט הממצאים העיקריים(1):
ויטמין Dי (2)
סרטן: לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין המשתתפים שקיבלו ויטמין D, לבין המשתתפים שקיבלו פלסבו בשיעור מקרי הסרטן באופן כללי (793 לעומת 824 מקרים, בהתאמה), וכן בשיעור המקרים של סרטן שד, ערמונית או קולורקטלי. עם זאת, נמצאה תמיכה לכך שנטילת ויטמין D לתקופה ממושכת, עשויה לתרום לירידה של כ-25% בסיכון לתמותה מסרטן.
תחלואה קרדיווסקולרית: לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין המשתתפים שקיבלו ויטמין D, לבין המשתתפים שקיבלו פלסבו בשיעור האירועים הקרדיווסקולריים באופן כללי (396 לעומת 409 אירועים, בהתאמה) או בהתייחס לשיעור המקרים של אוטם שריר הלב, שבץ, תמותה מגורמים קרדיווסקולריים או תמותה מכל גורם.
השפעות שליליות: נמצאו השפעות שליליות מועטות לנטילת ויטמין D במינון גבוה, ללא עלייה מובהקת בסיכון להיפרקלצמיה, אבנים בכליות או תסמינים במערכת העיכול.
החוקרים מסכמים, כי תוצאות המחקר אינן תומכות בנטילת ויטמין D במינון גבוה למניעת סרטן או תחלואה קרדיווסקולרית בקרב מבוגרים בריאים אשר צורכים ויטמין D במינון הנדרש לשמירה על בריאות העצם.
אוֹמגה 3 (3)
תחלואה קרדיווסקולרית: נמצאה ירידה של 8%, שאינה מובהקת סטטיסטית, בשיעור האירועים הקרדיווסקולריים בקרב המשתתפים שקיבלו שמן דגים בהשוואה לפלסבו (386 לעומת 419 אירועים, בהתאמה). תוצאה זאת נבעה מירידה באירועים של אוטם שריר הלב, ללא הבדל משמעותי באירועי שבץ. באופן ספציפי, נטילת שמן דגים הפחיתה את הסיכון לאוטם שריר הלב ב-28%, ואת הסיכון לתמותה כתוצאה מאוטם שריר הלב ב-50%, ללא השפעה על הסיכון לשבץ או לתמותה קרדיווסקולרית מגורמים שאינם אוטם שריר הלב. עוד נמצא כי נטילת אומגה 3 הייתה מלווה בירידה של 22% בצנתורים (תהליכי אנגיופלסטיה).
סרטן: לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית, בין המשתתפים שקיבלו שמן דגים לבין המשתתפים שקיבלו פלסבו בשיעור מקרי הסרטן באופן כללי (820 לעומת 797 מקרים, בהתאמה), וכן בשיעור המקרים של סרטן שד, סרטן ערמונית, סרטן קולורקטלי, תמותה מסרטן או תמותה מכל גורם.
השפעות שליליות: נטילת תוסף שמן דגים נסבלה היטב, ללא עלייה בסיכון לדימום או לתסמינים במערכת העיכול.
ניתוח לפי תתי-קבוצות: השפעה מיטיבה, נמצאה בקרב משתתפים שדיווחו בתחילת המחקר על צריכה נמוכה של דגים (עד 1.5 מנות לשבוע), עם ירידה של 19% בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים ושל 40% בסיכון לאוטם שריר הלב, ללא יתרון מובהק להתערבות בקרב משתתפים עם צריכת דגים גבוהה (מעל 1.5 מנות לשבוע).
בנוסף, נמצאה השפעה מיטיבה לנטילת תוסף שמן דגים, בקרב משתתפים ממוצא אפרו-אמריקאי, באופן בלתי תלוי בצריכת הדגים.
לסיכום, תוצאות המחקר העיקריות מראות כי נטילת ויטמין D לא תרמה להפחתת הסיכון לסרטן או לתחלואה קרדיווסקולרית, אולם עשויה לתרום להפחתת הסיכון לתמותה מסרטן. נטילת אומגה 3 לא תרמה להפחתת הסיכון לסרטן או לתחלואה קרדיווסקולרית באוכלוסייה הכללית, אולם הייתה מלווה בהפחתת הסיכון לאוטם שריר הלב, וכן להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב משתתפים עם צריכת דגים נמוכה.
תוצאות נוספות:
בכנס של איגוד הלב האמריקאי (AHA), שנערך בנובמבר 2020, הוצגו תוצאות ראשוניות מניתוח נוסף (VITAL-Rhythm) בו נבדקה היעילות של ויטמין D ואומגה 3 למניעת פרפור פרוזדורים (AF). במחקר זה, לא נמצאה תמיכה לשימוש בתוספי ויטמין D או אומגה 3 למניעת פרפור פרוזדורים, כאשר ייתכן ונטילת אומגה 3 עלולה אף להגביר את הסיכון. יחד עם זאת, מגמה זאת לא הייתה מובהקת סטטיסטית, ומדובר בתוצאות ראשוניות בלבד שטרם פורסמו וטרם עברו ביקורת עמיתים(4).
בניתוח משני של הנתונים, נבדקה היעילות של ויטמין D להפחתת הסיכון לסרטן מתקדם, כתלות ב-BMI. בתקופת ההתערבות זוהו 1,617 מקרים של סרטן פולשני, כאשר בקרב משתתפים שקיבלו ויטמין D, נמצא סיכון נמוך ב-17% לסרטן פולשני בהשוואה לפלסבו (שיעור מקרים של 1.7% לעומת 2.1%). הירידה בסיכון הייתה מובהקת רק בקרב המשתתפים עם BMI בטווח הנורמה, אך לא בקרב משתתפים עם BMI מעל 25 (סיכון נמוך ב-38% לעומת סיכון נמוך ב-11% בקרב משתתפים עם BMI בטווח 25-30 וסיכון גבוה ב-5% בקרב משתתפים עם BMI מעל 30)(5).
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקו הבדלים מגדריים בהשפעה של ויטמין D בקרב חולי סרטן מתקדם, בדגש על תסמיני עייפות. במאמר קודם מדווחים החוקרים על כך שויטמין D במינון 4,000 יחב"ל/יום למשך 12 שבועות היה יעיל להפחתת השימוש במשככי כאבים ותסמיני עייפות בקרב חולי סרטן עם חסר ויטמין D. הם מציינים כי רמת ויטמין D נמוכה הייתה קשורה ברמת עייפות גבוהה יותר בקרב גברים אך לא בקרב נשים, ולכן במחקר זה הם מבצעים ניתוחי המשך להערכת ההבדלים המגדריים בהשפעה של מתן ויטמין D. בהתבסס על הנתונים של 150 משתתפים נמצא כי מתן ויטמין D היה מלווה בשיפור מובהק ברמת העייפות בקרב גברים, ללא השפעה מובהקת בקרב נשים. ההשפעה המיטיבה בקרב גברים הייתה בלתי תלויה במינון של משככי הכאבים. מסקנת החוקרים היא כי השיפור בתסמיני העייפות בעקבות העלאת רמת ויטמין D בדם היה משמעותי יותר בקרב גברים לעומת נשים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35159013/
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2019) שנערך ביפן, נבדקה ההשפעה של תוסף ויטמין D על משך ההישרדות בקרב מטופלים עם סרטן בדרכי העיכול בשלבים 1 עד 3. במחקר נכללו 417 מטופלים בני 66 בממוצע - 10% מהם עם סרטן וושט, 42% עם סרטן קיבה ו-48% עם סרטן קולורקטלי. המטופלים חולקו אקראית לנטילת ויטמין D במינון 2,000 יחב"ל/יום או פלסבו - החל מהביקורת הראשונה לאחר הניתוח ולמשך תקופת מעקב חציונית של 3.5 שנים. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בהתייחס לשיעור הישנות המחלה או תמותה (20% בקבוצת ההתערבות ו-26% בקבוצת הפלסבו) או בשיעור ההישרדות במשך 5 שנים (82% בקבוצת ההתערבות ו-81% בקבוצת הפלסבו). עם זאת, ההשפעה של התוסף הייתה מובהקת בקרב מטופלים עם רמות בסיס נמוכות של ויטמין D (במינון של 20 עד 40 ננוגרם/מ"ל) עם שיעור הישרדות ללא הישנות במשך 5 שנים של 85% בקבוצת ההתערבות לעומת 71% בקבוצת הפלסבו. באופן כללי, החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף ויטמין D לא הובילה לשיפור משך ההישרדות בקרב מטופלים עם סרטן בדרכי העיכול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30964526
בהתבסס על נתונים של מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2018) נבדק האם תוסף ויטמין D במינון גבוה עשוי לתרום להפחתת הסיכון לסרטן באוכלוסייה הכללית. במחקר נכללו 5,110 מבוגרים בגילאי 50-84, אשר חולקו אקראית לנטילת ויטמין D (ללא סידן) במינון ראשוני של 200,000 יחב"ל ולאחר מכן במינון חודשי של 100,000 יחב"ל, או לנטילת פלסבו. משך ההתערבות נע בין 2.5-4.2 שנים (חציון של 3.3 שנים). במשך תקופת המחקר אובחנו 328 מקרים של סרטן, 6.5% מבין המשתתפים שנטלו ויטמין D ו-6.4% מבין המשתתפים שנטלו פלסבו. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה לכך שנטילת ויטמין D במינון גבוה תרמה למניעת סרטן, אולם נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעה של נטילת ויטמין D באופן יומי או שבועי למשך תקופה ממושכת יותר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30027269
במחקר חתך (2021) נבדקה רמת ויטמין D בקרב חולי סרטן, והוערך המינון הנדרש למניעת חסר. החוקרים מסבירים, כי לויטמין D תפקיד במניעת התפתחות הגידול הממאיר ובתמיכה בפעילות נוגדת הסרטן של מערכת החיסון, אולם כיום לא קיימות הנחיות לגבי מתן תוספי ויטמין D לחולי סרטן. במחקר נכללו הנתונים של 500 חולי סרטן ממוצא לבן, מהם 136 מטופלים דיווחו על נטילה ארוכת טווח של תוספי ויטמין D במינונים שונים. במסגרת המחקר נמדדה רמת ויטמין D בדם ונאספו נתונים קליניים מבית החולים. נמצא כי 66.8% מהמטופלים סבלו מחסר ויטמין D (פחות מ-30 ננוגרם/מ"ל), כאשר 31.6% מבין המטופלים שדיווחו על נטילת תוספים סבלו מחסר ויטמין D. המאפיינים שהיו קשורים בנטייה מוגברת לחסר ויטמין D באוכלוסיית המחקר היו גיל מבוגר יותר, גברים, אבחנה של סרטן ראש וצוואר או קרצינומת תאי קשקש (SCC), וירידה ב-BMI. בהתבסס על הנתונים, החוקרים מעריכים כי המינון המיטבי למניעת חסר ויטמין D בקרב חולי סרטן הינו 2,250 יחב"ל/יום, מינון גבוה מהמינון הנדרש לאוכלוסייה הכללית. החוקרים מדווחים על העדר מימון למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34130032/
במחקר חתך (פברואר 2016) בו נכללו 190 גברים אשר עברו ניתוח לכריתת הערמונית, נמצא כי רמה נמוכה של ויטמין D קשורה בסיכון מוגבר לגידול אגרסיבי יותר בערמונית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26903577
סקירה (מרץ 2016) המציגה את הממצאים ביחס לקשר בין ויטמין D והסיכון לסוכרת ולסרטן הלבלב. מהעדויות עולה כי ייתכן ולוויטמין D תפקיד במחלות הקשורות בלבלב, כולל סוכרת סוג 1 וסוג 2 וסרטן הלבלב. התפקיד של ויטמין D בוויסות הפעילות החיסונית מצביע על התרומה האפשרית שלו למניעת סוכרת סוג 1. בהקשר לסוכרת סוג 2, המחקרים מצביעים על ההשפעה של ויטמין D על פעילות תאי בתא בלבלב, על הרגישות לאינסולין ועל התפתחות דלקת מערכתית.ממחקרים תצפיתיים עולה קשר בין חסר ויטמין D לבין סיכון מוגבר לסוכרת סוג 1 ו-2, כאשר מחקרים העוסקים בסרטן הלבלב לרוב מצביעים על התרומה של רמת ויטמין D גבוהה לשיעור נמוך יותר של סרטן לבלב וכן על קשר בין חשיפה לשמש לבין סיכון נמוך יותר לתחלואה ותמותה מסרטן הלבלב. למרות ממצאים אלה, נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת לבחון באופן מעמיק את התפקיד של ויטמין D למניעת מחלות לבלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27030935
מחקר (אפריל 2016) אשר נועד לשחזר ממצאים קודמים המצביעים על כך שרמה גבוהה יותר של ויטמין D בדם קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן. במחקר נעשה שימוש בנתונים משני מחקרים השונים ברמת ויטמין D הממוצעת. המחקר הראשון הינו מחקר אקראי מבוקר הכולל 1,169 נשים מעל גיל 55 עם רמת ויטמין D בדם של 30 ננוגרם/מ"ל בממוצע. המחקר השני הינו מחקר עוקבה פרוספקטיבי הכולל 1,135 נשים מעל גיל 55 עם רמת ויטמין D בדם של 48 ננוגרם/מ"ל בממוצע. החוקרים השוו את שיעורי הסרטן (כל סוגי הסרטן הפולשניים מלבד סרטן העור) ביחס לרמת ויטמין D בתקופת מעקב של כ-4 שנים. נמצא כי שיעור הסרטן היה נמוך יותר בקרב נשים עם ריכוז ויטמין D גבוה יותר, כאשר נשים עם רמת ויטמין D גבוהה מ-40 ננוגרם/מ"ל היו בעלות סיכון נמוך בכ-67% לחלות בסרטן בהשוואה לנשים עם רמת ויטמין D נמוכה מ-20 ננוגרם/מ"ל. החוקרים מסכמים כי שיפור רמת ויטמין D מהווה כלי מניעתי חשוב אולם הם אינם מציעים מהי הרמה האופטימאלית של ויטמין D בדם או כיצד מומלץ להגביר את ריכוזו בדם (חשיפה מוגברת לשמש, תזונה או תוספים).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27049526
במחקר (2021) המבוסס על רשומות התמותה הלאומיות בגרְמניה, העריכו החוקרים את העלויות ואת החיסכון הכספי במניעת תמותה מסרטן באמצעות מתן תוסף ויטמין D לכל האוכלוסייה מעל גיל 50. החוקרים מציינים כי במטה-אנליזות עדכניות הודגמה ירידה מובהקת בסיכון לתמותה מסרטן בעקבות נטילת תוספי ויטמין D. במסגרת הניתוח, ההערכה של מספר מקרי התמותה הניתנים למניעה חושבה על בסיס מספר מקרי התמותה של מבוגרים מעל גיל 50 והירידה בסיכון לתמותה כפי שחושבה במטה-אנליזות קודמות (כ-13%). החיסכון הכספי חושב בהתאם לעלות טיפול של חולי סרטן סופני שהוערכה בכ-40,000 אירו לאדם, והעלות השנתית של תוסף ויטמין D לאדם הוערכה כ-25 אירו לאדם. בהתבסס על נתונים אלה, החוקרים מעריכים שמתן תוסף ויטמין D לכל האוכלוסייה מעל גיל 50 בגרְמניה צפוי למנוע כ-30,000 מקרי תמותה על רקע סרטן בכל שנה, בעלות משוערת של כ-900 מיליון אירו וחיסכון של 1.154 מיליארד אירו, ובכך לחיסכון נטו של 254 מיליון אירו בשנה. תוצאות אלה תומכות בעידוד נטילת תוספי ויטמין D בקרב מבוגרים למניעת התמותה מסרטן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33540476/
בדוח עדכני (2017), שפורסם במשותף על ידי הקרן העולמית לחקר הסרטן (AICR) והמכון האמריקאי לחקר הסרטן (WCRF), מסכמים צוות החוקרים את העדויות המחקריות בנוגע לקשר בין תזונה ופעילות גופנית לבין סרטן קולורקטלי.דוח זה, המהווה עדכון לדוח שפורסם בשנת 2007, כולל 99 מחקרים (שנערכו בכל העולם) - בהם כ-29 מיליון משתתפים וכ-250,000 מקרים של סרטן קולורקטלי. על סמך הממצאים שנאספו, החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מבוססות לכך שצריכת דגנים מלאים (כשלוש מנות ליום), סיבים תזונתיים, מוצרי חלב (כ-500 גר'/יום), נטילת תוספי סידן וביצוע פעילות גופנית תורמים להפחתת הסיכון לסרטן קולורקטלי, בעוד שצריכת בשר אדום ובשר מעובד, צריכה של יותר משני משקאות אלכוהוליים ליום, עודף משקל, שמנות וקומה גבוהה מהווים גורמי סיכון להתפתחות סרטן קולורקטלי. בנוסף, החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מסוימות לגורמי סיכון נוספים, אשר קשורים בסיכון נמוך יותר - כולל צריכת מזונות עשירים בויטמין C, צריכת דגים, ויטמין D ונטילת מולטי-ויטמינים, כאשר צריכה נמוכה (פחות מ-100 גרם ליום) של פירות וירקות לא עמילניים וצריכת מזונות המכילים ברזל מסוג הם (שמקורו בחי) קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן קולורקטלי. לא נמצאו עדויות חד-משמעיות בהתייחס לגורמים תזונתיים נוספים כגון דגנים, תפוחי אדמה, שומן מהחי, עוף, פירות ים, הרכב חומצות השומן, כולסטרול, אומגה 3 שמקורה בדגים, קטניות, שום, סוכר מוסף, קפה, תה, פחמימות, עמילנים, עומס גליקמי, חומצה פולית, ויטמין A, ויטמין B6, ויטמין E, סלניום, מתיונין, בטא-קרוטן, ליקופן, סך הצריכה הקלורית, תדירות הארוחות או דפוס התזונה. להערכת החוקרים כ-47% ממקרי הסרטן הקולורקטלי ניתנים למניעה באמצעות הקפדה על תזונה בריאה, ביצוע פעילות גופנית ושמירה על משקל תקין.
http://www.aicr.org/continuous-update-project/colorectal-cancer.html
כחלק ממחקר עוקבה פרוספקטיבי רחב (מרץ 2018), העוסק בבריאות האוכלוסייה ביפן, במחקר הנוכחי הוערך הקשר בין רמת ויטמין D בדם לבין הסיכון להתפתחות סרטן. במחקר הנוכחי נכללה תת-קבוצה של 3,301 חולי סרטן וקבוצת ביקורת של 4,044 משתתפים ללא סרטן מתשעה מרכזים רפואיים ציבוריים ביפן. החוקרים סיווגו את המשתתפים לארבע קבוצות (רבעונים), בהתאם לרמת ויטמין D, שנמדדה לפני אבחון הסרטן, תוך התאמה למין ולעונת השנה. נמצא כי רמה גבוהה יותר של ויטמין D בדם הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן מכל סוג. באופן ספציפי, בהשוואה למשתתפים ברבעון הראשון (הרמה הנמוכה ביותר של ויטמין D, 36 ננומול/ליטר בממוצע), הסיכון לסרטן היה נמוך יותר ב-19%, ב-25% וב-22% עבור משתתפים ברבעון השני (49 ננומול/ליטר בממוצע), השלישי (58 ננומול/ליטר בממוצע) והרביעי (75 ננמול/ליטר בממוצע), בהתאמה. ממצאים אלה היו בולטים במיוחד עבור סרטן הכבד. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר תומכות בהשערה לפיה לויטמין D השפעה מגינה מפני התפתחות סרטן מסוגים שונים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29514781
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2018) הוערכה ההשפעה של תוספי סידן וויטמין D על הסיכון להתפתחות פוליפים משוננים טרום-סרטניים במעי. במחקר נכללו 2,259 משתתפים בגילאי 45-75 מ-11 מרכזים רפואיים בארה"ב, אשר עברו הסרה של לפחות אדנומה אחת בתהליך קולונוסקופיה. המשתתפים חולקו אקראית לאחת מארבע קבוצות שנטלו: תוסף סידן במינון 1,200 מ"ג/יום, תוסף ויטמין D במינון 1,000 יחב"ל/יום, שניהם יחד או פלסבו. לאחר 3-5 שנים של נטילת התוספים (שלב טיפול), המשתתפים השלימו בדיקת קולונוסקופיה ונבחנו שוב לאחר 3-5 שנים מהפסקת התוספים (שלב מעקב). במהלך שלב הטיפול, אובחנו פוליפים משוננים בקרב 27% מהמשתתפים, שכללו פוליפים היפרפלסטיים בקרב 24% מהמשתתפים ואדנומות/פוליפים ססיליים משוננים (SSA/Ps) בקרב 5% מהמשתתפים. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לסיכון להופעת פוליפים משוננים מכל סוג. במהלך שלב המעקב, אובחנו פוליפים משוננים בקרב 30% מהמשתתפים, שכללו פוליפים היפרפלסטיים בקרב 24% מהמשתתפים ו-SSA/Ps בקרב 6% מהמשתתפים. בשלב המעקב נמצא כי הסיכון ל- SSA/Ps היה גבוה יותר עבור משתתפים שנטלו תוספי סידן בלבד (פי 2.65) או תוספי סידן וויטמין D (פי 3.81). ממצאים אלה מצביעים על כך שנטילת תוספי סידן וויטמין D עלולה להגביר את הסיכון ל-SSA/Ps, כאשר ההשפעה מופיעה 6-10 שנים לאחר נטילת התוספים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29496722
במחקר מקרה-בקרה גדול,(אפריל 2018) המבוסס על נתונים מ-20 מחקרי עוקבה, נבדק הקשר בין רמת ויטמין D בדם לבין הסיכון להתפתחות סרטן ריאות, שכן ישנם ממצאים תצפיתיים המצביעים על כך שריכוזים גבוהים של ויטמין D בדם עשויים להגן מפני סרטן ריאות. במחקר נכללו 5,313 מקרים של סרטן ריאות, אליהם הותאמה קבוצת ביקורת של 5,313 משתתפים בעלי מאפיינים דומים. בדיקות הדם של המשתתפים חולי הסרטן נלקחו כחמש שנים בממוצע לפני אבחון המחלה. החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין רמת ויטמין D בדם לבין הסיכון להתפתחות סרטן ריאות, גם כאשר נבדקה ההשפעה של גורמים נוספים כמו גיל, מין, עישון וסוג הסרטן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29617726
בניתוח כולל של נתונים מ-17 מחקרי עוקבה (יוני 2018) נבדק באופן רטרוספקטיבי הקשר בין ריכוז רמת ויטמין D בדם לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי. במחקר נכללו הנתונים של 5,706 משתתפים, שאובחנו עם סרטן קולורקטלי, וקבוצת השוואה של 7,107 משתתפים בריאים. נמצא כי בהשוואה לרמות ויטמין D של 50-62.5 ננומול/ליטר, שהינו הטווח התחתון המספיק לשמירה על בריאות העצם, משתתפים עם חסר ויטמין D (פחות מ-30 ננומול/ליטר) היו בסיכון גבוה ב-31% לסרטן קולורקטלי ואילו משתתפים עם רמות גבוהות יותר של 75-87.5 ושל 87.5-100 ננומול/ליטר היו בסיכון נמוך ב-19% וב-27%, בהתאמה. לא נמצא יתרון לרמות הגבוהות מ-100 ננומול/ליטר. תוצאות אלה לא הושפעו באופן משמעותי מה-BMI, פעילות גופנית או גורמי סיכון אחרים. נתונים אלה מבטאים סיכון נמוך יותר ב-19% לנשים ו-7% לגברים עבור כל עלייה של 25 ננומול/ליטר בריכוז ויטמין D בדם. החוקרים מסכמים כי רמות גבוהות יותר של ויטמין D בדם היו קשורות בסיכון נמוך יותר לסרטן קולורקטלי, במיוחד בקרב נשים. נתונים אלה מצביעים על כך שהריכוז האופטימאלי הינו 75-100 ננומול/ליטר, ריכוז שהינו גבוה יותר מההמלצות הנוכחיות של ה-(IOM (Institute of Medicine.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29912394
חוּמצה פוֹלית
מטה-אנליזה חשובה שבוצעה באוסטרליה (פברואר 2014) עוסקת בקשר בין צריכת חומצה פולית לבין הסיכון לסוגי סרטן שונים בדרכי העיכול העליונות – סרטן הושט, סרטן הקיבה וסרטן הלבלב. 9 מחקרים רטרוספקטיביים העוסקים בקשר בין חומצה פולית וסרטן הושט הראו כי צריכה של חומצה פולית בתזונה הביאה לירידה של כ-40% בסרטן הושט. ניתוח הממצאים של 16 המחקרים העוסקים בסרטן הקיבה לא הראה קשר מובהק לחומצה פולית. 8 מחקרים הראו ירידה של כ-34% בסיכון לסרטן הלבלב בהקשר לצריכת חומצה פולית. החוקרים מסכמים כי הממצאים מספקים תמיכה ראשונית לקשר בין צריכת חומצה פולית לבין הסיכון לסרטן הושט והלבלב אם כי קיים קושי לפרש ממצאים אלה לאור ההטרוגניות הגבוהה של המחקרים השונים. לכן לדעתנו נדרשים מחקרים קליניים איכותיים על מנת להמשיך ולחקור קשרים אלה ולהגדיר המלצות יישומיות לאוכלוסייה הרחבה ביחס לצריכת חומצה פולית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24224911
סקירה (פברואר 2016) המציגה את העדויות העדכניות בנוגע לקשר בין רמת החומצה הפולית בדם לבין מחלות שונות. ראשית מוצגת סקירה רחבה לגבי ההרכב, המקורות, הפעילות המטבולית והתפקיד של חומצה פולית. בהמשך מוצגות העדויות לגבי חומצה פולית בהקשר למצבים רפואיים שונים, כולל רמות גבוהות של הומוציסטאין, מחלת לב כלילית, יתר לחץ דם, שבץ, סוכרת, הריון, סרטן (באופן ספציפי סרטן ערמונית, סרטן קולורקטלי, סרטן לבלב, סרטן שד, לויקמיה בילדים וסרטן ריאות) מחלות כליה, מחלות נוירולוגיות ואסתמה בילדים. החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות רבות התומכות בתפקיד של חומצה פולית בקידום בריאות וכן בפוטנציאל למניעה וטיפול במחלות. ישנה תמיכה רחבה ליעילות של נטילת תוספי חומצה פולית טרם הכניסה להריון למניעת מומים בתעלה העצבית (NTD). עם זאת, הממצאים לגבי הקשר בין חומצה פולית לבין מצבים רפואיים אחרים אינם חד-משמעיים ונדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת להעריך את התרומה הקלינית של נטילת תוספי חומצה פולית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27008500
בסקירה (יוני 2017) מציגים החוקרים את העדויות בנוגע לקשר בין צריכת חומצה פולית לבין הסיכון ללוקמיה בגיל הילדות. מהסקירה עולה כי לחומצה פולית השפעה על המטען הגנטי ותפקיד במניעת סרטן והתקדמותו - בעיקר בשל השפּעתה על תהליך המתילציה של ה-DNA, תהליך חשוב בבקרה ותיקון ה-DNA. השפעות אלו חשובות במיוחד במהלך ההריון, שכן לתזונת האם תפקיד מרכזי בהתפתחות העובר ובנטייה לתחלואה בהמשך החיים. ישנם ממצאים המראים כי חסר בחומצה פולית עשוי להשפיע על תהליכי המתילציה של גנים מסוימים ובכך להגביר תהליכים פתוגניים וסרטניים. בנוסף, הבדלים גנטיים קיימים עלולים להשפיע על המטבוליזם של חומצה פולית ובכך להשפיע על הסיכון לסרטן, כולל לוקמיה בקרב ילדים. עם זאת, ההשפעה ככל הנראה תלוית מינון, כך שגם לעודף חומצה פולית השפעות שליליות. המינון היומי המומלץ הוא 400 מק"ג למבוגרים, 600 מק"ג בהריון ו-500 מק"ג בהנקה.באופן כללי נמצא כי נטילת תוסף חומצה פולית לפני ובמהלך ההריון עשויה להוות גורם מגן מפני התפתחות לוקמיה, אולם יש להמשיך ולבחון מהו המינון האופטימאלי, במיוחד כאשר משולב עם תוספים נוספים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28588742
כחלק ממחקר עוקבה (אוגוסט 2017), שנועד לבחון את הקשר בין ויטמינים וסרטן (VITAL), במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין נטילה ממושכת של ויטמיני B לבין הסיכון לסרטן ריאות. במחקר נכללו 77,118 משתתפים בגילאי 50-76, מהם 808 אובחנו עם סרטן ריאות. החוקרים בדקו את הסיכון לסרטן ריאות ביחס למינון היומי הממוצע של ויטמינים ומולטי-ויטמינים בטווח של 10 שנים. בקרב נשים לא נמצא קשר בין נטילת ויטמיני B (חומצה פולית, B6 ו-B12) לבין הסיכון לסרטן ריאות. עם זאת, בקרב גברים נמצא כי נטילת תוספי ויטמין B6 ו-B12 (כתוסף נפרד ולא כחלק ממולטי-ויטמין) הייתה קשורה בעלייה של 30-40% בסיכון לסרטן ריאות. באופן ספציפי, בהשוואה לגברים שלא נטלו תוספים אלה, צריכה גבוהה לאורך זמן של ויטמין B6 (מעל 20 מ"ג/יום) ושל ויטמין B12 (מעל 55 מק"ג/יום) הייתה קשורה בסיכון כפול להתפתחות סרטן ריאות. רמת הסיכון הייתה גבוהה יותר עבור גברים מעשנים. עוד מציינים החוקרים כי קשרים אלה נמצאו עבור כל סוגי סרטן הריאות מלבד סרטן מסוג אדנוקרצינומה, הקשור במידה הנמוכה ביותר לעישון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28829668
סלניוּם
בסקירה (2021) דנים החוקרים בעדויות המחקריות העוסקות בתפקיד של סלניום בבריאות ובהתפתחות תחלואה כרונית. בסקירה מפורטים המקורות התזונתיים של סלניום, כאשר הריכוז הגדול ביותר נמצא, בסדר יורד, במזונות שמקורם מהחי (בשר, דגים, חלב וביצים), ירקות (בעיקר ממשפחת המצליבים, שום ובצל), דגנים ופירות, כתלות בריכוז הסלניום בקרקע. אגוזי ברזיל הם המזון בו ריכוז הסלניום הינו הגבוה ביותר. בהמשך, החוקרים דנים באסטרטגיות של העשרת המזון, בשיטות המדידה וההערכה, ובמטבוליזם והפעילות הביולוגית של סלניום. בחלקה השני של הסקירה מוצגים הממצאים בהתייחס לתפקיד הסלניום במחלות כרוניות, כולל מחלות קרדיווסקולרית, סוכרת, מחלות של בלוטת התריס, דלקת אקוטית וכרונית, סרטן ובעיות פוריות. החוקרים מסיימים בפירוט ערכי הייחוס התזונתיים (DRI). הם מציינים כי קיים טווח צר יחסית בין חסר סלניום ורעילות, כאשר ההמלצה היא על צריכה מינימלית של 40 מק"ג/יום, שכן בצריכה נמוכה מ-11 מק"ג/יום מופיעים תסמינים ברורים כגון פגיעה חיסונית, זיהומים נגיפיים והפרעה בפוריות. רמה של 100-200 מק"ג/יום נדרשת לצמצום נזקים גנטיים והתקדמות של ממאירויות בבני אדם. רעילות מופיעה בצריכה של 900 מק"ג/יום וכוללת תסמינים כגון איבוד הברק בשיער ובציפורניים, הפרעות במערכת העיכול, הפרעות עוריות, הפרעות במערכת העצבים ועוד.
החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות ברורות להשפעה המגינה של סלניום בהקשר לתחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת, סרטן מסוגים שונים, מחלות דלקתיות, זיהום נגיפיים ופוריות, עם קשר בצורת U בין רמת הסלניום וההשפעה הבריאותית. לפיכך, לתיסוף סלניום עשויה להיות תועלת לאוכלוסייה עם רמת בסיס נמוכה אך השפעה מזיקה באוכלוסייה עם רמת בסיס תקינה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34065478/
מחקר מקרה-בקרה המבוסס על מחקר עוקבה (יוני 2016) אירופאי גדול, מצביע על כך שרמות סלניום נמוכות עלולות להיות קשורות בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן הכבד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27357089
במחקר מקרה-בקרה, (2019) אשר מבוסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר גדול, שנערך בסין, נכללו 229 משתתפים עם אבחנה חדשה של סרטן, אליהם הותאמה קבוצת ביקורת של 229 משתתפים ללא סרטן. נמצא כי:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30713028
במחקר קליני אקראי (דצמבר 2016) נבדקה ההשפעה של צריכת סלניום בתזונה ושל מיצוי תה ירוק - במשולב או בנפרד - על סמנים ביולוגיים הקשורים לסרטן קולורקטלי. החוקרים מציינים כי ישנן עדויות ממחקרים אפידמיולוגיים, תצפיתיים ופרה-קליניים, המצביעות על קשר שלילי בין סלניום ותה ירוק לבין הסיכון לסרטן קולורקטלי, אולם הממצאים לגבי מנגנוני הפעולה הינם מוגבלים.
במחקר נכללו 32 מתנדבים מעל גיל 50 עם רמות סלניום נמוכות (Se≤1.36 µmol/l), אשר חולקו אקראית ל-3 קבוצות המחקר שנטלו למשך 6 שבועות:
מהתוצאות עולה כי נטילת סלניום ו/או מיצוי תה ירוק הייתה מלווה בוויסות סמנים ביולוגיים הקשורים להתפתחות סרטן קולורקטלי, ובאופן ספציפי של סלנו-חלבונים (SePP), של מסלולי תקשורת תאית (β-catenin), של תהליכים דלקתיים (NF-κB) ותהליכי מתילציה (DNMT1). לא נמצאה השפעה גדולה יותר לנטילת שני התוספים במשולב לעומת ההשפעה של כל תוסף בנפרד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27923410
בסקירה (אוקטובר 2017) מוצגות העדויות העדכניות בהתייחס לתרומה של אורח חיים בריא למניעת סרטן הערמונית, תוך זיהוי כיווני מחקר עתידיים. מהסקירה עולה כי ישנם מחקרים פרה-קליניים ותצפיתיים המראים כי לגורמי אורח חיים שונים, כולל תזונה ופעילות גופנית, עשוי להיות תפקיד בהאטת התקדמות המחלה, בצמצום שיעור התמותה ובהפחתת נטל המחלה באופן כללי, בקרב חולי סרטן ערמונית במצב מתקדם. באופן ספציפי, צריכה גבוהה של ירקות ופירות, הפחתת הצריכה של בשר אדום ושומן רווי והגברת הפעילות הגופנית נמצאו קשורים בסיכון נמוך יותר להתפתחות סרטן הערמונית, לעצירת התקדמות המחלה ולעלייה בשיעור ההישרדות.
במחקרים אקראיים מבוקרים נמצא כי תוספי סלניום וויטמין C לא היו יעילים למניעת התפתחות סרטן הערמונית, וכי תוספי ויטמין E עלולים אף להגביר את הסיכון. החוקרים מציינים כי כיום נערך מחקר גדול, הבוחן את ההשפעה של תזונה עשירה בירקות בקרב חולי סרטן הערמונית, ומחקר נוסף, הבוחן את ההשפעה של פעילות גופנית בקרב חולים עם סרטן ערמונית גרורתי. החוקרים מסכמים כי קיימת תמיכה לתרומה של אורח חיים בריא למניעת סרטן הערמונית, אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת להעריך את היעילות הקלינית של גורמים אלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049045
מקורות:
