תסמינים | גורמים | אבחנה | טיפול קונבנציונאלי | טיפול טבעי | תזונה | צמחי מרפא | תוספי תזונה | גוף-נפש | מחקרים
תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (AIDS - Acquired Immune Deficiency Syndrome) הינה מחלה הנוצרת כתוצאה מזיהום בנגיף HIV - Human Immunodeficiency Virus - נגיף הכשל החיסוני האנושי.
הנגיף חודר אל תאי הדם הלבנים (לימפוציטים) ומטביע את החומר הגנטי שלו בדנ"א של התא הנגוע. לאחר מכן, הנגיף משכפל את עצמו בתוך התא ומשחרר חלקיקי נגיף חדשים אשר תוקפים תאים נוספים והורסים גם אותם.
עקב הרס תאי הדם הלבנים על ידי הנגיף, נחלשת המערכת החיסונית שתפקידה להגן על הגוף בפני זיהומים ותאים סרטניים.
הידבקות בנגיף חסר חיסוני מתרחשת בעת מגע עם נוזלי גוף (דם, זרע, הפרשות נרתיקיות, נוזל מוח ושדרה וחלב אם. מינונים נמוכים נמצאים גם ברוק ודמעות) המכילים תאים נגועים או חלקיקי נגיף.
קרעים או חתכים ברקמות (מחלות מין, פצעים וכד') יכולים להגביר את הסיכון להידבקות.
אנשים הנגועים בנגיף החסר החיסוני מאבדים את תאי הסיוע מקבוצת לימפוציטים T בשלושה שלבים היכולים להימשך חודשים עד שנים:
בחודשים הראשונים יורדת ספירת הלימפוציטים בכ-40%-50% (כמות נורמאלית של לימפוציטים עומדת על כ-5,000-10,000 תאים למיקרו ליטר דם). הגוף נלחם בנגיף אך אינו יכול להיפטר ממנו שכן חלקיקי הנגיף נמצאים בכמויות גדולות במחזור הדם שלו.
לאחר כ-6 חודשים מגיע מספר חלקיקי הנגיף בדם לרמה קבועה המשתנה מאדם לאדם. כמות חלקיקי הנגיף הנותרים מספיקה להרס נוסף של לימפוציטים.
במהלך השנים הבאות ישנה ירידה איטית וקבועה בכמות הלימפוציטים ועלייה בכמות חלקיקי הנגיף.
בכל אחד משלושת השלבים נשא הנגיף יכול להיות מידבק כאשר סיכויי ההדבקה עולים עם התפתחות המחלה.
זיהום בנגיף חסר חיסוני פוגם גם בתפקוד לימפוציטים מסוג B וגורם להם לייצר עודף נוגדנים המכוונים בעיקר כנגד הנגיף. למרות ריבוי הנוגדנים הם אינם יעילים כנגד זיהומים אחרים.
תחילת המחלה מוגדרת כאשר כמות הלימפוציטים יורדת מ-200 תאים למיקרו ליטר דם או במקרה של התפתחות זיהומים וסרטנים אופייניים כגון סרקומת קפוסי (סרטן נדיר של כלי הדם ורקמות חיבור) או לימפומה מסוג לא-הודג'קין (סרטן של הלימפה).
כאשר ספירת הלימפוציטים יורדת מתחת ל-50 תאים למיקרו ליטר דם, החולה נמצא במצב הקרוי כשל חיסוני חמור, המביא לתמותה בתוך שנים מעטות.
זיהומים הנגרמים עקב מחלת האיידס יכולים להתבטא בכל מערכות הגוף ומשתנים מאדם אדם.
במרבית המקרים התמותה בקרב חולי איידס אינה מתרחשת עקב השפעותיו הישירות של הנגיף, אלא עקב ההשפעה המצטברת של הזיהומים הנלווים ו/או הגידולים הסרטניים.
במרבית המקרים, מספר שבועות לאחר ההידבקות בנגיף מופיעים תסמינים כגון: חום גבוה, פריחות, קשרי לימפה נפוחים ותחושה כללית ירודה.
תסמינים אלו לרוב נעלמים לאחר מספר ימים ומופיעים לסירוגין במהלך החודשים שלאחר ההידבקות. במקרים רבים נשארות בלוטות הלימפה נפוחות.
נשא איידס יכול להראות תסמינים קלים של זיהום בנגיף חסר חיסוני לאורך שנים בטרם יפתח את הזיהומים ו/או הגידולים האופייניים למחלה.
תסמינים אלו כוללים אובדן משקל, בלוטות לימפה מוגדלות, חום גבוה, תחושה כללית ירודה, עייפות, שלשולים חוזרים, אנמיה ופטרת (בפה, בוושט ובנרתיק).
זיהומים נלווים אופייניים לאיידס כוללים: צמיחת יתר של פטריית הקנדידה (בפה, בוושט ובנרתיק), דלקת ריאות, זיהומים כרוניים של טוקסופלסמה (זיהום הנגרם על ידי טפיל בשם טוקסופלסמה גונדי הנמצא בבשר נא ובצואת חתולים), שחפת, זיהומים נגיפיים הגורמים להרפס (Varicella zoster, Herpes simplex), זיהומים נגיפיים הגורמים למחלת הנשיקה (CMV ו- EBV), זיהומים של הקיבה והמעיים, זיהום נגיפי של המוח (אשר עלול לפגוע בתפקוד העצבי), הידבקות בנגיף ציטומגאלווירוס (גורם לפגיעה של רשתית העין ואף לעיוורון) ועוד.
גידולים אופייניים לאיידס כוללים: סרקומת קפוסי- סרטן המתבטא בכתמים בולטים ואדומים על פני העור ולעיתים אף בדימומים פנימיים (מהווה את גורם המוות העיקרי בחולי איידס), לימפומות (גידולים של המערכת החיסונית) במוח או באיברים פנימיים אחרים.
בנוסף, נשים עשויות לפתח סרטן בצוואר הרחם וגברים הומוסקסואלים עשויים לפתח סרטן בחלחולת.
הדבקות בנגיף חסר חיסוני נגרמת כתוצאה ממגע עם נוזלי גוף (דם, זרע, הפרשות נרתיקיות, נוזל מוח ושדרה, וחלב אם. מינונים נמוכים נמצאים גם ברוק ודמעות) המכילים תאים נגועים או חלקיקי נגיף.
קרעים או חתכים ברקמות (מחלות מין, פצעים וכד') יכולים להגביר את הסיכון להדבקות.
דרכי ההדבקות כוללים: יחסי מין, זריקה או עירוי של דם נגוע, העברת הנגיף בלידה או בהנקה ועוד.
האבחנה הראשונית של נגיף כשל חיסוני מתבצעת באמצעות בדיקת דם המאתרת נוגדנים ספציפיים לנגיף HIV.
על מנת לזהות את הנוגדנים על הנגיף לדגור בגוף במשך 3 חודשים לפחות מרגע החשש להידבקות.
בדיקות חיוביות אינן בהכרח מראות את המצב הקליני או את התפתחות המחלה אצל המטופל.
לכן, לאחר זיהוי ודאי של הנגיף יש צורך בבדיקות נוספות (עומס נגיפי HIV בדם, ספירת תאי דם לבנים ועוד) על מנת להעריך את מצב החולה.
השתנותו המהירה של נגיף ה-HIV מקשה על מדענים לפתח תרופה נגדו ואינה מאפשרת למערכת החיסון לפתח נוגדנים אליו.
הטיפול התרופתי הנבחר הוא "קוקטייל" של תרופות. ה"קוקטייל" כולל מספר תרופות אנטי ויראליות הניתנות במקביל על מנת לתקוף את הנגיף מכמה כיוונים שונים.
טיפול זה גורם להפחתה בעומס הנגיפי, להארכת הזמן שבין הדבקות בנגיף ועד להתפרצותו ואף למניעה של התפרצות הנגיף בנשאים (במידה והטיפול ניתן באופן רציף).
עם זאת, גם בחולים בהם פרצה כבר המחלה הצליח הטיפול להאריך ולשפר את איכות החיים. הטיפול התרופתי באיידס מתחלק למספר קבוצות:
הטיפול הטבעי במחלת האיידס אינו מתיימר להביא לריפוי של המחלה אלא מהווה בעיקרו טיפול תומך אשר נועד למנוע סיבוכים ולשפר את איכות חיי המטופל.
יחד עם הנחיות כלליות אשר יתאימו לכל החולים (תזונה מאוזנת ותומכת חיסון, תוספי תזונה, צמחי מרפא מחזקי חיסון ותמיכה נפשית ופיזית) צריך הטיפול להיות פרטני ביותר ומותאם לתסמיני המטופל הבודד, שכן מהלך המחלה שונה בין מטופל למטופל.
כך למשל, חולה הסובל מתסמונות מטבוליות (כדוגמת סוכרת, יתר כולסטרול ושומנים בדם) יקבל פרוטוקול טיפולי שונה מחולה אשר סובל מתת תזונה או אבדן משקל חריף.
בנוסף, על מנת למנוע זיהומים אפשריים, יש להקטין את גורמי הסיכון על ידי שיפור פעילויות הגוף השונות (ספיגה, חילוף חומרים, הפרשת פסולת וכד') וצמצום הסטרס בחייו של המטופל.
ישנן דרכים רבות לפעול לשיפור פעילויות הגוף וצמצום הסטרס, לדוגמא קיום פעילות גופנית קבועה ומתונה ושימוש בטכניקות הרפייה שונות (טיפולי מגע, יוגה, תרגילי נשימות, דמיון מודרך, מדיטציות וכד') או נטילה של צמחי מרפא המסייעים לגוף להתמודד עם הלחץ הקיים (צמחי מרפא אדפטוגנים ו/או מרגיעים).
בנוסף, מומלץ להשתתף בקבוצות תמיכה חברתיות ומשפחתיות המסייעות להתמודדות הנפשית עם המחלה.
בסקירת המחקרים המובאת בהמשך ניתן לראות עדויות רבות לחשיבותה של פעילות גופנית ולשימוש בצמחי מרפא ותוספי תזונה לטיפול באיידס.
חשוב לציין כי על מנת למזער את הסיכון להידבקות בנגיף יש להימנע מיחסי מין לא מוגנים (מומלץ להשתמש בקונדום) ולהקפיד על שימוש חד פעמי בציוד הזרקה.
תזונה לטיפול באיידס:
המטרות העיקריות של הטיפול התזונתי באיידס הינן להקל ולמנוע עומס על המערכת החיסונית, לשפר את איכות החיים של המטופל ולהביא לפעילות מיטבית של מערכות הגוף.
להשגת מטרות אלו יש להרכיב תפריט תזונתי מאוזן ובריא המכיל למידע השלם למנויים
ההנחיות התזונתיות משתנות ממטופל למטופל. יחד עם זאת להלן כמה המלצות תזונה כלליות המתאימות לכלל החולים באיידס: למידע השלם למנויים
כאמור, מלבד טיפול בצמחי מרפא מחזקי/ תומכי חיסון, צריך הטיפול הצמחי לשפר את תפקוד מערכות הגוף השונות תוך מתן דגש על חיזוק מערכות העיכול והעצבים. צמחי המרפא היכולים לשמש את חולי האיידס הינם שונים ומגוונים ולכן דורשים התאמה אישית למטופל ולתסמיניו.
אסטרטגיה טיפולית וצמחי מרפא אפשריים לטיפול באיידס:
רשימת צמחי המרפא הרלוונטיים ביותר, לפי קטגוריות פעילות למידע השלם למנויים
שילוב של צמחי מרפא ותרופות לטיפול באיידס:
בשל אפשרויות הטיפול התרופתי המגוון ובשל השונות בטיפול בצמחי המרפא בין מטופל למטופל, לא ניתן לתת הנחיות כלליות לגבי השילוב בין תרופות וצמחי מרפא. יש לוודא התאמה של הטיפול המשולב לפי כל תרופה וכל צמח. למשל, שימוש בצמחי מרפא מאזני רמות סוכר, יחד עם תרופות מורידות סוכר, דורש מעקב וניטור שוטפים על מנת לוודא שלא נגרמת ירידה גדולה מדי ברמות הסוכר.
דוגמא נוספת היא שילוב של צמחי מרפא למידע השלם למנויים
בחלק זה מפורטים תוספי התזונה המתאימים ביותר לטיפול באיידס והמינון הרצוי של כל תוסף. למידע השלם למנויים
היבטים של גוף נפש באיידס – תסמונת הכשל החיסוני:
מערכת החיסון הנה, בנוסף למערכת ההגנה הפיזית שלנו, גם מערכת ההגנה הרגשית. על פי הפילוסופיה הסינית היא מקושרת לאלמנט המתכת, אשר תפקידו לשמור על טוהר המערכת שלנו.
אלמנט המתכת מפריד בינינו ובין העולם באמצעות: למידע השלם למנויים
מחקרים:
בחלק זה תמצאו סקירות מחקרים על תזונה, צמחי מרפא ותוספי תזונה לטיפול באיידס. למידע השלם למנויים
