יתר שומנים בדם - טיפול טבעי

כללי ומחקרים מעורבים | דיאטות שונות | צמחונות וטבעונות | צריכת רכיבים ספציפיים | תסמונת מטאבולית ותחלואה נוספת | תרופות

צריכת רכיבים ספציפיים - כללי | שמנים | שומנים | אבוקדו | אגוזים | דגנים מלאים וסיבים תזונתיים | נוגדי חמצון | סוכרים

 

כללי ומחקרים מעורבים | גוֹגול | שום | אַרטישוק | גדִילן מצוי | מַרווה סינית | פּטריית ריישִי | וִיתניה משׁכרת | כוּרכום וכּורכּומין | שוּש קירח  |  קדד קרוּמי | מלוֹן מר | תה ירוק ותה ושחור 

כללי ומחקרים מעורבים | שמרי אורז אדום | אוֹמגה 3 | פוליקוסנול | קו אנזים Q10 | פרוֹביוטיקה | ויטמינים

כללי ומחקרים מעורבים 

במאמר עמדה (2020) מטעם איגוד הלב האמריקאי (AHA) מציגים המומחים המלצות עדכניות מבוססות ראיות בהתייחס לצריכת כולסטרול. הם מציינים כי ביטול ההנחיה על ידי ה-AHA בשנת 2013 לגבי הגבלה ספציפית של כולסטרול בהנחיות התזונתיות העדכניות, בשל חוסר ראיות, העלה שאלות בהתייחס לתפקיד הכולסטרול בתחלואה קרדיווסקולרית. על מנת להעריך את הרלבנטיות של הגבלת הכולסטרול בתזונה לשמירה על בריאות הלב, צוות המומחים ביצע סקירה של מחקרים בבני אדם, בהם נבחנו הקשרים בין הכולסטרול בתזונה לבין רמת השומנים בדם, הליפופרוטאינים והסיכון הקרדיווסקולרי. באופן כללי, העדויות ממחקרים תצפיתיים, שנערכו במדינות שונות, אינן מצביעות על קשר מובהק בין הכולסטרול בתזונה והסיכון הקרדיווסקולרי. למרות ממצאים אחרים שעולים ממטה-אנליזות של מחקרים התערבותיים, במרביתם צריכת כולסטרול מעבר לרמה הממוצעת הייתה קשורה בעלייה בריכוז הכולסטרול הכללי או ה-LDL. לטענת צוות המומחים, ההנחיות התזונתיות צריכות להתבסס על דפוס של תזונה בריאה, כגון הדיאטה הים-תיכונית או דיאטת DASH, המאופיינות בצריכת כולסטרול מתונה. בדפוסי תזונה אלה הדגש הינו על פירות, ירקות, דגנים מלאים, מוצרי חלב רזים, מקורות ״חלבון רזה״ (כגון עוף ודגים), אגוזים, זרעים ושמנים צמחיים. להערכתם ישנו קושי בהטמעת הגבלה ספציפית על הכולסטרול, כחלק מהנחיות תזונתיות המבוססות על קבוצות מזון. לפיכך, הנחיות תזונתיות הממוקדות בדפוסי תזונה עשויות במידה רבה יותר לתרום לשיפור איכות התזונה והבריאות הקרדיווסקולרית; כך למשל החלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי צפויה לגרום לירידות משמעותיות יותר ב-LDL, מאשר הפחתת צריכה הכולסטרול לבדה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31838890/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של יוגה על פרופיל השומנים בדם. החוקרים מסבירים, כי יוגה תורמת להפחתת מדדים פיזיולוגיים של סטרס וכתוצאה מכך עשויה להוביל לשיפור גורמי סיכון מטבוליים כגון פרופיל השומנים, לחץ דם, רמת גלוקוז ומשקל. בסקירה נכללו 53 מחקרים בהם סה"כ 13,191 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כאשר 36 מהמחקרים נערכו בהודו. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי תרגול יוגה היה קשור בירידה מובהקת בכולסטרול הכללי (ירידה ממוצעת של 10.31 מ"ג/דצ"ל), ב-LDL (ירידה ממוצעת של 8.64 מ"ג/דצ"ל), בטריגליצרדים (ירידה ממוצעת של 13.50 מ"ג/דצ"ל) וב-VLDL (ירידה ממוצעת של 3.94 מ"ג/דצ"ל) וכן בעלייה מובהקת ב-HDL (עלייה ממוצעת של 1.98 מ"ג/דצ"ל). החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שליוגה תרומה משמעותית לשיפור פרופיל השומנים בדם, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים ולבחון מהו מנגנון הפעילות.      

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35911119/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של התערבויות הכוללות שינוי בתזונה ובאורח החיים על הפעילות של HDL. החוקרים מסבירים כי ל-HDL מגוון תפקידים, כאשר הפעילות שלו עשויה להסביר טוב יותר את השְֹפעתו כנגד טרשת עורקים מאשר ריכוז ה-HDL בדם. בסקירה נכללו 118 מחקרים בהם 5,645 משתתפים, מרביתם נמשכו בין שבעה ימים לשישה חודשים ורק עשרה מחקרים נמשכו בין שישה ל-12 חודשים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של התערבויות תזונתיות, כגון צריכה של חומצות שומן מסוגים שונים, כולסטרול, נוגדי חמצון, אלכוהול והגבלה קלורית, וכן התערבויות הכוללות פעילות גופנית. החוקרים בחנו תוצאות הקשורות בפעילות של HDL, כגון פינוי הכולסטרול מכלי הדם, פעילות נוגדת חמצון, הגנה על כלי הדם ועוד. באופן כללי נמצא כי לצריכה של שומן בלתי רווי, בדגש על אומגה 3 מדגים, וכן לצריכה תזונתית של נוגדי חמצון (כגון תה מאטה ותה ירוק, מיץ עגבניות, שמן זית) הייתה התרומה המשמעותית ביותר לפעילות ה-HDL, בעיקר בקרב משתתפים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים. החוקרים מראים באופן ספציפי כי תזונה עשירה בנוגדי חמצון הייתה יעילה לשיפור פעילות ה-HDL גם בקרב משתתפים בריאים וגם בקרב משתתפים בסיכון קרדיווסקולרי. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי איכות העדויות המוגבלת, המעקב קצר הטווח וההטרוגניות הגדולה בין המחקרים אינם מאפשרים לקבוע מסקנה ברורה, ונדרשים מחקרים מבוקרים נוספים עם מספר משתתפים גדול, מעקב לאורך זמן ממושך בקרב משתתפים עם מצבים בריאותיים שונים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34945193/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים,(2021)  נבדקה ההשפעה של תדירות הארוחות על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 21 מחקרים בהם 686 משתתפים בריאים או במגוון מצבים בריאותיים (עודף משקל או שמנות, סוכרת, שחלות פוליציסטיות או יתר כולסטרול בדם). במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תדירות ארוחות גבוהה לעומת נמוכה, במהלך תקופה של 2 עד 48 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים, נמצא כי תדירות ארוחות גבוהה הייתה קשורה בשיפור רמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 6.08 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (הפרש ממוצע של 6.82 מ"ג/דצ"ל) ויחס ה-LDL ל-HDL. לא נמצאה השפעה על מדדים נוספים, כולל על האיזון הגליקמי. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים בריאים, וכי תדירות ארוחות גבוהה הייתה מלווה בשיפור רמת הטריגליצרידים וה-HDL במחקרים שנמשכו מעל ל-12 שבועות. החוקרים מסכמים, כי תדירות ארוחות גבוהה נמצאה יעילה יותר לשיפור פרופיל השומנים בהשוואה לתדירות ארוחות נמוכה, אולם נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה לאישוש הממצאים. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33485709/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2018) הוערכה התרומה של חשיפה לטבע על היבטים בריאותיים שונים. בסקירה נכללו 103 מחקרים תצפיתיים ו-40 מחקרים התערבותיים, בהם נמדדו סה"כ 100 מדדים בריאותיים שונים. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי בילוי זמן בטבע או מגורים באזורים ירוקים היה קשור ברמה נמוכה יותר של קורטיזול ברוק, קצב לב, לחץ דם דיאסטולי, כולסטרול HDL וכן בסיכון נמוך יותר ללידה מוקדמת ולתינוק קטן לגיל ההריון, לסוכרת סוג 2, לתמותה מכל גורם ולתמותה מגורם קרדיווסקולרי. בנוסף נמצא שיעור נמוך יותר של מקרי שבץ, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, אסתמה ומחלת לב כלילית. מחקרים נוספים הצביעו על ירידה בבעיות נוירולוגיות, סרטן ותמותה ממחלות נשימה. כמו כן, משתתפים עם חשיפה גבוהה יותר לשטחים ירוקים נטו לדווח על מצב בריאותי טוב יותר. החוקרים מסכמים כי לחשיפה לשטחים ירוקים תרומה בריאותית רחבה, והם קוראים לקובעי המדיניות לבחון כיצד ניתן ליצור, לשמר ולשפר את הנגישות של אוכלוסייה רחבה לשטחים ירוקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29982151

סקירת מחקרים (אוקטובר-נובמבר 2008) בחנה את הקשר בין תזונה ואורח חיים לסיכון למחלות לב וכלי דם, לרמות השומנים בדם, לחץ הדם, טרשת עורקים, מדדי דלקת ועוד. עולה כי מומלץ להימנע מבשרים מעובדים, סוכרים וקינוחים, תפוחי אדמה וצ'יפס, דגנים מעובדים ושומני טראנס ולהגביר צריכת פירות, ירקות, קטניות, דגנים מלאים, עוף ודגים. יש התייחסות מיוחדת לצריכת סיבים, שומנים איכותיים עם חומצות שומן מסוג אומגה 3 לעומת שומנים רווים שומני טראנס וכולסטרול מהמזון, צריכה של סטרולים וסטנולים מהצומח, חלבון סויה, צריכה מושכלת של אלכוהול וצריכת מזונות פונקציונאליים כמו אגוזים. בנוסף, מודגשים גורמי סיכון כגון השמנה, מסת גוף (BMI) ויחסי היקף מותניים-ירך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18849551

סקירת מחקרים (2008) קושרת גישות באורח חיים ותזונה לירידה ברמות כולסטרול LDL וטריגליצרידים והעלאת כולסטרול מסוג HDL. מהמחקרים עולה כי לצריכה קבועה של ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים, סיבים, דגים, בשרים דלי שומן ועוף ומוצרי חלב דלי שומן השפעה מגנה לבבית. הרגלים בריאים נוספים הם שמירה על יחסים תקינים בהיקפי המותן לירך, פעילות גופנית קבועה, צריכת אלכוהול מתונה, הימנעות מעישון ושמירה על דפוסי תזונה בריאים. כל אלו תורמים לא רק לשמירה על הלב, אלא להפחתת כולסטרול LDL  וטריגליצרידים והעלאת כולסטרול HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19217512

בסקירה (2020) הוערכו העדויות המחקריות בנוגע להמלצות התזונתיות למטופלים עם יתר כולסטרול משפחתי, שהינה מחלה גנטית, המאופיינת ברמות LDL גבוהות וסיכון מוגבר למחלת לב כלילית. ההמלצות התזונתיות מדגישות תזונה דלה בשומן רווי ובכולסטרול במטרה להפחית את רמת ה-LDL. המלצות אלה מבוססות על ההשערה לפיה צריכת מזון עשיר בשומן רווי גורמת לעלייה ברמת הכולסטרול וכתוצאה מכך את הסיכון למחלת לב כלילית (diet-heart hypothesis). עם זאת, החוקרים טוענים כי אין לכך תמיכה מחקרית ואין עדויות המראות כי בקרב מטופלים עם יתר כולסטרול משפחתי תזונה דלת שומן רווי וכולסטרול תורמת להפחתת הסיכון לאירועים כליליים. הם מציגים גישה אלטרנטיבית ומראים כי ישנה קבוצת מטופלים, המפתחים מחלת לב כלילית ולהם גורמי סיכון המאפיינים פנוטיפ של תנגודת לאינסולין / תסמונת מטבולית (כולל רמה גבוהה של טריגליצרידים, גלוקוז, אינסולין, המוגלובין מסוכרר, שמנות, CRP ויתר לחץ דם), או נטייה מוגברת להתפתחות קואגולופתיה (פגיעה בתפקודי קרישת הדם). פנוטיפ של תנגודת לאינסולין מתבטא באי-סבילות לפחמימות, כאשר התזונה היעילה ביותר במצב זה הינה דיאטה דלת פחמימות. החוקרים מציעים כי יש להדגיש את היתרונות של דיאטה דלת פחמימות למטופלים עם יתר כולסטרול משפחתי ומאפיינים של תנגודת לאינסולין. לטענתם, הממצאים המוצגים בסקירה מספקים רציונל לביצוע מחקרים קליניים במטרה להעריך את היעילות של דיאטה דלת פחמימות להפחתת הסיכון לאירועים כליליים, בקרב מטופלים עם יתר כולסטרול משפחתי.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32631832/

בסקירה (2019) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים בנוגע להשפעה המיטיבה של סלרי (Apium graveolens) על מאפייני התסמונת המטבולית, תוך פירוט המנגנונים המעורבים. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים הפרה-קליניים, העוסקים בהשפעה נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת היפרגליקמיה, נוגדת יתר שומנים בדם ונוגדת שמנות. מהעדויות עולה כי הפיטוכימיקלים המצויים בסלרי מסייעים להפחתת הפעילות של ציטוקינים פרו-דלקתיים ומונעים תהליכי דלקת, וכן מסייעים להפחתת העקה החמצונית. בנוסף, הרכיבים הפעילים בסלרי תורמים להרחבת שרירים חלקים בכלי הדם וכתוצאה מכך לירידה בלחץ הדם. בהמשך, מוצגים מספר ממצאים קליניים, המדגימים את ההשפעה המיטיבה של סלרי נגד התסמונת המטבולית, כולל הפחתת לחץ הדם, השפעה נוגדת שמנות והגברת רמת האדיפונקטין*. ממצאים אלה מצביעים על ההשפעה המיטיבה של סלרי ורכיביו הפעילים כנגד התסמונת המטבולית. * אדיפונקטין הינו הורמון חלבוני, המופרש באופן בלעדי על ידי תאי שומן (אדיפוציטים), ותפקידיו העיקריים הם בוויסות רמות הגלוקוז בדם בהגבירו את רגישות תאי הגוף לפעילות אינסולין, וכן בתהליך החמצון של חומצות שומן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31464016

בהתבסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר (2022) שנערך בישראל (מחקר ה-CENTRAL), במחקר הנוכחי נבדקה ההשפעה של התערבות לשינוי אורח החיים על מאגרי השומן והרכב הגוף בקרב מבוגרים עם השמנה בטנית. החוקרים מסבירים כי למולקולות מסוג miRNAs תפקיד בוויסות הביטוי הגנטי, כאשר רקמת השומן הינה מקור עיקרי ל- miRNAsאשר מעורבים בוויסות פיזור השומן בגוף ובמטבוליזם של גלוקוז. במסגרת המחקר נבדק הקשר בין השינוי ב-miRNAs שמקורם ברקמת השומן בעקבות ההתערבות ובין פיזור השומן בגוף ומאגרי השומן. במחקר השתתפו 278 עובדי הקריה למחקר גרעיני בנגב, המאופיינים באורח חיים יושבני וסובלים מהשמנה בטנית או יתר שומנים בדם. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת אחת משתי דיאטות למשך 18 חודשים – דיאטה דלת שומן או דיאטה ים-תיכונית דלת פחמימות מועשרת באגוזי מלך. בנוסף, מחצית מהמשתתפים בכל קבוצה ביצעו פעילות גופנית, בעיקרה אירובית. באופן כללי זוהו הבדלים בינאישיים גדולים במידת השינוי ב-miRNAs בהשוואה לנתוני הבסיס, אולם לא נמצא הבדל מובהק בין שתי הדיאטות. עם זאת, נמצא כי בסיום ההתערבות ירידה גדולה יותר ב-miRNAs הייתה קשורה בירידה גדולה יותר ברקמת השומן הבטנית, במאגרי השומן התת-עוריים ובתכולת השומן בכבד. בנוסף, נמצאה ירידה בריכוז השומן בלבלב וכן שיפור במטבוליזם של גלוקוז ובהפרשת האינסולין. החוקרים מסכמים כי ירידה ב-miRNAs שמקורם ברקמת השומן עשויה להיות קשורה בהפחתת הצטברות השומן ברקמת השומן ובאיברים הפנימיים בקרב מבוגרים עם השמנה בטנית. לקריאה נוספת על המחקר: https://www.naturopedia.com/article.asp?rId=1472

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35348584/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדק האם שיפור איכות השינה תורמת להפחתת הסיכון הקרדיו-מטבולי. החוקרים מסבירים כי ידוע שאיכות שינה נמוכה מגבירה את הסיכון הקרדיו-מטבולי, אולם ישנן עדויות מוגבלות לגבי ההשפעה המיטיבה של שינה. במחקר נכללו 121 משתתפים בגילאי 40-70 הסובלים מלפחות שלושה גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. ההתערבות כללה תכנית לשיפור הבריאות ואורח החיים, כאשר קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול הסטנדרטי בלבד. בתחילת המחקר מדדים של איכות השינה נאספו במשך שבעה ימים רצופים, ובנוסף נמדד לחץ הדם, פרופיל השומנים ורמות הסוכר, נאספו מדדים אנתרופומטריים ובוצעה הערכה תזונתית. 

להלן סיכום התוצאות לאחר 24 חודשים:

• בשתי הקבוצות נמצא שיפור בגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים, כאשר בקבוצת ההתערבות השיפור בלחץ הדם היה גדול יותר. 

• לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בתזונה, בפעילות הגופנית או במדדי השינה. 

• שיפור ביעילות השינה היה קשור בירידה בלחץ הדם ובעלייה ברמת ה-HDL

• עלייה במשך השינה הכולל הייתה קשורה בירידה ברמת ה-LDL. 

החוקרים מסכמים כי באופן כללי שיפור באיכות השינה לאורך זמן תרם להורדת לחץ הדם ולשיפור פרופיל השומנים.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34080247/

במחקר עוקבה (2023) שנערך בהונג-קונג נבדק הקשר בין הנקה ובין פרופיל השומנים בגיל ההתבגרות המאוחר, בדגש על ריכוז ApoB (המשמש כסמן לתחלואה קרדיווסקולרית) וכולסטרול שאינו HDL. לצורך המחקר נעשה שימוש בנתונים מאוכלוסייה בה מחקרים קודמים הראו שאין קשר משמעותי בין הנקה ובין מצב סוציו-אקונומי והנקה הייתה בעלת השפעה מיטיבה. המחקר מבוסס על נתונים של 3,462 ילדים בני כ-17 בממוצע המהווים 88% מהתינוקות שנולדו בהונג-קונג בין אפריל למאי 1997. החוקרים סיווגו את ההנקה בשלושת החודשים הראשונים לחיים לשלוש קטגוריות: כלל לא, הנקה חלקית או הנקה בלעדית. נמצא כי הנקה בלעדית בחודשים הראשונים הייתה קשורה בריכוז נמוך יותר באופן מובהק של ApoB ושל כולסטרול שאינו HDL בגיל ההתבגרות בהשוואה להעדר הנקה. התוצאות היו דומות בקרב בנים ובנות. החוקרים מסכמים כי הנקה בלעדית בשלושת החודשים הראשונים לחיים קשורה ברמה נמוכה יותר של מדדי השומן בגיל ההתבגרות, ממצא המצביע על יתרון אפשרי בהפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בהמשך החיים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37289232/

במחקר תצפיתי (2022) שנערך בבריטניה נבדק הקשר בין צריכת מזון אולטרה-מעובד ובין הפרופיל המטבולי והשמנה בקרב ילדים. החוקרים מסבירים כי נמצא קשר בין צריכת מזון אולטרה-מעובד ובין שמנות, אולם אין מספיק עדויות לגבי המנגנונים המעורבים.המחקר כלל ניתוח חתך של הקשר בין מזון אולטרה-מעובד והפרופיל המטבולי בקרב 4,528 ילדים בגיל 7, וכן ניתוח אורך בו נבדק הקשר בין צריכת מזון אולטרה-מעובד בגיל 13 והפרופיל המטבולי בגיל 17 בקרב 3,086 ילדים. צריכת מזון אולטרה-מעובד (כגון משקאות מוגזים וממותקים, נקניקיות, ממתקים, יוגורט פרי, מרקים ואטריות להכנה מהירה וחטיפים) הוגדרה לפי שיטת NOVA הכוללת סיווג של מזונות לארבע קטגוריות בהתאם לרמת העיבוד. בגיל 7 נמצא כי צריכת מזון אולטרה-מעובד הייתה קשורה ב-115 מאפיינים מטבוליים, כולל רמה נמוכה יותר של חומצות אמינו מסועפות שרשרת (BCAAs) וחומצות אמינו ארומטיות (AAAs) וכן רמה גבוהה יותר של ציטראט, גלוטמין וחומצות שומן חד בלתי רוויות לצד רמה נמוכה יותר של אומגה 3. מגמה דומה נמצאה בניתוח האורך, כאשר צריכת מזון אולטרה-מעובד בגיל 13 הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של אומגה 3 ו-HDL. החוקרים מראים כי הבדלים אלה בפרופיל המטבולי היו קשורים בעלייה במסת השומן. מסקנת החוקרים היא כי צריכה גבוהה של מזון אולטרה-מעובד בתקופת הילדות קשור בשינויים בפרופיל המטבולי, כאשר צריכה של מזונות עשירים בציטראט, גלוטמין ושומן חד בלתי רווי וצריכה נמוכה של BCAAs ו- AAAsעשויה להסביר את הקשר בין צריכת מזון אולטרה-מעובד והשמנה.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36223715/

במחקר חתך (2022) שנערך בפינלנד נבדק הקשר בין המאפיינים של צריכת אלכוהול, כולל כמות, דפוס וסוג, ובין מדדים של תפקוד כבד, פרופיל שומנים ודלקת. בהתבסס על נתונים שנאספו במסגרת סקר הבריאות הלאומי, במחקר זה נכללו 22,432 משתתפים בגיל 25-74. המשתתפים סווגו לקבוצות שונות בהתאם לשלושה מאפיינים:

• כמות צריכת האלכוהול בשגרה: אי-צריכת אלכוהול, צריכה מתונה (עד 7 משקאות בשבוע לאישה ועד 14 לגבר) או צריכה גבוהה (מעל 7 משקאות בשבוע לאישה ומעל 14 לגבר).
• דפוס הצריכה: צריכה רגילה או צריכה מופרזת (שתיית בינג').
• סוג האלכוהול המועדף: יין, בירה, סיידר או קוקטייל, ליקר או שילוב. 

באופן כללי דפוס של צריכה רגילה היה אופייני יותר למשתתפים שהעדיפו יין, לעומת משתתפים עם דפוס של צריכה מופרזת שנטו להעדיף בירה או ליקר וכן לעשן. בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים אלכוהול, צריכת אלכוהול מכל סוג הייתה קשורה בשכיחות גבוהה יותר של מדדים חריגים בתפקודי הכבד, בפרופיל השומנים ובמדדי הדלקת, גם ברמות צריכה נמוכות. עם זאת, המדדים החריגים ביותר נמצאו בקרב משתתפים עם צריכה מופרזת שהעדיפו בירה או ליקר. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שלאלכוהול עשויות להיות השפעות שליליות גם ברמת צריכה מתונה, ובמיוחד בקרב משתתפים עם צריכה מופרזת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364789/

במחקר (2021) שנערך בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית, נבדק מהם גורמי אורח החיים ההפיכים אשר קשורים באלצהיימר. רנדומיזיציה מנדליאנית הינה שיטה לשימוש במאפיינים גנטיים לצורך הערכת יחסי סיבה ותוצאה במחקרים תצפיתיים. במסגרת המחקר, נלקחו בחשבון מאפיינים כגיל הופעת המחלה, נפח ההיפוקמפוס, שטח פנים ועובי קליפת המוח, רמת עמילואידים וחלבון טאו בנוזל המוחי, פלאקים עצביים, סבכים נוירו-פיברילריים ונזק וסקולרי מוחי. ציון סיכון גנטי חושב עבור 13,312 משתתפים עם אלצהיימר, וקבוצת ביקורת של 13,119 משתתפים ללא אלצהיימר. 

להלן הממצאים העיקריים: 

• רמת השכלה גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון מופחת לאלצהיימר, בדחיית גיל הופעת המחלה, ובשמירה על שטח ועובי קליפת המוח. 

• רמה גבוהה יותר של כולסטרול ו-LDL הייתה קשורה ברמה גבוהה יותר של פלאקים עצביים ובנפח היפוקמפוס קטן יותר.

• לחץ דם גבוה יותר היה קשור בסיכון מוגבר לנזק וסקולרי מוחי.

• נמצאו קשרים בין עישון, סוכרת סוג 2 ושינה מועטה, ובין גורמים הקשורים באלצהיימר. 

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בכך שלרמת השכלה, לחץ דם, כולסטרול, עישון וסוכרת תפקיד סיבתי בהתפתחות אלצהיימר.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32996171/

במחקר,(2020) המבוסס על הרשומות הרפואיות של 2,750,021 ילדים מבית החולים לילדים בבוסטון, מהם 25,514 עם אוטיזם, זיהו החוקרים תת-קבוצה של אוטיזם, המאופיינת בהפרעה בפרופיל השומנים והראו כי להורים עם יתר שומנים בדם סיכון גבוה יותר ללדת ילדים עם אוטיזם. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32778826/

במחקר, (2019) בו נעשה שימוש במודלים מתמטיים, בדקו החוקרים מהו הקשר בין השינוי בצריכת הכולסטרול בתזונה לבין מדדי הכולסטרול בדם. החוקרים מסבירים כי שינוי תזונתי הינו ההמלצה העיקרית לשיפור מדדי הכולסטרול במטרה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי, ולכן חשוב לדעת מהי מידת היעילות של השינוי התזונתי. במחקר זה נעשה שימוש בנתונים מ-55 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 2,652 משתתפים, אשר בדקו 120 תנאים תזונתיים שונים. לאחר נטרול השינוי בצריכת חומצות השומן, נמצא קשר תלוי-מינון, שאינו לינארי, בין העלייה בצריכת הכולסטרול בתזונה לבין רמת ה-LDL.

באופן ספציפי, החוקרים מנבאים כי עלייה של 100 מ"ג/יום בצריכת הכולסטרול תוביל לעלייה של כ-4.5 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL בדם. הקשר בין עלייה בצריכת הכולסטרול לבין רמת ה-HDL הינו מורכב יותר וככל הנראה תלוי מין, כך שקיים קשר חיובי עבור נשים וקשר שלילי עבור גברים, אולם ההשלכות הקליניות של ממצא זה אינן ברורות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30596814

מחקר עוקבה (מאי 2015) בו השתתפו מעל 11,000 גברים מצא כי סיבולת לב-ריאה גבוהה מסייעת לשמירה על איזון פרופיל השומנים ומעכבת התפתחות דיסליפידמיה המאפיינת גיל מבוגר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25975472

במחקר עוקבה (2018) נכללו כ-58,000 נשים בריאות, אשר השתתפו במחקר האחיות השני. נמצא כי נשים שסבלו מיתר לחץ דם או מרעלת – בזמן ההיריון הראשון - היו בסיכון מוגבר להתפתחות יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2 או יתר כולסטרול בדם בגיל מבוגר יותר, כך שעשויה להיות תרומה להתערבות מוקדמת לעידוד אורח חיים בריא.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29971437

במחקר תצפיתי, (2018) המבוסס על הנתונים של 4,710 משתתפים בסקר הבריאות הלאומי האמריקאי, נמצא כי צריכת אלכוהול מופרזת בקרב גברים בגילאי 18-45 הייתה קשורה בעלייה בלחץ הדם הסיסטולי וברמת הכולסטרול הכללי. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29950486

במחקר חתך (2020) שנערך ביפן, בו נכללו הנתונים של 553 משפחות להן ילדים בגילאי 13-14, נמצא כי תדירות נמוכה של בישול ביתי הייתה קשורה בלחץ דם דיאסטולי גבוה יותר וברמת HDL נמוכה יותר. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33339277/

במחקר, (2019) המבוסס על נתונים של 136,782 משתתפים משלושה מחקרי עוקבה גדולים, נמצא כי בקרב מבוגרים מעל גיל 40, רמת כולסטרול גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון מוגבר לגלאוקומה, ואילו שימוש בסטטינים במשך 5 שנים ומעלה היה קשור בסיכון נמוך יותר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31046067

מחקר (מרץ 2016) בו נערך ניתוח של רמות הכולסטרול באוכלוסייה בשבדיה לאורך 20 שנה, ביחס לתחלואה וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים ולמצב הסוציו-אקונומי. במחקר נכללו נתונים של כ-9,000 איש בגילאי 25-74 אשר השתתפו ב-5 סקרי אוכלוסייה בין השנים 1994-2014.

נמצא כי רמת הכולסטרול הכללי ירדה מ-6.2 מילמול/ליטר ב-1994 ל-5.5 מילימול/ליטר ב-2014, כאשר הירידה הייתה משמעותית יותר בקרב קשישים לעומת צעירים.

ב-2014 רמת הכולסטרול של חולי לב, סוכרת או יתר לחץ דם הייתה נמוכה בהשוואה לכלל האוכלוסייה, כאשר ב-1994 רמת הכולסטרול הייתה גבוהה או זהה ביחס לאוכלוסייה הכללית.

כמו כן, שיעור המשתמשים בתרופות להורדת שומנים עלה עם השנים ועמד על כ-14% ב-2014.

לטענת החוקרים ניתן לייחס שליש מהירידה ברמת הכולסטרול לשימוש בתרופות, כך שעיקר השיפור נובע ככל הנראה משינוי התזונה ואורח החיים. עוד הם מציינים כי כיום אין הבדלים משמעותיים ברמת הכולסטרול כתלות בהשמנה או בהשכלה אקדמית כפי שנמצא בעבר. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26941200

סקירה שיטתית של מחקרי עוקבה (יוני 2016) אשר נועדה לבחון האם קיים קשר בין רמת כולסטרול מסוג LDL לבין שיעור התמותה בקרב קשישים.

החוקרים מסבירים כי ידוע שהשפּעת רמת הכולסטרול הכללי על הסיכון לתמותה הולכת ופוחתת עם הגיל, אולם ההשפעה של LDL באופן ספציפי איננה ידועה.

בסקירה נכללו 30 מחקרי עוקבה בהם כ-68,000 משתתפים מעל גיל 60 מהאוכלוסייה הכללית. משך זמן המעקב נע מ- 3 שנים ועד 12 שנים. ב-28 מהמחקרים נבדקה רמת LDL כגורם סיכון לתמותה באופן כללי ("מכל גורם") וב-9 מחקרים לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים.

החוקרים מדווחים כי ב-16 מהמחקרים נמצא כי רמת LDL גבוהה הייתה קשורה דווקא בסיכון נמוך יותר לתמותה (ב-14 מהמחקרים התוצאה הייתה מובהקת סטטיסטית), כאשר בשאר המחקרים לא נמצא קשר בין רמת ה- LDL לבין הסיכון לתמותה.

בהתייחס לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, ב-2 מהמחקרים שיעור התמותה היה גבוה יותר בקרב המשתתפים עם רמת LDL הנמוכה ביותר וב-7 מחקרים לא נמצא קשר.

החוקרים מסכמים כי בקרב קשישים מעל גיל 60, רמת LDL גבוהה יותר קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מוקדמת, ממצא שאינו תומך ב"השערת הכולסטרול" לפיה כולסטרול, ובמיוחד LDL, הינו גורם לטרשת עורקים.

הם קוראים להערכה מחודשת של ההנחיות הקיימות הממליצות על טיפול תרופתי להפחתת LDL בקשישים כחלק מהאסטרטגיה למניעת תחלואה קרדיווסקולרית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27292972

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2018) הוערכה ההשפעה של מיצוי עלי ארטישוק (Cynara scolymus) על מדדים של עקה חמצונית בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 80 משתתפים אשר חולקו אקראית לקבלת מיצוי עלי ארטישוק במינון של 1,800 מ"ג ליום בחלוקה ל-4 טבליות ליום לפני הארוחות, או פלסבו - למשך 12 שבועות. בתחילת המחקר ובסיומו נבדקה סך הפעילות נוגדת החמצון, מדדים של עקה חמצונית (MDA ו-LDL מחומצן) ומדדים נוגדי חמצון (GPX, SOD), וכן הוערכה הצריכה התזונתית. נמצא כי מלבד הבדל מובהק בצריכת האבץ, לא היו הבדלים בצריכה התזונתית בין הקבוצות בתקופת המחקר. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת בריכוז ה-LDL המחומצן בדם, ללא הבדלים מובהקים במדדים הנוספים שנבדקו.

המחקר מומן על ידי מלגת מחקר מטעם אוניברסיטה באיראן.

https://www.clinicalnutritionjournal.com/article/S0261-5614(17)30108-5/fulltext

מחקר (מאי 2016) שנערך על ידי חוקרים ישראליים עוסק בקשר בין חשיפה לזיהום אוויר לבין רמות הסוכר והשומנים בדם. החוקרים מציינים כי קיימות עדויות לכך שזיהום אוויר מהווה גורם לעקה חמצונית וכתוצאה מכך עלול להשפיע על רמות הסוכר והשומנים בדם.

במחקר קוהורט רטרוספקטיבי נבדקו מעל ל-600,000 דגימות דם של כ-73,000 משתתפים תושבי הנגב בתקופה של כ-10 שנים. נמצא כי חשיפה לרמות גבוהות יותר של זיהום אוויר בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה, היתה קשורות בירידה של עד 1.13% ברמות כולסטרול HDL ועליה של עד 0.57% ברמות הסוכר בדם, עד 3.58% ברמות המוגלובין מסוכרר, עד 2.37% ברמות כולסטרול LDL ועד 0.31% ברמות טריגליצרידים.

קשר זה היה משמעותי יותר בקרב חולי סוכרת, כאשר טיפול תרופתי שאינו אינסולין הפחית את ההשפעה של זיהום האוויר על רמת הגלוקוז בדם.

החוקרים מציינים כי למרות שמדובר בשינויים קטנים הממצאים הם משמעותיים בשל העובדה שחלק גדול מהאוכלוסייה חשוף לזיהום אוויר באופן ממושך ועשויה להיות לכך השלכה קלינית משמעותית על הסיכון לתחלואה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27218271

במחקר שנערך בבעלי חיים (נובמבר 2015) זיהו החוקרים מסלול בכבד המעודד ייצור נוזלי מרה ועל ידי כך מגביר ספיגת שומן וכולסטרול מהמזון. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26586440

ניתוח כולל של נתונים מ-6 מחקרי עוקבה גדולים (יולי 2016) אשר נועד להעריך מהי רמת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב מבוגרים עם יתר כולסטרול משפחתי. במחקר נכללו הנתונים של 68,565 איש, כאשר 5.6% מהם עם יתר כולסטרול משפחתי.הקריטריונים להגדרת היפרכולסטרולמיה משפחתית התבססו על מאפייני פנוטיפים ידועים של ועל הקריטריון האבחנתי הפשוט של כולסטרול משפחתי, כפי שהוצע על ידי ארגון הלב האמריקאי: רמת LDL מעל 190 מ"ג/דצ"ל וקרוב משפחה מדרגה ראשונה עם אותה רמת היפרכולסטרולמיה או עם מחלת לב כלילית מוקדמת). נמצא כי משתתפים עם יתר כולסטרול תורשתי היו בסיכון גבוה פי 5 למחלת לב כלילית בטווח של 30 שנה ובסיכון דומה לטרשת עורקים בהשוואה למשתתפים עם רמת LDL נמוכה מ- 130 מ"ג/דצ"ל. עוד נמצא כי יתר כולסטרול תורשתי היה קשור בסיכון למחלת לב כלילית בקרב גברים, 10-20 שנים מוקדם יותר מגברים עם רמתLDL נמוכה מ- 130 מ"ג/דצ"ל, וסיכון למחלת לב כלילית בקרב נשים, 20-30 שנים מוקדם יותר מנשים עם רמת LDL נמוכה מ- 130 מ"ג/דצ"ל. החוקרים מציינים כי גם תחת הגדרה מקלה יותר של יתר כולסטרול תורשתי, רמת הסיכון הקרדיווסקולרי הייתה דומה. הם מדגישים כי ממצאים אלה עשויים לסייע לרופאים במתן הסבר ברור למטופלים יותר לגבי רמת הסיכון של יתר כולסטרול תורשתי ולהדגיש את חשיבות הטיפול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27358432

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו נבדק כיצד החלפת מספר מוצרי מזון בסיסיים (כגון ממרחים, שמן לבישול, גבינה, לחם ודגנים) במוצרים עם איכות שומן טובה יותר משפיעה על פרופיל השומנים ומדדי דלקת.

במחקר נכללו 115 משתתפים בגילאי 25-70 עם יתר כולסטרול שאינם נוטלים סטטינים. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ביקורת, אשר צרכה את התזונה הרגילה ולקבוצת התערבות, אשר במשך 8 שבועות צרכה מוצרי מזון בסיסיים המכילים הרכב איכותי יותר של שומנים, בעיקר מוצרים המכילים אומגה 6 במקום שומן רווי.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וברמת p<0.001) LDL), כאשר ההפרש בין הקבוצות היה 9% ו-11%, בהתאמה.

לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס למדדי הדלקת. החוקרים מסכמים כי שינויים תזונתיים קטנים עשויים לתרום לשיפור בעל משמעות קלינית ברמת הכולסטרול ובכך להפחית את רמת הסיכון הקרדיווסקולרי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27737722

במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי (אוקטובר 2016) הוערכה התרומה של רמת טריגליצרידים גבוהה ו/או רמת HDL נמוכה לסיכון להתפתחות מחלת כליות בקרב חולי סוכרת סוג 2. מבין כ-47,000 מטופלים במרכזי הסוכרת באיטליה, במחקר נכללו כ-15,000 חולים עם קצב סינון כלייתי (eGFR) גבוה מ-60 מ"ל לדקה, רמת אלבומין בשתן בטווח הנורמה ו-LDL עד 130 מ"ג/דצ"ל.

בתקופת מעקב של 4 שנים 12.8% מהמטופלים פיתחו eGFR נמוך מ-60 מ"ל לדקה, 7.6% היו עם ירידה גדולה מ-30% ב-eGFR. יחד עם זאת, 23.2% היו עם אלבומינוריה ו-4% היו עם אלבומינוריה יחד עם eGFR נמוך.

נמצא כי רמת טריגליצרידים גבוהה מ-150 מ"ג/דצ"ל ורמת HDL נמוכה מ-40 מ"ג/דצ"ל בגברים ומ-50 מ"ג/דצ"ל בנשים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-35% וב-44%, בהתאמה, להפרעה כלשהי בתפקודי הכליה. החוקרים מסכמים כי רמת טריגליצרידים גבוהה ורמת HDL נמוכה הינם גורמי סיכון בלתי תלויים להתפתחות מחלת כליות על רקע סוכרת סוג 2. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27703024

סקירה (נובמבר 2015) העוסקת בהשפעה המזיקה של רמות כולסטרול גבוהות על מערכת הראייה ובתרומה של רכיבים צמחיים לאזורים שונים בעין, כולל הרשתית, הקרנית והעדשה.

החוקרים מסבירים כי לכולסטרול ולחומצות שומן רב-בלתי רוויות תפקיד חשוב בפעילות תאי הרשתית, אולם רמות גבוהות של כולסטרול וסוכרת פוגעים בפעילותם. הסיבוכים העיקריים הקשורים ברמות גבוהות של כולסטרול הם רטינופתיה, נאווסקולריזציה (התפתחות כלי דם לא תקינים ברשתית) וקטרקט. עם זאת, רכיבים צמחיים בעלי השפעה נוגדת חמצון עשויים להגן על העין מפני פגיעה כתוצאה מרמות גבוהות של כולסטרול.

בסקירה מוצגים הממצאים ממחקרים קלינים ופרה-קלינים ביחס להשפעה המועילה של תות לבן (Morus alba), אגוזים, דלעת, סיבים תזונתיים המצויים בדגנים שונים, ג'ינג'ר (Zingiber officinale), קוורצטין, רזברטרול, פירות יער, פטריות שונות, EGCG, לוטאין, זאקסנטין ועוד. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26429651

במחקר אקראי מוצלב (יוני 2017) נבדקה ההשפעה של הפסקות קבועות במהלך היום לביצוע פעילות גופנית על מדדי השומן והסוכר.

החוקרים מסבירים כי ידוע שלפעילות גופנית השפעה מיידית על רמת הגלוקוז והאינסולין, אולם לרוב ההשפעה על רמת הטריגליצרידים הינה מאוחרת ומופיעה לאחר 12-24 שעות. במחקר נכללו 36 מבוגרים עם BMI ממוצע של 24, אשר השתתפו ב-4 התערבויות שונות, כאשר כל התערבות נמשכה יומיים: 1) ישיבה ממושכת, 2) ישיבה ממושכת עם הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון, 3) ישיבה והליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות, 4) שילוב של הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון + הליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות. מדדי השומן והסוכר לאחר הארוחה נבדקו במהלך 5 שעות ביום השני לכל התערבות.

נמצא כי בהשוואה לישיבה בלבד, בשתי ההתערבויות שכללו הליכה כל 30 דקות חלה ירידה ברמת הטריגליצרידים, כאשר הירידה באינסולין הייתה הגדולה ביותר בהתערבות המשולבת והעלייה בחומצות השומן החופשיות הייתה הגדולה ביותר בהתערבות שכללה הפסקה כל 30 דקות. לא נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז. 
ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של הקפדה על הפסקות וביצוע פעילות גופנית בקרב אנשים עם אורח חיים יושבני. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28673802

בסקירה (דצמבר 2017) מוצגות העדויות העדכניות בנוגע לתרומה של מזונות מן החי ומן הצומח, כחלק מדפוס תזונה בריאה, להפחתת הסיכון לתחלואה קרדיו-מטבולית. החוקרים מציינים כי למרות שמזונות מן החי - כגון בשר אדום רזה ולא מעובד, עוף, ביצים ומוצרי חלב - מומלצים כחלק מדפוס תזונה בריא למניעת תחלואה קרדיו-מטבולית, ישנם מומחי בריאות המתנגדים לכך וממליצים על תזונה צמחונית בלבד. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שצריכה גבוהה של מזונות מן הצומח קשורה בסיכון קרדיו-מטבולי נמוך יותר, ואילו צריכה גבוהה של בשר קשורה בסיכון גבוה יותר. בנוסף, ישנן עדויות לכך שהחלפת חלק מהחלבון מן החי בחלבון מן הצומח תורמת להפחתת הסיכון. לצד זאת, ממחקרים אקראיים מבוקרים עולה כי תזונה עשירה ברכיבים תזונתיים הכוללת חלבון מן החי (כגון בשר רזה לא מעובד) הינה בעלת השפעה מיטיבה על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. 
על בסיס כלל הממצאים החוקרים מסיקים כי סביר שמזון מן החי אינו מגביר את הסיכון הקרדיו-מטבולי כאשר נצרך בכמות מוגבלת וכחלק מדפוס תזונה המכיל את הרמה המומלצת של פירות, ירקות, דגנים מלאים, זרעים, אגוזים וקטניות, וללא עודף סוכר מוסף, נתרן ושומן רווי. החוקרים מסכמים כי כיום ההיענות של הציבור להמלצות התזונתיות אינה מספקת, ולכן במקום לדון בעדיפות של דפוסי תזונה מסוימים, יש להתמקד בשיפור דפוס התזונה הכולל, ברמה הפרטנית וברמה הציבורית, כך שיעמוד בהלימה להנחיות התזונתיות וכן בעידוד וביצירת סביבה התומכת באכילה בריאה.
http://cdn.nutrition.org/content/1/12/cdn.117.001289

הקדמה: מהסקירה עולה כי ישנה חשיבות לכלל התזונה, ולא להתייחסות לרכיב אחד, וכן לכמות הנצרכת. בנוסף, ישנו חשש להטיה על רקע אינטרסים ומעל לכל - אמירה חשובה הקוראת להתמקדות בשיפור מעשי של דפוס התזונה ברמה הפרטנית והציבורית. 

בסקירה (יוני 2017) מוצגות העדויות הקליניות בנוגע להשפעה של החלפת השומן הרווי בתזונה במטרה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. על פי ההנחיות התזונתיות, יש לצמצם את הצריכה של שומן רווי בתזונה על מנת להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. עם זאת, מספר מחקרים תצפיתיים עדכניים לא מצאו קשר בין צריכת שומן רווי לבין הסיכון הקרדיווסקולרי. לטענת החוקרים, אחד ההסברים לממצאים השונים הינו ההשפעה של רכיבי מזון אחרים המחליפים את השומן הרווי בתזונה. במחקר הנוכחי מפורטות העדויות ממחקרים אפידמיולוגיים והתערבותיים בנוגע להשפעה הקרדיווסקולרית של החלפת שומן רווי בשומן חד בלתי רווי, שומן רב בלתי רווי, בחלבון או בפחמימות: 

• קיימות עדויות מבוססות לכך שהחלפת שומן רווי בשומן רב בלתי רווי עם רמה מספקת של אומגה 3 הינה בעלת תרומה להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. מגמה דומה, אם כי פחות מבוססת, נמצאה גם ביחס לשומן חד בלתי רווי. 
• בהתייחס לפחמימות, הממצאים מצביעים על כך שהחלפת שומן רווי בדגנים מלאים עשויה לתרום להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי, אך ללא תרומה להחלפה בדגנים לא מלאים. 
• הממצאים לגבי החלפת השומן הרווי בחלבון אינם חד משמעיים, כך שניכר כי ההשפעה תלויה בסוג החלבון. נמצא כי צריכת חלבונים מהצומח עשויה להיות עדיפה על פני חלבונים מהחי, לצד המלצה לצריכת דגים. 
• ישנם מחקרים המצביעים על היתרון היחסי של צריכת מוצרי חלב בהשוואה לצריכת בשר אדום. כמו כן, נמצא כי החלפת מוצרי חלב בשומן בלתי רווי תרמה להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. 

לסיכום, ישנן עדויות לכך שניתן להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי באמצעות החלפת השומן הרווי בתזונה בשומן בלתי רווי, בפחמימות שמקורן בדגנים מלאים או בחלבונים ממקור צמחי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28635680

במחקר עוקבה (2021) מבוסס אוכלוסייה שנערך בקוריאה, נבדק הקשר בין רמת ה-HDL וההִשְׁתַּנּוּת שלו (המידה שבה ה-HDL השתנה בין הבדיקות - variability) לבין הסיכון להתפתחות פרקינסון. במחקר נכללו 382,391 משתתפים מעל גיל 65, אשר עברו לפחות שלוש בדיקות רפואיות במסגרת ביטוח הבריאות הלאומי בין השנים 2008-2013, אחריהם נערך מעקב עד לשנת 2017. 

במהלך תקופת מעקב חציונית של חמש שנים אובחנו 2,733 מקרים חדשים של פרקינסון. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם רמת ה-HDL מעל 60 מ"ג/דצ"ל, המשתתפים עם פחות מ-40 מ"ג/דצ"ל היו בסיכון גבוה ב-21% להתפתחות פרקינסון. כמו כן, המשתתפים עם ההשתנות הגדולה ביותר ברמת ה-HDL היו בסיכון גבוה ב-19%. בניתוח משולב נמצא כי המשתתפים עם הרמה הנמוכה ביותר וההשתנות הגבוהה ביותר היו בסיכון גבוה ב-60% להתפתחות פרקינסון. החוקרים מציינים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שרמת HDL גבוהה עשויה לתרום לצמצום תהליכי ניוון עצביים, בעיקר בשל תרומתו לפעילות נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33536275/

במחקר תצפיתי (יוני 2018) נבדק הקשר בין גורמי סיכון קרדיווסקולריים לבין הידרדרות בשמיעה בקרב קשישים מעל גיל 80.

במחקר נכללו הנתונים של 433 מטופלים בגילאי 80-106, שנאספו במרכז בריאות אקדמי בארה"ב בין השנים 2001-2014. באופן כללי, נמצא כי גורם תחלואה או גורם סיכון אחד לפחות (מחלת לב כלילית, סוכרת, יתר לחץ דם, היסטוריה של שבץ ועישון) היה קשור באופן מובהק בירידה בשמיעה. החוקרים ערכו ניתוח נוסף שכלל 96 מטופלים, שעברו לפחות שתי בדיקות שמיעה לאחר גיל 80, מהם 32 סבלו מתחלואה קרדיווסקולרית או מגורמי סיכון (כמפורט לעיל) ו-64 היוו קבוצת ביקורת בריאה.

נמצא כי בקרב קבוצת החולים קצב הידרדרות השמיעה היה מהיר יותר, כאשר מבין גורמי התחלואה שנבדקו מחלת לב כלילית הייתה קשורה בירידה בשמיעה בצורה המשמעותית ביותר. עוד נמצא כי הקשר בין תחלואה קרדיווסקולרית והידרדרות בשמיעה היה משמעותי יותר בקרב גברים לעומת נשים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29902313

במסמך, (2020) שפורסם על ידי הארגונים האירופאיים (ESC/EAS (European Atherosclerosis Society / European Society of Cardiology, מפורטות ההמלצות העדכניות לטיפול ביתר שומנים בדם. במסמך מפורטים בהרחבה היבטים של סיכון קרדיווסקולרי, שומנים וליפופרוטאינים והשְפעתם על הסיכון הקרדיווסקולרי, יעדי הטיפול, שינויים באורח החיים שמטרתם שיפור פרופיל השומנים, טיפול תרופתי, הטיפול ביתר שומנים בדם במגוון מצבים קליניים (מחלה משפחתית, נשים, קשישים, מטופלים עם תחלואה נלווית), התפקיד של דלקת כרונית בטרשת עורקים, ביצוע מעקב אחר פרופיל השומנים בקרב המטופלים, ניתוח עלות-תועלת של מניעת תחלואה קרדיווסקולרית באמצעות שיפור פרופיל השומנים, ואסטרטגיות לעידוד שינויים באורח החיים והגברת היענות לטיפול.

בהתייחס לאורח החיים, במסמך ישנה התייחסות לשמירה על משקל תקין וביצוע פעילות גופנית, הקפדה על הרכב השומנים, הפחמימות והסיבים בתזונה, הגבלת צריכת אלכוהול והימנעות מעישון. בנוסף, מוצגות עדויות על יעילות השימוש בתוספי תזונה ומזונות פונקציונאליים כגון פיטוסטרוֹלים, שמרי אורז אדום או מונקולין (רכיב פעיל בשמרי אורז אדום), סיבים תזונתיים, סויה, פוליקוזאנול, ברברין ואומגה 3.

ההמלצה המרכזית הינה להעדיף גישה אגרסיבית יותר (כלומר, המחמירה ביעדי ה-LDL) לשם הפחתת רמת ה-LDL, על מנת להוריד את הסיכון למחלות לב וכלי דם, שכן עדויות - גם ממחקרים תצפיתיים וגם ממחקרים מבוקרים - מראות כי זהו גורם סיכון מרכזי לתחלואה קרדיווסקולרית טרשתית. לפי ההמלצות, ערך נמוך יותר הוא טוב יותר, ללא סף תחתון, כאשר הירידה בסיכון קשורה במידת הירידה ברמת ה-LDL והיעד ל-LDL מותאם לרמת הסיכון ולמאפייני המטופל. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31504418/

חזרה לתחילת המחקרים

 

דיאטות שונות

בסקירה של מטה-אנליזות (2021) הוערכה ההשפעה של דיאטת צום לסירוגין על תוצאות בריאותיות הקשורות בשמנות בקרב מבוגרים. דיאטות צום לסירוגין כללו צום יום כן יום לא, דיאטת 5:2, והגבלת זמן האכילה. בסקירה נכללו 11 מטה-אנליזות בהן 130 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר בדקו סה"כ 104 קשרים שונים בין צום לסירוגין ובין מדדי בריאות. בניתוח כולל של הנתונים נמצאו 28 תוצאות מובהקות סטטיסטית אשר ביטאו את ההשפעה המיטיבה של צום לסירוגין על BMI, משקל, מסת שומן, LDL, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, רמת גלוקוז בצום, רמת אינסולין בצום, תנגודת לאינסולין, ולחץ דם. יחד עם זאת, צום לסירוגין היה קשור גם בירידה במסת הגוף הרזה. החוקרים מציינים כי איכות העדויות הייתה הטרוגנית, כאשר רק שבע מהתוצאות המובהקות הוגדרו באיכות גבוהה או בינונית. החוקרים מסכמים כי במחקר זה נמצאו עדויות התומכות בהשפעה המיטיבה של צום לסירוגין על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים, בעיקר עבור דיאטה מותאמת של צום יום כן יום לא (הגבלה של עד 40% מהקלוריות ליום בשלושה עד חמישה מימות השבוע) כאסטרטגיה לירידה במשקל למבוגרים עם עודף משקל או שמנות.    

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34919135/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021) נבדקה ההשפעה של דיאטה עם הגבלת הפחמימות על ה-LDL בקרב מבוגרים. החוקרים מסבירים כי דיאטות דלות פחמימות ועתירות שומן עלולות להוביל לעלייה בגודל חלקיקי ה-LDL. לאור הפופולריות של דיאטות דלות פחמימות חשוב לבחון את התגובה הפיזיולוגית, כולל השינוי בפרופיל השומנים והליפופרוטאינים, על מנת להעריך טוב יותר את התועלות והסיכונים של דיאטות אלה. בסקירה נכללו 38 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 1,785 משתתפים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי התערבויות תזונתיות שכללו הגבלת פחמימות היו קשורות בעלייה מובהקת בגודל המקסימלי של חלקיקי ה-LDL ובירידה במספרם, אולם לא נמצא קשר מובהק לגודל החלקיקים הממוצע. ניכר כי ההשפעה על גודל החלקיקים נבעה באופן חלקי גם מהשְֹפעת ההתערבות על הירידה במשקל. העדויות הקיימות מצביעות על כך שהתערבות תזונתית הכוללת הגבלה על צריכת הפחמימות מובילה לעלייה בחלקיקי LDL גדולים ולירידה בסך חלקיקי ה-LDL ובחלקיקי LDL קטנים. החוקרים מציינים כי החשיבות הקלינית של גודל חלקיקי ה-LDL אינה ברורה, שכן לא ידוע האם גודל או מספר החלקיקים משמעותי יותר בהתפתחות טרשת עורקים ובסיכון למחלת לב כלילית. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34159352/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) נבדק כיצד דרגות שונות של הגבלת הפחמימות בתזונה משפיעות על המדדים הקרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 37 מחקרים קליניים, אשר סווגו לשלוש קטגוריות בהתאם לדרגת ההגבלה של הפחמימות: 

1. כמות פחמימות מתונה 40-45% מסך הקלוריות, 13 מחקרים.

2. כמות פחמימות נמוכה 30-40% מסך הקלוריות, 16 מחקרים.

3. כמות פחמימות נמוכה מאוד 3-30% מסך הקלוריות, 8 מחקרים.

להלן הממצאים העיקריים:

• באופן כללי הגבלת הפחמימות בתזונה הייתה מלווה בירידה מובהקת במשקל ובלחץ הדם הדיאסטולי, ובעלייה בכולסטרול הכללי וב-HDL, ללא הבדל משמעותי בין דרגות ההגבלה. 

• בדיאטות בהן כמות הפחמימות הייתה נמוכה מאוד נמצאה רמה גבוהה יותר של LDL בהשוואה לדיאטות בהן כמות הפחמימות הייתה מתונה. 

• הירידה בריכוז הטריגליצרידים הייתה משמעותית יותר בדיאטות בהן כמות הפחמימות הייתה נמוכה או נמוכה מאוד, בהשוואה לכמות מתונה. 

• החלפת פחמימות בשומן רווי הובילה לעלייה בכולסטרול הכללי, ב-LDL וב-HDL. 

החוקרים מסבירים כי במרבית המחקרים הירידה במשקל נבעה מירידה בסך הצריכה הקלורית כתוצאה מרמת שובע גבוהה יותר הקשורה בצריכת חלבונים ושומנים, דיכוי התאבון על ידי קטונים, ומודעות גבוהה יותר להתנהגויות האכילה. העלייה בכולסטרול מוסברת על ידי עלייה בצריכת השומן הרווי אשר לרוב מלווה בעלייה בצריכת הכולסטרול וירידה בצריכת הסיבים, כאשר העלייה ב-HDL נובעת בעיקר מעלייה בצריכת החלבונים והחלפת הפחמימות בשומנים. ההשפעה המיטיבה על רמת הטריגליצרידים הייתה קשורה בעלייה בצריכת של שומן רב בלתי רווי. לטענתם, ההשפעה החיובית והשלילית של הגבלת הפחמימות בתזונה קשורה בעיקר בהחלפת הפחמימות בתזונה בשומנים ובירידה בצריכת הסיבים, ולא בירידה עצמה בצריכת הפחמימות. החוקרים מסכמים כי לדרגת ההגבלה של פחמימות בתזונה השפעה מובהקת בעיקר על ה-LDL והטריגליצרידים, ובבחירת הדיאטה יש לבחון את ההשפעה של החלפת הפחמימות ברכיבי תזונה אחרים.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32252374/

בסקירה מקיפה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של כמות הפחמימות בדיאטת הרזיה בהתייחס לשינוי במשקל ובסיכון הקרדיווסקולרי בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות, עם או ללא סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 61 מחקרים בהם 6,925 משתתפים, מרביתם ללא סוכרת סוג 2 ועם רמת לחץ דם ו-LDL בטווח הנורמה. ב-42 מחקרים נבדקה ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות (50-150 גרם ליום / עד 45% מהצריכה הקלורית), ב-14 מחקרים נבדקה ההשפעה של דיאטה דלה מאוד בפחמימות (עד 50 גרם ליום / עד 10% מהצריכה הקלורית), וב-5 מחקרים נבדקה ההשפעה של עלייה הדרגתית מדיאטה דלה מאוד בפחמימות לדיאטה דלה בפחמימות. ברוב המחקרים בוצעה השוואה לדיאטת הרזיה מאוזנת (45-65% פחמימות). באופן כללי בכל הדיאטות נמצאה ירידה במשקל בטווח הקצר של כמה חודשים (ירידה של 12.2 עד 0.33 ק"ג) ובטווח הארוך של שנה עד שנתיים (ירידה של 13.1 עד 1.7 ק"ג). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין דיאטה דלת-פחמימות לדיאטה מאוזנת בהתייחס לשינוי במשקל, לחץ הדם וה-LDL בקרב משתתפים עם או בלי סוכרת סוג 2. הדיווחים לגבי השפעות שליליות היו מוגבלים ולא ניתן לקבוע מסקנה. החוקרים מסכמים כי הממצאים הקיימים מצביעים על כך שבתקופה של עד שנתיים אין הבדל משמעותי בין דיאטת הרזיה דלת-פחמימות או דיאטה מאוזנת בהתייחס לירידה במשקל ובמדדי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות, עם או בלי סוכרת סוג 2.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35088407/

בסקירה של מחקרים מבוקרים (2022) מסוכמות העדויות לגבי ההשפעה הקלינית של דיאטות צום לסירוגין על המשקל ועל גורמי הסיכון למחלות קרדיו-מטבוליות. במסגרת הסקירה מוצגים הסוגים השונים של דיאטת צום לסירוגין וההשפעות של הדיאטה על המשקל ועל הרכב הגוף, וכן ההשפעות על הצריכה הקלורית ואיכות התזונה. בהמשך מוצגות השפעות הדיאטה על גורמי סיכון מטבוליים, דיון בהיבטים של בטיחות והמלצות יישומיות.להלן הממצאים העיקריים העולים מהסקירה:

• שלוש הצורות העיקריות של צום לסירוגין (יום כן יום לא, דיאטת 5:2 והגבלת זמן האכילה) תורמות לירידה קטנה עד בינונית במשקל (3-8%) בטווח הקצר (8-12 שבועות). 
• הירידה במשקל בדיאטות צום לסירוגין דומה לירידה במשקל בדיאטת הרזיה סטנדרטית (הגבלה קלורית יומית).
• אין מספיק עדויות לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של הדיאטה.
• ישנם מחקרים שהראו שיפור בגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, כגון לחץ דם, פרופיל השומנים והאיזון הגליקמי, אולם מחקרים אחרים לא מצאו השפעה משמעותית של הדיאטה על מדדים אלה.
• באופן כללי דיאטות צום לסירוגין נמצאו בטוחות, עם דיווחים מעטים על השפעות שליליות.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35194176/

סקירת מחקרים (2007) שבדקו את תפקיד התזונה במניעת מחלות לב בנשים, העלתה כי לתזונה ים תיכונית השפעה נוגדת חמצון לכולסטרול LDL, הפחתת כולסטרול כללי בדם, הפחתת טריגליצרידים וכן יש לתזונה זו השפעה ביחס הפוך על השמנה. הגברת צריכת סיבים תזונתיים מפחיתה היארעות מחלות לב, מפחיתה רמות כולסטרול LDL ו- Apo-B. שימוש בפוליפנוֹלים תזונתיים (כדוגמאת ענבים ויין) מעלה רמת כולסטרול HDL, מפחית טריגליצרידים ו- Apo-B ומסייע להפחתת עקה חמצונית בגוף והפחתת סמני דלקת בדם. צריכת פיטוסטרוֹלים מסייעת להפחתת ספיגת כולסטרול. צריכת חלבון סויה עשויה להפחית רמות כולסטרול LDL. שינוי תזונתי, אפילו ללא ירידה במשקל, יכול להפחית רמות השומנים בדם ב10-25%, כשההמלצות מן הסקירה הן לתזונה המותאמת אישית לפי צרכים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17215174

במחקר אקראי מבוקר רב-מרכזי (2022) נבדקה ההשפעה של דיאטה נורדית בריאה על מדדי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 200 משתתפים משישה מרכזים רפואיים אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה נורדית בריאה או דיאטה סטנדרטית (הדיאטה הממוצעת במדינות סקנדינביה), תוך שמירה על משקל יציב, למשך 18-24 שבועות. הדיאטה הנורדית הבריאה כללה צריכה של דגנים מלאים, פירות יער, שמן לפתית, דגים ומוצרי חלב דלי שומן. החוקרים בדקו את השְֹפעת הדיאטה על הפרופיל המטבולי באמצעות דגימות דם שנלקחו בצום ואיסוף שתן של 24 שעות, ובנוסף נבדקה ההשפעה על רמת הגלוקוז, פרופיל השומנים ומדדי דלקת. החוקרים מראים כי נמצא הבדל משמעותי בפרופיל המטבולי בין שתי הדיאטות, כך שהדיאטה הנורדית הייתה מאופיינת בסמנים הקשורים בצריכת דגים, דגנים מלאים ושומן רב בלתי רווי ואילו הדיאטה הסטנדרטית הייתה מאופיינת בשומנים המכילים חומצה פלמיטולאית. בניתוח סטטיסטי נמצא כי הדיאטה הנורדית הייתה קשורה ברמה גבוהה יותר של HDL ונמוכה יותר של טריגליצרידים כאשר הדיאטה הסטנדרטית הייתה קשורה בתגובת גליקמית גבוהה יותר וברמה גבוהה יותר של LDL וטריגליצרידים. מכאן, צריכת מזונות המאפיינים את הדיאטה הנורדית השפיעה על הפרופיל המטבולי והייתה קשורה בשיפור פרופיל השומנים בדם. החוקרים מסכמים כי מחקר זה מדגים גישה חדשנית לניתוח היענות לדיאטה ולהערכת הקשר לגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35007813/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של איכות התזונה, מעבר להגבלה קלורית, על מדדים מטבוליים. במחקר נכללו משתתפים בגיל 40-70 עם השמנה בטנית אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות התערבות למשך 12 שבועות:

• דיאטה עם הפחתה קלורית של 25% ואיכות תזונתית גבוהה (40 משתתפים).
• דיאטה עם הפחתה קלורית של 25% ואיכות תזונתית נמוכה (40 משתתפים).
• קבוצת ביקורת שהמשיכה בתזונה הרגילה (30 משתתפים).

כל הדיאטות היו דומות בהרכבן התזונתי, כאשר דיאטה עם איכות תזונתית גבוהה הייתה עשירה בשומן חד בלתי רווי ובאומגה 3, בסיבים תזונתיים ובחלבון מהצומח, ורמת פרוקטוז נמוכה יותר. נמצא כי הדיאטה עם איכות תזונתית גבוהה הובילה לירידה משמעותית יותר במשקל (8.4 לעומת 6.3 ק"ג, p=0.007), וכן לשיפור משמעותי יותר ברמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים ובביטוי של גנים ברקמת השומן המעורבים במטבוליזם. ההשפעה המיטיבה של הדיאטה הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם רגישות תקינה לאינסולין. החוקרים מסכמים כי דיאטת הרזיה עם איכות תזונתית טובה הייתה יעילה יותר לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית. הירידה במשקל הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם עודף משקל ורגישות תקינה לאינסולין כתוצאה מהפחתת הסינתזה של שומנים על רקע צריכת גלוקוז.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35102369/

במחקר אקראי מבוקר מוצלב, (2021) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית דלת פחמימות עתירת שומן על רמת הכולסטרול וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, בקרב נשים בריאות, צעירות ובמשקל תקין. במחקר נכללו 24 נשים אשר צרכו בסדר אקראי שתי דיאטות, כל אחת למשך ארבעה שבועות עם 15 שבועות הפרדה ביניהן:

• דיאטה קטוגנית: 4% פחמימות, 77% שומן, 19% חלבון.

• דיאטת ביקורת: 44% פחמימות, 33% שומן, 19% חלבון.

את המחקר השלימו 17 מבין המשתתפות. 

להלן סיכום הממצאים:

• בקרב כל המשתתפות הדיאטה הקטוגנית הייתה מלווה בעלייה משמעותית ברמת ה-LDL, עם הפרש של כ-70 מ"ג/דצ"ל לעומת דיאטת הביקורת. 

• מגמה דומה נמצאה גם בהתייחס לכולסטרול הכללי ולמדדים נוספים הקשורים בפרופיל השומנים. 

• יחד עם זאת, נמצאה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז והאינסולין לאחר הדיאטה הקטוגנית. 

החוקרים מסכמים כי בקרב נשים צעירות ובריאות צריכת דיאטה קטוגנית במשך ארבעה שבועות הייתה מלווה בעלייה משמעותית בפרופיל השומנים, עלייה אשר נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית במחקרים מבוקרים ותצפיתיים רבים. 

המחקר מומן על ידי קרנות מחקר פרטיות בלתי תלויות והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33801247/

במחקר אקראי מבוקר (2022) שנערך בסין נבדקה ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות והגבלת זמן האכילה על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 162 משתתפים בני כ-40 בממוצע ו-BMI ממוצע של 29. המשתתפים חולקו אקראית לשלוש קבוצות דיאטה, ללא הגבלה קלורית, למשך 3 חודשים:

• דיאטה דלת פחמימות: עד 130 גרם/יום פחמימות.
• הגבלת זמן האכילה: אכילה בחלון זמן של 8 שעות ביום (8-16 או 12-20).
• דיאטה דלת פחמימות + הגבלת זמן האכילה

נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס בכל הקבוצות חלה ירידה מובהקת במשקל ובשכבת השומן התת-עורית, כאשר הגבלת זמן האכילה (בשתי הקבוצות) הייתה מלווה בירידה גדולה יותר במדדים אלה. בנוסף, הגבלת זמן האכילה תרמה לירידה בשומן הבטני, ברמת הגלוקוז בצום, בחומצה האורית ובשיעור המשתתפים עם יתר שומנים בדם. החוקרים מסכמים כי גם בהעדר שינוי בפעילות הגופנית, הגבלת זמן האכילה עם או בלי דיאטה דלת פחמימות הייתה יעילה לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36220069/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של צום לסירוגין לעומת הגבלה קלורית, בשילוב פעילות גופנית, בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו 34 משתתפים בגיל 18-35 עם BMI בטווח 22-35 שהינם פעילים גופנית אך לא מאומנים. במשך 12 שבועות כל המשתתפים ביצעו תכנית פעילות גופנית שכללה 3 אימוני התנגדות בשבוע. בנוסף, המשתתפים חולקו אקראית לשתי דיאטות: צום לסירוגין 2:5 (2 ימי צום עם הגבלה קלורית ו-5 ימים ללא הגבלה) או הגבלה קלורית קבועה. שתי הדיאטות כללו הפחתה של כ-20% מהצריכה הקלורית וכן צריכה של לפחות 1.4 גרם/ק"ג חלבון. במאמר זה מדווחים החוקרים על ניתוח משני שכלל שינוי במדדים קרדיו-מטבוליים וכן הערכה של תחושת הרעב, מצב הרוח ורמת האנרגיה. בשתי הקבוצות חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי (7% בממוצע), ה-LDL (11% בממוצע) וה-HDL (2.6% בממוצע), כאשר לאחר תקנון למשקל הירידה הייתה גדולה יותר בקבוצת הצום לסירוגין. לא נצפו שינוים משמעותיים במדדי הגלוקוז. בשתי הקבוצות ההיענות לדיאטה הייתה גבוהה (כ-80%) ובשתיהן דווח על ירידה בתחושת הרעב במהלך תקופת ההתערבות. החוקרים מסכמים כי בשילוב אימוני התנגדות שתי הדיאטות תרמו לשיפור בפרופיל השומנים, עם שיפור משמעותי יותר בדיאטת הצום לסירוגין, נסבלו היטב ותרמו להפחתת תחושת הרעב.    

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35893925/

במחקר אקראי מבוקר (2021) שנערך במקסיקו, נבדקה ההשפעה של מזונות פונקציונאליים על מדדי הכולסטרול בקרב משתתפים עם יתר כולסטרול קל. במחקר נכללו 62 משתתפים עם רמת כולסטרול כללי מעל 200 מ"ג/דצ"ל ורמת LDL בין 130 ל-190 מ"ג/דצ"ל. 

ההתערבות התזונתית נערכה בשני שלבים:

1. בשלב הראשון בוצעה סטנדרטיזציה למשך שבועיים, באמצעות דיאטה דלת שומן רווי התואמת לצריכה הקלורית הרגילה של המשתתפים. 

2. בשלב השני המשתתפים צרכו את אותה דיאטה יחד עם תערובת של מזונות פונקציונאליים או פלסבו, למשך חודשיים וחצי. תערובת המזונות הפונקציונאליים כללה 25 גרם חלבון סויה, 14 גרם קקטוס מיובש, 4 גרם זרעי צ'יה, 14 גרם שיבולת שועל ו-4 גרם אינולין. 

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב המשתתפים שנטלו את תערובת המזונות הפונקציונאליים חלה ירידה גדולה יותר ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה של 41.1 לעומת 18.9 מ"ג/דצ"ל) וה-LDL (ירידה של 30.8 לעומת 7.3 מ"ג/דצ"ל). עוד נמצא שיפור מובהק בפרופיל הליפופרוטאינים המצביע על הפחתת תהליכים של טרשת עורקים. בסיום ההתערבות שיעור המשתתפים עם רמת LDL נמוכה מ-130 מ"ג/דצ"ל הייתה 47%, לעומת 30% בקבוצת הפלסבו. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדים האנתרופומטריים. החוקרים מסיקים כי הכללת מזונות פונקציונאליים כחלק מהשינוי התזונתי עשוי לתרום לטיפול ביתר כולסטרול ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. המחקר מומן על ידי חברת Medix והתוספים סופקו על ידי החברות DuPont ו-Bustar Alimentos.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33932799/

בניתוח משני של מחקר אקראי מבוקר (2021) שנערך בישראל (DIRECT-PLUS), נבדק התפקיד של ההורמון גרלין במהלך תהליך הירידה במשקל. גרלין מכונה "הורמון הרעב" שכן הפרשתו מעודדת אכילה ורמתו בדם יורדת לאחר הארוחה. במסגרת המחקר, 294 משתתפים עם השמנה בטנית או יתר שומנים בדם חולקו אקראית לשלוש קבוצות דיאטה: הנחיות לתזונה בריאה, דיאטה ים-תיכונית, או דיאטה ים-תיכונית ירוקה בה הוחלף חלק מהחלבון מהחי בשייק המבוסס על חלבון מצמח המנקאי. תוצאות המחקר הדגימו שיפור נוסף בתועלת הקרדיו-מטבולית לדיאטה ים-תיכונית ירוקה בהשוואה לדיאטה הים-תיכונית הסטנדרטית, כולל ירידה גדולה יותר בהיקף המותניים, ב-LDL, בלחץ הדם הדיאסטולי ובתנגודת לאינסולין. להלן הממצאים העיקריים מהניתוח הנוכחי: רמות נמוכות יותר של גרלין בצום היו קשורות במדדים קרדיו-מטבוליים גרועים יותר, כולל רמה גבוהה יותר של שומן בטני, שומן תוך-כבדי, לפטין ולחץ דם. נמצאו הבדלים מגדריים בשינוי ברמת הגרלין בצום במהלך תקופת התערבות של 18 חודשים, עם עלייה ממוצעת של 7.3% בקרב גברים לעומת ירידה של 9.2% בקרב נשים. לאחר 18 חודשים חלה ירידה מתונה ודומה בשתי קבוצות הדיאטה הים-תיכונית, עם עלייה ברמת הגרלין בצום של 1.3%, 5.4% ו-10.5% בקבוצת ההנחיות התזונתיות, הדיאטה הים-תיכונית והדיאטה הים-תיכונית הירוקה, בהתאמה. בניתוח לפי מגדר, מגמה זאת נמצאה בקרב גברים בלבד. בקרב גברים, השינוי ברמת הגרלין בצום במהלך תקופת ההתערבות היה קשור בהפחתת התנגדות לאינסולין וההשמנה הבטנית, מעבר להשפעה של הירידה במשקל. החוקרים מסכמים, כי עלייה ברמת הגרלין בצום בעקבות שינויים תזונתיים מהווה ביטוי להתאוששות הרגישות לאינסולין ונסיגה של השמנה בטנית, מעבר להשפעה של עצם הירידה במשקל, בעיקר בקרב גברים. דיאטה ים-תיכונית ירוקה מלווה בעלייה משמעותית יותר ברמת הגרלין בצום, ובכך מובילה לתועלת קרדיו-מטבולית.
המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים. החוקרת הראשית מדווחת על מעורבות בחברת Hinoman המייצרת תוספי מנקאי. 
לקריאה נוספת על המחקר: לחצו כאן

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34643713/

במחקר אקראי מבוקר (2021) שנערך בארץ על ידי חוקרים ישראליים, נבדקה ההשפעה של דיאטה ים-תיכונית ירוקה על הירידה בשומן התוך-כבדי. במחקר נכללו 294 משתתפים עם השמנה בטנית או יתר שומנים בדם, 88% מהם גברים, בני 51 בממוצע. ה-BMI הממוצע היה 31.3, והיקף המותניים הממוצע 109.7 ס"מ. מבין כלל המשתתפים, 62% אובחנו עם כבד שומני, עם שיעור שומן תוך-כבדי חציוני של 6.6% / ממוצע של 10.2%. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות:

1. הנחיות לתזונה בריאה.

2. תזונה ים-תיכונית.

3. תזונה ים-תיכונית ירוקה. תזונה זו כללה: הפחתה בצריכת הבשר, 3-4 כוסות/יום תה ירוק, ושייק חלבון צמחי, המבוסס על 100 גרם/יום מנקאי (Wolffia globosa). שייק זה היווה חלופה חלקית לצריכת החלבון מהחי.

בשתי הדיאטות הים-תיכוניות היתה הגבלה קלורית זהה ושתיהן הכילו גם 28 גרם/יום אגוזי מלך. כל המשתתפים במחקר הונחו לבצע פעילות גופנית קבועה. במהלך 18 חודשים נבדקה הירידה בשומן התוך-כבדי באמצעות בדיקת MRS (תהודה מגנטית ספקטרוסקופית). 

להלן סיכום הממצאים:

• באופן כללי נמצא כי שיעור המשתתפים עם כבד שומני ירד ל-54.8% בקבוצה שקיבלה הנחיות לתזונה בריאה, ל-47.9% בקבוצת הדיאטה הים-תיכונית, ול-31.5% בקבוצת הדיאטה הים-תיכונית הירוקה. 

• למרות שבשתי קבוצות הדיאטה הים-תיכונית נמצאה ירידה דומה ומתונה במשקל, הירידה בשומן התוך-כבדי הייתה כמעט כפולה בדיאטה הים-תיכונית הירוקה בהשוואה לדיאטה הים-תיכונית הסטנדרטית. 

• לאחר 18 חודשים בשתי קבוצות הדיאטה הים-תיכונית נצפו רמות גבוהות יותר של פוליפנוֹלים בדם בהשוואה לקבוצה שקיבלה הנחיות לתזונה בריאה. 

• ירידה גדולה יותר בשומן התוך-כבדי הייתה קשורה בצריכה גבוהה יותר של מנקאי ושל אגוזי מלך, בירידה בצריכת הבשר האדום והמעובד, בשיפור רמת החומצה הפולית ומדדי השומנים בדם ובשיפור הרכב ומגוון חיידקי המעי. 

החוקרים מסכמים כי הדיאטה הים-תיכונית הירוקה המוצעת עשויה להביא לירידה גדולה יותר בשומן התוך-כבדי, בהשוואה לדפוסי תזונה מומלצים אחרים, ובכך לצמצם את השכיחות של מחלת כבד שומני לא אלכוהולית. 

סקירה נוספת על מחקר זה ניתן לקרוא כאן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33461965/

במחקר אקראי מבוקר, (2020) שנערך בארץ על ידי חוקרים ישראליים, נבדקה ההשפעה של דיאטה ים-תיכונית ירוקה על הסיכון הקרדיו-מטבולי. במחקר נכללו 294 משתתפים עם השמנה בטנית או יתר שומנים בדם, 88% מהם גברים, בני 51 בממוצע. ה BMI הממוצע היה 31.3, והיקף המותניים הממוצע 109.7 ס"מ. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות:

1. הנחיות לתזונה בריאה.

2. תזונה ים-תיכונית.

3. תזונה ים-תיכונית ירוקה. תזונה זו כללה: הפחתה בצריכת הבשר, 3-4 כוסות/יום תה ירוק, ושייק חלבון צמחי, המבוסס על 100 גרם/יום מנקאי (Wolffia globosa). שייק זה היווה חלופה חלקית לצריכת החלבון מהחי.

בשתי הדיאטות הים-תיכוניות היתה הגבלה קלורית זהה ושתיהן הכילו גם 28 גרם/יום אגוזי מלך. כל המשתתפים במחקר הונחו לבצע פעילות גופנית קבועה. לאחר 6 חודשים, נבדקה ההשפעה של הירידה במשקל בעקבות השינוי התזונתי על הבריאות הקרדיו-מטבולית. נמצא כי שתי הדיאטות הים-תיכוניות הובילו לירידה דומה במשקל הגוף (6.2 ק"ג עם דיאטה ים-תיכונית ירוקה ו-5.4 ק"ג עם דיאטה ים-תיכונית), בהשוואה למשתתפים שקיבלו הנחיות לתזונה בריאה (ירידה של 1.5 ק"ג). בקבוצת הדיאטה הים תיכונית הירוקה נצפו בנוסף ההבדלים הבאים:

• ירידה גדולה יותר בהיקף המותניים, בהשוואה לדיאטה ים-תיכונית או בהשוואה להנחיות לתזונה בריאה (ירידה של 8.6 ס"מ לעומת 6.8 ו-4.3 ס"מ, בהתאמה). ההבדלים אלו היו מובהקים סטטיסטית רק בקרב גברים. 

• ירידה גדולה יותר ב-LDL (ירידה של 3.7% לעומת 0.8% בקבוצת הדיאטה הים-תיכונית ועלייה של 1.8% בקבוצת ההנחיות התזונתיות)

• ירידה גדולה יותר בלחץ הדם הדיאסטולי (ירידה של 7.2 לעומת 5.2 ו-3.4 מ"מ כספית, בהתאמה)

• ירידות משמעותיות יותר בתנגודת לאינסולין, ביחס HDL ל-LDL, ובמדד הדלקת CRP. 

• השיפור בציון פרמינגהם לסיכון קרדיווסקולרי היה גדול יותר (ירידה של 3.7% בסיכון האבסולוטי לעומת 2.3% ו-1.4%, בהתאמה). 

החוקרים מסכמים כי דיאטה ים-תיכונית ירוקה, אשר מועשרת באגוזי מלך, תה ירוק ומנקאי, עשויה להגדיל עוד יותר את ההשפעות הקרדיו-מטבוליות המיטיבות של הדיאטה הים-תיכונית. החוקרים מדווחים על מעורבות בחברת Hinoman המייצרת תוספי מנקאי

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33234670/

דיאטת אקו-אטקינס הינה דיאטה דלת-פחמימות המבוססת על צריכת כמות גבוהה של חלבונים מהצומח. במחקר (פברואר 2014) אשר בחן את היעילות של דיאטה זו לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים השתתפו 39 גברים בעלי עודף משקל ויתר כולסטרול ונשים לאחר גיל המעבר. המשתתפים צרכו במשך 6 חודשים דיאטה טבעונית הכוללת 26% מהקלוריות מפחמימות, 31% מחלבונים ו-43% משומן או דיאטה צמחונית הכוללת 58% מהקלוריות מפחמימות, 16% מחלבונים ו-25% משומן. מניתוח הנתונים של 23 המשתתפים שהשלימו את תקופת המחקר עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת לדיאטת אקו-אטקינס יתרון מובהק בירידה במשקל ובשיפור פרופיל השומנים בדם ולכן בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. יחד עם זאת, מדובר במספר מצומצם מאוד של משתתפים ולכן לדעתנו נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24500611

בסקירה (2017) מסכמים החוקרים את ההשפעות של דיאטה דלת-פחמימות ועתירת שומנים (LCHF) על משקל הגוף, על איזון משק הסוכר ועל גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, תוך התייחסות לנושאים שנויים במחלוקת הקשורים בדפוס תזונה זה. דיאטה דלת-פחמימות מוגדרת בסקירה כדיאטה בה אחוז הפחמימות הינו עד 26% מצריכת הקלוריות היומית או עד 130 גרם פחמימות ליום. בנוסף, הדיאטה מאופיינת בצריכת מזונות לא מעובדים, ירקות מצליבים, עלים ירוקים, אגוזים, זרעים, ביצים, דגים, בשר לא מעובד, מוצרי חלב, שמנים ושומנים טבעיים על בסיס אבוקדו, קוקוס וזיתים. הממצאים מצביעים על כך שקיימת שונות בין-אישית גבוהה בשינויים בכולסטרול הכללי וב-LDL בתגובה לדיאטת LCHF. עם זאת, עדויות ממחקרים קליניים ופרה-קליניים מראות כי דיאטת LCHF תורמת באופן עקבי לשיפור בשאר מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כולל רמת גלוקוז, אינסולין, טריגליצרידים, ApoB, ריכוז השומן הרווי, מספר חלקיקי LDL, המוגלובין מסוכרר, לחץ הדם, משקל הגוף ורמת HDL וכן להפיכת מצב של כבד שומני לא אלכוהולי. השפעות מיטיבות אלה ככל הנראה קשורות בירידה ברמת התיאבון והפחתת הצריכה הקלורית. למרות שדיאטות אלה אינן בהכרח מתאימות לכולם, מהעדויות עולה כי דיאטה זו הינה יעילה ובטוחה, במיוחד למטופלים עם יתר שומנים בדם והתפתחות טרשת עורקים, תנגודת לאינסולין ומחלת כבד שומני לא אלכוהולי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28053201

במחקר אקראי מבוקר (2017) נחקרה ההשפעה של תזונה ים-תיכונית, העשירה בנוגדי חמצון, על פעילות כולסטרול מסוג HDL. החוקרים מסבירים כי בכמה מחקרים קטנים נמצאה תמיכה לתרומה של רכיב נוֹגד חִמצון בודד לשיפור פעילות ה-HDL, אולם השפעה זו לא נבדקה כחלק מדפוס תזונה כולל במחקרים מבוקרים בהיקף גדול. המחקר הנוכחי מבוסס על הנתונים של 296 משתתפים, שנאספו במסגרת מחקר מבוקר גדול העוסק בהשפעות התזונה הים-תיכונית. החוקרים השוו את ההשפעה של שני דפוסי דיאטה ים-תיכונית – מועשרת בשמן זית או באגוזים, לעומת דיאטת ביקורת דלת-שומן. נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס, שני דפוסי הדיאטה הים-תיכונית הובילו לשיפור מובהק בפעילות ה-HDL לסילוק הכולסטרול מהתאים (cholesterol efflux), כאשר הדיאטה המועשרת בשמן זית הייתה מלווה בשיפור פעילויות נוספות של HDL. החוקרים מראים כי ההשפעה המיטיבה של הדיאטה הים-תיכונית הינה כתוצאה משיפור ההרכב והמצב החמצוני של רכיבי ה-HDL. הם מסכמים כי דיאטה ים-תיכונית, במיוחד המועשרת בשמן זית, יעילה לשיפור הפעילות המגינה של HDL מפני התפתחות טרשת עורקים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28193797

במחקר קליני מוצלב (2018), בו נכללו עשרה מתנדבים בריאים, נמצא כי בהשוואה לארוחה דלת שומן בעלת ערך קלורי זהה, צריכת ארוחה עתירת שומן אחת הובילה לעלייה במדדי השומן (טריגליצרידים, כולסטרול וחומצות שומן חופשיות), לפגיעה בתפקוד כלי הדם (flow-mediated dilation) ולשינוי במבנה כדוריות הדם האדומות – בבדיקה שלאחר הארוחה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29572498

במאמר (2021) מדווח על התוצאות של תכנית צום שנערכה במסגרת שאינה רפואית, וכללה צום של 7 ימים (300 קלוריות ליום שמקורן במיץ פירות בבוקר ומרקי ירקות ומיסו בערב). נמצא, כי בהשוואה לנתוני הבסיס, בסיום ההתערבות נמצאה עלייה בכולסטרול הכללי ובטריגליצרידים, כאשר במעקב חודשיים לאחר ההתערבות נצפתה עלייה ב-HDL וב-IGF-1 וירידה קטנה במשקל ובקצב הלב. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33477356/

במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי (2023) שנערך בבית חולים בסין הוערכה היעילות והבטיחות של טיפול בצום בקרב מטופלים הנמצאים באשפוז. במחקר נכללו 2,054 מטופלים בני 45 בממוצע, במשקל תקין או עם עודף משקל ושמנות.

כל המשתתפים קיבלו תכנית של טיפול בצום שכללה שלושה שלבים:

• שלב מקדים של 1-2 ימים בו התזונה כללה פירות בלבד.
• שלב הצום שבו במשך 5 ימים הצריכה הקלורית הוגבלה לעד 550 קלוריות ליום ללא מזון מוצק כלל + 3 ליטר ליום של מים או תה צמחים + תוסף ל-קרניטין במינון 2 גרם פעמיים ביום.
• חזרה הדרגתית איטית לתזונה מלאה הכוללת צריכה נמוכה מזו בתחילת המחקר.

נמצא כי תכנית הטיפול הייתה מלווה בירידה במשקל, ב-BMI, בהיקף המותניים, בלחץ הדם, באיזון הגליקמי ובהרכב הגוף. יחד עם זאת, נמצאה עלייה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL וכן עלייה קטנה בתפקודי הכבד והכליות. לא נמצאה השפעה משמעותית על ספירת הדם. החוקרים מסכמים כי באופן כללי תכנית הטיפול באמצעות צום הייתה יעילה ובטוחה והובילה לשיפור הבריאות הגופנית, המשקל והרכב הגוף וגורמי סיכון קרדיווסקולריים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37203329/

במחקר תצפיתי פרוספקטיבי (2020) שנערך באיטליה, נבדקה ההשפעה של תכנית הכוללת דיאטה ים-תיכונית מותאמת אישית יחד עם פעילות גופנית, בקרב נשים בסיכון קרדיווסקולרי. במחקר נכללו נשים מעל גיל 18 שהגיעו לבדיקה תזונתית-בריאותית, אשר סובלות ממצב פתולוגי אחד לפחות ללא טיפול תרופתי (כולל שמנות, טרום-סוכרת, סוכרת, תסמונת מטבולית, אוסטאופניה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב כלילית, כבד שומני, היפראוריצמיה, דום נשימה חסימתי בשינה ומחלת כליות כרונית). בתחילת המחקר ולאחר שישה חודשים בוצעה הערכה שכללה בדיקה רפואית, מדדים אנתרופומטריים, הרכב הגוף ובדיקות מעבדה. בהתאם להערכה הראשונית, לכל משתתפת הותאמה תכנית דיאטה ים-תיכונית מאוזנת ופעילות גופנית, כאשר לנשים עם עודף משקל או שמנות הדיאטה כללה הפחתה קלורית של כ-20% מההוצאה האנרגטית הצפויה. את המחקר השלימו 52 נשים בנות 47 בממוצע, 94% מהן סבלו משמנות בתחילת המחקר. נמצא כי לאחר שישה חודשים חלה ירידה מובהקת במדדים האנתרופומטריים ובמסת השומן, וכן במדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כולל המדדים AIP (Atherogenic Index of Plasma) ו-LAP (Lipid Accumulation Product). השיפור במדדי הסיכון היה קשור בירידה במשקל ובמסת השומן. החוקרים מסכמים כי התערבות מותאמת אישית הכוללת דיאטה ים-תיכונית ופעילות גופנית עשויה לתרום לשיפור במדדים האנתרופומטריים, במסת השומן ובמדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, גם בהעדר טיפול תרופתי.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33187188/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2022) נבדק הקשר בין איכות התזונה מהצומח והסיכון הקרדיו-מטבולי בקרב משתתפים ממוצא אסיאתי המתגוררים בארה"ב, אוכלוסייה המאופיינת בצריכה גבוהה של מזונות מהצומח. במחקר בוצע ניתוח חתך המבוסס על הנתונים של 891 המשתתפים שגויסו למחקר וכן ניתוח אורך הכולל 735 מהמשתתפים שהשלימו מעקב של כחמש שנים. איכות התזונה מהצומח הוערכה באמצעות שלושה מדדים: צריכה של מזון מהצומח באופן כללי, צריכה של מזון בריא מהצומח וצריכה של מזון לא בריא מהצומח.

מניתוח הנתונים בתחילת המחקר (ניתוח חתך) עולה כי:

• צריכה גבוהה יותר של מזון מהצומח באופן כללי הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של גלוקוז בצום.
• צריכה גבוהה יותר של מזון מהצומח באופן כללי וכן של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של תנגודת לאינסולין, LDL, משקל ו-BMI.
• צריכה גבוהה יותר של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה בשיפור רמת ההמוגלובין המסוכרר, האדיפונקטין, ההשמנה הבטנית והסיכוי לכבד שומני.
• לא נמצאו קשרים מובהקים בין הצריכה של מזון לא בריא מהצומח ובין מדדי הסיכון הקרדיו-מטבוליים.

בניתוח נתוני המעקב נמצא כי כל עלייה של 5 נקודות בצריכה של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-18% להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי צריכת תזונה בריאה מהצומח קשורה בשיפור הפרופיל הקרדיו-מטבולי ומציעים כי להפחתת הסיכון למחלות כרוניות מומלץ להתמקד באיכות התזונה מהצומח.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35731596/

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צמחונות וטבעונות

בסקירה מקיפה של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, הכוללות מחקרים תצפיתיים והתערבותיים (2020) הוערכו העדויות בהתייחס לקשר בין דיאטות צמחוניות מסוגים שונים לבין תוצאות בריאותיות. בניתוח נכללו 20 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, בהן נבדקו 34 תוצאות בריאותיות, אשר סווגו לשבע קטגוריות: פרופיל השומנים, ויטמין B12 והומוציסטאין, מינרלים, שמנות, דלקתיות וסוכרת, סיכון קרדיווסקולרי, סרטן, ותמותה מכל גורם. 

להלן הממצאים העיקריים:

• בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות ברמה נמוכה יותר של כולסטרול כללי, LDL ו-HDL. 

• בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות בסיכון מופחת לתוצאות בריאותיות שליליות, כולל סוכרת, מחלת לב כלילית, וסרטן. 

• מגמה זו הינה משמעותית במיוחד בדיאטה אדוונטיסטית, אשר כוללת מוצרי חלב וביצים, ללא דגים וללא אלכוהול ועישון. 

• בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות בריכוזים נמוכים יותר של ויטמין B12 ובריכוזים גבוהים יותר של הומוציסטאין, וכן ברמה נמוכה יותר של אבץ וברזל ושל צפיפות העצם.  

החוקרים מסכמים כי דיאטות צמחוניות קשורות בשיפור פרופיל השומנים ובהפחתת הסיכון לתוצאות בריאותיות שליליות, אך גם בתוצאות שליליות בדגש על ריכוז נמוך של ויטמין B12. יש לבחון באופן ספציפי את ההשפעה של דיאטות צמחוניות בהריון ובהנקה ואת ההשפעה של חסרים במינרלים על הסיכון לסרטן. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32204974/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של דיאטה צמחונית או טבעונית על פרופיל השומנים בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 30 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של תזונה צמחונית או טבעונית בהשוואה לתזונה אומניבורית. הגיל הממוצע של המשתתפים נע בין 20 ל-67 וה-BMI הממוצע נע בין 21.5 ל-35.1, כאשר ב-5 מחקרים נכללו רק משתתפים בריאים עם BMI נמוך מ-30 ובמחקרים האחרים נכללו משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים, בעיקר סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. ב-15 מחקרים נבדקה ההשפעה של תזונה צמחונית וב-15 מחקרים נבדקה ההשפעה של תזונה טבעונית, כאשר ב-23 מחקרים נכללה רק התערבות תזונתית ובמחקרים האחרים נבדקה התערבות רחבה יותר. משך ההתערבות נע בין 10 ימים ל-5 שנים (עד 3 חודשים ב-15 מחקרים, 3-12 חודשים ב-12 מחקרים ומעל שנה ב-3 מחקרים). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לתזונה אומניבורית, תזונה צמחונית או טבעונית הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL ו-Apo B. לא נמצאה השפעה על רמת הטריגליצרידים. החוקרים מראים כי ההשפעה של תזונה מהצומח הייתה בלתי תלויה במאפיינים של המשתתפים, של המחקר או של ההתערבות. מסקנת החוקרים היא כי תזונה המבוססת על הצומח עשויה לתרום להפחתת ההתפתחות של טרשת עורקים ובכך להפחית את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37226630/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערך הקשר בין תזונה צמחונית ובין גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים המוגדרים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה. בסקירה נכללו 20 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית על מדדי LDL, המוגלובין מסוכרר ולחץ דם סיסטולי. בכל המחקרים נכללו 1,878 משתתפים, כאשר ב-4 מחקרים נכללו משתתפים עם מחלות קרדיווסקולריות, ב-7 מחקרים נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2 וב-9 מחקרים נכללו משתתפים עם 2 גורמי סיכון לפחות. הגיל הממוצע של המשתתפים נע בין 28 ל-64 ומשך ההתערבות נע בין 2 ל-24 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכה של דיאטה צמחונית לתקופה ממוצעת של 6 חודשים הייתה מלווה בירידה מובהקת ב-LDL (6.6 מ"ג/דצ"ל), בהמוגלובין המסוכרר (0.24%) ובמשקל (3.4 ק"ג). לא נמצאה השפעה מובהקת על לחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי בקרב מבוגרים בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר, דיאטה צמחונית תרמה לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים מעבר להשפעה של דיאטה סטנדרטית. יש להמשיך ולבחון במחקרים נוספים את התועלת של תזונה מהצומח במצבים של תחלואה קרדיווסקולרית. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37490288/

בסקירה של מחקרים תצפיתיים והתערבותיים (2022) נבדק הקשר בין תזונה המבוססת על הצומח ובין סמנים של מתחלואה קרדיווסקולרית. במחקר נכללו 43 מחקרים בהם נבדק הקשר בין דפוסים שונים של תזונה מהצומח ובין פרופיל השומנים והליפופרוטאינים ומדדי דלקת. באופן כללי נמצא כי דפוסים של תזונה מהצומח היו קשורים בשיפור פרופיל השומנים והליפופרוטאינים, כולל ירידה בריכוז הכולסטרול הכללי, LDL ו-ApoB. בנוסף, דפוסים אלו היו קשורים ברמת דלקת נמוכה יותר, כפי שהתבטא בירידה ברמת ה-CRP. החוקרים מראים כי ההשפעה הייתה משמעותית יותר במחקרי התערבות לעומת מחקרים תצפיתיים בהם נבדקה הצריכה התזונתית השגרתית של המשתתפים, וכן בהתייחס לדיאטה טבעונית שאינה דלת שומן. החוקרים מסכמים כי ממצאי הסקירה תומכים בכך שתזונה מהצומח עשויה לתרום להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה על סמנים ביולוגיים נוספים הקשורים בהתפתחות טרשת עורקים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36558530/

בסקירה (2021) דנים החוקרים בהשפעות האפשריות של תזונה טבעונית על ההתפתחות וההתקדמות של התסמונת המטבולית. במסגרת הסקירה מפורטים ממצאים קליניים המצביעים על היתרונות והחסרונות של תזונה טבעונית. 
דיאטה שאינה מאוזנת עלולה להוביל לחסרים תזונתיים של חלבון, אומגה 3, ברזל, ויטמין D וסידן, אבץ, יוד וויטמין B12. יחד עם זאת, דיאטה מאוזנת ומגוונת עשויה לסייע בשמירה על המצב הבריאותי, כולל תרומה להעלאת רמת השובע, הפעילות נוגדת החמצון וצריכת המגנזיום והאשלגן. היא עשויה גם לסייע בהפחתת רמת הגלוקוז בדם, בירידה ב-BMI, הפחתה בצריכת השומנים ושיפור פרופיל השומנים בדם. 
בהתייחס למאפייני התסמונת המטבולית, לדיאטות המבוססות על הצומח, ובעיקר לדיאטה טבעונית, השפעה מיטיבה הנובעת מצריכה קלורית נמוכה, צריכה מוגבלת של שומן רווי, תכולת סיבים גבוהה, צריכה רבה של ירקות ופירות, ומיעוט או הימנעות מצריכת בשר וברזל בצורת הם (heme). החוקרים מציגים את העדויות התומכות בהשפעה המיטיבה של טבעונות על השמנה בטנית והיקף המותניים, לחץ הדם, המטבוליזם של שומנים, והתגובה הגליקמית. החוקרים מסכמים כי תזונה טבעונית מתוכננת היטב על ידי גורם מקצועי עשויה לתרום למניעת ההתפתחות של התסמונת המטבולית ולטיפול בה, ויש להמשיך ולבחון את היעילות הקלינית ארוכת הטווח בהתייחס למחלות כרוניות, כגון תחלואה קרדיווסקולרית.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33801269/

סקירת מחקרים (אוקטובר 2009) שנערכו על מנת לבדוק יעילות תזונה המבוססת על הצומח בהפחתת רמות השומנים בדם. בסקירה נמצא כי תזונה צמחונית יעילה בהפחתת כולסטרול כאשר המומלצת ביותר היא תזונה טבעונית או צמחונית בשילוב אגוזים, סויה ו/או סיבים תזונתיים. שינוי תזונתי הביא להפחתה של עד 35% בכולסטרול LDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19766762

סקירת מחקרים (דצמבר 2008) העלתה כי תזונה מבוססת על מזון מן הצומח עשירה בתרכובות אשר דרך מנגנונים שונים מספקות הגנה מפני מחלות לב וכלי דם יש להעשיר את התזונה בסיבים, חלבונים מן הצומח, נוגדי חמצון כמו ויטמין A, ויטמין E ויטמין C, סלניום וחומצה פולית. כל אלו מפחיתים את צריכת השומנים הרווים והכולסטרול, ומסייעים לא רק במניעת ייצור כולסטרול, אלא במניעת חמצון הכולסטרול הקיים. קרטנואידים ופוליפנוֹלים בתזונה מסייעים גם הם במניעת חמצון כולסטרול ומניעת היווצרות פלאק טרשתי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18937895

בהתבסס על נתונים שנאספו בסקר שהתקיים בטאיוואן, במחקר הנוכחי (אפריל 2014) בוצעה השוואה בין פרופיל השומנים בדם בקרב נשים טבעוניות, צמחוניות (אובו-לקטו) ואוכלות-כל (אומניבוריות). מניתוח סטטיסטי של הנתונים עולה כי הן דיאטה טבעונית והן דיאטה צמחונית קשורות בירידה ברמות HDL, אולם דיאטה צמחונית, ולא טבעונית, קשורה גם בירידה ברמות LDL. החוקרים מסכמים כי לנשים לפני גיל המעבר דיאטה צמחונית הינה דפוס התזונה המומלץ. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24712525

סקירה (2014) העוסקת בעדויות המחקריות ליתרונות הבריאותיים כתוצאה ממעבר לדיאטה צמחונית, לעומת נזקים או חוסרים אפשריים. צריכת דיאטה צמחונית נמצאה יעילה לירידה במשקל, לשיפור פרופיל השומנים בדם, להפחתת לחץ דם ולהפחתת הסיכון לחלות במחלות קרדיו-ווסקולריות, שבץ, תסמונת מטבולית וטרשת עורקים.עם זאת, דיאטה צמחונית עלולה להוביל לעליה ברמות של הומוציסטאין, חוסר בחלבון, אנמיה, חוסר בקריאטנין בשרירים והפרעות במחזור החודשי במידה ואינה נעשית באופן מבוקר. אנו מאמינים ביתרונות התזונה הצמחונית, אך ממליצים לפנות לאיש מקצוע להתאמה אישית של תפריט בריא ומאוזן.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24964573

דיאטת אקו-אטקינס הינה דיאטה דלת-פחמימות המבוססת על צריכת כמות גבוהה של חלבונים מהצומח. במחקר (פברואר 2014) אשר בחן את היעילות של דיאטה זו לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים השתתפו 39 גברים בעלי עודף משקל ויתר כולסטרול ונשים לאחר גיל המעבר. המשתתפים צרכו במשך 6 חודשים דיאטה טבעונית הכוללת 26% מהקלוריות מפחמימות, 31% מחלבונים ו-43% משומן או דיאטה צמחונית הכוללת 58% מהקלוריות מפחמימות, 16% מחלבונים ו-25% משומן. מניתוח הנתונים של 23 המשתתפים שהשלימו את תקופת המחקר עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת לדיאטת אקו-אטקינס יתרון מובהק בירידה במשקל ובשיפור פרופיל השומנים בדם ולכן בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. יחד עם זאת, מדובר במספר מצומצם מאוד של משתתפים ולכן לדעתנו נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24500611

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2017) הוערך הקשר בין תזונה צמחונית לבין רמות השומנים בדם. בסקירה נכללו 30 מחקרים תצפיתיים ו-19 מחקרים מבוקרים, בהם סך הכול 1,484 משתתפים בני 48.6 בממוצע. 
החוקרים ערכו ניתוח נפרד לכלל המחקרים התצפיתיים ולכלל המחקרים המבוקרים. נמצא שבהשוואה לתזונה אומניבורית ("אוכלי כל"), תזונה צמחונית הייתה קשורה בריכוזים נמוכים יותר של (הנתונים עבור מחקרים תצפיתיים ומחקרים מבוקרים, בהתאמה):

• כולסטרול כללי (הפרש ממוצע של 29.2 ושל 12.5 מ"ג/דצ"ל).
• LDL (הפרש ממוצע של 22.9 ושל 12.2 מ"ג/דצ"ל).
• HDL (הפרש ממוצע של 3.6 ושל 3.4 מ"ג/דצ"ל).
• טריגליצרידים (הפרש ממוצע, שאינו מובהק סטטיסטית, של 6.5 ושל 5.8 מ"ג/דצ"ל).

ממצאים אלה מעידים על כך שבאופן כללי תזונה צמחונית עשויה לתרום לשיפור פרופיל השומנים.
https://academic.oup.com/nutritionreviews/article/doi/10.1093/nutrit/nux030/4062197/Association-between-plantbased-diets-and-plasma

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (דצמבר 2017) הוערכה ההשפעה של החלפת חלבון מהחי בחלבון מהצומח על רמות השומנים בדם. בסקירה נכללו 112 מחקרים, בהם 5,774 משתתפים. ב-34 מהמחקרים נכללו משתתפים בריאים, ב-51 מחקרים נכללו משתתפים עם יתר שומנים בדם וב-28 מחקרים נכללו משתתפים עם מצבים רפואיים שונים כגון מחלת כליות, השמנה, סוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם. 
מבין כלל המחקרים, ב-94 מחקרים נעשה שימוש בסויה בלבד להערכת ההשפעה של חלבון מהצומח, מקורות נוספים כללו קטניות נוספות, אגוזים, שעורה וזרעים שונים. ההשפעה של חלבון מהחי הוערכה ב-74 מהמחקרים באמצעות מוצרי חלב, כאשר מקורות נוספים כללו בשר, דגים וביצים. ב-71 מחקרים נעשה שימוש במוצרי חלבון איזולאט (חלבון מבודד ללא פחמימות ושומנים), ב-37 מחקרים נעשה שימוש במזון השלם ובארבעה מחקרים נעשה שילוב של השניים. משך המחקרים נע בין 3 שבועות ל-4 שנים, כאשר מחציתם נמשכו עד 6 שבועות. מניתוח כלל הנתונים נמצא כי החלפת 1-2 מנות ליום של חלבון מהחי בחלבון מהצומח הייתה מלווה בירידה של כ-6 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL וכן בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול שאינו HDL ו-ApoB, שלושה מדדים המהווים גורמי סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית. החוקרים מדגישים כי צריכת חלבון מהצומח, במיוחד בשילוב עם מזונות התורמים להורדת הכולסטרול כגון סיבים מסיסים ופיטוסטרוֹלים, עשוי להיות בעל תרומה משמעותית מבחינה קלינית לשיפור פרופיל השומנים ולהפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29263032

לאחרונה פורסמו שתי סקירות, (מאי 2018) העוסקות בתרומה של דיאטות המבוססות על מזונות מן הצומח להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. בסקירה הראשונה מסוכמות העדויות העדכניות ממחקרים אקראיים מבוקרים וממחקרים תצפיתיים, העוסקים בהשפעה של דיאטות צמחוניות על הסיכון הקרדיווסקולרי. במסגרת הסקירה מוצגים הממצאים ביחס לשיעור התמותה והתחלואה מגורמים קרדיווסקולריים וכן לגבי ההשפעה על גורמי הסיכון הקרדיווסקולרי, כולל לחץ דם, פרופיל השומנים, היצמדות טסיות, שמנות, תסמונת מטבולית וסוכרת סוג 2. בהמשך, מפורטים המנגנונים הקשורים בהשפעה המיטיבה של דיאטות צמחוניות, כולל הפחתת העקה החמצונית, הפגיעה בכלי הדם ותהליכי דלקת; שיפור הרכב פלורת המעי והפחתת הייצור של TMAO; שיפור פעילות האינסולין והתרומה של תזונה בעלת צפיפות אנרגטית נמוכה. בנוסף, דנים החוקרים בהיבטים של איכות התזונה ואיכות החיים. החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות מבוססות להשפעה המיטיבה של דיאטות צמחוניות על הסיכון הקרדיווסקולרי, כאשר דיאטות צמחוניות איכותיות עשויות לתרום הן למניעה והן להפחתת מצב קיים של טרשת עורקים ולהוביל לשיפור בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. ישנן עדויות מוגבלות המצביעות על כך שההשפעה המיטיבה היא משמעותית יותר בדיאטות טבעוניות לעומת דיאטות צמחוניות הכוללות מוצרי חלב וביצים. החוקרים קוראים לעידוד דפוסי תזונה צמחוניים כחלק מההנחיות למניעת תחלואה קרדיווסקולרית ולטיפול בה. במאמר השני מוצגת סקירה שיטתית ומטה-אנליזה, אשר העריכה את ההשפעה של דיאטת פורטפוליו על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. דיאטת פורטפוליו הינה דיאטה המבוססת על מזונות מן הצומח וכוללת מזונות מפחיתי כולסטרול כגון אגוזים, חלבונים מהצומח, סיבים תזונתיים ופיטוסטרוֹלים. בסקירה נכללו חמישה מחקרים מבוקרים, בהם 439 משתתפים בריאים עם יתר כולסטרול בדם. כחלק מתכנית תזונה שכללה עד 30% שומן, עד 7% שומן רווי ועד 200 מ"ג כולסטרול, במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של דיאטת פורטפוליו בהשוואה לדיאטת ביקרות בעלת ערך קלורי זהה, אך ללא המרכיבים של דיאטת הפורטפוליו. נמצא כי בקרב משתתפים שצרכו דיאטת פורטפוליו חלה ירידה של כ-17% ברמת ה-LDL וכן ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול שאינו HDL, apo-B, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, לחץ דם, CRP ובמדד הסיכון למחלת לב כלילית. לא נמצאה השפעה לדיאטת הפורטפוליו על רמת ה-HDL ועל משקל הגוף. החוקרים מסכמים כי העדויות העדכניות מצביעות על כך שלדיאטת פורטפוליו תרומה ניכרת להפחתת רמת ה-LDL וגורמי סיכון קרדיווסקולריים נוספים, כמו גם על הסיכון ארוך הטווח למחלת לב כלילית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29800598

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29807048

במחקר אקראי מוצלב (2020) נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית על הרכב השומנים בדם (המכונה גם ליפידום), בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית, וכן הוערך הקשר בין הרכב השומנים וחומרת המחלה. במחקר נכללו 31 מטופלים המקבלים טיפול תרופתי סטנדרטי, אשר צרכו שתי דיאטות בעלות ערך קלורי זהה: דיאטה צמחונית (כולל מוצרי חלב וביצים) או דיאטה סטנדרטית הכוללת בשר, כל אחת למשך ארבעה שבועות עם ארבעה שבועות הפרדה ביניהן. במסגרת המחקר נבדקו 214 רכיבים שומניים בדם השייכים למספר קבוצות: גליצרוליפידים, ספינגוליפידים וסטרולים. באופן כללי נמצא, כי בעקבות הדיאטה הצמחונית חלה עלייה בשומנים ארוכי שרשרת בלתי רוויים וירידה בשומנים רווים, בפוספטידילכולין ובספינגומיאלינים בהשוואה לדיאטה הבשרית. החוקרים מראים קשר הפוך בין חומרת המחלה לבין הרמה של שומנים ארוכי שרשרת בלתי רוויים, וקשר חיובי בין חומרת המחלה וסוגי השומנים שהיו נמוכים בעקבות הדיאטה הצמחונית. מכאן, הם מסכמים כי דיאטה צמחונית הובילה לשינוי חיובי במספר רכיבים שומנים בדם, שבעבר נמצאו קשורים בסיכון מוגבר לאירועים כליליים בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33238431/

במחקר אקראי מוצלב (2021) הוערכה היעילות של דיאטה ים-תיכונית בהשוואה לדיאטה טבעונית דלת שומן, לירידה במשקל ולשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. במחקר נכללו 62 מבוגרים עם BMI של 28-40, אשר צרכו בסדר אקראי את שתי הדיאטות, כל אחת למשך 16 שבועות עם ארבעה שבועות הפרדה ביניהן.  

הדיאטה הים-תיכונית תאמה לפרוטוקול מחקר PREDIMED, הכולל: 

• לפחות שתי מנות/יום של ירקות, לפחות 2-3 מנות/יום של פירות, לפחות שלוש מנות/שבוע של קטניות, לפחות שלוש מנות/שבוע של דגים או פירות ים, ולפחות שלוש מנות לשבוע של אגוזים וזרעים. 

• החלפה של בשר אדום בעוף, הימנעות או צמצום של שמנת, חמאה, מרגרינה, בשר מעובד, משקאות ממותקים, מאפים וחטיפים. 

• ללא הגבלה על הצריכה של אגוזים, ביצים, דגים, גבינות רזות, שוקולד מריר ודגנים מלאים. 

• בשרים וגבינות שמנות הוגבלו לעד מנה אחת בשבוע; 50 גרם ליום שמן זית ללא שמנים נוספים. 

הדיאטה הטבעונית דלת השומן כללה – פחמימות כמקור לכ-75% מהקלוריות, חלבון כמקור ל 15% מהקלוריות, ושומן כמקור ל -10% מהקלוריות, והייתה מבוססת על ירקות, דגנים, קטניות ופירות. המשתתפים הונחו להימנע ממזונות שמקורם מן החי ומשומנים מוספים, וקיבלו תוסף של 500 מק"ג/יום ויטמין B12. 

שתי הדיאטות לא כללו הגבלה קלורית. משקאות אלכוהוליים הוגבלו לאחד ליום לנשים ושניים לגברים, וכל המשתפים הונחו לא לבצע שינוי בפעילות הגופנית שלהם או בשימוש בתרופות. 

להלן הממצאים העיקריים:

• בדיאטה הים-תיכונית לא חל שינוי במשקל, לעומת ירידה של שישה ק"ג בממוצע בדיאטה הטבעונית. 

• בדיאטה הטבעונית נצפה שיפור בתנגודת לאינסולין וברגישות לאינסולין, ללא שינוי מובהק בדיאטה הים-תיכונית. 

• לאחר הדיאטה הטבעונית חלה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, ללא שינוי מובהק בדיאטה הים-תיכונית (הפרש ממוצע של 15.6 ו-14.8 מ"ג/דצ"ל, בהתאמה). 

• בשתי הקבוצות חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, כאשר השיפור היה משמעותי יותר בדיאטה הים-תיכונית (הפרש ממוצע של 5.9 ו-1.8 מ"מ כספית, בהתאמה).

החוקרים מסכמים כי דיאטה טבעונית דלת שומן שיפרה את משקל הגוף, פרופיל השומנים והרגישות לאינסולין, הן בהשוואה לנתוני הבסיס והן בהשוואה לדיאטה ים-תיכונית, כאשר דיאטה ים-תיכונית הייתה יעילה יותר להורדת לחץ הדם.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33544066/

במחקר פיילוט קליני (2022) נבדקה ההשפעה של תכנית דיאטה טבעונית על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים והוערכה הזמינות הביולוגית של ויטמין B12. במחקר נכללו תשעה משתתפים עם דיסליפידמיה (טריגליצרידים מעל 150 מ"ג/דצ"ל, או כולסטרול כללי מעל 200 מ"ג/דצ"ל, או LDL מעל 130 מ"ג/דצ"ל, או HDL נמוך מ-45 /55 מ"ג/דצ"ל לגבר / אישה, או נטילת סטטינים) אשר השתתפו בתכנית דיאטה בת 12 שבועות. התכנית כללה הערכה בריאותית בתחילת המחקר ובסיומו, שלושה מפגשים קבוצתיים בחודש ושלושה מפגשי ייעוץ אישיים. ההמלצות התזונתיות כללו הגברת הצריכה של דגנים מלאים, ירקות (400-600 גרם ליום), פירות (שלוש מנות ליום), שעועית וסויה (שבע מנות ליום) ואגוזים (שלוש מנות ליום) והימנעות ממזון מהחי, סוכר מוסף, מזון מטוגן, דגנים מלוטשים, מזון אולטרה-מעובד, ללא הגבלה קלורית. למשתתפים סופקו זרעי פשתן, אגוזי מלך, שמן זית, אורז מלא, אגוזי ברזיל ואצות מהסוג Bangia atropurpurea (Taiwanese purple laver) כמקור ויטמין B12.

להלן הממצאים העיקריים:

• בסיום ההתערבות נמצאה ירידה מובהקת במדד GlycA להערכת דלקת מערכתית וב-LDL.
• נמצא שיפור מובהק ב-BMI (ירידה של 0.7 יחידות), בהיקף המותניים (ירידה של 2 ס"מ), בהמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.2%) ובתנגודת לאינסולין.
• רמת המטבוליט TMAO ירדה רק בקרב משתתפים שצרכו תזונה אומיניבורית לפני המחקר, ללא שינוי משמעותי בקרב צמחוניים.
• באופן כללי לא היה שינוי משמעותי ברמת ויטמין B12 בתקופת המחקר, כאשר בקרב צמחוניים עם רמת בסיס נמוכה זוהתה מגמת עלייה קטנה, ללא שינוי בקרב אומניבורים.

החוקרים מסכמים כי תכנית דיאטה טבעונית עשויה לתרום להפחתת דלקת מערכתית ולשיפור גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים הסובלים מדיסליפידמיה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35399690/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2022) נבדק הקשר בין איכות התזונה מהצומח והסיכון הקרדיו-מטבולי בקרב משתתפים ממוצא אסיאתי המתגוררים בארה"ב, אוכלוסייה המאופיינת בצריכה גבוהה של מזונות מהצומח. במחקר בוצע ניתוח חתך המבוסס על הנתונים של 891 המשתתפים שגויסו למחקר וכן ניתוח אורך הכולל 735 מהמשתתפים שהשלימו מעקב של כחמש שנים. איכות התזונה מהצומח הוערכה באמצעות שלושה מדדים: צריכה של מזון מהצומח באופן כללי, צריכה של מזון בריא מהצומח וצריכה של מזון לא בריא מהצומח.

מניתוח הנתונים בתחילת המחקר (ניתוח חתך) עולה כי:

• צריכה גבוהה יותר של מזון מהצומח באופן כללי הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של גלוקוז בצום.
• צריכה גבוהה יותר של מזון מהצומח באופן כללי וכן של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של תנגודת לאינסולין, LDL, משקל ו-BMI.
• צריכה גבוהה יותר של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה בשיפור רמת ההמוגלובין המסוכרר, האדיפונקטין, ההשמנה הבטנית והסיכוי לכבד שומני.
• לא נמצאו קשרים מובהקים בין הצריכה של מזון לא בריא מהצומח ובין מדדי הסיכון הקרדיו-מטבוליים.

בניתוח נתוני המעקב נמצא כי כל עלייה של 5 נקודות בצריכה של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-18% להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי צריכת תזונה בריאה מהצומח קשורה בשיפור הפרופיל הקרדיו-מטבולי ומציעים כי להפחתת הסיכון למחלות כרוניות מומלץ להתמקד באיכות התזונה מהצומח.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35731596/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2021) שנערך בקוריאה, נבדק הקשר בין מדדים שונים של תזונה המבוססת על הצומח, לבין הסיכון ליתר שומנים בדם. המשתתפים המחקר היו כולם מהאוכלוסיה האסייתית לה תזונה שונה מהאוכלוסייה המערבית. במחקר נכללו 4,507 מבוגרים מעל גיל 40 ללא יתר שומנים בדם או תחלואה כרונית הקשורה בכך בתחילת המחקר בשנים 2001-2002. בהתאם לשאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, החוקרים חישבו לכל משתתף שלושה ציונים: ציון כללי של תזונה מהצומח (PDI), ציון של תזונה בריאה מהצומח (hPDI) וציון של תזונה לא-בריאה מהצומח (uPDI). במהלך תקופת מעקב של 14 שנה תועדו 2,995 מקרים של יתר שומנים בדם. נמצא כי בהשוואה בכל אחד מהמדדים, הסיכון ליתר שומנים בדם היה:

• נמוך ב-22% בקרב המשתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר של תזונה מהצומח יחסית לנמוכים ביותר.

• נמוך ב-37% בקרב המשתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר של תזונה בריאה מהצומח יחסית לנמוכים ביותר.

• גבוה ב-48% בקרב המשתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר של תזונה לא-בריאה מהצומח יחסית לנמוכים ביותר. 

מעבר לכך, החוקרים מראים כי ציון גבוה של תזונה בריאה מהצומח היה קשור בסיכון מופחת ליתר שומנים בדם, ואילו ציון גבוה של תזונה לא-בריאה מהצומח היה קשור בסיכון מוגבר ליתר שומנים בדם. בנוסף, נמצאו הבדלים מגדריים, כך שציון גבוה יותר של תזונה מהצומח היה קשור בסיכון נמוך יותר ליתר טריגליצרידים בקרב גברים, ולרמה נמוכה של HDL בקרב נשים. החוקרים מסכמים כי גם בקרב אוכלוסייה עם צריכה גבוהה של מזונות מהצומח, הקפדה על איכות התזונה הינה חשובה למניעת יתר שומנים בדם.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33466664/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2019) שנערך בטאיוואן, נבדק הקשר בין תזונה צמחונית לבין הסיכון למחלות כיס המרה והאם קשר זה תלוי ברמת הכולסטרול. במחקר נכללו הנתונים של 4,839 משתתפים, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר. במהלך תקופת מעקב של 5-7 שנים אובחנו 104 מקרים חדשים של אבנים בכיס המרה. נמצא כי בקרב נשים, תזונה צמחונית הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-48% להתפתחות אבנים בכיס המרה בהשוואה לתזונה לא צמחונית, לאחר התאמה סטטיסטית למגוון גורמים דמוגרפים, גורמי אורח חיים וגורמים בריאותיים.

לא נמצא קשר דומה בקרב גברים. עוד נמצא כי בקרב נשים שצרכו תזונה לא צמחונית והיו בעלות יתר כולסטרול בדם, הסיכון להתפתחות אבנים בכיס המרה היה גבוה פי 3.8 בהשוואה לנשים שצרכו תזונה צמחונית והיו בעלות רמות כולסטרול תקינות. החוקרים מסכמים כי בקרב נשים, לתזונה צמחונית עשויה להיות השפעה מגינה על כיס המרה באופן בלתי תלוי ברמת הכולסטרול, כאשר לתזונה לא צמחונית וליתר כולסטרול בדם השפעה אדטיבית על הסיכון להתפתחות אבנים בכיס המרה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30720747

במחקר תצפיתי (2021) שנערך בקוריאה, נבדק הקשר בין תזונה המבוססת על הצומח והסיכון לדיסליפידמיה. החוקרים מציינים כי ישנן עדויות מועטות לגבי קשר זה, בעיקר באוכלוסייה אסייתית המאופיינת בתזונה שונה מהתזונה המערבית. במחקר נכללו הנתונים של 147,945 מבוגרים מעל גיל 40. בהתבסס על שאלוני תזונה, לכל משתתף חושב ציון בשלושה מדדים של תזונה המבוססת על הצומח: ציון כללי של תזונה מהצומח, ציון של תזונה בריאה מהצומח וציון של תזונה לא בריאה מהצומח. מבין כלל המשתתפים, 32% אובחנו עם דיסליפידמיה.  נמצא כי הסיכוי לסבול מדיסליפידמיה היה גבוה ב-15% בקרב משתתפים עם ציונים גבוהים יותר של תזונה לא בריאה מהצומח, כאשר קשר זה היה משמעותי יותר בקרב משתתפים מעל גיל 55. לא נמצאו קשרים מובהקים בין ציון כללי של תזונה מהצומח וציון של תזונה בריאה מהצומח ובין דיסליפידמיה. מסקנת החוקרים היא כי גם בקרב אוכלוסייה הצורכת תזונה המבוססת על הצומח ישנה חשיבות לאיכות התזונה במניעת דיסליפידמיה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34959886/

במחקר חתך (2023) שנערך בסין נבדק הקשר בין תזונה המבוססת על הצומח ובין יתר שומנים בדם בקרב מבוגרים וקשישים. במחקר נכללו 4,096 משתתפים בגיל 35 עד 74 מהאוכלוסייה הכללית. בהתבסס על שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, לכל משתתף חושבו שלושה ציונים: ציון כללי של תזונה מהצומח (PDI), ציון של תזונה בריאה מהצומח (hPDI) וציון של תזונה לא בריאה מהצומח (uPDI). בהתבסס על מדדים אלה חושב ציון המבטא את דפוס התזונה הכולל ואיכות המזון (aPDI). מבין כלל המשתתפים, 36.6% אובחנו עם יתר שומנים בדם. נמצא כי ציון PDI ו- aPDIגבוה, לעומת נמוך, היה קשור בסיכוי נמוך בכ-20-25% ליתר שומנים בדם. כמו כן, ציונים גבוהים יותר במדדים PDI, hPDI ו- aPDIהיו קשורים בסיכוי מופחת לרמת HDL נמוכה, ואילו ציון גבוה במדד uPDI היה קשור בסיכוי גבוה יותר לרמת HDL נמוכה. החוקרים מסכמים כי נמצאו קשרים שונים בין המדדים של תזונה מהצומח ובין הסיכון ליתר שומנים בדם, כאשר העלאת הצריכה של מזונות מהצומח תוך שיפור איכות התזונה עשויה לתרום להפחתת הסיכון ליתר שומנים בדם ולרמת HDL נמוכה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36615887/

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה

 

כללי | שמנים | שומנים | אבוקדו | אגוזים | דגנים מלאים וסיבים תזונתיים | נוגדי חמצון | סוכרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה – כללי

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של חלבון שמקורו בפטריות על מדדים מטבוליים. החוקרים מציינים כי כיום חלבון זה משמש כרכיב בתחליפי בשר. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם 178 משתתפים, כאשר ברוב המחקרים נכללו משתתפים בריאים מלבד מחקר אחד בו נכללו משתתפים עם יתר כולסטרול ומחקר אחד בו נכללו משתתפים עם עודף משקל או שמנות. ב-4 מהמחקרים נבדקה ההשפעה על פרופיל השומנים, ב-5 מחקרים נבדקה ההשפעה על התגובה הגליקמית ובמחקר אחד נבדקה ההשפעה על המשקל. במחקרים אלה נעשה שימוש במינון של 30 עד 190 גרם חלבון ליום שמקורו בפטריות לעומת קבוצת ביקורת שקיבלה כמות דומה של חלבון ממקור אחר (מהחי או מהצומח). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת חלבון פטריות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי אך ללא השפעה משמעותית על רמת ה-HDL, LDL או טריגליצרידים. בהתייחס לתגובה הגליקמית, נמצאה ירידה בריכוז האינסולין 30 דקות לאחר הארוחה בהשוואה לקבוצת הביקורת, ללא השפעה מובהקת לאחר 60, 90 או 120 דקות וללא השפעה על רמת הגלוקוז. החוקרים מסכמים כי לצריכת חלבון פטריות עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, אולם העדויות הקיימות מוגבלות בשל מדגם קטן ומשך התערבות קצר. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37407163/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של חומץ תפוחים על פרופיל השומנים והאיזון הגליקמי. בסקירה נכללו תשעה מחקרים בהם 686 משתתפים בגיל 50 בממוצע עם הפרעות מטבוליות כגון סוכרת, שמנות ויתר שומנים בדם. במחקרים אלה ניתן חומץ תפוחים במינון שנע בין 15 ל-30 מ"ל/יום, מלבד מחקר אחד שבו ניתן מינון של 770 מ"ל/יום, לתקופה של 30 עד 90 יום בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו, התערבות תזונתית בלבד או ללא כל התערבות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת חומץ תפוחים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה ממוצעת של 6 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 8 מ"ג/דצ"ל) וברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.5%). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת ה-LDL, ה-HDL, אינסולין בצום או תנגודת לאינסולין. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי השיפור היה משמעותי יותר בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 וכאשר ניתן חומץ תפוחים במינון נמוך של 15 מ"ל/יום למשך תקופה ארוכה יותר. נמצאו עדויות לכך שחומץ תפוחים עשוי להוביל לעלייה ברמת ה-HDL בקרב משתתפים ללא סוכרת. החוקרים מסכמים כי באופן כללי הממצאים מצביעים על כך שחומץ תפוחים הינו בטוח ועשוי לתרום לשיפור פרופיל השומנים והאיזון הגליקמי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34187442/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022), נבדקה ההשפעה של דוחן במצבים של יתר שומנים בדם ושמנות, בהשוואה לדגנים אחרים. החוקרים מסבירים כי דוחן הינו מזון בסיסי במדינות מתפתחות באסיה ובאפריקה, כאשר במטה-אנליזה קודמת הודגם שיפור במדדי השומנים בעקבות התערבות הכוללת צריכת דוחן. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו מזון המבוסס על דוחן, כגון דייסה או לחמנייה, בהשוואה לקבוצת הביקורת שהמשיכה את הדיאטה הרגילה או מזון המבוסס על דגן אחר כגון אורז. בניתוח כולל של הנתונים נמצאה השפעה מיטיבה לצריכת דוחן על פרופיל השומנים בדם בהשוואה לדגנים אחרים, כולל אורז, חיטה או קינואה. ספציפית, נמצאה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים וה-VLDL, עלייה מובהקת ב-HDL ומגמת ירידה עם מובהקות סטטיסטית גבולית ב-LDL וב-BMI. החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה מצביעות על התועלת של צריכת דוחן בקרב מטופלים עם יתר שומנים בדם והפוטנציאל להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://www.mdpi.com/2071-1050/14/11/6659

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של מיץ תפוזים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. החוקרים מסבירים כי למיץ תפוזים הרכב תזונתי עשיר, כולל רכיבים נוגדי חמצון ומגוון מיקרונוטריינטים, ובכך עשוי להיות בעל השפעה מיטיבה על מגוון מדדים קרדיו-מטבוליים, אולם במחקרים קודמים נמצאו תוצאות סותרות. בסקירה נכללו 15 מחקרים בהם 639 משתתפים בגילאי 18 עד 69. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של מיץ תפוזים במינון 250 עד 750 מ"ל/יום למשך 2 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת מיץ תפוזים הייתה מלווה בירידה מובהקת בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 6.84 מ"ג/דצ"ל) ובתנגודת לאינסולין בהשוואה לקבוצת הביקורת, ללא השפעה מובהקת על המדדים האחרים שנבדקו, כגון מדדים אנתרופומטריים, מדדי דלקת ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי לצריכת מיץ תפוזים עשויה להיות השפעה מיטיבה על רמת הכולסטרול והרגישות לאינסולין, אולם איכות העדויות הינה נמוכה עד בינונית ויש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34060162/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה התועלת האפשרית של תמצית קפה ירוק לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 15 מחקרים בהם 19 זרועות התערבות ו-637 משתתפים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תמצית קפה ירוק הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה של 5.93 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז בצום (ירידה של 2.21 מ"ג/דצ"ל), בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי (ירידה של 3.08 ו-2.27 מ"מ כספית, בהתאמה), במשקל (ירידה של 1.24 ק"ג) וב-BMI (ירידה של 0.55). בנוסף, נמצא תמיכה להשפעה מיטיבה על מדדים נוספים, כולל LDL, רמת אינסולין בצום והיקף מותניים, וכן על רמת הטריגליצרידים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תמצית קפה ירוק לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34981487/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של זרעי צ'יה (Salvia hispanica) על פרופיל השומנים ורמת אומגה 3 בדם. בסקירה נכללו עשרה מחקרים, ברובם נכללו משתתפים עם הפרעות מטבוליות, כולל תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 2, כבד שומני או שמנות. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של צריכת זרעי צ'יה בצורות שונות (תוספים, במזון או כשמן) במינון 6 עד 60 גרם ליום למשך שבעה עד 24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי לצריכת צ'יה הייתה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, עם ירידה בכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים וה-LDL ושיפור רמת ה-HDL. עוד נמצא כי חלה ירידה ברמת חומצות השומן החופשיות והשומן הרווי ועלייה בחומצות שומן רב בלתי רוויות, כולל ALA ו-EPA. מסקנת החוקרים היא כי לצ'יה עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים. המחקר נתמך על יד מענק אקדמי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34378609/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021), הוערכה ההשפעה של גוג'י ברי (.Lycium spp) על הבריאות הקרדיווסקולרית. בסקירה נכללו 11 מחקרים בהם 547 משתתפים, כאשר בשלושה מחקרים נכללו משתתפים עם תחלואה מטבולית וביתר המחקרים נכללו משתתפים בריאים. במחקרים אלה נעשה שימוש בפרי השלם (מיובש במינון 14, 15 או 90 גרם/יום או תוסף המבוסס על חלב במינון 7.3 גרם/יום), במיץ הפרי (120 מ"ל/יום), במיצוי של הרכיבים הפעילים (0.72 או 150 מ"ג/יום), או במרתח (80 מ"ל/יום). משך ההתערבות נע בין 2 ל-16 שבועות.בהתבסס על עשרה מחקרים שנכללו במטה-אנליזה, נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת נטילת גוג'י ברי הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הטריגליצרידים וה-HDL, כאשר ההשפעה הייתה משמעותית יותר במחקרים בהם נעשה שימוש בפרי השלם. עוד נמצא כי ההתערבות תרמה לשיפור מובהק במדד MDA לעקה חמצונית. לא נמצאה השפעה על מדדים נוספים שנבדקו. החוקרים מסכמים, כי נטילת גוג'י ברי נמצאה יעילה לשיפור פרופיל השומנים ולהפחתת עקה חמצונית, ובכך ממצאים אלה תומכים בשילוב של גוג'י ברי כחלק מדפוס התזונה לשיפור הבריאות הקרדיווסקולרית. המחקר מומן על ידי האוניברסיטה הלאומית של סינגפור והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34839399/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של רימונים על פרופיל השומנים. החוקרים מסבירים כי כיום תוספי רימונים משווקים כטיפול אלטרנטיבי ליתר שומנים בדם, אולם יעילותם אינה ידועה והתוצאות ממחקרים קליניים הינן סותרות. בסקירה נכללו 17 מחקרים, בהם 763 משתתפים בריאים או משתתפים הסובלים ממגוון מצבים בריאותיים, כגון סוכרת סוג 2, COPD, עודף משקל ושמנות, תסמונת מטבולית, מטופלי דיאליזה ועוד. במחקרים השונים נעשה שימוש ברימונים בצורת מיץ (7 מחקרים), תמצית (6 מחקרים), שמן זרעים (2 מחקרים), פרי טרי (מחקר אחד) וחומץ רימונים (מחקר אחד). משך המחקרים נע בין 10 ימים ל-52 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים, לנטילת תוספי רימונים לא הייתה השפעה מובהקת על מדדי השומן שנבדקו.החוקרים מציינים כי איכות העדויות הינה נמוכה בשל הטרוגניות גבוהה בין המחקרים שנכללו בניתוח ומסכמים כי העדויות הקיימות אינן מספקות תמיכה לשימוש בתוספי רימונים כטיפול ליתר שומנים בדם.

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229919310106

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של שבעה מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) נמצא כי צריכת פירות יער מסוג ארוניה (Aronia melanocarpa), העשירים באנתוציאנינים, הייתה מלווה בשיפור פרופיל השומנים בדם, כולל עלייה ב-HDL וירידה בכולסטרול הכללי וה-LDL. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31237052

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של ירקות מצליבים על מדדים גליקמיים ועל פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם 548 משתתפים, מהם 4 מחקרים שנערכו באירופה ו-5 מחקרים שנערכו באסיה. המשתתפים במחקרים אלה היו בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כגון יתר לחץ דם, סוכרת או טרום סוכרת, יתר כולסטרול בדם, עודף משקל וכבד שומני. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של התערבויות תזונתיות, כולל נבטי ברוקולי, שילוב ברוקולי וכרוב, לפת ושמן זרעי קמלינה, אשר ניתנו כירק טרי, אבקה או מיצוי. משך ההתערבות נע בין 4 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי ללא השפעה מובהקת על מדדי השומנים האחרים או על רמת הגלוקוז בצום ועל רמת ההמוגלובין המסוכרר. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף המבוסס על ירקות מצליבים תרמה לירידה ברמת הכולסטרול הכללי, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35412701/

במטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים (2021) הוערך הקשר בין צריכת מוצרי חלב והסיכון להתפתחות התסמונת המטבולית. בניתוח נכללו הנתונים מ-35 מחקרים, 12 מחקרי עוקבה ו-25 מחקרי חתך, בהם סה"כ 398,877 משתתפים מעל גיל 18. מבין המחקרים, 16 נערכו באסיה, תשעה באמריקה, שמונה באירופה, אחד באוקיאניה, ומחקר אחד היה רב-לאומי. בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר של כלל מוצרי חלב, המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-20% לתסמונת המטבולית. מגמה דומה נמצאה בשני סוגי המחקרים ללא הבדל משמעותי בניתוח לפי אזור גיאוגרפי. בניתוח מנה-תגובה המבוסס על שישה מחקרי עוקבה נמצא כי עלייה של 400 גרם ליום בצריכה של מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-29% לתסמונת המטבולית. בהתייחס לסוג מוצרי החלב, המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של חלב ושל יוגורט היו בסיכון נמוך ב-17% וב-11%, בהתאמה. לא נמצא קשר מובהק עבור צריכת גבינה. ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכה גבוהה יותר של מוצרי חלב, ובעיקר חלב ויוגורט, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית. המחקר מומן על ידי גופי מחקר לאומיים בקוריאה והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34066690/

במטה-אנליזה (2019) הוערכו 46 מחקרים מבוקרים, עליהם ה-FDA יתבסס בהחלטתו על ביטול ההכללה של סויה ברשימת המזונות בעלי השפעה מיטיבה על בריאות הלב. החוקרים מסבירים כי ישנם מזונות ורכיבים תזונתיים, שאושרו על ידי ה-FDA כבעלי השפעה מיטיבה על הלב בהתבסס על פעילותם להורדת הכולסטרול. בשל ממצאים שאינם עקביים בהתייחס לתרומה של סויה להפחתת רמת ה-LDL, ה-FDA שוקל להסיר את הסויה מרשימה זאת. במטה-אנליזה נכללו 46 מחקרים בהם נכללו משתתפים מבוגרים עם רמת LDL של 110-201 מ"ג/דצ"ל אשר בדקו את ההשפעה של חלבון סויה בהשוואה לחלבון שאינו סויה על רמת ה-LDL והכולסטרול הכללי. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת חלבון סויה במינון חציוני של 25 גרם ליום למשך כ-6 שבועות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL (כ-4.76 מ"ג/דצ"ל) והכולסטרול הכללי (כ-6.41 מ"ג/דצ"ל) בהשוואה לקבוצת הביקורת. בניתוח המחקרים באופן נפרד החוקרים מראים כי כ-75% מהמחקרים מצאו ירידה ב-LDL, אולם רק בחלק קטן מהם התוצאה הייתה מובהקת סטטיסטית. החוקרים מסכמים כי על סמך כלל המחקרים חלבון סויה תורם לירידה של כ-3-4% ברמת ה-LDL בקרב מבוגרים ובכך תוצאות אלה תומכות בהמלצות הנוכחיות לאוכלוסייה להגברת הצריכה של חלבון מן הצומח. הערת מערכת: לא ברור מדוע התמקדו בחלבון הסויה, בעוד שבסויה בכללותה ישנם מרכיבים אחרים שעשויים לתרום להורדת הכולסטרול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31006811

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (2021), מוצגים הממצאים בהתייחס להשפעה מיטיבה של חציל על המאפיינים של התסמונת המטבולית והסיבוכים הנלווים, תוך הצגת הפעילות הפרמקולוגית הכולל פעילות נוגדת חמצון, נוגדת סוכרת, נוגדת יתר לחץ דם ונוגדת יתר שומנים בדם. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34094022/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכו העדויות בהתייחס להשפעה של רימון על מרכיבי התסמונת המטבולית, בשל פעילותו נוגדת הדלקת ונוגדת החמצון. בסקירה נכללו 20 מחקרים בהם 828 משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של מיץ רימונים, מיצוי רימונים, מיץ רימונים מועשר בפרוביוטיקה, מיץ רימונים מרוכז, וחומץ רימונים. נמצא כי השימוש בתוספי רימונים שונים תרם לירידה במשקל, בלחץ הדם, במדדי הסוכר, ברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי וה-LDL, וכן לשיפור רמת ה-HDL והתנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על הפוטנציאל של רימון לשיפור מרכיבי התסמונת המטבולית, אולם יש להמשיך ולבחון מהו ההרכב והמינון המיטבי של תוספי רימון למניעת גורמי הסיכון או לטיפול בהם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35458227/

בסקירה (2021) מציגים החוקרים את התרומה של רכיבים טבעיים למניעה ולטיפול במאפייני התסמונת המטבולית. במסגרת הסקירה, מוצגים ממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה המיטיבה והמסלולים הביולוגיים של מגוון רכיבים טבעיים. להלן הרכיבים הטבעיים שנמצאו יעילים בהקשר למאפיינים השונים של התסמונת המטבולית: 

• משקל והרכב הגוף: תה ירוק, קפה, אגוזים, כורכומין, קוורצטין. 

• שינויים מטבוליים: כורכומין, קינמון, קקאו, קפה, תה, פירות יער, ברגמוט, שום, בצל, רזברטרול, אלוורה, סויה, אגוזים.

• תפקוד כלי הדם: שום, קינמון, זיתים ושמן זית, ג'ינג'ר, קקאו, רזברטרול.

• פרופיל השומנים: רזברטרול, קקאו, שמרי אורז אדום, פירות יער, סויה.

• דלקת ועקה חמצונית: שמן זית (הידרוקסיטירוזול ואוליאוקנתל), קוורצטין, רזברטרול, שום. 

בנוסף, מוצגים ממצאים לגבי ההשפעה של רכיבים טבעיים, ובעיקר פוליפנוֹלים, על הרכב ותפקוד אוכלוסיית חיידקי המעי ותפקידה במניעת תחלואה מטבולית.החוקרים מסכמים, כי ישנן עדויות ברורות לגבי התפקיד של רכיבים טבעיים בניהול הקליני של התסמונת המטבולית והסיבוכים הנלווים לה, כך שצריכה קבועה של מזונות פונקציונאליים עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למניעה או כטיפול משלים.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33669163/

בסקירה  (2019) בוחנים החוקרים את מידת ההלימה בין התוצאות הסטטיסטיות שהתקבלו במחקרים על צריכת ביצים והשְפעתם על כולסטרול (התוצאות האובייקטיביות) לבין מסקנת החוקרים, כאשר נעשתה השוואה בין מחקרים אשר ממומנים על ידי התעשייה למחקרים שאינם ממומנים על ידי התעשייה. החוקרים מציינים כי ההשפעה של צריכת ביצים על רמת הכולסטרול בדם הינה נושא שנוי במחלוקת ולכן מציעים לבחון מהי המעורבות של הגופים המממנים בפערים הקיימים. החוקרים זיהו 211 מחקרים רלוונטיים, כאשר שיעור המחקרים אשר ממומנים על ידי התעשייה עלה מ-0% בשנות ה-50 ל-60% בין השנים 2010-2019. להלן סיכום ממצאי הסקירה:

• מבין 94 מחקרים שאינם ממומנים, ב- 88 (93%) מחקרים דווח על עלייה ברמת הכולסטרול (ב-51% מהם התוצאות היו מובהקות סטטיסטית, ב-21% התוצאות לא היו מובהקות סטטיסטית, וב-21% המובהקות הסטטיסטית לא דווחה).
• מבין 59 מחקרים ממומנים, ב-51 (86%) מחקרים דווח על עלייה ברמת הכולסטרול (ב-34% מהם התוצאות היו מובהקות סטטיסטית, ב-39% התוצאות לא היו מובהקות סטטיסטית, וב-14% המובהקות הסטטיסטית לא דווחה). 
• באף אחד מהמחקרים לא דווח על ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול.
• ירידה שאינה מובהקת ברמת הכולסטרול דווחה ב-6% מהמחקרים הלא-ממומנים וב-14% מהמחקרים הממומנים. 
• ב-49% מהמחקרים הממומנים נמצא חוסר הלימה בין התוצאות האובייקטיביות לבין מסקנת החוקרים (לדוגמא, העלייה בכולסטרול תוארה בצורה חיובית במסקנות המחקר), לעומת ב-13% מהמחקרים הלא-ממומנים. 

החוקרים מסכמים כי הקוראים, העורכים והציבור צריכים להיות ערים לכך ולבחון את מקורות מימון המחקר בפרשנותם את תוצאות ומסקנות המחקר. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר, אולם מדווחים על קבלת שכר מהארגון Physicians Committee for Responsible Medicine, המעודד לתזונה המבוססת על הצומח. 

https://doi.org/10.1177/1559827619892198

סקירה (אוקטובר 2014) העוסקת במגוון העדויות שהצטברו לגבי ההשפעה של חומץ על המטבוליזם של גלוקוז ושל שומנים ועל ירידה במשקל. בסקירה נכללו 21 מחקרים שנערכו על בע"ח ו-24 מחקרים קליניים.במרבית המחקרים נמצא כי לצריכת חומץ תרומה לירידה במשקל ולהפחתת רמות סוכר, רמות אינסולין ורמות שומנים, הן באוכלוסייה הבריאה והן באוכלוסייה הסובלת מהפרעות מטבוליות.החוקרים מציינים כי במספר מחקרים לא נמצאה השפעה לצריכת חומץ, כאשר ניתן לייחס את ההבדלים בממצאים למשתנים שונים כגון מינון, רמת החומציות, או למגבלות מתודולוגיות בנוסף, בסקירה מוצגים מספר מנגנוני פעילות אשר עשויים להסביר את ההשפעות המטבוליות שתועדו. מנגנונים אלה כוללים עיכוב ריקון הקיבה והספיגה מהמעי, דיכוי ייצור גלוקוז בכבד, המרצת השימוש בגלוקוז, השפעה על הרחבת כלי הדם, עידוד הפרשת אינסולין, הפחתת תהליכי ייצור השומנים (ליפוגנזה) והאצת תהליכי פירוק השומנים (ליפוליזה), עידוד הפרשת מיצי מרה, עלייה בתחושת השובע ועלייה בהוצאת האנרגיה. החוקרים מסכמים כי אומנם ישנן עדויות המציגות יעילות בצריכת חומץ לטיפול במגוון הפרעות מטבוליות, אך מרביתן מבוססות על מחקרים שנערכו על בע"ח או באיכות מתודולוגית נמוכה, ועל כן נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובאיכות מתודולוגית גבוהה יותר בכדי להפיק מסקנות יישומיות והמלצות טיפוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25168916

סקירה (ספטמבר 2015) המסכמת את העדויות המחקריות העדכניות לגבי התרומה הבריאותית של כוסמת (Fagopyrum esculentum) תוך התמקדות בתפקיד הרכיבים הפעילים ומנגנוני הפעילות שלהם. הכותבים מפרטים שכוסמת הינה צמח מאכל דמוי דגן, נטול גלוטן, אשר עשיר ברכיבים תזונתיים ונמצא כבעל תרומה להפחתת רמות הכולסטרול, להגנה על הפעילות העצבית, למצבי יתר לחץ דם ובעל השפעה אנטי-סרטנית, אנטי-דלקתית ואנטי-סוכּרתִית וכן בעל פעילות פרה-ביוטית ונוגדת חמצון. מחקרים פרה-קליניים מצביעים על התפקיד של הרכיבים הפעילים, ביניהם D-chiro-inositol, החלבונים והפלבונואידים רוטין וקוורצטין, בהשפעה הבריאותית של כוסמת. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26270637

כחלק ממחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) להערכת ההשפעה של בטא-גלוקן משיבולת שועל על רמת ה-LDL, במחקר זה נבדקה ההשפעה על תסמינים מחוץ למערכת העיכול. החוקרים מציינים, כי יחד עם ההשפעה המיטיבה של סיבים תזונתיים במערכת העיכול, קיימות גם השפעות לא רצויות כגון נפיחות או חוסר נוחות בטנית, אולם ההשפעה מחוץ למערכת העיכול נחקרה פחות. במחקר נכללו 207 מבוגרים בריאים בגילאי 18-65 עם רמות LDL גבוהות מעט מהנורמה. המשתתפים חולקו אקראית לשתיית משקה שיבולת שועל (1 גרם בטא גלוקן) או משקה פלסבו שלוש פעמים ביום למשך ארבעה שבועות. בתחילת המחקר, לאחר שבועיים ולאחר ארבעה שבועות המשתתפים התבקשו לדרג את התדירות והחומרה של 16 תסמינים מחוץ למערכת העיכול. להלן הממצאים העיקריים:

• בקבוצת ההתערבות חלה ירידה בתדירות של תשישות ועייפות לעומת נתוני הבסיס, ללא הבדל מובהק מול קבוצת הביקורת. 
• במהלך תקופת ההתערבות נמצא שיפור בחומרה של עייפות, גלי חום, כאבי מפרקים וקשיי ריכוז בקבוצת ההתערבות לעומת נתוני הבסיס, ללא הבדל מובהק מול קבוצת הביקורת. 
• במהלך תקופת ההתערבות דווח על חומרה נמוכה יותר של כאבי ראש, חרדה ותחושת קור בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת.
• השינוי בתדירות ובחומרת התסמינים היה קשור ברמת ה-CRP וה-LDL המחומצן. 
• יש לציין כי בשתי הקבוצות הרוב המוחלט של המשתתפים לא סבלו כלל מתסמינים.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה ראשונית לפוטנציאל של בטא-גלוקן משיבולת שועל להפחתת תסמינים מחוץ למערכת העיכול בקרב מבוגרים בריאים. המחקר מומן ונערך על ידי חברת PepsiCo. (בעלת המותג Quaker). 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34062937/

במחקר אקראי מוצלב (2022) שנערך בהולנד נבדקה ההשפעה של צריכת טופו על מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם רמות כולסטרול גבוהות. במחקר נכללו 45 משתתפים בגיל 40 עד 70 עם רמת כולסטרול כללי של 190 עד 270 מ"ג/דצ"ל או רמת LDL של 116 עד 190 מ"ג/דצ"ל. כל המשתתפים צרכו בסדר אקראי לחם המכיל טופו או חלבון מי גבינה, שניהם עם הרכב תזונתי זהה. המשתתפים צרכו כל אחד מהתנאים במשך 4 שבועות, עם 4 שבועות הפרדה ביניהם. במחקר נעשה שימוש בטופו קפוא מהסוג Kori-tofu אשר ניתן לשימוש כמו קמח בהכנה של מזונות כמו מאפים וחטיפים. נמצא כי לאחר שתי ההתערבויות חל שיפור מובהק במספר מדדים קרדיו-מטבוליים, כולל שיפור בפרופיל השומנים, המוגלובין מסוכרר, פרוקטוזאמין ולחץ דם סיסטולי, ללא הבדל משמעותי ביניהן. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על כך שלצריכת לחם המכיל טופו הייתה השפעה קרדיו-מטבולית מיטיבה, בדומה להשפעה של חלבון מי גבינה. המחקר נערך בשיתוף ובמימון חברת המזון היפנית Asahimatsu Foods.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36615709/

במחקר אקראי מוצלב (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף תות שדה על האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים בקרב מבוגרים עם שמנות ורמת LDL גבוהה (מעל 116 מ"ג/דצ"ל). במסגרת המחקר, המשתתפים צרכו אבקת תותים במינון נמוך (13 גרם/יום), במינון גבוה (32 גרם/יום) ופלסבו, כל תנאי למשך ארבעה שבועות עם שבוע הפרדה ביניהם. המשתתפים הונחו לא לבצע שינוי בהרגלי התזונה ואורח החיים שלהם, מלבד הימנעות מצריכת תותים ופירות יער. את כל תנאי המחקר השלימו 33 משתתפים בני 53 בממוצע עם BMI ממוצע של 33. 
נמצא כי נטילת התוסף במינון גבוה הייתה מלווה בשיפור רמת האינסולין בצום והתנגודת לאינסולין בהשוואה למינון נמוך או לפלסבו. לא נמצאו הבדלים בין התנאים ברמת הגלוקוז או בפרופיל השומנים הסטנדרטי, אולם בבדיקת תהודה מגנטית גרעינית נמצא שיפור בריכוז חלקיקי ה-VLDL וה-LDL בעקבות נטילת התוסף במינון הגבוה. עוד נמצא שיפור במדד PAI-1 הקשור בתהליכי טרשת עורקים. 
החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף שווה ערך ל-2.5 מנות תותים ליום (כ-960 מ"ג פוֹליפנוֹלים) הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדי סיכון קרדיו-מטבוליים. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים וכן מענק מטעם ה- California Strawberry Commission. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33922576/

במחקר אקראי מוצלב (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת תפוחים על מדדי סיכון קרדיו-מטבוליים. במחקר נכללו 40 מתנדבים בני 51 בממוצע, עם רמת כולסטרול מעל הגבול העליון המומלץ (235 מ"ג/דצ"ל בממוצע). כל המשתתפים צרכו שני תפוחים טריים ליום (עשירים בפרואנתוציאנידינים) או מיץ תפוחים עם סוכר מוסף, כאשר סך הסוכר היה זהה בשני התנאים וכל תנאי נמשך 8 שבועות, עם ארבעה שבועות הפרדה ביניהם. 

להלן סיכום הממצאים: 

• בהשוואה למיץ תפוחים, צריכת תפוחים טריים הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL, הטריגליצרידים, החלבון ICAM-1 המעורב בתגובה החיסונית. במקביל נצפתה בעלייה ברמת החומצה האורית בדם (החוקרים לא מתייחסים לממצא זה במאמר).
• לצריכת תפוחים טריים הייתה השפעה מיטיבה על כלי הדם הקטנים. 
• לא נמצאה השפעה לתפוחים על לחץ הדם או על מדדי סיכון אחרים. 

ממצאי המחקר תומכים בהשפעה המיטיבה של צריכת תפוחים טריים על מדדי הכולסטרול ועל כלי הדם בקרב משתתפים עם יתר כולסטרול בדם.  המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31840162/

במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של צריכת ביצה שלמה, בהשוואה לביצה ללא חלמון, על תפקוד והרכב ה-HDL בקרב נשים לאחר גיל המעבר עם עודף משקל. החוקרים מסבירים כי נשים לאחר גיל המעבר נמצאות בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר. HDL מהווה מדד לסיכון הקרדיווסקולרי, אולם פעילות ה-HDL חשובה יותר מריכוזו בדם בקביעת מידת הסיכון. במחקר נכללו 20 נשים, אשר השתתפו בשתי התערבויות - כל אחת למשך ארבעה שבועות עם ארבעה שבועות הפרדה ביניהן. ההתערבויות כללו ארוחת בוקר קפואה, שהכילה 100 גרם (כשתי ביצים) בצורת נוזל של ביצים שלמות או של ביצים ללא חלמון. בתחילת ובסיום כל תקופת התערבות נלקחו בדיקות דם להערכת ההשפעה על הרכב ופעילות ה-HDL. נמצא כי חל שיפור בכושר הפינוי של הכולסטרול (Cholesterol efflux capacity) לאחר צריכת ביצים שלמות בהשוואה לצריכת ביצים ללא חלמון (עלייה של 5.69% לעומת ירידה של 3.69%, p<0.01). לא נמצאו שינויים מובהקים בפעילות אחרת של HDL, במדדים נוגדי חמצון ובמדדי דלקת, או במדדי הכולסטרול (ApoA-I, כולסטרול כללי, LDL ו-HDL). החוקרים מסכמים כי צריכת כשתי ביצים שלמות ליום הובילה לשיפור כושר פינוי הכולסטרול, ללא השפעה על שאר מדדי הכולסטרול. ממצאים אלה תומכים בחשיבות הערכת תפקוד ה-HDL על פני ריכוזו בדם. המחקר מומן על ידי ה-Egg Nutrition Center, אולם החוקרים מדווחים על כך שהגוף המממן לא היה מעורב באף אחד מחלקי המחקר. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31172172

במחקר אקראי מוצלב,(2019) שנערך בנורבגיה, נבדקה ההשפעה של מוצרי חלב שונים על רמת הטריגליצרידים בדם לאחר הארוחה. במחקר נכללו 47 משתתפים בריאים בגילאי 18-70, עם BMI בטווח הנורמה. כל המשתתפים צרכו ארבע ארוחות עתירות שומן, המכילות מוצרי חלב שונים: חמאה, גבינה, קצפת או שמנת חמוצה. כל ארוחה הכילה כ-45 גרם שומן, שהיוו כ-60% מסך הקלוריות. מדדי השומן והסוכר בדם נמדדו לפני הארוחה ו-2, 4 ו-6 שעות אחריה.נמצא כי צריכת שמנת חמוצה הייתה מלווה בעלייה ברמת הטריגליצרידים 6 שעות לאחר הארוחה – עלייה גבוהה ב-61% בהשוואה לקצפת, ב-53% בהשוואה לחמאה וב-23% בהשוואה לגבינה. בנוסף, צריכה של שמנת חמוצה הייתה מלווה בעלייה בתגובת ה-HDL בהשוואה לגבינה, וצריכת גבינה הובילה לתגובה גבוהה ב-124% באינסולין בהשוואה לחמאה. החוקרים מסכמים כי למוצרי חלב שונים השפעה שונה על רמת הטריגליצרידים והאינסולין, למרות תכולת השומן הדומה. יש להמשיך ולבחון מהם המנגנונים המעורבים ומהי ההשפעה הקלינית. המחקר מומן על ידי גופים מחקריים בנורבגיה. 

הערת מערכת: המחקר לוקה בחסר מכיוון שאין כל השוואה לצריכת ארוחה שכוללת שומן שאינו עשוי מוצר חלב או שומן צמחי כגון שמן זית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30759235

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של זעפרן (Crocus sativus) בשילוב אימוני התנגדות על סמני דלקת וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב קשישים עם יתר לחץ דם. במחקר נכללו 48 משתתפים בגיל 60-70 אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות המחקר למשך 12 שבועות:

• זעפרן במינון 200 מ"ג/יום יחד עם כוס מים (19.7 מ"ג crocin ו-0.25 מ"ג safranal).
• אימוני התנגדות 3 פעמים בשבוע בעצימות עולה.
• זעפרן + אימוני התנגדות.
• קבוצת ביקורת שלא קיבלה כל התערבות.

החוקרים בדקו את השינוי בסמנים ביולוגיים של דלקת, כולל לפטין, רסיסטין, MCP-1, IL-6, TNF-α, ושל גורמי סיכון קרדיווסקולריים כולל CRP וכולסטרול. נמצא כי בקרב המשתתפים שקיבלו זעפרן יחד עם אימוני התנגדות השיפור במספר סמנים דלקתיים היה גדול יותר בהשוואה לכל אחת מהקבוצות האחרות. כמו כן, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בכל קבוצות ההתערבות נמצאה ירידה גדולה יותר בכולסטרול הכללי ועלייה גדולה יותר ב-HDL, ללא הבדל מובהק בין ההתערבויות. לא נמצאו הבדלים מובהקים בהשפעה על TNF-α, הומוציסטאין ו-CRP. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על התועלת של מתן זעפרן בשילוב אימוני התנגדות לשיפור סמני דלקת וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב קשישים עם יתר לחץ דם. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35235859/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של צריכת שזיפים מיובשים על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב נשים לאחר גיל המעבר, בדגש על פרופיל השומנים, עקה חמצונית, ודלקת. במחקר נכללו 48 נשים, אשר במשך שישה חודשים חולקו אקראית לצריכת 0, 50 או 100 גרם ליום שזיפים מיובשים. בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי בקרב הנשים שצרכו 50 גרם ליום שזיפים מיובשים חל שיפור מובהק ברמת ה-HDL ובפעילות האנזימטית (תפקודי כבד ושרירים), וכן בפעילות נוגדת החמצון ובמדדי דלקת. בקרב נשים שצרכו 100 גרם ליום חל שיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי ובפעילות נוגדת החמצון. החוקרים מסכמים, כי צריכה של 50-100 גרם ליום שזיפים מיובשים עשויה לתרום לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב נשים לאחר גיל המעבר, כולל הפחתת רמת הכולסטרול ושיפור מדדי עקה חמצונית ודלקת, אולם לא זוהה קשר תלוי מינון.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33978491/

מחקר (פברואר 2015) בדק לראשונה האם צריכת 25 גרם ליום חלבון תורמוס (המכיל כמות גבוהה של חומצת האמינו ארגינין) הינה בעלת השפעה על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. במחקר השתתפו 72 חולים בעלי רמות כולסטרול גבוהות אשר צרכו 3 דיאטות: 25 גרם ליום חלבון תורמוס, חלבון חלב וחלבון חלב + 1.6 גרם ליום תוסף ארגינין. המשתתפים צרכו כל אחת מהדיאטות למשך 28 יום עם הפסקה של 6 שבועות ביניהן.מהתוצאות עולה כי הוספת 25 גרם ליום חלבון תורמוס תרמה להפחתת רמות LDL, טריגליצרידים, הומוציסטאין וחומצה אורית. השפעה זו הייתה משמעותית יותר לסובלים מרמות כולסטרול גבוהות במיוחד. עוד הסיקו החוקרים כי חומצת האמינו ארגינין אחראית רק באופן חלקי להשפעות אלה של חלבון התורמוס.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24746974

במחקר קליני (לא אקראי ולא מבוקר) (2019) הוערכה ההשפעה של מיץ עגבניות (נטול מלח) על מדדי הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב משתתפים מיפן. במחקר נכללו 481 משתתפים בגילאי 21-74, אשר צרכו באופן חופשי מיץ עגבניות לאורך שנת המחקר. המשתתפים התבקשו לנהל רישום של הצריכה היומית ושל כל טיפול רפואי במהלך המחקר. החוקרים אספו את התיעוד מדי 3 חודשים וחישבו את מספר הימים ואת סך הצריכה של מיץ עגבניות. מדדי הסיכון הקרדיווסקולרי הוערכו בתחילת המחקר ובסיומו. נמצא כי התדירות הממוצעת של צריכת מיץ עגבניות בקרב כלל המשתתפים הייתה 92%, עם צריכה ממוצעת של 215 מ"ל/יום. 

להלן הממצאים העיקריים:

• באופן כללי, בכל המדדים שנבדקו לא נמצאו שינויים מובהקים. 
• בקרב 94 משתתפים עם קדם יתר לחץ דם או יתר לחץ דם שאינו מטופל, חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי (מ-141.2 ל-137.0 מ"מ כספית) והדיאסטולי (מ-83.3 ל-80.9 מ"מ כספית).
• בקרב 125 משתתפים עם יתר שומנים בדם שאינו מטופל, חלה ירידה ברמת ה-LDL (מ-155.0 ל-149.9 מ"ג/דצ"ל). 
• תוצאות אלה היו דומות בקרב גברים ונשים ובכל קבוצות הגיל. החוקרים מציינים כי במהלך תקופת המחקר לא חלו שינויים משמעותיים בהרגלי החיים של המשתתפים. 

החוקרים מסכמים כי לצריכת מיץ עגבניות הייתה תרומה לשיפור מדדי לחץ הדם וה-LDL בקרב משתתפים הנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי. המחקר מומן על ידי חברת Kikkoman Corporation, שהינה הבעלים של חברת Nippon Del Monte המשווקת את המוצר. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31367355

בניתוח כולל של שלושה מחקרי עוקבה (2022) הוערך הקשר בין הצריכה התזונתית של ניאצין (ויטמין B3) ובין הסיכון לדיסליפידמיה. החוקרים מסבירים כי למרות שמחקרים קליניים הדגימו את ההשפעה המיטיבה של ניאצין על רמת הכולסטרול והטריגליצרידים, עדיין לא ברור האם לצריכה התזונתית של ניאצין השפעה דומה. ניאצין מצוי במגוון מזונות, כולל מזונות מהחי כגון עוף, בשר ודגים וכן במזונות מהצומח כגון אגוזים, קטניות ודגנים מלאים. במחקר נכללו הנתונים משלושה מחקרי עוקבה בקוריאה בהם 211,567 משתתפים מעל גיל 40 אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר ובמהלך תקופת המעקב. משך המעקב החציוני במחקרים שנכללו בניתוח היה 9.5, 4.17 ו-2.5 שנים. הצריכה היומית הממוצעת של ניאצין הייתה 12.27 עד 14.67 מ"ג. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי ככל שהצריכה התזונתית של ניאצין הייתה גבוהה יותר כך הסיכון לדיסליפידמיה היה נמוך יותר, עם סיכון נמוך ב-29% בקרב המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר לעומת הנמוכה ביותר. מעבר לכך, נמצא סיכון גבוה ב-32% בקרב משתתפים עם צריכה נמוכה מהצריכה המומלצת (RDA), בהשוואה למשתתפים עם צריכה גבוהה מהצריכה המומלצת. החוקרים מסכמים כי תזונה עשירה בניאצין עשויה לתרום במניעה או בהאטת ההתפתחות של דיסליפידמיה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36372046/

במחקר חתך (2021) שנערך בסין נבדק הקשר בין צריכת פירות ובין פרופיל השומנים בקרב ילדים ונוער. במחקר נכללו 14,755 ילדים בגיל חמש עד 19 משבעה מחוזות בסין אשר ענו על שאלונים וביצעו בדיקת דם. נמצא כי צריכה של פירות בתדירות גבוהה של 6-7 ימים בשבוע הייתה קשורה בסיכוי נמוך ב-34% לסבול מרמת טריגליצרידים גבוהה, ב-23% מהפרעה ברמות השומנים בדם (דיסליפידמיה) וב-28% מיתר שומנים בדם (היפרליפידמיה), בהשוואה לצריכת פירות בתדירות נמוכה של 0-2 ימים בשבוע. מגמה דומה נמצאה עבור צריכה של 0.75-1.5 מנות ליום. קשרים אלה היו משמעותיים יותר בקרב בנות, בקרב ילדים צעירים יותר ובקרב ילדים ממשפחות משכילות יותר.

החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר תומכות בתרומה הבריאותית של צריכת פירות מתונה בתדירות גבוהה לשיפור פרופיל השומנים בקרב ילדים.  

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35010937/

מחקר (דצמבר 2013) בחן את התרומה של תוסף פוליפנוֹלים מתפוז ברגמוט (BPF) לאיזון רמות השומנים בדם. במחקר השתתפו 77 מבוגרים בעלי רמות LDL וטריגליצרידים גבוהות אשר חולקו אקראית לחמש קבוצות: 1) פלסבו, 2) 10 מ"ג/יום רוזובסטטין, 3) 20 מ"ג/יום רוזובסטטין, 4) 1 גרם/יום BPF, 5) 1 גרם/יום BPF + 10 מ"ג/יום רוזובסטטין. החוקרים מסכמים כי נטילת BPF הגבירה את ההשפעה של הטיפול בסטטינים בהשוואה לטיפול בסטטינים לבד ותרמה להפחתת רמות השומנים והפגיעה החמצונית בכלי הדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24239156

כחלק ממחקר עוקבה (2021) מבוסס אוכלוסייה שנערך בסיציליה, בניתוח הנוכחי נבדק הקשר בין צריכת מוצרי חלב, רמת ה-LDL ומדדים אנתרופומטריים. במחקר נכללו 802 משתתפים בריאים, אשר מילאו שאלוני תזונה להערכת הצריכה של מוצרי חלב. נמצא כי משתתפים עם רמת LDL גבוהה, לעומת נמוכה (מעל / מתחת ל-130 מ"ג/דצ"ל), היו מבוגרים יותר, עם BMI גבוה יותר, יחס מותניים לירכיים גבוה יותר, לחץ דם גבוה יותר, עובי דפנות העורקים גבוה יותר, והמוגלובין מסוכרר גבוה יותר. לא נמצא קשר מובהק בין רמת ה-LDL ובין הצריכה של מוצרי חלב. עם זאת, רמת LDL גבוהה יותר הייתה קשורה באופן מובהק בצריכה נמוכה יותר של חלב, ובצריכה גבוהה יותר של גבינת ריקוטה, וכן במדדים אנתרופומטריים גבוהים יותר, כולל BMI, היקף מותניים, היקף ירכיים, יחס מותניים לירכיים, ומסת השומן. החוקרים מסבירים כי סידן עשוי לתרום להפחתת ספיגת הכולסטרול, אולם ריכוז הזרחן הגבוה בריקוטה, לעומת חלב, עלול להפחית את ההשפעה המיטיבה של הסידן. היתרון של חלב בהשוואה לריקוטה, מוסבר באמצעות יחס נמוך יותר של נתרן לאשלגן, תכולה נמוכה יותר של שומן רווי, ותכולה גבוהה יותר של שומן חד בלתי רווי. החוקרים מסכמים, כי באופן כללי לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב ורמת ה-LDL, מלבד הצריכה של חלב ושל גבינת ריקוטה, ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה של מוצרי חלב במחקרים נוספים. החוקרים מדווחים על העדר מימון ועל העדר ניגודי אינטרסים.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33670170/

בהתבסס על נתונים ממחקר עוקבה נרחב (מרץ 2015) שכלל כ-23,000 מבוגרים נמצא כי באופן כללי מרבית האוכלוסייה האמריקאית צורכת רמה גבוהה של חלבונים ביחס להמלצות התזונתיות, אולם נמצא כי דיאטה עתירת חלבון הייתה מלווה ב-BMI והיקף מותניים נמוכים יותר ורמות HDL גבוהות יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25733478

מטה-אנליזה חשובה (אפריל 2014) אשר נועדה להעריך את ההשפעה של צריכת קטניות על ירידה בסיכון הקרדיווסקולרי כתוצאה משיפור ערכי הכולסטרול בדם. בסקירה נכללו 26 מחקרים מבוקרים שנמשכו לפחות 3 שבועות וכללו השוואה בין דיאטה הכוללת קטניות לבין דיאטה בעלת ערך קלורי זהה שאיננה כוללת קטניות. ניתוח כולל של הממצאים מראה כי דיאטה המכילה מנה אחת של קטניות ביום (כ-130 גרם) תרמה באופן מובהק לירידה בערכי ה-LDL בהשוואה לדיאטת הביקורת. לא נמצאו הבדלים בשאר מדדי המחקר. מכאן, תזונה עשירה בקטניות עשויה להיות יעילה להפחתת ערכי LDL ולצמצום הסיכון הקרדיווסקולרי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24710915

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25851421

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (נובמבר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של תזונה עשירה בניטראטים על תפקוד כלי הדם (בדיקת התרחבות העורק FMD - Flow Mediated Dilation) במטופלים עם יתר כולסטרול, שאינם מטופלים תרופתית.במחקר השתתפו 69 מטופלים אשר שתו פעם אחת ביום מיץ סלק עשיר בניטראטים או מיץ סלק ללא ניטראטים, במשך 6 שבועות. מהמחקר עולה כי צריכת ניטראטים בתזונה היתה יעילה לשיפור תפקוד כלי הדם, בהשוואה לקבוצת הביקורת. בנוסף, נמצא כי צריכת ניטראטים הובילה לשינוי באוכלוסיית החיידקים ברוק. החוקרים מסכמים כי צריכת ניטראטים עשויה להיות יעילה לשיפור תפקוד כלי הדם ולהפחתת תהליכים טרשתיים בקרב הסובלים מעודף כולסטרול. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26607938

במחקר קליני כפול-סמיות (נובמבר 2015) נמצא כי צריכת חלב סויה מועשר בפיטוסטרוֹלים ואינולין היתה יעילה יותר מצריכת חלב סויה בלבד להורדת רמות כולסטרול. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26553006

מטה-אנליזה של מחקרים מבוקרים (ינואר 2016) בה נבדקה ההשפעה של שומשום על רמות השומנים בדם. החוקרים מסבירים כי בשומשום רמות גבוהות של ויטמין E, חומצות שומן חד בלתי רוויות, סיבים וליגנאנים, אשר עשויים לתרום להפחתת רמות השומנים בדם.בהתבסס על נתונים מ-10 מחקרים, עולה כי צריכת שומשום הובילה לירידה ברמות הטריגליצרידים, אך לא השפיעה על רמת הכולסטרול הכללי, LDL או HDL. חשוב לציין כי רק בצריכת שומשום כשמן, ולא כזרעים שלמים או טחונים, נצפתה השפעה מיטיבה על רמת הטריגליצרידים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758593

סקירה שיטתית (פברואר 2016) הבוחנת את העדויות בנוגע להשפעה של צריכת שומשום על רמות השומנים ולחץ הדם במטופלים עם יתר לחץ דם ועודף שומנים. בסקירה נכללו 7 מחקרים קליניים. ב-5 מהמחקרים בהם השתתפו מטופלים עם יתר לחץ דם נמצא כי צריכת שומשום הובילה לירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי ו/או הדיאסטולי. בשני מחקרים נוספים בהם השתתפו מטופלים עם עודף שומנים בדם, נצפה שיפור בפרופיל השומנים בדם. פרטים נוספים ומדוייקים יותר אינם זמינים. החוקרים מציינים כי אין מספיק עדויות בנוגע למנגנוני הפעילות של שומשום וכי נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה יותר על מנת לשפר את איכות ומהימנות הממצאים.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26853814

מחקר קליני מבוקר פלסבו (דצמבר 2014) בו נמצא כי צריכת 35 גרם ליום קמח צ'יה במשך 12 שבועות תורמת לירידה במשקל, היקף המותניים ובכולסטרול, במיוחד בקרב משתתפים עם ערכים מחוץ לטווח הנורמה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25726210

סקירה (יולי 2015) המסכמת את העדויות המחקריות בנוגע לתרומה של קצח (Nigella sativa) לשיפור פרופיל השומנים בדם. מחקרים בחיות מעבדה מצביעים על כך שאבקת זרעי קצח במינון 100 מ"ג עד 20 גרם ליום, שמן זרעי קצח במינון 20-800 מ"ג ליום, החומר הפעיל טימוקווינון במינון 3.5-20 מ"ג ליום ומיצוי זרעי קצח היו יעילים להורדת רמת הכולסטרול הכללי, LDL וטריגליצרידים, ללא השפעה מובהקת על רמת HDL.

במחקרים קליניים, קצח נמצא יעיל כטיפול תומך בשילוב עם טיפול תרופתי ובטוח לשימוש, ללא השפעות שליליות חריגות. המינונים שנבדקו היו 2.5 מ"ל שמן קצח, 250 מ"ג עד 2 גרם בכמוסות. מנגנוני הפעילות של קצח כוללים עיכוב ספיגת הכולסטרול במעי, הורדת ייצור הכולסטרול בכבד וויסות קולטני LDL. החוקרים מסכמים כי שימוש בקצח וברכיב הפעיל טימוקווינון עשויה להיות אסטרטגיה יעילה ובטוחה לשיפור פרופיל השומנים בדם.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26134064

במחקר אקראי מבוקר (אוגוסט 2015) נבדקה היעילות של אכילת שקדים לשיפור רמת הכולסטרול מסוג HDL בקרב חולי לב. המחקר כלל 150 חולי לב עם רמת LDL עד 100 מ"ג/דצ"ל ורמת HDL עד 40 מ"ג/דצ"ל עבור גברים או עד 50 מ"ג/דצ"ל עבור נשים. המשתתפים חולקו אקראית ל-3 קבוצות המחקר: ללא התערבות, אכילת שקדים פקיסטניים או אכילת שקדים אמריקאיים. בשתי קבוצות ההתערבות המשתתפים הונחו לאכול, לפני ארוחת הבוקר, 10 גרם ליום שקדים אשר הושרו במים במהלך הלילה וקליפתם הוסרה. במעקב לאחר 6 ו-12 שבועות נמצא כי נטילת שקדים (בשתי הקבוצות) הובילה לשיפור ברמת ה-HDL בכ-12-16% בהשוואה לנתוני הבסיס וכן לשיפור במדדי הכולסטרול והטריגליצרידים. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לדפוס התזונה, משקל הגוף או לחץ הדם. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26269239

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים העריכו את היעילות של בטא-גלוקן משיבולת שועל להורדת רמות הכולסטרול וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. בניתוח הנתונים נכללו 58 מחקרים, הכוללים 3,974 משתתפים סה"כ, ובהם בדקו החוקרים את ההשפעה של תזונה מועשרת בבטא-גלוקן משיבולת שועל למשך 3 שבועות לפחות על רמת כולסטרול מסוג LDL, רמת כולסטרול שאינו HDL ורמת apoB (המשמש כמדד לסיכון קרדיווסקולרי). נמצא כי מינון (חציוני) של 3.5 גרם ליום בטא-גלוקן היה מלווה בירידה מובהקת של 0.19 מילימול/ליטר ברמת LDL (P<0·00001), 0.20 מילימול/ליטר ברמת כולסטרול שאינו P<0·00001) HDL) ובירידה של 0.03 גרם/ליטר P<0·0001) apoB), בהשוואה לקבוצת ביקורת. החוקרים מסכמים כי תזונה עשירה בשיבולת שועל עשויה להיות יעילה לשיפור מדדים הקשורים ברמת הסיכון הקרדיווסקולרית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27724985

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים להערכת היעילות של פלבאנולים מקקאו לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,131 משתתפים. מינון הפלבאנולים מקקאו במחקרים השונים היה בטווח של 166-2,110 מ"ג/יום (לרוב כשוקולד מריר) ומשך המחקרים נע בין 2-52 שבועות. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי צריכת פלבאנולים מקקאו הובילה לשיפור ברגישות לאינסולין ובפרופיל השומנים. באופן ספציפי, בהשוואה לפלסבו, בקבוצת הטיפול נמצא שיפור ממוצע של 0.10 מילימול/ליטר ברמת הטריגליצרידים ו-0.06 מילימול/ליטר ברמת HDL וכן שיפור במדדי האינסולין השונים, במדד הדלקת CRP ובמדד vascular cell adhesion molecule 1)VCAM-1), שהינו חלבון בעל תפקיד בהתפתחות טרשת עורקים. על בסיס ממצאים אלה, החוקרים קוראים לביצוע מחקרים ארוכי טווח במטרה לבחון האם צריכת פלבאנולים מקקאו עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת ולאירועים קרדיווסקולריים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27683874

מחקר אקראי מבוקר בו נבדקה ההשפעה של תערובת שום ומיץ לימון על פרופיל השומנים וגורמי סיכון קרדיווסקולריים נוספים בקרב מבוגרים בגילאי 30-60 עם יתר שומנים בדם. במחקר נכללו 112 מטופלים אשר חולקו באופן אקראי ל-4 קבוצות המחקר: 1. נטילת 20 גרם ליום שום טרי + כפית מיץ לימון, 2. 20 גרם ליום שום, 3. כפית מיץ לימון, 4. קבוצת ביקורת שלא קיבלה כל טיפול. לאחר 8 שבועות, הן בקבוצת הטיפול המשולב והן בקבוצת השום בלבד חל שיפור מובהק ברמות השומנים ולחץ הדם ביחס לנתוני הבסיס (P<0.001). בהשוואה לכל הקבוצות האחרות, בקבוצת הטיפול המשולב חל שיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה של 40 מ"ג/דצ"ל), ברמת LDL (ירידה של 30 מ"ג/דצ"ל) וברמת פיברינוגן (ירידה של 111 מ"ג/ליטר), ובהשוואה לקבוצת הלימון ולקבוצת הביקורת בלבד חל שיפור מובהק בלחץ הדם הסיסטולי (ירידה של 37 מ"מ כספית) והדיאסטולי (ירידה של 24 מ"מ כספית) וב-BMI (1.7 יחידות).  החוקרים מסכמים כי טיפול משולב של שום ומיץ לימון עשוי להיות יעיל לאיזון השומנים והורדת לחץ הדם במטופלים עם יתר שומנים בדם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27563431

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (אוקטובר 2016) בו השתתפו 146 מתנדבים בריאים במשקל תקין נמצא כי נטילת תוסף מיצוי עגבניות עשיר בקרוטנואידים למשך שבועיים היה יעיל להעלאת רמת הקרוטנואידים בדם ולהפחתת חמצון LDL (בבדיקה מיוחדת: oxidized LDL ELISA) לאחר ארוחה עתירת שומן בהשוואה לפלסבו. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27707453

במחקר תצפיתי (2021) נבדק הקשר בין צריכת קפה ובין פרופיל השומנים בדם. החוקרים מציינים, כי ישנן עדויות המצביעות על כך שצריכה רבה של קפה לאורך תקופה ממושכת, עלולה להוביל להגברת הסיכון הקרדיווסקולרי. במחקר נכללו נתונים מהביו-בנק הבריטי של 362,571 משתתפים. נמצא קשר חיובי תלוי מינון בין צריכת קפה ובין ריכוז ה-LDL ,ApoB והכולסטרול הכללי, כך שריכוז השומנים הגבוה ביותר בדם נצפה בקרב משתתפים שדיווח על צריכה של למעלה משש כוסות קפה ליום. בניתוח בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית, המאפשרת להסיק במידה רבה על קשר סיבתי, נמצא כי כל כוס קפה נוספת הייתה מלווה בעלייה של 2.7 מ"ג/דצ"ל, 0.02 גרם/ליטר ו-3.48 מ"ג/דצ"ל בריכוז ה-LDL, ApoB והכולסטרול הכללי, בהתאמה. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכה גבוהה של קפה עלולה להוביל לעלייה ברמות השומנים בדם וכתוצאה מכך להגביר את הסיכון הקרדיווסקולרי. המחקר מומן על ידי מענק מחקר מגורם ממשלתי באוסטרליה והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33487505/

במחקר (דצמבר 2016) שנערך בקרב עכברים שצרכו דיאטה עתירת שומן נמצא כי מיצוי תפוח בר (Crabapple / Malus) תרם לירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, ככל הנראה בשל הגברת פעילות האנזים האחראי על איזון הכולסטרול בכבד (CYP7A1), וכן בשל הגברת הפעילות נוגדת החמצון.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1756464616302936

במחקר (נובמבר 2016) שנערך בקרב עכברים נמצא כי נטילת תוסף נבטי כרוב אדום הייתה יעילה לצמצום העלייה במשקל בדיאטה עתירת שומן וכן להורדת מדדי השומן בדם ובכבד ולהפחתת התגובה הדלקתית בכבד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27933986

בסקירה (ינואר 2016) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע ליעילות של ענבים (Vitis vinifera) – לרוב מיצויים שונים או רכיבים פעילים - לטיפול בתסמונת המטבולית. החוקרים מציינים כי השימוש בענבים למטרות רפואיות מוכר כבר אלפי שנים בתרבויות עתיקות כמו במצרים וביוון. במסגרת הסקירה מפרטים החוקרים מהו ההרכב הכימי העשיר של ענבים אשר עומד בבסיס הפעילות הרפואית, בדגש על פוליפנוֹלים הכוללים רכיבים פלבונואידים, אנתוציאנינים וסטילבנים. בהמשך, מציגים החוקרים את העדויות בנוגע להשפעה של רכיבים אלה על המאפיינים של התסמונת המטבולית: השפעה על רמת הסוכר, על פרופיל השומנים ועל לחץ הדם, השפעה מגינה על הכבד ומניעת השמנה והשפעה מגינה מפני תחלואה קרדיווסקולרית. בנוסף, מפרטים החוקרים מהן העדויות בנוגע לפרמקוקינטיקה של הרכיבים הפוליפנוֹלים המצויים בענבים, כולל ספיגה וזמינות ביולוגית, מטבוליזם, פיזור והפרשה. החוקרים מסכמים כי לרכיבים הפעילים המצויים בענבים השפעה מיטיבה על ההיבטים השונים של התסמונת המטבולית. מחקרים קליניים מצביעים על כך שמינונים של 150-600 מ"ג/ק"ג/יום של מיצוי ענבים או תוצרים נלווים עשוי לתרום למניעה או לטיפול בתסמונת המטבולית והפרעות נלוות, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26800498

בסקירה שיטתית של מחקרים קליניים (נובמבר 2016) נחקרה ההשפעה של תוספת רכיבים תזונתיים האופייניים לתזונה הים-תיכונית (מיצוי ארטישוק, מיצוי ברגמוט ושמן זית) או לתזונה האסייתית (שמרי אורז אדום) על רמת ה-HDL בקרב משתתפים עם דיסליפידמיה. באופן כללי, מהסקירה עולה כי לרכיבים אלה עשויה להיות השפעה מיטיבה על רמת ה-HDL, במיוחד למיצוי עלי ארטישוק ולשמן זית, כאשר נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס את הממצאים ביחס למיצוי ברגמוט, ושמרי אורז אדום נמצאו יעילים רק בקרב משתתפים עם רקע של אוטם שריר הלב.  
בהתייחס לשמרי אורז אדום, בסקירה נכללו שבעה מחקרים, בהם 5,444 מבוגרים, כאשר ארבעה מהמחקרים היו מבוקרי פלסבו, במחקר אחד בוצעה השוואה לסטטינים, במחקר אחד בוצעה השוואה לדיאטה דלת כולסטרול ובמחקר אחד לא הייתה קבוצת ביקורת. במחקרים השונים משך ההתערבות היה 8-216 שבועות והמינון היה 1,200-4,800 מ"ג/יום או 1,200-2,400 מהתוסף Xuezhikang (מיצוי אלכוהולי של שמרי אורז אדום) או 200 מ"ג ליום של השמרים Monascus purpureus. בשישה מהמחקרים לא נמצאה השפעה מובהקת לשמרי אורז אדום על רמת ה-HDL, אולם במחקר אחד נמצאה עלייה של כ-4% ברמת ה-HDL ברמת מובהקות של- p<0.001 בהשוואה לפלסבו בקרב מספר גדול של מטופלים עם רקע של אוטם שריר הלב, אשר נטלו 1,200 מ"ג/יום Xuezhikang במשך 3.5 שנים. בהתייחס לשמן זית, בסקירה נכללו 15 מחקרים, בהם 1,053 מבוגרים, כאשר בעשרה מהמחקרים בוצעה השוואה לשימוש בשמנים אחרים, במחקר אחד בוצעה השוואה לקבוצת ביקורת שצרכה דיאטה רגילה ובארבעה מחקרים לא הייתה קבוצת ביקורת. במחקרים השונים משך ההתערבות היה 2-52 שבועות ומינון שמן הזית כתית מעולה היה 2.28-54 גרם/יום, או 22-69 גרם/יום שמן זית עשיר בפוליפנוֹלים, או 75 גרם ליום שמן זית כתית. באופן כללי ממצאי המחקרים מצביעים על היעילות של שמן זית עשיר בפוליפנוֹלים לשיפור רמת ה-HDL. בהתייחס למיצוי פוליפנוֹלים מברגמוט (Bergamot polyphenolic fraction), בסקירה נכללו שני מחקרים, בהם 314 מבוגרים.. במחקר אחד, שהיה כפול-סמיות מבוקר פלסבו, נמצא כי 1,000 מ"ג/יום מיצוי ברגמוט במשך 4 שבועות היה יעיל לשיפור רמתת HDL בכ-30% (p<0.01) בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. גם במחקר השני, מחקר פתוח בו 77 משתתפים, נמצאה עלייה מובהקת ברמת ה-HDL. 
בהתייחס למיצוי עלי ארטישוק (Cynara scolymus), בסקירה נכללו חמישה מחקרים, בהם 395 מבוגרים, כולם מבוקרי פלסבו. משךך ההתערבות היה 6-12 שבועות והמינון היה 0.5-6 גרם/יום. ממחקרים אלה עולה כי מיצוי עלי ארטישוק עשוי להיות יעיל להעלאתת רמת ה-HDL, במיוחד במצבים בהם רמת הכולסטרול הכללי ורמת ה-HDL אינם מאוד גבוהים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27882320

בסקירה (מרץ 2017) מסכמים החוקרים את הממצאים העדכניים בהתייחס להשפעה של מיצי פירות וירקות על מדדים של תחלואה קרדיווסקולרית, תוך דיון במנגנוני הפעולה הקשורים בהשפעות אלו. במסגרת הסקירה מוצגות העדויות ממחקרים קליניים בנוגע להשפעה המיטיבה של מיצי פירות וירקות מסוגים שונים על לחץ הדם (כגון מיץ רימונים, גויאבה, דובדבנים וסלק) ועל פרופיל השומנים בדם (כגון מיץ תפוזים, תפוחים, אסאי ועגבניות). בהמשך מפורטים הממצאים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע למנגנוני הפעילות העיקריים, כולל השפעה נוגדת חמצון, שיפור תפקוד המערכת הקרדיווסקולרית, עיכוב אגרגציה של טסיות, פעילות נוגדת דלקת ומניעת רמות גבוהות של הומוציסטאין. לסיום, דנים החוקרים בהשפעות שליליות אפשריות של צריכת מיצים, בעיקר צריכה גבוהה של סוכרים ורמת שובע נמוכה יותר בהשוואה למזון מוצק. החוקרים מסכמים כי מיצים מסוימים עשויים לתרום לשיפור הבריאות הקרדיווסקולרית, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבהיר את הקשר בין הרכיבים הפעילים, הסוכר והמינרלים במיצים לבין הבריאות הקרדיווסקולרית.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28273863

במחקר אקראי מבוקר פלסבו (2017), בו נכללו 60 משתתפים עם יתר כולסטרול בדם, נמצא כי לצריכת משקה שזיפים במינון 50 מ"ל או 100 מ"ל למשך 4 שבועות הייתה השפעה מיטיבה על הרכב חיידקי המעי ותרומה להורדת רמת הכולסטרול - בהשוואה לפלסבו. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28164731

בשבוע האחרון התפרסמו בכתב העת היוקרתי "The Lancet" שלושה מאמרים המפרטים את הממצאים ממחקר עוקבה רחב היקף (PURE - Prospective Urban Rural Epidemiology) - שארך סה"כ 10 שנים, כאשר זמן המעקב הממוצע היה 7.4 שנים - בנוגע לקשר בין התזונה לבין תחלואה ותמותה. זהו מחקר גלובלי, הכולל כ-135,000 משתתפים בגילאי 35-70 מ-18 מדינות ביבשות שונות, אשר נועד לבחון את הקשר בין גורמים סביבתיים, חברתיים וביולוגיים על התפתחות שמנות ותחלואה כרונית כגון מחלות לב, סרטן וסוכרת. במאמר הראשון (אוגוסט 2017) מפורטים הממצאים בנוגע לקשר בין הרכב התזונה לבין פרופיל השומנים ולחץ הדם, שהינם שני גורמי הסיכון העיקריים לתחלואת לב וכלי דם. במסגרת המחקר נבדק הקשר בין רמת הרכיבים התזונתיים בדיאטה - כולל סך השומן, שומן רווי, שומן חד בלתי רווי, שומן רב בלתי רווי, פחמימות, חלבונים וכולסטרול - לבין מדדי סיכון קרדיווסקולריים. ניתוח נתוני התזונה של המשתתפים העלה כי הצריכה הממוצעת של אבות המזון היתה כדלהלן: 61.3% פחמימות, 23.4% שומן, 15.2% חלבון. מתוך השומן: 7.7% שומן רווי, 7.7% שומן חד בלתי רווי, 5% רב בלתי רווי, 3% אחר (כדוגמת גליצרול ואלדהידים אחרים) 
לצורך ניתוח סטטיסטי של הנתונים הללו, החוקרים חילקו את רמת הצריכה לחמישונים: 

• סך השומן – החמישון הנמוך ביותר היה 10.6% מהקלוריות והגבוה ביותר היה 35.3% מהקלוריות. צריכת שומן נמוכה הוגדרה כעד 25%, בינונית 25-30% וגבוהה מעל 30%. 
• שומן רווי – החמישון הנמוך ביותר 2.7% מהקלוריות והגבוה ביותר 14% מהקלוריות. צריכה נמוכה הוגדרה כעד 5%, בינונית 5-10% וגבוהה מעל 10%.
• פחמימות – החמישון הנמוך ביותר 45.1% מהקלוריות, הגבוה ביותר 77.6% מהקלוריות.
• חלבון – הנמוך 10.8% והגבוה 19.7%.

להלן הממצאים:

• צריכה גבוהה יותר של שומן באופן כללי ושל כל אחד מסוגי השומן הייתה קשורה ברמה גבוהה יותר של כולסטרול כללי ושל LDL, אך גם ברמה גבוהה יותר של HDL ושל ApoA1 וכן ברמה נמוכה יותר של טריגליצרידים. 
• צריכה גבוהה יותר של פחמימות הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של כולסטרול כללי, LDL ו-ApoB אך גם ברמה נמוכה יותר של HDL ו-ApoA1 וכן ברמה גבוהה יותר של טריגליצרידים. 
• צריכה גבוהה יותר של כל אחד ממרכיבי המזון הבאים: שומן כללי, של שומן רווי ושל פחמימות - הייתה קשורה בלחץ דם גבוה יותר. 
• צריכה גבוהה יותר של חלבונים הייתה קשורה בלחץ דם נמוך יותר.
• החלפה (במודל סטטיסטי) של 3% מסך הצריכה הקלורית משומן רווי בפחמימות היתה קשורה בירידה ברמות הכולסטרול הכללי, ה- LDL, ה-ApoB ולחץ דם, אך גם בירידה ברמות ה- HDL וה-ApoA1 ובעליה בטריגליצרידים, ביחס הכולסטרול הכללי ל-HDL וביחס הטריגליצרידים ל-HDL.
• החלפת השומן הרווי בשומן בלתי רווי הייתה בעלת השפעה מיטיבה על רמת LDL ולחץ הדם ובעלת השפעה שלילית על רמת HDL וטריגליצרידים.  

לסיכום, הנתונים אינם תומכים בהפחתת צריכה שומן רווי מתחת ל- 10% מסך הצריכה הקלורית היומית כדרך לשיפור פרופיל השומנים הכללי. החלפת חומצות שומן רוויות בחומצות שומן חד בלתי רוויות או רב בלתי רוויות או פחמימות קשורה ברמות גבוהות יותר של טריגליצרידים, ביחס גבוה של טריגליצרידים ל- HDL וברמות נמוכות של HDL. מסקנות המחקר הן ההמלצות הנוכחיות להפחתת השומן הכללי והשומן הרווי בכל האוכלוסיות, אשר גורמת לעליה בצריכת הפחמימות, אינן נתמכות על ידי נתוני המחקר הנוכחי. במאמר השני (אוגוסט 2017) מפורטים הממצאים בנוגע לקשר בין צריכת שומן ופחמימות לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה. במהלך תקופת המעקב תועדו 5,796 מקרי תמותה ו-4,784 אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים. להלן הממצאים: בהשוואה לרמת צריכה נמוכה - רמה גבוהה יותר של צריכת פחמימות (מעל 60% מהקלוריות) הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר של עד 28% לתמותה מכל גורם, אך לא נמצא קשר לתחלואה או תמותה קרדיווסקולרית. צריכת רמה גבוהה יותר של שומן באופן כללי, ושל כל אחד מסוגי השומן, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם: נמוך ב-23% בהתייחס לצריכת השומן הכללית, 14% בהתייחס לצריכת שומן רווי, 19% בהתייחס לצריכת שומן חד בלתי רווי ו-20% בהתייחס לשומן רב בלתי רווי. צריכה גבוהה יותר של שומן רווי הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-21% לשבץ. לא נמצא קשר בין צריכת שומן לבין הסיכון לאוטם שריר הלב או לתמותה קרדיווסקולרית. לסיכום, הנתונים ממחקר זה אינם תומכים בהמלצות הנוכחיות להגביל את צריכת השומן הכללי לפחות מ- 30% ואת השומן הרווי לפחות מ- 10% - מסך הקלוריות היומיות. כמו כן, אנשים הצורכים רמה גבוהה של פחמימות עשויים להרוויח מהפחתת צריכת הפחמימות והעלרת צריכת השומנים. במאמר השלישי (אוגוסט 2017) מפורטים הממצאים בנוגע לקשר בין צריכת פירות, ירקות וקטניות לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה. להלן הממצאים: 

• צריכה גבוהה יותר של פירות, ירקות וקטניות הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לאירוע קרדיווסקולרי באופן כללי, לאוטם שריר הלב ולתמותה מכל גורם ומגורם קרדיווסקולרי; הסיכון היה הנמוך ביותר (ב-22%) עבור צריכה של 3-4 מנות ליום (סה"כ פירות, ירקות וקטניות), כאשר לא נמצאה ירידה נוספת ברמת הסיכון עבור צריכה גבוהה יותר. 
• באופן ספציפי, צריכת פירות הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם ומגורם קרדיווסקולרי, צריכת קטניות הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה שאינה מגורם קרדיווסקולרי.
• צריכת ירקות חיים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה בעוד שהתרומה של צריכת ירקות מבושלים הייתה נמוכה יותר

בשונה מההנחיות התזונתיות המעודדות צריכה גבוהה של פירות וירקות, ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת 3-4 מנות בלבד עשויה להיות יעילה במידה דומה. הערת המערכת: ראשית, למרות הרעש הגדול שעלה בעקבות פרסום המאמר, אם נסתכל על התמונה הכללית, כנטורופתים, אנו מכירים את חשיבות השומנים לגופינו ונוטים לתגבר אותם בתזונת המטופל עד 30-35% (כפי שקורה בדיאטה ים תיכונית למשל), כאשר אחוזים נמוכים מכך נתמכים על ידי מחקרים אחרים ועל ידי אוכלוסיות מאריכות חיים בעולם. החידוש כביכול העולה ממחקר זה הוא ההמלצה לא להוריד את צריכת השומן הרווי מתחת ל-10%, כאשר טענת החוקרים היא שהורדת השומן הרווי תוביל אוטומטית לעליה בצריכת הפחמימות (לא צוין מאיזה סוג) ולכן להשפעה שלילית על פרופיל השומנים. בפועל החלפה שכזו הוכחה במחקר זה כקשורה לירידה בכולסטרול כללי, LDL ולחץ דם לצד עליה בטריגליצרידים וירידה ב- HDL. לדעתינו, אם היתה התמקדות בסוג הפחמימות הנצרך, ייתכן והממצאים היו אחרים ומלמדים יותר. 
שנית, למחקר עצמו ולמאמרים שנכתבו עליו מספר מגבלות: 

• לא מצאנו התייחסות למקורות המזון ואיכותם (כדוגמת מזון מן החי לעומת מן הצומח, מזון מעובד אל מול לא מעובד, פחמימות בעלות מדד גליקמי נמוך לעומת גבוה, סיבים תזונתיים וכו'), אלא רק לאבות המזון, שלדעתינו פחות רלוונטיים כיום. 
• המחקר כלל רק שלוש מדינות מערביות, ו-88% מהמשתתפים נדגמו ממדינות אסיה, דרום אמריקה ואפריקה, כך שהרלוונטיות לאוכלוסיית העולם המערבי אינה ברורה, ואף שהממצאים מכלל המדינות היו דומים, חשוב לזכור כי ישנם נתונים אפידמיולוגיים המצביעים על כך שצריכת האורז במדינות אסיאתיות ירדה במהלך 35 השנים האחרונות וצריכת בשר ומוצרי חלב עלתה ובמקביל לתהליך זה היתה עליה בשמנות, מחלות לב וסוכרת. 
• לצד מחקר זה התפרסם מחקר אחר ב- New England Journal of Medicine (ראו בהמשך), שמצא כי שיפור התזונה לכיוון דיאטה ים תיכונית או DASH, אשר תכולת השומן הרווי בהן היא 6-8%, מפחיתה סיכון לתמותה מוקדמת. מכאן, שיש להמשיך ולעקוב אחר מחקרים גדולים ואיכותיים. 
• מדובר במחקר תצפיתי, המוערך פחות בעולם הרפואה, מאחר והוא נתון להטיות בשל גורמים נוספים המשפיעים על בריאות האדם. 
• המחקר מומן אמנם על ידי גופים ממשלתיים קנדיים ואחרים, אך גם קיבל מענקי מחקר בלתי מוגבלים מחברות תרופות רבות. 

מסקנתינו ממחקר זה היא שעלינו לשאוף תזונה מאוזנת ממגוון מקורות תזונתיים הקרובים ככל שניתן לטבע (גם אם הם בצורת מזון מן החי), להתאים את התזונה לאדם ולמצבו הבריאותי ולשמור את השימוש בדיאטות קיצוניות למצבים מסוימים שיש להם הצדקה לכך. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28864143
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28864332
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28864331

במחקר אקראי מבוקר מוצלב (נובמבר 2017) נבדקה ההשפעה של צריכת שוקולד מריר ושקדים - כל אחד בנפרד או במשולב - על מדדי סיכון קרדיווסקולריים. במחקר נכללו 48 משתתפים בגילאי 30-70 עם עודף משקל או שמנות, אשר צרכו ארבע דיאטות שונות - כל אחת למשך ארבעה שבועות עם שבועיים הפרדה ביניהן. כל הדיאטות היו בעלות ערך קלורי זהה ונועדו לשמור על המשקל: 

1. דיאטת ביקורת – דיאטה אמריקאית ממוצעת.
2. דיאטה המכילה 42.5 גרם/יום שקדים.
3. דיאטה המכילה 18 גרם/יום אבקת קקאו ו-43 גרם/יום שוקולד מריר.
4. דיאטה משולבת המכילה שקדים, קקאו ושוקולד באותם מינונים.

נמצא כי בהשוואה לדיאטת הביקורת, צריכת דיאטה שהכילה שקדים הובילה לירידה של 4% ברמת הכולסטרול הכללי, של 5% בכולסטרול שאינו HDL ושל 7% ב-LDL. כמו כן, צריכת הדיאטה המשולבת הייתה מלווה בירידה של 5% ברמת ApoB וכן בירידה של חלקיקי LDL קטנים בהשוואה לדיאטת הביקורת. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס למדדים של בריאות כלי הדם ושל עקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי הוספת שקדים בלבד, או בשילוב עם קקאו ושוקולד מריר, ללא עלייה בצריכה הקלורית, עשויה לתרום לשיפור מדדי השומנים בקרב משתתפים הסובלים מהשמנה. 
המחקר מומן בשיתוף חברת השוקולד הרשי ומועצת השקדים של קליפורניה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29187388

במחקר עוקבה (2022) שנערך בהודו נבדק הקשר בין הצריכה של מוצרי חלב ובין גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, תוך התייחסות למוצרי חלב מותססים ולא מותססים. החוקרים מציינים כי לצריכה של מוצרי חלב מותססים, כגון יוגורט, עשויה להיות השפעה נוגדת דלקת ויתרון קרדיו-מטבולי משמעותי יותר לעומת מוצרי חלב שאינם מותססים. במחקר נכללו 1,030 מבוגרים אשר גויסו למחקר בשנים 2001-2003 עם מעקב שנערך בשנת 2012-2013. הגיל החציוני היה 36 ומדדי הסיכון הקרדיו-מטבוליים החציוניים היו בטווח הנורמה. המשתתפים מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר ובזמן המעקב ומדדי התוצאה כללו שמנות, תסמונת מטבולית, פרופיל שומנים, מדדים גליקמיים ולחץ דם. נמצא כי הצריכה החציונית של סך מוצרי חלב הייתה 208, 411 ו-755 גרם ליום, שווה ערך ל- 1.4, 3 ו-5 כוסות ליום, בקרב המשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, הבינונית והגבוהה ביותר, בהתאמה.

להלן הממצאים העיקריים:

• צריכה גבוהה של מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון מופחת לסבול מרמה גבוהה של גלוקוז בצום:

• סך מוצרי חלב: צריכה של 5 ומעלה כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-32% בהשוואה לצריכה של עד 1.4 כוסות ליום.
• מוצרי חלב לא מותססים: צריכה של 4 ומעלה כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-43% בהשוואה לצריכה של עד 1 כוסות ליום.
• מוצרי חלב מותססים: צריכה של 2 ומעלה כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-36% בהשוואה לצריכה של עד 0.1 כוסות ליום.

• צריכה גבוהה של סך מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-35% ליתר לחץ דם, בסיכון נמוך ב-37% לרמת HDL נמוכה ובסיכון נמוך ב-29% לתסמונת המטבולית.     
• צריכה גבוהה של מוצרי חלב לא מותססים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-48% ל-BMI גבוה.
• צריכה גבוהה של מוצרי חלב מותססים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-29% לתסמונת המטבולית.

החוקרים מסכמים כי באופן כללי צריכה גבוהה של מוצרי חלב, מותססים או לא מותססים, הייתה קשורה בסיכון מופחת לסבול מהתסמונת המטבולית ומגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים בהודו. הערת מערכת: יש לשים לב שהמחקר נערך בקרב אוכלוסייה שבה דפוס התזונה הכללי הינו שונה מהתזונה המערבית ואף ייתכן כי ההרכב של מוצרי החלב אינו זהה למוצרי החלב במדינות המערביות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145074/

במחקר, (2020) המבוסס על הנתונים משני מחקרי עוקבה גדולים שנערכו בארה"ב, נמצא כי צריכת משקאות ממותקים קשורה בפגיעה במדדי השומנים בדם ובסיכון מוגבר ליתר שומנים בדם, ובכך עלולה לתרום לעלייה בסיכון הקרדיווסקולרי. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32098600/

במחקר אפידמיולוגי רב-לאומי (2020) גדול נבדק הקשר בין צריכת ביצים לבין פרופיל השומנים בדם, תחלואה קרדיווסקולרית ותמותה, באוכלוסיות ממדינות בעלות הכנסה נמוכה, בינונית או גבוהה. החוקרים מסבירים כי ביצים עשירות ברכיבים תזונתיים, אך גם בכולסטרול, ולכן ישנן המלצות תזונתיות לפיהן יש להגביל את צריכת הביצים. עם זאת, העדויות לגבי ההשפעה של ביצים על תחלואה אינן עקביות, ולרוב מבוססות על מחקרים שנערכו במדינות בעלות הכנסה גבוהה. במחקר הנוכחי נכללו נתונים משלושה מחקרים גדולים, כאשר ניתוח התוצאות נערך בנפרד: נתונים של 146,011 משתתפים מ-21 מדינות אשר השתתפו במחקר PURE. במחקר זה תועדו 14,700 אירועים, מהם 8,932 מקרי תמותה ו-8,477 אירועים קרדיווסקולריים. לאחר הוצאה של משתתפים עם תחלואה קרדיווסקולרית קודמת, נמצא כי צריכה גבוהה של ביצים (מעל 7 בשבוע) לעומת נמוכה (עד 1 בשבוע) לא הייתה קשורה באופן מובהק בפרופיל השומנים בדם, בסיכון לתמותה או בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי משמעותי. נתונים של 31,544 מטופלים עם מחלות וסקולריות, אשר השתתפו בשני מחקרי עוקבה רב-לאומיים ONTARGET ו-TRANSCEND. במחקרים אלה נמצאה מגמה דומה, כאשר צריכת ביצים לא הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה או לאירוע קרדיווסקולרי משמעותי. מסקנת החוקרים היא כי צריכה מתונה של ביצים (כאחת ליום) אינה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה או לאירוע קרדיווסקולרי משמעותי. המחקר מומן על ידי מגוון רחב של גופי מחקר ממדינות רבות, וכן על ידי מענקים מחברות בתעשייה הפרמצבטית. החוקרים מדווחים כי הגופים המממנים לא היו מעורבים באף אחד משלבי המחקר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31965140/

במחקר, שנערך בקרב עכברים (אוקטובר 2017), נמצא כי שילוב של תוסף מיצוי רימון (PomX) וסיבי אינולין מוביל לירידה ברמות הכולסטרול הכללי בכבד ובדם, יותר מאשר כל תוסף בנפרד. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29172112

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה – שמנים

במחקר אקראי מבוקר (2023) שנערך באינדונזיה נבדקה ההשפעה של שמן קוקוס בכבישה קרה לטיפול בהיפרליפידמיה בקרב חולי סוכרת. החוקרים מציינים כי בחולי סוכרת היפרליפידמיה מהווה גורם להתפתחות תחלואה קרדיווסקולרית. במחקר נכללו 136 חולי סוכרת עם היפרליפידמיה אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו שמן קוקוס במינון 0.6 מ"ל/ק"ג/יום במהלך 3 הימים הראשונים ולאחר מכן המינון עלה ל-1.2 מ"ל/ק"ג/יום עד ליום ה-30. פרופיל השומנים נמדד בתחילת המחקר ובסיום תקופת ההתערבות, כאשר המשתתפים התבקשו למלא דוח תזונה יומי במהלך כל תקופת המחקר. נמצא כי הצריכה של שמן קוקוס הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL ובעלייה מובהקת ברמת ה-HDL וכן בירידה בסך הצריכה הקלורית ובצריכת הכולסטרול.  מסקנת החוקרים כי שמן קוקוס היה יעיל לשיפור פרופיל השומנים ללא השפעות שליליות, כאשר יש להמשיך ולבחון האם שינוי משך ההתערבות או המינון עשוי לתרום להפחתת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים. הערת מערכת: במאמר לא מפורט באופן ברור מה קיבלה קבוצת הביקורת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771272/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה של שמן זית על הבריאות הקרדיווסקולרית. במחקר נכללו 31 משתתפים עם רמת כולסטרול תקינה ו-37 משתתפים עם יתר כולסטרול. כל המשתתפים קיבלו בסדר אקראי 45 גרם ליום שמן זית או שמן חמניות למשך 4 שבועות, כאשר לפני כל תנאי המשתתפים צרכו מינון זהה של שמן תירס למשך 3 שבועות.צריכה של שמן זית או שמן חמניות לא השפיעה באופן מובהק על פרופיל השומנים, לחץ הדם או תפקוד האנדותל. עם זאת, לאחר הצריכה של שמן זית נצפתה ירידה מובהקת בשומן הבטני בקרב שתי קבוצות המשתתפים וכן עלייה בריכוז הלפטין בקרב משתתפים עם יתר כולסטרול. החוקרים מסכמים כי הירידה בשומן הבטני בעקבות צריכת שמן זית עשויה לתרום לשיפור המצב הקרדיו-מטבולי, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים קליניים נוספים.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36235579/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של שמנים אתריים על פרופיל השומנים ותפקודי הכבד בקרב ספורטאים. במחקר נכללו 34 ספורטאים בני 20 בממוצע עם BMI ממוצע של 22. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת הביקורת או לאחת משלוש קבוצות ההתערבות אשר צרכו אחד מהשמנים הבאים: שמן אורגנו מהזן Origanum dubium (DUB), שמן אורגנו מהזן Origanum vulgare subsp. Hirtum (HIR), או שמן לבנדר (Lavandula angustifolia). כל שמן ניתן במינון 2 מ"ל עם 150 מ"ל מים חמימים שלוש פעמים ביום לאחר הארוחה במשך 14 יום. בסיום תקופת ההתערבות נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות ברמת ה-HDL, כך שבקרב המשתתפים בשתי הקבוצות שקיבלו שמן אורגנו חלה עלייה גדולה יותר ברמת ה-HDL בהשוואה לקבוצת הביקורת, באופן בלתי תלוי ברמת הבסיס. כמו כן, בקרב המשתתפים שקיבלו DUB חלה ירידה ברמת ה-LDL. לא נמצאה השפעה מובהקת להתערבות על רמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים או תפקודי הכבד.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34496170/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2020)הוערכה ההשפעה של צריכת שמן קוקוס על פרופיל השומנים ועל גורמי סיכון קרדיווסקולריים נוספים, בהשוואה לשמנים צמחיים אחרים. בסקירה נכללו 16 מחקרים, רובם מבוקרים, בהם 730 משתתפים, רובם בריאים או עם רמות כולסטרול בטווח הנורמה. במחקרים השונים נערכה השוואה בין ההשפעה של שמן קוקוס לבין שמנים צמחיים אחרים, כגון שמן סויה, שמן זית, שמן חריע או שמן קנולה. במחקרים אלה המשתתפים קיבלו את השמנים כמזון מבושל, כשמן לבישול בבית או ככמוסה, במינון של 2-25% מסך הצריכה הקלורית. בכל המחקרים נבדקה ההשפעה על פרופיל השומנים, בשמונה מחקרים על המשקל, בחמישה מחקרים על אחוז השומן, בארבעה מחקרים על היקף המותניים, בארבעה מחקרים על רמת הגלוקוז בצום ובחמישה מחקרים על המדד הדלקתי CRP. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי צריכת שמן קוקוס הייתה מלווה בעלייה של כ-10 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL ושל כ-4 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-HDL, בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצאה השפעה לשמן קוקוס על מדדים של גליקמיה, דלקת או רקמת שומן - בהשוואה לשמנים צמחיים אחרים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת שמן קוקוס עלולה להוביל לעלייה ברמת ה-LDL, בהשוואה לשמנים צמחיים אחרים. המחקר מומן על ידי גורמים מחקריים בלתי תלויים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31928080/

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של שמן דיגלצריד (DAG) לעומת שמן טריגלצריד (TAG) על המשקל והמטבוליזם. החוקרים מסבירים, כי שני השמנים דומים מבחינת צורה, טעם והרכב חומצות השומן, כאשר ישנן עדויות שלשמן DAG יתרון בהתייחס לירידה במשקל ובשומן הבטני לעומת TAG. שמן DAG מצוי בשמנים צמחיים שונים, כגון שמן זרעי כותנה ושמן דקלים וניתן גם לייצור באופן תעשייתי. בסקירה נכללו 14 מחקרים אשר בדקו את ההשפעה של שמן DAG במינונים שונים, למשך שבועיים עד שנה. במחקרים אלה נכללו משתתפים בריאים או משתתפים עם הפרעות מטבוליות כגון שמנות, סוכרת סוג 2 או יתר שומנים בדם. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לשמן TAG, שימוש בשמן DAG היה מלווה בירידה מובהקת במשקל הגוף וב-BMI, וכן בירידה מובהקת בהיקף המותניים בקרב משתתפים בריאים וברמת הטריגלצרידים בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בדם. עוד נמצא כי ההשפעה של המשקל הייתה משמעותית יותר כאשר משך הנטילה של DAG היה ארוך יותר. מסקנת החוקרים היא כי לשימוש בשמן DAG במקום TAG עשוי להיות יתרון לשמירה על המשקל. 

https://doi.org/10.1016/j.jff.2022.104931.

בסקירה (2019) מוצגות העדויות בהתייחס למאפיינים הכימיים של הרכיב הפנולי Oleuropein, המצוי בזיתים (Olea europaea), ובהתייחס לפוטנציאל שלו לטיפול בתסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31746508/

בסקירה שיטתית (2019) מוצגות העדויות, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים התערבותיים, לגבי ההשפעה של סוג וכמות השומן בתזונה על המאפיינים של התסמונת המטבולית. להלן סיכום הממצאים העיקריים:

• מרבית העדויות מראות כי החלפת פחמימות בשומנים, ובעיקר בשומן רב בלתי רווי, מלווה בירידה בטריגליצרידים, בעלייה ב-HDL, ובירידה בלחץ הדם, אך ללא השפעה על רמת הגלוקוז בצום או הרגישות לאינסולין, בקרב משתתפים עם רמות סוכר מאוזנות. 
• בקרב מטופלים עם חוסר איזון במשק הגלוקוז, החלפת הפחמימות בשומנים עשויה לתרום לירידה ברמת האינסולין בצום ולאיזון רמת הגלוקוז, עם עדיפות לשומן חד בלתי רווי על פני שומן רב בלתי רווי. 
• הוספת 3-4 גרם אומגה 3 נמצאה יעילה להורדת רמת הטריגליצרידים ולחץ הדם, וכן לירידה בשיעור המשתתפים עם התסמונת המטבולית. 
• במחקרי עוקבה נמצא כי צריכת שומן ממוצרי חלב, המכיל 50% שומן רווי, הייתה קשורה בסיכון מופחת לתסמונת המטבולית. 

מסקנת החוקר היא כי עיקר הממצאים מצביעים על יתרון להחלפת הפחמימות בשומנים עבור מטופלים עם התסמונת המטבולית, עם עדיפות לשומן רב בלתי רווי ובעיקר שמן דגים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31247933

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של שמנים צמחיים של אוכלוסיית חיידקי המעי בקרב משתתפים עם רמת כולסטרול גבוהה. החוקרים מסבירים כי שמנים צמחיים עשויים לתרום להפחתת רמת הכולסטרול כתוצאה מפעילות סינרגיסטית של רכיבים צמחיים שונים. במחקר נכללו 126 משתתפים בגיל 50-70 עם רמת LDL של 120-170 מ"ג/דצ"ל אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות. כל משתתף קיבל 30 גרם ליום למשך 8 שבועות של שמן זית (a) או של אחת משתי תערובות שונות של שמן סובין אורז, שמן פשתן ושמן שומשום (b, c). הרכב השמנים מוצג בטבלה:

 

 

נמצא כי באופן כללי להתערבות הייתה השפעה חיובית על פרופיל השומנים ועל הריכוז של חיידקים מהסוג Clostridia במעי, בדגש על עלייה בריכוז של Clostridium leptum. החוקרים מראים כי השינוי בהרכב חיידקי המעי היה קשור בשיפור מדדים שונים של בריאות מטבולית, כגון רמת טריגליצרידים ויחס כולסטרול ל-HDL. עוד נמצא כי תערובת השמנים עם הכמות הגבוהה ביותר של אומגה 3 (c) הייתה מלווה בתגובה המהירה והמשמעותית ביותר באוכלוסיית חיידקי המעי, בדגש על שיפור מגוון החיידקים. ניתוח סטטיסטי מצביע על כך שהשיפור בפרופיל השומנים בעקבות ההתערבות התזונתית עשוי לנבוע במידה רבה מהעלייה בריכוז חיידקים מהסוגClostridium , עלייה אשר ככל הנראה קשורה בצריכה של חומצות שומן רב בלתי רוויות בכל הקבוצות. החוקרים מציינים כי ההשפעה הבריאותית המיטיבה של Clostridium נובעת ממעורבותו בייצור בוטיראט במעי וכן כתוצאה מהשְֹפעתו החיובית על חומצות המרה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35411007/

במחקר כפול-סמיות מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של 3 דיאטות, המכילות סוגי שמנים שונים, על מדדי השומן. במחקר נכללו 119 מבוגרים בני 44 בממוצע, עם BMI ממוצע של 31.7. בנוסף, המשתתפים שנכללו במחקר היו בעלי היקף מותניים גבוה מ-94 ס"מ לגברים ו-80 ס"מ לנשים, וכן סבלו ממאפיין נוסף אחד לפחות של התסמונת המטבולית: רמות גבוהות של גלוקוז בצום, יתר טריגליצרידים, יתר לחץ דם, רמה נמוכה של HDL. כל המשתתפים צרכו שלוש דיאטות: דיאטה אחת מכילה שמן קנולה, דיאטה שניה מכילה שמן קנולה עשיר בחומצה אולאית ודיאטה שלישית מכילה תערובת שמנים, הדומה להרכב השומן בדיאטה המערבית (תערובת הכוללת גהי, שמן חריע, שמן קוקוס ושמן פשתן). כל דיאטה ארכה 6 שבועות, עם לפחות 4 שבועות בין דיאטה לדיאטה. שלוש הדיאטות היו בעלות הרכב קלורי זהה ולכל משתתף הותאמה כמות הקלוריות הנדרשת לשמירה על משקל יציב, כאשר בכל הדיאטות כמות הקלוריות מפחמימות, חלבונים ושומנים היו דומות ואילו הרכב חומצות השומן היה שונה בכל דיאטה.  להלן הרכב הדיאטות באחוזים מסך הקלוריות: 

 

	שמן קנולה	שמן קנולה עשיר בחומצה אולאית	שמן ביקורת
חלבונים	15.87	15.87	15.71
פחמימות	50.79	50.79	50.75
שומנים	35.26	35.26	35.21
MUFA	17.45	19.11	10.50
חומצה אולאית	15.55	17.86	5.92
PUFA	9.21	7.02	9.96
חומצה אלפא-לינולנית	2.10	0.76	1.73
חומצה לינולאית	6.42	5.56	7.28
שומן רווי	6.56	6.43	12.26

 

בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת שמן קנולה או שמן קנולה עשיר בחומצה אולאית הייתה מלווה בירידה גדולה יותר ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה של 4.2% ו-3.4%, בהתאמה), ב-LDL (ירידה של 6.6% ו-5.6%, בהתאמה), ב-apoB (ירידה של 3.7% ו-3.4%, בהתאמה) ובכולסטרול שאינו HDL (ירידה של 4.5% ו-4.0%, בהתאמה). לא נמצאה השפעה לדיאטה על רמת הטריגליצרידים, HDL או apoA1. יחס כולסטרול ל-HDL והיחס apoB ל-apoA1 היו נמוכים יותר לאחר הדיאטה שכללה שמן קנולה עשיר בחומצה אולאית. החוקרים מסכמים כי שני שמני הקנולה תרמו לירידה במדדי השומן, כאשר לשמן קנולה עשיר בחומצה אולאית נמצא יתרון בהפחתת מדדים הקשורים בסיכון הקרדיווסקולרי. מכאן, שילוב של שמנים עשירים בחומצה אולאית ו/או שמן קנולה בתזונה והחלפתם בשמנים בעלי תכולה גבוהה של שומן רווי עשויה לתרום לשיפור פרופיל השומנים ובכך להפחית את הסיכון לטרשת עורקים ותחלואה קרדיווסקולרית. הערת מערכת: המחקר נתמך על ידי גורמים המעורבים בתעשיית הקנולה בקנדה ויש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל. השוואה לשמן הבסיס הינה קריטית במבנה המחקר הזה ולא ברור על מה ביססו החוקרים את הרכב השמן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30773586

במחקר אקראי מבוקר (2018) נבדקה ההשפעה של שלושה סוגי שמנים: שמן קוקוס, שמן זית וחמאה, על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. החוקרים מסבירים כי צריכה גבוהה של שומן רווי קשורה בריכוז גבוה של LDL, אולם הממצאים אינם עקביים לגבי ההשפעה המטבולית של שמנים בעלי הרכב שונה של חומצות שומן. במחקר הנוכחי נכללו 94 מתנדבים בגילאי 50-75 ללא היסטוריה של סרטן, מחלות קרדיווסקולריות או סוכרת ושאינם נוטלים תרופות להורדת כולסטרול. הרמה הממוצעת של הכולסטרול הכללי ושל ה-LDL היתה גבוהה. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת 50 גרם ליום של שמן קוקוס, שמן זית או חמאה, כחלק מהתזונה הרגילה שלהם, למשך 4 שבועות.

להלן הממצאים העיקריים:

• ריכוז LDL היה גבוה יותר לאחר צריכת חמאה בהשוואה לשמן קוקוס או לשמן זית, ללא הבדל מובהק בין השניים האחרונים. 
• ריכוז HDL היה גבוה יותר לאחר צריכת שמן קוקוס בהשוואה לחמאה או לשמן זית.
• יחס הכולסטרול הכללי ל-HDL וכולסטרול שאינו HDL היו גבוהים יותר לאחר צריכת חמאה בהשוואה לשמן קוקוס, ללא הבדל מובהק בין שמן קוקוס לשמן זית.
• לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לשינויים במשקל, BMI, השמנה בטנית, רמת גלוקוז בצום או לחץ דם.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שחמאה ושמן קוקוס, שניהם מכילים ריכוז גבוה של שומן רווי, הינם בעלי השפעה שונה על פרופיל השומנים, כאשר שמן קוקוס דומה יותר לשמן זית בהשפּעתו על ריכוז ה-LDL בדם. כלומר, ההשפעה של שמנים שונים אינה תלויה רק בתכולת השומן הרווי או הבלתי רווי, אלא גם בהרכב הספציפי של חומצות השומן, בצורת העיבוד ובדפוס התזונה הכולל. חומצות השומן העיקריות בשמן קוקוס הן חומצה לאורית וחומצה מיריסטית - חומצות שומן בינוניות שרשרת, אשר נספגות במהירות, נקלטות על ידי הכבד ועוברות חימצון לצורך הגברת ההוצאה האנרגטית. זה ההסבר האפשרי לכך שלשמן קוקוס יש השפעות שונות משומנים רוויים אחרים. הסברים נוספים יכולים להיות מיוחסים גם לשימוש בהכנות של שמן קוקוס כתית מעולה (extra virgin) לעומת שמן קוקוס רגיל; שיטות הכנה שונות כדוגמת קירור של שמן קוקוס כתית, בהשוואה למזוכך, או שמן שעבר הלבנה והפגת ריחות רעים – יכולות להשפיע על תרכובות פנוליות ופעילות נוגדת חמצון, ובכך עיבוד השמנים משנה את הרכב השמן, האיכויות הביולוגיות וההשפעות המטבוליות הפוטנציאליות שלו. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי ממצאים אלה אינם סותרים את ההמלצה הכללית להפחתת השומן הרווי בתזונה, אלא מדגישים את הצורך בהתייחסות לגורמים נוספים בבחינת הקשר בין שמנים שונים בתזונה לבין בריאות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29511019

במחקר אקראי מוצלב (2018) נכללו 15 משתתפים במשקל תקין, אשר צרכו במשך 5 ימים דיאטה עתירת שומן מועשרת בשמן זרעי כותנה או בשמן זית. נמצא כי צריכת שמן זרעי כותנה הייתה מלווה בשיפור ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים, כאשר לצריכת שמן זית לא הייתה השפעה על רמות השומנים בדם. המחקר נתמך על ידי Cotton Incorporated, שהינו ארגון ללא כוונות רווח, המאגד את מגדלי הכותנה בארה"ב. 

https://doi.org/10.1016/j.nutres.2018.09.001

מחקר רנדומלי מבוקר (יולי 2005) בחן את ההשפעה של צריכת שמן ארגן ושמן זית ב-60 גברים בריאים. הגברים חולקו וקיבלו מדי יום 25 מ"ל שמן ארגן כתית או 25 מ"ל שמן זית כתית. נמצא כי בשתי הקבוצות היתה ירידה מובהקת בחמצון שומנים, בעיקר של כולסטרול LDL וכן הפחתה ביצירת רדיקלים חופשיים. בקבוצת שמן הארגן נמצאה עליה מובהקת בריכוז ויטמין E בדם. נמצא כי שמן הארגן יכול להצטרף לשמן הזית כבעל פעילות מהותית במניעת סיכון למחלות לב וכלי דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16216721

סקירה (מרץ 2016) הבוחנת את ההשפעה של צריכת שמן קוקוס על גורמי הסיכון והתחלואה הקרדיווסקולרית. בסקירה נכללו 8 מחקרים קליניים ו-13 מחקרים תצפיתיים. באופן כללי נמצא כי צריכת שמן קוקוס הייתה מלווה בעלייה בכולסטרול הכללי וב-LDL במידה גבוהה יותר מאשר שמנים צמחיים בלתי-רוויים אחרים (בצורת ציס) אך פחות מאשר חמאה. המחקרים התצפיתיים מצביעים על כך שצריכת פרי הקוקוס כחלק מהתזונה המסורתית אינו פוגע בתפקוד הקרדיווסקולרי, אולם לא ניתן ליישם ממצאים אלה בהקשר של התזונה המערבית הטיפוסית. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26946252

במחקר אקראי מבוקר מוצלב (נובמבר 2017) נבדקה ההשפעה של צריכת שוקולד מריר ושקדים - כל אחד בנפרד או במשולב - על מדדי סיכון קרדיווסקולריים. במחקר נכללו 48 משתתפים בגילאי 30-70 עם עודף משקל או שמנות, אשר צרכו ארבע דיאטות שונות - כל אחת למשך ארבעה שבועות עם שבועיים הפרדה ביניהן. כל הדיאטות היו בעלות ערך קלורי זהה ונועדו לשמור על המשקל: 

1. דיאטת ביקורת – דיאטה אמריקאית ממוצעת.
2. דיאטה המכילה 42.5 גרם/יום שקדים.
3. דיאטה המכילה 18 גרם/יום אבקת קקאו ו-43 גרם/יום שוקולד מריר.
4. דיאטה משולבת המכילה שקדים, קקאו ושוקולד באותם מינונים.

נמצא כי בהשוואה לדיאטת הביקורת, צריכת דיאטה שהכילה שקדים הובילה לירידה של 4% ברמת הכולסטרול הכללי, של 5% בכולסטרול שאינו HDL ושל 7% ב-LDL. כמו כן, צריכת הדיאטה המשולבת הייתה מלווה בירידה של 5% ברמת ApoB וכן בירידה של חלקיקי LDL קטנים בהשוואה לדיאטת הביקורת. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס למדדים של בריאות כלי הדם ושל עקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי הוספת שקדים בלבד, או בשילוב עם קקאו ושוקולד מריר, ללא עלייה בצריכה הקלורית, עשויה לתרום לשיפור מדדי השומנים בקרב משתתפים הסובלים מהשמנה. 
המחקר מומן בשיתוף חברת השוקולד הרשי ומועצת השקדים של קליפורניה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29187388

במחקר, בו נעשה שימוש במודלים סטטיסטיים וכלכליים (נובמבר 2017), נמצא כי בהשוואה לדיאטה רגילה, צריכה יומית של ממרח (בצורת מרגרינה) מועשר בפיטוסטרוֹלים (3 גרם ליום) עשויה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב מבוגרים עם יתר כולסטרול בדם, עם תרומה משמעותית יותר בקרב גברים ובקרב קשישים (בהנחה של 50% היענות ניתן למנוע 69 אירועים קרדיווסקולריים לכל 10,000 גברים ו-40 מקרים לכל 10,000 נשים). בנוסף, החוקרים מדגימים כי אסטרטגיה זו עשויה להיות בעלת תועלת כלכלית ניכרת לשירותי הבריאות בבריטניה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29110223

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה – שומנים

סקירה (יולי 2012) אשר בחנה את השפּעת צריכת השומנים בתזונה על מחלות לב כליליות, מראה כי ישנו קשר בין שומנים תזונתיים מסוימים לבין מניעת מחלות לב. ישנו קשר ברור בין צריכת שומני טראנס לבין מחלות לב ויש להימנע מצריכתו. הסיכון למחלות לב יורד עם הפחתת שומן רווי, ובהחלפתו בשומנים רב וחד בלתי רוויים, כאשר רואים השפעות חיוביות ביותר משומנים רב בלתי רוויים. הימנעות מצריכת בשר אדום ומוצרי חלב והגברת צריכת אגוזים, דגים, מוצרי סויה ושומנים שאינם מוקשים ישפרו את הרכב חומצות השומן ויראו שיפור ניכר במחלות לב כליליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22583051

על פי סקירה (פברואר 2009) שבחנה השפּעת שומנים רוויים ובלתי רוויים על לחץ הדם ותפקוד וסקולרי, לכמות ולסוג השומנים בתזונה השפעה על גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם.הסקירה מראה שלשומן רווי השפעה שלילית לתפקוד כלי הדם, בעוד לשומנים רב בלתי רוויים בעיקר PUFA השפעה חיובית. שומנים מסוג EPA וDHA יכולים לסייע בהפחתת לחץ דם, לשפר תפקוד כלי דם בקרב חולי סוכרת סוג 2 ולסייע בהרחבת כלי דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19243668

סקירת מחקרים (אוקטובר-נובמבר 2008) בחנה את הקשר בין תזונה ואורח חיים לסיכון למחלות לב וכלי דם, לרמות השומנים בדם, לחץ הדם, טרשת עורקים, מדדי דלקת ועוד. עולה כי מומלץ להימנע מבשרים מעובדים, סוכרים וקינוחים, תפוחי אדמה וצ'יפס, דגנים מעובדים ושומני טראנס ולהגביר צריכת פירות, ירקות, קטניות, דגנים מלאים, עוף ודגים. יש התייחסות מיוחדת לצריכת סיבים, שומנים איכותיים עם חומצות שומן מסוג אומגה 3 לעומת שומנים רווים שומני טראנס וכולסטרול מהמזון, צריכה של סטרולים וסטנולים מהצומח, חלבון סויה, צריכה מושכלת של אלכוהול וצריכת מזונות פונקציונאליים כמו אגוזים. מודגשים גורמי סיכון כגון השמנה, מסת גוף (BMI) ויחסי היקף מותניים-ירך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18849551

מחקרים נוספים על צריכת אומגה 3 תחת סעיף תוספי תזונה.

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של שמן סובין אורז על רמות השומנים, הפעילות נוגדת החמצון ומדדי הדלקת בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם. החוקרים מסבירים כי שמן סובין אורז, שהינו מקור עיקרי לחומצות שומן חד בלתי רוויות ולנוגד החמצון גמא-אוריזנול, עשוי לתרום להורדת רמות השומנים והעקה החמצונית. במחקר נכללו 59 מטופלים, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות המחקר: 30 מ"ל ליום שמן סובין אורז בשלושה מינונים של גמא-אוריזנול (4,000, 8,000 או 11,000 חלקים למיליון) או פלסבו (שמן סויה). השמן שולב ב-3 ארוחות מבושלות ביום למשך 4 שבועות. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת שמן סובין אורז הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL – ירידה של 0.8%, 8% ו-12.2% בשלושת המינונים, בהתאמה. בנוסף, נמצא שיפור מובהק בפעילות נוגדת החמצון: מדד (ORAC (oxygen radical absorbance capacity ירד ב-2.7% בקבוצת הביקורת ועלה ב-4.1%, 8.6% ו-10.1% בקבוצות ההתערבות בהתאמה ומדד (FRAP (ferric reducing antioxidant power ירד ב-4.4% בקבוצת הביקורת ועלה ב-4.7%, 7.4% ו-7.6% בקבוצות ההתערבות, בהתאמה. החוקרים מסכמים כי צריכת שמן סובין אורז, המכיל גמא-אוריזנול, עשויה לתרום להפחתת רמת ה-LDL ולהגביר את הפעילות נוגדת החמצון בקרב מטופלים עם יתר שומנים בדם, ובכך לתרום להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30265563

במחקר אקראי מוצלב (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת חומצות שומן רווי בינוניות שרשרת (שמן קוקוס) - עם או בלי אומגה 3 (שמן דגים) - על תגובת השומנים לאחר הארוחה בקרב מבוגרים בריאים. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים זיהו שתגובת השומנים לאחר הארוחה מהווה גורם סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, כאשר לשומנים כגון חומצות שומן בינוניות שרשרת (MCSFA) ואומגה 3 עשויה להיות השפעה מיטיבה משלימה ו/או סינרגיסטית. במחקר נכללו 15 משתתפים, אשר צרכו במועדים שונים, עם לפחות שלושה ימי הפרדה ביניהם, ארבע ארוחות בעלות ערך קלורי זהה, המכילות סה"כ 33.5 גרם שומן:

1. פלסבו - ללא שמן דגים או שמן קוקוס.

2. 6 גרם שמן דגים (3.85 גרם EPA ו-DHA).

3. 18.65 גרם שמן קוקוס (15 גרם MCSFA).

4. 6 גרם שמן דגים + 18.65 גרם שומן קוקוס.

מדדי השומנים בדם נבדקו במהלך 300 הדקות שלאחר כל ארוחה, כאשר מדד המטרה העיקרי היה השינוי ברמת הטריגליצרידים, והמדדים המשניים כללו את השינוי במדדי הכולסטרול וברמת הגלוקוז.  

להלן התוצאות העיקריות:

• העלייה ברמת הטריגליצרידים הייתה מתונה יותר לאחר צריכת שמן דגים בלבד ולאחר צריכת שמן דגים עם שמן קוקוס, בהשוואה לפלסבו. 

• תגובת הטריגליצרידים הייתה נמוכה יותר לאחר צריכת שמן דגים עם שמן קוקוס, בהשוואה לשמן קוקוס בלבד. 

• לא נמצאו הבדלים משמעותיים במדדים הנוספים שנבדקו. 

החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שהשילוב של שמן דגים ושמן קוקוס היה היעיל ביותר לשיפור תגובת הטריגליצרידים לאחר הארוחה, ולאחר מכן שמן דגים בלבד, כאשר לשמן קוקוס בלבד לא הייתה תרומה משמעותית להפחתת תגובת השומנים ולא זוהתה השפעה משלימה או סינרגיסטית לשני השמנים. המחקר מומן על ידי מכון מחקר בניו-זילנד, המתמחה בפיתוח מזונות פונקציונאליים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32684486/

מחקר אקראי מוצלב (2019) ערך השוואה יחסית בין דיאטות מועשרות בחומצה פלמיטית (16:0), חומצה סטארית (18:0) וחומצה אולאית (18:1) - על סמנים של דלקת ושל קרישיות, גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בפלסמה וריכוזי חומצת צואה. המחקר בוצע בשלושה שלבים, כאשר כל שלב נמשך ​​5 שבועות, עם תקופות washout של שבועיים בין השלבים, וכלל 20 נשים לאחר גיל המעבר בגילאי 50-58 ועם BMI 25–35 ,כולסטרול LDL≥2.8 mmol/L ו-CRP≤10 μg/dL. כל המזונות והמשקאות סופקו למשתתפות המחקר; המשתתפות הגיעו ליחידת המחקר המטבולית פעמיים בשבוע, שם אכלו ארוחה אחת וקיבלו ארוחות מוכנות לצריכה ביתית. המרכיבים המשתנים בדיאטות היו השומן והשמן המשולבים במזונות. הדיאטות עוצבו כך שכל אחת מהן סיפקה עד 75% מחומצת שומן בודדת (למשל בשמן דקל, סך חומצות השומן כללו חומצה לאורית, חומצה מיריסטית וחומצה פלמיטית) וחולקו לפי:

1. דיאטה מועשרת בחומצה פלמיטית הכילה 80% שמן דקלים ו-20% שמן חריע.
2. דיאטה מועשרת בחומצה סטארית הכילה 80% חמאת קקאו ו-20% שמן כותנה עם מימן גבוה (18:0).
3. דיאטה מועשרת בחומצה אולאית הכילה 80% שמן חריע ו-20% שמן דקלים.

מרכיבי המזון בדיאטות היו דומים, אך נבדלו בשומנים ובשמנים ששולבו במזונות. לחץ דם ומשקל גוף נבדקו מדי שבוע וצריכת האנרגיה הותאמה, במידת הצורך, לשמירה על יציבות משקל גוף לאורך המחקר. בסוף כל שלב דיאטה, נלקחו בדיקות דם, שכללו: פרופיל שומנים, CRP ,TNF-α ,IL-6, מדדי קרישיות וסמני דלקת. כמו כן, נאספו דגימות צואה.

להלן סיכום הממצאים: 

• רמת הכולסטרול LDL ורמת הכולסטרול שאינו HDL היו נמוכות לאחר הדיאטה של חומצה סטארית והדיאטה של חומצה אולאית לעומת הדיאטה של חומצה פלמיטית (p<0.01).
• ריכוזי ה-HDL בצום היו נמוכים יותר לאחר הדיאטה של החומצה הסטארית בהשוואה לחומצה פלמיטית וחומצה אולאית (p<0.01). 
• רמת הדלקת המערכתית במתבטאת בסמנים hsCRP, TNF-α, IL-6 היתה דומה לאורך שלבי המחקר.
• דיאטה מועשרת בחומצה סטארית וכן דיאטה מועשרת בחומצה אולאית הובילו לפרופילים דומים של ליפופרוטאין בצום וטובים יותר מאשר דיאטה מועשרת בחומצה פלמיטית. 
• דיאטה מועשרת בחומצה פלמיטית וכן דיאטה מועשרת בחומצה סטארית הובילו לריכוזים דומים של LDL ושל כולסטרול שאינו HDL; אלה היו פחות טובים מאלה של דיאטה מועשרת בחומצה אולאית. 
• לא הייתה השפעה מובהקת על סמנים דלקתיים מערכתיים וסקולריים, קרישתיים ושל הומאוסטזיס של גלוקוז והפרשת ציטוקינים מתאי חיסון.

החוקרים מסכמים כי דיאטה מועשרת בחומצה סטארית הובילה לריכוזים נמוכים של חומצות מרה משניות בצואה יותר מאשר דיאטה מועשרת בחומצה אולאית; רמז כי ניתן לתווך את ההשפעות ההיפוכולסטרוליות של חומצה סטארית וחומצה אולאית על מטבוליזם של חומצת מרה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31179489

במחקר אקראי מבוקר (2019) נבדקה ההשפעה של רמת השומן ומקור החלבון בתזונה על פרופיל השומנים. במחקר נכללו משתתפים בריאים בגילאי 21-65, המותאמים לקריטריונים הבאים: BMI של 20-35, לחץ דם נמוך מ-150/90, רמות כולסטרול כללי ו-LDL מתחת או שווה למאיון ה-95 בהתאם לגיל ומין, ורמות טריגליצרידים מתחת ל-500 מ״ג/דצ״ל. המשתתפים חולקו אקראית לדיאטה עם רמה גבוהה או נמוכה של שומן רווי (7% או 14% מסך הצריכה הקלורית). בכל אחת מהקבוצות, המשתתפים צרכו בסדר אקראי דיאטה המכילה חלבון משלושה מקורות שונים: בשר אדום, בשר לבן או חלבון מהצומח - כל אחד במשך 4 שבועות עם 2-7 שבועות הפרדה ביניהם. בניתוח נכללו הנתונים רק של המשתתפים שהשלימו את כל מהלך המחקר - 61 משתתפים בקבוצת הדיאטה עשירה בשומן רווי ו-52 משתתפים בקבוצת הדיאטה הדלה בשומן רווי. להלן הממצאים העיקריים:

• נצפתה רמה גבוהה יותר של LDL ושל apoB בצריכת בשר אדום או לבן, בהשוואה לחלבון מהצומח - באופן בלתי תלוי ברמת השומן הרווי. 
• לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין צריכת בשר אדום או לבן. 
• באופן בלתי תלוי במקור החלבון, רמה גבוהה של שומן רווי הייתה מלווה בעלייה ב-LDL, ב-apoB ובחלקיקי LDL גדולים - בהשוואה לרמה נמוכה של שומן רווי. 

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בהמלצות הקיימות המעודדות את הצריכה של מזונות מהצומח, אולם אינם מספקים בסיס להעדפה של בשר לבן על פני אדום להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31161217

דוח מפורט (פברואר 2015) אשר נכתב ע"י ועדת מומחים עבור ממשלת ארה"ב העוסק בעדכון ההמלצות התזונתיות לאכילה בריאה ומאוזנת. בדומה להמלצות הקודמות שפורסמו ב-2010, הדוח מבוסס על תפיסה המעודדת תזונה לשמירה על הבריאות ולמניעת מחלות, אולם בנושאים מסוימים חלו שינויים בהמלצות בעקבות עדויות מחקריות עדכניות. אחד העדכונים המשמעותיים, הוא הסרת ההגבלה על צריכת כולסטרול, זאת בעקבות מחקרים הקובעים כי אין קשר ישיר בין מחלות לב לצריכת כולסטרול.
עוד עדכון נוגע לצריכת קפאין, כאשר עפ"י ההמלצות ניתן לצרוך 3-5 כוסות קפה ליום (400 מ"ג) כחלק מתזונה בריאה, בהתבסס על מחקרים המראים כי לקפאין תרומה למניעת סוכרת סוג 2 ומחלות קרדיווסקולריות.

המומחים מציעים להתמקד בצריכת פירות, ירקות, דגנים מלאים, מוצרי חלב דלי או נטולי שומן, מאכלי ים, קטניות ואגוזים ולהגביל צריכת בשר אדום ומעובד, תוספי סוכר ופחמימות מעובדות. העדויות מראות כי אין צורך להימנע מקבוצות מזון מסוימות או להיצמד לדפוס תזונתי מסוים אלא דווקא לגוון את התזונה בהתאם לצרכים התזונתיים הפרטניים, להעדפות האישיות ולדפוסים התרבותיים. בהתייחס לצריכת נתרן, הועדה קוראת לצמצום צריכת הנתרן הממוצעת בכ-1,000 מ"ג ליום ומעלה את ההגבלה היומית ל-2,300 מ"ג במקום 1,500 מ"ג כפי שהומלץ בעבר, ללא הנחייה ספציפית לסובלים מיל"ד, סוכרת או מחלת כליות כרונית. המומחים קוראים לעידוד שתיית מים ולצמצום צריכת הסוכר והשתייה הממותקת, במיוחד ע"י ילדים.
דגש נוסף בדוח זה הוא על היבטים סביבתיים ואקולוגיים הקשורים בתזונה כגון הפחתת פליטת גזי החממה וניצול יעיל יותר של קרקע, מים ואנרגיה לעידוד ביטחון תזונתי לדורות הבאים. כפי שאתם יודעים, לנו יש דעה (המבוססת) בנוגע לצריכת שומנים בתזונה. עוד על כך תוכלו לקרוא כאן. 

http://health.gov/dietaryguidelines/2015-scientific-report/PDFs/Scientific-Report-of-the-2015-Dietary-Guidelines-Advisory-Committee.pdf

סקירה ומטה-אנליזה (מאי 2015) אשר נועדו לבחון את ההשערה כי צריכת גבינה קשה משפיעה באופן שונה על רמות השומנים בהשוואה למוצרי חלב עתירי שומן אחרים. מתוך 12 מחקרים מבוקרים אשר נכללו בסקירה, מטה-האנליזה כללה 5 מחקרים בהם בוצעה השוואה בין גבינה קשה לבין חמאה, שהינן בעלות הרכב שומנים דומה. נמצא כי בהשוואה לצריכת חמאה, צריכת גבינה הפחיתה את רמות ה-LDL ב-6.5% בממוצע ואת רמות ה-HDL ב-3.9% בממוצע ללא השפעה על רמת הטריגליצרידים. כמצופה, בהשוואה לטופו או גבינה מופחתת שומן, גבינה גרמה לעלייה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון לאיזה רכיב תזונתי ניתן לייחס את ההשפעה השונה של גבינה לעומת חמאה - לסידן, לסוג מסוים של חומצות שומן רווי או להרכב התזונתי של הגבינה.

http://nutritionreviews.org/content/73/5/259

במחקר אקראי מוצלב (נובמבר 2016) נבחנה ההשפעה של דיאטה דלה בשומן רווי ועשירה בשומן חד בלתי רווי (MUFA) או רב בלתי רווי (PUFA) על הרכב הגוף בקרב משתתפים בסיכון לתסמונת המטבולית. במחקר נכללו 101 משתתפים בני 50 בממוצע, עם BMI ממוצע של 29.4. המשתתפים צרכו 5 דיאטות הנבדלות בסוג השמן העיקרי שנצרך, כאשר סך הצריכה הקלורית הייתה זהה (דיאטה איזוקלורית) עם 50% מהקלוריות שמקורן בפחמימות, 35% שומן (18% שמקורו בשמן שנבדק במסגרת ההתערבות) ו-15% חלבון. כל דיאטה נצרכה למשך 4 שבועות עם 2-4 שבועות הפרדה בין כל דיאטה. בכל אחת מהדיאטות המשתתפים צרכו פעמיים ביום שייק פירות וחלב דל שומן המכילים אחד מהשמנים הצמחיים הבאים: שמן קנולה, שמן קנולה עם רמות גבוהות של חומצה אולאית, שמן קנולה עם רמות גבוהות של חומצה אולאית ומועשר ב-DHA, שמן תירס וחריע או שמן פשתן וחריע. נמצא כי המשקל הכולל היה נמוך יותר לאחר הדיאטות העשירות ב-MUFA, שמן קנולה (P=0.007) ושמן קנולה עם רמות גבוהות של חומצה אולאית (P=0.02), בהשוואה לדיאטה המכילה שמן פשתן וחריע (PUFA), כאשר צריכת שתי הדיאטות העשירות ב-MUFA הייתה מלווה בירידה גדולה יותר במסת השומן הבטני, בעיקר בקרב גברים. הירידה במסת השומן הבטני הייתה קשורה בירידה בלחץ הדם וכן ברמת הטריגליצרידים.החוקרים מסכמים כי צריכת שומן חד בלתי רווי, לעומת רב בלתי רווי, עשויה לתרום לירידה במסת השומן הבטני וכתוצאה מכך לשפר את גורמי הסיכון הקשורים בהתפתחות התסמונת המטבולית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27804268

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (אוגוסט 2016) נועדה לבחון את ההשפעה של סוג השומן במזונות מועשרים בפיטוסטרוֹלים על הפעילות להורדת כולסטרול. בסקירה נכללו 32 מחקרים בהם המזונות המועשרים בפיטוסטרוֹלים כללו ממרחים שומניים (מרגרינה) על בסיס שמן סויה או חמניות (9 מחקרים), שמן זרעי לפתית או קנולה (15 מחקרים) וכן מוצרי חלב המכילים שומן מהחי (8 מחקרים). כמצופה, כל המזונות המועשרים הפחיתו את רמת הכולסטרול הכללי ורמת ה-LDL ב-6.4% וב-9.3%, בהתאמה (p<0.01), אולם צריכת מוצרים על בסיס שמן זרעי לפתית/קנולה הייתה מלווה בירידה גדולה יותר ברמת ה-LDL בהשוואה לשמן סויה או חמניות (ירידה של 0.38 לעומת 0.28 מילימול/ליטר, p=0.01). בשל השונות הגדולה בהרכב השומן במוצרי החלב לא ניתן היה לקבוע באופן חד משמעי את היעילות בהשוואה לשמנים הצמחיים. החוקרים מסכמים כי השימוש בשמן המכיל גם שומן חד בלתי רווי וגם אומגה 3, כמו שמן קנולה, עשוי להיות יעיל יותר כנשא לפיטוסטרוֹלים ובכך למקסם את הפוטנציאל להורדת הכולסטרול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27497855

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (נובמבר 2016) נבדקה ההשפעה של צריכת בשר אדום (עד 0.5 מנות / 35 גרם ליום לעומת מעל 0.5 מנות ליום) על גורמי הסיכון הקרדיווסקולרי - פרופיל השומנים (כולסטרול וטריגליצרידים) ולחץ הדם – ועל התחלואה הקרדיווסקולרית.החוקרים מסבירים כי ממצאים תצפיתיים קודמים לגבי הקשר בין בשר אדום ותחלואה קרדיווסקולרית אינם עקביים, אולם משוער כי לצריכה גבוהה של בשר אדום תהיה השפעה מזיקה על גורמי הסיכון הקרדיווסקולרי. יחד עם זאת, בהתבסס על נתונים מ-24 מחקרים אקראיים מבוקרים במטה-האנליזה הנוכחית לא נמצאה השפעה מובהקת סטטיסטית לצריכת בשר על פרופיל השומנים או על לחץ הדם בסיום תקופת ההתערבות או תקופת המעקב (מספר שבועות ועד מספר חודשים). הערת המערכת: הפערים בתוצאות עשויים להיות מוסברים על ידי משך התערבות קצר יחסית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27881394

בדוח מחקרי מקיף (יוני 2017), שפורסם מטעם איגוד הלב האמריקאי (AHA), מפורטות העדויות המחקריות בנוגע לקשר בין צריכת שומנים מסוגים שונים לבין תחלואה קרדיווסקולרית. 
במסגרת הסקירה נכללו:

• מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקה ההשפעה של הפחתת השומן הרווי בתזונה (באמצעות תזונה עם רמה נמוכה של שומן רווי ורמה גבוהה של שומן רב בלתי רווי ודיאטות דלות שומן עם רמת פחמימות גבוהה).
• מחקרים תצפיתיים, בהם נבדקה השפּעת התזונה על תחלואה קרדיווסקולרית. 
• מחקרים שנערכו בקרב קופים, בהם נבדקה השפּעת תזונה על התפתחות טרשת עורקים. 
• מחקרים קליניים, בהם הוערך התפקיד של LDL בקשר בין שומן ותחלואה קרדיווסקולרית ושל שומנים ופחמימות על רמת LDL וכן התפקיד של HDL וטריגליצרידים, חומצות ספציפיות של שומן רווי, שמן קוקוס, מוצרי חלב, שומני טראנס ואומגה 3. 
• ממצאים ממחקרים העוסקים בדיאטה הים-תיכונית וממחקרים שנערכו בקרב ילדים.

המסקנות וההמלצות המרכזיות העולות מהדוח:

• ממחקרים אקראיים מבוקרים עולה כי החלפת שומן רווי שמקורו במזון מן החי בשומן רב בלתי רווי שמקורו בשמנים צמחיים (בעיקר שמן סויה אך גם שמן תירס וחריע) תורמת להפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בכ- 30%, באופן דומה להשפּעת סטטינים. 
• הפחתת השומן בתזונה והחלפתו בעיקר בפחמימות אינה יעילה למניעת מחלת לב כלילית.
• מחקרים תצפיתיים פרוספקטיביים, שנערכו בקרב אוכלוסיות מגוונות, מראים כי צריכה נמוכה יותר של שומן רווי וצריכה גבוהה יותר של שומן בלתי רווי קשורה בסיכון נמוך יותר לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה.
• צריכת שומן רווי מגבירה רמת LDL, והחלפתו בשומן בלתי רווי (בעיקר רב בלתי רווי כגון שמן תירס, אך גם חד בלתי רווי) מפחיתה רמת LDL וטריגליצרידים.
• במחקרים שנערכו בקרב קופים נמצא כי החלפת שומן רווי בשומן רב בלתי רווי מונעת התפתחות טרשת עורקים ומעודדת החלמה.
• באופן כללי, העדויות תומכות בכך שהחלפת שומן רווי בשומן רב בלתי רווי שמקורו בשמנים צמחיים (בעיקר אומגה 6, כגון שמן תירס) תורמת להפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית יותר מאשר כאשר מוחלף בשומן חד בלתי רווי (בעיקר חומצה אולאית).
• העדויות תומכות בהמלצות הקיימות להחלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי, ולא להפחתת סך השומן בתזונה, כחלק ממעבר לדפוס תזונה בריא יותר כמו דיאטת DASH או הדיאטה הים-תיכונית. 
• החוקרים מזכירים כי ההמלצות הקיימות כיום הן להפחית שומן רווי ל- 5-6% מצריכת הקלוריות היומית עבור אנשים עם רמות LDL גבוהות 
• החוקרים אינם מכניסים המלצות ספציפיות לגבי צריכת אומגה 3 במסקנותיהם, מאחר ומחקרים אקראיים ומבוקרים וכן מחקרים תצפיתיים לא מספקים עדויות ברורות לכך שחומצה אלפא-לינולאית מפחיתה את השכיחות של מחלות לב וכלי דם, למרות שצריכה גבוהה של חומצה זו עשויה להפחית שיעור מחלות לב קורונריות קטלניות. כמו כן, הם מפנים את מי שמתעניין בתוסף תזונה של שמן דגים לספריית ה- AHA. 

הערת המערכת: בניגוד לכותרות שקטלו את שמן הקוקוס בימים האחרונים, שמן הקוקוס אינו מרכז הדיון בדוח ואף אינו מוזכר בהמלצות המסכמות; מצוין באופן אנקדוטלי שלא מומלץ לצרוך שמן קוקוס, כיוון שהוכח שהוא מעלה רמות LDL – עובדה ידועה ולא חדשה מרעישה. 
כמו כן, חשוב להדגיש כי המסקנות מדברות על החלפה של שומן רווי מן החי בשומן רב בלתי רווי מן הצומח, גם אם מדובר בשמנים שכנטורופתים אנחנו לא ממליצים עליהם בבישול (שמן תירס, חריע וכו'), זאת מאחר ואלו הם השמנים שנחקרו. המקורות השומניים המומלצים יותר על ידינו, כדוגמת אגוזים, שמן זית ודגים, מוזכרים בהקשר של הדיאטה הים תיכונית, שלה עדויות תומכות נרחבות. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28620111

במאמר (אוגוסט 2017) מפורטים הממצאים בנוגע לקשר בין צריכת שומן ופחמימות לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה. במהלך תקופת המעקב תועדו 5,796 מקרי תמותה ו-4,784 אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים. להלן הממצאים:

• בהשוואה לרמת צריכה נמוכה - רמה גבוהה יותר של צריכת פחמימות (מעל 60% מהקלוריות) הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר של עד 28% לתמותה מכל גורם, אך לא נמצא קשר לתחלואה או תמותה קרדיווסקולרית. 
• צריכת רמה גבוהה יותר של שומן באופן כללי, ושל כל אחד מסוגי השומן, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם: נמוך ב-23% בהתייחס לצריכת השומן הכללית, 14% בהתייחס לצריכת שומן רווי, 19% בהתייחס לצריכת שומן חד בלתי רווי ו-20% בהתייחס לשומן רב בלתי רווי. 
• צריכה גבוהה יותר של שומן רווי הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-21% לשבץ.
• לא נמצא קשר בין צריכת שומן לבין הסיכון לאוטם שריר הלב או לתמותה קרדיווסקולרית. 

לסיכום, הנתונים ממחקר זה אינם תומכים בהמלצות הנוכחיות להגביל את צריכת השומן הכללי לפחות מ- 30% ואת השומן הרווי לפחות מ- 10% - מסך הקלוריות היומיות. כמו כן, אנשים הצורכים רמה גבוהה של פחמימות עשויים להרוויח מהפחתת צריכת הפחמימות והעלרת צריכת השומנים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28864332

במאמר (2018) דנים החוקרים בהמלצות התזונתיות למניעת תחלואה קרדיווסקולרית, כפי שעולה ממחקר ה-PURE שהינו אחד מהמחקרים האפידמיולוגיים הגדולים שנערכו בתחום זה. במחקר נכללו מעל ל-135,000 משתתפים מ-18 מדינות בעלות רמת הכנסה שונה, אחריהם נערך מעקב לתקופה של כ-7.5 שנים. הממצאים העיקריים במחקר, שעוררו הדים רבים, היו כי צריכה גבוהה יותר של שומן (רווי ובלתי רווי) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה ואילו צריכה גבוהה של פחמימות הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה. במחקר לא נמצא קשר בין כמות השומן או סוג השומן בתזונה לבין תחלואה קרדיווסקולרית והחוקרים טענו כי ממצאים אלה אינם מספקים תמיכה להמלצות התזונתיות הקיימות לפיהן יש להגביל את השומן בתזונה לעד 30% ולא יותר מ-10% שומן רווי. כותבי המאמר מציעים כי ייתכן וקיימים הסברים אלטרנטיביים לתוצאות המחקר, כאשר הסבר אפשרי הוא שהתזונה של משתתפים ממדינות מתפתחות הייתה מבוססת בעיקרה על דגנים לא מלאים, כך שבפועל תזונה דלה בשומן שיקפה מצב של "דיאטת עוני", אשר השפיעה על תוצאות המחקר. מסקנת הכותבים היא כי אמנם מחקר ה-PURE מספק גישה חדשנית ומעניינת להערכת הקשר בין אבות המזון בתזונה לבין תמותה, אולם עדויות אלה אינן בהכרח מספיקות על מנת לשנות את ההנחיות התזונתיות לכלל האוכלוסייה. בדומה לממצאים קודמים, ממצאי המחקר מצביעים על כך שישנה עלייה בשיעור התמותה עקב צריכת פחמימות במקום שומן רווי, כפי שמתרחש במדינות בעלות הכנסה נמוכה. בדומה להמלצות הקיימות, המחקר מראה כי ישנו יתרון להחלפת פחמימות בשומן רב בלתי רווי. החוקרים קוראים להמשיך ולבחון את הגורמים לתוצאות המחקר לפני הגמשת ההמלצות לצריכת שומן רווי. 

הערת מערכת: אנו רואים חשיבות גדולה בכך שמחקרים מסוג זה יתמקדו באיכות אבות המזון (סוג השומן, מקור החלבון ומדד גליקמי של פחמימות) ולא רק בכמות צריכתם.

https://academic.oup.com/eurheartj/article/39/17/1503/4987029

במחקר אקראי מבוקר מוצלב (אוגוסט 2017) נבדקה ההשפעה של הוספת שקדים לתזונה, כחלק מדיאטה להורדת כולסטרול, על רמת ה-HDL. במחקר נכללו 48 משתתפים עם רמות LDL גבוהות (מעל לאחוזון ה-50), 14 מהם במשקל תקין ו-34 מהם עם עודף משקל או שמנות. המשתתפים צרכו 2 דיאטות, כל אחת למשך 6 שבועות. דיאטה אחת הכילה 43 גרם שקדים (51% פחמימות, 16% חלבון ו-32% שומן מהם 8% שומן רווי), כאשר בדיאטת הביקורת השקדים הוחלפו במאפה בננה (58% פחמימות, 15% חלבון ו-26% שומן מהם 8% שומן רווי). נמצא כי צריכת דיאטה המכילה שקדים הפחיתה את הירידה במדדי ה-HDL אשר לרוב מאפיינת דיאטה להורדת כולסטרול. החוקרים מראים כי כאשר המשתתפים צרכו שקדים, פעילות ה-HDL של פינוי הכולסטרול לכבד הייתה טובה יותר בהשוואה לדיאטת הביקורת. השפעה זו נמצאה בקרב משתתפים במשקל תקין, אך לא בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28615375

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - אבוקדו

מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (נובמבר 2015) אשר נועדה לבחון את ההשפעה של תזונה עשירה באבוקדו, כתחליף לשומנים אחרים, על רמות השומנים בדם. בניתוח נכללו 10 מחקרים בהם 229 משתתפים. נמצא כי החלפת השומנים באבוקדו תרמה לירידה בכולסטרול הכללי, כולסטרול LDL וטריגליצרידים (18.80-, 16.50-, 27.20- מ"ג/דצ"ל בהתאמה). בנוסף, הירידה ברמת כולסטרול HDL בעקבות צריכת אבוקדו היתה נמוכה מאוד (0.18- מ"ג/דצ"ל). החוקרים מסכמים כי החלפת השומנים בתזונה בשומנים בריאים כמו אבוקדו עשויה לשפר את פרופיל השומנים בדם, גם בקרב אוכלוסייה בריאה. 

http://www.lipidjournal.com/article/S1933-2874%2815%2900427-4/abstract

בסקירה של מחקרים קליניים ותצפיתיים (2021) הוערכה ההשפעה הבריאותית של אבוקדו מזן האס והמנגנונים המעורבים. בסקירה נכללו 12 מחקרים אקראיים מבוקרים וחמישה מחקרים תצפיתיים. במחקרים אלה נבדקו השפעות בריאותיות בהתייחס לגורמים קרדיווסקולרי, לירידה במשקל, לתפקוד קוגניטיבי ולאוכלוסיית חיידקי המעי. מהסקירה עולה כי לאבוקדו ארבע השפעות בריאותיות משמעותיות: 

• הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות ודיסליפידמיה באמצעות שיפור פרופיל השומנים ותפקוד אנדותל כלי הדם. 

• הפחתת הסיכון לעודף משקל או שמנות באמצעות תמיכה בירידה במשקל והפחתת רקמת השומן הבטני בקרב נשים עם עודף משקל או שמנות. 

• שיפור התפקוד הקוגניטיבי בקרב מבוגרים במשקל תקין ובקרב מבוגרים צעירים יחסית עם עודף משקל או שמנות. 

• שיפור בריאות אוכלוסיית חיידקי המעי בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות.   

בנוסף, במסגרת הסקירה נסקרו המנגנונים הביולוגיים המעורבים בהשפעה המיטיבה של אבוקדו: יחס גבוה של שומן בלתי רווי לרווי, תכולה גבוהה של סיבים מסיסים ופרה-ביוטיים, צפיפות אנרגטית נמוכה, ועידוד הספיגה של קרוטנואידים מפירות וירקות הנאכלים יחד עם אבוקדו. בנוסף, אבוקדו הינו מקור טוב למיקרו-נוטריינטים ולפוֹליפנוֹלים ודל בנתרן ובפחמימות. החוקרים מסכמים כי לאבוקדו השפעה מיטיבה בעיקר כחלק מדפוס של תזונה בריאה, כגון הדיאטה הים-תיכונית, ויש להמשיך ולבחון את היתרונות הבריאותיים של אבוקדו במחקרים נוספים עם משך מעקב ממושך. המחקר נערך בשיתוף ובמימון ה- Avocado Nutrition Center.    

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34959933/

במחקר מבוקר (ינואר 2015) נבדקה ההשפעה של צריכת אבוקדו כחלק מהתפריט היומי על רמות הכולסטרול בדם. במחקר השתתפו 45 מבוגרים הסובלים מהשמנה בעלי רמות LDL באחוזון 25-90. כל המשתתפים צרכו 3 דיאטות להפחתת כולסטרול, כל אחת למשך 5 שבועות. הדיאטות נבדלו באחוז השומן מכלל האנרגיה (24% לעומת 34%) ובמקור השומן (אבוקדו אחד ליום או שמנים המכילים חומצה אולאית). נמצא כי צריכת אבוקדו אחד ליום, כחלק מדיאטה להפחתת כולסטרול, תרמה באופן מובהק לירידה ברמות LDL ובכך לשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25567051

בסקירה (יוני 2017) מוצגים הממצאים מ-129 מחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה הפרמקולוגית של רכיבי האבוקדו על גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית, כולל סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ושמנות, וכן מנגנוני הפעולה האפשריים. החוקרים מציינים כי האבוקדו הוא מקור מוכר לקרוטנואידים, מינרלים, רכיבים פנולים, ויטמינים וחומצות שומן. מחקרים שונים הדגימו את הפעילות של אבוקדו להורדת השומנים בדם וההשפעה נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת, נוגדת שמנות, נוגדת קרישה והמגינה על הלב. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה של חלקי הצמח השונים (קליפה, זרע, פרי ועלים) על רמת סוכר גבוהה, על פרופיל השומנים, על שמנות, על לחץ דם גבוה ועל טרשת עורקים, וכן מוצגת הפעילות נוגדת החמצון שהינה בעלת השפעה מיטיבה על כלל גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית. החוקרים מסכמים כי על סמך העדויות הפרה-קליניות הקיימות, לאבוקדו ההשפעה המשמעותית ביותר על רמות השומנים בדם באמצעות השפעה על המטבוליזם של ליפופרוטאינים או באמצעות השפעה על הפעילות האנזימטית בכבד. העדויות הקליניות מצביעות על כך שאבוקדו עשוי להועיל בטיפול בגורמי הסיכון השונים לתסמונת המטבולית. למרות שבאופן כללי השימוש באבוקדו כתוסף נמצא בטוח ונסבל היטב, העדויות הן מוגבלות וייתכנו השפעות שליליות הקשורות בזיהום משני או תגובות הדדיות עם תרופות. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את ההשפעות המטבוליות של חלקי האבוקדו השונים ומנגנוני פעולה אפשריים נוספים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28393409

במחקר אקראי מבוקר רב-מרכזי (2022) נבדק האם צריכה של אבוקדו אחד ליום עשויה לתרום להפחתת השמנה בטנית. במחקר נכללו 1,008 משתתפים מעל גיל 25, עם היקף מותניים גדול מ-88 ס"מ אצל נשים וגדול מ-102 ס"מ אצל גברים, אשר צורכים עד 2 אבוקדו בחודש. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת אבוקדו גדול אחד ביום למשך 6 חודשים או להמשך התזונה הרגילה שלהם. השמנה בטנית נמדדה באמצעות MRI, ובנוסף נמדדו עוד גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. בסוף תקופת המחקר לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בנפח רקמת השומן הבטנית או במדדים נוספים כולל שומן כבדי, מדד הדלקת CRP והמאפיינים של התסמונת המטבולית. עם זאת, נמצאה ירידה קטנה אך מובהקת בכולסטרול הכללי וב-LDL. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במדדים האנתרופומטריים או במדדי השומן האחרים. החוקרים מסכמים כי הוספה של אבוקדו אחד ליום לתזונה הרגילה לא תרם להפחתת השומן הבטני או לשינוי משמעותי בפרופיל השומנים. המחקר נתמך על ידי ה- Avocado Nutrition Center. הערת מערכת: ראוי לציין שאבוקדו עשיר בערכים תזונתיים ויש לו יתרונות בריאותיים רבים, וכי החוקרים אינם מדגישים שצריכת אבוקדו לא הייתה מלווה בהשמנה למרות תכולת השומן הגבוהה.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35861827/

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - אגוזים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של צריכת אגוזי מלך על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 13 מחקרים שנערכו במדינות שונות וכללו משתתפים בריאים (5 מחקרים), חולי סוכרת (3 מחקרים), עודף משקל או שמנות (2 מחקרים) ומשתתפים עם יתר כולסטרול, עם תסמונת מטבולית ועם תחלואה קרדיווסקולרית (כל אחד מחקר אחד). במחקרים אלה המשתתפים בקבוצת ההתערבות צרכו אגוזי מלך במינון 15 עד 99 גרם ליום, מלבד מחקר אחד שבו נעשה שימוש במיצוי העלים של עץ אגוז מלך. משך ההתערבות נע בין 6 ל-16 שבועות, מלבד מחקר אחד שנמשך 52 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת אגוזי מלך הייתה קשורה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 8.58 מ"ג/דצ"ל), ברמת ה-LDL (הפרש ממוצע של 5.68 מ"ג/דצ"ל) וברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 10.94 מ"ג/דצ"ל), ללא השפעה מובהקת על רמת ה-HDL. השיפור בפרופיל השומנים היה משמעותי יותר בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות ובקרב משתתפים עם תחלואה נלווית. עם זאת, החוקרים מציינים כי יש להתייחס לתוצאות בזהירות בשל השפעה אפשרית של גורמים מתערבים והטרוגניות של התוצאות. הם מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על השפעה מיטיבה של אגוזי מלך על פרופיל השומנים, וכתוצאה מכך עשויים לתרום הלפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364723/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של צריכת שקדים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, מדדי דלקת ואנזימי הכבד. בסקירה נכללו 26 מחקרים בהם 1,750 משתתפים בריאים או עם עודף משקל או שמנות, עם תחלואה קרדיווסקולרית, עם סוכרת, עם יתר שומנים בדם או מטופלי דיאליזה. ב-19 מהמחקרים ההתערבות כללה צריכת שקדים טריים, ב-4 מהמחקרים נעשה שימוש בשקדי בארו (Baru almonds), ב-2 מחקרים נעשה שימוש בשקדים קלויים, במחקר אחד נעשה שימוש בשקדים פרסיים ובמחקר אחד בדיאטה מועשרת בשקדים. מינון השקדים במחקרים אלה נע בין 5 ל-85 גרם ליום ומשך ההתערבות נע בין 4 ל-20 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת שקדים הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הדיאסטולי ובשיפור מובהק בפרופיל השומנים. לא נמצאה השפעה מובהקת על המדדים הנוספים שנבדקו, כולל לחץ דם סיסטולי, מדדי הסוכר והאינסולין, מדדי דלקת ואנזימי הכבד. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בהשפעה המיטיבה של שקדים על פרופיל השומנים ולחץ הדם, ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה הבריאותית של שקדים במחקרים מבוקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36331011/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) דורגה ההשפעה של אגוזים שונים על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 76 מחקרים, מהם 34 מחקרים נערכו בארה"ב והיתר נערכו ב-18 מדינות שונות, וכללו סה"כ 5,741 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים כגון עודף משקל או שמנות, יתר שומנים, סוכרת ותסמונת מטבולית. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של שקדים (29 מחקרים), אגוזי מלך (24 מחקרים), פיסטוקים (10 מחקרים), בוטנים (8 מחקרים), אגוזי לוז (6 מחקרים) וקשיו (4 מחקרים) במינון 10 עד 100 גרם ביום. משך המעקב נע בין 4 ל-72 שבועות.

להלן הממצאים העיקריים:

• ירידה ברמת הכולסטרול הכללי נמצאה עבור הצריכה של פיסטוקים, שקדים ואגוזי מלך.
• ירידה ברמת ה-LDL נמצאה עבור הצריכה של קשיו, אגוזי מלך ושקדים.
• ירידה ברמת הטריגליצרידים נמצאה עבור הצריכה של אגוזי לוז ואגוזי מלך.
• רק צריכת בוטנים הובילה לעלייה ברמת ה-HDL.
• דרוג האגוזים מראה כי פיסטוק היה היעיל ביותר להורדת הכולסטרול הכללי, קשיו היה היעיל ביותר להורדת LDL, אגוזי לוז היו היעילים ביותר להורדת טריגליצרידים ובוטנים היו היעילים ביותר להעלאת HDL.

החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בממצאים קודמים המצביעים על ההשפעה המיטיבה של אגוזים על פרופיל השומנים, כאשר ישנם הבדלים בין סוגי אגוזים שונים. מנקודת מבט של בריאות הציבור החוקרים מציעים כי צריכת אגוזים עשויה להוות אסטרטגיה תזונתית למניעה ולטיפול ביתר שומנים בדם וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. כמו כן, ממצאים אלה מהווים בסיס לתזונה מותאמת אישית בהתאם ליעד הטיפולי. יש להמשיך ולבחון במחקרים נוספים מהו המינון ואופן ההכנה המיטבי, תוך השוואה ישירה בין סוגי אגוזים שונים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771303/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של דיאטה מועשרת בפיסטוקים על מאפייני התסמונת המטבולית. פיסטוקים עשירים בשומן בלתי רווי, בסיבים ובוויטמינים ומינרלים ולפיכך עשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה על מדדים בריאותיים שונים. בסקירה נכללו 17 מחקרים בהם 940 משתתפים בגיל ממוצע של 22 עד 60 עם יתר שומנים בדם (4 מחקרים), עם תסמונת מטבולית (2 מחקרים), טרום סוכרת (מחקר אחד), הפרעות זקפה (מחקר אחד), סוכרת סוג 2 (3 מחקרים) או משתתפים בריאים (6 מחקרים). המשתתפים בקבוצת ההתערבות התבקשו להוסיף לדיאטה פיסטוקים במינון של 25 עד 126 גרם ליום למשך 2 עד 24 שבועות, בהשוואה לדיאטת ביקורת מסוגים שונים. היו הבדלים בין המחקרים בצורת ההכנה של הפיסטוקים, כגון שימוש בפיסטוקים קלויים ו/או מומלחים בחלק מהמחקרים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי דיאטה מועשרת בפיסטוקים תרמה לירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי (הפרש ממוצע של 2.9 מ"מ כספית), ברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 16.8 מ"ג/דצ"ל) וברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 3.6 מ"ג/דצ"ל) וכן לעלייה ברמת ה-HDL (הפרש ממוצע של 1.4 מ"ג/דצ"ל). עם זאת, לא נמצא שינוי משמעותי בהיקף המותניים, בלחץ הדם הדיאסטולי או ב-BMI. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על הפוטנציאל של פיסטוקים לשיפור מאפייני התסמונת המטבולית.      

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35689651/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של אגוזי ברזיל על רמת הסלניום, פרופיל השומנים ומדדי דלקת ועקה חמצונית. בסקירה נכללו 8 מחקרים בהם נכללו משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים (כגון שמנות, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם וקשישים עם הפרעה קוגניטיבית קלה). ב-5 מהמחקרים נבדקה ההשפעה של אגוזי ברזיל טבעיים (1-6 ליום), בשני מחקרים נבדקה ההשפעה של אגוזי ברזיל מופחתי שומן (13 גרם/יום) ובמחקר אחד נבדקה ההשפעה של קמח אגוזי ברזיל (13 גרם/יום), משך ההתערבות נע בין 1.5 ל-6 חודשים. בכל המחקרים לא דווח על השפעות שליליות הקשורות בהתערבות. בניתוח כולל של הנתונים נמצאה עלייה ממוצעת של כ -7 מק"ג/ליטר בריכוז הסלניום בדם וכן עלייה בפעילות נוגדת החמצון, ללא השפעה מובהקת על פרופיל השומנים. במרבית המחקרים, אכילת אגוזי ברזיל במינון ממוצע של 5-20 גרם סיפקה מינון שווה ערך ל-50-300 מיקרוגרם סלניום ליום (מעל למינון היומי המומלץ אך מתחת לגבול העליון הבטוח לצריכה). החוקרים מסכמים כי השפעות אלה עשויות לתרום למניעת תחלואה, שכן לסלניום תפקיד חשוב בהפחתת עקה חמצונית, בשיפור הפעילות החיסונית ובהגנה על ה-DNA. עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון את התרומה של אגוזי ברזיל לשיפור הבריאות הקרדיווסקולרית.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35204285/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של צריכת אגוזי מלך על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 13 מחקרים שנערכו במדינות שונות וכללו משתתפים בריאים (5 מחקרים), חולי סוכרת (3 מחקרים), עודף משקל או שמנות (2 מחקרים) ומשתתפים עם יתר כולסטרול, עם תסמונת מטבולית ועם תחלואה קרדיווסקולרית (כל אחד מחקר אחד). במחקרים אלה המשתתפים בקבוצת ההתערבות צרכו אגוזי מלך במינון 15 עד 99 גרם ליום, מלבד מחקר אחד שבו נעשה שימוש במיצוי העלים של עץ אגוז מלך. משך ההתערבות נע בין 6 ל-16 שבועות, מלבד מחקר אחד שנמשך 52 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת אגוזי מלך הייתה קשורה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 8.58 מ"ג/דצ"ל), ברמת ה-LDL (הפרש ממוצע של 5.68 מ"ג/דצ"ל) וברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 10.94 מ"ג/דצ"ל), ללא השפעה מובהקת על רמת ה-HDL. השיפור בפרופיל השומנים היה משמעותי יותר בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות ובקרב משתתפים עם תחלואה נלווית. עם זאת, החוקרים מציינים כי יש להתייחס לתוצאות בזהירות בשל השפעה אפשרית של גורמים מתערבים והטרוגניות של התוצאות. הם מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על השפעה מיטיבה של אגוזי מלך על פרופיל השומנים, וכתוצאה מכך עשויים לתרום הלפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38153311/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של צריכת שקדים על התוצאות הקרדיו-מטבוליות בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי חולי סוכרת סוג 2 נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית, גם כאשר רמות הגלוקוז מאוזנות. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם משתתפים בגיל ממוצע של 51 עד 70 ו-BMI ממוצע של 23.5 עד 34.5. במחקרים אלה המשתתפים התבקשו לצרוך שקדים במינון שנע בין 29 ל-113 גרם ליום למשך 3 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת שקדים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL בהשוואה לקבוצת הביקורת (הפרש ממוצע של 5.28 מ"ג/דצ"ל). השפעה זאת הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים שצרכו מעל 50 גרם/יום שקדים ובקרב משתתפים עם רמת LDL בסיסית נמוכה מ-130 מ"ג/דצ"ל. לא נמצאה השפעה מובהקת לצריכת שקדים על מדדי השומן הנוספים, רמות הגלוקוז והאינסולין, מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם ו-CRP. החוקרים מסכמים כי לצריכת שקדים נמצאה השפעה מיטיבה על רמת ה-LDL בקרב חולי סוכרת סוג 2, ללא השפעה על מדדים קרדיו-מטבוליים אחרים. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35443097/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת פיסטוקים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 11 מחקרים, בהם 506 משתתפים בריאים או משתתפים עם תסמונת מטבולית, שמנות, סוכרת או יתר שומנים בדם. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תזונה מועשרת בפיסטוקים במינונים שונים, הן כחלק מהתזונה הרגילה או כחלק מהתערבות תזונתית לשיפור אורח החיים או לירידה במשקל. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת פיסטוקים הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום, ביחס סך הכולסטרול ל-HDL, ביחס LDL ל-HDL, ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ברמת האינסולין, בלחץ הדם הסיסטולי ובמדד MDA לעקה חמצונית. לא זוהתה השפעה שלילית על ה-BMI או לחץ הדם. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלשילוב פיסטוקים בתזונה עשויה להיות השפעה קרדיו-מטבולית מיטיבה, אולם נדרשים מחקרים נוספים לאישוש הממצאים ולזיהוי המינון האופטימלי ולהערכת ההשפעה על כלי הדם.  

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920306981

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת אגוזי מלך על מדדים אנתרופומטריים. בסקירה נכללו 27 מחקרים, בהם השתתפו מתנדבים בריאים או משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים - כולל תסמונת מטבולית, יתר שומנים בדם, סרטן, שמנות וסוכרת סוג 2. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספת אגוזי מלך במינון שנע בין 15 ל-108 גרם ליום למשך תקופת התערבות של שבועיים עד שנתיים. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת לצריכת אגוזי מלך על היקף המותניים, המשקל, ה-BMI או מסת השומן. בניתוח מינון-תגובה נמצאו עדויות מוגבלות לכך שמינון של עד 35 גרם ליום היה מלווה בירידה מובהקת במשקל ובהיקף המותניים. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאו עדויות מבוססות להשפעה של אגוזי מלך על המדדים האנתרופומטריים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32444054/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) הוערכה ההשפעה של אגוזי ברזיל (Bertholletia excelsa) על משקל הגוף, מדד הדלקת CRP ופרופיל השומנים בדם, שכן אגוזי ברזיל עשירים בנוגדי חמצון וברכיבים פנוליים. בסקירה נכללו שישה מחקרים, כאשר חמישה מהם נערכו בברזיל. נכללו בהם 71 משתתפים הסובלים משמנות, סרטן קולורקטלי, אי ספיקת כליות, יתר לחץ דם או יתר שומנים בדם. במחקרים אלה המשתתפים התבקשו לצרוך אגוזי ברזיל במינון שנע בין 5 ל-20 גרם/יום (11.8 גרם בממוצע) למשך 6 עד 16 שבועות (11 שבועות בממוצע), בהשוואה לקבוצת ביקורת. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת אגוזי ברזיל הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 8.23 מ"ג/דצ"ל), ברמת הכולסטרול (הפרש ממוצע של 14.31 מ"ג/דצ"ל) וברמת ה-LDL (הפרש ממוצע של 9.27 מ"ג/דצ"ל). לא נמצא שינוי מובהק במשקל הגוף.  החוקרים מסכמים כי צריכת אגוזי ברזיל תרמה לשיפור פרופיל השומנים, והם מציעים כי צריכה לאורך זמן עשויה לסייע בשמירה על רמות השומנים ובהפחתת דלקת, ובכך גם לתרום לפעילות נוגדת הסרטן.  החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33271300/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של צריכת אגוזים על תפקוד כלי הדם. החוקרים מסבירים כי ישנם ממצאים מבוססים לכך שצריכת אגוזים קשורה בסיכון מופחת לתחלואה ולתמותה קרדיווסקולרית, אולם ההשפעה על תפקוד כלי הדם לא הוכחה באופן עקבי. בסקירה נכללו עשרה מחקרים, בהם 374 משתתפים, כאשר בשישה מהמחקרים נבדקה ההשפעה של אגוזי מלך, בשני מחקרים נבדקה ההשפעה של פיסטוקים, במחקר אחד נבדקה ההשפעה של שקדים ובמחקר אחד - אגוזי לוז. טווח מינוני הצריכה שנבדק בכלל המחקרים הוא: 37-128 גרם ליום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת אגוזים הייתה מלווה בשיפור משמעותי יותר במדד FMD הידוע בשמו המלא flow mediated dilation לתפקוד כלי הדם, כאשר בניתוח לפי תת-קבוצות נמצא כי ההשפעה המיטיבה נמצאה עבור אגוזי מלך בלבד וכן במחקרים שנמשכו פחות מ-18 שבועות, במינון של עד 67 גרם ליום או בקרב משתתפים עם רמת FMD בסיסית גבוהה (מעל החציון).

https://www.clinicalnutritionjournal.com/article/S0261-5614(17)30150-4/fulltext

בסקירה (2023) הוערכו העדויות לגבי ההשפעה של אגוזים מסוגים שונים על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 19 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות של מחקרים אקראיים מבוקרים.

להלן הממצאים העיקריים:

• הממצאים מצביעים באופן עקבי על השפעה מיטיבה לצריכת אגוזים מסוגים שונים, כולל אגוזי מלך, שקדים, קשיו, בוטנים ופיסטוקים, על רמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים.
• לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת ה-HDL.
• ישנן עדויות מסוימות לכך ששילוב של אגוזים בתזונה השגרתית עשויה לתרום לשיפור מדדים של ApoB ושל פעילות HDL.
• ההשפעה של אגוזים עשויה להיות תלוית מינון, כאשר ההשפעה לא נמצאה תלויה בגיל, מין או אופן העיבוד של האגוז. עם זאת, התגובה לצריכת אגוזים נמצאה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם BMI נמוך יותר ורמת שומנים גבוהה יותר.
• העדויות הקיימות מצביעות על כך שתזונה עשירה באגוזים קשורה בהפחתת מספר חלקיקי LDL וכן בהפחתת חלקיקי LDL קטנים וצפופים.

החוקרים מסכמים כי מחקרים קליניים מראים שצריכת אגוזים מסוגים שונים תורמת לשיפור פרופיל השומנים באמצעות מנגנונים שונים, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה במחקרים נוספים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771303/

בסקירה (2021) מקיפה של מחקרים קליניים נבדקה ההשפעה של צריכת שקדים על מדדים אנתרופומטריים, על הבריאות המטבולית ועל אוכלוסיית חיידקי המעי. בסקירה נכללו הממצאים מ-64 מחקרים אקראיים מבוקרים ומ-14 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות. להלן הממצאים העיקריים העולים מהסקירה:

• סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות בהן נבדקה ההשפעה של אגוזים מראות כי שקדים היו האגוז היחיד שהוביל לירידה קטנה אך מובהקת גם במשקל הגוף וגם במסת השומן בהשוואה לדיאטת ביקורת. המנגנונים בהם שקדים תורמים לאיזון המשקל כוללים הפחתת הצריכה של מזונות אחרים וויסות תחושות הרעב והשובע.  

• צריכת 42.5 גרם/יום שקדים הייתה מלווה בירידה מובהקת ב-LDL, בסיכון למחלת לב כלילית ובהוצאה הרפואית הקשורה בתחלואה קרדיווסקולרית. 

• צריכה של לפחות 42.5 גרם/יום שקדים למשך למעלה משישה שבועות הייתה מלווה בירידה קטנה אך מובהקת בלחץ הדם הדיאסטולי. 

• מחקרים מבוקרים עדכניים מצביעים על מגוון יתרונות בריאותיים לצריכת שקדים, כולל שיפור התפקוד הקוגניטיבי, הפחתת השתנות קצב הלב תחת תנאים של סטרס מנטלי והגנה על עור הפנים מפני נזקי השמש. 

• שמונה מחקרים מבוקרים הראו כי צריכת שקדים תומכת בבריאות חיידקי המעי, כולל שיפור עושר ומגוון החיידקים, שיפור היחס של חיידקים מיטיבים לחיידקים פתוגניים והעלאת הריכוז של רכיבים פעילים התורמים לשיפור הבריאות. 

• ניתן לעשות שימוש בשקדים כארוחת ביניים מזינה בדיאטות שונות ובכך לשפר את איכות התזונה הכוללת.  

ממצאי הסקירה מצביעים על היתרונות של שקדים בהיבטים קליניים שונים ומהווה בסיס לתכנון של מחקרים אקראיים מבוקרים נוספים. המחקר מומן על ידי ה- Almond Board of California. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34201139/

במטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2020) נערכה השוואה בין ההשפעה של אגוזים שונים על פרופיל השומנים. בניתוח נכללו 34 מחקרים, בהם 1,677 משתתפים, אשר בדקו את ההשפעה של דיאטה המועשרת באגוזי מלך, פיסטוקים, אגוזי לוז, קשיו או שקדים. נמצא כי דיאטה המועשרת בפיסטוקים דורגה כבעלת ההשפעה הטובה ביותר על רמת הטריגליצרידים, ה-LDL והכולסטרול הכללי. הדיאטה שדורגה שנייה בהקשר של הפחתת טריגליצרידים וכולסטרול כללי הייתה דיאטה מועשרת באגוזי מלך, ודיאטה מועשרת בשקדים בהקשר של הפחתת LDL. עם זאת, יש להתייחס בזהירות לממצאים שכן החוקרים מציינים כי הניתוח מבוסס על מספר קטן של מחקרים באיכות מתודולוגית נמוכה. החוקרים מסכמים כי דיאטה המועשרת בפיסטוקים או באגוזי מלך עשויה להיות עדיפה על פני אגוזים אחרים לשיפור פרופיל השומנים, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס את הממצאים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31773150/

מחקר חשוב במיוחד (ינואר 2015) מראה כי למנת שקדים יומית עשויה להיות תרומה להפחתת גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. במחקר זה השתתפו 48 מבוגרים בעלי רמות LDL גבוהות אשר צרכו 2 דיאטות, כל אחת למשך 6 שבועות. שתי הדיאטות היו דומות, מלבד מנת שקדים יומית לעומת מאפה בעל ערך קלורי זהה בדיאטה השנייה.נמצא כי צריכה קבועה של שקדים הובילה לירידה בערכי הכולסטרול ללא פגיעה ברמת HDL ולירידה בשומן הבטני. מכאן, צריכת שקדים הינה אסטרטגיה פשוטה וזולה לאיזון רמות השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25559009

במחקר אקראי מבוקר (2021)הוערכה ההשפעה ארוכת הטווח של צריכת אגוזי מלך על פרופיל השומנים בקרב קשישים בריאים. המחקר נערך במשך שנתיים בברצלונה ובקליפורניה, וכלל 708 משתתפים בגילאי 63-79. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת אגוזי מלך כחלק מהתזונה הרגילה (15% מסך הצריכה הקלורית 30-60 גרם/יום) או לקבוצת ביקורת שלא צרכה אגוזי מלך. במהלך תקופת המחקר תועדה ההיענות לדיאטה, הסבילות, השינוי בטיפול התרופתי והשינוי במשקל. כ-90% מהמשתתפים השלימו את תקופת המחקר וההיענות להתערבות הייתה גבוהה. בשתי הקבוצות המשקל נותר יציב במהלך תקופת המחקר, כאשר בקבוצת ההתערבות המשתתפים צרכו יותר קלוריות, סיבים, שומן ושומן רב בלתי רווי. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמת הגלוקוז בצום. בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת בכולסטרול הכללי וב-LDL (ירידה של 4.4% ו-3.6%, בהתאמה), ללא שינוי בטריגליצרידים וב-HDL. השיפור ב-LDL היה משמעותי יותר בקרב גברים לעומת נשים (ירידה של 7.9% לעומת 2.6%). החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגימים את התרומה של אגוזי מלך כחלק מהתזונה השגרתית להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב קשישים.  המחקר נתמך על ידי ה-California Walnut Commission.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34455809/

מחקר (נובמבר 2014) שבדק צריכת אגוזים ושקדים מראה כי באופן כללי אנשים מעדיפים אגוזי לוז ושקדים שלמים בהשוואה לטחונים או חתוכים. עוד נמצא כי צריכת אגוזי לוז ושקדים למשך 6 שבועות הייתה קשורה בשיפור פרופיל השומנים בדם בהשוואה לנתוני הבסיס.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25433502

מחקר (אפריל 2013) המיועד לבחון את ההשפעה האינדיבידואלית של רכיבי אגוז המלך ואת המנגנונים בהם אגוזי מלך תורמים לבריאות קרדיווסקולרית. המחקר בוצע על 15 מבוגרים בריאים בעלי עודף משקל או השמנת יתר אשר סובלים מרמה קלה של עודף כולסטרול. הממצאים העיקריים מראים כי לשמן אגוזי המלך תפקיד בתפקוד התקין של כלי הדם וכי צריכת אגוז מלך בשלמותו תורמת ליעילות פעילות HDL בסילוק כולסטרול עודף מהדם.החוקרים מסכמים כי גילוי שני מנגנונים אלו תורם להסבר לגבי אופן הפעולה של אגוזי מלך במניעת מחלות קרדיווסקולריות.

http://jn.nutrition.org/jn.112.170993

במחקר אקראי מבוקר (2015) בו 112 משתתפים נמצא כי הוספת אגוזי מלך לתפריט היומי תרמה לשיפור איכות התזונה, תפקוד כלי הדם ורמת הכולסטרול, ללא השפעה על מדדי הגוף, רמת הסוכר ולחץ הדם. 

http://drc.bmj.com/content/3/1/e000115.full

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2015) בה נבדקה ההשפעה של אגוזים שונים על פרופיל השומנים בדם, על רמת הליפופרוטאינים, לחץ הדם ומדדי דלקת בקרב מבוגרים ללא מחלה קרדיווסקולרית ידועה. בסקירה נכללו 61 מחקרים מבוקרים בהם נערכה התערבות שנמשכה 3 עד 26 שבועות. נמצא כי צריכת אגוזים באופן כללי תרמה לירידה בכולסטרול הכללי, ב-LDL, בטריגליצרידים וב- ApoB (הרכיב החלבוני בכולסטרול), ללא השפעה מובהקת על שאר המדדים שנבדקו. ההשפעה על הכולסטרול הייתה תלויית מינון, כך שהייתה השפעה גדולה יותר למינון של מעל 60 גרם אגוזים ליום. בנוסף, נמצא כי ההשפעה של אגוזים על ApoB הייתה משמעותית יותר בקרב חולי סוכרת בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561616

במחקר (ינואר 2016) בו השתתפו 245 נשים אשר עקבו במשך שנה אחר 1 מ-3 דיאטות השונות בהרכב הפחמימות והשומנים, נמצא כי דיאטה עשירה באגוזי מלך הייתה היעילה ביותר לשיפור פרופיל השומנים. עם זאת, כל הדיאטות היו דומות ביחס למידת הירידה במשקל.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26811166

סקירת מחקרים (אוקטובר-נובמבר 2008) בחנה את הקשר בין תזונה ואורח חיים לסיכון למחלות לב וכלי דם, לרמות השומנים בדם, לחץ הדם, טרשת עורקים, מדדי דלקת ועוד. עולה כי מומלץ להימנע מבשרים מעובדים, סוכרים וקינוחים, תפוחי אדמה וצ'יפס, דגנים מעובדים ושומני טראנס ולהגביר צריכת פירות, ירקות, קטניות, דגנים מלאים, עוף ודגים. יש התייחסות מיוחדת לצריכת סיבים, שומנים איכותיים עם חומצות שומן מסוג אומגה 3 לעומת שומנים רווים שומני טראנס וכולסטרול מהמזון, צריכה של סטרולים וסטנולים מהצומח, חלבון סויה, צריכה מושכלת של אלכוהול וצריכת מזונות פונקציונאליים כמו אגוזים. מודגשים גורמי סיכון כגון השמנה, מסת גוף (BMI) ויחסי היקף מותניים-ירך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18849551

 

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - דגנים מלאים וסיבים תזונתיים

 

במטה-אנליזה (2018) נבדק האם שימוש בסיבי פסיליום עשוי להגביר את הירידה בכולסטרול, בקרב מטופלים הנוטלים סטטינים. החוקרים מסבירים כי היעילות של סטטינים הינה תלוית מינון, כאשר מינונים גבוהים, הנדרשים להשגת הירידה הנדרשת ברמת הכולסטרול, עלולים להיות מלווים בהשפעות שליליות. בניתוח נכללו שלושה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם המשתתפים נטלו, בנוסף לטיפול בסטטינים, פסיליום במינון 7-15 גרם/יום למשך 4-12 שבועות, בהשוואה לסטטינים בלבד. נמצא כי נטילת פסיליום הייתה מלווה בירידה משמעותית יותר ברמת ה-LDL, בהשוואה לטיפול בסטטינים בלבד, בקרב מטופלים עם רמת LDL גבוהה. החוקרים מראים כי הירידה ברמת ה-LDL בקרב מטופלים שנטלו את הפסיליום הייתה שוות ערך להכפלת מינון הסטטינים. כמצופה, לא נמצאה השפעה משמעותית לפסיליום בקרב משתתפים בריאים שאינם סובלים מיתר כולסטרול. החוקרים מסכמים כי שימוש בפסיליום הוביל להגברת יעילות הטיפול בסטטינים, ובכך לסייע למטופלים שאינם יכולים ליטול מינון גבוה של סטטינים בשל השפעות שליליות. המחקר נערך בשיתוף חברת פרוקטר אנד גמבל.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30078477/

בסקירה שיטתית (2019) מוערכות העדויות ממחקרים קליניים לגבי ההשפעה של צריכת תוספי סיבים תזונתיים על מדדים מטבוליים בקרב מבוגרים. ברקע למחקר עדויות מבוססות ממחקרים תצפיתיים בהתייחס להשפעה הבריאותית המיטיבה של סיבים תזונתיים, אולם במחקרים התערבותיים, בהם נבדקה ההשפעה של נטילת תוספי סיבים, התוצאות לא היו עקביות. בסקירה נכללו 77 מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה של תוספי סיבים תזונתיים טבעיים או סינתטיים - בהשוואה לפלסבו, תוסף אחר או בהשוואה לקבוצת ביקורת שלא קיבלה כל תוסף. מדדי המטרה כללו מדדים של גלוקוז ואינסולין, מדדי דלקת ומדדי שומנים בדם. 

להלן הממצאים העיקריים:

• נטילת תוספי סיבים הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL, התנגודת לאינסולין ורמת האינסולין ב-36-49% מהמחקרים. 
• בפחות מ-20% מהמחקרים נמצא שיפור במדדי הדלקת CRP ו-IL-6, הגלוקוז, האינסולין, HDL וטריגליצרידים. 
• נמצא יתרון במחקרים בהם נעשה שימוש במינונים גבוהים יותר (מעל 20 גרם ליום), בתוספים בעלי מאפיינים מסוימים (סיבים מסיסים כגון פסיליום ובטא-גלוקן או תוספים מעורבים) ובמשך התערבות ארוך יותר (מעל 13 שבועות). 
• במחקרים רבים נעשה שימוש בפחמימות שניתנות לעיכול כפלסבו (כגון מלטודקסטרין), והייתה לכך השפעה מתערבת על מדדים שונים כמו רמת הגלוקוז והאינסולין. 

מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוספי סיבים תזונתיים מסייעת בעיקר לירידה ברמת הכולסטרול ובשיפור התנגודת לאינסולין, ללא השפעה משמעותית על מדדי הגלוקוז והדלקת. למרות שנדרשים מחקרים נוספים לקביעת המלצות לשימוש קליני, ישנו פוטנציאל לשימוש ממוקד בתוספי בעלי מאפיינים ספציפיים, במינון גבוה ולתקופה ממושכת. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31342059/

סקירת מחקרים (אוקטובר-נובמבר 2008) בחנה את הקשר בין תזונה ואורח חיים לסיכון למחלות לב וכלי דם, לרמות השומנים בדם, לחץ הדם, טרשת עורקים, מדדי דלקת ועוד. עולה כי מומלץ להימנע מבשרים מעובדים, סוכרים וקינוחים, תפוחי אדמה וצ'יפס, דגנים מעובדים ושומני טראנס ולהגביר צריכת פירות, ירקות, קטניות, דגנים מלאים, עוף ודגים. יש התייחסות מיוחדת לצריכת סיבים, שומנים איכותיים עם חומצות שומן מסוג אומגה 3 לעומת שומנים רווים שומני טראנס וכולסטרול מהמזון, צריכה של סטרולים וסטנולים מהצומח, חלבון סויה, צריכה מושכלת של אלכוהול וצריכת מזונות פונקציונאליים כמו אגוזים. מודגשים גורמי סיכון כגון השמנה, מסת גוף (BMI) ויחסי היקף מותניים-ירך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18849551

סקירה (ינואר 2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם: Cynara cardunculus, Medicago sativa, Trigonella foenum graecum, Allium sativum, Glycine max (soybean), Silybum marianum, Red Yeast Rice, Commiphora mukul. בהמשך מוצגים הממצאים לגבי היעילות של מספר סיבים תזונתיים להפחתת שומנים: Plantago psyllium, Cyamopsis retragonoloba (Guar Gum), Oat (Avena sativa). החוקרים מסכמים כי צריכת סיבים, ויטמינים, פלבונואידים, סטרולים ונוגדי חמצון עשויה לתרום להפחתת רמת השומנים בדם ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

סקירת מחקרים (2007) שבדקו את תפקיד התזונה במניעת מחלות לב בנשים, העלתה כי לתזונה ים תיכונית השפעה נוגדת חמצון לכולסטרול LDL, הפחתת כולסטרול כללי בדם, הפחתת טריגליצרידים וכן יש לתזונה זו השפעה ביחס הפוך על השמנה. הגברת צריכת סיבים תזונתיים מפחיתה היארעות מחלות לב, מפחיתה רמות כולסטרול LDL ו- Apo-B. שימוש בפוליפנוֹלים תזונתיים (כדוגמאת ענבים ויין) מעלה רמת כולסטרול HDL, מפחית טריגליצרידים ו- Apo-B ומסייע להפחתת עקה חמצונית בגוף והפחתת סמני דלקת בדם. צריכת פיטוסטרוֹלים מסייעת להפחתת ספיגת כולסטרול. צריכת חלבון סויה עשויה להפחית רמות כולסטרול LDL. שינוי תזונתי, אפילו ללא ירידה במשקל, יכול להפחית רמות השומנים בדם ב10-25%, כשההמלצות מן הסקירה הן לתזונה המותאמת אישית לפי צרכים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17215174

סקירת מחקרים (דצמבר 2008) העלתה כי תזונה מבוססת על מזון מן הצומח עשירה בתרכובות אשר דרך מנגנונים שונים מספקות הגנה מפני מחלות לב וכלי דם. יש להעשיר את התזונה בסיבים, חלבונים מן הצומח, נוגדי חמצון כמו ויטמין A, ויטמין E וויטמין C, סלניום וחומצה פולית. כל אלו מפחיתים את צריכת השומנים הרווים והכולסטרול, ומסייעים לא רק במניעת ייצור כולסטרול, אלא במניעת חמצון הכולסטרול הקיים.קרטנואידים ופוליפנוֹלים בתזונה מסייעים גם הם במניעת חמצון כולסטרול ומניעת היווצרות פלאק טרשתי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18937895

סקירת מחקרים (מרץ 2009) קושרת גישות באורח חיים ותזונה לירידה ברמות כולסטרול LDL וטריגליצרידים והעלאת כולסטרול HDL. מהמחקרים עולה כי לצריכה קבועה של ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים, סיבים, דגים, בשרים דלי שומן ועוף ומוצרי חלב דלי שומן השפעה מגנה לבבית. הרגלים בריאים נוספים הם שמירה על יחסים תקינים בהיקפי המותן לירך, פעילות גופנית קבועה, צריכת אלכוהול מתונה, הימנעות מעישון ושמירה על דפוסי תזונה בריאים. כל זה תורם לא רק לשמירה על הלב, אלא להפחתת כולסטרול LDL  וטריגליצרידים והעלאת כולסטרול HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19217512

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב,(2020) בו נכללו 83 משתתפים עם יתר כולסטרול, נמצא כי העשרת התזונה ב-3 גרם/יום בטא-גלוקן משיבולת שועל הייתה מלווה בירידה במדדי הכולסטרול. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32138344/

במחקר, (2020) הכולל נתונים משלושה מחקרים אקראיים מוצלבים, נבדקה ההשפעה של צריכת סיבים מסיסים על הסיכון למחלת לב כלילית, בקרב משתתפים בריאים או עם הפרעה באיזון הגליקמי. במחקר נכללו 45 משתתפים, מהם 11 משתתפים עם סוכרת סוג 2, 11 משתתפים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז או תסמונת מטבולית, ו-23 משתתפים בריאים. בכל המחקרים נבדקה ההשפעה של דיאטה מבוקרת עם תערובת סיבים תזונתיים מסיסים המבוססת על קונג'אק, בהשוואה לדיאטה עם כמות סיבים דומה שמקורם בדגנים, כאשר כל תקופת התערבות נמשכה שלושה שבועות, עם הפרדה של שבועיים ביניהן. מינון הסיבים שניתן היה 0.2 גרם/100 קלוריות למשתתפים בריאים, 0.5 גרם/100 קלוריות למשתתפים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז או תסמונת מטבולית, ו-0.7 גרם/100 קלוריות למשתתפים עם סוכרת סוג 2. הסיכון למחלת לב כלילית הוערך באמצעות נוסחת פרמינגהם (FRS-CHD), לפיה ניתן לחשב את הסיכון ל-10 שנים. נמצא כי צריכת תערובת הסיבים המסיסים הייתה מלווה בירידה של 22% בציון הסיכון, בהשוואה לתנאי הביקורת, כאשר נמצאה ירידה של 16% בציון הסיכון בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, ב-24% בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית וב-25% בקרב משתתפים בריאים. הירידה בציון הסיכון מיוחסת בעיקר לשיפור ברמת הכולסטרול ובלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי צריכת סיבים מסיסים הייתה מלווה בשיפור גורמי הסיכון ובירידה משמעותית בסיכון למחלת לב כלילית בקרב משתתפים עם רמות שונות של איזון גליקמי. המחקר מומן על ידי החברות Dicofarm ו- Kellogg Company, שסיפקו את התוספים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32213141/

מחקר (אוגוסט 2014) שנועד להעריך האם הקשר בין נטילת סטטינים ורמות השומנים בדם מושפע מדגנים מלאים, אשר תורמים גם כן לשיפור פרופיל השומנים. החוקרים התבססו על נתונים של 4284 מבוגרים מעל גיל 45 אשר השתתפו במחקר עוקבה נרחב. הם מצאו כי רמות הכולסטרול (non HDL) היו נמוכות יותר בקרב נוטלי סטטינים, כאשר הבדל זה היה גדול יותר בקרב אלו שצרכו מעל 16 גרם דגנים מלאים ליום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25240077

מחקר מבוקר (אוקטובר 2014) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת חיטה ושיפון מלא לבין פרופיל השומנים בדם בקרב משתתפים ממדינות סקנדינביה הסובלים מהתסמונת המטבולית. המשתתפים חולקו באופן אקראי לצריכת דיאטה נורדית בריאה או לדיאטת בקרה. מהתוצאות עולה כי הגברת הצריכה של שיפון מלא במקום חיטה מלאה מלווה בשיפור פרופיל השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25340768

מחקר (אוגוסט 2013) אשר נועד לבחון את הבטיחות והיעילות של השימוש בזרעי פשתן לצורך שליטה ברמות הכולסטרול בקרב ילדים. במסגרת של ניסוי קליני מבוקר ורנדומאלי, 32 משתתפים בגילאי 8-18 עם רמות LDL של 135-193 קיבלו במסגרת התפריט היומי 30 גרם של זרעי פשתן או אותו תפריט הכולל חיטה מלאה במשך 4 שבועות. בניגוד למצופה, לתוספת זרעי פשתן לא הייתה השפעה על רמת הכולסטרול הכללי, על רמת LDL, על BMI, או על הצריכה הקלורית. החוקרים מסכמים כי השימוש בזרעי פשתן הינו בטוח אך אינו יעיל להפחתת רמת הכולסטרול בקרב ילדים הסובלים מעודף כולסטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23733031

במחקר הנוכחי (אפריל 2015) נבדקה ההשפעה של זרעי פשתן על רמת הכולסטרול בקרב משתתפים בעלי מחלה קרדיווסקולרית, אשר חלקם נוטלים סטטינים. במערך קליני כפול-סמיות נבדקה ההשפעה של תזונה מועשרת ב-30 גרם זרעי פשתן טחונים ביום לעומת קבוצת ביקורת שצרכה דיאטה מועשרת ב-30 גרם חיטה מלאה. באופן כללי החוקרים מצאו כי בטווח הקצר (6 חודשים) לזרעי פשתן תועלת בהפחתת רמות הכולסטרול הכללי וה-LDL. בקרב חולים הנוטלים סטטינים, לזרעי פשתן תרומה נוספת להורדת LDL בהשוואה לקבוצת הביקורת גם בטווח הארוך (12 חודשים).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25694068

מחקר קליני מבוקר (ספטמבר 2014) אשר נועד לבחון את ההשפעה של לחם מועשר בסובין שיבולת שועל על פרופיל השומנים בדם ותפקוד כלי הדם באוכלוסייה הסובלת מעודף כולסטרול בדם. במחקר נמצא כי צריכת שיבולת שועל הינה יעילה להפחתת רמות כולסטרול. המחקר בוצע על 60 אנשים שסובלים מעודף שומנים בדם. המשתתפים בקבוצת הטיפול צרכו לפחות 5 מנות לחם שיבולת שועל עם 6 גרם בטא-גלוקן לעומתם קבוצת הביקורת צרכה כמות דומה של לחם לבן. לאחר 6 שבועות נמצא כי לחם שיבולת שועל תורם לירידה ברמות הכולסטרול אולם לא נמצאה השפעה מובהקת על תפקוד כלי הדם.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25477983

מטה אנליזה (2014) של מחקרים רנדומלים מבוקרים אשר בחנה את ההשפעה מפחיתת הכולסטרול של מעל 3 גרם ליום בטא גלוקן המצוי בשיבולת שועל. במטה אנליזה נכללו 28 מחקרים רנדומלים מבוקרים אשר השוו בין כמות הגבוהה או שווה ל-3 גרם בטא גלוקן משיבולת שועל לביקורת מתאימה. נראה כי בטא גלוקן משיבולת שועל במינון זה הפחית את רמות הכולסטרול הכללי וכולסטרולLDL  בהשוואה לביקורת ב- 0.30mmol/L ו- 0.25mmol/L בהתאמה.ההבדל היה מובהק במיוחד בחולוי סוכרת. לא נראתה השפעה מובהקת על כולסטרול HDL או על טריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25411276

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27273067

מטה-אנליזה (אפריל 2015) אשר נועדה לבחון את ההשפעה של בטא-גלוקן (סוג של סיבים תזונתיים מסיסים הנמצא בשיבולת שועל ושעורה) על פרופיל השומנים ורמות הסוכר בדם באוכלוסייה בעלת היפרכולסטרולמיה. באנליזה נכללו 17 מחקרים מבוקרים בהם סה"כ 916 משתתפים. מניתוח כלל הממצאים עולה כי בטא-גלוקן תרם לירידה בכולסטרול הכללי וב-LDL אולם לא נמצאה השפעה על רמות HDL, טריגליצרידים וגלוקוז. לא דווח על תופעות לוואי כתוצאה מהשימוש בבטא-גלוקן.

http://www.nmcd-journal.com/00114/abstract

במאמר מוצגים היתרונות הבריאותיים של דגנים מלאים, בדגש על תרומתם להפחתת רמות הכולסטרול בדם, תוך מתן המלצות יישומיות להכנסתם לתפריט הקבוע.

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה של תוסף סיבים תזונתיים על רמות השומנים והסוכרים, בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות. במחקר השתתפו 159 מבוגרים מאוסטרליה בגילאי 19-68, עם BMI בטווח 25-47, אשר הוקצו אקראית ל-3 קבוצות המחקר: תוסף סיבים המכיל פוליסכרידים (PolyGlycopleX®), תוסף פסיליום (PSY), או קמח אורז כביקורת. כל המשתתפים התבקשו לערבב 5 מ"ג מהתוסף בכוס מים 3 פעמים ביום לפני הארוחות למשך 12 חודשים, ללא שינוי נוסף בתזונה ובאורח החיים. נמצא כי לעומת קבוצת הביקורת, בקרב המשתתפים שנטלו תוסף סיבים (PGX או PSY) חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי (8.2% ו-7%, בהתאמה), ברמת ה-LDL (נצפתה ירידה של 13.9% ו-8.1%, בהתאמה), ברמת האינסולין (9% ו-9.4%, בהתאמה) ובתנגודת לאינסולין לאחר 3 חודשים. בנוסף, רק נטילת PGX הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז בצום ובעלייה ברמת ה-HDL. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף סיבים עשויה להיות אסטרטגיה פשוטה ויעילה לשיפור מדדי השומנים והסוכרים ובכך להפחית את הסיכון לתסמונת המטבולית, תחלואה קרדיווסקולרית או סוכרת סוג 2. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28146065

במסגרת מחקר עוקבה (2021) גדול שנערך בארה"ב נבדק הקשר בין צריכת דגנים מלאים ומלוטשים ובין השינוי לאורך זמן בגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. במחקר נכללו 3,121 משתתפים (צאצאי מחקר פרמינגהם), בני כ-55 בממוצע עם BMI ממוצע של 27.2. נתוני תזונה, בריאות ואורח חיים נאספו כל ארבע שנים במהלך תקופת מעקב חציונית של 18 שנה. 

להלן הממצאים העיקריים:

• צריכה גבוהה יותר של דגנים מלאים הייתה קשורה בעלייה מתונה יותר בהיקף המותניים, ברמת הגלוקוז בצום ובלחץ הדם הסיסטולי. באופן ספציפי, העלייה בכל תקופה של ארבע שנים בקרב המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר לעומת הנמוכה ביותר הייתה 1.4 לעומת 3 ס"מ בהיקף המותניים, 0.7 לעומת 2.6 מ"ג/דצ"ל ברמת הגלוקוז בצום, ו-0.2 לעומת 1.4 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי. הקשר בין צריכת דגנים מלאים והיקף המותניים היה חזק יותר בקרב נשים לעומת גברים. 

• צריכה גבוהה יותר של דגנים מלאים הייתה קשורה בעלייה גדולה יותר ברמת ה-HDL ובירידה גדולה יותר ברמת הטריגליצרידים, אולם קשר זה לא היה מובהק לאחר התאמה לשינוי בהיקף המותניים. 

• בניגוד לכך, צריכה גבוהה יותר של דגנים מלוטשים הייתה קשורה בעלייה גדולה יותר בהיקף המותניים (2.7 לעומת 1.8 ס"מ) ובירידה מתונה יותר ברמת הטריגליצרידים (0.3 לעומת 0.7 מ"ג/דצ"ל). 

החוקרים מסכמים כי החלפת דגנים מלוטשים בדגנים מלאים עשויה לתרום להפחתת השמנה בטנית, יתר שומנים בדם ורמת גלוקוז גבוהה, ובכך לתרום לצמצום הסיכון הקרדיו-מטבולי. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34255848/

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - נוגדי חמצון

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) נבדקה ההשפעה של צריכת פירות ספציפיים על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. בסקירה נכללו 45 מחקרים, בהם נכללו משתתפים בריאים (13 מחקרים) או משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים, כגון סיכון קרדיווסקולרי גבוה ותסמונת מטבולית. במחקרים אלה נערכה התערבות של שבוע לפחות (57 יום בממוצע), בה נבדקה ההשפעה של פירות (פירות יער, פירות הדר או דובדבנים) על תפקוד כלי הדם, לחץ הדם, פרופיל השומנים בדם ומדדי דלקת. מנגנוני הפעולה המעורבים כוללים השפעה מעכבת של פלבונואידים (ביניהם אנתוציאנידינים) על הביטוי של גנים דלקתיים, הפחתת עקה חמצונית, השפעה על אנזימים המעורבים בתהליכי עיכול פחמימות ובהיווצרות תאי קצף, וכן הגברת הסינתזה של nitric oxide בעקבות צריכת אנתוציאנינים. ב-32 מהמחקרים נעשה שימוש במיץ פרי וב-13 מחקרים בפרי השלם או בפרי מיובש בהקפאה. להלן סיכום הממצאים: 

• מניתוח תוצאות המחקרים עולה כי העשרת התזונה בפירות הייתה מלווה בשיפור תפקוד כלי הדם (נמצאו תוצאות חיוביות ב-8 מחקרים), בשיפור פרופיל השומנים ומדדי דלקת (14 מחקרים) ובשיפור לחץ הדם (10 מחקרים). 

• במטה-אנליזה, בה נכללו 38 מהמחקרים, נמצא כי צריכת פירות יער (סוגים שונים) הייתה מלווה בירידה ממוצעת של 3.68 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי ו-1.52 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי. 

• בניתוח לפי תת-קבוצות נמצא כי השפעה זו הייתה מוגבלת למחקרים בהם ניתן מיץ חמוציות (ירידה של 1.52 ו-1.78 מ"מ כספית, בהתאמה) ומיץ דובדבנים (ירידה של 3.11 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי). 

• לא נמצאו השפעות מובהקות נוספות לפירות אחרים או על מדדים אחרים. 

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של מיץ חמוציות ומיץ דובדבנים להפחתת לחץ הדם.  החוקרים מדווחים על העדר מימון למחקר או ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32535781/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של מוצרי ענבים על מדדי השומנים בדם. בסקירה נכללו 48 מחקרים (סה"כ 49 זרועות טיפול), בהם נכללו משתתפים בריאים וכן משתתפים עם יתר שומנים בדם, מחלת כליות כרונית, סוכרת סוג 2 או תסמונת מטבולית, עודף משקל או שמנות, מחלות כבד, מחלות לב וכלי דם, נשים לאחר גיל המעבר ונשים המחלימות מסרטן השד. ברוב המחקרים נעשה שימוש במיצוי ענבים או מיצוי זרעי ענבים, ב-11 מחקרים נעשה שימוש במיץ ענבים ובחמישה מחקרים בצימוקים. משך ההתערבות נע בין 2 ל-54 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת מוצרי ענבים הייתה מלווה בהפחתת ריכוז הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 6 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (הפרש ממוצע של 5 מ"ג/דצ"ל), והטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 7.6 מ"ג/דצ"ל). השיפור ב-LDL וב-HDL היה קשור במינון הפוֹליפנוֹלים. לא נמצאה השפעה מובהקת על ה-HDL. החוקרים מסכמים כי למוצרי ענבים עשויה להיות תרומה לשיפור פרופיל השומנים בדם, בקרב משתתפים הסובלים ממצבים בריאותיים שונים. החוקרים מדווחים על העדר מימון או ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31517353/

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (מרץ 2016) הוערכה ההשפעה של צריכת פירות יער על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב משתתפים בריאים או בקרב משתתפים עם תחלואה קרדיווסקולרית. בניתוח הנתונים נכללו 22 מחקרים, בהם סך הכל 1,251 משתתפים, כאשר מספר המשתתפים בכל מחקר נע בין 18-146 משתתפים. 15 מהמחקרים נמשכו פחות מ-8 שבועות ו-7 מהמחקרים נמשכו מעל 8 שבועות. במחקרים השונים נעשה שימוש במגוון פירות יער (כגון חמוציות, אוכמניות, אוכמניות שחורות ועוד) ובמגוון צורות נטילה, כגון מיץ או כמוסות. נמצא כי באופן כללי צריכת פירות יער הייתה מלווה בירידה ברמת ה-LDL (הפרש ממוצע של 0.21 מילימול/ליטר), בלחץ הדם הסיסטולי (הפרש ממוצע של 2.72 מ"מ כספית), ברמת הסוכר בצום (הפרש ממוצע של 0.1 מילימול/ליטר), במדד BMI (הפרש ממוצע של 0.36 יחידות), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.2%) וברמת המדד הדלקתי TNF-α. במדדים הנוספים שנבדקו במחקרים השונים לא נמצאו הבדלים מובהקים (כולל כולסטרול כללי, HDL, טריגליצרידים, מדדים דלקתיים נוספים ועוד). החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכת פירות יער עשויה להיות אסטרטגיה יעילה למניעת תחלואה קרדיווסקולרית ולטיפול בה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27006201

בסקירה (2023) הוערכה היעילות של התערבויות המבוססת על פירות יער בקרב מטופלים עם לפחות שלושה מאפיינים של התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו 17 מחקרים מבוקרים בהם 785 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של סוגים שונים של פירות יער, כולל אוכמניות, חמוציות או ארוניה (chokeberry), בצורת משקה, פרי, או מיצוי. בשני מחקרים נבדקה ההשפעה האקוטית כאשר ביתר המחקרים משך ההתערבות נע בין 4 ל-14 שבועות. מהסקירה עולה כי לצריכת פירות יער הייתה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, אולם התוצאות לא היו עקביות בהתייחס להשפעה על המדדים האנתרופומטריים, לחץ הדם ורמת הגלוקוז בצום. בנוסף, נמצא יתרון לצריכת פירות יער בהתייחס למדדי דלקת, כולל IL-6 ו-TNF-α, ללא השפעה מובהקת על מדדים נוספים של דלקת, עקה חמצונית ותפקוד כל הדם. החוקרים מסכמים כי למרות העדויות המוגבלות, נמצאה תמיכה לפוטנציאל של פירות יער לשיפור גורמי סיכון הקשורים בתסמונת המטבולית. 
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37111125/

בסקירה (אפריל 2017) מסכמים החוקרים את הממצאים בנוגע להשפעה הפיזיולוגית של תוספי סיבים על המעי הדק והמעי הגס ותרומתם לשיפור הבריאות. מהסקירה עולה כי לנוכחות סיבים במעי הדק השפעה מטבולית מיטיבה, כגון הפחתת כולסטרול ואיזון רמות הסוכר בקרב מטופלים עם תסמונת מטבולית או סוכרת סוג 2. השפעה זו הינה כתוצאה מהצמיגות הנגרמת בעקבות שימוש בתוספי סיבים כמו פסיליום או בטא-גלוקן. שימוש בסיבים שאינם גורמים לצמיגיות, כגון אינולין או סיבים בלתי מסיסים כמו סובין חיטה, אינו מוביל להשפעה מיטיבה דומה במעי הדק. במעי הגס לסיבים עשויה להיות השפעה מיטיבה הן במצבי שלשול והן במצבי עצירות. סיבי סובין חיטה, שלא עברו התססה ונשארו שלמים לאורך התנועה במעי הגס, מעודדים את רירית המעי להגביר הפרשת מים וריר ובכך תורמים לריכוך הצואה. לסיבי פסיליום יכולת גבוהה להחזקת מים ובכך מסייעים לריכוך הצואה במצבי עצירות ולייצוב הצואה במצבי שלשול ועשויים לתרום במיוחד למטופלים עם מעי רגיש החוקרים מסכמים כי תוספי סיבים נראים כמו דרך פשוטה להגברת צריכת הסיבים, אולם העדויות המחקריות מצביעות על כך שלסוגים רבים של תוספים אין השפעה בריאותית מיטיבה כמו צריכת סיבים בתזונה ולכן חשוב להבין מהם המנגנונים בהם פועלים סוגים שונים של סיבים והשפּעתם הבריאותית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28252255

בסקירה (2019) מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים, בהם נבדקה ההשפעה של צריכת תות שדה ואוכמניות, בהתייחס למגוון מצבים רפואיים. החוקרים מציינים כי תות שדה ואוכמניות הינם פירות היער השכיחים ביותר בתזונה, כאשר פירות יער באופן כללי מאופיינים בהרכב תזונתי עשיר ובמגוון רכיבים פעילים. רכיבים אלה, כגון תרכובות פנוליות וחומצות אורגניות, נמצאו בעלי השפעה מגינה מפני מחלות כרוניות, כגון מחלות קרדיווסקולריות, סרטן, אלצהיימר ועוד. בסקירה נכללו 16 מחקרים קליניים מבוקרים בהם מוצגת ההשפעה של צריכת תות שדה ואוכמניות, לרוב בצורת אבקה מיובשת בהקפאה (10-50 גרם ליום). 
תות שדה:

• בחמישה מבין שבעה מחקרים נמצאה השפעה נוגדת דלקת.
• מבין חמישה מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה על מדדי סיכון קרדיווסקולריים, בשני מחקרים הודגמה השפעה נוגדת חמצון, בשני מחקרים הודגמה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים בקרב משתתפים עם שמנות, ובמחקר נוסף נמצאה השפעה מיטיבה על לחץ הדם, נוקשות העורקים והפעילות נוגדת החמצון בקרב נשים לאחר גיל המעבר. 

אוכמניות:

• מבין שלושה מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה נוגדת הדלקת, במחקר אחד נמצאה השפעה מיטיבה על תפקוד כלי הדם ובשני המחקרים הנוספים נמצאה רק השפעה נוגדת חמצון, ללא השפעה על כלי הדם או מדדי הדלקת. 
• בארבעה מחקרים לא נמצאה השפעה משמעותית על מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, מלבד מחקר אחד בו נמצאה ירידה בלחץ הדם. 
• מבין שלושה מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה על התפקוד הקוגניטיבי והמצב המנטלי, במחקר אחד לא נמצאה השפעה על מצב הרוח, בשני מחקרים נמצאה השפעה מיטיבה על מצב הרוח ועל היכולת הקוגניטיבית. 

החוקרים מסכמים כי באופן כללי נמצאה השפעה מיטיבה לשילוב תות שדה ואוכמניות בתזונה, אולם מציינים כי התוצאות הושפעו במידה רבה מהבדלים במינון האנתוציאנינים ובמאפייני המשתתפים, ויש להמשיך ולערוך מחקרים נוספים על מנת לקבוע מהי היעילות הקלינית. 
החוקרים מדווחים על העדר מימון או ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31269727/

בסקירה (יולי 2015) בה נכללו 13 סקירות שיטתיות הבוחנות את ההשפעה של פלבאנולים המצויים בקקאו על הבריאות הקרדיווסקולרית, נמצא כי ישנן עדויות מוצקות המצביעות על כך ששוקולד מריר אינו יעיל להורדת לחץ הדם. עם זאת, מניתוח כלל הנתונים מעריכים החוקרים כי מוצרי קקאו, המכילים כ-100 מ"ג אפיקטכינים, עשויים לתרום לשיפור תפקוד כלי הדם (FMD) וכי מינון של כ-900 מ"ג ומעלה פלבאנולים מקקאו כן עשויים לתרום להורדת לחץ הדם במצבים מסוימים ובשימוש ממושך. בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על היעילות של קקאו להורדת רמת הסוכר בדם ולשיפור פרופיל השומנים. מבדיקה שכללה 32 מוצרי קקאו, זיהו החוקרים 2 תוספים המספקים מינונים אלה, כאשר על מנת להגיע לאותם מינונים יש לצרוך 100-500 גרםשוקולד, המספקים כ-900 מ"ג פלבאנולים, ו-50-200 גרם שוקולד המספקים כ-100 גרם אפיקטכינים. לאור ממצאים אלה, החוקרים קוראים לסימון כמות סך הפלבאנולים וכמות האפיקטכינים במוצרי שוקולד המשווקים כבעלי ערך בריאותי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26125676

סקירת מחקרים (2007) שבדקו את תפקיד התזונה במניעת מחלות לב בנשים, העלתה כי לתזונה ים תיכונית השפעה נוגדת חמצון לכולסטרול LDL, הפחתת כולסטרול כללי בדם, הפחתת טריגליצרידים וכן יש לתזונה זו השפעה ביחס הפוך על השמנה. הגברת צריכת סיבים תזונתיים מפחיתה היארעות מחלות לב, מפחיתה רמות כולסטרול LDL ו- Apo-B.שימוש בפוליפנוֹלים תזונתיים (כדוגמאת ענבים ויין) מעלה רמת כולסטרול HDL, מפחית טריגליצרידים ו-Apo-B ומסייע להפחתת עקה חמצונית בגוף והפחתת סמני דלקת בדם. צריכת פיטוסטרוֹלים מסייעת להפחתת ספיגת כולסטרול. צריכת חלבון סויה עשויה להפחית רמות כולסטרול LDL. שינוי תזונתי, אפילו ללא ירידה במשקל, יכול להפחית רמות השומנים בדם ב10-25%, כשההמלצות מן הסקירה הן לתזונה המותאמת אישית לפי צרכים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17215174

סקירת מחקרים (דצמבר 2008) העלתה כי תזונה מבוססת על מזון מן הצומח עשירה בתרכובות אשר דרך מנגנונים שונים מספקות הגנה מפני מחלות לב וכלי דם. יש להעשיר את התזונה בסיבים, חלבונים מן הצומח, נוגדי חמצון כמו ויטמין A, ויטמין E ויטמין C, סלניום וחומצה פולית. כל אלו מפחיתים את צריכת השומנים הרווים והכולסטרול, ומסייעים לא רק במניעת ייצור כולסטרול, אלא במניעת חמצון הכולסטרול הקיים. קרטנואידים ופוליפנוֹלים בתזונה מסייעים גם הם במניעת חמצון כולסטרול ומניעת היווצרות פלאק טרשתי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18937895

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2019) בדק את השְפעת צריכת אסאי על מצב חמצוני ופרופיל שומנים בקרב 125 מבוגרים בגילאי 20-59 עם יתר שומנים בדם (לפחות מדד אחד לא מאוזן בפרופיל השומנים), ועודף משקל (BMI> 25), אשר אינם נוטלים תרופות. הנחקרים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות:

1. תזונה היפוקלורית, הנמדדה באמצעות יומן תזונה + 200 גרם עיסת אסאי בארוחת הבוקר. 
2. תזונה היפוקלורית, הנמדדה באמצעות יומן תזונה + פלסבו.

חישוב הקלוריות היה אינדיבידואלי, בהתבסס על סך הוצאות האנרגיה (TEE), תוך שימוש בנוסחאות שונות לגברים ולנשים,על פי משקל, גובה, גיל ומקדם פעילות גופנית. 200 גרם עיסת אסאי קפואה הכילה: 154 קק"ל, 8.2 גרם פחמימות, 2.4 גרם חלבונים, 12.4 גרם מכלל השומנים. 200 גרם ״עיסת הפלסבו״- מים, קרבוקסימתיל צלולוזה, סוכרלוז, שמן סויה וחומר טעם אסאי - הכילה 55.4 קק"ל, 2.2 גרם פחמימות, 0.4 גרם חלבונים, 5 גרם מכלל השומנים. המחקר ארך חודשיים ומדי חודש נמדדו משקל בק"ג, היקף מותניים, היקף צוואר, יחס בין מותניים לגובה ו-BMI. כמו כן, נלקחו מהנבדקים בדיקות דם: גלוקוז, טריגליצרידים (TG), כולסטרול כללי (TC) ו-HDL-c. מתוך 125 רק 69 מתנדבים סיימו את כל שלבי המחקר: 30 בקבוצת האסאי ו-39 בקבוצת הפלסבו. מתוצאות המחקר עולה כי נצפו ירידות משמעותיות במסת הגוף וב- BMI. להלן סיכום הממצאים: 

• נצפתה הפחתה במשקל הגוף (p=0.022) ובאינדקס מסת הגוף (BMI) (p=0.015) בקבוצת האסאי והפחתה במשקל הגוף (p=0.010) ובאינדקס מסת הגוף (p=0.006) (BMI) ואף בהיקף המותניים (p=0.007) בקבוצת הפלסבו.
• לחץ העורקים הדיאסטולי (DAP) עלה משמעותית בקבוצת הפלסבו.
• לא היה שינוי בפרמטרים ביוכימיים, כמו גלוקוז, כולסטרול כולל, LDL-c, HDL-c ו-TG בקרב שתי הקבוצות. 
• הייתה ירידה משמעותית בפלזמה 8-איזופרוסטאן (p=0.00) IL-6 ,(p=0.042) שישים יום לאחר ההתערבות בקבוצת האסאי.

החוקרים מסכמים כי לאסאי אין השפעה משמעותית על פרמטרים ביוכימיים ואנתרופומטריים, אך כן על סמני חמצון שומנים בפלסמה (8-איזופרוסטאנים). 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31307842

במחקר אקראי מבוקר (2023) שנערך בגרְמניה נבדקה ההשפעה של משקה עשיר בפוֹליפנוֹלים על המטבוליזם של שומנים ועל ה-DNA. במחקר נכללו 36 גברים בריאים אשר חולקו אקראית לצריכת 750 מ"ל ליום משקה עשיר בפוֹליפנוֹלים שמקורם בפירות יער וברימון, או משקה פלסבו, למשך 8 שבועות.

להלן הממצאים העיקריים:

• בקבוצת ההתערבות חלה ירידה בצריכה התזונתית של שומן וחלבון בהשוואה לנתוני הבסיס.
• לאחר 4 שבועות נמצאה עלייה במסת הגוף הרזה בקבוצת ההתערבות, לעומת עלייה במשקל וברמת הלפטין בקבוצת הפלסבו.
• צריכת פוֹליפנוֹלים לא השפיעה על פרופיל השומנים, אולם בקבוצת הפלסבו חלה עלייה ברמת הטריגליצרידים.
• להתערבות הייתה השפעה מעכבת על פעילות האנזים PDE בטסיות הדם הקשורה בהרחבה של כלי הדם והורדת לחץ הדם.
• להתערבות נמצאה השפעה מגינה על ה-DNA בתאי הדם.

החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על השפעה בריאותית מיטיבה למשקה עשיר בפוֹליפנוֹלים כתוצאה משינוי תזונתי, עיכוב הפעילות של PDE והגנה על ה-DNA, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה הספציפית על המטבוליזם של שומנים בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36614281/

במחקר אקראי מוצלב (2023) נבדקה ההשפעה של מיץ עשיר בנוגדי חמצון על הרכב הגוף, פרופיל השומנים, מדדי הסוכר וסמנים של פעילות דלקתית ועקה חמצונית. במחקר נכללו 24 משתתפים בריאים בגיל 18 עד 65 עם BMI של 19 עד 30. כל המשתתפים קיבלו דיאטה ים-תיכונית מאוזנת עם או בלי 250 מ"ל ליום מיץ המכיל תפוח ותפוז ברגמוט, כל תנאי למשך שבועיים עם הפרדה של 3 שבועות בין התנאים. נמצא כי מסת הגוף הרזה הייתה גבוהה יותר ויחס הכולסטרול הכללי ל-HDL היה נמוך יותר לאחר צריכת הדיאטה עם המיץ בהשוואה לדיאטה בלי המיץ. בנוסף, צריכת המיץ הייתה מלווה בשיפור הביטוי הגנטי של סמנים הקשורים בפעילות דלקתית ובפעילות נוגדת חמצון. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכת מיץ עשיר בנוגדי חמצון כחלק מדיאטה ים-תיכונית מאוזנת עשוי לתרום להפחתת הסיכון לתחלואה כרונית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36672947/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של צריכת מיץ רימון על לחץ הדם, פרופיל השומנים ומדדים של עקה חמצונית, בקרב משתתפים עם עודף משקל ויתר שומנים בדם. במחקר נכללו 24 משתתפים בגיל 40-60, אשר חולקו אקראית לצריכת 300 מ"ל ליום מיץ רימון למשך שבועיים, או לקבוצת ביקורת שלא קיבלה כל התערבות. נמצא כי ההתערבות הייתה יעילה לשיפור לחץ הדם הדיאסטולי, רמת ה-LDL והפעילות נוגדת החמצון. עוד מראים החוקרים כי בקרב המשתתפים שצרכו מיץ רימון חל שיפור במטבוליזם של שומן רב בלתי רווי. החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה מצביעות על כך שבטווח הקצר לצריכת מיץ רימון השפעה מיטיבה על המטבוליזם של שומנים בקרב מבוגרים עם עודף משקל ויתר שומנים בדם. המחקר מומן על ידי מענק ממשלתי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33523763/

במחקר אקראי מבוקר (2020) נבדקה ההשפעה של מיץ רימונים על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות. במחקר נכללו 44 נשים בגילאי 18-40 עם BMI גבוה מ-25. המשתתפות חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות, שצרכה 45 מ"ל/יום מיץ רימונים מהול ב-180 מ"ל מים למשך 8 שבועות, או לקבוצת הביקורת, שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי בלבד. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, ברמת הטריגליצרידים וביחס טריגליצרידים ל-HDL, וכן נצפתה עלייה ברמת ה-HDL וגם ברמת ה-LDL. לא דווח על השפעות שליליות במהלך תקופת ההתערבות. החוקרים מסכמים כי למיץ רימונים עשויה להיות השפעה מיטיבה על לחץ הדם ועל חלק ממדדי השומנים בדם, אך גם עלולה להיות מלווה בעלייה ב-LDL. החוקרים מציינים כי לא ידוע מהו המנגנון הגורם לעלייה ב-LDL, שהרי הרכב הפוליפנוֹלים ברימון עשוי דווקא לתרום לירידה בייצור של LDL מחומצן, המגביר התפתחות של טרשת עורקים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32767710/

במחקר אקראי מבוקר (2020) שנערך בקנדה, נבדקה ההשפעה של צריכת פטל אדום על הבריאות החיסונית-מטבולית, בקרב משתתפים בסיכון לתסמונת המטבולית. במחקר נכללו 59 משתתפים עם עודף משקל או שמנות, ועם רמות גבוהות של אינסולין או טריגליצרידים. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת 280 גרם/יום פטל אדום קפוא, או לקבוצת הביקורת שהמשיכה בדיאטה הרגילה, למשך שמונה שבועות. להלן סיכום הממצאים:

• להתערבות לא הייתה השפעה מובהקת על רמת האינסולין, הגלוקוז ומדדי הדלקת או על לחץ הדם. 

• בעקבות ההתערבות נצפה שינוי מובהק בביטוי הגנטי ובמסלולים תפקודיים המעורבים בוויסות הפגיעה בתאים, בפעילות החיסונית, בתקשורת של חלבונים ובייצור ציטוקינים דלקתיים.

• כמו כן נצפה שינוי במטבוליטים הקשורים בפעילות המטבולית ובלחץ הדם. 

החוקרים מסכמים כי אומנם לא נמצאה השפעה מטבולית משמעותית לתוסף, אולם תוצאות המחקר מדגישות את פוטנציאל ההשפעה של פטל אדום על מסלולים חיסוניים-מטבוליים. המחקר מומן על ידי ה-WA Red Raspberry Commission, החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33348685/

במחקר אקראי מוצלב, (2020) שנערך בברזיל, נבדקה ההשפעה של שני מיצי פירות, המופקים מפרי דקלים מהזן Euterpe, על רמת הגלוקוז בצום, פרופיל השומנים ומדדי עקה חמצונית, בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו 30 משתתפים, אשר התבקשו לצרוך 200 מ"ל/יום מיץ אסאי (Euterpe Oleracea) או juçara (Euterpe Edulis*) - כל אחד למשך 4 שבועות עם 4 שבועות הפרדה ביניהם. לפני ואחרי כל תקופת התערבות נערכה בדיקת דם.  להלן סיכום הממצאים: 

• צריכת המיצים הייתה מלווה בעלייה מובהקת של 7.7% ו-11.4%, בהתאמה, ברמת ה-HDL. 

• צריכת מיץ אסאי הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים של פעילות נוגדת חמצון ושל עקה חמצונית, אך גם הייתה מלווה בעלייה ברמת הגלוקוז בצום (6.8%). 

• צריכת juçara הייתה מלווה בשיפור הפעילות של האנזים קטלאז, המעורב בנטרול רדיקלים חופשיים. 

החוקרים מסכמים כי צריכה קבועה של מיצי פירות הדקל עשויה לתרום לשיפור רמת ה-HDL והפעילות נוגדת החמצון.  *עץ דקל ממין שונה מזה של האסאי. בעברית: ״ ברהיאה נאכלת״

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32349893/

במחקר קליני (לא אקראי ולא מבוקר) (2019) הוערכה ההשפעה של מיץ עגבניות (נטול מלח) על מדדי הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב משתתפים מיפן. במחקר נכללו 481 משתתפים בגילאי 21-74, אשר צרכו באופן חופשי מיץ עגבניות לאורך שנת המחקר. המשתתפים התבקשו לנהל רישום של הצריכה היומית ושל כל טיפול רפואי במהלך המחקר. החוקרים אספו את התיעוד מדי 3 חודשים וחישבו את מספר הימים ואת סך הצריכה של מיץ עגבניות. מדדי הסיכון הקרדיווסקולרי הוערכו בתחילת המחקר ובסיומו. נמצא כי התדירות הממוצעת של צריכת מיץ עגבניות בקרב כלל המשתתפים הייתה 92%, עם צריכה ממוצעת של 215 מ"ל/יום. 

להלן הממצאים העיקריים:

• באופן כללי, בכל המדדים שנבדקו לא נמצאו שינויים מובהקים. 
• בקרב 94 משתתפים עם קדם יתר לחץ דם או יתר לחץ דם שאינו מטופל, חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי (מ-141.2 ל-137.0 מ"מ כספית) והדיאסטולי (מ-83.3 ל-80.9 מ"מ כספית).
• בקרב 125 משתתפים עם יתר שומנים בדם שאינו מטופל, חלה ירידה ברמת ה-LDL (מ-155.0 ל-149.9 מ"ג/דצ"ל). 
• תוצאות אלה היו דומות בקרב גברים ונשים ובכל קבוצות הגיל. החוקרים מציינים כי במהלך תקופת המחקר לא חלו שינויים משמעותיים בהרגלי החיים של המשתתפים. 

החוקרים מסכמים כי לצריכת מיץ עגבניות הייתה תרומה לשיפור מדדי לחץ הדם וה-LDL בקרב משתתפים הנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי. המחקר מומן על ידי חברת Kikkoman Corporation, שהינה הבעלים של חברת Nippon Del Monte המשווקת את המוצר. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31367355

מחקרים שונים שבוצעו לאחרונה מראים כי לשוקולד מריר השפעה מיטיבה על מניעת מחלות קרדיווסקולריות.  במחקר, (2020) המבוסס על נתונים משלושה מחקרי עוקבה, נמצא כי צריכת יין אדום, גם בכמות קטנה מאוד, הייתה קשורה בשיפור הרכב אוכלוסיית חיידקי המעי, ובכך עשויה לתרום להשפעה הידועה של יין אדום נגד כולסטרול והשמנה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31472153/

מחקר פיילוט (אוגוסט 2013) בוחן השפעה זו בקרב נשים בעלות משקל תקין הסובלות מאחוזי שומן גבוהים [NWO - Normal weight obese syndrome] ולכן נמצאות בקבוצת סיכון למחלות קרדיווסקולריות. המחקר כלל 15 נשים בגילאי 20-40 שצרכו שוקולד מריר, 70% קקאו, למשך 7 ימים כאשר נבדקה ההשפעה על רמות שומנים, מדדי דלקת, לחץ דם ופרמטרים ביוכימיים שונים. בתום ההתערבות נמצא שיפור מובהק בפרופיל השומנים בדם, במדדי הדלקת וירידה בהיקפי הבטן בהשוואה למדדי הבסיס. החוקרים מסכמים כי צריכת שוקולד מריר עשוי לתרום למניעת תהליכים טרשתיים. יחד עם זאת, חשוב לשים לב כי מדובר במחקר ראשוני שבוצע על מדגם קטן ללא קבוצת ביקורת וללא מעקב לטווח זמן ארוך. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23893195

במחקר שבוצע ע"י חוקרים מאיטליה וספרד (נובמבר 2013), נחקרה ההשפעה של תות שדה על מדדי הדם באמצעות מעקב אחר קבוצת מתנדבים בריאים שצרכה במשך חודש מינון יומי של 500 גרם תות שדה. הממצאים מראים כי צריכת תות שדה הובילה לשיפור פרופיל השומנים בדם: הפחתה של כ-8% ברמת הכולסטרול הכללי, כ-13% ברמת LDL, כ-20% ברמת הטריגליצרידים תוך שמירה על ערכי HDL בהשוואה לנתוני הבסיס. בנוסף, נמצא כי צריכת תות שדה הובילה לשיפור משמעותי בפעילות נוגדת החמצון בדם, בהגנה מפני נזקי חמצון ובפעילות הטסיות. החוקרים מסכמים כי מחקר זה מספק תמיכה ראשונית ליתרונות בצריכת תות שדה, כאשר לממצאים אלה עשויות להיות השלכות יישומיות לאנשים הנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה. חשוב לציין כי בגלל שאין להם קליפה, תותים נוטים לצבור חומרי הדברה. לכן, מוטב לצרוך תותים מגידול אורגני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24406274

מחקר מבוקר (מאי 2015) שנועד לבחון את ההשפעה צריכת ארוחת מקדונלדס עתירת שומן ופחמימות עם או בלי יין אדום מועשר ברזברטרול על רמת החמצון של LDL. עוד נבדקה ההשפעה על הביטוי הגנטי של מגוון רחב של גנים הקשורים בעקה חמצונית, תהליכים דלקתיים ומסלולים מטבוליים. בניסוי שנערך על 30 משתתפים נמצא כי צריכת יין אדום תרמה לירידה ברמת ה-LDL המחומצן לאחר הארוחה ובביטוי של גנים הקשורים בתהליכי חמצון ובתהליכי דלקת. ממצא זה מספק תמיכה לכך שליין אדום תפקיד במניעת טרשת עורקים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26101461

מחקר (דצמבר 2015) בו נבדקה התרומה של מיצוי בצל ביין אדום לעומת יין אדום בלבד לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים. במחקר השתתפו 23 מטופלים עם עודף כולסטרול, אשר התבקשו לשתות 250 מ"ל מיצוי בצל ביין אדום, או יין אדום בלבד, למשך 10 שבועות. בשתי הקבוצות לא חלו שינויים במדדי הגוף. בשתי הקבוצות חל שיפור בפעילות נוגדת החמצון, אשר תרמה להפחתת תהליכי חמצון ה-LDL. עם זאת, ליין אדום המכיל מיצוי בצל נמצא יתרון על פני יין אדום בלבד בהפחתת רמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, וכן בשיפור הפעילות נוגדת החמצון והפחתת מדדי הדלקת, ולפיכך בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26631904

במחקר,(2019) שנערך בקרב חולדות, מראים החוקרים כי כורכומין תורם לשיפור החדירות של EGCG, ומציעים כי תה משולב של כורכומין ו-EGCG הינו בעל פוטנציאל לטיפול ביתר שומנים בדם. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31196040

במחקר חתך (2023) נבדק הקשר בין תזונה המבוססת על הצומח וצריכת פוֹליפנוֹלים ובין הבריאות הקרדיו-מטבולית. החוקרים מסבירים כי מחקרים אפידמיולוגיים מצאו קשר בין תזונה עשירה ברכיבים מהצומח ובין סיכון קרדיו-מטבולי מופחת, אולם מחקרים אלה לרוב לא בחנו את התפקיד המתווך של פוֹליפנוֹלים בקשר זה. כחלק ממחקר עוקבה גדול שנערך באירופה (EPIC), במחקר זה נכללו 525 משתתפים בריאים בני 42 בממוצע אשר מילאו שאלוני תדירות צריכה תזונתית. באופן כללי נמצא כי צריכה גבוהה יותר של פוֹליפנוֹלים הייתה קשורה בדפוסים של תזונה בריאה ובמדדים קרדיו-מטבוליים חיוביים יותר. ספציפית נמצא:

• קשר חיובי בין צריכת פוֹליפנוֹלים, בעיקר פרואנתוציאנידינים ופלאבונים ובין תזונה בריאה מהצומח.
• התאמה גבוהה לדפוס של דיאטת DASH הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של לחץ דם דיאסטולי, כולסטרול כללי ו-LDL.     
• התאמה גבוהה לדיאטת MIND (המבוססת על שילוב של דיאטת DASH ודיאטה ים-תיכונית) הייתה קשורה במדדים חיוביים יותר של תפקוד כלי הדם וסיכון לטרשת עורקים.
• צריכה גבוהה של פוֹליפנוֹלים מסוגים שונים הייתה קשורה בציונים נמוכים יותר במדד הסיכון לטרשת עורקים.
• צריכה גבוהה של פלבאנונים הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של גלוקוז בצום ושל תנגודת לאינסולין.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלפוֹליפנוֹלים עשוי להיות תפקיד מתווך בקשר שבין דפוס התזונה והבריאות הקרדיו-מטבולית. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37097300/

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה – סוכרים

 

במטה-אנליזה (2020) הוערכה ההשפעה של סוכרים בתזונה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בניתוח נכללו 38 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 1,383 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של החלפת סוכרים בתזונה (פרוקטוז, גלוקוז וסוכרוז) בסוכרים אחרים או בעמילנים על מדדים קרדיו-מטבוליים, כולל: LDL, טריגליצרידים, רמת גלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר, תנגודת לאינסולין, חומצה אורית, CRP, אנזימי כבד והצטברות שומן כבדי. 

להלן הממצאים העיקריים:

• נמצאה ירידה ב-LDL כאשר סוכרוז או פרוקטוז הוחלפו בעמילן.
• נמצאה ירידה ברמת הגלוקוז בצום כאשר סוכרוז הוחלף בעמילן.
• החלפת פרוקטוז בגלוקוז תרמה להפחתת תנגודת לאינסולין ורמת החומצה האורית. אחד ההסברים לכך הוא שסטרס חמצוני נחשד כמנגנון עיקרי להשפעה המכרעת של פרוקטוז על ריכוזי חומצה אורית, בהשוואה לגלוקוז. 

החוקרים מציינים כי איכות העדויות הייתה נמוכה עד בינונית ולא נמצאו תוצאות מובהקות בהתייחס למדדים הנוספים שנבדקו. ממצאים אלה מספקים בסיס נוסף לדיון המתמשך בהתייחס להשפעה של סוכרים שונים על מגוון היבטים בריאותיים, בדגש על תוצאות קרדיו-מטבוליות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31711109/

סקירת מחקרים (אוקטובר-נובמבר 2008) בחנה את הקשר בין תזונה ואורח חיים לסיכון למחלות לב וכלי דם, לרמות השומנים בדם, לחץ הדם, טרשת עורקים, מדדי דלקת ועוד. עולה כי מומלץ להימנע מבשרים מעובדים, סוכרים וקינוחים, תפוחי אדמה וצ'יפס, דגנים מעובדים ושומני טראנס ולהגביר צריכת פירות, ירקות, קטניות, דגנים מלאים, עוף ודגים. יש התייחסות מיוחדת לצריכת סיבים, שומנים איכותיים עם חומצות שומן מסוג אומגה 3 לעומת שומנים רווים שומני טראנס וכולסטרול מהמזון, צריכה של סטרולים וסטנולים מהצומח, חלבון סויה, צריכה מושכלת של אלכוהול וצריכת מזונות פונקציונאליים כמו אגוזים. מודגשים גורמי סיכון כגון השמנה, מסת גוף (BMI) ויחסי היקף מותניים-ירך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18849551

ישנם הטוענים כי פרוקטוז גורם לעלייה ברמות הטריגליצרידים, אולם לא קיימות עדויות מחקריות חד משמעיות בנושא. במאמר (נובמבר 2013) מוצגת מטה-אנליזה שנועדה לבחון את ההשפעה של פרוקטוז על רמת הטריגליצרידים בדם לאחר ארוחה. מטה-האנליזה כוללת 14 מחקרים בהם בוצעה החלפה של הפרוקטוז בדיאטה בפחמימות בעלות ערך קלורי זהה ועוד 2 מחקרים בהם בוצעה השוואה בין דיאטת הבסיס לדיאטה הכוללת תוספת פרוקטוז.רק בשני מחקרים אלה, בהם השתתפו 33 איש, נמצא כי פרוקטוז הוביל לעלייה קלה ברמות הטריגליצרידים לאחר הארוחה. בניתוח שאר המחקרים לא נמצאה השפעה לפרוקטוז לעומת פחמימות אחרות. החוקרים מציינים כי קיים קושי בהסקת מסקנות מתוך התוצאות שנמצאו בשל איכות מתודולוגית נמוכה של מרבית המחקרים ונדרשים מחקרים איכותיים ורחבים יותר על מנת לקבוע מסקנה ברורה בנושא זה. יחד עם זאת, לדעתנו למחקר חשיבות גבוהה בהדגשת ההשפעה בצריכה עודפת של פרוקטוז אולם חשוב להבחין בין פרוקטוז ממקורות טבעיים (לדוגמא פירות) לבין פרוקטוז המצוי במוצרים תעשייתיים ומעובדים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24401226

מטה-אנליזה מקיפה (מאי 2014) הכוללת 39 מחקרים קובעת כי צריכת סוכרים משפיעה באופן בלתי תלוי על לחץ הדם ועל פרופיל השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24808490

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

תסמונת מטאבולית ותחלואה נוספת

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של כורכומין על פרופיל השומנים בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו 8 מחקרים בהם סה"כ 349 משתתפים בקבוצת ההתערבות ו-328 משתתפים בקבוצת הביקורת. 
במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי כורכומין בשילוב פיפרין במינון 500-1,000 מ"ג ליום כורכומין ו-5-10 מ"ג ליום פיפרין. משך ההתערבות נע בין 4 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי ההתערבות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, ללא השפעה מובהקת על רמת הטריגליצרידים. החוקרים מראים כי התוצאות לא היו תלויות במינון או במשך ההתערבות. מסקנת החוקרים היא כי השימוש בתוספי כורכומין בשילוב פיפרין עשויים לתרום לשיפור פרופיל השומנים בקרב מטופלים הסובלים מהתסמונת המטבולית. 
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36649934/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של טיפול הורמונלי חליפי (HRT) על פרופיל השומנים בקרב נשים לאחר גיל המעבר. בסקירה נכללו 73 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של HRT מסוגים שונים במגוון מינונים לעומת קבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו, טיפול הורמונלי אחר או ללא כל התערבות. משך ההתערבות נע בין 1 ל-36 חודשים.

להלן הממצאים העיקריים מניתוח כולל של הנתונים:

• שימוש ב-HRT היה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL וה- LP(a) בהשוואה לקבוצת הביקורת.
• נמצא יתרון לשימוש ב-HRT עורי (מדבקה) לעומת פומי, ובמינונים נמוכים יותר של אסטרוגן לעומת מינון סטנדרטי, בהתייחס לשיפור רמת הטריגליצרידים.
• טיפול סטנדרטי היה מלווה בירידה ב-LDL אך בעלייה בטריגליצרידים בהשוואה לטיבולון (סוג ספציפי של HRT).
• בהשוואה לאסטרוגן בלבד, טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון היה קשור בעלייה בכולסטרול הכללי, ב-LDL וב-LP(a).

מסקנת החוקרים היא כי ל-HRT לרוב השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, כאשר לנשים עם רמת טריגליצרידים גבוהה מומלץ שימוש במינון נמוך, במדבקה או בטיבולון, וכי שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון עלול לצמצם את ההשפעה המיטיבה של אסטרוגן על פרופיל השומנים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35496275/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים (2022) הוערך הקשר בין פרופיל השומנים ובין הסיכון לסרטן קולורקטלי. בסקירה נכללו 24 מחקרים תצפיתיים (עוקבה ומקרה ביקורת) בהם מעל ל-4 מיליון משתתפים וכ-30,000 מקרים של סרטן קולורקטלי. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי משתתפים עם רמת שומנים גבוהה בדם היו בסיכון גבוה יותר לסרטן קולורקטלי בהשוואה למשתתפים עם רמה נמוכה. ספציפית, משתתפים עם רמת הטריגליצרידים הגבוהה ביותר היו בסיכון גבוה ב-21% ומשתתפים עם רמת הכולסטרול הגבוהה ביותר היו בסיכון גבוה ב-15%. משתתפים עם הרמה הגבוהה ביותר של HDL היו בסיכון נמוך ב-14%. לא נמצא קשר מובהק בהתייחס לרמת ה-LDL. החוקרים מסכמים כי הפרעה בפרופיל השומנים נמצאה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן קולורקטלי, עם זאת המסקנות מוגבלות בשל הטרוגניות גדולה בין המחקרים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35732386/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) נחקרו ההבדלים בפרופיל השומנים בקרב נשים עם אי-ספיקה שחלתית ראשונית לעומת נשים בריאות. החוקרים מסבירים כי נשים לאחר גיל המעבר נמצאות בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית ומטבולית בשל הירידה באסטרוגן ועלייה בשומן הבטני. אי-ספיקה שחלתית מוקדמת (לפני גיל 40) מבטאת כניסה מוקדמת לגיל המעבר וחסר באסטרוגן ולכן עלולה להגביר את הסיכון הקרדיווסקולרי. בסקירה נכללו 12 מחקרים תצפיתיים בהם 846 נשים עם אי-ספיקה שחלתית וקבוצת ביקורת של 959 נשים בריאות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נשים עם אי-ספיקה שחלתית היו מאופיינות ברמה גבוהה יותר של כולסטרול כללי, טריגליצרידים ו-LDL, ללא הבדל מובהק ברמת ה-HDL. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שנשים עם אי-ספיקה שחלתית עלולות לסבול מהפרעה בפרופיל השומנים ולכן הם ממליצים על התערבות מוקדמת (כגון טיפול הורמונלי חליפי) להפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית על רקע יתר שומנים בדם. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35757391/

בסקירה שיטתית (2019) מוצגות העדויות, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים התערבותיים, לגבי ההשפעה של סוג וכמות השומן בתזונה על המאפיינים של התסמונת המטבולית. להלן סיכום הממצאים העיקריים:

• מרבית העדויות מראות כי החלפת פחמימות בשומנים, ובעיקר בשומן רב בלתי רווי, מלווה בירידה בטריגליצרידים, בעלייה ב-HDL, ובירידה בלחץ הדם, אך ללא השפעה על רמת הגלוקוז בצום או הרגישות לאינסולין, בקרב משתתפים עם רמות סוכר מאוזנות. 
• בקרב מטופלים עם חוסר איזון במשק הגלוקוז, החלפת הפחמימות בשומנים עשויה לתרום לירידה ברמת האינסולין בצום ולאיזון רמת הגלוקוז, עם עדיפות לשומן חד בלתי רווי על פני שומן רב בלתי רווי. 
• הוספת 3-4 גרם אומגה 3 נמצאה יעילה להורדת רמת הטריגליצרידים ולחץ הדם, וכן לירידה בשיעור המשתתפים עם התסמונת המטבולית. 
• במחקרי עוקבה נמצא כי צריכת שומן ממוצרי חלב, המכיל 50% שומן רווי, הייתה קשורה בסיכון מופחת לתסמונת המטבולית. 

מסקנת החוקר היא כי עיקר הממצאים מצביעים על יתרון להחלפת הפחמימות בשומנים עבור מטופלים עם התסמונת המטבולית, עם עדיפות לשומן רב בלתי רווי ובעיקר שמן דגים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31247933

בסקירה (2023) הוערכה היעילות של התערבויות המבוססת על פירות יער בקרב מטופלים עם לפחות שלושה מאפיינים של התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו 17 מחקרים מבוקרים בהם 785 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של סוגים שונים של פירות יער, כולל אוכמניות, חמוציות או ארוניה (chokeberry), בצורת משקה, פרי, או מיצוי. בשני מחקרים נבדקה ההשפעה האקוטית כאשר ביתר המחקרים משך ההתערבות נע בין 4 ל-14 שבועות. מהסקירה עולה כי לצריכת פירות יער הייתה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, אולם התוצאות לא היו עקביות בהתייחס להשפעה על המדדים האנתרופומטריים, לחץ הדם ורמת הגלוקוז בצום. בנוסף, נמצא יתרון לצריכת פירות יער בהתייחס למדדי דלקת, כולל IL-6 ו-TNF-α, ללא השפעה מובהקת על מדדים נוספים של דלקת, עקה חמצונית ותפקוד כל הדם. החוקרים מסכמים כי למרות העדויות המוגבלות, נמצאה תמיכה לפוטנציאל של פירות יער לשיפור גורמי סיכון הקשורים בתסמונת המטבולית. 
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37111125/

בסקירה (2022) בוחנים החוקרים את הקשר בין התסמונת המטבולית ובין אוכלוסיית חיידקי המעי ובוחנים את ההשפעה האפשרית של שינוי אוכלוסיית החיידקים באמצעות פרוביוטיקה או סינביוטיקה. במסגרת הסקירה מוצג התפקיד של חיידקי המעי בשמירה על האיזון המטבולי והקשר בין חוסר איזון של אוכלוסיית החיידקים (דיסביוזיס) ובין התסמונת המטבולית. בחלקה השני של הסקירה מוצגים הממצאים מסקירה שיטתית של 20 מחקרים קליניים לגבי ההשפעה של פרוביוטיקה וסינביוטיקה בהקשר לתסמונת המטבולית, כולל מנגנוני הפעילות האפשריים. באופן כללי נמצאו תוצאות מבטיחות לשימוש בפרוביוטיקה בהתייחס לשיפור במדדים אנתרופומטריים, פרופיל שומנים ומדדים גליקמיים, עם יתרון לתוספים המשלבים זני חיידקים כתוצאה ממנגנוני פעולה שונים הפועלים במקביל. החוקרים מדגישים שלוש נקודות מרכזיות העולות מהממצאים:

1. ישנם הבדלים אישיים בתגובה לפרוביוטיקה בהתאם להרכב אוכלוסיית חיידקי המעי, לפיכך יש לבחון את המשתתפים במחקר לא רק בהתאם למאפיינים הקליניים אלא גם בהתאם להרכב חיידקי המעי. 
2. ישנם הבדלים בתגובה בהתאם לסוג החיידקים, כאשר גם חיידקים דומים מאותה משפחה עשויים לגרום לתגובה מטבולית שונה. 
3. לא ניתן להכליל את ההשפעה של פורמולת פרוביוטיקה אחת לפורמולות אחרות שכן ההשפעה תלויה במאפיינים שונים כגון הרכב החיידקים, מספרם ותהליך הייצור.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364752/

בסקירה (2019) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים בנוגע להשפעה המיטיבה של סלרי (Apium graveolens) על מאפייני התסמונת המטבולית, תוך פירוט המנגנונים המעורבים. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים הפרה-קליניים, העוסקים בהשפעה נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת היפרגליקמיה, נוגדת יתר שומנים בדם ונוגדת שמנות. מהעדויות עולה כי הפיטוכימיקלים המצויים בסלרי מסייעים להפחתת הפעילות של ציטוקינים פרו-דלקתיים ומונעים תהליכי דלקת, וכן מסייעים להפחתת העקה החמצונית. בנוסף, הרכיבים הפעילים בסלרי תורמים להרחבת שרירים חלקים בכלי הדם וכתוצאה מכך לירידה בלחץ הדם. בהמשך, מוצגים מספר ממצאים קליניים, המדגימים את ההשפעה המיטיבה של סלרי נגד התסמונת המטבולית, כולל הפחתת לחץ הדם, השפעה נוגדת שמנות והגברת רמת האדיפונקטין*. ממצאים אלה מצביעים על ההשפעה המיטיבה של סלרי ורכיביו הפעילים כנגד התסמונת המטבולית. * אדיפונקטין הינו הורמון חלבוני, המופרש באופן בלעדי על ידי תאי שומן (אדיפוציטים), ותפקידיו העיקריים הם בוויסות רמות הגלוקוז בדם בהגבירו את רגישות תאי הגוף לפעילות אינסולין, וכן בתהליך החמצון של חומצות שומן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31464016

במחקר אקראי מבוקר (2022) הוערכה ההשפעה של הגבלת הפחמימות בדיאטה על המדדים המטבוליים בקרב ממשתתפים הסובלים מהתסמונת המטבולית. במחקר נכללו 80 מבוגרים אשר חולקו אקראית ל-4 קבוצות דיאטה למשך 10 שבועות:

• דיאטה בסגנון פליאו דלת פחמימות המבוססת על ספירה קלורית.
• דיאטה בסגנון פליאו דלת פחמימות המבוססת על הגבלת גודל המנה.
• דיאטה עם כמות פחמימות בינונית המבוססת על ספירה קלורית.
• דיאטה עם כמות פחמימות בינונית המבוססת על הגבלת גודל המנה. 

דיאטה בסגנון פליאו דלת פחמימות הוגדרה כחלוקת הצריכה הקלורית ל-25-30% פחמימות, 30% חלבון ו-40-45% שומן עם צריכה גבוהה של פירות, ירקות ובשר רזה. דיאטה עם כמות פחמימות בינונית הוגדרה כחלוקת הצריכה הקלורית ל-40-45% פחמימות, 30% חלבון ו-30-35% שומן. בסיום תקופת ההתערבות בכל הקבוצות נמצא שיפור מובהק במדדים האנתרופומטריים, כולל משקל, היקף מותניים, מסת שומן, שומן בטני ויחס מותניים לירכיים, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות. בנוסף, בכל הקבוצות נמצא שיפור מובהק בסמנים מטבוליים, כולל לפטין, CTRP6 ו-Asprosin ושיפור מובהק בפרופיל השומנים, כולל כולסטרול כללי ו-LDL. החוקרים מסכמים כי הגבלת פחמימות ברמה גבוהה או בינונית הייתה בעלת השפעה מטבולית דומה, באופן בלתי תלוי בצורת הגבלת הפחמימות. 
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35331539/

במחקר עוקבה (2023) נבדק הקשר בין רמת HDL ובין הסיכון לשברים בקרב קשישים בריאים. במחקרים קודמים נמצא קשר בין רמת HDL גבוהה ובין אוסטאופורוזיס ובמחקרים פרה-קליניים נמצא כי HDL מפחית את צפיפות העצם באמצעות הפחתת הכמות והפעילות של אוסטאובלסטים, אולם ההשפעה הקלינית של כך אינה ידועה. המחקר מבוסס על נתונים ממחקר מבוקר שבו נבדקה ההשפעה המניעתית של אספירין בקרב 16,703 משתתפים מאוסטרליה מעל גיל 70 ו-2,411 משתתפים מארה"ב מעל גיל 65. בניתוח נכללו סה"כ 16,262 משתתפים להם נמדדה רמת HDL בתחילת המחקר. בתקופת מעקב חציונית של 4 שנים תועדו 1,659 משתתפים עם שבר אחד לפחות. נמצא כי כל עלייה של סטיית תקן אחת ברמת HDL הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-14% לשבר, כאשר התוצאות היו דומות בקרב גברים ובקרב נשים. החוקרים מראים כי מגמה דומה נמצאה גם כאשר בניתוח נכללו רק משתתפים עם שברים קלים, רק בקרב משתתפים שאינם נוטלים תרופות לאוסטאופורוזיס, רק בקרב משתתפים שדיווחו על העדר עישון וצריכת אלכוהול, רק בקרב משתתפים שאינם מבצעים פעילות גופנית, ורק בקרב משתתפים הנוטלים סטטינים. מסקנת החוקרים היא כי רמה גבוהה של HDL נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לשברים באופן בלתי תלוי בגורמי הסיכון המקובלים לשברים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36652261/

במחקר עוקבה (2022) שנערך בקוריאה נבדק האם תזונה מגוונת קשורה בסיכון להתפתחות התסמונת המטבולית. החוקרים מסבירים כי תזונה מגוונת מהווה סמן לאיכות התזונה ובכך להיות קשורה בהתפתחות תחלואה, כולל התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 5,468 מבוגרים בגיל 40-69 אחריהם נערך מעקב במשך כ-12 שנה. לכל משתתף חושב ציון של תזונה מגוונת בטווח של 0 עד 5 בהתאם לרמת הצריכה של 5 קבוצות מזון: דגנים, מזונות עשירים בחלבון (בשר, דגם, ביצים ושעועית), ירקות, פירות, ומוצרי חלב. במסגרת הניתוח המשתתפים סווגו ל-3 קבוצות: גיוון תזונתי נמוך (ציון 0-3), בינוני (ציון 4) וגבוה (ציון 5).

להלן הממצאים העיקריים:

• תזונה מגוונת יותר הייתה קשורה בצריכה נמוכה יותר של דגנים ובצריכה גבוהה יותר של פירות, ירקות שאינם מומלחים, דגים ומוצרי חלב.
• תזונה מגוונת יותר הייתה קשורה בסיכון מופחת להשמנה בטנית (סיכון נמוך ב-24% בקרב גברים וב-21% בקרב נשים).
• בקרב גברים, תזונה מגוונת יותר הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-24% להתפתחות התסמונת המטבולית ובסיכון נמוך ב-17% ליתר טריגליצרידים בדם.

החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שהקפדה על תזונה מגוונת יותר עשויה לתרום למניעת התסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36558457/

במחקר עוקבה (2022) שנערך בקוריאה נבדק הקשר בין פרופיל השומנים ובין הסיכון להופעה מוקדמת של תסמינים וזומוטוריים (גלי חום והזעות לילה) בקרב נשים לפני גיל המעבר. במחקר נכללו 2,540 נשים בגיל 42-52 ללא תסמינים בתחילת המחקר. במהלך תקופת מעקב חציונית של 4.4 שנים נבדקה ההופעה ורמת החומרה של תסמינים וזומוטוריים, כולל גלי חום והזעות לילה. נמצא כי רמה גבוהה יותר של LDL הייתה קשורה בסיכון מוגבר להופעה מוקדמת של תסמינים וזומוטוריים. ספציפית, הסיכון היה גבוה ב-19% וב-20% בקרב נשים עם רמת LDL בינונית (100-129 מ"ג/דצ"ל) או גבוהה (130 מ"ג/דצ"ל ומעלה), בהתאמה, בהשוואה לנשים עם רמת LDL נמוכה (עד 100 מ"ג/דצ"ל). לא נמצא קשר מובהק בין רמת טריגליצרידים ו-HDL ובין הסיכון להופעה מוקדמת של תסמינים וזומוטוריים. החוקרים מסכמים כי נשים לפני גיל המעבר עם רמות LDL גבוהות נמצאות בסיכון מוגבר להופעה מוקדמת של תסמינים וזומוטוריים, כאשר יש להמשיך ולבחון האם התערבות להורדת רמת ה-LDL תסייע להפחתת תסמיני גיל המעבר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36030298/

המחקר הנוכחי (אוגוסט 2013) הינו חשוב שכן נועד לבחון האם רמות נמוכות של HDL מהוות גורם סיכון בלתי תלוי בערכי LDL בקרב חולים עם מחלת לב יציבה הנמצאים תחת טיפול רפואי אופטימאלי. המחקר מציג ניתוח נתונים שנאספו על 2,193 משתתפי מחקר COURAGE, כאשר המדד העיקרי שנבדק היה הקשר בין רמות HDL שישה חודשים לאחר טיפול בסטטינים לבין שיעור אירועים קרדיווסקולריים ארבע שנים לאחר טיפול. מסקנות החוקרים הן כי למרות הטיפול, חולי לב נמצאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה הקשור לרמות HDL נמוכות, גם כאשר ערכי LDL היו מאוזנים תחת טיפול תרופתי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23973693

סדרה של שלוש סקירות העוסקות בתפקיד השומנים במחלות קרדיווסקולריות פורסמה בחודש אוגוסט בכתב העת The Lancet. הכותבים מציגים את העדויות הקיימות לגבי הקשר בין LDL, HDL וטריגליצרידים לבין הסיכון לפתח מחלות קרדיווסקולריות, ודנים בסוגיות שעדיין אינן ידועות או שנויות במחלוקות. המאמר הראשון עוסק במחלוקת לגבי כולסטרול מסוג LDL ומציג כיוונים טיפוליים חדשניים. לטענת הכותב, למרות שקיימות עדויות רבות ממחקרים ביולוגיים, גנטיים ואפידמיולוגיים, ישנם חילוקי דעות בנוגע לסוגיות שונות הקשורות במדידה, אבחון וטיפול ברמות LDL גבוהות. מחקרים נרחבים שמבוצעים כיום מתרגמים את הממצאים ממחקרים גנטיים להיבטים קליניים ומתמקדים בטיפולים חדשניים להפחתת כולסטרול מסוג LDL בבטיחות וביעילות. במאמר השני, הכותבים דנים בהשערה לפיה עלייה ברמות ה-HDL צפויה להפחית את הסיכון למחלת לב כלילית, אף על פי שהממצאים ממחקרים גנטיים וקליניים עדכניים אינם מספקים תמיכה להשערה זו. הכותבים מעלים גישות חדשניות, לפיהן התפקוד של כולסטרול מסוג HDL (כמסלק שומנים לדוגמא) עשוי לתרום להבנת המנגנון העומד בבסיס הקשר בין עלייה ברמות HDL לבין ירידה בסיכון הקרדיווסקולרי. במאמר השלישי מוצגים ממצאים עדכניים המצביעים על כך שרמות גבוהות של טריגליצרידים מהוות גורם סיכון למחלות קרדיווסקולריות ולתמותה. אומנם במחקרים מועטים נצפה כי הפחתת רמות טריגליצרידים יעילה בצמצום הסיכון הקרדיווסקולרי, אך כיום נערכים מחקרים עדכניים אשר עשויים לקבוע האם טיפול תרופתי להפחתת רמות טריגליצרידים הינו בעל תועלת קרדיווסקולרית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131980

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131981

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131982

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2019) שנערך בסין, נבדק הקשר בין רמת ה-LDL לבין הסיכון לדימום תוך-מוחי. במחקר נכללו הנתונים של 96,043 משתתפים בני 51 בממוצע - ללא היסטוריה של שבץ, אוטם שריר הלב, או סרטן - בתחילת המחקר בשנת 2006. בתקופת המחקר רמת ה-LDL נמדדה ארבע פעמים ולכל משתתף חושב ערך ממוצע לתקופה, כאשר שיעור המקרים של דימום תוך-מוחי נאסף מהרשומות הרפואיות. במהלך תשע שנות מעקב דווח על 753 מקרים של דימום תוך-מוחי. נמצא כי הסיכון לדימום תוך-מוחי היה דומה בקרב משתתפים עם רמת LDL של 70-99 מ"ג/דצ"ל לעומת מעל 100 מ"ג/דצ"ל. יחד עם זאת, משתתפים עם ריכוז LDL נמוך מ-70 מ"ג/דצ"ל היו בסיכון גבוה באופן מובהק לדימום תוך-מוחי – סיכון גבוה פי 1.65 עבור ריכוז של 50-69 מ"ג/דצ"ל וסיכון גבוה פי 2.69 עבור ריכוז נמוך מ-50 מ"ג/דצ"ל. מכאן, נצפה כי רמת LDL נמוכה מ-70 מ"ג/דצ"ל מהווה סיכון לדימום תוך-מוחי ויש להתחשב בכך בקביעת טווח הערכים המיטבי למטופלים הנמצאים בסיכון הן למחלה טרשתית והן לשבץ המורגי. המחקר מומן על ידי מענק מחקר מהקולג׳ לבריאות והתפתחות אנושית והמחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת פנסילבניה ומתוכנית למענקי מחקר בתחום ה- CyberScience. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31266905

במחקר תצפיתי (2018) נמצא כי מבוגרים עם שמנות, הסובלים מתסמיני שפעת, היו מדבקים למשך זמן ארוך יותר ב-42% בהתייחס לנגיף influenza A בהשוואה למבוגרים שאינם עם שמנות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30085119

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2020) שנערך בדנמרק, נבדק הקשר בין רמת LDL לבין הסיכון לתמותה באוכלוסייה הכללית. במחקר נכללו 108,243 משתתפים, בגילאי 20-100, שנבחרו באופן אקראי ממרשם האוכלוסין. במהלך תקופת מעקב חציונית של 9.4 שנים, 10.5% מהמשתתפים נפטרו בגיל חציוני של 81. נמצא קשר בצורת U בין רמת ה-LDL והסיכון לתמותה מכל גורם, כך שרמת LDL גבוהה ונמוכה הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה:

• בהשוואה למשתתפים עם ריכוז LDL בטווח של 132-154 מ"ג/דצ"ל (אחוזון 61-80), הסיכון לתמותה מכל גורם היה גבוה ב-25% עבור משתתפים עם ריכוז נמוך מ-70 מ"ג/דצ"ל (אחוזון 1-5), וגבוה ב-15% עבור משתתפים עם ריכוז גבוה מ-189 מ"ג/דצ"ל (אחוזון 96-100). 

• ריכוז של 140 מ"ג/דצ"ל היה קשור בסיכון הנמוך ביותר לתמותה בקרב האוכלוסייה הכללית, ובקרב משתתפים שאינם נוטלים טיפול תרופתי להורדת שומנים.

• ריכוז של 89 מ"ג/דצ"ל היה קשור בסיכון הנמוך ביותר לתמותה בקרב משתתפים אשר נוטלים טיפול תרופתי להורדת שומנים. 

• תוצאות דומות נצפו עבור גברים ונשים בקבוצות גיל שונות, וכן בהתייחס לתמותה מסרטן.

• כל עלייה ב-LDL הייתה קשורה בסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב.  

החוקרים מסכמים, כי באוכלוסייה הכללית, רמה גבוהה או נמוכה של LDL נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה, כאשר הסיכון הנמוך ביותר נמצא עבור ריכוז של 140 מ"ג/דצ"ל. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33293274/

במחקר אורך (2022) נבדק הקשר בין משך השינה ואינסומניה ובין מאפייני התסמונת המטבולית בקרב נשים לאחר גיל המעבר. במחקר נכללו הנתונים של כ-5,000 נשים בגיל 50-79 אשר השתתפו במחקר גדול העוסק בבריאות האישה (WHI). בתחילת המחקר כל המשתתפות היו ללא סוכרת, ובמהלך תקופת המעקב נאספו נתונים אודות משך השינה, אינסומניה ומאפייני התסמונת המטבולית. בניתוח חתך נמצא כי שנת לילה ממושכת של למעלה מ-9 שעות הייתה קשורה בסיכוי גבוה ב-51% להימצאות של התסמונת המטבולית, ושינה של 8-9 שעות הייתה קשורה בסיכוי גבוה ב-18% להיקף מותניים מעל 88 ס"מ ובסיכוי גבוה ב-23% לרמת טריגליצרידים מעל 150 מ"ג/דצ"ל. בקרב נשים שדיווחו על אינסומניה, הסיכוי להימצאות של התסמונת המטבולית היה גבוה ב-14% והסיכוי להיקף מותניים מעל 88 ס"מ ולרמת גלוקוז בצום מעל 100 מ"ג/דצ"ל היה גבוה ב-18% וב-17%, בהתאמה. בניתוח אורך נמצא כי שינוי לאורך זמן משינה טובה לאינסומניה היה קשור בסיכוי גבוה ב-40% להתפתחות תסמונת מטבולית וב-48% לרמת טריגליצרידים מעל 150 מ"ג/דצ"ל. מסקנת החוקרים היא כי בקרב נשים לאחר גיל המעבר, שינה ממושכת ואינסומניה היו קשורות בסיכון מוגבר להימצאות בהווה ולהתפתחות בעתיד של תסמונת מטבולית וגורמי סיכון מטבוליים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36104689/

מחקר (מרץ 2016) המצביע על כך שאנשים עם רמת HDL גבוהה במיוחד עלולים להיות בעלי מוטציה גנטית הקשורה בסיכון כלילי מוגבר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26965621

מחקר (נובמבר 2014) אשר שופך אור על הקשר בין רמות HDL והסיכון להתפתחות מחלות קרדיווסקולריות. החוקרים מסבירים כי ליכולת ה–HDL להוציא ולפנות כולסטרול, עשוי להיות תפקיד משמעותי יותר מאשר לריכוזו בדם במניעת מחלות קרדיווסקולריות. החוקרים עקבו אחר 2924 משתתפים ללא מחלה קרדיווסקולרית ידועה במשך כ-9.5 שנים. החוקרים מצאו כי רמת HDL הייתה קשורה למספר מדדים מטבוליים וגורמי סיכון מוכרים, אולם לא נמצא קשר לרמת הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי. מנגד, למשתתפים בעלי יכולת פינוי הכולסטרול הגבוהה ביותר, הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי היה נמוך ב-67% בהשוואה למשתתפים בעלי יכולת פינוי הכולסטרול הנמוכה ביותר. מכאן, שימוש במדד של יכולת הוצאת הכולסטרול עשוי לתרום לטיפול ומניעה בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה, זאת בנוסף לשימוש במדדי הסיכון המוכרים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25404125

מחקר מקיף ויסודי (נובמבר 2013) בחן באיזו מידה הקשר בין עודף משקל למחלות לב ושבץ תלוי בשלושה גורמי סיכון מטבוליים: לחץ דם, כולסטרול ורמת סוכר. המחקר כלל 97 מחקרי עוקבה (cohort) בין השנים 1948 ל-2005 בהם השתתפו סה"כ כ-1.8 מיליון איש. בכלל המחקרים נמצאו כ-57 אלף מקרים של מחלות לב וכ-31 אלף מקרי שבץ. כמצופה, עלייה ב-BMI נמצאה קשורה לסיכון מוגבר למחלות לב ולשבץ כאשר מניתוח סטטיסטי של הנתונים נמצא כי 46% מהסיכון למחלות לב ו-76% מהסיכון לשבץ תלוי בשלושת הגורמים המטבוליים שנבדקו. החוקרים מסכמים כי התערבויות להפחתת לחץ הדם, הכולסטרול והסוכר עשויות להפחית באופן ניכר את הסיכון למחלות לב ולשבץ, יחד עם שמירה על משקל גוף בטווח הנורמה. מחקר זה הינו חשוב כיוון שמדגים את ההשפעה המשולבת של גורמים שונים ובכך מדגיש את החשיבות בשמירה על אורח חיים מאוזן ובריא.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24269108

סקירה (יולי 2012) אשר בחנה את השפּעת צריכת השומנים בתזונה על מחלות לב כליליות, מראה כי ישנו קשר בין שומנים תזונתיים מסוימים לבין מניעת מחלות לב. ישנו קשר ברור בין צריכת שומני טראנס לבין מחלות לב ויש להימנע מצריכתו. הסיכון למחלות לב יורד עם הפחתת שומן רווי, ובהחלפתו בשומנים רב וחד בלתי רוויים, כאשר רואים השפעות חיוביות ביותר משומנים רב בלתי רוויים.הימנעות מצריכת בשר אדום ומוצרי חלב והגברת צריכת אגוזים, דגים, מוצרי סויה ושומנים שאינם מוקשים ישפרו את הרכב חומצות השומן ויראו שיפור ניכר במחלות לב כליליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22583051

על פי סקירה (פברואר 2009) אשר בחנה השפּעת שומנים רוויים ובלתי רוויים על לחץ הדם ותפקוד וסקולרי, לכמות ולסוג השומנים בתזונה השפעה על גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. הסקירה מראה שלשומן רווי השפעה שלילית לתפקוד כלי הדם, בעוד לשומנים רב בלתי רוויים בעיקר PUFA השפעה חיובית. שומנים מסוג EPA וDHA יכולים לסייע בהפחתת לחץ דם, לשפר תפקוד כלי דם בקרב חולי סוכרת סוג 2 ולסייע בהרחבת כלי דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19243668

מחקר חדש (דצמבר 2014) נועד לבחון את הקשר בין חוסר איזון בפרופיל השומנים בדם לבין הסיכון הקרדיווסקולרי בטווח הארוך. החוקרים עקבו במשך כ-20 שנה אחר 3,500 משתתפים ללא מחלה קרדיווסקולרית ידועה אשר חולקו ל-8 קבוצות בהתאם לפרופיל השומנים בדם בתחילת המחקר. הם מצאו כי כל שילוב שכלל רמת HDL נמוכה, רמת LDL גבוהה ורמת טריגליצרידים גבוהה היה מלווה בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25458651

כחלק ממחקר עוקבה גדול (ספטמבר 2015), מראים החוקרים כי בקרב משתתפים שאינם נוטלים תרופות לאיזון כולסטרול, רמה גבוהה של LDL ופרופיל גנטי הקשור בסיכון לכולסטרול גבוה היו מלווים בסיכון נמוך יותר לסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26409460

במחקר גנטי (מרץ 2016) שכלל נתונים של כ- 22,000 חולי סרטן הערמונית לעומת קבוצת השוואה של כ-22,000 משתתפים בריאים נמצאה תמיכה נמוכה לכך שרמות גבוהות יותר של LDL וטריגליצרידים מגבירות את הסיכון לסרטן ערמונית אגרסיבי.   

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26992435

מחקר (אוקטובר 2014) שנועד לבחון את הקשר בין רמות השומנים בדם לבין סרטן הערמונית. מניתוח רטרוספקטיבי של 843 חולים שעברו כריתת ערמונית רדיקלית נמצא כי רמות טריגליצרידים גבוהות היו קשורות לסיכון מוגבר להישנות של סרטן הערמונית (עלייה של 10 מ"ג/ דצ"ל הייתה קשורה בעלייה של 3% ברמת הסיכון). רק בקרב גברים הסובלים מדיסליפידמיה, רמות כולסטרול גבוהות היו קשורות בסיכון מוגבר להישנות סרטן הערמונית (עלייה של 10 מ"ג/ דצ"ל הייתה קשורה בעלייה של 9% ברמת הסיכון) ואילו רמת HDL גבוהה הייתה קשורה בסיכון מופחת (עלייה של 10 מ"ג/ דצ"ל הייתה קשורה בירידה של 39% ברמת הסיכון).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25304929

במחקר עוקבה פרוספקטיבי,(2019) שנערך בסין, נבדק הקשר בין צריכת הכולסטרול במהלך ההריון לבין רמת הגלוקוז בדם והסיכון לסוכרת הריונית. במחקר נכללו 2,124 נשים, כאשר צריכת הכולסטרול ממקורות שונים הוערכה באמצעות שאלוני תזונה, כאשר צריכת הכולסטרול הממוצעת הייתה כ-380 מ"ג ליום. להלן סיכום הממצאים: 

• בקרב נשים עם הצריכה הגבוהה ביותר של סך הכולסטרול (555 מ"ג/יום) ושל כולסטרול שמקורו בביצים (402 מ"ג/יום), הסיכון להתפתחות סוכרת הריונית היה גבוה פי 2.10 ופי 1.83, בהתאמה, בהשוואה לנשים עם הצריכה הנמוכה ביותר (197 מ"ג/יום ו-89 מ"ג/יום, בהתאמה). 
• עלייה של 100 מ"ג/יום בצריכת כולסטרול באופן כללי או כולסטרול שמקורו בביצים הייתה קשורה בעלייה של 18% ו-16% בסיכון, בהתאמה. 
• צריכה גבוהה יותר של כולסטרול בהריון הייתה קשורה בעלייה ברמת הגלוקוז בצום ושעה לאחר מבחן העמסת סוכר. 

החוקרים מסכמים כי צריכה גבוהה יותר של כולסטרול באופן כללי, ושל כולסטרול מביצים במהלך ההריון, קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת הריונית. מנגנון פתולוגי אפשרי אחד קשור לדלקת מערכתית הנגרמת מכולסטרול וקשורה להתפתחות סוכרת סוג 2; צריכה גבוהה של כולסטרול העלתה רמות עמילואיד A בסרום, מרקר דלקתי. הסבר אפשרי נוסף הוא שכולסטרול עשוי לשחק תפקיד חשוב בתפקוד תאי בטא בלבלב. 

Wu Y, et al. Pregnancy dietary cholesterol intake, major dietary cholesterol sources, and the risk of gestational diabetes mellitus: A prospective cohort study. Clin Nutr. 2019 Jun 28. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31296343

כחלק ממחקר עוקבה אירופאי גדול (2017), העוסק בקשר בין סרטן ותזונה (EPIC), במחקר הנוכחי נבדקה ההשערה של "שמנים בריאים מטבולית", לפיה אוכלוסייה עם שמנות ללא הפרעות מטבוליות (כגון תנגודת לאינסולין, סוכרת, יתר לחץ דם או עודף כולסטרול) אינה נמצאת בסיכון קרדיווסקולרי גבוה יותר. במחקר נכללו הנתונים של כ-520,000 משתתפים, כאשר בתקופת מעקב של כ-12.2 שנים זוהו 7,637 מקרים של מחלת לב כלילית. החוקרים הגדירו משתתפים עם עודף משקל או שמנות על פי BMI ומשתתפים עם תחלואה מטבולית כמשתתפים הסובלים מ-3 ומעלה מהמאפיינים: יתר לחץ דם, עודף טריגליצרידים, רמת HDL נמוכה, היפרגליקמיה והיקף מותניים גבוה. נמצא כי בהשוואה למשתתפים בריאים מטבולית במשקל תקין, הסיכון למחלת לב כלילית היה: 

 

	בריאים מטבולית	תחלואה מטבולית
משקל תקין	1	גבוה פי 2.15
עודף משקל	גבוה פי 1.26	גבוה פי 2.33
שמנוּת	גבוה פי 1.28	גבוה פי 2.54

החוקרים מסכמים כי באופן בלתי תלוי ב-BMI, משתתפים עם תחלואה מטבולית נמצאים בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית בהשוואה למשתתפים בריאים מטבולית. כמו כן, באופן בלתי תלוי בבריאות המטבולית, משתתפים עם עודף משקל או שמנות נמצאים בסיכון גבוה יותר בהשוואה למשתתפים במשקל תקין. מכאן, ממצאים אלה אינם תומכים בהשערה של "שמנים בריאים מטבולית" ומדגישים את החשיבות בהפחתת שיעורי השמנות באוכלוסייה. 
https://academic.oup.com/eurheartj/article-abstract/doi/10.1093/eurheartj/ehx448/4081012/Separate-and-combined-associations-of-obesity-and?redirectedFrom=fulltext

במטה-אנליזה (נובמבר 2017), בה נעשה שימוש בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית (חלוקה אקראית של המשתתפים על סמך מאפיינים גנטיים), מראים החוקרים כי קיימת תמיכה להשערה לפיה לעודף כולסטרול בדם תפקיד בהתפתחות מפרצת באבי העורקים הבטני (abdominal aortic aneurysm). 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29188294

במחקר עוקבה (מרץ 2018) נבדק הקשר בין רמת הכולסטרול לבין התפקוד הקוגניטיבי בקרב קשישים, בהתבסס על ממצאים קודמים המצביעים על קשר בין רמה גבוהה של כולסטרול לבין סיכון נמוך יותר לדמנציה. במחקר נכללו 1,897 משתתפים ממחקר פרמינגהם המקורי, שהיו עם תפקוד קוגניטיבי תקין בעת הכניסה למחקר בגיל 40 בממוצע. לצורך המחקר נעשה שימוש בנתוני הכולסטרול והתפקוד הקוגניטיבי של המשתתפים אשר נאספו במספר נקודות זמן לאורך תקופת המחקר, כאשר החוקרים בדקו את הקשר בין רמת הכולסטרול לבין התפקוד הקוגניטיבי (אשר נבדק באמצעות מספר מדדים) בשתי קבוצות גיל 75-84 ו-85-94. באופן כללי, נמצא כי רמת כולסטרול גבוהה במהלך החיים ניבאה סיכון גבוה יותר להידרדרות קוגניטיבית בגיל מבוגר. יחד עם זאת, עם העלייה בגיל קשר זה הלך ונחלש ואף התהפך. כלומר, נמצא כי דווקא קשישים עם תוחלת חיים גבוהה, שלא סבלו מהידרדרות קוגניטיבית, נטו לרמת כולסטרול גבוהה יחסית. החוקרים מציינים כי ממצאים אלה אינם מצביעים על כך שלכולסטרול תפקיד מגן מפני הידרדרות קוגניטיבית, אלא שייתכן וכולסטרול הינו מדד לגורמים מגנים המאפיינים קשישים מעל גיל 85 עם תפקוד קוגניטיבי תקין. הם קוראים לבחון מודל זה במחקרים עתידיים על מנת לזהות מהם גורמים מגנים אלה, תוך התמקדות באוכלוסייה עם תפקוד קוגניטיבי תקין למרות גורמי סיכון גבוהים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29514768

במחקר (2021)המבוסס על שיטה של רנדומיזציה מנדליאנית, נבדק האם קיים קשר סיבתי בין גאוט ובין יתר שומנים בדם. רנדומיזיציה מנדליאנית הינה שיטה לשימוש במאפיינים גנטיים לצורך הערכת יחסי סיבה ותוצאה במחקרים תצפיתיים. במחקרים תצפיתיים קודמים נמצא כי חולי גאוט נוטים לסבול במקרים רבים מיתר שומנים בדם, אולם הקשר ביניהם עדיין אינו מובן. בהתבסס על מאגרי נתונים גנטיים גדולים, החוקרים בדקו את הקשר בין מאפיינים גנטיים הקשורים ביתר שומנים בדם ובין גאוט וריכוז חומצת השתן בדם. נמצאו עדויות ברורות לכך שעלייה ב-HDL הייתה קשורה בירידה בסיכון לגאוט ובירידה בריכוז חומצת השתן בדם, ואילו עלייה בטריגליצרידים הייתה קשורה בעלייה בריכוז חומצת השתן בדם. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בקיומו של קשר סיבתי בין פרופיל השומנים וגאוט, כך שההשפעה של HDL וטריגליצרידים על הסיכון לגאוט יכולה להיות גם עקיפה דרך השפעה על חומצת השתן בדם.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33100326/

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

תרופות

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי (2019) הוערך הסיכון להפרעה באיזון הגליקמי ולהתפתחות סוכרת בקרב מטופלים הנוטלים סטטינים. במחקר נכללו הנתונים של 7,064 משתתפים עם התוויה רפואית לנטילת סטטינים. החוקרים העריכו את ההבדל בסיכון לרמת המוגלובין מסוכרר גבוהה (מעל 6%) ולהתפתחות של סוכרת חדשה, בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים לעומת המשתתפים שלא נטלו סטטינים. 

להלן הממצאים העיקריים:

• בקרב משתתפים ללא סוכרת, השכיחות של רמת המוגלובין מסוכרר מעל 6% הייתה באופן מובהק גבוהה בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים.
• הסיכון להתפתחות של סוכרת חדשה היה גבוה פי 2.2 בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים, כאשר הסיכון היה הגבוה ביותר (פי 3.33) בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים במשך שנתיים או יותר.
• לא נמצאו הבדלים בתוצאות בהתייחס לסוג הסטטינים או למינון. 

החוקרים מסכמים כי הממצאים מחזקים את חשיבות יישום תכניות למניעת סוכרת באמצעות אורח חיים בריא בקרב מטופלים בסיכון הן לסוכרת והן לתחלואה קרדיווסקולרית. יש להמשיך ולבחון את הקשר בין השימוש בסטטינים לבין האיזון הגליקמי במחקרי עוקבה גדולים ובשימוש ברשומות הרפואיות, וכן לבחון מהם מנגנוני הפעולה המעורבים, על מנת לתמוך בקבלת ההחלטות הקלינית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31125480

מחקר (אוגוסט 2014) שנועד להעריך האם הקשר בין נטילת סטטינים ורמות השומנים בדם מושפע מדגנים מלאים, אשר תורמים גם כן לשיפור פרופיל השומנים. החוקרים התבססו על נתונים של 4284 מבוגרים מעל גיל 45 אשר השתתפו במחקר עוקבה נרחב. הם מצאו כי רמות הכולסטרול (non HDL) היו נמוכות יותר בקרב נוטלי סטטינים, כאשר הבדל זה היה גדול יותר בקרב אלו שצרכו מעל 16 גרם דגנים מלאים ליום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25240077

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25917657

מחקר מבוקר (יולי 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של נטילת סטטינים על התנהגות תוקפנית. במחקר השתתפו 1,016 מבוקרים אשר נטלו באופן אקראי פלסבו, 20 מ"ג סימבסטטין או 40 מ"ג פרבסטטין במשך 6 חודשים. נמצא כי בקרב גברים, נטילת סטטינים, ובמיוחד פרבסטטין, תרמה להפחתת התנהגות תוקפנית. השפעה זו הייתה משמעותית יותר בגברים מתחת לגיל 40 ובגברים שאינם נוטים להתנהגות תוקפנית. עוד נמצא כי נטילת סטטינים תרמה לירידה בטסטוסטרון אך גם לעלייה בהפרעות שינה. עם זאת, בקרב נשים (לאחר גיל המעבר) נטילת סטטינים תרמה להגברת התנהגות תוקפנית, במיוחד בנשים שאינן נוטות לתוקפנות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26132393

מחקר קליני (פברואר 2015) שנועד לבחון את התקדמות התהליכים הטרשתיים בקרב המשתמשים בסטטינים. החוקרים מצאו שבכ-20% מהמטופלים (130 איש) לא חלה ירידה ניכרת ברמת LDL למרות הטיפול בסטטינים.בהשוואה למטופלים המגיבים לטיפול בסטטינים (517 איש), מטופלים אלה נטו להיות צעירים יותר, גברים, בעלי השמנת יתר, ללא היסטוריה של דיסליפידמיה ובעלי רמות בסיס נמוכות יותר של לחץ דם סיסטולי ו-LDL. במעקב לאורך זמן, נמצאה התקדמות מהירה יותר של טרשת העורקים בקרב מטופלים שלא מגיבים לסטטינים. מחקר זה מדגיש כי יש לבחון את יעילות הטיפול בסטטינים באופן פרטני ובמקרים בהם אין ירידה ניכרת ב-LDL לשקול את הפסקת הטיפול על מנת למנוע את האצת המחלה.
חשוב לציין כי ישנה קשת רחבה של טיפולים טבעיים, שהינם יעילים ובטוחים, להפחתה ולאיזון רמות השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25722430

מחקר אוכלוסייה (מרץ 2015) שנועד לבחון מהו המנגנון העומד בבסיס הקשר בין הטיפול בסטטינים לסוכרת סוג 2 בקרב גברים בעלי התסמונת המטבולית. החוקרים עקבו אחר 8,749 גברים לא-סוּכרתיים בגילאי 45-73, 625 מהם אובחנו כחולי סוכרת במהלך 6 שנות המעקב. נמצא כי משתתפים שנטלו סטטינים היו בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות סוכרת, כתלות במינון התרופה. עוד נמצא כי בקרב נוטלי הסטטינים רמות הסוכר לאחר ארוחה ובצום היו גבוהות יותר ונמצאה ירידה של 24% ברגישות לאינסולין וירידה של 12% בהפרשת האינסולין. ממצאים אלה עשויים להסביר את הנטייה המוגברת להתפתחות סוכרת סוג 2. לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

מחקר גנטי עדכני (יולי 2015) מראה כי לסטטינים השפעה על תאי הגזע, כאשר ממצא זה עשוי להסביר הן את התועלת והן את הנזק הכרוך בשימוש בסטטינים. במחקר זה נמצא כי הסטטינים גורמים לעיכוב בהתמיינות תאי גזע למקרופאגים ובכך תורמים להפחתת תהליכי דלקת ולשיפור יציבות הפלאק הטרשתי. כלומר, סטטינים תורמים להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי לא רק באמצעות השפעה על השומנים בדם. מנגד, הסטטינים גורמים גם לעיכוב התמיינות תאי הגזע לתאי עצם וסחוס וכן מגבירים את הזדקנות ותמותת תאי הגזע ופוגעים במנגנוני תיקון ה-DNA שלהם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26224580

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי ()2015 נמצא כי שימוש ממושך בסטטינים עלול להגביר את הסיכון למחלת כליות בכ- 30-36%, בהשוואה לקבוצת ביקורת בעלת מאפיינים דומים שלא נטלה סטטינים. 

http://www.ajconline.org/article/S0002-9149(15)02315-2/abstract

במחקר קליני (2020) נבדקה ההשפעה של הגבלת זמן האכילה היומי, בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. ברקע למחקר מוצגים ממצאים ממחקרים בחיות מעבדה, המדגימים כי הגבלת זמן האכילה יכולה למנוע ולטפל בהיבטים של תחלואה מטבולית. כמו כן, מוצגים מחקרי פיילוט קליניים, שמצאו הפחתה בסיכון למחלות מטבוליות בקרב משתתפים בריאים. אמנם, מרבית המטופלים עם התסמונת המטבולית נוטלים טיפול תרופתי, אך ההשפעה של הגבלת זמן האכילה במקביל לטיפול תרופתי אינה ידועה. במחקר זה נכללו 19 מטופלים, אשר נוהגים לאכול בחלון זמן של 14 ומעלה שעות במהלך היום, ונוטלים סטטינים ו/או תרופות להורדת לחץ הדם. במסגרת המחקר המשתתפים התבקשו להגביל את זמן האכילה ל-10 שעות ביום למשך 12 שבועות. 

להלן סיכום הממצאים: 

נמצאה ירידה מובהקת של 3-4% במדדים האנתרופומטריים (משקל, BMI, אחוז שומן, היקף מותניים), ירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ושיפור מובהק בפרופיל השומנים (ירידה של 7% בכולסטרול הכללי ו-11% ב-LDL). 
הירידה במדדי הגלוקוז לא הייתה מובהקת סטטיסטית. 
ההיענות להגבלת זמן האכילה הייתה טובה. 
לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות. 
ההתערבות ישימה עבור מטופלים עם התסמונת המטבולית. 
החוקרים מסכמים כי הגבלת זמן האכילה, ללא התערבות בכמות או איכות התזונה או בביצוע פעילות גופנית, עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למטופלים עם התסמונת המטבולית, באופן בלתי תלוי בטיפול התרופתי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31813824/

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צמחי מרפא

 

כללי ומחקרים מעורבים | גוֹגול | שום | אַרטישוק | גדִילן מצוי | מַרווה סינית | פּטריית ריישִי | וִיתניה משׁכרת | כוּרכום וכּורכּומין | שוּש קירח |  קדד קרוּמי | מלוֹן מר | תה ירוק ותה ושחור 

 

כללי ומחקרים מעורבים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של גרסיניה קמבוג'יה (Garcinia cambogia) על ריכוז הלפטין. לפטין הינו הורמון המופרש מרקמת השומן ומהווה סמן לרמת השומן הלבן בגוף. ללפטין תפקיד בהפחתת רמת התאבון ושמירה על מאזן האנרגיה וכן ויסות הפעילות החיסונית, הרגישות לאינסולין ולחץ הדם. בסקירה נכללו 8 מחקרים בהם 330 משתתפים, כאשר ברוב המחקרים נכללו משתתפים בריאים. במחקרים אלה המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו תוספי גרסיניה קמבוג'יה במינון 1.2 עד 2.8 גרם ליום מהרכיב הפעיל HCA (חומצה הידרוקסיטרית) למשך 11 יום עד 10 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי גרסיניה קמבוג'יה הייתה מלווה בירידה מובהקת בריכוז הלפטין בהשוואה לפלסבו (הפרש ממוצע של 5.01 ננוגרם/מ"ל, p = 0.02). עם זאת, החוקרים מציינים כי זוהתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים שנכללו בניתוח. ההשפעה הייתה משמעותית יותר במחקרים עם מספר משתתפים גדול יותר ובקרב משתתפים מעל גיל 30. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי גרסיניה קמבוג'יה עשוי להוביל לירידה בריכוז הלפטין ובכך לסייע לטיפול במצבים של שמנות ורמות אינסולין גבוהות הגורמים לעלייה ברמת הלפטין.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38876392/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של גרסיניה קמבוג'יה (Garcinia cambogia) על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 14 מחקרים בהם 623 משתתפים, כאשר ברוב המחקרים נכללו משתתפים בריאים. במחקרים אלה המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו תוספי גרסיניה קמבוג'יה במינון 1 עד 3.45 גרם ליום מהרכיב הפעיל HCA (חומצה הידרוקסיטרית) למשך 11 יום עד 16 שבועות. 
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי גרסיניה קמבוג'יה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים, ובעלייה ברמת ה-HDL, ללא השפעה מובהקת על רמת ה-LDL. ההשפעה הייתה משמעותית יותר במחקרים שנמשכו יותר מ-8 שבועות. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה להשפעה המיטיבה של גרסיניה קמבוג'יה על פרופיל השומנים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים. 
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38151892/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 17 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של ג'ינג'ר בקרב משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל שמנות, סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, כבד שומני, טרשת עורקים וכבד שומני. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו ג'ינג'ר בצורת כמוסות או אבקה במינון 1 עד 3 גרם ליום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וברמת הטריגליצרידים, ללא השפעה על רמת ה-LDL וה-HDL. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה של ג'ינג'ר הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם שמנות או סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי ג'ינג'ר עשוי לתרום לשיפור פרופיל השומנים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36786398/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של פלפלת/צ'ילי (Capsicum annuum) על פרופיל השומנים בקרב מבוגרים עם הפרעות מטבוליות. בסקירה נכללו 4 מחקרים בהם סה"כ 151 משתתפים בני 42 בממוצע. במחקר אחד שנערך באוסטרליה נבדקה ההשפעה של צ'ילי טרי במינון 30 גרם ליום למשך 4 שבועות בקרב משתתפים עם עודף משקל, וב-3 מחקרים שנערכו בקוריאה נבדקה ההשפעה של משחת צ'ילי מותסס במינון 32-34.5 גרם ליום למשך 12 שבועות בקרב משתתפים עם עודף משקל, שמנות או יתר שומנים בדם. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת צ'ילי הייתה מלווה בירידה מובהקת בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 4.98 מ"ג/דצ"ל), ללא השפעה מובהקת על מדדי השומן האחרים.החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כל שצריכת צ'ילי עשויה לתרום לשיפור רמת הכולסטרול, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37344950/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2023) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) על פרופיל השומנים. 
בסקירה נכללו 17 מחקרים בהם נכללו בעיקר משתתפים עם הפרעות מטבוליות כגון סוכרת סוג 2, שמנות, כבד שומני ועוד. במחקרים אלה המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו תוספי ג'ינג'ר במינון 1 עד 4 גרם ליום למשך 30-90 יום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים, ללא השפעה מובהקת על רמת ה-LDL וה-HDL. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה על רמת הטריגליצרידים הייתה משמעותית בעיקר בקרב משתתפים עם שמנות או סוכרת. בנוסף, מינון גבוה יותר היה יעיל יותר לשיפור רמת הכולסטרול הכללי. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי ג'ינג'ר עשוי להיות יעיל לשיפור פרופיל השומנים, בדגש על הפחתת כולסטרול כללי וטריגליצרידים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36786398/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) נבדקה ההשפעה של רכיבים צמחיים על פרופיל השומנים בקרב משתתפים עם רמת טריגליצרידים גבוהה. בסקירה נכללו 48 מחקרים (53 זרועות טיפול) בהם 3,478 משתתפים בגיל 18 עד 70 עם רמת טריגליצרדים מעל 150 מ"ג/דצ"ל. ב-15 מהמחקרים נבדקה ההשפעה של תוספי כורכומין מסוגים שונים, לבד או בשילוב רכיבים נוספים, למשך 4 שבועות עד 6 חודשים. ב-9 מחקרים נבדקה ההשפעה של ברברין למשך 1 עד 3 חודשים, ב-6 מחקרים נבדקה ההשפעה של אנתוציאנינים למשך 12 עד 24 שבועות, ב-4 מחקרים נבדקה ההשפעה של רזברטרול למשך 2 שבועות עד 3 חודשים, ב-4 מחקרים נבדקה ההשפעה של קטכינים מתה ובשאר המחקרים נבדקו רכיבים נוספים כולל קוורצטין, מנגיפרין, איזופלבונים, ברגמוט, סילימרין, אליצין וקרוצין. מהסקירה עולה כי השימוש ברכיבים צמחיים היה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים ב-32 מבין 53 זרועות טיפול, רמת הכולסטרול הכללי ירדה ב-22 מבין 51 זרועות טיפול ורמת ה-LDL ירדה ב-21 מבין 48 זרועות טיפול. רמת ה-HDL עלתה ב-15 מבין 48 זרועות טיפול. בנוסף, נמצאו עדויות לשיפור ברמת VLDL, ApoB ו- lipoprotein(a). הרכיבים שנמצאו בעלי השפעה משמעותית יותר כוללים כורכומין (הפחתת טריגליצרידים ב-10 מבין 15 זרועות טיפול), ברברין (7 מבין 9 זרועות טיפול), קטכינים (3 מבין 5 זרועות טיפול) וברגמוט (4 מבין 4 זרועות טיפול).  מהסקירה עולה כי לתיסוף של רכיבים טבעיים הייתה באופן כללי השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, כאשר ברוב המחקרים נמצא שיפור במאפיין אחד לפחות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36756995/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של קינמון (Cinnamomum zeylanicum) בקרב ממשתתפים עם מחלות מטבוליות. בסקירה נכללו 35 מחקרים בהם נכללו משתתפים בעיקר עם סוכרת סוג 2, וכן משתתפים עם הפרעות מטבוליות אחרות כגון שמנות, שחלות פוליציסטיות, כבד שומני ועוד. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי קינמון במינון 120 מ"ג עד 12 גרם ליום, משך ההתערבות נע בין 40 ל-180 יום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת קינמון הייתה מלווה בירידה מובהקת בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 11.7 מ"ג/דצ"ל), בטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 16.3 מ"ג/דצ"ל), ב-LDL (הפרש ממוצע של 6.4 מ"ג/דצ"ל), בגלוקוז (הפרש ממוצע של 11.4 מ"ג/דצ"ל), באינסולין (הפרש ממוצע של 1.3 מיקרו יחב"ל למ"ל) ובהיקף המותניים (הפרש ממוצע של 1.68 ס"מ). תוצאות אלה היו משמעותיות בעיקר במחקרים בהם נעשה שימוש במינונים של לפחות 1.5 גרם ליום. בנוסף, נמצאה השפעה מיטיבה לקינמון על רמת ה-HDL ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על השפעה קרדיו-מטבולית מיטיבה לקינמון בקרב משתתפים עם תחלואה מטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33739219/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה המגינה של זעפרן (Crocus sativus) במצבים של היפרליפידמיה והיפרגליקמיה. בסקירה נכללו 13 מחקרים שנערכו באיראן בהם 205 משתתפים בגיל 41 עד 56 עם מגוון מצבים בריאותיים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי זעפרן במינון 30, 100 או 1,000 מ"ג ליום או של הרכיב הפעיל קרוצין במינון 5 עד 30 מ"ג ליום. משך ההתערבות נע בין 8 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת תוספי זעפרן הייתה מלווה בעלייה ב-HDL ובירידה ב-LDL, בכולסטרול הכללי ובטריגליצרידים. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בדם. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שלזעפרן עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, ללא השפעה על האיזון הגליקמי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32013614/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2022) הוערכה ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על מדדים של היפר-גליקמיה, יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם. בסקירה נכללו 23 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם נכללו משתתפים בריאים (2 מחקרים), משתתפים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז או סוכרת (11 מחקרים), עם יתר לחץ דם (2 מחקרים), עם עודף משקל או שמנות (3 מחקרים), עם יתר שומנים בדם (מחקר אחד), עם תסמונת מטבולית (3 מחקרים) או נשים לאחר גיל המעבר (מחקר אחד). ב-5 מהמחקרים נעשה שימוש בשורש ג'ינסנג קוריאני, ב-17 מחקרים בג'ינסנג קוריאני אדום, ובמחקר אחד נעשה שימוש בפרי הג'ינסנג. התוסף ניתן בטווח מינונים שנע בין 200 מ"ג ל-8 גרם ליום (2.85 גרם בממוצע) למשך 2 עד 24 שבועות (10 שבועות בממוצע). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת נטילת תוסף ג'ינסנג הייתה מלווה בשיפור מובהק בתגובת הגלוקוז והאינסולין, באחוז השומן, בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, בכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים וה-LDL. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי ג'ינסנג קוריאני עשויים לסייע במניעת התפתחות והחמרה של תחלואה מטבולית באמצעות שיפור מדדים של איזון גליקמי, לחץ הדם ופרופיל השומנים.  המחקר מומן על ידי משרד המדע הקוריאני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35509826/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) הוערכו העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי היעילות של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) לטיפול בכבד שומני. החוקרים מציינים, כי הפתוגנזה של כבד שומני קשורה באופן הדוק לשמנות ולתנגודת לאינסולין, כאשר לג'ינג'ר פעילות נוגדת שומנים ונוגדת חמצון ותרומה לשיפור הרגישות לאינסולין. בסקירה נכללו 17 מחקרי מעבדה ו-3 מחקרים קליניים. מהסקירה עולה כי השימוש בג'ינג'ר היה יעיל לשיפור מובהק של מגוון מדדים, כולל פרופיל השומנים, עקה חמצונית, תפקודי הכבד ורמת הגלוקוז בצום. מהסקירה עולה כי השימוש בג'ינג'ר עשוי לתרום לשיפור היבטים קליניים שונים של כבד שומני באמצעות מנגנונים שונים, ביניהם שיפור הרגישות לאינסולין, העלאת הביטוי של אנזימים נוגדי חמצון, הפחתת הייצור של רדיקלים חופשיים, פעילות נוגדת שומנים והורדת תכולת השומן הכבדי. למרות הממצאים המבטיחים נדרשים מחקרים קליניים נוספים להערכת היעילות הקלינית של ג'ינג'ר לטיפול בכבד שומני.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35106852/

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (2021) מציגים החוקרים את הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה הבריאותית של בטא-גלוקן, רכיב עיקרי המצוי בפטריות מאכל. במסגרת הסקירה מוצג המבנה הכימי של בטא-גלוקן והפרמקוקינטיקה שלו, וכן פעילותו הביולוגית. מודלים פרה-קליניים הדגימו את הפעילות המווסתת חיסונית ונוגדת דלקת והפוטנציאל לטיפול בזיהומים חוזרים במערכת הנשימה או בסיבוכים לאחר ניתוח. בתחום האונקולוגי, לבטא-גלוקן עשויה להיות השפעה מיטיבה כטיפול תומך במקביל לכימותרפיה. מחקרים פרה-קליניים נוספים הדגימו השפעה קרדיווסקולרית מגינה באמצעות שיפור רמת הגלוקוז, פרופיל השומנים ולחץ הדם וכן באמצעות תרכובות פנוליות, ויטמינים ומינרלים המצויים בפטריות מאכל. החוקרים מסכמים כי הולכות ומצטברות עדויות לגבי ההשפעות הבריאותיות של פטריות מאכל והמנגנונים הביולוגיים הקשורים, ובכך מספקות בסיס לשימוש הקליני בבטא-גלוקן ובפטריות מאכל לשמירה על בריאות ולמניעת תחלואה.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34202377/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021) הוערכה ההשפעה של פורמולות צמחי מרפא איורוודיות על מצבים של יתר כולסטרול בדם. בסקירה נכללו מחקרים בהם משתתפים עם יתר כולסטרול בדם נטלו פורמולות איורוודיות, לבד או בשילוב טיפולים אחרים, במשך שלושה שבועות לפחות. בסקירה נכללו 32 מחקרים בהם 1,386 מטופלים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של שלושה צמחי מרפא: שום (Allium sativum), גוגול (Commiphora mukul) וקצח (Nigella sativa), כאשר משך ההתערבות היה 12 שבועות בממוצע. 

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי:

• נטילת גוגול הייתה מלווה בירידה מובהקת של 16.78 ו-18.78 מ"ג/דצ"ל ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, בהתאמה. 

• נטילת שום הייתה מלווה בירידה מובהקת של 10.37 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL. 

• נטילת קצח הייתה מלווה בירידה מובהקת של 9.28 מ"ג/דצ"ל ברמת הכולסטרול הכללי. 

החוקרים מציינים כי היו דיווחים מועטים בלבד על השפעות שליליות. הם מסכמים כי נמצאו עדויות משמעותיות ממחקרים אקראיים מבוקרים בהתייחס ליעילות של צמחי מרפא להורדת רמות הכולסטרול, ללא השפעות שליליות משמעותיות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34071454/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) שנערך בקוריאה נבדקה ההשפעה של תוסף המבוסס על מיצוי שכיזנדרה (Schisandra chinensis) וסויה על האיזון הגליקמי בקרב משתתפים עם היפר-גליקמיה. במחקר נכללו 80 משתתפים עם רמת גלוקוז של 100 עד 140 מ"ג/דצ"ל אשר חולקו אקראית לנטילת התוסף או פלסבו במינון שתי כמוסות פעמיים ביום למשך 12 שבועות. התוסף (OSM) הכיל מיצוי פירות שכיזנדרה ופולי סויה ביחס של 5 ל-1 במינון 125 מ"ג לכמוסה. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה, ברמת האינסולין לאחר הארוחה,  ברמת ההמוגלובין המוסכרר, פפטיד C, פרוקטוזאמין ו-LDL. לא נצפו שינויים משמעותיים מבחינה קלינית במדדי הבטיחות. מכאן, החוקרים מסכמים כי התוסף נמצא בטוח ויעיל כתוסף פונקציונאלי לטיפול במבוגרים עם היפר-גליקמיה. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35956334/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה הקרדיו-מטבולית של מליסה רפואית (Melissa officinalis). בסקירה נכללו שבעה מחקרים, בהם נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2, יתר שומנים בדם, תעוקת חזה כרונית יציבה ומשתתפים בריאים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי מליסה במינון שנע בין 1 ל-3 גרם ליום, למשך תקופת התערבות של 6 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי מליסה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי ובלחץ הדם הסיסטולי, ללא השפעה מובהקת על המדדים האחרים שנבדקו, כולל טריגליצרידים, LDL, HDL, לחץ דם דיאסטולי, CRP, גלוקוז בצום והמוגלובין מסוכרר. לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות הקשורות בהתערבות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שהשימוש בתוספי מליסה הינו בטוח ועשוי לתרום לשיפור הכולסטרול ולחץ הדם, אולם בשל מספר קטן של מחקרים וסיכון גבוה להטיה, יש לאשש את התוצאות במחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32614129/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של קצח (Nigella sativa) על איזון הגלוקוז, פרופיל השומנים ומדדי דלקת ועקה חמצונית. בסקירה נכללו 50 מחקרים בהם 3,679 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כגון יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2, עודף משקל או שמנות, תחלואה קרדיווסקולרית, דלקת מפרקים שגרונית ועוד. במחקרים אלה נעשה שימוש בקצח בצורות שונות (כולל כמוסות, אבקה, מיצוי מיימי, שמן) - לבד או בשילוב התערבות נוספת, הכוללת רכיבים צמחיים (כגון שמן שום, ויטמין E, כורכום, סובין חיטה), טיפול תרופתי (כגון סטטינים), פעילות גופנית ו/או התערבות תזונתית. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי השימוש בקצח היה מלווה בשיפור פרופיל השומנים, כולל ירידה ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה ממוצעת של 16.80 מ"ג/דצ"ל), הטריגליצרידים (15.73 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (18.45 מ"ג/דצ"ל) וה-VLDL (3.72 מ"ג/דצ"ל). עוד נמצא שיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 15.18 מ"ג/דצ"ל) וההמוגלובין המסוכרר (0.45%). לא נמצאה השפעה מובהקת לקצח על מדדי דלקת ועקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על ההשפעה המיטיבה של קצח על פרופיל השומנים ועל איזון הסוכר.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32394508/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים(2020) הוערכה ההשפעה של תוספי הל (Elettaria cardamomum) על פרופיל השומנים בדם. בסקירה נכללו 5 מחקרים, בהם 361 משתתפים. בשני מחקרים נכללו חולי סוכרת סוג 2, במחקר אחד משתתפים עם טרום-סוכרת, במחקר אחד נשים עם מחלת לב כלילית ובמחקר אחד משתתפים עם מחלת כבד שומני לא אלכוהולית. בכל המחקרים ניתן תוסף הל בצורת אבקה במינון 3 גרם/יום, למשך 8 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה לנטילת הל על רמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL או ה-HDL. עם זאת, נצפתה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים בדם, עם ירידה ממוצעת של כ-20 מ"ג/דצ"ל. החוקרים מסכמים כי תוסף הל עשוי לתרום להורדת רמת הטריגליצרידים בדם, אולם נדרשים מחקרים נוספים, בדגש על מחקרים שנערכים רק בקרב מטופלים עם יתר שומנים בדם ותוך התייחסות לשימוש בטיפול תרופתי, על מנת לאשש את הממצאים ולגבש המלצה לשימוש קליני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31755188/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של ג'ינסנג (Panax spp) על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 27 מחקרים, בהם סה"כ 1,839 משתתפים בריאים או משתתפים הסובלים ממגוון מצבים בריאותיים, כגון סוכרת סוג 2, כבד שומני, יתר לחץ דם, תסמונת מטבולית ועוד. במחקרים השונים נעשה שימוש בג'ינסנג במינונים שנעו בין 0.5 לבין 20 גרם/יום, למשך 3 עד 32 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוסף ג'ינסנג לא הייתה מלווה בשינוי מובהק ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-LDL או ה-HDL. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי נטילת ג'ינסנג במינון גבוה (מעל 1.5 גרם/יום) היתה יעיל להורדת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים וה-LDL, וכי במחקרים בהם משך ההתערבות היה ארוך יותר (12 שבועות לפחות) ההשפעה על רמת הכולסטרול והטריגליצרידים הייתה מובהקת. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של ג'ינסנג לשיפור פרופיל השומנים, אולם נדרשים מחקרים נוספים בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם על מנת לספק הערכה מבוססת לפעילות נוגדת השומנים של ג'ינסנג. הערת מערכת: הסקירה כוללת מחקרים בהם נעשה שימוש במינים שונים של ג'ינסנג (American ginseng, Korean red ginseng, Panax ginseng extract, fermented red ginseng, Ginsam, enzyme treated red ginseng and protopanaxadiol-enriched ginseng extract), לצערנו החוקרים לא ביצעו חיתוך לפי מיני הג'ינסנג ולכן כלל המסקנות של הסקירה אינן יכולות להיות מושלכת על מין כלשהוא.

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229919310039

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה, הכוללת 14 מחקרים אקראיים מבוקרים,(2019) בהם נבדקה ההשפעה של זעפרן (Crocus sativus) על פרופיל השומנים, נמצא כי לזעפרן עשויה להיות השפעה מיטיבה על רמת הכולסטרול, ה-HDL והטריגליצרידים, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31264281

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של תוספי ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על פרופיל השומנים בדם. בסקירה נכללו 18 מחקרים: ב-10 מחקרים נכללו משתתפים עם מאפיין אחד לפחות של התסמונת המטבולית, בשלושה מחקרים נכללו נשים לאחר גיל המעבר, בשני מחקרים נכללו משתתפים בריאים ובשלושה מחקרים נכללו משתתפים עם מגוון מאפיינים אחרים. במחקרים השונים ניתן מינון של 0.2-20 גרם ליום (חציון של 3 גרם ליום) למשך 2-12 שבועות. 
להלן סיכום הממצאים: 

• בשבעה מהמחקרים שנכללו בסקירה דווח על שינויים מובהקים בפרופיל השומנים בדם: בחמישה מהמחקרים דווח על שיפור ברמת הכולסטרול הכללי, בארבעה מהמחקרים דווח על שיפור ברמת ה-LDL ובשניים מהמחקרים דווח על שיפור ברמת הטריגליצרידים. 
• במטה-אנליזה של כל עשרת המחקרים נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף ג'ינסנג קוריאני הייתה מלווה בירידה ממוצעת של 2.30 ושל 1.47 מ"ג/דצ"ל ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, בהתאמה, עבור כל 1 גרם ליום ג'ינסנג קוריאני. 
• במטה-אנליזה לא נמצאו הבדלים מובהקים בהתייחס לרמת ה-HDL והטריגליצרידים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31315027

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 6 מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) נמצא כי שימוש בתוספי זעפרן (Crocus sativus) עשוי לתרום לשיפור רמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים וה-HDL, ללא השפעה על רמת הגלוקוז בצום וה-LDL. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31779990/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2019) נבדקה התרומה של תוספי קצח (Nigella sativa) לאיזון רמות הגלוקוז בדם. בסקירה נכללו 21 מחקרים, מהם 17 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 1,374 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים - כולל סוכרת סוג 2, התסמונת המטבולית, נפרופתיה סוכּרתִית, שמנות, יתר שומנים בדם ועוד. בשנים עשר מהמחקרים נעשה שימוש באבקת קצח במינון של 0.5 עד 5 גרם ליום, במחקר אחד נעשה שימוש בתה קצח במינון 5 גרם ליום ובשמונה מחקרים נעשה שימוש בשמן קצח במינון 1 עד 5 מ"ל ליום. משך ההתערבות במחקרים השונים נע בין שבועיים לשנה. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי קצח הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 9.93 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה (ירידה ממוצעת של 14.79 מ"ג/דצ"ל) וברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.57%). בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי שמן קצח היה יעיל יותר מאבקת קצח להורדת רמת הגלוקוז בצום. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוספי קצח לאיזון רמות הסוכר, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהם המנגנונים המעורבים ומהו המינון ומשך הנטילה המיטבי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30873688

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה היעילות של פורמולת צמחי מרפא סינית לטיפול ביתר שומנים בדם. הפורמולה Xue Fu Zhu Yu הינה פורמולה קלאסית, המבוססת על 11 צמחי מרפא: אנג'ליקה סינית (Angelica sinensis), רהמניה (Rehmannia glutinosa), גלעיני אפרסק (Prunus persica), קורטם הצבעים (Carthamus tinctorius), תפוז מר (Citrus aurantium), אדמונית (Paeonia), צלע השור (Bupleurum spp), שוש סיני (Glycyrrhiza uralensis), ענבל גדול פרחים (Platycodon grandiflorus), ליגוסטיקום (Ligusticum striatum) ואכירנטיס (Achyranthes bidentata). בניתוח נכללו 12 מחקרים, בהם 1,305 משתתפים. במחקרים אלה הפורמולה ניתנה בצורת מרתח או כמוסות במשך 4 עד 12 שבועות.

להלן שיעורי היעילות שנמצאו:

• שיעור יעילות גבוה ב-18% נמצא עבור טיפול בפורמולה בשילוב עם תרופות ממשפחת הסטטינים, בהשוואה לסטטינים בלבד (4 מחקרים).
• שיעור יעילות גבוה ב-24% נמצא עבור טיפול בפורמולה בהשוואה לטיפול בסטטינים (3 מחקרים).
• שיעור יעילות גבוה ב-33% נמצא עבור טיפול בפורמולה בהשוואה לטיפול סיני אחר (3 מחקרים).
• שיעור יעילות גבוה ב-31% נמצא עבור טיפול בפורמולה בהשוואה לפלסבו (מחקר אחד). 

החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מספקות תמיכה ראשונית לבטיחות וליעילות של הפורמולה לטיפול ביתר שומנים בדם, כטיפול יחיד או בשילוב טיפול תרופתי. עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה יותר על מנת לאשש את הממצאים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30935534/

במטה-אנליזה (2019) הכוללת חמישה מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו - בהם 497 משתתפים - נמצא כי טיפול משולב של ברברין וסילימרין היה מלווה בשיפור מובהק בפרופיל השומנים וברמת הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30632209

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה ההשפעה של ספירולינה כטיפול משלים בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 שאינה מאוזנת. במחקר נכללו 60 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת 2 גרם/יום ספירולינה או פלסבו למשך שלושה חודשים, בנוסף לטיפול במטפורמין. בתחילת המחקר ולאחר 30, 60 ו-90 יום נבדקה רמת ההמוגלובין המסוכרר, רמת הגלוקוז בצום ופרופיל השומנים. נמצא כי נטילת ספירולינה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 1.43%) וברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 25 מ"ג/דצ"ל). בנוסף, נמצא יתרון להתערבות בשיפור פרופיל השומנים, כולל ירידה בטריגליצרידים, בכולסטרול הכללי וב-LDL ועלייה ב-HDL בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות. החוקרים מסכמים כי בקרב חולי סוכרת סוג 2 נטילת ספירולינה כטיפול משלים תרמה לשיפור האיזון הגליקמי בהשוואה למטפורמין בלבד. כמו כן, ספירולינה הייתה יעילה לשיפור פרופיל השומנים ובכך עשויה לסייע במניעת ההתפתחות של טרשת עורקים. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36598187/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2018) הוערכה ההשפעה של תוספי כמון (Cuminum cyminum) על רמות השומנים בדם בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו שישה מחקרים, שנערכו באיראן ובהם 376 משתתפים עם סוכרת סוג 2, כבד שומני או עודף משקל ושמנות. במחקרים השונים צריכת הכמון נעשתה בצורות שונות – כאבקה עם יוגורט, כשמן אתרי או ככמוסות. קבוצת הביקורת קיבלה את אותו מזון ללא כמון, או פלסבו, במינונים של 25 מ"ג ועד 3 גרם ליום למשך 8 שבועות ועד 6 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוספי כמון הייתה מלווה בירידה בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 10.9 מ"ג/דצ"ל) וב-LDL (הפרש ממוצע של 6.9 מ"ג/דצ"ל) ובעלייה ב-HDL (הפרש ממוצע של 3.35 מ"ג/דצ"ל). שיפור ברמת הטריגליצרידים נצפה רק בקרב משתתפים עם רמות טריגליצרידים בטווח הנורמה. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוספי כמון לשיפור פרופיל השומנים בדם. להלן פירוט המינונים היומיים וצורות הנטילה במחקרים השונים (הניתוח נעשה בצורת מטה-אנליזה על כלל המחקרים יחד): 

• 3 גרם אבקת כמון ב-150 מ"ל יוגורט דל-שומן – נמצא יעיל לשיפור רמות השומנים בדם.
• 300 מ"ג כמון בכמוסות – לא נמצאה יעילות.
• 225 מ"ג כמון בכמוסות – לא נמצאה יעילות.
• 25 מ"ג שמן אתרי כמון בכמוסות – נמצא יעיל לשיפור רמת הטריגליצרידים.
• 100 מ"ג שמן אתרי כמון בכמוסות - נמצא יעיל לשיפור רמות הכולסטרול הכללי, LDL, HDL.
• 50 מ"ג שמן אתרי כמון בכמוסות - נמצא יעיל לשיפור רמות הכולסטרול הכללי ו-LDL.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30088304

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוגוסט 2017) הוערכה ההשפעה של תוספי קינמון (Cinnamomum zeylanicum) על רמות השומנים בדם. בסקירה נכללו 13 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 750 משתתפים (קיימת שונות גדולה בין אוכלוסיות המחקר). במחקרים נעשה שימוש בתוספים בצורות ובמינונים שונים: 1 עד 6 גרם/יום אבקת קינמון בכמוסות, 500 מ"ג מיצוי מיימי יבש או 1 גרם מיצוי קינמון (שווה ערך ל-20 גרם קינמון טחון) - לתקופה של 2-4 חודשים. מניתוח כולל של הממצאים עולה כי נטילת תוספי קינמון הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (כ-24 מ"ג/דצ"ל בממוצע, p<0.01) וברמת הכולסטרול הכללי (כ-14 מ"ג/דצ"ל בממוצע, p<0.01), ללא השפעה מובהקת על רמת ה-LDL או ה-HDL. לא נמצא קשר בין השינוי ברמות השומנים לבין מינון הקינמון, וככל שמשך הנטילה היה ארוך יותר כך ההשפעה המיטיבה של הקינמון הלכה ופחתה. החוקרים מסכמים כי לתוספי קינמון עשויה להיות השפעה מיטיבה עבור מטופלים עם הפרעה במשק הסוכר, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך מהי התרומה הקלינית של ממצאים אלה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28887086

בסקירה מקיפה הכוללת מטה-אנליזות של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021) נבדק הקשר בין השימוש בתוספים צמחיים ובין סמנים ביולוגיים של תחלואה קרדיווסקולרית. בסקירה נכללו 50 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות בהן הוערכה ההשפעה של 35 תוספים צמחיים על מגוון רחב של מדדים הקשורים בלחץ בדם, בפרופיל השומנים ובאיזון הגליקמי. 

להלן הממצאים העיקריים:

• ההשפעה המיטיבה המשמעותית ביותר על מדדי לחץ הדם נמצאה בהתייחס לג'ינג'ר (Zingiber officinale) ולהיביסקוס (Hibiscus sabdariffa), כאשר ירידה מובהקת נמצאה גם בהתייחס לשימוש בשום, קפה ירוק, תה ירוק ופיקנוגנול. עוד נמצא כי נטילת ארוניה (Aronia melanocarpa) הייתה מלווה בעלייה קלה בלחץ הדם הדיאסטולי.  

• בהתייחס לפרופיל השומנים, לאלוורה (Aloe spp), שמן ארגן, קצח (Nigella sativa) וסילימרין הייתה השפעה מיטיבה על סך הכולסטרול, הטריגליצרידים, רמת LDL ורמת HDL, כאשר שיפור במדדי השומנים נמצא גם בהתייחס למגוון רכיבים נוספים, ביניהם כמון (Cuminum cyminum), חילבה (Trigonella foenum-graecum), ספירולינה, תה ירוק, שמרי אורז אדום ועוד. 

• בהתייחס לאיזון הגליקמי, הירידה המשמעותית ביותר ברמת הגלוקוז בצום נמצאה עבור השימוש באלוורה (Aloe spp), אוכמניות וחמוציות, סרפד (Urtica dioica), קצח (Nigella sativa), פרופוליס וספירולינה, כאשר לאוכמניות וחמוציות ולחילבה הייתה תרומה גם להורדת רמות הגלוקוז לאחר הארוחה. לאוכמניות וחמוציות, קצח ופרופוליס הייתה השפעה מיטיבה על רמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם נטילת ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) הייתה מלווה בעלייה בהמוגלובין המסוכרר. 

החוקרים מסכמים כי הייתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים, אולם ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של תוספים צמחיים לשיפור מדדים הקשורים ביתר לחץ דם, יתר שומנים בדם וסוכרת, כאשר הממצאים המשמעותיים ביותר נמצא בהתייחס לג'ינג'ר והיביסקוס לוויסות לחץ הדם, ואלוורה, קצח וספירולינה לשיפור פרופיל השומנים והאיזון הגליקמי.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33724587/

בסקירה מקיפה של ממצאים קליניים (2022) הוערכה הבטיחות וההשפעה הבריאותית המיטיבה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בנטילה פומית. בסקירה נכללו 24 סקירות שיטתיות, בהן חפיפה של 3% במחקרים הנכללים. 

להלן פירוט הממצאים העיקריים:

• התמיכה המשמעותית ביותר נמצאה בהתייחס ליעילות של ג'ינג'ר להקלה על בחילות והקאות בקרב נשים בהריון, להשפעה נוגדת כאב בדלקות מפרקים ניווניות, ובשיפור האיזון הגליקמי. 

• לג'ינג'ר נמצאה השפעה מיטיבה גם על לחץ הדם, המשקל, כאבי מחזור, בחילות לאחר ניתוח, והקאות על רקע כימותרפיה. 

• בבדיקות מעבדה נמצאה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים ועל מדדים של דלקת ועקה חמצונית.

• המחקרים היו מאופיינים בהטרוגניות גדולה ובדיווח חלקי של פרוטוקול המחקר, אולם בהתבסס על הממצאים הקיימים ניתן להצביע על יעילות במינון של 0.5-3 גרם ליום בצורת כמוסות למשך תקופה של עד 3 חודשים. 

החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות מצביעות על כך שהשימוש בג'ינג'ר הינו בטוח ועשוי להיות יעיל לשיפור מגוון מצבים בריאותיים ותחושת הרווחה. 

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35147170/

בסקירה שיטתית (2022) הוערכה ההשפעה המטבולית של קינמון בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS). ממצאים קודמים מצביעים על הפוטנציאל של קינמון לשיפור פעילות האינסולין וכתוצאה מכך להשפיע על המצב המטבולי. בסקירה נכללו 9 מחקרים, מהם שני מחקרים בבעלי חיים ושבעה מחקרים אקראיים מבוקרים. במחקרים אלה משך ההתערבות נע בין 8 שבועות ל-12 חודשים ותוספי הקינמון ניתנו בצורת אבקה במינון 1.5 גרם ליום או מיצויים שונים. באופן כללי הנתונים הקליניים מצביעים על כך שנטילת תוספי קינמון הייתה מלווה בעלייה ב-HDL וברגישות לאינסולין ובירידה ב-LDL, בטריגליצרידים וברמת הגלוקוז בקרב מטופלות עם PCOS. הממצאים לגבי ההשפעה על המשקל והרכב הגוף אינם עקביים. מחקרים בבעלי חיים מדגימים את ההשפעה המיטיבה של קינמון על עקה חמצונית ותפקוד השחלות, אולם נדרשים מחקרים נוספים להבנת המנגנונים המעורבים. החוקרים מסכמים כי באופן כללי ישנם ממצאים מבטיחים בהתייחס להשפעה המטבולית של קינמון בקרב נשים עם PCOS, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה הקלינית של מינונים גבוהים יותר ושל משך נטילה ממושך.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34627352/

בסקירה (2023) מסכמים החוקרים את העדויות מסקירות שיטתיות ומטה-אנליזות של מחקרים אקראיים מבוקרים העוסקות בהשפעה הבריאותית של ברברין בקרב מבוגרים מעל גיל 18. בסקירה נכללו הממצאים מ-11 מטה-אנליזות בהן נכללו 2 עד 62 מחקרים עם 140 עד 4,985 משתתפים. ב-7 מטה-אנליזות דווח על שימוש במינונים של 0.09 עד 3 גרם ברברין ליום כאשר משך ההתערבות נע בין שבועיים לשנתיים. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה המיטיבה של ברברין בהתייחס למגוון תוצאות בריאותיות, כולל שיפור פרופיל השומנים, הפחתת רמת הגלוקוז ותנגודת לאינסולין, שיפור מדדים אנתרופומטריים והרכב הגוף, ירידה בלחץ הדם, טיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות, הפחתת מדדי דלקת, טיפול בהפרעות במערכת העיכול, כולל התפתחות גידולים במעי וטיפול בהליקובקטר פילורי, ושיפור בתפקודי הכבד והכליות. עם זאת, החוקרים מציינים כי 73% מהממצאים לגבי ההשפעות הבריאותיות של ברברין דורגו ברמת ביטחון נמוכה עד נמוכה מאוד. בנוסף, מוצגים הממצאים לגבי בטיחות השימוש, כאשר ההשפעות השליליות השכיחות כוללות בעיקר תסמינים במערכת העיכול כגון עצירות או שלשול, אולם באופן כללי החוקרים מעריכים כי השימוש בברברין הינו בטוח. החוקרים מסכמים כי ברברין הינו רכיב צמחי פעיל עם השפעה בריאותית רחבה שעשוי לתרום לטיפול בהפרעות מטבוליות, הפחתת תהליכי דלקת ובהפרעות במערכת העיכול, אולם המסקנות מוגבלות בשל איכות מתודולוגית נמוכה ויש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36999891/

בסקירה (2021) מפורטות העדויות לגבי ההשפעה של קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) ורכיביה הפעילים על מאפייני התסמונת המטבולית. במסגרת הסקירה מוצגים הממצאים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בהתייחס למנגנוני הפעולה ולהשפעה נוגדת סוכרת, נוגדת יתר שומנים בדם, נוגדת שמנות, נוגדת טרשת עורקים ונוגדת יתר לחץ דם. באופן כללי עולה מהסקירה כי קערורית סינית ורכיביה הפעילים תורמים לוויסות מסלולים הקשורים במטבוליזם של גלוקוז ושומנים ובכך מהווים פוטנציאל למניעה ולטיפול בתסמונת המטבולית. בנוסף, הודגמה פעילות מווסתת חיסונית המגינה מפני תהליכים דלקתיים, וכן השפעה מעכבת על מסלולים המעורבים ביתר לחץ דם. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי לא נמצאו מחקרים קליניים התומכים בהשפעה המיטיבה של קערורית סינית בהתייחס למניעה או לטיפול בתסמונת המטבולית. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33590943/

בסקירה (2021) מסכמים החוקרים את העדויות, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בהתייחס להשפעה המיטיבה של קוורצטין במחלות מטבוליות, כולל סוכרת, יתר שומנים בדם וכבד שומני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34257817/

בסקירה (2020) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה נוגדת הדלקת, משככת הכאב והמטבולית של ג'ינג'ר (Zingiber officinale). הסקירה דנה ביישום הקליני של שימוש בג'ינג'ר במצבים של דלקת מפרקים ניוונית בברך, כאבי מחזור, סוכרת סוג 2, יתר שומנים בדם, עודף משקל ושמנות.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33278054/

בסקירה (2019) מוצגים ממצאים ממחקרים פרה-קליניים בנוגע להשפעה נוגדת השומנים של רוזמרין (Rosmarinus officinalis) ורכיביו הפעילים וכן מוצגים המנגנונים הקשורים בכך. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30693502

במטה-אנליזה (2017) וסקירה שיטתית של 11 מחקרים אקראיים מבוקרים נבדקה ההשפעה של אובליפיחה (Hippophae rhamnoides) על פרופיל השומנים בדם. מניתוח כלל הנתונים עולה כי נטילת תוסף אובליפיחה (פרי או מיצוי) הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (0.63 מילימול/ליטר), הטריגליצרידים (0.46 מילימול/ליטר), ה-LDL ברמה של- 0.62 מילימול/ליטר ובעלייה מובהקת ברמת ה-HDL, ברמה של - 0.27 מילימול/ליטר, בקרב משתתפים עם דיסליפידמיה, אך לא בקרב משתתפים בריאים.
החוקרים מציינים כי ניתן לייחס את ההשפעה המגינה של אובליפיחה להרכב העשיר בפיטוכימיקלים בצמח, ובמיוחד של פלבונואידים ובטא סיטוסטרול. 

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0924224416300322 

מטה-אנליזה (2016) בה נבדקה ההשפעה של ספירולינה על ריכוז השומנים בדם. בהתבסס על 7 מחקרים מבוקרים, נמצא כי ללא תלות במינון, נטילת ספירולינה תרמה לירידה בערכי הכולסטרול הכללי, ברמות ה-LDL, ברמות הטריגליצרידים ולעלייה ברמת ה-HDL. ההשפעה הייתה משמעותית יותר ככל שהשימוש בספירולינה היה ממושך יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26433766

בסקירה (מאי 2017) מוצג הפוטנציאל של צמחי תבלין ורכיביהם הפעילים, כגון כורכום (Curcuma longa),פלפלת (Capsicum annuum), חילבה (Trigonella foenum-graecum), שום (Allium sativum) ובצל (Allium cepa) למניעת אבני מרה, בעיקר בשל תרומתם להורדת רמת הכולסטרול. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26147513

במטה-אנליזה (פברואר 2015) הכוללת 27 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 2,569 משתתפים נמצא כי האלקלואיד ברברין (המצוי בצמחים Hydrastis canadensis , Berberis vulgaris, Coptis chinensis,Phellodendron amurense ועוד) הינו יעיל ובטוח לטיפול בסוכרת סוג 2, היפרליפידמיה ויתר לחץ דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25498346

סקירה (ספטמבר 2014) בחנה את השימושים וההשלכות הטיפוליות של שימוש בברברינים על מערכת העיכול. מסקירה זו עולה כי לברברינים השפעה ביולוגית מובהקת על מערכת העיכול, וכי הם עשויים לשמש לטיפול בשלשול, דלקות קיבה, סוכרת, יתר שומנים בדם, מחלות לב וכלי דם וכן מחלות דלקתיות. ברברינים נמצאים בעיקר בצמחי המרפא ברברית (Berberis vulgaris), חותם זהב (Hydrastis canadensis), וקופטיס (Coptis chinensis).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25183302

סקירה (ינואר 2016) המציגה את ההשפעות הביולוגיות והשימושים הרפואיים העיקריים של זרעי חילבה(Trigonella foenum-graceum) ושל הרכיבים הפעילים העיקריים שבה. ברפואה המסורתית נעשה שימוש בחילבה במהלך הלידה, להקלה על העיכול וכמחזק כללי לשיפור העיכול. החוקרים מציינים כי נעשו מחקרים רבים בנוגע להשפעה הרפואית וזיהוי הרכיבים הפעילים בצמח. Trigonelline הינו המטבוליט שנחשב כחשוב ביותר ונמצא יעיל לטיפול בסוכרת ולהורדת רמת הכולסטרול בדם. Diaszheninn הינו רכיב חשוב נוסף המשמש כבסיס לייצור תרופות סטרואידיות כגון גלולות למניעת הריון. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25922446

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של סומק (Rhus coriaria) בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS). במחקר נכללו 88 נשים בגיל 20 עד 40 המאובחנות עם PCOS אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הפלסבו. הנשים בקבוצת ההתערבות קיבלו 3 כמוסות סומק ליום, כל כמוסה מכילה 1 גרם אבקה, למשך 12 שבועות. כל המשתתפות התבקשו לא לבצע שינוי בתזונה ובפעילות הגופנית במהלך תקופת המחקר. בתחילת ובסוף המחקר נבדקו מדדים אנתרופומטריים, בוצעה הערכה של התזונה והפעילות הגופנית ונלקחו בדיקות דם בצום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת סומק הייתה מלווה בשיפור קטן ברמת ה-CRP, ברמת הגלוקוז והאינסולין בצום, בתנגודת לאינסולין וברגישות לאינסולין וכן בפרופיל השומנים. לא נמצאה השפעה מובהקת להתערבות על המדדים האנתרופומטריים, הפעילות ההורמונלית ועל תסמינים קליניים כגון סדירות הווסת, אקנה ושיעור יתר. מסקנת החוקרים היא כי השימוש בסומק עשוי לתרום להפחתת הפעילות הדלקתית, האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים בקרב נשים עם PCOS

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36724890/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) הוערכה ההשפעה של קרוצין, הרכיב הפעיל בזעפרן (Crocus sativus), בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS). במחקר נכללו 50 משתתפות אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שנטלה תוסף קרוצין במינון 15 מ"ג פעמיים ביום למשך 12 שבועות, או לקבוצת הביקורת שנטלה פלסבו. בתחילת ההתערבות ובסיומה נמדד פרופיל השומנים בדם, רמת הגלוקוז והאינסולין בצום ומדדי דלקת. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת קרוצין הייתה מלווה בשיפור רמת ה-HDL ובמיתון העלייה במדדי השומן האחרים. בנוסף, בקבוצת ההתערבות נמצאה השפעה מעכבת על העלייה במדדי הגלוקוז והאינסולין וכן על העלייה במדדי הדלקת IL-6 ו-TNF-α.  מסקנת החוקרים היא כי קרוצין עשוי לתרום לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב נשים עם PCOS.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35470916/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021), נבדקה ההשפעה של אלוורה מהסוג Aloe ferox על פרופיל השומנים, לחץ הדם והאיזון הגליקמי, בקרב משתתפים עם שמנות. החוקרים מציינים כי סוג אלוורה זה נפוץ בטיפול של מצבים רפואיים שונים, כגון גאוט, סרטן מעי, סרטן עור ועוד, אולם אין מחקרים קליניים הבודקים את השְֹפעתו על שמנות. מחקרים שנערכו בקרב חולדות הראו שיפור במשקל ובמסת השומן וכן באיזון הגליקמי לאחר טיפול ב-Aloe ferox. במחקר נכללו 40 משתתפים, אשר חולקו אקראית לקבלת שתי כמוסות ליום של אלוורה (460 מ"ג לכמוסה המופקים ממיץ הצמח), או פלסבו. הטיפול ניתן במשך שלושה מחזורים של שבועיים כל אחד עם הפסקה של שבועיים ביניהם [החוקרים מציינים כי מינון של שלוש כמוסות ליום גרם לעלייה בתדירות של שלשול]. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ב-BMI, בכולסטרול הכללי, ב-LDL וברמת הגלוקוז בצום. בנוסף, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת בלחץ הדם הדיאסטולי בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי לנטילת תוסף אלוורה הייתה השפעה מיטיבה בקרב מבוגרים עם שמנות, אותה ניתן לייחס בעיקר לפעילות המשלשלת (לקסטיבית) ונוגדת הרעלים (דיטוקס) של רכיבי הצמח. יחד עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים להערכת היעילות לטיפול בשמנות, בעיקר מכיוון שיש להגביל את משך השימוש בשל סיכון להשפעות שליליות.    

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34918714/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2018) בו נכללו 100 מתנדבים בריאים עם עודף משקל, נמצא כי נטילת תוסף קסנטופילים, המופק מפלפלת (Capsicum spp), למשך 12 שבועות, תרם להפחתת השומן הבטני וה-BMI וכן לירידה בכולסטרול הכללי וה-LDL. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30111683

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2017), שנערך בהודו, נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף קינמון(Cinnamomum zeylanicum) על מדדים אנתרופומטריים ומטבוליים, בקרב משתתפים הסובלים מהתסמונת המטבולית. במחקר נכללו 116 משתתפים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת הטיפול, שנטלה כמוסות קינמון במינון יומי של 3 גרם בחלוקה ל-6 כמוסות, וקבוצת הביקורת, שנטלה כמוסות קמח חיטה. הטיפול ארך 16 שבועות. בהשוואה לקבוצת הביקורת, נמצא כי נטילת תוסף קינמון הייתה מלווה בשיפור גדול יותר ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 0.3 מילימול/ליטר), בהיקף המותניים (הפרש ממוצע של 4.8 ס"מ) וב-BMI (הפרש ממוצע של 1.3 יחידות) וכן במדדים נוספים, כגון רמת המוגלובין מסוכרר, יחס מותן-ירך, לחץ דם, כולסטרול כללי, LDL, HDL וטריגליצרידים. עוד נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות הירידה בשיעור המשתתפים שסבלו ממאפיינים של התסמונת המטבולית הייתה 34.5% בקבוצת ההתערבות לעומת 5.2% בקבוצת הביקורת. לא דווח על השפעות שליליות הקשורות בנטילת התוסף. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף קינמון במינון 3 גרם ליום הייתה יעילה לשיפור מספר גדול של מדדים בקרב משתתפים הסובלים מהתסמונת המטבולית. החוקרים מדווים כי המחקר אינו מומן על ידי גורמים מסחריים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28606084

ממחקרים קודמים עולים ממצאים סותרים ביחס ליעילות של היביסקוס להפחתת כולסטרול. במטה-האנליזה הנוכחית (אוקטובר 2013) נחקרה ההשפעה של היביסקוס על פרופיל השומנים בדם בהתבסס על 6 מחקרים אקראיים מבוקרים הכוללים סה"כ 474 משתתפים. החוקרים מסכמים כי בהשוואה לפלסבו, תה שחור או דיאטה, לא נמצאה השפעה להיביסקוס על רמות השומנים בדם. בשימוש לטווח הקצר ניכר כי היביסקוס הינו בטוח ואינו גורם לתופעות לוואי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24120746

סקירה (פברואר 2014) המציגה את העדויות בנוגע לתרומה של היביסקוס להפחתת העקה החמצונית, לאיזון רמות שומנים בדם, למניעת יתר לחץ דם וטרשת עורקים וכן להפחתת חמצון כולסטרול, עיכוב יצירת תאי שומן וויסות הביטוי הגנטי, בשל הרכיבים הפנולים והאנתוציאנינים שמכיל.
לא דווח בספרות על תופעות לוואי משמעותיות לצריכת הצמח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24444676

סקירה שבחנה את השפעות העוזרר (Crataegus spp) על מחלות לב וכלי דם מצאה שהצמח פועל כמחזק לב נוגד איסכמיה, כאשר פעילותו העיקרית היא כצמח אינוטרופי וכרונוטרופי (לצמח יכולת למנוע את הסיכון להפרעות קצב לב), חיזוק כלי הדם והשפעה על זרימת הדם וניצול חמצן.
בנוסף הצמח פועל כנוֹגד חִמצון, וחלק מפעילותו נוגדת האיסכמיה היא הודות לפעילות מרחיבת כלי הדם והרפיית אנדותל כלי הדם. לצמח יכולת לסייע לשריר הלב בניצול האנרגיה במצבים איסכמיים.הצמח נמצא בבדיקות מעבדה כמונע היווצרות טרומבוקסן A2 - כלומר בעל פעילות נוגדת דלקת.
על פי הסקירה תיתכן גם השפעה חיובית על רמות השומנים בדם. הטיפול המומלץ הוא ארוך טווח, כיוון שההשפעה המטיבה של הצמח נבנית לאורך זמן.

http://www.thorne.com/altmedrev/.fulltext/3/6/422.pdf

במחקר אקראי מבוקר (2023) שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של ספירולינה ואימון גופני על רמת האדיפוקינים ופרופיל השומנים בקרב גברים עם שמנות. במחקר נכללו 44 גברים עם BMI מעל 30 שאינם מבצעים פעילות גופנית שגרתית. המשתתפים חולקו אקראית ל-4 קבוצות למשך 12 שבועות:

• קבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו
• ספירולינה במינון 6 גרם ליום
• פלסבו + אימון אינטרוולים בעצימות גבוהה (HIIT) 3 פעמים בשבוע
• ספירולינה + HIIT

נמצא כי רק בקרב המשתתפים שקיבלו ספירולינה בשילוב אימון גופני חלה ירידה מובהקת במשקל בהשוואה לנתוני הבסיס. יחד עם זאת, בסיום תקופת ההתערבות בכל הקבוצות משקל הגוף היה נמוך בהשוואה לקבוצת הביקורת. עוד נמצא כי השילוב של ספירולינה ואימון גופני היה יעיל יותר לשיפור פרופיל השומנים, כאשר בכל הקבוצות חלה ירידה מובהקת ברמת האדיפוקינים בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרים מסכמים כי להתערבות המשלבת תוסף ספירולינה ואימון אינטרוולים בעצימות גבוהה הייתה השפעה סינרגיסטית שתרמה לירידה במשקל וברמת האדיפוקינים ולשיפור בפרופיל השומנים ובכך עשויה להוות אסטרטגיה יעילה להפחתת סיבוכים הקשורים בשמנות ולשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38068748/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של ברברית סגולה-שחורה (Berberis integerrima) על פרופיל השומנים ומדדי דלקת בקרב משתתפים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים. במחקר נכללו 84 משתתפים בגיל 20-65 עם היסטוריה של יתר לחץ דם וגורם סיכון קרדיווסקולרי נוסף, כגון סוכרת ו/או יתר שומנים בדם. המשתתפים חולקו אקראית לנטילה של 10 גרם/יום ברברית או פלסבו למשך 8 שבועות. החוקרים מראים כי שתי הקבוצות היו בעלות מאפיינים דומים, כולל BMI, פעילות גופנית וצריכה תזונתית. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת ברברית הייתה מלווה בירידה מובהקת במדדי השומנים, כולל טריגליצרידים, כולסטרול כללי, LDL, כולסטרול שאינו HDL ויחס כולסטרול ל-HDL, וכן נמצאה ירידה מובהקת במדד הדלקת CRP. החוקרים מסכמים כי נטילה של ברברית סגולה-שחורה תרמה להורדת הפעילות הדלקתית ולשיפור פרופיל השומנים בקרב מבוגרים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים. 

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35255880/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה היעילות של שילוב ברגמוט (Citrus bergamia) וארטישוק (Cynara scolymus) לטיפול ביתר כולסטרול בדם. החוקרים מסבירים כי למרות שבאופן כללי ברגמוט נמצא יעיל לשיפור פרופיל השומנים, ישנם אנשים עם תגובה נמוכה לטיפול, כאשר השילוב עם ארטישוק עשוי להגביר את היעילות. במחקר נכללו 60 משתתפים עם עודף משקל, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שקיבלה במשך חודשיים מינון יומי של 600 מ"ג פורמולת ברגמוט במבנה פיטוזום ו-100 מ"ג מיצוי עלי ארטישוק, או לקבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו. מדדים מטבוליים והרכב הגוף נבדקו בתחילת המחקר ולאחר 30 ו-60 יום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת בכולסטרול הכללי וב-LDL, וכן בהיקף המותניים ובשומן הבטני. החוקרים מסכמים כי השילוב של ברגמוט וארטישוק עשוי להיות יעיל לשיפור מדדים מטבוליים ובכך מרחיב את אפשרויות הטיפול ביתר שומנים בדם באמצעות רכיבים צמחיים. המחקר נערך בשיתוף חברת Indena S.p.A. שסיפקה את התוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35010984/

במחקר אקראי מבוקר, (2018) שנערך בפקיסטן, נבדקה ההשפעה של שום וזרעי כוסברה על פרופיל השומנים, ה-BMI ולחץ הדם, בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם. 

במחקר נכללו 80 משתתפים, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות: 

• קבוצת הביקורת, שלא קיבלה כל טיפול. 
• קבוצת טיפול מס׳ 1, שקיבלה אבקת שום. 
• קבוצת טיפול מס׳ 2, שקיבלה אבקת זרעי כוסברה. 
• קבוצת טיפול מס׳ 3, שקיבלה תערובת אבקת שום וזרעי כוסברה. 

המינון שניתן בכל קבוצה היה 2 גרם/יום למשך 40 יום, עם 20 יום מעקב לאחר סיום תקופת ההתערבות.

להלן סיכום הממצאים: 

• בשלוש קבוצות הטיפול חל שיפור מובהק ב-BMI, HDL, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, LDL ובלחץ הדם הסיסטולי. 
• לאבקת השום נמצאה ההשפעה המשמעותית ביותר על BMI, כולסטרול כללי, LDL ו-HDL. 
• לתערובת אבקת השום וזרעי הכוסברה נמצאה ההשפעה המשמעותית ביותר על הטריגליצרידים. 
• לאבקת זרעי כוסברה נמצאה ההשפעה המשמעותית ביותר על לחץ הדם. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30150192/

במחקר פיילוט קליני (לא אקראי),(2019) בו נכללו 38 מטופלים עם יתר לחץ דם, נמצא כי צריכת תה היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) במינון הדרגתי של עד 20 גרם ל-1 ליטר נסבלה היטב ועשויה לתרום לטיפול ביתר לחץ דם, עם או בלי טיפול תרופתי. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31599646/

במחקר אקראי מבוקר (2017) נבדקה ההשפעה של תערובת צמחי מרפא הודיים (Jyothi Oushadam) בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם. תערובת הצמחים כוללת סולנום שחור (Solanum nigrum)י,solanum torvum, חילבה (Trigonella foenum graecum), אזדרכת הודית (Azadirachta indica), ג'ינג'ר (Zingiber officinale), עלי קארי (Murraya koenigii), כמון (Cuminum cyminum), אג'ואן (Trachyspermum ammi), חלתית (Ferula assafoetida) ופלפל שחור (Piper nigrum).

ראשית, במחקר מעבדה נחקרו המאפיינים הביוכימיים של כל אחד מהצמחים ונבדקה השפּעתם המעכבת על האנזים אלפא עמילאז. בהמשך, נערך מחקר קליני, בו נכללו 65 משתתפים הנוטלים סטטינים, כאשר מחצית מהמשתתפים נטלו בנוסף את תערובת הצמחים במינון של 2 גרם ליום לתקופה של 8-9 חודשים. בנוסף, נערך ניתוח של המטבוליטים הראשוניים והמשניים, אשר עשויים לעמוד בבסיס ההשפעה הרפואית המיטיבה. נמצא כי בקרב המשתתפים שהמשיכו ליטול סטטינים בלבד לא נצפו הבדלים מובהקים ברמות השומנים, אולם בקרב המשתתפים שנטלו את הטיפול המשולב נצפתה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול (מ-225 ל-154 מ"ג/דצ"ל בממוצע), LDL (מ-120 ל-73 מ"ג/דצ"ל בממוצע) וטריגליצרידים (מ-338 ל-216 מ"ג/דצ"ל בממוצע), כאשר הירידה במדדי הסוכר לא הייתה מובהקת סטטיסטית. החוקרים מציינים כי נטילת תערובת הצמחים נמצאה בטוחה ולא גרמה לשינויים בתפקודי הדם, הכליות והכבד. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה לתרומה של צמחים אלה לטיפול ביתר שומנים בדם. המחקר לא ממומן ונכתב כחלק מדוקטורט.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28406728

סקירה (ינואר 2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם: Cynara cardunculus, Medicago sativa, Trigonella foenum graecum, Allium sativum, Glycine max (soybean), Silybum marianum, Red Yeast Rice, Commiphora mukul. בהמשך מוצגים הממצאים לגבי היעילות של מספר סיבים תזונתיים להפחתת שומנים: Plantago psyllium, Cyamopsis retragonoloba (Guar Gum), Oat (Avena sativa). החוקרים מסכמים כי צריכת סיבים, ויטמינים, פלבונואידים, סטרולים ונוגדי חמצון עשויה לתרום להפחתת רמת השומנים בדם ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של מיצוי אמלה (Emblica officinalis) בקרב מטופלים עם יתר שומנים בדם. במחקר נכללו 98 מטופלים, אשר חולקו אקראית לנטילת כמוסות אמלה במינון 500 מ"ג פעמיים ביום למשך 12 שבועות או לנטילת פלסבו. להלן סיכום הממצאים: 

• בהשוואה לקבוצת הפלסבו, בקבוצת האמלה נצפתה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-LDL, וה-VLDL. 
• בקבוצת האמלה חלה ירידה של 39% במדד לטרשת עורקים (atherogenic index) וכן ירידה גדולה יותר ביחס Apo B ל-Apo A1. 
• נצפתה מגמה של ירידה ברמת הגלוקוז בצום, המצביעה על הפוטנציאל של אמלה לאיזון רמות הסוכר. לא נמצאה השפעה על רמת קואנזים Q10. 

החוקרים מסכמים כי למיצוי אמלה פוטנציאל גבוה לטיפול ביתר שומנים בדם, גם על רקע סוכרת, ומדגישים כי נדיר לזהות רכיב התורם לירידה הן בכולסטרול והן בטריגליצרידים. מעבר לכך, שלא כמו הטיפול בסטטינים, הירידה בכולסטרול לא הייתה מלווה בירידה בקואנזים Q10. המחקר מומן על ידי חברת Arjuna Natural Ltd., שסיפקה את התוסף. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30670010

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אוגוסט 2016) נבדקה היעילות של שמן אובליפיחה (Hippophae) להורדת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים ולחץ הדם. הבסיס למחקר היה מחקר שנערך בחיות מעבדה שצרכו תזונה עתירת שומן, מצאו החוקרים כי שמן אובליפיחה היה יעיל להורדת רמות השומנים בדם. בהמשך ערכו אותם החוקרים מחקר קליני בו נכללו 32 משתתפים עם לחץ דם תקין אשר נטלו 0.75 מ"ל ליום שמן אובליפיחה ו-74 משתתפים עם יתר לחץ דם ועודף כולסטרול אשר חולקו אקראית לנטילת 0.75 מ"ל ליום שמן אובליפיחה או שמן חמניות ששימש כפלסבו למשך 30 יום. נמצא כי שמן אובליפיחה היה יעיל להורדת לחץ הדם ולשיפור פרופיל השומנים, אולם ההשפעה במשתתפים עם רמות לחץ דם ושומנים תקינות הייתה פחות משמעותית. באופן ספציפי, במשתתפים עם יתר לחץ דםועודף כולסטרול חלה ירידה ממוצעת של 9.57 מ"מ כספית (p<0.001) בלחץ הדם הסיסטולי ו-4.966 מ"מ כספית (p<0.001) בלחץ הדם הדיאסטולי בהשוואה לנתוני הבסיס וכן שיפור בפרופיל השומנים כולל ירידה בכולסטרול הכללי (44.85 מ"ג/דצ"ל, p<0.001), בטריגליצרידים (14.99 מ"ג/דצ"ל, p<0.001) וב-LDL חלה ירידה של 42.13 מ"ג/דצ"ל (p<0.001). מעבר לכך, שמן אובליפיחה היה יעיל לשיפור הפעילות נוגדת החמצון בקרב שתי הקבוצות. החוקרים מסכמים כי שמן אובליפיחה נמצא יעיל לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים, ככל הנראה בשל התכולה הגבוהה של חומצות שומן מסוג אומגה 3, אומגה 6 ואומגה 9. את השיפור בפעילות נוגדת החמצון ניתן לייחס לבטא-קרוטן ולויטמין E המצויים בשמן האובליפיחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27522605

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2016) נבדקה ההשפעה של מליסה (Melissa officinalis) על רמות השומנים ותפקודי הכבד בקרב משתתפים עם רמות שומנים גבוהות. במחקר נכללו 58 משתתפים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה שקיבלה 1,000 מ"ג אבקת עלימליסה 3 פעמים ביום וקבוצה שקיבלה פלסבו - למשך חודשיים. נמצא כי בסיום המחקר רמת ה-LDL הייתה נמוכה יותר בקבוצת המליסה בהשוואה לפלסבו (ירידה של 14 מ"ג/דצ"ל לעומת עלייה של 1.17 מ"ג/דצ"ל, p=0.022). לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לשאר המדדים, כולל רמת הסוכר בצום, HDL, טריגליצרידים, קריאטינין ותפקודי כבד (מלבד ירידה מובהקת באנזים AST בקבוצה שקיבלה מליסה).
החוקרים מסכמים כי אבקת עלי מליסה, שהינה עשירה בנוגדי חמצון ורכיבים פעילים, עשויה לתרום לשיפור רמת ה-LDL ותפקודי הכבד בקרב מטופלים עם רמות שומנים גבוהות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27261994

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של תוסף ג'ינסנג קוריאני אדום (Panax ginseng), בקרב נשים לאחר גיל המעבר עם יתר כולסטרול בדם. במחקר נכללו 68 נשים אשר חולקו אקראית לקבלת 2 גרם/יום תוסף ג'ינסנג או פלסבו למשך ארבעה שבועות. 

במסגרת המחקר נבדקה הרמה של תשעה סטרולים בדם, במטרה להעריך את הספיגה והסינתזה של כולסטרול. נמצא כי בקבוצת הג'ינסנג חלה ירידה משמעותית יותר ברמת הכולסטרול וברמה של 7-OHC, שהינה נגזרת של כולסטרול בעלת תפקיד במחלות דלקתיות כרוניות, כגון מחלות קרדיווסקולריות. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדים האנתרופומטריים, בלחץ הדם או בתפקודי הכבד. 

מסקנת החוקרים כי תוסף ג'ינסנג קוריאני אדום עשוי לתרום לשיפור המטבוליזם של סטרולים בקרב נשים לאחר גיל המעבר הסובלות מיתר כולסטרול. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33171597/

 

במחקר אקראי פתוח (2021) נבדקה ההשפעה של שתיית תה מליסה (Melissa officinalis) בקרב מטופלים עם פעימות חדריות מוקדמות (PVC - Premature ventricular contraction), הפרעת קצב שכיחה אשר עלולה להוות גורם סיכון קרדיווסקולרי, בעיקר בשילוב גורמי סיכון נוספים. 

במחקר נכללו 60 מטופלים בני 47 בממוצע עם אבחנה של PVC במצב קל, שאינם נוטלים תרופות (הרגעה, חוסמי-בטא, קצב לב) או תוספי תזונה אחרים.

המטופלים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. שתי הקבוצות התבקשו לבצע שינויים בהרגלי החיים, כולל העלאת רמת הפעילות הגופנית ושיפור הרגלי השינה. בנוסף, המשתתפים בקבוצת ההתערבות בלבד התבקשו לשתות תה מליסה (2 גרם עלים ב-250 מ"ל מים) פעמיים ביום למשך 12 שבועות. בסוף תקופת ההתערבות נמצא כי:

• בקרב המשתתפים ששתו תה מליסה רמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי והגלוקוז בצום הייתה נמוכה באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת, אולם לא נצפו הבדלים ב-LDL וב-HDL. 

• בקבוצת ההתערבות התדירות של PVC ב-24 שעות הייתה נמוכה בהשוואה לקבוצת הביקורת. 

החוקרים מסכמים, כי תוצאות המחקר תומכות בהשפעה הלבבית המגינה של מליסה וביעילות של שתיית תה מליסה בהשוואה לשינוי הרגלי החיים בלבד, ויש לאשש את הממצאים במחקר קליני גדול יותר.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34309987/

מחקר קליני מבוקר (מרץ 2015) בו נבדקה ההשפעה של נטילת תמצית מתוקננת (CAPROS®) של פירות הצמח פילנטוס (Phyllanthus emblica) על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר.
15 נבדקים נטלו כמוסות פילנטוס במינון 500 מ"ג פעמיים ביום במשך 12 שבועות.
נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס, נטילת התוסף תרמה לשיפור ברמות הכולסטרול (כללי ו-LDL) וברמות הדלקת (CRPP), וכן לירידה בתהליכי אגרגציה של טסיות הדם.
החוקרים מסכמים כי פילנטוס עשוי לתרום לשיפור המצב הקרדיווסקולרי במבוגרים עם השמנת יתר.
עם זאת, חשוב לציין כי מדובר במחקר מצומצם ללא קבוצת ביקורת, ולכן יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25756303
מחקר קליני (2015) כפול סמיות מבוקר פלסבו בחן את השפּעת הנטילה של מיצוי פרי השכיזנדרה על הרכב חיידקי המעי ועל מדדים מטבולים בקרב נשים הסובלות משמנות. 28 נשים הסובלות משמנות חולקו אקראית לנטילת מיצוי פרי השכיזנדרה (סוג המיצוי ומינונו אינם ידועים) או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, על אף שלא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת ההתערבות לקבוצת הפלסבו, נצפתה מגמת ירידה גדולה יותר בהיקף המותנים, במסת השומן, ברמת הגלוקוז בצום, ברמת הטריגליצרידים וברמות אנזימי הכבד (AST,ALT) בעקבות נטילת מיצוי שכיזנדרה בהשוואה לנטילת פלסבו. כמו כן, נצפה מתאם שלילי בין כמות חיידקים מסוג בקטרואידים ובקטרואידטים (שרמתם עלתה בעקבות נטילת המיצוי) ובין מסת השומן ורמות אנזימי הכבד, ומתאם שלילי בין כמות חיידקי ruminococcus (שרמתם ירדה בעקבות נטילת המיצוי) ובין רמת הכולסטרול LDL ורמת הגלוקוז בצום. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26048342

מחקר קליני תלת-סמיות (2014) מבוקר פלסבו נועד לבחון את ההשפעה של השימוש בזרעי רגלת הגינה (Portulaca oleracea) על פרופיל השומנים בדם בקרב מתבגרים הסובלים מהשמנת יתר. המשתתפים בקבוצת הטיפול נטלו כמוסה אחת של 500 מ"ג אבקת זרעי רגלת הגינה, פעמיים ביום.
לאחר חודש, רק בקבוצת הטיפול נצפה שיפור מובהק במדדי LDL וטריגליצרידים. מחקר זה מצטרף למחקרים אחרים המראים את יעילותם של צמחי מרפא בשיפור פרופיל השומנים בדם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25195352

מחקר רנדומלי כפול סמיות מבוקר ותלוי פלסבו (אוגוסט 2008) בדק את השפּעת קצח הגינה (Nigella sativa) על מטופלים עם יתר לחץ דם מתון.
המטופלים חולקו רנדומלית לשלוש קבוצות: קבוצת ביקורת -פלסבו, ושתי קבוצות התערבות בהן קבוצה אשר קיבלה 100 מ"ג תמצית קצח פעמיים ביום וקבוצה אשר קיבלה 200 מ"ג תמצית קצח פעמיים ביום. לאחר 8 שבועות נצפתה ירידה מובהקת בערכי לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בשתי קבוצות ההתערבות ביחס לקבוצת הביקורת. בין שתי הקבוצות נצפתה ירידה בהתאם למינונים שהתקבלו. בנוסף, נראה כי תמצית הקצח הורידה את רמות הכולסטרול הכללי ורמות ה-LDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18705755

מחקר פתוח לא מבוקר (נובמבר 2003) בחן את השפּעת מיצוי ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על משק השומנים. נמצא שמיצוי ג'ינסנג קוריאני (סוג מיצוי לא ידוע) במינון שישה גרם ליום שניטל במשך שמונה שבועות הפחית את רמות הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-LDL ותוצר חמצון השומנים מלונדיאלדהיד (MDA) והעלה את רמות ה-HDL . כמו כן, נצפתה עליה בפעילות האנזימים נוגדי החמצון קטלאז וסופראוקסיד דיסמוטאז.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12967598

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (נובמבר 2016) נבדקה ההשפעה של הרכיב אוליגופין (Oligopinۚ), רכיב המופק מקליפת עץ אלון צרפתי ועשיר בפרוציאנידינים, על מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם שלב 1. במחקר נכללו 24 מטופלים בני 57 בממוצע עם יתר לחץ דם שלב 1, שאינם נוטלים טיפול תרופתי, ועם רמת LDL עד 188 מ"ג/דצ"ל. המשתתפים נטלו 150 מ"ג אוליגופין ליום או פלסבו - למשך חמישה שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת אוליגופין הייתה מלווה בעלייה של כ-14%ברמת ה-HDL, בעלייה של כ-8% ברמת APOA1 ובירידה של כ-10% ביחס ApoB100 ל- APOA1. עוד נמצאה ירידה מובהקת של 6.36 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי לאחר נטילת אוליגופין וירידה בריכוז הכולסטרול המחומצן בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי נטילת מיצוי אוליגופין עשויה לתרום לשיפור בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, בדגש על שיפור רמת ה-HDL, בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם שלב 1. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27765365

במחקר מעבדה (2019) בוחנים החוקרים את ההרכב הכימי של ארבעה צמחי מרפא שכיחים - ריחן קדוש (Ocimum tenuiflorum), זרעי שומשום (Sesamum indicum) ופלפלים מהזנים Piper longum ו-Piper cubeba - ומדגימים את הפעילות נוגדת הדלקת שלהם והשְפעתם המעכבת חמצון LDL. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31241395

במחקר מעבדה (2018) הודגמה ההשפעה של כורכומין על הגנה על העור מפני נזקי קרינת השמש (UVA) באמצעות מנגנונים שונים, כגון הפחתת ההצטברות של רדיקלים חופשיים והגברת הפעילות של אנזימים נוגדי חמצון. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29568864

חזרה לתחילת המחקרים

 

גוֹגול 

מחקר קליני רנדומלי מבוקר (אוגוסט 1994) בחן את פעילות הצמח מגוגול (Commiphora mukul) כנוגד חמצון ומפחית שומנים. במחקר השתתפו 61 מטופלים (31 בקבוצת ההתערבות, 30 בקבוצת הביקורת) עם היפר כולסטרולמיה. שתי הקבוצות קיבלו תזונה עשירה בפירות וירקות, כאשר בקבוצת ההתערבות ניתנו בנוסף 50 מ"ג גוגוליפיד מגוגול (Commiphora mukul) פעמיים ביום למשך 24 שבועות ובקבוצת הביקורת פלסבו. המחקר מצא כי בקבוצת ההתערבות נראתה ירידה בערכי הכולסטרול הכללי, כולסטרול LDL, טריגליצרידים וביחס בין כולסטרול LDL ל-HDL. התחמצנות השומנים ירדה בכ-33.3% בקבוצת ההתערבות לעומת שום שינוי בקבוצת הביקורת. ההשפעה המשולבת של תזונה עשירה בפירות וירקות יחד עם גוגוליפידים לאחר 36 שבועות היתה זהה לזו של תרופות מורידות שומנים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7848901

מחקר קליני מבוקר (מאי 1989) שנערך במספר מרכזים ובדק יעילות גוגוליפיד מגוגול (Commiphora mukul) בהורדת רמות כולסטרול. 205 משתתפים סיימו התערבות של 12 שבועות במהלכה קיבלו מינון של 500 מ"ג שלוש פעמים ביום. בתום תקופת המחקר היתה ירידה ממוצעת של כ-23% ברמות הכולסטרול הכללי וכ-22% ברמות הטריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2693440

סקירה (ינואר 2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם ובינהם גוגול (Commiphora mukul).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

שום

 

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של שום על לחץ הדם, הסתיידות עורקים, פרופיל השומנים ומדדי דלקת בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של תוספי שום שונים (כגון מיצוי שום מיושן או אבקת שום בטבליות) במינון 250 עד 2,400 מ"ג ליום למשך 0.5 עד 24 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי שום הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת ה-HDL ו- Apo-Aובירידה מובהקת ברמת ה-LDL. בנוסף, נמצא שיפור מובהק במדדי הדלקת CRP ו-IL-6, ברמת ההומוציסטאין ובמדד הסתיידות העורקים. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בכך שהשימוש בתוספי שום תורם להפחתת גורמי סיכון קרדיווסקולריים, בדגש על הפחתת תהליכי דלקת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36640154/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תוספי שום בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית, בדגש על לחץ דם, הסתיידות עורקים, פרופיל שומנים ומדדי דלקת. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם 866 משתתפים. במחקרים אלה נעשה שימוש במיצויים שונים של שום בנוזל או באבקה בהשוואה לפלסבו, בעיקר מיצוי שום מיושן. משך ההתערבות נע בין שבועיים ל-24 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוספי הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת ה-HDL ו- apoA, וכן בירידה מובהקת ברמת ה-LDL, CRP, IL-6, הומוציסטאין ומדד הסתיידות העורקים (CAC score). החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר תומכות בכך שנטילת תוספי שום תורמת לשיפור סמנים הקשורים בסיכון הקרדיווסקולרי ומהווה אפשרות בטוחה להפחתת הפעילות הדלקתית בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36640154/

סקירת מחקרים מראה את הקשר בין שום (Allium sativum) לבין מערכת הלב וכלי הדם. צמח משמש לשם הפחתת כולסטרול כללי, טריגליצרידים, פיברינוגן וכולסטרול LDL, העלאת כולסטרול HDL, הפחתת לחץ דם, שיפור זרימת הדם, מניעת היצמדות טסיות ודילול דם. ההשפעה מפחיתת לחץ הדם מושגת ככל הנראה הודות לפתיחת תעלות סִידן בממברנת השריר החלק בתוך כלי הדם, הגורמת להרחבת כלי הדם.

http://www.thorne.com/altmedrev/.fulltext/6/6/590.pdf

בסקירה שיטתית (2019) הוערכו העדויות לגבי היעילות והבטיחות של שום (Allium sativum) לטיפול ביתר לחץ דם וביתר שומנים בדם. בסקירה נכללו 18 מחקרים כפולי-סמיות מבוקרים, בהם סה"כ 1,069 משתתפים. 

להלן הממצאים העיקריים:

• בארבעה מחקרים דווח על ירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי (ירידה של 11.2 מ"מ כספית בממוצע).
• בשני מחקרים דווח על ירידה מובהקת במדדי השומנים (LDL וכולסטרול כללי).
• תמצית שום מיושן במינון של 1.2-2.4 מ"ג ליום של הרכיב הפעיל s-allyl cysteine נמצאה בעלת השפעה מיטיבה על לחץ הדם, וכן במידה פחותה טבליות אבקת שום במינון 600-2,400 מ"ג ליום. 

החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות המצביעות על התרומה של שום כטיפול תומך ביתר לחץ דם, אולם העדויות לגבי היעילות לטיפול ביתר שומנים בדם הינן מוגבלות. באופן כללי, השימוש בתוספי שום נמצא בטוח ודווח על השפעות שליליות קלות בלבד, כגון הפרעות עיכול, שינוי בריח הגוף וטעם שום בפה. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://doi.org/10.1016/j.hermed.2019.100292

מחקר רנדומלי כפול סמיות עם שימוש בפלסבו (אוקטובר 2011) בחן יעילות תוסף שום(Allium sativum)  ושמרי אורז אדום (Monascus pilosus) אל מול פלסבו למשך 12 שבועות בקרב 55 מטופלים בריאים עם רמות כולסטרול בין 120-200 מ"ג לדצ"ל. המחקר הראה ירידה גבולית אך לא מובהקת בערכי טריגליצרידים, וירידה מובהקת בערכי כולסטרול כללי, כולסטרול LDL וכן יחסי כולסטרול LDL ו-HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22041543

סקירת מחקרים (אוגוסט 2005) אשר בוחנת את הקשר בין צמחי מרפא ללחץ דם ומחלות לב וכלי דם, מראה לנו מגוון פעילויות של צמחי מרפא שכדאי לשים לב אליהן. בסקירה נמצא כי שום (Allium sativum) מוכח כנוגד היצמדות טסיות, מונע פלאק טרשתי, וייתכן שבעל השפעה מפחיתת כולסטרול.השום מפחית נזק חמצוני תוך תאי בגוף ומעכב ACE, כך שתתכן השפעה מפחיתת לחץ דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16061046

סקירה מקיפה (נובמבר 2015) המצביעה על כך ששימוש בשום תורם לירידה ברמת הכולסטרול וכן לירידה בלחץ דם הסיסטולי והדיאסטולי ובכך מהווה גורם מגן מפני תחלואה קרדיווסקולרית, ללא תופעות לוואי משמעותיות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26656227

מסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2015) עולה כי נטילת תוספי שום אינה משפיעה על ריכוזי הליפופרוטאינים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26522661

סקירה (ינואר 2016) הבוחנת את הממצאים ממחקרים אקראיים מבוקרים לגבי ההשפעה של תוספי שום על לחץ הדם, רמת הכולסטרול, מדדי דלקת, גמישות כלי הדם והסתיידות בעורקי הלב. מהסקירה עולה כי נטילת תוספי שום תרמה לירידה של 7-16 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי וירידה של 5-9 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי, וכן לירידה של 7.4-29.8 מ"ג/דצ"ל בערכי הכולסטרול הכללי. ניכר כי היעילות הייתה גבוהה יותר במחקרים בהם נעשה שימוש בתמצית שום מיושן (Aged), כאשר במספר מחקרים קטנים נמצאה תועלת בנטילת תמצית שום מיושן גם לשיפור רמת הדלקת, גמישות כלי הדם ומידת ההסתיידות בעורקי הלב. החוקרים מציינים כי למרות שתמצית שום לרוב הינה בטוחה לשימוש, קיימים דיווחים נדירים על תגובה חמורה, ללא הוכחת סיבתיות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26764327

סקירה (ינואר 2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם ובינהם שום (Allium sativum). החוקרים מסכמים כי צריכת סיבים, ויטמינים, פלבונואידים, סטרולים ונוגדי חמצון עשויה לתרום להפחתת רמת השומנים בדם ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף שום בקרב מטופלים עם תסמונת מטבולית. ממצאים קודמים מצביעים על ההשפעה המיטיבה של שום ורכיביו הפעילים בהתייחס למגוון רחב של מצבים, כולל טרשת עורקים, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ותנגודת לאינסולין. במחקר נכללו 90 מטופלים בני 45 בממוצע עם אבחנה של תסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 1,600 מ"ג/יום אבקת שום או פלסבו למשך שלושה חודשים. מדדי המטרה העיקריים היו מאפייני התסמונת המטבולית, ובנוסף נבדקה ההשפעה על תנגודת לאינסולין, המדד לכבד שומני ורמת התיאבון. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת התוסף הייתה מלווה בעלייה מובהקת ב-HDL ובירידה מובהקת בהיקף המותניים, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, טריגליצרידים, כבד שומני, רמת אינסולין, תנגודת לאינסולין ורמת התיאבון. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף שום עשוי להיות יעיל לטיפול בתסמונת המטבולית. המחקר נתמך על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33974725/

במחקר אקראי מבוקר, (2018) שנערך בפקיסטן, נבדקה ההשפעה של שום וזרעי כוסברה על פרופיל השומנים, ה-BMI ולחץ הדם, בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם. 

במחקר נכללו 80 משתתפים, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות: 

• קבוצת הביקורת, שלא קיבלה כל טיפול. 
• קבוצת טיפול מס׳ 1, שקיבלה אבקת שום. 
• קבוצת טיפול מס׳ 2, שקיבלה אבקת זרעי כוסברה. 
• קבוצת טיפול מס׳ 3, שקיבלה תערובת אבקת שום וזרעי כוסברה. 

המינון שניתן בכל קבוצה היה 2 גרם/יום למשך 40 יום, עם 20 יום מעקב לאחר סיום תקופת ההתערבות.

להלן סיכום הממצאים: 

• בשלוש קבוצות הטיפול חל שיפור מובהק ב-BMI, HDL, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, LDL ובלחץ הדם הסיסטולי. 
• לאבקת השום נמצאה ההשפעה המשמעותית ביותר על BMI, כולסטרול כללי, LDL ו-HDL. 
• לתערובת אבקת השום וזרעי הכוסברה נמצאה ההשפעה המשמעותית ביותר על הטריגליצרידים. 
• לאבקת זרעי כוסברה נמצאה ההשפעה המשמעותית ביותר על לחץ הדם. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30150192/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה של מיצוי שום שחור מיושן על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם רמה מתונה של יתר כולסטרול בדם. החוקרים מציינים כי ישנן עדויות התומכות ביעילות של מיצוי שום מיושן, אולם מידת ההשפעה המיטיבה תלויה בתהליך היישון ובכמות ובסוג הרכיבים הפעילים בתוסף. מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של תוסף המתוקנן לרכיב הפעיל SAC בשילוב המלצות תזונתיות. במחקר נכללו 67 משתתפים עם LDL בין 115 ל-190 מ"ג/דצ"ל שאינם מקבלים טיפול תרופתי או טבעי להורדת שומנים. כל המשתתפים צרכו בסדר אקראי טבליה אחת ליום של מיצוי שום שחור מיושן או פלסבו, כל אחד למשך 6 שבועות עם הפרדה של 3 שבועות בין התנאים. כל טבליה של 550 מ"ג הכילה 250 מ"ג מיצוי שום שחור מיושן, כולל 1.25 מ"ג מהרכיב הפעיל SAC. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי, ירידה שהייתה משמעותית יותר בקרב גברים וכן בקרב משתתפים עם לחץ דם סיסטולי בסיסי מעל 75 מ"מ כספית. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין התנאים בהתייחס לפרופיל השומנים. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף תרם לשיפור לחץ הדם הדיאסטולי ויש להמשיך ולבחון את יעילותו בקרב משתתפים עם יתר לחץ דם. המחקר מומן על יד מענק מטעם משרד המדע הספרדי.    

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35276764/

במחקר פיילוט קליני (לא אקראי),(2019) בו נכללו 38 מטופלים עם יתר לחץ דם, נמצא כי צריכת תה היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) במינון הדרגתי של עד 20 גרם ל-1 ליטר נסבלה היטב ועשויה לתרום לטיפול ביתר לחץ דם, עם או בלי טיפול תרופתי. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31599646/

בגיליון מיוחד בכתב העת The Journal of Nutrition פורסמו מספר מאמרים העוסקים בהשפעה הבריאותית של שום. באחד מהמאמרים מוצגת מטה-אנליזה (ינואר 2016) מעודכנת בה נבדקה ההשפעה של שום על לחץ הדם וכן סקירת הממצאים לגבי ההשפעה של שום על כולסטרול ועל הפעילות החיסונית. במטה-אנליזה הכוללת 20 מחקרים אקראיים מבוקרים (ינואר 2016) עם סך של 970 משתתפים נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת שום הייתה מלווה בירידה ממוצעת של 5.1 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי ו-2.5 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי, כאשר השפעה זו הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם יתר לחץ דם (מעל 140/90). ב-13 מהמחקרים נעשה שימוש באבקת שום במינונים של 600-900 מ"ג ליום, ב-5 מחקרים נעשה שימוש במיצוי שום מיושן במינונים של 240-3050 מ"ג ליום, במחקר אחד נעשה שימוש בשמן שום במינון של 12.3 מ"ג ליום ובמחקר אחד נעשה שימוש בחלמון ביצה מועשר באבקת שום. עוד מציינים החוקרים כי מטה-אנליזה (ינואר 2016) הכוללת 39 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 2,300 מבוגרים מצביעה על כך שנטילת תוספי שום למשך לפחות חודשיים עשויה לתרום להפחתת הכולסטרול הכללי ולהפחתת ה-LDL בכ-10% במשתתפים עם רמות כולסטרול של מעל 200 מ"ג/דצ"ל. בנוסף, לשום יש השפעה על הפעילות החיסונית דרך הגברת הפעילות של מקרופאג'ים ותאי הרג טבעי (NK) והייצור של תאי T ותאי B. החוקרים מציינים כי נדרשים מחקרים נוספים ארוכי טווח על מנת לבחון את ההשפעה של שום על תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית. במחקר כפול-סמיות (ינואר 2016) נבדקה התרומה של מיצוי שום מיושן להפחתת נפח הפלאק בעורקים הכליליים במטופלים עם התסמונת המטבולית. במסגרת המחקר 55 מטופלים עם התסמונת המטבולית נטלו 2,400 מ"ג ליום מיצוי שום מיושן או פלסבו למשך 354 יום בממוצע. נמצא כי, בהשוואה לפלסבו נטילת שום הייתה מלווה בירידה בנפח הפלאק בעל צפיפות נמוכה (low-attenuation plaque) ללא הבדל בנפח הפלאק הכללי או מידת ההסתיידות. במאמר נוסף סוקרים החוקרים את העדויות הקיימות לגבי ההשפעה המגינה על הלב של רכיב פעיל המופק משום, diallyl polysulfides. בסקירה מוצגים מחקרים פרה-קליניים וקליניים המצביעים על כך ששום תורם להפחתת גורמי הסיכון הקשורים בתחלואה קרדיווסקולרית, כולל הורדת כולסטרול, עיכוב היצמדות טסיות וירידה בלחץ הדם. מחקרים עדכניים מראים כיצד הרכיבים הפעילים בשום יוצרים את התרכובת הידרוגן סולפיד (H2S) אשר תורמת להגנה על הלב ואשר עשויה לעמוד בבסיס ההשפעה המיטיבה של שום. 
במחקר מעבדה שנערך על דגימות טסיות מ-14 משתתפים, מראים החוקרים מהם המנגנונים בהם מיצוי שום מיושן מעכב היצמדות טסיות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26764326

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26764322
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26764335
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26764324

במאמר (נובמבר 2016) מוצגת סקירה של העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע ליעילות של תוספים צמחיים לטיפול בתחלואה כרונית. 

• יתר לחץ דם: ישנם ממצאים התומכים ביעילות של שום (Allium sativum) ושל היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) להורדת לחץ הדם, כאשר השימוש בג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) לא נמצא יעיל לשיפור נוקשות העורקים בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם המטופלים תרופתית. 
• יתר שומנים בדם: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לשיפור פרופיל השומנים כוללים שום (Allium sativum) ושמרי אורז אדום.
• דלקת מפרקים ניוונית: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לטיפול בתסמינים של דלקת מפרקים ניוונית כוללים הרפגו (Harpagophytum procumbens), ערבה לבנה (Salix alba), כורכום (Curcuma longa) ולבונה (Boswellia spp). 
• סרטן: למרות שאונקולוגים רבים מתנגדים לנטילת תוספים במהלך הטיפול האנטי-סרטני, האגודה לאונקולוגיה אינטגרטיבית (SIO) ממליצה על מספר רכיבים צמחיים שעשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה, כולל כורכומין, פטריית מיטאקי (Grifola frondosa), תה ירוק (Camellia sinensis) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus).
• סוכרת סוג 2: ישנם רכיבים צמחיים רבים שנחקרו בהקשר לטיפול בסוכרת, אולם המחקרים הקליניים העדכניים הינם מוגבלים. על בסיס המחקרים הקיימים, החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה ליעילות של קינמון (Cinnamomum zeylanicum) לאיזון רמות הסוכר, אולם ישנם ממצאים התומכים בהשפעה המיטיבה של חילבה (Trigonella foenum-graecum). החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר אשר מתייחסים להיבטים של סבילות ובטיחות, כאשר במצבים של תחלואה כרונית יש להתאים אישית את השימוש בתוספים צמחיים, תוך התייחסות לאינטראקציות עם הטיפול התרופתי. 

https://journals.lww.com/tnpj/Fulltext/2016/11000/Herbal_supplements_used_to_treat_common_chronic.6.aspx

 

במחקר, (2019) שנערך בקרב עכברים, נמצא כי תוספי שום עשויים לתרום לירידה ברמות השומנים בדם ולתרום לשיקום הרכב ומגוון חיידקי המעי. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31146458

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

אַרטישוק 

 

בסקירה (2018) מוצגות העדויות הקליניות לגבי ההשפעה של מיצוי ארטישוק (Cynara scolymus) על רמות השומנים בדם. מהסקירה עולה כי למיצוי ארטישוק פוטנציאל להורדת LDL, כולסטרול כללי וטריגליצרידים, אולם לא נמצאה תמיכה להשפעה משמעותית על רמת ה-HDL. בהתייחס למינונים, 2-3 גרם ליום מיצוי ארטישוק עשוי לתרום להפחתה של 8-49 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL, 12-55 מ"ג/דצ"ל ברמת הכולסטרול הכללי ו-11-51 מ"ג/דצ"ל ברמת הטריגליצרידים. את ההשפעה המיטיבה של מיצוי ארטישוק על רמת השומנים בדם ניתן לייחס לרכיבים הפעילים לוטאולין וחומצה כלורוגנית. בנוסף, נמצא כי גם ללבבות ארטישוק מבושלים השפעה מיטיבה על רמת השומנים, אותה ניתן לייחס לתכולה גבוהה של סיבים מסיסים, בדגש על אינולין. החוקרים מסכמים כי אומנם קיימות עדויות מבוססות לתרומה הבריאותית של ארטישוק, אך נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30308247

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2020) הוערכה ההשפעה המטבולית של תוסף ארטישוק (Cynara scolymus) בקרב משתתפים עם עודף משקל והפרעה באיזון הגלוקוז. החוקרים מסבירים, כי הפרעה ברמת הגלוקוז בצום (IFG), הינו מצב מקדים לסוכרת, כאשר מחקרים קודמים הדגימו את הפעילות ההיפו-גליקמית של מיצוי ארטישוק. לפיכך, במחקר זה נבדקה ההשפעה של מיצוי ארטישוק מתוקנן על מדדים מטבוליים בקרב משתתפים עם עודף משקל ואבחנה חדשה של IFG. במחקר נכללו 54 משתתפים בני 51 בממוצע עם עודף משקל או שמנות ואבחנה חדשה של IFG – גלוקוז בצום בטווח של 110-126 מ"ג/דצ"ל, והמוגלובין מסוכרר עד 7%. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת מיצוי ארטישוק במינון 500 מ"ג פעמיים ביום, או פלסבו, למשך שמונה שבועות. נמצא, כי התוסף היה יעיל לשיפור רמת הגלוקוז בצום, עם ירידה מ-110.7 ל-96.7 מ"ג/דצ"ל, לעומת ירידה מ-112.1 ל-111.1 מ"ג/דצ"ל בקבוצת הפלסבו. בנוסף, בקבוצת ההתערבות נמצא שיפור מובהק במגוון מדדים מטבוליים, כולל ברמת ה-HDL, רמת ה-LDL, אינסולין, המוגלובין מסוכרר, תנגודת לאינסולין, רמת ApoB, רמת ApoA והיקף המותניים, ללא שינוי משמעותי במדדים אלה בקבוצת הפלסבו. החוקרים מסכמים, כי תוצאות אלה תומכות ביעילות של מיצוי ארטישוק לשיפור איזון הגלוקוז ומדדים מטבוליים בקרב משתתפים עם הפרעה באיזון הגלוקוז. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33126534/

מחקר קליני רנדומלי כפול סמיות מבוקר (מרץ 2000) שבדק את ההשפעה של תמצית יבשה של ארטישוק על מטופלים עם יתר לחץ דם. המחקר נערך על 143 מבוגרים בעלי רמות שומנים גבוהות בדם. לנחקרים ניתנה תמצית יבשה של ארטישוק  (Cynara cardunculus)במינון 1,800 מ"ג ליום למשך 6 שבועות (לעומת פלסבו). בתום התקופה נראתה ירידה בערכי כולסטרול כללי (18.5% בממוצע), ירידה בערכי כולסטרול LDL (בממוצע של 22.9%) וירידה ביחס בין LDL ל-HDL (בממוצע של 20.2%).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10758778

מחקר קליני כפול-סמיות (אפריל 2012) שנערך לאחרונה בצרפת נועד לבחון את יעילות תוסף חדש המכיל שמרי אורז אדום, שעוות קנה סוכר ותמצית עלי ארטישוק אשר ידועים, כל אחד בנפרד, בהשפעה המיטיבה שלהם להפחתת LDL. המחקר כלל 39 משתתפים אשר חולקו רנדומאלית לשתי קבוצות, האחת קיבלה מינון יומי של התוסף והשנייה קיבלה פלסבו למשך 16 שבועות.

אומנם מדובר על מספר משתתפים קטן יחסית, אך תוצאות המחקר הראו ירידה מובהקת ב-LDL ובכולסטרול הכללי בקרב המשתתפים שנטלו את התוסף בהשוואה לנתוני הבסיס. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22527287

מחקר קליני כפול-סמיות (יולי 2013) שנועד להעריך את ההשפעה של תוסף טבעי להורדת כולסטרול המכיל שמרי אורז אדום, פוליקוסנול ומיצוי עלי ארטישוק. במחקר השתתפו 100 אנשים אשר סובלים מרמות בינוניות של יתר כולסטרול (היפרכולסטרולמיה) ואינם נוטלים כל טיפול. המשתתפים קיבלו את התוסף או פלסבו למשך 16 שבועות. תוצאות המחקר מראות כי בקבוצה שנטלה את התוסף חלה ירידה מובהקת ברמת ה-LDL (כ-14%), ברמת הכולסטרול הכללי וברמת אפוליפופרוטאין b, השפעה שבאה לידי ביטוי כבר לאחר 4 שבועות. נטילת התוסף לא השפיעה על רמות ה-HDL, טריגליצרידים, האנזים קראטין קינאז, האנזים לקטט דהידרוגנאז, קו אנזים Q10 ועל מדדים לתפקודי כבד וכליות.החוקרים מסכמים כי התוסף נמצא יעיל ובטוח לטיפול במצבים בינוניים של יתר כולסטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23815518

מאמר (אוגוסט 2015) הסוקר את הפעילות הרפואית הרחבה של מיצוי עלי ארטישוק. הפעילות הרפואית של ארטישוק נחקרה רבות ונמצאה כבעלת השפעה בריאותית רחבה הן במחקרי מעבדה והן במחקרים קליניים. ישנן עדויות המצביעות על פעילות נוגדת חמצון, עידוד ייצור נוזל המרה בכבד והפרשת המרה, הגנה על פעילות הכבד והורדת רמות השומנים בדם. מהמחקרים השונים ניכר כי התרומה העיקרית של עלי ארטישוק הינה לפעילות ולהגנה על הכבד. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26310198

סקירה (ינואר 2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם ובינהם ארטישוק (Cynara cardunculus).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

גדִילן מצוּי
 

במטה-אנליזה (2019) הכוללת חמישה מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו - בהם 497 משתתפים - נמצא כי טיפול משולב של ברברין וסילימרין היה מלווה בשיפור מובהק בפרופיל השומנים וברמת הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30632209

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) של עשרה מחקרים קליניים, נמצא כי טיפול הכולל סילימרין (בשילוב רכיבים נוספים) היה יעיל לשיפור פרופיל השומנים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30834633

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2022) הוערכה ההשפעה של סילימרין על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. בניתוח כולל של הנתונים מ-11 מחקרים, נמצא כי בהשוואה לפלסבו לנטילת תוספי סילימרין הייתה השפעה מיטיבה על רמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 17.96 מ"ג/דצ"ל), ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 1.25%), הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 17.46 מ"ג/דצ"ל), הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 25.70 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (הפרש ממוצע של 10.53 מ"ג/דצ"ל) וה-HDL (הפרש ממוצע של 3.36 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה מובהקת על ה-BMI. החוקרים מסכמים, כי נטילת תוסף סילימרין עשויה להוות טיפול משלים יעיל לשיפור גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35016260/

סקירה (יולי 2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם. בנוגע לגדילן מצוי (Silybum marianum) נטען כי לצמח תכונות נוגדות חמצון, מייצבות ממברנות התאים ומגבירות את ריכוז הגלוטטיון בסרום. במספר מחקרים קליניים ומחקרים פרה קליניים נמצא כי גדילן יעיל בהפחתת רמת הכולסטרול במצב של יתר כולסטרול בדם (היפרכולסטרולמיה). סילימרין שניטל במינון יומי של 420 מ"ג על ידי נבדקים הסובלים מיתר כולסטרול בדם ונבדקים חולי סוכרת עם כולסטרול בדם הפחית את ייצור הכולסטרול בכבד ואת ריכוזו במרה, הפחית את רמות הכולסטרול הכללי בסרום, את ה-LDL והטריגליצרידים והעלה את רמות ה-HDL.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

סקירה (2014) העוסקת ברכיבים צמחיים אשר עשויים לסייע בטיפול במחלת כבד שומני לא אלכוהולית (NAFLD). אחד הרכיבים הבולטים הוא סילימרין המופק מגדילן מצוי. החוקרים מפרטים כי סילימרין מוכר ברפואה הטבעית לטיפול בהפרעות בכבד ובמרה והוא בעל פעילות אנטי-פיברוטית, נוגדת חמצון, אנטי-ויראלית ואנטי-דלקתית והינו בעל השפעה מטבולית מוכחת. מחקרים אקראיים מבוקרים מראים כי סילימרין הניתן הן לטווח קצר והן לטווח ארוך תורם לשיפור תפקוד כבד שומני, מפחית את הצטברות השומן, את הגדלת הכבד ואת היווצרות הלייפת, וכן מפחית את הרמות החריגות של אנזימי הכבד בסרום בהשוואה לפלסבו. בנוסף, הוא משפר את הרגישות לאינסולין בקרב החולים. ממחקרים קליניים מתקדמים עולה כי סילימרין הינו הטיפול הטוב ביותר לחולי כבד שומני אולם נותר עדיין לפתור בעיות הקשורות בתיקנון, הרכב ומינון החומר הפעיל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514914

גדילן מצוי הינו צמח מוכר לטיפול בבעיות הקשורות בכבד ובדרכי המרה. הסקירה הנוכחית (אוגוסט 2014) עוסקת בפעילות הרפואית של גדילן מצוי (Silybum marianum) לטיפול בסוכרת ובסיבוכי המחלה. בסקירה מפורטים הרכיבים הפעילים בצמח ומנגנוני הפעילות אשר תורמים להפחתת רמות הסוכר והשומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25396404

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2006) נערך בקרב 51 חולי סוכרת מסוג 2 אשר נטלו תרופות להורדת סוכר מסוג מטפורמין וגליבן. הנבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או פלסבו למשך ארבעה חודשים בנוסף לטיפול התרופתי. בקבוצת הסילימרין נצפתה ירידה מובהקת במספר מדדים, כגון המוגלובין מסוכרר (HbA1c) (ברמת מובהקות של: p<0.001), רמת סוכר לאחר צום (p<0.001), רמת כולסטרול כללי (p<0.0001), רמת LDL (ברמת מובהקות של: p<0.005), טריגליצרידים (p<0.004) ואנזימי כבד (AST, ALT) (ברמת מובהקות של: p<0.008-0.0001). כמו כן, נצפתה ירידה קלה ובלתי מובהקת במשקל הנבדקים, ובלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי שלהם בעקבות הטיפול באמצעות סילימרין. לעומת זאת בקבוצת הפלסבו נצפתה דווקא עליה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (p<0.0001) וברמת הסוכר לאחר צום (p<0.0001) ולא נצפו הבדלים מובהקים בשאר המדדים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17072885

במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (1991) שנערך בקרב 4 נבדקים עם אבני מרה ו-15 נבדקים לאחר כריתת כיס המרה, מתן סילימרין במינון של 420 מ"ג ליום למשך חודש הפחית במובהק את ריכוז הכולסטרול בדרכי המרה ואת ריווי המרה בהשוואה לפלסבו. פרטים נוספים אינם ידועים היות שהמאמר המלא אינו זמין לקריאה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1940257
מחקר קליני פתוח (1989) בחן את השפּעת הנטילה של סילימרין על היפרליפידמיה שניונית. 14 נבדקים הסובלים מהיפרליפידמיה שניונית (כתוצאה ממחלות כבד שונות) נטלו תמצית סילימרין (Legalon®140) במינון 420 מ"ג ליום במשך שלושה חודשים. לאחר מכן נטלו פלסבו במשך חודשיים וסילימרין במשך חודש נוסף (סך הכל 7 חודשי התערבות). בתום ההתערבות נצפתה ירידה קלה ובלתי מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי וה-HDL. עם זאת, חלה ירידה מובהקת ברמות האפוליפופרוטאינים (חלבונים קושרי ליפידים המהווים את המרכיבים החלבוניים העיקריים ב-HDL) apo A-I ו- apo A-II (נתוני המובהקות אינם זמינים). מסקנת החוקרים היתה שהירידה היחסית של המרכיבים החלבוניים בליפופרוטאינים, מצביעה על עליה יחסית בתכולת ה-HDL כולסטרול. לא נצפו שינויים מובהקים בתפקודי הכבד והכליות בכל שלבי ההתערבות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2699920

במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (אוקטובר 2015) הוערכה היעילות של תוסף מסחרי (Berberol) להפחתת מינון האינסולין ולשיפור איזון הסוכר בחולי סוכרת סוג 1. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 85 נבדקים חולקו אקראית לנטילת התוסף (2 כמוסות ליום) או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף אפשרה להוריד את מינון האינסולין הנדרש לשמירה על איזון רמות הסוכר. כמו כן, בעקבות נטילת התוסף חלה ירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בצום וברמות הגלוקוז לאחר ארוחה, וחלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הטריגליצרידים, וברמת ה-LDL ועליה ב-HDL הן בהשוואה לפלסבו והן בהשוואה למצב הבסיס. רמות ההמוגלובין המסוכרר ירדו בעקבות השימוש בתוסף בהשוואה למצב הבסיס אך לא בהשוואה לפלסבו. פרטים נוספים לגבי רמות המובהקות אינם נגישים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26384091

במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (מרץ 2015) נבדקה היעילות והבטיחות של תוסף מסחרי (Berberol) בחולים עם דיסליפידמיה ואי-סבילות לסטטינים במינון גבוה. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. במחקר השתתפו 137 חולים שהפסיקו את השימוש בסטטינים למשך חודש ולאחר מכן החלו לקחת חצי מינון של סטטינים + התוסף או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי נטילת התוסף הפחיתה את רמת הגלוקוז בצום (ירידה של 9 מ"ג/דצ"ל) ומדדי האינסולין (ירידה של 0.7 μU/ מיליליטר ברמת האינסולין וירידה של 0.35 נקודות במדד העמידות לאינסולין HOMA-index) בהשוואה לנתוני הבסיס ולקבוצת הפלסבו. לא חל שינוי בפרופיל השומנים, בעוד שבקבוצת הפלסבו חלה החמרה (עליה של 23.4 מ"ג/דצ"ל בכולסטרול הכללי, 19.6 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL ו-23.1 מ"ג/דצ"ל ברמת הטריגליצרידים). החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף זה עשוי להיות יעיל במצבים של אי-סבילות לסטטינים במינון גבוה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25577665

מחקר קליני (2013) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו במבנה מצולב (Crossover design) בחן את יעילות התוסף Berberol בטיפול בהשמנת יתר ובהפרעה במשק השומנים (דיסליפידמיה). כל כמוסה של התוסף הכילה 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 105 נבדקים בעלי עודף משקל והפרעה במשק השומנים אך עם רמות גלוקוז מאוזנות ובסיכון קרדיווסקולרי נמוך עברו שישה חודשים של תוכנית תזונה מותאמת ופעילות גופנית. לאחר מכן, חולקו הנבדקים אקראית לקבלת 2 כמוסות ביום או פלסבו במשך שלושה חודשים. לאחר תקופת הפסקה של חודשיים שבמהלכם הופסק מתן התוסף/פלסבו וכל הנבדקים המשיכו בתוכנית הדיאטה והפעילות הגופנית בלבד, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי (פלסבו/תוסף) במשך שלושה חודשים נוספים. בתום ההתערבות, נמצא שהטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמות הכולסטרול הכללי, ה-LDL והטריגליצרידים והעלה במובהק את רמת ה-HDL בהשוואה לפלסבו ובהשוואה למצב הבסיס. בנוסף, הטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמת האינסולין בצום, את ערכי מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) וכן את רמות החלבון קושר רטינול (RBP-4) ואת רמות הרזיסטין המקושרים לעמידות לאינסולין, בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. התוסף אף העלה במובהק את רמות האדיפונקטין בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. נמצא מתאם מובהק בין הירידה במדד העמידות לאינסולין ובין הירידה ברמות הרזיסטין וברמות החלבון קושר רטינול בקבוצת התוסף אך לא בקבוצת הפלסבו. מסקנת החוקרים היתה כי הטיפול באמצעות התוסף בטוח לשימוש ויעיל בשיפור פרופיל השומנים וכן בשיפור העמידות לאינסולין ורמות האדיפונקטין. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24152839

מחקר קליני (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף טבעי (Kepar) בחולים עם התסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 78 חולים אשר נטלו במשך 4 חודשים את התוסף במינון של 2 כמוסות ליום המכילות 160 מ"ג כורכום, לצד 102 גרם סילימרין (המצוי בצמח Silybum marianum) ו-24 מ"ג גוגול (Commiphora mukul), בנוסף ל- 14 מ"ג חומצה כלורוגנית ו-2.5 מ"ג אינולין. נמצא כי לאחר 4 חודשים חלה ירידה מובהקת במשקל הגוף (מ-81.1 ל-79.4 ק"ג, p<0.0001), ב-BMI (מ-29.6 ל-29.3, p=0.001) ובהיקף המותניים (מ-105 ל-102 ס"מ, p=0.0004) וכן ברמת הסוכר בדם בצום (מ-6.5 ל-6.4 מילימול לליטר, p=0.014) וברמת הכולסטרול הכללי (מ-4.8 ל-4.5 מילימול לליטר, p=0.03) בהשוואה למצב הבסיס. לא נצפה שינוי ברמת העקה החמצונית של הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25632052

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

מַרווה סינית 

מחקר קליני רנדומלי (מרץ 2007) בחן השפּעת מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) על יתר שומנים בדם. מטופלים חולקו רנדומלית לאחת משתי קבוצות, 40 מטופלים קיבלו מרווה סינית, 41 קיבלו סימבסטטין. לאחר שלושה חודשי טיפול רמות הטריגליצרידים וכולסטרול LDL ירדו באופן משמעותי בקרב שתי הקבוצות במידה דומה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17511155

סקירה שנערכה על הצמח מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) מראה את פעילות הצמח כמדלל דם, ובעל השפעה כנגד היצמדות טסיות. לאחרונה נמצא גם כי אחד המרכיבים של הצמח Tanshinone IIA הוא בין היעילים ביותר כנוֹגד סַרטן, דרך זירוז אפופטוזיס של תאי סרטן.לצמח ישנה פעילות נוגדת דלקת חזקה דרך מגוון מנגנונים, השפעה אנטי חיידקית רחבת טווח ישירה, והשפעה אנטי ויראלית. נצפתה פעילות נוגדת חמצון של הצמח, בפרט של התרכובות הפנוליות שבו. לצמח מספר פעילויות מטיבות - הרפיית עורקים כליליים, עידוד פעילות נוגדת חמצון במיוקרדיום, הפחתת עובי האינטימה בעורקי קרוטיד פגועים, הפחתת היצמדות טסיות ומניעת חמצון כולסטרול LDL. ייתכן כי לצמח השפעה במחלות איסכמיות הודות לפעילות נוגדת החמצון החזקה וכן עידוד אנגיוגנסיס. לצמח תפקיד מפתח במניעה וטיפול של מחלות לב וכלי דם כגון: הגנה מפני אוטם שריר הלב, מחלת לב איסכמית, אנגינה פקטוריס, טרשת עורקים, פרפור חדרים, יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם.

http://www.academicjournals.org/Wang.pdf

לפי מחקר שנערך בחולדות (אוגוסט 2003), למרווה הסינית (Salvia miltiorrhiza) השפעות דומות לאלו של תרופות מעכבות ACE. המחקר השווה בין התרופה Ramipril (ליל"ד ואי ספיקת לב) לבין תמצית מרווה סינית ומצא כי בשתי הקבוצות נראו שיעור הישרדות גבוה יותר, הפחתה משמעותית של גודל אוטם שריר הלב, ירידה מהותית ביחסים בין משקל הלב למשקל הגוף, כמו גם בין משקל חדרי ימין ושמאל למשקל הגוף. המרווה סינית הוסיפה על השפעות אלו של התרופה הקונבנציונלית והראתה השפעות ייחודיות שכללו פעילות נוגדת חמצון היינו מניעת התחמצנות שומנים והגברת פעילות VEGF (עידוד פעילות אנגיוגנסיס) בחלקים הלא איסכמיים של הלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12850502

סקירת מחקרים (ספטמבר 2007) על השפּעת צמח המרווה הסינית (Salvia miltiorrhiza) על מערכת הלב וכלי הדם, מראה שהודות לשיפור מיקרוסרקולציה, ניתן לראות הפחתת היווצרות טרומבוקסאן, מניעת היצמדות טסיות, דילול דם והרחבת עורקים כליליים אשר משפרים תפקוד לבבי ללא הגברה של צריכת חמצן. לצמח יעילות מוכחת במצבי מחלות לב כליליות, אנגינה פקטוריס, יתר טריגליצרידים בדם, יתר הומוציסטאין בדם, יתר לחץ דם (בין היתר דרך עיכוב ACE), הפרעות קצב לב, שבץ, מחלות ורידיות פריפריאליות ומחלות לב-ריאה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17363091

מחקר (יוני 2015) בו נעשה שימוש בשיטות ממוחשבות מתקדמות של כריית מידע לניתוח כל פורמולות הפטנט הסיניות במטרה לזהות צמדים של צמחי המרפא השכיחים ביותר לטיפול בעודף שומנים בדם.

שלושת הצמדים העיקריים היו: 
1. פירות עוזרר (Crataegus spp) ושורש Puerariae lobatae 
2. שורש וקנה שורש מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ופירות עוזרר
3. שורש ארכובית סינית (Polygonum multiflora) ופירות עוזרר. 
מתוך צמחים אלה, בדקו החוקרים במעבדה תוך שימוש במודלים מתקדמים את הפעילות של 20 הרכיבים הפעילים העיקריים במטרה לבחון מהם המנגנונים המולקולריים התורמים להפחתת רמות השומנים בדם. מידע זה עשוי לתרום לפיתוח טיפולים תרופתיים חדשניים המבוססים על רכיבים צמחיים אלה.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26591535

בסקירה (אוקטובר 2016) מוצגות העדויות הפרה-קליניות בנוגע לתרומה של מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ורכיביה הפעילים למניעת תחלואה קרדיווסקולרית. במסגרת הסקירה מפרטים החוקרים את ההשפעה של מרווה סינית, בדגש על השפּעתה על רמת העקה החמצונית, בהתייחס לגורמי הסיכון העיקריים לתחלואה קרדיווסקולרית, כולל יתר לחץ דם, עישון, רמה גבוהה של סוכר בדם (היפרגליקמיה) ושל שומנים בדם (היפרליפידמיה), עודף משקל ושמנות. בנוסף, מוצגים הממצאים בהתייחס למחלות קרדיווסקולריות, כולל תעוקת לב, אוטם שריר הלב, שינויים במבנה החדר השמאלי ושבץ. מהסקירה עולה כי למרווה סינית פעילות נוגדת חמצון, אנטי-אפופטוטית ואנטי-דלקתית באמצעות מגוון מנגנונים ובכך עשויה לתרום למניעת התפתחות מחלות קרדיווסקולריות ולטיפול בהן, אולם נדרשים מחקרים קליניים על מנת לבסס את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27807472

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

פּטריית ריישִי 

סקירה שיטתית (2015) בחנה את יעילות הטיפול באמצעות פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם במבוגרים. במטה אנליזה נכללו חמישה מחקרים אקראיים מבוקרים עם סך של 398 משתתפים.שלושה מהמחקרים סיפקו מידע ששימש להשוואה סטטיסטית במטה אנליזה זו, וכל המשתתפים בהם סבלו מסוכרת סוג 2. המדדים העיקריים שנבחנו הם רמות הגלוקוז בדם, לחץ דם ופרופיל שומנים. המחקרים שנכללו בסקירה השוו טיפול בתמצית פטריית ריישי (במינון בין 1.4 ל-3 גרם ליום, שווה ערך ל 13-30 גרם פטרייה טרייה) לפלסבו, בטיפול שארך בין 12-16 שבועות. ממטה אנליזה זו עולה כי אין לשימוש בפטריית ריישי יעילות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25686270

בסקירה (2021) דנים החוקרים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 115 מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה של הצמח השלם, של תמציות שונות, ושל רכיבים פעילים בלבד, על הפעילות נוגדת החמצון, נוגדת הדלקת, ההיפו-גליקמית, ונגד יתר שומנים בדם ויתר לחץ דם. באופן כללי, מחקרי מעבדה ומחקרים בבעלי חיים הדגימו השפעה מיטיבה, כולל פעילות נוגדת חמצון, נוגדת יתר לחץ דם, היפו-גליקמית, נוגדת שומנים ונוגדת דלקת. יחד עם זאת, התוצאות ממחקרים קליניים אינן עקביות. העדויות המבוססות ביותר נמצאו בהתייחס להשפעה ההיפו-גליקמית של פטריית ריישי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 או רמת סוכר גבוהה בדם. החוקרים מציינים, כי מחקרים קליניים הדגימו את רמת הבטיחות הגבוהה של פטריית ריישי, כאשר היו דיווחים מועטים על השפעות שליליות קלות כגון יובש בפה, כאב גרון או בחילה. עוד הם מציינים כי יש לנקוט בזהירות בשימוש בריישי בשילוב תרופות נוגדות קרישה כגון וורפרין או אספירין. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34465259/

מחקר קליני פרוספקטיבי אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2016) בחן את יעילות ובטיחות פטריית ריישי בטיפול בהיפרגליקמיה ובגורמי סיכון קרדיווסקולריים נוספים של התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 84 נבדקים המאובחנים בסוכרת סוג 2 ובתסמונת המטבולית (גיל ממוצע בקבוצת הפלסבו 57.1 ובקבוצות ההתערבות 60.2, גלוקוז בצום ≥6.1 מילימול לליטר ולפחות עוד שניים מהקריטריונים הבאים: טריגליצרידים בצום ≥1.7 מילימול לליטר, לחץ דם ≥130/85 מילימטר כספית, היקף מותניים >102 בגברים או 88 בנשים ו- HDL<1 או 1.3 מילימול לליטר בגברים ובנשים בהתאמה). הנבדקים חולקו אקראית לנטילת פטריית ריישי במינון 3 גרם ליום (תמצית יבשה של ריישי בריכוז 10:1 במינון 2240 מ"ג ליום בתוספת אבקת נבגי הפטרייה במינון 740 מ"ג ליום), פטריית ריישי בשילוב עם Cordyceps sinensis (מיצוי הפטרייה במינון 1000 מ"ג ליום) או פלסבו במשך 16 שבועות. המטופלים הורשו להמשיך וליטול תרופות שהחלו ליטול לפני ההתערבות. 75 נבדקים השלימו את ההתערבות. בתום ההתערבות לא נצפתה השפעה מובהקת של ריישי או ריישי בשילוב קורדיספס (תוצאות שתי הקבוצות אוחדו בשל גודל המדגם הקטן) על פני פלסבו בהפחתת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר וביתר הערכים שנמדדו (לחץ דם עורקי, טריגליצרידים, HDL, LDL, כולסטרול כללי, אפוליפופרוטאין A, אפוליפופרוטאין B, היקף מותניים, BMI, מדד SF-36 איכות חיים הקשורה בבריאות בהיבט הנפשי והגופני, CRP). תופעות הלוואי המדווחות היו קלות (למעט מקרה אחד של שבץ ומקרה נוסף של אבחון סרטן השד, שלא יוחסו להתערבות עצמה) ושיעורן לא היה שונה במובהק משיעור תופעות הלוואי בקבוצת הפלסבו. החוקרים תולים את העדר ההשפעה בגודל המדגם הקטן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27511742

מחקר רנדומלי כפול סמיות עם הצלבה ושימוש בפלסבו (אוגוסט 2011), בחן השפּעת מתן פטריית ריישי(Ganoderma lucidum) על מטופלים אשר סבלו מרמות גבוהות של כולסטרול. 26 מטופלים קיבלו רנדומלית למשך 12 שבועות 1.44 ג' יומי של גנודרמה, או פלסבו במינון תואם.
נצפה שיפור בערכי כולסטרול HDL בקרב קבוצת ההתערבות אך לא בקבוצת הביקורת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21801467

מחקר אקראי כפול סמיות עם הצלבה ושימוש בפלסבו (אפריל 2012) בחן את השְפעת הטיפול באמצעות פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) על יתר כולסטרול ו/או יתר לחץ דם (130/85 מ"מ כספית ומעלה). 26 נבדקים הסובלים מיתר לחץ דם ו/או מעודף כולסטרול/טריגליצרידים השתתפו במחקר. ביניהם נכללו גם בעלי ערכים גבוליים ובעלי יתר לחץ דם או עודף כולסטרול הנוטלים תרופות, וגם חולי סוכרת מאוזנים עם ערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים מ- 8.55. לא נכללו במחקר נבדקים שעברו זה מכבר אירוע לבבי ונבדקים עם אנזימי כבד גבוהים. הנבדקים חולקו אקראית לנטילת תמצית פטריית ריישי במינון 1.44 גרם ליום (מינון שווה ערך ל-13.4 גרם פטריה טרייה) או פלסבו במשך 12 שבועות. לאחר תקופת צינון של חודש הוצלבו הקבוצות לנטילה של הטיפול הנגדי במשך 12 שבועות נוספים. בתום ההתערבות נצפה שיפור בערכי כולסטרול HDL (עליה 24%) וברמות הטריגליצרידים (ירידה של 8%) בקבוצת ההתערבות אך לא בקבוצת הביקורת. ההבדלים בין הקבוצות בערכי ה-HDL והטריגליצרידים היו מובהקים (p=0.049 ו-p=0.003 בהתאמה). כמו כן, נצפתה מגמת השפעה לא מובהקת בעקבות השימוש בתוסף על פרמטרים של עמידות לאינסולין (רגישות לאינסולין ורמות אינסולין בזאלי). בשתי הקבוצות חלה עליה מובהקת ביחס למצב הבסיס ברמות ה-p<0.005) LDL בקבוצת הריישי ו- p<0.02 בקבוצת הפלסבו), אך לא נצפה הבדל בהשפעה על רמות ה-LDL בין הטיפול בריישי ובין פלסבו (p=0.908). כמו כן, לטיפול בריישי לא הייתה השפעה מובהקת על לחץ הדם, על משקל הנבדקים, על רמות הקורטיזול והקטכולאמינים בשתן, על רמות הלימפוציטים ועל רמות נוגדי החמצון (SOD, גלוטתיון פרוקסידאז) בדם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21801467

מחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (פברואר 2004) במבנה מצולב (Crossover intervention) בחן את השְפעת תוסף פטריית ריישי על שורה של ביומרקרים שונים: רמות נוגדי חמצון, סיכון למחלת לב כלילית, נזקי DNA, תפקוד מערכת החיסון ורמות דלקת, כמו גם בדיקת רעילות לכבד ולכליות בעקבות הנטילה. 18 נבדקים בריאים (בני 22-52) נטלו תוסף של פטריית ריישי במינון 1.44 גרם ליום (מינון שווה ערך ל-13.2 גרם פטרייה טריה) או פלסבו במשך ארבעה שבועות. כעבור 4-6 שבועות לאחר סבב ההתערבות הראשון הוצלבו הנבדקים כך שנוטלי הפטרייה נטלו כעת פלסבו ונוטלי הפלסבו נטלו כעת פטרייה במשך ארבעה שבועות נוספים. לא נצפו שינויים בכל המדדים שצויינו (p<0.05) אך נצפתה מגמה לא מובהקת של שיפור פרופיל השומנים (ירידת LDL מ- 2.76 ל- 2.59 מילימול לליטר בקבוצת הריישי לעומת עליה מ-3.12 ל-3.61 בקבוצת הפלסבו; ירידת טריגליצרידים מ-0.94 ל-0.85 מילימול לליטר בקבוצת הריישי לעומת עליה מ-0.91 ל-1.05 בקבוצת הפלסבו) ושל עליה של תכולת נוגדי החמצון בשתן (עליה של כמעט 30%). כמו כן, לא נמצאו עדויות להשפעה רעילה של הפטריה על הכבד והכליות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14756912
 

חזרה לתחילת המחקרים

 

וִיתניה

 

במחקר קליני מבוקר (יוני 2000) נבחנה השפּעת ויתניה משכרת על רמות הסוכר בדם ועל פרופיל שומני הדם של נבדקים עם סוכרת קלה (סוג 2) ועם היפרכולסטרולמיה קלה (לא צוינו ערכי הסוכר והשומנים בדם). 6 נבדקים הסובלים מסוכרת סוג 2 (לא תלוית אינסולין) טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו ל-6 נבדקים בקבוצת הביקורת שטופלו בתרופה ההיפוגליקמית Daonil (הידועה גם בשם: Glibenclamide). נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל כמו Daonil בהפחתת רמות הסוכר בדם (הפחתה של 12%, p<0.01). עוד נמצא שלויתניה השפעה משתנת מובהקת (עליה של 6% בנפח השתן, p<0.01, ירידה של 22% ברמות האשלגן בדם, p<0.01 ועליה של 20% ברמות הנתרן אך לא האשלגן בשתן, p<0.01). בהמשך 6 נבדקים נוספים הסובלים מהיפרכולסטרולמיה קלה טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו לקבוצת ביקורת שלא טופלה. נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (ירידה של 10%), הטריגליצרידים (ירידה של 15%), ה-LDL בירידה של 6% וה-VLDL (ירידה של 15%). כל השינויים בערכי השומנים בדם היו מובהקים בהשוואה למצב הבסיס (p<0.01). בנוסף, נצפתה עליה קלה אך לא מובהקת ברמות ה-HDL. לא נצפו שינויים מובהקים בפרופיל שומני הדם בקבוצת הביקורת. צוין כי צריכת הקלוריות והשומנים בקבוצות ההתערבות היתה גבוהה יותר מאשר בקבוצות הביקורת. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11116534

במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (נובמבר 2008) נבחנה השפּעת מיצוי מימי של העלים והשורש של ויתניה משכרת (מוצר ששמו®Sensoril אוEssentra) על דחק כרוני (Chronic stress). המחקר בדק 130 נבדקים הסובלים מדחק כרוני חולקו אקראית לקבלת 125 מ"ג תמצית תקנית של שורש ועלי ויתניה משכרת ארבע פעמים ביום, 125 מ"ג פעמיים ביום, 250 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 60 ימים. תמצית הצמח תוקננה להכיל 12% withanolides ו-1% withaferin A בדומה לתכולה בשורש לבדו, וכמוסה בת 125 מ"ג הכילה חומרים פעילים במינון המקביל ל-1 גרם צמח יבש (ריכוז של 8:1). שיעור הנשירה מהמחקר היה גבוה ועמד על 32 נבדקים מכל קבוצות המחקר. בכל קבוצות ההתערבות נצפה שיפור מובהק ברמת החרדה על פי סולם המילטון (A modified Hamilton Anxiety Scale – Mham-A)(p<0.001) וכעבור שישים יום מתחילת הנטילה רמת החרדה הנמדדת פחתה בכ-70%. השפּעת הטיפול באמצעות ויתניה על רמת החרדה של הנבדקים היתה תלויית מינון ועיקר ההפחתה ברמת החרדה התרחשה בקבוצה שנטלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום. שיפור מובהק נצפה בקרב כל קבוצות ההתערבות גם במדדים ביוכימיים שונים בהשוואה למצב הבסיס, כשגם כאן השיפור המובהק ביותר נצפה בקבוצה שקיבלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום: רמת הקורטיזול בסרום פחתה ב-30.5% ורמת ה-DHEA-S עלתה ב-32.5%. כמו כן חלה ירידה מובהקת של 35.2% ב-CRP, ברמת הגלוקוז בצום (6.1%), ברמת הכולסטרול הכללי (13.1%), ברמת הטריגליצרידים (11.7%), ברמת ה-LDL חלה ירידה של 17.4% וברמת ה-VLDL חלה ירידה של 23.9%. רמת ה-HDL עלתה ב-17.3% ורמת ההמוגלובין עלתה ב-9.1%. חלה ירידה קלה אך מובהקת בדופק (6.6%) ובלחץ הדם של הנבדקים (3.3% סיסטולי ו-6.4% דיאסטולי). רבים מהמדדים הללו היו שונים במובהק ממדדי קבוצת הפלסבו (p<0.05 עד p<0.01). לא דווח על תופעות לוואי שליליות כתוצאה מהטיפול בצמח.

https://blog.priceplow.com/wp-content/uploads/2014/08/withania_review.pdf

במחקר קליני פתוח (יולי 2012) נבחנה השפּעת הנטילה של ויתניה משכרת במינונים שונים על נבדקים בריאים. 18 נבדקים בריאים בגילאי 18-30 נטלו כמוסות של ויתניה משכרת (תמצית יבשה בריכוז 8:1) במינון הולך ועולה במשך שלושים ימים לפי הפרוטוקול הבא: 750 מ"ג ליום במשך 10 ימים (מינון מקביל ל-6 גרם צמח יבש), 1000 מ"ג ליום במשך 10 הימים הבאים (מינון מקביל ל-8 גרם צמח יבש) ו-1250 מ"ג ליום במשך 10 הימים שלאחר מכן (מינון מקביל ל-10 גרם צמח יבש). בקרב כל הנבדקים מלבד אחד הטיפול בכמוסות ויתניה משכרת נסבל היטב והיה נטול תופעות לוואי לא רצויות (המטופל הבודד דיווח על תאבון מוגבר, עליה בחשק המיני, תופעות הלוצינוגניות וורטיגו במינון הנמוך והוצא מן המחקר). שישה נבדקים דיווחו על שיפור באיכות השינה. נצפתה הפחתה מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי (p<0.05). לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות ה-LDL, ה-VLDL וה-HDL ועל רמות הגלוקוז בצום, אך נרשמה מגמה (לא מובהקת) של הפחתה ברמות הטריגליצרידים (ירידה מ-93.27 ל-86.27) ושל הפחתה באחוזי השומן הכללי בגוף (מ-27.78 ל-25.52). נטילת כמוסות הויתניה הביאה לעליה מובהקת בכוח השרירים ובתפקודם (Muscle force: Quadriceps, Back extensor, p<0.05). לא חל שינוי מובהק בערכים המטולוגיים בבדיקות הדם (ספירת דם לבנה ואדומה, דיפרנציאל, המוגלובין, ספירת טסיות, ESR) וכולם נשארו בטווח התקין. כמו כן, לא חל שינוי בתפקודי הכבד והכליות (רמות החלבון בסרום, הבילירובין, האלבומין, אנזימי הכבד, וחומצת השתן).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23125505 

מחקר קליני כפול סמיות (יולי-אוגוסט 2013) בדק את ההשפעה המטבולית של השימוש בצמח ויתניה משכרת בקרב חולי סכיזופרניה אשר סובלים מהתסמונת המטבולית כתוצאה מהטיפול התרופתי. הנבדקים נטלו תרופות אנטי פסיכוטיות במשך שישה חודשים לפחות והיו בעלי ערכי טריגליצרידים גבוהים מ-150 מג/דצ', HDL נמוך מ-40 בגברים ו-50 בנשים וגלוקוז בצום מעל 100 מג/דצ'.30 נבדקים חולקו באופן אקראי לקבלת כמוסות המכילות 1200 מ"ג מיצוי ויתניה או פלסבו ביום למשך חודש. לאחר חודש נמצא כי בקבוצת הטיפול חלה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (ירידה של 12%) וברמת הסוכר בצום (ירידה של 13%) בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p<0.05).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24014929

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

כוּרכום וכּורכּומין

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של כורכומין על פרופיל השומנים בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו 8 מחקרים בהם סה"כ 349 משתתפים בקבוצת ההתערבות ו-328 משתתפים בקבוצת הביקורת. 
במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי כורכומין בשילוב פיפרין במינון 500-1,000 מ"ג ליום כורכומין ו-5-10 מ"ג ליום פיפרין. משך ההתערבות נע בין 4 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי ההתערבות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, ללא השפעה מובהקת על רמת הטריגליצרידים. החוקרים מראים כי התוצאות לא היו תלויות במינון או במשך ההתערבות. מסקנת החוקרים היא כי השימוש בתוספי כורכומין בשילוב פיפרין עשויים לתרום לשיפור פרופיל השומנים בקרב מטופלים הסובלים מהתסמונת המטבולית. 
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36649934/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של כורכומין על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות. בסקירה נכללו 31 מחקרים בהם 2,462 משתתפים, כולל 1455 משתתפים עם רמת גלוקוז גבוהה, 701 משתתפים עם תסמונת מטבולית ו-306 משתתפים עם היפרליפידמיה. ב-4 מחקרים נעשה שימוש בננו-כורכומין, ב-14 מחקרים נעשה שימוש בכורכומין עם זמינות ביולוגית גבוהה (כגון BCM-95®, Meriva®, Curcumin C3 Complex®) וב-13 מחקרים נעשה שימוש בכורכומין עם זמינות ביולוגית נמוכה (כגון כמוסות או אבקה משורש כורכום). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי השימוש בתוספי כורכומין היה מלווה בשיפור במשקל הגוף וב-BMI, וכן ברמת הגלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר, אינסולין, תנגודת לאינסולין, HDL ו-CRP. נמצא יתרון לתוספי ננו-כורכומין בהתייחס לירידה ברמת הגלוקוז בצום, האינסולין והכולסטרול. במסגרת המחקר בוצע ניתוח מינון-תגובה, אולם תוצאות אלה מוגבלות בשל קשר בין סוג התוסף ובין המינון. החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי כורכומין נמצאה בעלת השפעה מיטיבה על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים, בדגש על תוספי ננו-כורכומין, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35475714/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של כורכומין על פרופיל השומנים והמדדים הגליקמיים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם 604 משתתפים בגיל ממוצע שנע בין 41 ל-61. במחקרים אלה נעשה שימוש במגוון תוספי כורכום, כורכמין או כורכומינואידים במינון שנע בין 80 ל-2,100 מ"ג ליום (46 ל-1,500 מ"ג ליום כורכומין). משך ההתערבות נע בין 4 שבועות ל-3 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (ירידה ממוצעת של 18.97 מ"ג/דצ"ל), הכולסטרול הכללי (ירידה ממוצעת של 8.91 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (ירידה ממוצעת של 4.01 מ"ג/דצ"ל), הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 8.85 מ"ג/דצ"ל) וההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.54%) וכן בעלייה ברמת ה-HDL (עלייה ממוצעת של 0.32 מ"ג/דצ"ל). עם זאת, החוקרים מציינים כי הייתה הטרוגניות גדולה בתוצאות בין המחקרים השונים, בעיקר בשל הבדלים במשך ההתערבות, במינון ובטיפולים הנוספים שהמשתתפים קיבלו. מסקנת החוקרים היא כי לשימוש בתוספי כורכומין עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים והמדדים הגליקמיים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35754684/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של כורכומין על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 64 מחקרים בהם נכללו 4,051 משתתפים מגיל 18 עד 65, בריאים או עם מגוון רחב של מצבים בריאותיים (כגון סוכרת סוג 2, שמנות, מטופלי דיאליזה, כבד שומני ועוד). במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי כורכום או כורכומין בלבד על פרופיל השומנים. המינון נע בין 80 מ"ג ליום (ננו-כרוכמין) ועד 4 גרם ליום (אבקת כורכום) למשך 4 עד 24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כורכום / כורכומין הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-LDL וה-HDL, ללא השפעה מובהקת על רמת Apo-A או Apo-B. החוקרים מציינים כי במחקרים השונים לא הייתה התייחסות משמעותית לנושא של איכות התוסף או לצריכה התזונתית. מסקנת החוקרים היא כי העדויות הקיימות מצביעות על כך שהשימוש בתוספי כורכום / כורכומין עשוי להיות יעיל לשיפור פרופיל השומנים, אולם איכות העדויות הינה נמוכה

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37230418/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של כורכום (Curcuma longa) וכורכומינואידים על המטבוליזם של גלוקוז בקרב משתתפים עם תחלואה מטבולית. בסקירה נכללו 17 מאמרים אשר מתייחסים ל-22 מחקרים, רובם נערכו באסיה. במחקרים אלה נכללו משתתפים עם תסמונת מטבולית, שמנות, מחלת כבד שומני, סוכרת סוג 2 או יתר שומנים בדם. המשתתפים קיבלו סוגים שונים של תוספי כורכום המכילים כורכומינואידים במינון שנע בין 46 ל-1,500 מ"ג/יום, בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו, למשך 4 שבועות עד 9 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 7.86 מ"ג/דצ"ל), בריכוז ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.38%) ובתנגודת לאינסולין. עוד נמצא כי התערבות של יותר מ-8 שבועות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת האינסולין בצום. החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי כורכום הובילה לשיפור מובהק באיזון הגליקמי בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות, אולם מציינים כי הייתה הטרוגניות גדולה בתוצאות בין המחקרים שנכללו בסקירה.      

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35143971

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021), נבדקה ההשפעה של כורכומין במצבים של תחלואה מטבולית, כולל שמנות, סוכרת וכבד שומני. החוקרים מציינים כי עקה חמצונית ותהליכי דלקת מהווים גורמים מרכזיים בהתפתחות ובהחמרה של תחלואה מטבולית, כאשר לשימוש ברכיבים טבעיים, כולל כורכומין, עשויה להיות השפעה מיטיבה. מהסקירה עולה כי השימוש בתוספי כורכומין היה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, הטריגליצרידים ואנזימי הכבד בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 או כבד שומני. השפעה זאת הייתה בהתאמה לירידה במדדים של דלקת ועקה חמצונית כגון MDA, TNF-α, CRP ו-MCP-1. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של כורכומין במצבים של תחלואה מטבולית, אולם יש להמשיך לבחון את פרופיל הספיגה והזמינות הביולוגית של כורכומין ולקבוע מהו המינון הטיפולי המיטבי.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34847213/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי כורכומין על רמת האדיפונקטין בדם. אדיפונקטין הוא הורמון, המופרש על ידי תאי שומן ואשר מעורב בוויסות רמות הגלוקוז בדם באמצעות הגברת הרגישות לאינסולין, וכן מעורב בתהליך החמצון של חומצות שומן. רמות נמוכות של אדיפונקטין נמצאו קשורות בסיכון מוגבר לתחלואה כגון סוכרת, יתר שומנים בדם, יתר לחץ דם ותסמונת מטבולית. בסקירה נכללו שישה מחקרים, בהם 652 משתתפים עם סוכרת סוג 2, טרום-סוכרת, שמנות או תסמונת מטבולית. המשתתפים קיבלו תוספי כורכומין במינון 200-1,500 מ"ג/יום, או פלסבו, כאשר משך ההתערבות נע בין 6 ל-39 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת האדיפונקטין בדם בהשוואה לפלסבו. השפעה משמעותית יותר נצפתה במחקרים בהם משך ההתערבות היה עד 10 שבועות. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של כורכומין לשיפור רמת האדיפונקטין, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את תוצאות המחקר. החוקרים מדווחים על העדר מימון או ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31425942/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי כורכום על פרופיל השומנים בקרב מבוגרים עם מחלות מטבוליות (סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, כבד שומני). בסקירה נכללו 14 מחקרים, בהם 16 זרועות טיפול. במחקרים נכללו משתתפים בגילאי 18-70, אשר נטלו תוספים המכילים כורכומינואידים במינון 66.3-1,795 מ"ג/יום למשך 4 שבועות עד 6 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי תוספי כורכום תרמו לירידה ברמת הטריגליצרידים (19.1 מ"ג/דצ"ל), הכולסטרול הכללי (11.4 מ"ג/דצ"ל) וה-LDL (9.83 מ"ג/דצ"ל) ולעלייה ב-HDL (1.9 מ"ג/דצ"ל). החוקרים מסכמים כי לתוספי כורכום פוטנציאל לשיפור פרופיל השומנים, אולם בשל הטרוגניות גבוהה בין המחקרים יש לאשש את הממצאים במחקרים מבוקרים נוספים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31212316

בסקירה (2022) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה של כורכום ורכיביו הפעילים על מרכיבי התסמונת המטבולית. בסקירה מפורטים הממצאים בהתייחס להשפעה על היפרגליקמיה, היפרליפידמיה, שמנות ויתר לחץ דם, תוך התייחסות למנגנונים המעורבים. מהסקירה עולה כי הפעילות נוגדת הדלקת ונוגדת החמצון עומדת בבסיס ההשפעה המיטיבה של כורכום וכורכומין. מחקרים שונים הדגימו השפעה נוגדת סוכרת אשר מתבטאת בהגברת שחרור האינסולין, השפעה נוגדת שומנים הקשורה בוויסות רמת השומנים בדם, השפעה נוגדת שמנות באמצעות הפחתת תהליכי ליפוגנזה, והורדת לחץ הדם באמצעות העלאת רמת ה-nitric oxide. החוקרים מסכמים כי לכורכום וכורכומין חשיבות רבה כטיפול תומך בתסמונת המטבולית, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים קליניים נוספים. 

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35292209/

בסקירה (ינואר 2018) הוערכו העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע ליעילות של כורכומין לשיפור פרופיל השומנים בדם, בהשוואה לסטטינים.מהסקירה עולה כי כורכומין יעיל בעיקר להפחתת רמת טריגליצרידים, בעוד שסטטינים יעילים בעיקר להפחתת LDL. בנוסף, בסקירה מפורטת ההשפעה של כורכומין ושל סטטינים על מגוון גורמים מולקולריים ומטבוליים הקשורים בפעילות הכולסטרול והשומנים בגוף, כאשר באופן כללי לכורכומין ולסטטינים השפעה על אותם גורמים. כמו כן לשניהם השפעה על אותם מסלולים הקשורים בפעילות הכולסטרול, כולל ספיגת הכולסטרול מהתזונה, פינוי הכולסטרול מהדם, נשיאת הכולסטרול ופינוי הכולסטרול מהרקמות ההיקפיות. בהתייחס לפעילות נוגדת חמצון, נמצא כי הפעילות של כורכומין לנטרול רדיקלים חופשיים מגבילה את חמצון הכולסטרול ובכך מסייעת למניעת תגובה דלקתית שהינה הבסיס לטרשת עורקים ותחלואה קרדיווסקולרית. החוקרים מסכמים כי כורכומין הינו בטוח ונסבל היטב, כאשר טיפול משולב של כורכומין וסטטינים עשוי להיות יעיל יותר מאשר טיפול בסטטינים בלבד להורדת השומנים בדם ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. החוקרים מדווחים על העדר ניגוד אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28012169

מטה-אנליזה (2014) אשר כללה חמישה מחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים (133 נבדקים בקבוצות הכורכומין ו-90 בקבוצות הביקורת) מצאה כי נטילת תוספי כורכום אינה יעילה לשיפור פרופיל השומנים בדם (כולסטרול כללי p=0.19, כולסטרול p=0.12 LDL, כולסטרול p=0.28 HDL, וטריגליצרידים p=0.75) ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי לאור הטרוגניות גדולה בתוצאות המחקרים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24139527

להלן פירוט שלושה מהמחקרים שנכללו במטא אנליזה: מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2007) בחן את השְפעת הנטילה של כורכומין על פרופיל השומנים של נבדקים מבוגרים. 36 מבוגרים בני חמישים ומעלה חולקו אקראית לנטילת כורכומין בכמוסות או באבקה לנטילה עם המזון (סוג מיצוי לא צוין) במינון 4 גרם ליום, 1 גרם ליום או פלסבו למשך שישה חודשים. הנבדקים המשיכו ליטול את הטיפול התרופתי שלהם לאורך תקופת ההתערבות ובנוסף נטלו כמוסה אחת ליום של תמצית עלי גינקו בילובה (מתוקננת להכיל 24% גינקולידים ו-6% בילובלידים) במינון 120 מ"ג ליום. ריכוז הכורכומין בפלסמה היה גבוה יותר בממוצע בעקבות נטילת כמוסות בהשוואה לאבקה. בתום ההתערבות לא נמצאה השפעה מובהקת של כורכומין בכל המינונים על רמות הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי, ה-LDL וה-HDL. עם זאת נצפה מתאם חיובי מובהק בין ריכוז הכורכומין בפלסמה ובין רמות הכולסטרול בסרום. מכאן שליעילות הספיגה של כורכומין יש חשיבות מכרעת במידת ההשפעה של הצמח על רמות הכולסטרול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17951067

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה ההשפעה של תוסף כורכומין עם פיפרין בקרב משתתפים עם סטאטוזיס (הצטברות שומן בכבד) בחומרה בינונית עד גבוהה. במחקר נכללו 60 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכומין או פלסבו למשך 12 שבועות. התוסף כלל מינון יומי של 500 מ"ג כורכומין ו-5 מ"ג פיפרין. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת בהיקף המותניים, לחץ הדם הסיסטולי, רמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL, רמת הגלוקוז בצום ורמת אנזימי הכבד ALT ו-AST. עם זאת, לא נמצאה השפעה להתערבות על רמת השומן בכבד. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכומין עשויה להיות יעילה כטיפול משלים לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מטופלים עם כבד שומני. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36799355/

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה המטבולית של כורכומין וקו-אנזים Q10 בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 88 משתתפים אשר חולקו אקראית ל-4 קבוצות המחקר שקיבלו במשך 12 שבועות:

1. כורכומין (200 מ"ג ליום) + פלסבו
2. קו-אנזים Q10 (60 מ"ג ליום) + פלסבו
3. כורכומין + קו-אנזים Q10
4. פלסבו

בסיום תקופת ההתערבות נמצאה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים בכל קבוצות ההתערבות, עם ירידה גדולה יותר בקבוצת הכורכומין + פלסבו בהשוואה לכל הקבוצות האחרות. בנוסף, רק בקבוצת הכורכומין + פלסבו נמצא שיפור מובהק ברמת ה-HDL, LDL וכולסטרול כללי. בכל הקבוצות לא נמצאו שינויים מובהקים בהתייחס ללחץ הדם, היקף המותניים, משקל, BMI ורמת הגלוקוז בצום. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכומין הייתה יעילה לשיפור פרופיל השומנים בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית, ללא השפעה מובהקת לקו-אנזים Q10. מעבר לכך, ניכר כי הנטילה של קו-אנזים Q10 נטרלה את ההשפעה המיטיבה של כורכומין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36192751/

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2008)בחן את השְפעת הנטילה של כורכומין על פרופיל השומנים בקרב חולים בתסמונת כלילית חריפה (Acute coronary syndrome). שבעים וחמישה (75) נבדקים שאובחנו בתסמונת כלילית חריפה חולקו אקראית לנטילת פלסבו או כורכומין במינון 45, 90 או 180 מ"ג ליום במשך חודשיים. הנבדקים הונחו להמשיך ליטול טיפול תרופתי במהלך ההתערבות (מעכבי ACE, סטטינים, ותרופות נגד סוכרת). 63 נבדקים השלימו את ההתערבות. בתום ההתערבות לא נצפתה השפעה מובהקת של כורכומין על רמות הכולסטרול הכללי, ה-LDL וה-HDL בהשוואה לפלסבו. עם זאת, נצפתה מגמה לא מובהקת של הפחתה ברמות הכולסטרול הכללי וה-LDL והעלאה של רמות ה-HDL, ומגמת ההפחתה הגבוהה ביותר היתה בקבוצת המינון הנמוך בהשוואה לקבוצת המינון הבינוני וקבוצת המינון הגבוה. לגבי רמות הטריגליצרידים, מגמת ההפחתה הלא מובהקת היתה גבוהה יותר בקבוצת המינון הגבוה בהשוואה לקבוצת המינון הנמוך וקבוצת המינון הבינוני. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19151449

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2008) בחן את השְפעת תוסף כורכומנואידים (NCB-02) על תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי בקרב חולי סוכרת. 72 נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין עם תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי חולקו אקראית לנטילת תוסף המכיל תמצית תקנית של כורכומנואידים (מתוקננת להכיל 78% כורכומנואידים, מתוכם 72% כורכומין) במינון 300 מ"ג ליום, Atrovastatin (במינון 10 מ"ג ליום) או פלסבו במשך שמונה שבועות. 67 נבדקים השלימו את ההתערבות. בהשוואה למצב הבסיס נצפה שינוי מובהק בתפקוד האנדותלי, והפחתה בעקה החמצונית (לפי רמות המלונדיאלדהידים), ברמות הפפטיד אנדותלין 1 (המכווץ את כלי הדם) וברמות הציטוקינים הדלקתיים אינטרלוקין 6 ו-TNFɑ בקבוצת הכורכומנואידים ובקבוצת ה-Atrovastatin אך לא בקבוצת הפלסבו. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18588355

במחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה היעילות של תוסף כורכומנואידים בתוספת תמצית פלפל שחור (פיפרין) להגברת הספיגה (Curcuminoids C3 Complex ®, Sabinsa), לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 118 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לקבלת תוסף הכורכומין (1,000 מ"ג/יום + 10 מ"ג/יום פיפרין) או פלסבו, בנוסף לטיפול הסטנדרטי, למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף הכורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת (p<0.05) ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הכולסטרול שאינו HDL וברמת ליפופרוטאין a וכן בעלייה ברמת HDL. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמת ה-LDL והטריגליצרידים (p>0.05). החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכומין עשויה לתרום לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי(334).
הערת מערכת: המחקר מומן ע"י קרן מחקר איראנית, כאשר אחד החוקרים הוא המייסד של חברת Sabinsa המייצרת את התוסף וסיפקה אותו למחקר. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28735818
מחקר קליני (2016) אקראי ומבוקר פלסבו בחן את השְפעת כורכומין על המדדים המטבוליים הנלווים לכבד שומני. 102 נבדקים הסובלים מכבד שומני מאובחן (בדרגה 1-3 לפי בדיקת אולטרסאונד של הכבד) חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכומין עטוף בפוספוליפיד במבנה פיטוזומלי (כורכומין ופוספטידיל כולין ביחס 1:2, תכולת כורכומין 20% בערך) במינון 1000 מ"ג ליום או פלסבו במשך שמונה שבועות. כמו כן, כל הנבדקים קיבלו המלצות דיאטה ואורח חיים. 86 נבדקים השלימו את ההתערבות. נטילת כורכומין הובילה להפחתה מובהקת ברמות כולסטרול מסוג LDL והכולסטרול הכללי (p<0.001), טריגליצרידים (p<0.001), הגלוקוז בצום (p=0.035), ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c, p=0.004) והחומצה האורית (p<0.001) ולעליה מובהקת (p=0.017) ב-HDL בסרום של הנבדקים בהשוואה למצב הבסיס, ללא השפעה על רמת האינסולין ועל מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR). נטילת כורכומין היתה יעילה יותר מפלסבו (p<0.001) בהפחתת הכולסטרול הכללי, כולסטרול מסוג LDL, הטריגליצרידים (p<0.001), וחומצת השתן (p<0.001). עם זאת, לא נצפה יתרון מובהק של כורכומין על פני פלסבו בהשפעה על רמות ה-HDL והגלוקוז בסרום של הנבדקים. כורכומין היה בטוח לשימוש ונסבל היטב.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27124606

מחקר קליני אקראי וכפול-סמיות (2015) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על משקל הגוף, רמות הגלוקוז ופרופיל השומנים בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. 67 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית של כורכום (מתוקננת להכיל 95% כורכומנואידים) במינון 1890 מ"ג ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, נמצא כי כורכומין יעיל בהפחתת רמות ה-LDL כולסטרול (p<0.01) בהשוואה לפלסבו, ונצפתה מגמה לא מובהקת של שיפור פרופיל השומנים (כולסטרול כללי, טריגליצרידים, HDL) בקבוצת הכורכומין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, לא נרשם יתרון לטיפול באמצעות כורכומין על פני פלסבו בירידה במשקל ובאיזון הסוכר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131839

מחקר קליני אקראי ומבוקר (2015) בחן את הבטיחות והיעילות של כורכומין (Biperine®) בטיפול בתסמונת המטבולית עם סבילות נמוכה לגלוקוז והצטברות שומן ויסצרלי. 44 נבדקים שהדגימו ירידה של למעלה מ-2% במשקל לאחר דיאטה של שלושים ימים, חולקו אקראית לנטילת תמצית כורכום מתוקננת להכיל 95% כורכומין בשילוב פוספטידילסרין ופיפרין במינון 1600 מ"ג ליום או פוספטידילסרין במינון 400 מ"ג במשך חודש. חודש לאחר התערבות נמצא שמתן כורכומין הגביר את הירידה במשקל מ-1.88 ל-4.91%, הגביר את שיעור ההפחתה בשומן הגוף (מ-0.7 ל-8.43%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-2.36 ל-4.14%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-0.74 ל-2.51%) והגביר את שיעור ההפחתה ב-BMI (מ-2.10 ל-6.43%)(p<0.01 בכל המדדים). פוספטידילסרין לבדו לא הדגים כל השפעה מובהקת סטטיסטית. ההבדלים בין תוסף כורכומין ובין תוסף פוספטידילסרין היו מובהקים בכל המדדים (בירידה במשקל p<0.05, בשומן הגוף p<0.01, בהיקף המותנים p<0.05, וב-BMI p<0.01). הטיפול נסבל היטב ולא היתה נשירת נבדקים מן המחקר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26592847

מחקר קליני אקראי כפול-סמיות (2015) בחן את היעילות של נטילת אבקת כורכום (Curcuma longa) ואבקת זרעי קצח (Nigella sativa), כל אחד בנפרד או במשולב, בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 250 גברים בריאים לכאורה אשר אובחנו עם תסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו באופן אקראי ל-4 קבוצות, הראשונה קיבלה 1.5 גרם אבקת זרעי קצח ליום, השנייה קיבלה 2.4 גרם אבקת כורכום ליום, השלישית קיבלה 900 מ"ג אבקת זרעי קצח ליום + 1.5 אבקת גרם כורכום ליום והרביעית קיבלה פלסבו. לאחר 8 שבועות נמצא כי במשתתפים שנטלו אבקת קצח חל שיפור בפרופיל השומנים (טריגליצרידים p=0.001, כולסטרול כללי p=0.02, כולסטרול LDL p<0.001 כולסטרול HDL p=0.02) וברמת הגלוקוז בצום (p=0.02), ובמשתתפים שנטלו אבקת כורכום חלה ירידה בערכי הכולסטרול הכללי (p=0.009), ה-(LDL (p<0.001 ובמדד הדלקת (CRP (p<0.001 בהשוואה לפלסבו. גם במשתתפים שנטלו את הטיפול המשולב, למרות המינון היחסי הנמוך יותר, חל שיפור בכל המדדים המטבוליים ביחס לפלסבו (CRP p=0.007, אחוזי שומן p=0.04, כולסטרול p=0.02, גלוקוז בצום p<0.001, טריגליצרידים p=0.03, כולסטרול HDL p=0.04, כולסטרול p<0.001 LDL), וביחס לנתוני הבסיס.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25847554

מחקר קליני אקראי וכפול-סמיות (2015) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על משקל הגוף, רמות הגלוקוז ופרופיל השומנים בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. 67 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית של כורכום (מתוקננת להכיל 95% כורכומנואידים) במינון 1890 מ"ג ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, נמצא כי כורכומין יעיל בהפחתת רמות ה-LDL כולסטרול (p<0.01) בהשוואה לפלסבו, ונצפתה מגמה לא מובהקת של שיפור פרופיל השומנים (כולסטרול כללי, טריגליצרידים, HDL) בקבוצת הכורכומין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, לא נרשם יתרון לטיפול באמצעות כורכומין על פני פלסבו בירידה במשקל ובאיזון הסוכר

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131839

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2014) בחן את השְפעת תוסף כורכומנואידים בתוספת פיפרין (C3 complex®) להגברת הזמינות הביולוגית על רמות הליפידים בסרום של חולים בתסמונת המטבולית. 100 נבדקים שאובחנו כסובלים מהתסמונת המטבולית חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכומנואידים במינון 1000 מ"ג ליום בשילוב תמצית פיפרין (בריכוז 100:1) או פלסבו במשך שמונה שבועות. בתום ההתערבות נמצא יתרון מובהק לכורכומנואידים בשילוב עם פיפרין על פני פלסבו בהפחתת רמות ה-LDL, ה-non-HDL, הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים והאפוליפופרוטאין A ובהעלאת רמות ה-HDL. עם זאת, לא נצפה יתרון לטיפול בכורכומנואידים על פני פלסבו בהפחתת רמות ה-LDL.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25440375
מחקר מבוקר (2012) בחן השפעות מתן מינון נמוך (80 מ"ג ליום) של כורכומין בצורה שומנית או פלסבו על אנשים בריאים בגילאי 40-60 למשך 4 שבועות. נמצא כי כורכומין, אך לא פלסבו, הביא לשינויים מובהקים (p<0.05 בכל המדדים) סטטיסטית אלו: ירידה בערכי טריגליצרידים בדם, הפחתת רמות עמילאז ברוק, עליה בפעילות נוגדי חמצון ברוק, עליה בפעילות נוגדי חמצון בדם, הפחתת פעילות חמצונית בדם, שיפור מרקרים לטרשת עורקים (הפחתת ICAM מולקולות הצמדות לאנדותל והעלאת רמת הניטריק אוקסיד), וכן הפחתת ריכוז חלבון בטא עמילואיד בפלסמה המקושר להתפתחות אלצהיימר והפחתת רמת האנזים הכבדי ALT.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23013352
במחקר קליני קטן ובלתי מבוקר (1992) נבחנה השְפעת כורכומין על חמצון שומנים ועל רמות הכולסטרול בקרב 10 נבדקים בריאים. 10 נבדקים נטלו כורכומין במינון 500 מ"ג ליום במשך שבעה ימים. בתום ההתערבות נצפתה ירידה מובהקת בחמצון השומנים (33%), בכולסטרול הכללי (11.63%) ועליה מובהקת (29%) ב-HDL בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05 בכל המדדים). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1291482

במחקר,(2019) שנערך בקרב חולדות, מראים החוקרים כי כורכומין תורם לשיפור החדירות של EGCG, ומציעים כי תה משולב של כורכומין ו-EGCG הינו בעל פוטנציאל לטיפול ביתר שומנים בדם. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31196040

חזרה לתחילת המחקרים

 

שוּש קירח

 

סקירה שיטתית ומטא אנליזה (2018) בחנה את השפּעת הצריכה של שוש קירח על מטבוליזם של שומנים ועל משקל הגוף ומדד מסת הגוף בקרב אוכלוסיות שונות. 26 מחקרים קלינים (מתוכם 23 מחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים) שנערכו בין השנים 2002 ו-2017 בקרב 985 נבדקים נכללו בסקירה. מרבית הנבדקים היו בריאים ובעלי עודף משקל, אך נכללו גם נשים הסובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות, נבדקים הסובלים מעודף כולסטרול בדם ונבדקים קשישים. הנבדקים נטלו שוש קירח בצורות שונות, אך בעיקר בכמוסות המכילות שמן פלבונואידים המופק משוש קירח (LPO). משך ההתערבות נע בין 2-16 שבועות (ברוב המקרים 4-8 שבועות) נמצא כי צריכת שוש קירח הפחיתה במובהק את משקל הגוף (p<0.001) ואת מדד מסת הגוף (p<0.001) בעיקר בקרב נבדקים בעלי עודף משקל, אך גם העלתה במובהק את לחץ הדם הסיסטולי בצריכה של הצמח השלם (p<0.0001). השפּעת שוש קירח על המדדים המטבוליים היתה רבה יותר ככל שהמינון הנצרך (p=0.003) ומשך ההתערבות (p=0.0001) היו גבוהים יותר. השפּעת זו יוחסה להגברת ניצול השומנים ולעיכוב יצירת תאי שומן בשילוב עם הפחתה ברמות אינסולין על ידי הרכיבים הפלבונואידים(בייחוד גלברידין). השפעה נוספת יוחסה לחומצה הגליצריטינית (האגליקון של חומצה גליצריזינית המתפרקת במעי) המעכבת את פעילות האנזים 11β-hydroxysteroid dehydrogenase-1 ומפחיתה את זמינות הקורטיזול ברקמות השומן ועל ידי כך מעכבת את הצטברות השומנים. בנוסף, לשוש קירח השפעה מגינה על הכבד, אך הוא גורם לעליה מובהקת ברמת הנתרן בדם, המותאמת לעליה בלחץ הדם ולעיכוב פעילות האנזים 11β-hydroxysteroid dehydrogenase-1 ולפיכך אינו מומלץ לבעלי לחץ דם גבוה. עם זאת קיימת שונות גבוהה בין המחקרים ונחוצים מחקרים נוספים על מנת לקבוע השפעה חד משמעית של שוש קירח על מדדים מטבולים באופן בטוח ונטול תופעות לוואי לא רצויות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29433679
להלן פירוט המחקרים הקליניים (חלקם נכללו בסקירה):
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2018) בחן את השפּעת הנטילה של מיצוי שוש קירח דל בגליצריזין בשילוב עם הגבלה קלורית על הרכב הגוף, התנגודת לאינסולין ורמות אדיפוקינים בקרב נבדקים הסובלים מהשמנת יתר. 64 נבדקים הסובלים מהשמנת יתר ומשמנות חולקו אקראית לנטילת תמצית יבשה של שוש קירח דלה בגליצריזין (מתוקננת להכיל פחות מ-0.01% גליצריזין) במינון 1.5 גרם ליום או פלסבו בשילוב עם דיאטה מוגבלת קלורית (הפחתה של 500 קלוריות יומיות מהצריכה הקלורית המומלצת*) למשך שמונה שבועות. 58 נבדקים השלימו את ההתערבות. בתום ההתערבות נצפתה ירידה מובהקת בהיקף המותניים (p<0.01), במסת השומן (p<0.01), ברמות האינסולין (p=0.02) ובמדד HOMA-IR המבטא התנגודת לאינסולין (p<0.01) וכן ירידה מובהקת ברמות האדיפוקינים vaspin (מופרש מרקמת השומן הויסצרלית. מקושר להשמנה לתהליכים טרשתיים ולתנגודת לאינסולין)(p<0.01), ו-zinc-ɑ2 glycoprotein (משפיע על ניצול וניוד שומנים. מעודד את פירוק השומנים והעלאת ההוצאה האנרגטית)(p<0.01) בקרב נבדקי קבוצת ההתערבות בהשוואה למצב הבסיס, אך רק ההפחתה ברמות ה-vaspin היתה מובהקת בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p<0.01)**. מסקנת החוקרים היתה שמיצוי שוש קירח בשילוב עם דיאטה דלת קלוריות יעיל בהשפעה על רמות ה-vaspin בקרב נבדקים הסובלים מהשמנת יתר ומשמנות, אך אין יתרון לתוסף בשילוב עם הדיאטה בהשוואה לדיאטה לבדה. 
*הרכב הדיאטה היה 55% פחמימות, 15% חלבונים ו-30% שומנים.
** לשם השוואה: בתום ההתערבות בקבוצת הביקורת חלה ירידה מובהקת בהיקף המותניים (p<0.01), במסת השומן (p<0.01) ובמסת הגוף הרזה (p<0.01) בהשוואה למצב הבסיס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29670847
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2017) שבוצע בשני חלקים בחן את השפּעת תוסף שמן פלבנואידים (LFO) המופק משוש קירח (Flabonoid ™) על מדדי התסמונת המטבולית. תוסף השמן הפלבונואידי הכיל מיצוי אתנולי של שוש קירח שתוקנן להכיל 3% גלברידין משולב בטריגליצרידים בינוני שרשרת (MCT). המחקר כלל 50 נבדקים (בני 18-75) שאובחנו כסובלים מהתסמונת המטבולית (שלושה או יותר מהקריטריונים הבאים: היקף מתניים >90 לגברים >80 לנשים, טריגליצרידים ≥150 מ"ג/דציליטר, HDL<40 בגברים <50 בנשים, לחץ דם ≥130/85, גלוקוז בצום ≥100) חולקו אקראית לקבלת תוסף LFO או פלסבו במינון 300 מ"ג ליום במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות חלה הפחתה מובהקת במשקל גוף הנבדקים, בהיקף המותניים, ובמדד מסת הגוף שלהם בהשוואה למצב הבסיס בשתי הקבוצות, עם יתרון מובהק לתוסף על פני פלסבו (p<0.001-0.01). בנוסף, בקבוצת התוסף חלה עליה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05), בעוד שבקבוצת הפלסבו לחץ הדם הסיסטולי נותר ללא שינוי, אך הבדל זה בין הקבוצות לא היה מובהק. לגבי פרופיל השומנים והשליטה הגליקמית בהשוואה למצב הבסיס: נצפתה הפחתה של טריגליצרידים (p<0.001) ועליה של HDL בשתי הקבוצות (p<0.05 או p<0.01) ללא הבדל מובהק ביניהן, לא נצפתה השפעה מובהקת של התוסף על ה-LDL ודווקא בקבוצת הפלסבו נצפתה הפחתה מובהקת (p<0.05) אך ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק, לא נצפה שינוי מובהק בערכי הכולסטרול הכללי, הגלוקוז בצום והמוגלובין המסוכרר (HbA1c).
https://www.ffhdj.com/index.php/ffhd/article/view/327
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2009) בחן את השפּעת הנטילה של שמן פלבונואידיםהמופק משוש קירח (LFO) על מסת השומן הכללית והויסצרלית, ועל המשקל ומסת הגוף של נבדקים בריאים. תוסף השמן הפלבונואידי הכיל 30% מיצוי אתנולי של שוש קירח שתוקנן להכיל 1% גלברידין ו-0.005% חומצה גליצריזינית משולב ב-70% טריגליצרידים בינוני שרשרת (MCT). במחקר, 84 נבדקים בריאים עם משקל יתר קל עד בינוני (טווח גילאים 40-60, BMI 24-30) חולקו אקראית לארבע קבוצות: פלסבו או כמוסות שמן פלבונואידים המופק משוש קירח במינון 300, 600 או 900 מ"ג ליום במשך שמונה שבועות. על אף שהצריכה הקלורית היתה דומה בכל הקבוצות, מסת השומן הכללית ירדה במובהק בכל קבוצות ההתערבות בהשוואה למצב הבסיס (300 מ"ג p<0.01, 600 מ"ג p<0.05, 900 מ"ג p<0.01) ומסת הגוף הרזה עלתה במובהק בכל קבוצות המינון מלבד בקבוצת המינון הגבוה בהשוואה למצב הבסיס (אך גם בקבוצת הפלסבו p<0.05, 300 מ"ג p<0.05, 600 מ"ג p<0.01). עם זאת, רק מינון גבוה (900 מ"ג) של התוסף הפחית במובהק את מסת השומן הויסצרלית, את משקל הגוף (ירידה של פחות מקילוגרם אחד), את מדד מסת הגוף (ירד בנקודה אחת) ואת ה-LDL בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05 בכל המדדים). לא דווח על תופעות לוואי לא רצויות בעקבות נטילת התוסף.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24345587

 

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

קֵדד קרומי (אַסטרגלוס)

 

מחקר קליני (מרץ 1995) בדק 43 מטופלים, פחות מ36 שעות לאחר אוטם שריר הלב, למשך 4 שבועות.

המחקר הראה כי שימוש באסטרגלוס (Astragalaus membranacus) יכול לחזק את פעילות חדר שמאל של הלב, ומגן כנגד הפעילות המחמצנת של רדיקלים חופשיים.

לאחר מתן אסטרגלוס קצב הלב ירד, פעילות SOD (Superoxide dismutase) של תאי הדם האדומים השתפרה וחמצון השומנים בדם פחת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7647526

http://www.thorne.com/altmedrev/.fulltext/3/6/422.pdf

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

מלוֹן מר

 

מחקר אקראי מבוקר (ינואר 2015) אשר נועד לבחון את ההשפעה האנטי-סוכּרתִית ואנטי-טרשתית של מלון מר לעומת טיפול תרופתי בחולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 95 חולים אשר חולקו אקראית ל-3 קבוצות: נטילת מיצוי מלון מר במינון 2 גרם/יום, מלון מר במינון 4 גרם/יום או טיפול תרופתי (glibenclamide 5 מ"ג/יום) למשך 10 שבועות.
בכל הקבוצות, ובעיקר בקבוצת הטיפול התרופתי, חל שיפור מובהק באיזון הסוכר (רמת HbA1c וגלוקוז בצום), אולם במבחן הסבילות לסוכר לאחר שעתיים, חל שיפור רק בקרב משתתפים שנטלו מלון מר במינון 4 גרם. מעבר לכך, נמצא כי נטילת מלון מר הובילה לשיפור במדדים נוספים כגון רמות השומנים, מדד טרשת עורקים, משקל ולחץ דם, לעומת החמרה במדדים אלה בקבוצת הטיפול התרופתי.
החוקרים מסכמים כי אומנם ההשפעה האנטי-סוכּרתִית של מלון מר נמוכה בהשוואה לטיפול התרופתי, אך טיפול זה הינו יעיל יותר להפחתת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים הקשורים בסוכרת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25623883
מספר מחקרים בחנו את השפּעת הטיפול באמצעות מלון מר על תסמיני התסמונת המטאבולית. מחקר קליני פתוח לא מבוקר (ינואר 2012) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות מלון מר (Momordica charantia) על מדדי התסמונת המטאבולית. 42 גברים ונשים בגילאי 23 עד 63 שאובחנו כלוקים בתסמונת המטאבולית נטלו כמוסות של אבקת הצמח השלם (כולל זרעים) שיובש בהקפאה במינון 4.8 גרם ליום במשך שלושה חודשים. תסמונת מטאבולית אובחנה על פי הקריטריונים הבאים: השמנה בטנית (היקף מותניים מעל 90 ס"מ בגברים ומעל 80 ס"מ בנשים), דיסליפידמיה (טריגליצרידים מעל 150 מ"ג לדציליטר, HDL מתחת ל-400 מ"ג לדצ' בגברים ומתחת ל- 50 מ"ג לדצ' בנשים), יתר לחץ דם (מעל 130/85 מילימטר כספית) ויתר סוכר בדם (גלוקוז בצום מעל 100 מ"ג לדצ'). בעקבות נטילת הצמח שיעור הלוקים בתסמונת המטאבולית ירד בהתמדה במשך שלושת חודשי ההתערבות ובמשך שלושת החודשים שלאחריה אך היה נמוך ביותר בתום שלושת חודשי ההתערבות (ירידה של 19%, p=0.021). ירידה מובהקת בשיעור הלוקים בתסמונת נרשמה גם כעבור חודש מתום ההתערבות (ירידה של 16.7%, p=0.047). כמו כן, נצפתה ירידה מובהקת בהיקף המותניים כעבור שלושת חודשי נטילת הצמח (ירידה ממוצעת של 2.09 ס"מ p<0.002) וזו נותרה מובהקת כעבור חודש מתום ההתערבות בקרב הגברים אך לא בקרב הנשים. לא נצפו שינויים מובהקים בארבעת הקריטריונים האחרים ולא דווח על תופעות לוואי לא רצויות בעקבות נטילת הצמח. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22243626

שני מחקרים מחקרים בחנו את יעילות הטיפול בתסמונת המטאבולית באמצעות מלון מר בהשוואה לתרופות: 
מחקר קליני השוואתי (מאי 2009) בחן את השפּעת טיפול קצר טווח של מיצוי מלון מר (Momordica charantia) בהשוואה לטיפול בתרופה (Rosiglitazone (Avandia בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 50 נבדקים חולי סוכרת טופלו במיצוי מלון מר (55 מ"ל ביממה) או בתרופה Rosiglitazonee ( ארבעה מ"ג ביממה). סוג המיצוי ריכוזו ואופן הנטילה אינם ידועים. נתוני קבוצות ההתערבות לאחר הטיפול הושוו לנתוני קבוצות ביקורת של נבדקים בריאים. נמצא כי הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות החומצה הסיאלית* ורמות הגלוקוז בדמם של הנבדקים (לא היה שוני מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול באמצעות מלון מר ובין מדדי הנבדקים הבריאים. לעומת זאת היה הבדל מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול התרופתי ובין מדדי הנבדקים הבריאים: רמות חומצה סיאלית 60.2 לעומת 57.6, p=0.01, רמות הגלוקוז בדם 112 לעומת 88.35, p<0.04). כמו כן, הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (שהיו אמנם גבוהות במובהק משל הבריאים אך חזרו לטווח התקין של 160-200 מ"ג לדציליטר: 192 לעומת 170.6, p<0.03. זאת בהשוואה למדדי קבוצת הטיפול התרופתי שנותרו גבוהים במובהק משל קבוצת הבריאים וחרגו מהטווח התקין: 216.45 לעומת 170.6, p<0.01). בנוסף, בהשוואה לטיפול הצמחי שנסבל היטב ללא תופעות לוואי שליליות משמעותיות, בקבוצת הטיפול התרופתי דווח על שישה נבדקים שלא הגיבו לתרופה וסבלו מרטינופתיה ומעליה בכל המדדים (חומצה סיאלית 61.05, גלוקוז בדם 187, כולסטרול כללי 239, טריגליצרדירים 183) ולמעשה לא הגיבו לתרופה. 
*רמות גבוהות של חומצה סיאלית בדם אופייניות לחולי סוכרת ומשמשות ככלי לניבוי סיבוכים מיקרווסקולריים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19362455

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

תה ירוק ותה שחור

 

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) נבדקה ההשפעה של צריכת תה (כולל תה מסוגים שונים או מיצוי תה) על מאפייני התסמונת המטבולית. 

בהתבסס על הממצאים מעשרה מחקרים נמצא כי: 

• צריכת תה לא הייתה קשורה בשינוי מובהק ב-BMI.

• צריכת תה הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הדיאסטולי, כאשר רק לתה שחור נמצאה השפעה מיטיבה על לחץ הדם הסיסטולי.  

• לא נמצאה השפעה מובהקת לצריכת תה על הכולסטרול הכללי, ה-HDL והטריגליצרידים, אולם נמצאה השפעה מיטיבה על רמת ה-LDL.  

• לא נמצאה השפעה מובהקת לצריכת תה על מדדי הגלוקוז, ההמוגלובין המסוכרר, האינסולין והתנגודת לאינסולין. עם זאת, במשתתפים עם BMI מעל 28 נמצאה השפעה מיטיבה על רמת האינסולין וה-LDL, וכן נמצא כי לתה ירוק בלבד הייתה השפעה מיטיבה על ה-LDL. 

החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של צריכת תה בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית, כאשר סוגים שונים של תה ככל הנראה משפיעים באמצעות מנגנונים שונים ויש להמשיך ולבחון מהם המנגנונים המעורבים. המחקר מומן על ידי מחקר אקדמי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32578328/

מחקר פרוספקטיבי רנדומלי (פברואר 2010) בחן את השפּעת תה ירוק (Camellia sinensis) על השמנת יתר ותסמונת מטאבולית. במחקר השתתפו 35 אשר חולקו רנדומלית למשך 8 שבועות לקבוצת ביקורת שקיבלה 4 כוסות מים ביום, או אחת משתי קבוצות התערבות, בהן 1 קיבלה שתיית 4 כוסות תה ירוק (Camellia sinensis) ביום, או 2 שקיבלה 2 קפסולות תמצית תה ירוק ו4 כוסות מים ביום. שתי קבוצות התערבות קיבלו מינון דומה של EGCG החומר הפעיל ב-Camellia sinensis. קבוצות ההתערבות הראו ירידה משמעותית במשקל הגוף ובמסת הגוף (BMI), כמו כן הודגמה בקבוצות ההתערבות ירידה בערכי כולסטרול LDL וביחסים בין כולסטרול LDL לHDL לעומת קבוצת הביקורת. יתרה מזאת, בקרב קבוצות ההתערבות נראה שיפור בחמצון כולסטרול LDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20595643

מחקר קליני כפול-סמיות (ספטמבר 2014) הבוחן את היעילות של תה שחור לשיפור רמת הכולסטרול בקרב מטופלים הסובלים מעודף כולסטרול קל (190-260 מ"ג לדצ"ל). המשתתפים צרכו דיאטה מבוקרת עם 5 כוסות תה שחור ליום או פלסבו. לאחר 4 שבועות לא נמצאה השפעה מובהקת או בעלת משמעות קלינית לתה שחור על פרופיל השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25266246

מטה-אנליזה (יוני 2015) שנועדה להעריך את התרומה של צריכת תה שחור להורדת רמות הכולסטרול בדם. באנליזה נכללו 10 מחקרים מבוקרים בהם סה"כ 411 משתתפים. מניתוח כלל הנתונים נמצא כי צריכת תה שחור הובילה לירידה ממוצעת של 4.64 mg/dL ברמת הLDL-, ללא השפעה על הכולסטרול הכללי ועל ה-HDL. השפעה זאת הייתה משמעותית יותר במשתתפים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24972454

כחלק ממחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (נובמבר 2016) בו נבדקה ההשפעה של תוסף מיצוי תה ירוק העשיר ב-EGCG על הסיכון לסרטן השד, במחקר הנוכחי נבדקה ההשפעה של התוסף על פרופיל השומנים בדם בקרב נשים בריאות לאחר גיל המעבר. במחקר נכללו 936 נשים אשר חולקו אקראית לנטילת 4 כמוסות ליום מהתוסף המכיל 1,315 מ"ג קטכינים (843 מ"ג EGCG) או פלסבו למשך שנה. הנשים במחקר סווגו לפי רמת הפעילות הגנטית של האנזים catechol-O-methyltransferase) COMT), האחראי לפירוק קטכינים (רמת פעילות גבוהה, בינונית או נמוכה). נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב נשים שנטלו את התוסף חלה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה של 2.1% לעומת עלייה של 0.7%, p=0.0004) וברמת LDL (ירידה של 3.1% לעומת עלייה של 0.4%, p=0.0032). ההשפעה המיטיבה על רמת הכולסטרול הכללי נמצאה רק בקרב נשים עם רמת כולסטרול בסיסית של מעל 200 מ"ג/דצ"ל. עם זאת, בקבוצת התה הירוק חלה עלייה של 3.6% בטריגליצרידים לעומת ירידה של 2.5% בקבוצת הפלסבו (p=0.046). העלייה ברמת הטריגליצרידים נמצאה בעיקר בקרב נשים עם שמנות ונשים הנוטלות סטטינים. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמת HDL. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27806972

בסקירה שיטתית (ספטמבר 2016) מוצגים הממצאים ממחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקה התרומה של EGCG המופק מתה ירוק, להורדת רמת הכולסטרול מסוג LDL בקרב משתתפים בריאים, חלקם סובלים משמנות. בסקירה נכללו 17 מחקרים, בהם 1,356 משתתפים. מניתוח הנתונים עולה כי צריכה יומית של 107-856 מ"ג/יום EGCG למשך 4-14 שבועות הייתה מלווה בירידה ממוצעת של 9.3 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL. בניתוח הנתונים לפי תת-קבוצות נמצא כי ההשפעה המיטיבה של EGCG הייתה דומה עבור משתתפים עם או ללא שמנות, באופן בלתי תלוי ברמת ה-LDL הבסיסית ובכל מינון בטווח שנבדק. 

 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27324590

במחקר,(2019) שנערך בקרב חולדות, מראים החוקרים כי כורכומין תורם לשיפור החדירות של EGCG, ומציעים כי תה משולב של כורכומין ו-EGCG הינו בעל פוטנציאל לטיפול ביתר שומנים בדם. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31196040

 

תוספי תזונה

 

כללי ומחקרים מעורבים | שמרי אורז אדום | אוֹמגה 3 | פוליקוסנול | קו אנזים Q10 | פרוֹביוטיקה | ויטמינים

 

כללי ומחקרים מעורבים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של סומאק (Rhus spp.) על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 7 מחקרים, כולם נערכו באיראן. במחקרים אלה נכללו 570 משתתפים צעירים או מבוגרים עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל יתר שומנים בדם, שמנות, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, כבד שומני ומטופלי דיאליזה. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו סומאק במינון 1-3 גרם ליום למשך 4-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי סומאק הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים וה-LDL, ובעלייה ברמת ה-HDL. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה המיטיבה הייתה משמעותית יותר במחקרים ארוכים יותר (12 שבועות) ובמחקרים בהם ניתן מינון נמוך מ-3 גרם ליום. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על היעילות של סומאק לשיפור פרופיל השומנים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37864474/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תוספי הספרידין (רכיב צמחי המצוי בפירות הדר) על גורמי סיכון קרדיווסקולריים. בסקירה נכללו 13 מחקרים בהם 705 משתתפים עם עודף משקל, יתר כולסטרול, סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, כבד שומני או אוטם שריר הלב. במחקרים אלה ניתנו למשתתפים בקבוצת ההתערבות תוספי הספרידין במינון יומי שנע בין 292 ל-1,000 מ"ג. משך ההתערבות נע בין 3 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי הספרידין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי, LDL, TNF-α ולחץ דם סיסטולי, ללא השפעה מובהקת על HDL, מדדי הגלוקוז והאינסולין ומדדי הדלקת CRP ו- IL-6 ולחץ הדם הדיאסטולי. עוד נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה במשקל, ללא הבדל מובהק ב-BMI ובהיקף המותניים. בניתוח מנה-תגובה נמצאה היעילות הגבוהה ביותר למינון של 1,000 מ"ג ליום, כאשר משך התערבות של 6 שבועות ומעלה נמצא יעיל לשיפור רמת הגלוקוז בצום ומשך התערבות של 8 שבועות ומעלה נמצא יעיל לשיפור רמת האינסולין. מסקנת החוקרים היא כי השימוש בתוספי הספרידין עשוי לתרום לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, בעיקר במינון של כ-1,000 מ"ג ליום למשך 8 שבועות לפחות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37502716/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של רזברטרול על פרופיל השומנים בקרב מבוגרים. בניתוח נכללו 17 מחקרים בהם 968 משתתפים בגיל 18 עד 85. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו תוספי רזברטרול במינון של 10 עד 3,000 מ"ג ליום למשך 4 עד 48 שבועות. נמצא כי נטילת רזברטרול הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 10.28 מ"ג/דצ"ל), ברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 8.56 מ"ג/דצ"ל) וברמת ה-LDL (הפרש ממוצע של 5.69 מ"ג/דצ"ל), ללא השפעה מובהקת על רמת ה-HDL. באופן כללי לא נמצאה השפעה משמעותית למינון, כאשר השיפור ב-LDL היה בולט יותר במינונים נמוכים, במחקרים שנמשכו 12 שבועות ומעלה, ובקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2. מסקנת החוקרים היא כי השימוש בתוספי רזברטרול עשוי להיות יעיל לשיפור פרופיל השומנים ויש להמשיך ולבחון מהו המינון המיטבי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771199/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של אובליפיחה (Hippophae rhamnoides) על גורמים הקשורים בתסמונת המטבולית. בסקירה נכללו 15 מחקרים בהם 1,167 משתתפים בריאים או עם סוכרת סוג 2, כבד שומני, יתר שומנים בדם או מחלת כליות כרונית. ההתערבות כללה נטילת אובליפיחה כשמן בכמוסות או בנוזל או כפרי. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי אובליפיחה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי וה-LDL ובעלייה ברמת ה-HDL. עם זאת, השיפור היה מובהק רק בקרב משתתפים עם הפרעה בפרופיל השומנים. להתערבות לא הייתה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז, לחץ הדם וה-BMI. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של השימוש באובליפיחה לשיפור פרופיל השומנים כאסטרטגיה למניעה ולטיפול בתסמונת המטבולית, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36043374/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של תוספי אנתוציאנינים על אנזימי הכבד בקרב מטופלים עם הפרעות מטבוליות. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם 893 משתתפים עם מחלת כבד שומני לא אלכוהולית, היפרליפידמיה וסוכרת סוג 2. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי אנתוציאנינים ממקורות שונים במינון 0.77-600 מ"ג/יום למשך 4-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה להתערבות על אנזימי הכבד ALT ו-AST, אולם החוקרים מציינים כי זוהתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים. הם מסכמים כי לא נמצאה תמיכה להשפעה של אנתוציאנינים על תפקודי הכבד בקרב מטופלים עם הפרעות מטבוליות, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים, בעיקר בקרב מטופלים עם מחלות כבד. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34510592/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של תוספי כלורלה (Chlorella vulgaris) על פרופיל השומנים בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו עשרה מחקרים בהם 539 משתתפים בריאים או עם הפרעות מטבוליות. משך ההתערבות נע בין שלושה לשמונה שבועות וכלל נטילת כלורלה בטווח מינונים של 900 ל-5,000 מ"ג/יום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כלורלה הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL, ללא השפעה מובהקת על רמת הטריגליצרידים וה-HDL. בניתוח מינון-תגובה מראים החוקרים כי ההשפעה על ה-LDL הייתה הגדולה ביותר במינונים נמוכים עד למינון של 1,500 מ"ג/יום, ללא השפעה מובהקת במינונים גבוהים יותר. החוקרים מסכמים כי לנטילת תוספי כלורלה עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35331862/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תוספי כמון (Cuminum Cyminum) על פרופיל השומנים ומדדים אנתרופומטריים. בסקירה נכללו שמונה מחקרים בהם 486 משתתפים בגיל ממוצע של 36 עד 59. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי כמון בצורת שמן, אבקה או מיצוי מימי במינון יומי של 25 עד 2,000 מ"ג למשך שמונה עד 24 שבועות. בארבעה מחקרים נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2 או טרום סוכרת, במחקר אחד משתתפים עם התסמונת המטבולית, בשני מחקרים משתתפים עם עודף משקל ובמחקר אחד משתתפים עם כבד שומני. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כמון הייתה מלווה בירידה מובהקת ב-BMI ובכולסטרול הכללי, וכן תרמה לשיפור בהיקף המותניים, ברמת ה-HDL וברמת הטריגליצרידים. למרות שבאופן כללי לא נמצאה השפעה על רמת ה-LDL, השפעה מיטיבה נמצאה במחקרים ממושכים יותר (שמונה שבועות ומעלה). מסקנת החוקרים היא כי השימוש בתוספי כמון הייתה בעלת השפעה מיטיבה על ה-BMI ורמת הכולסטרול, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34825421/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של איזופלבונים מסויה על האיזון הגליקמי ועל פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם 662 משתתפים בני כ-60 בממוצע. ברוב המחקרים משך ההתערבות היה שישה עד 12 שבועות, כאשר בתשעה מחקרים נבדקה ההשפעה של חלבון סויה המכיל איזופלבונים, במחקר אחד נבדקה ההשפעה של חלבון חלב לעומת חלבון סויה מועשר באיזופלבונים, ובשני מחקרים ניתנו טבליות איזופלבונים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי סויה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 8.12 מ"ג/דצ"ל) וה-LDL (הפרש ממוצע של 7.7 מ"ג/דצ"ל), כאשר השינוי ב-HDL ובטריגלצרידים לא היה מובהק סטטיסטית. בנוסף, נמצאה מגמת ירידה שאינה מובהקת סטטיסטית ברמת הגלוקוז בצום, האינסולין, המוגלובין מסוכרר ותנגודת לאינסולין בקבוצת ההתערבות. החוקרים מסכמים, כי ההשפעה המיטיבה על פרופיל השומנים מצביעה על התועלת של תוספי איזופלבונים למניעת אירועים קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת, כאשר יש לאשש את הממצאים במחקרים גדולים וממושכים יותר. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34072748/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תמצית פירות יער ושל תמצית זרעי ענבים על המטבוליזם ולחץ הדם באוכלוסיות שונות. עדויות רבות מצביעות על כך שבנוסף להשפעה של פירות טריים, גם לתמצית פירות עשויה להיות תועלת מטבולית, בעיקר בשל תכולת הפלבונואידים והאנתוציאנינים. בסקירה נכללו 24 מחקרים בהם נכללו משתתפים בריאים (שלושה מחקרים), נשים בגיל המעבר (שני מחקרים), משתתפים עם סוכרת סוג 2 (ארבעה מחקרים), משתתפים עם התסמונת המטבולית (חמישה מחקרים), משתתפים עם יתר כולסטרול בדם (חמישה מחקרים) ומשתתפים עם יתר לחץ דם קל (חמישה מחקרים). ב-20 מהמחקרים נבדקה ההשפעה של תמצית זרעי ענבים במינון 100 עד 1,500 מ"ג/יום, ובארבעה מחקרים נבדקה ההשפעה של תמצית פירות יער (blackcurrant / bilberry) במינון 320 מ"ג/יום. משך ההתערבות נע בין 4 ל-52 שבועות. להלן הממצאים העיקריים:

• תמצית פירות יער הובילה לירידה בהמוגלובין המסוכרר (באוכלוסייה הסינית), בעיקר עבור משתתפים מבוגרים יותר, משתתפים עם סוכרת סוג 2 ובמשך התערבות ארוך יותר. 
• שני התוספים תרמו לירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL לאחר ארבעה שבועות בקרב משתתפים עם יתר כולסטרול, סוכרת סוג 2 או תסמונת מטבולית. 
• תמצית זרעי ענבים נמצאה יעילה להורדת לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בקרב משתתפים עם יתר לחץ דם או תסמונת מטבולית. 
• החוקרים מציינים כי הגורמים המסבירים הבדלים שנמצאו בהשפעה על לחץ הדם ורמת הכולסטרול הינם גיל, מינון ומשך ההתערבות.

החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על כך שתמצית פירות יער עשויה להיות יעילה להורדת ההמוגלובין המסוכרר וה-LDL ותמצית זרעי ענבים להורדת הכולסטרול הכללי, ה-LDL ולחץ הדם, בהתאם למאפייני האוכלוסייה. המחקר מומן על ידי חברת By-Health Co. Ltd. המייצרת תוספי תזונה. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34067538/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) הוערכה ההשפעה של תוספי ל-קרניטין על מדדי התסמונת המטבולית. ל-קרניטין הוא בעל תפקיד מרכזי במטבוליזם של שומנים, בכך שהוא מסייע בנשיאת חומצות שומן ארוכות שרשרת למיטוכונדריה וכתוצאה מכך תורם להגברת חמצון בטא. בסקירה נכללו תשעה מחקרים בהם 508 משתתפים עם סוכרת, כבד שומני, דלקת מפרקים ניוונית בברך, או מטופלי דיאליזה. משך ההתערבות נע בין שמונה ל-24 שבועות, כאשר בשישה מחקרים נעשה שימוש בתוספי ל-קרניטין בלבד, במחקר אחד ניתן תוסף ל-קרניטין בשילוב הגבלה קלורית, ובשני מחקרים שולבו ל-קרניטין, הגבלה קלורית ופעילות גופנית. מינון התוסף נע בין 0.75 לשלושה גרם ליום, כאשר המינון השכיח היה שני גרם ליום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ל-קרניטין הייתה מלווה בשיפור מובהק בהיקף המותניים (הפרש ממוצע של 1.89 ס"מ) ובלחץ הדם הסיסטולי (הפרש ממוצע של 7.41 מ"מ כספית). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בצום, הטריגליצרידים וה-HDL, אולם בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי נטילת מינון גבוה מגרם אחד ליום הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים אלה. החוקרים מסכמים כי לתוספי ל-קרניטין עשויה להיות השפעה מיטיבה על מדדי התסמונת המטבולית באמצעות הפחתת רמת הגלוקוז והטריגליצרידים והעלאת רמת ה-HDL. המחקר מומן על ידי גורמי מחקר לאומיים בקוריאה. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32932644/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) נבדקה ההשפעה של תוספי אצות על פרופיל השומנים ומשק הגלוקוז. בסקירה נכללו 27 מחקרים, בהם 1,221 משתתפים בריאים או עם הפרעות מטבוליות, אשר צרכו מגוון תוספי אצות (בעיקר ספירולינה או כלורלה) או פלסבו (22 מחקרים) או אחרים, כאשר משך ההתערבות נע בין 2 ל-28 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת תוספי אצות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ה-HDL והכולסטרול הכללי, ובעלייה מובהקת ברמת האינסולין. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז, תנגודת לאינסולין ומדדי השומנים האחרים. בניתוח לפי תת-קבוצות נמצאה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי במחקרים גדולים יותר (מעל 40 משתתפים), אשר נמשכו עד 10 שבועות, וכן שיפור ברמת הכולסטרול והגלוקוז לאחר הארוחה בקרב משתתפים אסיאתיים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של השימוש בתוספי אצות לשיפור פרופיל השומנים והסוכרים ובכך תרומתם האפשרית לטיפול במחלות קרדיווסקולריות ובסוכרת סוג 2 ולמניעתן, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את ההשפעה על ה-HDL, שכן התוצאות שהתקבלו היו מנוגדות למצופה.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32521609/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) בדקה ההשפעה של תמצית זרעי ענבים על האיזון הגליקמי, מדדי השומנים, מדדי הדלקת ומשקל הגוף. בסקירה נכללו 15 מחקרים, בהם 825 משתתפים בגילאי 20-64 עם BMI בטווח 21 עד 37. במחקרים אלה נעשה שימוש בתמצית זרעי ענבים במינון 100 עד 2,000 מ"ג/יום, משך ההתערבות נע בין 4 ל-25 שבועות. בארבעה מהמחקרים נכללו משתתפים בריאים וביתר המחקרים - משתתפים עם יתר כולסטרול, סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, תחלואה קרדיווסקולרית, קדם יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית ומטופלי דיאליזה. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תמצית זרעי ענבים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, הכולסטרול הכללי, ה-LDL, הטריגליצרידים וה-CRP. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר, ה-HDL והמדדים האנתרופומטריים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על ההשפעה המיטיבה של תמצית זרעי ענבים על מדדי הגלוקוז, השומנים והדלקת. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מצהירים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31880030/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של רימונים על פרופיל השומנים. החוקרים מסבירים כי כיום תוספי רימונים משווקים כטיפול אלטרנטיבי ליתר שומנים בדם, אולם יעילותם אינה ידועה והתוצאות ממחקרים קליניים הינן סותרות. בסקירה נכללו 17 מחקרים, בהם 763 משתתפים בריאים או משתתפים הסובלים ממגוון מצבים בריאותיים, כגון סוכרת סוג 2, COPD, עודף משקל ושמנות, תסמונת מטבולית, מטופלי דיאליזה ועוד. במחקרים השונים נעשה שימוש ברימונים בצורת מיץ (7 מחקרים), תמצית (6 מחקרים), שמן זרעים (2 מחקרים), פרי טרי (מחקר אחד) וחומץ רימונים (מחקר אחד). משך המחקרים נע בין 10 ימים ל-52 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים, לנטילת תוספי רימונים לא הייתה השפעה מובהקת על מדדי השומן שנבדקו. החוקרים מציינים כי איכות העדויות הינה נמוכה בשל הטרוגניות גבוהה בין המחקרים שנכללו בניתוח ומסכמים כי העדויות הקיימות אינן מספקות תמיכה לשימוש בתוספי רימונים כטיפול ליתר שומנים בדם.

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229919310106

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) נבדקה ההשפעה של ספירולינה על האיזון הגליקמי ומדדי השומנים בדם, בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית, שמנות וסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 14 מחקרים, בהם סה"כ 510 משתתפים בני 46 בממוצע. משך ההתערבות במחקרים השונים היה 6-16 שבועות, בהם נבדקה ההשפעה של ספירולינה במינון שנע בין 800 מ"ג ל-14 גרם ליום, בהשוואה לקבוצת ביקורת, שקיבלה פלסבו או שלא קיבלה כל טיפול. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ספירולינה הייתה מלווה בשיפור רמת הגלוקוז בצום, האינסולין, הכולסטרול הכללי, LDL, VLDL ו-HDL, ללא השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר, הטריגליצרידים ויחס LDL ל-HDL. החוקרים מציינים כי כל המחקרים היו בעלי איכות מתודולוגית טובה. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. הערת מערכת: אין התייחסות במאמר לגבי בטיחות בשימוש ותופעות לוואי אפשריות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31359513

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי אנתוציאנינים על מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 19 מחקרים, בהם נעשה שימוש באנתציאנינים ממקורות שונים (כגון פירות יער) במינון של 31.45-1,050 מ"ג ליום לתקופה של 1-96 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת על מגוון רחב של מדדים קרדיו-מטבוליים, כולל מדדים אנתרופומטריים, לחץ דם, המוגלובין מסוכרר ורמת הגלוקוז והאינסולין. עם זאת, נטילת תוספי אנתוציאנינים הייתה מלווה בשיפור מובהק בתנגודת לאינסולין. כמו כן, למרות שלא נמצאה השפעה על פרופיל השומנים באופן כללי, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים בנטילת תוספי אנתוציאנינים למשך למעלה מ-12 שבועות ובמינון של מעל 300 מ"ג ליום. החוקרים מציינים כי זוהתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים השונים, בעיקר בשל הבדלים במינון ובמשך נטילת התוספים והם מסכמים כי נטילת תוסף אנתוציאנינים עשויה לתרום להפחתת תנגודת לאינסולין בקרב מבוגרים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30007479

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) נבדקה ההשפעה של שמן נר הלילה על פרופיל השומנים בדם. בסקירה נכללו שישה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נכללו משתתפים בריאים או משתתפים עם יתר שומנים בדם, דלקת מפרקים שגרונית, סוכרת סוג 2 או תסמונת השחלות הפוליציסטיות. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי שמן נר הלילה במינון שנע בין 1 ל-27.8 גרם/יום למשך תקופת התערבות של 6 עד 17 שבועות. בשני מחקרים נעשה שימוש בשמן נר הלילה בשילוב ויטמין D. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה לשמן נר הלילה על מדדי הכולסטרול, הטריגליצרידים, ה-LDL או ה-HDL. יחד עם זאת, בניתוח לפי תתי קבוצות נמצאה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים בנטילת שמן נר הלילה במינון של עד 4 גרם/יום, וכן עלייה מובהקת ברמת ה-HDL בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32441049/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי סלניום על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 19 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 3,881 משתתפים. במחקרים השונים נעשה שימוש בתוספי סלניום בצורות שונות ובטווח מינונים של 96-500 מק"ג/יום למשך 1-260 שבועות. 
להלן סיכום הממצאים: 

• נטילת תוספי סלניום הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 2.02 מ"ג/דצ"ל), ללא השפעה מובהקת על מדדי השומן האחרים. 
• מינון של 200 מק"ג היה יעיל להפחתת רמת הטריגליצרידים. 
• ההשפעה על הכולסטרול הכללי הייתה מובהקת רק כאשר רמת הבסיס הייתה גבוהה מ-200 מ"ג/דצ"ל. 
• לא נמצאה השפעה למשך ההתערבות או לצורת התוסף. 

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוספי סלניום להפחתת רמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים.

https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S2451847619300351

בסקירה (2019)מוצגות העדויות בהתייחס למאפיינים הכימיים של הרכיב הפנולי Oleuropein, המצוי בזיתים (Olea europaea), ובהתייחס לפוטנציאל שלו לטיפול בתסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31746508/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) מסוכמים הממצאים ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע להשפעה של תוספי אנתוציאנינים על מדדים קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 19 מחקרים ממדינות שונות, שפורסמו בין השנים 2000-2016. במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של תוסף אנתוציאנינים מסוגים שונים (בעיקר מיצוי של מגוון פירות יער) בטווח מינונים של 30-1,000 מ"ג ליום, בהשוואה לפלסבו. בניתוח כולל של הממצאים, לא נמצאה השפעה לאנתוציאנינים על משקל הגוף, היקף המותניים, BMI או לחץ הדם. בהתייחס למדדי הגלוקוז, לא נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז והאינסולין בצום ועל רמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם נמצאה השפעה מיטיבה לאנתוציאנינים על מדד התנגודת לאינסולין. בנוסף, נטילת תוספי אנתוציאנינים במינון גבוה מ-300 מ"ג ליום למשך 12 שבועות לפחות הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL. החוקרים מציינים כי נמצאה הטרוגניות גבוהה בממצאים בשל שימוש בטווח רחב של מינונים והבדלים במשך ההתערבות במחקרים השונים. 

https://www.clinicalnutritionjournal.com/article/S0261-5614(18)31198-1/fulltext

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2017) נבדקה ההשפעה של תוסף קונג'אק גלוקומנאן על רמות הכולסטרול ו-ApoB (החלבון העיקרי ב-LDL). בסקירה נכללו 12 מחקרים (ארבעה מהם נערכו בקרב ילדים), בהם סך הכול נכללו 370 משתתפים, כאשר הייתה שונות במאפייני המשתתפים בהתייחס למשקל ולרמות הכולסטרול (יותר ממחצית מהמחקרים בוצעו על נחקרים עם היפרכולסטרולמיה ושאר המחקרים לא סווגו באופן מיוחד וכללו נחקרים בריאים או עם שמנות או עודף משקל או עמידות לאינסולין). במחקרים השונים נעשה שימוש בקונג'אק בצורת אבקה בכמוסות, כחלק ממזון מוצק כמו ביסקוויט או במשקה כמו יוגורט. מינון התוסף נע בין 2-15 גרם ליום ומשך השימוש נע בין 3-12 שבועות. נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה ממוצעת של 0.35 מילימול/ליטר ברמת ה-LDL ו-0.32 מילימול/ליטר ברמת הכולסטרול שאינו HDL, בהשוואה לקבוצת הביקורת, ללא השפעה על ApoB. אמנם, מרבית המחקרים מומנו על ידי גורמים תעשייתיים, אולם שימוש בכלי למדידת הסיכון להטיה של קוקרן מעלה כי הסיכון להטיות מסוגים שונים נע בין "לא ברור" ל"סיכון נמוך". החוקרים מסכמים כי על בסיס הממצאים הקיימים ישנה תמיכה לכך שנטילת תוסף קונג'אק במינון של כ-3 גרם ליום עשויה לתרום לירידה של כ-10% ברמת ה-LDL. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28356275

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2017) הוערכה היעילות של תוספי כלורלה לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. ניתוח הנתונים מבוסס על 19 מחקרים - שנערכו ביפן, קוריאה ואיראן - בהם נכללו 797 משתתפים, חלקם בריאים (7 מחקרים) וחלקם בעלי יתר לחץ דם, כבד שומני, יתר כולסטרול ושומנים בדם ומעשנים. מינון הכלורלה במחקרים השונים נע בין 0.6 ל-8 גרם/יום, ומשך ההתערבות נע בין ארבעה שבועות לשישה חודשים. נמצא כי נטילת תוספי כלורלה הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי (9 מ"ג/דצ"ל), ברמת LDLו(8.3 מ"ג/דצ"ל), בלחץ הדם הסיסטולי (4.5 מ"מ כספית), בלחץ הדם הדיאסטולי (1.6 מ"מ כספית) וברמת הסוכר בצום (4.2 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמת הטריגליצרידים, HDL ו-BMI. ממצאים אלה היו משמעותיים במיוחד במחקרים בהם משך הטיפול היה למעלה מ-8 שבועות ובמינון של מעל 4 גרם/יום, וכן בקרב משתתפים שאינם בריאים בהשוואה למשתתפים בריאים. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוספי כלורלה לשיפור רמות הכולסטרול ולחץ הדם, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לקבוע מהי ההשפעה של כלורלה על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב משתתפים במצבים בריאותיים שונים. החוקרים מצהירים כי לא נתקבל מימון עבור המחקר ואין ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29037431

מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2015) בה הוערכה ההשפעה של תוספי קוורצטין על פרופיל השומנים בדם. בניתוח הנתונים נכללו 5 מחקרים בהם סך הכול 442 משתתפים. באופן כללי ההשפעה של קוורצטין על רמות השומנים לא הייתה מובהקת סטטיסטית או בעלת משמעות קלינית. עם זאת, מהנתונים של משתתפים שנטלו רק מינון גבוה מ-500 מ"ג/יום קוורצטין במשך 4 שבועות לפחות, נמצאה עלייה מובהקת ברמת הכולסטרול (3.57 מ"ג/דצ"ל) וירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (24.54 מ"ג/דצ"ל), ללא שינוי ב-LDL וב-HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25897620

מאמר עמדה (2015) אשר דן בתפקיד של רכיבים תזונתיים למניעת תחלואה קרדיווסקולרית.הכותב מציין כי לאור שיעור התחלואה הגבוה, יש לבחון גישות חדשניות במטרה למצוא דרכים יעילות יותר למניעה ולהפחתת התחלואה הקרדיווסקולרית. ידוע שהפחתת גורמי הסיכון, ביניהם חוסר איזון ברמות השומנים, אי סבילות לגלוקוז, תסמונת מטבולית ורמות גבוהות של טריגליצרידים הינן יעד מרכזי במניעה וטיפול במחלות קרדיווסקולריות. כיום מתקיים מחקר נרחב לגבי היעילות של מזונות פונקציונאליים, תוספי תזונה ורכיבים תזונתיים לשיפור גורמי הסיכון ומדדים קרדיווסקולריים, בעיקר תנגודת לאינסולין, תפקוד כלי הדם, רמת דלקתיות והיווצרות קרישי דם, עם פחות תופעות לוואי בהשוואה לטיפול תרופתי, בעיקר סטטינים. הכותב מציין כי הרכיבים שנמצאו במחקרים בעלי פוטנציאל כוללים חומצה אלפא-ליפואית, ברברין, קו-אנזים Q10, סיבים תזונתיים, שום, ל-ארגינין, כרום, מגנזיום, שמרי אורז אדום, שמן זית, אומגה 3, פיטוסטרוֹלים, פוליקוסנול, פוליפנוֹלים, חלבון סויה, ויטמין C וויטמין E. כדוגמא למחקרים העוסקים בהשפּעת רכיבים תזונתיים על מדדים קרדיו-מטבוליים, באותו כתב העת פורסם מחקר כפול-סמיות בו נמצא כי תוסף חדש המכיל שמרי אורז אדום, ברברין ומיצוי עלי תות לבן (Morus alba) הינו יעיל יותר לאיזון רמות השומנים והסוכר בהשוואה לתוסף מסחרי דומה המכיל פוליקוסנול, שמרי אורז אדום, ברברין, אסטקסנטין, חומצה פולית וקו-אנזים Q10 (תוסף המשווק תחת השם Armolipid Plus). 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25895559
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25870124

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2015) שנועדה להעריך את ההשפעה של נטילת תוספי אבץ על איזון רמות השומנים בדם. במטה-אנליזה נכללו 24 מחקרים קליניים מבוקרים עם מעל ל-14,000 משתתפים, בהם נבדקה ההשפעה של תוספי אבץ (לבד או בשילוב רכיבים תזונתיים נוספים) על רמת הכולסטרול הכללי, רמת טריגליצרידים, LDL ו-HDL. משך המחקרים השונים נע בין חודש לבין 7.5 שנים והמינון נע בין 15-240 מ"ג ליום. נמצא כי תוספי אבץ היו יעילים להורדת רמת כולסטרול כללי (הפרש של 10.92 מ"ג לד"ל בממוצע בהשוואה לקבוצת הפלסבו), רמת הטריגליצרידים (הפרש של 10.92 מ"ג לד"ל) ורמת LDL (הפרש של 6.87 מ"ג לד"ל). ההפרש ברמת HDL במשתתפים שנטלו אבץ לא היה מובהק בהשוואה לפלסבו. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26244049

ממחקרים אפידמיולוגיים עולה כי תזונה עשירה באנתוציאנינים עשויה להוות גורם מגן מפני תחלואה קרדיווסקולרית. הסקירה הנוכחית (2016) מציגה מחקרים אקראיים מבוקרים בהם נבדקה ההשפעה של תוספים המכילים ריכוז גבוה של אנתוציאנינים על פרופיל השומנים ולחץ הדם. בהתבסס על 12 מחקרים, נמצא כי נטילת התוסף הובילה לירידה ברמת הכולסטרול LDL בקרב אוכלוסייה עם עודף שומנים בדם, אך לא בקרב אוכלוסיה בריאה. לא נמצאה השפעה לנטילת אנתוציאנינים על מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים הנוספים שנבדקו. במינון של עד 640 מ"ג אנתוציאנינים ליום, לא דווח על תופעות לוואי חריגות כתוצאה מנטילת התוסף. החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים ממושכים יותר בהם תיבדק התגובה למינונים שונים על מנת להעריך את הש�פעת התוסף. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26761031

בסקירה (2016) מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים, המצביעים על רכיבים טבעיים יעילים לטיפול בדיסליפידמיה, במטרה להעריך את ההשפעה המשולבת של רכיבים שונים. מהסקירה עולה כי קיימים רכיבים טבעיים רבים התורמים לירידה ברמות השומנים בדם, כאשר שילוב של רכיבים שונים במטרה להגביר את היעילות הקלינית נעשה לרוב במינונים נמוכים על מנת להפחית את הסיכון להשפעות שליליות. מהסקירה עולה כי ליצירת השפעה סינרגיסטית ניתן לשלב רכיבים המשפיעים בדרכים שונות על רמת השומנים בדם:

• הפחתת ספיגת השומן מהמעי ו/או הגברת ההפרשה: סיבים מסיסים, פיטוסטרוֹלים, פרוביוטיקה.
• הגברת כניסת כולסטרול לכבד (שם הוא מפורק): ברברין, חלבוני סויה.
• עיכוב האנזים HMG CoA reductase, המעורב בייצור אנדוגני של כולסטרול בכבד: שמרי אורז אדום, פוליקוסנול (תרכובות אלכוהול ארוכות שרשרת), אליצין, חלבוני סויה, ברגמוט.
• הפחתת חמצון LDL והגברת תהליכי תרמוגנזה ומטבוליזם של שומנים: חומצה כלורגנית.

החוקרים מסכמים כי שילוב מושכל של רכיבים טבעיים המשפיעים על רמות השומנים בצורות שונות עשוי להוות אפשרות טיפול יעילה, שאיננה תרופתית, למניעת תחלואה קרדיווסקולרית בקרב אוכלוסיות בסיכון ובקרב אנשים עם סבילות נמוכה לסטטינים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26621556

סקירה (2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם: Cynara cardunculus, Medicago sativa, Trigonella foenum graecum, Allium sativum, Glycine max (soybean), Silybum marianum, Red Yeast Rice, Commiphora mukul. בהמשך מוצגים הממצאים לגבי היעילות של מספר סיבים תזונתיים להפחתת שומנים: Plantago psyllium, Cyamopsis retragonoloba (Guar Gum), Oat (Avena sativa). החוקרים מסכמים כי צריכת סיבים, ויטמינים, פלבונואידים, סטרולים ונוגדי חמצון עשויה לתרום להפחתת רמת השומנים בדם ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

סקירת מחקרים קליניים מבוקרים שנערכה בין השנים 2004-2006 מצאה שני מחקרים אשר בדקו את יעילות התוסף כרום בהפחתת רמות כולסטרול, שניהם מצאו ירידה מובהקת ברמות כולסטרול בדם לאחר קבלת התוסף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17309382

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של מיצוי רימון על סמנים הקשורים למחלת כבד שומני לא אלכוהולית (NAFLD). במחקר נכללו 44 משתתפים בגיל 18 עד 65 עם BMI בטווח של 25 עד 40 אשר מאובחנים עם NAFLD. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 450 מ"ג ליום מיצוי רימון או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי נטילת מיצוי רימון הייתה מלווה בירידה ברמת אנזימי הכבד ALT, AST ו-GGT, ללא השפעה על רמת ALP. עוד נמצא שיפור מובהק ברמת ההפטוקינים* fetuin-A ו-FGF-21, ברמת מדד הדלקת IL-6, ובסך היכולת נוגדת החמצון. החוקרים מסכמים כי למיצוי רימון הייתה השפעה מיטיבה על סמנים הקשורים לכבד שומני ולפיכך עשוי לשמש כתוסף יעיל למטופלים עם כבד שומני.

* הפטוקינים הם חלבונים דמויי הורמונים המופרשים מתאי הכבד לזרם הדם ומעורבים בוויסות הפעילות המטבולית. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36535123/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של מיצוי קליפת רימון על מצב הכבד ועל גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית בקרב מטופלים עם מחלת כבד שומני לא אלכוהולית (NAFLD). במחקר נכללו 76 משתתפים בני 43 בממוצע. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 1,500 מ"ג ליום מיצוי קליפת רימון או פלסבו למשך 8 שבועות כחלק מדיאטת הרזיה הכוללת הפחתה של 500 קלוריות ליום. החוקרים בדקו את ההשפעה על הפרעות בעיכול, הצריכה התזונתית, פרופיל השומנים ומדדי הסוכר, לחץ הדם, הרכב הגוף, תנגודת לאינסולין ומדדים של כבד שומני. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת מיצוי קליפת רימון הייתה מלווה בירידה מובהקת במדדים שונים, כולל משקל, BMI, היקף מותניים, מסת שומן (לצד ירידה במסת הגוף הרזה), שומן מרכזי, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, LDL וגלוקוז בצום. בנוסף, נמצא שיפור מובהק ברמת ה-HDL ובמדדים של נוקשת ושל הצטברות השומן בכבד. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת האינסולין בצום ובתנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי נטילת מיצוי קליפת רימון בשילוב דיאטת הרזיה תרמה לשיפור במצב הכבד ובגורמי סיכון לתסמונת המטבולית בקרב מטופלים עם כבד שומני.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37605174/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של תוסף אנתוציאנינים על רמת הסרמידים בדם. לסרמידים מגוון תפקידים פיזיולוגיים הקשורים בפעילות התא, כאשר רמה גבוהה נמצאה כגורם סיכון לתחלואה מטבולית וקרדיווסקולרית. במחקר נכללו 176 משתתפים עם יתר שומנים בדם, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות שקיבלו תוסף אנתוציאנינים במינון 40, 80, 320 מ"ג/יום, או פלסבו, למשך 12 שבועות. נמצא כי בסיום ההתערבות נטילת תוסף אנתוציאנינים הייתה מלווה בירידה בריכוז של כל ששת סוגי הסרמידים שנבדקו באופן תלוי מינון. הירידה בריכוז הסרמידים בעקבות מינון של 320 מ"ג/יום הייתה קשורה בירידה בכולסטרול שאינו HDL, ובירידה ברמות ApoB וכולסטרול כללי. כמו כן, מינון של 320 מ"ג/יום היה מלווה בשיפור יכולת פינוי הכולסטרול מהדם, שינוי שהיה קשור בירידה בסוג מסוים של סרמיד, באופן בלתי תלוי ב-ApoA וב-HDL. החוקרים מסכמים, כי הירידה בריכוז הסרמידים בדם בעקבות נטילת תוסף אנתוציאנינים, הייתה קשורה באופן תלוי-מינון, בשיפור בפרופיל השומנים ובפינוי הכולסטרול בקרב מבוגרים עם יתר שומנים בדם. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר לאומיים בסין. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33131908/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של תמצית זרעי ענבים בשילוב דיאטה מופחתת קלוריות, על גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות. במחקר נכללו 40 משתתפים בגילאי 20-50, עם BMI בין 25-40, אשר צרכו דיאטה מופחתת קלוריות. הדיאטה כללה הפחתה של כ-250 קלוריות מהצריכה הנדרשת, והיתה בנויה מ- 55% פחמימות, 15% חלבון ו-30% שומן. בנוסף, המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 300 גרם/יום תמצית זרעי ענבים או פלסבו למשך 12 שבועות. 

להלן סיכום הממצאים:

נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת תמצית זרעי ענבים הייתה מלווה ב:

• עליה מובהקת ברמת ה-HDL (עליה של 13% לעומת ירידה של 2% בקבוצת הפלסבו). 

• עליה מובהקת ביחס HDL ל-LDL. 

• ירידה מובהקת ברמת ה-LDL (ירידה של 15% לעומת ירידה של 1% בקבוצת הפלסבו).

בנוסף, בהשוואה לנתוני הבסיס בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק במדדים של השמנה בטנית, טרשת עורקים, רמת כולסטרול כללי ורמת טריגליצרידים. החוקרים מסכמים כי לתמצית זרעי ענבים, בשילוב דיאטה מופחתת קלוריות עשויה להיות תרומה לשיפור פרופיל השומנים בדם בקרב מבוגרים הסובלים מעודף משקל או שמנות. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33044768/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2020) שנערך באינדונזיה, נבדקה היעילות והבטיחות של תוסף התזונה ®NutraforChol, בקרב משתתפים עם יתר כולסטרול. המינון היומי (2 כמוסות) הכיל 375 מ"ג מיצוי שמרי אורז אדום, 110 מ"ג גוגול (Commiphora mukul) ו-50 מק"ג כרום פיקולינט. במחקר נכללו 80 משתתפים בגילאי 18-65 עם רמת כולסטרול כללי 200-239 מ"ג/דצ"ל ורמת LDL 100-159 מ"ג/דצ"ל. כל המשתתפים קיבלו הנחייה לצריכת תזונה בריאה ולביצוע פעילות גופנית. במשך ארבעת השבועות הראשונים למחקר כל המשתתפים קיבלו פלסבו, ולאחר מכן המשתתפים חולקו אקראית לנטילת התוסף או פלסבו למשך 8 שבועות. נמצא כי נטילת התוסף הובילה לירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL בהשוואה לפלסבו (p<0.001), כאשר בשבועיים הראשונים להתערבות חלה ירידה של 16% ו-20%, בהתאמה. שיפור זה נשמר עד לסיום תקופת ההתערבות, כאשר ההבדל בין הקבוצות לאחר 8 שבועות היה מובהק סטטיסטית. 

מדד	נקודת זמן	תוסף	פלסבו
כולסטרול כללי (מ"ג/דצ"ל)	התחלה	205	200.8
	לאחר 2 שבועות	15.9%-	0.6%-
	לאחר 8 שבועות	15.4%-	1.8%+
LDL (מ"ג/דצ"ל)	התחלה	137.6	134.4
	לאחר 2 שבועות	19.9%-	1.7%+
	לאחר 8 שבועות	16.1%-	8%+

 

 

החוקרים מציינים כי התוסף נסבל היטב, ולא זוהו שינויים בתפקודי הכליות או הכבד בעקבות ההתערבות. הם מסכמים כי התוסף נמצא בטוח ויעיל לטיפול במצבים קלים של יתר כולסטרול בדם. המחקר מומן על ידי PT. Novell Pharmaceutical Laboratories, המייצרת את התוסף. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31987238/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו,(2019) בו נכללו 80 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי נטילת תוסף נבט חיטה הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול בהשוואה לפלסבו, ללא השפעה מובהקת על מדדים מטבוליים אחרים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31828863/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2018) שנערך במקסיקו, נבדקה ההשפעה של תוסף רזברטרול (Veratrol) על פרופיל השומנים בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם. במחקר נכללו 71 משתתפים בגילאי 20-65, אשר חולקו אקראית לקבלת תוסף רזברטרול במינון 100 מ"ג/יום (מופק מהצמח Polygonum cuspidatum) או פלסבו - למשך חודשיים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת הרזברטרול חלה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וברמת הטריגליצרידים. להלן פירוט הערכים הממוצעים (במ"ג/דצ"ל):

 

	נתוני הבסיס		לאחר חודשיים
	רזברטרול	פלסבו	רזברטרול	פלסבו
כולסטרול כללי	224.6	220.0	201.4	220.6
טריגליצרידים	156.6	153.3	133.4	166.7

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות ביחס לרמת ה-LDL ו-HDL. החוקרים אינם מדווחים על מקורות המימון. 

https://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(18)30614-2/fulltext

מחקר קליני רנדומלי וחד סמיות (2000) ניסה לבחון את השפּעת ל-ארגינין על לחץ דם. במחקר נבדקו 6 מטופלים בריאים אשר קיבלו בסדר רנדומלי שלושה סוגי תזונה איזוקלורית, כל אחת מהן למשך שבוע. תפריט 1: ביקורת, תפריט 2: מזונות עשירים באופן טבעי בל-ארגינין, תפריט 3: זהה לתפריט מספר 1 פלוס תוסף ל-ארגינין. צריכת הנתרן היתה קבועה לכל התקופה. נראתה ירידה בלחץ הדם בשני התפריטים עם תוספת ל-ארגינין. עליה קלה בפינוי קריאטינין וירידה במדדי סוכר בדם בצום נמדדו אחרי תפריט מספר 3 ובמידה פחותה יותר אחרי תפריט מספר 2. מדדי כולסטרול כללי וטריגליצרידים בדם פחתו והיתה עליה בכולסטרול HDL אחרי תפריט 2 אך לא אחרי תפריט מספר 3.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10826408

ממחקרים קלינים (2016) עולה כי לצד ההשפעה המיטיבה של ספירולינה, ישנן קבוצות באוכלוסייה בהן ההשפעה הינה פחות משמעותית, כאשר עודף משקל נמצא כגורם הקשור בכך. במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו נבחנה ההשפעה של תוסף ספירולינה על התגובה החיסונית, הפעילות נוגדת החמצון ופרופיל השומנים בקרב קשישים בקוריאה. במחקר נכללו 78 קשישים בגילאי 60-87 אשר נטלו 8 גרם/יום תוסף ספירולינה או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי רק במשתתפים במשקל תקין (BMI קטן מ-25), ולא במשתתפים עם עודף משקל, נטילת ספירולינה, לעומת פלסבו, הייתה מלווה בירידה מובהקת סטטיסטית ברמת הכולסטרול הכללי (במשתתפים עם משקל תקין נמצאה ירידה בכולסטרול של כ-12 מ"ג/דצ"ל בקבוצת הספירולינה לעומת עלייה של 2.5 מ"ג/דצ"ל בקבוצת הפלסבו, p=0.049, במשתתפים עם עודף משקל נמצאה ירידה של כ-6 מ"ג/דצ"ל בקבוצת הספירולינה לעומת ירידה של 1 מ"ג/דצ"ל בקבוצת הפלסבו, p=0.87), ברמת ה-LDL וכן בשיפור התגובה החיסונית והפעילות נוגדת החמצון. ממצאים אלה תומכים בהשערה לפיה ההשפעה המיטיבה של ספירולינה תלויה במשקל הגוף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4958645/

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של תוסף ברגמוט (Citrus bergamia) על פרופיל השומנים. בשלב המקדים נערך ניסוי מעבדה בו הודגמה הבטיחות והיעילות של התוסף Brumex™ המופק מפירות ברגמוט טריים. בהמשך נערך מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו בו נכללו 50 משתתפים בריאים עם יתר כולסטרול ברמה מתונה. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת התוסף במינון 400 מ"ג ליום או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי נטילת התוסף הייתה בעלת השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים ועל אנזימי הכבד בהשוואה לפלסבו. ספציפית, נמצא שיפור ברמת הכולסטרול הכללי, טריגליצרידים, LDL, כולסטרול שאינו HDL ו- ApoB, וכן ברמת הגלוקוז בצום ואנזימי הכבד GOT, GPT ו- gGT. החוקרים מסכמים כי לתוסף המבוסס על מיצוי ברגמוט הייתה השפעה מטבולית כללית מיטיבה, בדגש על שיפור פרופיל השומנים. המחקר נערך במימון ובשיתוף חברת Esserre Pharma Srl שסיפקה את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37312672/

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של תוסף רזברטרול על פרופיל השומנים ועל סמנים מטבוליים נוספים בקרב משתתפים עם דיסליפידמיה. במחקר נכללו 168 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף רזברטרול באחד משלושה מינונים: 100 / 300 / 600 מ"ג ליום, או לקבלת פלסבו, למשך 8 שבועות. נמצא כי לנטילת רזברטרול בכל מינון לא הייתה השפעה מובהקת על פרופיל השומנים בהשוואה לפלסבו. עם זאת, בקרב משתתפים שנטלו רזברטרול במינון 300 או 600 מ"ג נצפתה ירידה מובהקת בריכוז החומצה האורית בדם וכן ירידה בפעילות האנזים XO (xanthine oxidase) המעורב בייצור של חומצה אורית בקבוצת המינון הגבוה. עם זאת, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במדדי הגלוקוז, האינסולין והעקה החמצונית. החוקרים מסכמים כי בקרב משתתפים עם דיסליפידמיה, לנטילת רזברטרול במשך 8 שבועות לא הייתה השפעה מובהקת על פרופיל השומנים, אך הייתה מלווה בירידה בריכוז החומצה האורית, ייתכן כתוצאה מעיכוב הפעילות של האנזים XO

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145131/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של תכנית פעילות גופנית בשילוב תוסף לאוצין וארגינין בקרב משתתפים עם שמנות ותסמונת מטבולית. מחקרים קודמים מצאו כי ללאוצין השפעה מיטיבה על הרכב הגוף ולארגינין השפעה מיטיבה על הרגישות לאינסולין ועל תפקוד האנדותל, ולפיכך עשויים לתרום לטיפול בתסמונת המטבולית. במחקר נכללו 74 משתתפים בגיל 18 עד 55 עם BMI מעל 30 ואבחנה של תסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו אקראית לארבע קבוצות:

• מינון יומי של 21 גרם לאוצין ו-9 גרם ארגינין.
• תכנית פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע.
• לאוצין וארגינין + פעילות גופנית.
• קבוצת ביקורת שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי כולל מפגש חודשי עם דיאטן.

משך ההתערבות היה 6 חודשים, כאשר בתחילת המחקר, לאחר 3 ו-6 חודשים ולאחר 3 חודשים נוספים של מעקב נמדד הרכב הגוף, מאפייני התסמונת המטבולית והכושר הגופני. באופן כללי לאחר 6 חודשים לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במשקל, בהרכב הגוף, בפרופיל השומנים, במדדי הסוכר, במדדי הדלקת או באיכות החיים. עם זאת, נמצא שיפור מובהק במדדים של כוח וסיבולת לב-ריאה בשתי הקבוצות שביצעו פעילות גופנית. עוד נמצא כי בתקופת המעקב לאחר סיום ההתערבות חלה עלייה במסת השומן רק בשתי הקבוצות שביצעו פעילות גופנית.החוקרים מסכמים כי לנטילת תוספי לאוצין וארגינין, לפעילות גופנית או לשילוב שלהם לא נמצאה השפעה מיטיבה על מאפייני התסמונת המטבולית, כאשר פעילות גופנית תרמה לשיפור מדדים של כוח וסיבולת. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145083/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של תיסוף ויטמין D בשלושה מינונים שונים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב ילדים המצויים בסיכון לחסר ויטמין D. במחקר נכללו ילדים בגיל 8 עד 15 ממוצא אתני מגוון אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף ויטמין D במינון 600, 1,000 או 2,000 יחב"ל ליום למשך 6 חודשים. החוקרים בדקו את ההשפעה בפרופיל השומנים וברמת הגלוקוז לאחר 6 חודשים ולאחר מעקב של 6 חודשים נוספים. במחקר נכללו 604 ילדים, מהם 41% עם רמה נמוכה של ויטמין D (פחות מ-20 ננוגרם/מ"ל), 46% עם עודף משקל או שמנות ו-61% עם רמה גבוהה במדד אחד לפחות של שומנים וגלוקוז.

להלן הממצאים העיקריים:

• לאחר 6 חודשי התערבות נמצאה עלייה ברמת ויטמין D בדם בכל בקבוצות, עם עלייה של 4.4, 5.7 ו-10.7 ננוגרם/מ"ל, בהתאמה.
• בכל הקבוצות חלה ירידה ברמת ה-LDL והכולסטרול הכללי, כאשר בקרב המשתתפים שקיבלו 600 יחב"ל ליום זוהתה עלייה ב-HDL ובטריגליצרידים.
• לאחר 6 חודשים מעקב נמצא כי רק בקרב המשתתפים שקיבלו 2,000 יחב"ל ליום נשמרה הירידה ברמת ה-LDL והכולסטרול הכללי, וכי השיפור ברמת ה-HDL נשמר בקרב המשתתפים שקיבלו מינונים נמוכים יותר. 
• לא נמצאו שינויים משמעותיים ברמת הגלוקוז ולא נמצאו הבדלים בתגובה להתערבות בהתאם למשקל או למוצא אתני.

החוקרים מסכמים כי באופן כללי לתיסוף ויטמין D הייתה השפעה מיטיבה על הכולסטרול הכללי, הLDL ו-HDL, בעיקר במינון נמוך יותר של 600 יחב"ל ליום. הם מציינים כי העלייה בטריגליצרידים עשויה לנבוע משינויים טבעיים בגיל ההתבגרות ויש להמשיך ולבחון זאת במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34550329/

להלן שני מאמרים (2022) המציגים את התוצאות ממחקר אקראי מבוקר בו נבדקה ההשפעה של שמן נר הלילה על מצב העור בקרב מבוגרים המקבלים טיפול תרופתי לאקנה (איזוטרטינואין המוכר בשם המסחרי רואקוטן). החוקרים מסבירים כי השימוש ברטנואידים, כגון איזוטרטינואין, פוגע במצב הסבום ולחות העור ואף נמצא קשור בעלייה במשקל ובשינוי בפרופיל השומנים. שמן נר הלילה עשוי לתרום להפחתת ההשפעה המזיקה של הטיפול באיזוטרטינואין. במחקר נכללו 50 מטופלים בגיל 18-30 עם אבחנה של אקנה ברמה בינונית עד קשה. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת איזוטרטינואין בלבד במינון 10-40 מ"ג/יום, או לקבלת איזוטרטינואין בשילוב שמן נר הלילה במינון 4 כמוסות של 510 מ"ג ליום, למשך 9 חודשים. במאמר הראשון מוצגות התוצאות בהתייחס להשפעה על מדדי לחות העור ועל משקל הגוף. נמצא כי בקרב המטופלים שקיבלו איזוטרטינואין בלבד חלה החמרה בלחות העור, במצב הסבום ובאובדן מים טראנס-אפידרמלי. בקבוצת הטיפול המשולב חלה החמרה דומה במצב הסבום ובאובדן מים טראנס-אפידרמלי, אולם נמצא שיפור מובהק במצב לחות העור. בשתי הקבוצות נמצאה ירידה מובהקת במשקל וב-BMI בסיום תקופת המחקר. החוקרים מסכמים כי השילוב של שמן נר הלילה עשוי לסייע במניעת הירידה בלחות העור בקרב מטופלים המקבלים איזוטרטינואין. במאמר השני מוצגות התוצאות בהתייחס להשפעה על פרופיל השומנים ואנזימי הכבד ועל הצריכה התזונתית. נמצא כי בהשוואה לשימוש באיזוטרטינואין בלבד, הטיפול המשולב היה מלווה ברמה נמוכה יותר של כולסטרול כללי, HDL וטריגליצרידים וכן של האנזימים ALT ו-AST. למרות הירידה בצריכה התזונתית בקבוצת ההתערבות, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בסך הצריכה הקלורית או בהרכב התזונתי. החוקרים מסכמים כי להוספת שמן נר הלילה למטופלים באיזוטרטינואין נמצאה תועלת מטבולית, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35889936/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35405955/

במחקר אקראי מוצלב (2024) נבדקה ההשפעה המטבולית של תוסף חומצות אמינו בקרב צעירות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) ושמנות. החוקרים מסבירים כי בהתבסס על ממצאים קודמים, לתיסוף חומצות אמינו עשויה להיות תועלת לצמצום הצטברות השומן בכבד. 
במחקר נכללו 21 משתתפות בנות 15 בממוצע עם BMI ממוצע של 37. כל המשתתפות נטלו בסדר אקראי משקה חומצות אמינו במינון 15 גרם ליום, או פלסבו, כל תנאי למשך 4 שבועות עם הפרדה של 4 שבועות ביניהם. התוסף ניתן בצורת אבקה לערבוב עם נוזל בהרכב של 11% היסטידין, 11% איזולאוצין, 32% לאוצין, 16% ליזין, 10% פנילאלנין, 10% תראונין ו-11% ואלין. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, לנטילת תוסף חומצות אמינו לא הייתה השפעה מובהקת על המשקל. עם זאת, נמצאה ירידה בהצטברות השומן בכבד, עם ירידה אבסולוטית של 0.8% של 7.5% בהשוואה לפלסבו, ברמת האנזים AST וברמת הטריגליצרידים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין התנאים בהתייחס לרגישות לאינסולין. עוד מציינים החוקרים כי צריכה של תוסף חומצות אמינו הייתה מלווה בצריכה נמוכה יותר של פחמימות ושל סוכרים. החוקרים מסכמים כי בדומה למחקרים קודמים שנערכו באוכלוסיות אחרות, גם בקרב צעירות עם PCOS נטילת תוסף חומצות אמינו נמצאה יעילה לשיפור בריאות הכבד, ובכך עשויה לתרום למניעת החמרת כבד שומני ויתר שומנים בדם.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38439205/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה של תוסף פוֹליפנוֹלים בקרב מבוגרים עם טרשת עורקים בשלב תת-קליני. מחקרים קודמים הצביעו על היתרונות הקרדיווסקולריים של פוֹליפנוֹלים, ביניהם hydroxytyrosol (HT) המצוי בזיתים ו- punicalagin (PC) המצוי ברימונים. במחקר נכללו 41 משתתפים אשר קיבלו בסדר אקראי 3 כמוסות ליום של תוסף פוֹליפנוֹלים או פלסבו, כל אחד למשך 8 שבועות עם הפרדה של 4 שבועות בין התנאים. כל כמוסה מהתוסף הכילה 3.3 מ"ג HT ו-65 מ"ג PC (מינון יומי של 9.9 מ"ג HT ו-195 מ"ג PC). נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור תפקוד כלי הדם ובהפחתת רמת ה-LDL המחומצן וכן בהפחתת לחץ הדם בהשוואה לפלסבו. החוקרים מסכמים כי התוסף נמצא בעל השפעה כנגד טרשת עורקים באמצעות שיפור תפקוד כלי הדם, לחץ הדם ורמת הכולסטרול המחומצן, בעיקר בקרב משתתפים עם הפרעה במדדים אלה.המחקר מומן על ידי חברת Probelte Pharma שסיפקה את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30884808/

במחקר אקראי מוצלב (2021) נבדקה ההשפעה של סויה מותססת על פרופיל השומנים, בקרב מבוגרים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים. במחקר נכללו 27 מבוגרים בגילאי 29-75 להם לפחות שני גורמי סיכון (עישון, יתר לחץ דם, הפרעה בפרופיל השומנים, רמה גבוהה של גלוקוז בצום, או היסטוריה משפחתית של מחלת לב). המשתתפים קיבלו בסדר אקראי אבקת סויה מותססת (Q-Can - מוצר מסחרי שאינו פרוביוטי שכן אינו מכיל חיידקים חיים) או אבקת נבטי אורז חום, כל אחד למשך 12 שבועות עם הפרדה של שבועיים בין התנאים. שני התוספים היו בעלי ערך קלורי זהה, כאשר תוסף הסויה היה בעל תכולה גבוהה יותר של חלבון ושומן, לעומת תכולה גבוהה של פחמימות בתוסף נבטי האורז. נמצא כי בהשוואה לנטילת תוסף האורז, נטילת תוסף הסויה הייתה מלווה בירידה גדולה יותר ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL וברמת ה-Apo B, כאשר נטילת תוסף האורז הייתה מלווה בשיפור רמת ה-HDL. מכאן, נטילת תוסף סויה מותססת, ללא שינוי נוסף בתזונה, תרמה לשיפור מדדי הכולסטרול בקרב מבוגרים בסיכון קרדיווסקולרי. המחקר מומן על ידי חברת .Beso Biological Research Inc שסיפקה את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33562090/

במחקר פיילוט קליני (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף ענבים על אוכלוסיית חיידקי המעי בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו 19 משתתפים בריאים בגיל 21 עד 55 הצורכים באופן שגרתי דיאטה דלת סיבים ופוֹליפנוֹלים. המחקר כלל שני שלבים, כאשר בארבעת השבועות הראשונים כל המשתתפים צרכו דיאטה המכילה עד עשרה גרם סיבים ועד שלוש מנות פירות וירקות עשירים בפוֹליפנוֹלים. לאחר מכן, כל המשתתפים צרכו בנוסף לדיאטה 46 גרם/יום תוסף אבקת ענבים מיובשת בהקפאה למשך ארבעה שבועות נוספים. 

להלן הממצאים העיקריים:

• בהשוואה לנתוני הבסיס חלה עלייה במגוון אוכלוסיית החיידקים, עם עלייה בחיידקים מהסוג Verrucomicrobia, Akkermansia, Flavonifractor ו- Lachnospiraceae אך גם ירידה בחיידקים מהסוג Bifidobacterium ו-Dialister. 

• נמצאה ירידה של 6.1% ברמת הכולסטרול הכללי, 7.6% ברמת ה-HDL ו-5.9% ברמת ה-LDL, וכן ירידה של כ-40% בחומצות המרה. 

• לא נצפה שינוי ברמת הטריגליצרידים ובהרכב הגוף. 

מסקנת החוקרים היא צריכת תוסף הענבים הובילה לשינוי באוכלוסיית חיידקי המעי ובמטבוליזם של שומנים וחומצות המרה. המחקר מומן על ידי ה-California Table Grape Commission, החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34836220/

במחקר (דצמבר 2016) שנערך בקרב חזירים נמצא כי העשרת התזונה בבטא-גלוקן תרמה להורדת הכולסטרול גם באמצעות הפחתת הספיגה מחדש של חומצות מרה וכולסטרול וגם באמצעות הורדת הרמה הכללית של חומצות המרה בגוף.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27630168

במחקר חתך (2023) שנערך בתאילנד נבדק הקשר בין הצריכה התזונתית של אבץ וריכוז האבץ בדם ובין תחלואה בקרב מבוגרים מעל גיל 60. במסגרת המחקר נאספו נתונים באמצעות שאלונים לדיווח עצמי (נתונים דמוגרפיים, אורח חיים, מצב בריאותי וצריכה תזונתית) ובאמצעות ראיונות מובנים (תפקוד קוגניטיבי, מצב רוח ויכולת תפקודית), נאספו מדדים גופניים (לחץ דם, מדדים אנתרופומטריים) ונלקחו בדיקות מעבדה. במחקר נכללו 300 משתתפים בני 63 בממוצע. המחלות הכרונית השכיחות ביותר היו דיסליפידמיה (42.7%), יתר לחץ דם (35.7%) וסוכרת (14.7%). ריכוז האבץ הממוצע היה 80.5 מק"ג/דצ"ל, ונע בטווח של 49.13 עד 74.73 מק"ג/דצ"ל בקרב המשתתפים בשליש התחתון לעומת טווח של 83.18 עד 150.56 מק"ג/דצ"ל בקרב המשתתפים בשליש העליון. הצריכה החציונית של אבץ בתזונה הייתה 4.5 מ"ג/יום בקרב גברים ו-4.1 מ"ג/יום בקרב נשים. החוקרים מראים כי הסיכוי לריכוז אבץ נמוך היה גבוה יותר עבור נשים ועבור משתתפים עם השכלה נמוכה. כמו כן, נמצא קשר מובהק בין רמת אבץ ודיכאון, כך שהסיכוי לסבול מדיכאון היה גבוה פי 2.24 בקרב משתתפים עם רמת האבץ הנמוכה ביותר לעומת הגבוהה ביותר (שליש תחתון לעומת שליש עליון). עוד נמצא כי ככל שרמת האלבומין בדם עלתה כך ריכוז האבץ היה גבוה יותר. החוקרים מסכמים כי זיהוי מוקדם של גורמי הסיכון וכן טיפול בתסמיני דיכאון וברמת אלבומין נמוכה עשויים לסייע במניעת חסר של אבץ.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36678192/

חזרה לתחילת המחקרים

 

שמרי אורז אדום

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף שמרי אורז אדום בשילוב פרוביוטיקה, על רמת הכולסטרול בקרב מבוגרים. במחקר נכללו 39 מטופלים עם רמת כולסטרול כללי גבוהה מ-200 מ"ג/דצ"ל ושאינם נוטלים סטטינים או שהפסיקו את הטיפול בשל אי-סבילות. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת התוסף או פלסבו, פעם ביום למשך 12 שבועות. התוסף הכיל 10 מ"ג מונקולין K, הרכיב הפעיל בשמרי אורז אדום, בשילוב מיליארד חיידקים משלושה זנים של Lactoplantibacillus plantarum. באופן כללי נמצא כי התוסף היה יעיל להפחתת רמת ה-LDL והכולסטרול הכללי בהשוואה לפלסבו, עם הפרש ממוצע של 23.6 ו-31.4 מ"ג/דצ"ל, בהתאמה. לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השילוב של שמרי אורז אדום ופרוביוטיקה נסבל היטב ותרם לשיפור מובהק ברמת הכולסטרול. המחקר נערך בשיתוף ובמימון חברת AB-BIOTICS SA המייצרת את התוסף.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33917503/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה היעילות של תוסף שמרי אורז אדום לטיפול ביתר שומנים בדם. במחקר נכללו 50 משתתפים עם LDL גבוה מ-100 מ"ג/דצ"ל וכולסטרול כללי גבוה מ-200 מ"ג/דצ"ל. המשתתפים חולקו אקראית לשלוש קבוצות המחקר אשר נטלו שתי כמוסות במינון 250 מ"ג כל אחת למשך 3 חודשים:

• תוסף שמרי אורז אדום עשיר ברכיב monacolin K
• תוסף שמרי אורז אדום עשיר ברכיב GABA
• פלסבו

נמצא כי בקבוצת ה-monacolin K חלה ירידה מובהקת ברמת ה-LDL והכולסטרול הכללי בהשוואה לנתוני הבסיס ולשתי הקבוצות האחרות. כמו כן, חלה מגמת ירידה הדרגתית ברמת הטריגליצרידים, אולם ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת ה-HDL. לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות כתוצאה מהשימוש בתוסף ובקרב מרבית המשתתפים לא חלו שינויים משמעותיים בתפקודי הכבד והכליות. מכאן, שימוש בתוסף שמרי אורז אדום עשיר ב- monacolin Kעשוי לתרום לשיפור פרופיל השומנים. המחקר מומן באמצעות מענקי מחקר בלתי תלויים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30871361

במחקר חשוב ורציני הבוצע במערך כפול סמיות (יולי 2013) נבדקה ההשפעה של פיטוסטרוֹלים ושינויי אורח חיים, יחד עם שימוש בשמרי אורז אדום להורדת שומנים בדם. 187 המשתתפים, בעלי ריכוז LDL של 154 מ"ג בממוצע, נטלו תוסף שמרי אורז אדום במינון של 1800 מ"ג פעמיים ביום בנוסף ל-900 מ"ג פיטוסטרוֹלים פעמיים ביום או פלסבו. כמו כן, מחצית מהמשתתפים השתתפו בתכנית של 12 שבועות לשינוי אורח חיים והשאר קיבלו טיפול רגיל. לתוצאות המחקר השלכות יישומיות חשובות שכן כל המשתתפים נטלו שמרי אורז אדום ואצל כולם נצפה שיפור בפרופיל השומנים בדם והפחתה של מדדי דלקת לאחר שנה, בהשוואה לתחילת הניסוי. אולם, לא נמצאה עדות ליעילות של תוספת פיטוסטרוֹלים על פני פלסבו לירידה נוספת בערכי LDL. מעבר לשימוש בתוספים, המחקר הראה כי ישנה חשיבות גבוהה לשינוי אורח החיים שכן המשתתפים בתכנית היו בעלי סיכוי גבוה פי 2.3 להגעה לערכי LDL<100 mg והפחיתו יותר במשקל במשך שנה בהשוואה לטיפול הרגיל.

http://www.ahjonline.com/8703(13)00225-1

מחקר קליני כפול-סמיות (אפריל 2012) שנערך בצרפת נועד לבחון את יעילות תוסף חדש המכיל שמרי אורז אדום, שעוות קנה סוכר ותמצית עלי ארטישוק אשר ידועים, כל אחד בנפרד, בהשפעה המיטיבה שלהם להפחתת LDL. המחקר כלל 39 משתתפים אשר חולקו רנדומאלית לשתי קבוצות, האחת קיבלה מינון יומי של התוסף והשנייה קיבלה פלסבו למשך 16 שבועות. אומנם מדובר על מספר משתתפים קטן יחסית, אך תוצאות המחקר הראו ירידה מובהקת ב-LDL ובכולסטרול הכללי בקרב המשתתפים שנטלו את התוסף בהשוואה לנתוני הבסיס. תוצאות אלו מעודדות ביחס לשימוש בתוספים טבעיים לטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול (היפרכולסטרולמיה), שהינה אחת המחלות הנפוצות בעולם המערבי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/22527287

מחקר קליני כפול-סמיות (יולי 2013) שנועד להעריך את ההשפעה של תוסף טבעי להורדת כולסטרול המכיל שמרי אורז אדום, פוליקוסנול ומיצוי עלי ארטישוק. 100 משתתפים הסובלים מרמות בינוניות של יתר כולסטרול (היפרכולסטרולמיה) ואינם נוטלים כל טיפול קיבלו את התוסף או פלסבו למשך 16 שבועות. תוצאות המחקר מראות כי בקבוצה שנטלה את התוסף חלה ירידה מובהקת ברמת ה-LDL (כ-14%), רמת הכולסטרול הכללי וברמת אפוליפופרוטאין b, השפעה שבאה לידי ביטוי כבר לאחר 4 שבועות. נטילת התוסף לא השפיעה על רמות ה-HDL, טריגליצרידים, האנזים קראטין קינאז, האנזים לקטט דהידרוגנאז, קו אנזים Q10 ועל מדדים לתפקודי כבד וכליות. החוקרים מסכמים כי התוסף נמצא יעיל ובטוח לטיפול במצבים בינוניים של יתר כולסטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23815518

מחקר רנדומלי כפול סמיות עם שימוש בפלסבו (אוקטובר 2011) בחן יעילות תוסף שום(Allium sativum)  ושמרי אורז אדום אל מול פלסבו למשך 12 שבועות בקרב 55 מטופלים בריאים עם רמות כולסטרול בין 120-200 מ"ג לדצ"ל.המחקר הראה ירידה גבולית אך לא מובהקת בערכי טריגליצרידים, ירידה מובהקת בערכי כולסטרול כללי, כולסטרול LDL וכן יחסי כולסטרול LDL ו-HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22041543

סקירה (מרץ 2015) המציגה את השימושים המסורתיים והמודרניים בשמרי אורז אדום, את מנגנון הפעילות שלהם להפחתת רמות השומנים בדם ואת ההגבלות המסחריות של ה-FDA על חלק מהמוצרים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25728312

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף המכיל שמרי אורז אדום ומיצוי זיתים על פרופיל השומנים ועל רמת העקה החמצונית בקרב אוכלוסייה הסובלת מהתסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 50 מטופלים אשר במשך 8 שבועות נטלו מהתוסף המשווק בשם Cholesfytol plus או פלסבו. התוסף מכיל 240 מ"ג שמרי אורז אדום (Monascus purpureus) וכן 50 מ"ג תמצית יבשה של פרי זית (Olea europaea). נמצא כי חל שיפור בפרופיל השומנים בקבוצה שנטלה את התוסף: ירידה של 24% ב-LDL (לעומת עלייה של 1% בקבוצת הביקורת), ירידה של 17% בכולסטרול הכללי (לעומת עלייה של 2%), ירידה של 15% בחלבון Apo B (לעומת עלייה של 6%) וירידה של 9% בטריגליצרידים (לעומת עלייה של 16%). בנוסף חלה ירידה של כ-20% ברמת הכולסטרול המחומצן ובלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי (10 ו-7 מ"מ כספית בהתאמה).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25879228

מחקרים קודמים מצאו כי מיצוי סטנדרטי של שמרי אורז אדום יעיל להורדת LDL בכ-20%, ללא תופעות הלוואי הקשורות בתרופות להורדת כולסטרול. מחקרים אחרים מראים כי הרכיב הצמחי ברברין תורם לעלייה בביטוי של קולטני LDL בכבד ובכך מסייע בהורדת רמת LDL. מכאן, מעלים החוקרים במחקר הנוכחי (2015) השערה כי טיפול משולב בשמרי אורז אדום וברברין עשוי להוביל לירידה ב-LDL ברמה דומה לטיפול בסטטינים, זאת מעבר לפעילות הברברין לשיפור מדדים וסקולריים ומטבוליים ולהפחתת הסיכון למחלות שונות. בעוד שהטיפול בסטטינים מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, ברברין עשוי להפחית סיכון זה. מכאן, ייתכן ולטיפול המשולב יתרון בהגנה רחבה יותר מפני תחלואה וסיכון נמוך יותר לתופעות לוואי בהשוואה לטיפול בסטטינים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26308759

סקירה (ינואר 2015) המציגה את העדויות לגבי צמחי מרפא ורכיבים תזונתיים שנמצאו יעילים לאיזון רמות השומנים בדם. בנוסף דנים החוקרים בתופעות לוואי אפשריות של הטיפול הטבעי וכן בתגובות הדדיות עם תרופות. בסקירה מוצגים הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו בעלי פעילות להפחתת שומנים בדם ובינהם שמרי אורז אדום (Red Yeast Rice).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25633423

במחקר תצפיתי (ינואר 2017) נבדקה בטיחות השימוש בתוספי תזונה, המכילים שמרי אורז אדום, באמצעות איסוף וניתוח דיווחים לגבי השפעות שליליות אפשריות. המחקר נערך באיטליה, על ידי קבוצת מומחים רב-תחומיים, במסגרת הבקרה אחר מוצרי בריאות טבעיים. החוקרים אספו 52 דיווחים מהשנים 2002-2015, אשר עוסקים בהשפעות שליליות אפשריות הקשורות בשימוש בתוספי שמרי אורז אדום. החוקרים מסבירים כי תוספים אלה מכילים את הרכיב monacolin K, שהינו בעל מבנה כימי זהה לתרופה לובסטטין, המיועדת להורדת כולסטרול. מניתוח הדיווחים, עולה כי שימוש בתוספי שמרי אורז אדום היה מלווה בכאבי שרירים ו/או עליה באנזים קריאטין פוספוקינאז, המעידה על נזק לשריר (19 מקרים); רבדומיוליזיס, שהינה צורה קשה של פירוק שריר (מקרה אחד); פגיעה כבדית (10 מקרים); תגובות בדרכי העיכול (12 מקרים); תגובות עוריות (9 מקרים) או תגובות אחרות (4 מקרים). בכ-70% מהמקרים מדובר בנשים. באמצעות שימוש בכלי ההערכה המקובלים, מסיקים החוקרים כי בהסתברות גבוהה עד בינונית שמרי אורז אדום היו הגורם להשפעות השליליות שנצפו וכי רמת הבטיחות של שמרי אורז אדום דומה לזאת של סטטינים. החוקרים קוראים להמשיך ולעקוב אחר השימוש בתוספים אלה על מנת לגבש המלצה לפעילות רגולטורית בנושא.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28093797

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2017) נבדקה היעילות של תוסף תזונה חדש, המכיל פיטוסטרוֹלים בצורת אסטר של סטנולים צמחיים, להורדת רמת הכולסטרול מסוג LDL. במחקר נכללו 103 משתתפים עם רמת LDL מעל 116 מ"ג/דצ"ל, אשר חולקו אקראית לקבלת התוסף במינון 2 גרם/יום או פלסבו (אותו תוסף ללא רכיב הסטנולים) - למשך 4 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף הובילה לירידה של 7.6% בממוצע ברמת ה-LDL, של 4.9% בממוצע ברמת הכולסטרול הכללי ושל 6.6% ברמת הכולסטרול שאינו HDL ברמת מובהקות של p<0.003). לא נמצאה השפעה לתוסף על רמת ה-HDL והטריגליצרידים. מרבית המשתתפים דיווחו כי טעם התוסף היה טוב / טוב מאוד (68% מהמשתתפים) וקל / קל מאוד לצריכה (78% מהמשתתפים) ולא דווח על תופעות לוואי.
המחקר מומן על ידי חברת Raisio Nutrition Ltd, המייצרת את התוסף.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1756464617300130

בסקירה (אוקטובר 2016) מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים, המצביעים על רכיבים טבעיים יעילים לטיפול בדיסליפידמיה, במטרה להעריך את ההשפעה המשולבת של רכיבים שונים. מהסקירה עולה כי קיימים רכיבים טבעיים רבים התורמים לירידה ברמות השומנים בדם, כאשר שילוב של רכיבים שונים במטרה להגביר את היעילות הקלינית נעשה לרוב במינונים נמוכים על מנת להפחית את הסיכון להשפעות שליליות. מהסקירה עולה כי ליצירת השפעה סינרגיסטית ניתן לשלב רכיבים המשפיעים בדרכים שונות על רמת השומנים בדם:

• הפחתת ספיגת השומן מהמעי ו/או הגברת ההפרשה: סיבים מסיסים, פיטוסטרוֹלים, פרוביוטיקה.
• הגברת כניסת כולסטרול לכבד (שם הוא מפורק): ברברין, חלבוני סויה.
• עיכוב האנזים HMG CoA reductase, המעורב בייצור אנדוגני של כולסטרול בכבד: שמרי אורז אדום, פוליקוסנול (תרכובות אלכוהול ארוכות שרשרת), אליצין, חלבוני סויה, ברגמוט.
• הפחתת חמצון LDL והגברת תהליכי תרמוגנזה ומטבוליזם של שומנים: חומצה כלורגנית.

החוקרים מסכמים כי שילוב מושכל של רכיבים טבעיים המשפיעים על רמות השומנים בצורות שונות עשוי להוות אפשרות טיפול יעילה, שאיננה תרופתית, למניעת תחלואה קרדיווסקולרית בקרב אוכלוסיות בסיכון ובקרב אנשים עם סבילות נמוכה לסטטינים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26621556

במחקר אקראי מבוקר נערכה השוואה בין שני תוספים טבעיים בהתייחס להשְפעתם על המטבוליזם של שומנים ושל גלוקוז ועל לחץ הדם, במטרה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. במחקר נכללו 359 מבוגרים בני 55 בממוצע עם יתר כולסטרול בדם (LDL ממוצע של 157 מ"ג/דצ"ל), שאינם נוטלים סטטינים. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת אחד משני התוספים:

• Armolipid Plus – מכיל 10 מ"ג פוליקוזנול, 200 מ"ג שמרי אורז אדום, 500 מ"ג ברברין, 0.5 מ"ג אסתקסנטין, 200 מק"ג חומצה פולית, 2 מ"ג קו-אנזים Q10.
• LopiGLIK – מכיל 531 מ"ג ברברין, 220 מ"ג שמרי אורז אדום, 200 מ"ג תות לבן (Morus alba). 

נמצא כי שני התוספים גרמו לירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי, LDL וטריגליצרידים, כאשר יעד המטרה העיקרי - רמת LDL נמוכה מ-130 מ"ג/דצ"ל - הושג בקרב 72% מהמשתתפים שנטלו את התוסף LopiGLIK ו-43% מהמשתתפים שנטלו את התוסף Armolipid Plus. בנוסף, שני התוספים הובילו לירידה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובתנגודת לאינסולין, עם שיפור משמעותי יותר לתוסף LopiGLIK. על פי ממצאי המחקר, ניכר כי התוסף LopiGLIK יעיל יותר להפחתת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם יתר כולסטרול בדם. שני התוספים סופקו על ידי חברת Akademy Pharma, המשווקת את התוסף LopiGLIK באיטליה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28965797

במאמר (נובמבר 2016) מוצגת סקירה של העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע ליעילות של תוספים צמחיים לטיפול בתחלואה כרונית. 

• יתר לחץ דם: ישנם ממצאים התומכים ביעילות של שום (Allium sativum) ושל היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) להורדת לחץ הדם, כאשר השימוש בג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) לא נמצא יעיל לשיפור נוקשות העורקים בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם המטופלים תרופתית. 
• יתר שומנים בדם: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לשיפור פרופיל השומנים כוללים שום (Allium sativum) ושמרי אורז אדום.
• דלקת מפרקים ניוונית: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לטיפול בתסמינים של דלקת מפרקים ניוונית כוללים הרפגו (Harpagophytum procumbens), ערבה לבנה (Salix alba), כורכום (Curcuma longa) ולבונה (Boswellia spp). 
• סרטן: למרות שאונקולוגים רבים מתנגדים לנטילת תוספים במהלך הטיפול האנטי-סרטני, האגודה לאונקולוגיה אינטגרטיבית (SIO) ממליצה על מספר רכיבים צמחיים שעשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה, כולל כורכומין, פטריית מיטאקי (Grifola frondosa), תה ירוק (Camellia sinensis) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus).
• סוכרת סוג 2: ישנם רכיבים צמחיים רבים שנחקרו בהקשר לטיפול בסוכרת, אולם המחקרים הקליניים העדכניים הינם מוגבלים. על בסיס המחקרים הקיימים, החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה ליעילות של קינמון (Cinnamomum zeylanicum) לאיזון רמות הסוכר, אולם ישנם ממצאים התומכים בהשפעה המיטיבה של חילבה (Trigonella foenum-graecum). החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר אשר מתייחסים להיבטים של סבילות ובטיחות, כאשר במצבים של תחלואה כרונית יש להתאים אישית את השימוש בתוספים צמחיים, תוך התייחסות לאינטראקציות עם הטיפול התרופתי. 

https://journals.lww.com/tnpj/Fulltext/2016/11000/Herbal_supplements_used_to_treat_common_chronic.6.aspx

חזרה לתחילת המחקרים

 

אוֹמגה 3

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של אומגה 3 על גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 46 מחקרים בהם 4,991 משתתפים המאובחנים עם סוכרת סוג 2. הגיל הממוצע נע בין 33 ל-74, ה-BMI הממוצע נע בין 22.5 ל-37.9 ורמת ההמוגלובין המסוכרר הממוצעת נעה בין 6.7% ל-8.6%. ב-19 מהמחקרים נעשה שימוש בתוספי שמן דגים, ב-16 מהמחקרים נעשה שימוש בתוספי אומגה 3 ובמחקרים האחרים נעשה שימוש בתוספים אחרים , כולל רק EPA או DHA, דגים או שמן פשתן. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי אומגה 3 הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-HDL, ההמוגלובין המסוכרר וה-CRP בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצאה השפעה מובהקת על תפקודי הכליות, רמת הגלוקוז בצום, תנגודת לאינסולין, LDL, ורמת אדיפונקטין ולפטין. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התועלת של תיסוף אומגה 3 לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. 
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35717726/

בסקירה שיטתית (2022) הוערכו העדויות בהתייחס להשפעה של מאפיינים גנטיים על השינוי בפרופיל השומנים בעקבות צריכה של אומגה 3. בסקירה נכללו 65 מחקרים, מהם 23 מחקרים תצפיתיים ו-42 מחקרים התערבותיים. באופן כללי החוקרים קובעים כי באופן כללי אין עדויות מספיקות על מנת להסיק כיצד מאפיינים גנטיים משפיעים על הקשר בין צריכה של אומגה 3 ופרופיל השומנים. עם זאת, נמצאו עדויות מבוססות לכך שבקרב גברים שהינם נשאים של הגן APOE-E4 ישנה ירידה ברמת הטריגליצרידים בעקבות נטילת שמן דגים עשיר באומגה 3 באופן תלוי מינון. עוד נמצא כי ציון הסיכון הגנטי הכללי מנבא את תגובת הטריגליצרידים בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות. החוקרים מסכמים כי העדויות הן מוגבלות אולם נמצאה תמיכה מסוימת להשפעה של מאפיינים גנטיים על השינוי ברמת הטריגליצרידים בעקבות תיסוף של אומגה 3.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35193914/

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של יחס אומגה 6 לאומגה 3 על פרופיל השומנים. בניתוח נכללו הנתונים מ-30 מחקרים בהם 1,368 משתתפים בריאים, עם יתר שומנים בדם או סוכרת. המקורות העיקריים לאומגה 3 היו דגים ושמן דגים, שמן פשתן, אגוזי מלך ושילובים שונים בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה שמנים כמו שמן תירס או חמניות. משך ההתערבות נע בין 42 יום ל-6 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי למתן תוספים עם יחס נמוך של אומגה 6 לאומגה 3 לא הייתה השפעה על רמת הכולסטרול הכללי אך הוביל לירידה ברמת הטריגליצרידים ולעלייה ברמת ה-HDL בהשוואה לקבוצת ביקורת. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה המיטיבה על פרופיל השומנים הייתה גדולה יותר במחקרים ממושכים יותר. עוד נמצא כי לחומצה אלפא-לינולנית הייתה השפעה משמעותית יותר על הכולסטרול הכללי וה-LDL ול-EPA ו-DHA הייתה השפעה משמעותית יותר על הטריגליצרידים וה-HDL. החוקרים מסכמים כי יחס נמוך של אומגה 6 לאומגה 3 בעקבות תיסוף אומגה 3 תרם לשיפור פרופיל השומנים, בעיקר בתיסוף לאורך זמן.     

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33123975/

בנייר עמדה מדעי (2019) מטעם איגוד הלב האמריקאי (AHA), מסכמים המומחים את העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים, בהתייחס לשימוש באומגה 3 כאסטרטגיה לטיפול ברמת טריגליצרידים גבוהה. הם מציינים כי יתר טריגליצרידים (200-499 מ"ג/דצ"ל) הינה מצב יחסית שכיח בארה"ב, בעוד שרמה גבוהה מאוד (מעל 500 מ"ג/דצ"ל) פחות שכיחה. בשנת 2002 המליץ איגוד הלב האמריקאי על שימוש בחומצות אומגה 3 EPA ו-DHA במינון 2-4 גרם/יום לטיפול ביתר טריגליצרידים. מאז 2002 אושרו על ידי ה-FDA תרופות מרשם המכילות EPA + DHA או EPA בלבד. בנייר עמדה זה הוערכו העדויות לגבי יעילות השימוש בתוספי אומגה 3, אשר ניתנו עם מרשם רופא בלבד ואושרו על ידי ה-FDA. 

להלן הממצאים העיקריים:

• בהתייחס לטיפול בערכי טריגליצרידים של 500 מ"ג/דצ"ל ומעלה במינון של 4 גרם/יום, השימוש ב- EPA + DHA היה מלווה בירידה של 30% לפחות ברמת הטריגליצרידים, תוך עלייה ב-LDL; אולם, מאחר ולא היתה עליה ב- Apo B, אזי העליה ב- LDL משקפת עליה בגודל החלקיקים ולא בריכוז החלקיקים. השימוש ב-EPA בלבד לא הוביל לעלייה ב-LDL. 
• בהתייחס לטיפול בערכי טריגליצרידים של 200-499 מ"ג/דצ"ל, ההשפעה של EPA + DHA או EPA בלבד הייתה דומה, עם הפחתה ברמת הטריגליצרידים וללא עלייה ב-LDL, כאשר ניתן כטיפול יחיד או בשילוב עם סטטינים. 
• לשימוש ב-4 גרם/יום אומגה 3 נמצאה תועלת בהפחתת תהליכי טרשת עורקים והייתה קשורה בירידה באירועים קרדיווסקולריים. 

מסקנת המומחים הינה כי שימוש בתכשירי אומגה 3 הזמינים במרשם רופא במינון 4 גרם/יום (EPA + DHA או EPA בלבד) הינם בטוחים ויעילים לטיפול ביתר טריגליצרידים כטיפול יחיד או בשילוב עם טיפולים אחרים נוגדי שומנים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31422671/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תיסוף אומגה 3 על מדדים קרדיו-מטבוליים ועקה חמצונית בקרב מטופלים עם מחלת כליות כרונית. בסקירה נכללו 13 מחקרים בהם 708 משתתפים אשר קיבלו תוספי אומגה 3 או פלסבו למשך 8-192 שבועות. מלבד מחקר אחד, בכל המחקרים ניתן שילוב של EPA ו-DHA במינון כולל של 1-6 גרם/יום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי תיסוף אומגה 3 היה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים, בירידה במדד MDA לעקה חמצונית ובעלייה באנזימים נוגדי החמצון SOD ו-GPx. לא נמצאה השפעה מובהקת על ה-HDL, LDL או לחץ הדם. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על היעילות של תוספי אומגה 3 לשיפור פרופיל השומנים והפעילות נוגדת החמצון בקרב מטופלים עם מחלת כליות כרונית. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33933009/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי אומגה 3 על מאפייני התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו 33 מחקרים, מהם ב-22 מחקרים נכללו משתתפים עם לפחות מצב כרוני אחד (כגון יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2, יתר שומנים בדם או תסמונת מטבולית) ובעשרה מחקרים נכללו משתתפים בריאים. במחקרים אלה ניתנו תוספי EPA ו/או DHA במינון כולל של 400 עד 4,800 מ"ג/יום למשך תקופת התערבות של 2 עד 48 שבועות. 
להלן הממצאים העיקריים:

• בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי גם EPA וגם DHA היו יעילים להורדת רמת הטריגליצרידים. 
• נטילת EPA הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 9.3 מ"ג/דצ"ל), הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 68.2 מ"ג/דצ"ל) וה-LDL (הפרש ממוצע של 5 מ"ג/דצ"ל). 
• נטילת DHA הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 5.4 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (הפרש ממוצע של 10.1 מ"ג/דצ"ל) וה-HDL (הפרש ממוצע של 2.7 מ"ג/דצ"ל). 
• נטילת DHA העלתה את רמת האינסולין בדם בהשוואה ל-EPA, עם השפעה משמעותית יותר בקרב משתתפים מתחת לגיל 60 וכן כאשר תוספי ה-DHA ניתנו לתקופה של עד שלושה חודשים. המנגנון המעורב אינו לגמרי ברור אולם מוצע כי DHA גורם לעלייה באדיפונקטין, הורמון המעודד הפרשת אינסולין.
• באופן כללי לא נמצאה תרומה להתערבות בהתייחס להורדת לחץ הדם, רמת הגלוקוז בצום ותנגודת לאינסולין. 

מסקנת החוקרים היא כי ל-EPA ול-DHA השפעה שונה על גורמי הסיכון הקשורים בתסמונת המטבולית ויש לאשש את הממצאים ולבחון את המנגנונים המעורבים במחקרים נוספים. 
המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34229258/

בסקירה (2020) מוצגות העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים, בהתייחס להשפעה של אומגה 3 ממקורות צמחיים, במזון או כתוספים, על פרופיל השומנים ומדדים קרדיו-מטבוליים. במסגרת הסקירה, מוצגים המסלולים המטבוליים, כולל המרה של ALA לאומגה 3, התחרות בין אומגה 3 לאומגה 6, ומסלולי הפעילות הקרדיו-מטבולית. בהמשך, מוצגות העדויות לגבי מקורות צמחיים לאומגה 3, כולל אגוזים וזרעים (אגוזי מלך, זרעי פשתן, זרעי צ'יה, זרעי המפ), מגוון שמנים (כגון שמן פשתן, שמן סויה ושמן קנולה), ואצות (ספירולינה וכלורלה). 

להלן הממצאים העיקריים העולים מהסקירה:

• אגוזי מלך וזרעי פשתן הם המקורות הצמחיים השכיחים ביותר לאומגה 3 ובעלי הבסיס המשמעותי ביותר ליישום קליני. כמו כן הם מקורות לסיבים, אשלגן, מגנזיום, פוליפנוֹלים וסטרולים התורמים למניעת תחלואה כרונית. 

• רמת ה-ALA בשמן קנולה ובשמן סויה, הינה מזערית ביחס לשמן פשתן. 

• ספירולינה וכלורלה הינם מקורות חשובים לאומגה 3, אולם תרומתם הקרדיו-מטבולית ככל הנראה נובעת מהשילוב עם פעילותם נוגדת החמצון. 

• בבני אדם ALA אינה מומרת בצורה מיטבית ל-EPA ול-DHA, אולם ישנן עדויות לכך שצריכת מזונות עשירים ב-ALA קשורה בשיפור המצב הקרדיו-מטבולי. 

• העלאת הצריכה של ALA, במזון או כתוספים, בשילוב הפחתת הצריכה של אומגה 6, עשויה לתרום לשיפור יחס אומגה 3 לאומגה 6, פרופיל השומנים, ומדדים קרדיו-מטבוליים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33081119/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נערכה השוואה בין ההשפעה של שני תוספי אומגה 3 בקרב מבוגרים עם יתר טריגליצרידים בדם. במחקר קודם נמצא כי תוסף חומצות שומן חופשיות מסוג EPA + DPA (משווק תחת השם המסחרי Lypdiso ) היה מלווה בירידה משמעותית יותר ברמת הטריגליצרידים בהשוואה לתוסף EPA במבנה של אתיל-אסטר (EPA-EE) בנטילה של פעם ביום בשילוב דיאטה דלה מאוד בשומן. במחקר זה המשתתפים התבקשו ליטול את התוסף פעמיים ביום בשילוב התערבות לשיפור אורח החיים. במחקר נכללו 100 משתתפים מ-8 מרכזים בארה"ב עם רמת טריגליצרידים של 150 עד 499 מ"ג/דצ"ל אשר נטלו בסדר אקראי את שני התוספים, כל אחד למשך 28 יום עם הפרדה של לפחות 28 יום בין התנאים. נמצא כי שני התוספים הובילו לירידה דומה ברמת הטריגליצרידים, ירידה של 20.9% ו-18.3% בהשוואה לנתוני הבסיס. עם זאת, התוסף EPA + DPA היה מלווה בירידה גדולה יותר ברמת ה-CRP (ירידה של 5.8% לעומת עלייה של 8.5%), בעלייה גדולה יותר בריכוז ה-EPA, DPA וסך אומגה 3 בדם וכן בעלייה בריכוז ה-DHA. לא נמצאו הבדלים בין התנאים בתגובת הכולסטרול ואפוליפופרוטאינים (המעורבים בוויסות רמת הטריגליצרידים בדם). מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוסף חומצות שומן חופשיות היה יעיל יותר להעלאת ריכוז אומגה 3 בדם ולהפחת טריגליצרידים ו-CRP ללא העלאת ה-LDL בהשוואה לתוסף במבנה של אתיל-אסטר. המחקר נערך בשיתוף ובמימון חברת Matinas BioPharma, Inc. שמייצרת את תוסף חומצות השומן החופשיות. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35232215/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) נבדקו המנגנונים המולקולריים, העומדים בבסיס ההשפעה של חומצות השומן DHA ו-EPA על רמת הטריגליצרידים. מחקרים קודמים מצאו כי הירידה ברמת הטריגליצרידים בדם גבוהה יותר בעקבות שימוש ב-DHA לעומת EPA, כאשר מוצעים שני מנגנונים אפשריים הגורמים לכך: הבדלים בוויסות תהליך הליפוגנזה או בפינוי הטריגליצרידים מהדם. במחקר הנוכחי הושוותה ההשפעה של תוספי DHA לעומת EPA על רמת הטריגליצרידים, על מדדים של ליפוגנזה ועל פעילות האנזים ליפופרוטאין-ליפאז (המפרק את הטריגליצרידים שבכילומיקרונים לקבלת גליצרול וחומצות שומן). במחקר נכללו 89 משתתפים צעירים ובריאים, אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות המחקר למשך 12 שבועות: שתי קבוצות ההתערבות קיבלו תוסף EPA או DHA בצורת טריגליצרידים במינון של 3 גרם/יום, וקבוצת הביקורת קיבלה מינון דומה של שמן זית. נמצא כי נטילת תוסף DHA הובילה לירידה ברמת הטריגליצרידים, ללא השפעה על הליפוגנזה; תוסף EPA לא השפיע על רמת הטריגליצרידים, אך הוביל לעלייה בליפוגנזה. מסקנת החוקרים היא כי הירידה בריכוז הטריגליצרידים בעקבות נטילת תוסף DHA הייתה קשורה בעלייה בפעילות האנזים ליפופרוטאין-ליפאז, ואילו העדר ההשפעה של EPA עשוי לנבוע מעלייה בליפוגנזה במקביל לעלייה בפעילות האנזים ליפופרוטאין-ליפאז (כלומר, שתי פעולות הפוכות, ולכן לא נצפתה השפעה). הם מציעים להמשיך ולבחון את ההשפעה על ריכוז הטריגליצרידים בדם הן בקרב משתתפים עם רמות שומנים תקינות והן בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31535138/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) הוערכה ההשפעה של תוסף EPA על מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים בריאים. החוקרים מסבירים כי ההשפעה המיטיבה של אומגה 3 על הבריאות הקרדיווסקולרית לרוב מיוחסת לשילוב של חומצות השומן DHA ו-EPA, כאשר טיפול ב-EPA בלבד נמצא יעיל לטיפול בתחלואה קרדיווסקולרית, אולם לא ידועה השְפעתו באוכלוסייה הבריאה. במחקר נכללו 120 משתתפים בריאים, עם רמת כולסטרול של 250 מ"ג/דצ"ל בממוצע בתחילת המחקר. הם חולקו אקראית לנטילת התוסף במינון 1 גרם/יום או פלסבו - למשך 12 שבועות. התוסף ®Almega PL מופק מהאצות Nannochloropsis ומכיל מעל ל-25% EPA ואינו מכיל DHA. 

להלן סיכום הממצאים: 

• בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף הייתה מלווה בעלייה מובהקת באינדקס אומגה 3 ובריכוז EPA בכדוריות הדם האדומות. 

• נמצאה ירידה של כ-25% ברמת ה-VLDL, ירידה שהתבטאה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי, בהשוואה לפלסבו. 

• הירידה ב-VLDL לא הייתה מלווה בעלייה ב-LDL, מגמה אשר ככל הנראה מתקיימת רק בתוספים המבוססים על EPA בלבד. 

החוקרים מסכמים כי באופן כללי תוצאות המחקר מצביעות על כך שהתוסף תורם לשיפור ריכוז ה-EPA ומדדי הכולסטרול באוכלוסייה הבריאה.      

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32585854/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה היעילות והבטיחות של שמן קריל, כמקור לאומגה 3, בקרב מטופלים עם רמות גבוהות מאוד של טריגליצרידים. קריל הינו סוג של סרטן קטן חסר חוליות התוסף, אשר משווק תחת השם המסחרי CapRe,הינו פיתוח חדשני המבוסס על אומגה 3 גם בצורה של חומצות שומן חופשיות וגם כחלק ממבנה פוספוליפידי ביחס שווה, עם ספיגה וזמינות ביולוגית גבוהה ויתרון בכך שאינו מוביל לעליה ב-LDL. הניתוח הנוכחי מבוסס על התוצאות משני מחקרים זהים, במחקר אחד נכללו משתתפים מ-71 מרכזים בארה"ב ובמחקר השני נכללו משתתפים מ-93 מרכזים בארה"ב, קנדה ומקסיקו. כל המשתתפים היו עם רמת טריגליצרידים בצום של 500 עד 1,500 מ"ג/דצ"ל, עם או בלי טיפול תרופתי להורדת רמות השומנים. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת ארבעה גרם ליום שמן קריל או פלסבו למשך 26 שבועות. מדד המטרה העיקרי היה אחוז השינוי ברמת הטריגליצרידים לאחר 12 שבועות, ובנוסף נבדקה מגמת השינוי בסיום תקופת ההתערבות. סך הכול נכללו בניתוח 520 משתתפים בני 55 בממוצע, BMI ממוצע של 31.5, ורמת טריגליצרידים ממוצעת של 701 מ"ג/דצ"ל. מבין המשתתפים, ל-53% הייתה סוכרת ו-48% נטלו סטטינים. נמצא כי לאחר 12 שבועות, בקבוצת ההתערבות רמת הטריגליצרידים ירדה ב-26% לעומת 15.1% בקבוצת הפלסבו (הפרש של 10.9%, p=0.02). מגמה זאת נמשכה גם לאחר 26 שבועות עם הפרש של 12.7% בין שתי הקבוצות. בהשוואה לפלסבו, להתערבות לא הייתה השפעה מובהקת על מדדי השומן האחרים. החוקרים מראים כי באופן כללי תוצאות המחקר לא היו תלויות במדדים סוציו-דמוגרפיים או בריאותיים, אולם ההשפעה הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים שנטלו סטטינים או טיפול תרופתי דומה וכן בקרב משתתפים עם רמת בסיס נמוכה יותר של אומגה 3. פרופיל הבטיחות היה דומה בשתי הקבוצות והטיפול נסבל היטב. מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוסף אומגה 3 שמקורה בשמן קריל הייתה יעילה להורדת רמת הטריגליצרידים ונסבלה היטב בקרב מטופלים עם רמות גבוהות מאוד של טריגליצרידים. המחקר מומן על ידי Acasti Pharma Inc המפתחת את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34989797/

מחקר קליני רנדומלי כפול סמיות (אפריל 1998) בחן השפעות אומגה 3 על מטופלים הסובלים מעודף טריגליצרידים ואי סבילות לגלוקוז, סוכרת סוג 2 ו/או יתר לחץ דם. המחקר כלל 935 מטופלים אשר חולקו רנדומלית ל- 6 חודשים לקבל חומצות שומן מסוג אומגה 3 או פלסבו ולאחר מכן מעקב נוסף של 6 חודשים ללא סמיות (868 משתתפים) כאן קיבלו מינון יומי של 2 ג' חומצות שומן מסוג אומגה 3. בתום תקופת הסמיות ערכי הטריגליצרידים ירדו באופן מובהק יותר בקרב קבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הפלסבו, ללא שינויים במדדים הגליקמים. ב-6 חודשי המעקב הנוספים המטופלים אשר קיבלו אומגה 3 הראו ירידה מובהקת בערכי כולסטרול כללי ועליה ממוצעת של 7.4% בערכי כולסטרול HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9622285

מחקר רנדומלי כפול סמיות עם שימוש בפלסבו (ספטמבר 2008), בדק השפּעת תוסף של חומצות שומן מסוג אומגה 3 (1.4 ג' ביום עם ובלי 2 ג' סטרולים צמחיים ליום) על 60 מטופלים עם יתר שומנים בדם למשך 3 שבועות. המחקר מצא כי שילוב חומצות שומן PUFA וסטרולים צמחיים הפחית סמני דלקת. נצפתה ירידה חדה ברמות CRP, TNF-alpha, IL-6, LTB4, ועליה באדיפונקטין. הסיכון הכללי למחלות לב וכלי דם ירד ב22.6%.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18977480

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2015) נועד לבחון את ההשפעה של שמן דגים ומולטי-ויטמין על התפקוד הקרדיווסקולרי והקוגניטיבי.במסגרת המחקר, 160 משתתפים בגילאי 50-70 חולקו באופן אקראי ל-4 קבוצות: 3 גרם שמן דגים + מולטי-ויטמין, 6 גרם שמן דגים + מולטי-ויטמין, 6 גרם שמן דגים ללא מולטי-ויטמין או פלסבו. באופן כללי, לאחר 16 שבועות לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לתפקוד הקוגניטיבי. עם זאת, נטילת 6 גרם שמן דגים ללא מולטי-ויטמין הובילה לשיפור בתפקוד העורקים ובכך להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25565485

סקירה חשובה (נובמבר 2014) העוסקת ביעילות ובטיחות של מוצרי אומגה 3 הניתנים במרשם רופא להפחתת רמות טריגליצרידים גבוהות. כיום בארה"ב ישנם 6 מוצרים המאושרים לשימוש ולנתינה במרשם רופא, כולם מלבד אחד (Vascepa) מכילים גם EPA וגם DHA. כולם נמצאו יעילים להפחתת טריגליצרידים, כתלות ברמת הבסיס ההתחלתית. יחד עם זאת, נמצא כי DHA עלול להוביל לעלייה ברמות כולסטרול LDL ולכן ניתן להמליץ על מוצר המכיל EPA בלבד (Vascepa) לאוכלוסייה הסובלת מטרשת עורקים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25387209

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדק כיצד תיסוף אומגה 3 משפיע על הליפופרוטאינים בדם בקרב משתתפים בריאים. החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות להשפעה מיטיבה של אומגה 3 על רמת הטריגליצרידים בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם, אולם לא ידועה ההשפעה באוכלוסייה הבריאה. במחקר נכללו 44 משתתפים מבוגרים בגיל 65-85 אשר חולקו אקראית לנטילת אומגה 3 במינון 3.9 גרם ליום או פלסבו למשך 6 חודשים. באופן כללי נמצא כי תיסוף אומגה 3 הוביל לירידה קטנה בלבד ברמת הטריגליצרידים ו-VLDL, אולם זוהה שינוי משמעותי במספר ובהרכב של חלקיקי LDL ו-HDL בעקבות ההתערבות. מצד אחד, נמצאה עלייה בחלקיקי LDL קטנים עם צפיפות גבוהה אשר מהווים גורם סיכון להתפתחות טרשת עורקים. יחד עם זאת, נמצאה גם עלייה בחלקיקי HDL גדולים להם מיוחסת השפעה קרדיווסקולרית מגינה. החוקרים מסכמים כי בהסתכלות כוללת על הממצאים, לתיסוף אומגה 3 עשויה להיות השפעה מיטיבה על הבריאות הקרדיווסקולרית בקרב קשישים שאינם סובלים מיתר שומנים בדם.  המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35389487/

מחקר (ספטמבר 2015) שנועד לבחון את הקשר בין רמת אומגה 3 בדם לבין פרופיל השומנים בקרב קשישים במטרה להעריך את התועלת ארוכת הטווח של נטילת אומגה 3 להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. במחקר נכללו 276 קשישים בגיל 76 בממוצע. באופן כללי נמצא כי רמת אומגה 3 הייתה גבוהה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. בנוסף נמצא כי רמת אומגה 3 גבוהה הייתה מלווה ברמות נמוכות יותר של טריגליצרידים ורמות גבהות יותר של HDL. מחקר זה מצביע על התפקיד האפשרי של אומגה 3 בשמירה על בריאות קרדיווסקולרית בגיל השלישי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26475216

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים ושל מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (ינואר 2017) נבדקה התרומה של חומצות שומן אומגה 3 מסוג EPA ו-DHA, במזון או כתוסף תזונה, להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. מניתוח הנתונים של 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם כ-93,000 משתתפים, עולה כי באופן כללי נטילת תוסף EPA + DHA הייתה מלווה בירידה לא מובהקת סטטיסטית של 6% בסיכון למחלת לב כלילית. עם זאת, הירידה בסיכון הייתה מובהקת באוכלוסיות בסיכון גבוה, עם ירידה של 16% בסיכון למחלת לב כלילית בקרב משתתפים עם רמת טריגליצרידים גבוהה (מעל 150 מ"ג/דצ"ל) וירידה של 14% במשתפים עם רמת LDL גבוהה (מעל 130 מ"ג/דצ"ל). על בסיס הממצאים הקיימים לא ניתן לקבוע בבירור מהו המינון האופטימאלי, אולם לא ניתן להצביע על יעילות במינונים הנמוכים מ-1 גרם ליום. במטה-אנליזה נפרדת בה נכללו הנתונים מ-16 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, בהם כ-732,000 משתתפים, נמצא כי צריכה גבוהה יותר של EPA + DHA הייתה קשורה בירידה של 18% בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים. ממצאים אלה מצביעים על תרומה אפשרית של אומגה 3 להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי, במיוחד באוכלוסיות בסיכון גבוה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28062061

בסקירה שיטתית עדכנית (אוגוסט 2016) שפורסמה על ידי הסוכנות האמריקאית למחקר ואיכות של שירותי בריאות (AHRQ) נבדק באופן מקיף ונרחב הקשר בין אומגה 3 לבין תחלואה קרדיווסקולרית. בסקירה נכללו 61 מחקרים אקראיים מבוקרים ו-32 מחקרי אורך תצפיתיים, בהם נבדקה צריכת אומגה 3, שמקורה בשמן דגים או ממקורות צמחיים, במזון או כתוסף תזונה. מרבית המחקרים המבוקרים נערכו על אוכלוסיות בסיכון קרדיווסקולרי גבוה, בעוד שמרבית המחקרים התצפיתיים נערכו בקרב האוכלוסייה הכללית. מהמחקרים המבוקרים עולה כי נטילת תוספי שמן דגים הייתה מלווה בעלייה קלה ברמת ה-HDL וה-LDL (עד 2 מ"ג/דצ"ל) ובירידה ברמת הטריגליצרידים (24 מ"ג/דצ"ל). הירידה ברמת הטריגליצרידים הייתה משמעותית בעיקר באוכלוסייה עם רמות טריגליצרידים גבוהות. באופן כללי נטילת תוספי שמן דגים לא נמצאה יעילה להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי לאוכלוסייה בסיכון גבוה. המינון במחקרים נע בין 0.34 ל-6 גרם ליום של EPA + DHA (חציון 0.866 גרם ליום) עם תקופת מעקב של 1-10 שנים (חציון 3.9 שנים). 
עם זאת, בהתבסס על מחקרים תצפיתיים נמצא כי באוכלוסייה הכללית צריכת דגים עשירים באומגה 3, במינון של 0.025-0.6 גרם ליום, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לשבץ איסכמי הקשור בטרשת עורקים (ירידה של כ-50% בסיכון לכל גרם ליום שמן דגים בתזונה). לסיכום, במחקרים אקראיים מבוקרים לא נמצא כי לצריכת אומגה 3 תרומה משמעותית להפחתת הסיכון לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים או לשבץ מכל הסוגים, בעוד שמחקרים תצפיתיים מצביעים על תרומה אפשרית, בעיקר להפחתת הסיכון לשבץ איסכמי.  

https://www.effectivehealthcare.ahrq.gov/search-for-guides-reviews-and-reports/?

pageaction=displayproduct&productid=2261

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (דצמבר 2017) נבדקה ההשפעה המיטיבה של תוספי אומגה 3 על קצב הלב, ובאופן ספציפי - של חומצת שומן מסוג EPA לעומת DHA. במחקר נכללו הממצאים מ-51 מחקרים, בהם סה"כ כ-3,000 מטופלים אשר נטלו תוסף אומגה 3 או פלסבו. בחלק מהמחקרים נכללו משתתפים בריאים ובחלקם משתתפים עם תחלואה כרונית כגון מחלת לב כלילית, אי ספיקת כליה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סוכרת סוג 2 ועוד. משך המחקרים נע בין שבועיים לשנה, גיל המשתתפים נע בין 22 ל-70, קצב הלב של המשתתפים היה לרוב בטווח הנורמה (60-100 פעימות לדקה) ומינון אומגה 3 נע בין 0.5-15 גרם/יום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף אומגה 3 הובילה לירידה קלה, אך מובהקת סטטיסטית, בקצב הלב, עם הפרש ממוצע של 2.23 פעימות לדקה. במחקרים בהם נבדקה ההשפעה של שתי חומצות השומן בנפרד נמצא כי ל-DHA השפעה מובהקת על הירידה בקצב הלב, אך לא ל-EPA.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29284786

במטה-אנליזה של מחקרים קליניים גדולים (ינואר 2018), הוערך הקשר בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה. החוקרים מסבירים כי ההנחיות הנוכחיות תומכות בשימוש בתוספי אומגה 3 משמן דגים למניעת מחלת לב איסכמית ואירועים וסקולריים בקרב אוכלוסייה בסיכון עם מצב קרדיווסקולרי קודם, אולם העדויות המחקריות לגבי מידת היעילות אינן עקביות. במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 77,917 משתתפים, בני 64 בממוצע, מ-10 מחקרים אקראיים גדולים (לפחות 500 משתתפים בכל מחקר). בתקופת מעקב ממוצעת של 4.4 שנים זוהו 6,273 אירועים של מחלת לב כלילית ו-12,001 אירועים וסקולריים. החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין נטילת תוספי אומגה 3 (EPA במינון של 226-1,800 מ"ג/יום) לבין הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי (כולל תמותה ממחלת לב כלילית, אוטם שריר הלב או אירוע וסקולרי). גם בניתוח לפי תתי-קבוצות לא נמצאו קשרים מובהקים בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי, כולל בקרב משתתפים עם מצב קודם של מחלת לב כלילית, סוכרת, רמות שומנים גבוהות, או משתתפים הנוטלים סטטינים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שנטילת תוספי אומגה 3 אינה קשורה בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי ולפיכך אינם תומכים בהנחיות הנוכחיות. המחקר נתמך על ידי ארגון הלב הבריטי ועוד מספר גורמים רשמיים בלתי תלויים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29387889

במחקר תצפיתי פרוספקטיבי, (2021) בו נכללו הנתונים של 9,253 משתתפים בני 52 בממוצע, נמצא כי צריכת תוספי שמן דגים ועלייה בריכוז אומגה 3 בדם הייתה קשורה בירידה ברמת ה-LDL. המחקר נערך בשיתוף The Cooper Institute, מכון מחקר ומרפאה פרטית העוסקת בכושר ובבריאות. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33339757/

במחקר שנערך בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית (2021) הוערך הקשר בין הניבוי של רמת אומגה 3 על פי מאפיינים גנטיים, ובין מחלת לב איסכמית וגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. רנדומיזיציה מנדליאנית הינה שיטה לשימוש במאפיינים גנטיים לצורך הערכת יחסי סיבה ותוצאה במחקרים תצפיתיים. במחקר נעשה שימוש בבסיס נתונים גדול לזיהוי המאפיינים הגנטיים הקשורים בחומצות שומן שונות מסוג אומגה 3. הקשר לתחלואה קרדיווסקולרית ולגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים נבדק באמצעות מספר בסיסי נתונים גדולים.

להלן הממצאים העיקריים:

• ניבוי של רמת ALA גבוהה היה קשור בסיכון נמוך יותר למחלת לב כלילית, סוכרת סוג 2 ורמות שומנים גבוהות.
• ניבוי של רמת DPA ו-EPA לא היה קשור בסיכון למחלת לב כלילית, אך רמת DPA גבוהה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2 ולרמות שומנים גבוהות ורמת EPA גבוהה הייתה קשורה בעלייה ביחס מותניים לירכיים.
• לא נמצא קשר בין DHA והמדדים שהוערכו.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על יתרון לחומצת שומן מסוג ALA להפחתת הסיכון למחלת לב כלילית ולגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, אולם לא נמצאה תמיכה לקשר סיבתי בין אומגה 3 ממקור ימי ומחלת לב כלילית. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34749668/

חזרה לתחילת המחקרים

 

פוליקוסנול

מחקר קליני כפול-סמיות (אפריל 2012) שנערך לאחרונה בצרפת נועד לבחון את יעילות תוסף חדש המכיל שמרי אורז אדום, שעוות קנה סוכר (פוליקוסנול) ותמצית עלי ארטישוק אשר ידועים, כל אחד בנפרד, בהשפעה המיטיבה שלהם להפחתת LDL. המחקר כלל 39 משתתפים אשר חולקו רנדומאלית לשתי קבוצות, האחת קיבלה מינון יומי של התוסף והשנייה קיבלה פלסבו למשך 16 שבועות. אומנם מדובר על מספר משתתפים קטן יחסית, אך תוצאות המחקר הראו ירידה מובהקת ב-LDL ובכולסטרול הכללי בקרב המשתתפים שנטלו את התוסף בהשוואה לנתוני הבסיס. 

http://www.ncbi.gov/22527287?dopt=Abstract

מחקר קליני כפול-סמיות (יולי 2013) שנועד להעריך את ההשפעה של תוסף טבעי להורדת כולסטרול המכיל שמרי אורז אדום, פוליקוסנול ומיצוי עלי ארטישוק. 100 משתתפים הסובלים מרמות בינוניות של יתר כולסטרול (היפרכולסטרולמיה) ואינם נוטלים כל טיפול קיבלו את התוסף או פלסבו למשך 16 שבועות. תוצאות המחקר מראות כי בקבוצה שנטלה את התוסף חלה ירידה מובהקת ברמת ה-LDL (כ-14%), רמת הכולסטרול הכללי וברמת אפוליפופרוטאין b, השפעה שבאה לידי ביטוי כבר לאחר 4 שבועות. נטילת התוסף לא השפיעה על רמות ה-HDL, טריגליצרידים, האנזים קראטין קינאז, האנזים לקטט דהידרוגנאז, קו אנזים Q10 ועל מדדים לתפקודי כבד וכליות. החוקרים מסכמים כי התוסף נמצא יעיל ובטוח לטיפול במצבים בינוניים של יתר כולסטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23815518

סקירת מחקרים קליניים מבוקרים שנערכה בין 2004-2006 מצאה 23 מחקרים עם פלסבו הבודקים את יעילות התוסף פוליקוסנול. כמעט כל המחקרים הראו ירידה מובהקת ברמות כולסטרול LDL, ומרביתם הראו גם עליה ברמות כולסטרול HDL. מחקרים רבים משווים את יעילות התוסף ליעילות תרופות קונבנציונליות ומראים כי אין הבדל ביכולותיהם להורדת כולסטרול כללי וכולסטרול LDL. מטה אנליזה משנת 2005 הראתה ירידה של 16.2% בכולסטרול כללי, 23.7% בכולסטרול LDL ועליה של 10.6% בכולסטרול HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17309382

חזרה לתחילת המחקרים

 

קו אנזים Q10

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של תוספי קו-אנזים Q10 על פרופיל השומנים בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 50 מחקרים בהם 2,794 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים כגון סוכרת, דיסליפידמיה, מחלות קרדיווסקולריות ועוד. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של קו-אנזים Q10 במינון 100 עד 900 מ"ג ליום למשך 2 עד 52 שבועות. קבוצת הביקורת קיבלה פלסבו או התערבות אחרת כגון סטטינים או אומגה 3. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי קו-אנזים Q10 הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 5.53 מ"ג/דצ"ל), ברמת ה-LDL (הפרש ממוצע של 3.03 מ"ג/דצ"ל) וברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 9.06 מ"ג/דצ"ל) וכן בעלייה רמת ה-HDL (הפרש ממוצע של 0.83 מ"ג/דצ"ל). בנוסף, נמצא קשר תלוי מינון בצורת J, כאשר הירידה המשמעותית ביותר ברמת הכולסטרול הכללי הייתה במינון 400-500 מ"ג ליום. החוקרים מסכמים כי תיסוף של קו-אנזים Q10 עשוי להיות בעל השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים בקרב מבוגרים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36337001/

במחקר הנוכחי (פברואר 2015) זוהו 41 מטופלים הסובלים מכאבי שרירים הקשורים בטיפול בסטטינים (סימבסטטין, 20 מ"ג ליום). מטופלים אלה חולקו באופן אקראי לקבלת CoQ10 במינון 600 מ"ג ליום או פלסבו, במקביל לטיפול בסטטינים, למשך 8 שבועות. בבדיקת מספר מדדים פיזיולוגים הקשורים בכאבי שרירים, לא נמצאו הבדלים בין נטילת CoQ10 לבין פלסבו. תוצאות אלה תומכות בממצאי מטה-אנליזה קודמת הכוללת 6 מחקרים מבוקרי פלסבו (בהם ניתנו מינונים של 100-400 מ"ג ליום) המסכמת כי לקו אנזים Q10 אין השפעה משמעותית על כאבי שרירים כתוצאה מטיפול בסטטינים.יחד עם זאת, סטטינים עדיין גורמים למגוון רחב של תופעות לוואי ורצוי לאזן את רמות הכולסטרול בעזרת תזונה וצמחי מרפא במידת הנדרש.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25545331

מטה-אנליזה של מחקרים מבוקרים (יולי 2015) הקובעת כי ישנה ירידה ברמת קואנזים Q10 בעקבות נטילת סטטינים. האנליזה מבוססת על 8 מחקרים מבוקרי-פלסבו בהם נמצאה ירידה ממוצעת של 0.44 מיקרומול/ליטר ברמת קואנזים Q10 כאשר החוקרים מדווחים כי ממצא זה הינו יציב ובעל עוצמה סטטיסטית חזקה. בניתוח תת-קבוצות נמצאה השפעה דומה לכל 4 סוגי הסטטינים שנבדקו (atorvastatin, simvastatin, rosuvastatin, pravastatin), לא נמצאו הבדלים בין השימוש בסטטינים ליפופילים או הידרופילים וכן נמצאה מגמה דומה במחקרים ארוכי טווח וקצרי טווח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26192349

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה של תוסף קו-אנזים Q10 על רמת ה-HDL בקרב מבוגרים עם יתר שומנים בדם. במחקר נכללו 101 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת קו-אנזים Q10 במינון 120 מ"ג ליום או לנטילת פלסבו למשך 24 שבועות. מדדים הקשורים לפעילות ה-HDL נבדקו בתחילת המחקר ולאחר 12 ו-24 שבועות. אחד המדדים העיקריים היה יכולת ה-HDL לפנות את הכולסטרול העודף (CEC - cholesterol efflux capacity), מדד שנמצא קשור בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. בנוסף נבדק מדד הקשור לוויסות הפעילות הדלקתית (HII) ומדד של רמת HDL מחומצן. נמצא כי נטילת קו-אנזים Q10 הייתה מלווה בשיפור המדד CEC ובירידה במדד HII בהשוואה לפלסבו. עם זאת, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בהתייחס לרמת HDL מחומצן. החוקרים מראים כי ההתערבות הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים מבוגרים יותר, בקרב נשים ובקרב משתתפים ללא שמנות. הם מסכמים כי השימוש בתוסף קו-אנזים Q10 עשוי לתרום לשיפור פעילות ה-HDL בקרב מבוגרים עם יתר שומנים בדם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35700592/

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה המטבולית של כורכומין וקו-אנזים Q10 בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 88 משתתפים אשר חולקו אקראית ל-4 קבוצות המחקר שקיבלו במשך 12 שבועות:

1. כורכומין (200 מ"ג ליום) + פלסבו
2. קו-אנזים Q10 (60 מ"ג ליום) + פלסבו
3. כורכומין + קו-אנזים Q10
4. פלסבו

בסיום תקופת ההתערבות נמצאה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים בכל קבוצות ההתערבות, עם ירידה גדולה יותר בקבוצת הכורכומין + פלסבו בהשוואה לכל הקבוצות האחרות. בנוסף, רק בקבוצת הכורכומין + פלסבו נמצא שיפור מובהק ברמת ה-HDL, LDL וכולסטרול כללי. בכל הקבוצות לא נמצאו שינויים מובהקים בהתייחס ללחץ הדם, היקף המותניים, משקל, BMI ורמת הגלוקוז בצום. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכומין הייתה יעילה לשיפור פרופיל השומנים בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית, ללא השפעה מובהקת לקו-אנזים Q10. מעבר לכך, ניכר כי הנטילה של קו-אנזים Q10 נטרלה את ההשפעה המיטיבה של כורכומין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36192751/

במחקר אקראי מבוקר נערכה השוואה בין שני תוספים טבעיים בהתייחס להשְפעתם על המטבוליזם של שומנים ושל גלוקוז ועל לחץ הדם, במטרה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי. במחקר נכללו 359 מבוגרים בני 55 בממוצע עם יתר כולסטרול בדם (LDL ממוצע של 157 מ"ג/דצ"ל), שאינם נוטלים סטטינים. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת אחד משני התוספים:

• Armolipid Plus – מכיל 10 מ"ג פוליקוזנול, 200 מ"ג שמרי אורז אדום, 500 מ"ג ברברין, 0.5 מ"ג אסתקסנטין, 200 מק"ג חומצה פולית, 2 מ"ג קו-אנזים Q10.
• LopiGLIK – מכיל 531 מ"ג ברברין, 220 מ"ג שמרי אורז אדום, 200 מ"ג תות לבן (Morus alba). 

נמצא כי שני התוספים גרמו לירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי, LDL וטריגליצרידים, כאשר יעד המטרה העיקרי - רמת LDL נמוכה מ-130 מ"ג/דצ"ל - הושג בקרב 72% מהמשתתפים שנטלו את התוסף LopiGLIK ו-43% מהמשתתפים שנטלו את התוסף Armolipid Plus. בנוסף, שני התוספים הובילו לירידה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובתנגודת לאינסולין, עם שיפור משמעותי יותר לתוסף LopiGLIK.

על פי ממצאי המחקר, ניכר כי התוסף LopiGLIK יעיל יותר להפחתת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם יתר כולסטרול בדם. שני התוספים סופקו על ידי חברת Akademy Pharma, המשווקת את התוסף LopiGLIK באיטליה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28965797

חזרה לתחילת המחקרים

 

פרוֹביוטיקה

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של פרוביוטיקה מהסוג Lactobacillus על מדדי הסוכר והשומנים בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם 598 משתתפים. בכל המחקרים נבדקה ההשפעה של תוספי פרוביוטיקה שונים (כתוסף או במזון) המכילים חיידקים מהסוג Lactobacillus במינון יומי שנע בין 100 אלף ל-7.5 טריליון חיידקים למשך 8 עד 12 שבועות.

להלן הממצאים העיקריים לאחר ניתוח כולל של הנתונים:

• תיסוף פרוביוטיקה היה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL (ירידה ממוצעת של 5.27 מ"ג/דצ"ל) והכולסטרול הכללי (ירידה ממוצעת של 4.84 מ"ג/דצ"ל), בעיקר במינון גבוה מ-10 מיליארד חיידקים.
• נמצאה תועלת להפחתת רמת הגלוקוז בצום בנטילה של 12 שבועות לפחות והטבה מסוימת ברמת הטריגליצרידים.
• נמצאה השפעה מיטיבה קצרת טווח בלבד על רמת האינסולין בצום ועל לחץ הדם, ללא השפעה מובהקת על רמת ה-HDL.

החוקרים מסכמים כי לפרוביוטיקה מהסוג Lactobacillus עשויה להיות השפעה מטבולית מיטיבה בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35820261/

להלן שני מחקרים העוסקים בהשפעה של פרוביוטיקה בקרב מטופלים עם הפרעות מטבוליות. 

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי פרוביוטיקה / סינביוטיקה בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו תשעה מחקרים בהם 344 מטופלים בגילאי 44-63 בממוצע. משך המחקרים נע בין שלושה שבועות לשבעה חודשים, כאשר בשישה מחקרים נעשה שימוש בפרוביוטיקה ובשלושה מחקרים בסינביוטיקה (שילוב של פרוביוטיקה ופרה-ביוטיקה). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לפלסבו, ההתערבות הייתה מלווה בירידה מובהקת בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 6.66 מ"ג/דצ"ל) אולם ללא הבדל מובהק בין הקבוצות במדדים האנתרופומטריים והמטבוליים האחרים. החוקרים מסכמים כי תוספי פרוביוטיקה/סינביוטיקה עשויים לתרום להפחתת רמת הכולסטרול הכללי בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית, אולם לא נמצאה תמיכה להשפעה מובהקת על מדדים נוספים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים. 

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי פרוביוטיקה בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות. בסקירה נכללו 26 מחקרים בהם 1,720 משתתפים בריאים בגילאי 31-65 בממוצע עם BMI בטווח של 26.6 עד 37.5 בממוצע. במחקרים אלה ניתנו תוספי פרוביוטיקה בצורות ובמינונים שונים למשך שלושה שבועות עד שישה חודשים. ב-11 מהמחקרים תוספי הפרוביוטיקה ניתנו כחלק מהתערבות תזונתית הכוללת הגבלה קלורית. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת פרוביוטיקה הייתה מלווה בירידה מובהקת במשקל, ב-BMI, בהיקף המותניים, במסת השומן, במדד הדלקת TNF-α, ברמת האינסולין, הכולסטרול הכללי וה-LDL. השיפור במדדים האנתרופומטריים נמצא גם עבור תוספי פרוביוטיקה שכללו זן אחד וגם עבור תוספים שכללו תערובת זנים, אולם ההשפעה הייתה מובהקת רק עבור מינונים גבוהים מ-10 מיליארד חיידקים למשך שמונה שבועות ומעלה. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי פרוביוטיקה עשוי להיות יעיל לשיפור מדדים אנתרופומטריים וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם עודף משקל או שמנות. המחקר מומן על ידי מענק מחקר בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34237694/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34358838/

בסקירה (2022) בוחנים החוקרים את הקשר בין התסמונת המטבולית ובין אוכלוסיית חיידקי המעי ובוחנים את ההשפעה האפשרית של שינוי אוכלוסיית החיידקים באמצעות פרוביוטיקה או סינביוטיקה. במסגרת הסקירה מוצג התפקיד של חיידקי המעי בשמירה על האיזון המטבולי והקשר בין חוסר איזון של אוכלוסיית החיידקים (דיסביוזיס) ובין התסמונת המטבולית. בחלקה השני של הסקירה מוצגים הממצאים מסקירה שיטתית של 20 מחקרים קליניים לגבי ההשפעה של פרוביוטיקה וסינביוטיקה בהקשר לתסמונת המטבולית, כולל מנגנוני הפעילות האפשריים. באופן כללי נמצאו תוצאות מבטיחות לשימוש בפרוביוטיקה בהתייחס לשיפור במדדים אנתרופומטריים, פרופיל שומנים ומדדים גליקמיים, עם יתרון לתוספים המשלבים זני חיידקים כתוצאה ממנגנוני פעולה שונים הפועלים במקביל. החוקרים מדגישים שלוש נקודות מרכזיות העולות מהממצאים:

1. ישנם הבדלים אישיים בתגובה לפרוביוטיקה בהתאם להרכב אוכלוסיית חיידקי המעי, לפיכך יש לבחון את המשתתפים במחקר לא רק בהתאם למאפיינים הקליניים אלא גם בהתאם להרכב חיידקי המעי. 
2. ישנם הבדלים בתגובה בהתאם לסוג החיידקים, כאשר גם חיידקים דומים מאותה משפחה עשויים לגרום לתגובה מטבולית שונה. 
3. לא ניתן להכליל את ההשפעה של פורמולת פרוביוטיקה אחת לפורמולות אחרות שכן ההשפעה תלויה במאפיינים שונים כגון הרכב החיידקים, מספרם ותהליך הייצור.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364752/

בסקירה (2022) דנים החוקרים בפוטנציאל של סינביוטיקה (תוספי פרוביוטיקה הכוללים פרה-ביוטיקה) למניעת שמנות ותחלואה הקשורה בכך. החוקרים מסבירים כי חיידקי המעי יכולים להשפיע באופן חיובי או שלילי על פעילות הגוף, גם באופן ישיר וגם באמצעות הייצור של מטבוליטים שונים. מטרת הסקירה הינה לבחון את המנגנונים בהם חיידקי המעי עשויים להשפיע על שמנות ותחלואה מטבולית. במסגרת הסקירה מוצגים הממצאים לגבי הרכב חיידקי המעי במצבי שמנות, התפקיד של חומצות שומן קצרות שרשרת, הסוגים והפעילות של סינביוטיקה, וכיצד פיתוח מזונות פונקציונליים הכוללים סינביוטיקה עשוי לתמוך במניעת שמנות. במחקרים קליניים נמצא כי לשימוש בסינביוטיקה היו השפעות מיטיבות רבות, כולל שיפור המדדים האנתרופומטריים, שיפור הפעילות המטבולית כגון הפחתת חומצות המרה, רמת הלפטין, רמות הגלוקוז ופרופיל השומנים, וכן שיפור הרכב חיידקי המעי ומדדים של בריאות המעי. החוקרים מסכמים כי הבנת מנגנוני הפעילות של סינביוטיקה והשימוש בתוספים פונקציונליים חדשניים עשוי להוות בסיס לפיתוח אסטרטגיות לטיפול מותאם אישית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35448499/

סקירה (דצמבר 2013) הכוללת 26 מחקרים קליניים ו-2 מטה-אנליזות מראה כי זנים מסוימים של פרוביוטיקה עשויים לתרום להפחתת רמות כולסטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24330093

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה ההשפעה של פרוביוטיקה על גורמי סיכון קרדיווסקולריים. במסגרת המחקר נערכו שתי התערבויות בהן נבדקה ההשפעה של יוגורט מועשר בחיידקי Lactiplantibacillus plantarum Inducia על מדדי כולסטרול ועקה חמצונית. בשתי ההתערבויות נכללו 136 ו-104 מבוגרים בגיל 18 עד 65 עם יתר כולסטרול, ללא בעיות בריאות אחרות. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת 150 גרם ליום יוגורט עם פרוביוטיקה במינון 5.9 או 2 מיליארד חיידקים, או נטול פרוביוטיקה, למשך 8 שבועות. נמצא כי בשני המינונים חלה ירידה מובהקת בכולסטרול הכללי, ב-LDL ובכולסטרול שאינו HDL בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרים מראים כי השיפור ברמת הכולסטרול נמצאה בעיקר בקרב משתתפים עם BMI בטווח הנורמה. בנוסף, נמצא כי צריכת יוגורט עם פרוביוטיקה הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז ובשיפור הפעילות נוגדת החמצון בקרב משתתפים עם עודף משקל. מסקנת החוקרים היא כי לחיידקים מהסוג L. plantarum Inducia הייתה השפעה מיטיבה על חמצון השומנים ועל רמת הכולסטרול והגלוקוז, כאשר עשויה להיות לכך תרומה להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36437811/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) שנערך בתאילנד נבדקה היעילות והבטיחות של תוסף פרוביוטיקה לשיפור מדדים של כולסטרול וטרשת עורקים בקרב מבוגרים עם יתר כולסטרול. במחקר נכללו 50 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף פרוביוטיקה או פלסבו למשך 90 יום. התוסף כלל חיידקים מהסוג Lactobacillus paracasei במינון של כ-3.7 מיליארד חיידקים לכמוסה של 350 מ"ג. החוקרים בחנו את ההשפעה על פרופיל השומנים ועל מדדים של עקה חמצונית ודלקת לאחר 45 ו-90 יום. נמצא כי נטילת תוסף הפרוביוטיקה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL, במדד MDA לעקה חמצונית ובמדד הדלקת TNF-α וכן בעלייה ברמת  APOEואדיפונקטין. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הכולסטרול הכללי, טריגליצרידים ו-HDL. החוקרים מסכמים כי תוסף פרוביוטיקה מסוג L. paracasei עשוי לסייע כטיפול משלים במצבים של יתר כולסטרול ולתרום במניעה או בעיכוב של טרשת עורקים. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771367/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה התועלת הקרדיו-מטבולית של תוסף פרוביוטיקה בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 130 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף פרוביוטיקה או פלסבו למשך 12 שבועות. התוסף הכיל מינון יומי של 10 מיליארד חיידקים מהסוג Lacticaseibacillus paracasei. החוקרים בחנו את ההשפעה על תפקוד כלי הדם ועל המאפיינים של התסמונת המטבולית. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת פרוביוטיקה הייתה מלווה בירידה בכולסטרול שארי (remnant cholesterol), אשר מבטא את כמות הכולסטרול בחלקיקים מסוג VLDL ומשמש כמדד להערכת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולשבץ. ירידה זאת בכולסטרול השארי נמצאה קשורה באופן מובהק בשיפור תפקוד כלי הדם. בנוסף נמצא כי היענות טובה להתערבות תרמה לירידה ברמת הטריגליצרידים, להפחתת חומרת התסמונת המטבולית ולעיכוב עלייה במשקל. עם זאת, לא נמצאה השפעה על הרגישות לאינסולין או על תפקוד תאי בטא בלבלב. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במדדים של סבילות או השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי תוסף הפרוביוטיקה תרם לשיפור תפקוד כלי הדם ככל הנראה באמצעות ויסות רמת הכולסטרול השארי ובכך עשוי להוות אסטרטגיה בטוחה ויעילה למניעה של תחלואה קרדיו-מטבולית בקרב משתתפים עם יתר שומנים בדם והפרעה בתפקוד כלי הדם. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37506599/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה של תוסף פרוביוטיקה על מסת השומן ופרופיל השומנים בקרב מבוגרים עם שמנות. במחקר נכללו 81 משתתפים עם BMI בטווח 25-30 אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף פרוביוטיקה או פלסבו למשך 12 שבועות כחלק מהתערבות תזונתית. התוסף הכיל 4 מיליארד חיידקים מהסוג Lactobacillus plantarum. להלן סיכום הממצאים:

• בסיום תקופת ההתערבות לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במשקל, במסת השומן ובהשמנה בטנית.
• בקבוצת הפרוביוטיקה נמצאה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי לעומת עלייה בקבוצת הפלסבו.
• מגמה דומה נמצאה בהתייחס לרמת הטריגליצרידים והלפטין.
• ההתערבות הייתה מלווה בשינוי הרכב חיידקי המעי, כולל עלייה בחיידקים מהסוג L. Plantarum וירידה בחיידקים מהסוג Actinobacteria, כאשר שינויים אלה היו קשורים במגמת שיפור בהשמנה הבטנית.

החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף הפרוביוטיקה תרמה לשיפור פרופיל השומנים, ככל הנראה כתוצאה משינויים בהרכב חיידקי המעי. המחקר נערך על ידי חברת CKDBiO Corp. המייצרת את התוסף, ונתמך על ידי משרד החקלאות הקוריאני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35126309/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף שמרי אורז אדום בשילוב פרוביוטיקה, על רמת הכולסטרול בקרב מבוגרים. במחקר נכללו 39 מטופלים עם רמת כולסטרול כללי גבוהה מ-200 מ"ג/דצ"ל ושאינם נוטלים סטטינים או שהפסיקו את הטיפול בשל אי-סבילות. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת התוסף או פלסבו, פעם ביום למשך 12 שבועות. התוסף הכיל 10 מ"ג מונקולין K, הרכיב הפעיל בשמרי אורז אדום, בשילוב מיליארד חיידקים משלושה זנים של Lactoplantibacillus plantarum. באופן כללי נמצא כי התוסף היה יעיל להפחתת רמת ה-LDL והכולסטרול הכללי בהשוואה לפלסבו, עם הפרש ממוצע של 23.6 ו-31.4 מ"ג/דצ"ל, בהתאמה. לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השילוב של שמרי אורז אדום ופרוביוטיקה נסבל היטב ותרם לשיפור מובהק ברמת הכולסטרול. המחקר נערך בשיתוף ובמימון חברת AB-BIOTICS SA המייצרת את התוסף.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33917503/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) הוערכה ההשפעה של תוסף פרוביוטיקה על המטבוליזם של שומנים לאחר הארוחה. החוקרים מסבירים כי פרוביוטיקה עשויה לתרום לשיפור פעילות המעי, באמצעות העלאת הריכוז של חיידקים מיטיבים בעלי פוטנציאל השפעה על וויסות רמות השומנים בדם. במחקר נכללו 70 משתתפים מעל גיל 20, אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף פרוביוטיקה או פלסבו למשך 12 שבועות. המשתתפים בקבוצת ההתערבות נטלו שתי כמוסות של 400 מ"ג, כל אחת מכילה 4 מיליארד חיידקים מהזן Lactobacillus plantarum Q180. נמצא כי נטילת הפרוביוטיקה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL וה-ApoB ובשיפור מדדים נוספים הקשורים במטבוליזם של שומנים. החוקרים מראים כי השפּעת התוסף הייתה משמעותית במיוחד כאשר רמת הבסיס של חיידקים מסוימים - כגון R. Bromii, K. Alysoides, B. Intestinihominis, F. plautii - הייתה גבוהה יותר, ככל הנראה בשל עלייה בייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים בסיס לשימוש בתוסף LPQ180 לשיפור ואיזון המטבוליזם של שומנים ולשמירה על בריאות פלורת המעי, ויש להמשיך ולבחון מהם המנגנונים המעורבים. המחקר מומן על ידי מכוני מחקר לאומיים בקוריאה והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31963808/

מחקר קליני מבוקר פלסבו (מאי 2015) אשר נועד לבחון את ההשפעה המשולבת של שני זני פרוביוטיקה במשתתפים בעלי רמות גבוהות של טריגליצרידים שאינם סוּכרתיים.במסגרת המחקר 92 המשתתפים חולקו באופן אקראי לנטילת 2 גרם פרוביוטיקה או פלסבו ליום במשך 12 שבועות. מהתוצאות עולה כי בקרב המשתתפים שנטלו פרוביוטיקה חלה ירידה של 20% ברמת הטריגליצרידים ועלייה של 25% ב- apoA-V, חלבון המווסת רמת טריגליצרידים בדם. במהלך תקופת המעקב חלה ירידה מובהקת ב-11 מטבוליטים שונים בפלסמה בקבוצת הפרוביוטיקה בהשוואה לפלסבו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26044516

מחקר קליני כפול-סמיות (אוגוסט 2015) מצא כי שילוב של שני זני פרוביוטיקה תרם לשיפור פרופיל השומנים בדם בקרב הסובלים מרמות טריגליצרידים גבוהות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26117402

סקירה שיטתית (אוקטובר 2014) שנועדה להעריך את ההשפעה של תוספי פרהביוטיקה וסינביוטיקה (פרוביוטיקה + פרהביוטיקה) על פרופיל השומנים בדם ועל רמות הסוכר והאינסולין בצום בקרב מבוגרים הסובלים מעודף משקל או השמנת יתר.

בסקירה נכללו 13 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם השתתפו 513 מטופלים. נמצא כי תוספי פרהביוטיקה תרמו לירידה בכולסטרול הכללי וב-LDL וכן לירידה בטריגליצרידים ולעלייה ב- HDL בקרב מטופלים סוּכרתיים. עוד נמצא כי תוספי סינביוטיקה תרמו לירידה ברמת האינסולין בצום ולירידה בטריגליצרידים. ממצאים אלה מספקים תמיכה לשימוש בפרהביוטיקה וסינביוטיקה כטיפול משלים בתחלואה נלווית להשמנה כגון דיסליפידמיה ותנגודת לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25456608

בסקירה (אוקטובר 2016) מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים, המצביעים על רכיבים טבעיים יעילים לטיפול בדיסליפידמיה, במטרה להעריך את ההשפעה המשולבת של רכיבים שונים. מהסקירה עולה כי קיימים רכיבים טבעיים רבים התורמים לירידה ברמות השומנים בדם, כאשר שילוב של רכיבים שונים במטרה להגביר את היעילות הקלינית נעשה לרוב במינונים נמוכים על מנת להפחית את הסיכון להשפעות שליליות. מהסקירה עולה כי ליצירת השפעה סינרגיסטית ניתן לשלב רכיבים המשפיעים בדרכים שונות על רמת השומנים בדם:

• הפחתת ספיגת השומן מהמעי ו/או הגברת ההפרשה: סיבים מסיסים, פיטוסטרוֹלים, פרוביוטיקה.
• הגברת כניסת כולסטרול לכבד (שם הוא מפורק): ברברין, חלבוני סויה.
• עיכוב האנזים HMG CoA reductase, המעורב בייצור אנדוגני של כולסטרול בכבד: שמרי אורז אדום, פוליקוסנול (תרכובות אלכוהול ארוכות שרשרת), אליצין, חלבוני סויה, ברגמוט.
• הפחתת חמצון LDL והגברת תהליכי תרמוגנזה ומטבוליזם של שומנים: חומצה כלורגנית.

החוקרים מסכמים כי שילוב מושכל של רכיבים טבעיים המשפיעים על רמות השומנים בצורות שונות עשוי להוות אפשרות טיפול יעילה, שאיננה תרופתית, למניעת תחלואה קרדיווסקולרית בקרב אוכלוסיות בסיכון ובקרב אנשים עם סבילות נמוכה לסטטינים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26621556

חזרה לתחילת המחקרים

 

ויטמינים

להלן שתי מטה-אנליזות של מחקרים קליניים בהם נבדקה ההשפעה של תיסוף ויטמין D על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים מעל גיל 60 ובקרב נשים לאחר גיל המעבר. בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים הוערכה ההשפעה של תיסוף ויטמין D על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב קשישים. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם נכללו משתתפים מעל גיל 60 בריאים או עם מצבים בריאותיים שונים, כולל סוכרת, שבץ, כבד שומני, עודף משקל ונשים לאחר גיל המעבר. במחקרים אלה ניתנו תוספי ויטמין D במינון שנע בין 400 ל-4,000 יחב"ל/יום או מנה אחת של 100,000 או 200,000 יחב"ל. משך ההתערבות נע בין 2 ל-12 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ויטמין D הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים בהשוואה לפלסבו. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי הירידה ברמת הטריגליצרידים הייתה משמעותית יותר בקרב חולי סוכרת ובקרב משתתפים עם חסר ויטמין D. כמו כן, הירידה ברמת הטריגליצרידים וברמת האינסולין הייתה גדולה יותר במחקרים בהם משך ההתערבות היה קצר מ-6 חודשים. החוקרים מסכמים כי תיסוף ויטמין D עשוי לתרום לשיפור רמת האינסולין ופרופיל השומנים בקרב קשישים. ויטמין D, תחלואה קרדיווסקולרית, יתר שומנים בדם, סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35752843/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים הוערך הקשר בין חסר בויטמין D ובין גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב בני נוער. בסקירה נכללו 32 מחקרים בהם 32,890 משתתפים בני 14.6 בממוצע. ברוב המחקרים חסר בויטמין D הוגדר כרמה נמוכה מ-50 ננומול/ליטר. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי חסר בויטמין D היה קשור בעלייה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, בעלייה ברמת הגלוקוז והאינסולין בדם, ברמת התנגודת לאינסולין, ברמת טריגליצרידים גבוהה ובירידה בריכוז ה-HDL, ללא קשר מובהק לרמת ההמוגלובין המסוכרר, LDL וכולסטרול כללי. החוקרים מציינים כי באופן כללי איכות העדויות הוערכה כנמוכה. הם מסכמים כי חסר ויטמין D בקרב בני נוער נמצא קשור ברמה גבוהה יותר של גורמי סיכון לתחלואה קרדיו-מטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35713809/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תיסוף ויטמין D על פרופיל השומנים בקרב נשים לאחר גיל המעבר. החוקרים מציינים כי יתר שומנים בדם מהווה גורם סיכון למחלת לב כלילית, אולם לא ידוע מהי התרומה של ויטמין D. בסקירה נכללו 7 מחקרים בהם השתתפו נשים לאחר גיל המעבר, בגיל ממוצע שנע בין 44 ל-65, בריאות או חולות סוכרת. במחקרים אלה ניתן ויטמין D במינון שנע בין 300 ל-4,000 יחב"ל/יום למשך 3 חודשים עד 3 שנים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת נטילת תוספי ויטמין D הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגלצרידים (הפרש ממוצע של 3.55 מ"ג/דצ"ל), ללא השפעה מובהקת על מדדי השומן האחרים. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה לויטמין D השפעה מיטיבה על רמת הכולסטרול הכללי במחקרים בהם משך ההתערבות היה עד 26 שבועות ובקרב משתתפים עם BMI מעל 30; על רמת ה-HDL במחקרים בהם משך ההתערבות היה עד 26 שבועות; ועל רמת ה-LDL במחקרים בהם ניתן מינון גדול מ-400 יחב"ל/יום. מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוספי ויטמין D עשויה לתרום לירידה ברמת הטריגליצרידים בקרב נשים לאחר גיל המעבר, ללא השפעה קלינית משמעותית על רמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL וה-HDL. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35090975/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של ויטמין D על פרופיל השומנים, כגורם סיכון למחלת לב כלילית בקרב נשים לאחר גיל המעבר. בסקירה נכללו שבעה מחקרים בהם השתתפו נשים לאחר גיל המעבר בריאות או חולות סוכרת. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של ויטמין D במינון יומי של 300 עד 4,000 יחב"ל למשך שלושה עד 36 חודשים.

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי:

• נטילת ויטמין D הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 3.55 מ"ג/דצ"ל).
• בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה עלייה ברמת הכולסטרול הכללית במחקרים שנמשכו פחות מ-26 שבועות ובקרב נשים עם BMI מעל 30.
• ויטמין D היה מלווה בשיפור ברמת ה-HDL בנטילה של עד 26 שבועות וברמת ה-LDL במינון גבוה מ-400 יחב"ל/יום.

החוקרים מסכמים כי לנטילת ויטמין D הייתה השפעה מיטיבה על רמת הטריגליצרידים, כאשר ההשפעה על ה-HDL וה-LDL לא הייתה משמעותית מבחינה קלינית.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35090975/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של תוספי ויטמין D על רמות השומנים בדם, בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו שבעה מחקרים, בשלושה מהם ההתערבות כללה תוספי ויטמין D כחלק מהתערבות תזונתית, במחקר אחד ניתן תוסף ויטמין D בשילוב פעילות גופנית, ובשלושה מחקרים ניתן רק תוסף ויטמין D. המינון היומי הממוצע נע בין 700 לכ-7,000 יחב"ל למשך שמונה שבועות עד שנה. באופן כללי, נמצא כי נטילת תוספי ויטמין D, גם במינון גבוה וגם במינון נמוך, הייתה מלווה בעלייה ברמת ויטמין D בדם. לא נמצאה השפעה מובהקת לויטמין D על רמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL, ה-HDL או מדדי שומן נוספים. עם זאת, נטילת ויטמין D הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת הטריגליצרידים בהשוואה לפלסבו, עם הפרש ממוצע של 30 מ"ג/דצ"ל עבור מינון נמוך של ויטמין D והפרש ממוצע של 27 מ"ג/דצ"ל עבור מינון גבוה. תוצאה זו הינה מוגבלת, שכן בחלק מהמחקרים היו הבדלים בין הקבוצות ברמת הטריגליצרידים הבסיסית. החוקרים מציעים, כי ייתכן והקשר בין ויטמין D והבריאות הקרדיו-מטבולית אינו סיבתי ומושפע מגורמים אחרים, כגון שמנות. למרות זאת, תוסף ויטמין D עשוי לתרום למטופלים אלה בשל פעילותו נוגדת הדלקת והשְפעתו המיטיבה על השרירים. המחקר מומן על יד מענק אקדמי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33143204/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של תוסף ויטמין E בצורת טוקוטריאנול על פרופיל השומנים בדם. בסקירה נכללו 15 מחקרים, בהם 20 זרועות טיפול. במחקרים אלה נכללו משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל סוכרת סוג 2, התסמונת המטבולית, כבד שומני, יתר שומנים בדם ומטופלי דיאליזה. המינון היומי נע בין 50 ל-600 מ"ג ליום, למשך תקופת התערבות שנעה בין 1 עד 18 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי טוקוטריאנול הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת ה-HDL (הפרש ממוצע של 5.6 מ"ג/דצ"ל). השינוי ברמת הכולסטרול, ה-LDL והטריגליצרידים לא היה מובהק סטטיסטית. החוקרים מראים כי ההשפעה המיטיבה על ה-HDL הייתה משמעותית יותר במינונים של מעל 200 מ"ג/יום ובמחקרים בהם ההתערבות נמשכה עד 8 שבועות. החוקרים מסכמים כי לתוסף טוקוטריאנול פוטנציאל לשיפור רמת ה-HDL. החוקרים מדווחים על העדר מימון למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

 https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0965229920306890

בסקירה (2020) החוקרים דנים במנגנונים של חמצון ה-LDL המעורבים בהתפתחות טרשת עורקים, ומציגים את ההשפעה הפרמקולוגית של מספר רכיבים טבעיים בעלי פעילות מגינה מפני תהליכים אלה. הם מסבירים כי גורמי סיכון כגון עישון, היעדר פעילות גופנית ותזונה לא בריאה מאיצים את תהליך חמצון ה-LDL בקרב מטופלים עם יתר שומנים בדם: ה-LDL המחומצן פוגע בפעילות התאים, מוביל להתפתחות פלאק טרשתי, וגורם לאירועים קרדיווסקולריים. לשינוי גורמי סיכון אלה, יחד עם השימוש ברכיבים טבעיים, פוטנציאל למניעה ולעיכוב חמצון של ה-LDL. במסגרת הסקירה מוצגים הגורמים המעורבים בייצור רדיקלים חופשיים ובחמצון ה-LDL, וכן התוצאות המזיקות של ה-LDL המחומצן לכלי הדם. בהמשך, מפורטים הממצאים ממחקרים קליניים ופרה-קליניים בהתייחס להשפעה של רכיבים טבעיים שונים, בדגש על ויטמין E, קוורצטין, רזברטרול, Tanshinone IIA (רכיב פעיל במרווה סינית), EGCG וליקופן. מהסקירה עולה כי למרות ממצאים מבטיחים, העדויות ממחקרים התערבותיים ומטה-אנליזות הינן מוגבלות, בעיקר בשל הטרוגניות גדולה בין המחקרים. יחד עם זאת, החוקרים מסכמים כי הבנת המנגנונים הביולוגיים וההשפעה של LDL מחומצן מהווה בסיס לפיתוח טיפולים חדשניים לטרשת עורקים.     

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33368763/

במחקר אקראי מבוקר, (2020) בו נכללו 127 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי נטילת ויטמין D במינון 4,000 יחב"ל ליום למשך 24 שבועות לא השפיעה על רמת הכולסטרול או על מדדים של ספיגת הכולסטרול ושל ייצור אנדוגני. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32559272/

מחקר קליני מבוקר ורנדומלי (אוגוסט 1987) בדק השפּעת ויטמין E על רמות כולסטרול HDL. 60 מטופלים קיבלו ויטמין E (500 יחב"ל ליום) או פלסבו למשך שלושה חודשים. ויטמין E העלה רמותHDL  ב13.6%, לעומת הפלסבו שם לא נראה שינוי. בהתאם לכך נצפה גם שינוי ביחסים בין הכולסטרול הכללי לבין כולסטרול HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/3316118

ממחקר מקיף (יולי 2014) שכלל כ-25 אלף משתתפים עולה כי הוספת ניאצין לטיפול בסטטינים אינה יעילה בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי ואף עלולה להגביר את הסיכון לתופעות לוואי חמורות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25014686

במחקר פיילוט אקראי מבוקר (2023) שנערך בקולומביה נבדקה היעילות של תיסוף ויטמין D לירידה במשקל ולשיפור פרופיל השומנים בקרב צעירים בריאים. במחקר נכללו 101 משתתפים בני 23 בממוצע עם BMI חציוני של 23.3. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שקיבלה ויטמין D במינון 1,000 יחב"ל ליום, או לקבוצת הביקורת שקיבלה ויטמין D במינון 200 יחב"ל ליום, למשך 15 שבועות. נמצא כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור גדול יותר ברמת ויטמין D בדם (עלייה מ-25 ל-31 ננוגרם/מ"ל) בהשוואה לקבוצת הביקורת (עלייה מ-26 ל-29 ננוגרם/מ"ל). לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ב-BMI, אולם בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק ברמת ה-LDL (הפרש של 12 מ"ג/דצ"ל) וברמת הטריגליצרידים (הפרש של 15 מ"ג/דצ"ל) בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרים מסכמים כי תיסוף ויטמין D תרם להעלאת רמת ויטמין D בדם ולשיפור בפרופיל השומנים, עם יתרון למינון גבוה על פני מינון נמוך.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36843975/

מחקר (יולי 2015) בו נבדק הקשר בין רמות ויטמין D בדם לבין רמת הכולסטרול שאינו HDL בילדים. במחקר נכללו 1,961 ילדים בריאים בגילאי 1-5. לאחר התאמה למשתנים שונים בהם גיל, מין, צבע העור, צריכת חלב, נטילת תוספי ויטמין D, עונה, BMI, חשיפה לשמש וזמן מסך, נמצא כי כל רמות גבוהות יותר של ויטמין D היו קשורות בירידה ברמת הכולסטרול שאינו HDL, ברמת הכולסטרול הכללי וברמת הטריגליצרידים. מחקר זה מציע כי רמת ויטמין D מהווה גורם סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית עליו ניתן להשפיע כבר מגיל צעיר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26176958

מחקר (ינואר 2016) שנועד לבחון את ההבדלים בין נשים וגברים הסובלים ממחלת כבד שומני לא אלכוהולי, ביחס להשפעה של תוספי ויטמין D על מדדים קרדיו-מטבוליים. הנתונים נאספו במסגרת מחקר קליני כפול-סמיות אשר בו חולים עם כבד שומני קיבלו ויטמין D במינון 50,000 יחב"ל או פלסבו פעם ב-14 יום במשך 4 חודשים. נמצא כי נטילת התוסף אכן הובילה לעליה ברמת הוויטמין בדם. בקרב נשים, נטילת ויטמין D תרמה לירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וכולסטרול ה-LDL, וכן לירידה במדד הדלקת CRP. עם זאת, בגברים, נטילת ויטמין D הובילה לעליה ברמת הכולסטרול הכללי, ללא השפעה על רמות כולסטרול LDL. החוקרים מציינים כי צריכת הסידן של כל המשתתפים היתה נמוכה מהקצובה המומלצת למבוגרים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26811103