תרכובות אלו משפיעות באופן ישיר על פעולת הלב באמצעות השפעה על משאבות נתרן אשלגן, תהליך המגביר את כמות הסידן התוך תאי ומביא לאפקט יונוטרופי חיובי היינו העצמה של פעולת הלב הסיסטולית ותפוקת הלב.
בהשפּעת תרכובות אלו השלב הסיסטולי מתקצר וללב יש יותר זמן לנוח בין ההתכווצויות.
שרשרת זו מאטה את קצב פעולת הלב, מגבירה את כמות הדם הנשאבת בכל פעימה של הלב וכתוצאה גם מגבירה את פינוי הנוזלים הכלייתי.
הבעייה בחומרים אלו היא טווח תרפויטי צר כלומר המינון התרפויטי קרוב למינון הרעלי.
תופעות של מינון יתר כוללות בחילות, שלשולים, הקאות, כאבי ראש, טשטוש, החמרה בתיפקוד הלב, שינויים בקצב הלב ושיבושים במאזן האלקטרוליטי. משום כך כל הצמחים המכילים אותם אסורים לשימוש בישראל!
לחליפין, מולקולה מסונתזת בשם Digoxin משמשת ברפואה הקונבנציונלית לטיפול באי ספיקת לב ובבעיות קצב לב.
האגליקון של מולקולה זו הוא המרכיב הפעיל אולם משתמשים בכל המולקולה מכיוון שהחלק הסוכרי הופך את המולקולה למסיסה ובעלת זמינות ביולוגית גבוהה יותר.
הצמח החשוב ביותר המכיל גליקוזידים קרדיאליים הוא Digitallis spp. (אצבעונית).
צמחים נוספים המכילים גליקוזידים קרדיאליים הם Convallaria majelis (Lily of the valley) , Asclepias tuberosa,
ו- Urginea maritima (בצל החצב).
Digoxin
לסקירה השבועית בוואטסאפ
לחצו כאן
