טיפול בעזרת שמנים אתריים

רקע כללי | חוש הריח | היסטוריה | אופני השימוש בשמנים | איכות שמנים | אחסון שמנים | חיי מדף של שמנים | קריאת המונוגרפים

 

רקע כללי

ארומתרפיה היא השם לשימוש בחומרים נדיפים המופקים מצמחי מרפא למטרות רווחה פיזית ונפשית. חומרים אלו מכונים גם שמנים ארומתיים או שמנים אתריים. למרות שהמונח ארומתרפיה הוטבע רק במאה ה-20, השימוש בחומרים ארומתיים נהוג מזה אלפי שנים.

בתחילת המאה הקודמת, עם התפתחות המדע, חוקרים החלו לזהות את מגוון הרכיבים הפעילים המצויים בשמנים האתריים והחלו לחקור לעומק את השפעות השמנים על גוף האדם, הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית. הרכיבים הפעילים שזוהו הם למעשה מולקולות נדיפות קטנות מאוד אשר נספגות בקלות לזרם הדם דרך העור, דרך מערכת הנשימה או דרך הקיבה (בנטילה פומית). המולקולות הנדיפות מגיעות לחלקי הגוף השונים ושם ניכרת השְפעתן הרפואית. 

בשל ריכוזם הגבוה של הרכיבים הפעילים, נדרשות על פי רוב טיפות ספורות בלבד של שמן ארומתי עבור טיפול.

תחת המיקרוסקופ הובן למעשה כי השמנים האתריים כלל אינם שמנים ברמה הכימית, אלא תמציות ריח המצויות בממברנות הצמח ושונות בהרכבן מהשמנים הצמחיים המוכרים למאכל ולריפוי. הרכיבים הנדיפים המהווים תמציות ריח אלו נמסים היטב בשמן, שומן ואלכוהול ואינם מתערבבים עם מים.

 

חוש הריח

דרך ההשפעה הראשונית והמהירה ביותר של שמנים אתרים על גופנו היא באמצעות חוש הריח.

זהו חוש כימי אשר קולט כימיקלים נדיפים הנישאים באוויר גם ממרחק גדול. חוש הריח משמש את הצורך ההישרדותי של האדם לקבל מידע ולשמור אותו בקשר הדוק עם הסביבה. בעזרתו אנו בוחנים את האוויר שאנחנו נושמים והוא מאפשר לנו לזהות סכנות כגון עשן, גזים רעילים שונים, מזונות מקולקלים ועוד. בנוסף, חוש הריח מהווה חלק מהתקשורת הבלתי מילולית (והבלתי מודעת) ומסייע לנו לקבל מידע על הסביבה בה אנו נמצאים, על האנשים שאנו פוגשים ואף עשוי לסייע במציאת בני זוג או חברים פוטנציאליים. לחוש הריח גם השפעה על מצב הרוח והזיכרון שלנו וכן השפעה על הבריאות דרך מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית. בעולם המודרני חוש זה נזנח מעט לטובת חוש הראייה והשמיעה, אך ניתן לפתחו ולהעצימו בעזרת עבודה מודעת עם ריחות ובכללה שמנים ארומתיים.

מהו מנגנון הפעילות של חוש הריח וכיצד מתרחש זיהוי של ריחות?

ראשית, תזכורת קצרה על חלקי מוח הקשורים בתהליך קליטת הריח:

המערכת הלימבית – אחראית על עיבוד תחושות, רגשות, פעולות הישרדותיות ותגובות מיידיות לסכנה (להילחם או לברוח). מבני המערכת הלימבית עובדים יחד ומשפיעים על מגוון רחב של התנהגויות אוטומטיות, רגשות, מוטיבציה וזכרון. למערכת זו השפעה מועטה בלבד על מחשבות מודעות או רצונות.

היפותלמוס - אזור במוח הקדמי האחראי על ויסות תפקודים פיזיולוגיים כגון: טמפרטורה, משקל, לחץ דם והורמונים.

חוש הריח מקושר באופן ישיר למערכת הלימבית במוח.

בניגוד למסרים המתקבלים משאר החושים ומועברים דרך התלמוס, מידע המתקבל באמצעות חוש הריח מגיע ישירות להיפותלמוס. לכן, חוש הריח משפיע במהירות על מצב הרוח ועל המצב הפיזי ומאפשר לנו לפעול באופן מיידי בעת סכנה. חוש זה רגיש פי 10,000 מכל חוש אחר והוא היחיד שחושף באופן ישיר את מערכת העצבים המרכזית לסביבה.

מולקולות ריח, אשר הינן מולקולות קטנות ונדיפות, נישאות באוויר, מגיעות לנחיריים ומתמזגות בריר המצוי במעלה הנחיר. מתחת לריר, באפיתל הריח, מצויים תאי עצב קולטניים מותאמים (העצב האולפקטורי) אשר מסוגלים לקלוט אלפי ריחות שונים. תאים אלה קולטים את הריח ומעבירים את המידע לפקעות הריח הממוקמות באחורי האף. קולטני חישה שבפקעות מעבירים מסרים ישירים הן למרכזים הפרימיטיביים ביותר של המוח, שם הם משפיעים על רגשות וזכרונות (מבנים במערכת הלימבית), והן למרכזים ה'גבוהים' יותר (neo-cortex) שם יש להם השפעה על מחשבה מודעת. מסרי הריח הנקלטים במרכזים אלו מעוררים זכרונות של אנשים, מקומות או אירועים המשוייכים לריח. פקעות הריח הינן חלק מהמערכת הלימבית ומהוות חלק קדום של המוח. 

לחוש הריח מספר תכונות חשובות אשר הופכות אותו לייחודי: הוא "חסר פשרות", כך שאם קיים ריח שאינו נעים לנו אין באפשרותנו להישאר רגועים לאורך זמן; חוש הריח "ער" כל הזמן ויכול לבשר לנו על סכנה גם בעת מנוחה ושינה. כמו כן, במקרה של התעלפות, ריח חזק מיד יעורר אותנו.

חוש הריח מתייחס גם ליכולת התפיסה וההבנה שלנו. כשאנחנו משתמשים בביטוי "משהו לא מריח לי טוב", אנחנו למעשה אומרים שאנו חושדים במשהו העלול להיות מסוכן או מזיק.

הסתגלות לריח שאינו מוכר ושימוש בשמנים אתריים לאורך זמן מסייעים להרחבת התפיסה של ריחות באשר הם ולפתיחות לדברים חדשים, זאת באמצעות השפעה על יכולת הקליטה של המוח.

 

היסטוריה

שורשי הארומתרפיה ותיעודים ראשוניים לשימוש בה מופיעים כבר לפני כ-5500 שנים וההיסטוריה של תחום זה קשורה באופן ישיר להתפתחות הרפואה הארומתית, שבעת העתיקה שולבה עם דת, מיסטיקה וקסם. כך למשל נעשה שימוש בחומרים ארומתיים בחליטות, כשמני תשרית, קטורות ואף בלעיסה. 

מקור המילה Perfume (בושם) מגיעה מצמד המילים הלטיני 'per fumum' שמשמעותן 'דרך העשן'. המצרים הקדמונים שרפו קטורת מעצים, צמחים ותבלינים ארומתיים כאות כבוד לאלים ולאלות ומאוחר יותר גם לתהליכי חניטה והפקת שמנים לצורכי בישום, טיפוח, לחלוח העור והגנה מפני השמש. כמו כן, קדמונים נהגו לשרוף חומרים צמחיים כדי להרחיק 'רוחות רעות' מאנשים חולים. 

ב-2697 לפנה"ס פורסם בסין הספר "Yellow Emperor's Classic of Internal Medicine" הכולל תיעוד לשימושים בצמחים וביניהם חומרים ארומתיים. כמו כן, ישנו תיעוד על שימוש בחומרים ארומתיים בתרבויות מהודו ומאמריקה.

המצרים המציאו מכונת זיקוק בסיסית בעזרתה הפיקו שמן ארז וייתכן שגם בפרס ובהודו הומצאו מכונות כאלה. בשנת 2005 התגלה ממצא ארכיאולוגי של מזקקה מחימר בת 4000 שנה בקפריסין ונראה כי השתמשו בה להפקת שמנים מרוֹזמרין, לבנְדר וצמחים נוספים.

לאחר נפילת האימפריה המצרית, אירופה הפכה לליבה של הרפואה האמפירית ושם פותחו שיטות חדשות בעיקר על ידי יוונים. המפורסם בהשפעותיו על הארומתרפיה היה היפוקרטס, שהמליץ בין היתר על טיפולים באמבט ריחני. תאופרסטוס, תלמידו של אריסטו בחן צמחים וכיצד הארומה שלהם משפיעה על רגשות; קלאודיוס גלן (129-199 לספירה) השתמש בצמחים ובשמני תשרית לטיפול בגלדיאטורים. אחרי היוונים והרומאים, תרמו את חלקם גם הפרסים, שהידועים שבהם הינם אל-רזי ואיבן-סינה. ידע קדום זה קוּבץ באנגליה תחת ספר סקסוני (ככל הנראה מדובר ב-Leech Book of Bald) בין 900-950 לספירה והעלה את שכיחות השימוש בחומרים ארומתיים באופן משמעותי.

ארומתרפיה כפי שמוכרת כיום החלה דרכה באמצעות הכימאי הצרפתי רנה מוריס גטפוס, אשר בשנת 1928 עבד במעבדתו ומבחנה מלאה בחומר לוהט נשפכה על ידיו והוא נכווה קשות. גטפוס חבש את הפצע בתחבושת שטבל בשמן לבנְדר והבחין שהפצע מחלים בקצב מהיר במיוחד. לאחר מכן התמסר לחקר תכונות הרפוי של השמנים שמקורם בצומח ותבע את המושג 'ארומתרפיה'. בהמשך, הפכה לארומתרפיה מודרנית בעזרתה של מאדאם מרגרט מאורי, ביוכימאית אוסטרית.

 

אופני השימוש בשמנים אתריים

השימוש הטיפולי בשמנים אתריים נחלק לשניים: שימוש פנימי המתייחס לנטילה פומית (בליעה) של השמנים ושימוש חיצוני הכולל מגוון אופני שימוש.

* האמור בסעיף זה מתייחס לאדם בוגר.

 

שימוש פנימי | שימוש חיצוני 

 

שימוש פנימי:

שימוש פנימי בשמנים אתריים הינו שנוי במחלוקת, גם בקרב הארומתרפיסטים עצמם, מזה שנים רבות.

המודל הצרפתי של שימוש בשמנים אתריים מקדם נטילה פנימית שלהם ובכל העולם ישנם ארומתרפיסטים העושים שימוש פנימי בשמנים. 

השמנים האתריים מרוכזים מאוד ברכיבים נדיפים ולעיתים נדרשים מאות קילוגרמים של צמח להפקת קילוגרם אחד בלבד של שמן. הויכוח נסוב סביב כוחם של הרכיבים הפעילים. חלקם רעילים לכבד ולמערכת העצבים וחלקם אינם מתפרקים בכבד. שימוש פנימי לא נכון בשמנים עלול אם כך, לגרום לנזקים חמורים. מסיבה זו, על טיפול מסוג זה להיות מלווה על ידי איש מקצוע שבקיא בשימוש הפנימי בשמנים, כולל הבנה של הפרמקולוגיה ושל הסיכונים הכרוכים בנטילה פומית של כל שמן.

השימוש הפנימי בשמנים אינו מתאים כטיפול מונע או בשימוש יומי תדיר, אלא בטיפול אקוטי בלבד לזמן קצר ובמחלות זיהומיות בהן נדרשים ריכוזים גבוהים יותר של שמנים. ניתן לעשות שימוש פנימי בשמנים גם במצבים כרוניים, אך על הטיפול להיעשות למשך תקופות קצרות לסירוגין ותחת פיקוח מקצועי.

בשימוש פומי, יש למהול את השמנים האתריים בנשא כמו שמן מאכל או דבש (אותו ניתן להוסיף לאחר מכן למים פושרים אם רוצים) או לצרוך אותם בקפסולה צמחית. 

שמנים אתריים אינם מתערבבים עם מים. הוספת טיפת שמן אתרי (שאינו מהול) למים עלולה לגרום לגירויים ולנזק ראשוני בפה ובגרון, שיתבטאו בתחושת צריבה או שריפה בעת אכילה לאחר מכן. בשימוש מתמשך עלולה להתפתח רגישות למרכיבים הכימיים של השמן וביטוייה יכולים להיות סרפדת או מיגרנה בעת חשיפה חוזרת לחומרים.

 

שמן מתאים לשימוש פנימי רק אם הוא מוכר כ-י(GRAS (Generally Regarded as Safe על ידי ה-FDA, אך מלבד זאת, יש לוודא כי השמן הינו איכותי ורצוי אף אורגני.
לקריאה נוספת אודות איכות השמנים – לחץ כאן 

 

שמנים אתריים שאינם מתאימים כלל לשימוש פנימי: 

אזוב (Hyssopus officinalis/Marjorana syriaca)

אנִיס (Pִimpinella anisum)

אקליפטוס (Eucalyptus globules/radiata)

ארז (Cedrus atlantica)

ברוש (Cupressus sempervirens)

ווינטרגרין (Gaultheria fragrantissima/procumbens)

לבנְדר ספייק (Lavandula latifolia)

מלִיסה (Meliִssa officinalis)

עשב לימון (Cymbopogon citratus)

ציפורן (Syzygium aromaticum)

קורנית אדומה (Thִymus vulgaris/zygis)

קִינמון (cinnamomum verum/zeylanicum)

קמפור לבן (Cinnamomum camphora)

רוֹזמרין (Roֹsmarinus officinalis)

שוּמר (Feoniculum vulgare)

 

שימוש חיצוני:

 

הרחה ישירה | נידוף שמנים במבער | אינהלציה | עיסוי | אמבט | רטיות | שטיפות פה | שטיפה וגינאלית

 

הרחה ישירה

הרחה ישירות מבקבוק השמן מתאימה לטיפול במצבים הקשורים לרוב למצב רגשי או נפשי כמו חרדה, אי שקט, היסטריה וכדומה. הרחה ישירה יכולה לסייע גם בתסמינים של מערכת הנשימה כמו למשל גודש בסינוסים.

אופן השימוש: הרחה ישירה מבקבוקון השמן למשך 3-5 דקות. תדירות הפעולה תיקבע בהתאם לסוג השמן ולמצב המטופל. הרחה ישירה יכולה להעשות גם באמצעות טיפטוף ישיר של 1-2 טיפות שמן אתרי על דש הבגד, על מטפחת בד או על הכרית. שימוש זה הינו בעל השפעה מהירה יותר מנידוף במבער ולכן מתאים לשימוש במצבים אקוטיים.

 

נידוף שמנים באמצעות מבער או מפיץ ריח חשמלי (דיפיוזר)

שיטה זו מתאימה להשפעה על האווירה בחדר ומתאימה לשיפור מצב הרוח, להרגעה, להשראת שינה או לחידוד המחשבה. שיטה זו נבדקה במחקרים ואף מיושמת במקומות עבודה, בתי חולים, מרכולים ועוד.

אופן השימוש: יש לשים כ-8-15 טיפות של שמנים אתריים במעט מים בהתאם לגודל החדר. יש להקפיד על כמות נאותה של מים לכל אורך השימוש ולהוסיף מעט מים במידת הצורך.

דוגמאות: לאווירה רגועה ושלווה ולהשראת שינה טובה יותר ניתן להשתמש בשמן אתרי לבנְדר (Lavanְdula officinalis); להרגעת כעסים והתפרצויות זעם ניתן להשתמש בתפוז מר(Citrus aurantium amara) ; לחיטוי האוויר ומניעת מחלות ניתן להשתמש בלימון (Citrus limonum) ו/או אקליפטוס(Eucalyptus spp).

 

אינהלציה/האהלה

שיטה זו יעילה לרוב להתוויות של מערכת הנשימה. כמו כן, על פי ניסיון קליני מצטבר, שימוש בשיטה זו יעיל לטיפול גם בהפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות (ADHD). 

אופן השימוש: יש לטפטף 4 טיפות שמנים אתריים על חצי כפית מלח (על מנת שיתערבבו במים) ולהוסיף לסיר או לקערה עם מים רותחים. רוכנים מעל הכלי בעיניים עצומות ומכסים את הראש במגבת או בד כך שנוצר מעין אוהל המאפשר את שאיפת אדי הריח באופן מרוכז. במידת הצורך, עקב האידוי המהיר, יש להוסיף טיפות שמנים לאחר כ-10 דקות. ניתן לחזור על הפעולה פעמיים ביום.

 

עיסוי 

בשיטה זו נעשה שימוש בשמנים אתריים מהולים בשמן נשא צמחי (כגון שומשום, שקדים, זית, חמניות וכד'). בחירת השמנים האתריים נעשית באופן פרטני בהתאם למצב הפיזי והרגשי של המטופל.

עיסוי מקומי – זוהי השיטה הנפוצה ביותר לטיפול במגוון רחב של בעיות פיזיות, נפשיות ורגשיות כולל כאב, דלקות, זיהומים או נגעים עוריים. 

עיסוי מקומי של התערובת למשך מספר דקות תורם לספיגה יעילה יותר של החומרים. בשיטת העיסוי המקומי יש להשתמש לרוב בריכוז גבוה יותר של שמנים מאשר בעיסוי גוף מלא. ריכוז השמנים משתנה בהתאם לשמנים הנבחרים ולאופי הבעיה המטופלת.

עיסוי מקומי אסור במקרים של אזור נפוח ומודלק, פצעים פתוחים, כיבים עוריים, לאחר ניתוח בהרדמה מלאה או לאחר אירוע מוחי, חבלות, נקעים. במקרים של חבלות, פצעים, נקעים וכיוצא בזה, נשתמש בקומפרסים, על כך בהמשך.

עיסוי גוף מלא - שיטה זו משמשת לטיפול במגוון רחב של בעיות פיזיות מערכתיות, נפשיות ורגשיות. 

עיסוי גוף מלא אסור במקרים של מחלה זיהומית אקוטית, חום, אזור נפוח ומודלק, פצעים פתוחים, כיבים עוריים, מחלות לב, נטילת תרופות מרובות, לאחר ניתוח בהרדמה מלאה או לאחר אירוע מוחי, חבלות, נקעים.

 

אמבט

שהייה מלאה של הגוף במים בטמפרטורה גבוהה, הפותחת את נקבוביות העור ומרחיבה את כלי הדם, הופכת את האמבט לכלי טיפולי עוצמתי המגביר את חדירות העור לשמנים. בנוסף, זוהי דרך נעימה ויעילה להרגעת מתחים והרפיית שרירים. 

אופן השימוש: יש לטפטף את השמנים האתריים לכפית מלח טבעי (על מנת שיתערבבו במים) ולשפוך לתוך האמבט. 

חשוב לציין כי יש הבדל במינונים בין מבוגרים לילדים ובין אמבט מלא לאמבט ישיבה. לפירוט אודות מינונים – קרא כאן 

אמבט שמנים אתריים אינו מתאים בקרב הסובלים מלחץ דם לא מאוזן (נמוך או גבוה), מחלות לב או בעלי קוצבי לב, לאחר אירועים מוחיים, לנוטלי תרופות מרובות, באפילפסיה ו-3-6 חודשים לאחר ניתוח.

דוגמאות: להשראת אווירה רגועה ושלווה ניתן להשתמש בשמן אתרי אורן (Pinus Sylvestris); לטיפוח העור ניתן להשתמש בשמן אתרי גרניום (Pelargonium graveolens); להרגעת גירויים ואדמומיות בעור והשראת שלווה ניתן להשתמש בשמן אתרי לבנְדר (Lavanְdula officinalis).

ניתן לעשות שימוש גם באמבט ישיבה, שהינו טיפול מקומי לבעיות אזור האגן: לטיפול בטחורים או פיסורה, ניתן לעשות שימוש בשמן אתרי ברוש (Cupressus semperirens); לטיפול בדלקת בדרכי השתן ניתן להשתמש בשמן ערער ענבות (Juniperus communis). 

 

קומפרס/רטיות

שיטה זו מתאימה לטיפול בנקעים, חום גבוה, שרירים תפוסים, תסמונת קדם וסתית (PMS) ועוד או במצבים בהם לא ניתן למרוח או לעסות את האזור כמו כיבים, פצעים, חתכים, אקנה חמור, כוויות, שברים, כאב חריף, דלקת חריפה, נפיחויות, דלקות שרירים, דלקות מפרקים, חום וסינוסיטיס. 

אופן השימוש: יש לטפטף 4 טיפות שמנים אתריים על חצי כפית מלח ולהוסיפה לקערה עם ליטר מים חמים/קרים (לפי צורך). טובלים מגבת או בד כותנה במים ומניחים על האזור הרצוי למשך 15-20 דקות (לילדים יש לשים חצי מכמות השמנים למחצית הזמן). ניתן לחזור על הפעולה במידת הצורך מספר פעמים. אם ניתן, מומלץ לעטוף את הרטייה בבד או ניילון נצמד כדי למנוע את התנדפות השמן. 

יש להתאים את טמפרטורת הקומפרס למטופל בהתאם לנטיותיו האישיות ולמצבו. על פי רוב, קומפרס קר יתאים למצבים אקוטיים וקומפרס חם למצבים כרוניים. 

 

גרגור ושטיפות פה

שיטות אלה מיועדות לטיפול מקומי בחלל הפה והגרון במקרים של פצעים, אפטות דלקות חניכיים, דלקות גרון, כאבי שיניים ופטרת בלשון. 

אופן השימוש: יש לטפטף 2-3 טיפות שמנים אתריים על מלח/אלכוהול/דבש ולהוסיף לרבע כוס מים. מגרגרים או מחזיקים בחלל הפה מספר שניות ויורקים עד לסיום כמות המים, 2-3 פעמים ביום.

 

שטיפה וגינאלית

השטיפה הוגינאלית מתאימה לטיפול בדלקת וגינאלית, פטרת ובעיות פוריות. 

אופן השימוש: יש לטפטף 7 טיפות שמנים אתריים על כף חומץ ולהוסיף לאגס ואגינלי המכיל כ-300 מ"ל מים מזוקקים או רתוחים שצוננו. מחדירים לנרתיק ומשחררים את כל תכולת האגס. המים מתרוקנים במהירות ולכן מינון השמנים יחסית גבוה.

במצבים כרוניים, יש להשתמש לתקופות קצרות לסירוגין.

 

איכות השמנים האתריים

נכון להיום פחות מ-4% מתפוקת השמנים האתריים בעולם משמשת למטרות טיפול ארומתרפי וכ-96% מהשמנים המופקים משמשים בתעשיות אחרות, כגון בישום וחומרי טעם וריח (בהם איכות השמן חשובה פחות והארומה היא בעלת החשיבות).

לכן, כשמשתמשים בשמנים אתריים למטרות טיפוליות חשוב להקפיד על שימוש בשמנים מהאיכות הגבוהה ביותר. איכות השמן תקבע את טיב הפעילות הרפואית של השמן.

שמן אתרי איכותי המשמש למטרות רפואה מופק מזן בוטני יחיד ואינו מהול. הצמחים להפקתו גודלו בשיטות חקלאיות הולמות, נאספו בזמן המיטבי, מוצו במומחיות ואוחסנו והועברו באופן מתאים. רצוי לעשות שימוש בשמנים אתריים שהופקו מצמחים שגודלו בתנאים אורגניים וישנה חשיבות לארץ המוצא של הצמח. תנאי גידול שונים של הצמחים, כגון אקלים ותנאי הקרקע, משפיעים גם הם על תאי ייצור השמן בצמחים. כך למשל, ככל שהמזקקה בה מזקקים שמן לבנדר ממוקמת גבוה יותר גיאוגרפית (למשל על הרים), נקודת רתיחת המים נמוכה יותר וכתוצאה נשמרים יותר אסטרים ומתקבל שמן איכותי יותר.

מהילה של שמן אתרי היא תהליך בו מוספים לשמן חומרים שונים במטרה להוזיל את עלותו. לעיתים חומרים אלו הינם מולקולות מסונתזות של חומרים הקיימים בצמח באופן טבעי. שמן אתרי מהול לא יכול להתחרות בכוחו התרפויטי בשמן איכותי עקב העדר אחוזים מספקים של החומרים הפעילים הנחוצים להשפעה טיפולית יעילה.

חשוב לשים לב ולא להתבלבל בין מהילה בחומרים סינתטיים או אחרים (adulteration) לבין מהילה בשמן נשא של מספר מצומצם של שמנים, אשר מקובלת בענף, כיוון שהפקתם יקרה מאוד. בין שמנים אלו נכללים: ורד, יסמין, נרולי,סנדלווד. 

בשלב המיצוי של השמן האתרי, המיומנות והניסיון של המזקקה משפיעים גם הם על איכות השמן, שכן גם אם הצמחים באיכות מעולה, הפקה לא טובה של השמן תגרע מאיכותו הסופית.

בבואנו לבחור יצרן טוב של שמנים אתריים, מומלץ לוודא את איכות השמנים וחומרי הגלם, לברר על שיטות הגידול של הצמחים ועל שיטות ההפקה של השמנים וכן לוודא שהיצרן מספק אנליזה של כל שמן. יצרנים איכותיים מבצעים אנליזות עבור כל אצווה של שמנים (מספר אצווה מופיע על מיכל השמן האתרי). במידה ואותר שמן פגום, היצרן יכול לאתר ולבדוק את כל השמנים שהופקו באותה אצווה.

נדרשת מיומנות מסויימת לקריאת אנליזות והפקת המיטב מהן, אם כי באופן כללי נרצה לוודא שהחומרים הפעילים המרכזיים בשמן מופיעים באנליזה בריכוזים דומים לאלה המופיעים באנליזות שבספרות המקצועית. כמו כן, נרצה לראות שלא מופיעים באנליזה של השמן חומרים סינתטיים שונים.

להמשך קריאה על חומרים פעילים לחץ כאן

 

אחסון שמנים אתריים

אופן האחסון של השמנים לאחר רכישתם משפיע על חיי המדף שלהם ועל איכותם. גם השמנים האתריים וגם שמנים צמחיים המשמשים כשמני נשא ניזוקים במצבי קיצון או בשל שינויים חוזרים ונשנים בטמפרטורה. שמנים אתריים איכותיים מאוחסנים במיכל זכוכית כהה לצורך סינון קרינת UV. הבקבוקים הכהים הקלאסיים הם בצבע ענבר כהה, אך גם בקבוקים בגוונים כהים של כחול, ירוק וסגול שוֹמרים על השמן. 

אין להשאיר בקבוקי שמנים אתריים חשופים לשמש ישירה לאורך זמן, שכן חשיפה זו תאיץ משמעותית את קצב החמצון. יש לאחסן את השמנים במקום חשוך וקריר, הרחק מהישג ידם של ילדים.

שמני הדרים הינם השמנים הרגישים ביותר לחמצון ולכן רצוי לאחסן אותם במקרר. גם שמני נשא צמחיים ניתן ורצוי לאחסן במקרר מאחר והם רגישים במיוחד. רצוי שהטמפרטורה במקרר לא תהיה קרה מידי, בין 5-10 מעלות צלסיוס. שמנים אתריים ושמני נשא מסויימים עלולים להתמצק בקירור ולכן יש להוציאם זמן מה לפני השימוש.

שמנים אתריים הינם דליקים בדרגות משתנות ולכן יש להרחיקם ממקורות אש.

אין להעביר שמנים אתריים שלא דוללו בשמן נשא לתוך מיכלי פלסטיק, מאחר והשמנים עלולים לאכול את הפלסטיק ובמקרים מסויימים אף להמיסו.

 

חיי מדף של שמנים אתריים

אורך חיי המדף של שמנים אתריים, ושמני נשא משתנה ועלול להיות מושפע מגורמים חיצוניים רבים. חיי המדף של שמן נקבעים על פי יציבותו הכימית וכל התערבות שמפריעה ליציבות זו עלולה להוביל לתהליכי חמצון של השמן. גורמים משפיעים משמעותיים הינם חום, שמש (אור וחום) ואוויר. יחד עם זאת, קשה לנבא כיצד ישפיעו גורמים אלה על שמנים שונים בשל המורכבות וההבדלים הכימיים הרבים ביניהם. אחסון נכון של שמנים יעזור להאריך ולמקסם את חיי המדף שלהם.

שמנים אתריים: מלבד מספר יוצאים מן הכלל, לכל השמנים שהופקו בשיטת זיקוק באדים יש חיי מדף של שנתיים לפחות (ואף הרבה יותר) אם אוחסנו כראוי. שמן עץ התה, אורן ואשוח הם דוגמא לשמנים עם חיי מדף קצרים יותר שלרוב מסתכמים ב-12-18 חודשים, בשל מרכיבים מסויימים המצויים בהם באופן טבעי.

לשמני הדרים המופקים בכבישה קרה חיי המדף הקצרים ביותר בשל תכולה גבוהה של טרפנים החשופים יותר לחמצון ולכן חשוב להקפיד על אחסון ראוי הרחק מחום. במידה ושמנים אלה היו טריים כשנרכשו ואוחסנו כראוי, ניתן לצפות שישמרו במצב טוב למשך 9-12 חודשים ולעיתים אף יותר. במידה ורכשתם בקבוקון המכיל 10 מ"ל שמן הדרים, מומלץ להעביר את תכולתו לשני בקבוקונים של 5 מ"ל ובכך לשמור על חיי מדף ארוכים יותר.

בניגוד לשמני הנשא, השמנים האתריים לא מתעפשים אלא יורדים באיכותם ובהשְפעתם הטיפולית בהדרגה. לרוב, ניתן בקלות להריח כאשר איכותו של השמן נפגמת.

שמני אבסולוט: בעלי חיי המדף הארוכים ביותר ולעיתים קרובות נשארים באיכות גבוהה 5 שנים ואף יותר. לקריאה על הפקת שמני אבסולוט לחץ כאן.

שמני נשא: לרוב שמני הנשא המופקים בכבישה קרה, חיי מדף של 9-15 חודשים עם הבדלים התלויים בסוג השמן ובטיב האחסון שלו. לשמן זרעי ענבים חיי מדף קצרים במיוחד (6-9 חודשים). לאחריו שמן בוראג', שמן גזר ושמן נר הלילה עם חיי מדף של 10-12 חודשים. שמנים אלה חשופים בעיקר לנזק הנובע משינויי טמפרטורה.

מצד שני מצויים שמן קוקוס וחוחובה, אשר בתנאי אחסון נכונים יחזיקו שנים רבות. 

 

קריאת המונוגרפים

בעת קריאת המונוגרפים של השמנים האתריים באתר יש לקחת בחשבון שרוב המידע הקיים כיום מבוסס על ידע שהועבר במהלך השנים בין אנשי מקצוע, תועד בכתבים ובפרמקופיאות שונות ואשר קובץ לספרות מקצועית. נכון לשנת 2018, רוב השמנים נחקרו באופן חלקי בלבד במעבדה או במחקרים שנערכו בקרב בעלי חיים. שמנים מסויימים נחקרו גם במחקרים קליניים, אך לרוב מספרם מועט ואיכותם בינונית.

המידע המוצג במונוגרפים אם כן, הינו שילוב של ידע שהוצלב ממקורות ספרותיים ומקצועיים שונים וכן ממחקרים במידה וקיימים. 

 

להלן הסברים אודות המידע המופיע בסעיפי המונוגרף השונים:

כללי | חלקי הצמח בשימוש | שיטת הפקה | תכונות | רכיבים פעילים | פעילות רפואית | התוויות | השפעה רגשית | מינונים | רגישות, תופעות לוואי ומינון יתר | אזהרות וצעדי מנע | התוויות נגד | רעילות | הריון | הנקה | אינטראקציות | מחקרים קליניים

 

כללי

סעיף זה מתעד את נראות הצמח, מקורתיו הגיאוגרפיים ומקור שמו.

כמו כן, מפורטות ההתוויות העיקריות הנהוגות בשימוש מודרני, במטרה להדגיש את עיקרי שימושו של השמן האתרי כיום.

 

חלקי הצמח בשימוש

סעיף זה מתייחס לחלק/י הצמח ממנו מופק השמן האתרי.

 

שיטת הפקה

סעיף זה מתייחס לשיטת ההפקה של השמן האתרי. 

זיקוק באדים הינו שיטת ההפקה הנפוצה ביותר כיום, אם כי קיימות שיטות נוספות. שמנים מפירות הדר מופקים בתהליך כבישה קרה ושמני אבסולוט (absolute) מפרחים עדינים מופקים בתהליך המכונה "Enfleurage". השמן המתקבל בתהליך זה הינו מרוכז במיוחד, בעל ארומה חזקה ומכיל את תכונותיו הרפואיות של הצמח. 

שימוש בשמן אתרי למטרה טיפולית יעשה ללא הוספה או הסרה של חומרים.

תעשיות מסוימות, כגון תעשיית הבישום ותעשיית הטעם, מעבירות את השמן עיבוד נוסף המכונה "סטנדרטיזציה" על מנת להתאימו לפרופיל מסוים של ריח או טעם. התהליך כולל הוספה של כימיקלים סינתטיים ולעיתים קרובות הסרה של רכיבים נטולי ריח ("תיקון", rectification). עבור ארומתרפיסטים תהליך זה, המכונה מהילה (adulteration), הינו תהליך בלתי רצוי.

זיקוק במים: תהליך הפקה בו הצמח שורה במים שעוברים אידוי באמצעות חימום. האדים המכילים את הרכיבים הארומתיים עוברים תהליך עיבוי ולאחריו מופרד השמן הארומתי מן הפאזה המימית.

זיקוק באדים: תהליך בו מזרימים אדי מים דרך הצמחים. האדים סופחים את הרכיבים הארומתיים ועוברים תהליך עיבוי, לאחריו מופרד השמן הארומתי מן הפאזה המימית (הידרוסול).

כבישה קרה: תהליך הפקה של שמן באמצעות לחיצה מכנית על גרעין או פרי. החום הנוצר כפועל נלווה לא עולה על 60 מעלות צלזיוס. לדרגת חמיצות השמן חשיבות רבה וככל שהחמיצות נמוכה יותר, השמן נחשב איכותי יותר.

הפקת אבסולוט (Enfleurage): בתהליך מורכב זה מוספים ומסירים ממסים אורגניים שונים לצורך הפקת שמנים מפרחים עדינים, מאחר והאחרונים אינם עמידים לטמפרטורות הגבוהות הנחוצות להפקה בשיטת הזיקוק באדים. מלבד שמנים בודדים, כמו נרולי ורוז אוטו (rose otto), זיקוק באדים אינו מפיק ייצוג טוב של ניחוחות הפרחים. אבסולוט מכיל רכיבים ארומתיים רבים יותר ולכן על פי רוב הינו בעל ניחוח מרוכז יותר משמנים המופקים בזיקוק באדים או בכבישה קרה וסמיכותו מחייבת לרוב חימום קל לפני השימוש.

צמחים פופולריים מהם מפיקים שמני אבסולוט: בזיליקום, הל, מרווה, קינמון, גרניום, לבנדר ועוד. לעיתים קרובות שמן אבסולוט יהיה הבחירה המועדפת עבור תעשיות מסויימות (למשל תעשיית הבשמים).

קיימת שאלה בנוגע לשיירי ממסים ואלכוהול הנותרים בשמני אבסולוט. בקרב העוסקים בארומתרפיה, ישנם אלו החוששים שנותרים שיירים בכמות גבוהה מידי לשימוש רפואי. מנגד, קיימים מקורות הטוענים שהאמור נכון לשנות ה-50 של המאה ה-20 ואינו רלוונטי כיום עקב שיפור משמעותי בשיטות ההפקה המותירות שיירים ברמות של 10/1,000,000. רוברט טיסרנד ורודני יאנג בספרם Essential Oil Safety, מתארים כי הסיכון לרעילות מממסים בעקבות השימוש בשמני אבסולוט הינו זניח, בפרט מאחר שהאבסולוט, בו השיירים כה מעטים, עובר בעצמו מהילה בשמן נשא לטובת מתן הטיפול. יחד עם זאת, אין קונצנזוס ברור בנושא זה כמו גם לגבי השימוש הפנימי בשמני אבסולוט. 

מיצוי בגז CO2: תהליך חדש יחסית בו CO2 מחומם ונדחס לנוזל ומשמש כממס לרכיבים הטבעיים המצויים בחומרים בוטניים. בסיום, עקב הפחתת החום ושחרור הדחיסה הוא מוחזר לצורתו הטבעית כגז ומתפוגג לחלוטין מהתמצית. עקב החימום העדין שעובר CO2, לתמציות אלה יש פוטנציאל ליתרון על פני שמנים אתריים, מאחר ואין סיכון לפגיעה ברכיבים הפעילים, אשר נובעת מהחום הקיים בזיקוק. קיימים שני סוגי תמציות: CO2 Selects ו-CO2 Totals. 

- תמציות CO2 Selects - מופקות בלחץ נמוך ומכילות רכיבים ארומתיים שמסיסים ב-CO2 נוזלי, כולל מולקולות ארומתיות כבדות יותר שלא מופקות בזיקוק באדים. תכונה זו מקרבת את ריחן של התמציות לריח הצמח הטבעי.

- תמציות CO2 Totals - מופקות בלחץ גבוה ומכילות רכיבים ארומתיים שמסיסים ב-CO2 נוזלי ובנוסף גם שומנים, שעוות ומולקולות נוספות. תכונה זו גורמת לתמציות אלה להיות סמיכות יותר מ-CO2 Selects. 

הערת מערכת: מאחר שצורת הפקה זו חדשה יחסית ואינה מוכרת בישראל, המידע הנתון מוגבל למצוין בספרות המקצועית נכון לכתיבת שורות אלו.

 

תכונות

סעיף זה מתייחס לתכונות המצויינות לגבי השמן האתרי וכולל סמיכות, צבע ונדיפות.

סמיכות - מרבית השמנים שבשימוש הינם בעלי סמיכות דקה, כמעט כמים. שמנים מסויימים המופקים בזיקוק באדים נחשבים מעט עבים יותר אך עדיין נוחים לעבודה (למשל: סנדלווד ופצ'ולי). תמציות CO2, אבסולוטים, בלסם ושרפים הינם סמיכים יותר ואף מתמצקים בטמפרטורת חדר ולכן קשה יותר לעבוד איתם, למדוד ולערבב. כדי לעבוד איתם יש לחמם בזהירות ולמשך זמן קצר ככל הניתן (השריית הבקבוק הסגור בתוך קערת מים חמימים למשך 10 דקות או מעט יותר עם החלפה של המים בעת הצורך). 

צבע - מופיע בעיקר כאמצעי היכרות נוסף עם השמן ומשמש לוידוא מקוריות השמן. 

נדיפות - הקצב בו השמן מתאדה. מתוארת במונחים דומים לצלילי מוזיקה (notes). ישנן שלוש דרגות נדיפות:

תו עליון (Top note) - שמנים קלים המכילים מולקולות קטנות ובעלי דרגת נדיפות גבוהה. השמנים בדרגה זו הינם בעלי פעילות מעוררת, מחזקת ומרוממת. לדוגמא: הדרים (Citrus limonum / Citrus bergamia / Citrus aurantium sinensis), אקליפטוס (Eucalyptus globulus), מנְטה (Menְtha piperita).

תו אמצעי (Middle note) - שמנים המכילים מולקולות בינוניות בגודלן ובעלי דרגת נדיפות בינונית. שמנים בקבוצה זו יסייעו על פי רוב לייצוב הגוף ולשמירה על תפקוד תקין של המערכות השונות. לדוגמא: לבנְדר (Lavanְdula officinalis), גרניום (Pelargonium graveolens) ורוֹזמרין (Roֹsmarinus officinalis).

תו בסיסי (Base note) - שמנים כבדים המכילים מולקולות ארוכות וגדולות, בעלי דרגת נדיפות איטית ויכולת ייצוב הריח של התערובת. שמנים בקבוצה זו נחשבים כבעלי פעילות מרגיעה, משחררת ומקרקעת. לדוגמא: לבוֹנה (Boֹswellia carteri), יסמין (Jasmine officinale), ארז (Cedrus atlantica) וקִינמון (Ciִnnamomum zeylanicum).

ככל שהרכבם הכימי של השמנים מורכב יותר, כך קשה יותר לסווג את דרגת נדיפותם ולעיתים שמנים מסווגים כבעלי שתי דרגות נדיפות שונות.

להרכבת תערובת שמנים שלמה (הוליסטית), מומלץ לבחור לתערובת שמנים מכל תווי הנדיפות. במקרה של נשים בהריון וילדים קטנים לא תמיד ניתן להגיע לשילוב כזה בשל התוויות נגד מרובות.

 

רכיבים פעילים

סעיף זה סוקר את הרכיבים הפעילים המרכזיים ולעיתים גם טווחי הריכוז שלהם.

הרכיבים הפעילים מסווגים לפי הקבוצות הכימיות אליהן הם משתייכים.

העיקריות שבהן: טרפנים, כהלים או אלכוהולים, פנולים, אלדהידים, קטונים, אסטרים, אוקסידים, לקטונים, קומרינים ופורנוקומרינים ואתרים.

הכרת הרכיבים הפעילים המרכזיים יכולה לתרום ליכולת קריאת אנאליזה של שמנים ועריכת השוואה. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי שמנים אתריים מאותו זן צמח שגדל במקומות שונים בעולם או שנאסף בזמנים שונים, יכולים להכיל ריכוזים שונים של אותם החומרים הפעילים ובמקרים מסויימים אף להכיל רכיבים פעילים שונים.

לכן, סעיף זה משלב מידע מאנאליזות שנאספו ממספר מקורות בספרות המקצועית.

 

פעילות רפואית

סעיף זה סוקר את הפעילויות הרפואיות של השמן האתרי בחלוקה לשימוש פנימי ולשימוש חיצוני. רשימת הפעילויות מסודרת מהעיקריות ביותר לפחות בהתאם לידע הקיים כיום בהתבסס על ספרות מקצועית מגוונת וניסיון קליני.

 

התוויות

סעיף זה סוקר את רשימת ההתוויות של השמן האתרי בחלוקה ראשית לשימוש פנימי ולשימוש חיצוני ובחלוקה משנית להתוויות המגובות במחקרים קליניים ולהתוויות אשר עדיין לא קיימות להן ראיות מחקריות.

נכון לכתיבת שורות אלו (2018), מרבית השמנים לא נחקרו במחקרים קליניים או שקיימים מחקרים בודדים בלבד. כמו כן, לעיתים מחקר קליני עוסק בהתוויה הנחשבת פחות מרכזית על פי ספרות מקצועית וניסיון קליני, בעוד האחרונים מצביעים על עוצמתו המרכזית של השמן לטיפול בהתוויות אחרות. לכן, חשוב לזכור כי בתחום הארומתרפיה, התוויות ללא גיבוי מחקרי עשויות להיות רלוונטיות במידה דומה ולעיתים אף גבוהה מהתוויות בעלות גיבוי מחקרי.

בסעיף הכללי הפותח את המונוגרף מתוארים השימושים המודרניים העיקריים של השמן האתרי, בעוד בסעיף זה אספנו את כל ההתוויות המוכרות והמתועדות במגוון מקורות ספרות.

 

השפעה רגשית

סעיף זה סוקר את ההשפעות הנפשיות והרגשיות המשוייכות לשמן. קיימות השפעות שנבדקו במחקרים, אך רוב ההשפעות הרגשיות מבוססות על נסיון קליני ומסורתי שהצטבר במהלך השנים ותועד בספרות.

 

מינונים

שימוש פנימי | שימוש חיצוני | אדם בוגר | תינוקות וילדים | נידוף שמנים | אינהלציה | אמבט

 

סעיף זה סוקר את המינונים השונים ומחולק גם הוא למינונים בשימוש פנימי ולמינונים בשימוש חיצוני, כתלות בגיל.

מקורות שונים מציעים מינונים וריכוזים שונים של שמנים אתריים. 

המינונים המצויינים במונוגרפים נבחרו כממוצע בין הגישות והמינונים השונים המצוינים בספרות המקצועית.

* כמות הטיפות של שמן ארומתי השווה ל-1 מ"ל יכולה להשתנות בהתאם לסוג הטפטפת. לרוב יידרשו 20-40 טיפות כדי להגיע ל-1 מ"ל של שמן ארומתי. לכן בחרנו לציין את המינונים במספר טיפות ולא במ"ל.

 

שימוש פנימי

סעיף זה קיים רק במונוגרפים של שמנים המותרים בשימוש פנימי. 

חשוב לזכור כי שימוש פנימי בשמנים אתריים הינו שנוי במחלוקת ואף עלול להיות מסוכן עקב ריכוז גבוה של רכיבים פעילים. על טיפול מסוג זה להיות מלווה על ידי איש מקצוע שבקיא בשימוש הפנימי בשמנים. לקריאה נוספת בנושא לחץ כאן

 

שימוש חיצוני

המינונים המצויינים מתאימים להכנת תערובת שמנים לעיסוי מקומי (המכונה "סינרגיה"), השיטה הנפוצה ביותר לשימוש בשמנים אתריים לטיפול בבעיות שונות. 

המינונים רשומים באחוזים ולאחר מכן בסוגריים מצויינת כמות הטיפות. מינונים אלה מתייחסים לכמות הסטנדטית המקסימלית לאדם בוגר. 

 

אדם בוגר

המינונים המקובלים לאדם בוגר עבור רוב השמנים הינם בריכוז של 2-5% השווה ל-4-10 טיפות שמן אתרי על כל 10 מ"ל שמן נשא.

לדוגמה: ערבוב 20 טיפות שמן אתרי (אשר לרוב שוות ערך ל-1 מ"ל) ב-50 מ"ל שמן צמחי ייתן תערובת בריכוז של 2%. 

לטיפול בדלקות או בכאבים משמעותיים יש להשתמש בתערובת של שמנים בריכוז גבוה של 6-10% (12-20 טיפות שמן אתרי על כל 10 מ"ל שמן נשא).

 

תינוקות וילדים:
 

גיל	אחוז	כמות שמן אתרי על כל 10 מ"ל שמן נשא
4 שבועות-שנתיים	0.5%	1 טיפה
2-4	0.5-1%	1-2 טיפות
6-10	1-2%	2-4 טיפות

 

נידוף שמנים במבער: 8-15 טיפות של שמנים אתריים כתלות בגודל החדר. בחדר עם תינוקות מומלץ לנדף מקסימום 1-2 טיפות.

 

אינהלציה/אהלה: לאדם בוגר 4 טיפות שמנים אתריים על חצי כפית מלח. מוסיפים לסיר או קערה עם מים רותחים. בהתאם לצורך ניתן להוסיף עוד 4 טיפות לאחר 10 דקות. לדעת הכותבים, השימוש באינהלציה בקרב ילדים מתחת לגיל 6 אינו מומלץ, ומעל גיל 6 רצוי להיעזר באיש מקצוע.

 

אמבט

יש לטפטף את השמן האתרי על כפית מלח לפני הוספה למי האמבט. בזמן השהייה באמבט חשוב להקפיד שיש מים לשתייה בהישג יד.

 

גיל	כמות שמן אתרי	זמן שהייה באמבט	זמן מנוחה לאחר האמבט
עד גיל 3	1/2-1 טיפה	2-3 דקות (בהשגחה)	60 דקות
3-6	2 טיפות	2-3 דקות	60 דקות
6-12	4 טיפות	5-7 דקות	30 דקות
12-15	8 טיפות	10 דקות	30 דקות
15-70	8 טיפות	20 דקות	30 דקות
70 ומעלה	4 טיפות	10 דקות	60 דקות
ויטאליות נמוכה בכל גיל	1-2 טיפות	2-3 דקות (בהשגחה)	60 דקות

 

בטיחות השימוש

רגישות, תופעות לוואי ומינון יתר

סעיף זה מפרט ידע קיים מנסיון קליני או ממחקרים לגבי רגישויות אפשריות לשמן כמו גם תופעות לוואי ומינוני יתר של השמן.

 

אזהרות וצעדי מנע

סעיף זה מפרט את המקרים בהם נרצה להימנע משימוש בשמן וכן את הצעדים שכדאי לנקוט כדי למנוע תופעות לוואי ורגישויות אפשריות של השמן.

בסעיף מפורטות המלצות איגוד הניחוחות הבינלאומי (International Fragrance Association, IFRA). איגוד זה, בשילוב עם המרכז המדעי של תעשיית הניחוחות (Research Institute for Fragrance Materials, RIFM) מוודא שיש מעקב אחר התקנים לחומרי ריח וניחוחות בהתאם לממצאים מדעיים וכן שחבָרות אשר חבֵרות באיגוד עומדות בתקנים אלו. בנוסף, האיגוד מעדכן תדיר מונוגרפים של בטיחות לשמנים אתריים ולחומרי ריח וניחוחות נוספים בהסתמך על מחקרים ומדע. באתר האיגוד (www.ifra.org) ניתן למצוא מידע רב אודות שימוש בטוח בחומרים שונים. 

 

התוויות נגד

סעיף זה מפרט ידע קיים מנסיון קליני או ממחקרים לגבי התוויות נגד לשימוש בשמן. 

כך למשל, שימוש בשמנים אתריים במקביל לטיפולי כימותרפיה עלול לפגוע בתהליך הטיפול, עקב השְפעתם מסלקת הרעלים של השמנים. עם זאת, מומלץ להשתמש בשמנים אתריים בהפוגות שבין הטיפולים על מנת לסייע לגוף להתחזק ולהירגע, וכן על מנת לטפל בתופעות לוואי של טיפולי הכימותרפיה, כמו הפרעות עיכול, פצעים בפה ועוד.

התוויות הנגד הפרטניות של כל שמן מופיעות במונוגרפים.

 

רעילות

סעיף המפרט מקרים מתועדים של רעילות הנגרמת מהשימוש בשמנים אתריים, מדדי רעילות ומינון מקסימלי עורי ופנימי על פי המרכז המדעי של תעשיית הניחוחות (Research Institute for Fragrance Materials, RIFM).

RIFM נוסד כתאגיד ללא מטרות רווח בשנות ה-60 במטרה לאסוף ולנתח נתונים מדעיים, להשתתף בבדיקה והערכה, להפיץ מידע, לשתף פעולה עם סוכנויות רשמיות ולעודד תקני בטיחות אחידים הקשורים לשימוש בחומרי ריח. ל-RIFM מאגר הנתונים הגדול בעולם אודות חומרי טעם וריח. כל המחקרים נסקרים ומוערכים על ידי פאנל מומחים עצמאי הכולל דרמטולוגים, פתולוגים, טוקסיקולוגים ומדעני סביבה ונשימה שאין להם קשרים מסחריים עם תעשיית הניחוחות. הפאנל מייעץ ל-RIFM על גישות אסטרטגיות, סוקר פרוטוקולים ומעריך את כל הממצאים המדעיים. מסקנות הפאנל מהוות את הבסיס לסטנדרטים המוגדרים על ידי IFRA. 

 

הריוֹן

סעיף זה מפרט ידע קיים מנסיון קליני ו/או ממחקרים לגבי שימוש בזמן הריון.

במהלך ההריון מומלץ להימנע משימוש בשמנים אתריים בעלי השפעה חזקה כגון קורנית אדומה (Thyִmus vulgaris), מנְטה (Menְtha piperita) וערער ענבות-ג'וניפר (Juniperus communis) ומשמנים אתריים בעלי השפעה הורמונלית כגון מרְווה (Salvia sclaria / Salְvia officianalis) וברוש (Cupressus semperirens).

חשוב לציין כי בשימוש בזמן הריון יש להקפיד על מינונים נמוכים מהרגיל של שמנים אתריים בתערובת (ריכוז שלא יעלה על 2.5%).

 

הנקָה

סעיף זה מפרט ידע קיים מנסיון קליני ו/או ממחקרים לגבי שימוש בזמן הנקה.

 

אינטראקציות

סעיף זה מפרט אודות חילוף החומרים של השמנים האתריים בנטילה פנימית ובשימוש חיצוני ואת השפעותיהם הידועות או תגובותיהם ההדדיות עם תרופות מסוגים שונים.

 

מחקרים

סעיף זה סוקר מחקרים קליניים אודות השמן האתרי במידה ויש וכן מחקרי מעבדה ומנגנוני פעולה בחלק מהמונוגרפים.

 

***IFRA ו-RIFM

ארגון הניחוחות הבינלאומי (IFRA) שינה בשנים האחרונות את גישתו לקווי בטיחות מנחים וכעת מבסס אותם על הערכת סיכון כמותית (QRA=Quantitative Risk Assessment) מורכבת מאוד. הערכה זו מבוססת על נתונים של בני אדם ובעלי חיים, סוג מוצר ועוד. בקרב העוסקים בארומתרפיה ישנם חששות שבמדע יש חסרים, שהקווים המנחים שמתקבלים מורכבים מידי, שהלובי של IFRA ו-RIFM ממומן על ידי תאגידים בעלי אינטרסים ושגישת ה-QRA נדחקה לקיום ללא בדיקה מדוקדקת של מדענים עצמאיים וייעוץ הולם עם התעשיות המושפעות ממנה.

קיימות טענות של-IFRA היסטוריה ארוכה של פרסום קווים מנחים בעודו מסתיר חלק מהמידע עליו הם מבוססים וכי על אף שניתן לראות בכך נקיטת זהירות, הפעולה עצמה שרירותית ולא מבוססת מדעית. 

במקרים רבים, המידע מבוסס על מחקרים חלקיים שנערכו בקרב בעלי חיים. במחקרים אלו נצפו הבדלי ספיגה בין אזורים שונים של הגוף וכן המידע חלקי ולא ניתן להשוותו למידע הנחקר בקרב בני אדם.

בנוסף, חלק מה-QRA מבוסס על נתונים לגבי רכיבים מבודדים מהשמנים, גורם המקנה תמונה חלקית מאוד, שכן רכיבים אלה בנוכחותם בשמן המלא יכולים לפעול בצורה שונה ומושפעים מריכוזם בפורמולה, מנוכחות ממסים ורכיבים נוספים המשמשים כתוספות או כמשפרי חדירות, מנדיפות הרכיבים ומהתלות ההדדית של גורמים נוספים.

ה-(SCCP (Scientific Committee on Consumer Products דחתה את גישת ה-QRA של IFRA גם היא, באמתלה שאין מספיק נתונים ותימוכין מדעיים התומכים ברמות המזוהות על ידי המודל כבטוחות, מלבד החישובים של המודל עצמו. כמו כן הועדה טוענת שהצהרה על שמנים אלרגניים חייבת להיות מבוססת על נתונים קליניים ואפידמיולוגיים וכי המודל אינו לוקח בחשבון את נתח האוכלוסייה המשמעותי הסובל ממחלות עור ועוד.

מסיבות אלה וכן בהתחשב בטקסטים מקצועיים ומדעיים העוסקים בארומתרפיה, על אף שהקווים המנחים של IFRA ורמות השימוש המקסימליות של ה-RIFM מופיעות ברוב המונוגרפים, ישנם מקרים בהם המינון אותו הם מציעים הוא נמוך או גבוה מידי. לכן, בסעיף המינונים לעיתים מופיעים מינונים אחרים.