הדיאטה הקטוגנית תוכננה במקור על ידי דר. ראסל וילדר, במרפאת מאיו בארה"ב, לפני כמעט 100 שנים.
הדיאטה הינה עתירת שומן, מספקת כמות חלבון מספקת ודלה בפחמימות.
אם בתזונה אמריקנית סטנדרטית, נראה בין 45-65% פחמימות, בדיאטה קטוגנית היא מהווה כ-2-4% מהתזונה.
השילוב הזה משנה את הדרך בה אנרגיה בגוף מנוצלת. כאשר מזונות המכילים פחמימות מתעכלים, הם מתפרקים בגוף לסוכר.
כאשר נמנעים מפחמימות ועיקר התזונה מגיע משומן וחלבון, המנגנונים הביוכימיים בגופנו משתנים, ומתחילים להשתמש בשומן כדלק, במקום בסוכר.
בדיאטה קטוגנית, שומן מומר בכבד לחומצות שומן ולגופי קטון. משמעות העלייה של רמות גופי הקטון בדם, מצב המכונה קטוזיס (חמצת),
היא שהלב, השרירים והמוח מפסיקים לשרוף סוכר, ומשתמשים בגופי הקטון כדלק חלופי.
מרגע שמקור הדלק העיקרי בגוף הינו גופי קטון, ניתן לראות מגוון השפעות חיוביות, כגון הפחתה בהיארעות התקפים אפילפטיים,
האטה של תהליך ההזדקנות, שיפור במצבי כבד שומני וכאבי מפרקים.
השפעה נוספת של התזונה היא הפחתת רמות הגלוקוז בדם, ושיפור העמידות לאינסולין.
מחקרים חדשים יחסית מראים כי תזונה כזו טובה למגוון מצבים, כגון סוכרת, מחלות נוירולוגיות, אקנה, שחלות פוליציסטיות, סרטן, ומחלות לב וריאות.
תזונה קטוגנית שימשה כטיפול עיקרי כנגד אפילפסיה כמעט 20 שנה, עד שהומצאו תרופות נוגדות פרכוסים, ופופולאריות הדיאטה הקטוגנית ירדה.
היא חזרה לשימוש בשנות ה-90, לאחר שנמצא כי ישנם ילדים הסובלים מאפילפסיה, ואינם מגיבים לתרופות.
תרופות נוגדות פרכוסים יעילות עבור כ-70% מהסובלים מאפילפסיה, אך אם תרופה אחת נכשלה קיים רק סיכוי של 10-15% שתרופה אחרת תעבוד.
עבור אלו שהתרופות לא עובדות, הדיאטה הקטוגנית מהווה אפשרות אחרונה ויעילה,
למרות חששות שעלו (ובהמשך הופרכו) כי עשויה להיות פגיעה בצמיחה בקרב ילדים.
דגשים בדיאטה הקטוגנית:
הדיאטה הקטוגנית דורשת מעקב צמוד ומחמיר של כל מזון שנצרך. יש לשמור על צריכת פחמימות של 20-60 גרם ליום.
צריכת החלבון הינה מתונה, אך משתנה לפי גובה, משקל, מין ומידת הפעילות הגופנית המתבצעת.
דיאטה קטוגנית ממוצעת משמרת 70-75% מהקלוריות ממקור שומני, 20-25% ממקור חלבוני, וכ-5-10% ממקור פחמימתי, כאשר אין הגבלה קלורית.
הדיאטה הקטוגנית מפחיתה רעב, לכן לרוב אינה כוללת ספירת קלוריות.
כאשר צריכת הפחמימות קטנה, הכליות מתחילות לסלק מים הנאגרים בגוף בשל צריכת פחמימות גבוהה, לכן חשוב לשתות כמויות גבוהות יחסית של מים.
חשוב מאוד לעשות דיאטה קטוגנית תחת פיקוח צמוד ולא ליישמה לבד.
כאשר מתחילים בשינוי התזונתי ניתן פעמים רבות לראות הופעת כאבי ראש, ערפול מוחי, עייפות וייצור שתן מוגבר.
מחקרים:
כללי:
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על הרכב הגוף ומדדים מטבוליים בקרב חולי סרטן, שכן בניגוד לתאים בריאים, תאים סרטניים מוגבלים בשימוש בגופי קטון. בסקירה נכללו 10 מחקרים מבוקרים בהם 495 משתתפים חולי סרטן מסוגים שונים. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו דיאטה קטוגנית שבה אחוז הקלוריות שמקורן בשומן היה לפחות 55% בהשוואה לקבוצת הביקורת שקיבלה דיאטה סטנדרטית. משך ההתערבות היה עד 20 שבועות. נמצא כי ההיענות לדיאטה קטוגנית הייתה נמוכה יותר, כאשר 64% מהמשתתפים השלימו את תקופת המחקר לעומת 70% מהמשתתפים בקבוצת הביקורת. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בירידה גדולה יותר במשקל הגוף ובמסת השומן בהשוואה לקבוצת הביקורת. באופן כללי לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות במדדים הגליקמיים ובפרופיל השומנים ולא נמצאה השפעה משמעותית על תפקודי הכליות והכבד או על מדדים הקשורים בהתפתחות הגידול. במספר מחקרים נמצא יתרון לדיאטה הקטוגנית בהתייחס לבריאות הנפשית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שדיאטה קטוגנית הינה בטוחה לחולי סרטן ועשויה לתרום לשיפור איכות החיים של המטופלים, אולם אין עדויות מספיקות על מנת להעריך את ההשפעה על הטיפול בסרטן ונדרשים מחקרים נוספים עם מספר משתתפים גדול יותר ומשך מעקב ארוך יותר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36235844/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה התרומה של דיאטה קטוגנית דלת פחמימות כחלק מהטיפול נוגד הסרטן.
בסקירה נכללו שישה מחקרים בהם נבדקה השפעה של דיאטה קטוגנית דלת פחמימות בהשוואה לכל דיאטה אחרת בקרב חולי סרטן. בניתוח נכללו סה"כ 79 מטופלים שצרכו דיאטה קטוגנית דלת פחמימות ו-74 מטופלים שצרכו דיאטה כללית או דיאטה המותאמת להנחיות ארגון הסרטן האמריקאי. משך ההתערבות נע בין ארבעה ל-24 שבועות. באופן כללי לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הדיאטות בהתייחס לפרופיל השומנים בדם, למשקל הגוף, לרמת הגלוקוז בצום ולרמת האינסולין. מעבר לכך, בקרב משתתפים שצרכו דיאטה שאינה קטוגנית נצפה יתרון בהתייחס לסמן הסרטני PSA וכן בהתייחס לרמת שביעות הרצון של המטופלים. מסקנת החוקרים היא כי לא נמצאו עדויות התומכות בתרומה של דיאטה קטוגנית לטיפול נוגד הסרטן, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה במחקרים גדולים יותר תוך התייחסות למאפייני המטופלים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33918992/
בסקירה ומטה-אנליזה (2019) נבדקה היעילות של דיאטה דלת פחמימות לטיפול במחלת כבד שומני לא אלכוהולית. החוקרים מסבירים כי ירידה במשקל באמצעות שינוי אורח החיים הינו הטיפול הבסיסי בכבד שומני, כאשר דיאטה דלת פחמימות נמצאה יעילה לירידה במשקל ולהפחתת השומן הכבדי. בסקירה נכללו 11 מחקרים קליניים, מהם 7 מחקרים אקראיים מבוקרים. עם זאת, מספר המשתתפים היה קטן, היו הבדלים בין המחקרים בהגדרת דיאטה דלת פחמימות, ולא נעשה שימוש במתודולוגיה אחידה למדידת ההשפעה. בחמישה מהמחקרים נבדקה ההשפעה של דיאטה מופחתת פחמימות (26-45% מסך הצריכה הקלורית), בשני מחקרים נבדקה דיאטה דלת פחמימות (10-25% מסך הצריכה הקלורית) ובארבעה מחקרים נבדקה דיאטה דלה מאוד בפחמימות (עד 10% מסך הצריכה הקלורית, מוגדרת גם כ״דיאטה קטוגנית״). ברוב המחקרים הדיאטה הושוותה לדיאטה עשירה בפחמימות ודלה בשומן. משך ההתערבות נע בין שבועיים ל-6 חודשים. במחקר אחד ההשפעה נבדקה באמצעות ביופסיה, בארבעה מחקרים נעשה שימוש ב-MRI, בשני מחקרים ב-CT ובארבעה מחקרים מדד המטרה העיקרי היה השינוי באנזימי הכבד. באופן כללי, החוקרים מראים כי לאורך זמן לא היו הבדלים מובהקים בין ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות לבין דיאטה דלת שומן בהתייחס להצטברות השומן בכבד ולשינויים באנזימי הכבד. תוצאות אלו היו בלתי תלויות במידת ההגבלה של הפחמימות בדיאטה. החוקרים מסכמים כי אין מספיק עדויות התומכות ביתרון של דיאטה דלת פחמימות לטיפול בכבד שומני על פני דיאטה מופחתת קלוריות באופן כללי.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30314924/
בסקירה שיטתית (2022) של מחקרים תצפיתיים והתערבותיים הוערכה ההשפעה של התזונה על הזדקנות. בסקירה נכללו 36 מחקרים, 8 מחקרי חתך, 10 מחקרי עוקבה ו-18 מחקרי התערבות. במחקרים אלה נבדק הקשר בין דפוס התזונה או ההתערבות התזונתית ובין מדדים של הזדקנות כגון אורך הטלומרים והידרדרות קוגניטיבית. מהסקירה עולה כי צריכה של תזונה דלת פחמימות, כגון דיאטה קטוגנית, או דפוס של תזונה בריאה, כגון דיאטה ים תיכונית עשירה בירקות, פירות, אגוזים, דגנים, דגים ושומן בלתי רווי אשר מכילה נוגדי חמצון, אשלגן ואומגה 3, הייתה מלווה בסיכון מופחת לתחלואה קרדיווסקולרית ולשמנות, תרמה להגנה על המוח בתהליך ההזדקנות, הפחיתה את הסיכון להתקצרות של הטלומרים ובאופן כללי הייתה קשורה בחיים בריאים יותר. מסקנת החוקרים היא כי שיפור דפוס התזונה הינו חיוני למניעת התפתחות של מחלות, להארכת תוחלת החיים ובעיקר לשיפור איכות החיים ולעידוד של הזדקנות בריאה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35276919/
בסקירה (2022) מוצגות העדויות בהתייחס להשפעה של דיאטות המיועדות להפחתת רמת האינסולין לטיפול בסרטן גרורתי. החוקרים מסבירים כי היפראינסולינמיה מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לתמותה מסרטן. אסטרטגיות להורדת רמת האינסולין, כמו הגבלה קלורית, דיאטה דלת פחמימות / דיאטה קטוגנית וצום לסירוגין, מסייעות להפחתת המאגרים התזונתיים המשמשים את גדילת תאי הסרטן, להפחתת גורמי הגדילה תלויי האינסולין ולשיפור מדדים מטבוליים. בסקירה נכללו 23 מחקרים, מהם 14 מחקרים פרה-קליניים ו-9 מחקרים קליניים. במחקרים הפרה-קליניים הודגם כי ההתערבות התזונתית הובילה לירידה ברמת האינסולין, לעיכוב התפתחות גרורות ולהפחתה בנטל המחלה. המחקרים הקליניים הדגימו כי התערבויות אלה היו ישימות ובטוחות לחולים עם סרטן גרורתי, וכן תרמו לשיפור ברמת האינסולין ובמדדים מטבוליים נוספים. למרות הממצאים המבטיחים, לא ניתן לקבוע באופן ברור כי ההתערבות הייתה יעילה לשיפור מדדים של הגידול או להארכת משך ההישרדות. החוקרים מסכמים כי נתונים פרה-קליניים מצביעים על היעילות של אסטרטגיות תזונתיות להפחתת רמת האינסולין כחלק מהטיפול נוגד הסרטן, אולם יש לבסס את הממצאים במחקרים קליניים נוספים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36079800/
בסקירה (2022) בוחנים החוקרים את הקשר בין דפוסי תזונה שונים ובין הסיכון להתפתחות פרקינסון, להתקדמות המחלה או ההשפעה על חומרת המחלה. החוקרים מציינים כי הממצאים בהתייחס לרכיבים או מזונות ספציפיים אינם עקביים ולכן עשויה להיות תועלת לבחינה של דפוס התזונה הכללי. במסגרת הסקירה מוצגים ממצאים קליניים ותצפיתיים בהם נבדק דפוס כללי של תזונה בריאה, תזונה מוגבלת חלבון, דיאטה קטוגנית, דיאטה ים-תיכונית ודיאטת MIND (המשלבת את עקרונות הדיאטה הים-תיכונית ודיאטת DASH). להלן סיכום היתרונות של דפוסי תזונה אלה:
החוקרים מסכמים כי באופן כללי הממצאים תומכים בתרומה של דפוס התזונה להפחתת הסיכון להתפתחות פרקינסון ולהתקדמות המחלה, אולם נדרשים מחקרים נוספים ובירור של תוצאות שאינן עקביות וכן הערכה של סיכונים אפשריים לפני גיבוש המלצות תזונתיות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364733/
בסקירה (2022) מוצגות העדויות הקיימות לגבי התפקיד של דיאטה אנטי-דלקתית בפוריות האישה והגבר. החוקרים מסבירים כי שיפור התזונה בתקופה שלפני הכניסה להריון עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לשיפור הפוריות, כאשר אחד המנגנונים לכך עשוי להיות הפחתה של פעילות דלקתית. רמת דלקת גבוהה נמצאה קשורה בשיבוש היבטים שונים של פוריות כגון מחזוריות הווסת או השרשה ברחם. בהתבסס על מחקרי מעבדה ועל מחקרים בבני אדם, החוקרים דנים בקשר בין דלקת ופוריות ובפוטנציאל של דיאטה אנטי-דלקתית לשיפור הפוריות דרך מנגנונים שונים, כולל הפחתת מתווכי דלקת, השפעה אפיגנטית והשפעה על חיידקי המעי. במסגרת הסקירה מוצגות מגוון דיאטות אנטי-דלקתיות, כגון הדיאטה הים-תיכונית, דיאטה נורדית או דיאטת אוקינאווה שהתפתחו בתרבויות שונות, וכן דיאטה קטוגנית שהעדויות לגבי השְֹפעתה על מדדים של פוריות אינן עקביות. באופן כללי דיאטות אנטי-דלקתיות מדגישות את החשיבות של שומן חד בלתי רווי, פלבונואידים, ויטמין C, ויטמין E ופוֹליפנוֹלים, רכיבים המאפיינים מזונות מהצומח, וכן של פירות יער, דגים ופחמימות שמקורן בדגנים. לעומת זאת, הדיאטה המערבית לרוב קשורה ברמת דלקת גבוהה יותר, כאשר לתזונה לקויה, שמנות ומחלות כרוניות עלולה להיות תרומה לבעיות פוריות. בהמשך הסקירה מוצגים ממצאים לגבי הקשר בין דיאטה אנטי-דלקתית והיבטים של פוריות האישה, כולל מחזור הווסת, אנדומטריוזיס, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, ותוצאות של טיפולי פוריות. בנוסף, מוצגים הממצאים גם בהתייחס לפוריות הגבר, בדגש על איכות הזרע. החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות מצביעות על התרומה של דיאטה אנטי-דלקתית, כגון הדיאטה הים-תיכונית, לשיפור פוריות האישה, לשיפור ההצלחה של טיפולי פוריות ולשיפור איכות הזרע.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36235567/
בסקירה מקיפה (2021) מוצגות העדויות ממחקרים תצפיתיים וקליניים, בהתייחס להשפעה של דיאטות קטוגניות במגוון מצבים ומחלות כרוניות. החוקרים מציינים כי דיאטות קטוגניות מוכרות בעיקר לצמצום תדירות פרכוסים, כאשר לאחרונה דיאטות אלה הפכו פופולריות גם לשיפור מצבים בריאותיים שונים כגון שמנות, סוכרת, וכבד שומני. בטווח הקצר דיאטות אלה עשויות להוביל לשיפור ולהקלה על תסמינים שונים, אולם הן מובילות לשינוי באיכות התזונה אשר לרוב כולל עלייה בצריכת מזונות הקשורים בתחלואה כרונית (בעיקר מזונות מהחי), וירידה בצריכת מזונות שנמצאו בעלי השפעה מגינה במחקרים אפידמיולוגיים (כולל פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות), וכתוצאה מכך לחסר ברכיבים חיוניים כגון ויטמינים, מינרלים וסיבים. במסגרת הסקירה מפורטות העדויות בהתייחס להשפעה של דיאטות קטוגניות במצבים של פרכוסים, שמנות ועודף משקל, סוכרת סוג 1 וסוג 2, כבד שומני, סרטן, אלצהיימר, מחלות קרדיווסקולריות, מחלת כליות והריון.
מהסקירה עולה כי:
דיאטות קטוגניות מסייעות להפחתת תדירות פרכוסים בקרב מטופלים מסוימים עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי.
דיאטות אלה עשויות לתרום לירידה במשקל, למרות שבטווח הארוך הן אינן יעילות יותר מדיאטות אחרות, ולהפחתת רמת הגלוקוז בדם בטווח הקצר.
דיאטות קטוגניות קשורות בסיכונים, כולל עלייה ברמת ה-LDL; סיכון מוגבר להופעה של מום בתעלה העצבית בקרב נשים בהריון, גם אם נוטלות תוספי חומצה פולית; סיכון מוגבר לתחלואה כרונית כגון מחלת כליות כרונית, מחלות קרדיווסקולריות, סרטן, סוכרת ואלצהיימר.
החוקרים מסכמים כי בהינתן שיפור קצר טווח, ירידה באיכות התזונה, ועדויות מוגבלות בהתייחס לבטיחות ארוכת הטווח, עבור מרבית האוכלוסייה הסיכונים של דיאטות קטוגניות עולים על היתרונות. המחקר מומן על ידי ה- Physicians Committee for Responsible Medicine שהינו ארגון ללא כוונת רווח.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34336911/
בסקירה (2021) מוצגות העדויות לגבי הקשר בין גורמים תזונתיים ובין מחלות נויורודגנרטיביות, כולל אלצהיימר, פרקינסון, ניוון שרירים (ALS), טרשת נפוצה והנטינגטון. החוקרים מציינים כי למרות שמחלות אלו מתפתחות כתוצאה משילוב של גורמים, לתזונה תפקיד חשוב בהתפתחות ובהתקדמות של המחלה. בסקירה נכללו 79 מחקרים תצפיתיים והתערבותיים, מהם ב-28 נבדקה ההשפעה של התזונה, ב-18 מחקרים נבדקה ההשפעה של תמיכה תזונתית ותוספי תזונה, ב-16 מחקרים נבדקה ההשפעה של שומן רב בלתי רווי וב-13 מחקרים נבדקה ההשפעה של ויטמינים. משך ההתערבות נע בין 3 שבועות ל-14 שנה. בנוסף, דנים החוקרים במנגנוני הפעולה המעורבים, תוך התייחסות להשפעה של פוֹליפנוֹלים, רזברטרול, שמן זית, פירות וירקות, הגבלה קלורית ודיאטה קטוגנית, ציר המעי-מוח, וההשפעה של הרכב התזונה.
להלן הממצאים העיקריים:
מסקנת החוקרים היא כי באופן כללי לפעילות האינסולין תפקיד מרכזי בשמירה על בריאות המוח, בעוד שלמצב של תת-תזונה השפעה מזיקה, בעיקר בהקשר של דמנציה ותמותה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31684843/
בסקירה (2021) מוצגות העדויות ממגוון מחקרים בבני אדם ובחיות מעבדה העוסקים בקשר בין הפרעות חרדה ותזונה, במטרה לזהות גורמים תזונתיים הקשורים ברמת חרדה גבוהה או נמוכה. בסקירה נכללו 1,541 מחקרים, מהם 56% מחקרים במודלים של חיות מעבדה, 17% מחקרים תצפיתיים, 26% מחקרים התערבותיים ו-1% מטה-אנליזות של מחקרים התערבותיים. בחלק גדול מהמחקרים נבדק הקשר בין דפוס התזונה הכללי ובין חומרת תסמיני חרדה או לשכיחות של הפרעות חרדה, כאשר באופן כללי נבדקו סוגי המזונות (כגון דיאטה ים-תיכונית, דיאטה טבעונית, דיאטה אנטי-דלקתית ועוד) או כמות ותזמון האכילה (כגון דיאטה עם הגבלה קלורית, צום לסירוגין ועוד). במחקרים אחרים נבדקו רכיבים תזונתיים ספציפיים, כולל פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים, מינרלים ופיטוכימיקלים, וכן גורמים תזונתיים נוספים כמו אלרגיות או רגישויות למזון והרכב חיידקי המעי.
להלן הממצאים העיקריים:
החוקרים מסכמים כי נמצאו עדויות לכך שתזונה בריאה קשורה ברמת חרדה נמוכה יותר, כך שבהעדר התוויות נגד כגון אלרגיה או מצב רפואי ספציפי, התערבות תזונתית הינה בעלת עלות תועלת גבוהה וסיכון נמוך ועשויה להיות בעלת השפעה מיטיבה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34959972/
בסקירה (2021) מציגים החוקרים את העדויות ממחקרים פרה-קליניים, תצפיתיים וקליניים הקשורות בתסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) בקרב נערות עם שמנות, את הקשר לתנגודת לאינסולין ואת התפקיד של טיפול תזונתי. החוקרים מסבירים כי PCOS הינה ההפרעה האנדוקרינית השכיחה ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות, כאשר במקרים רבים קיים קשר לשמנות ולפגיעה בפוריות. אחד הגורמים המרכזיים בהתפתחות PCOS הינו תנגודת לאינסולין, עם השפעה משמעותית יותר במצבים של שמנות. רמות גבוהות של אינסולין גורמות לייצור שחלתי מוגבר של הורמונים אנדרוגנים ובכך להתפתחות PCOS, בנוסף להשפעה של דלקת כרונית הקשורה בשמנות. טיפול הקו-הראשון בנערות עם PCOS כולל שינוי באורח החיים, התערבות תזונתית מותאמת אישית וירידה במשקל במידת הצורך. להתערבות תזונתית תפקיד בשיפור התסמינים והמדדים, כולל תנגודת לאינסולין, הפעילות המטבולית והפוריות. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה של מגוון גורמים תזונתיים: פחמימות וסיבים תזונתיים; מינרלים וויטמינים (כגון אבץ, מגנזיום, סלניום, ויטמין D וויטמיני B); דפוסי תזונה כגון דיאטה ים-תיכונית, דיאטה דלת פחמימות או דיאטה קטוגנית; תוספי תזונה כגון DHA, שמרי אורז אדום, ברברין, כורכומין, של פרוביוטיקה מסוגים שונים ושל מזונות פונקציונאליים. החוקרים מסכמים כי PCOS קשורה בהפרעות בפוריות ולכן אבחון מוקדם וטיפול זהיר הכרחיים על מנת לצמצם את הפגיעה השחלתית, כאשר טיפול תזונתי המיועד לצמצום התנגודת לאינסולין וגורמי סיכון נוספים עשוי להוות אסטרטגיה מניעתית לשימור הביוץ ולהגנה על הפוריות בקרב נערות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34071499/
בסקירה, (2020) החוקרים מסבירים כיצד דיאטה קטוגנית עשויה לתרום לטיפול במחלות נפש, ומציגים את הממצאים הקליניים העדכניים. הם מסבירים כי דיאטה קטוגנית הינה אסטרטגיה מוכרת ויעילה לטיפול באפילפסיה בקרב ילדים, כאשר השימוש בה הולך ומתרחב לטיפול גם במצבים נוירולוגיים נוספים, כולל מחלות נפש. במסגרת הסקירה מוצגים המאפיינים המשותפים למחלות נוירולוגיות, כולל הפרעה במטבוליזם של גלוקוז במוח, חוסר איזון של GABA וגלוטמט, עקה חמצונית ותהליכי דלקת. בהמשך, מפורטים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים לגבי הפוטנציאל של הדיאטה הקטוגנית לטיפול במצבים אלה. הממצאים בהתייחס ליעילות של הדיאטה הקטוגנית עבור מחלות נוירולוגיות ומצבים בריאותיים שונים מסווגים לשלוש קטגוריות:
עדויות ממחקרים קליניים מבוקרים: אפילפסיה, טרשת נפוצה, אלצהיימר, אוטיזם, שמנות, סוכרת סוג 2.
עדויות ממחקרים קליניים לא מבוקרים: פרקינסון, סכיזופרניה.
עדויות מסדרת מקרים ומחקרים בחיות מעבדה: הפרעת דיכאון, הפרעת אכילה כפייתית, הפרעה דו-קוטבית, ADHD, מחלות קרדיווסקולריות.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מהווים עדויות לפוטנציאל הטיפולי שעשוי להיות לדיאטה הקטוגנית כטיפול למחלות נפש, ויש להמשיך ולבחון את יעילותה ובטיחותה במחקרים אקראיים מבוקרים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32773571/
במחקר קליני (2022) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על הפעילות ההורמונלית בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS). במחקר נכללו 25 נשים בגיל 25 בממוצע, עם שמנות ו-PCOS, ללא סוכרת ועם מחזור ווסת תקין. כל המשתתפות צרכו דיאטה קטוגנית דלה מאוד בקלוריות למשך 12 שבועות. הדיאטה כללה צריכה של 600-800 קלוריות ליום והייתה מבוססת על צריכת תוסף חלבון המופק מחלב, אפונה וחלבון מי גבינה – כל מנה מכילה 100-150 קלוריות, 18 גרם חלבון, 4 גרם פחמימות ו-3-4 גרם שומן. בתחילת ההתערבות ובסיומה נבדקו מדדים אנתרופומטריים ורמת ההורמונים SHBG (sex-hormone-binding globulin), AMH (anti-Mullerian hormone) ופרוגסטרון. בתחילת המחקר המשתתפות היו מאופיינות ב-BMI והיקף מותניים גבוה, רמת AMH גבוהה ורמה נמוכה של SHBG ופרוגסטרון. לאחר 12 שבועות של דיאטה קטוגנית דלה מאוד בקלוריות חלה ירידה מובהקת ב-BMI, בהיקף המותניים ובתנגודת לאינסולין. ספציפית, 19 מבין 25 המשתתפות עברו מסיווג של שמנות לסיווג של עודף משקל ורמת התנגודת לאינסולין ירדה לטווח הנורמה בקרב 24 מבין 25 המשתתפות. בנוסף, חלה ירידה ברמת ה-AMH ועלייה ברמת ה-SHBG בעקבות ההתערבות. החוקרים מסכמים כי מחקר זה מראה לראשונה כי דיאטה קטוגנית עשויה לתרום לשיפור הרזרבה השחלתית והפעילות ההורמונלית בקרב נשים עם PCOS, כאשר יש להמשיך ולבחון את הגורמים לירידה ב-AMH.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36235799/
במחקר אקראי מבוקר מוצלב, (2021) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית דלת פחמימות עתירת שומן על רמת הכולסטרול וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, בקרב נשים בריאות, צעירות ובמשקל תקין. במחקר נכללו 24 נשים אשר צרכו בסדר אקראי שתי דיאטות, כל אחת למשך ארבעה שבועות עם 15 שבועות הפרדה ביניהן:
דיאטה קטוגנית: 4% פחמימות, 77% שומן, 19% חלבון.
דיאטת ביקורת: 44% פחמימות, 33% שומן, 19% חלבון.
את המחקר השלימו 17 מבין המשתתפות.
להלן סיכום הממצאים:
בקרב כל המשתתפות הדיאטה הקטוגנית הייתה מלווה בעלייה משמעותית ברמת ה-LDL, עם הפרש של כ-70 מ"ג/דצ"ל לעומת דיאטת הביקורת.
מגמה דומה נמצאה גם בהתייחס לכולסטרול הכללי ולמדדים נוספים הקשורים בפרופיל השומנים.
יחד עם זאת, נמצאה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז והאינסולין לאחר הדיאטה הקטוגנית.
החוקרים מסכמים כי בקרב נשים צעירות ובריאות צריכת דיאטה קטוגנית במשך ארבעה שבועות הייתה מלווה בעלייה משמעותית בפרופיל השומנים, עלייה אשר נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית במחקרים מבוקרים ותצפיתיים רבים. המחקר מומן על ידי קרנות מחקר פרטיות בלתי תלויות והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33801247/
במחקר אקראי מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של דיאטה דלה מאוד בקלוריות - קטוגנית או לא-קטוגנית - להקלה על מיגרנות, בקרב מטופלים עם עודף משקל או שמנות. במחקר נכללו 35 מטופלים, אשר צרכו שתי דיאטות דלות מאוד בקלוריות (כ-800 קלוריות ליום) - כל אחת למשך חודש:
מדד המטרה העיקרי היה השינוי במספר ימי המיגרנה בחודש, בהשוואה לחודש שלפני תחילת המחקר, בו נצרכה דיאטה סטנדרטית חופשית. המדדים המשניים כללו את שיעור המשתתפים עם תגובה של 50% לפחות, מספר התקפי המיגרנה בחודש, השימוש בתרופות, והשינוי ב-BMI.
להלן סיכום הממצאים העיקריים:
החוקרים מסכמים כי לדיאטה קטוגנית דלה מאוד בקלוריות עשויה להיות השפעה מניעתית, בקרב מטופלים עם עודף משקל או שמנות הסובלים ממיגרנות.להלן ההסברים למנגנוני הפעולה האפשריים:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31357685/
במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על התפקוד הקוגניטיבי, השינה ומצב הרוח בקרב מבוגרים בריאים במשקל תקין. במחקר נכללו 11 משתתפים בני 30 בממוצע, אשר צרכו שתי דיאטות בעלות ערך קלורי זהה, כל אחת למשך שלושה שבועות, עם שבוע הפרדה ביניהן:
מדדי β-hydroxybutyrate איששו שכל המשתתפים היו במצב של קטוזיס תזונתי בדיאטה הקטוגנית.
נמצא כי בהשוואה בין שתי הדיאטות, צריכת דיאטה קטוגנית במשך 3 שבועות לא השפיעה על מדדים של תפקוד קוגניטיבי, כולל מהירות ודיוק התגובה, למידה וזיכרון חזותי, זיכרון עבודה, ותפקודים ניהוליים. כמו כן, לא נמצאה השפעה על מדדים סובייקטיביים של שינה ושל מצב רוח. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה לכך שמצב של קטוזיס לפרק זמן של 3 שבועות פוגע בתפקוד הקוגניטיבי, בשינה או במצב הרוח. המחקר מומן על ידי אוניברסיטת Witwaters and rand ביוהנסבורג בדרום אפריקה ועל ידי גופי מחקר נוספים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31098615
במחקר אקראי מבוקר (2021) החוקרים השוו בין ההשפעות של שתי דיאטות דלות פחמימות על הרכב הגוף, חוזק השריר והפרופיל ההורמונלי בקרב גברים. במחקר נכללו 20 גברים באמצע החיים בעלי ניסיון באימוני התנגדות. בארבעת השבועות הראשונים כל המשתתפים צרכו דיאטה מערבית מבוקרת בשילוב תכנית אימוני התנגדות. לאחר מכן, המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות דיאטה למשך שמונה שבועות, דיאטה קטוגנית לעומת לא קטוגנית, שתיהן היפו-קלוריות דלות פחמימות ועתירות שומן עם כמות חלבונים זהה. הדיאטות כללו בעיקר בשר, דגים, חמאה, שמן קוקוס לבישול, גבינות שמנות, זרעי פשתן, שמן זית, ירקות ירוקים וביצים. הדיאטה הלא קטוגנית כללה מעט אורז מלא. הרכב הדיאטה הקטוגנית היה 20% חלבון, 5% פחמימות ו-75% שומן, לעומת 20% חלבון, 15% פחמימות ו-65% שומן בדיאטה הלא קטוגנית. רמת גופי הקטון נמדדה באופן שבועי, רמת הטסטוסטרון והאינסולין פעם בשבועיים, חוזק השריר והרכב הגוף פעם בחודש, ופרופיל השומנים ורמת הגלוקוז נמדדו בתחילת המחקר ובסיומו. נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במסת הגוף הרזה וברקמת השומן, תוך שמירה על חוזק השריר. כמו כן, בשתי הקבוצות נצפתה עלייה מובהקת בטסטוסטרון וירידה באינסולין. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בפרופיל השומנים וברמת הגלוקוז. החוקרים מסכמים כי לדיאטה קטוגנית הייתה השפעה דומה לדיאטה דלת פחמימות שאינה קטוגנית תחת מצב של הפחתה קלורית בקרב גברים המבצעים אימוני התנגדות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33743284/
במחקר אקראי מבוקר,(2021) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית לעומת דיאטה דלת שומן על השומן הכבדי, בקרב מבוגרים עם עודף משקל. לרוב, דיאטה קטוגנית כוללת רמה גבוהה של שומן רווי ובכך עלולה להוביל לעלייה בהצטברות השומן בכבד, אולם לצריכת הפחמימות הנמוכה עשויה להיות השפעה מנוגדת. במחקר נכללו 28 משתתפים, אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה קטוגנית היפו-קלורית עם תוסף קטונים, או לדיאטה קטוגנית עם פלסבו. בנוסף, במחקר נכללו 12 משתתפים בעלי מאפייני BMI וגיל דומים אשר צרכו דיאטה דלת שומן עם רמה דומה של קלוריות וחלבון. הצטברות השומן בכבד נמדדה באמצעות MRI בתחילת המחקר, ולאחר שישה שבועות. נמצא כי בכל הקבוצות חלה ירידה מובהקת במשקל, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות (ירידה של 8.1% ו-8.5% בקבוצת הדיאטה הקטוגנית עם תוסף קטונים או פלסבו, וירידה של 6.7% בקבוצת הדיאטה דלת השומן). מגמה דומה נמצאה גם בהתייחס לירידה בשומן הכבדי. בשתי הקבוצות ההשפעה הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם כבד שומני. החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת דיאטה קטוגנית היפו-קלורית עם רמה גבוהה של שומן רווי אינה פוגעת בבריאות הכבד בטווח הקצר, ללא השפעה לתוסף קטונים. לפיכך, שתי הדיאטות עשויות להועיל במידה דומה להפחתת הצטברות השומן בכבד.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33802651/
במחקר קליני מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על הרכב הגוף בקרב מטופלים עם סרטן רקטלי לא גרורתי המקבלים טיפולי קרינה (רדיותרפיה). החוקרים מציינים כי נמצא קשר בין שמנות ומסת שריר נמוכה ובין פרוגנוזה גרועה יותר בקרב חולי סרטן קולורקטלי. במחקר נכללו 49 מטופלים אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה קטוגנית או דיאטה סטנדרטית במהלך תקופת טיפולי הקרינה. הרכב הגוף נמדד פעם בשבוע, ובקרב מטופלים שעברו ניתוח נבדקה גם התגובה הפתולוגית. את המחקר השלימו 18 מטופלים שקיבלו דיאטה קטוגנית ו-23 מטופלים בקבוצת הביקורת. באופן כללי לא נצפו שינויים משמעותיים בהרכב הגוף בקרב המשתתפים בקבוצת הביקורת. לעומת זאת. בקרב משתתפים שצרכו דיאטה קטוגנית נמצאה ירידה ניכרת במשקל ובמסת השומן, עם ירידה ממוצעת של 0.5 ו-0.65 ק"ג/שבוע, בהתאמה. החוקרים מציינים כי זוהתה ירידה מהירה בתכולת הנוזלים בגוף, אולם רקמת שרירי השלד נשמרה. עוד נמצאה מגמה של יתרון לדיאטה הקטוגנית בתגובה הפתולוגית. החוקרים מסכמים כי דיאטה קטוגנית תרמה לירידה במשקל ובמסת השומן תוך שמירה על מסת השריר בקרב חולי סרטן רקטלי המקבלים טיפולי קרינה, כאשר יש להמשיך ולבחון את השְֹפעת הדיאטה על התגובה הפתולוגית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34233255/
במחקר אקראי מבוקר (2021) בו נכללו 19 מפתחי גוף תחרותיים אשר צרכו דיאטה קטוגנית או דיאטה מערבית למשך חודשיים, מראים החוקרים כי דיאטה קטוגנית הובילה לירידה במסת השומן ולשיפור בפרופיל השומנים, אולם מסת הגוף הרזה עלתה רק בקבוצת הדיאטה המערבית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33530512/
במחקר קליני מבוקר (2020) הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על בריאות העצם בקרב ספורטאים מקצועיים. במחקר נכללו 30 ספורטאים בתחום ההליכה התחרותית (25 גברים ו-5 נשים), שהשתתפו במחנות אימונים לקראת המשחקים האולימפיים ואליפות העולם. בהתאם להעדפה אישית, הספורטאים הוקצו לשתי קבוצות דיאטה, כאשר הערך הקלורי של הדיאטות היה זהה (כ-52 קק"ל/ק"ג/יום) וגודל והרכב הארוחות הותאמו על ידי אנשי מקצוע לצרכים האישיים של כל ספורטאי:
המשתתפים צרכו את הדיאטות למשך 3.5 שבועות ולאחר מכן כל המשתתפים צרכו באופן אקוטי דיאטה עתירת פחמימות. מדדי בריאות העצם נמדדו במנוחה ולאחר אימון בתחילת המחקר, בסיום תקופת הדיאטה ולאחר צריכה אקוטית של פחמימות.
באופן כללי, נמצא כי צריכת דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בעלייה במדד פירוק העצם (CTX), וכן בירידה במדד בניית העצם (P1NP) ובמדד לחילוף חומרים בעצם (אוסטאוקלצין), הן במנוחה והן לאחר אימון. צריכה אקוטית של פחמימות הובילה לאיזון מדד פירוק העצם, אולם המדדים של בניית העצם והמטבוליזם נותרו נמוכים. בקרב הספורטאים, שצרכו את הדיאטה עתירת הפחמימות לא חלו שינויים משמעותיים במדדים אלה. מסקנת החוקרים היא כי בקרב ספורטאים מקצועיים תהליכי שחלוף העצם עלולים להיפגע בעקבות צריכה קצרת טווח של דיאטה קטוגנית, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה על צפיפות העצם וכן את ההשפעה ארוכת הטווח.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32038477/
במחקר תצפיתי המבוסס על התערבות קלינית (2023) נבדקו התפיסות של מטופלים לגבי דיאטה קטוגנית כאסטרטגיה לטיפול בטרשת נפוצה והגורמים העשויים להשפיע על הנכונות להמשיך בדיאטה. במחקר נכללו 65 חולי טרשת נפוצה אשר צרכו דיאטה קטוגנית במשך 6 חודשים באופן מבוקר. לאחר 3 חודשים מסיום תקופת ההתערבות המשתתפים התבקשו להגיע למעקב במסגרתו נאספו נתונים קליניים ותזונתיים ונלקחו בדיקות מעבדה. בנוסף, המשתתפים התבקשו לענות על שאלון העוסק בתועלת ההתערבות. מבין כלל המשתתפים, 52 משתתפים השלימו את המעקב לאחר 3 חודשים, מהם 21% דיווחו על המשך של דיאטה קטוגנית קפדנית ו-37% דיווחו על המשך של דיאטה קטוגנית פחות קפדנית. נמצא כי משתתפים עם שיפור גדול יותר ב-BMI ובתחושת העייפות בסיום ההתערבות נטו במידה רבה יותר להמשיך את הדיאטה לאחר מכן. החוקרים מראים כי במעקב לאחר 3 חודשים התוצאות הקליניות היו טובות יותר בהשוואה לנתוני הבסיס, אולם זוהתה ירידה קלה במידת השיפור לאחר 6 חודשי ההתערבות. באופן כללי נמצא כי לאחר סיום ההתערבות המשתתפים נטו לצרוך יותר חלבון ושומנים רב בלתי רוויים ופחות פחמימות וסוכרים בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי לאחר צריכת דיאטה קטוגנית במשך 6 חודשים רוב המשתתפים בחרו להמשיך עם הדיאטה הקטוגנית, כאשר ההתערבות הובילה לשינוי ממושך בהרגלי התזונה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37433230/
במחקר אורך מבוסס אוכלוסייה (2022) שנערך ביוון נבדק הקשר בין תזונה ים-תיכונית ובין מגמות של הזדקנות בריאה. במחקר נכללו 1,226 משתתפים מעל גיל 65. בהתאם לשאלוני תזונה לכל משתתף ניתן ציון המבטא את מידת ההתאמה לדיאטה הים-תיכונית. כמו כן, בתחילת המחקר ולאחר שלוש שנות מעקב נאספו מדדים של תפקוד גופני וקוגניטיבי וחושב ציון של הזדקנות בריאה. בהתאם לציון הבסיס וציון המעקב נקבעו ארבעה דפוסים של הזדקנות בריאה: גבוה-גבוה (ז"א גבוה בהתחלה וגבוה בסוף - 34.8% מהמשתתפים), גבוה-נמוך (גבוה בהתחלה ונמוך בסוף - 18.4% מהמשתתפים), נמוך-גבוה (נמוך בהתחלה וגבוה בסוף - 15.5% מהמשתתפים) ונמוך-נמוך (נמוך בהתחלה ונמוך בסוף - 31.3% מהמשתתפים). נמצא כי ציון התאמה גבוה יותר לדיאטה הים-תיכונית היה קשור בסיכוי גבוה יותר להיות באחד מהדפוסים המבטאים הזדקנות בריאה (גבוה-גבוה או נמוך-גבוה). משתתפים עם דפוס של הזדקנות בריאה היו מאופיינים בצריכה גבוהה יותר של דגנים, פירות וירקות, דגים ואלכוהול ובצריכה נמוכה יותר של עוף, ללא הבדל מובהק בין הדפוסים בצריכת בשר אדום, מוצרי חלב שמן זית או קטניות. עוד מראים החוקרים כי החלפה של קלוריות שמקורן בחלבונים ובשומנים בקלוריות שמקורן בפחמימות קשורה בסיכוי נמוך יותר להיות באחד מהדפוסים של הזדקנות בריאה. מסקנת החוקרים היא כי הקפדה של תזונה ים-תיכונית קשורה בדפוס של הזדקנות בריאה, ולפיכך יש לעודד את האוכלוסייה לשמור על דפוס של תזונה בריאה כחלק ממדיניות כללית של בריאות הציבור והזדקנות בריאה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35337610/
במחקר איכותני, (2020) המבוסס על ניתוח התוכן בפורומים אינטרנטיים, מאפיינים החוקרים את דפוס התסמינים, החומרה והמשך של "שפּעַת קטו" (keto flu), אחת מתופעות הלוואי הנפוצות של הדיאטה הקטוגנית. שפעת קטו הינה מקבץ של תסמינים, אשר מופיעים בשבועות הראשונים של הדיאטה ולרוב חולפים מעצמם. באמצעות חיפוש בגוגל, החוקרים זיהו פורומים המתייחסים לשפעת קטו, וסיווגו באופן ידני את הטקסטים המתארים את החוויה האישית בהתייחס לדפוס התסמינים, חומרה, משך וטיפולים פוטנציאליים. בניתוח נכללו 43 פורומים בהם 448 פוסטים המשויכים ל-300 משתמשים שונים. מבין המשתמשים שזוהו, 101 תיארו חוויה אישית של שפּעַת קטו, כולל 256 תיאורי תסמינים המתייחסים ל-54 תסמינים שונים. התסמינים השכיחים ביותר כללו: תחושת שפּעַת, כאבי ראש, עייפות, בחילה, סחרחורת, קשיים קוגניטיביים ("brain fog"), חוסר נוחות במערכת העיכול, ירידה ברמת האנרגיה, תחושת חולשה ושינויים בקצב הלב. הדיווח על התסמינים היה הגבוה ביותר בשבוע הראשון ודעך לאחר ארבעה שבועות. חומרת התסמינים דווחה כנמוכה ע"י 15 משתמשים, בינונית ע"י 23 משתמשים, וגבוהה ע"י 22 משתמשים. 121 משתמשים המליצו על שימוש ב-18 טיפולים שונים להתמודדות עם התסמינים, השכיחים ביותר היו הגברת צריכת הנתרן, נטילת תוספי אלקטרוליטים, שתיית מרק, הגברת צריכת המגנזיום והגברת צריכת האשלגן. החוקרים מסכמים כי באופן טיפוסי הפוסטים בפורומים מכילים תיאורים חלקיים, ולרוב מתייחסים או מגיבים לתסמין ספציפי. עם זאת, בניתוח הכולל של הפוסטים ניתן לזהות תמונה רחבה יותר המציגה את המאפיינים העיקריים של שפּעַת קטו.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32232045/
במאמר (2020) מוצגות המלצות ראשוניות ליישום הדיאטה הקטוגנית בקרב מבוגרים עם הפרעות נוירולוגיות, בהתבסס על הניסיון הקליני ועל העדויות המחקריות. למרות שישנן הנחיות מבוססות אודות דיאטה קטוגנית להפחתת פרכוסים בילדים, עד כה לא היו המלצות רשמיות במבוגרים. לצורך גיבוש ההמלצות, הועבר סקר למומחים בינלאומיים בתחום הנוירולוגיה והתזונה, ממוסדות רפואיים בהם נעשה שימוש בדיאטה קטוגנית לטיפול במבוגרים עם אפילפסיה והפרעות נוירולוגיות אחרות. צוות הכותבים ניתח את התגובות לסקר ובחן מהן אסטרטגיות היישום הדומות והשונות, והשווה אותן לאסטרטגיות היישום בקרב ילדים ולעדויות הקליניות הקיימות בספרות הרפואית. על הסקר השיבו מומחים מ-20 מוסדות רפואיים מעשר מדינות אשר מטפלים ביותר מ-2,000 מבוגרים באמצעות דיאטה קטוגנית. ההמלצה העיקרית הינה כי ניתן לכלול דיאטה קטוגנית באפשרויות הטיפול למבוגרים עם אפילפסיה, שכן לדיאטה פרופיל תופעות לוואי קלות יחסית וסיכוי להפחתת פרכוסים בכ-60% מהמבוגרים עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי. בנוסף, ישנן עדויות עדכניות לכך שהדיאטה הקטוגנית עשויה לתרום גם לשיפור איכות החיים, ולהפחתת תסמינים נוירולוגיים נוספים ותסמינים רפואיים אחרים. עם זאת, היענות לדיאטה הינה מגבלה מרכזית, ואין מספיק עדויות לגבי השפעות שליליות ארוכות טווח, ולכן נדרשת בקרה צמודה. באופן כללי, יישום הדיאטה במבוגרים דומה ליישום בילדים, עם דגשים נוספים לשיפור ההיענות. הכותבים מציינים, את התוויות הנגד המטבוליות האבסולוטיות והאזהרות במקרים של חולים עם קשיי הזנה והפרעה בתפקוד מערכת העיכול, אשר דומות בילדים ובמבוגרים. עם זאת, ישנם מגוון מצבים במבוגרים, דוגמת יתר שומנים בדם, מחלת לב, סוכרת, צפיפות עצם נמוכה והיריון, אשר גם אותם יש לקחת בחשבון ביישום של דיאטה קטוגנית. עוד הם מציינים כי השימוש העיקרי של הדיאטה הקטוגנית הינו בהפרעות הכוללות פרכוסים, ונדרשות עדויות קליניות נוספות על מנת לבסס את השימוש בה גם במצבים נוירולוגיים אחרים.
https://cp.neurology.org/content/early/2020/10/28/CPJ.0000000000001007
אפילפסיה
בסקירה, (2020) החוקרים מסבירים כיצד דיאטה קטוגנית עשויה לתרום לטיפול במחלות נפש, ומציגים את הממצאים הקליניים העדכניים. הם מסבירים כי דיאטה קטוגנית הינה אסטרטגיה מוכרת ויעילה לטיפול באפילפסיה בקרב ילדים, כאשר השימוש בה הולך ומתרחב לטיפול גם במצבים נוירולוגיים נוספים, כולל מחלות נפש. במסגרת הסקירה מוצגים המאפיינים המשותפים למחלות נוירולוגיות, כולל הפרעה במטבוליזם של גלוקוז במוח, חוסר איזון של GABA וגלוטמט, עקה חמצונית ותהליכי דלקת. בהמשך, מפורטים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים לגבי הפוטנציאל של הדיאטה הקטוגנית לטיפול במצבים אלה. הממצאים בהתייחס ליעילות של הדיאטה הקטוגנית עבור מחלות נוירולוגיות ומצבים בריאותיים שונים מסווגים לשלוש קטגוריות:
עדויות ממחקרים קליניים מבוקרים: אפילפסיה, טרשת נפוצה, אלצהיימר, אוטיזם, שמנות, סוכרת סוג 2.
עדויות ממחקרים קליניים לא מבוקרים: פרקינסון, סכיזופרניה.
עדויות מסדרת מקרים ומחקרים בחיות מעבדה: הפרעת דיכאון, הפרעת אכילה כפייתית, הפרעה דו-קוטבית, ADHD, מחלות קרדיווסקולריות.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מהווים עדויות לפוטנציאל הטיפולי שעשוי להיות לדיאטה הקטוגנית כטיפול למחלות נפש, ויש להמשיך ולבחון את יעילותה ובטיחותה במחקרים אקראיים מבוקרים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32773571/
בסקירה (2019) דנים החוקרים ביישום של הדיאטה הקטוגנית לטיפול באפילפסיה וכן ביישום של הדיאטה בתחום הספורט. הנושאים בהם דנים החוקרים במסגרת הסקירה:
החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות לכך שניתן לצמצם התקפים אפילפטיים באמצעות תזונה קטוגנית, כאשר ישנן תיאוריות שונות מהו המנגנון הפיזיולוגי המעורב. עם זאת, למרות יעילותה, ישנו קושי רב ביישום הדיאטה ולכן פותחו גישות תזונתיות נוספות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31227228
מחקר רב מרכזים בחן את ההשפעה של דיאטה קטוגנית על 290 ילדים חולי אפילפסיה בין 1999-2009. ממחקר זה עולה כי דיאטה קטוגנית מהווה טיפול יעיל, אפילו במקרים חמורים של מטופלים בעלי אפילפסיה עמידה לתרופות. היעילות ארוכת הטווח של הדיאטה הקטוגנית הושוותה ואף התעלתה על פני תרופות נוגדות פרכוסים חדשות. המחקר הראה כי ההיענות לדיאטה הקטוגנית הינה תלוית תכיפות הפרכוסים, ולא תלויה בגיל, סוג הפרכוסים או אטיולוגיית המחלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25457511
במחקר אורך קליני (2019) הוערכה ההשפעה ארוכת הטווח של דיאטה קטוגנית על ריכוזי הורמוני הרעב והשובע (לפטין וגרלין) בקרב ילדים ומבוגרים הסובלים מהתסמונת GLUT1-Deficiency Syndrome (תסמונת גנטית נדירה המאופיינת בחסר של החלבון הנדרש למעבר של גלוקוז למוח, וכתוצאה מכך גורמת לאפילפסיה) או מאפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי. בנוסף, החוקרים בדקו את הקשרים בין המצב התזונתי, הרכב הגוף והשינויים ברמת הלפטין והגרלין. החוקרים מסבירים כי החשש הוא שדיאטה קטוגנית עלולה להתבטא בירידה בצריכה התזונתית ובירידה במשקל בקרב מבוגרים, או לעיכוב בגדילה בקרב ילדים.
במחקר נכללו 30 משתתפים – 25 ילדים בני 8 בממוצע ו-5 מבוגרים בני 34 בממוצע.
להלן סיכום הממצאים לאחר צריכה של דיאטה קטוגנית במשך 12 חודשים:
החוקרים מסכמים כי באופן כללי צריכה ממושכת של דיאטה קטוגנית לא השפיעה על ריכוזי הלפטין והגרלין, באופן בלתי תלוי בגיל או במצב הנוירולוגי.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31349661
מחקר רטרוספקטיבי שנערך על 32 ילדים הסובלים מתסמונת דרווה (סוג של אפילפסיה), מצא כי שימוש בדיאטה קטוגנית מהווה טיפול יעיל למניעת פרכוסים.
על פי הממצאים, הכוללים השפעה חיובית על אפילפסיה והתקפים ממושכים, סבילות טובה, ומיעוט בעיות של היענות,
יש לשקול דיאטה קטוגנית כטיפול מוקדם לילדים הסובלים מתסמונת דרווה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25524846
בהתבסס על נתונים ממחקר תצפיתי (2023) הוערכה איכות התזונה וטביעת הרגל הפחמנית של מספר דיאטות פופולריות בארה"ב. החוקרים מסבירים כי במחקרים קודמים טביעת הרגל הפחמנית של דיאטות שונות הוערכה בעיקר באופן תיאורטי על בסיס הרכב הדיאטה המומלץ, אך לא בהתאם לצריכה התזונתית בפועל. במחקר זה נכללו הנתונים של 16,412 משתתפים מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי בשנים 2005-2010. נתוני התזונה סווגו ל-6 קבוצות דיאטה: טבעונית, צמחונית, אוכלי דגים, פליאו, קטוגנית ואוכלי-כל. לכל דיאטה חושבה הפליטה הממוצעת של גזי חממה ל-1,000 קלוריות, וכן איכות התזונה בהתאם למדד לאכילה בריאה (HEI). נמצא כי פליטת גזי החממה הייתה נמוכה באופן מובהק עבור דיאטה טבעונית ודיאטה צמחונית, כאשר ההבדלים בין הדיאטות האחרות לא היו מובהקים. דיאטה הכוללת דגים הייתה בעלת ציון איכות התזונה הגבוה ביותר ואחריה דיאטה צמחונית. איכות התזונה של אוכלי כל הייתה גבוהה מדיאטה קטוגנית אך לא שונה באופן מובהק מדיאטת פליאו. ההבדל בין דיאטה טבעונית והדיאטות האחרות לא היה מובהק (ייתכן שבגלל מספר משתתפים קטן). להלן טבלה המסכמת את הנתונים:
החוקרים מסכמים כי בממוצע דיאטה הכוללת דגים הינה הבריאה ביותר, כאשר דיאטות המבוססות על הצומח הינן בעלות טביעת רגל פחמנית נמוכה יותר, בעיקר בהשוואה לדיאטות פופולריות כגון פליאו או דיאטה קטוגנית. המחקר מומן על ידי מענק מחקר בלתי תלוי מהקרן Wellcome Trust.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36868999/
במחקר תצפיתי (2020) הוערכה היעילות, ההשפעות השליליות וההשלכות ההתפתחותיות של טיפול ממושך בדיאטה הקטוגנית בקרב ילדים. החוקרים מסבירים כי דיאטה קטוגנית נמצאה יעילה לטיפול בילדים עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי, אולם הדיאטה עלולה גם לגרום להשפעות שליליות משמעותיות ובטווח הארוך לא ברורה השפּעתה על תהליכי הגדילה וההתפתחות. במחקר נערך מעקב במשך שנתיים אחר 26 ילדים חולי אפילפסיה המטופלים בדיאטה קטוגנית. בתחילת המחקר, לאחר 3 חודשים, 6 חודשים, שנה ושנתיים נבדקו מספר הפרכוסים, סוג הפרכוסים, שימוש בתרופות, מדדים אנתרופומטריים, השפעות שליליות ושינויים בבדיקות המעבדה. בכל אחד ממועדי ההערכה נמצא כי בקרב 60-75% מהילדים חלה ירידה של כ-90% במספר הפרכוסים. עם זאת, לפחות 50% מהילדים חוו השפעות שליליות, השכיחות ביותר היו הפרעות בעיכול, שינויים במטבוליזם של שומנים והפרשת סידן עודפת (היפרקלציאוריה). בנוסף, לאחר שנתיים נמצאה ירידה בגובה בהשוואה לנתוני הבסיס (גובה ביחס לגיל בציוני תקן), ללא הבדל בנתוני המשקל וה- BMI. החוקרים מסכמים כי דיאטה קטוגנית מהווה טיפול יעיל לילדים עם אפילפסיה עמידה לתרופות, כאשר למרות שההשפעות השליליות הינן שכיחות, הן ברובן קלות ולכן קובעים כי הדיאטה הינה בטוחה. נדרשים מחקרים נוספים להערכת הגורמים העלולים לגרום לעיכוב בגדילה בילדים הצורכים דיאטה קטוגנית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31991539/
בסקר אינטרנטי,(2019) שהועבר במרכזי תזונה בבריטניה ואירלנד המיישמים את הדיאטה הקטוגנית לטיפול באפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי, נבדקו מהם העקרונות העומדים בבסיס היישום הקליני של הדיאטה הקטוגנית המותאמת (MKD - modified ketogenic diet) וכיצד היא שונה מפרוטוקולים אחרים של הדיאטה הקטוגנית. הסקר, שנערך על ידי קבוצת תזונאים מומחים בדיאטה הקטוגנית, כלל 35 שאלות והופץ ל-39 מרכזים. את הסקר השלימו 18 מהמרכזים: שלושה-עשר מרכזים לטיפול בילדים, שלושה מרכזים לטיפול במבוגרים ושני מרכזים משולבים. כל המרכזים שהשיבו על הסקר ביססו את הדיאטה בהתאם להערכה של צריכת האנרגיה הכוללת של המטופל, ובהתאם לכך הרכב התזונה הממוצע היה 75% שומן, 5% פחמימות, כאשר צריכת החלבון ללא הגבלה. יעדי הצריכה של חלבון ושומן הוגדרו בהתאם למשקל המנה ומדדים ביתיים אחרים. מבין 18 המרכזים, 17 דיווחו על התאמת ההרכב התזונתי לאורך זמן, בעיקר בהתאם לרמת הקטונים ולשיעורי הפרכוסים. בעשרה מהמרכזים נעשה שימוש במוצרי מזון קטוגניים, הניתנים במרשם בתחילת הדיאטה, כאשר בכל המרכזים נעשה שימוש במוצרים אלה לאורך הזמן. החוקרים מסכמים כי מהסקר עולה תמונה של יישום היברידי של הדיאטה הקטוגנית, כולל אימוץ של עקרונות מפרוטוקולים שונים והגדרת אלמנטים שהינם ייחודיים לדיאטה הקטוגנית המותאמת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30859652
במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על מדדים מטבוליים, בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות, עם או בלי סוכרת סוג 2. בניתוח נכללו 14 מחקרים, בהם קבוצת ההתערבות קיבלה דיאטות שונות דלות קלוריות או דלות פחמימות, בהשוואה לדיאטת ביקורת (בעיקר דיאטה דלת שומן). במחקרים אלה נבדקה ההשפעה האקוטית של הדיאטה, או ההשפעה הממושכת שלה, בתקופת התערבות של ארבעה שבועות ועד שנתיים.
להלן הממצאים העיקריים:
בקרב חולי סוכרת סוג 2 בלבד, דיאטה קטוגנית הייתה יעילה לשיפור האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים. הדבר התבטא בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בתנגודת לאינסולין וברמת הטריגליצרידים, ובעלייה ברמת ה-HDL.
דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בירידה מובהקת במשקל בקרב כלל המשתתפים.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדים הנוספים שנבדקו, כגון לחץ דם ומדדי דלקת.
החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה תומכים ביעילות של דיאטה קטוגנית, בהשוואה לדיאטה דלת שומן, לשיפור מדדים מטבוליים בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות, בעיקר חולי סוכרת סוג 2.
המחקר מומן על ידי מענקי מחקר לאומיים בקוריאה.
הערת מערכת: המחברים מכלילים תחת ההגדרה של דיאטה קטוגנית כל דיאטה שיש בה הגבלת פחמימות, אך אין הגדרה ברורה של כמות חלבון, כמות שומן או יחסים בינהם, וכן אין נתונים על הגעה למצב של קטוזיס.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32640608/
בסקירה שיטתית (2019) מפורטים פרוטוקולים שונים, שנמצאו יעילים ובטוחים ליישום של דיאטות דלות פחמימות לטיפול בסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 41 מחקרים מבוקרים, בהם נבדקו דיאטות דלות פחמימות - עד 130 גרם פחמימות ליום או עד 26% מסך הצריכה הקלורית. דיאטה דלה מאוד בפחמימות (0-50 גרם ליום) נחשבת כדיאטה קטוגנית ו/או מגדירה יעדים להשגת קטוזיס תזונתי, שנמדד באמצעות קטוגנים בדם. ראשית, החוקרים העריכו את יעילות הדיאטות, כאשר 40 מהמחקרים סווגו כבטוחים ויעילים ונכללו בניתוח העיקרי. ב-34 מהמחקרים דווח על שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר בעקבות הדיאטה, ב-33 מהמחקרים דווח על שיפור בשימוש בתרופות נוגדות סוכרת, וב-23 מהמחקרים דווח על שיפור ברמת הגלוקוז בצום.
להלן פירוט הרכב הדיאטות ב-40 המחקרים שנכללו בניתוח העיקרי:
ב-13 מהמחקרים נבדקה דיאטה דלה מאוד בפחמימות – עד 50 גרם ליום.
ב-14 מהמחקרים נבדקה דיאטה דלה בפחמימות – עד 130 גרם ליום או 26% מסך הקלוריות.
ב-13 מהמחקרים כמות הפחמימות הותאמה להתקדמות המטופל.
במסגרת הדיאטה הומלצו בעיקר מזונות מלאים (מזונות מן החי ומן הצומח, שעברו מינימום עיבוד) כמקור לפחמימות, שומנים וחלבונים.
לרוב, הדיאטה נוהלה על ידי דיאטן ו/או רופא, במפגשים שנערכו בתדירות בינונית עד גבוהה (לפחות פגישה אחת בחודש) וכן באמצעות ניהול מעקב עצמאי של המטופל. החוקרים מסכמים כי נמצאו מגוון גישות יעילות ובטוחות לדיאטות דלות פחמימות לטיפול בסוכרת סוג 2, כאשר פרוטוקולים אלה עשויים להוות בסיס בשימוש הקליני או בגיבוש של המלצות מבוססות ראיות לטיפול בסוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31347236
במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית לעומת דיאטה ים-תיכונית על רמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב מטופלים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2. ברקע למחקר מציינים החוקרים כי קיימת מחלוקת לגבי מהי הדיאטה המיטבית לטיפול בסוכרת, בעיקר בהתייחס לדיאטות דלות פחמימות. במסגרת המחקר בוצעה השוואה בין שתי דיאטות להן שלושה מאפיינים מרכזיים דומים: התבססות על ירקות לא עמילניים והימנעות מסוכרים ומדגנים מלוטשים, וכן שלושה מאפיינים מרכזיים שונים: המלצה לצריכה רבה בדיאטה הים-תיכונית לעומת הימנעות או צמצום הצריכה בדיאטה הקטוגנית של קטניות, פירות ודגנים מלאים. במחקר נכללו 40 משתתפים מעל גיל 18 אשר צרכו בסדר אקראי דיאטה קטוגנית או דיאטה ים-תיכונית, כל אחת למשך 12 שבועות. שתי הדיאטות לא כללו הגבלה קלורית. לאחר 24 שבועות בוצע מעקב של 12 שבועות נוספים בהם המשתתפים יכלו לבחור אחת מהדיאטות בהתאם להעדפה האישית. להלן תוצאות ההשוואה בין הדיאטות לאחר 12 שבועות:
החוקרים מציינים כי התוצאות הסופיות הושפעו מסדר הצריכה של הדיאטות. באופן כללי צריכה של דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בצריכה נמוכה יותר של סיבים תזונתיים וכן של ויטמין C, חומצה פולית ומגנזיום. בתקופת המעקב הדיאטה של המשתתפים הייתה דומה יותר לדיאטה הים-תיכונית, כאשר בהשוואה לנתוני הבסיס המשתתפים צרכו פחות קלוריות, יותר קלוריות שמקורן בשומן ופחות קלוריות שמקורן בפחמימות. למרות ההתערבות, בתקופת המעקב הצריכה של סוכר מוסף ושל סיבים תזונתיים הייתה דומה לנתוני הבסיס. לסיכום, שתי הדיאטות תרמו לירידה דומה בהמוגלובין המסוכרר, כאשר הדיאטה הקטוגנית הייתה מלווה בירידה גדולה יותר ברמת הטריגליצרידים אך גם בעלייה ב-LDL וכן בצריכה נמוכה יותר של רכיבים תזונתיים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35641199/
במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של הרכב הפחמימות והשומנים בתזונה על מדדים קרדיו-מטבוליים. במחקר נכללו 16 מבוגרים אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות דיאטה למשך 8 שבועות:
בדיקת דם בצום, הערכת הרכב הגוף, לחץ הדם והצריכה התזונתית הוערכו בתחילת המחקר ולאחר 4 ו-8 שבועות. נמצא כי בשתי הדיאטות חל שיפור ברמת האינסולין בצום ובתנגודת לאינסולין וכן ביחס בין לפטין לאדיפונקטין. בנוסף, החוקרים זיהו הבדלים ב-78 מטבוליטים שונים. לדוגמא, בדיאטה דלת פחמימות עתירת שומן נצפו שינויים במטבוליטים של שומנים המעידים על שיפור בפעילות הנשיאה והחמצון של שומנים אשר תורמת לשיפור הרגישות לאינסולין. החוקרים מסכמים כי שתי הדיאטות עשויות לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 כתוצאה מהפחתת תנגודת לאינסולין, אם כי דיאטה דלת פחמימות נמצאה יעילה יותר לשיפור הרגישות לאינסולין באמצעות הגברת חמצון של שומנים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145067/
מחקר השווה בין דיאטה דלת קלוריות לדיאטה קטוגנית, בהשפּעתן על סוכרת סוג 2. 363 משתפים בעלי עודף משקל ושמנות, 102 מתוכם הסובלים מסוכרת סוג 2 השתתפו במחקר שערך 24 שבועות. המחקר מצא כי דיאטה קטוגנית יעילה יותר מאשר דיאטה דלת קלוריות לטיפול בחולי סוכרת. הדיאטה הקטוגנית נמצאה כמשפרת ויסות גליקמי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22673594
מחקר קליני בחן את ההשפעה של דיאטה קטוגנית על מטופלים הסובלים משמנות ומסוכרת. המחקר נמשך 54 שבועות, ובתומם ניתן היה לראות שיפור מובהק במשקל הגוף, BMI, רמות כולסטרול כללי, כולסטרול LDL, HDL, טריגליצרידים ורמות אוראה בדם. המחקר מצא כי הדיאטה הקטוגנית יעילה ובטוחה לשימוש ארוך טווח על חולי סוכרת הסובלים משמנות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17447017
בסקירה שיטתית (2019) מוצגות העדויות ממחקרים פרה קליניים וממחקרים קליניים ראשוניים לגבי ההשפעה של דיאטה קטוגנית או הגבלה קלורית לטיפול בגליומה. החוקרים מסבירים כי הפרוגנוזה למטופלים עם גליומה ממאירה הינה גרועה, כאשר משוער כי דיאטות התורמות להפחתת רמת הגלוקוז בדם עשויות לסייע בעיכוב התפשטות הגידול ולשפר את משך ההישרדות. בסקירה נכללו 24 מחקרים פרה-קליניים, שבעה מחקרים קליניים ומחקר אחד מעורב.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30473444/
סקירה בחנה את ההיסטוריה והפוטנציאל הטיפולי של דיאטה קטוגנית בשילוב עם הטיפול בסרטן.
סקירה זו מעלה כי תאי סרטן משגשגים בסביבת סוכר ועקה חמצונית.
בעקבות כך ייתכן ודיאטה קטוגנית הממעיטה בסוכרים ופחמימות עשויה לגרום לעקה חמצונית בסביבת תאי הסרטן, ולא בסביבת תאים רגילים,
וכך להפוך אותם לרגישים יותר לטיפולי כימותרפיה והקרנות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25460731
סקירה מצביעה על כך שדיאטה קטוגנית משפרת סיכויי שרידות בגליומה ממאירה (סרטן מוחי) בבעלי חיים, ומשפרת את הפוטנציאל הטיפולי של כימותרפיה והקרנות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24503133
במחקר אקראי מבוקר (2020) הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית בקרב חולות סרטן השד, המקבלות טיפולי כימותרפיה. במחקר נכללו 80 מטופלות, אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה קטוגנית או דיאטה סטנדרטית למשך 12 שבועות. כל המשתתפות ביצעו בדיקות דם בתחילת תקופת ההתערבות, באמצעה ובסיומה, כאשר בתחילת ההתערבות ובסיומה מטופלות עם גידול מקומי מתקדם עברו בדיקת אולטרסאונד ומטופלות עם גידול גרורתי עברו בדיקת CT או MRI. בקרב הנשים בקבוצת הדיאטה הקטוגנית נצפתה ירידה ב-TNF-α ועלייה ב-IL-10, וכן רמת אינסולין נמוכה יותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, צריכת דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בצמצום משמעותי יותר של הגידול (27 לעומת 6 מ"מ). בקרב המטופלות עם גידול מקומי מתקדם, אשר צרכו דיאטה קטוגנית, נקבע שלב נמוך יותר של המחלה לאחר 12 שבועות, אולם בקרב מטופלות עם גידול גרורתי לא נצפה הבדל מובהק בשיעור התגובה. החוקרים מסכמים כי לדיאטה קטוגנית עשויה להיות תועלת במצבי סרטן השד באמצעות הפחתת הפעילות הדלקתית ושיפור תגובת האינסולין, בעיקר בקרב חולות עם גידול מקומי מתקדם, אולם נדרשים מחקרים נוספים להמשיך ולבחון את ההשפעה על גידולים מפושטים.
החוקרים מדווחים על העדר מימון וניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32703721/
מחקר פיילוט קליני, בחן את השפּעת דיאטה קטוגנית על גליובלסטומה חוזרת (גידולים ממאירים חוזרים). 20 המשתתפים התבקשו לעבור לדיאטה קטוגנית בין 2007-2010, סופקו להם מזונות התואמים את הדיאטה ולא הייתה הגבלה קלורית, אלא הנחייה לאכול לשובע. בוצעה הערכת קטונים בשתן 2-3 פעמים בשבוע באמצעות מקלוני בדיקות שתן. הדיאטה הקטוגנית לא היוותה תחליף לטיפולים הקונבנציונליים. 3 מטופלים הפסיקו את המחקר למרות היעדרות התפתחות גידולים בשל קשיי היענות. מתוך 17 המשתתפים הנותרים, קטוזיס הושג ב-12 מטופלים. 86% מהמטופלים הראו שיפור אובייקטיבי, כאשר זמן עצירת הגידולים החציוני עמד על 20.1 שבועות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24728273
מחקר פרה-קליני (דצמבר 2015), הכולל שימוש במודל של חיות מעבדה ודגימות תאים, בו נבדקה ההשפעה של תזונה עתירת-שומן דלת-פחמימות על גידול מוחי אגרסיבי מסוג גליובלסטומה. החוקרים מסבירים כי ממצאים קודמים מצביעים על היעילות של הימנעות מגלוקוז באמצעות דיאטה קטוגנית מחמירה, אולם דיאטה זו קשה ליישום ועלולה לגרום לתופעות לוואי. לכן, במחקר זה נבדקה ההשפעה של דיאטה עתירת-שומן ודלת-פחמימות שהינה מחמירה פחות אך דומה בהשפּעתה המטבולית והאנטי-סרטנית, יחד עם שמירה על הדרישות התזונתיות. מהתוצאות עולה כי דפוס דיאטה זה היה בעל השפעה אנטי-סרטנית משמעותית ותרם לעיכוב חלוקת התאים הסרטניים ולעלייה במשך ההישרדות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26631612
במחקר,(2019) שנערך במודלים של עכברים, מראים החוקרים כי שילוב של האנטיביוטיקה (DON (6-diazo-5-oxo-L-norleucine- שהינה אנטגוניסטית לגלוטמין - יחד עם תזונה קטוגנית מוגבלת קלורית, הוביל להרס של תאי גליובלסטומה (סרטן המוח), להטבה בתסמינים וכן לשיפור משך ההישרדות, בעיקר כתוצאה משיפור יעילות העברת האנטיביוטיקה למוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6541653/
מחלות נוירולוגיות
סקירה בחנה את ההשפעה של דיאטה קטוגנית. מסקירה זו עולה כי מידע חדש מצביע על האפשרות שדיאטה קטוגנית תהיה יעילה לטיפול
במחלות נוירולוגיות שונות כגון ALS, אלצהיימר, פרקינסון ועוד, זאת הודות למספר מנגנונים שעשויים להיות מושפעים מדיאטה קטוגנית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25101284
במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של משקה קטונים על הביצועים הקוגניטיביים בקרב משתתפים עם הפרעה קוגניטיבית קלה (MCI). את המחקר השלימו 83 משתתפים מעל גיל 55, שקיבלו פעמיים ביום משקה קטונים המכיל טריגליצרידים באורך בינוני (kMCT) או פלסבו, למשך שישה חודשים. כל מנה מהמשקה הכילה 15 גרם kMCT ב-125 מ"ל חלב דל-שומן נטול לקטוז. באופן כללי נמצא כי בהשוואה לפלסבו, צריכת משקה הקטונים הייתה מלווה בשיפור מובהק ומשמעותי מבחינה קלינית בביצועים הקוגניטיביים, בעיקר בתחומים של תפקודים ניהוליים ושל שפה. השיפור הקוגניטיבי היה קשור באופן ישיר בעלייה בריכוז הקטונים בפלזמה. החוקרים מסכמים, כי משקה הקטונים תרם לשיפור הביצוע הקוגניטיבי, כאשר השפעה זאת נבעה לפחות באופן חלקי מהעלייה בריכוז הקטונים. הם מציינים כי במחקר קודם נמצא כי השיפור בביצועים הקוגניטיביים היה קשור בעלייה בספיגת הקטונים במוח, ממצא המבסס את המנגנון הביולוגי הקושר בין קטוזיס, שיפור המצב האנרגטי במוח והביצועים הקוגניטיביים. המחקר מומן על ידי איגוד האלצהיימר בארה"ב, חברת Nestlé Health Sciences וחברת Abitec שסיפקה את התוסף.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33103819/
במחקר קליני (2019) הוערכו השינויים בהרכב המזונות ובאיכות התזונה בעקבות המעבר לדיאטה קטוגנית בקרב חולי אלצהיימר. במחקר נכללו 15 חולים, שעברו לדיאטה קטוגנית למשך 3 חודשים בליווי דיאטן קליני. כל אחד מהחולים והמלווה שלהם קיבלו הדרכה ליישום דיאטה קטוגנית ולבחירת מזונות בעלי צפיפות תזונתית גבוהה. מדי חודש המשתתפים התבקשו למלא יומן אכילה של שלושה ימים ולבצע בדיקת דם להערכת המצב הקטוגני באמצעות רמת ביתא-הידרוקסי-בוטיראט בדם. הדיאטה הקטוגנית אופיינה על ידי צריכת שמנים, המכילים טריגליצרידים בעלי שרשרת בינונית (כגון שמן קוקוס), ירקות לא עמילניים, חמאה, ביצים, שמן זית, אבוקדו ואגוזים וזרעים, וכן הימנעות מצריכת תפוחי אדמה, דגנים, בשר אדום, משקאות ממותקים ומתוקים.
להלן סיכום הממצאים:
החוקרים מסכמים כי כאסטרטגיה טיפולית לאלצהיימר, דיאטה קטוגנית יכולה להיות בעלת צפיפות תזונתית גבוהה ולכלול צריכה גבוהה של ירקות ומגוון ניכר של מזונות.
https://academic.oup.com/cdn/article/3/4/nzz003/5347943
במחקר פיילוט רטרוספקטיבי (2023) הוערכה היעילות של דיאטה קטוגנית לטיפול במיגרנה, בדגש על הפחתת חומרת העייפות. החוקרים מציינים כי השכיחות של עייפות פתולוגית בקרב הסובלים ממיגרנה הינה כ-60%, אולם ההתייחסות לכך בטיפול הקליני הינה מוגבלת. מעבר לכך, עייפות עשויה להוות טריגר למיגרנה ומטופלים הסובלים מעייפות מאופיינים בתדירות גבוהה יותר של התקפי מיגרנה. המחקר נערך במסגרת הטיפול במרפאה נוירולוגית באיטליה וניתן באופן מניעתי למטופלים שאובחנו עם מיגרנה כרונית או מיגרנה אפיזודית בתדירות גבוהה. במחקר נכללו 76 משתתפים אשר קיבלו דיאטה קטוגנית, כאשר בהתאם ל-BMI המשתתפים קיבלו שלושה פרוטוקולים שונים של הדיאטה:
בכל הפרוטוקולים כמות הפחמימות הייתה קבועה (30 גרם ליום) וכמות החלבון (לפחות 75 גרם ליום ולא יותר מ-2 גרם לק"ג) והשומן נקבעה בהתאם לפרוטוקול ולמדדים האנתרופומטריים, מסת השומן ורמת הפעילות הגופנית. משך הדיאטה היה לפחות 3 חודשים ולא יותר מ-6 חודשים. מדדי המטרה העיקריים היו חומרת העייפות (FSS), תדירות המיגרנה (ימים בחודש) ועוצמתה, מידת המגבלה התפקודית כתוצאה ממיגרנה (MIDAS) ומידת ההשפעה של כאבי הראש על איכות החיים (HIT-6). לאחר 3 חודשים נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס חל שיפור מובהק בכל המדדים שנבדקו, כאשר בכל הפרוטוקולים של דיאטה קטוגנית זוהה שיפור מובהק. בנוסף, נמצא קשר מובהק בין ירידה בחומרת העייפות ובין השיפור במדדים של מגבלה תפקודית ואיכות החיים. החוקרים מסכמים כי פרוטוקולים שונים של דיאטה קטוגנית נמצאו יעילים להפחתת עייפות והתקפי מיגרנה ומציעים כי הירידה בחומרת העייפות עשויה להסביר את השיפור בתדירות ובחומרת המיגרנה וכן את השיפור במדדים של מגבלה תפקודית ואיכות החיים. יש להמשיך ולבחון את התועלת של דיאטה קטוגנית במחקרים מבוקרים עם מספר משתתפים גדול יותר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37892410/
סקירה בחנה את הפוטנציאל הטיפולי של דיאטה קטוגנית לטיפול באקנה.
מסקירה זו עולה כי במצב קטוזיס ישנה הפחתה במדדי דלקת, הפחתה באינסולינמיה, הפחתה במדד IGF-1, והשפעה על התפתחות אקנה.
סקירה זו ממליצה על השימוש לזמן מוגבל של 30-60 יום לשם השגת איזון הורמונלי ומניעת אקנה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22327146
מחלות לב וכלי דם
בסקירה (2021) מוצגות עדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס לפוטנציאל של גופי קטון לטיפול בתחלואה קרדיווסקולרית, כאשר בנוסף להעלאת רמת האנרגיה, לגופי קטון נמצאה השפעה מיטיבה על מגוון תהליכים תאיים, כולל שעתוק גנטי, הגנה מפני דלקת ועקה חמצונית, שיפור תפקוד האנדותל, והפחתת גורמי סיכון.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33637354/
מחקר קליני מבוקר (פברואר 2015) בו נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף אומגה 3 על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב משתתפים הצורכים דיאטה קטגונית ים-תיכונית.
הדיאטה הקטגונית כללה כ-1200 קק"ל והרכבה הוא: 43% חלבון, 45% שומן ו- 11% פחמימות וכן 4 סוגים מוגדרים של משקאות צמחים ותוסף מולטי-ויטמין מינרל.
למשתתפים ניתנה רשימה של מזונות מותרים (בשר ודגים, ירקות ירוקים, נקניקים, גבינות קשות, חליטות תה, קפה מוקה ותה צמחים) ואסורים (אלכוהול, לחם, פסטה, אורז, חלב, יוגורט, תה עם מומסים וקפה דגנים).
החוקרים מסבירים כי ישנם היבטים בהשפעה של דיאטה קטגונית על המטבוליזם ועל גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, אשר דומה להשפעה של תוספי אומגה 3, ולכן משערים כי השילוב ביניהם עשוי להגביר את ההשפעה המיטיבה על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים והמצב הדלקתי.
במחקר נכללו 34 גברים בריאים עם עודף משקל בגילאי 25-65 אשר צרכו דיאטה קטוגנית במשך 4 שבועות, עם או בלי תוסף אומגה 3 (2 כמוסות ליום ממקור של סרטני קריל במינון יומי של 57.5 מ"ג EPA ו-32.5 מ"ג DHA). בסיום תקופת המחקר נמצא כי כל המשתתפים ירדו במשקל ובאחוזי השומן וכן ברמת הכולסטרול והסוכר, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות.
עם זאת, במשתתפים בקבוצת האומגה 3 חל שיפור גדול יותר ברמת הטריגליצרידים והאינסולין, ברמת ההורמון אדיפונקטין, וכן ברמת הציטוקינים הדלקתיים IL-1β ו-IL-6, כאשר TNF-α ירד באופן מובהק בשתי הקבוצות. בשתי הקבוצות לא נמצאו שינויים בציטוקינים IL-10 ו- IL-1Ra, ברמת הקראטנין וברמת האוראה והחומצה האורית.
החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף אומגה 3 הגבירה את ההשפעה המיטיבה של דיאטה קטגונית ים-תיכונית על גורמי סיכון קרדיווסקולריים ומדדים דלקתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25689563
מחקר (מאי 2016) שנערך בחיות מעבדה עוסק בתרומה של "דיאטת צום" (FMD - Fasting mimicking diet) לשיפור תחלואה אוטואימונית ותסמינים של טרשת נפוצה.
בחלקו הראשון של המחקר עכברים עם מחלה אוטואימונית הועברו 3 מחזורים של דיאטת צום, כל מחזור כולל 3 ימי דיאטה ו-7 ימי הפסקה. ביום הראשון לדיאטה העכברים קיבלו כ-50% מסך הקלוריות וביום השני והשלישי לדיאטה קיבלו כ-10% מסך הקלוריות. בהשוואה לקבוצת ביקורת של עכברים שקיבלו דיאטה רגילה, בכל העכברים שקיבלו דיאטת צום חלה ירידה בחומרה הקלינית של התסמינים ו-20% מהעכברים החלימו לגמרי. החוקרים מראים כי שיפור זה הינו כתוצאה מעלייה בהורמון קורטיקוסטרון, ירידה בציטוקינים פרו-דלקתיים, עלייה במספר תאי הדם הלבנים וכן חידוש המיאלין בתאי העצב.
בהמשך ערכו החוקרים מחקר פיילוט קליני בו 60 חולים עם טרשת נפוצה (מסוג RRMS) חולקו באופן אקראי ל-3 קבוצות:
1) צריכת דיאטה קטוגנית למשך 6 חודשים.
2) צריכת דיאטת צום למשך 7 ימים ובהמשך דיאטה ים-תיכונית למשך 6 חודשים.
3) צריכת דיאטת בקרה מאוזנת למשך 6 חודשים.
הממצאים מצביעים על תרומה אפשרית של דיאטת צום או דיאטה קטוגנית ממושכת לשיפור מדדי איכות החיים. עוד נמצא כי בקבוצת הבקרה חלו 4 אירועים של נסיגה, אירוע אחד בקבוצת הדיאטה הקטוגנית ו-3 אירועים בקבוצת דיאטת הצום.
למרות הממצאים המבטיחים החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של דיאטות אלה בחולי טרשת נפוצה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27239035
במחקר אקראי מבוקר (ספטמבר 2016), שנערך בשבדיה, נבדקה רמת היוד בקרב נשים לאחר גיל המעבר הצורכות דיאטה פליאוליתית. החוקרים מסבירים כי נמצאו יתרונות מטבוליים לדיאטה הפליאוליתית, אולם הדיאטה אינה כוללת שני מקורות עיקריים ליוד – מלח שולחן ומוצרי חלב, ולכן עלולה להגביר את הסיכון לחסר יוד.
במחקר נכללו 70 נשים לאחר גיל המעבר עם עודף משקל או שמנות, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות דיאטה: דיאטה פליאוליתית (30% חלבון, 40% שומן ו-30% פחמימות) או דיאטת ביקורת, התואמת להנחיות התזונתיות בשבדיה (15% חלבון, 25-30% שומן ו-55-60% פחמימות). הנשים צרכו את הדיאטות למשך שנתיים, כאשר החוקרים מדדו את רמת היוד בתזונה, ריכוז והפרשת היוד בשתן ורמת הורמוני בלוטת התריס - בתחילת המחקר, לאחר 6 חודשים ולאחר 24 חודשים.
נמצא כי לאחר 6 חודשים חלה ירידה בריכוז ובהפרשת היוד בשתן בקרב הנשים שצרכו דיאטה פליאוליתית, ללא שינוי בקבוצת הביקורת. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות ברמת הורמוני בלוטת התריס. החוקרים מסכמים כי דיאטה פליאוליתית ממושכת עלולה להגביר את הסיכון לחסר יוד ויש לשקול נטילת תוספים.
המחקר מומן על ידי קרנות מחקר שבדיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28901333
בסקירה (אוקטובר 2017) מוצג היישום הקליני של דיאטה קטוגנית לטיפול בהפרעות אנדוקריניות כגון סוכרת ושמנות. במסגרת הסקירה מפורטת ההשפעה הפיזיולוגית של דיאטה קטוגנית, כולל ההשפעה המיטיבה על מערכת העצבים המרכזית, על הלב ועל מערכת הנשימה. בהמשך הסקירה מציגים החוקרים היבטים הקשורים ביישום הדיאטה הקטוגנית, כולל בחירת המשתתפים והערכה מקדימה, פירוט ההנחיות לדיאטה ותפריטים לדוגמא (צמחוני ולא-צמחוני) וכן תהליך הפסקת הדיאטה. החוקרים סוקרים את הממצאים העוסקים בדיאטה הקטוגנית בקרב מטופלים עם סוכרת, שמנות, תסמונת מטבולית ותסמונת השחלות הפוליציסטיות וכן מפרטים את הממצאים לגבי השפעות שליליות, אזהרות ותגובות הדדיות עבור מצבים רפואיים מסוימים. החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות התומכות בשימוש בדיאטה קטוגנית עבור מטופלים עם הפרעות אנדוקריניות, אולם ממליצים לבצע את הדיאטה תחת פיקוח רפואי קפדני. על מנת להגביר את היענות המטופלים והסבילות לדיאטה נערכים בהדרגה שינויים בפרוטוקול הדיאטה, הכוללים התחלת הדיאטה עם או בלי צום, מעקבים תכופים יותר למניעת סיבוכים ושינויים בכמות ובהרכב השומנים בתפריט. למרות הממצאים המבטיחים, נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעות ארוכות הטווח והבנה מעמיקה של המנגנונים המעורבים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29022562
במחקר מוצלב (אפריל 2018) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית קצרה על הביצועים האנאירוביים בקרב משתתפים מאומנים גופנית. החוקרים מסבירים כי דיאטה קטוגנית דלת פחמימות גורמת לחמצת מערכתית תת-קלינית, מצב הפוגע בביצועים האנאירוביים. במחקר נכללו 16 מתנדבים צעירים ובריאים, אשר צרכו דיאטה קטוגנית דלת פחמימות (עד 50 גרם פחמימות ליום ולא יותר מ-10% מסך הקלוריות) או דיאטה עשירה בפחמימות (6-10 גרם לק"ג משקל גוף), כאשר שתי הדיאטות היו בעלות ערך קלורי זהה. המשתתפים צרכו כל אחת מהדיאטות למשך ארבעה ימים ובסיומם נערך המבחן האנאירובי של וינגייט ומבחן כושר אירובי. נמצא כי צריכת דיאטה קטוגנית הייתה מלווה ברמת חומציות נמוכה יותר בשתן ( pH של 5.9 לעומת 6.3, p=0.004) ובהופעת גופי קטון בשתן. לאחר הדיאטה הקטוגנית נמצאה רמה נמוכה ב-7% בכוח המקסימלי ורמה נמוכה ב-6% בכוח הממוצע במבחן האנאירובי וכן מרחק ריצה נמוך ב-15% במבחן הכושר האירובי.החוקרים מסכמים כי בטווח הקצר צריכת דיאטה קטוגנית מובילה לפגיעה בביצועים הגופניים, אשר מבוססים על היכולת האנאירובית, כאשר לממצאים אלה השלכה יישומית חשובה לספורטאים ובמיוחד לאלה המבצעים פעילות בעצימות גבוהה לפרקי זמן קצרים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29619799
במחקר חתך, (2019) שנערך באוסטרליה, נבדק הקשר בין דפוס התזונה הפליאוליתי לבין מדדים של בריאות המעי, חיידקי המעי, והמטבוליט TMAO (מטבוליט המיוצר על ידי חיידקי המעי בעקבות פירוק כולין המצוי במזונות מהחי.) הקשור בסיכון קרדיווסקולרי. במחקר נכללו 44 משתתפים, אשר דיווחו על צריכת דיאטה פליאוליתית למשך יותר משנה, וקבוצת ביקורת של 47 משתתפים, שצרכו דיאטה סטנדרטית התואמת להנחיות התזונתיות. המשתתפים בקבוצת הדיאטה הפליאוליתית סווגו לשתי קבוצות בהתאם למידת ההיענות לדיאטה, בדגש על הגבלת דגנים ומוצרי חלב – היענות גבוהה או היענות חלקית. המדדים שנבדקו הותאמו לגיל, מין, צריכה קלורית ומסת השומן. נמצא כי הרכב חיידקי המעי היה שונה בין הקבוצות, עם ריכוז גבוה יותר של חיידקים מהזן Hungatella, המייצרים TMA (שעובר חמצון והופך ל-TMAO) - בשתי הקבוצות שצרכו דיאטה פליאוליתית, בהשוואה לקבוצת הביקורת. רמת ה-TMAO הייתה גבוהה יותר בקרב המשתתפים עם היענות גבוהה לדיאטה הפליאוליתית, בהשוואה לקבוצה שאופיינה בהיענות חלקית ובהשוואה לקבוצת הביקורת, כאשר רמה גבוהה יותר הייתה קשורה בצריכה נמוכה יותר של דגנים מלאים. החוקרים מסכמים כי למרות הקידום של דיאטה פליאוליתית לשיפור בריאות המעי, ממצאים אלו מצביעים על כך שבטווח הארוך היענות לדיאטה עלולה לפגוע בהרכב חיידקי המעי ולהגביר את רמת ה-TMAO בדם, כאשר סיבים תזונתיים ממקורות שונים ככל הנראה נדרשים לשמירה על בריאות המעי והבריאות הקרדיווסקולרית. המחקר מומן על ידי גופים ממשלתיים באוסטרליה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31273523
במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על מדדים מטבוליים, בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות, עם או בלי סוכרת סוג 2. בניתוח נכללו 14 מחקרים, בהם קבוצת ההתערבות קיבלה דיאטות שונות דלות קלוריות או דלות פחמימות, בהשוואה לדיאטת ביקורת (בעיקר דיאטה דלת שומן). במחקרים אלה נבדקה ההשפעה האקוטית של הדיאטה, או ההשפעה הממושכת שלה, בתקופת התערבות של ארבעה שבועות ועד שנתיים.
להלן הממצאים העיקריים:
בקרב חולי סוכרת סוג 2 בלבד, דיאטה קטוגנית הייתה יעילה לשיפור האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים. הדבר התבטא בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בתנגודת לאינסולין וברמת הטריגליצרידים, ובעלייה ברמת ה-HDL.
דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בירידה מובהקת במשקל בקרב כלל המשתתפים.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדים הנוספים שנבדקו, כגון לחץ דם ומדדי דלקת.
החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה תומכים ביעילות של דיאטה קטוגנית, בהשוואה לדיאטה דלת שומן, לשיפור מדדים מטבוליים בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות, בעיקר חולי סוכרת סוג 2.
המחקר מומן על ידי מענקי מחקר לאומיים בקוריאה.
הערת מערכת: המחברים מכלילים תחת ההגדרה של דיאטה קטוגנית כל דיאטה שיש בה הגבלת פחמימות, אך אין הגדרה ברורה של כמות חלבון, כמות שומן או יחסים בינהם, וכן אין נתונים על הגעה למצב של קטוזיס.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32640608/
במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של משקה קטונים על התגובה לבדיקת העמסת גלוקוז.
החוקרים מסבירים כי צריכה של תוסף קטונים עשויה לסייע להגיע למצב של קטוזיס ובכך לשפר את התגובה המטבולית. במחקר נכללו 15 מבוגרים עם שמנות (גיל ממוצע 47, BMI ממוצע 34). בשני ימים שונים, המשתתפים צרכו משקה קטונים או פלסבו לאחר צום הלילה. חצי שעה לאחר מכן כל המשתתפים ביצעו בדיקת העמסת גלוקוז (75 גרם). המשקה מכיל את הקטונים R)-3-hydroxybutyl, (R)-3-hydroxybutyrate); כאשר קטונים אלה נצרכים, הם מתפרקים על ידי האנזימים carboxylesterase ו-esterase, המצויים לאורך מערכת העיכול, הדם, הכבד ורקמות אחרות והופכים למטבוליטים D-βHB ו-R)-1,3-butanediol). אלה האחרונים נכנסים לזרם הדם ו-R)-1,3-butanediol) עובר חילוף חומרים נוסף בכבד על ידי אלכוהול ו- aldehyde dehydrogenaseליצירת D-βHB.
להלן הממצאים העיקריים:
החוקרים מסכמים כי צריכת משקה קטונים לפני בדיקת העמסת גלוקוז הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז וחומצות השומן החופשיות, ללא עלייה ברמת האינסולין בדם. ממצאים אלה מצביעים על שיפור אקוטי בתגובה המטבולית בקרב משתתפים עם שמנות, ויש להמשיך ולבחון כיצד ניתן בצורה בטוחה לשפר את התגובה לטווח זמן ממושך. המחקר מומן על ידי Canadian Institutes of Health Research, אחד החוקרים הינו דירקטור בחברת TΔS Ltd, המפתחת את המוצר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31599919/
במחקר קליני (2020) נבדקו הבדלים מגדריים בהשפעה של דיאטה קטוגנית. המדדים הנבדקים היו ירידה במשקל ומדדי כבד שומני, בקרב משתתפים עם שמנות חמורה. במחקר נכללו 42 נשים ו-28 גברים בגילאי 18-65 עם BMI מעל 40, או מעל 35 בשילוב הפרעות הקשורות בשמנות. כל המשתתפים צרכו במשך 25 ימים דיאטה קטוגנית עם הגבלה קלורית חמורה של 800 קלוריות ליום. היא כללה עד 50 גרם פחמימות, 1.4 גרם/ק"ג חלבון (בחישוב ע"פ נוסחת לורנץ, שהיא נוסחה מבוססת גובה, לחישוב משקל אידיאלי) ועד 30 גרם שומן.
להלן פירוט הדיאטה היומית:
בוקר: 2 כפות תוסף קטונים (כל כף 7.5 גרם: 0.3 גרם פחמימות, 6.6 גרם חלבון ו-0.2 גרם שומן), טבליה אחת של ויטמינים וטבליה אחת של מינרלים יוצרי בסיס.
צהרים: 150 גרם בשר רזה או 200 גרם דג + 200-250 גרם ירקות.
ערב: 4 כפות תוסף קטונים, 2 טבליות מינרלים יוצרי בסיס + 200-250 גרם ירקות.
לפחות 2 ליטר מים ליום.
עד 20 גרם ליום שמן זית כתית מעולה.
החוקרים מציינים כי אף משתתף לא פרש מהמחקר בשל רעב או תסמינים גופניים.
באופן כללי נמצא כי בקרב גברים הירידה במשקל הגוף העודף (ירידה של 14.5%) ובאנזים γGT (המשמש כמדד לכבד שומני) הייתה גדולה יותר בהשוואה לנשים, בעיקר בהתייחס לנשים לפני גיל המעבר (ירידה של 10.8% ושל 12.7% בקרב נשים לפני ואחרי גיל המעבר, בהתאמה). לא נמצאו הבדלים בהתייחס למדד Edmonton לקביעת חומרת השמנות או בחומרת הצטברות השומן בכבד. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שיעילות הדיאטה מושְפעת מהבדלים מגדריים, וכן מגיל המעבר בקרב נשים. באופן ספציפי, היעילות גבוהה יותר בקרב גברים כאשר ההבדלים המגדריים מצטמצמים לאחר גיל המעבר, ככל הנראה כתוצאה משינויים בפרופיל ההורמונלי ובהרכב הגוף. המחקר מומן על ידי מענק מחקר בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32916989/
במחקר תצפיתי (2020) בו נכללו 40 גברים עם עודף משקל או שמנות, נמצא כי צריכת דיאטה קטוגנית למשך שמונה שבועות לפחות הובילה לשיפור הפרופיל המטבולי וההורמונלי, ובכך להוות אסטרטגיה יעילה למניעת חסר בטסטוסטרון והפרעות בדרכי השתן.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32998364/
כבד שוּמני:
במחקר אקראי מבוקר,(2021) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית לעומת דיאטה דלת שומן על השומן הכבדי, בקרב מבוגרים עם עודף משקל. לרוב, דיאטה קטוגנית כוללת רמה גבוהה של שומן רווי ובכך עלולה להוביל לעלייה בהצטברות השומן בכבד, אולם לצריכת הפחמימות הנמוכה עשויה להיות השפעה מנוגדת. במחקר נכללו 28 משתתפים, אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה קטוגנית היפו-קלורית עם תוסף קטונים, או לדיאטה קטוגנית עם פלסבו. בנוסף, במחקר נכללו 12 משתתפים בעלי מאפייני BMI וגיל דומים אשר צרכו דיאטה דלת שומן עם רמה דומה של קלוריות וחלבון. הצטברות השומן בכבד נמדדה באמצעות MRI בתחילת המחקר, ולאחר שישה שבועות. נמצא כי בכל הקבוצות חלה ירידה מובהקת במשקל, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות (ירידה של 8.1% ו-8.5% בקבוצת הדיאטה הקטוגנית עם תוסף קטונים או פלסבו, וירידה של 6.7% בקבוצת הדיאטה דלת השומן). מגמה דומה נמצאה גם בהתייחס לירידה בשומן הכבדי. בשתי הקבוצות ההשפעה הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם כבד שומני. החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת דיאטה קטוגנית היפו-קלורית עם רמה גבוהה של שומן רווי אינה פוגעת בבריאות הכבד בטווח הקצר, ללא השפעה לתוסף קטונים. לפיכך, שתי הדיאטות עשויות להועיל במידה דומה להפחתת הצטברות השומן בכבד.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33802651/
