נחושת

 

כללי  | מקורות |  תפקידים | תכונות | ספיגה והפרשה |  גורמים לחוסר | תסמיני חוסר | עודף | RDA | מינונים | אינטראקציות חיוביות | אינטראקציות שליליות | התוויות נגד | מחקרים

כללי

נחושת הינה מינרל המהווה את אחד מיסודות הקורט, כלומר מינרל שאינו משמש כמרכיב מרכזי במבנה של רקמות הגוף אך נידרש לגוף בכמויות קטנות.

הנחושת משתתפת בתהליכים רבים בגוף ומשמשת כרכיב בחלבונים מכילים נחושת (Cupreins) וכזרז לאנזימים שונים הפועלים לתפקוד תקין של מערכות הגוף השונות.

מחסור במינרל עלול לגרום לתופעות גופניות ונפשיות שונות. כמו כן, עודף של המינרל (נדיר) עלול לגרום לרעילות המתבטאת בתסמינים כבדיים או כלייתיים ובליקויים בתפקוד מערכות הגוף השונות ובעיקר מערכת הלב וכלי הדם, מערכת החיסון ומערכת העצבים.

קיימות שתי מחלות תורשתיות הקשורות לנחושת:

מחלת מנקס (Mankes) – מחלה תורשתית בה קיים פגם בגן אשר אחראי על ספיגת הנחושת בגוף. פגם זה גורם להפרעות בהתפתחות, ניוון של המוח, עיוות של העצמות, דלדול עצם ועוד. מרבית החולים במחלה זו מתים בילדות (עד גיל 3). 

מחלת ווילסון (Willson's) – מחלה תורשתית הגורמת להצטברות של נחושת בכבד, כליות, מערכת העצבים המרכזית וקרנית העין.

 

מקורות תזונתיים לנחושת:

מקורות מן הצומח: קטניות (פולי סויה, עדשים), אבוקדו, מולסה, דבש, פטריות, ירקות ירוקים, אפונה, דגנים מלאים, שיבולת שועל, אגוזים וזרעים (אגוזי מלך, קאשיו, בוטנים, לוז, פקאן, שקדים, גרעיני דלעת), ענבים, צימוקים, שזיפים, רימונים וקקאו.

מקורות מן החי: מאכלי ים (בעיקר צדפות), בשר (בעיקר איברים פנימיים כגון כבד וכליות) ודגים (סלמון, הרינג).

 

תפקידיה של נחושת:

הנחושת מהווה רכיב בחלבוני נחושת וביניהם אנזימים אשר משמשים בתהליכים גופניים שונים. בנוסף, הנחושת משמשת כקו פקטור לתהליכים אנזימתים שונים.

• חיונית לתפקוד מערכת החיסון – הנחושת מסייעת במניעה של תהליכים דלקתיים עקב היותה זרז לאנזים סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD- Superoxide Dismutase) אשר מהווה נוֹגד חִמצון חזק המסייע בהגנה בפני רדיקלים חופשיים. בנוסף, הנחושת מהווה זרז לאנזים היסטמינאז (Histaminase) אשר מפרק את ההיסטמין שאחראי של התגובה של הגוף לחומרים אלרגניים.
• חיונית ליצירת תאים ואנרגיה תוך תאית – הנחושת מהווה זרז לציטוכרוֹם אוקסידאז (Cytochrome oxidase) אשר משמש כאנזים בתהליך יצירת האנרגיה בתא, משתתף בתהליך הנשימה התאית וחיוני לייצור של מיאלין (מעטפת תאי העצב).
• חיונית לייצור מלנין - הנחושת מהווה זרז לטירוסינאז (Throsinase) אשר משמש כאנזים בתהליך ייצור של מלנין (הפיגמנט שאחראי על צבע העור והשיער).
• חיונית לתקינות רקמות חיבור ועצמות – הנחושת משתתפת כזרז של האנזים ליזיל אוקסידאז (Lysil oxidase) אשר משמש כאנזים בייצור קולגן ואלסטין (חלבונים המרכיבים את רקמות החיבור והעצמות בגוף).
• חיונית לספיגה והטמעה של ברזל – מסייעת לספיגה של ברזל במעיים, משמשת לייצור ותפקוד תקין של המוגלובין ודרושה לקשירת הברזל לחלבון הנשא טרנספרין.
• חיונית לתקינות מערכת העצבים – הנחושת משמשת כקו פקטור ביצירת מעבירים עצביים שונים כגון דופמין, סרוטונין, מלטונין וקטכולאמין.
• חיונית לשמירה על רמות מאוזנות של כולסטרול ושומנים.
• חיונית לפירוק חלבונים.
• חיונית לייצור הורמונים בעיקר מבלוטת יותרת הכליה.

 

תכונות נוספות של נחושת:

• נספגת טוב יותר בסביבה חומצית.
• בישול בסירים מנחושת מעלה ספיגה של נחושת.
• קיימת במי ברז ובעיקר במים אשר עוברים דרך צינורות נחושת.

 

ספיגה והפרשה של נחושת: 

תהליך הספיגה של נחושת מתבצע במעיים הדקים. המינרל מועבר באמצעות חלבון אלבומין מהמעיים אל זרם הדם ומועבר על ידי חלבונים נשאים (אלבומין או טרנסקופרין) אל הכבד שם הוא נקשר לאנזימים שונים ומופרש אל הדם על גבי חלבון נשא צרופלזמין ואל תאי הגוף השונים.

ספיגת הנחושת מהמזון מגיעה ל- 30-40% ומווסתת בהתאם לכמויות המינרל בגוף. תכולת המינרל בגוף נעה בין 80-120 מ"ג כאשר רוב המינרל נאגר בכבד וחלקו מצוי בתאי הגוף השונים ובעיקר בעצמות, בשרירים, כליות, מוח ולב.

עודפים של המינרל מופרשים בעיקר דרך מיצי המרה אל הצואה. כמויות מועטות מופרשות דרך השתן והזיעה.

גורמים לחוסר בנחושת:

• תזונה דלה בחלבונים – תזונה דלה בחלבונים אשר שכיחה בעולם המערבי עקב צריכה מוגברת של מזון מתועש ופחמימות.
• תת תזונה – מצבים ממושכים או קשים של תת תזונה כגון רעב ממושך, אנורקסיה, הזנה תוך ורידית, פגות והזנה בתחליפי חלב אם.
• הפרעות במערכת העיכול – שלשולים כרוניים, הקאות חוזרות ומחלות ספיגה שונות כגון מחלות מעיים דלקתיות (IBD), צליאק וסיסטיק פיברוזיס גורמים לספיגה לקויה של נחושת.
• מינרלים וויטמינים שונים - נטילה מוגברת או ממושכת של מינרלים כגון אבץ, ברזל וסידן או ויטמינים כגון ויטמין C וויטמין B6 גורמים לירידה בספיגה של נחושת.
• מחלת מנקס (Mankes) – מחלה תורשתית בה קיים פגם בגן אשר אחראי על ספיגת הנחושת בגוף. פגם זה גורם להפרעות בהתפתחות, ניוון של המוח, עיוות של העצמות, דלדול עצם ועוד. מרבית החולים במחלה זו מתים בילדות (עד גיל 3). 
• ניתוחים – ניתוחים בהם קיימת הסרה של חלק מהמעיים גורמת להפרעה בספיגת נחושת.
• צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים – צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים אשר קושרים את הנחושת וגורמים לספיגה מועטה והפרשה מוגברת של נחושת בצואה.
• פעילות גופנית מאומצת – פעילות גופנית ממושכת ומאומצת גורמת לניצול מוגבר של ויטמינים ומינרלים וביניהם נחושת.
• צריכת אלכוהול מוגברת – צריכת אלכוהול מוגברת גורמת לניצול מוגבר של נחושת ולהגברת הפרשתה בשתן.
• גיל מבוגר – ככל שקיימת עלייה בגיל ישנה ירידה בספיגת ויטמינים ומינרלים וביניהם נחושת.

 

הפרעות ותסמינים הנגרמים עקב חוסר בנחושת:

• אנמיה – נחושת מסייעת בספיגת ברזל והטמעתו בגוף ולכן חוסר עלול לגרום לאנמיה.
• הפרעות לב וכלי דם - הפרעות שונות כגון הפרעות קצב לב והיחלשות של דופנות כלי הדם.
• הפרעות במערכת העצבים והשרירים – כגון עייפות, פעילות מוחית לקויה, הפרעות עצביות שונות, מתח שרירים (טונוס) נמוך, כאבי שרירים ועוד.
• הפרעות בעור ושיער – הופעת שטפי דם נקודתיים, פיגמנטציה, הפרעות בגדילת השיער, אובדן צבע שיער ועוד.
• הפרעות בחילוף חומרים – עלייה ברמות סוכרים, שומנים וכולסטרול מהסוג ה"רע" (LDL) וירידה ברמות כולסטרול מהסוג ה"טוב" (HDL).
• הפרעות במערכת השלד – דלדול עצם ודלקות מפרקים.
• הפרעות במערכת החיסון - חולשה של מערכת החיסון ונטייה לזיהומים חוזרים ונשנים.
• שינויים בטמפרטורה – ירידה בטמפרטורת הגוף.
• ילדים – הפרעות בהתפתחות וגדילה.
• מחלת מנקס (Mankes) – מחלה תורשתית בה קיים פגם בגן אשר אחראי על ספיגת הנחושת בגוף. פגם זה גורם להפרעות בהתפתחות, ניוון של המוח, עיוות של העצמות, דלדול עצם ועוד. מרבית החולים במחלה זו מתים בילדות (עד גיל 3).

 

עודף של נחושת (רעילות):

עודף של נחושת הינו מצב נדיר שכן הגוף מווסת את רמות המינרל ועודפים שלו מופרשים בקלות דרך הצואה או השתן. עם זאת מינון של 10 מ"ג ביום הניטלים דרך תוסף תזונה או נצרכים במזון ושתייה (שתיית מי ברז אשר עוברים בצינורות נחושת או מכילים כמויות גבוהות של נחושת) עלולים להיות רעילים ולגרום לתסמינים גופניים או נפשיים כגון כאבי בטן, בחילות, הקאות, כאבי שרירים, סחרחורות, כאבי ראש, תחושת צריבה בגרון, אובדן תיאבון, טעם מתכתי בפה, אדישות, הפרעות שינה, הפרעות בזיכרון, דיכאון ועוד. במקרי הרעלה קשים יתכנו תסמינים כגון הפרעות בקצב לב, אי ספיקת לב, עלייה בלחץ הדם, כשל כבדי, צהבת, כשל כלייתי, אנמיה המוליטית, תרדמת ואף מוות.

מינון יומי מומלץ של נחושת לפי ה-(RDA (RECOMMENDED DAILY ALLOWANCE:

• מלידה ועד גיל 6 חודשים – 200 מק"ג.
• מגיל 6 חודשים ועד שנה – 220 מק"ג.
• גילאים 1-3 שנים – 340 מק"ג.
• גילאים 4-8 שנים – 440 מק"ג..
• גילאים 9-13 שנים – 700 מק"ג.
• גילאים 14-18 שנים – 890 מק"ג.
• גילאי 19 ומעלה – 900 מק"ג.
• נשים בהריון – 1000 מק"ג.
• נשים מניקות – 1300 מק"ג.

 

מומלץ ליטול תוסף נחושת רק במקרים בהם הבדיקות הרפואיות מצביעות על חוסר במינרל או במחלות מסוימות בהן קיימת השפעה טיפולית חיובית לשימוש בו. יש לשים לב שנחושת עלולה לגרום לתסמינים שונים של עודף או רעילות ולכן מומלץ להיוועץ ברופא המטפל או כל גורם מקצועי אחר לפני ובזמן נטילתה.

בנוסף, נטילה של אבץ עלולה לגרום לירידה בכמות הנחושת בגוף ולכן מומלץ להקפיד על יחס תקין בין אבץ ונחושת

העומד על 10-15:1.

 

פורום מקצועי מטעם הרשות האירופאית לבטיחות מזון (EFSA) פרסם בספטמבר 2015 נייר עמדה 

בנוגע לערכי הצריכה התזונתית היומית המומלצת (DRV) של נחושת:

 

מינון יומי מומלץ לפי ה- AL (Adequate Intake)

גברים – 1.6 מ"ג ביום.

נשים – 1.3 מ"ג ביום.

תינוקות 7-11 חודשים – 0.4 מ"ג ביום.

ילדים 1-3 שנים – 0.7 מ"ג ביום.

ילדים 3-10 שנים – 1 מ"ג ביום.

נערים 10-18 שנים – 1.3 מ"ג ביום.

נערות 10-18 שנים – 1.1 מ"ג ביום.

הנקה והריון – 1.5 מ"ג ביום

 

טווח מינון לטיפול בחוסר נחושת:

• אנמיה עקב חוסר בברזל – מינון של 2-3 מ"ג נחושת ביום עשוי לסייע לספיגת ברזל ולשפר את תסמיני אנמיה על רקע חוסר בברזל.
• רמות כולסטרול גבוהות – מינון של 2-3 מ"ג נחושת ביום מסייע להפחתה ברמות הכולסטרול ה"רע" (LDL) ולהגברה ברמות הכולסטרול ה"טוב" (HDL).
• דלדול עצם (אוסטאופירוזיס) – מינון של 2-3 מ"ג נחושת ביום ביחד עם מנגן (5 מ"ג), אבץ (15 מ"ג) וסידן (1000 מ"ג) עשוי להפחית אובדן מסת עצם.
• ריפוי פצעים – מינון של 2-4 מ"ג נחושת ביום עשוי לסייע לחיזוק ושיקום רקמות חיבור.
• אלצהיימר – מינון של 8 מ"ג נחושת ביום הראו שיפור בפעילות השכלית של חולי אלצהיימר.

 

תגובות הדדיות- השפּעת גומלין (אינטראקציות) חיוביות עם נחושת:

• ברזל – נחושת משפרת ספיגה של ברזל. בנוסף, רמות נמוכות של ברזל מעלות את ריכוז הנחושת ברקמות¹.
• אתמבוטול (Ethambutol) – שילוב של נחושת בעת טיפול ב- ( Ethambutol (Etibi, Myambutol, תרופה המשמשת לטיפול בשחפת, עשוי להפחית הפרעות בראיה המהוות תופעות לוואי עקב שימוש בתרופה².

 

תגובות הדדיות- השפּעת גומלין (אינטראקציות) שליליות עם נחושת:

• אבץ – נטילה ממושכת של אבץ מונעת את הספיגה של נחושת והעברתה מן המעיים אל זרם הדם ומגבירה הפרשה של נחושת בצואה³¹.
• ברזל – רמות גבוהות של ברזל עלולות לפגוע בספיגה של נחושת¹.

• ויטמין C – נטילה ממושכת של ויטמין C  עלולה להפחית רמות של נחושת¹.
• פניצילאמין (Penicillamine)- נטילת נחושת כתוסף או צריכתה במזון אינה מומלצת בעת שימוש בתרופות קושרות מתכות כגון Penicillamine (Cuprimin) המשמשת לטיפול במחלת ווילסון (מחלה תורשתית בה קיימת הצטברות של נחושת בכבד) ובמקרים חריפים של דלקות פרקים שגרוניות^4-6.
• תרופות נוגדות חומצה – נטילה ארוכת טווח של תרופות נוגדות חומצה מפחיתה את הספיגה של נחושת⁷. דוגמאות לתרופות נוגדות חומצה - Ranitidine (Zantac,Zanidex), Famotidine (Famo,Gastro), Omeprazole (Omeprazole,Losec), Lantoprazole (Lanton).
• סימטדין (Cimetidine) - נטילה משולבת של נחושת ו-(Cimetidine (Tagamet, Cemidin, תרופה המשמשת להורדת חומצת קיבה אצל אנשים הסובלים מאולקוס או ריפלוקס, עלולה להעלות רמות של נחושת בכבד ובדם. עם זאת, סימטדין עלולה לקשור את הנחושת ולמנוע את ספיגתה ולכן, מומלץ להפריד את הנטילה של השניים בהפרש של שעתיים זה מזה^8-9.
• ציפרופלקסצין (Ciprofloxacin) - נטילה משולבת של נחושת (ומינרלים נוספים) ביחד עם האנטיביוטיקה Ciprofloxacin (Ciproxin, Ciprodex, Ciprogis) יוצרת תרכובת אשר מונעת את הספיגה והפעילות הטיפולית של התרופה¹⁰.
• גלולות למניעת הריון או תחליפים הורמונליים – נטילה ממושכת של תחליפים הורמונליים המשמשים לטיפול בתסמינים של גיל המעבר כגון (Estradiol (Estrofem, Progynova או נטילת גלולות למניעת הריון כגון:
   (Gestodene- Estrogen (Gynera, Minulet, Meliane, Harmonet, Emily

עלולות להעלות את רמות הנחושת בדם ולהגביר את הסיכון להפרעות לב וכלי דם^11-13.

• חומצה ולפרואית (Valproic acid) - נטילה ממושכת של חומצה ולפרואית (Valporal,Depalept) המשמשת כנוגדת פירכוסים אצל חולי אפילפסיה עלולה להפחית רמות נחושת ולגרום לחוסר במינרל¹⁴.

 

התוויות נגד לשימוש בנחושת:

נחושת עלולה להיות רעילה במינונים גבוהים ולכן מומלץ שלא ליטול אותה במצבי בריאות מסוימים בהם ישנה נטייה לעלייה ברמות המינרל או קיימת הפרעה בהפרשתו. להלן רשימה של מצבי בריאות שכאלו:

• מחלת ווילסון – מחלה תורשתית הגורמת להצטברות של נחושת בכבד, כליות, מערכת בעצבים המרכזית וקרנית העין.
• חולים במחלת מפרקים שגרונית חריפה אשר נוטלים (Penicillamine (Cuprimin, תרופה קושרת מתכות.
• הפרעות בתפקודי כבד או כלייה.
• הפרעות בדרכי מרה.
• מיגרנות.
• סוגי סרטן שונים.
• אנשים שעברו ניתוח מעקפים.

 

מחקרים על נחושת:

 

 

מקורות:

 

מקורות כלליים לכל המידע מלבד התגובות ההדדיות

1. Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 511-521.
2. Kozak SF, Inderlied CB, Hsu HY et al. The role of copper on ethambutol’s antimicrobial action and implications for ethambutol-induced optic neuropathy. Diagn Microbiol Infect Dis 1998;30:83-87.
3. Gyorffy EJ, Chan H. Copper deficiency and microcytic anemia resulting from prolonged ingestion of over-the-counter zinc. Am J Gastroenterol 1992;87:1054-1055.
4. Solecki TJ, Aviv A, Bogden JD. Effect of a chelating drug on balance and tissue distribution of four essential metals. Toxicology 1984;31:207-216.
5. Subramanian I, Vanek ZF, Bronstein JM. Diagnosis and treatment of Wilson’s disease. Curr Neurol Neurosci Rep 2002;2:317-323.
6. Sorenson JR, Hangarter W. Treatment of rheumatoid and degenerative diseases with copper complexes: a review with emphasis on copper-salicylate. Inflammation 1977;2:217-238.
7. Conditioned copper deficiency due to antacids. Nutr Rev 1984;42:319-321.
8. Naveh Y, Weis P, Chung HR, Bogden JD. Effect of cimetidine on tissue distribution of some trace elements and minerals in the rat. J Nutr 1987;117:1576-1587.
9. Lambat Z, Limson JL, Daya S. Cimetidine: antioxidant and metal-binding properties. J Pharm Pharmacol 2002;54:1681-1686.
10. Rizk M, Belal F, Ibrahim F et al. Derivative spectrophotometric analysis of 4-quinolone antibacterials in formulations and spiked biological fluids by their Cu(II) complexes. J AOAC Int 2001;84:368-375.
11. Horwitt MK, Harvey CC, Dahm CH Jr. Relationship between levels of blood lipids, vitamins C, A, and E, serum copper compounds, and urinary excretions of tryptophan metabolites in women taking oral contraceptive therapy. Am J Clin Nutr 1975;28:403-412.
12. Bureau I, Anderson RA, Arnaud J et al. Trace mineral status in post menopausal women: impact of hormonal replacement therapy. J Trace Elem Med Biol 2002;16:9-13.
13. Salonen JT, Salonen R, Korpela H et al. Serum copper and the risk of acute myocardial infarction: a prospective population study in men in eastern Finland. Am J Epidemiol 1991;134:268-276.
14. Verrotti A, Basciani F, Trotta D et al. Serum copper, zinc, selenium, glutathione peroxidase and superoxide dismutase levels in epileptic children before and after 1 year of sodium valproate and carbamazepine therapy. Epilepsy Res 2002;48:71-75.